פרשת תרומה,
הרב צבי יהודה היה אומר שיש לנו שלישייה מקודשת כנגד אומות העולם.
אצלנו השלישייה המקודשת שלנו
זה יציאת מצרים, מתן תורה והשראת שכינה.
הוא היה אומר, בעוד ששני הדברים הקודמים היו אירוע וחלף האירוע. הייתה יציאת מצרים, היה מתן תורה,
אבל
השראת שכינה זה קבוע.
זה הדבר היציב, הקבוע, שהולך איתנו כל הזמן. יש השראת שכינה בישראל.
אז,
והדברים האלה, בכלל,
צריכיתי עכשיו היום לתת פה, לחלק חומש לילדים מתלמוד תורה, מתלמוד תורה בנוף הגליל,
יש להם חומש, אמרתי להם,
כל כך מתאים לפרשת תרומה,
מה הכלי הכי יקר, הכי חשוב במשכן?
זה הארון,
שבו שמים את התורה.
אבל התורה זה לא בשביל לשים אותה בארון, אלא שהנה אתם מקבלים את התורה, ועכשיו תלכו ללמוד איתה גם כן, להוסיף כוח לעם ישראל.
אז המדרשים,
המדרשים והביאורים שיש הרבה במדרשים זה על הערך של התורה,
כאן בעניין הזה של אהרון.
את זה הבאתי כאן שתי פסקאות שקשורות לעניין הזה של קשר לתורה,
מאוד מאוד מיוחדות.
אז יש מדרש, ככה, מקור אחד,
מדרש רבה, ויקחו לי תרומה, הדוד הכתיב,
כי לקח תום נתתי לכם, תורתי אל תעזובו.
המדרש אומר, יש לך אדם לוקח מקח,
יש בו זהב, אין בו כסף.
ואם יש בו כסף, אין בו זהב. זה ארוך שם ה...
אה, אבל המקח שנתתי לכם, יש בו כסף, יש בו זהב וכולי.
אחר כך יש אדם לוקח שדות,
יש בו שדות, אבל אין בו כרמים. מה, מקור אחד, זה לא כל המדרש מובא כאן.
יש שדות, אין לו כרמים.
יש כרמים, אין לו שדות.
אבל הלקח שנתתי לכם, יש בו כרמים.
יש לך אדם לוקח מקח,
ובני אדם אינם יודעים מהו,
אבל משכר הסרסור נתוודה מה לקח.
כלומר, רואים מה שילמו למתווך, כן?
אז אומרים, או, רואים מה שמתווך קיבל כזה שכר, כנראה שיש פה איזו עסקה רצינית.
כן? אז גם מה השכר, אני חושב,
שם שמשה לא ידע כי קרע נור פניו.
שאם משה כזה קרע נור פניו, תאר לך כבר מה זה התורה בעצמה.
כמדומני שזה לא בדקתי לסוף.
עוד המדרש אומר, הנה, הנה,
כך התורה, זה שנאמר, כי קרע נוער פניו, בסדר? אתם רואים שם את המילים האלה, קרע נוער פניו?
אז זה, זה משהו. מסחר הסרסור, אתה רואה מה זה התורה, מה זה התורה.
עוד יש לך מקח שמי שמחרו נמכר,
יש מקח, אדם מוכר, אבל הוא לא נמכר עם הדבר.
כן, אבל הקדוש ברוך הוא מוכר את הדבר, נמכר עמו.
מה הכוונה?
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, מכרתי לכם תורתי,
כביכול נמכרתי איתה.
לפרוש ממנה אני יכול,
אלא כל מקום שאתם הולכים,
עשו לי בית קטן ששדור בתוכו.
ואז הוא אומר, עשו לי מקדש, שכנתי בתוכם.
אני עכשיו נותן לכם תורה.
תורה זה הדבר המרכזי, זה הדבר העיקר. הייתה, אצל הקדוש ברוך הוא כתוב תתקד
עולמות התורה לפני מדינת העולם.
ועכשיו הוא מחליט לתת אותה.
אבל רגע, מה, הוא לא יכול לפרוש ממנה.
