בבני ספר יהושע, פרק י"ח-י"ט, בנושא של שילה.
מה מקומה של שילה?
אנחנו יודעים שבשילה היו 369 שנים,
היה המשכן שם.
תקופה מאוד ארוכה,
כמה וכמה דורות.
אם נצרף לזה את התקופה של המשכן בגילגל, נווה גבעון, אז בגילגל היה 14 שנה,
בנובעי גבעון היה 57 שנה,
בגילגל היה 14 שנה,
הראשון, שבאו לארץ. במדבר 40,
בגילגל 14,
ושילוש 369 שנים,
לאחר מכן נובעי גבעון 57 שנים.
סך הכל 440. אנחנו יודעים שבמקדש ראשון היה 410 שנים, ובמקדש ראשון היה 420 שנה.
אז המספר 4 מופיע הרבה.
במדבר ראינו 40 שנה כמעט היה המשכן, 39, משהו כזה.
גלגל, נובה, גבעון ושילה, 440,
מספר 4. מקדש ראשון, 410, שני, 420. אני חושב שהמספר 400 מופיע מאוד חזק בנושא של המקדש, במשכן,
שמרחיב מאוד רציני במשכן בארץ, זה שילה,
369 שנים, תקופה הכי מהותית, הכי ארוכה, הכי גדולה,
תקופה שהמשכן היה בשילה.
ו...
אז שצריך להבין מה זה שילה קצת יותר.
מה המקום של שילה בעבודת השם, בכלל בכל ה...
בכל האז וגם עד היום.
אז ראינו פעם שעברה כל מיני מדרשי חז"ל, הבאנו
דעות שיש פה, אמרתי,
אצלי מהמחלט, הרצוג הוצאתי כמה כתבות על שילה,
שיעורים של הרב שלמה לוי,
הבנתי מטבע שנה, מה?
לא יודע, לא יודע, לא בקיא בזה.
כתוב ביום הי"ט, אמר יהושע בן כרחה,
סך לי זקן אחד, פעם אחת הלכתי לשילה והערכתי ריח קטורת בין כתליה.
אחרי חורבן בית שני, בערך כאלף שנה,
יותר אלף שנה משהו אחרי חורבן שילה,
אז יש עוד ריח קטורת בקטלים של שילה, זאת אומרת,
מסכת שומת דף ל"ט עמוד ב'.
אחד התנאים, רבי יהושע בן כרחה,
היה כמה עשרות שנים אחרי חורבן בית שני.
ועדיין היה ריח של קטורץ
בקטלים של שילה.
זאת אומרת, האם זה משהו רוחני או משהו גשמי?
אני לא יודע.
ריח.
אבל זאת אומרת, יש משהו עד היום שנשאר בשילה, משהו קטן, משהו משמעותי. זה משהו נצחי, בשילה בזמן ההוא
היה משהו נצחי שנשאר עד היום.
המשכן הפסיק להיות בשילה, אבל חלק
שבשמואל עובר, שגם ציון,
אולי נראה את זה בהמשך,
השאירה משהו מדברי,
מדברי,
מהמציאות של שילה, נשארה משהו בציון.
לא יודע.
אני מניח שכן, אבל אני לא יודע.
בדרך כלל ריח זה או בחי או בצומח.
גם דומים בעצם.
אנחנו רוצים עוד כמה השוואות בין שילה לירושלים,
שכתוב
מנוחה ונחלה, כתוב פרשת ראה.
באתי אל המנוחה ואל הנחלה, אמר לך ז"ל, מנוחה זה שילה,
ונחלה זה ירושלים, מנוחה נכים, אדם הולך בדרך, רוצה לנוח כמה דקות.
אז
בין הנחלה זה משהו סופי. אז רואים שיש השוואה מסוימת בין שילה לבין ירושלים.
יש לי פה עוד אחד המקורות גם כן.
פה הביא הרב לוי,
שבתקופת תלמוד ידועה הייתה שילה, עיר מושדת ידי חכמים,
תקרא גם בית שילה.
שני תמידי רבי יהודה הנשיא היו בבית שילה, שמואל ואילין.
שואלים שמואל רבם, גם מסכת ירושלמית ענית ד' ב',
מסכת ערובין, ח' א',
והיא ריכלת בדברי ההגדה בשם אילן ד' בית שילה.
היה גם רבי שמעון השילוני,
גם משילה, פסחים קי"ח.
גם בתאות התאות שנמצאו במורבעת מדבר יהודה, גם בתקופת בר כוכבא מצאנו אדם שנקרא בשם השילוני.
השילוני.
אז אם כן, רואים ששילה הייתה משמעותית מאוד לדורות.
וקצת עסקנו בפעם שעברה, אבל ניסיתי פה יותר לראות את הדברים יותר,
טיפה יותר היום.
כי אנחנו גם מוצאים בפרק י"ח, בפרק שלנו,
איפה נקלעו כל עדת ישראל אחרי 14 שנה, בשילה.
וכתוב,
בהמשך הפרק י"ח,
פסוק ו', שאומר יהושע לישראל בשילה,
נמנה כל שבט שלושה מהשבעה שבטים שלא ירשו עדיין את הארץ, כל אחד שלושה אנשים,
תסתובבו בארץ,
תכתבו אותה,
ואתם תכתבו את הארץ שבעה חלקים ותתם אותה הנה,
אליי הנה, לפה, לשילה כנראה.
אז מה זה הנה?
בהמשך כתוב
בפסוק ח'
וקומו האנשים וילכו ויצאו וירשו את האורחים לכתוב את הארץ,
אמו הלכו את החושב כתוב,
שובו אליי ופה אשליך לכם גורל לפני השם בשילה. פה, בשילה.
יש דגש מאוד גדול על המיקום של שילה. זה לא סתם שגרו שם,
במקרה התאספו שם האנשים ועשו את הפעולה הזאתי, אלא יש משמעות למקום.
פרק י"ח,
פרק י"ח פסוק ח',
ופסוק ט' גם כתוב, ולכו האנשים, ביצעו את ההוראה שהם קיבלו,
ויעברו בארץ וכתבוה להרים שבעה חלקים,
וספר יבואו אל המחנה שילה.
שוב כתוב שילה.
זה פסוק י', ואשליח אליהם יהושע גורל, איפה?
בשילה לפני השם.
כן, שילה הופיע פה כמה פעמים, בהדגשה מאוד חזקה, זה לא במקרה שזה היה בשילה, כנראה יש שילה מאוד מהותית לעניין.
