בכל אקדמיה שמכבדת את עצמה יש מדעי העושר,
זה נקרא.
מודדים את רמת העושר של אנשים ובודקים מה...
מה עושה אנשים יותר מאושרים, הכסף, ה...
אז בודקים,
עושים,
זה סטטיסטי כזה,
בודקים,
אתה מאושר,
כמה אפס עד עשר.
יש לזה הרבה תורות.
זה נראה הרבה פעמים לא נכון לחלוטין,
זאת אומרת,
בעצם ההגדרות הן מאוד לפי קריטריונים של המערב.
ואנחנו רואים שזה לא שם. לא מצאנו ש...
20 אחוז מהאוכלוסייה סובלים מדיכאון,
לא מצאנו עושר גדול.
לעומת בתיילים, כתוב, אשרי יושבי ביתך, אשכה...
הרבה אשכה.
ואנחנו רואים שהרב קוק מאוד התעניין בנושא הזה.
סוקרטס דיבר על הרמוניה,
על שלווה,
גם די למה.
הוא
אמר שלווה פנימית, יש פסיכולוגיה,
כל הפסיכולוגיה החיובית,
כן,
כמובן,
אומרים משמעות,
שליחות,
קהילתיות נגיד,
הזדמנות חברתית,
עונג.
אבל הרב קוק הוא,
כהרגלו,
הוא מעיף אותנו למקום אחר לגמרי,
והוא מסביר לנו שיש בסוף,
הרי לזה באנו בסוף, אנחנו רוצים להיות מאושרים,
ויש לנו שתי מערכות עבודה.
זה
כמו רכבת שהולכת על פס, פתאום זוג, שתי פסים,
שמאלה ימינה.
יש לנו מערכת של מודעות,
שזה מאוד חשוב, שנהיה מודעים בתודעה אלוקית,
זאת אומרת שאנחנו נחשוב במושגים אלוקיים,
מערכת של בירורים, ויש מערכת של ייחודים, זה נקרא.
ייחודים זה כוונות,
ייחודים זה חוויה,
ייחודים זה מפגש
אחר עם החיים.
ואז הוא הולך להגיד,
המצב המאושר קורה באורות הקודש ב' תקט"ז,
הוא הולך להגיד,
יש אנשים בעצם שחיים לפי התדר הרוחני הזה של הייחודים.
אז זה הייחודים,
למשל, אדמו"ר
מקומרנה,
עם התלמידים שלו,
היה להם אלף ייחודים שאיתם היו מדברים.
רואים,
שלום משה,
מה שלומך?
כבר הוא.
הוא ראה כמה שמות, כן?
מה אתה רוצה?
גזר?
היום גזר.
גימל, זין, ריש.
הבנתם? זאת אומרת שחיים באיזה תדר פנימי,
זה הכוונה.
כל הזמן לחיות באיזה תדר פנימי.
ואז אתה באיזה מקום עצמי,
עצמאי,
עוצמתי,
שאתה לא נפגע כל כך מהאחר,
אתה לא נפגע כל כך ממה שקורה לך,
כי אתה מחובר פנימה.
אז הוא אומר לנו ככה,
מצב המאושר,
או המצב הנפשי,
שנועם השם,
ועונג אהבה ושעשוע עליון,
מופיע בתוך הנשמה במצב של מנוחה וקביעות.
זה מה שעושה אדם,
הוא אומר, מה עושה אדם לא מאושר?
שבעצם,
אתה יודע מה,
אני שמח עכשיו,
אני מבסוט,
אבל אני יודע שיש אותו בעיות.
המסך נסע בתוך לו מזה,
המנהל בנק מתקשר,
פתאום האישה חוזרת,
העצבנית,
ואומרת,
די,
אני יודע,
אני
יודע,
עדיף לי לא להיות מבסוט.
כל פעם שאני שמח,
חוטף.
די, מספיק.
אבל ברגע שהצמצום פתוח לרווחה, למקום הרבה יותר גבוה,
אז אתה מכיל הרבה יותר,
וזה מאוד חשוב למטפלים שלנו,
שלומדים טיפול נפשי בצורה יהודית,
שהם לא מתפעלים מדי,
והם לא נבהלים מכל דבר,
והם לא בהיסטריה,
כן?
כשהוא בסרט.