יש גם עוד, עוד, עוד משל, לא מובא כאן,
שהקדוש ברוך הוא אומר,
משל לבית מלך,
שהמלך מאוד אוהב אותה, מאוד זה, ועכשיו בא אדם, רוצה להתחתן, רוצה לקחת אותה,
אז הוא אומר לו, תראה, למנוע ממך איתך אני לא יכול, אני גם צריך ראשית להתחתן,
אבל אני גם לא יכול לפרוש. בבקשה, תעשו לי איזה חדר, כל פעם שאני אבוא לבקר,
אז אני אוכל להתארח אצלכם.
ככה רסו לי מקדש ושחנדי בתוכם.
זה מדרשים מאוד מאוד יפים על העניין של התורה.
הכל בתחילת פרשת תרומה.
אומר השם משמואל, שורה 14,
מקור אחד,
ונראה דיני המשכן נקרא משכן העדות.
כן, הוא אומר לו שם, ונתת אל אהרון את העדות אשר אתן אליך.
משכן העדות נקרא משכן, שהוא משכן לתורה שנקראת עדות.
שהשטר העדות בין ישראל לאביהם שבת שמיים,
במובן שיש בהם התדממות בצד מה?
בוא נראה למה, במובן שיש בהם התדממות בצד מה? אבל כן, כשבא המדרש לפתוח בניין המשכן,
דיבר מקודם בעניין התורה ומהותה.
כן? יש איזה דבר דומה.
וזהו, יש אדם לוקח מכך, יש בו זהב, אין בו כסף, כי הזהב,
אז הוא אומר, זה לא סתם כאן,
מה אפשר לדבר על התורה, זהב,
כסף וזה, אז הוא אומר, לא, זה משלם לדברים רוחניים,
הכל,
כן?
כי הזהב הוא ירעה, וכסף הוא אהבה, כנודע.
כן, לכן הוא לא לובש בגדי זהב, אני חושב, גם כן, הכהן הגדול,
בגלל הדבר הזה,
שזה דין, אני חושב, שזה,
ככה שמזכיר חטא העגל, אבל יכול להיות שיש גם את הצד הזה,
שזה יותר דין, כן? וכסף זה יותר רחמים, חסד, אהבה.
ואם כן,
הם עניינים מתחלפים.
ועל כן אשתך אדם לוקח מקח, יש בו זהב, אין בו כסף וכולי, וכן אשת אדם לוקח שדות וכולי.
מה זה המשל של השדות? שדות הם לתבואה, כרמים ליין.
ושדות מרמזים לחוכמה,
כעניין שנאמר, אין התינוק יודע לקרוע אבא ואם עד שתום טעם דגן.
ויין מרמז לבינה, פשוט תראו איזה משלים, לאיפה הוא לוקח אותנו.
הכלל,
כי בענייני העולם הם עניינים מתחלפים. כלומר, יש את זה, יש את זה, פעם זה, יש פעם את זה, פעם את זה.
אין לך את הכל, יש אדם,
יכול ללא הכל ואין לו,
עשיר, הוא לא סמל, הוא לא...
תרצה להשיג את הכל, לא תצליח להשיג.
כן, את זה אנחנו יודעים.
אבל בתורה יש בה הכל, כסף, זהב, אהבה ויראה, כן, שדות, מוקמים, חוכמה ובינה.
מורה שהיא למעלה מכל הפרטים, וכל הפרטים מסתעפים ממנה.
למה, למה באמת יש בה את הכל? כי הקדוש ברוך הוא ברא את התורה, הביט בתורה, הוא ברא את העולם.
על כן, שהיא למעלה וכוללת כל ההפכים וכל מיני החילוף. כל מה שבעולם, יש בתורה.
הוסיף המדרש,
יש לך אדם לוקח מקח,
הוא לא יודע מה הוא לוקח.
הוא לא יודע להבין את גודל המציאה שהוא מצא פה.
אבל בני אדם לא יודעים מה הוא, אבל מסחר הסרסור,
נתוודע מה לקח, שמענו שמשה קרם על פניו,
עכשיו תראו, כאן יש כאן מילים מאוד מאוד מיוחדים.
