כן,
היה קצת,
זה טוב.
אז אנחנו רוצים להתחיל, רבותיי,
מתחילים השבוע,
ברוך השם,
מתחילים רצף של פרשיות שעוסקות בלב ליבו,
לב ליבה של האומה הישראלית.
זה המשכן,
אמנם אצלנו זה יהיה המקדש בעזרת השם ואת המקדש,
אבל במדבר זה היה המשכן
שהוא נמצא בלב, בלב שלנו, ובו יש את השראת השכינה.
יש חמש פרשיות על המשכן, כן?
תרומה תצווה.
תרומה תצווה,
זה הפרשיות שמדברות על הציווי,
ויקל פקודי,
זה על העשייה של המשכן,
ובתווך באמצע יש פרשת כי תישא,
יש שם מתחילת העגל,
אבל יש שם גם כן נושאים של המשכן.
טוב,
אז אנחנו רוצים מככה לדבר קצת על המשכן,
ולדבר על חומרים שממנו עשוי המשכן, ויותר נכון,
על החומר שממנו לא עשוי,
לא עשויים לא המשכן ולא בית המקדש.
על איזה חומר אנחנו מדברים?
יש...
כל מי שעוסק ב...
לא צריך לעסוק,
כל מי שקצת מסתכל על בנייה,
בנייה בימינו, אז אחד החומרים המרכיבים המרכזיים של הבנייה,
מה זה?
אחד המרכיבים המרכזיים של הבנייה זה ברזל.
הברזל הוא,
עושים ממנו פלדה ומכינים ממנו את היסודות של ה...
זה גם את השלד של המבנה בדרך כלל וגם את היסודות.
צריך ברזל כדי שזה יעמוד בצורה חזקה וטובה
כמו שצריך.
זה חומר מאוד חשוב לבניית בניינים וזה.
ודבר פלא,
אבל התורה משמיטה את החומר הזה מהבנייה של המשכן,
וגם של הבנייה של המשכן,
ונדבר עוד מעט על זה של המקדש.
זה עולה.
אז אתה אומר שלא היה ברזלים בתקופה ההיא.
היה, היה, היה ברזלים.
בטח שבבית המקדש היה ודאי,
אבל גם במשכן כנראה שכבר היה,
זה לפי ההיסטוריה.
בית המקדש ודאי שהיה.
אבל אנחנו רוצים לדבר יותר על ברזל בבית המקדש,
כי המשכן עוד אפשר יותר להבין שלא היה בו ברזל,
משהו עראי יותר,
הוא
משהו עראי, כן?
כמה משכן היה אפשר,
יש מקומות שנראה במפרשים שהיה יותר נכון לבנות אותם מברזל דווקא.
הרי כן היו מתכות במשכן,
היו מתכות, איזה מתכות היו?
זה הבעיה,
בטח,
כסף,
נחושת,
היו מתכות,
לא שלא היו מתכות.
על ברזל לא היה,
כן?
דווקא ברזל לא היה.
טוב,
אז אומרת התורה,
ובאמת,
את ההערה הזאת מאירים כבר חז"ל,
מסיימים על הנקודה הזאת שברזל לא עוזר.
אומרת התורה,
וידבר ה' אל משה לאמור,
כן,
דבר אל בני ישראל,
ויקחו לי תרומה
מאת כל איש אשר ידבנו לבו,
תיקחו לי תרומתי,
וזאת התרומה שתיקחו מאיתם זהב,
וכסף ונחושת.
הנה שלושה סוגי מתכות,
ותכלת וארגמן, תולעת שני ושש ועיזים,
ויש אחרי זה עוד רשימה של דברים,
של להביא צמר ולהביא פשטן, ולהביא כל מיני דברים.
עורות אלים מאדמים ועורות תחשים וכל זה להביא למשכן.
אבל באמת החומר הזה של הבנייה, של הברזל,
החומר הזה לא מופיע, לא מופיע.
אז,
ובאותה תקופה היה ברזל,
כן,
רואים את זה גם לפי חז"ל.
אז באים חז"ל ואומרים באמת,
הם מקשרים את המתכות האלה של המשכן,
הם מקשרים אותם בעצם...
לארבעת המלכויות, כן?
יש בספר,
בואו נקרא קצת את המדרש פה,
במדרש רבא אומר,
זהב וכסף ונחושת, אומר ככה, זהב זו בבל.
כלומר, יש לכל,
כל אחת, יש ארבעת המלכויות, הרי זה בבל, פרס.
יוון ואדום, כן, ואדום, שרשרת המלכויות
ששלטו במהלך ההיסטוריה,
אנחנו מתקרבים לפורים,
זה מאוד קשור לפורים הדבר הזה גם, כן,
שפרס ומדי נמשלו לכסף.
ובכל מקרה,
אז
כל מלכות יש לה איזושהי בחינה שמאופיינת במתכת,
והבחינה שלה שייכת לבית המקדש ולמשכן בצורה כזאת או אחרת.
הבחינה של המלכות הזאת,
של בבל,
זהב,
היא שייכת לבית המקדש בצורה מסוימת.
כן, הנה, זהב זה בבל.
למה זהב זאת בבל?
שנאמר,
הוא צלמא ראשא די דהבא.
אתה רשע, את הוא ראשא די דהבא.
יש בחלום,
נגיד זה ממש בקצרה,
אין לנו זמן להאריך בזה,
אבל בספר דניאל מסופר על החלום של נבוכדנצר,
כן,
בקצרה מאוד.
הוא חלם על דמות,
כן, דמות אדם,
פסל,
פסל מאוד גדול,
שהיה לו ראש מזהב,
בסדר? חזה וזרועות מכסף,
ירחיים מנחושת ושוקיים מברזל,
ואחרי זה יש גם גמרת החרס.
אז זה ארבעת המלכויות, ארבעת המלכויות האלה.
אז הוא אמר לו,
דניאל פתר לו את החלום,
הוא אמר לו,
את הוא ראשא די דהבא.
הוא גם גילה לו מה החלום וגם פתר לו אותו דניאל.
הוא אמר לו,
אתה הוא ראש הזהב,
אתה הוא ראש הזהב,
כן?
אתה ראש הזהב,
אז רואים שנבוכדנצר שייך לראש,
מלכות בבל וגם הזהב.
אחר כך החזה והזרועות זה הפרסים,
זה הפרסים,
זה קשור לפורים,
כן?
ואחר כך הנחושת זו מדי, זה יוון, סליחה.
אז זה מה שאומר, המדרש אומר, כסף זו מדי.
אז מבחינה של מדי גם יכולה להיכנס למקדש,
גם מבחינה של מדי,
כן?
חדוהי ודרעוהי די כסף, כן?
החזה והזרועות שלו מכסף.
נחושת זו יוון,
שנאמר מעוהי וירכתהי די נחש, כן?
המעיים והירכיים מנחושת.
אבל ברזל,
אין כתיב כאן,
אומר המדרש,
לא כתוב ברשימת המצרכים של המשכן,
לא כתוב ברזל.
למה לא כתוב ברזל?
אומר המדרש, אין כתיב כאן,
לא במקדש ולא במשכן.
לא במקדש ולא במשכן,
לא כתוב ברזל.
למה?
שנמשל בו אדום,
שהחריבו בית המקדש.
