שלום וברכה קהל קדוש, סליחה על האיחור.
ענייני כלל ישראל חשובים עמדו על הפרק,
ובכן אנחנו ממשיכים בספר נתיבות עולם,
מאת רבנו הגדול המהר"ל מפראג.
ואנחנו בנתיב
הלצנות. כן, אנחנו בנתיב הלצנות.
ב...
בפרק ב', בעמוד, במהדורת ברקוביץ', עמוד ת' ק' נ'.
ברוך ת' אדוני,
אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו.
אה?
מה אני יכול לעשות?
עכשיו,
בעמודה הסמלית.
אמר רבי שמואל בר נחמן, אמר רבי יוחנן,
זה במסכת עבודה זרה.
לפני כן ראינו דרשה אחרת,
ועל אותו פסוק. מה היא דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך?
וגומר, אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים זה אברהם,
שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה שרשעים היו.
שנאמר, הבה נבנה לנו עיר.
ובדרך חטאים לא עמד,
ומעמד אנשי סדום,
מפני שאנשי סדום חטאים היו,
שנאמר, ואנשי סדום רעים וחטאים.
ובמושב לצים לא ישב,
שלא ישב במושב אנשי פלישתים,
שאנשי פלישתים לצנים היו,
שנאמר,
ויהי כטוב ליבם, ויאמרו, קראו לשמשון וגומר.
זאת אומרת שכל הפסוק הזה,
שבתהילים בתחילתו,
נאמר על אברהם אבינו.
ואברהם מתרחק משלושה סוגים של אנשים פסולים,
מהרשעים,
מהחטאים ומהלצנים.
עכשיו, אפשר להבין את זה בכמה אופנים, כן?
מה זה בדיוק רשעים, חטאים ולצנים?
נאמר את זה בקצרה, הרשע
זה מי שסולם הערכים שלו,
הפוך מסולם הערכים של הצדיק.
בצדיק יש לו סולם הערכים, הסולם הנכון, אפשר לומר.
ואילו הרשע,
גם לו יש סולם הערכים,
רק שהוא הופכי לזה של הצדיק, לכן רשע זה הפך הצדיק.
לעומת החטאים,
האדם החוטא,
יש לו סולם הערכים כמו של הצדיק,
אלא שהוא נכשל.
הוא אומר, נכון,
הצדיק הוא בעל סולם הערכים האמיתי,
אבל אני לא עומד בזה,
זה החטא.
והלץ,
אין לו סולם ערכים בכלל.
הוא אומר, אין דבר חשוב בעולם כלל,
וזאת השקפה של לצים.
ההשקפה הזאת של לצים זה לאו דווקא צחוק, כן?
זה פשוט,
אז יכול להיות השקפת עולם מסודרת,
כגון למשל פילוסופיה אקזיסטנציאליסטית,
זרם של פילוסופיית האבסורד,
שטוענת שאין משמעות לכלום.
זה יכול להגיע לניהיליזם, כן?
מה?
זה הרס העולם, כן?
וזה מצוי מאוד גם בתרבות של ימינו,
דרך הוגים כמו פוקו, דרידה וכדומה.
מה?
כן,
הפוך.
כלומר, הרשע יש לו סולם ערכים הופכי לזה של הצדיק.
מה?
של הליצים,
יכול להיות, לא יודע, מה מצאת בו ש...
יכול להיות, בסדר,
אבל פה אתה מדבר על תלמידי תלמידיהם,
אנחנו מדברים על השורש,
מה אתה אומר?
אברהם אבינו מייצג את העמדה שמול שלושת אלה,
הרי האיש אשר לא הלך ולא עמד ולא ישב,
אז מה הוא?
הוא הצדיק.
מה הצדיק?
כי אם בתורת השם חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה.
עכשיו, יש...
כתוב, אשר פריו ייתן בעיתו,
ועלהו לא ייבול.
מה זה עלה שלא נובל?
עלה נובל בדרך כלל.
עלה נובל כי הוא נותן מקום לפרח והפרח לפרי.
אז יוצא לפי זה שבדרך אל הפרי יש אובדן.
העלה נובל.
ויש שהעלה לא נובל.
כלומר, גם מה שהוא לכאורה,
עץ הזית למשל,
זה מה שלכאורה הוא רק
תפל,
הוא רק אמצעי,
יש לו ערך של מטרה.
זה מה שנאמר על העצים בגן עדן, שטעם העץ
כטעם הפרי.
זאת אומרת שכבר בתוך האמצעי יש טעם של המטרה.
לא כן הרשעים,
כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח.
מה זה המוץ?
המוץ והחיטה גדלים ביחד.
כלומר,
כשהחיטה גדלה,
אתה לא יודע להבדיל בין המוץ לבין הגרעין.