יש כאן כוח במקום שנקרא שילה, כדי לכנס את ישראל, להקהיל אותם, פסוק א',
והמשך לתת ציווי, שיהושע תני ציווי לאנשים לצאת לכל הארץ, וגם לחלק את הארץ,
להפיל את הגורל.
שילה זה כמו איזה לב כזה של מקום שהוא יכול לעשות פעולה של חלוקת הארץ.
ורש"י כותב בתחילת הפרק,
בפרק י"ח, פסוק א',
כתוב בפסוק "והארץ נכבשה לפניהם".
זה כתוב אחרי שכתוב
"ויקהלו כל הדעת בני ישראל שילה וישכים שם במועדו אל מועד".
כתוב "וישכים שם במועדו אל מועד"
והארץ נכבשה לפניהם.
בהבנה פשוטה היא כבר נכבשה, אבל כבר כתבת את זה. מה אתה רוצה להגיד דווקא פה? אומר רש"י,
שהשקיעו את המשכן בשילה, הארץ בזה נכבשה. כתוצאה מהפעולה הזאת של השקנת המשכן בשילה, יש
ארץ כאילו נכבשה לפני. מבחינה רוחנית, מבחינה תורנית, מבחינת הרוח, מבחינת הנשמה,
הארץ כבר הייתה כבושה בעצם בהקמת המשכן בשילה.
אם כן, הפעולה של המשכן בשילה זה לא רק פעולה דתית,
לעשות מקום לפולחן, לפולחן האלוקי,
לכובדת הקורבנות שלנו, אלא משהו יותר מאושר, זה מרכז רוחני.
כשיש למרכז רוחני בשילה,
בעצם יש כבר כבישה רוחנית של ארץ ישראל.
הארץ נכבשה, לישון עבר לפניהם.
כך מדגיש רש"י.
כדי להבין את המשמעות הגדולה הזאת של שילה,
שלוש מאות ששיים ותשע שנים,
שלוש שש תשע,
זה נראה פרספקטיבה קצת יותר רחבה.
נתחיל,
מה המקום של שילה בארץ ישראל,
בתולדות ישראל,
בתולדות העולם כולו.
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם.
ברא עולם טהור ונקי, בגן עדן היו אדם וחווה.
אומרת הגמרא, למיטה שניים ירדו ארבע.
זאת אומרת,
פעולת פרייה ורבייה, הקמת המשפחה בעם ישראל היא משהו מלכתחילה.
גם בגן עדן
עשו את הפעולה הזאת.
ילדו שני ילדים, עלו למיטה שניים, ירדו ארבע בלי צער, בלי הריון, בלי צער העיבור.
זכר חטא, אתה יודע, כותבי עצב תלתי בנים.
אבל לפני זה לא נולדו בלי עצב.
אז רש"י מדגיש את זה.
רש"י בפרשת בראשית מדגיש שהפעולה הייתה לפני הגירוש מגן עדן.
לאחר מכן החטא עץ הדת.
כתוצאה מהחטא הזה העולם נפל ממעלתו.
העולם שקודם היה אין-סופי, חיי האדם
נהיה חיים סופיים,
עם מושגים אחרים, עם אפשרות לעשות חטאים.
העולם הלך והידרדר.
היו שני אנשים בעולם, קין והבל, כי היו ארבעה, אבל שני הדור הבא.
וקין הרג את הבל, זו שחיתות נוראה, איך אפשר לעשות דבר כזה? יש לך עולם כזה גדול, מה אתה רב?
אז הכוזרים מסבירו שהם רבו על ארץ ישראל, בסדר, אבל זה לא סיבה להרוג בן אדם.
אופן העולם הלך והידרדר, כמו שהרעם כותב את זה בהלכות עבודה זרה, פרק הראשון,
ואחרי עשרים דורות קם אברהם אבינו.
אברהם אבינו התחיל להקים את השכינה מחדש.
אברהם התחיל ליצור עם, הוא אומר לו, כביכול, לך לארץ ישראל,
שם תקים עם,
ובארץ השם העם הזה יהיה ברכה לכל העולם.
עד שאברהם בואו עזר, עוברים כמעט 90 שנה, כמעט יצא נשמתו, הוא ידע שמה שאמרנו בו מבטיח זה קיים,
ולכן האמין בקדוש ברוך הוא,
אבל זה היה קשה, 90 שנה לחכות לילד הזה,
ואז הוא זוכה לילד,
ויצחק ממשיך, ויעקב ממשיך,
ירדו למצרים, קבלת המשפחה,
שם נהנו לעם.
ולאחר יצא את מצרים קיבלנו את התורה. יש כבר עם, יש כבר כתובת לתת לה את התרבות האלוקית, את המצוות, את התורה.
יש כבר עם ויש כבר תרבות. כל המטרה של הקמת עם ישראל וכל המטרה של מדינת התורה לישראל היה בשביל להוסיף את העולם להיות קדוש וטעון,
להביא קדושה בעולם, להביא שכינה לעולם, להביא שהעולם יהיה הרבה יותר טוב ומוצלח.
אבל עדיין,
התלוש במדבר נמצא.
אין לו בית, אין לו ממלכה,
אין לו צבא, כולם כמו,
משווים את זה לתינוק שהוא מחותל בחיתולים עדיין,
כמו עננים מסביב,
מלבישים אותו, מפשיטים אותו, כלומר, מישהו שצריך בגדים הולך לענן וצריך,
מכניס את הבגד המלוכלך ויוצא נקי אחרי כמה דקות, בלי מטבע, כנראה,
לא היה שם מכונה של מטבעות למכונת הכביסה הזאת,
ויש אוכל מהמן ומהמים מהמעיינות,
הכל מסודר.
אבל זה עדיין לא חיים בעולם הזה, זה חיים מבחינת עולם הבא.
ולכן צריך את ארץ ישראל. ובאים לארץ ישראל כדי להשרות קדושה בעולמות, להביא את הקדושה. לכן עם ישראל יחס לארץ, צריך לכבוש את הארץ.
פעולת הכיבוש של ארץ ישראל הייתה בצורה מאוד אנושית.
צבא, יהושע הרמטכ"ל, חלוצים, ראובן גן חצי מנשה,
ומלחמה, וגם הרוגים במלחמה הזאת.
לאחר ארבע עשרה שנים שהמשכן היה בגלגל וכבשו את הארץ שבע, שחיכו את הארץ שבע שנים,
עדיין ארץ ישראל הייתה מחולקת לגמרי.
ואז ניכלים לשילה, ואז מגיע המשכן בשילה,
י"ח א', ויקראו בני ישראל שילה,
והשכינו שם את אוהל מועד.
