שלום לכולם.
מי שנמצא פה בשיעור מוזמן,
מי שלא מוזמן גם.
שלום לכל הלומדים היקרים במכון ובבית.
אנחנו נמצאים בלימוד משותף נוסף מהספר "הסוד הישראלי"
של דוקטור אברהם לבני.
והיום הוא יום מורכב, יום לא פשוט.
חזרתם לקבר ישראל של נרצחים שנחטפו ונרצחו,
ויש הרבה עיסוק
במשפחת ביבאס האיכרים, שלדאבון לב
רשעי עולם האלה רצחו אותם.
ולעילוי נשמתם וגם לחזק את הלבבות,
חשבתי להביא דברים מהשורש של המשפחה הזו, הרב יהודה ביבאס,
שתודה רבה, תבורך, תבורך, תודה.
הרב יהודה ביבאס,
שהיה אפשר להגיד
מראשוני הוגי הרעיון הציוני דתי במאה ה-19,
בתחילת המאה ה-20,
ובעצם מי שהרב יהודה ביבס, אני אסביר עליו קצת.
אני רוצה לדבר עליו גם בגלל משפחת ביבס האיכרים,
השם ייקום דמם,
וגם בגלל שהספר הסוד הישראלי בעצם,
בעיקר בחלק שאנחנו לומדים עכשיו,
עוסק בגדולי ישראל שונים שעודדו ודרבנו את היהודים לעלות לארץ.
אז הרב יהודה ביבאס היה הראשון,
הראשון לציון, כפשוטו.
הוא היה מי שהכניס לרב יהודה אלקלעי
את הרעיון שכדי לעלות לארץ ולהביא לגאולה,
חייבים לעשות פעולות מעשיות.
והרב אלקלעי מאוד מאוד התפעל ממנו. אני אקריא לכם כמה דברים קטנים מתוך ספר שנכתב על מורשת יהדות ספרד.
הרב דוקטור יהודה אריאל ליאון ביבאס, הוא היה גם
איש
בעל השכלה כללית וגם עודד את נושא ההשכלה הכללית ואמר שהיהדות צריכה לצאת מהמחשבה המצומצמת.
אז הוא נולד למניינם בשנת 1789 בגיברלטר.
הוא עבר אחר כך להתגורר אצל סבא שלו בליבורנו באיטליה,
הוא רכש שם השכלה תורנית רחבה,
היה תלמיד חכם, פוסק הלכה.
בליבורנו, כמו שאמרנו, הוא רכש גם השכלה כללית,
היה לו תואר דוקטור, אני לא יודע במה.
מ-1810 הרב ביבאס התגורר בלונדון לסירוגין והיה פעיל
בקהילת שער השמיים, קהילת קודש שער השמיים.
קהילה ספרדית פורטוגזית ובבית הכנסת שלה.
הוא יצא למסעות בקהילות יהודיות במרכז אירופה והבלקן,
ביקר קהילות רבות
גם בלונדון, בווינה, פרנקפורט, בוקרשט, בלגרד, סלוניקי
ובמסעות שלו הוא הרצה לקהלים רבים ושם בעצם הוא זרה את הזרעים בין היהודים לרעיון הציוני שלו.
אחד הסיפורים המפורסמים של הרב ביבאס, למי שמכיר,
זה קהילת,
קהילה יהודית באיטליה, שנקראת קהילת קורפו, קורפו.
זה אי שנמצא בין איטליה ליוון,
ובאי הזה היו מייצאים אתרוגים,
אתרוגי קורפו המפורסמים, והרב ביבאס נתן להם הכשר,
היה פולמוס גדול על את רגי קורפו והרב ביבא סטען שהם כשרים לגמרי.
היה על זה פולמוס גדול
עם רבי חיים פלאג'י מאזמיר והרב גבריאל בכר וכולי.
חלק מהדברים שאני מביא בפניכם, כמו שאמרתי,
התפרסמו בספר שנקרא "כל התור",
ציונות מסורתית ספרדית שערך אופיר טובול
ואת הדברים על הרב ביבס כתבה דוקטור יעל ויילר.
יש כאן מאמרים שונים שכתבו דמויות שונות, נשים וגברים.