הוא אומר ככה, כי התורה וקודשא בריך הוא,
ככה הוא אומר, כי התורה הנגלית, שורה שתיים מקור שתיים,
כי התורה הנגלית יש בה פנימיות,
אבל מהי הפנימיות שבה אי אפשר לדעת.
כי יורדת וקודשא בריך הוא כל אחד,
וכשם של עת מחשבה תפיסה בכלל, אין לנו שום מחשבה,
שום מחשבה יכולה להתפס בהבנת מה זה הקדוש ברוך הוא,
כך אי אפשר לדעת מהי פנימיות התורה.
כי כן, התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא.
כי יש פנימיות לפנימיות, ונשמה לנשמה, עד השם יתברך בעצמו.
ואין בספר התניא,
תקראו איזה מילים כאן עכשיו, כשאדם לומד התורה הנגלית,
הרוא הוא כמחבק את המלך,
לבוש בלבושיו.
כן, מה זה ללמוד תורה?
איזה זכות זאת?
אבל מסחר הסרסור,
כן, של משה רבנו, שקראנו אור פניו,
מעוד אור האלוקי, עד שערום היא גשת אליו.
מזה נודע שפנימיות התורה הוא השם יתברך בעצמו, אשר זיו עוד כבודו ידע על כל הארץ.
וזה מה שקרה למשה, שהעיר, כן.
הוסיפו את המדרש, יש לך מקח שמישהי מאחורי נמכר עימו.
היינו, תראו מה זה, שהאלוקות שבתורה נצמדת עם הנפש הישראלי המתעצם בתורה.
נדע את זה זכותו שתנו.
כי אדם אומר,
הרבה פעמים המפרשים מביאים,
איך אפשר שאדם יכול להתקרב לתורה, מה זה, זה משהו כל כך עליוני, כל כך...
אבל לא, אבל כן, משהו קורה לך בלימוד.
שהאלוקות, שורה ה-15,
בתורה, נצמדת עם הנפש הישראלי, מתעצם בתורה,
ועל כן מרוב פקידתו ויהונו בתורה,
נעתקו ממנו התכונות והמידות הרעות שבנפש מצד התולדה,
ונהפכו למידות טובות, חמודות,
חיים הם למוצאיהם.
כן, איך זה פועל על האדם?
כי התורה כאילו נכנסת בכלל, נבלעת בגוף שלך,
ולכן זה מתקן את המידות.
ובאשר, שורה 20, כאשר ההור האלוקי משפיע בו תמיד חיים חדשים,
עד שנעשה כבריאה חדשה.
וכאילו אינו אותו האיש שהיה בו, התכונות הקודמות.
כן, כמה אנחנו יכולים לראות
כמה תורה מעדנת את האדם.
מי מלומד נכון? יש כאלה שזה לא עוד פעמים, אה, זה למד תורה, זה, בסדר, משהו שם
רקוב בשורש.
זה לא מגיע עד לתקן את הפנימיות שלו.
אבל כשאדם בא באמת בענווה, באמת, ברצון,
תורה, היא משנה את האדם.
וזהו מה שהקדוש ברוך הוא אמר,
במשל, כן, שורה 24, לפרוש, ממנה איני יכול.
כן, הקדוש ברוך הוא אמר, אני לא יכול להוציא
את עצמי ממנה.
למה? כי התורה בלתי האלוקות שבה היא רק שאר החוכמות, שאין בה חיות, שתתלהב בהן הנפש,
ושתהפך תכונה לטוב בשביל הידיעה.
רק האלוקות שבה היא מחיה החיים.
ואם הייתה האלוקות פורשת ממנה,
היא נשארת על בלתי חיות, ולא הייתה עוד תורת השם אלא כשאר החוכמות בעלמא.
שצערנו יש כאלה שבאים ולומדים את זה ככה, בגישה כזו, באוניברסיטה, בזה,
זה לא חוכמה כזאת.
פה יש אלוקות, פה יש נשמה.
ואם אתה לומד את זה בלי זה, זה מנותק,
הכל לא, זה לא משפיע עליך.