אם כן, התפקיד של אוהל מועד בארץ ישראל, בהקמת
תקומת ישראל בתקופה ההיא,
היה חלק מהשארת השכינה.
פה הוא רוצה להשרות את שכינתו, לתקן חטא האדם הראשון. בשביל זה הוא הקים את אברהם,
יצחק יעקב את עם ישראל, שזה יקח אותנו למצרים,
נתן לנו תורה, הבאתנו לארץ ישראל.
בשביל זה גם קיבלנו את שם. חלק מהתקומה, חלק מהעם ישראל קם והולך ונבנה לקראת קדושתו, לקראת
מלכות בית דוד, בעזרת השם, אחרי הסיפור שלנו,
כמעט 400 שנה אחרי הסיפור שלנו,
קצת יותר.
אז חלק מהתקומה, חלק מהבניין שעם ישראל עובר, חלק מתהליך הלימודים, חלק מתהליך השראת השכנה בישראל, היה המשכן ושילה.
התקופה מאוד ארוכה.
והמקום הזה, חלק מהקדושה של העולם שעם ישראל בונה, זה זה שעם ישראל שולט בארץ.
הכננים שהיו בארץ קודם, כמו שהסברנו,
וכדברי חז"ל, פסוקים מפורשים, גם במקרא,
עבדו עבודה זרה.
מצוות השמדת, החרמת השוואת העממים היא חלק מביור עבודה זרה מן העולם.
וחלק מהתיקון של חטא דמרי, חלק מהתיקון של העבודה, חלק מהעבודה זרה של שבעת אם, חלק מהעניין של הקדושה זה המשכן ושילה.
שאלת אם המשכן גלגל,
שילה, נו וגבעון היה ברצף אחד או שהיו הפסקות.
המשכן היה כמעט קצוף, כן, אבל יש דיון בפסוקים מפורשים,
לא תמיד הארון היה במשכן.
היו תקופות, כמו בזמן עלי,
אחרי חורבן שילה,
שם הארון היה אצל הפלישתים.
אם הייתה הייתה עבודה, אני לא יודע. יש דברים, תלוי מה. יש דברים, יש מגמורות במגילה, אני חושב, וגם יותר בזבחים.
מה עשו, כשהיה נוב, גבעון וגלגל,
היו מותר עבודה במזבח פרטי או לא?
כל אחד בבית היה מזבח פרטי.
כשהיה שילה, היה אסור לעשות.
מזבח פרטי, במות, נכון, לא אסור היה לעשות במות.
כשהמשכן היה בגילגל, לא בגילון, היה מותר לעשות במות.
האם כל הזמן עבדו שם? אני לא יודע.
כנראה שרוב התקופה כן, אבל האם תמיד?
אני לא בטוח.
כי אנחנו מוצאים בסוף ספר שופטים,
אחרי פילגש בגבעה,
כשבני בנימין כמעט נגמרו,
אז אומרים להם, תלכו לשילה,
סוף שופטים כא ט"ו,
כא פסוק יט,
אז רצו שהם בבנימין ימצאו נשים,
אז פרק כ"א פסוק ט' ואמרו, הנה חג אדוני בשלום ימים ימימה.
היה מנהג,
כשהבנות יוצאות לכרמים לרקוד, לחול,
בטובטוב באב ובים כיפורים.
מימים אשר מצפונה לבית אל,
מזרח השמש למסילה עולה ותל שכמה,
ומנגב ללב עונה.
ואז בצביב בבנימין לכו וערבתם בקרמים,
וראיתם, והנה אם יצאו בנות שילה לחוג ומחולות,
והצעתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו בבנות שילה,
לכתם ארץ בנימין.
אם זכרו וכך הלאה, ועושים את זה, וכך בזכות עם בנימין המשיך לחיות.
אבל רואים בתיאור שמסבירים איפה זה שילה,
בפסוק י"ט,
אם אומרים למסעה לירושלים,
צריך להסביר לו איפה זה ירושלים?
כל אחד יודע איפה זה ירושלים.
והם מסבירים להם, צפונית לבית אל,
מזרח על המסילה יש דרך שעולה מבית אל שכמה, מבית אל עולה לכיוון שכם.
אז צפון לבית אל,
מזרחית לדרך למסילה שעולה מבית אל שכמה,
ומנגב, מדרומית ללבונה.
כמעט אומרים להם נון צדיק מדויק,
לא יודע מה המספר של הגבעות שם, אבל
צריך לתאר לאנשים מפורט, כדי כך איפה זה ירושלים,
שזה מזרחית,
לבית שמש, מערבית ליריחו,
כל אחד לאיפה זה ירושלים.
אז שילה צריך להסביר, סימן שאנשים לא היו עולים לשילה.
ולפי חז"ל הסיפור הזה לא היה בסוף תקופת השעה הקודם.
זאת אומרת, עם ישראל לא עלה לשילה.
אנחנו יודעים גם כן שבתחילת ספר שמואל, כתוב שאלקנה,
שמואל א', פרק א', פסוק ג',
ועלי שאו מאירו ימימה להשתחוות לה' בשילה.
אז חז"ל אמרת, ומספרים באריכות שהוא היה הולך מפעם העיר הזאתי, פעם העיר הזאתי, לעורר את עם ישראל לעולה, שכמעט עם ישראל לא עלה לשילה.
ואלקנה עושה את הפעולה
שלוי לרגל לשילה, למשכן, סימן שעם ישראל לא הגיע לשילה.
כן,
שמואל א', פרק א', פסוק ג',
והאיש ההוא,
כתוב בתחילת הספר, ואיש אחד מן הרמתיים צופים, ושמו אלקנה,
לא שתי נשים,
פסוק ג', ועלה האיש ההוא, אלקנה,
מעירו מימין ימימה להשתחוות,
לסבוח לאדוני צבאות בשילה,
שם שני בני עלי, חופני ופנחס, כהנים לאדוני.
אז אם כן, אתה רואה שהיה צריך לעשות, לפי חזרה, היה צריך לעשות פעולה קשה, מתמשכת,
להביא את האנשים לשילה.
היה רחובה של היר, שאלו אותו, מה אתה עושה? למה אתה ישן ברחוב?
לאיפה אתם הולכים?
התשובה הייתה,
לשילה.
כתוב, מיד זה הגו עיניהם של ישראל דמות, גם אנחנו רוצים להצטרף.
תצטרפו, אמר להם אלקנה.
הצטרפו אליו, פעם מפה, פעם משם, לאט לאט.
עם ישראל חזאזא אחרי כמעט 400, 350 שנה, 360 שנה.
