שלום וברכה.
אנחנו רוצים היום קצת להעמיק
בסוד החומרים והיצירה של המשכן.
אנחנו ננסה לברר,
אם קצת מפרשים, דרך החומש, לראות את הדברים,
איך הדברים מתחברים אחד לאחד.
בסוד הזה, יש כאן חומש,
בסוד הזה של הבירור בכל חומרי המשכן, מה התכלת, הארגמן, וננסה להבין איך המשכן
הוא סוד של מעשה בראשית.
זאת אומרת, מעשה בראשית חוזרים במעשה המשכן.
אז בואו נתחיל,
יש לנו פה חומשים מולכם,
אנחנו נעבור לפרשה, אני אראה את הסוד של הדברים, בסדר? יחד איתכם.
אז בואו נראה.
עכשיו תרומה,
זאת התרומה שתקופסו כג',
זאת התרומה שתיקחו מאיתם, זהב,
וכסף ונחושת,
ותכלת וארגמן, ותולעת, שני ושש מוזר,
ואורות אלים ודמים, ואורות חשים ותש שיטים, שמן למאור, בעשרים ושמים במשכה,
ויקטור את הסמים, אבני שואה, אבני מרואים, לאפות ולחושן.
רק נסביר,
קודם כל, אם אני מונה את הפירוט כאן, יש לנו כאן 13. למה 13?
ה-13 שיש לנו כאן, זה תמיד יהיה י"ג,
גימטרי האחד, שצריך אחדות למשכן, ויותר מזה,
אם אתם שמים לב,
בהשתבח,
יש לנו שיר ושבחה, הלל וזמרה, עוד משנה, זכויות, כמה יש לנו שם?
גם 13.
מה זה השוש עשרה בעצם?
וכתוב שאסור להפסיק בהם.
שירו, שבחה, עליל וזמרה, עוז בממשלה נצח, גדולה גבוהה, תהיה פרד, תרושה מרחוט.
אז כנגד זה יש לנו בפירוט
של חומרי הגלם של המשכן.
אז תראו, יש כאן מספר,
בילים שלוש עשרה ככה מביא את זה השלע הקדוש,
ככה מביא את זה גם כן הכלי יקר בנושא הזה, וגם רבי אברהם צבא.
לא, זה לאפות ולחושן.
אם אני מוריד את זה רק למשכן עצמו, אז יש לנו 13. אז בואו נראה.
בסוג י' יש לנו את הארון.
הכלי יקר
מסביר לנו מה מיוחד
במידות
של הארון. שימו לב מה שונה.
בסוג י': "אסוד ארון, התשתים, המאתיים וחצי, אורכו.
אמה וחצי, רחבו. אמה וחצי, קומתו". מה הצורה של המידות כאן? הכל מה?
חצי, חצאים. למה חצאים?
ואנחנו נראה שמול המזבח שהוא הכל שלם, ומול השולחן הכלפנים שחציו מלא, חציו שלם.
צריך להבין למה
הכל חצאים חצאים בארון.
מסבר כלי יקר,
שאהרון
הוא מייצג את מה? את החוכמה.
אדם רוצה להשיג חוכמה,
מה הוא צריך לעשות?
אין אדם, חכם הלומד מכל אדם, תמיד צריך מה לשאוף, אל מה? אל התורה.
צריך לנצוח את עניו.
אז בגלל זה,
כשאהרון מייצג את העולם של החוכמה ושל התורה,
אם אתה רוצה לקבל תורה, מה צריך לעשות תמיד ללמוד? להגיש, תגיש, תגיש את החצי.
ואז, אם אדם הולך ומתקדם, זה סוד אור התורה,
שאנחנו רוצים תמיד לשאוף לעוד ועוד,
זה אהרון.
מצד שני, בואו נראה.
יש לנו את ה...
נעבור לפסוקים
של כ"ג.
"ויש את השולחן עצה שיטים המאתיים ואורכו",
ואמר רוחבו,
זה פסוק כ"ג,
ואמר וחצי קומתו.
השולחן,
זה מחולק.
יש לנו את המידה השלמה,
המתי מורקו ואמר רוחבו, אבל בקומה אמר וחצי. למה יש אומר כלי יקר? למה בשולחן יש חלק של מלא וחלק של חצאים?
מסביר לנו הכלי יקר,
שולחן מייצג את העולם הפרנסה.
אדם שבא ועולם הגשמי שמשיג השגה
של השולחן,
זה הלחם בפנים,
אז הוא מסביר אין איזה עשיר השמח בחלקו.
אם אתה שמח בחלקך, אז משלם.
אבל כתוב, אין אדם מת וחצי תאוותו בידו. אדם מת,
ומה הוא רוצה? הוא תמיד יש לו רוצה, הוא תכנן לבנות, לקנות בת בית פה, קרקע שמה,
השקעה כזאת, השקעה אחרת.
אין, בבתי קברות,
יש שם הרבה אנשים שמש, שתכרנו המון,
אין אדם מת
וחצי תאוותו בידו. אז הוא אומר, חדל לך,
בנושא של השולחן,
כך תבחר, או המאתיים,
או כל המארח בו, אם אתה מחפש קומתו לגובה,
הרבה אנשים יש להם תאוות, זה רק חצי.
אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, ככה מסביר הכלי יקר.
הם מייצגים שאדם שמח בחלקו,
שמח בחלקו.
אה, אתה רוצה לשאוף לקומתו?
אין אדם מת וחצי תאוותו בידו.