כן?
הברזל זה שייך לכוח של אדום.
והכוח של אדום זה כוח שהוא לא יכול להיכנס לבית המקדש.
הוא לא שייך לבית המקדש,
הוא לא יכול להיכנס לשם.
הכוח של אדום.
בסדר?
וזה צריך להבין למה.
מה כאילו מיוחד בברזל,
כן,
שלמה דווקא הוא לא ייכנס לזה.
אז המדרש שם נתן לנו כיוון,
אמר זה הכוח המיוחד של אדום.
נכון?
יש בו דמים, אתה צודק, נכון?
זה כאילו הכיוון שאנחנו רוצים קצת לפתח את הנקודה הזאת.
טוב,
אז באמת,
אז זה רק דיוק שלא כתוב ברשימת החומרים,
שלא כתוב ברזל.
אבל איפה אנחנו רואים ציווי מפורש
לא לבנות עם ברזל במשכן או במקדש?
מה אנחנו רואים?
לא תניף עליה ברזל, על מה זה נאמר?
על המזבח, שימו לב.
בואו נדייק, רק במזבח יש ציווי לא לבנות עם ברזל.
זה עכשיו דבר שונה.
עד עכשיו דיברנו לבנות עם החומר,
להשתמש עם החומר ברזל לבנייה עצמה.
כמו שהמזבח עשוי מנחושת, כן?
היריעות מאיזשהו,
כן,
מהצמר שש,
מהתולעת שני וכל זה.
אז חומרים, להשתמש עם חומר הברזל למקדש או למשכן.
אבל האם אפשר לבנות עם כלי ברזל?
לבנות עם כלי ברזל זה עוד משהו,
זה עוד דיון.
אפשר לבנות עם כלי ברזל.
אז באה התורה ואומרת,
תראו התורה ואומרת בספר דברים,
ובנית שם מזבח לאדוני אלוהיך,
מזבח אבנים,
לא תניף עליהם ברזל,
על המזבח אסור להשתמש באבנים עם כלי ברזל.
אסור לסתת אותם עם כלי ברזל על המזבח.
יפה.
אבנים שלמות תבנה את מזבח אדוני אלוהיך,
והעלית עליו עולות לאדוני אלוהיך.
אבנים שלמות ולא על ידי חיתוך של ברזל.
ובספר שמות כתוב, בסוף פרשת יתרו,
כתוב ככה,
ואם מזבח אבנים תעשה לי,
לא תבנה אתן גזית,
כי חרבך הנפת עליה ותחללה.
אז לא תבנה אתן גזית,
כי חרבך...
מה זה גזית?
מה זה גזית?
אה?
כן, אבל זה מלשון, מה זה?
אז זה מלשון,
רש"י כותב,
גזית,
זה מלשון לגזוז,
גזיזה,
כן?
רש"י אומר, גזית,
לשון גזיזה שפוסלן ומקטטן בברזל.
לכן, אם יוצאת מסותתת, אתה מקטט אותה עם ברזל, כן?
אז לא לבנות עם אבני גזית שפוסלים אותם עם ברזל,
ואתה תחלל, כי חרבך נפצה ותחללה.
אתה מחלל את המזבח ככה.
למה אתה מחלל את המזבח?
כאן רש"י נותן לנו, מתחיל לתת העיקרון.
מה העיקרון?
אומר רש"י,
כן,
הברזל,
הברזל בעצם עושים איתו כלי מלחמה.
הברזל שייך למלחמה, שייך לדמים,
שייך לשפיכת הדם,
להרס שיש באנושות,
ההרס,
מאבקי דמים שיש בין עמים,
לשם שייך הברזל.
אז לכן אומר רש"י שיש כאן לימוד,
שאם הנפת עליה ברזל חיללת,
למה שהמזבח נברא לעריך ימיו של אדם,
והברזל נברא לקצר ימיו של אדם,
אין זה בדין שיבוא מקצר על המעריך.
בסדר?
אז הברזל הוא מקצר ימיו,
הוא מביא לנו את המלחמות,
את ההרס,
והמזבח הוא מעריך ימיו של אדם.
לכן הציבוי, שימו לב, דווקא על המזבח.
רק את המזבח לא לבנות עם ברזל.
כן?
אבל שאר הדברים,
האם אפשר לבנות את שאר המקדש עם ברזל,
מה אתם אומרים?
למה לא?
לכאורה כן, לכאורה כן אפשר.
היית רואה את הכותל שיש שם ציטוט של...
אה,
אתה אומר היינו רואים את הכותל שיש בו ציטוט,
בסדר,
אז בואו נראה,
בסדר, בסדר.
אז כן, אז המזבח מביא...
מעריך ימיו,
והברזל הוא לקצר ימיו,
ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל אליו לשמיים,
לפיכך לא עברה אליו כורת ומחבל. אתה אומר, הברזל זה כורת ומחבל.
הוא משחית, הוא כלי הרס, כלי משחית.
בסדר?
ו...
כן, וכך גם מסביר הרמב"ן.
הרמב"ן אומר,
רק הרמב"ן עכשיו רוצה לפתוח את היריעה לכיוון בית המקדש.
אתם יודעים שהפרשה מדברת על המשכן אמנם,
וההפטרה על מה היא מדברת?
ההפטרה של פרשת תרומה,
על מה היא מדברת?
על בניין בית המקדש.
והשם נתן חוכמה לשלמה, כאשר דיבר לו,
ויהי שלום לכם ולשלמה וכל זה,
ואז יש תיאור של בניית בית המקדש.
זה ההפטרה של פרשת תרומה,
זה מאוד מתאים לפרשה.
זה בניית המשכן,
זה בניית המקדש, מאוד מתאים.
כן?
אמנם השנה זה לא, השנה דווקא זה לא תהיה ההפטרה,
אז אנחנו עם פרשת שקלים, בסדר?
פרשת שקלים,
אבל בדרך כלל זה ההפטרה של פרשת תרומה היא נקראת,
זה מיוחד.
בכל אופן, אז בהפטרה גם כתוב פסוקים על ברזל,
בבניית המקדש,
פסוקים על ברזל,
ואנחנו רוצים קצת לעקוב אחרי הפסוקים האלה
ולראות דברים מאוד מעניינים בקשר לבניית המקדש,
בית המקדש עם ברזל,
והמון עומק שיוצא מהדברים האלה.
המון עומקים שאפשר לקחת מהם, ללמוד מהם הרבה.
אז
אומר הרמב"ן ככה,
קודם כל הוא מתחיל עם האיסור לבנות עם ברזל להניף על המזבח,
כן?
אומר הרמב"ן,
ואני אומר כי טעם המצווה בעבור היות הברזל חרב והוא המחריב העולם.
הנה, שמעתם?
למה נקראת חרב חרב?
מצד מלישון חורבן?
מלישון חורבן.
החרב מביאה חורבן, החרב זה חורבן, בסדר?
כלי נשק זה חורבן,
מביא הרס, מביא שפיכות דם.
הרג,
השמדות,
דברים לא טובים,
החרב מביא חורבן.
ולכן נקרא כך, עכשיו אומר הרמב"ן, והנה עשיו,
עשיו זה מלכות, מדרש שאמר לנו על אדום,
עשיו הוא אדום,
ולכך, והנה עשיו, אשר שנאוֹ השם.
