טוב, שלום לכולם.
אנחנו נלמד היום על הפטרת פרשת שקלים.
מעבר להפטרות שמלוות אותנו לאורך כל השנה,
כל הפטרה שהיא מוצמדת לפרשה,
יש גם שבתות מסוימות שבהן אנחנו קוראים
לאו דווקא את ההפטרה של הפרשה,
אלא הפטרה אקסטרה,
כן, משהו שהוא מתווסף במעגל השנה של עם ישראל.
יש הפטרה של שבת ראש חודש,
יש
הפטרה של שבת ערב ראש חודש,
יש בשבת חנוכה,
בשלוש רגלים יש להם את ההפטרות המיוחדות שלהם,
ויש לנו גם הפטרות בארבע פרשיות שנקראות ארבע פרשיות.
שקלים, זכור, פרה והחודש,
שאלה פרשיות שהן באזור של פורים ופסח,
שאנחנו למעשה מתכוננים,
בגדול לקראת חג הפסח, אבל כבר מכניסים את הוראות...
השעה באותן פרשות,
ולפרשות הללו,
שזה פסוקים, חמישה חומשי תורה,
יש גם הפטרות.
ולכן כאשר ארבעת הפרשיות הן נופלות
על פרשה זו או אחרת,
אנחנו לא קוראים באותה שבת את ההפטרה של הפרשה,
אלא קוראים את ההפטרה של פרשת שקלים.
אז מה שאני מנסה לעשות,
לפחות במסגרות הללו,
זה מצד אחד לתת את הציר של כל ה...
פרשות,
כל הפטרה לכל פרשה,
ובנוסף גם לתת את ההפטרות שקשורות לארבעת הפרשיות ולהפטרות המיוחדות,
וככה מה שלא יהיה באיזה שנה,
מה שנופל, אם יש את הפרשה אז קוראים את ה...
קוראים את ההפטרה,
ואם לא,
אז קוראים את ההפטרה המיוחדת של המצטרפת.
אז כאמור,
פרשת שקלים זה הפרשה הראשונה מבין ארבעת הפרשיות,
שאנחנו קוראים שם בספר שמות, פרק ל',
פרק ל',
פסוק י"א עד ט"ז. אנחנו קוראים בה מפטיר, אחרי שקראנו את הפרשה.
של אותו שבוע,
אנחנו קוראים גם פסוקים, זה יוצא בפרשת כי תישא,
לפעמים זה גם הפרשה שבדרך כלל גם נמצאת באזור של ארבעת הפרשיות,
אבל מכל מקום קוראים משם מפרק למד,
מפסוק יא עד ט"ז,
על נתינת השקלים, תקף נקרא, ולזה יש הפטרה שנמצאת
בספר מלכים ב',
פרק יא, פסוק יז עד...
פרק יב,
פסוק טז,
האשכנזים מתחילים בתחילת פרק יב,
הספרדים מתחילים כאמור בפרק יא,
פסוק יז,
ששם גם עוסקים קצת בנושא שקלים,
כפי הנראה,
ולכן קוראים את ההפטרה הזו,
זו נקראת הפטרת שקלים.
אז קודם כל נבין את הרעיון של פרשת שקלים,
ואז ניגע בהפטרה.
פרשת שקלים,
מדובר כאן שעם ישראל צריך להביא מחצית השקל.
בסדר?
על מנת
לכפר על נפשות העם,
וממילא לוקחים את הכסף לבית המקדש,
ולכן אנחנו גם קוראים את זה בתקופה הזו של השנה.
אנחנו מתקרבים לקראת חג הפסח.
ובגדול היו מכריזים על השקלים,
היו מכריזים על עם ישראל שהם צריכים להביא את השקל,
בחצית השקל,
לבית המקדש כדי לקנות מזה את הקורבנות וצורכי המקדש.
אז למה אנחנו מתחילים את זה כבר עכשיו,
עוד
לפני חג פורים?
לכאורה יש עוד זמן.
עד שנגיע לפסח,
שקלנו לשקליו של המן.
איש זכור במגילת אסתר, המן,
חלק מהגזירה שהוא גזר על ישראל,
הוא הציע לחשברוש
אז
בזה שאנחנו כבר קוראים פרשת שקלים,
אנחנו ממש מקדימים רפואה למכה.
הגזרה של המן,
ולכן אנחנו קוראים כאמור את הפרשה.
אבל כמו תמיד, מה שאנחנו מנסים לעשות בשיעורים,
זה לא רק את הצד ההלכתי הפשוט,
שזה אני מניח שכולם מכירים,
אלא לתת את ההסבר הרעיוני העמוק שעומד מאחורי ארבעת הפרשיות,
וגם ההפטרה של כל אחת מארבעת הפרשיות.
ובגדול...
בקיצור,
זה מופיע בכמה מקומות בחסידות,
זה שארבעת הפרשיות,
שקוראים בהן את הפרשיות,
שקלים,
זכור,
פרה והחודש,
זה פרשיות קדושות. זאת אומרת,
זה זמן מיוחד לשוב בתשובה,
שטוענים שזה כנגד
י"ה, ו"ה, ארבע אותיות של שם הוויה.
זאת אומרת,
כל פרשה כזו היא בונה איזה נדבך
אחר בנפש ובהכנה שלנו לקראת חג הפסח,
שזה חג החירות והיציאה מהמיצרים.
