שלום לכולם,
ביהי נועם אדוני אלינו עלינו, מעשי ידינו כונה עלינו, מעשי ידינו כוננהו.
אנחנו בפרשת תרומה, בשעה טובה ומוצלחת.
מתחילים פה את בניית המשכן,
ולאורך ארבע פרשות, ארבע ומשהו פרשות,
הקדוש ברוך הוא הולך לתאר גם את הציווי על המשכן
וגם את הבנייה בפועל.
כמה לפי דעתכם,
כמה פסוקים הקדוש ברוך הוא משקיע בבריאת העולם?
בריאת העולם
פחות מ-30 פסוקים
כמה הקדוש ברוך הוא משקיע בבניית המשכן?
פי עשר
בערך 360 פסוקים כתובים לנו על הבנייה של המשכן
בסדר? הייתי מצפה שבריאת העולם ייקח יותר פסוקים
וזה מראה שכדי לבנות משכן בעולם הזה, בטח כדי לבנות את המשכן הפרטי
מישהו פה רוצה להתחתן?
אז לבנות את המשכן הפרטי זה לוקח זמן, זה דורש הרבה השקעה ואת זה הקדוש ברוך הוא
בא להעביר לנו דרך הפרשיות הללו, גם תרומה, גם תצווה,
חלק מכי תישא ואחרי זה
דבר יקל פקודי ביישום של ההוראות האלוקיות.
יש לכם פה דפים, צילמתי לכם פה דפים, אם אפשר לחלק את זה בין האנשים בבקשה.
לפני כן כדרכנו בקודש נעשה איזושהי סקירה על הפרשה ולאחר מכן ניכנס,
תודה רבה אנחנו נדבר בעזרת השם על השולחן על המנורה והיריעות
אבל לפני שנרד לפרשה עצמה באמת הפרשה פותחת בתרומה למלאכת המשכן
אחרי זה הארון הכפורת והכרובים לאחר מכן מזכירים את השולחן ואת המנורה היריעות
קרשי המשכן
הפרוכת והמסך מזבח הנחושת
ומקנחים, מסיימים את הפרשה בחצר של המשכן. אז הנושא שלנו הראשון
זה השולחן והמנורה.
אני רוצה להגיד תודה רבה לכל החבר'ה שעוזרים לי פה עם הדפים.
זה לאט לאט הולך ומשתדרג בעזרת השם.
טוב,
אז כמו שאתם רואים,
לפניכם מופיע מקור מספר א', אתם רואים חברים?
אות א'.
כמו שאמרנו, הקדוש ברוך הוא משקיע
התורה
משקיעה בתיאור הציווי על המשכן וגם בתיאור של הבנייה בעצמה הרבה הרבה מאוד פסוקים וצריך לדייק בהם הקדוש ברוך הוא בחר להנכיח את הדברים האלה ולכתוב כל כך הרבה פסוקים
כנראה שכל פסוק הוא עקרוני אז מי שיש לו חומשים יפתח ומי שיש לו את הדף
נסתכל
בפרק כ"ו, פסוק ל"ה,
הפרשה שלנו:
ושמת את השולחן
מחוץ לפרוכת
ואת המנורה נוכח השולחן על צלע המשכן תימנה
והשולחן
תיתן על צלע צפון.
בסדר?
אני עושה קריאה מונחת, תגידו לי איזה מילים חוזרות על עצמם, כן?
אחרי זה יש לנו בשמוד בפרשת קודש, שזה ייקח עוד זמן.
ואז שמים את המנורה באוהל מועד,
"נוכח השולחן על ירך המשכן נגבה".
איזה מילים חוזרות על עצמן?
כן, בעיקר המילים "נוכח השולחן".
נוכח השולחן.
לא הבנתי, יוצא מזה שמה יותר חשוב
אם אני שם משהו
נוכח משהו אחר.
אז מה זה אומר,
לפי הפסוקים שקראנו הרגע?
מה יותר חשוב,
או מי יותר חשובה?
המנורה
או השולחן?
חזק הוא ברוך. מי אמר?
אבישי עשר נקודות, נכון?
אם אני שם בעצם את המנורה נוכח השולחן,
יוצא שבעצם השולחן הוא הדבר המרכזי,
כן?
והמנורה מוצבת נוכח השולחן.
אבל זה קצת תמוה, את השאלה הזאת לא אני שואל, שואל את זה השלה, השלה הקדוש.
לכאורה המנורה זה התורה שבעל פה, שבעת הקנים.
איך זה יכול להיות שהמנורה הופכת להיות משהו
רציסיבי, והדבר היותר דומיננטי זה דווקא השולחן, השולחן הוא
מבטא עניין כלכלי,
מבטא עניין, בואו תרד אלינו.
מה?
מה כבודו מתכוון?
פששש, טוב רבי אהרון, טוב הוא לוחם,
שועל קרבות, שעוד מעט חוזר לצבא,
בעזרת השם הקב"ה יזכה אותו לחזור בריא ושלם בתוך שאר חולי עמך בישראל, תגידו אמן.
אז תסתכלו בבקשה, באמת אתה אומר נכון,
רק לפני כן, זו הייתה שאלה ראשונה,
אנחנו אחרי זה במקור מספר שלוש.
אמר רבי יצחק בבבא בתרא בדף כ"ה עמוד ב' כתוב אמר רבי יצחק הרוצה שיקים ידרים ושיעשיר יצפין כן הדברים ידועים וסימנך
שולחן בצפון השולחן הוא הביטוי הכלכלי המעשי הרווחה
והמנורה בדרום המנורה שמציגת את החוכמה נמצאת בצד דרום אתה רוצה להיות חכם?
תדרים כמו שאתם רואים
הגעתי מהצפון טחון ומלא וככל שאתה מדרים יותר אז בעצם כתוב שרוצה להעשיר יצפין ורוצה להקים ידרים אז קודם כל אנחנו רואים מכאן שהסיפור של המשכן ובהמשך זה המשכן כמו שנאמר הגעת אל המנוחה והנחלה המשכן נקרא מנוחה
בית המקדש נקרא נחלה כלומר נחלת אבות
גם במשכן יש איזשהו סוג של תהליכיות בהתחלה במדבר הוא לגמרי אוהל
נכון?
