טוב שלום לכולם אנחנו עדיין עסוקים בעיקרון השני מתוך ארבעת העקרונות של משנת הציונות הדתית
שהעיקרון השני הוא העיקרון המרכזי שהאידיאל האלוקי שהקדוש ברוך הוא בשבילו ברא את העולם
זה לא רק לגלות קודש
שנבדל מן החול
כלומר לראות את החול כאויב
בלשון הרב באורות הקודש קודש שצורר את הטבע ולכן ככל שאנחנו נתרחק מהחול
ונתנהג אליו כבדיעבד ועד כדי מוקצה מחמת מיאוס כמה שניתן בעולם הזה אז אנחנו נהיה יותר קרובים אל השם
לא נכון טעות א'
ולא רק כדי לגלות קודש בחול
ברמה האישית והפרטית
כל המצוות הפרטיות או המשפחתיות
או אפילו הקהילתיות אין מצוות קהילתיות אבל נגיד המצוות הפרטיות כמו
הנחת תפילי שמירת שבת או המשפחתיות כמו טהרת המשפחה וכדומה
לא רק בשביל זה הקבל בחור בראת העולם לא בשביל קודש
הנבדל מן החול ולא בשביל קודש המתגלה בחול באופן פרטי אלא בעיקר
בשביל קודש בחול
שאמור להתגלות באופן לאומי לאומי אין הכוונה אוסף פרטים
אלא הכוונה שהאומה כמערכת לאומית כציבור כעם שמנהל מערכת של אומה
מגלה קודש בתוך המערכות הלאומיות שלו כלומר הפוליטיקה מתנהלת על פי ערכי הקודש הביטחון הכלכלה וכולי על זה הדרך
וזה בעצם החידוש הגדול של עולמנו
א' שהחול הוא לא אויב, וב' שהקודש שצריך להתגלות בחול הוא לא פרטי,
אלא קודש צריך להתגלות בחול ברמה הלאומית. כמו שאמרתי במהלך הידיעות, את כל זה למדנו.
למען דעת
שלא רק חסידים, יחידים, נזרים ואנשי קודש יכולים
לעמוד או לגלות את הידיעה האלוקית, אלא גם אומות שלמות,
עם כל ביטויי הלאום שלהם,
יכולים לגלות קודש
ברמת אומה.
זה בעצם העיקרון השני מתוך ארבע העקרונות.
ואנחנו בדפים ג'-ד' קצת מעמיקים את העיקרון הזה.
לא, אנחנו לא צריכים להביא אותם, צריכים להראות להם שזה אפשרי.
אפשרי שאומה תנהל פוליטיקה על פי תורה.
כן, אבל אנחנו אמורים להיות סמל ודוגמה לעולם שאפשר לגלות אלוקות ולאומיות.
זאת המטרה הראשית, היסודית והסופית
שממנה אנחנו באים, אליה אנחנו הולכים.
זאת המטרה.
אז היות והעיקרון השני מתוך הארבע, של הקודש בחול ברמה הלאומית,
הוא בעצם, זה בעצם המשנה היסודית שלה,
שזה הלכתחילה אלוקי, זה רצון השמש, שזה העולם נברא,
וכולי, וזה תפקידנו.
לכן אנחנו קצת מאריכים בזה, דף ג' סיימנו,
דף ד' התחלנו פעם שעברה,
וראינו באמת פעם קודמת את הסוגיה של פפוס
ורבי עקיבא, שמה שבעצם התברר מהסוגיה הזאת, על פי הדברים שראה בן היה מקור 20 פה בדף שלנו,
20 ביחס לכל שאר המקורות שהיו בזה קודמים גם,
ראינו שזאת בדיוק הייתה המחלוקת בין פפוס בין יהודה
לבין רבי עקיבא.
האם יש קשר בין דת ללאום?
האם הלאומיות הישראלית עומדת בפני עצמה?
ולכן כשהמלכות גוזרת גזירה על היהדות,
אפשר לוותר באופן זמני על היהדות, כי הלאומיות עומדת בפני עצמה.
קוראים לזה ציונות חילונית.
ולכן, כן אומר פפוס, עד שיהרגו הרוחות,
נוותר על היהדות, נמשיך
עם הלאומיות, כי היא תעמוד בפני עצמה
בלא היהדות, כי אין קשר עצמי ביניהם.
כך חשב וטעה בפוזמן יהודה.
עד אשר יעבור זעם.
אבל רבי עקיבא אמר לו, בדיוק הפוך,
הלאומיות שלנו היא לאומיות אלוקית.
ולכן מה שמקומם את הלאומיות, מקים אותה לרגליים, מה שמאפשר את תופעת הלאומיות זה הממד האלוהי.
בסגולה הוא תמיד קיים.
בבחירה, בתודעה ובבחירה ובמעשה זה צריך לבוא מתוכנו.
ולכן אם אנחנו,
אני אומר בקיצור לא את כל הסוגיה,
אם אנחנו נוותר על היהדות כי יש גזירה, אנחנו בעצם עקרנו את העם, לא עקרנו את הדת.
עקרנו את עצם קיומנו.
ולכן רבי עקיבא הקלקילות ברבי,
לא למד לבד עם עצמו,
בחדר הפרטי שלו, ולא למד עם חבודה בחדר הפרטי שלו, ולא נתן שיעור בחדר שלו, אלא הפוך, עשה קלה ברבים.
מין מצוות העכל כזאת,
שמה עושים כשעם ישראל מתקהל? קוראים בתורה.
אז בעצם מה רבי עקיבא רצה להגיד בזה?
