אז אנחנו התחלנו ברוך השם ללמוד על התפילה מהספר אורות התפילה,
כדי לחזק את עניין התפילה.
גם כמו שסיפרתי לכם, שאני מרגיש באופן אישי,
כתוצאה מהקורונה,
שאני באופן אישי צריך לעשות עבודה עם הנושא הזה,
ומתוך העבודה שאני עושה,
אז בעזרת השם גם מקווה שאנשים אחרים גם כן יתחזקו.
גם המצב, אנחנו רואים שהדברים מתרחשים אחרת ממה שהתרחשו
מאז קום המדינה.
זה אחרת לגמרי, ואנחנו מבינים שצריך הרבה תפילות.
נכון?
צריך הרבה תפילות.
אז אנחנו צריכים להתחזק בתפילה ונזכיר כמובן שאנחנו לומדים לחיזוק עם ישראל.
אמנם גם אנחנו באופן אישי מתחזקים, אבל אנחנו חלק מהעם ישראל.
כשאנחנו מתחזקים באופן פרטי,
זה עובר, כמו שאמרנו,
בכל מיני צינורות לכלל ישראל.
אנחנו חלק מכלל ישראל, אנחנו לא אנשים פרטיים,
חלק מעם ישראל.
כל אחד מוטל עליו לעשות את העבודה המיוחדת שהוא צריך לעשות לחיזוק עם ישראל.
בכל מצב ומצב, לפי הכישורים, לפי המצב.
שיהיה לחיזוק, חיזוק עם ישראל, מה שאנחנו לומדים.
חיזוק ראש הממשלה ושריו,
חיזוק חיילי צבא ההגנה לישראל,
חיזוק רפואת הפצועים וחזרת החטופים.
אנחנו דיברנו אתמול, אתמול, בפעם שעברה,
דיברנו על זה שהתפילה הנשמה כל הזמן מתפללת.
ולא כשאני הולך עם הסידור לבית הכנסת אז אני מתפלל.
הנשמה כל הזמן מתפללת.
כשאני הולך לבית הכנסת ופותח את הסידור ואומר את המילים של התפילה, אני מדבר על שמונה עשרה,
תפילת שמונה עשרה,
פשוט אנחנו משחררים את התפילה הנשמתית, נותנים לה צורה,
נותנים לה מילים,
מנכיחים אותה, מנכיחים את הרצון הנשמתי האמיתי שנטוע בתוכנו.
וחז"ל,
שחיברו את התפילה,
לימדו אותנו מה הרצון האמיתי הפנימי של הנשמה,
שאליו אנחנו צריכים להתחבר.
ה-18, בייחוד הברכות האמצעיות, הבקשות האמצעיות,
הן כוללות את כל הדברים,
את כל הנושאים שיש בעולם מהמצב הפרטי ועד המצב הכללי.
אם עכשיו אנחנו מרגישים כולנו
שמשהו קורה עם מערכת המשפט,
שחונקת את המדינה וחונקת את המלחמה,
ואנחנו לא יודעים מה לעשות,
אנחנו רואים שיש חולשה גדולה,
שמי שצריך לשים את הדברים במקומם, יש לו גם כן חולשה גדולה,
או שיש לו פיקחות גדולה, שמבין
דברים צריך לעשות גם בשכל ובדרכים ערמומיות
כדי לחסל את המרד הזה שנמצא.
אנחנו עומדים חסרי אונים, כי המשפט הוא דבר מאוד מאוד מרכזי בבריאותה של אומה.
הוא יכול להביא לידי חורבנה של אומה.
אנחנו לא יודעים מה לעשות.
זה אדם נורמלי, יהודי,
שמחובר באמת לנשמתו, מתפלל על זה, "השיבה שופטינו כבראשונה ויוצאנו כמתחילה", כי מי יכול לעשות את זה אם לא הוא?
אז הנשמה תמיד מתפללת.
מה שהבאתי זה היה רק דוגמה.
בסדר? אפשר לקחת את זה כל אחד על דברים גם אחרים.
זאת אומרת, על פרנסה ועל חוכמת ניהול החיים הפרטיים,
על בריאות ועל כל דבר ודבר.
הכל כלול נמצא שם.
כן. יוצא לפי זה,
אה, אגב, לפני כן.
מה הרצון הטוב, השפיץ, או הנקודה המרכזית של הנשמה שמתפללת? זה הרצון הטוב של בן אדם
שרוצה לצאת החוצה.
עכשיו, הרצון הטוב הזה,
איך הוא יוצא החוצה? בשביל זה למדנו צריך את חשבונו של עולם, צריך את חשבונו של ריבונו של עולם,
שיגלה לנו מה טוב באמת ומה לא טוב,
ומה הגון ומה לא הגון, כי יכול להיות שאנחנו יכולים להגיע למסקנות הפוכות לגמרי.
וזה מה שלימדו אותנו חז"ל, שחיברו את ה-18 על פי התורה, על פי חשבונו של ריבונו של עולם,
מה, איך הרצון הטוב באמת צריך להופיע.
זה ראינו בפסקה השנייה,
באמת שאנחנו צריכים לכוון את הרצון הטוב הזה למקום הנכון.
כי אם לא,
יכול להיות סכנה גדולה שהרצון הטוב הזה מתלבש קודם כל על דברים לא נכונים שמביאים קלקול גדול.
כמו שאומרים, שכל שמרחם על האכזרי, עם סופו להתאכזר על הצדיקים,
זה דבר שאנחנו רואים אותו, לצערנו, היום עין בעין,
כאשר הרצון הטוב מתלבש למקומות לא נכונים.
ועוד יותר גרוע יכול לקרות שהרצון הטוב הזה יכול להתהפך לרצון רע,
או עשיית רע,
אם הוא לא מכוון כמו שצריך.
זה דומה למה שאמרתי קודם.
על זה דיברנו פעם שעברה שנעשה הרחבה.
זה חשוב מאוד, הנקודה הזאת, כי אנחנו רואים בסופו של דבר,
למשל שהנצרות שחרתה על דגלה אהבת האדם,
כן?
ואחוות עמים, ואחוות אנשים,
וחסד, וכל מיני דברים טובים שהיא לקחה מהיהדות.
אבל היא לא לקחה,
בונים את זה,
חושפים את הנשמה הטובה, או את הצלם אלוקים שיש בה דם, את זה היא לא לקחה.
זה התהפך לה.
ובשם הנצרות,
גם נצחו עשרות מיליונים של אנשים במסעי הצלב,
ועוד כהנה וכהנה, מי שזוכר,
את ימי הביניים והמסדרים והאבירים,
הכל היה בשם הנצרות,
רצחו ועשו דברים נוראים.
גם האסלאם,
שהוא לקח את החזון האלוקי מהיהדות,
להביא גאולה לעולם,
הכל יוצא לו באכזריות,
הכל יוצא לו באלימות ובשפיכות דמים נוראה,
סימן שזה לא מספיק.
צריך הדרכה
נכונה מפי ריבונו של עולם,
כמו שלמדנו בפרשיות האחרונות,
לא הפרשייה הזאת, הפרשיות האחרונות,
מתן תורה,
כן?
יש לנו מתן תורה,
וגם קיבלנו את התורה שבכתב,
וגם את התורה שבעל פה.
איך בונים חברה מתוקנת?
איך בונים אנשים מתוקנים שהרצון הטוב שלהם באמת יוצא החוצה בצורה מתוקנת?
אז יש לנו מקור שתיים,
נראה קצת בספר הכוזרי, שתי פסקאות,
פה בדף, לא שתי פסקאות בספר כוזרי. ספר כוזרי הוא אחד הספרים
היסודיים באמונה,
שחשוב מאוד ללמוד אותו.