אבל כשמגיע הזמן של הבירור,
נשאר הגרעין והמוץ הולך ברוח.
יוצא לפי זה שגורלם של הרשעים הוא גורל נורא,
כי במקום שיהיה עלה שלא נובל, הם העלה הנובל.
אבל בכל זאת,
הרשעים זה לא סתם אנשים,
כתוב על כן לא יקמו רשעים במשפט.
מה זה אומר?
שהרשע מגיע אל המשפט.
מגיע לו להגיע למשפט.
זאת אומרת שבוחנים את סולם הערכים שלו.
ומכיוון שיש לו מכלול של ערכים פקוחים,
יש לו זכות לעמוד במשפט כדי לברר
במה הייתה טעותו.
לכן,
על כן לא יקומו רשעים במשפט,
הם מגיעים למשפט.
וחטאים בעדת צדיקים.
כלומר, החוטא כן קם במשפט,
רק הוא לא עם הצדיקים.
מה זה אומר?
כי כיוון שסולם הערכים שלו הוא הנכון,
אז הוא לא,
אז הוא מגיע למשפט,
רק הוא לא,
כיוון שנכשל
איננו עומד עם הצדיק, אבל יש לו עמידה.
כי יודע השם
דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד.
מי חסר?
הלץ.
הלץ לא הגיע למשפט בכלל.
למה?
כי הגורל שלו כבר...
הרי כל המשפט הזה זה משפט לעולם הבא.
הלץ לא מגיע לשם בכלל,
כי
כבר בעולם הזה
הוא קבע את גורלו.
אין לו משמעות.
ברור?
אברהם, אם כן, עומד מול שלושת האופציות האלה.
עכשיו בואו נמשיך במהר"ל.
אברהם לא הלך עם לוט.
לוט הלך עם אברהם, זה משהו אחר לגמרי.
לא, זה בכלל לא אותו דבר.
וילך אברהם כאשר דיבר אליו השם.
וילך איתו לוט.
שרצה להבין את הנקודה הזאת.
לוט
זה אישיות
חשובה ביותר.
כי הוא על הגבול בין ישראל לעמים.
מה פירוש המילה לוט?
מכוסה.
זאת אומרת,
אתה עוד לא יודע מה יצא איתו.
מה יצא ממנו?
המשיח.
המשיח.
זאת אומרת, יש חוליית חיבור בין אברהם לאנושות.
אברהם נבדל מכל העולם,
כל העולם מעבר אחד,
אברהם מעבר אחד,
האנושות מהצד השני, ויש חוליית
קשר.
חוליית הקשר הזאת היא זו שמביאה גאולה לעולם.
אז אל תזלזל בלוט.
לוט בגמת ריאה קמה?
לוט בגמת ריאה?
ארבעים
ו... אז יש פה כמה דעות.
יש מי שאומר ארבעים ותשע,
יש מי שאומר ארבעים וחמש, ויש רוב דומה.
טוב, נלך על הרוב, למרות שזה
לא רוב מוחלט, אבל הרוב היחסי.
נלך על ארבעים וחמש, בסדר? גם בלי שזה האמת.
45 זה בגימטריה אדם,
אבל זה אדם המכוסה,
הוא לוט.
מה פירוש המילה לוט בארמית?
קללה, קללה.
זאת אומרת, ספק אדם, ספק קללה,
זה יתברר במהלך הדורות.
כלומר,
ועל זה נאמר דבר מאוד מעניין.
ויאמר השם אל אברהם,
לך לך מארצך ומולדתך ומבית אביך לארץ ישראל וכו',
ונברכו בך כל משפחות האדמה.
מה אומרים חז"ל, מה זה ונברכו?
שתי בריכות טובות יש לי להבריך בך.
כלומר, שני שתילים,
והם רות המואביה ונעמה המונית.
שימו לב שזה נאמר בראשית דרכו של אברהם.
כבר אז...
מצפים לחיבור שיחבר אותו לשושלת המשיחית.
אין אפשרות ששושלת משיחית בלי האומות.
בסדר?
בלי האומות.
טוב, אז איפה היינו?
אה...
אה, זה איך אתה אומר, כן, מקרב אחריך.
וזה, זה לא מייד,
ארבע דורות באמצע.
בין רות לבין דוד.
טוב, זו השאלה שם,
בין מי זה העלם,
האם ראוי למלכות או לא,
יש כל הדיון שהיה שם.
רציתי להוסיף על זה עוד משהו.
כן,
הרמב״ם אומר,
בהלכות דעות,
שכיוון שאדם דרכו להיות מושפע מהחברה שבה הוא חי,
צריך אדם ללכת
אצל הצדיקים ולא אצל הרשעים,
נכון?
