טוב שלום לכולם היום נעשה שיעור יחסית קצר הפעם על הפטרת שבת ראש חודש. לפעמים יוצא לנו באמת איזה פעם פעמיים בשנה יוצא מצב שראש חודש נופל בשבת ואז אנחנו לא קוראים את ההפטרה הרגילה
של אותה פרשה אלא קוראים במפטיר מה שנקרא בספר שני אנחנו קוראים את
פרשה מפה, ספר במדבר,
בפרשת פנחס כמה פסוקים על הנושא של ראש חודש,
ואז בהפטרה קוראים הפטרת ראש חודש בספר ישעיהו,
פרק ס"ו, בעצם הפרק האחרון, עד הסוף.
עכשיו זה הרבה פעמים משתנה, כי לפעמים יש,
זאת אומרת, גם בשבת ראש חודש יש לפעמים עוד פרשיות,
למשל אחת מארבע פרשיות,
שאנחנו קוראים שם בין חודש אדר לניסן,
אז קוראים את ההפטרה של הפרשייה,
של אחת מארבעת הפרשיות,
ולא את ראש חודש. יש לנו פה איזה שהוא סדר מה קוראים,
אבל מכל מקום צריך להכיר גם את זה.
יוצא לנו גם לפעמים הפטרה מהסוג הזה,
וצריך להבין גם מה אנחנו, איך זה מסתדר עם הפרשייה עצמה של ראש חודש, וגם את ההפטרה עצמה.
אז בואו נתחיל.
כאשר כאמור ראש חודש שחל בשבת אנחנו קוראים את ספר במדבר פרק כ"ח פסוק ט'-ט"ו זה בפרשת פנחס
ששם כתוב כך
וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים ושני עשרונים סולת מלכה בלולה ושמן ונזקו עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונזקה ובראשי חודשכם תקריבו עולה לאדוני פרים בני בקר שניים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים מנחתם ונזקיהם
מנחתם ונזקיהם,
אני מפוזר, מחילה.
ב"ברשי חודשיכם תקריבו ואולי ה' פרים בני בקר, שניים ואל אחד, כבשים בני שנה לשבעה טבעים, שלושה עשרונים מנחה ואולי בשמן לפר אחד, ושני עשרונים סולד מנחה ואולי בשמן לילה אחד.
ויסרון-יסרון סולד מנחה ואולי בשמן לכבש האחד, עולה ריח נכוח אישה לאדוני,
ונזקיהם חצי האין יהיה לפר, ושלישית האין להיל, ורביעית האין לכבש יין,
זאת עולת חודש בחודשו לחודשי השנה.
ושאיר עזים אחד לחטאת לאדוני,
על עולת התמיד יעשה ונזכו.
אז כאמור, זו הפרשה שאנחנו קוראים בשבת ראש חודש, וההפטרה היא בנביא ישעיהו, הפטרה,
פרק ס"ו, הפרק האחרון, הפטרה מאוד מרוממת, תכף נראה אותה,
על השמיים כיסי וארץ אדום רגלי, איזה תיאור, כזה חזון מאוד עמוק על הבריאה ועל ההתחדשות של הבריאה בעולמו של הקדוש ברוך הוא.
וזה הקשר, זה הדרך להתחדשות.
מכל מקום,
בואו נסביר פה כמה מילים על כל המהות של ראש חודש ביהדות עם הפסוקים שעכשיו קראנו,
ואז נעבור להפטרה.
אז תראו, הנושא הזה של ראש חודש ביהדות זה נקודה שהרבה לא כל כך מכירים אותה. בדרך כלל כשמדברים על לוח השנה ביהדות, אז מתייחסים או לפרשיות השבוע, כן, השבתות,
או לחגים, למועדים.
חודשים, יודעים שיש חודש, אבל זה נראה כזה. טוב, כל 30 יום, פשוט אנחנו קוראים להם בצורה אחרת,
ניסן, יר, סיון, תמוז, אב, יח, על השמות,
הם שמות אפילו שהגיעו עם עולי בבל, חלקם שמות כאלה בבליים, שמות של אלים בבלים,
וזה נראה משהו שהוא סתמי,
ואז לפעמים זה הולך לכיווני מיסטי, כן? ואז החודשים, הזלות,
זה כבר אנשים מערבבים את זה עם האסטרולוגיה המודרנית,
וקיצור, ונהיה פה משהו שהוא לא לגמרי מוכוון למה שהתורה מתכוונת.
הרעיון העמוק של כל הנושא של ראש חודש,
זה חודש כאמור מלשון המילה התחדשות.
הרעיון הוא כזה.