נכון שהשפה שמה היא לא שפה בדיוק של ימינו,
אבל יש מי שמלמד ספר הכוזרי ויודע להנגיש את הספר הזה עם כל הבירורי אמונה שלו
בצורה טובה ונכונה, בשפה שמתאימה גם לנו בדור הזה.
כן? שאנחנו באמת משתוקקים לאמונה נכונה ולבירורים נכונים,
שהם לא נעשים בבית המדרש, הם נעשים בכבישים ובמלחמות ובכל מיני מקומות. בכבישים, הכוונה ברחובות, בכל מיני,
בדרכים לא טובות.
טוב לעשות את הבירורים האלה בבית המדרש,
כמה שאפשר.
כוזרי מתחיל במשפט
שהוא בעצם סובב או חורז את כל הספר בעצם.
הכוזרי, מלך כוזר, כידוע, הוא חולם חלום כבר כמה פעמים.
החלום הוא,
כוונתך רצויה
אצל הבורא, אבל מעשיך איננו רצוי.
זה בדיוק מה שדיברנו קודם, נכון? ממש, כן.
אנשים רוצים להיות אנשים טובים,
השאלה, והם לא יודעים איך לעשות את זה, או שהם עושים כמו שהם חושבים, אבל הקדוש ברוך הוא הטוב,
לא מבסוט מהמעשים שנולדים מהרצון הטוב הזה, כי הם לא מכוונים.
עכשיו,
לכוזרי אין תורה, אין לו שום דבר, יש לו רק חלום.
יש לו כנראה באמת רצון מאוד מאוד מאוד טוב.
לפי הסיפורים, הוא התגייר וגייר גם את עמו.
אז יש לו רצון מאוד מאוד מאוד טוב,
עד שהקב"ה בחסדו נגלה אליו.
עוד פעם, זה יכול להיות סיפור,
זה יכול להיות אמיתי, זה לא משנה. כן, הקב"ה נגלה אליו ברוב חסדו, כיוון שהוא ראה את הרצון הטוב שלו. הוא יוצא באמת לבירור, עד שהוא מגיע לחבר, לחכם היהודי,
שעוזר לו להגיע אל מעשך הרצוי.
לא רק כוונתך הרצויה, אלא מעשך הרצוי.
זה סובב את כל העולם, מה שדיברנו עכשיו.
זה הלו"ז,
זה עמוד השדרה שכל העולם סובב וכל האנושות סובבת סביב זה, לחיפוש באמת הדרך הנכונה בחיים, איך לבנות
אנשים טובים, חברה טובה.
ואיפה שאנחנו לא רואים את זה, זה בא בדרך כלל מייאוש.
אחרי כל מיני ניסיונות שלא עבדו,
אז החזק מנצח.
וזה כמובן שיטת הג'ונגל,
וכדוש מחובר את העולם כגן עדן, לא כג'ונגל.
ושיטת הג'ונגל מביאה כמובן לחורבן גדול, כמו שאנחנו רואים בעינינו, איפה שיש רשע,
יש חורבן.
על התשובה הזאת,
על השאלה הזאת, בין היתר,
כן,
השאלה הזאת מופיעה בכוזרי בפרק א', סעיף א',
ואנחנו רופצים לפרק א', סעיף ע' ט',
כי הכוזרי בעצם עונה על השאלה הזאת בכל מיני אופנים.
מביא, בפסקה ע"ט, מביא משל,
משל ידוע,
שאני כותב אותו פה, אבל לא בטוח שאני מצטט אותו מדויק.
תכף נראה אם הוא מצוטט מדויק או שאני הוספתי מילים או פירשתי מילים,
כי מה שיש באינטרנט זה התרגום הישן שאיבן תיבו, נדמה לי,
שהוא תרגום מצוין, אבל לימינו הוא קצת קשה יותר.
אז
לי בבית יש גם תרגום אחר של הכוזרי, אז שילבתי פה, אבל הנושא הוא אותו נושא ואין שינויים פה כמובן.
אז הכוזרי מביא משל, משל לרוקח.
נגיד אותו בעל פה, אחר כך נקרא, לרוקח,
רוקח שנכנס לבית מרקחת, סליחה, ששם מנהל אותו רופא מומחה, מומחה ברפואה, מומחה בתרופות.
והרופא נענור, והפקיד אולי, או איזה כסיל שלא מבין ברפואה,
נכנס לבית מרקחת ומתחיל לחלק תרופות לאנשים שצובעים עליהם, רוצים תרופות, הרופא לא נמצא, לא יודע בדיוק איפה נסע אולי לאילת, לאיזה כנס רופאים.
אנשים צובעים שם על בית מרקחת,
והפקיד הזה שלא מבין ברפואה, קורא לו כסיל,
מתחיל לחלק תרופות לאנשים.
מה קורה שאדם שלא מבין בתרופות מתחיל לחלק תרופות לאנשים?
התרופות האלה,
א. הן לא עובדות, יכול להיות גם הורגות.
כי צריך חוכמה איך לתת תרופות, איזה מינון,
כן?
איזה תרופות, איזה מינון,
ואולי יש גם דברים נלווים.
זה לא מספיק כשאתה הולך לרופא, הוא לא תמיד נותן לך רק תרופות.
והוא אומר לך מה לאכול,
מה לשתות, לעשות ספורט קצת,
אורח חיים בריא וכל מיני דברים שמסביב.
אז בואו נראה את זה בפנים.
והיה קקסיל, כלומר, אותו מי שכוונתו רצויה ומסעיו,
הוא מחליט מה לעשות ומה לא לעשות.
אז הוא אומר, והיה קקסיל אשר נכנס באוצר רופא, זה בית מרקחת מפורסם,
כי רפואותיו מועילות והרופא איננו בו.
רופא מומחה.
ובני אדם היו צובעים אל האוצר, אל הבית מרקחת ההוא,
לבקש רפואה,
והכסיל ההוא היה נותן להם תרופות מן הכלים, מהצנצנות שנמצאים בבית מרקחת, האם,
והוא לא היה מכיר הרפואות, הכסיל הזה, הוא לא מבין ברפואות,
ולא כמה ראוי להשקות מכל רפואה,
כן?
לכל איש ואיש,
והמית
ברפואות ההם, אשר היו מועילות להם,
אם היה נותן אותם במינון הנכון, האנשים הנכונים למחלות הנכונות.
ואם יזדמן שיקבל תועלת אחד מהם בתרופה מן התרופות,
ההן לפעמים הוא קולע למטרה, קורה בתוך כל האנשים, אז יש איזו תרופה שהועילה.
אז יטו בני אדם אליו, יאמרו כי היא המועילה,
הנה התרופה הזאת מועילה, בואו תן לנו את התרופה הזאת.
אבל בטיפשות הם אומרים את זה, ובטיפשות נותן להם.
ויכזבו בה, כי זה לא יעזור להם, כי התרופה הזאת במקרה עזרה למישהו מסוים.
אבל להם היא לא יכולה לעזור, יש להם מחלה אחרת, הם צריכים מינון אחר.
ולא ידעו כי המועיל בעצמותו אמנם הוא אצת הרופא, כלומר, העיקר מה שמועיל זה אצת הרופא, ההוא החכם אשר חיבר הרפואות האם, את התרופות האם, חיבר אותם.
והיה משקה אותם כראוי,
והיה מצווה החולה שהזדמן מה שצריך לכל רפואה רפואה.
כלומר,
קודם כל, הוא זה שהחליט איזה רפואה הולכת למי ומה המינון.
וגם היה מוסיף, כן, לכל רפואה רפואה,
ממאכל ומשקה ותנועה ומנוחה, כלומר, קצת לעשות ספורט,
קצת לנוח,
כמה לנוח, כמה לעשות ספורט, כמה פעילות וזה,
ושינה ועקיצה.