יכול להיות אפסוד לרע.
זכה נעשית לו חיים חיים, זכה נעשה לו שמה מוות,
כי הוא לא לומד את זה מהמקום הנכון.
זה יכול היה ממש להפוך.
בכל יצר, היו אנשים שכפרו וזה, יצאו הכי גרועים.
הכי גרועים יצאו אלה שהיו,
כאילו, בתורה ועזבו אותם.
כן?
אז הקדוש ברוך הוא כתוב בזה, כן?
אנוכי, ראשי תיבות, עלה נפשי, כתבית יהבית.
אז אתה פוגש, אתה נפגש ממש בעצמות הכביכול, הקדוש ברוך הוא.
זה נבלע, זה נכנס בתוכך, ולכן זה מתקן את המידות.
לכן הוא אומר,
שורה 29, רק האלוקות שבה היא מחיה החיים,
ואם הייתה אלוקות פורשת ממנה,
היא נשארת, נשארה בלי חיות, ולא הייתה עוד תורת השם אלא כשאר החוכמות בעלמא.
על כן מברכים נותן התורה. למה אתה אומר נותן התורה?
למה לא נתן התורה?
אתה יכול להביא לי כאן את זה?
עולת ראיה חלק א', אם יש?
עולת ראיה חלק א'?
אתה רואה פה?
מה? ב'?
הנה, שמה, לא מסתתר פה?
טוב, לא נורא.
אני רוצה לקום מהאדם, לא נורא.
גם הרב קוק גם כן מתייחס לזה.
אתה רואה שם, הנה, הגענו לך הקטן יותר, פה הקטן יותר, בעמוד מדף שתיים.
כן, הוא אומר, אכן מברכים,
שואה 33, נותן התורה,
שהוא לשון הווה,
שתמיד שופיע חיים חדשים.
כל הזמן זה שופיע עליך. ממש הרב, הרב דצל אומר את זה כאן, בנותן התורה גם.
ברוך אתה השם, נותן התורה.
הרב אומר, כאילו, בדרך כלל דברים,
זה לא משהו חדש, זה מוסיף והולך, מתעלה, מתפתח.
אבל דבר נפלא הוא עם סגולה עצמית.
תהיה הולכת
ומזדרכת בפנימיות
בכל רגע, וזה הפלא העליון מאורע של תורה בישראל,
שגם מצד הסגולה הפנימית שלה רז נתינתה התלויה בכלל בבחירתנו,
שאנחנו כאן הסכמנו לקבל, היא הולכת ושוטפת בנו בתדירות,
בשטף חי,
ומחדש בתוכניותה של הנשמה,
בכל עת ובכל רגע מרגע החיים.
בהווה התדיר,
גם בייחוד
על רז הסגולה העליונה, אנו מברכים על הופעה התדירית,
המחדשת בנו אוחזר של תורה ופאר החיים שלה בשטף ההוויה ההובית.
ואנו מבטאים את הביטוי של התדיריות,
המפחה ממעייני התמיר בתוך מעמקי נשמתנו באין הפסק,
חדשים לבקרים, רבי אמונתך נותן התורה.
איזה הרב יכול לקח.
נותן התורה.
נותן התורה, זה, אתה יודע, זה, בסדר.
יום אחד ניפגש, עכשיו אנחנו נפגשים עם זה
כל הזמן.
אחר כך הוא אומר, אה, אז כנראה שהמדרש, מה שאמרתי לכם, יש עוד מדרש לגבי האישה,
לגבי הבת, כנראה זה המשך המדרש שם.
אתם רואים? כי עכשיו בשורה 35 הוא אומר,
לומר לך, אל תתלה, אני יכול, שישתך.
אז תעשו לי בית, שאני בא לבקר,
שיהיה לי איפה להיות אצלכם.
אז זה ביטוי חריף, כאילו, שהקדוש ברוך הוא אומר,
הקדוש ברוך הוא אומר לנו, אני לא יכול להגיד לכם, אל תיקחו אותה.
זו האישה שלכם.
כן, מה זה אומר?