אחרי זה אם שמתם לב במשכן שילה יש שילוב בין משהו יציב למשהו ארעי
כיוון שהקירות הם מאבן והיריעות הן נודדות
ולאחר מכן אנחנו מגיעים לבית המקדש שבו כל המקדש כולו לא עשו לו מיריעות נודדות
אלא כולו מאבן כולו מצופה זהב אומנם וכולי אבל
דברים יציבים. זאת אומרת, גם המשכן בעצמו,
כאשר הוא נוכח בתוכנו,
עובר סוג של השתדרגות,
סוג של אבולוציה, סוג של התקדמות,
שהולכת ומבטאת בעניין שלה את זה שזה הולך להיות משהו יותר יציב,
יותר נוכח,
פחות ארעי.
עוד עובדה
שכתובה פה,
כתבתי לכם פה, פרשת תרומה, אנחנו רואים שהציווי הוא על בניית הכלים, כמו אצלנו,
קודם כל בניית הכלים ולאחר מכן המשכן
ולעומת זאת בפרשת דבר יקהל אנחנו נפגוש
יש לנו קודם כל את בניית המשכן כלומר את הכלי לצורך, את הבנייה, את הבניין
ורק לאחר מכן מכניסים את הכלים
וזה באמת מה שעושים
אז הכלים,
כן למרות שלשמם כלים הם בעצם האור של המשכן
בסדר?
והבניין הוא הכלי
אתם תהיי חברים? עוד פעם
בפרשת תרומה, בפרשה שלנו, אנחנו רואים שקודם כל יש לנו ציווי על בנייה של הכלים ולאחר מכן בונים את המשכן.
כלומר, אתה אומר הקדוש ברוך הוא, קודם כל תיקחו את האור,
את המקום שבו אני מתגלה, שכינתי מתגלה,
לאחר מכן תחפפו עליה איזה סוג של מקום שבו יישמרו כל הכלים, יישמר האור.
כשאנחנו נגיע ליישום של המשכן,
אנחנו נראה שקודם כל בונים את הכלי כביכול,
כן, אתה... כן, אני... יבנו את המשקל ולאחר מכן יבנו את הכלים. קודם כל יבנו את מה שחופף ולאחר מכן יבנו את ה... זה שוב פעם גישה אלוקית
וגישה אנושית. ובסופו של דבר,
לא בשמיים, הקדוש ברוך הוא אומר, אני... אמנם זה ציווי אלוקי,
אבל אתה בעצם עושה את הכלים על פי הצו האלוקי.
עד כאן אתם איתי?
גם אתם איתי?
פחות או יותר.
או, אז אני אומר שבעצם בפרשת תרומה אנחנו מדברים על הציווי האלוקי. הקדוש ברוך הוא אומר, בסופו של דבר,
אני מתגלה בין הקרובים. בסופו של דבר הניסים שלי נעשים דרך השולחן.
בסופו של דבר אני אוכל כביכול, כן, את הקורבנות שנמצאים על המזבח.
הגילוי האלוקי הוא נמצא על הכלים וזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה,
לצורך העניין, לגלות את עצמו, לגלות את שכינתו פה על אדני הארץ, דרך הכלים הללו.
כשמשה רבנו בא ליישם את זה אז הוא בונה קודם כל את המשכן,
כן, את המקום שאליו ייכנסו הכלים,
לאחר מכן בונה את הכלים כדי שלכלים יהיה לאיפה להיכנס, בסדר?
יש פה שתי הבטות, הבטה אלוקית
והבטה מעשית, הבטה ארצית,
שבסופו של דבר היא נפסקת להלכה.
טוב,
כמה עובדות, ואז ננסה להסביר
למה המנורה עומדת נוכח השולחן.
הרי המנורה היא עניין הרוח,
והשולחן הוא עניין הגשמיות,
אז למה זה ככה?
מעבר לתשובה של אהרון, בואו נראה
בטבלה שהכינונו.
המנורה,
יש לכולם דפים?
המנורה היא חוכמת הקודש, כמו שאמרנו, התורה שבעל פה.
זו גם הסיבה שמשה רבנו, זוכרים שכבר אמרנו כמה פעמים, הוא התקשה לבנות את המנורה.
את הארון הברית
הוא לא התקשה לבנות.
למה? כי משה רבנו הוא מחובר ללקות בצורה מוחלטת,
להביא את התורה כפי שהיא, את התורה השמיימית.
אין לו בעיה גם לבנות
אהרון בשביל אותה תורה שמימית.
הקושי של משה רבנו זה ביכולת לתווך את התורה.
כן, התורה שבעל פה זה כבר משהו יותר אהרוני.
בסדר?
תכונתו של אהרון.
אז הוא בונה את ארון הברית ששם תהיה מנוחים לוחות הברית השבורים
והשלמים וצנצנת המן והמטה.
כן, זה מה שנמצא בקודש החודשים.
והמנורה שנמצאת בקודש,
כשמייצגת את התורה שבעל פה זה כבר,
אמנם גם הוא בונה את זה בסופו של דבר על ידי העולייה ובצלאל,
אבל שם הוא יותר מתקשה,
מכיוון שלמשה רבנו היכולת התיווך היא יותר קשה, התורה שבעל פה זה פחות השטח שלו.
אז המנורה זה חוכמת הקודש,
המנורה היא מייצגת שכל הימים קדושים, יש לנו שבעה קנים במנורה, נכון?
והנר האמצעי נקרא הנר המערבי, אתם יודעים מילי למה?
למה קוראים לנר האמצעי של המנורה הנר המערבי?
כי הוא פונה לכיוון מערב.
מה יש במערב?
את קודש הקודשים, בסדר?
כל הנרות פונים כלפי הנר המרכזי,
והנר המרכזי פונה לכיוון מערב,
לכיוון קודש הקודשים, להראות שהקדושה שבשבעה ימים האלה שואבת את כוחה מהמימד השמיני,
מקודש הקודשים,
בסדר?
אז אם ככה,
המנורה היא דבר מאוד מאוד מרכזי.
