שלום וברכה.
אנחנו מתחילים השבת את הפרשות של בניית המשכן.
יש לנו ארבעה פרשות, תרומת תצווה, לאחר מכן ויקל פקודי,
שעוסקות במלאכת המשכן.
עכשיו, כשאנחנו מתבוננים בימינו על מלאכת המשכן, מצד אחד יש לזה אקטואליות.
ברוך השם, אנחנו זוכים להתקרב,
בעזרת השם, לבניין בית המקדש. עם ישראל
מתקדם בגאולתו.
מאידך גיסא, יש הרבה מאוד דברים בתוך מלאכת המשכן
שנשאר ב... צריך עיון. א',
אנחנו נבנה את המקדש, לא את המשכן.
ב', יש הרבה מאוד דברים שקשה לנו היום להתחבר אליהם.
בוודאי סוגיית הקורבנות, שזו סוגיה מורכבת,
אבל אני חושב שיש יסוד בתוך המשכן,
שבעצם הוא יסוד של נצח, שבלעלה התורה פירטה בו,
והוא מאוד רלוונטי לימינו.
אני רוצה להרחיב בו, ובוא להגרעת היום.
שבוע שעבר עסקנו ביסוד של החיבור בין קודש לחול.
ואלה המשפטים,
הסברנו, ו' החיבור.
אומר רש"י,
מה אלו מסיני,
מה הראשונים מסיני, אף האחרונים מסיני.
קרי, בוא תבין,
כל פירוט
המצוות של פרשת משפטים,
כל פירוט
המצוות הכל-כך מעשיות
של דיני עבד, של דיני סוחר, של דיני חובל,
כל המצוות היומיומיות הללו הן מסיני.
אל תתבלבל.
התורה לא נשארת בשמיים.
התורה מטרתה לרדת אל עולם הארצי.
הקדוש ברוך הוא נתעבה לו דירה בתחתונים.
הקדוש ברוך הוא רוצה מלכות
במציאות
של החיים המעשיים.
איך בונים את זה?
אז יסוד אחד התגלה בפרשת משפטים,
בהלכות
של כל תחומי החיים.
אבל בואו נחשוב מה הקומה הבאה:
אם יש הלכות לכל תחומי החיים, זה אומר שמה?
שאנחנו צריכים לחיות בכל תחומי החיים.
כלומר, אם יש הלכה בדיני עובד ומעביד, זה אומר שמה? שצריך להיות עובד וצריך להיות מעביד.
אם יש הלכות בדיני מסחר,
זה אומר שצריך כחלק מעבודת השם שיהיו סוחרים.
כלומר, יש לך ייעוד אלוקי בהופעת השם דרך כל כוחות החיים.
כלומר, האמירה התורה היא לא בשמיים,
אלא התורה היא במציאות הארצית, לא בשמיים היא.
כבר ניתנה תורה לבני אדם.
קרו את התורה ותחיו איתה חיים שמתרוממים כלפי מעלה,
אבל חיים מעשיים.
זה פרשת משפטים.
מה השלב הבא?
צריך להתחיל לחיות את החיים הללו. מה זה אומר?
זה אומר שכל כוחות הנפש שבאדם צריכות ללכת לכיוון
של עבודת השם.
כלומר, הייתי אומר, כמו שאין מלאכה שלא מכבדת את בעליה,
אין מלאכה שאי אפשר דרכה לעבוד את השם.
אם אני רוצה את התפשטות השכינה על כל מרחבי החיים,
שיהיה בחקלאות, ויהיה במדע,
ויהיה בספרות,
ויהיה בתעשייה, זה אומר שכל כוחות החיים הללו צריכים להופיע.
מה זה מלאכת המשכן?
מה זה המשכן?
אומרת התורה, וידבר השם אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל,
ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לי בו, תיקחו את תרומתי.
וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם זהב,
הכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני,
שש ועזים ואורות אלים מאודמים ואורות חשים ועצי שיטים,
שמן המאור בסמים לשמן המשחה ולקטור את הסמים, אבני שוהם ואבני מילואים לאפות ולחושן.