אז היום אנחנו נתחיל מהנדבך הראשון בתוך ארבעת הפרשיות,
שזו כאמור פרשת שקלים,
שנמצאת בספר שמות, פרק ל',
אומרת התורה כך, וידבר אדוני אל משה לאמור,
כי תישא את ראש בני ישראל לפקודיהם,
ונתנו איש כופר נפשו לאדוני בפקוד אותם,
ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם.
הסיבה הרשמית שעבורה נותנים את מחצית השקל,
כדי לספור את עם ישראל.
בואו נתחיל עם זה,
שצריך לספור את עם ישראל.
למה צריך לספור את עם ישראל?
כל חברה
זקוקה למפקד, נכון?
אנחנו צריכים לדעת כמה אנשים יש לנו, לחלק את כוח האדם וכולי.
טוב,
אז מה הבעיה?
למה אי אפשר לספור ישירות את עם ישראל?
כולנו יודעים שברגע שסופרים את עם ישראל באופן ישיר,
מופיע בתנ״ך במספר פעמים,
זה מביא למגפה.
בסדר?
לנו נשמע משהו מיסטי כזה?
התורה אומרת.
והפתרון זה לספור את עם ישראל על ידי זה שנותנים
להם את מחצית השקל, וברגע שסופרים את מחציות השקל ולא
את עם ישראל עצמו, זה לא מביא את המגפה.
טוב, מה,
אנחנו אומרים,
זה נראה משהו מיסטי,
אז מאיפה זה בא?
הרעיון הוא פשוט.
ברגע שאנחנו סופרים את עם ישראל,
יש כאן איזושהי אמירה שאנחנו מפרידים את הפרט מהכלל.
ברגע שסופרים כל אינדיבידואל בפני עצמו,
זה בעצם ביטוי לכך שאנחנו רוצים להגיד
כביכול שכל אחד עומד בפני עצמו.
אין פה חיבור אל המציאות הכללית, כן?
אנחנו מייחדים את האדם ומפרידים אותו מכלל האומה,
מהחברה כולה.
ברגע
שאנחנו מונים לא בספירה ישירה,
אלא על ידי מחצית השקל,
הרעיון הוא שאדם נותן כסף שהוא משמש כאן לצדקה,
לבית המקדש,
כלומר,
הוא עושה מצווה בכסף הזה,
וגם הרעיון הוא של
מחצית השקל.
מחצית השקל ש...
כשאני לעצמי,
אני רק חצי.
זאת אומרת,
ברגע שאנחנו נותנים מחצית השקל,
אנחנו
בעצם מבטאים שאנחנו אמנם חייבים בסופו של
דבר כל אחד לספור את עצמו,
את האינדיבידואל,
אבל כל אינדיבידואל,
הוא מגיע לשלמותו רק כשהוא מבין שהוא
חצי והוא לא עומד בפני עצמו,
רק כשהוא מתחבר אל הכלל.
זה הרעיון של הספירה של מחצית השקל.
יותר מזה,
חז"ל אומרים שמחצית השקל שהקדוש ברוך הוא
הראה למשה רבינו מטבע של אש.
זו אמירה רוחנית
שמחצית השקל זה המטבע של אש. יש
כאן איזו מציאות רוחנית מאוד עמוקה,
שברגע שהאדם מחבר את עצמו לעבודת הקודש על
ידי זה שהוא נותן את מחצית השקל,
הוא עכשיו...
מצורף באש, זאת אומרת,
הוא עובר פה איזה תהליך שמזכך אותו ומחבר אותו למשהו גדול.
וזה הרעיון
שחורז פה את
הפרשה ואת ההפטרה.
איך בן אדם...
בודק את עצמו באופן כזה שהוא לא מתכנס בפרטיות שלו,
באגואיזם שלו,
בצרכים האישיים שלו,
אלא איך אדם מצליח לצאת מהפרטיות ולהתחבר למשהו גדול יותר.
זה הרעיון,
כי תשא את ראש בני ישראל.
נושאים את הראש, זה הרעיון, לשאת את הראש,
זה אדם נושא את הראש שלו,
אדם מבין את הייחודיות שלו,
אדם מבין שהוא חלק ממשהו גדול,
אבל לא באופן שאתה מנותק מהמציאות הגדולה,
אלא בדיוק הפוך.
אתה מקבל את נשיאת הראש,
אתה מקבל את גאוות היחידה,
את החיבור הזה,
אל הכלל, אל הנצח,
אל משהו שהוא לא רק מתחיל ונגמר בחיים האישיים שלך,
אתה מקבל את זה בזה שאתה נותן איש כופר נפשו.
זה הרעיון של כופר נפשו.
מה זה כופר?
כופר זה להחליף,
נכון?
אנחנו נותנים כופר, אנחנו
מחליפים את הקטנות שלנו ל...
משהו גדול יותר.
רואים, גם כופר זה,
כן, בית ומחוץ, כופר, סוג של אטימות כזו.
כן,
אדם מסיר את האטימות של הנפש שלו ומתחבר אל הגודל.
זה ייתנו כל העובר על הפקודים,
מחצית השקל בשקל הקודש,
עשרים גרה השקל,
מחצית השקל
תרומה לאדוני.
המילה שקל,
כן, זה מביא אלינו משחק עם המילה משקל.
מה זה משקל?
משקל
זה משהו שיש לו נוכחות,
כן?
משקל זה כבדות.