ככה הוא מסביר את זה. בגלל זה הוא מסביר גם שם. הכלי יקר,
ששימו לב, אדם שתמיד הלחם כתוב שבר,
הלחם נקרא, יש שבר במצרים.
תמיד שבר. למה שבר? שאם אדם יודע לשבור את זה, לא רק להישאר כל הזמן עם העולם הפינוקים,
אז הוא שמח אם הוא רוצה עוד ועוד ועוד, הוא לא יגבור עם זה.
הוא אוהב כסף או יסבק כסף,
זה נקרא בגלל זה שבר.
כן, המושג לשבר, להראות שהשש,
יש שבר במצרים. כל דבר, שבר זה כאילו עולם של שפע, שאם אדם יודע לשבור את זה,
ויודע לעבוד בצורה נכונה,
הוא שמח בחלקו, אז רק אז נוצר צורה שלמה.
כן,
כן, נכון, בדרך כלל כשבתורה אומרת שבר זה סוג של מזון.
יש שבר במצרים.
שיבו לכם מהתוכל.
כן, שיבו לכם.
אנחנו נתקדם הלאה,
אחרי שניגע במנורה, נסתכל טיפה על הנקודה שמגיעה למזבח.
במזבח,
פסוק,
תראו, אחרי נחזור לכיסויים של המשכן,
אבל רק אני רוצה לעשות את זה. בואו, בקשר למזבח,
נקפוץ לפסוק,
בפרק כ"ז, פסוק א',
ועשית המזבח עצה שיטים, חמש אמות אורך
וחמש אמות רוחב, רבוע יהיה,
המזבח ושלוש אמות קומתו.
בפרק כ"ז, פסוק א',
בסדר? אתם רואים שמה? ועשית המזבח עצה שיטים,
500 אורך
ו-500 רוחב, רבוע יהיה והמזבח ושלוש רבות כמותו. יש לנו כאן חצאים?
לא. הכול מה?
הכול מידות שלמות.
אומר הכלי יקר, למה המזבח
הוא הכלי היחידי
שיש בו מידות שלמות?
מה ההסבר?
אומר הכלי יקר, המזבח מייצג את מה?
אתה לוקח את הדברים הבהמיים,
ואתה לוקח אותם, ואיתם אתה מתקרב אל השם.
אתה מקריב אותם אל השם.
הוא אומר, אם אתה, זה תכנית האדם, שאדם לוקח את הבאת חייו, את כל הדברים החומריים,
ואיתם הוא מתקרב לשם,
זה התפנית הנכונה של החיים.
ואם זה,
המזבח, בגלל זה,
האמות שלו, המידות שלו, אם יהיו תמיד שלמות, כי זו צורה של שלמות בחיים,
זו דרך טובה שידבק באדם.
בסדר? זה המזבח.
עד כאן בסדר?
יפה. עכשיו אני רוצה לחזור
איתכם לפסוקים שעוסקים בנושא של כיסויי המשכן.
אז בואו נראה.
פסוק,
פרק כ"ו:
"מידות שלמות כי המזבח מייצג את הצד הנכון של האדם, שנדבק באדם, שהאדם לוקח את הדווים הבהמיים ואיתם הוא מעלה אותם לכבוד השם.
אומר רק ליקר זה הדרך הנכונה בחיים,
שאדם לוקח את מאוויי חייו ומעלה אותם אל השם,
זה מידה טובה, מידה שלמה.
בגלל זה המזבח, תמיד מידותיו יהיו שלמות.
לא כמו שאר הדברים שיש בהם איזה נקודה,
כמו השולחן, יש בו איזה חצי,
או הארון,
תמיד הכל חצי, כי צריך תמיד לשאוף עוד. המזבח זה המידה הנכונה ביותר, שאדם לוקח את כל מאווייך ומעלה אותם,
זה תמיד, זה מידה שלמה.
בסדר?
עכשיו בואו ננסה להבין קצת את הנושא של היעיות.
פרק עבר,
בעת המשכן,
רק אני אגיד עוד משפט אחד,
אם זה שאלת נכון,
שולחן אהרון על זה שיטים.
מאיפה היה להם שיטים, רש"י אומר? מאיפה היה להם שיטים? מה רש"י אומר?
אז בואו נראה.
רש"י אומר,
תראו בפסוק ט"ו ברש"י:
ועשה את הקרשים. היה לו לומר, ועשה את הקרשים,
כמו שנאמר בכל דבר ודבר, מהו הקרשים?
מאותם העומדים מיוחדים לכך.
יעקב אבינו נטע ארזים במצרים,
וכשמת
ציווה לבניו לעלותם עמהם כשיצאו ממצרים.
ואמר להם שעתיד הקדוש ברוך הוא לצוות אותן לעשות משכן במדבר
מעצה שיטים.
ראו שיהיו מזומנים בידכם.
והוא שייסד את הבבלי בפיוט שלו, טס, מטע, מזורזים, קורות בתינו ארזים, שנזדרזו
להיות מוכנים בידם מקודם לכן. זאת אומרת, אומר רש"י מביא את המדרש
שמאיפה יש להם קרשים במדבר?
זה כבר מתוכנן ממי?
מיעקב אבינו, שהוא ידע לפני שהוא ירד למצרים, לקח איתו עצה שיטים ואמר לו, תקשיבו, טיטו אותו פעם,
למה? כי כשתצאו מפה,
יהיה לכם עצי שיטים מזומנים למשכן.
מעניין, איך פתאום המשכן... עכשיו שימו לב,
איפה עצי שיטים נמצאים?
