שלום,
תהריים טובים, מה שלומכם?
יופי.
אנחנו לומדים תורה אור,
שזה דרשותיו של אדמו"ר הזקן לפרשת השבוע,
המסתעפות לנושאים רבים,
והיום חלק מהתורה הראשונה לפרשת תרומה,
וכדרכנו בקודש צריך הקדמות
כדי להבין במה אנחנו עסוקים, בסדר?
תראו, בגדול, האירוע של המשכן,
בניית המשכן הוא בעצם סוגיה בתקשורת.
סוגיה בתקשורת. תקשורת בין מי למי?
בינינו לבין הקדוש ברוך הוא.
המשכן הוא בעצם מקום שדרכו נוצרת תקשורת דו צדדית
בין עם ישראל דרך
הכהן הגדול, דרך משה רבנו הכהן הגדול,
לבין הקדוש ברוך הוא. בסדר?
רק שהתקשורת הזאת יש לה,
בתוך המשכן עצמו, יש לה שתי דרכים.
שתי דרכים שבאות לידי ביטוי במחלוקת מאוד מאוד מעניינת בין רש"י לבין הרמב"ן
ביחס לארון.
הארון, יש עליו כפורת, נכון?
האם הכפורת היא חלק מהארון
או שהכפורת היא כלי עצמאי?
נפקא מינה להרבה מאוד דברים. נפקא מינה, האם, לדוגמה,
האם היה צריך כוונה בזמן עשיית הכפורת?
או שהיא,
כאילו, למה לכוון?
האם הוא מכוון שהיא חלק מהארון או שהיא כלי עצמאי?
האם היה צריך, כשמשכו את כלי המקדש, נגיד,
האם צריך למשוח את הארון ואת הכפורת בנפרד,
או שהיה צריך
שהם ביחד?
או אם משכת את אחד מהם, אז בעצם השני בכללו.
רש"י אומר שהכפורת היא כלי נפרד
בפני עצמו,
והרמב"ן אומר שהיא חלק מהארון.
רמב"ן, כן.
עכשיו, מהי נפקא מיניה, מה שנקרא?
כי בעצם הכפורת והארון,
בואו נלך רגע לפי שיטת רש"י, שזה שני כלים נפרדים,
הם בעצם מבטאים שתי דרכים שונות
להתקשרות עם השם יתברך.
לפי רש"י, למה זה כלים שונים? כי רש"י אומר, זה שני תפקידים נפרדים.
התפקיד של הארון, מה הוא?
נשים בו את הלוחות. התפקיד של הכפורת, מה היא?
לא.
לדבר, לא לכסות.
אלא, איפה,
אוקיי,
יפה, ונועדתי אליך מבין הקירובים, נכון, כתוב,
אהרון זה, כמו שאמרת, לשים את הלוחות,
אחר כך, ועשית, אמת משהו רש"י,
משהו כמו רש"י, זה יותר פשט,
ועשית כפורת זהב תואר המתיים וחצי ארכה, וחצי ארכבה, ועשית שתיים קוראים זהב וכו', ועשה קירובים ויהיו קרובים,
ונתת הכפורת על אהרון מלמעלה,
כן, משמע שהוא כבר היה אהרון,
אם הוא עדיין לא אהרון, אז מה, ונתת את הכפורת על ה...
כאילו, תחבר אותה.
כבר היה אהרון.
ואל אהרון תיתן את העדות אשר אתן אליך, אז גם פה.
הרי אי אפשר לתת את העדות כשהכפורת על אהרון. אז משמע שכשהאהרון פתוח,
אתה נותן עליו את העדות והוא כבר נקרא אהרון.
ונועדתי לך שם ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הקירובים, אשר על אהרון העדות את כל אשר אצווה אותך על בני ישראל. כלומר, יש כפורת שיש בה קרובים,
היא נמצאת על ארון העדות, שהוא בעצם ארון,
בלי כיסוי,
והתפקיד של הכפורת זה שהקדוש ברוך הוא ידבר איתנו. אז אם כך, יש כאן בעצם שתי דרכים
שונות לתקשורת עם השם יתברך.
דרך אחת היא דרך הכרובים,
וזה נקרא לזה הדרך הכי גלויה,
הכי ברורה. אנחנו מדברים עם השם יתברך, והוא מדבר איתנו.
בין אם זה דרך שאלה בהורים ובתומים,
בין אם זה דרך נבואה.
הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה רבנו, וידבר השם אל משה לאמור, ויקרא אל משה, וידבר השם אליו,
זה שהוא קורא לו אל המשכן, והוא מדבר איתו בין הכרובים.
זה דרך אחת,
יותר ישירה, יותר גלויה, יותר קרובה, נכון?
ודרך שנייה, זה דרך התורה,
דרך אהרון,
שזו דרך פחות ישירה.
זה כמו ההבדל בין לפגוש מישהו לבין לקרוא מכתב שלו, נכון?
אמנם במכתב יכול להיות יותר מפורט
ויותר מדויק אפילו, וכל הדברים האלו,
אבל אין תחליף למפגש.
יודעים את זה היום אפילו מהזום.
גם כשאתה פוגש מישהו בזום, זה לא אותו דבר.
לא קרב זום אל זום כל הלילה,
נכון?
מבקשים להעביר שיעורים בזום, אני מסרב כמעט לכולם.
פגישות, כן, פגישות, כלי מעולה.
פגישות עבודה וכאלה, שיעור,
ואיך אני יודע שזה כלי גרוע מאוד להעברת שיעורים?
אה?
לא, הקרונה עליה את הברירה.
אתה רואה את כמות המצלמות הסגורות.
הם פה, אנחנו פה ביחד, נכון? אתם איתי, אני איתכם, משתדלים.
שיעורים, הצלמה סגורה, תדבר אליה, תדבר אליה.
העברתי פעם שיעור לאיזה קבוצה מסוימת,
הם ביקשו, הם פנו וביקשו שיעור.
בסדר, בחברת, חברה כלשהי, ביקשו שיעור לקראת חג, בזום.
בסדר, העברתי.