לכל אדם יש את השקל שלו,
לכל אדם יש את המשקל שלו,
לכל אדם יש את הנוכחות שלו בעולמו של אלוהים.
זה הרעיון שאנחנו מפנימים לקראת חג הפסח.
אנחנו הולכים לחג הפסח, אנחנו הולכים לצאת לחירות,
אנחנו צריכים להשתחרר מכל ההחמצות,
מכל העבדות,
מכל היצרים.
איך נעשה את זה?
שכל אדם מתחיל מ...
עכשיו התקופה הזו,
חודש ומשהו לפני חג הפסח,
אנחנו מתחילים לצאת
מהאגואיזם,
מהאינטרסנטיות,
ומתחילים להתחבר.
למשקל האמיתי שלנו,
מה הנוכחות האמיתית שלנו בעולם.
כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה ייתן תרומת ה',
העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט מחצית השקל,
לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם,
מה שאמרנו.
זה לא עכשיו משהו אישי.
אם זה משהו אישי,
יש
הבדל בין עשיר ועני, נכון?
יש פה איזה יסוד שהוא משותף לכולם.
כל אחד, לא משנה עשיר, עני, חכם, לא, טיפש.
יש מחצית השקל,
יש איזה משקל,
יש איזה נקודה אלוקית שקיימת בכל אדם,
שאת זה אנחנו מחברים לקראת חג הפסח.
זה אנחנו מנסים לזכך באישיות שלנו.
זה קשור גם...
כל חג הפסח,
חמץ ומצה,
חמץ ובצק שמוחמץ,
ששוב יש פה נפח,
עשיר,
כל אחד מוסיף את התוספות האישיות שלו.
בחג הפסח אנחנו ממוצים,
כולם אוכלים מצה, משהו מאוד ממוצה, מדויק.
מה שצריך לו פחות ולא יותר,
זה הרעיון של מחצית השקל. לגעת בנקודה היסודית
שקיימת בנשמה של כל אחד ואחת מאיתנו,
ולקחת את כסף הכפרים מאת בני ישראל
ונתתה אותו על עבודת אוהל מועד,
והיה לבני ישראל לזיכרון לפני ה'
לכפר על נפשותיכם.
אתם יודעים שהכסף הזה הם משתמשים בו.
לעבודת אוהל מועד, בהמשך בבית המקדש זה ניתן לקורבנות,
לצורכי המקדש.
זה היה מכפר על נפשותיכם, זה הזיכרון לבני ישראל.
כל עם ישראל ידע,
אנחנו שייכים אל הקודש,
ויכולים עכשיו למצוא את הייעוד שלנו,
את
המשמעות שלנו,
את
המשקל שלנו בתוך העולם של אלוקים.
זה כאמור פרשת שקלים.
להפטרה
שהיא כאמור בספר מלכים א',
סליחה, מלכים ב', הספרדים מתחילים מפסוק יא',
והאשכנזים מתחילים מפרק יב',
בכל אופן
וכאן קורה סיפור יפה מאוד וחשוב מאוד,
יש כאן סיפור על בדק הבית של המלך יואש.
כן, זה כותרת, בוא ניתן את הרקע.
הרקע הוא כזה, עם ישראל נמצא בתקופה אפלה,
בתקופה של הממלכה הישראלית מתפלגת לממלכת ישראל ולממלכת יהודה.
יש כאן כל הזמן סכסוכים,
גם בין הממלכות,
גם העם בתוך עצמו
מציאות שכל יום מולך מלך אחר, נרצח, מגיע מלך נוסף.
יש כאן לכאורה כאוס,
משהו שגם כל אחד עם עצמו מנסה פה לשרוד בתוך הבלאגן הגדול.
ואז מתאר הנביא בספר מלכים ב',
אני מתחיל כבר מתחילת הפרק,
בפרק יא',
ההפטרה מתחילה מפסוק יא',
אבל אני רוצה להתחיל מפסוק א' בפרק יא',
אחזיהו
ותקום ותאבד את כל זרע הממלכה.
יהוא
שהוא משמיד שם את...
בית אחאב
זאת אומרת,
יש צעד שהוא,
בזה הוא צדיק,
אחרי זה הוא נהיה רשע,
אבל לא משנה.
ממית
הורג את השושלת הקודמת,
ובין השאר,
אחזיהו
שבא לבקר שם את האדות שלו.
יורם,
הרג
אימו
סליחה, אימו של אחזיה,
היא המלכה האם,
מה שנקרא,
היא
אומרת,
אין בעיה,
הרגו
אני זה שתופסת את הממלכה.
איך?
ועתליה אם אחזיהו ראתה כי מת בנה
שם שהוא הלך לבקר במלכות ישראל,
ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה
הורג חופשי את כל הילדים שלה,
אתם מבינים פה מציאות של אכזריות ורוע,
שהכל פה מפורק כבר,
שפל הממלכה
אנחנו פה לקראת...
כבר בתהליך ההידרדרות של מלכות ישראל ומלכות יהודה.
מכל מקום ואז מה קורה?
ותיקח יהושבע,
בת המלך יורם,
אחות אחזיהו,
את יואש בן אחזיהו,
ותגנוב אותו מתוך בני המלך המומתים,
אותו ואת מניקתו בחדר המיטות,
ויסתיר אותו מפני עטליהו ולא הומת.
תראו איזה סיפור דרמטי.