אתה צריך לישון שמונה שעות ביום ולא שש כמו שאתה רגיל,
אתה צריך לעשות קצת הליכה,
ואתה צריך לאכול בשעות אלו ואלו, כן?
שינה וקיצה ואוויר, לפעמים צריך ללכת, לעלות לירושלים, יש אוויר טוב,
ולא להיות באוויר של תל אביב הדחוז, כן, או
על דרך הזאת.
ומשכב, דיברנו על השינה, כן,
או מנוחה,
ללא שינה, וזולתם.
זה יופי של משל.
ממש משל נפלא.
לכל אלה שאומרים, עוד פעם, זה לא כל אלה,
זה אדם שאומר, אני יש לי רצון טוב,
אני רוצה להיות אדם טוב,
אבל לעזוב אותך עכשיו מכל הפרטים של התורה וכל ההדרכות, אני אדם טוב,
אני מנסה לעשות טוב.
זה לא נכון.
זה לא עובד.
כמו הכסיל הזה שנכנס לבית המחקר ומחלק תרופות,
בלי דת.
זה נכון גם בכל דבר אחר.
מתוך כך, אני רוצה שנגיע למקור מספר 5. זה עיקר הלימוד שלנו, שפעם שעברה לא למדנו אותו, לא הספקנו.
אבל בשביל להבין את מקור מספר חמש,
יש לנו פה איזו נקודה שחשוב שנראה אותה במקור מספר ארבע. הגמרא מספרת
על ישו הנוצרי,
איך הוא נולד ומה נולד ממנו, בסדר?
מספרת הגמרא, נולד לא פיזית.
איך נולד הנצרות?
סוטה, הסרט סוטה,
דף מ"ז.
תנו רבנן.
לעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת.
זו הדרכה כללית שאנחנו לא,
גם כשיש קלקול, אנחנו לא דוחים בשתי ידיים.
צריך לדעת לקרב ולדחות.
המינון של
דחייה וקירוב
הוא מינון מאוד חשוב, המחנך יודע לעשות את זה.
שימו לב רק שלעולם תהיה שמאל דוחה, לא ימין.
ימין זה ימין זה חסד.
ימין היא מקרב זה חסד, ושמאל היא דוחה.
זאת אומרת, המינות של השמאל הוא מספר שתיים, העיקר זה החסד.
זה רק דרך אגב.
לא כאלישע הנביא שדחפו לגחזי בשתי ידיים,
הוא זרק אותו בצורה כזאת של מאיסה על דרכיו הרעים של גחזי, לא נדבר על זה עכשיו,
זה לא הנושא שלנו, ולא כיהושע בן פרחי האמורה,
כן, שדחפו לישו הנוצרי מתלמידה בשתי ידיים,
גם כן נראה שהוא דחה אותו יותר מדי ולא השאיר לו פתח לחזור בו.
ואז הוא נפל לייאוש ומתוך זה התפתח כל מה שהתפתח.
ואיך הסיפור?
יהושע בן פרחייה, מה היא,
מה הסיפור של רבי יהושע בן פרחייה?
חשוב, הסיפור הוא חשוב בגמרא. הגמרא מביאה סיפורים.
למה גמרא מביאה סיפורים?
כי הגמרא הרבה פעמים מביאה רעיון,
אבל הרעיון הוא כזה מרחף באוויר. הסיפור מוריד את הרעיון למעשה, נותן לנו תמונה איך זה נראה. אם הגמרא אמרה לנו לא לדחות בשתי ידיים,
אז מה זה לדחות בשתי ידיים? מה זה לקרב ולרחק?
אז הגמרא מביאה סיפור שיהיה לנו תמונה בראש,
איך עושים את זה? מנסה עתק הדבק, לפחות הרעיון. כן, זה אחת הסיבות שיש סיפורים בגמרא.
יש לזה עוד מטרות לסיפורים, כמובן, יש דברים עמוקים.
בסיפורים שקשורים לסודות התורה,
להבנת החיים בצורה עמוקה.
אז יהושע בן פחיה, מה היא, מה הסיפור?
כדהבה אקקתיל ינאי מלכה לרבנן, כאשר המלך ינאי,
שאשתו הייתה אחותו של שמעון בן שטח, קראו לה שלומציון המלכה,
כן?
הוא היה מלך רשע
שהוא קטל את הרבנן, הוא רצה להרוג את הרבנן.
הדבר הזה לא כל כך מוזר.
גם היום אנחנו רואים שיש גופים שמתנכלים לחכמים. זה לא חייב להגיע עד לקטול, זה לאו דווקא רק להרוג, כן?
בימים ההם היו מישהו שמפריע למלך, היה הורג אותו. אבל היום הם מכניסים לבית סוהר, למרתפי השב"כ,
עושים שיימינג,
יש כל מיני שיטות אחרות,
כן?
בשביל לנסות להילחם באמת.
אז המלך ינאי, הוא קטיל את רבנן.
שמעון בן שטח, אטמיניהו אחתיה,
אחותו, שהיא בת
שלומציון, היא החביאה אותו,
שלא יקטול אותו.
ורבי יהושע בן פחי, אז הסיפור שלנו,
אזל ערק לאחסניה, הוא ברח למצרים.
כמובן, ברח למצרים עם תלמידים.
כי הוושלמה,
כשהיה חזר השלום,
כאילו שהמלך ינאי ירד מהעניין הזה של להרוג את החכמים,
שלח לרבי שמעון בן שטח, לרבי יהושע בן פרחייה,
תחזור,
כי עתה.
כשרבי שמעון בן שטח חזר,
בדרך הוא נקלע להוא אושפיזה.
נכנס לזה בית בדרך, אתם יודעים, ממצרים לישראל, זה לא ביום אחד.
בדרך נכנס לזה אכסניה, צריך לישון, צריך לאכול משהו.
אז בשביל זה אתה שואל.
עוד פעם.
רבי ינאי,
רבי ינאי. המלך ינאי, המלך חשמונאי,
שהמלכות החשמונאית הלכה והרשיעה,
כי זה היה הכהנים שתפסו את המלוכה. אז בשעתו זה היה בסדר, אחר כך היה צריך להחזיר את זה לממלכת
יהודה, את השלטון.
כהנים לא יודעים לשלוט.
יקי מדי.
לא יודעים לשלוט באנשים, הם דורשים יותר מדי מהם.
אז לא חשוב.
הוא הרג את חכמים, בסדר?
אחד החכמים, קוראים לו שמעון בן שטח,
הוא אח של המלכה,
אז היא החביאה אותו,
שלא ימות,
בסדר?
יהושע בן פרחי, עוד חכם אחד, מחכמי המשנה,
שבזמנו
ברח למצרים.
הוא לא ברח לבד,
הוא ברח, חלק מהתלמידים שלו ברח למצרים,
הקים ישיבה במצרים,
בסדר?
כשחלפה הסכנה, שינאי נרגע,
או שהוא הפסיק עם המנהג הזה שלו להרוג את החכמים,
אם הוא אולי תפס את השלטון כמו שצריך,
הממלכה מתנהלת כמו שהוא רצה,
אין לו יותר סכנה מהחכמים שיהפכו את המדינה לדתית.
אז שולח לו רבי שמעון בן שטח, שכבר יצא מהמחבוש שלו, כי הוא כבר אין סכנה, אמר לו, תשמע,
תחזור לארץ ישראל, אין סכנה יותר. אז הוא חוזר, בסדר?
סיפור ברור.
הוא חוזר עם התלמידים.
בדרך,
צריכים לעצור,
לשתות משהו, לאכול משהו, לישון, נכון?
ממצרים לארץ ישראל, לירושלים, זה בטח לוקח כמה ימים, נכון? עם חמור, עם גמל.
אז הם נכנסו לאיזה אכסניה, או שפיזה זה אכסניה, נכנסו לאיזה אכסניה.
