הנושא שנלמד אותו היום,
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכה וכן תעשו",
וכן תעשו, אומרים חכמים, מה זה תעשו?
תעשו את עצמכם.
כל אחד מאיתנו,
הוא צריך לעשות את עצמו מקדש.
ככה מסביר רב חיים מוולושין.
הוא אומר שכל אדם הוא מקדש,
הוא צריך לעשות את עצמו מקדש,
שהשכינה תתגלה דרך כל אחד מאיתנו,
דרך כל עם ישראל,
אבל גם דרך כל אחד ואחד.
ברשותכם,
נעסוק
במקדש הפרטי, יש המקדש הכללי ויש המקדש הפרטי,
של כל אחד מאיתנו,
מה אנחנו יכולים ללמוד על החיים שלנו מהמשכן או המקדש, זה אותו רעיון,
כמה הדבר הזה רלוונטי או שייך לכל אחד מאיתנו.
כשבונים בית,
כל בית,
צריך לתכנן אותו לפני זה.
מישהו כאן בנה בית פעם?
אתה קבלן בניין?
התכוונתי, מישהו התחתן כאן פעם?
יש הבדל אם אתה בונה בית עם תוכנית
או אתה בונה בית בלי תוכנית.
אם אתה בונה בית עם תוכנית,
הבית הזה הוא בית חזק, יציב.
יש יסודות, יש קירות, יש מי שתכנן,
יש מי שהוא חשב,
יש פרוגרמה, קוראים לזה,
יש פרוגרמה, תוכנית.
מה הבית?
בית המקדש, או המשכן,
הפרסה שלנו,
בא ללמד אותנו מהי התוכנית הנכונה לכל בית
בישראל ולא רק בישראל,
אלא בכל האנושות כולה, בכל העולם.
אבל אני רוצה לחדד את הדבר הזה.
היום, אם אנחנו מתבוננים במין האנושי כולו,
המשבר הכי גדול במין האנושי היום זה משפחה.
המשפחה, המשבר הכי גדול.
בעולם, בעיקר בעולם המערבי,
האחוז זה גירושין.
זה לא יאומן.
בארצות הברית אומרים שלמעלה מ-50% מהמשפחות גרושות.
למעלה, זאת אומרת, כל החד-הוריות, גרושות,
אין משפחה בעצם.
הרס.
ודאי וודאי שהדבר הזה משפיע על החברה, על החברה כולה.
ממה בנויה החברה?
במשפחות.
ככה הקדוש ברוך הוא סידר אותה.
בארץ, לצערי הרב,
אסור לדבר בגנותה של ארץ ישראל,
אבל גם שם לא מעט, לא מעט משפחות בעצם ארוסות.
שאלו אותי למה?
כי הם בנים בתים בלי תוכנית,
בלי פרוגרמה,
בלי תוכנית.
כשבונים בית בלי תוכנית, ככה הוא נראה.
הדבר, ככה הוא נראה.
מה שיש לנו ללמוד, אני מדבר הרבה דברים, אבל מה שהשיעור הזה נלמד,
בעצם איך צריך להיראות
בית של משפחה אנושית,
ועם משפחה בעם ישראל, יותר נדייק יותר,
בעם, איך צריך להיראות בית.
הדבר הכי חשוב, ואני רוצה ברשותכם לצטט כאן את רש"י בעניין הזה,
רש"י אומר,
אני מצטט שהשם אומר משה רבנו,
דבר על בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר הדבנו ליבו,
תיקחו את תרומתי. אומר רש"י במקום,
מה זה המילה הדבנו ליבו? למה הכוונה?
ואני מצטט את רש"י,
לשון נדבה הוא לשון רצון טוב.
רצון טוב,
הדבר הכי חשוב בבית.
רצון טוב.
יש רצון טוב, יש הכול.
אין רצון טוב,
בלאגן.
זה הדבר הכי חשוב.
זה הבסיס,
היסוד לבית בריא, בית נורמטיבי.
זה הרצון הטוב.
אז זה דבר ראשון.
דבר שני, יש המבנה לבית המקדש או למשכן, אותו עיקרון.