בסדר,
הדודה,
כן,
הסבתא רוצה לחסל את הנכד,
אבל הדודה
מחרפת נפשה,
על זה אחרי זה נבנו,
אתם יודעים,
המון סיפורים,
סרטים,
זה על הבסיס הזה של התנ״ך,
זה הצית את הדמיון של כל ההיסטוריה.
כן,
על ה...
היכולת הזו להציל ככה את הילד הקטן ולהסתיר אותו בפני המלכה הרעה,
ויהי אתו בבית אדוני מתחבא שש שנים ועתליה מולכת על הארץ,
כן?
המלכה הרעה מולכת על הארץ, כן?
מקפיאה את ה...
את
הכל הסיפורים, הכל זה בנוי על
המוטיבים האלה.
הממלכה כולה מוקפאת,
יש פה איזה שלטון של רשע,
היא לא,
המלכה לא חוקית משתלטת פה על העניין, אבל...
היואש הקטן,
נקרא,
מסתתר,
מגדלים אותו בסתר,
אנשים עושים מאמצים כדי להחזיר את הממלכה,
ואז כתוב בשנה השביעית,
שלח יהוידע,
יהוידע זה היה הכהן,
וייקח את
שרי המאות.
בקיצור,
הוא מארגן פה מרד,
מארגן אנשים מהעם,
שהוא אומר להם, בפסוק ח'
והקפתם על המלך סביב איש וכליו בידו,
והבא אל השדורת יומת,
והיו את המלך בצאתו ובבאו,
זאת אומרת,
תיקחו את יואש,
תמליך אותו בעצם למלך,
תגנו עליו.
ואז,
בפסוק י"ב,
ויוציא את בן המלך, כן, מחכה לרגע המתאים,
עכשיו עתליה לא נמצאת באזור,
ואז,
ויוצא את בן המלך,
וייתן עליו את הנזר ואת העדות,
וימליכו אותו.
וימשכו, ויכו כף, ויאמרו, יחי המלך.
אנחנו מחזירים את הממלכה אל המצב התקין שלה,
ותשמע עתליה את כל הרץ העם.
כן, היא שומעת פה את כל המהומה,
ותבוא אל העם בבית ה',
ותראה,
והנה המלך עומד,
כן,
התנ״ך אומר כבר,
הוא המלך,
כן, ברור כאן מי צודק ומי לא.
והנה המלך עומד על העמוד כמנהג,
והשרים והחצוצרות אל המלך,
וכל עם הארץ שמח ותוקע בחצוצרות,
ותקרא עתליה את בגדיה,
ותקרא קשר קשר,
קשר,
אין,
אתם פה
לא נאמנים לי.
ויצו יהוידע הכהן את שרי המאות,
פקודי החיל,
ויאמר עליהם,
הוציאו אותה אל מחוץ לשורות,
והבא אחריה יומת בחרב,
כי אמר הכהן לא תומת בית ה',
וישימו לה ידים,
ותבוא דרך מבוא הסוסים בית המלך,
ותומת שם, בסדר?
והם הורגים את עתליה,
והנה, מפה מתחילה ההפטרה,
כן?
עשיתי רק פה את הפרומו כדי שכולנו
ניכנס לאווירה דרמטית
ונבין מה קורה פה, אבל מכאן בעצם מתחילה ההפטרה.
אז הנה, אחרי שנתפסה ממלכה בצורה לא טובה,
יש פה תהליך תשובה.
זה הרעיון שעומד מאחורי כאן הפרק.
עם ישראל,
כן,
במקרה הזה ממלכת יהודה,
הולכים לשוב בתשובה.
מבינים,
הם מתחילים
לחפש את בדק הבית,
מחפשים איך אנחנו עכשיו מתקנים את כל
האדמה החרוכה הזו שהשאירה לנו עתליה.
אם נוריד את זה לרמה האישית, שוב, יואש בעצם עכשיו אומר,
איך בן אדם שניצב לפני חג הפסח, ניצב...
בסוף השנה, נכון?
השנה שלנו הרי מתחילה ומסתיימת בחג הפסח.
סוג של חשבון נפש.
היה פה נפילות,
היו פה אנשים רעים שעשו דברים רעים.
היה פה מלחמות,
היה פה כישלונות,
ועכשיו איך מתקנים,
איך ניגשים,
איך שוקלים את השקלים, איך מוצאים מחדש את המשקל האמיתי,
את הקודש,
איך אנחנו מתחברים מחדש אל בית המקדש ואל הקודש.
זה הרעיון.
ויכרת יהוידע את הברית בין ה' ובין המלך ובין העם,
להיות לעם לאדוני ובין המלך ובין העם. זו המילה פה, ברית.
יש כאן ברית מחודשת שנחרטת.
זה לא סתם
שעכשיו מלכה הולכת ועולה מלך.
יש פה מחדש את היכולת להתחבר עם הקדוש ברוך הוא.
לכל אחד
מאיתנו יש לו איזו עטליה שהשתלטה עליו באיזשהו שלב בחיים.
איזה רגעים שנתנו ליצרים,
לזדון, לרשע,
לכסות פה את שקלי הקודש שלנו.
והנה, יש את השלב שאנחנו רוצים לכרות מחדש ברית עם השם.
ויבואו כל עם הארץ בית הבעל.
ויתצו את מזבחותיו,
ואת צלמיו שיברו היטב,
ואת מתן כהן הבעל הרגו לפני המזבחות,
וישם הכהן פקודות על בית השם.