נגיד, 40 משתתפים,
מתוך זה, או 30 משתתפים, משהו כזה.
מתוך זה היו ארבעה
חלונות פתוחים, ארבע מצלמות דלוקות, שאחד מהם זה של המארגן,
ועוד...
אז אמרתי להם, תראו,
השיעור בזום זה מכפלת המצלמות הפתוחות
כפול כל אחת דקה.
יש פה 30 מצלמות פתוחות,
אם היו 30 אז השיעור היה חצי שעה, ועכשיו יש פה רק ארבע,
ארבע מצלמות פתוחות, אז יש שיעור יהיה ארבע דקות.
ישר נדלקו עוד כמה מצלמות,
זה לא באמת אה.
אז אנחנו מבינים שיש הבדל גדול בין
נפגש פנים אל פנים,
לבין לקרוא מכתב,
לבין לפגוש בזום, נכון? אבל זה שתי דרכים.
למה יש שתי דרכים במשכן?
אחת
היא לזמן שבו המשכן או המקדש קיים,
שאז יש תקשורת ישירה,
ואחת מכינה את האפשרות שלא יהיה בית מקדש.
ואז לא נוכל, לא יהיה בית מקדש וגם לא תהיה נבואה,
ואז המפגש עם הקדוש ברוך הוא ייעשה בדרך של
לימוד רצונו דרך התורה. זה פחות הדדי,
זה פחות,
אנחנו מדברים איתו והוא מדבר איתנו,
אבל זה גם כן סוג של קשר.
בסדר?
עד כאן הקדמה.
יש? מובן?
עכשיו בואו ניכנס פתימה.
האדמו"ר הזה כן דורש כאן בדרשה לפנינו, זו הדרשה הראשונה על פרסת תרומה, את הפסוקים בפרק ח' בשיר השירים, הפרק האחרון. איך הולך הפרק?
מי יתנך כאחלי יונק שדי מי.
אמצעך בחוץ אשקך,
גם לא יבוזו לי אנגך אביאך.
נכון? אל בית עמי תלמדני וכולי וכולי.
זה הפסוקים.
אומר אדמור הזקן מתחלק יאחלי. זהו בקשת כנסת ישראל
לקדוש ברוך הוא על זמן הגלות.
שבזמן שבית המקדש היה קיים,
נקראו בישראל אחים למקום.
למה אחים?
כי הייתה הדדיות.
הרי כתוב שהקרובים פנימי של אחים.
כשאתה מנהל עם מישהו קשר הדדי, לא קשר היררכי.
אם זה קשר היררכי, אבא ובת.
בסדר? זה יהיה הכינוי.
או מלך ועבד, זה ברור, אבל אפילו אבא ובת.
אם זה קשר הדדי,
נכון?
אחותי, רעייתי, אמרתי, אמרינה אחותי את, נכון?
כשאברהם אומר לשרה, אמרינה אחותי את,
אז הכוונה, הוא גם אומר, תקשיבי, גם זה מערכות היחסים בינינו, אנחנו גם, באמת, יש לנו מערכות יחסים הדדיות,
נכון?
עכשיו,
וזה כל הזמנים של הקבלה לאולפנה וכל זה, אז באיזה אולפנה תלו שלט בכניסה
לכל הבנות שבאות להתקבל, המרינה אחותי את.
תגיד לי שיש לך פה אחות וזה, את רוצה.
אז, אה?
כן.
יפה.
מי ייתן רק יאח לי, אביעד יירגע, מי ייתן רק יאח לי זהו, ובקשת כנסת ישראל הקדוש ברוך הוא על זמן הגלות, שבזמן שבדרשה הקיים יקראו ישראל אחים, זה המקום. כמו שכתוב למען
אחי ורעי.
הוא כתיב אחר כך,
למען בית השם אלוהינו. כלומר, אמתי נקראים אחים?
למען החי, ומתי?
למען בית השם אלוהינו, כשיש לנו את בית המקדש. כלומר, את הדינמיקה הזאת של הדדיות, של קרבה, אנחנו מדברים איתו ומדבר איתנו.
נכון? תחשבו על יום כיפור.
אנחנו היום מתפעלים ביום כיפור.
הקדוש ברוך הוא סלח לנו, לא סלח לנו, אנחנו מקווים שהוא סלח לנו, כך כתוב בתורה שהוא סולח, אבל אין לנו אינדיקציה ברורה.
בבית המקדש,
לשון של זהורית,
מתהפכת ללבן, יודעים שהקדוש ברוך הוא סלאח.
יש הדדיות.
נר מערבי דולק.
יש כל מיני ניסים שקורים כל הזמן.
נר המערבי דולק מערב שבת לערב שבת, וכן על זה הדרך.
מה?
שאלה טובה מאוד, שאלה טובה מאוד. אני חושב שהוא עונה על זה כאן,
שהארון נצרך,
קודם כל גם בבית המקדש יש מרכיב של תורה, סנהדרין, אבל הארון נצרך בבית המקדש כסוג של הכנה תת-קרקעית
לזמנים שבהם לא יהיה מקדש.
ולכן אנחנו נוקטים פה בשיעור הזה, כדעת רש"י,
שזה שני כלים נפרדים.
נקטיף בעצם. כן, בדיוק.
ארון העדות, כן.
יפה.
הוא כתיב אחר כך למים בית השם אלוהינו, כלומר, אם אתה נקראים אחים, בזמן שבית המקדש קיים, ולפיכך מבקשת עכשיו,
מי ייתנך כאח לי. עכשיו, בגלות, אוי, הקב"ה, אני מתגעגעת להדדיות הזאת, מי ייתנך כאח לי?
ולכן, זאתי בקשת
כנסת ישראל, מי ייתנך כאח לי,
כמו שהיה בזמן בית המקדש,
שהיו בבחינת אחים,
וגם פניהם איש של אחיו.
אבל עכשיו אין לנו את הכרובים,
נכון?
מי ייתן לך? אבל אין, אין בית מקדש, אין נבואה, אין.
אז איך?
על ידי מה?
על ידי התורה.
כלומר,
יש פה אירוע מכונן.
