שהוא בעצם
משרטט קווי אופי או כישרונות של בני אדם,
לפי קווי האופי בעצם, תכונות מולדות,
ועל פי זה נגזרים הרבה דברים בתפקוד שלהם,
בתחביבים שלהם, בכישרונות שלהם, באהבות שלהם,
בחיבור שלהם לאנשים מסוימים,
בקושי שלהם עם אנשים עם טיפוסים מסוימים.
יש בזה הרבה חוכמה. אנחנו רואים שבתורה,
התורה מדברת על י"ב שבטים, נכון? 12 בנים של אהרון, אה של יעקב,
וכל אחד מהם היה לו אופי שונה,
אחד מתאים למלכות,
אחד שבט יהודה מתאים למלכות. זה כאילו, זה עניין של אופי גזעי כמעט.
שבט יששכר היו עוסקים בתורה, כן?
נפתלי האל השלוחה, וככה,
על זה הדרך, גם קשור לברכה של יעקב ושל משה,
גם קשור לאופי האלוהי, לשם השם שזורח על השבט הזה וכולי.
אז אנחנו ניגע מעט בנושא הזה, בסדר?
על פי שתי פסקאות, אם נספיק, או פסקה אחת, נראה איך זה ילך.
של הרב קוק. אז זה נמצא, סילמתי לכם דפים,
זה נמצא בפנקס י"ג,
זה נקרא גם פנקס ראשון ליפו, זה הפנקס הראשון שהרב כתב כשהוא הגיע ליפו,
הפסקה ס"ז, בסדר? אז אני מתחיל להקריא את הורים,
ס"ז שם, מה שכתוב לכם.
על פי רוב,
אין מתקבצים באיש אחד כישרונות רבים,
כי לפי המורגל,
אותם הכוחות שעליהם הכישרונות בנויים,
הם כסותרים ודוחקים זה את זה.
והאדם, הוא מוגבל בכוחות נפשו.
זאת אומרת, הרב, הוא מתבונן על המציאות,
הוא אומר קביעה שאנחנו באמת מרגישים אותה,
שכל,
שאין אדם שלקח את כל הכישרונות.
זאת אומרת,
יש אדם שהוא מאוד מעשי,
יש אדם שהוא מאוד רוחני כזה, עיוני, מופשט,
ולפעמים זה בא על חשבון זה, נכון?
לפעמים יש אדם שהוא מאוזן, יש לו גם מזה, גם מזה.
לראות אדם שיש לו באופן פנומנלי גם כישרון כזה וגם כישרון כזה, זה יותר נדיר.
או אדם שהוא שכלי ורגשי, אנחנו נראה את זה בסדודת של הרב.
יש אדם שיש לו נטייה כזאת, יש אדם שיש לו נטייה כזאת,
לפעמים זה משמש גם ביחד, כן?
כן, אבל לפעמים זה גם מכחיש זה את זה, בסדר? אז...
מה?
לא.
מידות, אני אגיד לך, יש הבדל בין תכונות לבין מידות.
תכונות
זה משהו שאדם נולד איתו, עם איזה טבע, טבע של אדם.
כשהגמרה בשבת קנ"ב,
היא מדברת על מי שנולד במזל מאדים,
אז יש לו תכונה כזאת של גבורה, נכון?
כמו דוד המלך,
היה אדמוני.
אז הגמרה אומרת,
שהוא יהיה או שופך דמים,
או מוהל,
או שוחט,
כן?
בימינו, יכול להיות איזה לוחם-על כזה, נכון?
אבל הוא צריך כוח גבורה,
אתם מבינים שלא כל אחד יכול למהול?
יש אנשים שהם רואים דם, הם מתעלפים, נכון?
צריך בשביל זה איזושהי תכונה מולדת, זה לא רק...
אתה מבין?
על גבי התכונה הזאת, בא מה שאתה שאלת, המידות.
זאת אומרת,
לאן אני אקח את זה? יש לי תכונה מולדת,
אני אקח את זה לקדושה,
אני אקח את זה ליצר טוב, ליצר הרע, יהיה שופך דמים או יהיה שוחט, נכון?
זה קשור תיקון המידות, גם תיקון המידות זה יותר כבר טיפה חיצוני,
זה מלבוש, מידות מלשון מדהים, אבל תכונות זה משהו ממש
עצמי שכבר קשור לשורש הנשמה של האדם,
לטבע שלו, בסדר?
מאיפה הנשמה שלו חצובה, כן?
יש בחידה, הוא כותב, זה לא פלא שהיה מחלוקת בין הרמב"ן לרמב"ם.
כי הרמב"ם, אני אומר לכם,
ככה החידה אומר, הוא מסיטרא דשמולה דיקנא דזיר אנפין,
והרמב"ן הוא מסיטרא דימינא דיקנא דזיר אנפין. הבנתם משהו? גם אני לא.
אבל מה שאנחנו מבינים זה שכל, מה? שכל אחד,
הוא חצוב מאיזשהו אזור רוחני אחר שם, עזוב אותך עכשיו, בוא, לא, לא, אנחנו פה לא ישיבת המקובלים ולא לומדים פה אריזה לכל גוזל, כמו שאומרים.
אבל הנקודה, מה שאנחנו כן יכולים לתפוס מדברי החידה, זה שהרמב"ן והרמב"ן הם באמת באו לעשות שליחות אחרת בעולם, כן? הרמב"ם הוא מאוד הלכתי, נכון?
מאוד.
הרמב"ן, הוא היה גדול המקובלים, היה רבן של ישראל,
פירוש שלו לתורה, כתלמידים שלו גם, זה משהו פנומנלי. זאת אומרת, מבחינת אמונה, השקפה, כאילו, וואו.
אז הם באים מ... אתה רואה את זה גם בחכמי בית המדרש, נכון? עוד לא התחלתי ללמד פה כלום, אבל אני...
חכמי בית המדרש. אתה רואה שיש תלמיד חכם אחד, שהוא נוטה יותר לעולם של אמונה, נכון?
של אגדה,
יש תלמיד חכם אחר שהוא נוטה יותר ללמד גמרא בעיון,
ויש תלמיד חכם אחר שהוא פוסק הלכה בכלל,
שזה גם מקצוע בפני עצמו. יש לו נטייה מעשית, קונקרטית מאוד,
בקיאות גדולה בפרטים, זיכרון, בסדר?
זה נדיר, זה קורה, אבל זה נדיר
למצוא מישהו שהוא גדול בכל המקצועות.
זה נדיר.
זה יכול לקרות,
אבל זה נדיר.
זה כזה ענקי ענקים כאלה.
הרב קוק, יש לו ספרי הלכה מאוד מסובכים, מאוד מורכבים, ספרי אמונה שיחיד הדורות.