רשימה ארוכה של לכאורה חומרי בנייה.
אבל מה המסקנה של כל חומרי הבנייה הללו?
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
ופה הולך ומתגלה יסוד מופלא.
אל תתבלבל.
כל היסודות הללו הם לא רק יסודות.
כל היסודות הללו, כל החומרים הללו הם ביטויים לכוחות נפשיים שצריכים להיות חלק מהמקדש.
כלומר, קח את הכל, ומה יהיה בסוף?
ועשו לי מקדש, ושכנתי איפה?
בתוכם.
כלומר, אם אתה תדע לקחת את שדה הזהב, את הכסף, את הנחושת,
לא רק מתכת,
אלא את הזהב במובן של כוח שקיים בעולם,
ואת הכסף, במובן של כוח, של כישרון,
של יסוד בנפש האדם,
ואת הנחושת, ואת כל זה תחבר לעבודת השם,
הקדוש ברוך הוא ישכון בתוכם.
כלומר, יש פה יסוד שהולך ומתגלה.
מהי עבודת השם?
להפוך להיות כלי להשראת השכינה.
על פי מה אני יכול להפוך להיות כלי להשראת השכינה?
על פי הכוחות האלוקים שהקדוש ברוך הוא נתן לי.
עכשיו, אנחנו יודעים שזה לעומת זה עשה אלוהים.
כלומר, העולם החומרי והעולם הרוחני הם מקבילים זה לזה.
כשיש מציאות של חומר שנקרא זהב,
זה לא רק שיש חומר שיש זהב,
אלא יש מאחורי הזהב איזשהו יסוד רוחני שמתגלה.
וכשאני מחבר את כל היסודות הרוחניים הללו לעבודת השם,
נוצר כלי עצום שהקדוש ברוך הוא יכול לשכון בתוכו.
כלומר, דרך עבודת המשכן אנחנו לומדים איך בונים את מלכות השם,
כשמה בעצם החומרי בנייה הכי עמוקים?
זה עם ישראל.
עם ישראל הוא המשכן.
ועשו לי משכן, ושכנתי איפה?
בתוכם.
כלומר, כשעם ישראל פועל את פעולתו וכל כוחות החיים שלו מתאחדים לעבודת השם, אז זה מקדש.
כלומר, העשייה של המשכן לא מלמדת אותנו רק איך עושים,
במובן הטכני, המעשי, איך בונים מקדש.
כי א', קודם כל, משכן כבר לא נבנה.
אלא היא מלמדת אותנו איך בונים את המשכן הפנימי של עם ישראל,
שביטויו המעשי הוא המקדש.
בואו נתחיל ככה, קצת לבאר את הדברים.
כשאנחנו מסתכלים על עולם החומר,
זהב, כסף, נחושת, אם אני מבין
שכל יסוד כזה מבטא כוח נפשי,
אני מבין גם מה זה האבנים שבחושן.
אני מבין מה זה נחלה בארץ ישראל. מה זאת אומרת שיש לשבט מסוים נחלה מסוימת? למה?
כי הפלק הזה באדמה של ארץ ישראל
מתחבר אל היסוד
הנשמתי של אותו שבט ומאפשר לו להפוך להיות כלי להשראת שכינה.
השבוע הייתי ביום שלישי במילואים,
אחד המוצבים
שביקרתי יצאה מוצב שנמצא דרום רמת הגולן,
בלילה
היה אמור להיות להם פעילות פנימה,
בתוך סוריה.
אמרתי למ"פ, אמרנו לו, תשמע, כשאתם נכנסים פנימה,
תעשה טקס לחבר'ה.
הוא אומר לי, מה אתה מתכוון?
תקריא לו את הפסוקים, תקריא לכם את הפסוקים
של שבט מנשה.
גד, ראובן, חצי שבט המנשה. איפה שבט מנשה נמצא? שם.
זה האזור, מצפון לירמוך.
תעשה טקס, תקריא את הפסוקים הללו, תברך שהחיינו.
עכשיו, למה שבט נמצא במקום מסוים?
כי המקום המסוים מבטא את היסוד הרוחני של אותו שבט.
