שלום, ערב טוב, ברשות הרב
דיברנו אתמול על הפסוק
ועשו לי מקדש
ושכנתי בתוכם
וגם היום
נמשיך לברר את העניין הזה
ותחילה
דברי הרב ציודה זר צדיק לברכה בשיחותיו לאורות
אורות ישראל פרק א', סעיף ח',
סעיף שאנחנו בעזרת השם נקרא אותו בהמשך
כמבוא לעניין אומר הרב ציודה
יש קדושה משולשת בישראל.
יציאת מצרים היא המקור הלידה שלנו בתור עם סגולה.
אחרי זמן קצר מתגלה במתן תורה ובמעמד הר סיני מה עניין העם הזה,
מהי נשמתו, מה ערכו המיוחד.
כלומר, שתי הנקודות האלה של יציאת מצרים,
הלידה,
ומעמד הר סיני, הבגרות הנשמתית הרוחנית שלנו,
אלה אירועים
מאוד מכוננים בהופעת עם ישראל,
הופעת
גופו של עם ישראל והופעת נשמתו של עם ישראל.
אחר כך בפרשת תרומה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
אומר הרב סיודה הדבר השלישי הזה הוא שונה מקודמיו
בעוד
שיציאת מצרים ומעמד הר סיני היו אירועים היסטוריים,
זה,
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם,
זה כבר לא מעשה גדול וקדוש נורא ומיוחד כמו יציאת מצרים ומתן תורה,
אלא מציאות,
אלא תוצאה
שנמשכת ונמשכת בנצח ישראל בכל הדורות.
ושכנתי בתוכם,
מתוך "ועשו לי מקדש"
הדבר הזה הוא נצחי
כפי שיתבאר בהמשך.
ריבונו של עולם שוכן בתוכנו,
בתוך
כלל ישראל
ובתוך היחידים שהם הפרטים של אותו כלל,
ולכן מוצאים בחז"ל
לא זזה שכינה מכותל המערבי.
אחרי שיש שכינה,
זה דבר נצחי.
ולכל מקום שגלוי ישראל, גלתה שכינה עמהם.
כי ושכנתי בתוכם זאת מציאות.
מציאות בלתי פוסקת.
בהפטרה המקורית של פרשת תרומה,
לא כמו השנה שאנחנו נקרא את הפטרת שקלים,
עם או בלי נגיעות של שבת ראש חודש.
בחנוכת בית המקדש,
על ידי שלמה המלך בסוף תפילת שלמה נאמר ושכנתי בתוך עמי ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל.
הרב ציודה מוסיף,
על פי חז"ל, לעולם.
שכינה בישראל זאת העובדה של כלל ישראל, העובדה שיש כלל ישראל בעולם.
ומאיפה יודע הרב ציודה ששכינה זה כלל ישראל?
באורות.
אורות ישראל,
פרק א', סעיף ח'.
אומר הרב קוק,
אור השכינה הוא כנסת ישראל.
לעם ישראל
יש לא רק גוף לאומי,
מציאות
של מדינה, של מלכות, של ממשלה,
אלא למציאות הזו
קודמת נשמה,
כי גוף
לא יכול לחיות,
לא יכול להתהוות
בלי נשמה.
הוא גם לא יכול להתקיים אחר כך
בלי נשמה.
תמיד
כשאתה רואה גוף,
אל תהיה שטחי,
תחפש את העומק,
את מה שמחיה את הגוף,
את הנשמה המתלבשת
דרך הגוף.
זה נכון בכל פגישה
עם אדם פרטי,
וזה נכון כפל כפליים במבט
במפגש
בקשר
עם כלל ישראל.
זה מורכב יותר,
כי אתה פוגש
את הגוף של האומה,
ואתה פוגש אנשים שונים מהחברה שלך,
ואתה פוגש מפלגות אחרות,
כולן יחד מרכיבות את הגוף הלאומי,
אבל הרב קוק
רואה את השורש של הגוף הלאומי,
וזו נשמת ישראל.
אז אור השכינה הוא כנסת ישראל.
אז הנה יישום פרקטי, מעשי,
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
מה זאת שכינה?
זה עם ישראל.
אבל כשאני רואה את עם ישראל, אני רואה את הגוף
של עם ישראל,
אז הנה,
החל
מהעניין הזה של ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם,
אנחנו מבינים
שיש נשמה בגוף הישראלי.
והרב קוק מגדיר:
השכינה שהיא כנסת ישראל,
זהו האידיאל הישראלי,
השורה באומה כולה,
העושה אותה לחטיבה אחת בכל דורותיה.