בסדר?
היום לאט-לאט מתחילים העולם להתקרב לרעיונות שהוא אמר כבר לפני 100 שנה.
בסדר?
מתחילים יותר ויותר להבין אותם.
אבל זה פנומנלי.
על פי רוב זה נטייה מובהקת.
בסדר?
וזה בסדר, אגב, שזה ככה. זאת אומרת, אדם,
הוא צריך להכיר את הכישרון שלו,
ולהכיר את הנטייה שלו ולפתח אותו.
זה לא אומר שהוא לא צריך להיות גם כן
להשתלם בעוד תחומים שהם יותר קשים לו,
יותר רחוקים ממנו,
פחות טבעיים לו.
תלמיד חכם, הוא צריך להיות בקיא בכל התורה,
אבל בסופו של דבר הוא יתמקצע על מקצוע מסוים. אתם מבינים? מבינים? לאן אני לוקח פה?
לחיים המה?
שיטה, כן, ברור.
זה ברור שזה נוגע בכל התפקוד שלנו, בכל האישיות שלנו, זה לא...
תראה, אני אספר לך סיפור, בסדר?
אני מתייעץ איתי איזה תלמיד,
סיפר לי, הספרתי את זה אתמול גם בשיעור.
זה סיפר לי שהוא מגיע למשפחה שלו,
הוא נשוי, ואשתו כאילו פתאום שותקת כמו דג.
שאלתי אותי, ובמשפחה שלה זה לא ככה,
היא כאילו זורמת ומשוחררת וזה.
שאלתי אותו, תגיד איך היא בחתונה?
אתם הולכים לחתונה, מה היא? כאילו חתונה של המשפחה שלך וזה איך היא, כאילו?
אומרת,
אותו דבר.
מקונסת, שותקת,
והוא, הוא לוקחת.
זה היה התלמיד שלי הזה, הוא מאוד כזה חברתי,
יש לו כישרונות פנומנליים, הייתי אומר, ממש חברתיים, יכולת ליצור קשרים תוך רגע,
אהוב כזה, כריזמטי, מנהיגות טבעית.
מה ההבדל?
אמרתי לו, פשוט אשתך מאוד מופנמת, ואתה
מאוד מוחצן.
וזה שורש השוני.
לכן, כשאתה הולך איתה לאירועים חברתיים,
או במשפחה שלך, תגן עליה, היא קשה לה.
היא מרגישה פתאום לא במקום שלה, מרגישה שהיא
לא יודעת בדיוק איך פה לדבר עם כל אחד,
קשרים חברתיים. אתם מבינים מה אני אומר?
בסדר, אדואר, ניתי לך ל...
למשל, דוגמה אחת.
יכול להיות אדם שהוא מאוד,
זה, אני לומכת טיפה דברים מהפסיכולוגיה הטיפולוגית.
אדם שהוא מאוד קונקרטי,
מאוד מעשי.
מפקד בצבא, מקבל את המפה, לומד אותה תוך רגע, קולט, מתמצא בגזרה, נכון?
הוא אדם מעשי, דה-לתקן, כן, מבין איך העסק בנוי, נכון? תן לו איזו משימה פה,
הוא מתקתק לך אותה, נכון?
יש אדם שהוא בכלל לא שם,
הוא מאוד עיוני.
כאילו, יש לו רעיונות גבוהים, עמוקים, עליונים,
מופשטים.
הוא בעולם רוחני בכלל, הוא בעולם מעוף.
כשהוא צריך להתעסק בעניינים כאלה מעשיים, זה מייבש אותו.
זה קשה לו.
הוא יכול להתגבר, אבל זה לא הטבעיות שלו.
אתם מבינים?
שים אותו להיות פקיד בבנק, הוא משתגע.
יש אדם שהוא אוהב מספרים,
זה נכון, חשבונות, זה, זה.
מתמצה בזה, טוב בזה,
זה ודאי, יש אדם, אני אתן לכם עוד הבדל,
אדם שכלי או רגשי.
יש אדם שהוא,
הוא חווה את החיים בצורה של שכל.
כאילו, יש לו שיטה, יש לו הסבר,
הוא לא מתרגש יתר על המידה,
הוא כאילו, הוא יעמיד יותר במצבי לחץ, הוא צריך לתפקד,
יש מה צריך לעשות.
יש אדם שהוא רגשי,
כאילו, הוא חווה את החיים מאוד מעולם של חוויה,
של רגש, של איפה זה נוגע בי,
או הוא מרגיש מאוד כל אדם, יש לו אינטליגנציה רגשית מאוד מפותחת.
וזה אגב לא אומר שהוא לא חכם, אדם כזה.
יש לו, אנחנו נראה תכף ברב קוק, עולם פיוטי כזה עשיר.
אבל זה אנשים שונים, זה טיפוסים שונים. עכשיו, זה מין סקאלה כזה, כל מה שאמרתי זה סקאלה.
כאילו, יש קיצוניות מאוד מוקצן, מאוד מופנם, כן?
אבל יש עוד אנשים שיותר כזה על איזשהו סוג של סקאלה כזה.
כאילו, יותר באמצע כזה, משהו באמצע זה לא מאוד מאוד מופנם,
אבל יותר נוטה לשם, בסדר? כאילו, חשוב לעולם הפנימי שלו עם עצמו וכו'.
יש עוד, בפסיכולוגיה טיפולוגית, עוד הבדל שנותנים,
כי זה אדם שהוא פתוח או גבולני.
זה מעין הקדמה לפסקה פה שנראית. בסדר, מה זה אדם פתוח או גבולני?
אדם פתוח זה אדם שהוא מחפש את החוויה,
הוא טס לבד לטיול,
הוא כזה זורם, ויש אדם שהוא גבולני הקמנה,
חשוב לו מאוד הכללים,
החוקים,
הוא עומד בהם, הוא מדקדק בהם, הם חשובים לו, יש לו בבית,
הוא מסודר כזה, הכל במקום, בסדר?
ויש אדם כזה, אתה בא אליו הביתה בלאגן.
אתם מבינים מה אני אומר?
עכשיו, זה יתבטא בתור מעלות, ויתבטא בתור גם התמודדויות.
כל נטייה כזאת בנפש,
בזוגיות,
ויהיו הנקודות שדומות
בין הבת זוג שמצאת,
בינך ובין אשתך, כי אם לא יהיו נקודות של דמיון, אתם בכלל לא תתחברו.
אבל יהיו גם נקודות של הבדלים, ושם יהיו יותר קשיים לפעמים, לגשר עליהם, או שם בדיוק ההתמודדות שלכם,
כי היא כזאת, ואתה הפוך, בסדר?
ואתם חווים את המציאות אחרת,
או יש לכם רצונות אחרים,
או מבחינת קבלת החלטות אתם שונים.