אם אני מסתכל עכשיו
בכל המקום הרי וציפית אותם,
זהב מבית ומחוץ,
תצפה לו. אתה רואה את השיטים?
אתה לא רואה אותם,
אתה רואה זהב,
אבל תזכור שיש לך נקודה חיה.
יש לנו נקודה פנימית בתוך המשכן.
בגלל זה,
כתוב, אם אבוא אליהו אל ביתי,
אם מעלה אל ארש יצואי,
אם אתן שינה לעניי לפתיו, מה נמצא מקום להשם? משכנות לאביר יעקב.
מה קשור יעקב אבינו?
כי יעקב אבינו בו תכנן את מה?
את המשכן.
ובו תכנן את המקדש, הוא כבר נטע עצים.
הצד שיטיב אמר, תקשיבו, זה הולך איתכם משכן, מקום של שכינה ששורה בו,
אני רוצה שתתקנו כאן עצים.
אז זה מה?
משכנות לאביר יעקב.
יעקב אבינו הוא כבר בעצם מתכנן את כל הדבר, ובגלל זה הפנים של המשכן וכמו של יעקב נמצאים שם.
איך זה בעצי שיטים?
אם אתה רואה את זה, אתה לא רואה את זה.
אתה יודע שיש דבר חי.
בכל הכלים אנחנו נראה,
בכלים פחות בארון וכן הלאה, וכל הקרשים,
אתה מצפה אותם בזהב,
אבל יש משהו חי בעצי שיטים בתוך הזהב הזה.
וגם בארון, יש לנו ארון זהב פנימי,
עץ, ועוד ארון זהב חיצוני.
אבל תזכור שזה עץ, עצי שיטים, הרוח של יעקב נמצאת בפנים.
מה הנקודה החשובה? כתוב על שיטים, אה?
כי בעצם היה, כתוב, עבדו ועינותו, עבדו ועינותו, עבדו ועינותו 400 שנה. ידע יעקב אבינו, מה, שאמר לו,
האנוכי ירד ממך והאנוכי ירד ממך, והאנוכי ירד ממך גם עלו.
אז ידע שבעצם יהיה כאן איזה ירידה ועלייה.
ברור שהזמנים היו יודעים, בקורת תפקוד אלוהים אתכם,
העם ישראל ידע שאמור למגל,
בדיוק, רואים שגם היה כאן שינויים שבין 400 ל-210 שנים.
אבל יש כאן משהו מאוד חשוב.
השיטים, שימו לב, איפה אנחנו מכירים עוד מקום שנקרא שיטים?
מעמדות מדיין, נכון, מעמדות מדיין.
ששם הולכו את השיטים, שם הם נופלים בזנות.
אז אם אתה לוקח את השיטה,
את השיטה,
ואתה מסתכל רק בצד החיצוני שלה,
לא כמו יעקבים שמסתכל על הצד הפנימי,
אז זה יכול לעורר מציאות של מה? של זנות.
בתוך המשכן, הפנים,
יעקב אבינו דורש ממך,
יש עולם פנימי שמתחבא.
בגלל זה כתוב, אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמיים. יעקב אבינו מראה,
אני רואה מקום, אבל יש פה שער השמיים, יש פה איזה עולם פנימי.
זה יעקב אבינו.
בגלל זה, כשאתה רוצה לראות את המשכן, תתרגל
לראות שיש עולם פנימי שמתחבא בין הזהב.
אה,
אתה לא רואה את זה? אתה נשאר רק בצד החיצוני?
במדיין, מה רואים?
עצי שיטים,
ויכולו לשהות עם ישראל בשיטים, ומה קרה?
נהרגו מעם ישראל 24,000.
כן, שלקח שם עמדות מדיין, שם כתוב שיטים. גם רואים את זה ברחב,
גם שם היה מה כתוב? עץ השיטה.
בגמרא,
אומרת הגמרא, שלקחו את ארון השם, היו מזיזים את ארון השם,
אז כתוב שבגמרא אומרת, היו קוראים לזה רוני רוני השיטה.
למה רוני רוני השיטה?
מה זז במשכן?
לא עזב, השיטה, הפנים, שאתה לא רואה אותו,
הוא זז.
זאת אומרת, זה, ככה היו חז"ל, קראו לתזוזת המשכן,
רוני, רוני השיטה.
כי אנחנו מבינים שמה זז, בגלל זה,
אם אתה נשאר בסדר החיצויים של החיים,
אז זו זנות, זה לא יכול להיות טוב. אבל אם אתה מבין שיש עולם פנימי,
זה לא עזב, יש כאן משהו חי, פנימי,
יש כאן את רוח של יעקב אבינו.
אה, ככה אתה מסתכל,
זה עצמי השיטים שהם הפנים של המשכן.
בגלל זה כתוב, לעתיד לבוא, אבל מעיין יצא מבית השם וישקע
וישקע את נחל השיטים.
בסוף אנחנו גם צריכים לנקות גם את כל הגססות של העולם,
שאם היה נצא מבית השם, וינקה וישקע את נחל השיטים,
ואז בעצם הכל יתחבר לדברים האלה. בגלל זה אנחנו נראה גם שיש כאן המון,
רואים כאן באדנים וכל זה, רואים כאן שיטים,
זה הסוד שזה מקורם.
עכשיו,
מתוך, אנחנו נחזור עכשיו לנקודה של היריעות.
בואו נראה.
עכשיו פרק כ"ו,
כן, משכנות לאביר יעקב.
כי יכול...
נכון.