לכן יש יסוד של לחזור לנחלת אבותיה.
מה זה היובל שחוזרים לנחלת אבותינו?
זה לא רק שחוזרים ומאזנים כלכלית את האומה מבחינה נדלנית.
הוא, יש לו כבר מלא שטחים, הוא זכה, ההורים שלו הגיעו לארץ קיבל נחלה בשפיים,
הוא מסכן, קיבל נחלה בנתיבות, לא, פעם בחמישים שנה בוא נאזן.
זה לא רק זה, זה גם נכון.
בוודאי, צריך איזונים כלכליים, לשבור את המעמדות שיש, פעם בחמישים שנה,
להחזיר איזשהו סדר חברתי, אבל יש פה הרבה מעבר לזה.
נחלת אבותיי זאת הנחלה שהופיעה לאדם
גורל על פי השם. כלומר,
זה החיבור הנשמתי שלך אל העולם של ארץ ישראל, שדרכו
אתה הופך להיות
לכלי להשראת השכינה.
זה המשכן.
בואו תראו, נתחיל ככה, דבר נפלא שאומר אבי לובביץ'.
אומר אבי לובביץ',
סביב הזהב כסף ונחושת,
זה לא רק חומר,
זה ביטוי מאיזה מקום בנפש הנתינה שלך נמצאת. לכן אומר אבי לובביץ',
יש שלוש דקות בעולם.
אותה שהאדם עושה כשהוא בריא, נחשבת לו כזהב.
כשהוא חולה ונוטה, נחשבת לו ככסף.
כשהוא נוטה לאחר מיטה, נחשבת לו נחושת.
ששלושה סוגים אלה במתן צדקה, רמוזים גם בראשי התיבות
של שלוש התרומות. זהב, זה הנותן בריא.
כסף, ראשי תיבות, שיש סכנת פחד. נחושת,
ראשי תיבות, נתינת חולה, שאמר תנו.
אומר רבי לובביץ', זה דבר נפלא, מה זה זהב?
זהב זה הנתינה האידיאלית.
זה הנותן בריא,
אין לו אינטרס.
כסף זה כבר,
יש קצת אינטרס.
כסף זה ראשי תיבות שיש תקנת פחד, הוא כבר מתחיל לפחד,
אז הוא פתאום נותן צדקה.
נחושת זה כבר, הוא על ערש תוואי, והוא אומר, טוב, כשאני אמות,
הוא אראה לי מה לעשות עם הכסף,
תיתנו. נתינת חולה שאמר, תנו לעתיד.
יש פה הבנה שהחומרים בעצם,
בנוסף להיותם חומרים, הם ביטויים לקוחות רוחניים.
עכשיו, זה מעניין, אגב,
לנתח האם בגלל זה הזהב יותר מבוקש מהכסף ומהנחושת.
כלומר, אנחנו רגילים שהזהב הוא יותר יקר. למה?
כי היא עצה וביקוש.
אבל למה
יש יותר ביקוש על הזהב?
כי יש פחות עצה?
למה יש זהב מבוקש יותר, כסף פחות נחושת? למה?
אם אני מבין שמאחורי חומר יש גם יסוד רוחני,
אז אולי, זה באמת ככה מעניין לחקור,
אולי אי הוא לא חזה, מזלי הוא חזה.
כלומר, משהו בנשמה מזהה
או זהב זה מדרגה רוחנית אחרת.
אני רוצה להידבק לשם.
אומר הרב קוק, למשל, תינוקות.
אנחנו רואים תינוקות וכולנו מיד מעלים חיוך. למה?
כי תינוק, אתה פוגש את הנשמה.
אין קליפות עדיין.
אתה פוגש נשמה בטהרתה. אז הנשמה שלך מזהה נשמה בטהרתה.
כלומר, אנחנו פוגשים משהו שהוא במדרגה שמעבר.
זה החומרים שבונים את המשכן. ודאי שיש גם חומרים במובן המעשי שלהם. יש פשט,
אין מקרא יוצא מזה פשוטו,
אבל יש פה מעבר לזה.
בבקשה,
למה הם יותר נדירים במציאות?
זה כבר נדיר.