אז שמה צריך ללמוד, זה דיברנו אתמול,
לדבר בכבוד, להחליט בצורה זוגית,
להיות בתפיסה זוגית, חשיבה זוגית,
מטרה משותפת.
צריך ללמוד לגשר על זה, בסדר?
אז אתה שומע אם זה ישפיע לנו על היום-יום,
או סופר משפיע על היום-יום.
אתה מבין?
זה ממש חלק מהשליחות של האדם בעולם.
הרב קוק כותב באורות התשובה,
שהתשובה הראשית זה שאדם ישוב אל עצמו,
אל שורש נשמתו, ומשם ישוב אל האלוהים.
זו פסקה כזאת באורות התשובה. כלומר, אדם צריך,
זה לא מספיק שיש לך
מפה ביד,
נכון?
אם אני אתן לך עכשיו מפה ואני אומר לך, אדוארד,
קדימה, תנווט את הרחפן שלך, סתם אתה אומר לך.
תנווט, תעשה שם ניווט ל...
אפילו אני אסמן לך את הנקודה על המפה.
לאן צריך להגיע, בסדר?
זה מספיק?
מה חסר?
לא.
מה?
חסר, תסמן לי איפה אני.
מה יעזר לי כשאתה אומר לי לאן להגיע? אבל אם אני לא יודע איפה אני על המפה, אז מה זה יעזור לי בכלל? אני בכלל אין לי פה תפיסה של המציאות, נכון?
לכן, יש משהו מאוד חשוב, גם בפסקה שתכף ניגע בה,
וגם בכל מה שדיברתי עד עכשיו, שאדם, על ידי המיקוד הזה,
הוא יודע איפה הוא על המפה.
הוא מתחיל לאט-לאט להבין את האופי שלו.
יש בזה גם סכנה, אגב.
מה הסכנה?
זו סכנה שחשוב לי להדגיש אותה לפני כל מה שנלמד,
שאדם יכול לקבע מישהו או לקבע את עצמו.
זאת אומרת, יכול להיות שיש לאדם נטייה מסוימת,
אבל זה לא אומר שהוא לא יכול להתגבר ולהוציא מעצמו כוחות הפוכים, אחרים,
או יכול להיות שיש לו, כן,
חוזק מסוים, אבל
אז זה דווקא טוב שתדע אותו, שתדע מה לפתח,
זה קשור לאיזה מקצוע לבחור, זה קשור
לפעמים
אתה יודע מה השליחות שלך יותר בעולם, לפי הכישרונות שהשם נתן לך.
יש לזה חשיבות ויש לזה סכנה גם.
סכנה זה שאדם בעיקר לקבע מישהו אחר,
כשאתה מתייחס אליו בתור עכשיו איזה,
שמת עליו הגדרה כבר, אתה לא רואה בן אדם, אתה רואה הגדרה.
זה מאוד מסוכן.
כי כל אדם הוא בר שינוי,
לפעמים אדם יכול לקנות מידה עפקית מטבעו,
לתקן משהו, בסדר?
מבינים מה אני אומר?
אוקיי, אז עכשיו, אחרי שעשיתי איזה מין רקע כזה, זה יהיה הרבה יותר מובן.
אז אני נכנס פה לאפקס, בסדר? על פי רוב, אין מתקבצים באיש אחד כישרונות רבים.
נגיד, דוד המלך, אגב, הוא היה,
ממש הוא נקרא איש אשכולות, כי הוא משהו פנומנלי.
הוא בו,
עליו אתה יכול להגיד, בו התקווצו כישרונות רבים. אין כזה דבר בכל התנ״ך.
הוא היה גם רמטכ"ל, נכון?
גם מלך,
גם משורר, זה ממש
כאילו קצת
עבקי, נכון?
גם נביא הוא היה,
גם הוא היה חכם גדול בתורה, נכון?
והוא משהו, כאילו, איזה גבורה הייתה לו, ואיזה עדינות נפש, זה משהו, כאילו, שלכאורה מכחיש את זה, נכון?
ואצלו זה התקיים בכווארץ, זה משהו,
אבל הוא מיוחד, כן? זה מלכות דלת לה מגרמי דבר, נכון?
הוא מקבל את כל הגוונים שמעליה. דוד המלך הוא היה האיש שמקבל הרבה גוונים,
ממש משהו מיוחד.
אבל רוב האנשים הם צבועים באיזשהו צבע קצת,
גוון מסוים, וזה האור שהם מאירים בעולם.
ואור אחר, מישהו אחר יצטרך להעיר אותו
בצורה מאוד מודגשת.
בצורה מסוימת, גם האיש הזה יכול, אבל זה לא יהיה... אתם מבינים מה אני אומר?
כאילו, אתה יכול לשמוע שיעור אמונה מהחכם הזה בהלכה,
הוא יכול להגיד איזה רעיון, נכון?
אבל לשמוע שיעור אמונה ממש כאילו שישנה לך את כל החיים,
זה יש חכמים אחרים שזה הכישרון שלהם.
אתם מבינים?
זה כאילו...
זה... אוקיי, הבנתם את הרעיון. על פי רוב,
אין מתכבצים באיש אחד כישרונות רבים.
כי לפי המורגל, אותם הכוחות,
אוקיי, המילה פה על פי רוב היא חשובה, כי יש יועצי דופן,
בסדר?
יש יועצי דופן שבאיש אחד כן מתכבצים הרבה כישרונות, כן?
אבל על פי רוב,
לא כל הכישרונות באיש אחד, כי לפי המורגל, אותם הכוחות שעליהם הכישרונות בנויים,
הם כסותרים ודוחקים זה את זה.
והאדם הוא מוגבל בכוחות נפשו.
למה זה ככה, שלא כל כך כישרונות הם במקום אחד?
כי לפעמים כישרון אחד הוא בהכרח יבוא על חשבון
כישרון אחר.
הוא מכחיש אותו, הוא סותר אותו, זה מה שהוא אומר, הוא דוחק אותו.
על כן,
כמו שברוב,
עוד פעם, המילה פה ברוב היא חשובה, כן? כי כל כלל יש יוצאים מן הכלל, אבל הוא מדבר פה על הכלל.
על כן, כמו שברוב, מישהו בעל זיכרון גדול,
אין כוחו יפה כל כך בעומק והבנה.
מי שהוא מעמיק יפה, על פי רוב, אין זיכרונו והשגתו מהירים כל כך.
מה הוא אומר?
מה הזיכרון? מה זה זיכרון?
זיכרון לפרטים, יש לו זיכרון לפרטים, תאריכים, מקומות,
אירועים, והוא מאוד קונקרטי, נכון?
אבל הוא אומר, יכול להיות שזה יבוא על חשבון
ההעמקה וההבנה.