הדרגתיות.
יש הדרגתיות, כמו בכל בית, דרך אגב.
הדרגתיות.
מהי הדרגתיות?
הדרגתיות אומרת שיש מקום שהוא הכי חשוב בבית.
קוראים לזה במשכן
קודש הקודשים.
המקום הכי חשוב בבית.
קודש הקודשים.
נכנס לבית,
אתה יכול, אם אתה מתבונן,
מיד אתה יודע מה קודש הקודשים.
כן.
אתה נכנס לבית של הרב אביאל.
לא הייתי בבית שלך.
ארון ספרים יש שם?
כן או לא?
זה בית של בן תורה, תלמיד חכם.
ארון ספרים,
כל הקיר,
מלא.
אבל היום, אני לא יודע בדיוק מה זה, אבל אמרו לי, היום אתה נכנס לפנינו לבית,
יש שם, קוראים לזה פלזמה.
מה זה פלזמה?
מה זה פלזמה?
המסך, מקיר לקיר.
מסך, נכון? בין הקודש לקודש הקודש.
כבר אתה רואה את התרבות יש כאן.
לא צריך להיות חכם גדול.
מה הדבר העיקרי בבית?
אם ארון הספרים,
שהוא לפחות מראה על אחיזה בתרבות יהודית או משהו,
או אין את הדבר הזה בכלל.
לנו זה נראה פשוט שבכל בית יהודי צריך להיות ספרים,
ספרי קודש.
אבל צריך לדעת שברוב הבתים אין דבר כזה.
אין ספרי קודש.
אין סידור.
אין סידור.
עמדתי פעם לבית של חבר שלי,
ביקשתי סידור. הוא אומר, אין לי דבר כזה.
אה, נזכרתי, יש לי מהסבתא איזה.
סידור בעליית הכ...
אם אין אפילו סידור בבית.
מה שקובע זה התרבות.
זה מה שקובע.
תרבות שבבית היא משפיעה על הכול.
תלמוד תורה כנגד כולם, אומרים חז"ל.
אז ראיתי פירוש שאומר מה זה כנגד כולם.
זה משפיע על כולם.
על כולם.
תלמוד תורה.
יש בבית תורה,
זה משפיע על כולם, על הילדים, על האישה,
על האווירה, על כל דבר ודבר.
זהו,
אין תורמות.
אין תורה,
בלגן.
ממש בלגן.
זה טרגדיה עולמית, כך שאני אומר.
זה לא העניין של זהו, זהו, זהו, זהו.
זה טרגדיה עולמית, הדבר הזה. אז קודם קודש הקודשים.
המנוע,
או איך קוראים לזה היום ליבה.
כמו בקור הטומי יש את הליבה.
שהיא נותנת את האנרגיה,
הליבה, במדינה שלמה לפעמים.
בתנאי לב, בכל בית ובית, איזה תרמות יש שם.
וזה משפיע באופן רוחבי על כל המין האנושי.
זה לימוד הראשון. אבל מה יש בתוך הארון?
בתוך הקודש הקודשי? הארון.
מה יש בתוך הארון?
ועוד,
תורה.
לוחות הברית עושה את הדיברות, אבל יש גם תורה עצמה.
יש אומרים בתוך הארון, יש אומרים במדף על יד הארון, אבל...
מה?
כן, אבל העיקר זה התורה שם.
ועל הארון יש הכפורת.
מה זה הכפורת? זה מכסה.
מכסה.
ומתוך הכפורת יוצאים שני דמויות של ילדים, מה שאומרים.
כן, והקרובים, מה שהיום קוראים.
והקרובים זה היה דבר שנתן רמז
לעם ישראל בבית ראשון,
זה היה.
מה המצב הרוחני של האומה ומבחינת יחסה של האומה אל הקדוש ברוך הוא,
ויחסו של הקדוש ברוך הוא אל עם ישראל?
איך זה בא לידי ביטוי מוחשי?
היו הקרובים האלה, אם היו פנים פנים אל פנים,
אומרים חז"ל, הייתה אהבה בין ישראל לקדוש ברוך הוא.