פקודות זה מינויים, כן? הממנים פה, עושים פה,
מוציאים את כל ה-deep state,
ניקוי אורוות, ביטוי כזה,
לקוט את העורבות, יאללה.
מוצאים כאן את כל השחיתות שמסתתר פה בכל הפינות,
כל השחיתות,
כל מה שהממלכה הזו נרקבה לה בימי השבע שנים שהעתליה פה,
המרשעת,
שלטה.
וייקח את שרי המאות ואת הקרי,
כן,
קרי זה הגדוד המשמר שם,
זה ככה אומר,
הקצינים,
אתה יודע.
ואת הרצים ואת כל עם הארץ,
ויורידו את המלך מבית השם, ויבואו דרך שער הרצים בית המלך,
וישב על כיסא המלכים.
דמיינו לכם שוב,
כל העם מגיע,
גם הקצינים,
גם העם,
כולם הולכים ומושיבים את המלך.
על הכיסא שלו,
וישמח כל עם הארץ, והעיר שקטה,
ואת עתליה המיטו בחרב בית המלך.
כאן, כאמור,
הספרדים התחילו מפסוק י"ז,
האשכנזים מתחילים עכשיו מפה,
מפרק י"ב,
אז איך כל זה, כאמור, מתחבר לנו אל הפרשת שקלים.
בן שבע שנים יאואש במולכו.
בשנת שבע,
כן,
יש חישובים שהוא לא היה בן שבע,
אז מבחינה רעיונית הוא בן שבע,
כאילו יש כאן איזה
מעגליות כזו של מחזור החיים הראשון,
שבע שנים הראשון של יאואש.
ובשנת שבע ליהוא,
כן,
זה גם יהוא,
זה לא היה שנת שבע ליהוא,
זה היה יותר,
גם יש כל מיני דרשות בחז"ל,
זה מספרים שבאים לבטא איזה רעיונות רוחניים.
בשנת שבע ליהוא מלך יואש, ו-40 שנה מלך בירושלים.
המספר 40, כזכור, זה מספר של יפה למלכי ישראל.
גם דוד המלך מולך 40 שנה,
בסדר?
40 זה כאילו ביטוי ל...
כן, 40 יום, 40 לילה.
יש פה,
יואש זה בתוך כל הכאוס והממלכה שמתפרקת,
יש איזה רגע של,
מה שנקרא,
רגע של תקווה,
רגע של איזה 40 שנה של ממלכה יציבה.
ויואש
הישר בעיני אדוני כל ימיו אשר הוראו יהוידע הכהן.
רק הבמות לא סרו
מזבחים ומקטרים בבמות,
בסדר?
יש עדיין
דברים שצריך לטפל בהם, והנה, וכאן זה מגיע.
ויאמר יואש אל הכהנים,
כל כסף הקודשים אשר יובא בית אדוני,
כסף עובר איש כסף נפשו ערכו, כל כסף
אשר יעלה עליו איש להביא בית אדוני.
הנה, עכשיו יואש מתחיל לטפל, אז נקרא,
בעניינים הגדולים.
אתם זוכרים, הוא אומר לכהנים,
מה עם ישראל מביא לכם?
עם ישראל מביא לכם כסף לבית המקדש, נכון?
פרשת שקלים מביאים לכם.
למה?
למה זה נועד הכסף הזה?
בימי ההתעלמות,
אני לא יודע לאן לקחתם את הכסף הזה.
עכשיו תראו מה הולך להיות.
ייקחו להם הכהנים איש מאת מכרו,
והם יחזקו את בדק הבית לכל אשר ימצא שם הבדק.
כן, קראתי לשיעור הזה, בדק הבית.
זה הרעיון של הימים הללו,
של ארבעת הפרשיות,
של ההכנה לקראת חג הפסח.
בדק הבית, מה שנקרא חשבון נפש.
להתחיל לבדוק איזה...
דברים שהיו, זה כל הרעיון של הפרשה הזאת.
היה טוב,
וזה התקלקל.
יש פה יסוד טוב, הייתה פה ממלכה טובה.
הגיע פה איזה מישהי שעכשיו היא הלכה ובלבלה אותנו.
בואו נחזור אל המקור, זה בדק הבית.
בואו נשפץ את הבניין שכבר קיים.
הרעיון של אדם לפני חג הפסח, לפני שהוא הולך
ואחרי שבן אדם עבר טראומה,
זה להיכנס לראש הזה.
אתה טוב,
הממלכה טובה, רק מה קרה?
עבר זמן,
וכשעובר זמן באופן טבעי, יש שחיקה ויש סדקים,
ויש כל מיני רוחות פרצים שככה שחקו את הבית,
בואו.
תתחיל לבדוק, אתה לא מתחיל פה מאפס,
אתה חוזר למשהו שנותן המון תקווה,
הממלכה של יואש.
יש פה תקווה, אנחנו מחזירים
עטרה ליושנה.
והיא בשנת 23 שנה למלך יואש,
ולא חיזקו הכוהנים את בדק הבית.
הוא מנסה פה לפעול,
והכוהנים לא משתפים פעולה,
עדיין לוקח לא פשוט לבן אדם.
אחרי שהיה,
אחרי המלכות של עטליה,
אחרי שבן אדם הלך לו והידרדר,
הלך לו וטעה בשדות זרים,
זה לא פשוט לעשות בדק הבית.