ומאיפה הרמב״ם למד את זה?
מלוט.
שללוט אצל אברהם הוא בסדר,
כשהוא יוצא לסדום,
מתקלקל.
מזה אני לומד שאדם כמו לוט
צריך לשבת אצל אברהם.
שאלה הבאה, ומה עם אברהם עצמו?
איפה הוא יושב?
איפה יושב אברהם?
מה?
פשוט מאוד.
יש הבדל בין אנשים כמו לוט, לאנשים
כמו אברהם. יש אנשים שדרכם להיות מושפעים,
ויש אנשים שדרכם להיות משפיעים.
אם אתה מן המושפע,
אז תלך לאברהם.
אם אתה מן המשפיעים, אז תלך אצל הרשעים.
זה עניין של אופי.
מה?
היית לו ברירה?
מה?
מה, מה יעשה?
מה אתה
רוצה שיעשה?
טוב, דרש הכתוב, אז בואו נקרא עכשיו בתוך המהר"ל.
מספיק דרשתי עצמי.
דרש הכתוב הזה על אברהם מפני דכתיב,
אשר פריו ייתן בעיתו ועליהו לא ייבול וכל אשר יעשה הצליח.
וזהו אברהם,
כי פריו כל העולם.
זה מדהים, נכון?
מה הפרי של אברהם?
כל העולם כולו.
כי הוא ראש ואב המון גויים.
מה זה אב המון גויים?
מה פירוש המילה המון?
הרבה.
כן?
ככה הילדים אומרים, כמה ראית המון?
מה?
זה המולה, כן?
יש שאלה של הרעש שיוצא מן ההמון.
כל המון.
אבל מזה פועל זה בא?
מזה פועל זה בא?
להמות, נכון?
כהמות גויים יהמון.
מה זה להמות?
לא, זה לא לנהום.
לא,
יש להמם,
כן, והמם מהומה גדולה, אבל מה זה להמות?
זה להשתוקק.
דודי שלח ידו מן אחור ומעי
המו עליו.
אז יוצא שאב ההמון
זה מי שמרכז את כל ההשתוקקויות של האנושות.
יש בעולם השתוקקות, וההשתוקקות הזאת מרוכזת.
באיש אחד, הוא אב המון גויים.
מובן?
זאת אומרת, יש, אפשר לומר, בעולם יש תוכניות.
אפשר לקרוא לכל התוכניות שיש בעולם ניסיונות משיחיים.
בני אדם מנסים.
יש אידיאולוגיות, יש תרבויות,
והמטרה
של כל התנועות האלה זה להביא לעולם יותר טוב.
עולם יותר טוב קוראים לזה משיחיות.
וזה באופן עקבי נכשל.
זה מזעזע.
כן?
כל התרבויות הגדולות ניסו,
לא הצליחו.
אידאולוגיות ניסו, דתות ניסו, לא הצליחו.
אז מה זה המשיח?
זה מי
שמלקט
את כל ההפלות המשיחיות האלה.
לכן הוא נקרא,
הנה,
במסכת סנהדרין,
המשיח נקרא בר נפלה.
בן הנפלים.
כלומר,
הוא לוקח את כל ההפלות המשיחיות שהיו
במהלך ההיסטוריה ומעלה אותן לנקודת הצלחתה.
אני אביא לכם דוגמה אחת לצורך זה.
הקומוניזם.
הקומוניזם,
עד כמה שאני יודע,
הוא ניסיון משיחי שנכשל.
אז זה לא מזעזע.
אנשים השקיעו אנרגיות,
לפעמים מסרו את הנפש שלהם,
את החיים שלהם,
למשהו שלא מצליח.
מה?
מה לא מדויק?
יפה,
נשאר מזה משהו.
למשל, זכויות הפועלים.
נכון, זאת אומרת ש...
כן, זכויות העובדים.
זאת אומרת שבתוך כל הניסיון הכושל הזה,
יש לנו ניצוץ שאנחנו מעלים.
זאת אומרת,
המשיחיות היא איננה בלעומת הניסיונות האלה,
אלא היא באה להעלות את הניסיונות האלה.
זה המשמעות של אב המון,
בסדר?
אוקיי, אפשר להמשיך.
ובמדרש דרשו.
אשר פריו ייתן בעיתו,
זה ישמעאל,
ועליהו לא ייבול, זה יצחק,
וכל אשר יעשה יצליח, אלו בני כתורה.
ראיתם פה מדרש מפתיע?
הנה,
יש לנו פה מדרש מפתיע.
פריו ייתן בעיתו, ישמעאל,
עליהו לא ייבול,
זה יצחק,
וכל אשר יעשה יצליח,
אלו בני כתורה.
זה מה שיצא מאברהם, כן?
אברהם יש לו כמה פירות, ישמעאל, יצחק, בני כתורה.