אז למה בכל זאת, נוכח השולחן,
השולחן הוא הכלכלה, הוא מכוון כנגד השבת?
עוד מעט נראה למה אני מתכוון.
והדבר השלישי שבשולחן,
האנשים הם פסיביים. כלומר, באים הכוהנים ואוכלים את הלחם.
אתם יודעים אולי כמה ימים הלחם היה מונח על לחם הפנים?
על השולחן?
שבוע, שבוע, שמונה ימים.
היה צריך שתעבור עליו שבת.
אז השולחן
הוא בעצם הצד המאוד מאוד מעשי,
כן?
לבטא את זה שהקדוש ברוך הוא רוצה,
אתה תיקח את המנורה שלך,
שהיא הקודש,
כן? שהיא שואבת את כוחה מקודש הקודשים,
אתה תעמיד אותה נוכח השולחן,
כי אני רוצה שאתה האדם תדע כל הזמן שהשבת היא מקור הברכה.
המנורה, שכבר היא במציאות יותר עליונה,
שבה כבר כל הימים הם ימים קדושים, כמו שכתבנו בטבלה,
היא בעצם תעמוד לנוכח השולחן כדי להבהיר
שהיכולת להגיע להשגה הזאת שכל הימים הקדושים,
גם ששת ימי המעשה וגם השבת,
היא אחרי שיש בן אדם שהוא עושה את השולחן, שמנציג את הצד הכלכלי,
שכאילו כוחי ועוצם ידי עושה לי את החיל הזה,
אם אתה תפנים את הנקודה הזאת,
שבעצם כל מה שאתה עושה,
כל כביכול מה שאתה פועל בעולם הזה, כל המלאכה שאתה עושה, כל האשליה הזאת של כוחי ועוצם ידי,
כאשר אתה תפנים שהשבת היא מקור הברכה ולא אתה מקור הברכה,
אז תוכל להגיע אחר כך למציאות הזאת שבה בעצם
תהיה גם את המנורה שבה כל הימים הם קדושים. האם הייתי מובן?
בסדר?
לא.
המנורה,
כן, סליחה. השולחן הוא מייצג את השבת. למה?
מכיוון שכתוב שכדרך הנחתו כך דרך אכילתו.
עוברים עליו שבעה-שמונה ימים,
הוא נשאר טרי והוא בעצם מכוון אל השבת.
למרות שהוא מונח המון ימים, אבל מה הוא בא לבטא?
חייבים, ככה הגמרא אומרת, חייבים שעל הלחם הזה תעבור שבת אחת לפחות
ואז יהיה ניתן לאכול אותו. למה?
כדי להבהיר לבן אדם שגם הצד הכלכלי, המעשי, שנראה כאילו בכוחך שלך,
כל הכוח הזה ניתן מאת הקדוש ברוך הוא, כמו שאמרת, יפה.
השולחן מייצג את השבת, את המרכזיות של השבת.
הכל מכוון כלפי השבת.
אחרי שתגיע למדרגה הזאת,
תגיע אל המנורה שבה יבוא לכדי ביטוי זה שבעצם כל ששת ימי המעשה, כמובן שבת,
כולם קדושים.
האם הייתי מובן?
חזק וברוך.
כתבתי לכם פה בספר שמואל, כתוב ככה, ויתן לו הכהן קודש
כי לא היה שם לחם, כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני השם, לשום לחם חום ביום הלקחו.
כן, מזה לומדים חז"ל,
שהלחם היה נשאר טרי כמו היום שבו שמו אותו על השולחן.
כן, היה כזה גם צורה מאוד מאוד מיוחדת, מי שהיה פעם במכון המקדש,
צורת חטא כזאת עם שתי רגליים, זה משהו הזוי,
כאילו, איך עושים? אני יודע... שמעתי,
קראתי כתבה על בן אדם שיודע לעשות את הלחם הזה כמו לחם הפנים, צורת הפנים. זה בעצם לחם שיש לו משקוף ושתי מזוזות, כן? צורת חטא כזאת.
איך הוא עומד?
הבן אדם יודע לעשות את הלחם הזה. סימן שבית המקדש,
בעזרת השם, מתקרב אלינו.
בסדר?
אשריכם. אני רואה שאתם כבר מתורגלים עם האמן, אז אנחנו מתקדמים, ברוך השם. טוב.
אז בעצם כל הכלים, כל הכלים הם סוג של עבודת השם
וכל הכלים גם הם באים להקרין עלינו,
על השולחן השבת שלנו.
איך אנחנו מורמים?
זה השולחן אשר
לפני השם.
כשבן אדם
אוכל ושותה, כתוב, כך כתוב במסילת ישרים,
שמתי שבן אדם בעזרת השם הולך ומתעלה במעלות הקדושה,
אז הוא זוכה שהאכילה שלו תהיה כמו אכילת קורבנות,
והשתייה שלו תהיה כמו הנסכים שעל גבי המזבח.
איפה אתה עושה את זה?
לא בבית המקדש, בבית הפרטי שלך.
אם בן אדם זוכה למציאות כזאת,
שכל מעשיו נעשים בקדושה,
הוא זוכה לזה שמה שאני אוכל על שולחן זה כמו קורבנות, מה שאני שותה זה כמו נסכים.
יש מנהג כזה,
נוהגים אותו פחות בגלל הילדים הקטנים,
אבל לקחת את נרות השבת ולשים אותם על השולחן.
מכירים את זה? זה בחצרות חסידים,
אולי שמים שם את הילדים קצת בצד, שלא יפילו את נרות השבת על השולחן, אבל לצורך העניין,
שוב פעם, יש לנו איזו מציאות כזאת, שאני לוקח את המנורה,
את נרות השבת, ושם אותם
נוכח השולחן.
השולחן הוא המרכזי,
עליו מתרכזת כל המשפחה,
שם אוכלים ושותים ועוברים דברי תורה,
ואז מביאים, כן, לפני כן, כי זה מוקצה הרי,
לראות השבת,
שמים אותם על השולחן, ובעצם בצורה הזאת אנחנו עושים ממש כמו שנעשה במשכן, שהמנורה היא נוכח השולחן.