הקדוש ברוך הוא תמיד אוהב אותנו, הבוחר בעמו ישראל באהבה.
תמיד בוחר בנו, גם היום, אני בדקתי את זה.
אז הייתה אהבה.
לא הייתה אהבה, היו פונים עורף,
ככה.
היו מפנים את העורף אחד אל השני.
מה זה בא ללמד אותנו?
הדבר הכי חשוב בבית, מה זה?
אהבה.
וואי וואי, כנראה שלא התחתנתי.
אני חייתי עם אשתי, זיכרונה לברכה,
ש-54 שנים.
זה לא פשוט.
היום, כשאני מסתכל אחורה,
אני רוצה להגיד לכם שאהבתי אותה.
תשאלו אותי איך אני יודע.
מה זה אהבה? זה שאתה אומר שאני אוהב אותך
זה אהבה, זה לא תמיד נכון.
לפעמים אתה אומר וזה לא נכון.
איך אתה מתייחס אליה?
למייסע באופן מעשי?
זה בית עם אהבה, זה משהו אחר.
יש קשיים בכל משפחה, תשאלו אותי למה.
תשאלו אותי, נו.
מהאדם הראשון זה התחיל, אדם וחווה.
והאבות, אברהם, מי יצחק, מי יעקב,
כל אחד היה לו משפחה?
כל אחד היו לו קשיים?
זה נכון.
אז איך מחזיקים מעמד במשפחה שיש בה קשיים?
שאלו אותי, נו,
אוהבים.
וזה בא לידי ביטוי בזה שלמרות הקשיים,
אתה מכיל את השני למרות שהוא שונה.
אוה, זה לא פשוט.
זה לא פשוט.
לחיות ביחד, למרות הקשיים וכל הדברים האלה,
שקיים, מטבע הדברים, בכל משפחה דרך אגב,
חוץ מהמשפחה שלי,
שכבר היום אני נשארתי לבד.
ואיך אני יודע שאני אהבתי אותה?
אני חולם עליה לפעמים.
אם אני חולם עליה, סימן טוב.
אין דוגמה, כן.
זה הכפורת וזה הכרובים, וזה בא ללמד אותנו על הבית הלאומי שלנו ועל הבית הפרטי,
לכל אחד מאיתנו.
שצריך לעשות השתדלות
להביט אחד אל השני.
אם אתה אוהב,
אתה יכול להסתכל אחד על השני, להביט אחד אל השני.
הנה, אתה לא אוהב, אתה לא יכול להביט אחד אל השני.
יכול לקרות דבר כזה?
לרגעים כן.
אוי, זה בחיים, אוי ואבוי.
אז זה קודש הקודשים
של כל משפחה ומשפחה.
יש מה ללמוד מהמשכן,
יש מה ללמוד.
דבר שלישי,
אז יש מדרגות, אמרנו קודש הקודשים,
אבל יש גם קודש.
יש לו שלוש מדרגות.
קודש הקודשים, קודש והחצרות.
חצרות יש שם, מה שנקרא.
אז קודש הקודשים, אמרנו, זה התורה,
התרבות,
שנמצאת בבית,
האהבה שיש בתוך הבית לאישה, לילדים, לכל מי שנמצא שם בתוך הבית.
בקודש יש שלושה דברים.
מה יש בקודש?
השולחן, מתחיל מהשולחן,
שהוא בדרום,
בצפון, סליחה.
השולחן בצפון,
המנורה בדרום,
ומזבח הקטורת שהוא באמצע.
בין השולחן ובין המנורה.
אז יש דברים חשובים בבית.
שולחן זה פרנסה.
צריך פרנסה?
היה פרנסה.
חז"ל אומרים, זה גם מרמז על מלכות.
המדינה צריכה פרנסה.
מי אחראי על זה? המלך.
ראש הממשלה, המלך, או אחראי
לכל המדינה.
זה השולחן.
לחם הפנים.
דבר שני זה המנורה. מה זה המנורה?
זה ההשכלה.
ההשכלה, תרבות,
אתה צריך השכלה.
כן?
מנורה, תפקיד של המנורה, להאיר,
להביא אור.