למה אתה אומר שאנחנו עם צאילי ישמעאל?
לא, ההפך.
אם העלי הוא לא ייבול,
משמע שהעלי יש לו ערך גם בלי קשר לפרי.
אה, יפה.
אז מה זה הפרי של ישמעאל?
למרות שפה מהר"ל לא כל כך אוהב את הדרשה הזאת בעצמה,
הוא אומר,
ולאו דווקא כמה,
רק נקט קודם ישמעאל לפי שנולד קודם,
אבל עיקר קרא אצל יצחק,
שהוא הפרי,
שהוא חשוב יותר,
ועליהו לישמעאל עתה.
נו,
משכנע?
קצת קשה להשתכנע.
הייתי אומר דבר כזה,
המדרש כנראה רוצה לרמוז דבר מעניין.
כמה זמן לקח לישמעאל בהיסטוריה לתת את פריו?
הרבה זמן,
נכון?
כלומר, מלידת ישמעאל עד מוחמד,
לקח 1,800 שנה בערך, משהו כזה.
התקופה שהערבים בעצמם קוראים לה אל-ג'הילייה,
תקופת הבערות.
זאת אומרת,
הוא ייתן את פריו,
אבל בעיתו.
נתן פרי, נתן פרי בעולם, האסלאם.
לא, אנחנו לא הכי מרוצים מזה, יש הרבה פשלות,
כן?
כן, בדיוק,
כן, אבל,
מה?
כן,
כן,
כן.
אבל ועליו לא יפול זה יצחק,
שהוא בעצם העומד באמצע והוא מתקן את הכל.
כשישמעאל יכיר
בבכורותו או בירושתו של יצחק,
דיברנו על זה הרבה פעמים,
ואז אם אלה בני קטורה יצטרפו, כן?
ולאו דווקא, זו האפשרות להבין את זה,
כן?
כן?
בני קטורה.
בני קטורה...
זה העומדים באמצע בין ישראל לעמים, מדיין.
מדיין מבני קטורה,
ומשה במדיין נתגדל.
זאת אומרת,
זה התחום של התרבות הכללית להיווצרות גאולת ישראל.
בסדר?
כן, אם תרצה,
זה העומדים על הגבול.
מה,
בני קטורה הם מצריים?
איפה לקחת את זה?
מי?
מי?
מי? קטורה היא מצרית?
למה?
הגר, הגר היא מצרית.
מי אמר לך שקטורה זה הגר?
המדרשים,
זה לא פשוט.
יש מחלוקת במדרשים.
בסדר?
יש אומרים שקטורה הייתה מבני יפת,
יש ככה בילקוט שמעוני.
יוצא שלאברהם יש שלוש נשים, אחת מבנות שם,
שרה, אחת מבנות חם,
הגר, ואחת מבנות יפת, קטורה.
כן?
אז זה היסוד האוניברסלי של אברהם.
ואפשר לומר,
כי
דווקא כאמור,
כלומר,
אחרי שההערה לא כל כך אוהבת הפירוש,
הוא בכל זאת ינסה לחבר.
כי יצא לישמעאל כאמור אשר פריו ייתן עיתו,
וזה כי יש קשרים באומות ישמעאל.
ואותם הזכיר, אבל הקטורים לא הזכיר.
כש...
כן, זאת אומרת, כשמוסלמי
נאמן באופן אמיתי לאסלאם,
כלומר,
כשהוא צדיק,
הוא באמת צדיק.
אבל זה יחידים.
אני אספר לך סיפור.
רוצה
לשמוע סיפור?
רוצה לשמוע סיפור?
רבי יוסף משש,
שמעתם עליו?
עליו השלום.
אמן.
הוא היה רב באלג'יריה, בעיר טלמסן.
הוא בא ממרוקו,
אחר כך נהיה רב בעיר טלמסן,
בסוף ימיו היה רב ראשי של חיפה.
ובעיר טלמסן
הוא היה בקשר עם המופתי המקומי.
היה בקשר טוב.
כשהמופתי חלה,
הוא אמר,
היחיד שאני מרשה לו להספיד אותי זה רבי יוסף.
כי הוא ידע שכל החברה שבתוכה הוא חי
לא משהו-משהו,
מושחתים כולם,
הוא אמר,
אבל רבי יוסף משש,
הוא יכול להספיד.
מת המופתי, רבי יוסף הלך למסגד
והספיד את המופתי הזה.
מה עשה?
ה' מי יגור באהלך,
מי ישכון בהר קדשך, הולך תמים ופועל צדק וכו' וכו',
והוא הסביר כל קטע וקטע מה זה אומר בדיוק,
או בערבית או בצרפתית, לא יודע.
