אנחנו ממשיכים בדיבורים עצורים על פי הפלא יועץ.
וכן לא ידבר מילתא דמשתמא לתרי ענפא,
ואין יחשדו שומע אל אשר לא כיוון.
אדם יכול להגיד דבר, אבל זה יכול להשתמע לשני דברים,
דבר חיובי וגם דבר שלילי.
והוא אומר, אני סומך על מי ששומע שהוא כבר יבין למה התכוונתי.
אבל יכול להיות שהוא לא יבין את זה.
והדבר הזה כתוצאה מחוסר ההבנה,
הוא ישמע דברים לא טובים, הוא ייצור מחלוקת כזאת או אחרת כתוצאה מחוסר הבנה למה הוא אמר.
ואל יסמוך שהמבין יבין אחר העיון.
אתה אומר דברים, תגיד דברים ברורים.
לא שאפשר להבין את זה דבר והיפוכו.
עכשיו, הזהיר התנא ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע מתחילתו בחושבך שסופו להישמע.
כמה פעמים יוצא מחלוקת
ויש להבה מאשר ידבר דבר סתום ויחשדו שאומר שכמתו לרעה.
למה לא הבהרת את הדבר, אמרת דבר,
חשבו שזה דבר בדיוק הפוך ממה שאתה חשבת והתכוונת.
ועד שיגיד, כוונתו,
לא, לא, לא, התכוונתי לזה, עד שהוא יגיד את הדבר הזה,
אז המריבה מתחילה לצמוח.
אה, התכוונת להוא שדיברת? לא, לא התכוונתי.
אבל כבר מריבה כמו אש הולכת ומתלקחת,
השלבת עולה,
ומזה נוצרו מחלוקות ומריבות ו...
ו...
ומי יודע אם יאמנו דבריו או לא יאמנו.
לכן היזהר שיהיה דעת שפתיו ברור מללו,
ולא ימצאו מקום לטעות בדבריו ולחשדו לרעה,
כי הוא באמת לא התכוון, אבל הוא אמר את זה בצורה כזאת, שיכול להשתמע גם לצד השני.
לכן צריך מאוד לא להיזהר.
לפני שאתה מדבר, תחשוב מה אתה מדבר ואיך זה יישמע אצל השני.
שלא יהיו מחלוקות, בעיקר במשפחה.
שאלו אותי למה,
עם אנשים ברחוב כמעט לא מדברים.
עם מי מדברים בדרך כלל?
עם מי מדברים?
עם מי?
אתה מדבר עם אשתך?
אני
יודע מה שאני אומר.
היא יכולה להבין את זה בצורה לא נכונה, נכון?
הייתי מאוד לעמוד להיזהר בדיבור, לא לרבות בדיבור,
לדבר על המסכן, מחשבה,
ולחשוב תמיד מה תהיה התוצאה.
האם תוצאה כזה? זה מה שאומר הרמב"ן באיגרת המפורסמת לבן שלו.
כל דבריך,
כל אדם, בכל מקום, בכל זמן,
יהיו בנחת.
אז יש כאלה אומרים, מה זה בנחת?
נחת בשקט.
נכון, צריך לדבר בשקל, צריך לצעוק וזה.
אבל בנחת,
הבנה יותר עמוקה,
לגרום נחת.
אם אתה, זה יגרום נחת לשני,
דבר.
אבל אם זה יגרום לו צער,
מסיבה זאת או אחרת,
אל דבר. לא צריך לגרום צער,
בוודאי לא לגרום מחלוקות או דברים מהסוג הזה.