רצה להגיד בזה שהלאומיות היא חייבת, או האלוהיות חייבת להופיע באופן לאומי, לכן היא דווקא הקהיל קהילות.
ולכן ההשקפה הזאת של הציונות הדתית של אלוהיות בלאומיות היא בעצם ההשקפה השלמה, ועל זה רבי עקיבא מסר את הנפש.
לא יודע אם הדגשתי את זה פעם קודמת בסוף השיעור, אבל
בשונה מהתפיסה הרגילה שרבי עקיבא כאחד מעשרת ההוגי המלכות,
שבעקבות הסיפור הזה הוא נתפס והוצא להריגה וכל הסיפור שאנחנו מכירים,
זה לא היה על זה שהוא הקהיל קהילות בררים. כלומר,
רבי עקיבא לא היה מוכן להיהרג כאחד ממסר את הרוגי המלכות,
כי הוא מסר את הנפש על התורה.
זה לא נכון המשפט הזה.
אלא רבי עקיבא היה מוכן למסור את הנפש, על מה?
על זה שנבין שהלאומיות שלנו היא אלוקית.
והאלוקיות שלנו היא לאומית.
על הקלת קהילה ברבים, על זה, הקהיל קהילות ברבים, על זה הוא מסר את הנפש.
וזה כנראה לא למדנו.
אצל הגננת,
לא לימדו אותנו.
לא לימדו אותנו, נכון.
טוב, אז זה ראינו פעם שעברה,
ש...
טוב, א',
א', א', כן, וב',
כמו שאמרנו פעם שערה, פפוס בן יהודה, כאילו זה איזה ערבוביה כזה.
הוא פפוס בן יהודה, זה ערבוביה, זה... בקיצור, זה הבלבול של היום בדיוק.
מי אנחנו, פפוס או בן יהודה?
אנחנו אמריקאים או אנחנו יהודים?
מי אנחנו?
מה, תימנים?
אה...
טוב, הלאה.
אז אנחנו פה בדף הזה מבררים את הסוגיה הזאת
של האלוקיות הלאומית, הלאומיות האלוקית שלנו.
אז יש פה עוד הרבה מקורות בסוגיה הזאת.
אז הייתי רוצה אולי ככה קצת להכיר את המקורות, אבל
אולי נתחיל ב-21 היום, היות שהתחלנו ב-20, נחזור אחרי זה להתחלה.
נתחיל ב-21.
אנחנו יודעים...
לא, לא, לא, נחזור לזה, נחזור, נחזור.
נחזור, נחזור, נחזור.
אני רק רוצה להמשיך את זה מ-21.
אנחנו יודעים
שיש מצווה לכל אדם מישראל לכתוב ספר תורה.
נכון,
כתבו לכם את השירה הזאת,
ויש מחלוקת גדולה מה המטרה של הכתיבה, אם המצווה היא עצם הכתיבה או המצווה זה הלימוד והחיים על פי הכתיבה,
על פי מה שכתוב וכו' וכו'. בכל אופן,
מה זה בא לומר מצוות כתיבת ספר תורה?
זה בא לומר שכל אדם מישראל,
באופן פשוט, כל אדם מישראל חייב לנהל את חייו
האישיים על פי תורה.
אז כשאני כותב ספר תורה לעצמי,
נגיד, לפי שיטת הרמב״ם, חייב לכתוב.
לפי הראש, המטרה זה הלימוד והקיום. לכן, גם אם אדם,
כמו שהראש כותב, קונה ספרי קודל, יש להם מסתובבתו בספרייה.
זה מעין כתיבת ספר תורה, כי העיקר זה הלימוד מהספר והקיום, והיום לא לומדים ספר תורה שבהיכל.
לומדים מספרים שבספרייה, נכון.
אז מה המטרה של כל זה?
המטרה של כל זה זה להראות לעצמנו,
כלפי העולם, כלפי השם, להראות שאנחנו מנהלים חיים אישיים על פי תורה.
אבל יש מצווה נוספת למלך לכתוב לעצמו ספר תורה כמלך.
כלומר למלך היו בעצם שני ספרי תורה.
הספר התורה של המלך נקרא משנה תורה,
משנה מלשון שני.
הביטוי משנה תורה מופיע פעם אחת
בחמשת החומשים, פעם אחת בתורה, פה.
ומאוד מעניין שספר דברים נקרא ספר משנה תורה.
למה?
כי ספר התורה של המלך, שתכף נראה מהו, סוגיית המלכות בישראל,
סוגיית המדינה,
האומה, הלאום, המדינה,
היא הסוגיה של ספר דברים, אומר שמעון מצוין.
זאת אומרת, ארבעת החומשים הראשונים זה האבות,
ושבטים, ועם ישראל, ויציאת מצרים, ומתן תורה, ומשכן במדבר, והשראת שכינה,
וכל הניסיונות בהרבה משכנות במדבר וכו', אבל מתי אנחנו מגיעים סוף סוף
אל המקום,
אל המגמה, אל המטרה,
אנחנו מגיעים, כשאנחנו מגיעים לארץ ישראל, כשאז שם אפשר להקים מלכות.
לכן זה לא מקרה הוא שספר דברים נקרא משנה תורה, על שם ספר התורה הנוסף, השני,
שמלך כותב מעבר לספר תורה שהוא כתב כאדם פרטי.
מה זה בא ללמד?
מה? לא, לא, לא, לא, לא, לא. כל התורה כולה.
כן, רק אומר שספר דברים נקרא משנה תורה, לפי חלק מהדעות,
לא רק כי הוא שני לארבעת החומשים.