קם קמה...
אה?
ובטח נכנסו לאכסניה, לבית ארחר, בית מלון, לא יודע, זה משהו שהיה בדרך.
אהן.
קם קמהו ביקרא שפיר עבדלה יקרא טובה. כלומר, בעל האכסניה,
ואשתו כנראה, כן?
נתנו כבוד לחכמים,
אחסנו אותם בכבוד,
כיבדו אותם, לא רק כמו שבן אדם רגיל, משלם, מקבל אוכל, מקבל חדר.
כיבדו אותם, נתנו להם מקום,
בסדר?
עשו להם כבוד גדול.
יתב וכמשתבח, כמה נאה אכסניה זו. אז רבי שמעון בן שטח אמר,
פססס, איזה אנשים יש פה שיודעים לכבד תלמידי חכמים,
בייחוד בתקופה כזאת שתלמידי חמים מבוזים,
כן?
אז יש פה אנשים שיודעים לכבד, להעריך תלמידי חמים, לא בשביל הכבוד האישי שלהם.
מקום טוב שיודע לכבד תורה ותלמידי חמים.
הלוא יש לו הנוצרי,
רבי,
עיני הטרוטות.
זו נקודה מאוד חשובה.
זו נקודה זו,
מחוץ לסיפור שאנחנו צריכים אותו, אבל זו נקודה מאוד חשובה.
רבי שמעון בשטח אומר על האכסניה, נכון?
לא על האישה שמשרתת אותם,
פקידה או משהו שמשרתת אותם.
הוא אומר, איזה יופי של אכסניה.
יודעים לכבד, משבח אותם.
מה מבין ישו הנוצרי מהדברים שלו?
הוא, יש לו ראש, כמו שאומרים היום, יש לו ראש כחול, נכון? פעם היה כזה ביטוי כזה, יש לו ראש של הסתכלות על נשים.
הוא אומר לו, איזה אחמד, היא לא יפה בכלל, יש לה עיניים טרוטות,
לא יפות.
כלומר, הוא מדבר איתו, הוא מדבר על משהו אחד, והוא מבין משהו אחר. למה הוא מבין משהו אחר?
כי הראש שלו נמצא במקום אחר. איפה נמצא הראש שלו?
בנשים!
זה באיזה תלמיד?
תלמיד חכם, כאילו, שיושב בבית המדרש של רבי יהודה בן פרחי, יש לו ראש עקום,
כי הוא מבין מה שאפשר, הראש שלו מונח, שהלב שלו מונח.
אדם שנמצא, שהראש שלו בנשים,
כן,
כן?
ושאפילו כשמדברים משהו, הראש שלו ישר מתרגם את זה לתרגום לא נכון,
אז
משהו עקום שם.
משהו עקום, משהו מלוכלך שם גם. לא רק עקום, אלא מלוכלך שם.
אמר לרשע,
בכך אתה עוסק?
זאת אומרת, התשובה של ישו מגלה איפה הראש שלו מונח.
זה כמו שהיום, זה רק עוד פעם דוגמה,
כן?
כל דבר שקורה, נכון?
אז מיד קופצים ואומרים, ביבי אשם, נכון?
הוא עושה טוב, אומרים ביבי.
משהו לא כל... ביבי, הכל ביבי. למה? כי הראש שלהם מונח לא במלחמה ולא מה טוב לעם ישראל.
הראש שלהם זה מראה שהראש שלהם זה להסיר את ביבי מהשלטון.
זה פשוט הדבר הזה, כולנו מבינים את זה, מה שאני אומר עכשיו, נכון?
כל הזמן, כבר כמה שנים, כל הזמן ביבי בכל דבר. בקורונה ביבי אשם, במלחמה הוא עושה בחטופים, שהוא מחזיר חטופים.
הוא לא בסדר שהוא לא מחזיר חטופים.
אם לא בסדר שהוא נלחם, זה לא בסדר שהוא לא נלחם, זה לא בסדר.
למה? כי הראש שלהם בכלל לא במלחמה ולא בנושא.
הראש שלהם במשהו אחר לגמרי, בכבוד שלהם,
ברצון לתפוס את השלטון או לא לאבד את השלטון.
זה בדיוק אותו דבר.
אמר לרשע, בכך אתה עוסק, זה הראש שלך.
פיק, ארבע מאה שיפורי ושמתם.
הוא נידה אותו.
איך מנדים? תוקעים בשופר, הביא ארבע מאות
שופרות
ונדע אותו. כלומר, זו חתיכת נידוי. אמרנו, דוחה אותו בשתי ידיים,
400 שופרות,
זו שאלה למה 400 וזה, זו שאלה שלא ניכנס אליה כרגע, אבל
הוא נדע אותו,
בדיוק, עד הסוף.
לך מפה, לא רוצה לראות אותך, אין לך מקום פה בכלל.
זה כזה ייאוש כזה, כן?
מרחיק מאוד.
כל יום מעתה לקמיה ולא קבליה.
ישו,
קודם כול, תדעו לכם ש...
לשמוט בן אדם, זאת אומרת,
לנדות בן אדם, זה עונש כבד מאוד.
אנחנו לא משתמשים בזה היום,
אבל זה עונש כבד מאוד. יש את זה היום, לצערנו, בצורה שלילית,
כן? שלמשל בכיתה,
הכיתה מחילתה להחרים איזה ילד,
וראינו ילדים שמתאבדים בגלל זה.
זה קשה מאוד.
עכשיו, מנסים להילחם בזה.
נלחמים בזה בצורה לא נכונה, אבל עצם זה שרוצים להילחם בזה, זה טוב, כן?
אבל אם לא לומדים פרקי אבות בבית ספר,
או על אברהם אבינו וזה, אז מה שחשוב זה להיות מוצלחים ויפים ושולטים,
אז זה לא פלא שזה קורה.
מי שלומד ואהבת לך כמוך, מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך.
מה שאתה רוצה שיסעו לך, תעשה לחבריך. מי שגדל על זה ורואה את ההורים שלו ואת המשפחה שלו ואת הסביבה שלו נוהגת בצורה כזאת,
לא מגיעים לדבר כזה.
אבל על כל פנים לנדות זה עונש כבד מאוד, קשה מאוד.
ואף על פי כן, זה מעניין, כל יום עתק לקמי ולא קיבלי, כל יום הוא בא ובקש ממנו סליחה,
יש ממנו שיפסיק עם הנידוי הזה ויקבל אותו, ואולי ילמד אותו איך מתגברים על הדברים האלה.
ורבי יהושע דחה אותו. עכשיו, יש עניין לדחות ולדחות, השאלה כמה,
כן? כי אם אתה מיד מוותר,
אז זה לא עונש.
אם למשל ילד באיחור,
אתה מוותר לו,
אז מחר הוא גם יאחר,
ומחרתיים גם יאחר, ואם תענישו אותו פעם,
אז הוא לא יאחר.
ואם העודש לא עוזר, אז צריך לעניש אותו ברמה יותר גבוהה,
כדי שהוא לא יאחר.
כנראה שרבי יהושע ראה שאצלו הקלקול מאוד גדול, וכפי שהסברתי זה קלקול באמת מאוד גדול,
הוא מבין, כי הוא כמו רבי יהושע פה, כמו רנטגן.
דיברנו פה, זה סוד גדול איך להבחין בדברים האלה, לא כולם מבחינים בזה.
והוא בא כל יום, מבקש ממנו, קבל אותי חזרה, כן?
הוא לא קיבל אותו. יום אחד,
אחרי תקופה ארוכה,
הווה קרא קריאת שמע, רבי יהושע קורא קריאת שמע,
ובדיוק עטה לקמר, ישו בא לקמר בשביל לבקש ממנו שיוותר לו.