אז זה נושא אחד,
העניין הזה של הלחם הפנים והמנורה.
דבר נוסף, כמו שקטעתי פה,
המנורה היא בעצם אקטיבית,
יש לנו את אהרון, שצריך להטיב את הנרות כל הזמן, נכון?
לעשות משהו, לפעול משהו, רק אם אהרון יטיב את הנרות, אז הנרות ידלקו.
לעומת זאת, בשולחן אתה בסך הכול נדרש לאכול.
אז בסופו של דבר, עבודת השם היא מתקללת מכל הכלים כולם, כן?
מהעניין של השולחן אני מקבל את זה שבאמת הכל, הכל הוא ניסי,
הכל מאת השם,
ולכן גם אומרים, התורה אומרת, ששת ימים תעשה מלאכה.
המלאכה נעשית מאליה, אתה לוקח, אתה כאילו עובד,
אבל הברכה היא מגיעה מן השבת, השבת היא מקור הברכה. אתה עושה משהו, אבל כן היה צריך להגיד ששת ימים,
תעשה מלאכה.
מה זה תעשה מלאכה?
המלאכה נעשית מאליה, כלומר, אתה עושה משהו,
והפרנסה מגיעה,
יכול להיות שלפעמים המקצוע שבו אתה עוסק, אבל היא נעשית מאליה, והפרנסה מגיעה בעקבות מה שאתה עושה,
והברכה מגיעה בעזרת השם מאיתו יתברך, בסדר?
אז זה לגבי השולחן.
ולגבי המנורה, כמובן, ההפנמה שכל יום הוא בעצם, יום יום יעמוס לנו, בכל יום יש ברכה, בכל יום הוא שבת, היום יום ראשון בשבת, היום יום שני בשבת,
הכל הוא מרכזי.
כל יום בעבודת השם אנחנו יכולים לעשות משהו,
לעשות משהו ולהתקדם.
יכול להיות שזה קשור למחלוקת של בית שמאי ובית הלל,
לגבי שאדם מוצא משהו בשוק,
כן?
כן, אנחנו יודעים שיש לנו מרקד בין בית שמאי לבין בית הלל.
לפי בית שמאי,
אם אני רואה עכשיו איזה אננס יפה ביום ראשון,
נשמור אותו לשבת.
לפי בית הלל, הוא אומר, יום יום יום עמוס לנו, לא נורא, יש לך אננס, יהיה גם אננס ביום שישי.
שני הממדים האלה נכונים, ובזה שאני עכשיו קונה איזה פרי יפה,
אני מקיים את זכור את יום השבת לקודשו כבר ביום ראשון.
בסדר? עצם זה שאני שומר דברים מיוחדים לשבת, נגיד אתם מגלים איזה, לא יודע, זה פג'ויה,
לא יודע, איזה פרי מיוחד שמגיע רק ביום מסוים בשוק,
לשוק. אתם יכולים לשמור את זה לשבת, אתם מקיימים את "זכור את יום השבת לקדשו".
ברשותכם,
נעבור עכשיו לנושא היריות.
אז גם פה, הכנו לכם פה טבלה.
תסתכלו בבקשה, תהפכו את הדף.
זה דבר מסקרן ומרתק.
המשכן הוא בנוי מקרשים,
מעדנים ועליהם יש יריעות.
בלי להסתכל בדף, קודם כל נעשה חידון.
כמה יריעות לפי דעתכם יש?
שש, אתה אומר.
מי חושב יותר?
21 יריעות. בינגו.
יש לנו 21 יריעות,
עשר יריעות עם יריעות פנימיות
ו-11 יריעות עם יריעות חיצוניות.
למה לעשות יריעות פנימיות?
למה לעשות יריעות חיצוניות?
העיריות הפנימיות נקראות,
כמו שכתבתי לכם פה, רק שנייה אני צריך את הדף השני בבקשה כי זה כבר עם תיקונים,
הן נקראות יריות המשכן, תודה.
בסדר? הפנימיות נקראות יריות המשכן והחיצוניות נקראות יריות האוהל.
בסדר?
לפני שאנחנו נכנסים פנימה,
הכוזרי אומר ששורש האמונה הוא גם שורש הכפירה.
מה זאת אומרת?
שהקדוש ברוך הוא עכשיו מפרט כל כך הרבה במשך ארבע פרשיות, כל כך הרבה פסוקים, אמרנו איזה 360 פסוקים, הכל הוא מאוד מאוד מדויק, המזבח, המה וחצי, על גובה המה וחצי, שתיים וחצי ירקו, קיצור, מאוד מאוד מדויק, המנורה צריכה לעשות אותה מקשה אחת, כפתוריה, ופרחיה, פירוט מ...
אם אני זה שמחליט איך לעבוד את השם,
זה שורש הכפירה, ולא תעשה לך לא פסל
ולא מסכה.
הרי על הארון היו, כן, חוץ מכבודכם, חוץ מכבוד בית המדרש,
לכאורה יש שני פסלים,
כרו וכרובית, נכון? יש לנו שני מלאכים,
מלאך ומלאכית.
אז למה זה בסדר?
למה זה לא נחשב עבודת אלילים?
למה זה לא נקרא פסל ומסכה?
לא יהיה לך אלוקים אחרים על פניים? מה זה הדבר הזה?
אלא שורש האמונה הוא שורש הכפירה.
אם הצו לעשות דבר מסוים, הוא הגיע מאיתו יתברך,
זו עבדת השם, והיא חייבת להיות מדויקת.
ואפשר להעריך על זה עוד המון המון, למה כל כלי הוא... תשימו לב שרוב הכלים הם כלים שבורים,
בסדר?
אמה וחצי, הכוונה לא אמות שלמות,
בסדר?
אמה וחצי, שתיים וחצי, אחת וחצי, למה?
כדי להבהיר, כן, אני נותן רק איזה רעיון לגבי באמת עומק אינסופי ואריכות אינסופית.
שאפשר להעריך על כל כלי וכלי,
שאתה חצוי.
הקדוש ברוך הוא בא, נותן לך את הכלי,
ועכשיו יש את ההשלמה שצריכה להתבצע על ידיך.