אז בגלל שאצלם הזרימה, אם ככה היא מתמדת,
כל ההתעסקויות של עולם הזה נמצאים באיזו שלווה,
לא שלווה מדומה
של peace.
איזה סרט הזה, פיס,
לא זוכר.
לא זוכר.
ואתם מכירים?
בטוח.
אחד, שתיים, שלוש.
נו, איך קוראים לו?
שמן כזה.
קונג פו פנדה.
פו.
נו, באמת.
אז זה לא זה.
זאת אומרת,
יכול להיות שהוא מאוד מאושר,
אבל זה לא קשור.
זה שלווה שבא מעבודה, כן?
לא בא מניתוק,
באיזשהו נינוח, לא לדבר על כל הסיפורים האלה.
על בסיס זה עולה ומתרחב שפע הדעת.
והעינוגים העליונים הולכים ומתרחבים.
זאת אומרת,
זה לא שאדם מתוך זה הוא לא מתקן את המידות,
לא,
מתוך זה הוא מתקן את המידות.
מתוך זה שאני, מבחינת שיוויתי השם נגדי תמיד,
מתוך זה שאני נמצא בשבת,
בעונג שבת.
אז אני שם, אני מתקן, הו הו הו מתקן את המידות.
זה העומק של התיקון של המידות.
כי אם אדם נמצא מול השם יתברך,
אז ככה שולחן ערוך מתחיל, כן?
שיביתי השם נגדי תמיד,
כל הליכות בתורה,
מעלת הצדיקים הולכים לפני השם,
אין מעלת האדם,
שהוא בביתו וזה,
והוא עומד
עומד כל הזמן מול השם יתברך.
מתיישר,
אז אפשר גם חוץ מזה ניתן לקיים את כל השולחן ערוך,
אבל אדם שעומד מול השם יתברך הוא כאילו,
הוא חי בתדר אחר.
אז מה שהוא הולך להגיד לנו,
כי
יש אנשים שמחפשים עושר בסמים,
יש כאלה שמחפשים באינטרנט,
שמחפשים את העושר בכסף,
וכאלה בפעילות גופנית גם, דברים טובים,
אבל בסוף,
אומר הרב קוק,
יש משהו שצריך להיות אצלנו שינוי תדר.
עוד מעט הולך להיות פסקה אחרת שיסביר לנו את הדרך להגיע לזה.
משפע ברכה עליונה,
זו כל המידות מתעדנות,
והנשמה הולכת ונעשית עדינה,
וכל הנשמות כולן וכל החיים וכל כוחות
ההוויה שיש להם שייכות לנשמה המאושרה הזאת,
הולכות הן ומתברכות,
ומתוך כך העולם כולו,
מתברך,
מה שפלא כאן,
שהרב קוק מגדיר לנו את העושר כשאתה בעצם הופך את האחרים מאושרים.
כן,
כמו שאול עובר בתוך להקת הנביאים ומתחיל להתנבא.
זאת אומרת,
עצם זה שאתה במגע עם איזה אדם שהוא נמצא בתדר הזה,
כבר החיים שלך משתנים,
אפילו הוא לא דיבר אפילו,
הוא רק,
אתה רק נמצא בקרבה שלו.
להעמיד את העולם יותר ויותר במצב מאושר זה,
צריכה הפוליטיקה כולה וכל חוכמת החיים להתכוון,
כלומר,
כל הכל,
הרפואה,
הפסיכולוגיה,
המסחר,
הביטחון,
כל המקצועות של הכל צריכות בסוף
להתיישר עם הנקודה הזאת של הקודש,
כי אין עושר אלא בקודש.
היותר קרוב לצעדי עליון אלה הוא ישראל.
מה המיוחדות של ישראל?
עם אשר השם קרוב לו,
אשרי עם שככה לו,
אשרי העם שהשם אלוקם.
צדיקי ישראל צריכים לשים כל מעיינם,
להמתיק
על ידי מתיקותם הפנימית את הנשמות כולן של כל ישראל.
כן,
זה
עוד פעם, זה...
החוכמה ממתיקה את הבינה.
הבינה, מהבינה הדינים מתעוררים ממנה.
מקור הכעס, מקור הביקורת, מקור הפלגנות.
אז באים אנשים האלה שהם עוסקים לא בבירורים אלא בייחודים,
והם ממתיקים
את הדינים של השמאל.
והמיתוק הזה זה בחינה של חיי עולם הבא.