נתינה בלי אינטרסים היא נדירה.
כלומר, כמו שהזהב נדיר בטבע,
גם הביטוי הרוחני של הזהב הוא נדיר בטבע.
לכן, אם אני אנסה ככה להתחיל לסכם את הדברים,
מה אנחנו בעצם אומרים? מה זה משכן?
משכן יש לו ביטוי מעשי, אבל מה הוא טומן מאחוריו?
הוא טומן את המשכן שנבנה כתוצאה מהמשכן הפיזי
על ידי זה שכל כוחות החיים
הופכים להיות כלי להשראת השכינה.
כלומר, מי חומרי הגלם האמיתיים של המשכן?
עם ישראל.
לכן, אגב, זה מחדד את האמירה "בית שרוף שרפת".
כשעם ישראל לא מבטא יותר משכן שהקדוש ברוך הוא שוכן בתוכו,
אז הצד הפיזי
אין בו כלום.
אם אני מבין שהמקדש זה ביטוי להשראת השכינה בעם ישראל, אם אין שכינה בעם ישראל,
אז המקדש זה אוסף של חומרים.
לכן בית שרוף שרפת.
נכון, זאת אומרת, אין כלום.
נכון, נכון. עכשיו, אני רוצה לומר פה משהו שאני לא מנתח אותו סטטיסטית, אבל מחשבתית.
אנחנו רואים שיש יותר ויותר התעוררות לעלייה להר הבית, עלייה לבניית בית המקדש.
אז יש מי שינתח ויגיד, טוב, עושים קמפיינים, יש יותר תנועה.
אני אומר, לא,
יש התקדמות רוחנית בעם ישראל. אוטומטית,
גם הופעת המקדש הולכת ומופיעה. כלומר,
אתה בעצם אוסף את החומרים. מה זה החומרים?
זה לא רק הביטוי הפיזי שלהם,
זה עם ישראל.
עם ישראל, הרי מה זה המקדש?
זה צינור השפע של השפע הרוחני, שאיפה הוא יופיע?
איפה השפע הרוחני הזה יופיע?
בכל אחד ואחד מעם ישראל, בסדר?
אז שכנתי בתוכם.
לכן, מאת כל איש אשר ידבנו ליבו,
תיקחו את תרומתי, זה ממש נדרש תהליך.
בסדר?
הרי קנדי באמת אומר,
וידבר השם אל משה לאמור דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה
מאת כל איש אשר יתבאנו ליבו תיקחו את תרומת יסוד המשכן נשגב ונעלם מאוד.
ומה שהרשות נתונה נרמוז די למבינים.
אמרו רבותינו ז"ל, רבי ברכי אמר משל למלך שנגלה לבן ביתו
בלבוש שכולו מרגליטון.
אמר לו, עשה לי כזה.
אמר לו, אדוני המלך, מנין יש לי מרגליטון?
אמר לו, אתה בסימנך אני בכבודי.
כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה.
אם אתה עושה מה שלמעלה למטה,
אני מניח סקוליטון שלי ויורד ומצמצם שכינתי ביניכם.
כלומר, מה ההוראות שהקדוש ברוך הוא נותן למשה רבנו?
אם אתה תעשה מה שלמעלה למטה, מה זה מה שלמעלה למטה?
אם אתה תאפשר למטה את השראת השכינה, איך?
על ידי אבנים?
לא,
על ידי תהליך שהולך ומופיע בעם ישראל,
אזי השכינה שלי יכולה לרדת ולהופיע למטה.
לכן,
עוד אמרו רבותינו, זנחה לנו לברכה,
וראה ועשה בתבניתם, כתבניתם לא נאמר, אלא בתבניתם.
מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה למעלה אש שחורה,
אש ירוקה, אש לבנה, אש אדומה.
אמר לו, וראה ועשה.
אמר לו, משה, וכי אלוהים אני שאוכל לעשות כאלו?
אמר לו, אני בכבודי ואתה בסימניך. מזה המאמר נוכל להבין כי צורת המשכן כולה רומזת
לצורת מעשה מרכבה העליונה כמו צורת האדם והתורה.