אפשר להגיד, ספר דברים הוא נקרא משנה תורה, כי הוא מסכם את כל ארבעת החומשים הקודמים.
א', לא מדויק, וב', לא מספיק.
כלומר, נכון, אני לא אומר, אני לא מנסה לבטל את הפירוש הרגיל,
שספר משנה תורה הוא שני לארבעת החומשים שקדמו,
בראשית שמות ויקרא במדבר. לא אומר שזה לא נכון, נכון.
אבל לפי מה שאנחנו אומרים עכשיו,
שספר התורה של המלך, שהוא ספר תורה שני, חוץ מהספר תורה שכל אחד מוכן לכתוב לעצמו,
הספר הזה נקרא משנה תורה,
תורה שנייה, תורה של היחיד ותורה, תכף נראה, של הציבור,
זה מתאים לספר דברים שהוא ספר ההכנה לארץ ישראל, שאז מופיעה המלכות, אז מופיע המלך.
אז אם כן, מדוע מלך צריך לכתוב לעצמו ספר תורה שני?
אומר הרב,
מקור 21,
התורה והממלכה,
כמו שהקדוש ברוך הוא אמר לנו לפני מתן תורה, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים,
נכון? כהנים זה במקדש,
ממלכה זה שבית יהודה, זה משהו אחר,
מקדש ומלכות, מקדש מלך, עיר מלוכה.
אז הקדוש ברוך הוא אמר לנו, אני רוצה ממלכת ורוצה כהנים.
רוצה גוי, ללשון גוויה, ורוצה קדוש.
גוי יותר קרוב לממלכת, וקדוש יותר קרוב לכהנים.
אז אומר הרב, מה הפסוק הזה בא ללמד?
לפי זה, התורה והממלכה בישראל.
כדי שיהיה אקטואלי, ונדבר בשפה אקטואלית,
הדת והמדינה,
הפוליטיקה והלאום,
הפוליטיקה, סליחה, והיהדות,
כן, זה הכוונה.
אז התורה והממלכה, הדת והמדינה,
היהדות והלאומיות,
התורה והממלכה בישראל קשורים זה עם זה קשר בל יינתק.
כמו שאמרנו, זה לא רק קשור קשר בל יינתק, אלא
זאת המגמה של בריאת העולם, של הופעת עם ישראל בהיסטוריה, של התפקיד שלנו והייעוד של העולם.
למה קשורים קשר בל יינתק?
חוץ מממלכת כהנים, מקדש, מלך וכולי.
המלך בשבתו על כיסא ממלכתו
כתב לו את ספר התורה המיוחד לו משנה התורה,
כף פה זה טעות, משנה התורה.
כלומר, התורה הגדירה את הספר שלו במשנה תורה. כתיבה מיוחדת
בתור מלך,
מושל על העם ומנהיג את החיים החברותיים של הכלל.
חוץ מהספר הרגיל שכל אחד מישראל צריך לכתוב לעצמו בתור בן ישראל,
מצד החובה של ואתם כתבו לכם את השירה הזאת. דרך אגב, מי שזוכר,
שתי המצוות האחרונות החותמות את התורה, מצוות כתיבת ספר תורה ומצוות הקהל.
למה שתי המצוות האלה חותמות?
כי זו אותה מצווה!
יש כתיבת ספר תורה של היחיד וכתיבת ספר תורה של הציבור.
איך בא לידי ביטוי כתיבת ספר תורה של יחיד? קיצבו את השירה, הבנתי. איך בא לידי ביטוי כתיבת ספר תורה של ציבור?
שפעם בשבע שנים, בחג הסוכות או לפי הדעות השונות,
כל עם ישראל מתאסף
באזור המקדש
וקוראים בתורה, מצוות הקהל, קוראים את העדות.
ומי קורא בתורה במצוות הקהל?
הייתי מצפה, כהן גדול.
אבל לא כהן גדול קורא, המלך,
כדי ללמדנו שקבלת התורה בישראל היא לא רק לאנשי הקודש במקדש, או לכל אדם באופן אישי, אלא, רגע, רגע, רגע, אלא קבלת התורה בישראל
היא לאומית,
ולכן המלך קורא,
המלך כשהוא קורא במצוות הקל את התורה,
הוא בעצם אומר,
במילים אחרות,
אני מנהל את הממלכה על פי משנה תורה, על פי התורה השנייה,
הממד השני של הופעת התורה בישראל.
ולכן,
אומר הרב, מה אנו למדים מחובה ממלכתית זאת?
שהמלך כותב לו ספר תורה שני, או בהקשר שהזכרנו עכשיו, שהמלך מוסיף.
ו... סליחה, שהמלך הוא זה שקורא במצוות הקהלת התורה, ולא הכהן הגדול.
מה אנחנו למדים מחובה ממלכתית זאת? שקבלת התורה בישראל,
קבלה כפולה היא.
מצד אחד, קבלת היחיד בתור יחיד השייך לכלל,
וקבלת התורה בתור קבלתה של האומה המנהיגה את חייה החברתיים בתור לאום.
אני אומר את זה בשפה מאוד לא יפה.
שיש פה שני חבר'ה חדשים שאני לא מזהה.
כמה זמן אתם פה?
יום אחד, ברוך הבא.
כלומר, היום,
אתמול, זה כבר יום שני,
בערב ובוקר יום שני, וכבודו,
כמה שיעורים?
אז כמה זמן אתה פה? כמה ימים?
חודש, מצוין.
אז יום אחד וחודש אחד, מצוין.
שאלה,
כשהגעתם למכון מאיר,
למה הגעתם למכון מאיר?