עד עכשיו חשבתי שלימוד תורה הוא אירוע חד צדדי.
מה הכוונה? הקב"ה נתן תורה,
ואנחנו רק צריכים ללמוד אותה.
אנחנו,
אבל עכשיו אומרים, לא, לא, זה אירוע הדדי.
זה אירוע הדדי.
אם אני הולך על ההדדיות, אז לא רק הקדוש ברוך הוא נתן תורה ואנחנו לומדים אותה, אלא
גם אנחנו נותנים תורה והוא לומד אותה.
מפחיד, לא?
רבי חיים, לא נבהלת עכשיו מה שאמרתי?
צריך להיבלר, אני חושב.
זה המשמעות, נכון?
ולכן זאת בקשת כנסת ישראל, מי יתנך כאח לי,
כמו שהיה בזמן בית המקדש, היו מבחינת אחים, וגם פני מי של אחיו,
והיינו על ידי עסק התורה.
וכמו שאמרו חז"ל, מי שחרב בית המקדש,
אין לו לקדוש ברוך הוא לדלת אמות של ההלכה.
מה המשך הפסוק?
מי יתנך כאח לי יונק שדי עמי.
אז אפשר לפרש מי יתנך כמו אח שלי, כמו שאני ינקתי משדי עמי, גם אתה ינקת ואנחנו משותפים.
אבל אפשר לפרש שהיא אומרת מה?
שאתה כאילו יונק ממני.
בסדר? כאילו...
וזהו יונק שדי, אז כאילו, מי זאת האימא, בסדר? אם הקדוש ברוך הוא הוא אח,
והוא יונק שדי, אז מי האימא? ממי הוא יונק?
הוא יונק ממישהו, נכון?
אז יש כזה מישהו שהוא,
יש פה איזה אירוע.
וזהו יונק שדי אימי,
שהוא בחינת תורה שבעל פה,
שהוא בחינת גילוי חוכמתו ורצונו להתברך ממש.
הוא זורק פה את הפצצה,
והוא אומר,
אנחנו יכולים להיות אחים של הקדוש ברוך הוא ברובד תורה שבעל פה,
ולא ברובד תורה שבכתב.
בואו נגיד על זה כמה הקדמות, ואז נראה את המילים בפנים.
הוא שואל את זה.
אך להבין איך שייך למעלה בהקדוש ברוך הוא להיות כאח יונק,
כביכול מבחינת עסק התורה של אדם למטה, איך זה, איך הקדוש ברוך הוא,
כאילו יש צד שהוא מקבל, הוא לא רק משפיע.
אז בואו ננסה להבין.
רבותיי, תורה שבכתב היא תורה שנתן אותה השם יתברך, שנאמר, נטע לנו על יד רוהינו, נכון? הקדוש ברוך הוא נתן את התורה על ידי משה רבנו, והתורה שבכתב נאמר,
זאת התורה לא תהיה מוחלפת, לא תשתנה ממנה אות
בשום זמן מן הזמנים.
מהתורה שנמסרה לנו היום על 304,805 אותיותיה,
המוקפות כל אחת גביל לבן,
לא ישתנה בתורה הזאת אות אחת.
זה חלק מנהיגים אל עיקרי,
שאומרים שזאת התורה לא תהיה מוחלפת.
בסדר?
ואם אדם יבוא ויגיד, יש לי תורה חדשה, מה? לא, חיברתי פה עוד איזה חורש, תלך מפה.
לא מקשיב לך.
זה תורה של מכתב.
כלומר, תורה של מכתב
המעלתה היא בזה שהיא נמסרת מדור לדור בנאמנות גמורה,
ללא שום שינוי ותחבולה כלל ועיקר.
אנחנו מאמינים באמונה שלמה שהספר תורה שנמצא עכשיו בארון הקודש
במכון מאיר, או בכל מקום אחר,
זה הספר תורה שנתן משה רבנו לכל אחד משבטי ישראל ביום האחרון שלו, ביום המאה ועשרים, שהוא נתן להם את התורה, לבני לוי, ואחרי זה לכל שבט,
אותו ספר, אין שום הבדל.
אותו כתב, אותה צורה, אותו דבר.
אתה מאמין בזה? נריה.
יפה.
זה תורה שמכתב. אז בתורה שמכתב, מה יש לנו רק לעשות? רק ללמוד,
לשנן, להעביר את המסורת
מדור לדור.
תורה שבעל פה, מה זה?
וואו,
עתיכת יצירה.
מי יוצר את זה?
מי דורש את הפסוקים? מי עוסק על בחומר? גזירה שווה? מי?
אנחנו!
הקב"ה הוריד למשה רבנו, הלכה למשה מסיני. זה משה רבנו אמר להם. תקשיבו, כך אמר הקב"ה,
סוכה שהיא שתי דפנות אפילו טפח, זה הלכה למשל סיני, תפילין שחורות,
רצועות, הלכה למשל, דברים כאלה, זה מעט.
שאר כל הדברים, י"ג למידות, וחכמים מתחילים להתפרע. ואגב, יש ביניהם גם מחלוקות בין חכמים, אולי לדרוש ככה, לדרוש ככה.
זאת יצירה אנושית,
שאחרי שהיא נוצרת, לפי הכללים שקבע הקדוש ברוך הוא,
בי"ג למידות וכו', הקדוש ברוך הוא חותם עליה, את החותמת שלו, הוא אומר לו, זה תורה.
אבל זו יצירה שיצרו חכמים,
דרשו דרשות,
בסדר?
ואז כאילו, מי
מי מקבל את זה? כלומר, עד שחכמים לא דרשו,
התורה הזאת לא הייתה בעולם.
רק אחרי שהם דרשו, הקדוש ברוך הוא הסתכל, הוא אמר, אוי, זה יופי, כל הכבוד.
חותם על זה.
חותם את זה, נהפך לתורה.
פלא, לא?
ובצד הזה הוא כאילו מקבל מאיתנו.
ולכן תורה שבעל פה היא מלאה בחידושים.
לפעמים חידושים שהם חכמים מתווכחים ביניהם, נכון?