אני נותן לך משהו,
יש עוד
החצי הנוסף, כן?
החצי, אמה וחצי,
החצי הנוסף זה צריך להתבצע על ידך,
על ידי כוונתך.
אני נותן לך את הכלים,
אבל את האור שיצא מתוך הכלים, זה תלוי הרבה הרבה בכוונתך, אתה זה שתשלים את זה, בסדר?
כל הדיברנו, אני חושב, לפני כמה זמן,
אני חושב שזה היה בפורום הזה.
כל הכלים, יש להם מידות, כן? גודל.
ישנם שני כלים שלא מופיעים המידות שלהם. אתם יודעים אולי מה הם?
המנורה והכיור.
את המנורה אנחנו יודעים שהגובה שלה הוא 18 טפחים, לא בגלל התורה, אלא בגלל הגמרא במסכת מנחות.
משם אנחנו יודעים שהיא בגובה של 18 טפחים.
אז זה אחד.
והכיור,
לכיור אין מידה.
אתם יודעים למה?
יש לכם אולי איזה רעיון.
למה לכיור אין מידה כמו שאר הכלים?
כי הכיור מסמל את הטהרה.
בהתחלה הוא הופיע ככיור קטן שיש לו שני דדים, יש לו בסך הכל
שני ברזים כאלה.
לאחר מכן בן קטינה עשה לו 12 ברזים.
לאחר מכן שלמה המלך עשה את הים של שלמה.
ומי יודע, בבית המקדש השלישי בכלל יש שם איזו בריכה אולימפית.
למה?
כי ככל שבית המקדש
אמור לתת מענה למציאות יותר חומרית בעולם,
כך הוא בעצם צריך להתרחב.
הכיור, שהסימן שלו זה סימן הטהרה,
בו הקדוש ברוך הוא אומר, אני לא אגיד לכם מה צריך להיות הגודל שלו.
כי אתה האדם שחי כאן ועכשיו,
בשנת תשפ"ה,
אתה תמצא לנכון עד כמה להרחיב את הכלי של הכיור, כי אתה צריך להוסיף עוד ועוד ועוד טהרה.
אם אנחנו נמצאים היום במציאות של היום, שאתם אמנון צדיקים, אבל אתם יודעים שהמציאות...
מי חושב שהמציאות פשוטה או לא פשוטה?
מי חושב שהמציאות לא פשוטה?
יפה מאוד.
מי חושב שהמציאות פשוטה?
חזק וברוך יש אנשים שהצביעו אותו זה.
גם וגם.
אז זה נכון,
אבל זה אומר שאנחנו במציאות שלנו היום
צריכים להוסיף עוד ועוד טהרה.
כדי להתמודד עם כל הצונאמי שיש בחוץ,
עם כל הבלגן שיש בחוץ,
צריך להוסיף עוד ועוד טרה, לכן הכיור הוא לא מוגבל.
בסדר? אבל זה שיעור אחר, זה רק כדי לסבר את האוזן.
ברוך הבא.
טוב,
יאללה, אז נעבור ליריות.
יש כוחות?
שימו לב.
את היריות האלה כולם עושים מעשה חושב.
אתם יודעים שזה היה משהו מאוד מאוד מיוחד. כל הרקימה במשכן היה גם, היו נשים כאלה מיוחדות, חכמות לב כאלה.
דרך אגב, הרבה פעמים מופיעה שם המילה לב, לב, לב, לב.
מה הלב? תן לי תופרות מקצועניות.
יודעות את העבודה, מתקתקות אותה, ויתקתקהו. מה זה החכמת לב הזאת?
כשבונים את המשכן,
וכשבונים בעזרת השם את המקדש, אתה שומע שם למעלה?
כשבונים את הכלים הללו, צריך שתהיה חוכמת לב.
וזה מה שכתוב פה.
שימו לב. בואו נעבור קודם כל על הטבלה,
ואחרי זה על החומרים.
יש לנו יריות פנימיות,
יש לנו עשר יריות פנימיות,
הן נקראות יריעות המשכן, הן מצויות מחוטים, הן דקות.
בסדר, אתם רואים אותי חברים?
האורך של כל אחת מהיריעות זה 28 אמות.
כמה הרוחב שלהם, אתם יודעים?
400. ביחד לב.
כשאתה בונה את המשכן הפנימי,
אתה צריך לתת את לבך, יש פה עבודת נפש פנימית.
זה לא סתם, המידות האלה הן לא סתמיות,
הן מידות אמיתיות, בסדר?
מידות שהן מכוונות כנגד ליבותינו.
יש לך יריות פנימיות, יש לך תהליך פנימי שאתה עובר,
אורך הירייה 28, רוחב הירייה 400 ביחד,
32. הלולאות שמחברות בין היריות הן לולאות של תכלת.
תכלת זה מלשון תכלית.
המשכן בעצם בא להגיד לנו שאתה עושה עבודה,
שאתה עושה עבודת נפש,
שאתה מתקן את המידות שלך,
עיקר הסיפור שלך צריך להיות סיפור פנימי,
מה קורה איתי בחדרי חדרים, לא מה שופוני, מה אנשים רואים ועד כמה זה מרשים.
כמה אני בונה את המידות שלי, כמה אני בונה את היריעות שלי,
כמה אני שומר על הכלים שלי, על האור הפנימי, על המתנות שהקדוש ברוך הוא נותן לי,
זה מיוצג על ידי היריעות הפנימיות,
שהן ביחד לב.
אתם רואים, נכון?
אז בואו נקרא עוד פעם, זה נקרא יריעות המשכן,
הן עשר יריעות,
האורך שלהם הוא 28, האורך שלהם הוא 4,
סרק כמו 32,
לולאות תכלת מישון תכלית וקרסי זהב.
ככל שאני יוצא מן המשכן,
ככה הערך המתכתי יורד.
מה שבתוך המשכן זה מזהב,
מה שחיצוני למשכן עוד קצת חיצוני זה יהיה מנחושת,
ומה שממש בחצר,
אדני החצר הם מכסף.
בסדר?