בואו נדבר בשפה של השיעור הזה.
מה?
כדי לקבל תורה באופן אישי, לא?
כלומר, לחזור בתשובה.
להתפתח מבחינה רוחנית. כלומר, אדם הגיע למכון מאיר,
שואל אותו למה הגעת חבר?
הגעתי כדי לקבל תורה.
כלומר, כדי לקיים מצוות כתיבת ספר תורה.
יפה. פתאום מכרז של כיתת אמונה,
מה אומרים לו?
אחי, באת לפה
לא רק כדי לקבל תורה פרטית,
באת לפה כדי להבין
שעם ישראל קיבל תורה כללית ואנחנו צריכים לגלות אלוהות בפוליטיקה.
אם הוא יבוא מאיזשהו רקע אחר,
יגיד מה?
אלוהות
במדינה
זה מקום פוליטי, המקום הזה.
כן עולה חוזר.
לא.
תדעו לכם, אחד המשברים, היות ואני פה כבר כ-30 שנה,
אחד המשברים של חוזרים בתשובה או בחורים שבאים למכון מאיר,
שבאו מתוך תפיסה אחת של לקבל תורה פרטית,
לחזור בתשובה באופן אישי, לדאוג לעולם הרוחני שלי וכולי,
פתאום הם באים לפה ושומעים,
רגע, רגע, אתה פרט, אבל קודם כל יש קבלת תורה לאומית,
והמדינה, האומה, צריכה להתנהל על פי תוך.
ומתוך זה, גם אתה כפרט.
זה יסודי?
זה מהפכני? כן או לא?
מה?
שמעת על זה פעם באיזשהו מקום?
יופי. זה מפחיד אותך לשמוע את זה?
לא. כי יש אנשים שזה מפחיד אותם
לשמוע שהיהדות,
שהלאומיות,
היא יהדותית.
זה מאוד נוח להיות פפוס בן יהודה.
מאוד קשה להיות רבי עקיבא.
ולהיות מוסר נפש על הרעיון הזה ועל האידיאל הזה.
מוסר נפש לא רק במיטה,
מוסר נפש בחיים. לדבר על זה!
לא לפחד לדבר גם בדור הזה.
מדינת ישראל היא מדינת קודש.
היא אמורה להיות ותהיה בעזרת השם ממלכת כהנים וגוי קדוש, ואנחנו בדרך לשם.
וזה לא המשיחיים, המסוכנים, הקיצוניים, הפרימיטיביים וכולי.
זאת המגמה.
לכן, מה אנו לומדים מזה שמלך מצווה לכתוב לו ספר תורה שני?
שאנחנו חייבים לקבל תורה פעמיים.
לקבל תורה כיחיד, לקבל תורה כציבור.
חג השבועות, אדם מקבל תורה.
איזה תורה אתה מקבל, אחי?
תורה פרטית
או תורה פרטית מתוך התורה הלאומית?
ולכן, תראו רגע,
אם אנחנו כבר פה, אז תסתכלו רגע במקור 17, אני חוזר להתחלה, רצינו שנתחיל בהתחלה,
אז תסתכלו רגע שנייה, הרב חרלפ במקור 17, אומר הרב חרלפ ככה,
הרעיון, בצד ימין למעלה, הרעיון הלאומי בישראל
הוא הרעיון היותר נאצל והיותר מקיף אצלנו.
הרב חרלפ לא מדבר על הלאומיות,
הוא מדבר על הרעיון הלאומי.
מה זה הרעיון הלאומי?
הרעיון הרוחני האלוקי שאלוקיות יכולה להתגלות בלאומיות, בשפה כמו שהזכרנו הרבה פעמים פה,
שיש בישראל קדושת הציבור,
לא רק קדושה של יחיד, כמו שאמרנו, קודש בחול ברמת האדם הפרטי, יש קודש בחול באומה כתכונה וכטבע וכייעוד ותפקיד.
לכן הרעיון הלאומי בישראל הוא הרעיון הכי נאצל, זה עולם האצילות הרעיון הזה.
זה רעיון פנימי מאוד, עמוק מאוד,
שאומה יכולה לנהל את חיי הלאומיים מתוך קודש, מתוך אלוקות, ממלכת כהני.
כי אם מדינת ישראל, אני חוזר לדף הקודם, אם מדינת ישראל היא חברת אחריות גדולה,
בסך הכול ספק שירות של צורכי הפרט, או מקסימום הקהילה,
הפרט, המשפחה והקהילה, אז מה זה קשור לאלוהות?
ספק שירות, חברת אחריות גדולה.
אבל אם מדינת ישראל היא יסוד כיסא השם בעולם, כמו שלמדנו,
למה?
כי בעצם ברעיון שנקרא מדינת ישראל, וממילא בביצוע בפועל שהוא תהליך ארוך ומסומך,
אבל בכל העניין הזה שנקרא מדינת ישראל,
יש אלוקיות.
זה חידוש עצום.
בגלות איבדנו את זה. לא היה לנו אפשרות אפילו,
לא רק לא לקיים את זה, כי היינו בגלות לא הייתה לנו אפשרות לחשוב על זה, לדבר על זה, לחנך לזה.
ולכן חזרנו הביתה
עם תפיסות אלוהיות פרטיות,
חזרנו הביתה עם מצוות כתיבת ספר תורה.
לא חזרנו עם מצוות הקל,
אחרי אלפיים שנות בית קברות.
חזרנו עם ספר תורה שכל אחד מוכרח לכתוב לעצמו, לא חזרנו עם ספר תורה שהמלך מוכרח לכתוב
כמנהל מלכות.