ובסוף הוא אמר,
וכל מה שהסברתי לכם,
זה חלה על האיש הזה.
עכשיו, מה זה אומר?
שלפעמים אתה יכול למצוא בתוך אומת בני ישמעאל,
צדיק,
יש דבר כזה.
זה קיים.
אז על זה אומר...
תגיד, אתה רוצה שנשנה את ההיסטוריה?
אני רוצה ש...
אתה רוצה שנשנה את העובדות?
עם עובדות לא מתווכחים,
בסדר?
טוב.
טוב, באמת, טוב.
אז בכל מקרה, אז מה שאומר כאן המהר"ל,
אשר פריו יתן בעתו,
יש לפעמים אצל בני ישמעאל כשרים.
בסדר?
במיוחד שהם לא עובדי עבודה זרה וכו'.
אבל הפחותים,
לא הזכיר.
שזה,
כנראה, הרוב.
אבל אצל יצחק, הזכיר ועליהו.
ואצל יצחק, אף העלים,
והם הפחותים,
שנקראו כך,
כדי אמרינן,
אליו עליה להתקיימו את כליה.
ועל זה נאמר, ועליהם לא ייבואו.
בסדר?
זאת אומרת,
זה מעלה,
ועליהו לי,
וזה המעלה ליצחק על פני ישמעאל.
כלומר, אצל ישמעאל אתה צריך למצוא את הבריא.
אצל יצחק, גם העלים.
אפילו הפחותים, ועליהו לא ייבול.
הפחותים נקראים עלים.
כמו שאמרו,
אי לאו עליה,
לא יתקיימו איתקליה.
בסדר?
וחילק את הרשעים לשלושה חלקים.
עכשיו, אנחנו חוזרים לפסוק.
לדברים. כן.
שאלה, אגב, מה זה איתקליה?
מה?
אז זה מה שקורה כשאתם לא משתדלים לדעת.
איתקליה זה אשכולות.
זאת אומרת, אי לאו עליה, לא יתקיימו איתקליה.
אם לא היו עלים,
לא היו אשכולות.
כל מי שעשה קצת בגפנים יודע את זה.
העלה שומר על הפרי.
כן?
אז העלים זה הפחותים, זה מה שזורקים בסוף.
אבל בצל יצחק, ועליהו לא ייבול.
ועל זה נאמר, ועליהו לא ייבול.
מה?
עלי גפן אוכלים אותם.
זה נכון.
לא, אבל יש כאלה שאומרים לא לאכול עלי גפנים בגלל שמתולע וזה.
טוב.
בסדר.
וחילק.
וחילק את הרשעים
לשלושה חלקים.
יש עושים בכוח מעשיהם,
ואלו נקראים רשעים.
כי הרשע נקרא בשביל כוח מעשיו,
שנאמר שבור זרוע רשע.
זאת אומרת שהרשע משתמש בזרוע,
זרוע החלק שמפעיל כוח.
כלומר, גודל זה רוע מעשה ופעולותיו.
ולכן אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים,
אלו אנשי דור הפלגה,
שהיו בונים מגדל וראשו בשמיים לעשות מלחמה
עם הקדוש ברוך הוא כמו שבבאר,
ואלו ראויים שיקראו רשעים.
כאשר הם מוסיפים לעשות מה שאין ראוי לעשות.
טוב,
זה כל הנושא של מגדל בבל,
מה הם בדיוק רצו לעשות,
למה הם רצו לעשות מגדל,
ואיך זה נלחם בקדוש ברוך הוא.
והמידה הרעה השנייה,
אשר הם מחסרים לעשות מה שראוי להם.
ואלו נקראים חוטאים,
כי חטא מלשון חסרון.
כמו שבארנו פעמים הרבה,
כתיב אנוכי אחסרנו,
שפירושו אנוכי אחסרנו.
ואלו היו סדומים,
אשר היו מחסרים שלא לתת צדקה,
ולא רצו לעשות דבר טוב לשום אדם,
עד שהיו מחסרים ממה שראוי להם לעשות.
זאת אומרת, זה האגואיסט.
החטא,
בתפיסה הזאת, כאמור, אנשי סדום רעים וחטאים,
חטאים שהם לא נותנים צדקה.
אז זה לא עשיית רע בפועל, זה מניעת הטוב.
והשלישי,
הוא החטא שאין במעשה ממש כלל.
רק ההוויה שלהם,
והוא דומה אל כת חוטאים שהם חסרים,
זה הליצנים,
כי הליצנות אין בפועל שלהם ממש,
ובוודאי חסרון נחשב.
והוא גם כן פועל, זה...
כמו הרשעים שפועלים עניין זר.
ולכך פועל הלצנות,
הוא שקול כנגד החוטאים והרשעים, כמו שהתבאר,
ולכן
זכר אותו אחרון,
שהוא קשה מכולם.