לא, האמת שבסוף המשכן זז,
היה בגלגל, בנוב, בגבעון, עד שהגיע לנחלה, זה בית המקדש. יש לנו כמה משכנות, כן.
לא, אנחנו רואים שגם היה שונה,
כי במשכן בשילה כבר היה,
היה כבר אבנים,
אבל לא הייתה יריעה.
אז היה כבר שינויים שכבר באו לידי ביטוי במשכנות.
ליעקב אבינו, כן.
פרק כ"ו:
"ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש מוזר
ותכלת והגמה ותולת שני קרובים לעשה חושב, תעשה אותם.
למה צריך עשר יריות?
מסביר,
הכתב סופר, מסביר לדעת זקנים,
עשר יריות, זה במדרש רבא, עשר יריות כנגד עשרת הדיברות.
איך זה בנוי? שימו לב,
יש לנו קרסים.
מה זה הקרסים האלה?
שהם מחברים בין העשר יריות האלה.
למה? כמו שיש לנו בלוחות הברית.
יש לנו בין אדם לחברו,
ובן אדם למקום.
אז אתה צריך לחבר את זה עם הקרסים, לחבר את היריות האלה. למה?
כי צריך לדעת, אם אתה רוצה לבוא את משכן, אתה חייב שיהיה חיבור בין בן אדם לחברו לבן אדם למקום.
זה היריות. בואו נראה את זה. מסודר.
עשר יריות, אורך, יריה אחת, שמונה ועשרים באמה.
גם ככה כתוב, כתוב, כתוב, כוח, המסע והגיד לעמו, זה כוח, זה כמעט יריה עשרים ושמונה, ככה מביא שם.
אתה סופב, ורוחב ארבעה, באמה,
עריה אחת, מידה אחת לכל העריות,
ואז שימו לב. פסוק ג',
חמש העריות תהיינה חובות אישה אל אחותה,
וחמש עריות חובות אישה אל אחותה.
מה עושים? חמש חמש, בעצם כנגד חמש את הדיברות,
שבין אדם לחברו, שככה לצד אחד, ובין אדם למקום,
בין אדם לדיברות. בסדר?
כן, כן.
הכוח שמוקח עשרים ושמונה,
אם אתה לוקח את המספר,
כשכתוב,
אורך הירייה אחת, שמונה עשרה, שמונה ועשרים באמה,
אז תבין שעשרים ושמונה זה הכוח של הירייה שהייתה מקיפה את המשכן.
אז בואו נראה.
כתוב, ועשת הולאות תכלת על שפת הירייה אחת, מקצה בכוורת וכן תעשה בשפת הירייה הקוצה את המחברת השנית.
חמישים הולאות תעשה בירייה אחת, וחמישים הולאות תעשה בקוצה הירייה של המחברת השנית.
מקביעות הולאות אישה לאחותה, יש לנו הולאות,
מה עושים בתוך הולאות האלה?
כתוב,
מה היו נועדים קרסי הזהב שחיברת אותם מהיריעות של אחותה?
אומר הירושלמי,
היו נראים קרסי הזהב בתוך המשכן כמו כוכבים.
למה?
כי איך כתוב?
העולם הזה דומה למה? תכלת דומה, נוטה שמיים כירייה, נכון?
עוטה עור כסלמה?
נוטה שמיים כירייה, כתוב בתהילים.
השמיים זה כמו מה?
כמו יריעה. איזה יריעה?
יריעה של המשכן.
אני אחזור לנקודה, תמיד העולם נברא, אף ידי אסדה ארץ, העולם נברא ביד אחת,
אבל המשכן נברא בשתי ידיים,
שנאמר, מגידש השם,
כוננו ידיך. במשכן היה גילוי השם הרבה יותר גדול ממה?
מבריאת העולם. כל העולם נברא ביד אחת.
וההסבר העמוק, אומר הזוהר הקדוש,
אף ידי אסדה ארץ, העולם נברא רק מידה אחת. איזה מידה?
מידת הדין.
רצה כדי שחובר את בעיית הדין, זה יד אחת.
אבל,
המשכן,
כוננו ידיך, יש כאן דין ורחמים.
בגלל זה, המשכן הוא יכול להפוך דין לרחמים,
אנחנו נראה את זה לאור זאת, בסדר?
הגמרא אומרת את זה. "אף ידי אסדה ארץ",
נכון? יפה מאוד, שעה טובה.
ברור שאנחנו, אלה כושבים גוף ומדומות הגוף, אבל נזכור שדרך הממשלה, הדרך
שאנחנו מנסים להסביר, אני חושב שבעצם הגילוי הגדול שהיה בבריאת המשכן הוא יותר גדול מבריאת העולם.
ברור שלא מבינים מה זה יד, כן?
כן? כמו שעיני השם ילוקח אבאה,
ארץ ישנן הנשם ויחיש על עין וכן הלאה.
אז יש לנו עוד חמישים קרסי זהב. אומר הירושלמי,
הכרסי הזהב היו נראים בתוך המשקל הזה. אתה מסתכל, היית רואה תכלת.
תכלת דומה לים. ים דומה לרקיע, ים דומה לחיסי כבוד. למה תכלת?
תכלת, אם היית בא למים, אתה רואה תכלת?
לא. המים הם לבנים, שקופים.
אתה הולך לים, אתה הולך לשמיים,
יותר דומה לים, דומה לרקיעה. אתה הולך לרקיעה,
אתה עולה במטוס, יש תכלת שם, לא.
כן, אבל אתה לא רואה, אבל זה בבואה של משהו, זה לא תכלת באמת.