כן?
כתוב, עשיו שנאתי,
הוא היורש החרב שאמר לו,
ועל חרבך תחיה.
למי ניתן את כוח החרב? מי מביא את החורבן לעולם?
עשיו, הוא,
על חרבך תחיה.
ודאי הוא מביא את החורבן,
הוא מביא את ההרס לעולם.
ולכן לא יובא בית השם,
לכן לא מביאים את החרב,
לא מביאים את הברזל לבית השם.
וזהו טעם שהזכירו הכתוב בפירוש, אשר לא תבנה את אבני גזית.
כי בהניפך עליהם שום ברזל,
לעשותם כן הנפת עליה חרבך,
מרצח ומרבה חללים וחיללת אותם.
כן,
זה גם, חיללת מלשון חללים.
ואז הוא מוסיף, הוא אומר,
ומפני זה לא היה במשכן ברזל, אין במשכן ברזל.
תשאלו, איפה, איפה,
איפה נשים במשכן ברזל?
זה לא,
משכן הוא,
הוא אוהל מועד,
הוא לא אוהל כאב,
איפה נשים לו ברזל?
אומר
הרמב"ן, היתדות,
תראו,
כי גם יתדותיו,
שהיו טובות יותר עם ברזל, עשה נחושת.
מה זה יתדות?
היתדות זה שאת העמודים,
אז תוקעים יתדות,
כמו שבונים אוהל.
כמו שבונים אוהל,
עושים יתדות כאלה,
אז זה אבדיל,
גם במשכן היה יתדות,
שאת העמודים מחברים עם חוט כזה ליתדות האלה,
שמחזיק אותם.
אז היתדות האלה, ממה עשו אותן?
מנחושת.
אומר הרמב"ן,
אם אתה רוצה משהו יותר יציב,
היה צריך לבנות את היתדות האלה מברזל.
זה היה יותר רציב.
אבל לא,
אומר הרמב"ן,
במשכן,
הקדוש ברוך הוא אמר,
אין ברזל.
אפילו לא במקום שהוא יכול לתת לי יותר רציבות,
אין ברזל.
למה?
כי זה חורבן, כן.
אה,
תכף
שאלה טובה,
איך שחטו.
זה המשפט הבא של הרמב"ן.
אומר הרמב"ן, באמת בבנייה, אבל בעבודה מותרת ברזל.
זה המשפט הבא שלו, תראה, כן?
תיכף תראה.
זה במבנה, במבנה של המשכן,
אז אין ברזל.
בעבודה ודאי שיש, נכון.
כי גם יתדותיו, שהוא טוב יותר עם ברזל, עשה נחושת.
וכן בבית עולמים,
לא נעשה בו כלי ברזל מלבד הסכינים.
בסדר?
כמו שאמרת יפה,
כי השחיטה אינה עבודה.
סליחה,
השחיטה אינה עבודה, בעבודה סתם הוא אומר אסור.
השחיטה היא לזר מותר לשחוט.
אפילו זר מותר לשחוט בקורבן, כן?
והכתוב לא חייב כהן, לכן זה לא עבודה דווקא.
והכתוב לא אסר לבנות גזית רק בהניף עליהן ברזל.
אז יפה,
אז הוא אומר באמת סכינים מעל השחיטה,
זה נכון,
אבל לבנות ברזל זה לא.
עכשיו,
אז יפה, אז ראינו במשכן את הדבר הזה.
אז
הפסוקים בהפטרה,
אבל כשמדברים על בניית בית המקדש,
אז יש שני פסוקים שצריכים עיון.
יש פסוק אחד שאומר לנו,
שתראו את הפסוק הזה,
זה פסוק עם ההפטרה של תרומה,
מבניית בן אגדה של שלמה,
אומר ככה,
והבית בהיבנותו אבן שלמה מסה נבנה.
אבן שלמה מסה נבנה זה גם ביטוי שצריך להביא,
מה זה אבן שלמה מסה?
נדבר על זה.
ואז כתוב,
ומקבות והגרזן,
כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו.
בדיוק יפה,
בבית,
אתה צודק,
אבל לא נשמע בבית בהיבנותו.
כלומר,
זאת אומרת שלא בנו את בית המקדש,
לא נשמע כלי ברזל בבית.
לא נשמע כלי ברזל בבית,
לא בנו עם ברזל את בית המקדש לפי זה,
נכון?
יפה, אתם אומרים דברים יפים,
כן?
תיכף נראה את זה שנייה.
קודם כל, הגרזן, כלי ברזל, לא נשמע בבית בהיבנותו,
כן?
ולעומת זה, פסוק אחר בהפטרה שאומר,
זה לפני, ויסיעו אבנים גדולות,
אבנים יקרות,
לייסד הבית אבני גזית.
מה זה אבני גזית?
מה זה אמרנו גזית?
אה?
ברזל, גזזו אותם,
עם ברזל.
אז
כן היה אבני גזית לכאורה,
אבני גזית שגזזו אותם עם ברזל.
אז היה אבנים שעם ברזל?
השתמשו עם ברזל או לא השתמשו עם
ברזל? כתוב שבבית בהיבנותו לא נשמע ברזל.
מצד שני כתוב שהביאו אבני גזית לבנות את הבית.
אז היה ברזל או לא היה ברזל בית המקדש?
כתוב גזית.
אז בואו נסביר.
אז אומר הרמב"ן ככה,
אומר הרמב"ן כמה דברים.
אומר א',
האיסור לבנות, זה רק לבנות את המזבח עם ברזל.
את המקדש עצמו אפשר לבנות עם כלי ברזל.
תשמעו לב להבדל.
להשתמש עם חומרים של ברזל בבניין עצמו, זה לא.
זה רואים מהרשימה,
מהרשימה של המשכן,
כמו שאמר המדרש,
זהב,
כסף,
נחושת,
לא ברזל.
ברזל תוציאו מכאן.
לא להשתמש עם ברזל לחומרים של המקדש,
זה לא.
אבל להשתמש עם ברזל כדי לבנות, כן?
לקחת כל מיני כאלה מסורים,
או כל מיני מחצבים כאלה,
כן? גרזנים כאלה שאיתם בונים, כן?
כל כלי איזמל וכאלה,
זה אפשר בעיקרון,
חוץ מהמזבח.
שאר הכלים ושאר הבניין מותר.
אלא, אומר הרמב"ן, בא שלמה ועשה הרחקה.
שלמה אמר,
אני רוצה שהבית מקדש יהיה נקי מברזל לגמרי.
שום ברזל שלא יהיה שם.
לכן שלמה אמר,
בכל בניית הבית, הפסוק מדגיש,
בבניית הבית,
כן?
כל כלי ברזל לא נשמע בבית,
בבנותו,
בשעת הבנייה,
אין שום כלי ברזל בבית המקדש.
שלמה אומר, אני עושה הרחקה.
לא רוצה פה שום ברזל שישמע לי כאן.
שלמה עושה הרחקה על כל הזה.
אז מה זה שכתוב?
אז כאן הוא עשה
כאילו הרחקה. אבל מצד שני כתוב, כן הביא אבני גזית.
איך זה יכול להיות?