אז אני רוצה כמה דברים קטנים, שוב, כל הדברים שאנחנו אומרים פה
לעילוי נשמתם הקדושה והטהורה של נרצחי משפחת ביבס וכל החטופים שבני העוולה האלה רצחו אותם.
וככה היא מספרת:
באחד ממסעותיו
בין קהילות היהודים נפגש הרב ביבס עם הרב יהודה אלקלעי,
הוגה דעות ואיש ציבור, רב ומורה בעיר זמלין שבממלכת סרביה.
אתם זוכרים מן הסתם שהזכרנו שהרב
אלקלעי השפיע על הרצל.
הרצל בעצם היה בקהילה, האבא שלו או סבא שלו
של הרצל היה בקהילה של הרב אלקלעי.
הרבה מאוד מהרעיונות
יצחק וייס, דוקטור יצחק וייס כותב בספר שלו
ומצביע על הדמיון בין הרעיונות של הרב אלקלעי לרעיונות של הרצל.
והוא אמר, חייבת להיות פה איזו השפעה.
כנראה הוא שמע את הרעיונות האלה מהבית.
אז הרב אלקלעי, מה?
כן, אצל, כן.
אז הרב אלקלעי ינק את הרעיונות שלו מהרב ביבאס.
בואו תראו.
הם נפגשו בעיר בלגרד בשנת הטר, בסדר?
שנת הטור, 1939-1840.
שנת מפתח שאליה נקשרו ציפיות משיחיות בקהילות ישראל ממזרח ועד מערב, והתבסס על פסוק משיר השירים
וכל התור נשמע בארצנו.
התור.
באותה עת,
הרב אלקלעי כבר היה מוכר כהוגה דעות אשר פרסם את חזונו הציוני ב-1834.
הוא העריץ את הרב ביבס ואת רעיונותיו.
המפגש איתו טלטל את הרב אלקלעי ומצטט את דברי הרב ביבס ומתאר את החוויה הנפשית הגופנית שבילותיו גרמו לו.
ציטוט מהרב אלקלעי על המפגש עם הרב ביבס.
נוראים מאוד,
אשר הרעידו את ליבי וברכיי כשלו.
הרב אלקלעי מתאר את החוויה שלו על המפגש עם הרב ביבס.
מדובר בחוויה עמוקה ומעצבת שאכן השפיע על משנתו ועל מסלול חייו.
בעקבות מפגשם ציטט הרב אלקלעי את דבריו של הרב ביבס בחיבורה והעניק להם פרשנות יוצרת.
על פי הרב אלקלעי,
הרב ביבס דיבר על,
ציטוט מהרב אלקלעי,
שיבת ישראל לארצם,
וזה אמר הקדוש ברוך הוא,
שובו אליי ואשובה עליכם.
וכשיתאמצו ישראל לעלות ירושלימה,
גם אם הם בצרה,
ונראה שנחשפה נפשנו לחסות בצל שכינתו,
מיד הקדוש ברוך הוא מתעוררים רחמיו ויגלה גאוותו במהרה בימינו אמן.
עכשיו,
היום כשאנחנו קוראים את הדברים האלה זה נראה לנו כאילו
מה שנקרא, הלחם והחמאה של הציונות הדתית,
התפיסות הכי בסיסיות.
היו קהילות שלמות בעולם היהודי שחשבו שהמשיח יבוא ויוציא את היהודים מהגלות.
לא היה שום תפיסה אקטיביסטית של גאולה.
מה?
לא היו. זאת אומרת, זה היה דבר יוצא דופן. התפיסות של הרב ביבאס היו,
זה היה חידושים באופן יחסי למה שהיה מקובל.
בעקבות הרב ביבאס, הרדיקלי לתקוף,
לא, הפוך.
הרב אלקלע ינק מהרב ביבאס את הרעיונות שלו.
בעקבות הרב ביבאס הרדיקלי לתקופתו סיגל הרב אלקלעי את תפיסת עולמו המסורתית והשמרנית
רעיונות מדיניים מרחיקי לכת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל שאז נמצאה תחת שלטון עות'מאני.