בדק הבית,
לעשות עכשיו חשבון נפש,
מודעות עצמית,
לבקש סליחה,
להחזיר את הגזלה,
לשנות הרגלים,
לשנות כיוונים.
פשוט, יש קונספציות פה.
תשמע,
זה לשנות דברים בממלכה,
זה לוקח זמן,
23 שנה.
ויקרא המלך יואש ליהוידע הכהן ולכהנים,
ויאמר עליהם,
מדוע אינכם מחזקים את בדק הבית?
אני אגיד לכם למה אתם לא עושים את זה.
אל תיקחו כסף מאת מכריכם, כי לבדק הבית תתנהו.
כי לבדק הבית תתנהו. מה
הסיפור היה?
הכוהנים,
הם היו מביאים להם את הכסף.
ואז מה נעשה?
כשאדם מקבל כסף מהמכרים שלו, אז
יש לו נטייה לטעות ולחשוב שזה שלו,
ולא להביא את הכסף אל ייעודו המקורי.
מה עושה יואש?
הוא מפשט את הביוקרטיה.
הוא מפרק את הדיפ-סטייט,
הוא אומר, די,
עם הפקידים שפה נכנסים באמצע ואתם,
מעכשיו הכסף ילך ישירות לבית המקדש.
איך הוא יעשה את זה,
תכף נראה,
אבל והיו אותם הכהנים לבלתי כחת כסף מאת העם ולבלתי חזק את בדק הבית.
מאת העם ולבלתי חזק את בדק הבית.
בעצם מוותרים פה על החוליה הזו של הכוהנים,
המערכת הסתעבה,
בן אדם מרגיש שהוא עכשיו בחיים שלו,
איך אומרים?
הלך לאיבוד,
כבר מרוב תסבוכים ודיונים ופילוסופיה וזה,
כבר שכח את הבייסיק,
שכח את הדבר הפשוט.
זה קשור גם לפרשיות שאנחנו קוראים פה בפרשת השבוע,
פרשת תרומה, כן,
ויקהל,
פקודי, כל הפרשיות שעוסקות במשכן.
המשכן, גם, זה מערכת אדירה שהיא מלאה בכסף, זהב,
בכהנים והכול, אבל בלב של המשכן, מה יש לנו?
יש
לנו את ארון ברית השם,
וארון ברית השם יש את הכפורת,
המכסה,
שעליו יש את הכרובים.
אומרים חז"ל, הכרובים פניהם פני תינוק.
הפנים של הכרובים
זה תינוק, תינוק זה תום.
מבינים?
משהו שיונק,
תינוק שיונק מהמקום.
מבין?
בן אדם הולך לאיבוד מרוב סיבוך בחיים שלו.
בדק הבית זה לחזור שוב אל ה...
לשורשים,
לחזור אל התינוקיות שעומדת ביסוד הכל.
העם רוצה להביא תרומה.
והעמדה הנפשית הזו של איש היא כל איש אשר ידווינו ליבו,
העמדה הנפשית הזו שאני מחצית השקל,
שאני כלום אם אני לא עכשיו חלק מעם ישראל,
אם אני לא חלק מהדבר הגדול הזה,
זה מה שהולך ומתחדש בימי יואש.
איך הוא עושה את זה?
ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקוב חור בדלתו.
וייתן אותו אצל הבית מימין,
בבוא איש בית אדוני,
ונתנו שם הכהנים שומרי הסף את כל הכסף המובא בית השם.
מהיום אין יותר את המתווכים האלה שאתה מביא לכהן.
אתה מגיע לבית השם,
אתה מגיע למקדש,
יש לך חור בדלת, יש לך קופה צדקה,
שאתה
נותן באופן ישיר את הכסף.
תבדוק את עצמך,
בלי מתווכים,
בלי כל המנגנונים והזה שבלבלו אותך.
ונתנו לשם הכהנים שומרי הסף.
הנה עוד ביטוי,
שומרי הסף.
בסדר.
את
כל הכסף המובא בית השם.
ויהי כראותם,
כי רב הכסף בארון,
ויעל סופר המלך והכהן הגדול,
ויצורו,
צוררים את זה,
מקפצים את הכל יחד,
וימנו את הכסף הנמצא בית השם.
ואז מה קורה?
ונתנו את הכסף המספר על יד עושי המלאכה,
המופקדים בית ה'
ויוציאו לחרשי העץ ולבונים העושים בית ה'.
הנה,
מתחילים לבנות.
הכסף הזה של בדק הבית
הוא כסף שבאופן ישיר יורד עכשיו אל עבודת המקדש.
בלי שומנים מיותרים, בלי...
אוקיי, זה ניקוי אורוות חלקי.
אתה יודע, לפעמים אתה לא יכול...
כן,
תראה, ברמה הפשוטה, ברמה הפשוטה אי אפשר היה.
אתה מבין, הכוהנים היו שם חזקים, במקום החזקה.
ייתכן שיש פה גם איזו משמעות עמוקה,
שאתה לא באמת מסיר לחלוטין את המנגנון הישן,
אבל אתה...
מקצר תהליכים,
בסדר, חסל.
אני אומר, המנגנון הבירוקרטי הזה,
צריך להבין,
זה אותו דבר,
זה בנפש.
יש את העמדה הזו, שוב, שהאדם,
זה היה הרעיון של פרשת שקלים,
של יום כיפור וזה,
שאומרים לבן אדם,
תנקה פה את כל ה...