למה אתה צוחק?
אה?
זה מצא חן בעיניך, אתה אומר.
יופי, זה טוב, שאדם לאט-לאט מבין את הנפש שלו, זה דבר חשוב.
אז מישהו בעל זיכרון גדול, עם כוחו יפה כל כך בעומק והבנה, עוד פעם, לכל כלל יש יוצאים מן הכלל, אני מכיר
לפחות כמה חכמים שיש להם גם זיכרון פנומנלי וגם העמקה וההבנה גדולה.
אבל על פי רוב, זה על פי רוב.
ומישהו מעמיק יפה,
על פי רוב אין זיכרונו והשגתו מהירים כל כך. זאת אומרת,
הוא, מה שנקרא,
השליפה המהירה שלו היא לא שם, הוא כאילו נטוע ברעיונות עליונים,
שכלו משוטט בכל מיני דברים מופשטים,
ודווקא הקונקרטיות פה היא לא בהכרח יפה. עכשיו,
וכן מי שהוא פיוטי ונוטה לכישרון השיר,
אין כוחו יפה כל כך בחוכמות המעשיות,
כהנדסה ומוכניות.
מוכניות, אני חושב שהכוונה לתכונה. תכונה זה הכוונה אסטרונומיה, בסדר?
אז מי שהוא פיוטי, מה זה פיוטי?
הוא נוטה לכישרון עשיר.
כאילו, יש לו עולם רגשי מאוד מפותח וכו'.
אין כוחו יפה כל כך בחוכמות המעשיות, כהנדסה ומוכניות. כלומר, יש לו עולם יותר פנימי, נכון?
עולם פנימי עשיר,
זה בא על חשבון ועולם גם עם מעוף מאוד מאוד גדול.
הרעיון של הפיוט ושל השירה,
וזה כאילו אדם הוא מתרומם
למבט רחב, לעומק, נכון? כמו שירת הים, כן? הרב קוקו כותב,
השיר זה מבט רחב, זה לראות תמונה כללית,
לבטא את זה גם בעולם רגשי.
אז אין כל כך,
כוחו יפה כל כך בחוכמות המעשיות, כי הנדסה ומוכניות. כאילו, זה לא...
אולי, אתה אומר, מכניקה.
גם הפרטים הקטנים, וזה גם מייבש אותו.
כאילו, הוא יכול לעשות את זה בשביל לגמור את הבגרות,
אבל הוא לא נוטה לשם את זה. זה לא החוזקה שלו, בדיוק.
הוא להיפוך, כן? מי שהוא אדיר בחשבון,
הוא בעל מספרים על פי רוב,
על פי, סליחה, מספרים,
על פי רוב לא התנסה, לראו מה שירים,
אלא בתור גאוניות יוצאת מהכלל הרגיל.
כאילו, כזה הוא,
על פי רוב, כן, הוא אומר מישהו,
יש אנשים כאלה שמתעסקים הרבה עם חשבון,
מספרים, חשבונות, דוחות, נכון?
בסדר?
אז הוא אומר, על פי רוב הוא לא יתנסה לרום עשירים, אלא בתור גאוניות יוצאת מהכלל. זאת אומרת, יכול לקרות אדם כזה שיש לו גם את זה וגם זה. זה יכול לקרות.
זה בדרך כלל אנשים מאוד גדולים, כן?
שיש להם גם זה וגם זה, יש להם כמה כישרונות, יש להם הרבה כישרונות לפעמים זה,
אבל על פי רוב זה נטייה בגוון מסוים.
כן מזדמן בנוהג שבעולם שמישהו נוטה בטיבו לעבודת השם,
במצוות שבין אדם למקום,
איננו כל כך נוטה בטיבו,
להיות בטיבו, סליחה, מזורז בעניינים שבין אדם לחברו,
או להפך,
נמצא מזורזים בענייני הטבה, בדברים שבין אדם לחברו,
ועיניהם הם אינם בטבעם, נוטים כל כך למצוות בין אדם למקום,
וכישרון קדושת האמונה אינו חזק כל כך אצלם.
זה מאוד מפתיע מה שהוא אומר, אבל אפשר גם את זה להרגיש.
יש אנשים כאלה,
כאילו מצוות שבין אדם לחברו מאוד מעניין אותו, חסד,
ולעשות כמה שיותר טוב עם כמה שיותר אנשים, והוא ממש רודף אחרי זה וכולי. אז הוא אומר, על פי רוב,
אז זה נטייה ממש, יש לו נטייה לזה ופחות לנטייה של דברים שבין אדם למקום.
ליטול לולב זה פחות תהיה האישו שלו. הוא ייטול לולב, אבל זה לא,
הנטייה שלו זה יותר, נראה לו שהחשוב זה להיות אדם משפיע ומוסרי ולדאוג לזולת ולנצרכים ולחולים ולרעבים ולעניים ול...
ובצבא, ואני לא יודע, אתם מבינים?
זה נראה לו הנקודה.
זה בסדר, זה נחמד, זה חשוב.
הוא לא נוטה לשם.
הוא כן יקיים את זה, אבל הוא לא נוטה לשם, והפוך גם.
הפוך, יש אנשים שהם דקדקים בכל דבר, נכון? שמחמירים, הנהגות חסידות.
לפעמים זה בא על חשבון המצוות שבין אדם לחברו. הוא גם, הוא יהיה צדיק, כן? הוא לא יפגע באף אחד, אבל זה לא הנטייה שלו, זה לא איזה כישרון פנומנלי.
מרגישים את הכיוון פה?
מכירים טיפוסים כאלה? אני מכיר.
אני יכול מאוד להרגיש את הנקודה של מה שהרב אומר.
בסדר, אתה עם הפנים פנימה,
בין אדם למקום או החוצה,
כאילו בין אדם לחברו כזה, מה, לאן אתה פונה? לאן זה הולך?
קשור קצת למופנע, המוחצן כזה.
לאן הכיוון? זה יושב על דברים יותר עמוקים מההגדרות האלה של מופנע, מוחצן. זה יושב לפעמים על,
אמרתי לכם, ממש נטייה בשורש הנשמה,
מאיפה הנשמה נגזרת וכולי.
אז אוקיי.
והיינו, שלפי הטבע, הכוח הנפשי
שמזרז את האדם לעבודת שמיים,
הנובע מכבודו של מקום ברוך הוא,
הוא כוח שירי.
שהרי עצם הכרת כבוד שמיים כהכרה מעשית,
היא מנועה
מרוב בני האדם.
מה זאת אומרת? אני אסביר את זה, זה משפט טיפה קשה.
הוא אומר, מה הכוח הנפשי שמזרז את האדם
לעבודה שהיא מלאה בהתלהבות,
באש בוערת, בתפילה מעומק הלב,
כאילו לתת כבוד למקום ברוך הוא וכולי,
לשבח ולהלל,
זה כוח ה...