יש שני כוכבים שמלווים את החיים שלנו,
שזה השמש והירח, נכון? החמה והלבנה.
בתורת הסוד, ביהדות, החמה זה ביטוי לבורא, לקדוש ברוך הוא, כן? זה הכוכב שהוא משפיע אור ושפע פה לחיים.
הלבנה, הירח, זה ביטוי לבריאה.
זה כוכב שאין לו אור מצד עצמו, אלא הוא
סופג את האור מצד השמש. זאת אומרת, השמש והירח זה הבורא והבריאה, אלוקים והמציאות. אם תרצו, אלוקים ועם ישראל, כן, עם שאלה,
כנסת ישראל ללבנה.
ויש את הפסוק הידוע בפרשת בראשית,
שויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה, כן? פסוק עם סתירה, מצד אחד כתוב שני מאורות גדולים,
מצד שני כתוב מאור גדול ומאור קטון, אז איך זה מסתדר?
אז מדרש מתאר שבהתחלה היו השמש והירח שווים בגודל במראה ובקומה, הם היו אותו גודל, שני מאורות גדולים,
ואז מה קרה?
קטרגה הלבנה, הירח הלבנה באה בתלונות הקדוש ברוך הוא, אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, אמר הקדוש ברוך הוא, מכיוון שקטרגת לכי ומעטי את עצמך, ומאז יש לנו מאור גדול שזה השמש, והירח שנענש הוא המאור הקטון.
מה הרעיון שעומד מאחורי המדרש הזה?
מלכתחילה השמש והירח היו צריכים להיות באותו גודל.
במצב השלם, במצב לכתחילה שהעולם היה אמור להיברות,
היה אמורה להיות התאמה בין אלוקים לבין המציאות, בין הבורא לבין הבריאה. זאת אומרת, העולם היה צריך להיות לא רק העולם המצוי,
כמו שאנחנו מכירים אותו היום, מלא חסרונות ובגמים,
אלא העולם הרצוי. היינו צריכים לחיות באיזה עולם אידיאלי שמשקף באופן מלא את האור של אלוקים, את המציאות השלמה האידיאלית, אלא כתרגה הלבנה. כתרגה הלבנה,
זה ביטוי להגיד שהמציאות היא
היא לא יכולה היום להכיל את האור האלוקי,
לכן נהיה מאור קטון, כן?
האומרת הלבנה, אין שני מלכים משמשים בכתר אחד. אני רוצה להיות,
המציאות הארצית אומרת, אני רוצה להיות יותר מהמציאות השמימית, הבריאה רוצה להיות יותר מהבורא.
זה לא יכול להיות.
ולכן המציאות היום היא של מאור קטון.
אז הירח, הלבנה, הוא בראש, מה שנקרא, נמצא פה באיזה בעייתיות.
אנחנו נמצאים בעולם עם חיסרון מובנה
בתוך החיים שלנו,
זה הרעיון של הירח.
ואז בתוך המציאות החסרה הזו של הירח, מה קורה?
אנחנו מביטים בתחילת החודש על השמיים ואנחנו רואים
פס קטן שלו, כן? הלבנה היא מאירה באופן ככה מאוד מאוד מינימליסטי,
שזה ביטוי, שוב, העולם שלנו שהוא מתחיל איזה אור קלוש כזה ומתחיל את הסבב שלו.
וככל שעוברים הימים, אז הנה הלבנה מתמלאת ב-15 הימים הראשונים של החודש, אנחנו רואים איך שהאור הולך וגדל, אז זה הביטוי, הנה העולם הזה, למרות החיסרון המובנה שבו, למרות פגימת הלבנה,
אנחנו מצליחים להתקדם, והנה אנחנו מגיעים אל השיא, אל אמצע החודש, שזה התחושה הזו של ההישגיות, הנה השגנו, הגענו, כן, כל השחצנות האנושית ושל העולם הזה,
התחושה הזו של ההיבריס,
של הכוכי ועוצם ידי,
ואז מה קורה באמצע החודש?
כן, היום של החודש זה נקרא קיימא שיער בשלמותה,
אז היום המושלם, גם בהיסטוריה של עם ישראל אומרים חז"ל,
15 דורות מאברהם אבינו עד שלמה המלך, כן, שהמציאות הולכת ומתמלאת, ועם שלמה המלך הכל מושלם, ואז מיד מה קורה?
הלבנה הולכת ומתמעטת, כן, הולכת ונחסרת,
15 דורות, אומרים חז"ל, משלמה המלך עד העיוורון עיניו של צדקיהו ועד חורבן הבית,
וגם באדם באופן אישי, הנה הגעת להישג ואנחנו מרגישים, הנה שהמציאות של העולם הזה מתפרקת לנו בין האצבעות.