ולכן צריך לעקור את התפיסות האלה, לשנות את זה.
כי אנחנו לא ממציאים פה תפיסה חדשה, זה פשוט בית ראשון ובית שני חוזרים למקוריות האמיתית.
לכן הרעיון הלאומי בישראל הוא הרעיון היותר נאצל ויותר מקיף.
נאצל עולם האצילות.
מקיף, אור מקיף.
זה ביטויים מאוד פנימיים, מאוד עמוקים,
מאוד יסודיים, מאוד שורשיים.
העולם שלנו הוא עולם העשייה, הוא השתלשל מהעולם העליון, עולם האצילות.
האור שמגיע לעולמנו הוא אור פנימי,
הוא נכנס לתוך הכלים, אורות וכלים, אז הוא פנימי בתוך הכלי.
אור מקיף הוא מחוץ, הוא מקיף את הכלים מבחוץ.
הוא לא נכנס, אז הרב חולם שומעים במילה אצילות, במילה מקיף,
כן?
וזה הרעיון היותר עליון,
שיש קדושה לאומית. הרעיון הלאומי בישראל הוא הרעיון היותר נאצל ויותר מקיף אצלנו.
דרך אגב, אני אולי לא אמרתי את זה פעם שעבר, אבל
צריך לומר את זה אולי עכשיו.
חז"ל אמרו שהייתה התורה ראויה להינתן על ידי רבי עקיבא, אלה שקדמו משה.
נכון?
לפי מה שלמדנו פעם שעבר ועכשיו,
למה התורה הייתה ראויה להינתן על ידי רבי עקיבא?
כי רבי עקיבא מבין מה זה תורה.
הוא מבין איזה תורה הוא צריך לתת לישראל. מהי קבלת תורה שהממשלה צריך לקבל?
לא רק תורה של יחידים,
של פרטים,
תורה של עם.
הוא מבין שזה הרעיון היותר נצל ויותר מקיף.
אז הייתה תורה ראויה להינתן על ידי רבי עקיבא,
שאמר לפפרוס בן יהודה היהדות שלנו,
הלאומיות שלנו היא יהדותית,
שרק התורה תקומם את הלאומיות.
לולא, בלי הכרת הלאומיות שלנו,
זה טעות, לא שלמה, שלנו, בלי הכרת הלאומיות שלנו,
לא היינו זוכים לשום מצווה כללית או פרטית.
לא מצווה כללית כמו מצוות באיזשהו בארץ ישראל, כמו מצוות של כוהנים במקדש,
שהם נציגי ציבור וכולי, כי כל יסוד קיום המצוות
הוא מצד ההתקשרות עם כלל ישראל.
בשם כל ישראל. וכל מה שאנו מקיימים הוא בשם כל ישראל. מה זה ההתקשרות בכלל ישראל? ומה זה בשם כל ישראל?
זה לא רק אני מניח תפילין הבוקר בשבילך.
אלא אני מניח תפילין כאדם פרטי מכוח שכלל ישראל קיבל תורה.
וכלל ישראל אין הכוונה סך הפרטים, לכלל ישראל האומה הישראלית שמתוכה משתלשלים הפרטים.
תכף נראה מקור מאוד חשוב לזה.
וכל מה שאנו מקיימים הוא בשם כל ישראל,
ולזאת, אחרי שיצאנו ממצרים והיינו לעם,
כמובן, אם ככה נשאר את השאלה, למה אברהם, יצחק ויעקב לא קיבלו תורה?
למה 12 שבטים לא קיבלו תורה אם היו לכאורה הרבה יותר צדיקים מדור יוצא מצרים?
למה דור יוצא מצרים קיבל תורה?
תשובה, כי דור יוצא מצרים הופיע פעם ראשונה במת ההיסטוריה,
מדרגה של עם,
של אומה שמקבלת תורה,
ולא יחידים שמקיימים תורה, מקבלים תורה.
לכן, כל מה שאנו מקיימים הוא בשם כל ישראל,
מכוח כלל ישראל,
ולזאת, אחרי שיצאנו ממצרים ובאנו לעם, רק אז נתקרבנו להר סיני לקבל את התורה מן השמיים.
ועוד מקור אחד, שמונה עשרה, אותו עניין.
הנטייה הלאומית המעשית של כנסת ישראל,
זה מה שנקרא לאומיות מעשית, כלומר פוליטיקה,
לאומיות מעשית זה אנחנו בארץ
ובמדינה וכולי,
אז הנטייה הלאומית המעשית של כנסת ישראל, כל משרדי הממשלה, כל הזרועות הלאומיים שלנו,
עצם זה שיש לנו נטייה לאומית מעשית שיש להרבה קבוצות אנשים שרואים את עצמם בהיסטוריה כעם וחיים במקום בארץ ושואפים לריבונות עצמאית ובסוף הקימו מדינה עצמאית.
אז הנטייה הלאומית המעשית תקיימת אצל כל אומה.
לכל קבוצת אנשים שמגדירה את עצמה עם
וחיה במקום,
בדרך כלל באיזשהו שלב היא רוצה להיות מנוהלת על ידי עצמה ריבונות לאומית עצמאית.
אז הנטייה הלאומית המעשית תקיימת אצל כל עם.
הנטייה הפנימית הזאת, הרצון להיות עם, הרצון לנהל מערכת חיים לאומית, זה ברור.
אז מה התייחדו ישראל?
אז מה מיוחדים אנחנו?
אולי אנחנו הקמנו מדינה גם כי הייתה לנו נטייה לאומית, כמו...
