כן, אנחנו השבת זוכרים גם פרשות שקלים, בדרך כלל זה,
רוב השנים זה במשפטים.
אבל השנה זה בתרומה,
עם ראש חודש, שלושה ספרים יש לנו השבת במיוחד.
לא זכרתי שיש את זה גם בחודש.
תמיד ידעתי שיכול להיות בחנוכה,
יוצא ראש חודש בשבת, וחנוכה, אז יש שלושה ספרים,
ועוד פעם יוצא גם ראש חודש ניסן בשבת,
ואז יש פרשת החודש, והפרשה, וחודש זה לכם, אז זה שלושה ספרים.
לא זכרתי שיש גם בשבת כזאת תרומה, ראש חודש ושקלים. לא ידעתי את זה.
אז לכן כתוב פה משפטים ושקלים, כי רוב הדיבור שלו על שקלים נמצא במשפטים.
אז הבאתי את זה משם.
בואו נראה, זה קצת ארוך, ונראה מה נצליח ללמוד בדבר הזה. פרשת משפטים, כן, מה כתוב על שקלים,
ותמיד קוראים את זה או בראש חודש, כמו השנה, או ערב, לקראת ראש חודש אדר.
אז אומר, מסכת ש... בירושלם משקלים.
כל העברה לפיקודים, בירושלם משקלים.
אחד אמר, כל העבר בים היתה,
כל מי שעבר בים,
כאילו עוברי ימים, כן?
אז הוא צריך להביא מין כפרה על הנפש, כמו ש... כמו ש... כמו ש... אדם מביא ארבעה... ארבעה שמוזכרים בפרק ק"ז, תהילים,
שהם מביאים על זה קורבן, והגומל גם שייר.
כל דאבר ביומא ייתן,
וחרנא, רב אחד אמר, כל דאבר על פקודייה ייתן. מי שעבר על המצוות, אז ייתן, כופר נפשו כזה.
וכבר פירשנו, בעזרת השם, את בר, בכמה אנפי, כאילו פירשנו את זה, ונראה עוד לומר.
והנה מצינו כאן כפרה כפולה.
בנתינת השקלים כתיב לכפר על נפשותיכם.
כן, פעמיים כתוב שעל כפר על נפשותיכם.
משמע שנתינת השקלים לבד הם כופר נפש.
ועוד, בשקלים קונים קורבנות ציבור הבאים לכפרה.
וכן כתב אבי, אדוני מורי ורבי,
שפרשת השקלים היא לעשות
נכלל בתוך אור. הנה, זה אני רוצה להביא לכם.
פרשת שקלים עושה את האדם להיות נכלל
בכלל ישראל.
אחרי שנדחה מחמד... עשית עבירה, נדחת מהכלל.
עכשיו אתה בא ואתה מביא את מחצית השקל,
אתה מרגיש שאתה רק חצי,
יש בזה גם איזה עניין של תשובה, ועושים מכל זה איזה דבר,
מכל השקלים האלה.
אז זה מכשיר את האדם להיכלל בכלל,
וזה מכפר, זה מה שמכפר.
כן, שאמרו עם חז"ל,
ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה. כל שיכנס אל ישראל, למעלה,
ואחר שנכנס בתוך הכלל, יש לו כפרה וקורבנות הציבור. עד כאן דבריו.
מעניין שכתבתי גם מאמר כזה מהנתיבות שלום.
כתבתי, הרוצה,
לא, ייבטל וייכלל בתוך הכלל.
זו הכותרת שעשיתי, זה ממש אותו רעיון.
הוא אומר שכאדם הוא באופן עצמי לבד, אז הוא לא...
אז מה האפשרות שלך לתקן את החטא?
אתה נכלל בתוך הכלל,
ואז כאילו כל האיברים שלך נטהרים, ואתה יכול להמשיך... אתה יכול לעבוד את השם.
זה ממש דומה לכאן.
אז זה דברי הסבא מקוץ. עכשיו הוא אומר, יש לבאר,
שורה ה-16.
הנה במערל אומר שהמים הם חומריים,
וקריעת ים סוף היה ביטול החומר,
ועל כן יסתה הנפש נבדלת מן החומר,
ובשרק הקדוש בקריעת ים סוף זכוי ישראל לדרגין גבוהים קדישין,
כמו שנאמר, ראתה שפחה על הים,
מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי בן ואה, ובוודאי אה ואת אה ואה איתה.