מה מחבר את עם ישראל?
מה מדביק אותנו זה לזה,
לא רק בדור הזה,
אלא בכל הדורות.
הרי יש כל כך הרבה מפריד,
יש כל כך הרבה שונה.
אז מה כן מחבר אותנו,
מדבק אותנו, עושה אותנו לחטיבה אחת?
אומר הרב,
האידיאל הישראלי השורה באומה כולה,
הוא עושה אותה לחטיבה אחת.
אל תחפש מעל פני השטח את מה שמחבר.
זה לא מצוי כל כך, זה לא נראה,
וגם אם כן זה לא חזק,
מה שמחבר אותנו זה לא ההסכמה ולא הגישור ולא הפשרנות.
מה שמחבר אותנו באמת להיות גוי אחד בארץ,
זאת המהות הנשמתית.
הרבה אנשים מודאגים איך אפשר לחבר את האומה,
איך אפשר ללכד אותה דנים ודנים, אבל לפני שניגשים למשימה הזאת
צריך לדעת
שלא צריך לחבר את האומה.
אנחנו גוי אחד
בשורש נשמתנו,
רק בשורש,
ומה עם הגילוי?
אז שם
צריך לתקן,
שם צריך להעיר,
אבל לפני שאתה ניגש
אל מציאות ואל דיון, על חברה מפורדת.
אנחנו לא חברה מפורדת.
אנחנו גוי אחד בארץ.
יש אידיאל ישראלי.
אידיאה
זה שורש המציאות.
אנחנו פוגשים את המציאות,
את קצה הקרחון, ולפעמים אנחנו נבהלים מהפלגנות,
אבל בשורש
אנחנו אחד.
ולכן הרב קוק,
שהיה כל כך מלא באהבת ישראל ובאחדות ישראל,
עשה את המשימה הזאת
בקלות
כי הוא הלך מלמעלה למטה,
מהפנים אל החוץ.
הוא ראה את האידאל הישראלי המקשר את כולנו,
בין אם אנחנו יודעים אותו,
את האידאל הזה,
בין אם אנחנו מכירים, בין אם אנחנו לא מכירים,
בין אם אנחנו כופרים בו.
זאת מציאות.
אבל,
ממשיך הרב,
לא מספיק לדעת,
לא מספיק להאמין שאנחנו גוי אחד בנשמתנו.
צריך
לגלות את זה,
כי ככל שנגלה את זה בחוץ,
אז החוץ ירוויח מזה,
החיים ירוויחו מזה.
לכן אומר הרב,
כשהאורה הגדולה הזאת
מתגלה בארץ,
תחילת הפסקה,
אור השכינה הוא כנסת ישראל.
אבל האור הזה הוא תמיר ונעלם, הוא מכוסה.
איך מגלים אותו?
בחירה חופשית.
קודם כל, לומדים להכיר אותו,
ואחרי זה יש את כל דרכי התורה והמצוות
לחשוף אותו.
כשהאורה הגדולה הזאת מתגלה בארץ,
בארץ הכוונה במציאות,
אבל כמובן גם
בארץ ישראל.
כי מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ,
בחוץ לארץ אנחנו לא גוי אחד.
כשהאורה הגדולה הזאת מתגלה בארץ,
אז הכל מתברך.
אז כל המציאות מתברכת.
אנחנו מתברכים
והעולם כולו מתברך, כפי שהובטח לאברהם אבינו, ונברחו בך כל משפחות האדמה,
וכדברי האורחיים הקדוש,
אשרי עולם שאומה זו בתוכו.
הרב קוק מביא ציטוט
ממקורות קודש,
הוא כותב שהעולם כולו מתמלא אורה ועונג והוא מתרומם,
מתמלא שירה, מתמלא ברכה.
הכל,
למה?
מפני שכנסת ישראל יורדת לשרות בארץ.
כנסת ישראל זאת מציאות שמימית.
כנסת ישראל זאת מציאות פנימית.
כשהיא מתגלה בארץ,
אז האור הזה מאיר את כל המציאות.
תאיר ארץ מכבודיך.
הכל מתברך,
הכל מתנשא.
ברוך השם אלוהי ישראל מן העולם
ועד העולם.
ריבונו של עולם,
ברוך השם,
יש לו מתווך
אל המציאות הנפרדת, זה נקרא ישראל.
ברוך השם אלוקי ישראל,
וכשהקשר הזה מתממש ומתבטא ומתגלם בחיים המעשיים,
ברוך השם אלוקי ישראל עד למציאות למטה,
מן העולם ועד העולם.
שלום.