וזה, ככה מגיעים לסוף החודש, אתם מבינים? זו תחושה איומה לראות איך הירח הוא לאט-לאט הולך ודועך, איך כל ההישגים שלנו פה מתמספסים ומה יהיה.
מגיעים לסוף החודש, באמת יש אפלה, האור הלבנה נעלם, אין יותר ירח, אין,
אל נא היא עולם בלי ירח, זה, איך אומרים את זה?
ב... נו, העוקד הנעקד והמזבח, כן,
בשיר הזה של רבי יהודה אבן עבאס.
נהיה עולם בלי ירח, העולם מאבד את האור שלו.
ואז מה קורה בתחילת החודש?
החודש מתחדש, הלבנה שוב מתחדשת.
זה הרעיון של ראשי חודשים.
ראשי חודשים זה הביטוי איך העולם הזה כל 30 יום הוא הולך ומתחדש.
אנחנו עוברים מחזוריות, אבל מחזוריות שכל הזמן מספירלה.
היא הולכת,
מתמודדת עם הקושי, נראה שאנחנו נופלים ושוב אנחנו מתחדשים לנו,
ולכן אנחנו אומרים את ברכת קידוש הלבנה,
ויוצאים החוצה ואומרים, ברוך אתה ה' אלוקינו מערך העולם, אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם,
חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם,
וללבנה אמר שתתחדש. למה?
שהיא עטרת תפארת לעמוסי בטן. הלבנה היא עטרת תפארת,
היא כתר תפארה לעמוסי בטן, דורשים חז"ל,
אלו ישראל שעמוסים בצרות בצאתה מבטן אימם.
אנחנו נמצאים בעולם, ברגע שיוצאים מבטן אימנו, כן, המלאך סותר על פינו, אנחנו
חוטפים את ההלם שלנו מהמציאות, ואף על פי כן אנחנו מברכים, ברוך אתה השם,
נחדש חודשים.
המציאות כל הזמן מתחדשת,
תמיד יש תקווה, ככה קראתי לשיעור הזה.
תמיד יש תקווה,
תמיד בסופו של דבר המציאות מתחדשת.
דוד מלך ישראל חי וקיים, כן, זה המשפט שאנחנו אומרים בתפילת קידוש לבנה.
למה? כי בזמן שהרומאים שלטו, הם אסרו, אחת מגזירות השמד,
גזירות אדריאנוס, זה היה על קידוש החודש. הרומאים זה הוא, שהמצווה הזו היא לא סתם איזה...
זאת אומרת, בצד הטכני הם גזרו על זה כי זה הרס להם את הגביית המיסים, אדריאנוס רצה לגבות את המיסים לפי הלוח שנה הגאורגיאני,
הרומאים, מאז שלחברי התחילות הנוצרי,
שזה לוח שנה קבוע,
וזה שהיהודים כל שניה היה להם איזה 29 יום, 30 יום, בית דין, קידש, חודש וזה, זה ערבב אותו, זו הסיבה הטכנית.
אבל הסיבה המהותית שהרומאים זה הוא, שיש כאן איזה משהו במערך הזמנים הזה של עם ישראל,
שהוא מתנגש תרבותית עם התפיסת עולם שלהם, שהעולם הזה הוא עולם קפוא, כן, הלוח שנה הגויניאני הוא הולך רק לפי השמש, משהו כזה,
שהגויים זה, הם מונים לחמה, כך אומרים חז"ל, הם מונים רק לשמש.
מערת סוגריים, המוסלמים מונים ללבנה, הם מתייחסים רק
למציאות השברירית של העולם הזה, הנוצרים, רק לשאולות הקבועה. עם ישראל מחבר בין הדברים, זה עוד נושא בפני עצמו, זה קשור ליבור שנה גם.
אבל אני מדבר עכשיו לגבי האדריאנוס, אז שהוא גזר גזרות על ישראל, הוא לא רצה שהם יקדשו את החודש.
ואז מה עשו היהודים?
הם היו אומרים אחד לשני, זו הייתה הסיסמה שהחודש יתקדש, בלי שהרובים יכירו,
דוד מלך ישראל חבוק קיים. מזה הגיע המשפט הזה. כולם בטוחים שזה פסוק מהתנ״ך, לא לא.
זה בקידוש החודש.
דוד מלך ישראל חבוק קיים. זה מה שקורה כל ראש חודש, אנחנו מתחדשים. ולכן בעם ישראל ראש חודש זה לא סתם איזה 30 יום.