אדם הוא חי בתדר אחר,
אז הוא ישר, והוא לא מנותק, אלא להפך.
בגלל שהוא חי בתדר האחר,
כל ענייני כסף, למשל ממון,
או זוגיות, או חינוך, כל הכל הכל.
נמצא מבוסם, כן?
זה אנשים מנותקים.
זאת היא תוצאה יותר ישרה מהכוונות היותר שלמות של התפילה.
כן, מה זה התפילה בעצם?
עבודת התפילה היא עבודה שבלב.
זאת אומרת,
היא עבודה בסוף של להתקרב להנהגת הייחודים.
מה זה ללמוד תורה?
תורה זה בירורים,
אתה מברר דברים.
כשאתה לומד רזי תורה,
אתה באיזושהי תורה שהיא מאוד מאוד קרובה לאיחודים.
כי מה זה איחודים עוד פעם? אתה מסתכל על המציאות
בנקודה האחדותית שלה.
אה,
אז היא מתעדכנת מעצמה.
כן, למשל רפואה.
אתה יכול להיות שכל רופא הוא רופא
מומחה לאיבר מסוים או להפרעה מסוימת.
אבל כשאתה רואה את האדם כדבר שלם, כמכלול,
הרבה יותר קל לעבוד איתו,
כי אתה לא מתפלא מזה שהמערכת,
אני יודע,
האוטואימונית,
היא
קשורה למערכת ההורמונלית,
ומערכת הנפשית, ומערכת
ה...
אני יודע, של לחצים.
אתה יודע שזה מכלול, אדם הוא מכלול.
יש היום חוכמה שנקראת
פסיכואימונואונדוקרינולוגיה.
זאת אומרת,
ההורמונים קשורים למערכת האימונית,
למערכת החיסון,
למערכת הנפשית.
כל הכל אנחנו מכלול.
ואז אדם עובר תהליך אבל, אז יש לו דפיקות לב.
קח תרופה לדפיקות לב,
לא,
זה לא הקטע,
צריך לעבוד,
לאבד את האבל,
כן,
אדם איבד אדם קרוב.
וככה כל העניין הזה של כל מקצועות החול,
שככל שאנחנו נסתכל על זה,
על המקצועות האלה ממקום פנימי,
גם ביטחון,
ביטחון ישראל, אפשר.
לעבוד על אחד אחד ועל
על בודד,
אבל בסוף יש איזה רעיון שחייב להיפגש עם
המקצועות האלה. זאת היא תוצאה יותר ישרה,
והכוונת היותר שלמות של התפילה,
פעולות הייחודים,
ומפעולות הייחודים.
כן,
שוהים שעה אחת,
מתפללים,
מה היו עושים שעה אחת?
מה,
אין לך משהו אחר לעשות?
שעה?
לשעות?
אלא היו מתכוונים, מכוונים את ה...
מה זה להתכוון?
מה זה לכוון את הלב?
זה בעצם לצייר את התפילה ממקום פנימי.
זאת אומרת, זה לשאת את כל המשמעות
של המילים שאתה הולך להגיד עכשיו.
אז
אתה מתכונן לזה,
מתכוון,
אתה עושה נשימות,
אתה עושה כפיפות,
אתה הולך לקראת מפגש אדיר עם מלך,
מלך המלאכים הקדוש ברוך הוא,
אז
אתה מתכונן לזה.
לא,
ייחוד זה לא כל דבר בנפרד.
ייחוד זה גם בכל,
אפשר לכתוב בייעוד,
ייחוד זה לראות את האחדות שבכל.
ואז יש לך קשר ייחודי עם הדבר,
בגלל שאתה מכניס אותו בתוך המכלול,
כן?
למשל, אתה נותן כסף לעני.
אז אתה, זה ייחוד, כי זה,
כך, בשמחה.
כי אתה יודע שזה נושא חשוב,
שיש שפע בעולם, ויש לך צורך לתת שפע.
חיי ייחודים זה פחות בירור,
בירור אדם אומר,
רגע,
כמה יש לי,
כמה לתת לו,
רגע,
זה לא יותר,
זה חשוב,
אנחנו לא נגד,
לא נגד שום דבר.
רק כשיש משהו שמביא עושר לעולם,
זה כשאתה חי בדרך אחר קצת.