זה לקראת הסוף התקופה של שילה, הסיפור של...
לשילה, כתוב לשילה, הנה.
פסוק ג', השתחוו אל השני צבאות בשילה, כן, כן.
כלומר, אם פלגת ישבה גבעה הייתה בתחילת ספר שופטים כמה עשרות שנים אחר כך,
והסיפור של אלקנה זה בסוף תקופת שילה,
יוצא רוב תקופת שילה עם ישראל לא בא לשילה.
אפשר להסביר את זה, שהיה,
מהמדבר היו רגילים לקרוב למשכן, ללכת רחוק,
ואחרי 40 שנה שגרו אחד בתוך השני,
איש תחת גבלו תחת תאנתו, זה חלק מהאפיילים של ספר שופטים, שכל אחד חי את החיים הפרטיים שלו.
אחרי 40 שנה שאכלנו ביחד, כמעט,
אכלנו מאותו מסטינג, אכלנו כמעט באותו דבר,
היה צריך קצת לעבוד על הפרטיות.
אז באותן 200-300 שנה,
הקרן כנראה לא הגיעה לשילה.
אז נכון שהיו שם,
מי שגר קרוב, אני מניח שכנראה הם הגיעו,
אבל היו שם הרי אבנים,
גלי אבנים של הקורבנות של נדבה ושל קורבן פסח,
שיש להם שחולים מכל הרועה.
כתוב במגילה שחולים מכל הרועה את הקורבנות בשילה.
אז כן באו אנשים לשילה, אבל כנראה שרוב עם ישראל לא הגיע לשילה.
ללכת מצפת לשילה זה כמעט שבוע.
עם המשפחה, עם הילדים,
ולבוא מהנגב לשילה גם כן,
כאשר הכול לא מבוסס, הכול עדיין טרי, עדיין כמה עשרות שנים עד שהתבססו בארץ.
אז זאת הסיבה, כי המשחק הזה לא הגיע לשילה.
אז בפרק שלנו מתקהלים כולם בשילה,
אבל ככה מאות שנים אחר כך לא הגיעו לשילה.
האם הכוהנים גרו בשילה? מן הסתם גרו גם כוהנים בשילה,
מן הסתם עבדו את המקדש, את המשכן, אבל לא יודע כמה,
עד כדי כך שלא ידעו כמה עשרות שנים אחרי הסיפור שלנו,
איפה זה שילה? צריך להסביר להם
ימינה-שמאלה
בצורה מדויקת.
זה בסוף שילה. זה אחת הסיבות של חרבה שילה,
זה בגלל חטא בני אלי, כן. זה כמעט, כן.
זה אחת הסיבות שכתוב בגמרא,
בפני מחרבה שילה,
מסך חטא יום, אני לא זוכר באיזה דף,
אחת הסיבות היה חטא בני אלי.
אם כן, חבר'ה, אחת הסיבות לחורבן של שילה.
של שילה.
גיל האורחים, שילה הייתה מרכזית מאוד בהקמת השכינה בישראל.
שלמה תשע שנים היה משכן בשילה, גלגל 14,
נוף גבעול 57,
תקופה מאוד מסיבה וממש מהותית.
בית ספר,
תקופת עצבו אותה צייק, בסדר?
גם בתולדות ישראל בכלל.
כלומר, אם אנחנו בגלות אלפיים שנה, נניח,
חזרנו לארץ עכשיו, ולפני זה
אלף שנה שני המקדשים, ועוד
עם ישראל, 3,500 שנה.
כי היא מלמעלה מעשרה אחוז,
עם ישראל מהתקופה, עם ישראל היה בשילון. נכון, משנה היה בשילון.
תקופה מאוד משמעותית.
ל... יותר מעשרה אחוז. מיעעקב אבינו, כמה שפנים עברו?
מיעעקב אבינו עד היום?
3,500 שנה.
זה יותר מעשרה אחוז מהתקופה הזאת. היינו בשילון.
מאוד משמעותי.
קצת דומה לבית ספר יסודי.
אם אדם נורמל יחי 80-90 שנה,
קרה בית ספר שתי נמצא שמונה שנים בית ספר יסודי, כיתה א' עד ח',
אז זה כמעט עשרה אחוז.
אם התיכון, בכלל, 12 שנים, זה
יותר מעשר אחוז מהחיים לומדים בבית הספר.
זה בערך תקופה של שילה, זה אפשר, זה בית הספר של עם ישראל.
זו התקופה שעם ישראל כנראה קצת מרד בקדוש בו. למה ישראל לא הגיעה למשכן בשילה? אז ראינו שיש כל מיני חטאים שעם ישראל חוטא.
אמרנו בני אלה, אבל בדרך כלל זה סימפטום,
מה שההנהגה חוטאת זה סימפטום שמה שקורה בעם ישראל כולו, יש חסרונות מאוד גדולים בעם ישראל,
והחסרונות הללו כנראה זה כמו גיל ההתבגרות. גיל ההתבגרות היה אמורתי,
אדם שהוא קטן, שהוא נולד צמוד לאבאים, מה שלא,
ואז הוא גם קישה בחושך, השם אורלי, כן, כידוע.
אז כשעם ישראל, כשילד גדל בהכלה, אז הוא מורד בהורים שלו,
צריך לעמוד על הצד הפרטי שלו, לברר את הכוחות שלו, את הגוף, הרוח, הנפש שלו.
מתחיל מן ההורים, דבר טבעי, בגיל ה-13-15.
כמו בשילה,
התקופה שעם ישראל אחרי המתווה צריך לפתח את השבטיות הזאת.
כל ספר שופטים בעצם,
המשקל נמצא בשילה, כל ספר שופטים.
גם במלחמת בנימין התרכזו בשילה, הביאו את הבנות,
הביאו את הבנות שתופסו, מיבש גלעד, הביאו גם, כתוב אל המחנה שילה.
זה היה מרכז, כנראה,
מסוים תרבותי, מדיני, וגם מרכז דתי.
עם ישראל לא כל כך הגיע לשם, אבל באופן עקרוני זה המרכז היה שם.
כנראה שלכן הביאו את ה...
אתה רואה שהמשכן נעוצר בפרק שלנו שם.
ואם כן, כאשר השכינה מתבססת בעם ישראל,
אז יש איזה שלבים,
כמו שראינו, הרמד ואלי מספר
בפירוש שלו רבי משה דוד ואלי,
יש לו פירוש ספר יהושע,
הוא כותב שהדחלה של עם ישראל בארץ ישראל
התחילה עם משה רבנו,
בעבר הירדן נתן לרובי גרצי מנשה.