כל בית צריך מנורה,
כן?
אור. מה זה אור? אין אור,
כתוב, אלא טוב.
וירא אלוקים את האור,
כי טוב.
כן? כל בית צריך מנורה.
אני גם נזכר באשתי,
כשהיא הייתה כל הזמן מבדליקה נרות, נרות, נרות.
מה זה כל הנרות האלה?
כן, זה הצדיק הזה, וזה הפה, וזה.
זה לא עניין חיצוני.
בית צריך אורות,
אווירה טובה,
אור זה טוב.
זה המנורות, זה הנרות.
דבר שלישי, זה המזבח הקטורת
שמרמז לנו על תפילה.
על התפילה.
צריך להתפלל, זה לא מובן מאליו כל דבר.
צריך לבקש מאלוקים.
אם זה השלום בית, אם זה בריאות,
אם זה פרנסה,
אם זה כל דבר, צריך להתפלל, לבקש מאלוקים.
תהיה סייעתא דשמיא.
זה בקודש, קודם בקודש.
ובכל בית צריך את הדבר הזה.
אני באים לפעמים בחורים, רוצים להתחתן,
ואני שואל, בסדר, תחתן, ממה תפרנס את אשתך?
אתה יודע?
לא, לא חשבתי על זה.
יאללה,
לוחמות מקצוע.
תוכל לפרנס את אשתך?
אני צודק או לא?
אני צודק?
מה כתוב בכתובה?
אצלך אולי.
מה פתאום?
זה לא צחוק.
בית שאין שם פרנסה מסודרת.
למתכונת לקשיים גדולים.
ודאי וודאי.
זאת אומרת, המחויבות המוסרית והעניינית,
בסדר גמור.
הדבר השלישי זה החצרות.
בחצרות יש שני דברים.
דבר אחד זה המזבח,
מזבח הנחוש שקוראים לו,
שהיה עולים עליו קורבנות, והכיור.
הקיום, הכהנים היו נוטלים ידיים וגם רגליים לפני שהעובדים,
אם בפנים או בחוץ, היו נוטלים שם את ה...
לגבי המזבח,
המזבח זה לקורבנות.
יש כל מיני קורבנות.
יש עולת התמיד, צריך להקריב.
מה זה המילה קורבן?
מה עניינה של קורבן?
להתקרב למי?
יפה מאוד,
יפה מאוד.
אדם צריך לעשות מעשים שהביטוי שלהם זה התקרבות
לקדוש ברוך הוא, אבל הקדוש ברוך הוא לא רואים אותו. אתה יכול להתקרב לכאורה למי שאתה רואה אותו, אתה יכול להתקרב אליו.
אבל הקדוש ברוך הוא, איך אומר, נאמר כבר, לעת מחשבה כפי צבי כלל.
אתה לא קולט את ה...
אז מה הקורבן עושה? מה האפקט שלו?
ואת זה צריך ללמוד, למה אנחנו מתפעלים על בית המקדש,
אבל לא רק על הבית הבנוי,
אלא מה הוא עושה, הבית הזה,
לכל עם ישראל, לכל העולם ולכל אחד מאיתנו, מה המשמעות שלו, מה קורה בבית המקדש,
אם זה מעניין אתכם,
כן או לא.
קורבן.
מה זה קורבן? נתקרב.
אני רוצה להסביר את זה.
אנחנו יכולים להתקרב לרצונו של הקדוש ברוך הוא. למה? כי הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום.
מלוך הוא לארץ, כבודו, כבודו מלא עולם.
אבל אני כבן אדם,
הוא מדובר כאן על כל עם ישראל, כי בית המקדש זה מקום מרכזי שמשפיע על כל האומה כולה.
אנחנו נוקטים פעולות
שהתוצאה שלהן זה קרבה לרצון של הקדוש ברוך הוא.
קורבן זה מעשור להתקרב לרצון של הכתובות.
ניקחנו כבר עולת התמיד.
עולת התמיד.
מה קורה כשהקריבו את עולת התמיד? כשבית המקדש
עמד על תילו ושיעמוד על תילו בעזרת השם.