כמו שאמרתם יפה,
הסביר הרמב"ן הביא אבני גזית מאיפה?
במחצבה.
כלומר, השתמשו עם כלי ברזל לבנות אבנים,
אבל לא בבית המקדש.
אומר שלמה המלך,
רחוק תעשו את זה,
לכו למחצבות שם,
בהרים וזה,
משם תסטטו אבנים,
תחצבו מהרים אבנים,
ותסטטו אותם גם בצורה שלמה ומדויקת,
על ידי הברזל באמת צריך לסטט את זה,
ואותם תביאו לבניין בית המקדש, לא למזבח,
למזבח אסור,
למזבח אסור,
אבל לבניין בית המקדש אפשר.
אז לכן לא נשמע בבית בהיבנותו.
אפשר להשתמש עם ברזל,
זה מה שהיה.
השמיר, השמיר של התולעת, אבל זה למזבח.
קודם כל לא לכולם הייתה את התולעת,
זה
מחלוקת בתנאים,
נתחיל מזה, אבל השמיר הזה, מה זה?
השמיר,
זה שמיר,
כן, שמיר שהוא בכוח מיוחד,
זה קרן לייזר שחותך את,
זה כוח מיוחד שחותך את האבנים.
בעזרת השם גם מחזור השמיר, כתוב ש...
אבל זה לבנות את המזבח.
לבניית המזבח אי אפשר עם ברזל,
אז היה צריך את השמיר לעשות את זה.
אבל אין,
אבל לשאר הכלים,
לשאר האבנים סליחה השתמשו עם
איזה...
כן,
עם מעקבים, עם כל מיני כלי הזמן וכאלה, מה זה?
פותחים עם לייזר היום,
אפשר לחתוך עם לייזר זה
אבנים,
הנה,
אז זו התולעת של פעם,
כאילו היום זו תולעת טכנולוגית,
פעם זו תולעת נסית.
פעם זה היה נס, עכשיו זה משהו טכנולוגי,
אפשר עם לייזר.
הנה, זה בעזרת השם,
שהצלחו לבנות בית המקדש.
מה זה הצלחו?
זה קורה אותו טוען.
אתם רואים מה קורה פה, אנחנו כבר עוד רגע פה,
עוד רגע בונים בית המקדש.
אז נגיע לשם, איך בונים בית המקדש שלנו?
וואי, זה מאוד מעניין, מה שאנחנו הולכים ללמוד פה.
איך יהיה בית המקדש שלנו?
אז קודם כול, אולי את האבני מצבח,
אבל מה עם שער הבית?
האם יהיה ברזל בבית המקדש או לא יהיה ברזל?
אז
בואו נלמד בעזרת השם דברים מאוד נפלאים, תראו.
כן, זה מה שאתה אומר, בסדר,
ממשיך,
אז זה על הפסוקים,
אז ככה מסביר הרמב"ן, תראו,
אומר הרמב"ן ככה,
והנה שלמה הוסיף במצווה,
שלא נשמע כל כלי ברזל בבית בבנותו, הוא הוסיף במצווה,
לא רק על המזבח,
אלא כל הבית.
כן, אף על פי שהיה מותר, היה מותר לבנות, כן?
שכך שנינו במחילתא לא תבנה את הן גזית,
בואי אתה בונה, אבל אתה בונה בהיכל ובקודשי קודשים,
כאילו חוץ מהמזבח אפשר לבנות עם ברזל.
כן?
ומה אני מקיים עם המקבת והגרזן,
כל
כלי ברזל ונשמע בבית ואיבן אותו?
בבית אינו נשמע, אבל בחוץ נשמע.
והיה העניין הזה שהיו עוקרין האבנים מהרריהן
בכלי ברזל ומססתים אותם שם בברזל,
הבנתם?
במחצבות.
כאשר יכרתו גם כן בברזל העצים והברושים,
איך היו כורתים את העצים בשביל המקדש?
גם כן בברזל.
כן, וכן כתוב, ואומר, זה הבגרוש של הפסוק,
ויסעו אבנים גדולות,
אבנים קוראים לי אסד הבית אבני גזית.
כן?
הם הסיעו מהמחצבות את האבנה גזית, כן?
אל הבית לבנות את הקירות,
לא יתקנו אותם בברזל ולא יניפו אותו,
אלא אין כלל כדרך הבונים.
וזהו שאמר, אבן שלמה מסע נבנה.
עכשיו,
אתם יודעים מה פירוש המילים האלה,
כשנקרא את ההפטרה,
דווקא השנה לא נקראת ההפטרה הזאת לצערנו,
אבל כשנקרא את ההפטרה,
אבן שלמה מסע נבנה.
מה זה אבן שלמה מסע נבנה?
כוונה שעשו אותה שלמה במחצבה,
ומסע,
הסיעו אותה לבית המקדש,
כן,
לבנות איתה את הבית המקדש עצמו.
כן,
עכשיו הוא אומר,
לא שהיא שלמה לגמרי,
רק שהיא שלמה שאין בה פגם,
כזה שאתה קורא בציון,
כלומר,
היא שלמה מהצד שהיא ישרה.
עשו אותה בהקפדה,
לא שהיא נשארה שלמה כמו שהיא
במחצבה,
כמו שלקחו אותה מהר, אלא היא ישרה,
אבל היא חלקה ושווה.
כן,
הוא פירוש מסע שהיא גדולה כאשר הסיעו אותה מהר,
לא חילקו הסלע לאבנים מרובות כמינה בונים ולא יתקנו אותה במקוות.
ולא ישמעו בה מקוות והגרזן,
כמינק או בינן אחר,
כי לא רצה שלמה שייבנה,
שימו לב,
שלא רצה שלמה שייבנה ושישמע בכל הבית כל ברזל.
וכל זה להרחיק הברזל ממנו.
הוא ממש מדגיש להרחיק את הברזל, להרחיק את הברזל,
להרחיק את הברזל. שלא יהיה ברזל בבית המקדש.
למה בית המקדש זה מקום של שלום?
מקום שמאריך ימיו של אדם, מקום של שלום?
הברזל זה חרב, הברזל זה הרס, הברזל זה הרג.
להרחיק אותו מבית המקדש, לא טוב.
אז
עד כאן ראינו אין ברזל במשכן,
וגם במקדש לא היה ברזל,
מצוין.
אבל,
שתראו,
שלמה, מה שהוא עשה,
אמרנו,
ההרחקה שלו זה היה שלו לא להשתמש עם כלי ברזל לבנייה,
אבל עצם החומר של הברזל,
זה מצד הדין אסור.
זה מצד הדין אסור להשתמש בחומר ברזל בבנייה,
בסדר?
יפה.
לכאורה הדברים פשוטים,
אבל אנחנו רואים שהדברים מתחילים להסתבך.
בבית המקדש הדברים מתחילים
להסתבך ולא להיות ברורים כל כך.
מדוע?
בית המקדש,
אנחנו יודעים שמי בנה אותו, מי בנה את בית המקדש?
שלמה, מה עם דוד המלך?
הוא בנה את בית המקדש?
לא, למה לא?
בגלל החרב,
בגלל החרב הוא לא בנה,
שהפך הרבה דמים,
יפה.