הרב אלקלעי ריכך את משמעם המדיני הרדיקלי של רעיונות הרב ביבאס בהקשר לתקופה, אולם בהדרגה הלך
והחצין אותם יותר ויותר.
היא כותבת: "הקשר בין שני האישים היה ממושך ופורה,
חוקרים אחדים שיערו כי רעיון הקמת מדינה ריבונית יהודית בארץ ישראל עבר מהרב ביבס אל הרב אלקלעי ומשם אל תודעתו של סבו של הרצל שמעון לי ביהודה
שמש בית הכנסת בזמלין בתקופת הרב אלקלעי וממנה אל נכדו בנימין זאב הרצל חוזה מדינת היהודים.
יש סיפור מפורסם זה הסיפור שהיא מביאה פה של מיסיונרים נוצרים.
אנדרו בונאר ורוברט מקצ'יין היו כמרים
ומיסיונרים של הכנסייה הסקוטית.
הם יצאו מטעמה למסעות מודיעין והסברה נוצרית בקרב הקהילות היהודיות במזרח אירופה ובמזרח התיכון. הרב ביבאס הסכים להיפגש איתם ולהתראיין על השקפותיו.
אם כי נזהר עמם בדבריו בענייני אמונה,
תרבות ובעניין חזונו המדיני בדבר עתיד היהודים בארץ ישראל.
הפגישה נערכה בבוקרשט,
בית דראש השנה 1839. התר שאלות שהפנו בונאר ומקצ'יין אל הרב ביבאס
ותשובותיו התפרסמו לאחר כשנה בספר שהוציאו לאור
באדינבורו.
אני מקווה שאני הוגה את זה נכון.
כן, כן, אז איך זה?
אדינבורו. אדינבורו, כן, כן.
תודה.
שיחותיו של הרב ביבאס עם הסקוטים עסקו במצבו של עם ישראל מאז העת העתיקה,
על מוצא העם היהודי,
על רעיון הבחירה של עם ישראל וייעודו של עם ישראל בקרב האומות שאליהן, לפי תקוות הרב ביבאס,
יישלח בעתיד שליחם,
סליחה?
יישלחו בעתיד שליחים כמו הסקוטים מראייניו להפיץ את דברו ברבים.
שני הסקוטים האלה שאלו את הרב ביבאס על מטרת מסעותיו בקהילות היהודים באירופה.
הם כתבו בספרם, הוא אמר שנסיעתו היא למען תועלת בני עמו המושפלים לראות מה יוכל לפעול עבורם.
המיסיונרים הסקוטים המשיכו לחקור על הגותו של הרב ביבאס ומפיו של צעיר יהודי
מאחד המקומות שם שמעו על הערצה שהרב ביבאס עורר
ועל דבריו המפורשים ציטוט שימו לב להתאמן בנשק
ולהוציא את ארץ ישראל מידי הטורקים בהנהלת המשיח
כשם שהיוונים הוציאו מידיהם את ארצם המה.
הרב ביבס
כבר אז מדבר על הקמה של צבא וכיבוש בכוח צבאי את ארץ ישראל.
ממש לא יאומן.
יש פה עוד הרבה דברים חשובים ממנו.
מה?
מה?
אני לא יודע אם הוא יתגלגל.
ממש, ממש.
אם הביא...
מאיפה הוא ינק את זה?
לא כל כך.
כן, כמו שאומרים, מהתורה.
כן.
תראה, זה שהוא היה רב ספרדי,
וזה שהוא היה מה שנקרא פתוח גם להשכלה כללית,
אז ודאי שהוא חווה גם את התנועות הלאומיות בעולם,
והוא אמר, בואו ננצל את ההזדמנות.
ברור שהוא הושפע מהדבר הזה.
אבל...
הנה, יש פה, יש פה גם,
הוא עודד שילוב של לימודי חול, ולא רק לימודי קודש.
ככה הבנתי. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
הרב ביבאס, דרך האמא שלו,
היה צאצא של הרוח חיים הקדוש.
זה גם חשוב לדעת.
כבר חכב יהודה ביבאס? כן.
הרב ביבאס נתן פרשנות עכשווית למילה תשובה,
שזה ממש דברים ש...
שבספר הסוד הישראלי חוזר עליהם המון המון פעמים, גם בשם הרב אלקלעי.