רבי עקיבא,
מה לך אצל דברי הדרגה? קלח לך אצל דברי... נכון? כאילו, מה אתה דורש לי פה? אתה לא מבין בזה.
מה?
מה לך אצל דברי האגדה? קלח לך לדברי הלכה, נכון.
זה אתה נוקט עכשיו עמדה.
לפי רש"י, הארון שהיוצא למלחמה לא היה הארון,
היו שני ארונות, רש"י אומר את זה פנת עקב,
הארון שהיוצא למלחמה זה הארון ששמו בו את הלוחות עד שהארון הזה היה מוכן.
כן, זה הארון שנאמר עליו, ויהי בנשוא הארון ויאמר משה, ואהרון ברית אדוני הולך לפניהם דרך שלושת הימים לטור, זה קשור, זו מחלוקת גדולה,
בסדר? מחלוקת האם לוחות ושברי לוחות מונחים בארון וזה אותו ארון,
או שהיו שני ארונות, באחד היה שברי לוחות ובאחד היה לוחות.
הארון שהיה בו את הלוחות לא היה יוצא אף פעם מתחום המחנה, והארון עם שברי לוחות היה הולך לפני המחנה, זאת השתתרשי לדעתי,
לפני המחנה, זה היה אהרון מעץ בכלל.
משה בנה, מה מה? לא, ובעלי,
זו הייתה הפעם היחידה שהם הביאו את אהרון האהרון.
אהרון, שם כתוב, אהרון, צבאות, השם, השבע הקרובים.
שהם הביאו אותו, והאהרון הזה נשבע.
זה היה חריג.
אבל האהרון שהולך לפניהם,
ככה לפי רש"י, זה היה אהרון,
הרי כשמשה רבנו יורד מהר סיני, יש שברי לוחות, נכון?
ועכשיו הוא יורד עם הלוחות.
מתחילים לבנות את המשכן, והמשכן יהיה מוכן בניסן רק.
אז בינתיים איפה הוא שם את הלוחות?
אז הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, נכון?
ובעת ההיא אמר השם אליי,
פסול לך שני אבנים,
ועשית לך ארון עץ,
נכון? איך זה הולך? בעקב.
בעת ההיא אמר השם אליי,
פסול לך שני לוחות אבנים, וכתבתי על הלוחות הראשונים את הדברים אשר היו ללוחות הראשונים אשר שיברת,
ויהיה נכון לבוקר, ועשית לך ארון עץ,
לא כי תישא, בעקב,
ושמת אותם בארון אשר עשית.
כן, תעשה ארון עץ,
ואז כבוד משהר בנו, באס, ארון עצי שיטים,
ואשים את הלוחות. אז היה ארון מעץ,
שבו שמו את הלוחות ושברי הלוחות,
עד שהמשכן היה מוכן,
ואז כשהמשכן היה מוכן, מחלוקת.
לדעת הרמב״ן לקחו את הלוחות ושברי לוחות, לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, שמו אותם בארון הברית ואת הארון הזה גנזו
ולדעת רש"י לא, הלוחות עברו לארון הברית
ושברי הלוחות נשארו בארון העץ וזה היה הארון שהיה הולך לפניהם דרך שלושת ימים בתור למנוחה
וזה הארון שהיה יוצא איתם למלחמות וזה וכו' וכו'. ולמה הארון עם שברי לוחות? כי שברי לוחות מבטאים את הברית של הקדוש ברוך הוא
שגם אם הם לא ראויים,
הברית נשארת, ולכן תצא למלחמה,
גם אם אנחנו לא ראויים, הקדוש ברוך הוא תרחם עלינו.
משה קיבל תורה מסיני,
לא,
לא.
משה קיבל תורה מסיני, ואת התורה שבכתב הוא מסר לכל עם ישראל.
את הדרך ללמוד את תורה שבכתב, כלומר את י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, ואת כל הכלים, כלי העבודה,
איתם ניגשים אל התורה, את זה הוא מסר ליהושע, והם לזקנים וכו' וכו'.
יפה. אז זה כרגע ברור,
הדבר הזה.
מה זה?
הוא אומר תורה שבעל פה, אז זה על הכל.
גם על שולחן ערוך, כן.
הכל, כן. כל מה שכתבו, כן. מי זה החותמת? החותמת זה הקדוש ברוך הוא דרך מי? דרך עם ישראל.
כשעם ישראל מכבד על עצמו...
כן, כן, זה כולל את ה...
כן, כן.
יש הבדל, לא, יש הבדל מסוים בכל אופן. אנחנו היום לא דורשים בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם.
הרי כל מי שלומד גמרא, כל הגמרא וכל המשנה,
זה בעצם הכל, או חלק גדול,
דרשות בפסוקים שהתנאים דורשים.
כתוב ככה, כתוב אחרת. עכשיו, נגיד, פרשת משפטים. כל פרשת, כל מסכת דבר המציע, רואה כמה.
עד האלוהי יבוא, כי הוא זה, שהוא המקצת, שהוא הפועל, הכל כאילו...
מה?
לא, ממש לא. מה פתאום?
מה?
לא, הם דורשים את זה, ממש. הם דורשים.
הם לא יודעים מה הלכה. הם דורשים, דרך הכלים.
אז שמשה נתן להם, בסדר?
טוב,
היום,
פסקי ההלכה היום, אני אומר לך עוד פעם, אנחנו היום,
אין לנו את הכוח, אין לנו סנהדרין שיודעת לדרוש
בי"ג מידות. ולכן,
פסק ההלכה היום שיתקבל על כל עם ישראל,
אז כן, יהיה לו חותמת כזאת.
לדוגמה, ללכת נתכלת. מה?
טוב, אז בואו נמשיך.
אז בעצם למדנו שיש כאן שני צירים. ציר אחד, תורה של מכתב, ציר שני, תורה שבעל פה. בתורה שבכתב, הקדוש ברוך הוא המשפיע.
בתורה שבעל פה הוא
סוג של מקבל.
אנחנו עוזבו,
התורה הזאת לא הייתה נוצרת, אלא אם כן
אנחנו היינו יוצרים אותה.