או זה גם נטייה לפעמים למקצועות מסוימים בתורה, לתורה פנימית כזאת, נכון? להערצה כלפי הגודל האלוהי וכולי.
אז הוא אומר פה שזה הכוח השירי,
כאילו, עוד פעם, עולם הרגשי, הדמיוני, זה המעוף של האדם.
אז למה? הוא אומר שהרי עצם הכרת כבוד שמיים כהכרה מעשית היא מנועה
מרוב בני האדם.
אני אסביר את זה תכף, בואו נמשיך רגע את המשפט.
אלא שמכל מקום, על ידי אותו הניצוץ הקטן של האמת, הנזרח בלבו של אדם, מספיק שתתנוצץ קדושה נמשכת כעין המשכה טבעית,
והיא מיוחסת לכוח פיוטי יותר מלכוח מעשי.
מה זאת אומרת?
יש אדם כזה שכאילו לדקדק בכל ההלכות וכולי,
זה כאילו הוא לא מוצא שם את כבוד השם כמו שהוא מוצא אותו בכל מיני עיונים מופשטים או
לימודי אמונה או פנימיות התורה, שם הוא מוצא את זה יותר.
אלא, אז מה, אז הוא לא מקיים את ההלכה?
הוא לא בקיא במה המשנה הברורה אומרת? אתם מבינים? הוא לא בקיא.
תשובה, הוא כן בקי, הוא כן מקיים הכל, הוא אדם צדיק, אבל זה נמשך אצלו יותר מהכוח,
מה שהוא קורא לו פה, הפיוטי, השירי.
יותר האידיאליזם שבו, זה גרום לו לקיים את ההלכה, ולאו דווקא הדקדוק ההלכתי,
כי הוא לא מוצא שם בהכרח את כבוד שמיים.
זה נראה לו כאילו, בסדר, זה נחמד.
כאילו, זה חשוב להאירת שמיים, אבל זה לא מזלזל בשום פרט.
אבל הוא מוצא בלימודי האמונה מרחב לנפשו.
מבינים מה, בסדר?
יש שאלות, תשאלו, זה חשוב, זה נושא עמוק.
מי שמבין את זה, זה לעומק,
זה חתיכת נושא, שהוא הולך איתך אחרי זה כל החיים.
אתה מתחיל לראות את הדברים באופן הזה, אתה מתחיל יותר להבין את עצמך.
זה חשוב, בסדר?
כן.
כן
אז נגיד יכול להיות שנגיד מבחינה פסיכולוגית
יכול להיות שהאדם הזה בא ועושה חסדים אנשים ועוזר לאנשים ותמיד נחמד לאנשים
ואולי כי בילדות נגיד הוא לא קיבל עבודה או אותו או לא קיבל אישום.
אז יש מצב שהוא בן אדם כזה שיש איתו את הטבע ותמיד להיות אהוב על כולם אבל יכול להיות שזה מגיע מתוך בחור לא טוב. מרצה. אז אני מנסה להבין כאילו איך אפשר לצעד שזה משהו שבאמת הוא יכול להגיד טוב, זאת התקופה השניית וזה אני טוב ואני פשוט
וכאילו, תרצה, אני אעבוד את השקר, אושר שזה יהיה מקומה.
אני חושב שאתה מביא פה עכשיו עוד חשבון, בסדר?
שזה כבר כל כך קשור לחקר ההתנהגות,
וזה יש לזה,
יש לזה ודאי לשאלה שלך מקום חשוב,
צריך להתבונן על זה, אבל זה להוסיף עכשיו עוד פרמטר למשוואה, שגם ככה המשוואה מסובכת, אתה מבין?
כאילו, איך השפיע החינוך של האדם, איך השפיעה חוויות ילדות שלו, איך השפיע היחס של ההורים שלו.
אז על איך הוא עכשיו,
יש בפסיכולוגיה, זה נקרא תיאוריית ההתקשרות.
זה ממש איך היחסים של האדם עם ההורים, הם משפיעים אחר כך עליו בתפקוד החברתי וגם בזוגיות שלו.
ממש מחקר, מקום למחקר.
זה שיטת האימאגו,
היא יושבת על זה.
בכל מקרה,
זה פשוט נושא אחר.
כאילו, הוא נושא חשוב,
אבל הוא עוד פרמטר למשוואה, ובואו, גם ככה זה מסובך ועמוק נורא.
זה נוגע פה בנושאים נורא עמוקים. אז בואו רגע נשאיר את זה בינתיים, איך אומרים?
בתנאי מעבדה, נלמד את זה בתנאי מעבדה,
ואחרי זה, אם יהיו עוד חשבונות,
נצטרך להוסיף אותם למחשבון שלנו.
מה?
שם כללי?
ובעצם הייתי קורא לזה הבנת תכונות האדם, זה הנושא, כן?
השוני,
השוני בתכונות האדם, זה הנושא שלנו. מאיפה זה בא ולאן זה הולך?
ולמה זה לא מופיע אצל בני אדם,
כל הכישרונות לא מופיעים.
היחידיות והשוני,
ממילא החוזקות והקושי,
בסדר?
ויש הרבה חומר שנכתב על זה. אנחנו פה פוגשים את זה דרך הצינור של הרב קוק.
אז אני גם טיפה אומר לכם מעוד דברים, מעוד מקומות.
אבל זה נושא מאוד חשוב.
לדעתי הכי נכון ללמוד את זה ככה, מתוך כתבי הקודש, בסדר?
פסיכולוגיה היא טיפה מסוכנת.
כי יש שם דברים אמיתיים, דברים לא אמיתיים.
זה חוכמה אנושית, זה תיאוריות.
אפשר לקחת
אה...
חלקים מגוירים מאוד מסוימים, אבל באופן כללי,
אה... את הדעת טוב ורע, יש שם טוב ורע, בסדר?
וכן אתה לומד את זה מהרב קוק, זה כבר הטוב, זה... זה ברור, נקודה יפה,
לכן זה עדיף ממש ללמוד את זה מפה.
אה...
אני ממשיך.
אז אה...
על כן, מי שיש בו נטיות לרגשי קודש,
על פי רוב יהיה נוטה למידת יראת שמיים הרגילה.
אמנם כישרונו המעשי אינו כל כך חד,
על פי רוב,
כי בעניינים מעשיים שאין כוח עשירה פועל עליהם לא יהיה נמשך כי הם בכבדות.
אז זה רעיון שכבר אמרתי מקודם.
זאת אומרת, יש אדם שהוא מאוד שירי כזה, מאוד רוחני.