ציטוט,
רגע, הרב ביבאס נתן פרשנות עכשווית למילה תשובה,
השונה ממשמע הדתי-הלכתי המקובל.
ציטוט,
שהדבר תלוי בתשובה, כלומר גאולת ישראל תלויה בתשובה. מה זה אומר תשובה?
שישובו ישראל לארץ הקדושה.
זאת התשובה, הרב ביבאס כותב, זאת התשובה.
הרב ביבאס התרים את עיסוקה של ההגות הציונית בנדידת היהודים בעולם ללא מדינה משלהם.
הנדידה היהודית היא לא עונש, אלא חטא בעצמו.
חטא שדורש תיקון על ידי תשובה לארץ.
ציטוט: "ומה אנו עושים ישראל?
בכל ארצות תבל ונדים אנו מעיר לעיר לבקש מחייתנו,
ואיננו הולכים לארץ ישראל,
ארץ אשר ה' אלוהיך דורש אותה תמיד".
גודלה של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל קובע, על פי הרב ביבס,
את מהלך הגאולה של האומה.
כמות האוכלוסין היהודי בארץ ישראל היא נתון חיוני לפתיחתו של שלב חדש בתולדות האומה וכפועל יוצא של העולם.
כך צוטט על ידי הרב אלקלעי שזהו שנאמר במלאכי
שובו אליי ואשובה עליכם.
רצונו לומר שישובו ישראל להסתופף בצילו בארץ ישראל ואחר כך ישרה את שכינתו בינינו.
על פי הפסוקים והמדרשים הוא למד כי חייבים אנו להשיב לארצנו שניים ועשרים אלף, כלומר עשרים ושתיים אלף נפש,
כדי שהקדוש ברוך הוא ישרי שכינתו עליהם.
יראה סימן טוב לנו ולכל ישראל.
בסדר? יש פה עוד דברים שאפשר לראות.
ויכול להיות, היא מביאה כאן כל מיני, יש הרי כל מיני חשבונות של...
יש כאן...
היא כתבה, היא כתבה, הדברים אלו נאמרו ונכתבו כאשר מספר האוכלוסין היהודי בארץ ישראל לא מנה יותר מעשרת אלפים.
והאוכלוסין הכללי כמאתיים אלף.
נחוצה תעוזה רוחנית ונפשית ואמונה מוצקה כדי לשרטט הגות ותוכניות כאלה בנסיבות שבהן נהגו והופצו.
כן, בטח, הוא היה לפני הרצל.
בטח, כן.
כן, כי הרב אלקלעי היה,
כאילו, הושפע מהרב ביבאס והרצל הושפע מהרב אלקלעי.
אתם יודעים, עוד שני דורות.
כאילו, זה הסבא.
מה?
מה?
הם במאמצע המאה ה-19, כן, אמרנו.
יליד שנת 1789, מתי אמרנו? 1789?
כן, 1789, כן.
כן, זה הוא,
המשפחה שלו
היא ממגורשי ספרד, 1492. ככה הם הגיעו למרוקו וכן הלאה,
כל מה שתיארנו.
אז כל הדברים שאמרנו,
שיהיו עילוי לנשמתם הקדושה והטהורה, ש...
כן, נכון.
לא, היה היה דיבורים כאלה, היה דיבורים כאלה. העניין הוא שההגות הרבנית,
ההגות הרבנית לא תמיד הייתה בגלל השמרנות,
אז לא רצו לייצר, אתה יודע, עציסה שתגרום חס וחלילה טבח ביהודים וכל מיני דברים כאלה,
אז פחדו,
היה פחד.
כמובן, כמובן.
כן, כן, כן, כן, בטח.
זהו.
אז אין כמו יום כזה כדי להעמיק יותר בהבנה של כל
התהליכים שמתרחשים לאומה אנחנו נמצאים בפרק שלישי
ואמרנו שנדלג קצת על כל הדברים שכבר ראינו אותם בעבר הדברים של הרב טייכטל והדברים של הרב אליהו סלקמון שהוא מביא כאן והדברים של הרב צבי יהודה כל הדברים האלה שמדברים על
קץ הגלות
ועל הסכנה של השואה
שעלולה להתרגש בקץ הגלות
כל הנושא של הייסורים
בסדר?