אבל אתם יודעים,
דוד לא בנה,
אבל הוא מאוד הצטער על זה שהוא לא יכול לבנות בית המקדש,
אז מה הוא עשה?
הוא אסף את החומרים לבית המקדש, יפה מאוד.
דוד אמר,
אני לא יכול לבנות,
לפחות אני אעשה מה שביכולתי.
רואים ככה חינוך למצוות.
מה שאתה,
אתה לא יכול לעשות משהו,
תעשה אבל מה שאתה כן יכול.
אומר,
אני הגדיל ראש,
אמר,
אני אכין את כל החומרים,
לפחות שיהיה לי איזשהו חלק
בעשייה של המקדש.
הכין את כל החומרים,
ושלמה אמר לו,
הכל מוכן רק אתה,
אתה
תבנה בסוף,
אבל תשתמש מה שהכנתי לך.
בסדר?
ומה החומרים שדוד הכין?
או, אז בואו נקרא קצת בספר דברי הימים. תראו איזה פסוקים יפים.
ויאמר דוד,
שלמה בני נער ורך,
והבית לבנות לאדוני, להגדיל למעלה לשם ולתפארת
לכל הארצות.
הכיננה לו.
ויכן דוד לרוב לפני מותו,
כן,
הוא מכין המון המון שפע של מוצרים,
של חומרים לבית המקדש.
ויקרא לשלמה בנו,
ויצווהו לבנות בית לאדוני אלוהי ישראל.
ואומר דוד לשלמה,
בני,
אני היה עם לבבי לבנות בית לשם השם אלוהי,
אני רציתי,
מאוד רציתי, היה עם לבבי.
ויהי עלי דבר אדוני לאמור,
דם לרוב שפכת,
ומלחמות גדולות עשית.
ולא תבנה בית לשמי,
כי דמים רבים שפכת ארצה לפניי.
לכאורה, זה לא דמים רבים שפכת, זה החרב, זה הברזל.
בגלל הברזל אתה לא יכול לבנות את המקדש,
עדיין השתמשת הרבה בברזל,
דוד המלך,
כן? אז אמר לו,
דוד אמר לשלמה, שככה שם אמר לו,
הנה בן נולד לך,
הוא יהיה איש מנוחה.
והניחותי לו מכל אויביו מסביב,
כי שלמה יהיה שמו, ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו.
אז זה בוא בן שלא יהיו לו מלחמות, כן?
שהוא יעבור כבר בעם.
אחרי כל המאבקים,
בשלום, בשלווה וזה,
אז הוא יבנה בית לשמי,
הוא יביא את בית השלום.
הוא יבנה בית לשמי,
והוא יהיה לי לבן,
ואני לו לאב,
ואכינותי כיסא מלכותו על ישראל עד עולם.
אתה בני,
יהי ה' עמך,
והצלחת,
ובנית בית ה' אלוהיך כאשר דיבר עליך.
אז זה כאילו הקדמה של דוד לשלמה המלך.
כן,
הוא יהיה לך לאב,
תראה כמה השם אוהב אותך,
אתה מביא לנו בית מקדש של שלום.
ואז תראו את הפסוקים הבאים.
והנה בעוני הכינותי לבית ה' זהב,
כי
כיכרים מאה אלף.
וכסף
אלף אלפים כיכרים.
זה הרבה, כן?
כלומר, מאה אלף כיכר, כיכר זה המון, בסדר?
זה כאילו כמו כיכר זהב ששוקל בזה,
כן?
וכסף אלף אלפים כיכרים.
ואז כתוב, ולנחושת ולברזל אין משקל.
שמעתם?
כלומר,
אם זהב וכסף זה אלף כיכרים,
אלפי אלפים כיכרים,
נחושת וברזל אין משקל.
כלומר, זה אפילו לא...
מחסנים, מחסנים, מחסנים של מה?
של נחושת, ושל מה?
של ברזל.
מה?
אין משקל כי לרוב היה,
ועצים ואבנים מכינותי ועליהם תוסיף.
מה אתם אומרים על הפסוק הזה?
אחרי זה פסוק גם כתוב בפרק כ"ט,
אחר כך כתוב,
גם דוד חוזר על ההכנות שלו,
כן,
ובכל כוחי,
בכל כוחי.
הכינותי לבית אלוהי, הזהב לזהב, הכסף לכסף,
והנחושת לנחושת,
הברזל לברזל,
והעצים לעצים,
אבני שהם ומילואים,
אבני פוך ורקמה,
וכל אבן יקרה ואבני שיש לרוב,
אז שוב פעם הוא חזר.
הכנתי הנחושת לנחושת, הברזל לברזל.
נו, אז דוד המלך הולך ומכין ברזל לבית המקדש.
היה עליו לדעת?
דוד המלך לא ידע שלא בונים את בית המקדש עם ברזל,
עם ברזלים?
הוא לא ידע את זה.
למה הוא מכין ברזל לבית המקדש?
אה, בשביל הכלים, אתה אומר
תשובה יפה, תשובה טובה בשביל הכלים.
יפה,
כיוונת לדעתו של הרמב"ן,
אומר הרמב"ן,
כל ההכנה של דוד המלך,
מה זה?
כתוב כך, אומר הרמב"ן, והברזל אשר הקדיש דוד,
שלא נחקר משקלו,
מה זה לא נחקר משקלו?
הכוונה,
בלי סוף,
כאילו,
המון המון ברזל,
למלאכת הכלים,
לכרות העצים ולחצוב האבנים היה.
בשביל הכלים,
כדי לכרות את העצים והאבנים,
מה שהוא אמר שצריך,
בשביל הכלים.
ככה הרמב"ן אומר,
הרמב"ן אמר,
אז אנחנו לא יכולים לחלוק,
הרמב"ן אמר,
אבל אתם רואים שיש פה קצת קושי,
נכון?
למה יש פה קצת קושי?
למה יש בזה קושי?
א',
זה נמצא באותו פסוק של כל החומרים,
שכל החומרים משמשים למה?
כל החומרים משמשים לבנייה עצמה,
אז דווקא הברזל משמש למשהו אחר,
היה קצת קשה להגיד את זה,
הרמב"ן אמר.
ודבר נוסף,
אבל תגידו לי,
צריך כל כך הרבה ברזל בשביל זה?
כמה צריך ברזל בשביל כלים?
כאילו מה, בשביל הכלים של הזה,
כל כך הרבה ברזל,
בשביל המסורים,
האזמלים האלה,
כל
כך הרבה ברזל,
עד אין משקל.
אם אתה מבין משהו לבנייה,
אז אתה אומר,
בנייה זה הרבה ברזל,
אבל
בשביל הכלים עצמם,
למה דוד לא מצליח להכין כל כך הרבה ברזל בשביל הכלים עצמם?
אתם מבינים?
לכן יותר נראה שגם מצד הפסוק, שהפסוק מדבר על
הזהב והכסף והנחושת ביחס לחומרים שמרכיבים את בית המקדש,
אז גם משמעות הפסוק זה שהברזל
שייך לבית המקדש.
אבל שוב,
חוזרת שאלה,
למקומה,
אם ככה,
למה דוד המלך מכין,
כן,
אין לכם המשמעות,
זה דוד,
זה הרמב"ן אומר,
אבל יותר הפשט מורה שהברזל הוא היה דווקא לבית המקדש עצמו.