זאת אומרת,
בתוך המשכן עצמו נדרשת טהרה מקסימלית,
כמו שגשוגת הנחושת, שלא יכולה להיות נספחת לזהב. כדי שהזהב יהיה זהב מזוכח,
אני צריך להוציא ממנו את כל הסיגים.
אחרי זה יהיה לי המשני לזה, זה הנחושת,
למרות שזה כסף קיצור.
זהב, כסף הוא נחושת, בסדר?
טוב.
לעומת זאת, היריות החיצוניות, ממה הן נעשות?
מאורות אלים מאודמים, נכון?
ואיילים, הן נקראות, הן לא נקראות יריות המשכן, הן נקראות יריות האוהל.
האורך, קודם כל יש יותר, יש
פרוכת אחת נוספת, יש יריעה אחת נוספת.
אולי אתם יודעים למה?
למה להוסיף עוד יריעה?
כי כשיש לך תהליך פנימי,
אתה בכוונה רוצה לכסות אותו,
שלא יראו את התהליך הפנימי.
יש לנו פסוק שכתבנו אותו פה למטה במקום מספר ה'
והאמה מזה,
והאמה מזה,
בעודף, באורך יריות האוהל, כיוון שהיריות החיצוניות האורך שלהן הוא 30 ולא 28. מה זה אומר?
שיש לי בשיפולי המשכן המה בצד הזה והמה בצד הזה.
אנחנו, כל אחד מאיתנו עובר תהליך פנימי.
התהליך הזה, אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין. את התהליך הפנימי הזה שאתה עובר עם היריות הפנימיות האלה,
עם הלב הזה, הפנימי,
אתה דואג שהוא גם יהיה מכוסה מבחוץ על ידי
אורות אלים ועיזים שהם אורות אטומים הם לא מבד הם מעור בסדר והם מכסים את הכל זאת אומרת שאני עובר תהליך פנימי שוב פעם הכוונה אלינו לכל אחד מאיתנו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
כל הזמן הקדוש ברוך הוא מכוון את זה אתה יודע למה אני בונה את המשכן בצורה כזאתי למה אני מצווה אותך בצורה כזאתי כי כך צריך להיות התהליך הפנימי של כל אחד מאיתנו שהוא בונה את המשכן הפנימי שלו
התהליך הוא פנימי,
הוא מכוסה על ידי יריעות כדי שלא כל אחד רואה מה עובר עליך,
מה קורה לך בפנים.
בתוך היריעות יש דמות של כרובים, אתם יודעים, לא רואים אותם מבחוץ,
אבל מי שנמצא בתוך המשכן,
נוצרות שני דמויות של כרובים ביריעות האלה באורח פלא,
בסדר?
זה נקרא מעשה חושב,
והן הולכות ונרקמות ביחד. באמת,
משהו מיוחד, היריעות האלה.
עכשיו,
את היריות הללו עושים מכל מיני חומרים.
בואו ננסה לעבור, בכוונה כתבתי לכם את זה כדי שיהיה יותר קל לעקוב.
כן, בבקשה.
אני אומר, היריות הפנימיות הן עשר, הן בסך הכל עשרים וש... עשרים ושמונה באורך, רוחב ארבע. זה גימטריאל לב.
אני בונה תהליך פנימי. על התהליך הפנימי הזה אדם צריך לדעת
שאני לא עושה תהליך פנימי חוכמות בחוץ טרונה? מה, אני... כל דבר שאני עובר על עצמי,
אני מחצין אותו ישר, אני מספר לכולם, בדיוק הפוך מתרבות המערב,
נכון?
אמרנו פה באחד השיעורים,
שאתם יודעים שמתו משהו כמו איזה 360 איש,
מתו מתמונת סלפי אחרונה שהם עשו על האברסט, כאילו בן אדם בא,
אומר, העיקר מפרסם, זה מה אכפת לי שאני אעמוד אותך אחר כך, כן?
עומד על הקצה של הלא יודע מה,
ומצלם את עצמו,
הצילום נשלח לחבר'ה, וזה מה שחשוב.
מה קרה איתי באופן אישי? זה...
אללה יסעדו, בסדר?
הלך לעולמו.
אבל לבן אדם, כל כך חשוב לו להחצין את זה.
אומר הקדוש ברוך הוא,
אני בדיוק רוצה שתעבור תהליך הפוך.
קח את היריעות הפנימיות,
תעשה את התהליך שלך,
תבנה את עצמך על ידי המנורה,
והשולחן,
והמזבח,
ואהרון הברית, קודש הקודשים.
זה,
מי שיחפוף עליך זה היריעות הפנימיות.
על גבי זה יהיו יריעות חיצוניות.
שהן אטומות, הן לא מבד,
הן מעור של עיזים ואלים.
הם יחפפו לכל כדי שאתה תוכל באמת
לחוש שאת התהליך שלך אתה עושה באופן אישי,
פנימי,
ולא לעיני כל ישראל.
בסדר?
ברור יותר?
מצוין. תודה רבה על השאלה.
אז בואו נראה מה הסיפור של השש מוסזר.
יש לנו ארבעה חוטים,
שש מוסזר,
שזה צבע לבן.
יש לנו את הצבע התכלת שהוא מדמה את השמיים.
אתם רואים, כתוב לכם הכל בדף, אתם רואים חברים?
רואים נכון?
יריות, היריות, בסיס המשכן קרשים ובריחים ועליהם עשר יריות דקות, מגוונות, צבעוניות, חוטים שונים, מעשה חושב, כלומר,
כשאתה עושה תהליך פנימי, כל אחד מאיתנו יש המון כוחות,
המון המון וריאציות, זה לא חד מימדי, לא כולנו עושים את אותו תהליך פנימי, לא כולנו מנווטים את אותם כוחות, לא לכולנו ניתנו אותם כוחות,
לא לכולנו ניתנו אותן מתנות, אז הקדוש ברוך הוא בזה שיש יריעות מגוונות וצבעים מגוונים,
בא להבהיר לכל אחד מאיתנו שזה בסדר, זה לא העתק הדבק,
מה שאתה עשית גם אני עושה,
אלא כל אחד מאיתנו יש לו את הגוון המיוחד שלו.