אתה מתרומם למקום יותר של תפיסה כוללת של המציאות,
פחות
חרדתית.
לייחד זה ספציפי.
אבל זה לייחד לערך הפנימי,
כי זה לערך הפנימי הכללי בסוף.
אתה מחובר ללחם, אתה מוציא לחם, לחם, אז אתה ל, ח,
מ.
אתה
כאילו מחובר למהות שלה,
אז
אתה פוגש את הלחם הכי הכי הכי.
מיוחדים לאנשי סגולה,
ניגשים,
אל השם, נוהרים,
אל טובו.
וחסידים ואנשי מעשה מצטרפים זיו קדוש זה
לשמחה של מצווה להגשים את האור בחיים.
פסקה ראשונה.
פסקה שנייה,
הוא
ילך להגיד מה זה השמחה הזאת,
מה זה העושר הזה.
השמחה והעושר זה כשהכל נמצא בשלמות.
זאת אומרת,
אתה לא יכול להגיד עכשיו אני רוצה, זה,
אני רוצה מהשיעור,
עכשיו אני רוצה, לא,
זה לוקח זמן.
זה לוקח זמן כי זה שינוי של הכל.
אתה צריך לשנות הכל מה אתה רוצה,
איך אתה חושב,
איך אתה מסתכל על הדברים,
איך אתה,
הכל.
אז איך להגיד כאן, יסוד העושר,
כן, זה תחושת העונג הפנימי, כן,
של האדם.
יש לזה כמה סימנים.
הוא אוהב את האמת בשכל.
קודם כל, אדם,
הוא אוהב אמת, לומד דבר.
זה מה שרציתי לדעת.
זה נכון.
זה חיפשתי כל החיים שלי.
הוא מתלהב מכל לימוד.
כי הוא רואה,
יש
פה אמת.
איזה כיף זה מידת האמת.
איזה כיף
אחרי זה ביחסים בין אנשים.
שאתה אומר את הדברים כהווייתם.
אהבת היושר בחיים מצד הרצונות שלך.
אתה אוהב את היושר.
אתה חי בתודעה כזאת של יושר.
אהבת היופי, כן,
מה זה אהבת היושר?
זה כמו שאומרים,
השיבה שופטנו כדבר ראשונה,
ואז השם יסיר את היגון והנחה.
מה זה קשור?
אם החברה הולכת לפי מידת היושר של השופטים של ישראל,
אז אנחנו מבסוטים,
כי אנחנו
בעצם אוהבים יושר.
ישראל, ישראל.
אהבת הטוב, לא, סליחה, אהבת היופי ברגש.
אדם אוהב הרמוניה.
הוא חייב לחיות
חיים הרמונים.
ואהבת הטוב במעשה.
שכל יום אדם צריך לעשות טוב
לאדם אחר.
משהו טוב, משהו,
משהו קצת,
קצת, להיטיב.
בכל הערכים כולם,
כל אדם בונה לו אמת,
יושר, יופי וטוב,
כן?
כל הערכים כולם.
כל אדם בונה לו את כל אלה.
כי הם בעצם ערכים של שלמות
של הרמות השונות של הנפש.
בפני עצמו כפי מידתו.
יש
חשיבות לארבע הערכים האלה.
כן, למשל,
מה זה אדם ישר?
אדם גיבור, כן?
אדם ישר זה אדם שהוא
לא עכשיו זורם עם הרוח.
הוא קם בבוקר מוקדם,
לומד תורה. הוא מגיע לתפילה,
הוא בזמן,
הוא קצת לפני,
כדי להניח תפילין.
הוא כאילו חי את הדברים לפי הפלס הזה של החיים.
אוכל במידה,
לא יותר מידה, הוא גיבור.
אני בינה, לי גבורה.
החוויה של השמחה זה באה מהבינה, זה שלמות הבינה.
הבינה היא בעצם מסתכלת על כל השכבות של האישיות,
והבינה ניזונת מכל השלמויות
של הדרגות השונות של האדם.
זאת אומרת, אדם שהוא גיבור, אני בינה, לי גבורה,
אדם שיש לו גבורה, הוא שמח.
למה?
כי הוא חי לפי איזה ממד יותר פנימי של חיים.
אדם שהוא מתגבר,
למשל,
אדם יש לו איזה תאווה למשהו,
והוא מתגבר על אותה תאווה,
באיזה עוגת שוקולד ככה,
כמו שצריך,
הוא אומר,
לא,
לא אוכל.