רבי יהושע לא יכול עכשיו לבוא, הוא באמצע קריאת שמע, נכון? אז הוא עשה לו סימן עם היד,
הווה בדעת אלה קבלי, כלומר רבי יהושע החליט שעכשיו,
אחרי כל כך הרבה ימים עכשיו אני אקבל אותו.
הוא קיבל כבר את שלו,
אבל הוא היה באמצע קריאת שמע.
אך ולביידי, נתן לו איזה סימן עם היד, כאילו, רגע, תמתין.
אבל יהושע, ישו,
מרוב הפעמים שדחו אותו, חשב שהתנועה הזאת זו תנועה שעוד פעם תלך.
סבר ישו,
מידחא דחלה, שוב הוא דוחה אותו.
עזל זקף לבנתה ופלחה, הוא לקח לבנה
והשתחווה אליה.
עבד אותה.
צריך להבין מה זה הוא לקח לבנה, מה הוא טמבל?
מה הכוונה שהוא לקח לבנה ועבד אותה?
צריך להבין מה העומק פה, זה לא מדובר על אנשים מטומטמים.
אף אחד לא חושב שאתה הולך ועובד ללבנה, תכף נסביר את זה, רק נרמור.
תכף נראה, בסדר? עוד שנייה.
אמר לי רבי יהושע,
חזור בך.
מה אתה עושה?
אמר לי, קח מקובלני ממך,
כלומר, ישו ענה לו, אני לא יכול לחזור יותר.
כך מקובלני ממך, כל החוטא ומחטיא את הרבים,
שזה לא רק שהוא לקח לבנה וגם
סחף איתו אחרים,
ואנחנו יודעים שישו סחב איתו בסוף אחרים,
אין מספקים בידו לעשות תשובה, הוא לא יכול לעשות תשובה,
שזה גם לא נכון דרך אגב, שתמיד אפשר לעשות תשובה דרך אגב.
ואמר מר,
ישו הנוצרי,
קישף מישהו,
כמרמר בגמרא על ישו הנוצרי,
שהוא קישף והסית והדיח והחטיא את ישראל.
עכשיו,
זה הסיפור, בסדר? אנחנו לא נכנסים יותר מדי לעומק של הסיפור, פשוט הרב משתמש בזה,
אז אני רוצה שנבין את זה. מה זה לקח לבנה?
זה מה שהסברנו קודם.
אנחנו רוצים להיות אנשים טובים?
להיות אנשים טובים זה בניין שלם.
זה לא עכשיו, בוא נהיה אנשים טובים, בוא נעשה שלום.
איך עושים שלום?
זה מסלול שלם.
בן אדם רוצה להיות רופא,
כן?
הוא לא יכול, אה, אני רוצה לעזור לאנשים, אני הולך להיות רופא.
חלק להם תרופות, לא נכון.
צריך ללמוד שבע שנים.
לפני כן צריך להיות לו בגרות,
צריך להיות לו יכולות,
שהוא עבר איזה מבחן פסיכודנטי, שצריך להיות לו איזה יכולות,
כן? שהוא מסוגל ללמוד, ואחר כך ללמוד שבע שנים, ואחרי שבע שנים הוא צריך לעשות סטאז',
וגם אחרי הסטאז',
גם העבודה אחרת, זה סטאז' על סטאז' עד שהוא נהיה הבן אדם שיכול באמת לעזור לאנשים.
אז בשביל להיות אנשים טובים, אני חוזר לנושא שלנו, זה הדוגמא, בשביל להיות אנשים טובים,
לחשוף את הלב טוב שלנו,
זה לא מספיק, בואו נהיה אנשים טובים.
יש בניין שלם.
יש הרבה לבנים בבניין הזה, בשביל להגיע למעלה בסוף, למקום הזה שאתה אדם טוב.
וכל המצוות
הפרטיות והציבוריות
הן בניין שלם איך להגיע, שאנשים יהיו טובים.
גם באופן פרטי, ואיך הציבור
הוא ציבור טוב שגם שואב את האנשים למקום הזה, זה בניין שלם.
עכשיו, הוא לקח לבנה אחת מהבניין הזה של ואהבת לך כמוך,
ואבד לה, אבד לה, כוונה הוא לקח אותה בתוך הנקודה שהיא מובילה אותו בחיים, ואהבת לך כמוך.
בלי כל המעטפת,
הם מגיעים למשאיית צלב, בסדר? זו ההבנה פה, זו ההבנה עמוקה שהוא לקח לבנה, כלומר לקח לבנה אחת מהבניין וניסה לעבוד
את האמת, את הטוב,
על ידי נקודה אחת שלא לוקחת בחשבון את כל הבנייה מסביב,
זה לא עובד.
אתה רוצה לבנות בית, קח לבנה אחת, שים אותה באמצע הקיר.
אין קיר,
זה כלום.
בשביל לשים לבנה אחת, נניח בשורה האחרונה שלה יהיה מונח הגג,
צריך לבנות את כל השורות של הקיר, נכון?
20 שורות, לא יודע בדיוק כמה זה.
לא 20, 20 סנטימטר.
צריך, כן, צריך יותר מ-20 אפילו שורות, כן?
ואהבת לך כמוך.
לקח את הנקודה של ואהבת לך כמוך, כי הנוצרות מדברת על אהבה,
נגישת הלחי השנייה, על אחווה, היא מדברת על דברים טובים.
זה לא שלא, היא לקחה מהיהדות את כל הדברים הטובים,
אבל בלי המסלול שמגיע לשם,
כמו שדיברנו, הוא רוצה להיות רופא,
בלי המסלול,
בלי הבניין, בלי הלימוד, בלי הסטאז'.
אי אפשר ככה. אתה רוצה להיות מהנדס.
אתה רוצה להיות נהג.
נהג, רוצה להיות נהג של רכב, אני יודע מה, לשיאה
ילדים לתלמוד תורה כל יום.
איזה יופי של תפקיד, נכון?
אבל אתה צריך לעבור קורס נהיגה.
צריך ללמוד תיאוריה, צריך ללמוד נהיגה. אתה לא יכול ישר לעלות על המיניבוס ולהתחיל לנהוג.
אתה פה תדרוש, שם תתנגש.
מה יש עניין? במה?
לא, זה לא מספיק.
אני יודע מה עומד לך בראש, אתם יודעים מה עומדים לו בראש.
בא גר לשמאי, אמר לו,
שיילמד את כל התורה על רגל אחת, נכון?
ושמאי סילק אותו.
בא להלל,
והלל אמר לו, ואהבתך כמוך,
זה כלל גדול בתורה,
והיתר זיל גמור.
זה מה שמפריע לך.
שזה דבר חשוב, נכון? אפשר מזה לצמוח.
זה נקודה, נכון? אני צודק?
שזה מה שיפריע לך?
יפה.
אבל אתה לא שמת לב ל"היתר זיל גמור".
ויש עכשיו, הרי יש עכשיו היה,
זה לא עכשיו,
זו הייתה מחלוקת גדולה לגבי הגיור,
למה דורשים מהמתגיירים שיעשו את כל התורה.
הביאו ראייה מהרב הראשי הספרדי, שכחתי את השם שלו,
שהוא אמר שלא צריך לתת למתגיירים את כל המצוות.
אתה זוכר שמות של רבנים ספרדים קודמים?
ברח לי מהראש.
אתה זוכר?
לא.
כן.
יש ספרים שלו גם שיצאו.
לא זוכר.
אבל התבססו על רב ראשי ספרדי בתקופה הרבה יותר מוקדמת,
שהוא אמר שלא צריך לתת לגרים את כל המצוות.
והוא בעצם מסתמך על מה שהלל,
הלל,
אני חושב שהרב קוק גם יזכיר את זה, דרך אגב,
על הלל שקיבל את הגר הזה.