זה יום של התחדשות. יש אגב, בתורת הסוד, שכל חודש יש לו את העבודה האמידותית שלו.
אנחנו אומרים הלל כאן, כידוע, בראש חודש, לובשים בגדים, בסעודת ראש חודש,
זה הכרזה על החודש. ראש חודש זה משהו מאוד מאוד משמעותי
בתוך ציר הזמן היהודי,
וכאמור ששבת,
ראש חודש נופל בשבת,
אנחנו קוראים את הפסוקים,
אני קורא אותם שוב.
וידבר אדוני אל משה לאמור, צב בני ישראל מרת עליהם את קורבני לחמיא לאישה,
לריח ניחורי, תשמעו, להקריב לי במועדו.
סליחה, זה לא משם אנחנו מתחילים את הראש חודש, אנחנו מתחילים מפסוק, סליחה, מפסוק ט'.
כן, אחרי שמתארים פה את הקורבנות בפרשת פנחס, של היומיום, של שני כבשים, בבוקר ובין הערביים,
ביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים ושני עשרונים סול לפנחה, בוליו השם לנזקו.
כל יום אנחנו מקריבים במשכן שני כבשים, כאב איזה ביטוי לשגרה,
לעדר כבשים הזה של ההתנהלות היומיומית.
אנחנו כל בוקר, בבין ארבעים, בתחילת יום, אמצע היום, אנחנו מקריבים את זה.
בשבת אנחנו מוסיפים גם שני,
סליחה, שני עשרונים סולת.
מוסיפים איזה סולת, שזה הקמח המובחר,
הבלילה המובחרת.
אנחנו מוסיפים את זה יחד עם השמן ששופכים על הקורבנות.
זאת אומרת, להראות שבשבת יש לנו פה איזו התחדשות יותר עמוקה.
עולת שבת בשבתו על עולת התמיד בנזקה, אז זה כאמור בשבת,
ואז ובראשי חודשכם תקריבו עולה לאדוני.
פרים בני בקר שניים ועיל אחד,
כבשים בני שנה, שבעה טבעים, שימו להם ראש חודש,
שזה אמרנו תקופת ההתחדשות,
אנחנו לוקחים פר, פר,
פרים בני בקר שניים, לוקחים את הפר זה מלשום פריה ורבייה, זה המציאות החזקה, שור, רוב תבואות בכוח שור,
עיל אחד, גם אילי ארץ,
זה הבעל חיים כזה שמוביל, שנוגח, שמנהיג.
כבשים בני שנה שבעה, כן? שזה ביטוי, אמרנו, לשבעת ימי השבוע.
ואנחנו לוקחים את כל הדברים הללו ומקריבים בראשי חודשים. זאת אומרת, בראש חודש אנחנו מגלים פה כוחות
שהם יותר גדולים מאשר שבת ובימי חול.
ושלושה עשרונים סולת, מנחם לולב השמן לפר האחד, כן? כל פעם זוכה לשלושה עשרונים סולת.
משהו מאוד מובחר, מאוד מדויק.
ושני עשרונים סול מרחב השמן לעיל האחד.
זהו, זה קשור עכשיו מספר שניים, מספר שלוש, על פי תורת הקבלה.
שניים זה פירוד, שלוש זה כאילו הפירוד שמתחבר בסוף השלישי,
החוט המשולש שלא במהרה יינתק. זאת אומרת, יש לנו גם את העיל,
את הפריצה לכוחות, לכיוונים שונים מראש חודש, וגם את החיבור שאנחנו משלימים עם ההתחדשות וההתפרצות הזו בתוך ראש חודש.
ויסרון, ייסרון, סולת, מנחה ועולה ושמן, לכבש האחד, עולה ריח, ניחוח, יישר על זניים, כל כבש, שוב, הוא מקבל את היסרון שלו, את ההתחדשות שלו, את ה...
כן, היסרון זה המובחר, זה האיכות העליונה,
הרוחנית, שהיא נכנסת לתוך השגרה הכבשית של חיי היום-יום,
ונזקיהם,
חצי האין יהיה לפר, ושלישית האין להיל, ועובדית האין לכבש יין,
זאת עולת חודש בחודשו לחודשי השנה.
יין, כן, זה ביטוי לנוזל הפנימי,
אנחנו עושים חצי יין, זו כמות מסוימת גם לכל אחד, מוסיפים בראש חודש, תהיה לי גם יין, לא רק שמן,
לא רק סולת, יש כאן איזה בראש חודש התחדשות שהיא אקסטרה של האקסטרה,
לא רק אקס-אקס-אל,
בסדר, זה מה שקורה בראש חודש.