תחזור שוב.
אתה עושה חשבון נפש מול הבורא.
זה לא...
אחרים לא יעשו את החשבון נפש במקוםך.
אתה חייב לבוא ולראות איך אתה מחזק את בדק הבית שלך.
זו המלצה מאוד חשובה של חכמי ישראל,
מי שהפך את זה ממש ללב עבודת השם,
זה הרמח"ל,
רבי משה חיים לוצאטו בספר מסילת ישרים,
כידוע,
הוא ממליץ מה המלצה הכי חשובה של הרמח"ל,
ברמה המעשית,
איך אדם יעלה במעלות מסילת הישרים ויגיע אל הקדושה,
מה הפעולה הכי חשובה שאומר אדם צריך לעשות.
זוכרים,
שם הוא אומר את זה כבר בהתחלה,
מדרגת הזהירות.
חשבון נפש.
כלומר, הרמח"ל, משם הכל מתחיל.
בן אדם,
כל יום,
הוא
קובע איזה זמן מסודר, עושה בדק בית פנימי.
מה היה היום?
יש מהמקובלים,
חכמי ישראל,
שהמליצו מאוד לעשות את זה לפני השינה.
לפני שהאדם ככה הולך לישון,
שהוא
מסכם את היום.
יש כאלה שנוהגים,
הרב קוק באורות התשובה ממליץ לעשות את זה במוצאי שבתות,
או בערבי שבת, גם איזה סוג.
יש כאלה פעמיים,
בבוקר ובערב,
שכמובן יש את המחזוריות בראשי חודשים,
וכמובן,
פעם בשנה,
ביום כיפור,
זה הרעיון של התרת נדרים,
של הווידוי, של כל העם.
יש מנגנון שבן אדם עושה בדק בית. העמדה הזו שבן אדם אומר,
תשמע,
אני נותן לחיים שלי ככה להתנהל.
אני לא מחזיק בשכל, אני...
אני חי עם עצמי שאני לא מבין שאני צריך להתעלות
ולהתרומם ולשאת את הראש להתחבר למשהו גדול,
אלא אני בתוך החיים שלי,
תוך החיים שלי, אז אני...
הולך לי וזורם,
זורם ללא מנגנונים של מה קרה וזה.
פרשת שקלים, היא באה לטלטל את הבן אדם.
וההפטרה הזו באה להגיד,
אם
לא הבנת בצורה מרומזת מה שקראנו בספר שמות,
אז
בוא תשמע בצורה מפורשת יותר בנביא בספר מלכים.
אתה צריך לעשות בדק בית, בסדר?
ואל תיתן לכל מיני מתווכים להטעות את
עצמך שהם יעשו לך את בדק הבית במקום,
בסדר?
אם אתה לא תעשה את זה,
זה לא יקרה.
אכן, אכן.
הכל, זה הרעיון,
אם אני כאן, הכל כאן, זה חז"ל.
אם אין אני לי, מי לי,
יש כל מיני,
אפשר להכניס פה הרבה מדרשי חז"ל,
אבל מכל מקום, זה מה שקורה פה.
ואז...
תראו איך הפסוק מתנסח,
כן,
פסוק י"ב,
ונתנו את הכסף המתוקן על ידי עושי המלאכה המופקדים
בית ה' ויוציאו לחרשי העץ ולבונים העושים בית ה'
ולגודרים ולחוצבי האבן ולקנות עצים ואבני מחצב
לחזק את בדק הבית
ולכל אשר יצא על הבית לחוזקה.
כל מה שצריך בשביל לחזק את הבית.
אם יש,
זה לא משהו אחד,
זה דבר חשוב,
בדק הבית,
לפעמים יש נטייה לבן אדם,
שגם כשהוא מגיע למסקנה שאני צריך לעשות בדק בית,
בסדר,
הוא נתפס באיזה נקודה אחת ו...
בדק בית,
הרמח"ל מדבר על זה,
חשבון נפש,
אדם צריך לעבור על הכל,
קיצור, על כל החיים שלו.
שיפוץ כללי,
וזה עם השנים משתכללים איך עושים את זה.
יש אנשים שעושים טבלה, תפילות, ברכות,
לימוד תורה, כעס,
זוגיות, ועוברים.
שהרמח"ל זה כמו הסוחרים הגדולים שהם
עוברים ככה מונים,
הוא אומר,
את
הכסף שלהם בזמן מסודר,
יש להם רואי חשבון שעוברים בדיוק,
ובלי כל העמדה הזו של אה,
יהיה בסדר ולא נורא,
יש פה קצת מינוס ולא.
מאזן מדויק, יומי, שנתי, חודשי,
אדם,
זה הדרך.
להגיע לחג הפסח.
זה גם הרעיון העמוק של ביאור חמץ,
לנקות כל פינה.
הרב חל הוא
מביא את זה בהקשר,
כמו הוא אומר,
כמו בדיקת חמץ,
שאדם צריך לבדוק
בסדקים ובחורין, נכון? חמץ זה לא כזה
ניקיון כללי,
אתה יורד לרזולוציה של הפרטים.
איך הוא אומר, אדם צריך גם בנפש שלו.
יש
כאלה
בעלי חסידות,
יש בישראל מאפטא,
הוא כותב שאדם בודק את ה...
את
ביאור חמץ, כן, הוא עם הנר,
הוא אומר, אור ליהוד דלת בודקים את ה...