כלומר, מה זה בעצם מעשה המשכן?
זה הדרך שבה מעשה המרכבה מופיע במקדש המעט של כל אדם ואדם.
כלומר, זה היסוד של לוח מתגלה. לכן,
כשנגיע לפרשות בגדי הכוהנים,
בגדי הכוהנים הם מכוונים ממש כנגד אברי הגוף,
כנגד הנטיות שבאברי הגוף של האדם.
ככל שהאדם מתקן הוא הופך להיות כלי להשראת השכינה.
ככל שעם ישראל מתקנים כאומה להשראת שכינה,
זה בניין המקדש.
לכן, אם עם ישראל לא נמצא במדרגה, אין מקדש.
אם עם ישראל נמצא במדרגה ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם.
ממשיך אריקנטי, ומכאן תבין סוד בניין בית הבחירה, ודע
כי כל מערכת המקדש וגנזיו ועליותיו וחדריו
ותבנית האזהרות והאולם וההיכלות וחצרותיו
ולשכותיו
וצורת כל מקום ועקום,
הכל כיבד דוד המלך עליו השלום ברוח הקודש
ומסר לשלומו,
והכל במידה, במשקל ובמשורה לפי סדרי מערכת צורת השכינה.
זה המשקל. המשכן זה לא בניין אדריכלי.
זה לא איזשהו, וואו, זה בניין מפואר, מלא בזהב וכסף ונחושת,
מזה התרשמנו. זה לא הסוד של המשכן.
הסוד של המשכן הוא סדר השחאת השכינה.
אבל מה הכלים להשראת השכינה?
זהב, כסף, נחושת,
זה הכלים.
אלא הם ביטויים לכלים הרוחניים שנמצאים איפה, בעם ישראל.
לכן ממשיך אריקנטי,
שבעצם
והיה כיסא ומעון לשכינה, כשבנה שלמה את הבית אמר בנו בניתי בית זבו לך, וחזרו הצינורות
וההמשכות להריג ברכה בבית המקדש,
היינו דכתיב כי שם ציווה השם את הברכה,
כי היא מכוונת כנגד העליונה ומשם היא הניקה את הכל. מה זה בית המקדש?
זה צינור השפע שמוריד את השפע האלוקי, לאן?
אל המציאות. דרך מי? דרך עם ישראל.
לכן, אגב, אני חושב שזה מאוד מאוד מאוד חשוב גם בשפה שלנו.
כשאנחנו מדברים על בית המקדש ועל השאיפה לבית מקדש,
חשוב להדגיש שאנחנו שואפים לבית המקדש
כשאיפה עולמית.
זה לא שאיפה פרטית שלנו, של עם ישראל.
זה לא השאיפה לכבוש עוד גבעה,
לשים דגל על עוד איזה חווה, זה לא הרעיון.
המקדש זה מקור
המשכת השפע האלוקי אל ההוויה כולה, אל העולם כולו.
לכן אומרים חז"ל, אם היו אומות העולם מבינות כמה טוב היא הופיעה להם
דרך המקדש, היו מכנסות כל צבאות שבעולם נשמור על המקדש.
כלומר, זה לא אירוע פרטי,
אבל כשאני הופך את המקדש לאיזה דגל טריטוריאלי, אז א',
האנושות לא מבינה, מה אתה רוצה?
למה?
מה אתה מתעקש על זה?
למה על זה אנחנו מתפללים?
למה כל חתונה אנחנו זוכרים?
אלא אם אני מבין שזה היסוד שמטיב עם העולם כולו,
אז זה משהו אחר לגמרי.
עכשיו, מתוך זה גם אני מבין מה האחריות של כל אחד. איך אני בונה את המקדש?
איך אני בונה?
כל אחד שותף בבניית המקדש על ידי זה שהוא הופך את עצמו,
וזה רק בארץ ישראל, כי רק בארץ ישראל אני יכול באמת להיות כלי
להופעת הקודש בכל צורות החיים.
רק בעם ישראל יש ממלכת כהנים וגוי קדוש.