עולת חודש בחודשו לחודשי השנה, עולה,
דורשים המקובלים, עולת ע"ל ת', זה מלשון תולע, תולעת.
יש כאילו איזה תולעת של שגרה,
לא איזה תולעת שמכרסמת בתפוח, שהיא כאילו מכניסה אותנו לישנוניות והירדמות.
אנחנו באה עולת ומכפרת על התולעה.
אנחנו מביאים את העולה ולא נותנים לה חיים למשוך אותנו. נאמרת, אלא רואים איך הלבנה מתחדשת, איך כל הכוחות הולכים
ומקבלים שוב את המקום המדויק שלהם.
ושעיר עזים אחד לחטאת לאדוני, הלולטה תמיד יעשה מנזכור, ככה מסתיימת הפרשייה הזו שאנחנו קוראים על הקרבת קורבן הראש חודש.
שעיר זה הכוחות ההרסניים, כלי שעיר וחותנו, זה כזה טייש שמקפצץ, כזה בהמת דקה, אומרים חז"ל,
שאסור לגדל בארץ ישראל, שאוכלת בשדות אחרים וכולי.
גם הכוח הזה, גם הכוחות הפראים חסרי השליטה,
הם מקבלים את המקום שלהם לחטאת,
כן, מה שיכול להביא לחטא.
אנחנו מצליחים לכפר על זה בראש חודש,
כאמור זו הפרשייה, ועכשיו
נעבור להפטרה.
כאמור ההפטרה שקוראים לשבת ראש חודש, זה ההפטרה
חבל על הזמן, מה שנקרא ההפטרה, ישעיהו פרק ס"ו, הפרק האחרון, יש שם דברים מדהימים,
אנחנו רק ממש ניגע במה שנאכל,
ומוזמנים מדי חודש בחודשו
לבוא ולקרוא את הפרק הזה.
כה אמר אדוני, השמיים כסאי וארץ אדום רגלי.
איזה בית אשר תבנו לי, ואיזה מקום מנוחתי.
מה אנחנו רואים בראש חודש? בראש חודש אנחנו רואים
איך העולם כולו הולך ומתחדש. אמרנו, השמש והירח,
המציאות הקוסמית כולה,
אומר השם, השמיים כסאי וארץ אדום רגלי.
אנחנו פה עומדים מול השלמות האינסופית,
מול האלוקות,
השמיים, שם, שם, שם, שם זה כיסאי, שם, כל העולם מלא כבודו. וארץ אדום רגליי, ואנחנו נמצאים פה במציאות הארצית,
מציאות שאנחנו רצים בה.
אז היא, היא הקהמה, מה שנקרא, האדום,
הכאן להופעת השמימיות.
איזה בית אשר תבנו לי איזה כאילו מנוחתיים?
מה אתם חושבים פה שאתם תבנו לי איזה בית? זאת אומרת, לא, לא הכוונה בית מקדש,
מה שכוונה היא שאתם מוצאים לנצחים איזה מפעל שאתם פועלים בעולם הזה, ורואים, זהו, לא צריך להתחדש יותר. זהו, אני העסקתי לי משהו קטן בעבודה, העסקתי לי איזה ענן, אני אוכל עכשיו איזו ארוחה טובה.
זהו, החיים הם פחות או יותר, זה מה שיש פה בעולם הזה. אין, אין יותר להיפתח.
אומר הקדוש ברוך הוא, בראש חודש, תיכנסו אל הראש.
מה כל המפעלים הקטנים האלה? זה הכל ניצוצות לעומת הגודל שעוד קיים.
את כל אלה ידי עשת, ויהיו כל אלה נאום אדוני, ואל זה אביט.
אל עני ונכה רוח וחרד על דברי.
מה אני מחפש מכם?
שוב, מי שחושב שהוא ימצה את העולם הזה בכך שהוא יקים לעצמו כל מיני מנגנונים וכל מיני מפעלים, כל מיני הישגים, חומרים, חברתיים, פוליטיים,
ואני צריך את עני ונכה רוח וחרד על דברי.
כן, המי הכוונה היא אדם שהוא מלא ענווה,
חרד על דברי, אדם שרוצה לבנות את ההתחדשות האינסופית בחיים שלו,
להתחבר לבורא עולם, שהוא מבין סדרי עדיפויות.
ואת כל אלה, סליחה, שוחט השור מכה איש, זובע חסה, עורף כלב, מעלה מנחה, דם חזיר, מזכיר לבונה, מברך אבן,
מברך אבן,
גם המה בחרו בדרכיהם ובשיקוציהם
נפשם חפצה.