היינו שהיא משלימה את האדם,
שבלתי התורה לא ייקרא אדם שלם. כן, אדם שאינו נשוי,
הוא לא אדם שלם, אינו נקרא אדם.
אז כמו שאדם שהוא לא נשוי,
הוא לא נקרא אדם, ככה אדם בלי התורה,
הוא לא אדם שלם.
היה לי רב גדול, קראו לו עוד מעט אזכרה שלו,
הרב יהושע רוזן זצ"ל.
הוא היה מגדול התלמידים של ארצי יהודה ארמון.
והפגישה הראשונה שהייתה לי איתו, לא הכרנו,
אנחנו, היה ג' אלול, ואנחנו נתפלל בקבר של הרב קוק.
ירדנו אחר כך,
מישהו לקח אותי טרמפ, ובדרך ראינו את הרב רוזן,
נכנסתי למכונית.
ואז הוא תמיד כזה היה, אני יודע, מתעניין, מסתכל, מי אתה? הוא אומר לי,
מי אתה? אמרתי, בחור בישיבה.
כזה רב.
הוא אומר לי, נשוי?
אמרתי לו, עוד לא.
הוא אומר, נו, מום עובר.
נחצתי מה מום וזה.
הוא אומר, כתוב, ויקרא את שמם אדם.
ויקרא את שמם אדם, כשהם ביחד, זה אדם.
זה, אז הוא אומר כאן,
אבל, אבל תבינו שהמשל הזה הוא על התורה, כן, שאשתך היא.
כמו שאשתך משתימה אותך, שבלי זה אתה לא אדם שלם,
גם בלי התורה אתה לא אדם שלם.
זה דברים מאוד מיוחדים כאן.
היינו שהיא משתימה את האדם,
שבלתי התורה לא יקרא אדם שלם, כי המידות בטבע,
אתם שומעים?
אדם לפעמים מתפלא, הוא רואה שיש לו פתאום איזה מחשבות לא טובות,
או ככה כיוון לא, הוא פתאום מגיב משהו לא נכון.
הוא אומר, הפינות,
המידות בטבע פונות לרע.
יצר לב האדם רע מול נעוריו.
ורק התורה מתקנת את הדעות ומיישרת כל המעשים.
אז כאילו הוא אומר, למעלה בשלוש,
וזה קיתון אחד עשו לי שידור בתוככם. כאילו, תעשו לי איזה חדר שאני...
מה זה החדר הזה במשל, בממשל?
הוא הלב הטהור שמופרש מן התאווה בפועל, שיהיה כלי ראוי לקבל את האלוקות,
עד שעל ידי האלוקות שבתורה תמצא כן לה בתוך מורשי לבבו.
השתנה הטבע לטוב, כנ"ל.
ולדוגמה זה היה המשכן מקום השראת שכינה.
כן, אז כמו שזה כאילו באדם ובלב שלו וזה,
אז מצד הכלל היה המשכן מהווה את הדבר הזה.
עכשיו הוא אומר, המדרש מונה,
שלושה עניינים בשבח התורה. אולי מה שהוא אמר שם, כסף,
זהב, שדות, כרמים,
והוא נגד גימל עולמות, בריאה, יצירה, עשייה.
כי התורה שלנו היא בבריאה, כמו שכתבו בקרבי אריזל,
והמדרש מונה ממטה למעלה.
שמה שהיא למעלה מכל ההפכים
היא אף בעשייה.
ואז שמאיר מאוד זיו כבודו היא ביצירה.
ומה שלא יכול לפוש ממנה, בבריאה. כן, זה עולמות וקבלה.
קוראים לזה אצילות, בריאה, יצירה, עשייה.
כן, ועד שמאיר מאוד זיו כבודו,
זה ביצירה,
לפרוש מן הני החול ובבריאה, שפניותו כל טוב. ואפשר שזה מהעניין שכתוב במדרש,
רבא הוא מביא עוד מדרש, ויהיה אצלו אמון,
אמון פדגוג, אמון מוצנע, אמון מכוסה.
פדגוג בלשון פדגוג וללמד.