אז הנה הוא אומר את זה, אך עניין, כמו שכתוב, רועה ישראל,
וכתיב אחותי רעייתי פירוש פרנסתי.
ישראל מפרנסים לאביהם שבשמיים,
השמן בהיכל.
וכמו שהלחם פעולתו לחבר הנשמה עם הגוף,
כך עניין פרנסה למעלה. איך אנחנו מפרנסים את הקדוש ברוך הוא? הקדוש ברוך הוא רוצה להתגלות,
נכון?
בשביל זה הוא ברא תלום כדי להתגלות. איך אנחנו נפרנס את הרצון שלו להתגלות? על ידי תורה שבעל פה,
שניגשת לכל הפרטים של החיים ולכל הפינות ואומרת פה ככה הקדוש ברוך הוא אומר, פה ככה הוא רוצה,
ככה בסכסוך הממוני הזה, ככה בסוגיה הזאת, בסדר?
וכמו שהלך פעולתו לחבר אנשי מן הגוף, כך עניין פרנסה למעלה להמשיך גילוי אור אינסוף ברוך הוא בתוך עשר ספירות דה אצילות
שנקראים בשם גופים, אני מדייק פה על מושגי קבלה,
שאפילו חוכמה אליה אין ארוך כאילו אינסוף ברוך הוא,
כן?
ושיהיה נמשך ומתלבש בהם או על ידי עסק התורה למטה. כלומר, החוכמה האלוקית העליונה בסוף בסוף היא לא נגלית אם היא לא באה לידי ביטוי באיזשהו עניין קונקרטי. זה כמו קרן אור.
אתם יודעים שקרן אור,
השמש הרי, נכון, שולחת קרני אור, לוקח לקרן אור מהשמש שמונה דקות להגיע לכאן.
מהשמש לכדור הארץ זה שמונה דקות במהירות האור, כן?
אז למה החלל חשוך?
מה?
כי הוא לא פוגע בכלום.
קרן אור, כדי להאיר, היא צריכה לפגוע במשהו שאז,
באיזה תווך כלשהו,
ואז חלק מהאור עובר, חלק מהאור מתפזר, חלק מהאור,
כשהיא פוגעת באטמוספירה,
אז החלק העליון של האטמוספירה, מבחינת ההרכב שלו,
גורם לכך שגלי האור הכחול,
הם יתפזרו יותר, ולכן השמיים כחולים,
וככל שמתקדמים, אז האטמוספירה זה שככה גלי האור,
הם מתפזרים בצורה, ואנחנו רואים את הצבעים. אבל אתה חייב איזה מסך כדי שהאור יוקרן עליו,
אין בו מסך, הוא חלול,
הוא חלל, אז לכן לא רואים בו את האור. אותו דבר, קרן האור שנקראת התורה.
כדי שהתורה תעיר, היא צריכה איזה מסך להעיר עליה. מה המסך?
ראובן שהלווה כספי שמעון, והשור של שמעון שנגח את השור של ראובן, ואז אור ה' מאיר בו
בכל לילה.
עסק התורה למטה,
וזה שכתוב, הנה אלוהינו, זה קיווינו לו, פירוש האנו, מה זה הנה אלוהינו, זה קיווינו לו? פירוש שאנו המשכנו אותו, זה קיווינו לו, הוא דורש את זה לא hope,
אלא line, קו, נכון? To draw line, לצייר קו.
זה אלוהינו, הנה אלוהינו, זה קיווינו לו.
אנחנו עשינו אותו קו, ישיבות הקו, כן?
המשכנו אותו בבחינת קווין, דהיינו, מה זה קווין?
התלבשו את האור בעשר ספירות. לא נחלקים לגימל קווין,
חסד רועד אמילא, כאילו התלבשו את האור בעשר ספירות,
הספירות הם בעצם דברים שפוגשים אותנו כאן בעולם הזה.
וכנגדם מבחינות תורה ועבודה גדולות חסידים.
ולעתיד יתגלו כל ההמשכות,
ולכן אמר ביום ההוא, הנה וכו'.
אך מה שנאמר יונק שתי מי,
דווקא שהוא בחינת תורה שבעל פה.
כלומר,
מה שאנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא כביכול יונק משהו, זה תורה שבעל פה. תורה שבעל פה הוא יונק מאיתנו. זה החלק היצירתי שלנו בתורה. הקדוש ברוך הוא מסר לנו את התורה כדי שניצור ונחדש בה, לפי כללים, לא בהפקרות, לא כל אחד עושה מה שבא לו.
סנהדרין, לפי הכללים, יראת שמיים כמובן,
יראת עם קודמת לחוכמתם,
לפי הכללים שמסר משה רבנו, אבל בסוף, מה זה?
זה יצירה, יצירה תורנית. התלמוד הוא יצירה של אלפי חכמים,
שבסוף רבינו ורבשי סידרו את זה וחתמו את זה, אבל זו יצירה של חכמים.
זו יצירה שהקדוש ברוך הוא היה מעוניין,
לכן הוא מסר את התורה גלומה.
התורה היא מלא מלא דברים שצריך לדרוש,
ואנחנו דורשים אותם,
יוצרים אותם.
כן, את הזמנים, כן, לקדש ישראל, כן, והזמנים, שישראל מקדשים את הזמנים.
כי תורה שבכתב נקרא מוסר אביך, ותורה שבעל פה נקרא תורת אמך.
אז תורת אמך בעצם שייך פה יניקה.
כי בתורה שבכתב הכל ברמז בעלמא.
וכמו שה... כן, הכל ברמז. כתוב מילה, כתוב איזה עוד... אתה עושה גזירה. הכל רמוז, הכל פוטנציאל.
כמו שהאב מזריע טיפה, ועיקר גידול אבלד הוא בבטן האם. הרחם עושה את עיקר העבודה.
כך גילוי פרטי ההלכות על בורינו בתורה שבעל פה, והיינו דאורייתא. אז אם כך אני חוזר
לתחילת הלימוד שלנו.