החיבור אל מציאות הארצית, אל מציאות של הופעת הקודש על כל תחומי החיים,
אז המקדש הולך ומופיע.
אני חושב שזה יסוד שאנחנו צריכים, שהרבה פעמים אנחנו
לא מבטאים את החלום המלא של עם ישראל.
היה לי, כשסיפרתי את זה באחד השיעורים,
לפני כשנתיים היה לי איזשהו מפגש.
קצין מאוד בכיר בשב"כ, בדרגת אלוף,
ביקש לפגוש רבנים מלב השומרון.
נפגש איתי.
תוך כדי הפגישה הוא שואל אותי שאלה כזאת, הוא אומר, תגיד לי, מה הכפרים שיש מסביר ליישוב שלכם?
מניתי לו דיריסטיה, כיפל חרס.
הוא אומר לי, מה החלום?
מה זה?
יקיר,
הוא אמר לי, מה החלום?
מה החלום שלך לכפרים הללו?
שהוא היה בטוח שאני אתן לו איזשהו חלום, שהם ייעלמו, שהם יהגרו מפה, שהם ימותו.
אמרתי לו, החלום שלי ידע כל פעול כי אתה פעלתו,
יבין כל יצור כי אתה יצרתו,
יאמר כל אשר נשמה באפו, השם אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משנה.
החלום שלי, שהם יבינו את הטוב האלוקי שמופיע דרך עם ישראל,
והם ירצו בו.
הם יכירו בשם השם.
אין לי שאיפה שחצי מהעולם יכחד,
שסוריה, לבנון, מצרים, איראן, עיראק, אפגניסטן, תימן, גרודיסטן, אין לי שאיפה כזאת.
אני לא בגלל זה יוותר על להילחם ברשעה שמנסה לפגוע, ודאי שאתה צריך למחות מן העולם.
אבל המגמה היא מגמה עולמית
להיטיב עם ההוויה כולה.
שאיפת המקדש
היא שאיפת השראת השכינה בעולם.
דרך מה? דרך האדם.
דרך
כל אדם ואדם בישראל שהופך להיות כלי.
לכן מתוך זה אני רוצה לחזור לאיזשהו פרק
בספר מלכים,
פרק קשה,
מה שטומן בתוכו את האחריות שיש לנו.
הנביא בספר מלכים מתאר אירוע קשה,
מה שנקרא פרשת נבות הישראלי.
אחיו חומד את הכרם של נבות.
ויהי אחר הדברים האלה, כרם היה לנבות הישראלי.
וידבר אחיו אל נבות, תנה לי את כרמך,
ויהי לי לגן ירק, כי הוא קרוב אל ביתי.
ויאמר נבות אל אחיו,
חלילה מאשם מטיטי את נחלת אבותיי לך.
אם אנחנו מחברים את זה למה שהסברנו מקודם,
אז באמת נבות אומר, מה פתאום, נחלה
זה לא סתם,
זה לא איזה חצי דונם בטאבו.
לא.
נחלה זה ביטוי
של היכולות
הנשמתיים שלי להיות כלי להשראת השכינה.
על פי הנחלה,
על פי החלק בארץ ישראל שקיבלתי, הפיגורה על פי השם, זה לא שייך.
כלומר, אני רוצה להיות כלי להשראת השכינה.
והשראת השכינה מחוברת אל העולם המעשי,
מחוברת אל המציאות, מחוברת אל ארץ ישראל,
מחוברת אל נחלה שקיבלתי על פי הגורל.
זו אחת אבותיי, לא שייך החלפת נחלות.
טוב,
אחאב חוזר הביתה,
מדוכדך,
שר וזעף,
הולך לישון, לא אוכל לחם, ותבוא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו, מה זה רוחך שרה?
וידבר אליה כי אדבר אל נבות הישראלי, ואומר לו, תנא להתקרמך.
והוא לא אמר, לא.
תאמר אליו איזבל אשתו, בוא, אני אסדר את האירוע,
אני אתן לך את כרם נבות הישראלי.
ותכתוב ספרים בשם אחיו,
ותחתום בחותמו, ותשלח ספרים אל הזקנים ואל החורים,
אשר בעירו היושבים את נבות. אגב,
מזכיר מאוד את שפת המגילה,
שבעזרת השם נגיע אליה.