פדגוג הוא בעשייה,
שהבחירה חופשית ורובו רק עניין קטנים שצריכים לפדגוג שישמר להם,
ילדים צריכים כן מחנך שישמר אותם,
שלא יהיה צורך רות לשיטה.
המון מוצנע הוא בצורה שגם שם נמצא בין הפנימיות בין החיצוניות,
ועל כן צריכה להיות מוצנעת שלא ישתתו בחיסונים מכוסי בבריאה,
שאין שום רע בפנימיות,
ועל כן אין צורך שיהיה מוצנע מתעלם גם בפנימיות, ודי בביטוי,
בכיסוי,
מערה של חיצוניות פידוח ומכת דורקת וערי ז"ל,
קודשי קודשים בבריאה,
אוהל מאוד ביצירה, חצר בעשייה.
טוב, זה קצת עניינים של קבלה,
זה לא לגמרי זהו, אבל אפשר להבין את זה גם.
מה שחשוב כאן המשפט שהוא אמר,
אין שום רע בפנימיות.
כל מי שרואים רע זה חיצוני.
עוד מדרש,
מעניין שגם אצלו תרומה זה ראש חודש אדר,
לפני הרבה שנים,
ויקחו לי תרומה,
מקור שלוש, ארבע,
אדר עוד הכתיב,
כדאי כתבתי עזבו,
חתכתי כאן, לא היה לי מקום.
חתכתי, זה המשך המדרש שלמדנו קודם.
יש כרמים, יש שדות, יש כסף וזהב,
כן?
אז הוא מדקדק עכשיו עוד, הוא מביא כמה פעמים את המדרש הזה, ומוסיף עליו כל פעם דברים חדשים.
והוא ידקדק מה הוסיף המדרש לפרש הכתוב "כי לקח תוותי לכם תורתי על זה עזבו".
אל תעזבו את המקח שנתתי לכם.
הרי זה מפורש בקרא.
התורה אומרת את זה.
גם מהו כסף, זהב, שדות וכרמים,
ולמובן לכל שהתורה אינה דבר גשמי,
שיש יחד התחלקות זו, ומה חידש לנו?
כן? הוא אומר, מה, זה לא כל כך מובן, כל הדימויים האלה, לשדות, לכרמים, לכסף, זהב.
שורה 12, ונראה,
מקור 4 שעות.
די.נה התורה נקראת לקח טוב.
ולמה לא נקראת מתן טוב? מה זה לקח?
אנחנו לקחנו או קיבלנו?
שהרי מצד הנותן, יצדק יותר הלשון מתן טוב, השם נתן לנו.
ולשון לקח, ומפאת המקבל.
וכיוון שהחדוש ברוך הוא אומר,
כיוון שהחדוש ברוך הוא אומר,
אבל לומר מתן טוב,
יש לומר, על פי מה שהגיד כבוד זקני, אדוני, מורי ורבי הגדול,
הרב בן מקוצקה היה סבא שלו,
של השם משמואל.
הוא אומר, למה אומרים בחג מתן תורה,
זמן מתן תורה, ולא זמן קבלת התורה? כי ברמנו את התורה, מה זה מתן תורה?
אלא הוא אומר, מפני שרק הנתינה הייתה אז,
אבל הקבלה היא תמיד, בכל זאת שאדם לומד תורה,
אז כן, נמשך, כן, זה נתינת התוך שלו.
והדברים מובנים בפשיטות, שאם יושם, הוא אומר, לפני האיש לאכול,
כל מעט דני עולם,
מקור שאתה, חמש,
והוא יתעצל לתת לתוך פיו, ימות ברעב, שמים לו את האוכל?
אבל הוא אומר, לא, לא, לא, אני אין לי כוח להרדף, זה עכשיו להרים מזלג וכף וזה,
יכניסו לי את האוכל לפה.
אדם כזה,
ימות ברעב.
ככה גם מתן תורה עם מציאות המזון שניתן לפני האיש.
שמים לך אוכל,
ובכל עת שהוא לומד, כאילו הוא מתפרנס מן המזון.
ובכן, רק נתינת מציאות המזון הייתה בעצרת. כלומר, הקב"ה נתן לנו, כן?