תכפס את המים, זה תכלת? לא. גם שם זה תכפס את תכלת? לא, זה לא תכלת.
אבל יש תכלת שמשתקפת
אל מה?
אל כיסא הכבוד.
שם, כיסא הכבוד, זה תכלת.
מזה, זה התכלת, זה הקומה הראשונה.
מה היית רואה בכרסי הזהב? היית רואה
את ה... כמו כוכבים.
זאת אומרת,
אם הייתי מסתכל, יושב בתוך המשכון ומסתכל למעלה, הייתי רואה את זה אומר, קרסי הזהב, כמו כוכבים היו נגלים במשכון, ככה אומר הירושלמי במגילה.
וחיברת את היריעות, אישה לאחותה, שימו לב, יש לנו כאן חמישים לולאות,
ויש לנו חמישים קרסי זהב, זה ברור, זה מסבירים את זה, דורשים את זה, חמישים,
שער הנון וכן הלאה.
והיה משכן אחד.
זה המעטפת הראשונה. המעטפת השנייה,
ועשית,
בפסוק ז' ועשית יריות עזים.
לאוהל המשכן השתי עשרה יריות תעשה אותן. יש לנו בעוד יריה שנקרא יריות עזים.
עז זה נקרא בדין, כן? לשון עז.
עכשיו זה נקרא קליפה.
הקליפה שעוטפת את הפרי הוא תמיד יותר גדול.
בגלל זה כמה הקליפה נראית? באיזה מספר זה אומר המהר"ל?
11. אם הפרי הוא 10, הקליפה תהיה 11.
11 ראיות, שתעשה אותן.
בגלל זה כנגד זה, יש לנו מספר סימני הקטורת.
בסימני הקטורת, הצורי והציפור, וחריבונה ועונה, משקיעים שונים על אמורציה.
בואו נחכו כמה יש לנו?
11. נכון?
למה?
כי הקליפה היא תמיד יותר גדולה מהפרי.
כי היא עוטפת אותו.
היא עוטפת אותו. מצד שני, הקליפה היא, כן, מצד שני, הקליפה
היא עוזרת לפרי, נכון? עד שהפרי יהיה שלם, עד שהוא יהיה לא עוזר,
אז היא שומרת עליו מהעור,
מהזבובים וכל זה, היא שומרת עליו שעדיין יבשיל הפנים של הפרי,
אז בעצם הקליפה היא עוזרת,
אבל היא עדיין הקליפה, בגלל זה שלא תהיה כאן קליפה, שלא תהיה המגיפה ממנה,
בגלל זה אומרים את הקטורת, הקטורת יש בה 11 סימנים כנגד
הקליפה שהיא 11,
ובגלל זה כתוב שאדם קורא את הקטורת,
אז זה שומר מהמגיפה, שומר לשמירה,
זה הסוד הפנימי ששמור בקטורת.
כמו שכתוב שככה אהרון תה קטורת ורץ בין הערביתים לחיים, ואז הוא ככה ותעצר המגפה.
זה סימני קטורת שהם 11 כנגד 11 יריות עיזים, שהיא הקליפה שמקיפה.
ויוכל יראה אחת שלושים באמה, ויוכל בארבעה, במדיעה אחת 12 יריות,
וגם חיבשת חמש יריות לבד, ששתי יריות לבד,
וכן הלאה.
להם יש קרסי נחושת,
50, לא קרסי נחושת,
יש וסרח העודף
בעיריות האוהל,
וסרח העודף, חצי הרדידה,
בגלל שהקליפה היא עוטפת, אמרנו,
אז היא עודפת על הדבר, האדמה מזה ואדמה מזה.
עכשיו, פסוק י"ד,
ועל זה יש לנו מכסה.
איזה מכסה?
ועשית מכסה לאוהל אורות אלים מאו דמים ומכסה אורות תחשים מלמעלה. כמה כיסויים יש לנו למשכן?
שלוש או ארבע?
כמה כיסויים יש? יש לנו בהתחלה, התחילת וגם התחילת שני,
שיש מוזר.
אחרי זה יש לנו יריות עזים על 12. עכשיו,
יש לנו עוד כיסוי, איזה כיסוי?
עורות אלים ודמים ועורות חשים.
כמה יש לנו?
4 או 3?
פה, תגורי רש"י, מחלוקת בגמרא.
רש"י אומר,
רש"י אומר,
בסוק י"ד,
מכסה לאוהל. לאותו גג של יריות העזים,
עשה עוד מכסה אחד של עורות אלים ודמים,
ועוד למעלה ממנו מכסה עורות חשים. כמו שאתה אמרת, אז כמה יש לנו?
ארבע,
ואותן מכסות לא יהיה מכסין אלא את הגג.
או כמה שלושים ורוחבני עשר אלו לדברי רבי נחמיה.
זה דעה אחת בגמרא רבי נחמיה.
ודברי רבי יהודה,
זה אחד היה,
חציו של אורות אלים ודמים וחציו של אורות תחשים. אז כמה יש לנו?
רק שלוש. רק בעצם אורות אלים ודמים וחצי חצי.
לפי דעת רבי נחמיה זה באמת ארבעה, כמו שאמרת.
לדעת רבי יהודה זה שלוש,
רק אורות אלים וחצי אורות תחשים,
זה חצי-חצי.
אז בואו נסביר טיפה את הרקע.
אלים מאודמים זה אדום, זה דין,
אבל כתוב שהתחשים,
מה זה התחש?
מה זה תחשים?
או, יש לדעה בגמרא שבעצם היה קרן אחת.