הדרך לייצר הדדיות עם הקדוש ברוך הוא בזמן שאין בו משכן,
אנחנו מתגעגעים, רוצים להיות חזרה אחים, כמו שהיינו במשכן, או במקדש,
שהיה קרובים, והוא דיבר איתנו.
הדרך לדבר עם השם יתברך ולייצר איתו אחווה עוברת,
מי ייתן לך כאחלי עונק שני ימי,
דרך היצירה שלנו בתורה שבעל פה, שדרכה הקדוש ברוך הוא כביכול מקבל מאיתה.
יש פה הדדיות.
לא רק אנחנו לומדים ממנה, אלא גם הוא מקבל מאיתה.
טוב,
מדהים, נכון?
אז מה עכשיו הבעיה?
אם זה ככה, אומר האומר,
כן, אוקיי, אבל מה לעשות?
שאני לא לומד תורה.
אני בעל עסק.
גמור הזקן, אין לו את המושג בעל בית, אלא יש לו בעל עסק.
הוא רואה?
אני בעל עסק.
אני קובע את עתים לתורה,
אבל לא, עכשיו הולך ומייצר דברים וחידושים.
מה איתי?
אה?
המסך. המסך, בדיוק.
תראו איך הוא דורש את הפסוק. אני מזכיר לכם את הפסוקים.
מי יתנך כאח לי עונה כשדי עמי, אוקיי? הבנו.
אמצעך בחוץ אשכחה
גם לא יבוזו לי. אל תבוז
לאו ש...
כן? כי למה?
כי אמצעך בחוץ אשכחה.
זה אפילו יותר קרוב
ממי יתנך כאח לי.
זה האחים מתנשקים פה, תראו מה הוא אומר.
אמצעך, זה נפלא, אני מאוד אוהב את זה. כל פעם שהוא מדבר על בעלי עסקים,
רואים איך אדמו"ר הזקן אהב אותם.
הוא אומר להם כל פעם, התפילה שלכם הכי יקרה,
התורה שלכם הכי יקרה, אתם הכי בחוץ, הכי מתמודדים, אתם מאירים הכי הרבה את ההור האלוקי.
ובטח לאור מה שהיה אז,
שכל מי שלא למד תורה לא היה נחשב,
היה מזלזלים בו, לקבל כזה בוסט,
קראו להם מתנגדים.
זו הגדרה מאוד יפה, נכון?
מה ההגדרה שלך? שאני נגד.
אומרים בדרך הלצה,
שהליטאים תמיד אומרים, שיביתי השם נגדי תמיד, תמיד השם נגדי, אף פעם הוא לא איתי.
תמיד הוא.
אמצאך בחוץ, קאי על בעלי עסקים,
שאף על פי שאי אפשר להם לעסוק בתורה,
תמיד,
שיהיו מבחינת יונק שדי אימי, על ידי דלת אמות של ההלכה,
מכל מקום עליהם נאמר,
ומכל מקום אמצאך בחוץ גם כן,
וזהו שנאמר, אמצעך בחוץ, שגם הבעלי עסקים ימצאו בחוץ. למה?
כיוון שעל ידי עסקיהם מתעלות הניצוצות באחד,
וכל ישראל מקיימים זה.
כן, באחד, הכוונה, בשמע ישראל אשר ה' אחד. מה זה אשר אחד? אשר אחד, הכוונה, הקדוש ברוך הוא נמצא גם בעסקים,
גם בזה, הוא נמצא בכל מקום.
וצריך למלא את רצונו בכל מקום, גם בדברים הנמוכים, גם בפרה שאני קונה וחמור שאני מחליף.
וכל ישראל מקיימים זה שהרי דינא דה גמרא,
מהדין לגמרא שפרשה ראשונה דקריאת שמע צריכה כוונה,
ולדברי הכל פסוק ראשון צריך כוונה.
ומה הפסוק הראשון? הוא עניין למסירות נפש באחד,
ובכל ישראל יש בחינה זו שאף שאין לו מסירות נפש בפועל,
יש בו מסירות נפש בכוח,
שאפילו קל שבקלים יכול למסור נפשו.
מסירות נפש הכוונה,
הרי אנחנו אומרים בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך,
ובפסוק הזה צריך לכוון.
אז בכל נפשך אפילו לא נותן את נפשך.
גם הפשוט ביותר בישראל,
הוא מוכן למסור את הנפש על ענייני אמונה, אבל בכל לבבך, בשני יצריך, ובכל
מאודיך זה גם בכל ממונך.
אז כשאדם, יש לו איזה סכסוך ממוני, והוא מקיים את רצון השם יתברך,
הוא לא לומד תורה,
אבל הוא מאיר את רצון השם יתברך בתוך הדבר הנמוך הזה,
הוא גם כן יוצר הדדיות וקשר עם השם יתברך,
אפילו
גבוהה יותר מהקודמת.
ועל ידי זה,
שאפילו קל שבקלים יכול למסור נפשו,
על ידי זה מתעלים כל עסקיו לה' אחד.
אם כן, הרי משא ומתן ועסק זה הוא מעין ועל דרך
שהוא יתברך נקרא קונה שמיים בארץ, ולכן הוא בבחינת כאח לי.
כלומר, אני כמו איתו בהדדי, אני בקשר איתו. תגיד, מה אתה אומר על הסוגיה הזאת? אני כמובן
יוצר איתו קשר.
והנה, אדרבה, בהם, מי זה בהם?
בעלי העסקים.
נאמר, ישכחה.
בבחינת נשיקין וידבקות רוחה ברוחה.
חברים, הרבה יותר קל ללמוד דף גמרא בפרק המפקיד
מאשר לקיים את הדף גמרא הזה בשוק,
או דף גמרא בבבא קמא. דף גמרא הוא תמיד נחבד, יש פירושים, נעים, זה השור שלך.
שנגח שור של מישהו אחר,
הרבה תירוצים יש לו, זה לא בדיוק שור, לא בדיוק נגח, אתה הפרדת לו, נכון.
אנחנו מכירים את הפער הזה בין מה שאדם
מדבר ואומר ולומד לבין מה שהוא עושה או מקיים.