אתה עושה את זה עם שש מוזר.
השש מוזר זה לבן, לבן זה טהר.
כשאני רוצה לעבור תהליך פנימי,
אני חייב שתהיה בו טהרה וקדושה ונקיות.
זה מסמל לה שיש מושזר.
למה אני צריך את התכלת?
התכלת זה השמיים.
תכלת זה מלשון תכלית.
כשאני רוקם את חיי, לצורך העניין,
כשאני בונה את העולם הפנימי שלי,
אני צריך כל הזמן להיות מכוון תכלית.
אתם שמתם לב
שהיריעות התכלת הן גם מכסות, נכון, מתי שעם ישראל נודד,
מכסים את כל הכלים ביריעות של תכלת. למה עוד פעם, התכלית,
תכלת זה תמיד התכלית, תכלת דומה לים,
ים דומה לרקיע, הרקיע דומה,
כיסא הכבוד, נכון?
לבנת הספיר, זה הכל מדמה, לכן אנשים נוהגים, חלק מהאנשים,
ללכת עם פתיל תכלת, בסדר?
תכלת דומה לים, ים דומה לרקיע, הרקיע דומה,
אז זה תכלת מלשון תכלית, שמיים, שמיים, שאיפות,
רוחניות, אני עושה הכל על מנת להגיע לתכלית,
אני רוקם את חיי,
גם בטהרה כמובן, וגם עם מגמה. כל הזמן אני מסתכל עליו.
אחרי זה יש לנו את הארגמן.
הארגמן זה צבע עשיר ומפואר, כתבנו כאן. זה הצבע של המלכים.
המלכים היו נוהגים ללכת,
חור, כרפס, אנחנו מתקדמים למגיעת אסתר, נכון? מחש בראש,
כל העניינים שם.
זה בגד מלכים.
שאתה עושה עבודה,
שיהודי עושה עבודה.
אין הנבואה שורה אלא על חכם,
גיבור ועשיר.
חבר'ה,
נגמרה העליבות.
את העליבות בעבודת השם השארנו בגלות.
כשבן אדם מגיע לארץ ישראל, הוא צריך להיות
לבוש מלכות,
נכון?
איך נאמר?
ותלבש אסתר מלכות.
זאת אומרת, כאשר אתה רוקם את חייך,
עם הלבן,
עם השמיים, עם הטהרה, אתה צריך שזה יהיה ב...
מלכות.
אם אני רוצה עכשיו, נגיד, נגיד, נגיד, נגיד שבאתי למכון מאיר.
בסדר?
אז יפה מאוד, הבית מדרש פה נראה יפה מאוד.
בעזרת השם, נקווה שגם הפנימיות תגידו אמן.
אם בן אדם מגיע, הוא מגיע מ... לא יודע מה, גר
בצפון תל אביב.
הוא רגיל שיש לו טסלה בחנייה,
ויש לו חדר מפואר,
הכול מתוקתק,
מגיע למקום כמו מכון מאיר.
ומסתכל על בית המדרש, יפה, הוא נתוקן, הוא מקובל,
וטוב ויפה, זה יפה מאוד שבית כנסת יהיה יפה מאוד,
זה חשוב.
אבל מה קורה בחדרים?
האם אנחנו חיים כמו מלאכים?
אז אנחנו בדרך לשם.
זו ההזדמנות לבקש תרומות.
אבל אנחנו מבינים את זה, שזה לא יכול להיעצר כאן. כל אחד מאיתנו בעזרת השם צריך ללבוש מלכות. בעזרת השם בבתים שלכם,
שייבנו תוך שנה, תגידו אמן.
אז מעבר לכל הבניין, צריך ללבוש מלכות. שיש לי מלכות,
שיש לי כלים נעים,
אז זה מרחיב דעתו של אדם, נכון?
מתי שיש כלים נעים, ואו, איזה יופי, שאני קורא בספר.
אם הספר הוא כזה שבור, קרוע, מהור,
אז אם אני לא חובב יודאיקה,
אז אני לא נמשך לדבר הזה.
אבל אם הדברים כמו הדף הזה שארגן לנו הצדיק סידר אותו יפה עם טבלאות וכיף לראות את זה,
כיף לשמוע, כיף לעיין במשהו שהוא אסתטי.
יפייפותו של יפת
תשכון באוהלי שמא. זה הארגמן, צבע עשיר ומפואר.
מה זה תולעת השני?
מה זה האדום הזה?
האדום זה ביטוי למסירות נפש.
אם אתה רוצה לקנות משהו בחיים שלך,
אתה חייב שתהיה לך מסירות נפש.
אם אתה רוצה לתקן את המידות שלך, אתה חייב שתהיה לך מסירות נפש. רק עם מסירות נפש
דברים קורים.
המקום הזה קם לפני 50 שנה
בזכות מסירות נפש של מי?
הרב ביגון.
הרב ביגון, לפני 50 שנה,
שלח אותו הרב ציודה,
כן,
מורנו ורבנו הרב ציודה,
ואז בא לפה, אני לא יודע, הבנתי שהיו פה עניינים, לא היה את הבניין הזה, היה את הבניין הישן, שהוא בכלל משהו מיוחד במינו.
והיה מאבקים, ומי יהיה,
הכריע הרב סיודה,
מה שיהיה פה זה יהיה מכון מאיר, ומי שיהיה פה זה יהיה הרב ביגון. למה?
כי הוא זיהה
את המסירות נפש שלו.
שבן אדם מוסר נפש על משהו, והוא לא מתנה את זה.
הוא לא מתנה את זה, אם יהיה לי קהל,
אם יש משהו אמיתי, אני הולך עליו?
אז הוא קונה אותו.
אם אני מוסר את הנפש על דברים בחיים שלי, על מידות שאני רוצה לתקן אותן,
על ערכים שאני רוצה להנכיח אותם ולהחיות אותם ולכונן אותם על אדני הארץ, אני צריך שתהיה לי מסירות נפש.