כן, מה אתם חושבים,
שכל הקורבנות האלה של השוחט השור והזובה החסה, עורף כלב, שזה אפילו לא קורבן של בית המגידה, זה סתם ביטוי לאיזה אכזריות,
מעלה מנחת דם חזיר,
כל אלה, נראה לכם
שזה מה שאני הקדוש ברוך הוא רוצה?
אתם תהיו רציניים פה, אנחנו מראש חודש.
ראש חודש בא להגיד שאנחנו צריכים להתחדש אל האמת, אל השלמות.
כל הדברים הללו של האבלי העולם הזה, ההתעסקות הזו
לא הכוונה פה בקורבנות של בית המקדש, הכוונה פה שאדם הולך ופה משתמש בעולם הזה בצורה לא נכונה,
שוחט שור וזובח שר ועורף כלב ומעלה מנחת דם חזיר, אתה מביא איזה משהו שלילי ואתה חושב שבזה שאתה מביא אותו למנחה זה יחופר לך. קיצור, אנשים שעובדים עקום,
כל אלה הוא בא ואומר, אתם חושבים שבזה,
בשיקוציהם, נפשם חפצה?
כאילו, סליחה, גם הם הבחרו בדחייבת שקודם נפשם חפצה, והם בחרו בכל השיקוצים האלה.
גם אני אבחר בתעלוליהם, ומגורותם אביא להם.
יען קראתי ואין עונה, דיברתי ולא שמרו. ויעש הרע בעיניי, ואשר לא חפץ יבחרו.
אני אבחר בתעלוליהם, זאת אומרת, אומר הקדוש ברוך הוא גם כזה בסימן שאלה, אני אבחר.
אני אבחר בתעלוליהם. זאת אומרת,
אני הולך עכשיו בדרך שהם הולכים ללכת איתם,
הם הולכים פה בצורה עקומה ותעלולים,
אני יחזיר להם באותו המטבע,
ומגורותם אביא להם, אני אביא להם מגור,
מביא להם פחדים, יען קראתי ואין עונה, אני רוצה שאתם תתחדשו, שכל בן אדם ימצא את המשמעות של חייו,
ולא שמעו, ויעשו הרע בעיניי, ואשר לא חפצתי בחרו, ולכן
שמעו דבר אדוני החרדים אל דברו,
אמרו, אחיכם שונאכם מנדכם,
למען שמי יכבד ה' ונראה בשמחתם והם יבושו.
כן, הוא פונה אל אלה שהם חרדים אל דברו,
והם אמרו,
אחיכם אלה שלא אובסים כמו שצריך, שונכם בנדיכם,
והם חושבים שזה למען שמי, כן, הם אומרים, לא, אנחנו מקריבים פה קורבנות בבית המקדש, אני מוצא לעצמי כל מיני דברים בחיים, זה הרעיון, שאדם מקריב קורבנות לא טובים את המקדש,
שאדם
נושא כל מיני הישגים מעוותים והוא חושב שזה בית המקדש,
זה מה שהאלוהים רוצה, זה מה שהמטרה שלי בחיים.
נראה בשמחתכם והם יבושו. אתם, החרדים אל דבריהם של השם, תראו, אתם תשמחו,
והם, אלה שעובדים בצורה עקומה,
הם יבושו.
יתברר להם הפער, זה בושה.
יתברר להם הפער בין מה שהם עשו לבין האמת.
כל שעון מאיר,
כל מאכל, כל אדוני משלם גבול אויביו.
זה מה שקורה בראש חודש.
יש כל שעון, כל רעש שמאיר, כל מייחל, יש התעוררות בעולם.
תקשיבו לראשי חודשים, תקשיבו להתחדשות,
תראו איך המציאות כולה הולכת ודורשת את קרבת אלוהים.
בטרם תכיל ילדה,
בטרם יבוא חבלה ומליטה זכר,
אני הולך להביא לעולם הזה התחדשות, אומר הקדוש ברוך הוא.
בטרם תכיל ילדה, כן, היולדת, היא תלד מיד,
היא בטרם שהיא עוד מרגישה את האכיל והרעדה של הגוף שלה,
היא כבר תלד. בטרם יבוא חבלה, כן? חבלי לידה, והמליטה זכר.
אתם תראו שכל המציאות המסובכת הזו, שאנחנו כזה, עד שהעולם הזה מצליח לפעול,
אתם תראו איך הכל ילך ויתחדש.
אתם תראו פה התקדמויות,
אתם תראו קפיצות מדרגות.
מי שמע כזאת?
מי ראה כאלה?
היאכל ארץ ביום אחד אם מבלד גוי פעם אחת?
כי חלה גם ילדה ציון את בניה.