כלומר, גם זה וגם זה. כי בלתי אפשר לשקול לדרגין גבוהים קדישין,
בעוד הנפש שקועה בחומר.
כן, אדם רוצה לאכול וכל מיני דברים. חומרים, והוא רוצה גם התעלות בתורה, זה לא הולך ביחד.
אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק.
טוב, הוא כבר מכניס פה את פורים.
ויש דבר עוד בטעמו של דבר, דהנה לזכות לדרגים גבוהים קדישין,
אי אפשר מפאת הפרט.
כן, צדיק ואז בא, ולא יחטא, איך אתה יכול?
אבל הקב"ה בא,
אם היה בא הקב"ה בתוך התורות לאבות, לא היו יכולים לעמוד.
אברהם אמר במי עדה, יצחק אמר,
יצחק אהב את צונאי.
כתוב, כתוב, כזה מדרש, הקדוש ברוך הוא לא,
יעקב אמר נסתרת דרכי מהשם.
אז הם לא היו, כאילו היה,
זה כאילו מציין איזו טענה לעבוד, אתם שומעים?
כאילו הם לא היו שתי מימים.
נו, אז הוא אומר,
כי למה? כי זה אדם פרטי.
זה לא יכול להיות כלל.
במובן איך אדם פרטי ראוי שיהיה נרצע מפאת מעשיו,
אין במלאכיו ישים טילה, כלומר,
אם המלאכים אפילו ישלם, הם לא יכולים לשלמות,
הלכתם אבויר וגדעני ישלם.
אך כלל ישראל, תראו, אתם חושבים שהרב קוק המציא כלל ישראל,
כי נכתב כבר לפני 300 שנה, לא יודע, 200 שנה, נגיד.
כלל ישראל לעולם נרצע,
ואין הקדוש ברוך הוא מועד מצד העם של הציבור,
אך שיהיה כל פרט נרצע מצד הכלל,
היא כמידה שהוא מתאחד עם הכלל. אתה רוצה גם להיות מחובר, אתה לא יודע עד כמה אתה מתאחד עם הכלל.
עושה, זהו, מילואים, תעשה אחרי מלחמות ישראל, שם אתה מחובר לכלל.
ואם הכלל כולו כאיש אחד בלב אחד, יכול להיות נרצה גם כל פרט ופרט.
וזה עניין שאפילו שפחה ראתה על הים, השורה יחזקאל בן בוזי.
הוא כעניין שהיה מתן תורה, שהיה במדרש.
כיוון שלא השריר כאיש אחד, ואיחד שעם ישראל,
אמר הקדוש ברוך הוא, אתה הגיע, תהיה לכם תורה לבניי.
כי מתן תורה שהיא דבר גדול, שמלכים מטבולה,
ונעלמה מהם, אי אפשר שישכלה אדם פרטי מצד הכלל.
וזה אין עולם כמידה שהיו כולם כאיש אחד בלב אחד,
כי אחד לא שר היה אליו אחד. הקדוש ברוך הוא, כן, שורר רק במקום שהוא מאוחד, שהוא אחד.
אבל לא דבר נקל לו להתאחד כל כך בקהל ישראל,
שיהיה כאיש אחד בלב אחד.
כן, זו עבודה.
פעם, לפני המון שנים,
היה איזה משהו כאן לקראת, לא יודע,
לא יודע מה היה משהו במדינה,
והלכתי עם איזה חבר ברחביה,
היה גם הרב שלמה זנמן-אורבך,
גדול הדור היה.
אז רצינו לעורר שתהיה התכנסות גם של הציונים הדתיים, גם של החרדים, נעשתה הפגנה ענקית.
היה פעם דבר כזה. אז אמרנו לו, הרב, אז אולי
צריך שישבו כל הרבנים מכל החוגים,
ישבו ביחד ויעשו דיון,
ויכריזו מה,
משהו כזה שאלה, היינו הולכים איתו בזה. הוא מסתכל עלינו ככה בחיוך כזה, וזה אומר,
זה ממש כבר הגאולה, מה שאתם אומרים.
הרב שלמה זמן-אורבך.
עושים כזה אחדות.
כן, לצערנו, צריך אחדות, צריך אחדות.
בוודאי עם רבנים שאפשר, אפשר לרבנים, זה יותר קל.
והוא אומר, אך לא דבר נקל הוא להתאחד כל כך בכלל ישראל.
תהיה כאיש אחד בלב אחד.
כמו שיגיד כבוד אבי, אדוני, שמכאן מוכח
שביעתן ישראל בתשובה, כן?