יש לו נטיעות גדולות לרגשי קודש. אז אם הוא יתעסק עכשיו בעניינים מעשיים,
צריך לשלם חשבונות, ביורוקרטיה, לתקן משהו בבית,
לעבוד בעבודה כזאת שהיא...
הוא יעשה את זה, אבל זה יותר קשה לו.
כי זה לא הטבע שלו.
הנטייה שלו זה לרעיונות עמוקים, לרגשי קודש עליונים.
בסדר?
ומה שכוח השירה לא פועל עליהם, אין שם איזה מבט כללי, אין שם איזה
מעוף רוחני, אין שם איזה עולם רגשי, אז זה פחות...
פחות אני. אתם מבינים? ככה הוא ירגיש. כאילו, בסדר, אני אעשה את זה. אני נלמד את התוכנה הזאת, כי אני צריך, אבל אני לא...
זה לא מושך אותי, התחום הזה בכלל.
מבינים מה אני... בסדר?
רואים את זה בצבא, אגב. בצבא יש לך הרי פתאום פלוגה, יש בה כל מיני אנשים,
וכולם עושים את אותן משימות, אבל אתה רואה שיש אנשים שעושים את זה בקלות, בהתלהבות, בגבורה, ומתגברים,
ויש אנשים שזה,
כאילו, וואו,
אני צריך לחשוף את עצמי בשביל, מה? נכון?
מה? עד מתי, כן? עד מתי שבט תשאג, נכון? כרגע כתוב, מה? נכון?
אז יפה.
אז זה בכבדות, בכבדות. כאילו, הוא עושה את זה, אבל הוא שואל את עצמו,
לא בטוח שאני...
זה כמו שתשים צייר במוסך,
לעבוד, נכון?
כאילו, זה לא...
מה?
הוא מצייר את זה.
הוא דברים עדינים,
לא לגריז הזה, כאילו, זה לא אני, כאילו, זה לא...
ויש הפוך, תשים איזה מוסכניק עכשיו עם,
כאילו, מול הנוף ועם הצבעים האלה.
מה?
אז כאילו, מה?
בניסויים זה חתיכת נושא. יעקב, אתה שומע?
זה אירוע. מה?
צריך מאוד לכבד את השני,
כן?
קודם כל,
כבר איש ואישה הם שונים, נכון?
אבל גם התכונות הן שונות, וצריך
לתת לגיטימציה לדרך שאני רואה את הדברים, חווה את הדברים, לא לזלזל, לייבש, להיות ציני, לכעוס, לא.
אתה חי פה עם בן אדם שהוא בא מהמקום שלו,
עם האור שלו, עם הכישרונות שלו.
זה כישרונות משלימים,
יש לזה תפקיד, אנחנו נראה את זה בהמשך, בסדר? אתם יודעים מה, בואו טיפה נתפוס קצב.
הרב אומר את זה, שצריך לראות את ההשלמה שיש
בהפכים האלה,
בכלל בחברה.
כי אתה רואה לפעמים אדם שאין לו את הכישרונות שיש לך.
אז מה קורה לאנשים שהם בעלי גאווה? הם זולזלים בכולם, נכון?
זולזל, ההוא בנאר, פחדן, כי אתה כזה גיבור, נכון?
ההוא,
פס, לא עיפרון הכי מחודד בקלמר, נכון?
כי אתה כזה חכם, נכון? בעיניך.
טוב, אבל זה לא נכון, כי ההוא שאתה אומר עליו ככה, יש לו כישרון שאין לך, אבל
יש לו תפקיד אחר בעולם.
יש לו אור שרק הוא יכול להאיר, ואתה, יש לך הרבה מה ללמוד ממנו.
אתה ב-out גמור ביחס לתפקיד שלו.
אתה ממש אין לך את מה שהוא קיבל, בסדר?
לכן זה לא נכון לזלזל בשום דבר. אין לך אדם שאין לו מקום, אין לך דבר שאין לו זמן, נכון?
כל דבר, כל אדם יש לו תפקיד.
תפקיד, אני בריאה וחברי בריאה, נכון?
ככה היו נוהגים לומר חכמי אבנק. כשאין שאני איני מתגדר במלאכתו,
ככה הוא אינו מתגדר במלאכתי. זו הפסקה השנייה, שאני לא רואה איך אנחנו הולכים להגיע אליה במסגרת הזמן,
אבל זה מה שאצלכם בצד השני,
פסקה יותר קלה מהפסקה שלנו, אבל
היא קשורה לאותו נושא ממש, בסדר?
הרבה מבעיות, נגיד, שיש בזוגיות,
בזוגיות,
זה מזה שאחד מבני הזוג,
הוא לא רואה את השני בתור השלמה, לא בתור איום,
או שהשוני ביניהם הוא גורם
לבעיות בקשר. צריך לעשות פה הגדרה מחודשת, ולראות את היופי שבזה, ולאן זה,
מה זה מוסיף בבית,
ולראות את ההשלמה שיש מהדבר הזה, ואת ההרמוניה שנוצרת מהגוונים השונים.
בסדר?
אוקיי, אני ממשיך. אז אם כן,
ולהיפוך, להיפוך, מי שהוא נוח להסתכל בטוב כישרון מעשה, אדם מאוד מעשי, פרקטי כזה,
והטבת הבריות,
זה גם כן, אמרתי, פנים לחוץ,
ואינו כל כך מוכשר לשיריות, כאילו, לפעמים זה בא על חשבון העולם הפנימי שלו,
על כן נרחק בטבעו מעבודת השם בתחילת הציור.
זה יותר מעשי, יותר מבחוץ כזה, יותר...
וזוהו הצהרה הנמצאת בעולם שהכוחות מפוזרים ומתנגדים.
אז עד כאן אפשר להגיד, הקפה ראשונה.
כאילו, בא הרב קוק, אומר, תשמע, יש פה צרה,
יש פה כוחות מתנגדים.
עכשיו תראו איך הוא אוסף את זה.
אבל דרך האמת, שהוא דרך השם,
צריך להיות שכל אחד יחזיק בכישרונו ויכבד כישרון חברו.
באופן שירצה בכל לב להיות משפיע על חברו,
וגם מושפע ממנו בכל דרכי הטוב.
כלומר, הנחת העבודה של האדם בעולם
זה שיש לך כישרונות שאין לי,
ולי יש כישרונות שאין לך,
ואנחנו משלימים עם זה את זה לגלות את השם יתברך.
ואדם צריך להרגיש שהוא מכבד כל בריאה,
לא מזלזל באף אחד,
ויכול ללמוד מכל אדם, זהו חכם הלומד מכל אדם,
ורואה את היופי שיש בכל כישרון ובכל נטייה ובכל אופי,
ולא מתגאה על אף אחד, בסדר?