איזו חיה אחת שהתקלטה לאילן, שהייתה עם קרן אחת, שהתגלתה במדבר,
ואחרי זה נעלמה.
רק לאותו זמן.
מה זה?
איזו חיה נדירה מאוד שמגיעה במדבר,
לוקחים ממנה את האור שלה, שהאור שלה הוא מאוד מיוחד, אז גוונה,
זאת אומרת ששש גוונים יש לאור הזה.
כל אחד שהיה מסתכל על האור הזה,
היה חושב שבעצם זו הייתה השתקפות,
שהגוונים, אמרתם, הגוונים המתחלפים.
זאת אומרת, התרשים היו משנים את הגוון שלהם כל פעם,
וזה היה משהו מאוד מאוד מיוחד, האור התחש.
שהיה זה, מה ההסבר?
אם אדם היה מסתכל מבחוץ
אל המשכן, מה הוא היה רואה? את אור התחש.
התחש עצמו בעצם מראה לך שעל פי המדרגה שלך, אתה רואה את הצבע שאצלך במשכן.
כאילו שש גוונים היו לו.
אם אדם היה אדם צדיק, היה לו רואה את גוון היפה.
ואם לא, היה נראה הפוך.
בגלל זה,
השש הגוונים האלה,
אלה גוונים, ובוא נאמר, שמבחוץ המשכן,
בלבבי משכן אבניה.
כמה שהלב שלך טהור,
על פי זה המשכן נתגלה בצבע שמתאים לכל אדם.
זה הסוד שהתחש הוא המקיף את כל הזה. זה הסוד. עכשיו, למה זה בעצם קרן אחת?
אז אומר הרב קוק,
שגם אם אתה רואה הרבה גוונים בעולם, תגיד, אולי יש כמה רשויות,
יש לו קרן אחת.
שתזכור שמה?
שהשם אחד,
שמו אחד. גם אם אתה רואה הרבה גוונים בגוף שלו, בעור שלו,
אז תגיד, טוב, יש לו עורך של הרבה גוונים, אז אולי יש כמה רשויות, אני רואה במשכן שאתה מקיף אותו, אולי יש כמה רשויות, חס ושלום.
לא, זה חיה שבאה עם מה?
עם קרן אחת, שמה?
להראות שיש איזו אחדות.
מה זה האחדות הזאתי? זה קרן אחת, ובגלל זה,
בגלל זה דווקא להגיד לך, למרות שאתה רואה המון גוונים, השם אחד
הוא שמו אחד.
עכשיו, למה יש לנו בעצם,
מחלוקת שיש לנו כמה, שלוש כיסויים או ארבעה כיסויים.
מה ההסבר?
ההסבר הוא שזה כנגד העולמות.
יש עולמות שנקרא הביעה.
אצילות, בריאה, יצירה, עשייה.
באמת העולם האצילות זה דבר שהוא אצלו, אתה לא יכול להשיג את זה.
זה דבר פנימי מאוד.
אז זה נקרא הביעה. מה זה ביעה?
בריאה, יצירה ועשייה.
אז יש מחלוקת בגמרא האם זה רק
שלוש כיסויים,
ואז יש לנו רק את החדר הגמות צועד שיש מוזר,
אחרי זה את העירות העזים, ואחרי זה
יש לנו אורות אלים מאודמים ואורות חשים, חצי חצי זה רק שלוש.
או תגיד לא,
זה גם כאגד עולם האצילות, שהוא נכון, עולם פנימי מאוד, אור התחש הוא פנימי מאוד, זה עולם כזה שנעלם.
אז זה כבר, לפי דעת רבי נחמיה,
יש ארבעה.
בסדר? זה בעצם להסביר לנו עוד דבר. עוד דבר חשוב,
שאנחנו מבינים מכאן,
שבפסק הלכה אין לנו, כי בעיקרון אנחנו, רק אני מראה כאן,
ששאלת השעה טובה, כי בפועל משכן,
מהי נפקא מינא להיום?
נפקא מינא להיום, הרי כשאנחנו נבנה עכשיו, נבנה בית מקדש,
אז מה עכשיו רות עולים ודמים, רות רשים, הרי אין נפקא מינא להלכה.
אלא כמו שמסביר
המלבים,
כמו שמסביר
השלה הקדוש וכן הלאה, וגם הרבים אמרם צבא, שהכל, הכל, הכל, זה מה?
זה עולם תבנית פנימית להבנה.
תראו את הסוד הזה,
שיש בזה רמזים על כל עבודת הנפש של האדם.
שנאמר בלבי משכן אבני אדם, ועדי חבודו, אדם המשכן הזה, עם כל ההסברים מתגלים סודות נפלאים ועלומים בדבר הזה.
בגלל זה תסתכלו, בסוף פרשת תצווה,
שם כתוב בהפטרה,
שבאה על בית המידע השישי ביחזקאל,
ככה מסביר נפש החיים.
אתה בן אדם,
אגד את בית ישראל, את הבית, ויקלמו מעוונותיהם,
ומדדו את תוכנית.
איפה שהיא לא מובן, מה ההסבר כאן שאומר יחזקאל?
אגד את בית ישראל, את הבית.
מה זאת אומרת? תגיד לי איך אני בונה את בית המקדש, את הסדר, את כל השרטוט,
איך הכל בנוי.
תסתכל על המקדש, ואז מה תעשה?
תיכלם מעוונותיך ומעיידו את התוכנית. מה זה קשור?
אם אני רואה שרטוט,
מזה אני אקבל מוסר?