אבל לא שמו לב, היתר זיל גמור.
אבל אנחנו נראים לנו נקודה שמתחיל,
אתה לא יכול לתת לבן אדם שמתחיל, כמו שדיברנו על בעלי תשובה,
אתה לא יכול, בן אדם בעל תשובה, בא למכון מאיר, אתה מתחיל לתקם את כל השולחן ארוך.
זה כרטיס טיסה לבית משוגעים.
גר על אחת כמה וכמה שהוא בעל תשובה יותר,
הוא יותר בעל תשובה מבעל תשובה יהודי,
מה אתה תיתן לו עכשיו את כל המצוות? זה בלתי אפשרי.
אלא מה?
אתה נותן לו כמה מצוות,
נותן לו כמה מצוות,
כן, כמו "והבטחה כמוך",
על מנת שהוא ימשיך.
אתה לא יכול לתת לו בבת אחת.
אבל אם אתה מראש
נותן לו רק את זה,
בלי כל הדרך,
זה לא עובד, זה מתמוסס.
ועל זה המחלוקת, שלא הבינו את הרב הזה שדיברתי עליו עכשיו,
שלא הבינו שזו רק התחלה.
אה?
יכול להיות.
עוזיאל, הרב עוזיאל, כן, הרב עוזיאל.
כן, הרב עוזיאל.
אותו דבר,
פרשת השבוע, שתי הפרשיות השבוע האחרונות, לפני תרומה, זה בדיוק אותו דבר,
כן?
מתן תורה זה עשרת הדיברות, זה כאילו, כמו שאתה אמרת, זה היסודות.
אבל זה לא מספיק מתן תורה, עשרת הדיברות, יש אחרי זה, יש פרשת משפטים,
נכון?
שהיא באה ולוקחת את הרעיונות של עשרת הדיברות ומפרטת אותם לפרוטות.
איך עושים את זה? עכשיו, פרשת משפטים היא לא כוללת את כל המצוות.
אז ראיתי,
לא זוכר, אולי אצל הרב קוק ראיתי את זה, אולי פה, לא זוכר איפה, שיעור אחר שנתתי,
על פרשת תרומה אולי, כן, פרשת תרומה בשם הרמב"ן,
והרמב"ן אומר את זה, כן?
שכמו שלגר, הוא אומר, כמו לגר, אתה אומר לו
את הרעיון הכללי, ונותן לו כמה מצוות להתחיל איתם,
ואחר כך זיל גמור, צריך להמשיך.
וכל בעל תשובה שבאמת מתחיל ובאמת בא ממקום שרוצה באמת להיות אדם טוב,
אז באמת הוא מתחיל מקצת,
אבל הוא יותר ויותר נמשך,
ולומד עוד, ומדקדק יותר ויותר, לא בבת אחת, אבל הוא נמשך,
כי הוא בעל תשובה אמיתי.
גר שהוא לא אמיתי,
אז הוא לוקח כמה מצוות, ואחר כך הוא, את היתר הוא עוצר.
הוא לא רק עוצר, אפילו נסוג אחר כך, כן?
אז זה לא גיור אמיתי, בסדר?
אז אי אפשר לעבוד רק ל"ואהבת לך כמוך", שזה הלבנה,
או משהו דומה לזה,
ואת היתר,
לזרוק.
זה לא עובד.
סלח לי להסביר את עצמי,
זה מובן.
עכשיו בואו נראה מקור מספר 5, שזה מה שרציתי,
שבאמת,
אם אנחנו, אני אגיד את זה קודם כל בעל פה, כי לא יודע אם אני אספיק,
אם אדם שרוצה להיות אדם טוב,
הוא מוזן מרעיונות נכונים והדרכות נכונות,
אז הטוב הזה בא לידי ביטוי.
אבל אם הוא לא רוצה להיות מוזן מהפרטים,
הוא כן יהיה מוזן.
הוא חייב להיות מוזן. ממה?
ממקורות אחרים.
ממה שהוא שומע בתקשורת,
מה שהוא נוסע מאנשים,
מכל מיני מקומות שהם לא מקורות נקיים,
והם שמנהלים אותו, כי הרצון הטוב הזה חייב לחול על משהו, הוא לא יכול להישאר באוויר.
רוצה לחול, איך הוא יחול?
לפי מה שהוא שמע בתקשורת,
לפי מי שאמר רס הקשר,
לפי מה שאמר,
לא יודע,
מישהו אחר,
הוא שומע, יש אווירה של מה נכון ומה לא נכון,
שלא באה מהתורה, היא באה ממקורות אחרים.
כל האווירה של החול, של התקשורת,
וכל הדיונים שמה, הרי כן, הם גם דיונים מה נכון, מה לא נכון,
אלא מה?
לפי שיטה שהיא לא נכונה.
ממילא הוא מוזן ויונק ממקום טמא, זה נקרא מקום,
של טעות, של הבנת החיים בטעות,
וזה מה שמנהל אותו. ואז הרצון הטוב הזה מתלבש על דברים לא נכונים, ולא רק שמתלבש על דברים נכונים, יכול להיות שהוא הופך לרוע.
בגלל הייאוש, הדברים לא עובדים, זה הופך לרוע בסופו של דבר.
ובכן מאוד חשוב שהרצון הטוב הזה, הנשמה שתמיד מתפללת והיא רוצה להיות טובה,
שצריך להדריך אותה איך להיות טובה,
בצורה מדוקדקת.
לא מיד, צריך סולם.
מפת דרכים.
בואו נראה.
זה קצת באמת,
משפטים קצת יותר כבדים, יותר קשים, אבל הסברתי את ההתחלה,
בואו נראה איך זה.
נכבד הוא הרצון הטוב הפונה לאלוהים בעומק שאיפתו כלוא הרב כותב.
זה שלאנשים יש רצון טוב זה נכבד מאוד,
זה חשוב מאוד, זה בא מעומק עומק עומק הנשמה הטובה שלנו.
הנשמה הטרור של בטוחנו.
אבל מה יעשה הרצון לבדו בחיים בלי שיש לו הדרכה?
על כן, כל זמן שאינו מתנשא,
כלומר, הרצון הטוב לא מתרומם,
עד רוממות אור הדעת שהוא לא נדבק בדעה הנכונה של התורה,
דת אלוקים,
כן?
להקשיב לחוכמה העליונה,
שבאה לידי ביטוי בתורה ובתורה שבעל פה, בתורה שבכתב,
אינו יכול לפלס נתיבות חיים, הוא לא יכול לשחות בחיים,
הוא יכול למצוא דרכים נכונות איך להלביש את הרצון
הטוב הזה בצורה נכונה בחיים.
אני חוזר עוד פעם בסוגריים.
אנחנו מדברים פה על מערכת יחסים שיש לבן אדם עם החיים,
או עם ריבונו של עולם, שזה אותו דבר.
איזה מערכת יחסים יש לי עם החיים?
יש לנו מערכת יחסים עם החיים, דיברנו על זה כמה פעמים.
עם הזמן, עם האוכל, עם נשים, עם הכסף.
השאלה, מה המערכת היחסים הנכונה ולא העקומה עם החיים?
מי שיש לו מערכת יחסים נכונה,
יש לו ציפיות נכונות, הוא מבין נכון את החיים, יש לו ציפיות נכונות.
ממנו לא מתאכזב, אדם שיש לו ציפיות לא נכונות,
של מערכת יחסים לא נכונה, יש לו ציפיות לא נכונה.
ממנו מתאכזב, ממנו אכזבה וייאוש מובילה להידרדרות.
רק לבנה עזובה ישבור לו.
בשביל זה הבאתי את הגמרא.
אם אדם רק רוצה לקחת רעיון אחד ולעבוד אותו,
זה הלבנה.