אז הוא זוכה לאיזה הארה,
כי הוא התגבר.
כן?
יש איזה נקודה כזאת של וואלה, אני
יותר קרוב לשלמות מאשר פעם.
פעם הייתי אוכל אותו, אני והעוגה, אחד.
ובכל האחים כולם,
כל אדם בונה לו אמת,
יושר,
יופי וטוב בפני עצמו כפי מידתו.
וכולם, יפה להגיד שאדם המאושר הוא אדם הטוב.
אתה רוצה להיות מאושר?
תהיה טוב יותר.
טוב עם כולם.
לא,
זה יפה.
זה לא,
אני לא יודע אם זה כתוב באקדמיה.
וכולם, כל המידות הללו,
של כל יחיד ויחיד מבני אדם,
מתכנסים לאוצר מאוחד אחד.
שכל האמת היושר, היופי והטוב מתארגנים בו.
כן?
ארבעתם נמצאים בשלמות.
ובזה באים אל המסילה של דעת השם.
הנאורה מלאה קדושה ויראת אלוהים ברורה. אוקיי, איך עושים את זה?
פסקה שלישית.
בסדר?
זה היה מתוך...
איפה זה?
יסוד היושר.
יש לכם את המקור, נכון?
איפה זה?
אורות הקודש א',
איך?
י' ב', זה מה שקראנו עכשיו.
עכשיו אנחנו קוראים שמונה קבצים, ה,
ק"ב.
אנחנו בהתחדשות המחשבה.
בעצם יש לנו איזה מפתח לכל הדבר הזה,
כמו בסימפוניה יש איזה
מלא מלא נגנים, יש איזה מנצח.
הקו המארגן את כל זה,
זה הפסקה,
אני מרגיש.
זה התחדשות המחשבה. אדם לא יכול להיות מאושר כשהשכל עומד.
אדם הוא צריך להתחדש במחשבה שאין בית מדרש בלי חידוש.
אדם הוא צריך,
ככה בחיים שלי לפחות, ראיתי שהשמחה
בא כשאתה מבין דברים חדשים.
נמצא ב...
יש תנועה,
הרי יש חלקיקי שמחה כל הזמן,
כל הזמן מסביבך.
למה אתה לא קולט אותם?
כי המחשבה לא נמצאת בפעולה,
לא נמצאת בהתחדשות.
ולא סתם התחדשות, התחדשות של קודש.
כי החול הוא מתאר,
הקודש הוא עצמי.
אז
כשאתה בהתחדשות של קודש,
אתה מפגיש את השכל שלך עם המהות שבעבור זה קיבלת שכל.
כן?
זאת אומרת, ככה אומר,
כל שמחה נמשכת מחידוש המחשבה.
אני חוזר, זו הגדרה ברורה.
כל שמחה,
עכשיו ראש חודש עד אהרון אומר, מי שמי שמי ש,
כל שמחה נמשכת מחידוש המחשבה.
אין חידוש מחשבה,
זה לא יקרה.
אז בשביל זה יש מכון מאיר.
ויסוד חידוש המחשבה הוא חידושה של תורה.
זאת אומרת,
זה לא עכשיו תחשוב דברים דמיוניים,
קורא כל מיני ספרים של הארי פוטר,
ואחרי זה של רואה סרטים של קונג פו פנדה.
זה לא זה.
זה רק בדברים שקשורים לחידוש המחשבה בקודש.
חידוש המחשבה הוא חידושה של תורה,
שהיא למעלה מן השמש.
למטה מהשמש אין חדש תחת השמש.
כי כל אשר תחת השמש אין בו כל חדש.
ויש דבר אשר יאמר לך,
זה בהמשך בקהלת,
ראה איזה חדש הוא כבר היה לעולמים אשר היו מלפנינו.
זה מתוך הספר קהלת.
אז אתה, אין, אין. AI, וואי, AI.
פלא,
פלא AI,
שום פלא,
זה בינה בלי חוכמה.
בעצם מצאו בינה באמת, בינה מלאכותית, זה פלא.
אבל זה לא פלא כי אתה רואה שלפעמים יכול להיות אבסורדים מטורפים,
אבסורד.
כי אדם שיש לו בינה ואין לו חוכמה,
אל תסתמך על כל העצות של AI, תלך לרב, יותר טוב.