ודבר זה מבואר ואין להאריך יותר.
כן?
כלומר, זה, אחרי שהוא הסביר כל נתיב הלצנות,
הוא הסביר לנו שזה החמור ביותר,
הוא במסכת סוטה, ארבע כתות,
שאינם רואים פני שכינה,
כת חניפים,
כת לצים,
כת דוברי שקרים,
כת מספרי לשון הרע,
וביארנו זה בנתיב האמת.
ובנתיב התוכחה, לכן הוא לא חוזר על העניין.
עד כאן נתיב הלצנות.
מה עושים אחרי שגמרנו את נתיב הלצנות?
נתיב הבא שהוא נתיב
העושר.
אחרי המהר"ל אתה רוצה ללמוד מורה...
נישאר פה לכמה שנים.
מתי שיגמר, עד עד.
כן, נראה.
אולי יהיה לחץ בינלאומי.
כן, לא, אפשר לדעת, תראה.
זה כמו שנשאל השלג, השלג לא ירד, למה?
כי ניסי ארה״ב התנגד, פשוט.
טוב.
נו.
נו, ואז מה?
נו, ואז מה?
אבל אין צדיקים שמה.
אפילו אברהם אמר,
אולי יש 50 צדיקים בתוך העיר,
מה אתה?
התגדלתי, כמו אברהם אבינו. חייב אדם לומר,
מתי הגיעו מעשיי למעשי אבותיי,
אברהם,
יצחק ויעקב.
לא להסתפק ב...
לחיות בעדה לדמות, לא.
טוב, אנחנו עוברים לנתיב העושר.
זה טוב.
כן, האם זה טוב להיות עשיר?
זה טוב להיות עני?
לא, אז מה צריך?
זה מה שאמר במשלה, ריש ועושר אל תיתן לי, נכון?
כי הריש יכול להעביר את האדם על דעת קונו,
העושר מביא את האדם לגאווה,
לכן הטריפני לחם חוקי.
אבל מה נעשה?
שיש עשירים בעולם.
אז מה, עשירים זהו, הלך עליהם.
למשל, אברהם אבינו היה עשיר.
אז זה לא בסדר?
ברור שלכל סיטואציה שבה אדם נתון,
יש התמודדויות,
בסדר?
כלומר,
לעומת למשל הנצרות הקתולית במיוחד,
שחושבת שהעשירות היא דבר רע,
מעולם לא מצאנו ביהדות שהעשירות נחשבת לדבר רע,
אף פעם.
זה אפילו טוב.
כלומר, אין הנבואה שורה, אלא עשיר.
אם אדם לא עשיר,
יבוא אדם לבית הדין, יגיד,
שלום, אני נביא.
כן?
מה המצב של החשבון בנק שלך?
אתה במינוס?
נו,
לך, לך.
כשיהיה לך כסף בבנק, תדבר איתנו.
בסדר?
עשיר הוא שמח בחלקו,
סימן שיש לו חלק.
הוא שמח בחלקו שיש לו.
רגע, רגע,
אדם שהוא מיליארדר,
אבל הוא לא שמח בחלקו,
הוא לא עשיר.
זה הכוון.
כי,
לא, הוא נורא מסכן.
כלומר,
יש לו הרבה,
אבל הוא לא שמח,
אז בשביל מה זה טוב?
כן, זה הכוון.
בספר משלי,
אל תיגע להעשיר מבינתך חדל.
מה זה אומר?
שלמה המלך, עליו השלום, רצה לומר,
שאדם לא יהיה רודף להגיע אחר העושר,
רק שיהיה מסתפק במה שנתן שנתברך אליו, ולא ירדוף
בכוח ובחוזקה להתעשר.
אז איך אדם מתעשר?
בקלות.
אם אדם מתעשר בקלות, מה טוב?
אבל אם בגלל זה הוא מכלה את הכוחות שלו,
לא שווה,
לא כדאי. רק שיהיה מסתפק במה שנתן שנתברך אליו,
ולא ירדוף בכוח ובחוזקה להתעשר,
ואמר,
מבינתך חדל.
כמו שהזהיר שלא ירדוף אחר העושר,
כך הזהיר שלא ירדוף לקנות חוכמה ותבונה,
אשר אינה ראויה לו, וירצה להשיג מעצמו את דעתו,
רק יקבל מרבו.
זאת אומרת, מה זה בינתך?
המהר"ל פה רומז, פילוסופיה.
כלומר, אתה חושב שעל ידי השכל שלך תגיע אל האמת.
תשובה, לא, זה לא יביא אותך,
כי השכל האנושי מוגבל,
ולכן אתה צריך לקבל חוכמה ותבונה מרבך.