אגב, בארץ,
ראינו שבפרק י"ג, ד',
יהושע,
קיבלו יהושע, יהודה ויוסף קיבלו את חלקיהם, ט"ו,
רק שלנו שאר השבעה חלקים.
אז משה נתן את החלק בעבר הירדן לשניים וחצי שבטים.
בארץ נתנו ליהודה ויוסף ואפרים ומנשה,
ופה, בפרקים שלנו, נותנים לשאר שבעת העמים. אז למה דווקא הסדר הזה? מסביר ארמת ואלי,
שבעת השבטים, סליחה, שבעת השבטים שנשארו.
אז הוא מסביר, בהנה בהיות
ארץ סיחון והוג, ראש הקליפה.
אין חשמל,
יש גם חושך בחוץ.
ארץ סיחון והייתה ראש הקליפה.
אז דיברנו שיריחו גם הייתה קליפה חזקה.
לפיכך, בי כבש את ראש הקליפה, ראש הקדושה.
הנחיל אותה לישראל ראש הקדושה הוא משה,
וכל איבר שבקדושה מכניע ומכה את האיבר שכן נגדו בקליפה.
כל איבר שבטוב ובנעימות
מכניע את החלק שכן נגדו בדבר הלא טוב.
לכן ארץ כנען שהוא גוף הקליפה
נכנע על ידי יהושע שהוא גוף הקדושה,
וראש הקליפה,
איבר הירדן המזרחי,
נכנע ליבושה שהוא ראש הקדושה.
משה ידבר לך דווקא הציב את ראש הקליפה מעבר לירדן, סיכון נגד מלכים, שכל המלכים שלחו אליהם כוחות כדי לעזור
מלחמה נגד העם המשחק, כדי שייכנע על ידי משה, שכוחו גדול.
והגוף שלה,
את הגוף של הכתובה יפורסם דווקא בארץ כנען,
כדי שייכנע על ידי יהושע,
שכוחו חלוש בערך כוחו של משה. לעומת משה רבנו, יהושע היה יותר חלש, יהושע היה כמו...
בדיוק, משה כפני חמה ויהושע כפני לבנה.
כי אין בכוח הגוף,
אין בכוח הגוף להתגבר למרות שנחתך רשום עליו. כשאוכלים את הראש, אז כבר מת. לכן,
אפשר לומר שכשמשה יקרא את צריכו לנהוג עצם כבר במלחמה,
על ארץ זה כבר הוכרע.
צריך לממש אותה, צריך עוד ארבע שנה לכבוש ולחלק, וגם אצלנו, אבל
עוד לא נקברה מלחמה, יש את ספר שופטים.
מסביר לפי זה כל פסוקים שירךיו אומר את פעם שעבר, קצת הזכרנו את זה.
והשלב הבא,
אחרי כיבוש שבע שנים, מחלקים את הארץ,
אמרנו
ליהודה וליוסף, ובאמצע כתוב שכלב
מבקש את
חלקו, את חברון.
ובאותו פרשה כתוב, ואת יבוסי יושבי ירושלים, פרק ט"ו,
ואת יבוסי יושב,
תודה, תודה, יישר כוח,
ואת יבוסי יושב, יש הפסקה כדי בכל המכון או כל האזור?
רק בבניין הזה?
במקומה הזאתי? אה, תודה.
תודה רבה.
והטעם לזה, אז כתוב שאת יבוסי יושב בירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם, וישב יבוסי שם בני יהודה בירושלים עד היום הזה.
אז אלף תסביר למה באמת אי אפשר היה לכבוש. והטעם לזה אומר הרמת ואלי,
לפי שהיה צריך כוח המלך
להכניע את הקליפה הקשה הזאת.
כלומר, משה הכניע את הראש בעבר הירדן,
יהושע הכניע את הגוף בארץ, אבל גם בארץ היו חלקים מאוד חזקים, מאוד עם קליפה קשה, עם עוצמות של טומאה, עם עוצמות של רוע.
צריך מלך להכניע אותה. מלך ישראל, אומר הרמב״ם, מלכות מלכים,
ליבו כלב ישראל, הוא מקבץ את כל ישראל בפנימיות שלו.
מנהיג את עם ישראל, זה גם לא שאול, דווקא דוד, שהוא המלך הנצחי,
חי וקיים עד היום.
אז דווקא המלך הזה יכול להכניע את ירושלים, כי הקליפה היא מאוד חזקה שם.
לא כמו בבר הירדן למזרחי, אבל קציפה שונה.
כשהייתה שולט בעיר המלוכה.
כמו שכתוב, יבוא בעל הכרם ויכלל את הקוצים.
בעל הכרם זה לא סתם שיש לו רשות, אלא יש לו כוח יותר
לכלות את הקוצים.
לא, לא משווה בין עבר הדן לבין ירושלים.
הוא אומר, לעומת שאר הארץ, לעומת
הצפון, המלכים,
חצור ובלחי,
אני לא יודע,
תפוח, שאר המלכים שהיו, 31 מלכים שיהושע כבש,
בירושלים הרבה הייתה הרבה יותר קשה.
כן, כן. 440 שנה אחרי הסיפורים שלנו, בערך.
זה יהושע כבש, רוב יהושע כבש.
אבל לא הכל הוא הצליח, לא הכל הצליחו לכבוש.
ירושלים כתוב,
לא יכלו יושבי בני יהודה להורישם וישבי יהושים עד היום הזה.
יש עוד מקומות,
תכף ניכנס בזה טיפה יותר,
שלא יצטרכו לכבוש, המקום לגמור את הסיפור על ירושלים.
ולכן התעכב הדבר, כיבוש ירושלים,
עד שבא דוד, שהמלוכה שלו, וה' עמו,
והוא גרש את הפסחים העיוורים.
וזה, אמרנו לו, מה זה הפרסים? פעם שעברה הזבנו, זה יצחק ויעקב, ששמו פסלים, כמו
להגיד שעברה מבטיח להם את ירושלים,
שלא לגרש את הפלישתים עד ש...
כן.
אז אומרים שהנין של אבימלך, איך היה חייך בתקופה הזאת? איך היה חייך בתקופה הזאת?
וכמה חרוג?
אוג היה מזמן המבול, הגיע לרוע אבינו, הגיע לפלסיכון, אוג בלך
אוג בלך חשבון.
לא, אוג בלך אבשן.
גם היה,
כן, לקראת אבי המלך, כן.
אבל הצד החיצוני מלמד שבפנימיות יש טומאה חזקה מאוד שם.