אז בואו נחזור מעמוד 62 למטה.
אתם זוכרים, הפעם האחרונה, נדמה לי שלמדנו,
אנחנו דיברנו על שירת האזינו כשירה שצופה גם את החורבן וגם את הנחמה.
דיברנו על הנחמה, זה היה בדיוק בהכרזה של טראמפ,
ודיברנו על הנחמה, שאחרי חורבן גדול יש גם נחמה.
וכאן בעמוד 62 למטה,
אחרי שהוא מביא את הגמרא המפורסמת במסכת ברכות,
בדף ה: "שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורים. אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא".
שואל
אברהם לבני: "כיצד נבין את משמעותם של ייסורים אלה?
אם איננו יודעים להעריך את ערכן של המתנות האלה?
ואם איננו מעצבים את קווי החשיבה שלנו לפי המציאות האלוהית המתגלה בהן?
רק אם נעשה כן,
נבין מדוע רוצה השם להשיב את עמו
אל ארצו.
אי אפשר במסגרת פרק זה לגולל את כל רשימת חכמי ישראל שמאז הבעל שם טוב במאה ה-18 ועד הרב קוק במאה ה-20.
רשימת חכמי ישראל שמאז,
כן,
האיצו בעם היהודי לשוב לארץ ישראל כמצוות התורה. זה ממש כמו שקראנו עכשיו מהרב ביבס.
כבר רבי יהודה הלוי והרמב״ם במאה ה-12 והרמב״ן במאה ה-13,
רבי יוסף קארו במאה ה-16 ופוסקים רבים אחרים,
הזכירו שמצוות עשה מן התורה מתחייב בה כל אחד מאיתנו לכל הדורות ואפילו בזמן גלות לכבוש וליישב את ארץ ישראל.
זה ציטוט מדברי הרמב"ן.
בכל הזמנים עלו יהודים ובכך ישמו במובן האישי את החלום היהודי הגדול של השיבה.
הבעל שם טוב במאה ה-18, מעט אחריו הגאון מווילנה,
שלחו את תלמידיהם לארץ כדי לחזק את הקהילות היושבות בירושלים, בטבריה,
בצפת ובחברון ולהכין את התשתית לקיבוץ גלויות.
כמה אלפי יהודים מאמינים נענו לקריאה לשוב לציון,
וכבר באמצע המאה ה-19 היוו היהודים את רוב אוכלוסייתה של ירושלים.
בסדר, זה אותו זמן בעצם של הרב ביבס,
והוא היה חבר טוב של הרב זלמן צורף,
מראשוני, מתלמידי הגר"א,
שהיה מהמיישבים של ירושלים.
אמנם צריך היה להמתין עד השנים 1870-1880,
שאז נתייסדה תנועת חיבת ציון בזכות מאמציהם של הרב קלישר,
הרב יהודה אלקלעי,
י.ל. פינסקר ורבים אחרים כדי שתתגבש תנועת שיבה יותר החלטית
ותחל עלייה של העם שהלכה הלוך וגדול עם הזמן.
בית הספר החקלאי והחווה הנישואית במקווה ישראל נוסדו ב-1870.
בשנים אלה נחנכו השכונות היהודיות הראשונות מחוץ לחומות ירושלים.
פתח תקווה נוסדה ב-1878, תרל"ח.
ראשון לציון,
ראש פינה, זיכרון יעקב, נוסדו ב-1882,
בדיוק זכינו להיות שם השבוע,
זיכרון יעקב.
בשנת 1895, תרנ"ה,
כשהרצל הזדעזע ממחזה השפלתו והורדתו בדרגה של דרייפוס,
והחליט לכתוב את החוברת מדינת היהודים,
שעתידה הייתה להפוך לאמנתה הפוליטית של התנועה הציונית,
כבר מנתה פלשתינה, כפי שהיה מקובל לקרוא אז את ארץ ישראל,
50 אלף יהודים,
כשבתוכה מספר משפחות הטוענות לנוכחות רצופה מאז חורבן בית שני.