זה ה... צריך לכבד,
לכבד את הכישרון של חברו שאתה תרצה להיות משפיע עליו, וגם הושפע ממנו.
בסדר?
יש לכם תפקידים אחרים בעולם, וזה חשוב.
אם הוא לא יעשה את התפקיד שלו, העולם יהיה חסר.
כמו ספר תורה חסר, חסר אות.
האות שלו לא תופיע בעולם, למרות שזו אות אחרת משלי.
אבל הוא צריך לרשום את האות שלו על גביל המציאות,
בדיוק כמו שאני צריך לרשום את האות שלי על גביל המציאות.
אחרת המציאות תהיה חסרה.
ואדם שהתפקיד שלו לא נצרך, הנשמה שלו לא הייתה יורדת לעולם
בדור הזה, נכון?
בריאה לבטלה.
אבל הקב"ה לא בריאות לבטלה,
אלא כל אדם הוא נצרך לתפקידו ותעודתו, צריך לכבד את זה,
לראות את היופי שבזה ואיך הוא מפתח את העולם.
ולא להרגיש שאתה עושה תפקיד יותר משמעותי, יותר חשוב,
יותר מרכזי, זה לא בהכרח נכון.
אלא אתה עושה תפקיד אחר,
בסדר?
אז על כן באמת ראוי לדעת שכמו שיש חשבון דיוקי במאייסה וכל התלוי בו,
כן, יש חשבון דיוקי גם בכוח היופי,
כאילו ההרמוניה פה,
הייתי אומר פה הרמוניה.
אז אלא שלפי הדמיון,
נדמה שהוא רק שעשוע דמיוני,
על עומק היחס
שבין
העניין הדמיוני למושגים שלו והתעלותם באמיתת המציאות.
כל זה אפשר,
וישר כלל באופן אחר, כי אם שיבוסס על חוכמת אמת מעשית ומדויקת.
טוב, הוא אומר פה רעיון מפוצץ, אני אסביר את זה קצת.
תסתכלו.
נכון,
יש בכל דבר מעשי,
אז יש דיוק, יש חשבון דיוקי, נכון?
לא משנה אם אתה עכשיו בונה בניין או בונה מכשיר, נכון?
או משהו מדעי או משהו חשבוני כזה, נכון? יש פה דיוק, חשבון דיוקי. אז אומר גם כוח של היופי,
היופי זה גם כן שייך לעולם החיצוני.
ויש גם שם דיוק, בסדר?
עכשיו, הדברים הכי עליונים, הכי רוחניים, הם יושבים בסופו של דבר, הם גם צריכים להיראות יפה,
הם גם צריכים להופיע בצורה מסודרת.
אני יכול להגיד לכם עכשיו רעיונות מאוד מאוד גבוהים,
אבל זה לא יהיה טעים.
למה?
כי אני לא הצגתי את זה בצורה יפה, בצורה מסודרת,
בצורה מדויקת, בצורה מובנית.
זאת אומרת,
גם לדברים העליונים יש צורך בבסיס מעשי מסודר.
ולכן,
תכף אנחנו נראה לאן הפסקה הולכת,
יש פה השלמה של הכישרונות.
בסדר?
אתם מבינים מה אני אומר? או שרד אלינו אווירון.
כן, טוב, אני אסביר, תסתכלו רגע, עוד פעם, אני אסביר עוד פעם, תסתכלו.
כן, נגיד, באומנות, אומנות.
אתה יכול להיות לך הרעיונות הכי גבוהים, הכי עליונים, הכי אידיאליים,
אבל עכשיו אתה רוצה להיות אומן, אתה צריך להופיע את זה בכישרון מעשי מאוד מדויק,
נכון?
צריך להיות נגן טוב,
או פסל טוב, נכון? או צייר, אתה צריך מקצועיות,
אחרת זה לא יצא יפה.
כן.
זאת אומרת, עכשיו תראו, זו השלמה של שני דברים.
נכון, אתם מסכימים איתי?
כי יש פה צד מעשי,
שהוא אחראי על ההופעה, על היופי, על ההוד, מידת ההוד,
מעשית, כן?
בית המקדש, הכל היה יפה, נכון?
בגדי הכהן הגדול,
היו שם הרבה אומנים שישבו על זה,
וכל כלי המקדש,
אנשים מעשיים,
אבל שהם באים ממקום רוחני, נכון?
שיש פה השלמה של שני דברים.
אז החשיבה ומעשה, או אידיאל וההופעה של האידיאל, כן?
בואו נקרא את המשפט הזה עוד פעם, זה עכשיו אולי יהיה טיפה יותר ברור.
על כן, באמת ראוי לדעת שכמו שיש חשבון דיוקי במעשה וכל התלוי בו,
אתה עושה מעשה, אתה צריך להיות מדויק,
אתה צריך...
כן, יש חשבון דיוקי גם כן בכוח היופי,
כי זה צריך להיות הרמוני,
זה צריך להיות מדויק,
זה לא...
אז כן, פעם איזה נגן אמר לי, תדע לך, המוזיקה זה מידת הדין.
ככה הוא אמר לי, כן?
הוא אומר לי, כן, הכל צריך להיות מדויק,
כולם נהנים, זה מאוד יפה, הנגן נגן, נכון, על הבמה, כולם, וואו, זה וואפש, מעיף אותי לשמיים.
אבל הוא חייב לעמוד בקצב, הוא חייב לעשות בדיוק את התפקיד שלו,
הוא לא יכול לזרום על הבמה, אין כזה דבר.
אתם מבינים מה אני אומר?
גם כשהוא עושה סולו וקצת מאלתר,
אבל הוא בתוך כללים מסוימים, הוא בתוך סולם מסוים,
יש לו את הקצב שהוא צריך ל...
אתם מבינים? זה מידת הדין פה.
מידת הדין זה העולם המעשי, החיצוני,
יש פה חשבון דקדוקי מה שקורה לו.
אתם מבינים מה אני... לאן אני... לא הבנתי מה זה...
כאילו זה שילוב פה של שני חשבונות,
של העולם הרוחני. אתה רוצה לבטא אידיאל גדול,
עומק גדול, זה חייב להופיע בצורה מדויקת.
לא רעיונות מרחפים באוויר.
אז יש פה השלמה של שני כישרונות.
זה מה שהוא, בעצם מפה עד סוף הפסקה,
הוא מראה את ה... הוא אומר שזה צרה שנמצאת בעולם, שיש כישרונות הפוכים,
ואז הוא בא ואומר, לא, זה ברכה הדבר הזה.
למה? כי זה בדיוק הנקודה של השלום,
של ההרמוניה, של ההשלמה,
השלמה בין בני זוג, שמשלימים זה את זה,
השלמה בין כישרונות שהאנשים המעשיים הם זקוקים לאנשים היותר רוחניים וכדי שיהיה להם תוכן לחיים ואידיאלים וכולי.