אבל זו אותה רוח של העמלקיות
שמבקשת לעקור את ההופעה האלוקית מתוך הארציות. אין,
אין לזה חשיבות.
ותכתוב הספרים לאמור קראו צום, והושיבו את נבות בראש העם,
והושיבו שניים אנשים בני בליעל נגדו.
ויעידו לאמור ברכת אלוהים במלך
והוציאו וסיכלו וימות.
ויעשו אנשי עירו הזקנים והחורים אשר יושבים בעירו
כאשר שלחה להם.
קרעו צום, הושיבו את נבות, הביאו שני אנשי בני בליעל
ויעידו אנשי הבליעל את נבות נגד העם לאמור בירך נבות אלוהים ומלך" - המובן זה בשפה נקייה,
"ויוציאו מחוץ לעיר ויסכלוהו באבנים וימות".
מאשימים את נבות
שהוא קילל אלוהים ומלך, דינו סקילה.
וישלחו אל אליזבל לאמור סוכל נבות וימות.
אז אם הוא נהרג,
האדמה שלו למי הולכת?
למלכות. ויהי כשמוע אליזבל כי סוכל נבות וימות, ותאמר אליזבל לאחיו קום,
רש את כרם נבות הישראלי אשר מעין לתת לך בכסף, כי אין נבות חי,
כי מת.
זהו, זה שלך, קיבלת.
ויהי כשמוע אחיו כי מת נבות,
ויקום אחאב לרדת אל כרם נבות הישראלי לרשתו.
ויהי דבר השם אל אליהו התשבי לאמור קום רד לקראת אחאב מלך ישראל אשר בשומרון
הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו ודיברת אליו
כה אמר השם הרצחת וגם ירשת אותו משפט אותה זעקה עצומה של אליהו הנביא
ודיברת אליו כה אמר השם במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה
סיפור קשה
מלך ישראל שעושה מעשה נבלה בשם איזבל,
להרוג בעלילת דמים את נבות.
חז"ל שואלים שאלה שרק חז"ל יכולים לשאול.
איזבל ודאי רשעה,
אך אב גם הוא מלך רשע, נבות מה חטא?
למה?
התגלגל עליו הסיפור הזה.
אומרים חז"ל אמירה מופלאה.
אומרים חז"ל,
כרם היה לנבות הישראלי.
כתיב
כבד את השם מעונך ממה שחננך.
שאם היה קולך נאה עבור לפני התיבה?
חיה בן אחותו של רבי אלעזר הכפר היה קולו נאה.
והיה אומר לו, חיה בני עמוד וכבד את השם ממה שחננך.
נבות
היה קולו נאה.
והיה עולה לירושלים והיו כל ישראל מתכנסים לשמוע את קולו.
פעם אחת לא עלה.
והעידו עליו בני בליעל ואבד מן העולם.
מי גרם לו?
על ידי שלא עלה לירושלים בראייה לכבד את הקדוש ברוך הוא ממה שחננו.
שכבר אמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך, אימתי בעלותך.
אומר המדרש דבר מופלא, קשה אבל מופלא.
אומר המדרש, מה היה החטא של נבות?
לנבות יש כישרון.
לנבות יש ייעוד אלוקי.
לנבות יש תכונה.
תכונה מעשית, זהב, כסף, נחושת.
מה התפקיד של התכונה הזאת?
להיות כלי להופעת השפע האלוקי,
להיות צינור להמשכת הטוב האלוקי.
זה מהות הכישרון שלך.
אה, הוא לא השתמש בו.
הוא לא השתמש בו,
הוא נסתם.
זה עולית מוות.
באיזשהו מקום, מידה כנגד מידה, אבל לא מידה כנגד מידה במובן.
אנחנו הרבה פעמים מסתכלים על הענישה
כאיזה משהו מאוד אנושי.
אני ככה מלא בעצבים, אז אני עכשיו מעניש, חס ושלום. זה לא הענישה האלוקית.