דרך אגב, הרב צודה כותב שבאותה התקופה שהתעוררה ציונות,
אז הייתה תנועה של הצעירים הבולגרים להקים את בולגריה.
והרב כותב, ושמעתי בשיעורים, סליחה,
שהתנועה הזאת של הגויים הבולגרים,
היא זרזה את המהלך הציוני, כי ראו שאפשר להתאגד ביחד, להיות קבוצה שנקראת עם ולקבל חירות, לקבל לאומיות עצמאית,
להופיע ריבונות.
אז האם אנחנו כמו הצעירים הבולגרים?
לא.
לכן אומר הרב, הנטייה הלאומית המעשית
של כנסת ישראל היא לא דזעה, דומה, העתקה של הנטיות הלאומיות המעשיות אצל כל העמים, כמו של כל העמים האחרים,
אלא
היא לבושה החיצון של הנטייה הרוחנית של העם.
אז יש נטייה לאומית רוחנית,
שזה אלוקיות לאומית,
ויש, הביטוי המעשי שלה, האלוקיות מתגלה בכל ממדי הלאום המעשיים,
ביטחון, כלכלה, פוליטיקה וכולי.
אז הנטייה הלאומית המעשית של כנסת ישראל היא לבושה החיצון של הנטייה הרוחנית שלה.
והאחרונה היא אורה ונשמתה
של הראשונה.
האחרונה, הכוונה, הנטייה הרוחנית, היא האור הרוחנית הלאומית,
היא האור והנשמה של הנטייה הלאומית המעשית, שהיא חיצונית לה.
רבותיי, זה דברים פשוטים.
אני חוזר על אותם דברים במקומות אחרים.
כן.
זה לא מדויק.
יש מצוות, זה לא מדויק.
לא מדויק. הרבה מצוות של בית מקדש זה מצוות שמוטלות על נציגי הציבור.
אם אני לא טועה, מישהו פעם עשה חשבון?
מצוות פרטיות מסך ה-613, כ-270.
כ-270.
כ-270 מצוות פרטיות.
זה הפוך מה שאתה אומר.
כלומר, מה זה בא לומר? שהפרט לא יכול לקיים תורה.
לא יכול לקיים תורה בלבד.
טוב,
עכשיו, אני רוצה להעמיק את זה טיפה יותר,
ואם אנחנו כבר פה אז נמשיך לתשע עשרה, כי זה מאוד מאוד חשוב עכשיו על הנקודה הזאת. יכול להיות שדיברנו עליה פעם, אבל
בואו נראה את זה.
אם כן, הנטייה הלאומית
המעשית היא תוצאה של הנטייה הלאומית הרוחנית, ולכן הנטייה הלאומית הרוחנית היא הפנים של הנטייה הלאומית המעשית, וגם של הפרט.
עכשיו, בואו תראו מה כתוב בתשע עשרה. תשע עשרה היא פסקה מאוד חשובה בספר אורות,
שמה שהרב מברר זה בדיוק מה שאנחנו עוסקים בו עכשיו,
אבל כשאנחנו מדברים על הלאומיות כשורש,
זה לא הלאומיות המעשית,
זה הלאומיות הרוחנית.
זה מה שהרב חלב כותב, קורא הרעיון הלאומי.
מה שהרב כותב במקור 18,
שהנטייה הרוחנית שלה היא האור והנשמה
של הנטיות הלאומיות המעשיות.
לכן בואו רגע איך זה כתוב בתשע עשרה.
אומר הרב ככה, היחס של כנסת ישראל ליחידיה,
מה היחס? אנחנו פה עכשיו הולכים,
אם אפשר,
לדבר על שלושה דברים.
דבר אחד, מה היחס בין הכלל והפרט אצל הגוי ואצל ישראל?
שתיים, מה היחס בין הגוי הפרטי לאלוהים אל מול היהודי הפרטי לאלוהים?
ג', נראה תכף,
מה היחס בין הלאומיות הרוחנית שדיברנו עליה עכשיו
ללאומיות המעשית ולפרט המעשי?
לרובן שמעון לוי.
בסדר, מה היחס בין הלאומיות האלוקית שלנו, במהות,
לפוליטיקה שלנו ולחיים של רובן שמעון לוי?
מה הקשר?
השלוש שאלות אמרנו.
יחס כלל פרט בישראל מול גוי,
יחס פרט מול אלוהים
בישראל מול גוי,
והיחס בין הלאומיות הרוחנית ללאומיות המעשית לפרט המעשי,
לפרט הרוחני והמעשי אפילו, הייתי אומר. תראו מה אומר הרב.
אז כרגע הסוגיה הראשונה זה היחס בין הכלל לפרט אצל הגוי ובישראל.
היחס של כנסת ישראל ליחידיה
הוא משונה, הוא שונה מכל הייחוסים של כל קיבוץ לאומי ליחידיו.
מה אופי הקשר, אופי היחס בין פרט גוי ללאום גוי?
לאומה שלו.
מה היחד בין פרט יהודי לאומה שלו?
אומר הרב, שימו לב,
זו פסקה חשובה ביותר.
כל הקיבוצים הלאומיים, כל הקבוצות הלאומיות,
נותנים הם ליחידיהם
רק את הצד החיצוני של המהות.
כבר נסביר. אבל עצם המהות,
זה שואב כל אדם מנשמת הכל, מנשמת אלוהים, שלא באמצעות הקיבוץ.
מדוע? מה הנימוק?
מפני שאין להקיבוץ חטיבה אלוהית שמגמה אלוהית עצמית שרויה בתוכו.