והאנשים הרוחניים הם זקוקים לאנשי המעשה,
כי גם האידיאלים הם חייבים להופיע גם בצורה מדויקת, סדרנית,
מובנית.
בצורה יפה.
זה צריך לזה, וזה צריך לזה.
זה...
טוב, בסדר.
כשם שאני איני מתגדר במלאכתו,
הוא איני מתגדר במלאכתי, כתוב שם. אני בריאה והוא בריאה. אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה. כאילו, אני לומד תורה והוא חורש, כן?
אז אני איני מתגדר במלאכתו, והוא איננו מתגדר במלאכתי.
כאילו, כל אחד משלימים זה את זה, וככה זה גם בתוך הכישרונות,
בסדר?
אז הוא נותן פה דוגמה, כן? גם עשירית, צריך השפעה מהמעשי, על צד החוכמה המדויקת שבכוח הפיוט.
צריך פה איזו סדרנות מסוימת, צריך פה דיוק, צריך פה
יכולת ביטוי.
אני לא רואה איך אנחנו נסיים פה את הפסקה הזאת, אבל...
אתם יודעים מה, בואו נתפוס רגע קצב, אני אנסה בכל זאת.
כן, גם השירי צריך השפעה מהמעשי על צד החוכמה המדויקת שבכוח הפיוט.
מתוך הכרה זה יבוא המעשי להיות גם כן קרוב לכל מרום ונשגב.
צריך את הצד המעשי, את הצד היפה, את הצד המסודר,
וגם את הצד של
משאת נפש ומעוף רוחני,
שיתלבש אבל בצורה מדויקת, נוגעת, יפה, מסודרת, מובנית.
ולהפך, יש כוח יופי גדול בכל דבר היוצא בחוכמה מעשית המציירת את התכלית בקישור האמצעים.
כל חוכמה מעשית שהיא מצליחה להופיע את האידיאלים העליונים,
בין בדיבור, בין בציור, וקל וחומר במעשה. אתה צריך יכולת דיבור, יכולת כתיבה,
זה הכל יכולות מעשיות, נכון?
יכולת מעשית.
בתוך כל המעשה הזה שעשית עכשיו בצורה מדויקת,
בקופלים האידיאליים הכי עליונים, אם זה מצווה, נכון?
אבל צריך גם את זה,
כן?
בשביל להיות סופר סתם,
אתה צריך הרבה הלכות לדעת,
הרבה דברים מאוד קונקרטיים,
הרבה יכולת מעשית,
הרבה כישרון כתיבה,
גרפיק כזה וכולי.
אז ומה הכישרון המעשי הזה יופיע? יופיע את התורה,
שזה הדבר הכי רוחני ועליון.
על כן ראוי שימצא השירי בעצמו כישורו גם כן לדברים המעשיים.
טוב שכל אחד ישלים את עצמו דווקא במה שאין בו,
ולא יברח רק למקום הקל לו, לאזור הנוחות שלו.
ובהתאחדות הכוחות שכל אחד פועל בכישרונו,
יימצא שהכל צריך להיות באגודה אחת.
זה החידוש פה של הפסקה.
אתה
צריך לאסוף את כל הכישרונות באגודה אחת.
הם לא יופיעו באדם אחד,
אבל כל בני האדם צריכים זה לזה, משלימים זה את זה.
ותורה נקראת שירה, גם מצווה.
אז פה זה עוד רעיון. הכללים הכוללים ביותר, כמו עשרת הדיברות, הם מנהלים בגילויים כל כך עד שהם כוללים את שני הכוחות,
כוח השירה והמצווה.
השירה פה זה הרוחניות,
האידיאלים, המבט הרחב, העליון,
והמצווה זה פה העולם המעשי.
אז עשרת הדיברות הם כוללים את שני הדברים האלה.
על כן, הם עומדים בראש לכל,
וצריך להכיר שמצד פרטיות קיומם בדבר השם הם שווים לכל תרי"ג מצוות,
שעל פי הנהוג לחשבון עם שבע מצוות דה רבנן,
כתר מצטרך למספה תר"ל שהם נובעים
מצד דבר השם, על כן שירה ומצווה,
תכף אני אסביר לזה, אל תדאגו,
נמצא שיש בהם שם בן ארבע,
כי תשימו לב רגע, מצווה
ושירה.
אז יש בזה את כל אותיות יו"ד קיי וו"ד קיי, בשניהם, נכון?
שירה יש יו"ד קיי, מצווה יש וו"ד קיי, נכון?
בסרט הדיברות זה גם שירה וגם מצווה.
אומר שהם נובעים מצד דבר השם,
על כן שירי המצווה נמצא בהם שם בן ארבע ומספר תר"ל לדורשי רישומות.
מה זה תר"ל?
תסתכלו רגע, תרי"ג,
אם מוסיפים לתרי"ג שבע מצוות דה רבנן, מה זה שבע זאת אומרת דה רבנן? יש מצוות
שהן מדברי חכמים, כמו נטילת ידיים,
כמו מגילת אסתר,
תכף אנחנו נקרא מגילת אסתר הפורים, זו מצווה דה רבנן.
יש שם מצוות כאלה, אז אם אתה מוסיף לתרי"ג,
עוד שבע, כמה יוצא לך?
מה?
אז זה כתר, נכון?
כן.
אז
נצטרך למספר תר"ל שנובעים מצד דבר השם, על כן שירי המצווה נמצא בהם שם בן ארבע ומספר תר"ל
לדורשי רשומות.
אז לא, לא, לא, לא, זה לא שם מצוות דה רבנן.
זה שזה מובא בספר החינוך.
יש היום מצוות שהן מידי רבנן,
זה ביחד יוצא כתר.
טוב, בואו נתפוס רק את הרעיון.
הרעיון הוא כזה,
שברמה הכי עליונה,
הרוחניות הכי עליונה והמעשיות הכי מסודרת ויפה,
הם ביחד.
זה השירה והמצווה, בסדר?
יש בהם את כל ארבע אותיות שם השם,
זה שם מלא על עולם מלא, זה כאילו יש פה קומה שלמה של רוחניות עם מעשיות.
הרעיון העולה מן הפסקה זה שהשוני הוא ברכה,
בסדר?
וצריך להיעזר במי שיש בו כישרונות שאין בך, ואתה צריך בעצמך גם לפתח כישרונות שאין בך, לא להשלים רק עם הנטיות שיותר טבעיות לך,
לפעמים אתה ניצוח לדברים שמשלימים אותך,
ובשביל שתצא פה קומה שלמה.
מובן בגדול הרעיון, בסדר?
טוב, ברוך השמאל לעולם, אמן ואמן.