למה דוד המלך מכין?
הוא מכין את החומרים לבית המקדש.
בסדר?
אז
בואו תראו איזה תשובה נפלאה,
אנחנו הולכים עכשיו להבין פה איזה עומקי עומקים יש בתוך הדבר הזה.
תשובה מופלאה ביותר,
שאומר לנו אותה,
מגלה לנו את הסוד,
רבי יונתן אייבשיץ.
רבי יונתן אייבשיץ, יש לו ספר על ההפטרות,
כן, אז הוא מדבר על הפסוקים שלנו.
של פרשת תרומה,
ומביא את הפסוק שראינו מקודם.
הפסוק אומר ככה,
אהבת יהונתן אומר ככה, והבית בהיבנתו,
נכון? כתוב ככה, והבית בהיבנתו,
אבן שלמה מסע נבנה,
ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו.
אז יש פה שני חלקים מהפסוק.
אבן שלמה מסע נבנה,
ובחלק שני,
ומקבות והגרזן לא נשמע בבית בהבנותו.
עכשיו,
אומר רבי יונתן שמביא מדרש.
מביא מדרש,
הוא אומר כזה דבר על הפסוק הזה.
כוונת הפסוק הזה היא מבואר על פי מאמר המדרש,
אבן שלמה מסע,
רמז שעתידין האבנים לנסוע.
שעתיד הבית לחרב.
ויש לי תמוה מן הענן אך דרשה.
שמעתם מה אומר?
המדרש אומר, אבן שלמה מסע,
מה כאן המסע?
זה המסע של האבנים החוץ,
זה המסע של בית המקדש מחוץ לירושלים,
לגלות.
מסע לגלות,
זה המסע לגלות.
אבן שלמה המסע, מסע לגלות.
לרומא, כן,
לפני זה היה לבבל קודם כול, כן?
לבבל קודם כול, אבן שלמה המסע,
כן, לאבנים זה,
הולכים לגלות.
עתידין האבנים לנסוע.
אז הוא אומר, רגע, מה זה קשור?
איך רואים את זה בפסוק?
מסע זה המילה, מהמילה רמז זה שזה.
מהמילה מסע זה הרמז.
זה גם משהו מתוך הפסוק עצמו שמורה לי
לי שהפסוק הזה מדבר על הגלות.
וואי, ואז הוא נותן פה פירוש, תראו איזה עומק.
הוא אומר אותם מה שיש, הוא אומר כזה דבר.
כן, דוד המלך,
הוא הכין ברזל,
אתם
יודעים למה הוא הכין ברזל?
בבית המקדש עצמו.
למה?
למה הוא הכין ברזל בבית המקדש עצמו?
כי הוא אומר שדוד המלך הוא שייך למדרגת חיים אחרת.
הוא
שייך למדרגת חיים של נצח.
מדרגת חיים שאין לה הפסק.
מדרגת חיים שהתגברה כבר על כל המכשולים ועל כל האתגרים בדרך.
ואם דוד המלך היה בונה את בית המקדש,
אז בית המקדש היה בית מקדש נצחי.
הוא לא היה חרב.
הוא לא היה חרב.
ובבית מקדש נצחי שלא היה חרב,
הוא מביא לי איזה ראיה שעוד מעט נראה אותה,
ראיה מופלאה גם,
עוד מעט נראה אותה.
אם המקדש שלא היה חרב,
אז בבית מקדש כזה,
אתה יכול לקחת,
בבית מקדש שלא חרב,
זאת אומרת שאתה הצלחת לקחת גם את
החלקים בעולם שאין להם לכאורה שימוש,
או שהשימוש שלהם הוא רע,
השימוש שלהם הוא אכזרי,
השימוש שלהם לא טוב,
השימוש שלהם שלילי,
אתה הצלחת לקחת כל השימושים השליליים,
ולהפוך אותם,
כן,
למצוא את התועלת שלהם,
למצוא את נקודת הטוב שלהם,
כן,
להפוך אותם מהרוע שיש בהם לתיקון,
לישרות,
כן,
לתועלת העולם.
זה המדרגה השלמה, זו מדרגה נצחית.
מדרגה כזאתי, אתה יכול לקחת את הברזל המשחית,
כן,
ולהפוך את החרב של החורבן לחרב של תיקון,
בסדר?
להפוך אותה לבניין,
להפוך אותה למשהו,
כן,
שבונה את העולם,
לא משהו שהורס את העולם.
אז דוד אומר שמדרגתו נצחית,
אם הוא היה בונה את המקדש,
לא היו מחריבים את בית המקדש,
לא היו מחריבים את המקדש.
זה גמרא מפורשת, כן? הגמרא אומרת את זה.
שלא ש...
תכף נגיד את הגמרא, אבל נראה.
אז הוא אומר ככה, תראו איזה עומק.
ממילא דוד המלך מכין לפי המדרגה שלו, אתם מבינים?
לפי המדרגה שלו הוא מכין ברזל לבניית המקדש,
כי הוא מבחינה שלו,
הבית המקדש
הוא לנצח.
הבית המקדש הוא לנצח,
הוא לא אמור להיחרב.
כי גם לברזל יש מקום.
ואם בית המקדש,
כן,
אם אני הצלחתי לתקן את כל החלקים במציאות,
אז גם לברזל יש מקום.
גם הוא חלק מהתיקון,
כן?
ולכן, ברזל בניהם את המקדש.
אלא שבפועל,
בפועל זה לא דוד בנה.
זה מדרגה פחותה יותר מדרגה של שלמה המלך.
שלמה מדרגה פחותה מדוד לפי זה.
מדרגה פחותה מדוד,
אפילו ששלמה זה שם שלמות וכל זה,
נכון.
אבל דוד המלך
זה מדרגה מעבר.
אז כששלמה בונה,
אז בפועל אז ברזל כבר לא נכנס.
למה?
כי הבן אדם חושב שזה עתיד להחרב.
זה עתיד להחרב.
ואז תראו איך הוא דורש את הפסוק, תראו איזה יופי.
הבית בהיבנותו אבן שלמה מסע נבנה.
אז אמרו חז"ל, אמר המדרש, עתידים האבנים לנסוע.
איך הוא יודע שעתידים האבנים לנסוע?
איך?
בגלל המשך הפסוק. מה כתוב במשך הפסוק?
ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל,
לא נשמע בבית בהיבנותו?
אתם מבינים?
בגלל שלא נשמע ברזל בבית,
לכן עתידים האבנים לנסוע.
אתם מבינים?
בגלל שהבית הזה נבנה
בלי ברזל,
אז מה זה אומר?
שזה בית מקדש מה?
אם זה נבנה בלי ברזל, אז זה בית מקדש מה?
עתיד לחרב, תודה רבה, עתיד לחרב. הבנתם את
החשבון, איזה יופי. בגלל שזה נבנה עם ברזל,
סליחה,
נבנה בלי ברזל,
זאת אומרת שזה עתיד לחרב.
כן, אבל אי אפשר, כי רק דוד יכל לעשות את זה.
אבל המדרגה הייתה שבית המקדש צריך להיחרב.
אז בגלל שזה בית המקדש ונבנה בלי ברזל,
זה סימן שבית המקדש הזה,
הוא לא נצחי.