אז יותר קל ללמוד את הדף גמרא ולהתלהב ממנו,
מאשר אם פתאום הסוגיה תיכונה לפתחך ואתה צריך לקיים אותה.
זה גם קצת כואב לך בכיס.
והנה אדרבה, בהם נאמר,
"השקחת חת נשיקין וידבקו תרוח ברוחה",
והוא על ידי תפילות הבעל עסק.
והוא מבחינת איתקפיה ויתרון האור מהחושך,
הוא מעורר וממשיך במקום גבוה מאוד. עכשיו הוא עובר לתפילה של בעל העסק,
שהרבה פעמים זה איתקפיה, נכון?
הוא לא עכשיו,
צריך לכפות את עצמו, להתפלל ממך באמצע היום, באמצע העסקים, באמצע, הוא צריך לנתק את עצמו ולכת להתפלל.
ההתקפיה הזאת,
גם היא מעוררת השראת שכינה.
אשר גילוי בחינה זו אינו אלא בחינת נשיקים,
כמשל הנשיקים של מלחמת עוצם האהבה.
לא יוכל לפרש בדיבור, שאי אפשר לדבר אז, מתנשקים,
מתלבשת בהבל הנשיקים.
יפה.
אז הוא ממשיך ואומר, אין שם השם,
בעניין כי בחינת כאח לי,
מה זה כאח לי?
כיאח לי, שעל ידי יונק שתי אמינו, שהיא ניקותם משורש אחד.
אני והוא ינקנו מאותו שורש.
אז פה זה, האדם
והקדוש ברוך הוא יונקים מאותו שורש. מהו השורש?
היינו מהתורה,
שהיא מבחינת
חוכמה ובינה שנקראים אבא ואמא.
כן, ככה זה ה...
התורה יש בה גם,
היא גם אבא וגם אמא. אז כאילו יכול,
נכון, המדרש אומר שהקדוש ברוך הוא יסתכל בתורה וברא את העולם.
אז יוצא שהתורה הייתה
לפני והקדוש ברוך הוא מסתכל עליה,
היא כאילו מעליו הוא בורא את העולם, יש איזה צד כזה.
אז התורה היא גם כוללת מה שאנחנו יוצרים,
נכון? אז כביכול, יש גמרא,
הגמרא אומרת במסכת בבא מציע,
וגם בעוד כמה מקומות.
הסוגיה ידועה, בבבא מציע מ"ט עמוד ב', נכון? סוגיית, מ"ט או נ"ט? תמיד אני מתבלבל.
סוגיית תענורו של אחנאי,
נ"ט נראה לי, עמוד ב', כן.
אז הם הולכים שם למכות, כל הדברים האלו, וזה החכמים,
ואז הגמרא מספרת
שאחד החכמים פגש את אליהו הנביא ואמר לו, מה עשה הקדוש ברוך הוא באותו זמן?
הרי רבי יהושע נזף,
יצא בת קול, רבי יהושע נזף ואמר, את מתערבת,
לא בשמיים היא, מבקש לא להתערב לי פה.
הוא אומר, ככה יחקו שבריכו ואמר,
ניצחוני בניי. יש איזו הנאה, באמת כל אחד מאיתנו מכיר את זה.
אחד הרגעים הכי הכי משמחים בחיים שלך, של אבא,
זה הרגע שהוא מפסיד לבן שלו פעם ראשונה בכדורסל או בכדורגל, אה?
מה?
או בשחמט, כן. סליחה שהבאתי דוגמאות.
או בשחמט, או...
זה ממש, אני מדבר איתכם על...
משחק כבר בשביל להפסיד.
ניצחו לי בניי, איזה כיף.
אז כביכול יש צד שהקדוש ברוך הוא גם הוא מקבל מהתורה.
אומנם, על דייט כאפיה וביטול היש לעין דבעלי עסקים.
אז זה כאילו,
המדרגה הזאת משיכה. כאן, על דייט כאפיה וביטול היש לעין
דבעלי עסקים,
שבעלי עסקים מתאמצים ומבטאים את עצמם,
נסתה לי כי ככר דקות שבריך ומתעלה כבוד הקדוש ברוך הוא לאלה שנפשח האור מבחינת עין שהוא מקור התורה כמו שכתוב בחוכמה מעין תימצא ונפשח התגלות זו בזעיר אנפי ואם כן ישראל או בעלי עסקים הם בבחינת כאח לי יחד עם הקדוש ברוך הוא שמקבלים שניהם משורש אחד אשר השורש הוא גבוה מבחינת שדה אמו כי הוא מבחינת כתר שלמה למחור המבינה וזה עניין של זבולון קודם לישכר כן טוב כאילו בקיצור
אני מנסה ככה לתרגם את זה לשפה שלנו
ויש כאן ניסיון לייצר מחדש מערכת קשרים הדדית
בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, והדדיות היא קורית כשאני לא רק נמצא בפוזיציה של מקבל, אני גם נותן.
שנייה, שנייה. יש צעד
שבמהלכות היחסים שהדדיות, שאני לא רק מקבל, אני נותן.
אז איך אני נותן לקדוש ברוך הוא? כשאני מגלה את מלכותו דרך תורה שבעל פה, אני נותן לו,
הוא מושפע ממני.
בלי שעם ישראל היו לומדים את התורה ומייצרים אותה. לא היה.
הקדוש ברוך הוא לא נתן לנו תלמוד מהר סיני,
נתן לנו תורה, אתה תלמוד מי עשה? החכמים.
זה החכמים.
הבעלי עסקים זה עוד יותר גבוה, כי אומר הבעל עסק הקדוש ברוך הוא, תקשיב,
בלי שאני הייתי עכשיו מסתבך פה עם כל הדיני ממונות האלו וכל זה,
אז רצונך לא היה מופיע במציאות.
אני ביטלתי את עצמי והיכלתי את זה, או בלי שאני עכשיו הייתי באמצע היום, עושה אית קאפיה גדולה והולך להתפלל למרות שאני נורא נורא עסוק,
אז רצונך לא היה נוכח. אז הנה עכשיו אני רואה...
מה?
כן, בדיוק.