לשבור לו זה כמו לשבור אוכל.
הוא ייקח לו רק בשביל להזין את העולם הנשמתי שלו.
את העולם הערכי שהוא ייקח רק דבר אחד,
כמו ואהבת לרעך כמוה אפילו.
בלי יתר הדברים, לא בתור התחלה,
בתור התחלה זה בסדר,
אבל בלי יתר הדברים,
שלא תוכל להצטרף לבניין, כלומר, לוקח רעיון אחד,
בלי כל הבניין השלם,
הוא לא יוכל למצוא לו נתיבות שלום, איך לחיות נכון.
הוא לא יסתדר עם אשתו, הוא לא יסתדר בעבודה, הוא לא יסתדר בשום מקום, כי כל ה...
אין לו סנכרון נכון עם החיים.
אין לנו סנכרון רעיוני עם החיים.
חלק גדול מהסנכרון הנכון עם החיים זה משהו טבעי, תת-הכרתי, שאנחנו לא מודעים לו, אבל אנחנו בריאים.
כן?
אבל בתקופות האחרונות שיש בלבול גדול, כי יש,
הדברים נפתחו,
לא מקבלים רק מה שההורים אמרו, מה שהמסורת אמרו, הדברים נפתחו. אנשים שואלים למה ואיך וזה,
אז יש בלבול גדול.
בשביל הבלבול הזה צריך הדרכה.
מצד אחד זה דבר טוב,
שרוצים לדעת למה,
למה עושים ככה ולא אחרת זה טוב,
אבל אם לא מבררים את כל הבניין,
אז באמת הכל נהרס.
אם הרצון המשולל מאור עליון, אם הרצון הטוב
מנותק מהאור העליון, כלומר מהתורה,
מתגבר להרחיב צעדיו בצורה, ובר כאשר הבן אדם מתחיל לחיות,
הוא צריך לעבוד,
הוא צריך להתחתן,
הוא צריך לגדל ילדים,
הוא צריך לנהוג,
שזה מתרחב,
עד שלא ישאיר מקום לאותה הדאגה המדייקת כל פעולה
וכל ניתוח של מחשבה והנהגה באורחות החיים. כלומר, אם הוא מתחיל להתרחב,
והוא לא לוקח לעצמו את התורה שמדקדקת לפרטי פרטים, איך הטוב הזה בא לידי ביטוי, איך הוא חל במציאות,
כן?
זה מה שאומר פה, עד שלא ישאיר מקום לאותה הדאגה המדייקת כל פעולה וכל ניתוח שלו, זה הדבר החיובי,
הוא לא לוקח אותו, כן?
אז יונקו, יונקו הדרכות חיים,
הרצון הזה יונק הדרכות חיים,
עם כל נטייתו שבלעה ניצוצות טובים, עם כל זה שיש לו ניצוצות טובים שהם נבלעים בתוכו מהמקורות, בכל זאת יש לנו מסורת של 3,500 שנה,
זה טבוע בנו בצורה,
אבל הוא לוקח את זה מצינור בלתי טהור,
לא מהתורה, ממקורות אחרים,
מתורות אחרות,
מהאוויר,
שזוהמת הנחש יכולה להיקלט בתוכו, כלומר זוהמת הרזה, כלומר היצר הרע,
האינטרסים הלא טובים,
האינטרסים לשלוט,
זה מה שהנחש אומר לאישה, נכון? אינטרס לשלוט,
האינטרס לתאוות,
האינטרסים,
אז הוא בעצם יונק, הרצון הטוב הזה יונק מרצונות
או מתפיסת עולם שקרית ולא אמיתית.
בייחוד כל זמן שלא עלה הרצון הנטייתי ולא דבק באורח חיים שמשם חוקי החיים נחצבים כלומר שהוא לא לוקח את זה כמו שאמרנו מהתורה האמיתית שבראה את העולם הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא עולם
כלומר שוב הוא לומד את הדברים בצורה שהיא לא נכונה היא לא משתלבת עם החיים היא לא מזונכנת עם החיים היא לא הרמונית עם החיים
עלולו לכל שינויים
עלולו להשתנות לרע
מעומק טוב
יכול לו להיות נידח לעמק הרען.
חשוב מאוד שאנחנו,
עם כל הרצון הטוב הזה שיש לנו, שזה היסוד הנשמתי שלנו,
וזה דבר טוב,
חייב לינוק, חייב להיות לו הגה,
הגה אמיתי, נכון.
טוב, איך זה מתקן? אני פה דילגתי,
זו פסקה ארוכה וחשובה בספר אורות.
אומר כך, אמנם,
עכשיו מדברים על האנושות כולה,
לא רק על היהודים, כן?
אמנם יצורפו לאומים, יצורפו, זה כמו שאתה מכניס גוש שנחצב ממחצב נניח של כסף או זהב,
בשביל שאתה מכניס אותו לתנור כדי שיישאר רק הכסף וכל הפסולת
תיפרד מהכסף,
כן?
זה נקרא לצרף,
נכון? לצרף, הצורף,
נקרא צורף גם בגלל זה.
אמנם יצורפו לאומים,
איך הם יתנקו מכל הלכלוך הזה,
מכל זעמת הנחש,
מכל התפיסות העקומות,
כל התפיסות הלא-ישרות, כל התפיסות שלא נאמנות להן הן,
איך הם יצורפו ויזוקקו.
זה גם כן לזקק,
לזקק מים, למשל, זה להפריד את המים מהלכלוך שנצבר בו.
זה נקרא לזקק, כן?
בקור, בקור עוני
ובהמון מלחמות וצרות.
איך מזדקחים?
בעוני, בבעיות כלכליות קשות,
רעב, חולי ובמלחמות.
המלחמה מצרפת ומנקה וזורקת את כל הדמיונות לפח.
כמו שאומרים במלחמה הזאת,
כל הדמיונות שהיו ברחובות וכל הדעות המטופשות
שהעם יהודי הוא לא,
אולי לא עם יהודי ואנחנו ככל הגויים ולמשפחה,
כל הדבר, כל הדמיונות האלה פשוט מתמוססות במלחמה.
רואים את זה.
מה זה כשיש משפחות חזק, כשיש משפחות,
אז לחיילים יש כוח,
יש להם לאן לחזור, וכשאין משפחה,
אין כוח.
ומה זה, אנחנו יהודים, למה, למה הם נלחמים בנו?
אנחנו יהודים,
אי אפשר לעשות תערובת, השנאה היא כל כך חזקה,
אי אפשר להגיד שאנחנו לא יהודים, מדידת כל אזרחיה, זה יהיה טוב,
זה הכל דמיונות.
אני לא נכנס לכל הפרטים,
אבל המלחמה הזאת זה סדרת חינוך מדויגת של ארגונו של עולם, באמת
להפיג את כל הדמיונות על החיים.
אז מלחמה ורעב.
אז לפני המלחמה הזאת, אתם זוכרים, היה קורונה.
יכול להיות שאם היו לומדים ומפיקים את הלקחים מהקורונה ולא מתרכזים איך ביבי לא מנהל את המדידה כמו שצריך,
היינו מפיקים את הלקחים ואומרים תודה לריבונו של עולם ועושים מהלך
של תיקון, תשובה.
לדעתי הרבה כן עשו, זה לא מדויק, אבל אם היינו עושים בצורה כוללת,
אז לא היה צריך ליפול עלינו,
איך אומרים, אם תלכו איתי בקרי, נגידו, קורונה.
פעם בכמה שנים יש סטטיסטיקה שיש מגפה.
זה לא הקדוש ברוך הוא. אם תלכו איתי בקרי, אני ארך איתכם בחמת קרי.
כי הקדוש ברוך הוא יחזיר אותנו ודרכנו,
את העולם,
למקום הטוב והנכון שלנו.