שרק כשמלך ישראל קם,
הוא נסתלק מן העולם,
מסתלק מן העולם האיש הזה שבצד זה אבימלך, עם כל הקליפה של אבימלך,
ולכן, רק אז אפשר לכבוש אותו. דווקא דוד המלך יכול לכניע את הקליפה,
את הטומאה, את העוצמה של הרוע שיש בירושלים אז.
זה רק את הר הבית. אחרי שהוא הכניע את
אנשי יבוסי, אז במקום מסוים בירושלים, את ההר הזה הוא קנה, את הר אבנקי. אז אחרי שהוא הכניע אותם,
כי לפני זה גם לא מרשים לו, אני חושב, החברים הטובים שלו.
היה מרשים לו למכור לדוד.
אתה יודע, בערבים של היום, מי שהיום מוכר, ערבי שמוכר
אדמות ליהודים ביהודה ושומרון, זה
אדמו בראשו, כן.
כבר אדם יוצא מהראש.
צריך לדעת גם כרטיס, טיסה מירושלים,
לא יודע, לאמריקה, לנורבגיה, לכל מיני מקומות.
נכון, היו כמה סיפורים כאלה.
עכשיו, מה זה עד היום הזה? כתוב, ולא יכלו,
יתושביה יושב ירושלים, לא יכלו בני יהודה לאוי שם וישב
עד היום, אבל היום,
תשפ"א כבר אין יבוסים בירושלים.
דוד כבר קבעת לפני הרבה שנים, מה זה עד היום הזה?
כן, כן. נכון, נכון.
אבל מה, אז כתוב בנביא עד היום, מה זה עד היום הזה?
מה זה היום מה שכתוב בספר
יהושע?
אבל ברוך השם מצבה שכבה החל הרבה יותר טוב.
אבל ביהושע ט"ו, פסוק ס"ג כתוב,
ויש לה ויושיט עמודי יהודה בירושלים עד היום הזה.
כבר מזמן הוא לא שם, מה הכוונה במיטוי היום הזה בנביא?
אומר ארבע דוואלי,
זהו כלל גדול.
בכל מקום שנאמר עד היום הזה, כתוב כאן בתוך כמה פעמים עד היום הזה, מה זה עד היום הזה? רוצה לומר,
עד אותו היום שנגזר להיות אותו דבר שצריך
ועתיד להיות על כל פנים, אלא שהוא גלוי למעלה ונעלם למטה.
אם כן,
כדיבור הולכים יודע מתי היום הזה, אנחנו לא יודעים.
עד היום שזה לא יום מסוים.
תקופה שלנו, לפני חמישים שנה, אלף שנה, אלא הכוונה היא,
עד שמגיע, אז מה, עד היום הזה שבו צריך המצב להשתנות?
הסיפור של ירושלים,
עד שמגיע דוד וקובץ, זה היום הזה שהכוונה היא בפסוק הזה. מה, זה לא הכוונה יום מסוים קונקרטי, תשפ"ה,
דלת אלפים ג',
אלא הכוונה היא עד שמגיע התאריך המסוים,
הקודם כל הוא יודע,
שגלוי למעלה, אנחנו לא יודעים מתי זה נעלם למטה, לא יודעים מתי זה,
אבל הקודם כל הוא יודע,
לכן העם הזה, בשמיים זה כתוב.
עכשיו שאלת איזה מקומות לא כבשנו, אז יש כמה פסוקים על הדבר הזה,
גם בפרקים שבירושה וגם בספר שופטים.
ניקח דוגמה
איזה מקומות לא כבשנו
בתקופה ההיא.
בפרק י"ז,
פסוק י"ב.
כתוב לפני זה, ויהי למנשה ביששכר כמה שמות של עיו לעם, דור,
עין דור, תענך.
פסוק י"ב, ולא יכלו בני מנשה להוריש את הערים האלה.
והיואל הכנעני יש עבד בארץ הזאת.
בניהם אין השלום הצליחו להוריש אותה.
וכי יחזקו בני ישראל וייתנו את הכנעני למעש ולהוריש לו. היו מספיק חזקים
לקחת מהאמיסים, אבל
לא יכלו לגרש אותם
ולהרוג אותם.
ועם בני יוסף, פסוק י"ד בפרק הקודם,
אומרים ליהושע,
תן לי עוד שטח.
בהמשך אומר פסוק ט"ז,
עין
ובני יוסף
לא יימצא לנו ההר ורכב וברזל שבכל הקרקעים יושב בארץ העמק.
יש רגע שאנחנו שולטים עליהם,
לוקחים להם מיסייה, אבל חלק כנראה לא שולטים עליהם, יש להם רכב, יש להם טנקים,
יש להם רכב ברזל, אי אפשר לכבוש אותה.
עמק יזרעאל, לאשר בבית שאן, לנוטע, לאשר בבעמק יזרעאל.
אפשר לתת להם פתרון.
בסוף פרק י"ז גם כן.
כי תוריש, פרק בפסוק י"ח,
התעורשת הכנעני כי רכב ברזלו, כי חזק הוא.
בהמשך ומציבת כמה גם כן מקומות שלא כבשנו אותם.
בספר שופטים, למשל, בפרק ב',
יש שם רשימה של מקומות שלא כבשנו.
בפרק א', סליחה, פרק א',
פסוק כ"ז.
שופטים, פרק א', פסוק כ"ז: "ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה,
שכבר היינו בית, ענך ואת בנותיה,
תשבי דור ואת בנותיה ותשבי לעם ואת בנותיה,
ויושב בגידו ובנותיה.
ולכן לשבת
בארץ הזאת,
היא כי חזק ישראל ועושים את הכנעני המס ויורש להורישו.
פסוק כ"ט,
שהוא הסכים לשבת שם. אתה צודק, שאלה טובה, מה עכשיו בא? עדיין שהוא הסכים לשבת שם. הכוונה היא שהוא הסכים לשבת כנראה תחת שלטון ישראל.
זה היה פשרה כזאת.
פסוק כ"ט, לפעמים להוריש את הכנעני יושב בגזר.
יושב הכנעני בקרבו בגזר.
פסוק ל', זבולון להוריש את יושבי כתרון,
יושבי נעלול.
כי אתה יודע, הוא עושה מושב נהלל של היום.
"וישב הכנעני בקרבו יהיה ללמס"
פסוק למד א',
"ואשר להוריש את תושבי עכו" הנה עכו.
"ותושבי צידון ואת החלב ואת אכזיב ואת חלבה ואת אפיק ואת רחוב",
וישב האשירי
בקרב הכנעני יושבי הארץ, כי לא אורישו.