מה קורה?
עולה זה מלשון לעלות, לרומם, לעלות את ה...
אתה לוקח איזה כבש או משהו, אתה שם אותו על המזבח,
ואתה מעלה את כל עם ישראל,
מרומם את כל עם ישראל.
שאלו אותי איך זה קורה,
אני לא יודע
זה קורה.
סליחה, אני אתן דוגמה בחיים שלנו כיום.
לפעמים יש אירוע לאומי שמרומם את כולם,
מעלה את כולם.
או דוגמה יותר פשוטה בספורט.
יש אוהדי ספורט,
כן?
אז זה ספורט.
אז יש קבוצה שאני יודע,
מרכבי תל אביב, או ביתר, פה, שם,
ברגע שהם מנצחים,
לא, הם כולם עולים.
איזה התלהבות,
איזה שמחה.
איזה...
יכול לקרות דבר כזה?
ממה זה בא מכדור?
איזשהו כלום.
וזה מרומם את כולם?
יכול להיות דבר כזה שאיזשהו מעשה קטן כזה
גורם לכולם להתרומם, להתעלות.
זה האפקט של הקורבן,
של עולת התמיד,
שבעולת התמיד העם היה מתרומם, זה חסר לנו היום,
המנגנון הזה, הסיפור הזה.
זה נקרא הקורבנות.
קורבנות מתקרבים לכל עם ישראל.
והכיור, כמובן, זה הניקיון.
ניקי חפיים ובר לבב.
אתה רוצה לעבוד את אלוקים?
תן ניקי חפיים.
אל תבוא לעבוד לאלוקים.
יש כמו שהנביא אומר,
ידיכם דמים עליהו וכל הדברים האלה. מה זה?
קודם כול,
תנקה את עצמך מכל הדברים הלא-טובים.
תוך כך, אתה יכול לעבוד את אלוקים.
ככה גם בכל בית ובית. קודם כל נקי חפיים.
אם אתה לא נקי חפיים, וואי וואי איזה צרות יכולות להיות בדבר כזה.
אז זה קצת כמה דוגמאות למה המשכן רלוונטי לגבינו.
הבניין, הבניין של כל אחד מאיתנו ושל כל עם ישראל כולו.
על זה אנחנו גם מתפללים, מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיבנה בית המקדש,
והעבודה תחזור, והסדר יחזור, וכל זה.
ברשותכם, הייתי רוצה להקריא מה שהרב ציודה, זכר צדיק לברכה,
מדבר על המשכן. מה המשמעות של המשכן?
יש לכם את הדפים לפניכם, כן?
וידבר השם,
פרשתנו מתחדש דבר חדש.
מה הדבר החדש?
ושכנתי בתוכם.
שכנתי בתוכם. מה זה שכנתי?
מה זה השכינה?
מה זה המילה שכינה בכלל?
ומה הכוונה שכינה?
מתוך יציאת מצרים,
אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את הורתו במעמד הר סיני,
מתגלה קונטקט אלוקי,
חיבור אלוקי.
שכינה,
זה העניין האלוקי, מתגלה בחיים שלנו.
זה נקרא שכינה.
כמו שחז"ל אומרים,
איש ואישה זכו,
שכינה ביניהם.
לא זכו,
יש ביניהם.
זכו, מה זה זכו אמרנו?
אהבה בבית, יש מה?
יש כבוד בבית, מה יש?
שכינה.
הרצון הטוב של אלוקים מתגנה.
זה שכינה.
יש נוהגים לדרוש את זה יותר.
זכו ללמד זכות.
אם אתה יכול ללמד בבית זכות על הילדים ועל האישה וכל הדברים האלה,
אתה מלמד עליהם זכות?
תבדקו, יש שם שכינה בבית.
לא מלמד זכות?
מריבות בבית, יש איזה מריבות.
כל התורה על רגל אחד.
ללמד זכות?
על מי צריך ללמד זכות?
על מי?
על מי?
על מי שמציק לך,
מורה אותך, רבי יוסף.
בשביל זה אתה לומד במכון מאיר,
ללמד זכות.
זה ללמד זכות.