כתוב בהיכן שם ישראל, כן?
משמע שהם הגיעו כבר למדבר בתהליך של תשובה.
כי על ידי תשובה נשבר לב כל אחד בקרבו, והוא רואה את כל מציאותו מצד זולתו,
והכלל כולו, הוא לא רואה את עצמו רק בפרטי.
זה מה שאנחנו אומרים,
בעניין הזה של החטופים וכל זה.
היה לי גם שם, והייתי השבוע בכנסת, לא מתלהב מזה,
אבל דיברתי בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת.
היו שם גם רואים של החטופים וככה וזה. אחר כך בחוץ היה דיבור מאוד נעים בין כל הגופים.
הם היו, אלה שהיו, היו אנשים מאוד, שבאמת,
להעריך אותם, הם מאוד דיברו בנימוץ ובכבוד,
הם לא תקפו, הם לא צעקו,
הם לא... היה מאוד מכובד, ובחוץ פגשתי אותם.
והם כאילו אמרו לי גם שהם חולקים על מה שאני אומר, ואמרתי, רגע,
אפשר קודם חיבוק?
אמרתי לאבא,
כן, זה לא חיבוק.
ואני ניסיתי להסביר לך שאין, הוא אומר לי, מה, אתה יודע מה זה פדיון שבויים?
אז אמרתי, כן, אבל זה לא, יש לזה הלכות, ולכדי דמי, ואם,
אמרתי, ביהדות,
טובת הכלל היא קודמת לטובת הפרט.
ואי אפשר לסכן את הכלל בשביל...
דיברנו יפה ונפרדנו בלחיצת ידיים, וזה מאוד מאוד מאוד חשוב.
מאוד חשוב.
אנחנו לא דנים, כל אחד הוא...
אם אצלם הפרט זה קודם כל להציל את ה...
הוא אומר, אם, הוא אומר, פה ליבם נשבר בקרבם,
והוא רואה את כל, למעלה, שתיים, את ציוטו מצד זולתו והכלל כולו,
כן? קודם כל, רגע, ואיפה השני? ואיפה הכלל?
אז אפשר להיות כאיש אחד בלב אחד,
שכל אחד נעשה כאילו איבר מן הכלל.
עד כאן צמדי דבריו של האבא,
אבננזר, וכך היה העניין על הים.
היינו בשביל שירדו אל הים,
עד חום תנאים כמים, ומים לרצון השם,
כן, כתוב שם, הם באו, המים לא נקרעו מיד.
והם יורדים ואומרים, כבר באו מים עד נפש.
אז זה אומר, ברגע שהמים מגיעים לך פה עד האף, כן?
אז אתה מתבטל, אתה, אתה, אין לך כבר מציאות.
הוא ביטל כל אחד מהם את ציוטו וחומר גופו, ודעת, הוא הולך להיטבע, מה נשאר?
אתה כבר מבטל את כל כולך.
זה העניין של מקווה, תדעו לכם.
זה העניין של מי, מה קורה במקווה?
אדם אחד במקווה, זהו כאילו, אני מתחת למציאות, אני מתבטל.
הוא עושה ביטול.
כאילו ראיתי לאחרונה שכתוב שאדם,
לא, לא, שלא יכסייע, שלא יטבע, אבל יישאר עד כאילו, עד שקשה לך לנשום כבר.
תעשה עוד קצת, כאילו, לא שורדת על הילה, אלא,
כן, התחלתי לעשות את זה.
כן, זה העניין של הזה, זה עושה את הטהרה.
אתה מתבטל, אתה מבטל כל, מתחת למים, שם אתה, כאילו אין לך מציאות.
הנה,
הגיע,
את חותמהם במים,
לרצון השם, הוא אמר להם, תרדו, תבוא אל ישראל וייסעו, תיכנסו, תראו מסורות נפש.
הוא ביטל כל אחד את ציוטו וחומר גופו, אז נקרא הים שהוא ביטול החומר, כדברי המהר"ל.
כן, כדי לבטל את החומר של הים, היה צריך את הביטול שלהם.
וידוע שנפשות ישראל כולן אחד,
רק החומר מפסיק ומפריד, והן שנעשו נפשות מובדלות מן החומר,
שבו כולם כאיש אחד בלב אחד,
אז שוב זכו לדרגים חדשים גבוהים ורמים, כדברי הזרוע הקדוש.
וזהו שבשירה נזכר לשון יחיד.
