בוקר טוב,
בשורות טובות.
כתוב בשולחן ערוך לגבי המקום שהאדם מתפלל,
השתדל אדם להתפלל בבית הכנסת
עם הציבור ביחד.
ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת,
הוא במילואים או
הוא לא מרגיש שלא משהו,
יכוון להתפלל בשעה שהציבור מתפללים.
אתה לא יכול לבוא לבית הכנסת, לפחות תתפלל בזמן שהציבור מתפלל, למרות שאתה מתפלל בבית או במקום אחר.
והוא עדין בני אדם הדרים ביישובים,
ואין להם עניין. היום יש חוות, קוראים לזה.
מה זה חוות?
שכמה חבר'ה לוקחים, עולים על איזה גבעה וזהו,
ואין להם עניין, מה לעשות?
אז מתי יתפללו? אין להם בית כנסת ואין להם עניין?
לפחות בזמן שביישוב הקרוב מתפללים בציבור,
בזמן הזה התפללו.
מכל מקום התפללו שחרית וערבית בזמן שהציבור מתפלל.
וכן, אם נאנס, אפילו לא התפלל בשעה שהתפללו הציבור,
הוא מתפלל ביחיד. לא נכון. אבל מה?
בית הכנסת ריק, פנוי.
אז כתוב שהאדם צריך להתפלל מבית הכנסת,
אז ביחיד,
למרות שהוא מתפלל ביחידות,
להתפלל בבית הכנסת, אף על פי כן, להתפלל בבית הכנסת. ככה פוסק השולחן ערוך.
המשנה הברורה מעריך קצת בעניין הזה.
החיוב הגדול הזה להתפלל עם ציבור בבית כנסת,
כמה הדבר הזה חשוב, אם זה מעניין אתכם.
מי זה מעניין אותו?
באמת.
טוב, נראה את זה.
אומר המשנה הברורה,
מדוע עם הציבור?
מפני שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילת הציבור.
תפילת היחיד, שאדם מתקיים ביחידות,
יכול להיות שבזמן התפילת היחיד אתה חושב על דברים אחרים?
יצא למישהו דבר כזה?
טוב, זה משהו אחר.
אבל יש לפעמים אנשים תוך כדי תפילה חושבים על דברים אחרים.
יכול לקרות דבר כזה?
כן, לא, תחליטו.
אז הייתי אומר, זה מאוס על הקדוש ברוך הוא.
אתה מדבר איתו,
ובאותו זמן אתה חושב על מישהו אחר.
זה כמו שאתה מדבר עם חבר שלך,
ואתה חושב על משהו אחר לגמרי.
חבר מרגיש שאתה לא מדבר עם כל הלב,
כי אתה חושב על מישהו אחר.
יכול לקרות דבר כזה?
זה לא נעים.
זה נקרא שהכדור ברוך הוא מואס בתפילתם של אלה
שאומרים מילים אבל חושבים על דבר לגמרי אחר.
אבל אם אתה מתפלל בציבור, זה בתפילת יחיד,
אבל אם אתה מתפלל בציבור, במניין,
בבית כנסת,
אפילו היה בהם חוטאים.
יכול להיות שבציבור יש כמה חוטאים?
בוודאי.
ציבור צדיקים בינוניים,
עשי טובות ורשעים, רשעים.
ציבור יש לו כוח,
שלמרות שיש שם אנשים שהם לא כל כך בסדר,
כציבור זה מבטל את העניין הזה.
והתפילה של הציבור נשמעת,
ולא ימנע
מלהתפלל עימהם.
לא יראה כמה, למרות שיש שם.
ואם יש לו שתי בתי כנסת,
אחד יש בו ברוב עם,
ובכנסת אחרת בקושי יש מניין.
מצווה להתפלל בו יותר עם הרוב עם עדרת מלך,
מלכו של העולם שם מתגלה.
כתבו האחרונים שאם יש באמת הכנסת של רוב עם,
רוב בלבול,
לפעמים יתרונו שם בכנסת גדול, אבל אנשים מדברים בינם לבין עצמם וכל זה,
וזה מבלבל. יכול לקרות דבר כזה?
אז מה עדיף?
ברוב עם למרות שהם מבלבל או במיד מצומצם ואפשר להתפלל בצורה נחומה יותר.
ואין אדם שאומר לא תפילה ולא קריאת התורה בגלל הדיבורים שם.
מותר להתפלל בביתו אפילו, בעשרה,
מאשר בכנסת כזאת שכל הזמן מדברים שם.
כן, נכון ליר, ברוך השם, בסיילתא נשמע, לא מדברים כאן.
בתפילה, בתפילת תמונה עשרה אפשר לשמוע את הזבוב מסתובב באוויר.
אבל יש בתי כנסת,
נכנס לי שם, אתה לא שומע כלום.
אני נוהג לספר שפעם הייתי בגלות באיזה ביקור של מצווה.
זה בכנסת ענק,
והיה שם פרזידנט, פרזידנט זה נשיא,
נשיא בית הכנסת כמובן.
לא הבנתי, מילא יש רעב בבית הכנסת, אבל מה זה נשיא בית הכנסת? מה התפקיד של הנשיא בבית הכנסת?
אז כשהגיע זמן התורה, קוראים בתורה,
ברגע שהתחילו לקרוא בתורה,
כולם דיברו אחד עם השני,
לא שמעו שום דבר.
אז הנשיא התרומם, עמד על הבמה, התרומם,
היה שם הסטנדר, דפק על הסטנדר,
שקט, שקט!