מה זה סנגור?
סנגור זה שהוא יודע שהאדם הזה הוא לא בסדר,
אבל בכל זאת הוא מלמד עליו זכות, למרות הכול.
כמו אברהם אבינו,
הוא מלמד זכות על מי?
על סדום ועמורה.
איך אתה עושה את זה?
אתה מסוגל ללמד זכות?
אתה מסוגל?
תבוא עליך ברכה.
אתה לא מסוגל?
אני לא רוצה להגיד מה תבוא עליך.
זה לא פשוט, אתה צודק.
זה לא פשוט.
אמרתי לכם, אשתי, זה בדיוק
שבוע הבא זה שלוש שנים לפטירתה.
והיא הייתה מלמדת עלי זכות.
זה בסדר?
והתכונה שלה הייתה, זה אומר, זה לילוי נשמתה.
התכונה שלה הייתה שאתה ידעה למחול.
ידעה למחול.
כן, והילדים הוציאו אחרי שהיא נפטרה מקריאת שמע על המיטה,
כי הסוברני מוחל לכל זה וזה וזה.
אז הייתה,
כי הם ידעו שזה היחסים בינינו כאלה שהייתה מוחלת לי.
גם אני השתדלתי למחול.
אז לפעמים הייתה אי הסכמות בינו, זה טבעי הדבר הזה.
אה?
צדיק יסודה.
בבוקר הייתי אומר לה, נאווה,
אני מבקש סליחה ממה שהיה אתמול.
עזב, היא אומרת לי, אני מכנתי לך אתמול בלילה כבר.
לא, היא עמדה להם זכות.
זה נקרא, זכו זכינה למת זכות.
זה מה שהוא אומר כאן.
השכינה
זה לא רק עניין אלוקי שמתגלה בבית המקדש ולעתיד לבוא, או דברים כאלה.
שניים שיושבים ועוסקים בתורה,
שכינה ביניהם.
בית שהם מניעים זכות אחד אל השני,
שכינה בבית הזה, עם כל זה.
אז זו השכינה,
באופן פרטי,
ודאי וודאי באופן לאומי, באופן עולמי,
הדבר הזה בא לידי ביטוי.
ושכנתי בתוכו.
חיי עולם נטה בתוכנו.
ריבונו של עולם שוכן בתוך נשמת האומה,
בתוך כל כלל ישראל.
דרך אגב, מה זה כלל ישראל?
כולם.
דתיים, לא דתיים, כאלה ואחרים, לא משנה, כל העם.
תשאלו אותי למה.
כי הנשמה של העם היהודי זה לא עניין פרטי,
זה עניין לאומי, עניין היסטורי, עניין שמעמד הר סיני,
ויפח באפיו נשמת חיים נפח באפינו.
מה זה באפינו?
באפינו של כל עם ישראל נשמת חיים לדורותיו,
לכל הדורות, כולל לדור הזה.
העם היהודי יש לו נשמה אלוקית שדרכה מתגלה השכינה,
בתוך כללות עמך בית ישראל.
ומתוך כך, בתוך כל אחד ואחד מאיתנו.
ולא משנה איך אתה נראה,
נשמה זה לא את הבוחר.
כתוב ויפח באפיו, מי הוא נפח בנו.
כל בוקר מה אנחנו אומרים?
נשמה שנתת, מי נתן?
זהו, מתחיל ממנו, לא ממני בכלל.
ומתוך כך, בתוך כל אחד ואחד מאיתנו.
לעומת שני הדברים הראשונים,
שזה יציאת מצרים,
מעמד הר סיני,
שבשלישייה הנוראה הזאת, שמעשים שהיו,
הדבר השלישי, העניין הזה של הנשמה,
שהקדוש ברוך הוא נפח בתוכנו, בכולנו.
מעשה שהיה, אלא, זה לא רק מעשה שהיה,
אלא עובדה נצחית הקיימת לעולמי עולמים,
ושכנתי בתוכם, זה הביטוי.
כל הזמן השכינה שורה בכלל ישראל,
בכל מקום, בכל זמן, גם בגלות, דרך אגב.