כי השגת הבינה אינה לפי מדרגת האדם,
רק יעמוד האדם במדרגה אשר ראוי לאדם,
חכמה מבינתך חדל,
ולא ילך אחר תשוקתו.
ואלו שני הדברים, דהיינו, העושר והחוכמה.
הם דומים לגמרי בעניין זה.
אגב,
יש לציין, המהר"ל היה גם חכם וגם עשיר.
מה?
כן, דרך אשתו.
אשתו הייתה עשירה.
והוא עצמו היה חכם.
הבעיות כן, עשו לו.
אתה יודע למה עשו לו בעיות?
כי הוא היה צודק.
מי שצודק, לא שולחים לו על זה,
כן?
ואלו שני דברים, דהיינו,
העושר והחוכמה.
הם דומים לגמרי בעניין זה,
כי כשם שהעושר הוא זולת האדם וקניינו,
וכך החוכמה הוא זולת האדם והוא קנה החוכמה, וזה שאמר,
אל
תיגע להעשיר מבינתך חדל.
זאת אומרת, יש באותו פסוק
שני קניינים שאדם יכול להשיג אותם, העושר והחוכמה,
ושניהם אין ראוי שהאדם ישתעבד לזה.
נשאלת השאלה,
האם זה קל להיות עשיר?
התשובה היא שכן,
כן, זה קל להיות עשיר,
אם האדם מקדיש את כל חייו רק לזה.
אני מדבר על עשיר, כסף.
רגע,
ובמיוחד אם אתה חי בחברה
שהיא רואה את ההצלחה בזה.
אז לא תמיד מצליחים,
אבל
באופן כללי,
מי שמקדיש את חייו למימד אחד של החיים,
הוא משיג את זה.
שאלה הבאה, האם זה קל להיות חכם?
כן, זה קל,
אם האדם עוסק רק בזה.
כלומר,
אם האדם,
כולו כולו,
רצון להשיג את החוכמה,
והחברה שבה הוא חי מעודדת את זה,
אז הוא יהיה חכם.
מה?
שמעת על חוק עשרת אלפים השעות?
אבל אם אתה משקיע אותם,
אתה תגיע, נכון?
זאת אומרת, להיות חכם
זה קל, להיות עשיר זה קל.
מה קשה?
בסדר,
אבל באופן...
לרוב, גם הטיפש,
אם הוא
עוסק הרבה בחוכמה, ישיג חוכמה, כלשהי.
עכשיו, אני שואל את השאלה, מה קשה?
לעשות שניהם.
למה?
כי הכיוון...
הכיוון ההתעניינות של העשיר
זה כלפי הארץ,
והכיוון של החכם זה כלפי השמיים.
קשה לפנות בבת אחת לשמיים ולארץ,
למעלה ולמטה.
אז
אדם שמצליח להיות גם חכם וגם עשיר,
סימן שהוא גיבור.
ואמרו חכמים, אין הנבואה שורה, אלא על חכם,
גיבור ועשיר.
כלומר, הוא צריך להיות אדם שלם.
ואז כדי להיות אדם שלם,
הוא
צריך להיות בעל תפיסה אחדותית,
מונותאיסטית, שהוא בה כולל את הכל.
נכון,
יפה, יפה.
במקדש יש לך
עושר וחוכמה משני הצדדים,
והפנייה אל השם היא באמצע בין שניהם,
נכון?
כי הרי אדם עומד מול המנורה שכנגד החוכמה היא משמאל,
השולחן שהוא מצד העשירות ימין,
והוא פונה ישירות אל קודש הקודשים.
הסימן שהוא לא פוסל לא את זה ולא את זה,
רק הוא לא מכוון לא לזה ולא לזה.
בסדר? אפשר, כן.
אם רוצה להיות עשיר כדי ללמוד תורה,
זה יכול.
טוב, יאללה חבר'ה, בואו נתקדם.
וכן, בדברי חכמים.
ייקרא עני בין שהוא עני ממש ובין שהוא עני בתורה.
כמו שאמרו, מהי עניות?
עניות של תורה.
וכן ייקרא עשיר, כאשר הוא עשיר בחוכמה.
כי כמו שהעשירות שנחשבת קניינו של אדם,
כך תיקרא חוכמה קניין לאדם.
וכן אמרו,
אין
זקן אלא
שקנה חכמה.
זאת אומרת,
בסופו של דבר,
הקניינים בין החומריים בין הרוחניים נקראים קניינים.
והכתוב שאמר אחר זה, הפסוק שמיד אחרי זה במשלי,
התעיף עיניך בו ואיננו,
כי עשה יעשה לו כנפים כנשר ויעף השמים.