אבל הקבלה היא בכל עת שהוא מתפרנס ממנה,
ואם הוא מתעצל מלהתפרנס ממנה, אין לו כלום.
על כן יובן שלכן נקראת התורה לקח טוב על שם הקבלה, כי בלעדי הקבלה אין לו כלום.
ובזה יובן דברי המדרש שיש לך אדם ומקח יש בו זהב, יש בו כסף.
הנה כבר אמרנו שהזהב הוא ירה וכסף הוא עבר,
וזה במידות. ושדות הוא ארץ ממנה יצא לחם ובחוכמה.
והנה התינוק ידע לקרוא אבא עד שהיא תמתם בגן.
ונגידו בש"ס.
גרמים הם בינה, שורש היין כידוע, וזה מושכלות.
והנה אין בכוח האדם שיהיו לו כל הבחינות האלה פעם אחת יחד.
אין מצב שאדם יהיה לו את כל הבחינות האלה.
אבל כאשר מתן תורה היא הכנה לפני האיש תקבל מתי שיקבל,
נמצא, אם ירצה לקבל, בחינת יראה, ימצא בה בחינת יראה,
וכן אהבה, מקור שש,
וכן חוכמה וכן בינה. כלומר, זה לפי מהצורך שלך, אתה רוצה עכשיו לגלות בחוכמה, תגלה בחוכמה, אתה רוצה לגלות בינה, תגלה בינה.
זה גם מהלימודים, איזה חלקים של התורה.
הכל כשולחן נאור לפניו, וכל מה שירצה לקבל,
זה הפשיטות.
ומאחר שמשלנו האלוקות שבתורה על הנשמה שבגוף האדם, נכון?
אמרנו, זה דומה לנשמה.
יובל מה שאי אפשר לקחת את הנשמה לבדה.
כי על ידי אמצעים שרה נשמה רוחנית נשואה על האמצעים.
ולקראת האמצעים נלקחת התורה, הנשמה.
כך יש תאמר בתורה.
שמה שאנו מכנים לומר, אדם מקבל התורה,
אין לומר מקבל רק מה שמקבל האמצעים,
היינו עדבנותה ישרה וצדקתה.
אלא על ידי זו הוא מקבל התורה, היינו האלוקות שבה.
ובעדי האמצעים,
כלומר, צריך גם כלים, כלים שאדם יהיה לו לקבל את התורה.
בלי זה,
אפילו כשאדם לומד תורה, אין לו בא אל הלבוש בלבד, רק את החיצוני.
ויהי חוכמה כשאר החוכמות, אבל ריקה מן האלוקות.
זה שאמרו חז"ל, כל האומר אין לי אלא תורה,
אפילו תורה אין לו.
אך גם כלי אמנותה איננה מנית נויים אתה. כלומר, יש את התורה ויש את האמצעים לקבלת התורה.
ובלי אמצעים, זה לא יכול להרחיב את דעתו של אדם, הוא לא יכול.
צריך להרחיב את הדעת, להרחיב את כל המציאות שלך,
שתוכל לספור את התורה.
כי איך יבוא האדם להיות בעמידות הללו בעוד אין בו תורה,
ותורה בלעדיהם אי אפשר?
אבל זה מתנה מהשמיים, כאשר אדם, תראו איך זוכים לזה,
שכאשר אדם לדבר רוחו לגשת לתורה בתוארות ורגש לנפש,
תכף מאירה בו מידת ענווה וצדיק וישר לשעתו על כל פנים.
למען יהיה ברכותו לבוא לתורה.
אתה בא מתעורר, כבר מזכים אותך, נותנים לך עוד כלים ועוד כלים כדי שתוכל לקבל את התורה.
על כן יצדק בלשון לקיחה ומקח,
בפני שזהו דבר הנתפס באדם,
מה שהוא אדם ולא בהמה.
אז בזה, זה כן,
יש כאן נקודה של האמצעים,
מידות מסביב, שהם מכשירים את האדם לקבל את התורה יותר חזק.
בי זה או לא יכול לקבל את התווייך מוצרי.