כי אין שם חוכמה,
יש שם הבינה.
והבינה היא יכולה לפעמים לא לראות את המציאות באמת.
כן,
אין לי דוגמאות,
אבל סיפרו לי ואני לא זוכר אותן.
כי כל אשר תחת השמש,
אין בו כל חדש.
אמנם, חידוש הרעיון שבקודש, בו יש חידוש
עצמי תדירי.
אמרתי לכם,
כל הזמן יש זרמים,
ברוך אתה השם נותן התורה,
כל הזמן התורה ניתנת,
כל הזמן אנחנו עטופים בזרמים של שמחה,
ואנחנו לא קולטים אותם.
מתי כן?
כשאנחנו לומדים חידושי תורה.
ואז אתה יוצא מבית המדרש,
אתה מבסוט, מבסוט.
אתה נגעת במה זה להיות מאושר.
מסתכלים עליך ואומרים,
שתית משהו?
מה קורה?
מה, מה, מה, מה? לא, למדתי תורה.
כן,
זה ממש ככה. זה פותח את כל הצינורות.
וכל הטוב והרעיון שבחידוש של כל,
סליחה, וכל הטוב והרעיון שבחידוש כל מחשבה,
כל מה שמשמח שמחה עדינה בכל החיים,
נובע מצד הקודש שבו ולא החול.
שוב, החול הוא מתאר.
כן, החול הוא רק מתאר מבחוץ.
אז כמה אפשר ללמוד על הנמלים בגוטמאלה?
כמה אפשר ללמוד על המחקר המדהים הזה,
שמצאו בשבט מיוחד באפריקה,
שזה טוב,
טוב,
בסדר, מייבש.
זה חשוב מאוד, אגב, אני לא נגד, מאוד חשוב.
אבל זה לא משהו שהביא אותך לשמחה.
אלא השמחה נמצאת בקודש.
זהו צד התורה שיש בכל מה שבעולם.
שהיושבים לפני השם שואבים תמיד מאורו,
ומוצאים את זיו החיים הנצחיים בכל מה ששוטף
ועובר.
אווירת ארץ ישראל מחכימה.
יש חלקיקי חוכמה באוויר.
יש
חלקיקי חוכמה.
כמו שרבנו הביט,
כן,
בארץ ישראל, כל האוויר התמלא בחלקיקי חוכמה.
עכשיו אנחנו צריכים לקלוט את החוכמה.
אמנם, כל המון הסמכים בעליצות רוחנית,
אותה השמחה הפנימית, אותה הנקודה התמציתית,
שהיא רוח החיה בשמחתם,
היא התכונה התורית הבלועה במזג הפנימי של התוכן האצילי,
שנותן את הערך החי והיסודי,
והיסוד הרוחני, סליחה,
שבמחשבה.
או בסידורה של אותה פעולה.
לפעמים יש מצב שאדם, הוא באמת,
הוא שמח.
קורה משהו והוא, יום הולדת, אני יודע.
אז קח את היום הולדת שלך ותן צדקה.
ותזמין את הנשים ותברך אותן,
כי יש לך ערך מיוחד ביום הולדת שלך לברך את הנשים.
תעשה סיום מסכת.
כלומר, יש שמחה סתם ככה.
אבל זה לא סתם.
בסוף תיקח בתוך המכלול, המשמח הזה,
קח את הנקודה הפנימית,
שנקראת הנקודה התורית, ככה קוראים לזה.
ואם היו מכירים להבדיל בין אותה נקודה שבה שרוי אור השמחה בהירה,
שהוא העונג,
הצלול והבהיר אור העולם,
בין אותם מסיטים שמתפשטים,
מתערבבים על ידי זועמת החיים שמשם ממשיכה את שמחת חנף,
שהיא עד רגע, זה פסוק ביוב, שמחת חנף
עד רגע.
זה שמחה, אם אתה מצליח להבחין בנקודה פנימית,
שזו נקודה,
למשל שבת,
נכון,
יש אוכל טעים,
אבל זה בכלל לא הקטע.
חבל, פספסת את הנקודה של מה זה שבת.
שבת זה שבת, אתה מבין מה זה שבת?
שבת זה כל ה...
למשל,
כל הייחודים העליונים של שם ה' זה גם מתחיל השבת.