פסוק למד אם אל,
"נפתלי להוריש את יושבי את שמש ואת יושבי בית ענץ", יושבי הכנעני,
ויש בקרב הכנעני, הוא, כלומר, הוא ישב בקרב, לא רק ישב בקרבו, אלא כנעני, הוא ישב בקרב הכנעני.
נכון, נכון, בוודאי, התורה אומרת, אחריהם תחריהם, צריך להרוג אותם.
רק כך גרמו לו כל ספר שופטים, עושים את צרות, כל החבר'ה האלה. כל ה...
פסוק ל"ד,
ולחצוי אמורי את בני דנה, לא תוריד לרדת לעמק,
ואמורי ישב, איפה?
באיילון ושעל אבים, באזור שאהב משל היומר, בעמק איילון.
ויש פה רשימה של מקומות,
שהחבר'ה האלה שמה של שבעת העמים, לא,
לא, היה קשה לכבוש אותם.
לעם ישראל היה הרבה זכויות,
אבל היה עדיין צריך קדושה יותר גדולה כדי לכבוש את המקומות הללו.
אז צריך,
כמו שילד מהמר בגיל ההתבגרות, יש לו יצרים, רצונות, צריכים שצריך להתגבר עליהם,
עם ישראל גם כן, עם ישראל גדל לאט לאט, הוא במדבר,
יצא מתוך העננים,
ועל ארץ ישראל צריך להתמודד עם חקלאות,
להתמודד עם מלחמות,
להתמודד עם מדינה,
עקרין ברוך הוא כבר עוזר יותר מרחוק,
ואז יש את המשכן בגילגל, משכן בשילה,
ספר שופטים,
יש עדיין, אין אחדות בעם ישראל, יש שופטים אחד לשני,
אלקנה מתחיל לקבץ, שמואל מקים את שאול ואת דוד,
לאט לאט נבנה, לוקח 480 שנה מיציאת מצרים עד הקמת המקדש הראשון, 480 שנה.
הוא כבר אז כמה? 100-200 שנה בתקופה שלנו, מה זה?
בעד 480 שנה.
אנחנו תהליכי בניין כל הזמן, יש לזה הרבה צרות באמצע.
יש הרבה בעיות.
היה את השואה, מלחמת השחרור, שמחת תורה האחרון.
הרבה
עוברים בדרך, אדם שגדל, יש לו צרות.
חלק מהסדר של הבניין של עם ישראל בארץ, השרירת השכינה,
אז קודם כל הראשון שמקבל זה שבט יהודה.
ראינו את זה בפרק
ט"ו,
הגורל לשבט יהודה,
כי הוא שבט המלוכה, הוא השבט המרכזי. הוא גם מקבל את מקומו שהלב נמצא במרכז הגוף,
יהודה ומרכז הארץ.
מי השני שמקבל? ספר שבט יוסף, אפריה ומנשה.
זה שבט המלכים השני,
יוסף ויהודה, שני כוחות, משיח בן יוסף, משיח בן דוד,
יהודה ויוסף.
הם הראשונים מקבלים.
כלומר, בעיה בירדן המערבי.
לאחר מכן, בפרק שהיה לנו איתם, מתחילים לחלק את כל שאר המקומות.
הקדושה הולכת ומתפשטת, משתלטת על ארץ ישראל, וזה לא פשוט.
זה לא פשוט.
הם לא מסכימים לנו, משום מה, האויבים לא מסכימים לנו,
נלחמים נגדנו.
היה כיבוש, אבל הם נשארו תחתינו, נתנו לנו מיסים,
כמו אום אל-פחם.
יש שם פעולות טרור, יש שם פעולות פשע,
קשה להשתלט על אום אל-פחם היום. כל המשולש, כל
יהודה ושומרון, שולטים ביהודה ושומרון, אבל הם ג'נין.
לא פשוט להשתלט עליהם, אבל...
אז כן, השכינה התחילה, שלטון ישראל בארץ זה התחלה של שכינות, שלטון השכינה.
אמרנו לוורדן המזרחי, יהודה, אחר כך יוסף ואחר כך שר השבטים בזמננו,
בפרק שלנו.
כי המציאות היא שהקדושה הולכת, מתגברת לאט-לאט, ויש הרבה קשיים בדרך.
עם ישראל צריך להיבנות,
בגיל ההתבגרות אמרנו
שבגיל ההתבגרות בתוך הבן אדם עצמו יש לו בעיות.
פעם הוא רוצה את זה, פעם הוא רוצה את זה, פעם הוא רוצה להודעות כאלה, פעם הוא רוצה להודעות כאלה.
המפלגה הזאת, המפלגה האחרת, הקבוצה הזאת, האנשים עוברים, בגיל ההתבגרות עוברים
תהליכים מאוד, היקפים קיצוניים,
וכדי מוות, חס ושלום.
אז מסביר הרמת ואלי על שילה,
חלק מהשראת השכינה בעולמות,
שבתתאים את הטומאה מהארץ,
זה השראת השכינה, עצם השראת המשכן בשילה,
זה השראת השכינה שם.
אז כותב הרמת ואלי, ונה כבר ידוע מאמרם ז"ל שמשכן שילה היה מנוחה ולא נחלה,
פרשת ראה בהתחלה.
עכשיו, הוא מסביר למה
זה היה מנוחה ולא נחלה.
כי מה היה המבנה?
בגלגל היה אוהל.
נווה גבעון כנראה גם היה אוהל, לא בטוח.
במדבר היה אוהל.
בשילה לא היה תקרה, היה בניין של אבנים מלמטה, ולמעלה היה יריות,
אוהל.
כן, לא יודע מה גם, כסף בשילה, שיש מבנה, זה לא אוהל, זה מבנה, אבל למעלה הוא עגול כזה, כמו גלים, כמו אוהל, כמו יריות, עד היום.
כי העקומה לא הייתה שווה לקומה של הקדושה.
לא אכן לא הייתה שם תקרה.
כלומר, היה מציף, עם ישראל מתגבש, עם ישראל, השכינה שורה בעולמות, אבל עדיין לא לגמרי.
אפשר רצפה, אפשר קירות, תקרה עוד לא.
רק אחרי 440 שנה שבאים לירושלים, שם יש גם תקרה.
המבנה מוותר על מצב הקדושה.
בשלב המעבר, בשלב הגידול, עדיין
תקרה מורל בניין שלם.
אז בניין, יש בינה ולא בניין שלם.
אבל נקרא מנוחה.
למה זה נקרא מנוחה?
אתה מקבל את ההשפעות
של היסוד היוצאות ממנו.
כל כבד כבד אותיות.