כולם שקט.
אחרי שתי דקות כולם מדברים.
הבנתי, זה מקצר, לא פשוט.
אנשים חושבים שבאים בית כנסת לדבר, יכול לקרות דבר כזה?
זה התפקיד.
אז אם יש בית כנסת כזה, תתפעל בעשרה בבית,
מאשר במקום שכולם מדברים וכל הדברים האלה.
ובית הכנסת ביחיד ובביתו בעשרה,
תפילת ציבור עדיפה,
תמיד.
אם יש לך את הבית כנסת, אתה מתפעל לבד,
בבית כנסת עצמו התפילה ביחיד
היא מעלה, למשל, אתה מאחר למניין,
ואתה נשארת לבד בבית הכנסת. אתה אומר, טוב, אני הולך להתפעל בבית. לא.
עצם העובדה שאתה מתפעל בבית הכנסת זה מעלה.
מקום, יש בו קדושה בבית הכנסת, למרות שזה היחיד.
אבל הוא אומר, אם זה היחיד,
אז הוא אומר,
תמיד בית הכנסת ביחיד ובביתו בעשרה,
תפילת ציבור עדיף, והעשרה עדיפה.
אפילו יכול, ואפילו יכול לשמוע קדיש וברוך הוא,
אפילו אחי, תפילת ציבור תמיד עדיף.
ומה זה תפילת ציבור? שאתה יחד עם הציבור.
כשאדם הוא יחד עם הציבור הוא אדם כללי,
בין שהוא מודע לזה, בין שהוא לא מודע לזה.
הוא חלק מהכלל.
במקום שיש עשרה יהודים מתפללים לקדושה,
אז לכן תמיד עדיף להתפלל בציבור.
ועיקר תפילה בציבור היא תפילת שמונה עשרה.
יש מדרגות בתפילה, יש פסוקי די זמרה,
יש קורבנות לפני זה, יש קריאת שמע, ברכותיה,
אבל הטופ, השיא של התפילה זה שמונה עשרה.
שמה בשמונה עשרה כולם צריכים להתאחד.
והשיא של שמונה עשרה לגלות לכם,
בינינו יישאר לגלות קדושה.
קדושה, כשאומרים קדושה,
קדוש, קדוש, קדוש.
כל הציבור ביחד, גם אלה שעומדים בשמונה, צריכים לשתוק,
להקשיב ולהזדהות עם הקריאה הנפלאה הזאת שנקראת קדוש קדוש,
שמלאכי השרת היו אומרים אותם,
כמו שהנביא ישעיהו אומר.
אז זה הצי שלנו.
מה זה קדוש? מי יודע?
מי יודע?
מה זה קדוש?
מישהו כאן קדוש?
אמרך ישראל כולם, מה?
קדושים.
כולם.
הרב צבי יודע, תמיד מביא את הגמרא, מסכת סנהדרין,
קדוש לעולם קיים.
מה זאת אומרת לעולם קיים? לנצח.
הוא תמיד קיים.
הקדוש ברוך הוא,
אנחנו משתנים כל אחד מאיתנו,
אבל הקדוש ברוך הוא קדוש, קדוש, קדוש, למעלה, בשמיים, בארץ, בכל העולם.
הוא תמיד קיים.
תשאלו אותי מאיפה אני יודע.
אני אמרתי היום, קדוש, קדוש, קדוש,
ואשם צורות מלוא כל הארץ.
מה?
מה?
כבודו מלא.
זהו.
זה השיא של התפילה.
האמונה שלנו שהקדוש ברוך הוא תמיד קיים.
בין שאתה קרוב אליו, בין שאתה רחוק ממנו,
זה לא משנה.
תמיד הוא קיים, וכבודו מלא עולם.
כל מקום שהוא, גם שאתה רואה, גם שאתה לא רואה, זה לא משנה.
אז זה השפיץ של כל ה-18 שאנחנו מתפללים,
אבל זה נושא בפני עצמו.
בכל זאת, אדם צריך לעשות כל מאמץ להתפלל בציבור,
ולא רק בציבור. אם הוא לומד בישיבה או באיזה מקום,
עדיף להתפלל במקום שאתה לומד,
לא רק בציבור.
למשל, יש כאן מישהו שהוא לומד כאן לפעמים.
מי?
אז עדיף שתתפלל כאן.
לא באוהל יצחק ולא בכל מיני מקומות אחרים.
בסדר?
ככה, בהלכה זה ככה.
הקב"ה שומע תפילה
של כל אחד, אבל של הציבור בפרט.
כשעם ישראל מתפלל, הוא שומע את התפילה.
תשאלו אותי מאיפה אני יודע,
אני לא אגלה לכם.
כל יום אנחנו רואים את זה בתפילה.
שומעת, ברוך אתה, שומע תפילה.
למרות שנדמה לך שאף אחד לא שומע אותך,
אבל הוא כן שומע.
הכל מתועד, הכל,
שום תפילה לא הולכת לאיבוד.
גם כשנראה לנו שהיא כזאת,
היא לא הולכת לאיבוד.
שאלו אותי מאיפה אני יודע,
זה באמת אני כבר לא אגלה לכם.
תפילות לא הולכות לאיבוד.
כל דבר טוב שאדם עושה מתועד.
הוא עומד לזכותו, לזכות כל עם ישראל, כל העולם כולו.
אשרינו, מה טוב חלקנו שאנחנו מתפעלים בציבור.