אם הוא נצחי, הוא נבנה עם ברזל.
כי גם לדברים השליליים יש תיקון.
לפי מדרגת תודעה דוד המלך,
מדרגת הנצח של דוד המלך,
תראו איזה פלא.
וואי,
יש פה...
בוא נגיד פה עוד כמה דברים מופלאים ביותר, תראו.
יונתן אייבשיץ
אומר ככה,
כתוב בגמרא,
במסכת סוטה
כתוב שלא שלטו שונאים של ישראל במעשיהם של...
השונאים שלנו
של דוד ושל משה הם לא הצליחו לשלוט,
השונאים של ישראל
מה הכוונה?
דוד שנאמר,
טבעו בארץ שעריה
לפני שמחריבי המקדש הגיעו למקדש,
השערים טבעו בארץ
כמו נס חומת יריחו, נבלעו בארץ כדי שלא יקחו אותם.
מה זה קשור דוד המלך?
תכף נראה.
אצל משה זה,
מה לא שלטו?
זה המשכן.
אתם יודעים שהמשכן, המשכן הוא עד היום גנוז.
הוא נמצא עד היום,
המשכן נמצא,
הוא,
אף אחד לא שלט,
ועצי שיטים עומדים,
שעומדים לידו לעולמי עולמים.
איפה הוא נמצא?
במחילות של הר הבית.
בית המקדש נחרב.
המשכן לא נחרב.
המשכן הוא נצחי.
למה?
כי מי בנה את המשכן?
לא רק זה, יש עוד סיבות, אבל משה בנה את המשכן.
זה מדרגה נצחית.
המשכן קיים.
המקדש נחרב, המשכן לא נחרב.
טוב, זה משה,
אבל א�
אם הוא היה בונה, לא הנחה במקדש.
טבעו בארץ שעריה
מה זה תבוא בארץ שעריה?
השערים תבוא לפני שהאויבים באו, כן?
בסדר?
אז ה...
תראו את הגמרא בסוטה,
תראו אותו בפנים,
זה מאוד מאוד יפה כשהוא מסביר את זה,
אבל אני אחזור על זה עוד פעם,
אבל תראו את המסכת,
סוטה אומרת ככה,
חנין בר פפא
מה היא דכתיב
לישרים נווטי לה?
אל תקריא נווטי לה אלא נוויתי לה.
זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם.
אז משה זה המשכן אמרנו,
שהוא בנה את המשכן, המשכן לא נחרב לעולם.
דוד דכתיב טבעו בארץ שעריה.
מה זאת אומרת טבעו בארץ שעריה?
אז אמרנו שערי טוב,
איזה שערים אבל טבעו בארץ,
איזה שערים?
ומה זה קשור לדוד המלך?
מה קשור לדוד המלך לשערים?
אוי,
שרקוח,
בזכות דוד שלמה נפתחו לו השערים,
נכון?
שלמה רצה,
כשהוא עשה את החנוכה של בית המקדש,
לא נפתחו לו השערים.
אז לכן הוא אמר, תפתח בזכות דוד עבדיך.
בזכות דוד נפתחו השערים.
אז השערים נתנו כבוד לדוד,
לכן הם,
כאילו,
זה שהם נבלעו,
זה מראה שזה מצד כבודו של דוד הם נבלעו.
כן,
כי הם שייכים לדוד המלך.
ככה מסביר המהרש"א.
ככה מסביר המהרש"א.
שזה,
באמת,
רש"י מסביר,
רש"י אומר,
מה קשור שערים,
רש"י אומר,
השערים שמדובר זה השערים בכלל של חומת ציון,
של חומת ציון,
כלומר,
של עיר דוד,
של הבית של דוד,
זה הכוונה.
השערים של,
לא של בית המקדש,
זה הכוונה,
השערים של בית של דוד.
לא, לא, שאני קורא לזה בית שני.
השערים של...
בית ראשון עכשיו.
השערים של...
של הבית של דוד המלך הם טבעו,
אבל לא של בית...
כי בית המקדש לכאורה אין שייכות לדוד לבית המקדש,
לכאורה אין שייכות.
ככה רש"י אומר.
המהרש"א אומר,
כמו שאמרת יפה,
שהשערים נתנו כבוד לדוד,
נפתחו שערים וזה,
טוב,
שם נפתחו שערים לזכות דוד עבדך,
וזכות דוד המלך,
אז נפתחו שערי בית המקדש. אז לכן
הטביעה בשערים של בית המקדש.
אבל ככה המהרש"א מסביר.
יש פה מהרש
אבל עדיין זה לא ככה פשט,
הפשט זה שערים של בית המקדש,
וזה קשור ממש לדוד.
אז
לכן אומר רבי יונתן אייבשיץ,
ואומרים עוד מפרשים, עיון יעקב מביא את זה שם בסוטה,
שאת השערים של בית המקדש, תראו איזה חידוש עצום.
אתם יודעים מי בנה את השערים של בית המקדש?
דוד המלך.
את
השערים של בית המקדש בנה דוד המלך,
כן?
וממה הוא בנה אותם?
ניחוש אחד.
מברזל, מברזל.
תראו אותה, עיון יעקב מביא פה, תבוא בארץ שעריה.
דוד עשהו,
כדאיתא בדברי הימים,
א',
סימן כ"ב,
כתוב,
וברזל לרב למסמרים,
לדלתות השערים, ולמחברות הכין דוד. לדלתות השערים.
ברזל לדלתות השערים.
אז אומר רבי יונתן אייבשיץ אומר ככה, כן?
שאת השערים של בית המקדש בנה דוד המלך.
תראו איזה חידוש.
אנחנו הכרנו שמי בנה את בית המקדש שלמה המלך.
פתאום התברר שבית המקדש היה...
היה...
תביעת ידיים של דוד.
היו תביעות ידיים של דוד.
תביעת ידו של דוד המלך הייתה בית המקדש.
איפה?
בשערים של בית המקדש.
הוא בנה אותם, וממה מברזל?
היה בית המקדש ברזל?
בית המקדש ברזל. למה? כי דוד המלך בנה אותם.
דוד שייך למדרגת הנצח.
למדרגה שהיא יכלה,
היא כבר תקנה את החרב,
תקנה כבר את המלחמות.
היא תקנה את כל החורבן שיש,
ולקחה את הברזל לתועלת,
לתיקון שלו.
מקום כזה אתה כבר משתמש עם ברזל,
גם לבניין המקדש,
כן?
אז אתם מבינים?
אז אני חוזר עוד פעם למה שאמרנו מקודם.
אמר רבי יונתן אייבשיץ אומר,
כן,
איך נדע שהאבנים הולכות לנסוע לגלות?
בגלל שמכות וכלי ברזל לא נשבה בבית.
בגלל שבנו את הבית הזה בלי ברזל,
זה אומר שזה בית לא נצחי.
כי בית נצחי מצליח למצוא,
בית נצחי מצליח למצוא גם בפרטים במציאות שהם לכאורה לא טובים,
שהם לכאורה שליליים,
שלכאורה השם ברא דבר שלילי לכאורה,
הוא מצליח לקחת אותם ולחבר אותם לתיקון.
וזה מדרגתו של דוד.
עכשיו תראו לפי זה, איך אנחנו מסבירים?