ולא יעזור שום דבר.
ככל שאנחנו נעשה את זה בעצמנו ונבין את זה,
אז המהלך הזה יותר רך ויותר נקי ויותר נעים ולא קשה.
חזרנו לאחדות,
שלא הייתה הרבה שנים.
עזבו את כל אלה שמנסים כל הזמן לסכסך בינינו, הם מעטים.
מעטים מאוד. עכשיו מתגלה, כמו שדיברנו הרבה פעמים,
שהם מעטים, יש להם הרבה כסף, הכסף בא מארצות הברית בכלל, מכל מיני גופים אנטישמיים,
מהממשל האמריקאי הדמוקרטי.
עכשיו הכל יוצא החוצה, כל הלכלוך יוצא החוצה. רואים איך השופטים בכם נראים, אותם שופטים שאמרו לנו לעקור
יישובים ושאסור לירות במי שמתקיף אותך.
והביאו עלינו, הכל יוצא החוצה.
המשפט של ביבי, כל הלכלוך יוצא החוצה. רואים עם מי, מדובר אתמול, היה איזה אירוע שממש
בלתי נסבל כזה, שראש הממשלה צריך לנהל פה מלחמה, השופט אומר לו, אתה לא, אתה תבוא למשפט, אתה רוצה לצאת מהמשפט,
תביא קצין שיגיד לי שאתה לא משחק איתנו.
זה הדבר הזה.
אבל זה יתנקה, אל תדאגו, רואים את זה, זה יתנקה.
אז בהמון עוני,
בעוני ובמלחמות וצרות יקוטטו,
מלשון לקטוט דק,
גוי בגוי וממלכה בממלכה, מלחמות אחד בשני,
והנטייה הקטנה של עליית הרצון אל ההריגה האלוקית הסתמית,
הכלולה בנשמת האדם, תזדקק בזה. כלומר, הרצון
הטוב הזה שדיברנו עליו, שנמצא בכל אדם, לא רק ביהודים,
כן?
הוא מזדקק
וחוזר למקומו דרך הקשיים האלה שמלמדים אותנו ופותחים לנו את העיניים.
והעיניים יוארו
באור
לחזות מהו מקור ישראל. הגויים יבינו שישראל מייצגת את הרצון הטוב הזה בצורה הנכונה,
ויבואו ללמוד מאיתנו, לכו ונלכה.
באור השם יגידו הגויים.
וכנסת ישראל תישא דעה למרחוק,
כלומר החיים שלנו וההתמודדות שלנו, הנכונה,
היא תישא דעה להוזה יקרין גם לעמים, הרי אנחנו לא מיסיונרים הרי,
בית המקדש אמור להקרין
את המקדש עם העבודה בו הנקייה ועם העבודה של כל עם ישראל בתוך מדינת ישראל בצורה צודקת, נכונה, ישרה,
ככל שנהיה יותר במקום ההוא, הגויים יבואו ויגידו, איך עושים את זה?
דוגמה,
דיברנו כמה פעמים, מלכת שבאה שבאה לשלמה.
איך אתה עושה את זה?
מלכת שבאה זה לא סתם, זה מדינה עשירה מאוד שבאה ללמוד משלמה.
איך עושים את זה?
כן?
תראה לדעת כי בשומרה את ערכה העליון,
מבלי להשפיל מטה,
כלומר, זה שדבקנו בקדוש ברוך הוא במשך אלפי שנים,
אנחנו ממשיכים להשתכלל ולהשתכלל,
עד שנבנה מדינה,
לדוגמה,
מדינה של גן עדן,
הביאה טובה ואורה לעולם. עם ישראל הביא אורה גדולה לעולם.
הרבה מוסר. הוציא את העולם מהברבריות שלו,
מהאכזריות שלו.
נשארו שרידים, זה מה שראינו עכשיו.
העולם מבין את זה. יש לו בעיה, יש לו ערבים שם, אנחנו נכון מפחדים. שמענו אפילו בגרמניה עכשיו ובארצות הברית על הטראמפ שהוא נגד המגמה הזאת, וגם בגרמניה עכשיו שמעתי שנבחר.
ויש מגמה כזאת באירופה בכלל, הם מבינים,
זה לא בגלוי,
אבל הם מבינים שהם נמצאים בסכנה מול הרשע הזה,
והם עושים שינויים בצורה נסתרת,
מי שיש לו עיניים רואה את זה.
אז אב ישראל הביא טובה והורה לעולם כי בעוצרה את זרם העכור והנשפל שלא התפשט יותר מידי. כלומר, עם ישראל,
בזה שהוא קיים בעולם,
הוא עוצר את האנושות מלהידרדר לרמות שאי אפשר לחזור אחר כך חזרה.
כלומר, גם אם אנחנו רואים שהדברים מתוקנים ויש הרבה קלקול,
אבל הקלקול הוא לא כזה עמוק שלא ניתן לתקן מחדש, כמו שהיה במבול. במבול היה מצב שאי אפשר יותר לחזור.
לא היה עם ישראל.
אי אפשר לחזור, אז הקב"ה חייב לחסל את העולם, להשאיר לו רק את הגרעין
הטוב שממנו יתפתח הכל מחדש.
אבל עם ישראל במשך השנים, אחרי שהקדוש ברוך הוא הבטיח שלא יהיה מבול יותר.
מי שנושא את הדגל הזה,
שיש טוב בעולם, יש אפשרות שיהיה טוב, גם אם לא הצלחנו להגיע למדינה מתוקנת עדיין,
אנחנו שמרנו על כל האנושות,
וזה עצם היותנו,
שיש איזה סמן ימני, יש איזה סמן של בריאות,
שהעולם לא יידרדר למצבים מוסריים כאלה שאי אפשר לקום מהם יותר.
לא למצב של אל-חזור זה נקרא.
סגרה בעד אותה הזוהמה, כלומר, עם ישראל במהותו סגר את הזוהמה והריקניות של האלילות,
שזה עבודה לשקר,
עבודה לדברים לא נכונים,
לתאוות,
והרשעה המידותית וכל עיוותי החיים שלא יחדרו עמוק בנפש האדם הכללי עד לאין מרפא.
כמו שיש לבן אדם מחלה, חס וחלילה,
עוד אפשר לרפות אותה, ויש מצב שהמחלה גורמת כבר לקריסה כזאת,
שאי אפשר יותר.
זו מחלה אנושית, כלל אנושית.
אנחנו עוצרים אותה כל הזמן, בעצם היותנו,
כמו שהקדוש ברוך הוא הבטיח לנו, שלא יהיה מבול יותר.
אנחנו עוצרים אותה,
ובעזרת השם, לא רק עוצרים, אלא אנחנו נהיה גם מגדלור שיעיר את האנושות כולה, איך להתפתח חזרה שהרצון הטוב הזה יתלבש למקומות נכונים. וגרמניה, במקום להקים מחנות השמדה,
יקימו מגדלים של, לא מגדלים של בניין, יקימו תעשיות שיועילו לעולם,
ולא תעשיות שמחריבות את העולם.
ואיראן,
במקום להקים תעשייה של להשמיד את העולם,
כל הכישרונות של האיראנים, ויש להם כישרונות,
ייקחו את זה למקומות טובים, לעשות דברים טובים בעולם.
וזה התפקיד שלנו, להעריך את כל העולם.
יש פה עוד סעיף,
אבל זה סעיף כבר חוזרים לאורות התפילה, זה כבר מאוחר מדי.
זה נלמד, בעזרת השם, את הסעיף הזה, ועוד סעיפים הלאה.
אתם רוצים להגיד איזה משהו?
מה אתם יוצאים מהשיעור הזה, או שאתם רצים לשיעור הבא?
אה?
טוב.
זה יהיה, בעזרת השם, לטובה וברכה.
::::::::::::