אמנם שכינתה בגלותה, אבל היא קיימת, השכינתה.
וזה אנחנו.
זה הזיהוי של קודשה בריחו,
ישראל ואורייתא אחד, או הכל זה עניין אחד.
גילוי השכינה, גילוי אור השם.
יש ללמוד דבר זה ולחיות אותו,
ושכנתי בתוכם,
אינו מעשה שהיה,
אלא מעשה שהווה,
מעשה שהיה, הווה ויהיה.
כשאתה רואה יהודי ולא משנה איך הוא נראה,
אתה צריך לראות את הנשמה שלו.
שאלו אותי איך עושים את זה,
שאלו,
אתה יודע, לרצות
לראות את הנשמה.
כל אדם יש לו תחפושת,
לבוש,
התנהגות
כזאת או אחרת,
אבל הכל זה משתנה.
היום אתה יכול להיראות ככה,
מחר אתה יכול להיראות אחרת.
אבל יש דבר שאתה לא יכול לשנות אותו,
זה הנשמה שלך.
כאילו, אתה לא בחרת בנשמה הזאת.
אלוקים הפך לך את הנשמה הזאת.
וזה כל הזמן קיים של כל אחד ואחד.
הרב דצל כותב באחת האיגרות שלו, איגרת הקנה, הוא כותב, אומר,
צריך לראות את הנשמה של האדם.
אם אתה רואה את החיצוניות שלו,
אתה פרובלמטי.
למה אתה מסתכל בחיצוניות?
תראה את המהות של האדם. מה זה המהות? זה הנשמה שלו.
וכל אדם ואדם יש לו נשמה אלוקית, נשמה טובה.
תחפש את הנשמה הטובה.
בכל אחד ואחד.
גם בך יש נשמה טובה,
למרות שלפעמים האדם יש לו רגשות אשמה או משהו כזה.
אבל אני בדקתי את זה.
לכל אחד מאיתנו יש נשמה טובה.
זה הרב זטב כותב. בדור שלנו, הוא אומר,
צריך להסתכל על הנשמה,
ולא על החיצוניות.
נמשך גם עכשיו, ברגע זה.
זו שייכות ודבקות נצחית,
ושכנתי בתוך בני ישראל,
ולא אעזוב את עמי ישראל לעולם.
ככה אומר הנביא.
אשרינו מה טוב חלקנו,
ויש לנו נשמה טובה,
והנשמה הזאת שוכנת בנו ובדורות שיבואו אחרינו ובכל אחת ואחד מאיתנו.
ולעתיד לבוא אנחנו נראה גם את בית המקדש עומד על תילו,
וכל הקלקולים
שהיו ונמצאים לצערי לנוער יתוקנו על ידי בית המקדש.
בית המקדש יש לו שתי פונקציות מרכזיות,
צריך לדעת את זה.
הדבר הראשון,
טהרה.
מה זה טהרה?
תשובה.
בית המקדש, אתה מביא קורבן,
שלוש פעמים ברגל עם ישראל עולה לבית, מתאחד בבית המקדש,
וחז"ל אומרים שהם באו לשם שפופים,
כל אחד עם החבילה שלו,
עם הבעיות שלו,
שופים ועצובים,
ויצאו כולם שמחים וטובי לב,
זקופי קומה.
למה? בית המקדש זה מכונת הכביסה הלאומית,
האישית, המשפחתית, העולמית.
נכנסים לשם, פשוט כולם יוצאים נקיים,
על ידי הקורבנות,
ועבודת הכוהנים,
וברכת הכוהנים,
וכל הדברים האלה.
דבר שני, זה היה עניין של הקודש.
זאת אומרת,
הקודש זה להתרומם, להתעלות, שני הדברים האלה.
טהרה וקדושה.
זה בית המקדש. בית המקדש, סליחה שאני אתן דוגמה,
זה כמו כור אטומי שמאיר את כל העולם כולו. ירושלים,
אורו של עולם.
זה המקום.
שאימד לאור או שפע או טוב לכל האנושות כולה.
כי מציון תוצא תורה ודבר השם איפה?
איך אתה יודע?
שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, אמן.