זאת אומרת,
כל גוי,
כן, הרב כאן עושה הבחנה בין המנטליות הלאומית לעם שאליו אתה שייך
לבין המהות האלוהית שלך.
אומר הרב, בוא נקרא את זה לפי הסדר ונסביר.
כל הקיבוצים הלאומיים, כל קבוצה לאומית,
נגיד
אמריקה, טוב, שם זה אוסף של עמים,
ברזיל,
מה עוד?
צרפת וכדומה.
כל הקיבוצים הלאומיים
נותנים הם ליחידיהם. מה הקשר בין הלאום, בין האומה, בין הממד הלאומי לבין היחיד?
מה הקשר בין,
מה אמרנו מקודם?
צרפת ל...
איזה שם צרפתי משהו?
ג'ורג'
ג'ורג' זה צרפתי?
איך?
הולך.
אז מה הקשר בין האומה הצרפתית לג'ורג'
ומה הדוגמה שאמרנו?
ברזיל לחודליטו, אני יודע מה.
אז ארגנטינה?
כנראה, לא יודעת.
מה הקשר?
אומר הרב,
כל הקיבוצים הלאומיים נוטים הם נכידים רק את הצד החיצוני של המהות.
כלומר,
הלאום ייתן לפרט אצל הגוי, רק את הצד החיצוני של המהות, לא את המהות עצמה.
המהות עצמה זה המד האלוקי, תכף אדבר.
מה זה צד חיצוני?
מנטליות, אופי של עם, צורת חשיבה, סגנון.
מה?
העולם הערבי, הערבים זה לא אומה, ערבים זה,
איך הם קוראים לעצמם?
זה שם, שכחתי.
הערבים לא מגדירים את הסם כעם.
זה קוליניאליזם, זה משהו כללי, זה חליפות, אימפריה.
הערבים לא מגדירים את עצמם כהר,
ולא לחינם.
בכל אופן, אם כן, ולכן עושים משתתף לכל העולם,
כי זה לא מדינה,
זה לא ארץ,
וכולי. בכל אופן, אם כן, אז מה האומה הצרפתית תיתן לגוי הצרפתי?
היא תיתן לה סגנון חיים,
נכון?
מנטליות, צורת חשיבה, התנהלות מסוימת.
האם האומה הצרפתית
תיתן לגוי הצרפתי את המהות האלוהית שלו?
כלומר, האם המהות האלוהית של הגוי הצרפתי הפרטי תלויה באומה?
האם המהות של הגוי הברזילאי הפרטי היא תלויה באומה הברזילאית? לא הראייה
שלפי התורה
כל גוי חייב בשם המצוות בני נוח.
לא משנה לאיזה אומה הוא שייך.
אז זה לא משנה אם אתה גוי צרפתי או ברזילאי.
מה אתה רואה מפה?
שגוי יכול להיות בקשר ישיר אל אלוהים
בלי קשר לממד הלאומי שלו הוא שייך.
אז מה אופי הקשר בין גוי לאלוהים? פרטי.
מה אופי היחס בין גוי
פרטי לאומה שלו, חיצוני.
כי הלאומיות
היא לא פונקציה בקשר שלך
אל אלוהים.
הראיה שכל גוי חייב לשמור שהם יוצאו בני נוח,
בלי קשר לאומה שלה הוא שייך.
ככה זה אצל הגוי, אז הרווחנו שני דברים עכשיו.
היחס של הגוי אל אלוהים הוא פרטי,
היחס של הגוי אל אומתו הוא חיצוני.
הוא לא אלוקי.
יפה. לעומת זאת בעם ישראל,
וכל זה למה, רגע עוד משפט חשוב עכשיו,
וכל זה למה?
כי אצלם אין אלוקיות לאומית.
אין לאומיות אלוקית, אין קדושת הציבור,
אין תכונה של יכולת לגלות אלוהות בלאומיות.
אז הלאומיות היא סך הכל חברת אחריות גדולה, כמו שלמדנו בפעמים הקודמות.
הלאומיות היא סך הכל אומה שמספקת שירות,
זה הכל.
תספק ביטחון, כלכלה, לציבור, ליחיד וכולי וכולי.
עוד פעם, כל הקיבוצים הלאומיים נותנים הם ליחידיהם רק את הצד החיצוני של המהות, אבל עצם המהות
זה שאוהב כל אדם נשמת הכל, נשמת אלוהים שלא באמצעות הקיבוץ. מדוע? מפני שאין לקיבוץ חטיבה אלוהית שמגמה אלוהית עצמית
שרויה בתוכו. כלומר, פפוס בן יהודה צודק ביחס
לצד הפפוסי שלו, ביחס לגויים הוא צודק, זה נכון.
אבל בישראל זה לא ככה.
בישראל היות ויש לנו קדושת הציבור כטבע, כתכונה,
אז אצלנו האלוקות מתחילה, הקדוש ברוך הוא התגלה, יש אלוקים,
והוא התגלה בלאומיות רוחנית.
קדושת הלאומיות הרוחנית הזאת.
מתוך הלאומיות הרוחנית הזאת,
תופיע הלאומיות המעשית ויופיע הפרט.
ולכן, אני אומר רגע בעל פה, ולכן אם הפרט תרצה להתנתק
מהלאום הרוחני שלו,
הוא מתנתק מאלוהים.
ואם הלאומיות המעשית תרצה להתנתק מהלאומיות הרוחנית שלנו,
היא תתנתק מאלוהים.
תראו מה כתוב:
לא כן בישראל.
הנשמה של היחידים נשאבת ממקור חי העולמים באוצר הכלל.
והכלל נותן נשמה ליחידים.