תגיד לי, יש ספרי מוסר שגורם לאדם
לחזור בתשובה ולהתעורר לעוונותיו?
מה זה קשור המידות של... הוא אומר, המידות באמת של מידות המקדש
הן המידות הפנימיות של מה? של הנפש של האדם.
ואם אתה מסתכל עמוק עמוק
לתוך
תבנית המשכן, מה אתה מבין?
אתה מבין מה אתה צריך לתקן בזה שלך. בגלל זה כתוב,
כן?
אתה בן אדם, הקל בית ישראל, את הבית, וייקלמו מבונותיהם.
אם אתה מסתכל על הבית, אתה מבין, רגע, אם זה כמו מראה,
ככה כתוב על בית המקדש,
לראות ולהיראות פני ה'.
אתה רואה, ומה אתה עושה גם כן? לראה.
אדם היה מסתכל על בית המקדש, תופס כמו מראה את התפקיד שלו, מה הוא צריך שפיר,
מה הוא צריך לתקן.
זה נאמר, ויקלמו עוונותיהם, שבעצם אדם היה מסתכל עליו ומבין איפה בנפש יש לו איזו תזוזה מסוימת ומה צריך לתקן ומה צריך לשפר, וחזקאל אומר שבמהלות התוכנית
נוצר ויקלמו עוונותיהם.
לאור זאת אפשר להתקדם עוד,
להבין איך הדברים מתחרבים אחד לאחד. יש לנו גם כן במקדש,
דיברנו על המתכות שיש.
יש לנו זהב,
יש לנו כסף ויש לנו נחושת.
הזהב זה בחלקים הפנימיים של המקדש, הפנים,
שם יש מנורת הזהב,
שם יש את הארון, הברית, שיש לו זהב,
ושם יש את המזבח הזהב,
וזה הזהב, בחוץ יש לנו את הכסף, כמו שאומרים באדני כסף,
ויותר בחוץ לחצר יש לנו, מה יש לנו שם?
את האדנים של אדני הנחושת.
מכאן אנחנו מבינים שיש כאן משהו שגם הולך ומתחבר,
מה אסור לעשות בזה.
נסביר את זה, גם נסיים את המהלך.
אומרת הגמרא
לאותו תנא,
שזה יסביר לנו טיפה קצת, יש פה ככה לנו אור, מה זה המשכן.
לא תנא,
היא אומרת
שמה מסביר לנו המשכן? הרי קדוש ברוך הוא כביכול, אמרנו, מקום המקדש, מקום החופה, מקום החתונה, תהיה איפה?
בבית המקדש.
כתוב תביאמו ותתאמו, בקריאת המסוס כתוב זה תהיה אמו ותתאמו,
בהר נחלתך, איפה זה יהיה בהר נחלתך?
מעשה,
להסביר למה זה המשכן. הגמורה שופרת על זה, על נחם בר יצחק,
ששם כתוב שהוא יתעסק, הוא רוצה לחתן את הבן שלו.
וכתוב שאדם לא יישא אישה, קודם כול שהיא הראנה.
אז הביאו את הכלה לפניו,
ואמרו לו, תקשיב, מה שאתה עושה אתה, אתה עכשיו, אנחנו נראה לך, אתה עושה וורט,
נעשה איזה
כתב שידוכין,
ואתה תלך ללמוד כמה?
12 שנה.
לימדתם שנה, ואז תחזור ותתחתן איתה.
טוב, עברה הבחורה לפניו, הוא ראה את הבחורה,
אותה כלה, הוא אמר, למה 12? 6 שנים.
טוב, 6 שנים, לך תלמד 6 שנים, תחזור ותתחתן איתה.
היא עוד פעם עברה לפניו, והוא אמר,
למה, למה לחכות 6 שנים? בוא נתחתן עכשיו.
אחרי זה אני אלך ללמוד.
נראה אחת, אז הם רצו כאילו שלימד הרבה זמן,
אבל היא עברה לפניו,
עוד פעם, אמר, בוא נתחתן קודם כל עכשיו.
אומרת הגמרא,
שלו, התבייש מאבא שלו, כזה מהבוע.
אמר לו, מה אתה ככה עובר את הנערה לפניך, איבדת הכיוון, פתאום שכחת שאתה צריך ללמוד תורה, פתאום ראית את הנערה נגמר,
נעלם ואתה לא רוצה כבר ללמוד תורה?
אז הוא אמר לו, אבא שלו בסדר, תירגע, תירגע, הכובש, דעת כונכה יש בך.
שנאמר, הקדוש ברוך הוא שבגין, נכון, מה הוא אמר?
הוא אמר,
תביאמו ותתאמו בעד נחלתך, ששם הקדוש ברוך הוא בעצם איפה יהיה החתונה?
לעד נחלתך,
אבל עם ישראל ראה שמתברבר במדבר, הוא אמר, בוא, למה חכות עד ירושלים, עד לעד נחלתך? בוא נעשה עכשיו חתונה.
אחרי זה, נעשה עכשיו.
עשו לי מקדש
ושחני בתוכם.
כך נגמר בכתובות מביאה.
זאת אומרת, כביכול, הקדוש ברוך הוא מאוהב אהבתו אלינו.
אמר, אני רואה שאתם מתברברים במדבר, אני כל כך רוצה אתכם.
בוא נעשה עכשיו, נתחבר, אחרי זה נעשה חתונה,
כמו שהיה בקורונה, נעשה עכשיו חתונה,
אחרי זה נעשה מסיבה אחרי הקורונה, או משהו כזה,
או אחרי המלחמה.