אז עוד פעם, נסכם את זה. יש לנו את השש מוזר שזה הלבן,
התכלת שזה השמיים שזה השאיפות התמידיות,
הארגמן שזה מלכות שדברים צריכים להיראות יפה,
ואסתטיים ומושכים את הלב ונותנים לנו באמת איזה נייכה כזה ונעימות,
התולעת שני שזה המסירות נפש.
כשאני רוקם את המשכן במקום שלו, בירושלים או בשילה,
ולאחר מכן אני רוקם את המשכן, בלבבי משכן אבנה,
אני צריך שזה יהיה מרבת המרכיבים האלו. ועל הכל, כמו שראים בטבלה, מעשה חושב.
כל הזמן לחשב.
האם זה מקדם אותי?
האם זה מסיג אותי לאחור?
האם אני עושה דברים נכונים?
לבדוק את עצמי.
כל מפעל שמכבד את עצמו, יש לו בקר איכות, נכון?
יש פה ביסלי טוב, ביסלי במבה, לא יודע, קיצור.
בודקים את זה. אותו דבר גם בעבודת השם.
השתדלת, עשית.
יש כל המרכיבים.
מסרת את הנפש,
הסתכלת כלפי השמיים,
השתדלת ללבוש מלכות.
כל הזמן מעשה חושב.
לחשוב, לחשוב,
האם הדברים האלה באמת מקדמים את המטרה.
ועל זה, כמו שאמרנו מקודם,
יש לנו את האמה מזה ואמה מזה שהן עודפות כדי לכסות
כדי שבן אדם באמת ירגיש שהתהליך שהוא עובר זה תהליך פנימי
הוא לא לעיני כולם הוא בעיקר פנימה במיוחד בדור שלנו
שאנשים הרבה פעמים כמו שתיארתי קודם אדם עושה תהליך אבל מאוד מאוד חשוב לו שכולם ידעו מזה וכולם יראו את זה יש מושג אפילו לא פרסמת
כאילו לא היית או כאילו לא עשית והיהדות מכוונת בדיוק הפוך
אתה יודע מה המעשה האמיתי?
המעשה האמיתי זה המעשה הפנימי
המעשה האמיתי זה מעשה שאתה עושה אותו מתחת לכל היריות
המעשה הפנימי זה שאתה נותן את ליבך
את מחשבתיך, את רצונותיך
ככה גם הרב מגדיר מה זה צדיק הרב קוק
צדיק וגם במסילת ישרים צדיק אמיתי זה אדם שכל רעיונותיו
כל מחשבותיו,
כל רצונותיו, כל שאיפותיו, היא באמת להקים שכינתה מאפרה.
לייחד קודשה ברכו ושכינתי, לאחד את המציאות האלוקית, את עצמות הקדוש ברוך הוא, עם הגילוי שלו פה בעולם.
שלא יהיה פער.
רגע, לפני שאני מסיים, אני חייב לספר לכם סיפור.
לפני יומיים נוחת פה בן אדם,
השם שלו שמור במערכת.
אני אומר, נו,
מי כבודו, מה מעשיך, מאין באת,
לאן אתה הולך? הוא אומר, אני, יש לי תואר שני בזה ותואר פה. קיצור, בן אדם רציני ביותר.
טוב, מה אתה רוצה לעשות שתהיה גדול?
אז הוא אומר,
אני רוצה להקים חברת סטארט-אפ מיוחדת.
אמרתי לו, כן, מה, איזה חברה ומה יהיה בה?
הוא אומר, עד עכשיו,
כל הייטקיסטים, אתם יודעים אולי יותר טוב ממני, כן?
הייטקיסטים אומרים ששם נמצא כל ה... כנראה הם בצפון, רוצה להצפין יח...
אני רוצה להשאיר את צפין. בקיצור, כל הייטקיסטים ביחד, חונטה כזאת, יש להם את כל הכסף וכו'.
הוא אומר, אני רוצה להקים חברה כזאת,
שקודם כול, אחד הכללים שלה יהיה קודם כול שמאסרים מעשרות.
מעשרות למוסדות, למכון מאיר,
למקומות אחרים.
זה כבר נשמע טוב, התקבלת.
ומעבר לזה, הוא אומר, אני באמת רוצה,
הוא,
בלי לדעת על מה שדיברנו עכשיו, לתת מלכות.
שהתורה תינתן בכלים נעים שהמקום שבו בן אדם נמצא יהיה מקום מפואר.
מי שלא ראה את בית המקדש שבנה הורדוס לא ראה מבנה יפה מימיו.
המבנה הכי יפה בעולם.
למה?
כי זה אלי ואנווהו, שאני עושה משהו יפה.
ככה זה היה.
בן אדם שהגיע ואמרתי לו מאיפה נפלה לך התובנה הזאת? הוא אמר לי לפני שבוע וחצי שחזרתי מהודו.
זה הראש שלי.
זה מה שאני רוצה לעשות,
לקחת את המלכות
ולהכניס אותה פנימה.
לקחת את היופי
והששון ואיכר, להכניס אותם
פנימה לתוך בית המדרש, שבאמת יהיו הכלים נעים.
והדבר האחרון,
כתוב פה בתנחומה:
עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לכל צדיק וצדיק חופה.
יש פה צדיקים?
ועמך כולם צדיקים.
מישהו רוצה להתחתן?
יפה מאוד.
כתוב שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות חופה לכל צדיק וצדיק. מה זאת אומרת?
בעצם הקדוש ברוך הוא
יבנה לכל אחד מאיתנו סוג של משכן.
אתה בונה את המשכן בעצמך,
והקדוש ברוך הוא בונה כנגדך משכן משלו,
שהוא יחפוף עליך וייתן לך את ההגנה ואת הביטחון שאתה בדרך הנכונה.
אז אני מאחל לכל אחד מאיתנו שבעזרת השם הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו
למשכן בתוכנו תגידו אמן וגם הוא יחפוף עלינו בחופה משלו כדי להגן על התהליך הפנימי שאנחנו עוברים תגידו אמן
ולכל עם ישראל בעזרת השם שיזכה שהקדוש ברוך הוא יבנה לו משכן
משכן אמיתי שאחרי שהם בונים את המשכן בלבבות נזכה שבית המקדש ייבנה במהרה בימינו אמן.