זאת אומרת, מה אנחנו עושים בשבת?
אנחנו נכנסים בתוך האלוקות.
אדם אומר,
וואי,
איזה עוגה,
איזה עוגה! חבל,
שם לא השמחה.
שם לא השמחה.
אדם הוא כאילו מחובר לנקודה הפנימית,
ואדם שמבחין את זה בין שמחת חנף לבין הנקודה הפנימית של השמחה,
מתעלים כל בני האדם למעלה עליונה מתוך
כל נקודה של שמחה שנכנסת בלבבם,
מתוך כל פעולה וכל יצירה,
שהיא נובעת ישר ממעיין הקודש.
מעיין התורה,
משמחת לב,
יש אפילו אתה עובר ליד ויטרינות של יצירות,
יש כל מיני יצירות,
סליחה,
כאילו סתם, סתמיות,
אתם לא מכירים על האומנות המודרנית הזאת.
כאילו,
מה שלך לעשות בחיים?
לעשות איזה ליצן שעושה ככה,
ולפעמים יצירה,
זה עולם שהנשמה מתבטאת בתוך היצירה הזאת.
אדם רואה את היצירה ואומר, יואו,
כמה אני אוהב את החיים עכשיו.
כן,
נכון?
זאת אומרת,
אם זה לא פוגש את הנקודה העצמית הפנימית,
אתה עוזב שטויות, נו מה.
בזבוז.
לא?
אני טועה?
אולי אני טועה.
מדען.
שהרבה מדענים גדולים,
היה אחד בשם
אנסווה ז'קוב,
הוא היה פרופסור לפיזיקה נראה לי,
הוא הגיע לפרס נובל והכל,
חזר בתשובה.
כלומר, אדם מגיע לאיזה שיא של החול,
הוא אומר ו,
ו,
ו.
אני חייב לחפש את הנקודה, בסוף את הנקודה הפנימית.
ויחידי הסגולה הם, הם המעלים את כל הנקודות השמחה.
זה כל כך יפה הפסקה הזאת.
מה זה יחידי סגולה?
הם מחוברים כל דבר, יש קידוש עכשיו.
זה
נקרא עוגה אשכנזית.
אתה לא מסתכל באוכל, בזה.
אתה
מסתכל בנקודה הפנימית.
נקודה הפנימית, אתה מחובר לנקודה.
זה דבר תורה, מה זה דבר תורה?
זה לא איזה משהו,
דבר תורה, זה לא טקס.
פשוט אדם,
הוא רואה שמחה,
יש לו שמחה של מצווה,
רואה את הנקודה הפנימית.
אז יחידי הסגולה הם אלה שמעלים את כל הנקודות של השמחה,
הנקודה הפנימית,
של כל מה שנעשה תחת השמש,
מתוך עולם הטוהו.
עולם מבולבל,
הכל מבולבל.
הם רואים את נקודת אור שבכל.
טוב,
לתוך הבניין של עולם חסד יבנהו, אלו תלמידי חכמים, בונים את העולם,
על ידי מה הם בונים את העולם?
בגלל העומק המחשבתי הזה,
של המחשבה המתחדשת,
הם מסוגלים לראות בכל דבר מה הנקודה הפנימית בעצם.
זה פלא, זאת אומרת,
זה בעצם הסתכלות אחרת.
אל תקרי בנייך, אלא בונייך.
כן, הם מאירים,
כי הם מאירים לנו את החיים על ידי זה,
שהם רואים את הנקודות הפנימיות.
אז איפה האושר נמצא?
אשרי יושב בביתך, אדם שיש לו יישוב הדעת,
אדם שיש לו, כן, התכנסות פנימית כזאת,
שהוא רואה את הדברים מצד ה...
כן, אשרי תמימי דרך.
תמימות, אומרים את ה...
כל הזמן הם מחוברים, הוא קורא לזה
התחדשות המחשבה בתורה, כן, בקודש.
יש לנו...
זה צריך להיות רק בתורה,
כי בסוף התחדשות המחשבה שאדם חושב,
פתאום פילוסופיה חדשה וזה,
אין חדש תחת השמש.
אז זה נורא מעניין ומאוד חשוב להתייחס לכל דבר שקורים בעולם,
והרב קוק לא פסח על אף תנועה חדשה,
פמיניזם,
שופנהאואר,
ניטשה,
כל דבר,
והיום בימינו,
בלי הרף, המון המון דברים,
ומאוד חשוב להתייחס,
אבל לא כי זה הקטע.