אישה אלוקית הרבה פעמים היא המציאות שנוצרת כתוצאה מהחטא.
אדם שם את היד באש, הוא נשרף.
זה עונש?
זאת המציאות, זו התולדה.
יש שפע אלוקי שעובר דרכך,
ועכשיו אתה סותם את הצינור.
אתה אומר, כאילו, מה, על פעם אחת?
א', אפשר תמיד לענות, הוא מדקדק עם צדיקים, הקב"ה מדקדק עם צדיקים מחוט השערה,
אבל גם מה זה הפעם האחת הזאת?
כמה תפילות,
כמה שפע אלוקים, אנחנו מבינים את המעמד שלו.
כמה שפע אלוקי נמנע כאשר הוא עולה לירושלים, מתכנסים
כל ישראל לשמוע את קולו.
מה קורה באותה שנה, באותה עלייה לרגל.
עכשיו תראו למה המדרש מחבר את זה בצורה נפלאה.
כלומר, מתי עם ישראל מוגן מזה שיחמדו את ארצו כשהוא עולה
לבית המקדש?
כאשר העלייה היא אמיתית.
כלומר,
שכבר אמרה התורה, ולא יחמוד איש את ארצך.
מתי?
בעלותך.
אבל אם אתה לא עולה לרגל, מה זה מבטא?
שלא הבנת בשביל מה אתה קיבלת את הארץ.
בשביל מה קיבלת את הארץ?
קיבלת את הארץ כדי שתהפוך אותה לכלי להשראת שכינת הקדוש ברוך הוא בעולם.
בדיוק.
ויתרת על היותך חומר בבניית המקדש. כלומר, מה הם החומרים של המקדש?
הכישרונות של עם ישראל.
התכונות הפנימיות של עם ישראל.
לכן הרשימה של זהב, כסף, נחושת, תכלת, ארגמן, תולעת, שני,
זה לא רק כלים במובן החומרי,
זה ביטויים.
אני לא יודע מה התרגום של כל אחד ואחד מהם,
אבל זה בעצם ביטויים אל התכונות האלוקיות של הקדוש ברוך הוא טמן בכישרונות שבעם ישראל.
לכן הרב אומר, בעקבתא דמשיחא, אחד מהדברים שמתגלים זה החוצפה. מה זה החוצפה?
רצון לשבור את הגבולות.
עם ישראל רוצה להופיע עם תורת אמת בכל כוחות החיים.
אנחנו רואים תופעה ב,
לא יודע להגיד,
15-20 שנה האחרונות,
שיש מוסדות חינוכיים עם מלא כותרות.
ישיבה תיכונית חקלאית, ישיבה תיכונית מוזיקלית, ישיבה תיכונית מדעית, ישיבה תיכונית תורנית, ישיבה חקלאית חברתית, ישיבה תורנית סביבתית.
מה זה כל הער?
זה כוחות חיים שדורשים חיבור על הקודש.
אז אצל האחד זה מדעי,
אצל השני זה חקלאי,
אצל השלישי זה סביבתי,
אצל הרביעי זה מוזיקלי, אצל החמישי זה
זה זהב, כסף, נחושת, חלט וארגמה, תולעת שני ושש ועזים ועוד.
הביטוי הבא יהיה לחבר את זה לנחלה.
נכון, אנשי,
במרכאות, אנשי המוזיקה צריכים להיות בנחלת דן,
אנשי המדע צריכים להיות בנחלת יששכר,
אנשי ה... וכולי.
ואז יש הרמוניה מלאה
בהופעת השכינה, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכה.
בעצם מה שהמשכן הולך ללמד אותנו, הפרשות הללו, שתרומה,
תצבא ויקל פקודי,
איך יוצרים את הדבר הזה?
איך יוצרים מלכות אלוקית בארץ?
איך יוצרים מקדש,
אבל שהשכינה היא בתוכם,
ושכנתי בתוכם, איך זה קורה?
זה בעצם הבירור הגדול.
זה התהליך האלוקי,
וזה בעזרת השם שנזכה בימינו גם אנחנו ללכת ולראות את זה הולך ומופיע.
ברכת השם תהיה עליכם.