אז ישיר משה, בני ישראל תשיר אדומו, אשירה להשם כי גאו גזי וזמרתיה ויהי לי לישועה. הם מדברים לשון יחיד, הם קמו כל ישראל ואומרים לשון יחיד. וזה מורה שכל מה שזכו לדרגים גבוהים היה מפני שנעשו כולם כאיש אחד.
כל זה הוא מסביר מה זה השקלים, בסדר? אז נבין מה זה שקלים,
זה האחדות הזאת, שכל אחד נותן גם חצי, הוא אומר, אני חצי, אני לא...
מחצית השקל, מחצית השקל, כולם מחצית השקל.
והנה השקלים, הוא אומר, רגע,
הם עשר גרה כנגד עשרה כוחות הנפש. יש, יש כזה עשר כוחות הנפש,
כאילו זה בגור אריה, במהר"ל,
וזה מורה להתאספות כל כוחות הנפש.
ומכל מקום, מחצית השקל מורה שאפילו שהוא אוסף את כל כוחות נפשו כאחד,
עדיין הוא עומד מבחוץ וחסר הוא,
והוא במחצית שזקוק להשלמה על ידי השני, על ידי זולתו.
וכאן זה להצטרוף אל הכלל.
כן, כאשר אדם במצב הזה, והוא חושב את עצמו רק כחצי,
אז הוא יכול להצטרף לכלל.
הוא אומר, לא, אני יודע שאני לבד, לא יכול כלום, אני צריך גם אותך.
ומחמד שמתבונן האדם שכל השלמתו על ידי הכלל נעשה כלול בתוך כלל ישראל.
וזה יגיד, אבי, שנתינת השקלים מתכפרים להתאחד בכלל ישראל. ממש מאוד דומה העניין הזה, מה שכתבתי, נתיבות שלום, מאוד,
להיבטל בכלל, הוא אומר, זה...
ועל ידי זה זוכים להערה גבוהה מאוד, וכבר הגענו כארבע פרשיות,
או, יש, כן, יש הרבה קבול לב גם בשם ישמואל, אני לא את הכל יודע,
כן?
אבל יודע, שם ה' זה יו"ת, כו"ת,
ואומר שארבע פרשיות,
שקלים, זכור,
פרה והחודש,
הם כנגד ארבע אותיות של הוויה ברוך הוא, יו"ת, כו"ת.
שקלים, זהו, היו"ת, זה הראשון,
ראשית ההתגלות.
כמו כתוב בדבר הכזול, אבנה למשקל ב' דה יו"ת,
והוא איתא רותא דלתתא.
כלומר, זו ההתחלה, זו ההתערותה מלמטה,
דלתת, דלאל, אה, סליחה, כן, היות זה מלמעלה.
ומעשה המצווה הוא כלי להיאחז בדרגה הגבוהה כזו.
כן, תמיד צריך, למצווה, לרוחניות גדולה, צריך גם
היחסות בקרקע.
פרשת משפטים,
כתוב,
ואלצילי בני ישראל לא השלח ידו,
ויאחזו את האלוקים,
ויאכלו וישתו. אז כאילו, אתה לא מבין, מה, מה?
אומר הנציב, מעמק דבר,
הוא אומר שהם הציצו במקומות שלא היה צריך להציץ.
וזה מראות כאלה אלוקיים מאוד מאוד גבוהים.
אז זה גרם להם חולשה,
חולשה בגוף, היו צריכים לאכול ולשתות כדי לחזק את ה... כי המעמד הרוחני הזה הכריע אותם, כאילו.
צריך כלי לקבל גם את ההערות הגבוהות.
אז לכן הוא אומר,
מעשה המצווה הוא הכלי,
כן, לכאורה תגיד, מה, אני אבוא, אני אגיד,
מצווה ציצית, אני אכוון.
זה אני אכוון, לא, אתה צריך גם את המעשה בפועל,
שיהיה איפה לחול את ה...
ומעשה המצווה הוא כלי להיאחז בדרגה הגבוהה כזאת.
וכדיבר הרמב"ן, פסוק, אם תעוררו את האהבה שתחפץ,
מה זה שתחפץ?
שתהיה חפץ, שתהיה בתוך חפץ.
כן? שצריכים להניח את האהבה בחפץ של מצווה.
ובזה שתעוררו את האהבה,
יש לתעוררות האהבה זו קיום.
וזוכים בה לקורבנות ציבור.