ואני אומר לכם, בנושא של פסיכולוגיה יהודית,
יש כלים ויש חוכמות ויש דברים לקחת מכולם,
אבל בסוף
הנקודה המרפאה
היא נקודה של חיבור למהות.
נקודה פנימית.
שאתה מבין בראייה הדרמטית שלך,
מה
הנקודה, מה?
מה אתה עושה?
לשם מה,
לא למה.
מה אני עושה עם זה?
מה הנקודה הפנימית?
זה רק מחשבה שהיא מחשבה חדשנית,
שיכולה פתאום להתהפך ולהגיד,
וואלה,
אני כועס על ההוא שנכנס לי באוטו.
מה, איך היא סתם נכנסת באוטו?
כן,
אדם הוא מתחיל להתבונן, והוא מתחיל להפיק מזה לקחים.
ואז אתם יודעים מה?
גם הדברים הלא טובים שקורים לו בחיים, וואלה.
הכל היה לטוב, הכל היה מדויק.
הוא חי בתודעה של ייחוד, הוא רואה הכל אחדותי.
ואז הוא בעצם,
הוא מזרים לכל השכבות של האישיות שלו.
אור של אמת,
של יופי,
של כל השלמות שיכולה להיות בכל דבר ודבר.
כי הוא רואה את הדברים בצורה
יותר פנימית,
יותר כוללנית בסוף,
ואז הוא יותר מדויק.
אני חושב שזה פסגות שהן מאוד גבוהות, אבל כשאתה,
אתה יודע, אדם, אם אני יצירתי למשל,
אני מאושר.
לא בהכרח.
תלוי איזה יצירה.
יש יצירה שמרחיקה.
יש יצירה שהיא יצרית,
היא לא יצירתית. לא בגלל שאדם הוא יצירתי.
איזה יצירה?
מאיפה היא נובעת היצירה?
אם אני מאושר,
אם זה עשיר,
כן,
עשיר מופלג, אני מאושר.
לא, ראיתי הרבה עשירים.
למשל.
לא,
לא קשור,
וזה כבר ידוע.
זה נכון, אבל בסדר,
צריך שיהיה איזה משהו.
אבל כל דבר אותו דבר, בסוף.
אדם,
הוא לא יכול להיות מאושר משום דבר חוץ מאשר באווירה
בארץ ישראל.
אז
כל חולני צריך לעלות לארץ,
ואחרי זה להתכנס פנימה לתוך הקודש פנימה.
כן,
זה מוסר חשוב מאוד,
להבין שאנחנו בסוף ניזונים מהקודש.
הנפש ניזונה מהרוח.
אם אין את הבחינה הזאת,
אז
שאגיד שהכל יכול להיראות מיליון דולר כלפי חוץ,
אבל בסוף אדם הוא לא מאושר.
וזה כשאתה קצת מעורער וקצת בודד,
אתה רואה שוואלה, כאילו,
אדם הוא לחוץ, אדם הוא זה, כי הוא עסוק בחיצוניות.
שני עסקי.
הלא יהודי, זה מאוד חשוב, השאלה שלך.
היהודי הוא ניזון מהשמחה של ישראל.
אנחנו מאירים את העולם, אנחנו אור לגויים.
אנחנו היחידים שיכולים להיות בממשק הזה בין האינסוף והסוף.
היחידים שיכולים לעסוק ביחודים.
היחידים שיכולים באמת להתפלל בצורה שזה מאיר את העולם.
זה עם סגולה, על זה קיבלנו תורה.
לא קיבלנו תורה לעצמנו, חס ושלום.
לכן הם כל כך או אוהבים אותנו או שונאים אותנו.
אוהבים אותנו מצד הערך המופלא שיש בישראל,
שזה לא עם רגיל.
אבל הם, איפה הם שונאים?
כי הם אומרים,
איפה אתם?
עם ישראל?
מה?
מה?
תהיו בתפקיד שלכם, מה?
איך?
קנאה גם.
כמו שהבן מקנא באבא שלו.
הוא אומר,
אבא,
תהיה אבא כבר,
די,
חלאס,
תפסיק להיות ילדותי.
שנזכה לשמוח.
משה, משה, משה.