בואו נתחתן עכשיו.
אומר לקדוש ברוך הוא, נעשה עכשיו חתונה,
נתייחד איתכם, אחרי זה נגיע לבית המקדש,
שם נרחיב את ה"כי ביתי בתפילה יקרא כל העמים", אחרי זה נתברר
כמה מראה על המשכן, על מה?
על אהבתו של הקדוש ברוך הוא אלינו.
שהוא אמר לקדוש ברוך הוא, אני כל כך רוצה אתכם,
אני כל כך מתחבר אליכם,
אתם מתבררים במדבר, אני כל כך רוצה אתכם,
עשו לי משכן,
ושכנתי בתוכם.
עכשיו, אפשר גם להבין מזה,
שימו לב,
שכתוב,
אם אתה מסתכל על כלי המשכן,
יש כאן רש"י מאוד מעניין,
שמסביר אם אתה, איך זה נראה,
למה יש לנו את סרח העודף.
אז רש"י אומר, למה יש סרח העודף? אומר רש"י,
זה כמו אישה ש...
אם הייתם רואים, שמלת כלה.
איך נראית שמלת כלה?
שמלת כלה,
היא יותר גדולה במה, יש לה איזה שובל של השמלה, נכון?
היא סרח העודף.
אז אומר,
אה, למה צריך סרח העודף?
כי זה בעצם סמלת כלה.
זה סלום כלות,
כל היריעות של המשכן.
אם זה סלום כלות,
אז אם זה סמלת כלה, כלה בדרך כלל,
הסמלה שלא סמלה רגילה, היא סמלה שמה? שיש לה סרח העודף שהוא יותר גדול,
שאיתו זה נקרא סמלה קלה שהיא יותר גדולה,
בגלל זה המשכן גם היה בו סרח העודף להראות שזה ממש סמלת כלה,
כי זה היה חיבור בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.
אז יש לנו כאן בעצם, כאן מה זה?
סלון קלות.
כל המידות של המשכן זה ממש סלון קלות.
איך בונים, איך מקשטים את הקלה,
איך תופרים לה את הבגד שלה, מתאים לה,
איך עושים לה איזה שיח, העודף, שזה יהיה שמלה מכובדת.
כל זה מסביר את עומקה
של פרשיות המשכן.
נסיים,
מהנקודה הזאת שאמרנו,
מכאן אנחנו מבינים שהמשכן,
יש כאן
תיקון לכל בריאת העולם.
העולם נברא ביד אחת, אבל באמת,
הקדוש ברוך הוא, כל התכלית של העולם שמה, שהקדוש ברוך הוא התגלה בעולם.
העולם בהתחלה נברא בבית, אבל ברית היא סתומה.
איפה הקדוש ברוך הוא התגלה בעולם? במשכן. אנוכי ה' אלוהיך, עמד הר סיני,
כמו שהרמב״ם כותב,
אחרי זה זה מתחבר מהעמד הר סיני,
שאת הגילוי הזה הקדוש ברוך הוא בעצם נמצא עמנו.
איך זה נמצא עמנו, הגילוי הזה?
דרך המשכן. פרשת המשכן, לוקחים את הר סיני ומושכים את הקשר הזה
יחד עם הקדוש ברוך הוא בכל מקום ומקום.
זה הסוד של בריאת העולם.
שכל תפנית העולם שהקדוש ברוך הוא יהיה עמנו, שהקדוש ברוך הוא ישרה בתוכנו.
העבירות יוצרות איזה מרחק, לשון עבירה, לשון עברי, שהאדם, כל העולם באיבר אחד ובאיבר אחר,
אבל התכלית היא שהקדוש ברוך הוא ישכום בנו,
ובגלל זה אנחנו רוצים לחזור גם כלבית השם, שנכון? נהיה הר בית השם בראש וגבאות,
יכול להיות בית השם יהיה,
ניסע מגבעות ונראו אליו כל הגויים, כי מצוות זה תורת דבר שמירושלים.
אז בסוף, הר בית השם,
הוא יכיל את מה? את כל השרת השכינה בעולם,
וניסע מגבעות ונראו אליו כל הגויים.
ומתוך זה, אם אתה מבין שהכל מתחבר למקום הזה,
אז זה התפקיד של כל העולם.
אם מעבור אלי הראשי יצואל,
הוא אומר, אני רוצה את הבית, רוצה את הרשת יצואלית,
עד למצוא מקום לשם.
אז זה הסוד של המשכן.
מתוך המשכן אנחנו נגיע לעולמות של המקדש. בדרך כלל, שימו לב, המידות האלה,
יש להן כפולות
מאוד מאוד חוברות, איך זה יהיה הכפל בין המשכן לבין המקדש.
הכפל שיהיה 50,
יש לנו 10 אמות אורך, 10 אמות אורך ו-10 אמות גובה,
במשכן, במקדש זה יהיה 30,
שלושים, שלושים, וזה עולה עוד.
למה? כי בעצם יש כאן כפולה מאוד ברורה כנגד העולמות,
שהולך ונבנה בין המשכן לבין המקדש,
שאנחנו רוצים להגיע לקומה הפנימית והנכונה,
שהיא המקדש שאליה אנחנו חזרנו לארץ ישראל,
ובנינו את הארץ, יש כאן בנייה והכול, אבל מה חסר לנו עכשיו?
מקום המקדש, וזה בזה שנתברך, מתוך המשכן
נעלה לקומה הגדולה והפנימית,
שהיא בית מקדשנו, במהרה בימינו, אמן.