אתם אומרים, שמע, בדרך הטבע אין התחדשות, נכון? זה הבעיה של אנשים שהם לא חוגגים ראש חודש.
אומרים, החיים זה שגרה,
הכל פה הולך בצורה שהיא מפותלת ועקומה,
והכול בסוף לא מצליח וזה.
אומר הקדוש ברוך הוא,
אתם תראו, יוכל ארץ ביום אחד. שוב, אתם תראו פה שינוי של המציאות.
הארץ, כן, שהיא יוכל, אמרנו, יוכל, שוב, זה הרעדה הזו, היא ביום אחד.
תשתנה.
ייוולד גוי פעם אחת, עם ישראל ייוולד בפעם אחת,
כי חלה גם ילדה ציון את בניה, ציון, כן, האומה הישראלית,
היא חלה גם ילדה, היא גם תרגיש את החיל,
את תחילת הלידה וגם ילדה מיד.
למה?
תראו את הפסוק,
פסוקים ידועים לקוחים מהפרק הזה.
האני אשביר ולא הוליד, יאמר אדוני,
אם אני המוליד ועצרתי, אמר אלוהיך.
מה נראה לך?
אני התחלתי את הגאולה, נראה לך שאני אעצור באמצע? אני אשביר, יושבים פה על המשבר.
כן, אז היו היולדות יושבות על אבן כזו, שזה נקרא משבר.
יש פה,
התחילה גאולה, יש דברים טובים שמתפתרים פה בעולם.
נכון, יש עכשיו משבר, יש עכשיו קושי.
מה נראה לך? שזה יעצור?
שוב, אתם מבינים, אנשים שהם לא מציינים את ראש חודש, הם,
חסר להם בנפש את השריר הזה של האמון בהתחדשות של המציאות.
הם נתקלים, הנה, הירח הולך וחוזר, ושוב אנחנו חזרנו לאותה נקודה. שום דבר לא התקדם פה במלחמה הזו, שום דבר לא התקדם בעם הזה, שום דבר לא התקדם בחיים שלי. אני כל הזמן חוזר בלופ לאותו דבר, ולולעד זמן כזו שהכל רע, והכל רק נהיה עוד יותר רע, ועוד יותר רע. לא הבנתם כלום.
שימחו את ירושלים וגילו בה, כל אוהביה,
שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה,
למען תינקו ושבעתם משוד תנחומיה,
כן,
מהשדיים שמנחמים אתכם.
למען תמוצו, כן, אתם תשקו את עצמכם מתוך התנחומים הללו.
והתענקתם מזיו כבודה, ירושלים,
שמחו בה כאילו כל אוהביה.
כי כה אמר אדוני, הנני נוטע אליה, אל ירושלים,
כנער שלום וכנחל שוטף,
כבוד גויים וינקתם, על צד תנסעו ועל ברכיים תשעשעו.
וכן הם יושכו, ירושלים, תרים אתכם כמו תינוק, על הצד ותשעשע אתכם על הברכיים.
כן, אנחנו הילדים של הקדוש ברוך הוא.
כאיש אשר ימות תנחמנו,
כן אנוכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו.
ראש חודש זה זמן הנחמה, זה זמן התקווה.
וייתן ושש לבכם ועצמותיכם, קדשת תפרח לה,
ונודע יד אדוני את עבדיו וזעם את אויביו.
כי הנה אדוני באש יבוא וחשופה מרכבותיו להשיב מחמא אפו וגערתו בלהבי אש. אתם מבינים? מה שקורה בראש חודש זה כמו התהליך הזה, אמרנו, של הירח.
יש את אלה שמתחדשים, אבל יש את אלה שה...
כן, הרשעים, אלה המיואשים שהם
הולכים לאיבוד ביער, הם בתוך התהליך הזה של החודש, של הירידה וזה,
הם לא שייכים למקום הזה.
והם,
השם זעם את אויביו, כן, זו המשמעות העמוקה של זעם את אויביו.
כל אחד מאיתנו צריך לדעת, החלקים בנפש שלו, שלא מתחדשים, שלא נותנים לקדושה, לשמחה, להופיע בו,
זה חלקים שהשם ישיב בחמא אפו וגרמתו להיבש, זה ייכרת מהנפש שלנו.
בתפילה, בכמה שפחות כאבים.
כי באש אדוני נשפט ובחרבו את כל בשר, ורבו חללי אדוני. יהיו הרבה חללים בדרך הזו.
אנשים שילמדו על כורחם
איך להתחדש.
המתקדשים והמתארים אל הגנות.
כן, גנות זה היה סוג של עבודה זרה.