כן, בודקים את החמץ.
מה זה אור ליהוד דלת אומר?
אור לשנת 14, שהילד נהיה בר מצווה.
אתם יודעים,
שהילד מוכרע במצוות,
הוא צריך להתחיל לבדוק לאור הנר,
הוא אומר,
עם נשמתו.
שנאמר, נר השם נשמת אדם.
הרעיון הזה שאנחנו נכנסים ל...
אובססיה הזו,
של בדיקה מדוקדקת, זה שיקוף איך בן אדם
אמור להתעסק עם הבדק הבית שלו, בכל המובנים.
לרדת לפרטים,
לבדוק את הנשמה,
מה בדיוק שלא חלילה יש שמץ של חטא בשום פינה.
בא ואומר,
אך לא יעשה בית אדוני סיפות כסף,
מזמרות,
מזרקות, חצוצות,
כל כלי זהב וכלי כסף, מן הכסף המובא בית אדוני. שוב,
אנחנו לא לוקחים את הכסף הזה לכל
מיני דברים שהם נקרא לזה מותרות.
כי לאושי המלאכה ייתנו וחיזקו בו את בית אדוני.
זה הדגש פה של כל הפרשה, אתה מבין?
יואש אומר.
די עם הבזבוזי כספים שנוזלים,
אני לא הטליה,
הסבתא שלי. אני
עכשיו פה,
הדברים יגיעו ליעודם,
זה הרעיון של בדק הבית.
לכל דבר יש את הייעוד המדויק לו.
אנחנו תורמים את מחצית השקל כדי לשפץ את הבית,
ולא שעכשיו תקנו דברים שהם חשובים,
אבל הם לא נצרכים לעכשיו.
כי לעושי המלאכה ייתנו וחיזקו בו את בית אדוני,
ולא יחשבו אנשים אשר ייתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה,
כי באמונה הם עושים.
שימו לב,
לא עושים מה שנקרא חשבונות עם בעלי המלאכה. למה?
כי הם אנשי אמונה.
מה קורה פה?
יואש עושה כאן.
מהפך בכל העולם של עם ישראל.
היינו קודם בעידן של עטליה, של איזה מלכה רשעית, שיש לה
איזה מנגנון מסועב שכל אחד גונב ולוקח לעצמו, והכל מתפרק,
ואין דין ואין דיין.
עכשיו הרמנו את עם ישראל למצב כזה,
כי
תישא את ראש בני ישראל לפקודיהם,
שלא צריך עכשיו לבדוק.
כל אחד,
אמונה הם עושים, אנשי אמונה.
זה הדמויות שגדלות בעם ישראל לקראת חג הפסח.
זה ה...
ככה מונים את עם ישראל.
וכסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' לכהנים יהיו,
בסדר?
והכסף אשם וכסף חטאות,
שהוא מיועד ספציפית לקורבנות של הכהנים,
זה מגיע אליהם.
כאן למעשה מסתיימת ההפטרה.
עכשיו זה ממשיך שם איך הוא...
מה הוא ממשיך לעשות שם?
יואש,
שאז יעלה חזאל מלך ארם,
וילחם על גת,
וילכדה,
וישם חזאל פניו ועוט על ירושלים,
ויקח יואש מלך יהודה את כל הקודשים,
אשר הקדישו יהושפט ויורם,
וחזה אבותיו מלכי יהודה ואת קודשיו,
ואת כל הזרע,
ונמצא באצרות בית ה'
ובית המלך,
וישלח לחזאל מלך ארם,
ויעל מעל ירושלים.
כן,
ויש אחרי זה ביקורת על הדבר הזה,
זאת אומרת שהוא בסוף יואש לא,
מה שנקרא,
לא השתמש בכסף באופן הנכון,
הוא נכנע.
בסדר, הכל פה זה סביב
הכלים והכסף שמוקדש לבית המקדש.
זאת אומרת,
זה החוט שחורז פה את כל ההפטרה,
את כל הפרקים הללו.
איך להשתמש באופן מדויק ונכון בתוך המשאבים
והכלים שהקדוש ברוך הוא נתן לנו בעולם?
וזה כאמור פרשת שקלים.
אז בעזרת השם נקראת פרשת שקלים השנה,
בסדר?
אז צריך לזכור את זה.
אנחנו שוקלים את שקלנו,
מוצאים את המשקל האמיתי שלנו מול הקדוש ברוך הוא כחלק מעם ישראל.
איך עושים את זה?
על ידי בדק בית.
בודקים את עצמנו,
מדייקים את עצמנו,
משתמשים למה שצריך בדיוק,
וככה האדם מגיע שהוא בן חורין,
חופשי מחמץ,
חופשי מהחמצות,
חופשי מחטאים,
מגיע טהור לקראת חג הפסח, כמובן,
זה רק השלב הראשון,
יש לנו בשלב לשכור את המלק בדרך,
כדי להבין, לדבר על זה כשנגיע.
איך צריך להגיד הצדדים השליליים שהם לא מאפשרים לנו פה לצאת לחירות.
פעם, לטהר את הגוף שלנו על ידי טהרה,
החודש הזה לכם, להבין את
מעגל הזמן שמחדש אותנו בתקופה הזו.
כל ארבעת הפרשיות הללו הן כאמור מכינות אותנו לקראת
השנה החדשה, חג הפסח, בעזרת השם שנזכה.