כל האותיות יצאו מהקדושה. התורה ניתנה.
והשם ידבר, יש בפרק הבא,
וידבר השם אל יהושע.
פרק כ',
השם, כמו שכתוב, השם על משה לאמור,
וידבר השם אל יהושע לאמור.
זה כנראה היה בשילו.
פרקה פסוקה, וידבר אדוני אל יהושע לאמור, ואז מצפה שבשלושת ערי המקלט, לפה הלך לבדל את ערי המקלט.
אז אם כן,
זה מקום של השראת שכינה, יש גם נבואה שם, יהושע מקבל נבואה שם,
השם מדבר אליו.
כלומר, חלק מהתורה מתבצע עכשיו בדבר השם.
ולכן,
מאחר שבעניין המנוחה שם יש כאן בשילו,
מה זה מנוחה?
כלומר שהסיט רחה נכנעה
תחת הקדושה, הקדושה מתגברת.
לך ארצות ישראל להזדרז ולרשת את הארץ.
וכל שכן, עדיין נשארו שבעה חלקים. לכן הפרק שלנו,
יהושע נותן להם מוסר, פרק י"ט,
אומר יהושע לעם ישראל, פרק י"ח, סליחה,
פסוק ג',
ויהושע אל בני ישראל, עדיין אתם מתרפים לבוא לרשת הארץ.
שאלה לכם השם, אדוני אלוהי אבותיכם.
ואז זה כל המשך הביצוע.
הוא נותן להם שיחת מוסר, למה אתם מתרפים?
אנחנו בשלב הגידול.
אנחנו מתגדלים, קדושה בשילה.
עוד קצת, עוד קצת מאמץ,
נכניע את הטומאה ונכבוש את כל הארץ.
לא, לא.
משה כתוב שבעבר הדין אסם את בן, אסם שלושה ערים בעבר הדין המזרחי, אבל הן עוד לא התממשו.
היו מוגדרות, אבל עוד לא קלטו רוצחים, עד
שבמערבי שמו שלושה ערים, ואז גם השלוש שבגלגל,
בגלגל גם כן חי.
כן, כן.
אולי שרמן נדבר על זה, עוד שני דבר על זה, נדבר על האנט של ה...
המקלט, כן.
וכל שכן,
יש עוד שבעה חלקים, מה אתם מתרשלים?
והעצלה גורמת, אז קודם שאלת מה ישראל הצליח לכבוש. חלק מהסיבה שלא הצלחנו לכבוש,
כי התעצלו כבר לא היה כוח, הבעיה שזה היה לחמור,
הרבה שנה חילקו, גרו באוהלים,
כנראה היה להם קשה.
כמה אתה יכול להילחם?
נתעיפים.
והעצלה גורמת קטרוג והרמת ראש של הקליפה.
וזהותם שוכחם יהושע כעניין המאור בסמוך,
ויתרו אם ירושו עליהם עד מתרפים.
כלומר, כשהוא אומר להם בהמשך, פסוק הבא,
אתם לא הורשים את הארץ שנתן לכם מהשם אלוקי ארבעותיכם,
הוא לא רק מספר להם,
השם נתן לכם, תכבשו את הארץ. יותר מזה, אומר להם,
השם נתן לכם, הטומאה כבר, אתם בשלבי הכנעת הטומאה, עוד קצת מאמץ, עוד קצת, עוד קצת,
ותצליחו לרבוש, להכניע את הטומאה.
הארץ כבר נכבשה לפניכם.
שבע שנים כיבוש, שבע שנים חלוקה, כך כתוב בארבע גברים. לכן תמהרו,
שלושה אנשים,
וככה כל הדברים, המשך הדרך,
ומחלקים את השבטים. צריך שכלל ישראל יכבוש את הר בשביל הקדושה.
אדם עושה מעשה פרטי בשביל השבט שלו, זה לא מועיל, לכן כתוב ברמב"ם, וזה בעקבות הגמרא,
שמינו,
כלל ישראל מינה את ה-21 שליחים, שלוש כפול שבע,
זה כמעט עשרים ושתיים אותיות, מה שקודם רמז הרמת ואלי,
כנגד אותיית האל"ף-בי"ת, שזה אותיות של הקדושה.
ותחלקו אותה לשבעה חלקים, את ארץ ישראל, פסוקי,
סליחה, פסוק ד',
"הבו לכם שלושה אנשים לשבת, ויש לכם,
אני שולח אותם, אני מנגניסו, הולך אותם". כבר כל אחד לא עושה פעולה פרטית לשבת אשר, אתם עושים פעולה כלל ישראלית, מחקים את הארץ
לכל המקומות.
אני משלח אתכם,
ויקומו להקים את השכינה,
ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה לפי נחלתם ויבואו אלי. כל שלב מהדברים הללו אני שולח אותם, הבו לכם,
אשלח אותם, יקומו, יתהלכו, יכתבו ויבואו אליי. כל אחד מהשלבים הללו זה בשלבים בהשכרת השכינה.
אתם מסתובבים בארץ כדי ל... יש לכם עיניים?
כלל ישראל ממנה אתכם
לחלק את הארץ.
אז אתם עושים פה לכלל ישראלית. אתם כותבים, אתם עכשיו הופכים את התורה שבפה לתורה שבכתב.
כביכול, עכשיו ישראל כתובה.
תחלקו את הארץ.
ואת מה שכתב תביאו אליי.
אני המנהיג, אתם חוזרים אליי לכלל ישראל, שאני בוודאי כלל ישראל, אני המנהיג, המלך של עם ישראל,
אני המנהיג.
כשאתם חוזרים מהכתיבה של ארץ ישראל אליי, אתם בעצם מחזירים את הארץ חלקי הארץ אל השורש של כלל ישראל כולו,
ואז אני יכול, ויתחלקו את הפסוק ה'
ותחלקו את הארץ לשבעה חלקים.
הכל בתקוח כלל ישראל, כי אתם רוצים להשרות שכינה בעולמות, להביא את העולם יותר טוב,
אולי יותר אידיאלי,
ולכן
תעשו את כל הפעולות האלה בשמי. לכן עם ישראל צריך למנות אותם,
וזה מה שעשו בשילו.
טוב, אז עדיין לא כל פעם הסברנו מה היחס בין שילו לירושלים.
הסברנו את זה בשבוע בעזרת השם.
נדבר על היחס בין שילו לירושלים יותר,
ואולי גם נגיע למרגלים,
לשבעת, הרי מקלט, אני לא יודע, אולי כן, אולי לא.
נראה בעזרת השם לפי השיעור הבא.
בשרות טובות לכל עם ישראל,