כן, הם היו יושבים על הגג כשהם היו עובדים עבודה זרה. כל אלה שמכינים את עצמם לעבודה זרה.
כל אלה כאמור שמוצאים איזה משהו חלקי ומשתחווים לו.
אחר, בתווך, אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדיו, יאספו נאום אדוני.
כל אלה, מה יקרה איתם?
אנוכי,
מעשיהם ומחשבותיהם בא לקבץ את כל הגויים והלשונות, ובאו וראו את כבודי.
כל המעשים הרעים של בני אדם, כל אלה שאוכלים את הבשר החזיר והשקץ, הם משתחווים ולעבודה זרה,
אז הם כמובן עושים פה היום משהו איום ונורא,
אבל למה זה יגרום?
זה יגרום לקבץ את כל הגויים ולשנות, וראו את כבודי.
זה רעיון עמוק, שכל העבודות זרות הם בעצם לקחת עכשיו דברים שליליים, אבל דווקא בגלל שאנשים עושים את הדברים השליליים האלה, זה גורם עכשיו לברר, לראות את כבודי.
איך מתוך הדברים השליליים גם צומח הדבר החיובי, איך מתוך כל הבעיות של המציאות וכל המורכבות של ההיסטוריה ושל המהלכים,
בסופו של דבר כבודו של השם מתגלה עוד יותר.
ושמתי בהם אות, ושלחתי בהם פליטים אל הגויים, תרשיש, פול ולוד, מושכי קשת ובל,
ויוון העם הרחוקים, אשר לא שמעו את שמי ולא ראו את כבודי, והגידו את כבודי בגויים.
אני שולח את כל האלה, המבולבלים האלה,
לכל הארצות, הם יהיו פליטים מכל מיני מקומות נידחים, ועל ידי כך, שוב,
נודע השם משיח בעם רחוקי, כמו שאומר הרמב״ם,
בזכות אותו האיש, ובזכות אותו זה שעמד, כן, ישו, מוחמד,
בזכותם, אז דרך כל הפיתולים של המציאות,
בסופו של דבר, בכל העולם מתחילים להכיר את שם השם.
יש פה את כל מהלך ההיסטוריה בהפטרה הזאת.
והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לאדוני, בסוסים, ברכב, בצבים ובפרדים.
אין צבים, זה הגלוצב, כאילו
כרכרות כאלה של עוצמה.
והכרכרות על הר קודשי, ירושלים אמר השם, כאשר ראו בני ישראל את המנחה בכלי טהור,
בית השם.
יבואו כל הגויים,
יביאו את ה... בסופו של דבר, הם יבואו לבית השם ויכירו איך גם
כל דבר במציאות מתחדש לשם שמיים, כן?
היה אור הלבנה כאור החמה,
ואור החמה היא שבעתם כאור שבעת הימים,
יהיה תהליך התחדשות כללי של העולם,
ואז גם מהם אקח לכהנים וליווים אמר השם.
גם מהגויים אני אקח את ה...
צריך להבין מה הכוונה בדיוק,
כהנים ולווים כפשוטו, או שמשמעות רוחנית,
אבל גם מהגויים אני אקח את הנקודות החיוביות שהן יהיו פה חלק מההתחדשות של העולם.
כי כאשר השמיים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפניי נאום אדוני כן יעמוד ורחם בשימכם, כן, שימו לב לפסוקים המופלאים האלה.
שמיים חדשים וארץ חדשה.
זה הרעיון של ראש חודש.
יש עולם חדש שנמצא.
אל תתקבע בעולם שלך, אל תשארי באזור נוחות שלך, לא רק מה שאנחנו מכירים והעולם הזה, הכל פה צועד אל האבדון.
יש שמיים חדשים וארץ חדשה שכל חודש מתחדשים ומשנה לשנה, השנה מלשון שינוי, חודש מלשון התחדשות,
המציאות הולכת כל הזמן ומתקדמת.
אז אדם צריך למצוא את השמיים החדשים והארץ החדשה בתוך הנפש שלו.
והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבואו כל בשר להשתחוות לפניי אמר אדוני ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה וידעו אני לא אכול בשר. כן, אלה שלא התחדשו הם הולכים פה מה שנקרא לסבל נצחי וכדי לא לסיים בפסוק המפחיד הזה בסוף אז אנחנו מוסיפים שוב את הפסוק הקודם
ככה קוראים בהפטרה,
והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת משבתו,
יבואו כל בשר להשתחוות לפניי,
אמר אדוני,
עד בעזרת השם שנזכה להתחדש בכל חודש וחודש.
חודש טוב.
חודש טוב.