ובמובן הזה,
נגיד, רב לוי יצחק עם ברדיצ'ב היה לו, יש לו ז'אנר שלם של סיפורי רב לוי יצחק עם ברדיצ'ב, צריך להגיד, רק להגיד, רב לוי יצחק בן שרה סשה, זה כבר מעורר את כל הרחבים על עם ישראל.
אז נגיד, רב לוי יצחק בן שרה סשה,
יש לו אוסף סיפורים שהוא טובע את הקדוש ברוך הוא לדין תורה, אתם מכירים?
הוא טבע את הקדוש ברוך הוא ייצוגית, מה שנקרא.
תביעות פה, תביעות שם וכל זה. מה?
ואחת התביעות היא אומרת, תקשיב, אתה צריך אותנו, לא פחות שאנחנו צריכים אותך. מה הסיפור הזה? כאילו, מה הדבר הזה? נכון?
פעם הוא אמר לקדוש ברוך הוא, רב לוי יצחק,
סיפור שאני הכי אוהב,
הוא אמר לקדוש ברוך הוא,
או שאתה מוחה לישראל,
זה היה לפי יום כיפור.
ואם לא, אפרסם ברבים שהתפילין שלך פסולות.
מה?
כי כתוב בגמרא, במסכת ברכות,
תפילין דה מארי עלמא מקטיב באו,
מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ? אם אתה לא סולח להם, אז זה פגום.
אז אני מפרסם שאתה מניח תפילין פסולות, לא כדאי לך.
כל הסיפורים האלו,
שהוא תובע את הקדוש ברוך הוא, נכון? ואומר,
נכון, כתוב, האב חייב, פעם היה בעיה של פרנסה.
זאת אומרת,
אם מספרים שפעם היה בעיה של פרנסה חמורה, אז באו לאובי למשחקים, אין בעיה, בעיה פרנסה, אני תובע את הקדוש ברוך הוא, במקום.
תעשו בית דין,
הביא שלושה דיינים, וזה, הוא אומר, הואיל וכתוב שהאב חייב
לביתו במה?
במזונותיה, והוא אבא שלנו, אז הוא חייב.
משהו להגן, משהו להתלונן, אין.
בום, הוציא פסק.
אז אמרו שהפלא לא היה שרבי יצחק פסק ככה, אלא שהפסק הזה שהוא כתב, אנשים השתמשו בו להגיד, הנה,
יהיה פרנסה, רבי יצחק, זה, תתן לי הלוואות, תתן לי זה,
וילבו על דעת הפסק הזה, ובטח איזה היה.
אז יש צעד שהוא קצת כאילו צעד שהוא נראה כחוצפה במבט ראשון. מה אתה זה?
אבל תחשבו
שגם הקדוש ברוך הוא מעוניין בהדדיות הזאת.
הוא לא מעוניין ביסמנים תלויים על חוץ שכל מהם אומרים לו כן, זה לא מעוניין אותו.
הוא מעוניין בהדדיות.
נגיד חלק מההדדיות זה גם שבדי פעם אנחנו באים בתלונות,
וגדעון מתלונן, משה מתלונן, כאילו, זה קשר חי.
והקשר החי, נגיד רבי יהושע אומר לקדוש ברוך הוא, מה אתה מתערב? סליחה, חכמים דנים ביניהם, לא בשמיימי.
תורן, זהו. הקדוש ברוך הוא אבסורד, איזה יופי.
המחשבה שהקדוש ברוך הוא בעצמו מעוניין בקשר הדדי, היא מחשבה מרתקת, שנותנת המון המון שמחה. אני רוצה לסיים את השיעור עוד שנייה,
להקריא לכם שיר.
אתם אוהבים שירים?
אני שמח.
זה שיר שגם אני מאוד אוהב, הוא מאוד מבטא את ההדדיות הזאת,
וכמו הרבה מאוד דברים, זה שיר שרק
בעל תשובה יכול לכתוב.
תחשבו,
זה שיר של אהוד בנאי,
שהוא מנסה לתאר את התפילה, הוא מתפלל לקדוש ברוך הוא,
והוא לא מבין איך אתה, אז זה נקרא,
אתה מכיר את זה, שולם דוב?
ענה לי.
אתה מכיר?
הוא מתפלל ולא,
אז הוא אומר ככה,
השיר הזה ביטוי להדדיות של בעלי עסקים.
אני לא מצליח להבין מה אתה אומר.
אני לא שולט בשפה שאתה מדבר.
אולי זו טעות במספר, אולי תקלה,
אולי כדאי שננתק וננסה מההתחלה?
אני שומע אותך מקוטע, יש רעש כמו ים.
כנראה אין כאן קליטה, אתה נעלם.
אני עדיין ממתין על הקו שיגיע התור.
אני נשאר כל הזמן מחובר, אולי תחזור.
האם יש כאן אי-הבנה שמיד תתגלה לי? האם אתה עדיין איתי? ענה לי.
זה כל כך יפה.
כאילו, אדם מתפלל, הוא אומר, אני רוצה...
מדוע אתה מדבר רק בשפת סימנים?
אולי אני אפגש בקרוב פנים אל פנים.
אני רוצה להבין מה אתה בעצם רוצה.
אני מוכן ללכת איתך עד לקצה הקצה.
האם אני על שיחה ממתינה ומיד תתפנה לי?
האם אתה עדיין איתי? ענה לי.
האם שלחת עליי עכשיו שדר בהול?
זה אתר לא מוכר, האם אני עובר את הגבול?
אם יש בעיה, אני מוכן לעזור.
אולי יש כאן נתק זמני שמיד יעבור.
האם קראת בשמים שזה רק נדמה לי?
האם אתה עדיין איתי?
ענה לי.
האם אתה שמה שאני מדבר אל עצמי?
שיצא לקראתך וישאר במקומי.
אם אפשר בבקשה לדבר שפה ברורה,
כי אני לא מצליח מהבין מה בעצם קרה.
קולך בא והולך,
כל הזמן משתנה לי.
האם אתה עדיין איתי? ענה לי.
שיר מקסים.
::::::::::::