לפי זה,
כשהקדוש ברוך הוא אומר לדוד המלך,
למה אתה לא תבנה את בית המקדש?
למה לא?
למה לא תבנה את בית המקדש? כי מה?
מה הוא אמר לו?
אתם זוכרים?
מה קראנו?
למה אתה לא תבנה את בית המקדש?
כי?
כי דמים רבים שפכת, נכון?
אז מה אמרנו?
דמים רבים שפכת.
אז מה?
דמים רבים שפכת,
אז אתה לא...
אתה לא יכול לבנות, כי יש לך הרבה דם על הידיים,
כי הוא מצד החיסרון של דוד.
אבל אולי זה הפוך.
אולי זה הפוך.
אומר הקדוש ברוך הוא לדוד,
אתה יודע למה אתה לא יכול לבנות בית המקדש?
כי דמים רבים שפכת.
ואתה הצלחת,
אתה הצלחת לנצח את הרוע כל כך חזק עם החרב שלך.
עם הברזל שלך, ניצחת כל כך הרבה רוע,
כל כך הרבה דם של
שונאי ישראל,
של אויבי ישראל,
שפכת,
כן, לטובה,
לנצח את הרוע.
אתה התגברת על כל הבעיות האלה,
אז אתה לקחת את הברזל לתיקון שלו.
לקחת את כלי המלחמה לתיקון שלהם.
אתם מבינים?
כשעם ישראל הולך ונלחם מול האויבים שלו,
אז הוא לוקח את כלי המלחמה ו...
מרומם אותה,
מעלה אותה,
הוא מניח אותה בשביל להופיע את הטוב.
לא בשביל,
כן, לא בשביל סתם נקמנות או סתם רוע,
זה להופיע את הטוב בעולם.
זה מלחמתו של ישראל.
אתה דוד המלך,
אתה על ידי הברזל שלך,
דמים רבים שפכת,
בזכות זה אתה,
דוד,
שייך לאן?
אתה שייך למדרגה כבר שהברזל מתוקן.
מדרגה כזאתי, זה בית מקדש שאין לו הפסק.
בית מקדש כזה אין לו הפסק.
בית מקדש כזה כבר לא ייחרם.
אבל עם ישראל עדיין לא במדרגה הזאת.
עם ישראל נמצא במקום שהבית המקדש הוא עדיין לא נצחי.
אז אתה לא יכול לבנות בית המקדש.
אתם מבינים?
כי דמים רבים שפכת והצלחת לתקן אפילו את הברזל,
את הדבר השלילי הרע הזה,
את ההרס הזה,
אז אתה לא יכול,
כי אתה נמצא מעל זה,
בית המקדש הוא מדרגה פחותה ממך.
הוא לא מדרגה, אתה יכול לבנות מקדש עם ברזל כבר.
זה עדיין לא זה.
אתם מבינים, אולי זה הפשט של הפסוק,
אולי זה הפשט של הפסוק.
ולכאורה זה הפשט,
לכאורה זה הפשט של הפסוק,
לא יודע אם זה פשט,
אבל ודאי אפשר לפרש ככה בפסוק.
כן,
אבל למדתם את החשבון, זה חשבון עצום.
אז זה,
כדאי לקרוא את הדברים בפנים,
לא הקראתי לכם מחילה כי אין לי זמן,
אבל כדאי לקרוא את רמ"י ישיץ בפנים,
זה נפלא ביותר.
ואת המהרש"א פה, הייתה לנו...
עכשיו, דוד המלך גם הצליח לחבר, אתם יודעים...
זו תכונה של דוד,
הוא מצליח לקחת את הדברים השלילים ולחבר אותם לתיקון שלהם.
כמו הברזל, יש עוד דבר במשכן.
עצי שיטים.
עצי שיטים למה הם רומזים?
איזה מילה זה מזכיר? עצי שיטים?
מה?
לשטות, שטות, כן?
והחיל העם לזנות בשיטים.
אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, כתוב בחז"ל.
שיטים כמעט יהיה השטן, שיטים כמעט יהיה השטן.
שיטים זה מזכיר את השטות, בסדר?
מזכיר את השטות.
אז יש, במשכן יכול לתקן את השטות.
הוא מזכיר את השטות, כן?
הוא מכניס את עצי שיטים.
אתם יודעים מי תיקן את השטות גם כן?
מי מצא את המקום של השטות?
דוד המלך.
דוד המלך, נכון?
יש את המדרש,
יש לו מדרש שמעוני שמביא,
אין לנו זמן לקרוא חבל,
מביא
כן,
כשדוד אמר לך,
אמר לקדוש ברוך הוא,
כל דבר ברא,
תראו,
תראו את המבנה שפה בסוף, זה שאמר,
כתוב, את הכל עשה יפה בעיתו,
כל מה שהיה לקדוש ברוך הוא בעולמו,
יפה עשה.
אמר לפניו,
מה,
הקדוש ברוך הוא,
למה בראת את השטות בעולם?
מה יפה בשטות?
מה, אנשים צוחקים על בן אדם שוטה?
אמר הקדוש ברוך הוא, חייך, אתה תצטרך לזה.
אתה תראה,
אומר הקדוש ברוך הוא,
אתה תתפלל אליי שיתן לך שטות.
ככה אמר הקדוש ברוך הוא לדוד.
וזה מה שהיה אחרי זה,
דוד בא אצל אחיש מלך גת,
שמה,
יש לי סיפור שלם,
מאוד נפלא,
אין לנו זמן לקרוא את זה,
תראו את זה אחרי זה.
בא אצל אחיש מלך גת, ושמה כדי להינצל,
הוא השתמש במידת השטות.
זה כוחו של דוד,
אם לקחת,
כמו שהוא לוקח את הברזל מהחרב והחורבן שלו,
ומתקן אותו,
ואנחנו נשארים על מדרגת בית המקדש הנצחית,
כך הוא גם יכול לקחת את השטות,
כן,
ולמצוא לה את המקום היפה שלה בעולם.
בסדר?
זה הכוח של דוד המלך.
ורק נסיים, אנחנו יכולים לסיים מחילה,
אז במשפט אחרון,
נסיים בדבר הזה,
שממנו אתם מבינים,
אם ככה כנראה צריך לומר,
שבית המקדש השלישי,
כן?
כבר צריכה לשכון על הדרדליים וזה.
ישבו עם ברזל או לא ישבו עם ברזל?
לבנות מבנה יציב, בניין יציב.
זה איך זה?
גם אנחנו מבנינו למטה,
הוא יבוא מלמעלה.
ככה כמובן.
אז לכאורה יהיה עם ברזל.
לכאורה יהיה ברזל עדיין. למה?
כי הוא יהיה נצחי.
אני לא מכריע, אבל ככה ראיתי שכותב הרבי מלובביץ'
זהו,
יש לו חילוקי דברים כאלה,
שבעזרת השם,
הברזל יהיה מתוקן,
הוא יהיה מדרגה נצחית,
וייבנה גם כן יסודות חזקים של ברזל,
כי נגיע למדרגה כזאת שכל המציאות
תהיה מתוקנת,
גם הברזל,
גם השטות,
וכל החלקים שלכאורה נראים לא טובים,
הכל מחובר לגאולה של עם ישראל.