מה זה כלל ישראל?
כלל ישראל זה הנשמה של כלל ישראל.
הנטייה הלאומית הרוחנית, הרעיון היותר נאצר, קדושת הציבור.
אז כל פרט, אז בפסקה 18 למדנו,
ההדגשה הייתה שהלאומיות המעשית היא תולדה של הלאומיות הרוחנית.
ב-19 הפרטיות היא תולדה של הלאומיות הרוחנית.
אז גם הלאומיות המעשית וגם הפרטיות היא תולדה של הלאומיות הרוחנית.
וככה גורח הוא מתגלה בעולמנו.
אז אם אני מנסה להתנתק מהלאומיות.
אם אני חושב שאני יהודי פרטי,
ויכול להיות צדיק פרטי,
ולא מחובר ללאומיות הקדושתית של ישראל,
אז אני בנתק עם ריבונו של עולם.
אני בנתק עם האומה.
אין לי תורה באמת.
לכן,
אומר הרב, לא חן בישראל, הנשמה של היחידים נשאבת ממקור חי העולמי באוצר הכלל, והכלל נותן נשמה ליחידים.
לכן, אם יעלה על הדעת להינתק מהאומה,
צריך הוא לנתק את נשמתו ממקור חיותה.
לא רק מקור חיותה.
כלומר, זה החיים שלו מבחינה לאומית, זה החיים שלו מבחינה אלוהית.
והקרב ברוך הוא נותן חיים.
מקור החיים שענו הקדוש ברוך הוא, זה המקור, אתה מכהן את כולם.
ופח בפיו נשמת חיים.
ולכן, כשאנחנו רואים יחיד בישראל,
גם ללא תודעה ובחירה מתוך התודעה הזאת, אלא מתוך איזה אינסטינקט
לאומי קדושתי שקוראים לו סגולת ישראל,
אם אנחנו רואים יחידים בעם ישראל מוסרים את הנפש על עם ישראל,
אם אנחנו רואים היום,
ביום הזה, את עשרות אלפי האנשים ברחובות, בצמתים,
במסע ההלוויה הנורא הזה. מאיפה זה בא?
מאיפה זה בא, ההזדהות הזאת?
מה שורש ההזדהות הזאת?
יכול להיות שרוב משמעות בצמתים לא יודע את זה.
מה מניע אותו? מה הכוח ששם אותו שם בצומת?
הכוח ששם אותך בצומת זה זה,
זה השייכות אל הלאומיות הרוחנית שלך.
שלנו, לא שלך, שלנו.
ומתוך זה ללאומיות המעשית.
השייכות אל אלוקים שמתגלית דרך הלאומיות הרוחנית הזאת.
כלפי חוזי ראי ערבות הדדית,
רגש טבעי, הזדהות עם הצער וכולי.
אפשר להסביר את זה בהרבה הסברים של תקשורת, נכון.
אבל בשורש הפנימי,
זה ההסבר.
אם יעלה על הדעת להינתק מהאומה,
אומר הרב, צריך הוא, האדם הפרטי, לנתק את נשמתו ממקור חיותה,
ולכן הוא גדולה משום כך ההזדוקקות שכל יחיד בישראל נזקק לכלל,
כי כשפרט נזקק לכלל, הוא נזקק לעצם החיים שלו.
כי את עצם חייו הוא הוענק מהכלל הזה, מהנטייה הלאומית הרוחנית.
והוא מוסר תמיד את נפשו מבלי להיות נקרע מהאומה.
עד מסירות נפש הוא מוכן.
מפני שהנשמה ותיקונה עצמי דורש כן ימינו. אז רבותיי, מה רק רציתי להוסיף היום?
סיכום, קבלת התורה היא קבלת תורה כפולה,
פרטית ולאומית. זה בא לידי ביטוי בספר התורה של המלך, בשונה מספר תורה,
ספר תורה של המלך שהוא ספר תורה שני משנה תורה,
בנוסף על ספר תורה ראשון שכל אודי צריך לכתוב לעצמו.
כי בא לומר,
לא רק הפרט קיבל תורה, האומה קיבלה תורה, והמלך צריך לנהל את חיי הפרט והאומה על פי תורה.
אחד. שתיים. לכן במצוות הכלא מי שקורא בתורה זה המלך.
שלוש.
מה שאנחנו עכשיו אומרים,
שהלאומיות הישראלית היא קדושה, זה הרעיון הכי עליון.
הכי נאצל.
כי זה מגלה את מדרגתנו,
את מדרגת ישראל שישנה ממדרגת הגויים.
4. ולכן עד שלא הופיעה הלאומיות המעשית בפועל לא קיבלנו תורה, רק כעם קיבלנו תורה.
5. הלאומיות הרוחנית הזאת שדרכה אלוהים מתגלה אלינו
היא השורש לאלוהים המעשית.
7. הלאומיות הרוחנית הזאת שדרכה אלוהים מתגלה אלינו היא השורש לפרטיות.
יופי, סיכום נורא.
טוב, נשאר לנו מקור 22 פה בדף.
מקור חשוב ביותר.
זה ייקח לנו שיעור, לא, זה לא שתי דקות. זה ייקח לנו שיעור שלם המקור הזה.
אז פעם באה נמשיך את המקור, נלמד את מקור 22 בעזרת השם ויש המשך,
זה לא כל הפסקה שם,
אנחנו נראה בעזרת השם,
נשלים על מה שיש פה מהספר,
בעזרת השם.
יש מה?
ברור.
האלה אם כן תרצו שיעור לפורים, נראה.
שיגר כוח חברים, ברוכים תהיו.