כלומר, הוא מביא כאן שהשקלים זה גם לבנות בני ישראל, וגם מזה מביאים,
איך הוא אמר בהתחלה?
זה כפרה,
כופר נפש, וגם קונים בהם קורבנות ציבור.
אז הוא אומר, כי זה הכלי להיאחז בו.
וזוכים בל"קורבנות ציבור",
שורה 36,
קורבן שמו להתקרב, מה זה קורבן?
קורבן להתקרב, להתקרב לקרב ולבורך, הוא משון התקרבות.
והוא התערותא דלתתא.
כמו שכתוב שם, חדש ואווה קורבן מתרומה חדשה.
ומעתה יובנו דברי הירושלמי,
כן, הירושלמי, שהוא פתח בו כל דאבר בימה,
יש שם בימה, בים ייתן.
הוא אומר, זה דוגמת שני מיני התועליות שזכו על הים דוגמתם,
והוא עניין מצוות השקלים. שמה? שהתבטלו, כן, שהם ביטלו את כל החומריות שלהם.
כמו שם,
השירה היא טעותא דלתתא,
אחר התערותא דלאלה שהשיגו דרגים גבוהים,
כך גם קרבנות הציבור ומתערותא דלתתא,
אחר התערותא דלאלה שזוכרים עשרות השקלים כאן ה...
אני לא זוכר אם חתכתי שם, זה לא הכל.
לא, זה לא כל הפסקה, אבל עוד חלק אחד, אבל זה עוד ארוך.
אמרתי, אפשר על זה גם להביא ככה.
שלוש, והנה בטוסות מנחות כתוב שלקרבנות
כל דאבר בימה ייתן,
ייתן,
ולאדנים, כל דבר על מניינה.
כן, לאדנים של המשכן, של הקרשים,
לקחו את הכסף הזה.
הנה האדנים הם לשון אדנות,
והיינו שמורה שהקולים נכנעים לרצון השם,
והשם יטווח אדון עליהם, והוא נושא וסובל את הקול.
לדוגמה זו באו האדנים,
ונושאים וסובלים את כל... כן, האדנים, אתם יודעים מה זה אדנים?
יש כאלה ששמים את זה למטה, מתחת לקרשים.
אז זה,
עליהם עומד המשכן.
ובאים מנדוות כל אחד ואחד, מורה שלעומת שכל אחד ואחד מושל על כל כוחות נפשו,
והם נכנעים לכוחות הנשמה,
והוא מלך ואדון עליהם,
כי עניין שכתוב מושל ברוחו מלוקד עיר, הוא יותר חזק, דוגמתו נעשה למעלה,
שכל ארבעה מתבטלת לרצון השם יתברך,
והוא מושל ואדון עליהם. ולזה באה מצוות שקלים, עשר גרה,
לעומת עשר כוחות הנפש, והוא מחצית השקל,
מורה שהוא חסר ונכחל לכוחות הנשמה. אני לא שלם עם כל כוחות הנפש שלי.
והנה עניין המניין מורה שיהיה כל אחד דבר חשוב ואדון לעצמו ומושל ברוחו,
כעניין דבר שבמניין שאינו בטל. כל דבר שבמניין שאינו בטל.
הוא כתיב לגלגלותם שמורה על כוח הנשמה שמשכנה תוך היקף הגולגולת.
ראינו שרק הנשמה היא תהיה אדון ומושל ברוחו,
וזה נלמד בעניין הסרע גרא והוא מחצית,
על כן כל דאבה מניינה ייתן מחצית השקט.
לא הכל ברור, אבל כל העניין הזה של ההתבדלות,
תרגיש חצי, תרגיש את החצי.
השרה גרה,
יש לך את כל כוחות הנפש ובכל זאת את החצי.
אם אדם מרגיש שהוא כבר, זה,
אפילו אומרים, במקום שבעלי התשובה עומדים,
אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
אז בדרך ההצחות אומרים, מה זה צדיק גמור? הוא חושב שהוא כבר גמור, הוא עשה את הכל וזהו.
כבר יסי את הכול.
אז זה לא, בעל תשובה, כל הזמן בתשובה.
הוא כל הזמן, הרב צבי דומה אומר, זה כמו בעל לשון הרע,
בעל לשון הרע, כל מיני בעל לשון הרע,
בעל תשובה, כל הזמן בתשובה,
כמו על משקל בעל לשון הרע,
כל הזמן בתשובה,
וכל הזמן בהתבטלות וזה, אז זה יכול להגיע רחוק בעזרת השם.
בצלוק.