והכתוב הזה על שניהם מוסב,
שרצה לומר, כי אם יעשה זה
כאשר יגיע להיות עשיר ולקנות על ידי בינתו,
עשה יעשה לו כנפים כנשר ויעף השמים.
מפני כי העושר הזה והחוכמה הזאת אינם מצד האדם,
שאינם רואים אל האדם.
כלומר, יעיף.
אתה תשיג חוכמה, תשיג עושר, בסוף זה יעוף.
ומאחר שאינם ראויים אל האדם,
אינם נשארים אצל האדם,
והם פורחים ממנו ולא נשארים עם האדם.
ולכך זכר שני דברים.
כנשר
וכעוף השמיים.
ונשר אמר כנגד החוכמה היתרה,
שלא יבקש לדעת ולהבין סתרי תורה וסתרי חוכמה,
ואין לו עסק בנסתרות,
שהם אינם ראויים לו,
כי החוכמה הוא לעליונים.
ולכך אמר שיעשה לו כנשר, שהוא עוף פורח למעלה.
כלומר שיסור ממנו החוכמה שאינה שייך לתחתונים,
רק לעליונים.
וזכר עוף השמיים כנגד עושר בממון,
כי גם העושר ראוי שיהיה מן השמיים,
לא מן האדם עצמו.
ואם יגע להעשיר,
עושר הזה יעשילו כנפיים לסור ממנו,
כמו עוף השמיים,
שהוא יצא לאדם,
הוא מסתלק ממנו,
כך תוסר ממנו העושר.
ולקמן נפרש, כי שניהם אמר שלמה על העושר,
כמו שידבר,
אבל ראוי לאדם,
שיהיה מסתפק במה שיש לו,
מבלי שירדוף אחר העושר,
והמידה הזאת היא עליונה מאוד, ורבותינו ז"ל
הגדילו המידה הזאת להעלות אותה מאוד.
אה?
חוכמה אנושית, כן.
כן, זה...
הסוף של החוכמה האנושית זה אובדן החוכמה.
והרי היה גדול הפילוסופים בעת החדשה.
כמו?
לא.
קאנט.
קאנט הוא היה הראשון ששאל את השאלה האפיסטימולוגית הבסיסית.
הוא שואל,
לפני שאנחנו דנים מה החוכמה מלמדת אותנו,
בואו נדון מהי חוכמה בכלל.
כן, ואז הוא כתב ספר כזה שמן,
ביקורת התבונה הטהורה,
כדי לדעת מה אפשר לאדם לדעת באופן כללי.
כן,
זה כמו שאדם יש לו פטיש,
עוד לפני שהוא דופק מסמרים,
הוא שואל את עצמו
למה הדבר הזה יכול לשמש.
אותו דבר אומר קאנט,
בוא נבדוק מה האדם יכול באופן עקרוני לדעת.
והמסקנה?
שום דבר.
כן, כן, כלומר, חוכמת ידיעה.
גם חוכמת התורה.
אם אדם לומד תורה בתור חוכמה ולא בתור תורה,
אז יהיה כמו כל חוכמה.
כן, קוראים לזה אדם מלומד.
הרי כי זה מה שכתוב בגמרא,
הרי שיש בידו מקרא, משנה, תלמוד והלכות ואגדות,
ולא שימש תלמידי חכמים.
הרי זה עם הארץ.
אז מה זה עם הארץ לפי הגמרא?
אדם מלומד.
שהוא יודע הרבה מאוד תורה,
אבל הוא רק למד את זה כחוכמה.
ולכן הרב אשכנזי היה אומר, רב זה מי שהיה לו רב.
מי שלא היה לו רב,
הוא לא רב.
כן, עכשיו, אלא הוא חכם.
עכשיו,
לגבי,
אבל צריך להבין,
מה עשה בעצם
עמנואל קאנט,
המהפכה הקנטיאנית,
הייתה בעצם התמוטטות והתפוררות של כל הפילוסופיה.
כי בסוף הוא הגיע למסקנה שכל ההכרות אינן אובייקטיביות.
ולכן אתה לא יכול לדעת אמת אבסולוטית,
אפריורית, מה שנקרא.
זאת אומרת,
זה בדיוק מה שאומר המהר"ל,
החוכמה תסרח.
סובייקטיבי, שזה על פי המסתכל,
על פי המתבונן.
כלומר,
מה אני יכול לדעת מדבר?
אני יכול לדעת מדבר רק מה שאני יכול לדעת.
אז זה אומר שאני אף פעם לא יודע את הדבר עצמו.
בסדר?
טוב,
אחר כך היו ניסיונות אחרי קאנט לבנות מחדש את ההריסות.
אבל זה לא,
לא הגיע רחוק.
טוב.
טוב,
אז גמרנו את החלק הראשון של פרק א'.
מה נעשה?
נמשיך בפעם הבאה.
שלום.