על כן,
לא התנועה הציונית היא שחידשה את השיבה לציון העובדתית,
כפי שגם לא היא זו שהפעילה את הדינמיקה הפנימית המוסרית
והרוחנית שמחיה מזה ארבעת אלפים שנה את ליבו של העם היהודי,
ומכוונת אותו לעבר ארץ ישראל.
כוחה של הציונות והמפתח להצלחתה הם בכך שהיא הפכה
את הציפייה הרוחנית לציון העמוקה,
אך גם חסרת האונים והבלתי-מציאותית לרצון פוליטי המסוגל לדבר בשפת המציאות.
בסדר?
שפה ריאליסטית
של אומות העולם.
אלא שכוחה זה של הציונות הוא גם חולשתה.
מאז הורתה בקונגרס הראשון בבאזל 1897,
תרנ"ז,
לא פסקו כוחה וחולשתה ללוות את צמיחתה,
אך גם להגביל את הישגיה,
לסתירה פנימית זו ישנם מספר היבטים.
כאן
יש חלק מאוד מאוד מאוד יסודי וגדול שהזכרנו אותו בכמה היבטים,
כמה הזדמנויות בעבר,
אבל שווה ככה להתעמק בקטע הזה,
קטע שהוא חוזר עליו הרבה מאוד גם בהמשך הספר.
אני רוצה להגיד ככה מילה כללית על כל הפרק הזה.
הפרק הזה מסתיים
ברעיון שאמר דומה מאוד לרעיון הזה הרב יוסף טוב סולובייצ'יק,
הנושא של ברית גורל וברית ייעוד.
ככה מסתיים הפרק, שלעם ישראל יש ברית גורל
ויש ברית ייעוד,
כלומר יש לנו ייעוד גדול,
ואם הייעוד הזה לא מתמלא,
אז אנחנו עתידים חלילה לסבול מגורל מאוד מאוד קשה, הגורל היהודי.
שבעצם כל מה שאנחנו חווים לאורך כל המלחמה,
וגם מה שקורה ביום הזה,
זה סוג של חוויה הרת גורל.
סוג של הדברים המצמררים שפרסמו אתמול בלילה,
של אגם ברגר וגם של קית' סגל,
הבת שלו, הדברים המדהימים שהיא אמרה.
אתה כאילו חווה סוג של דז'ה וו,
של סיפורים של יהודים שהיו בגלות,
ופתאום מתוך איזה תופת הם דבקים במסורת שלהם,
דבקים במורשת שלהם.
כלומר,
הם קולטים פתאום מה המשמעות של הזהות היהודית,
מה זה אומר להיות יהודי.
יהודי שבכלל לא בירך מעולם,
מתחיל לברך בורא מיני מזונות.
יהודייה שהיא לא דתית מאוד דבקה בחגים בתוך מצב ותנאים בלתי אפשריים,
כאילו החיים שלה תלויים בזה.
מה זה?
כאילו כל הסיפורים האלה שמתגלים הם מציפים בפני כל עם ישראל
בצורה מאוד מאוד מאוד חזקה
את הזהות,
את הזהות.
כאילו,
והקדוש ברוך הוא כמו בחר בפינצטה, דמויות כאלה,
שאתה אומר, הם לא בדיוק דתיים, הם לא בדיוק נראים כאילו נשלפו מישיבה או מאולפנה,
והם כאילו שמים איזה ראי בפני כל החברה הישראלית ואומרים להם,
הנה,
זה מה שאנחנו עשינו כשלא הייתה לנו שום ברירה.
למה?
כי בזה החיים שלנו תלויים.
זה כתב מטורף.
כאילו, אתה כל פעם שומע קורא מצטמרר.
כל פעם אתה אומר, טוב, שמענו את הכי הרבה.
ואז פתאום היא אומרת אתמול בלילה,
הבת אומרת על אבא שלה,
שהיא שאלה אותו מה הוא רוצה בסעודת ליל שבת.
מה הדבר שהכי חשוב לה? היא אמרה, היא חשבה שזה אוכל או משהו כזה.
היא אמרה, אני רוצה, אני רוצה כיפה וגביע לקידוש.
בן אדם שבחיים לא מחובר, כלום, שום דבר.
זה מטורף.
אז כאן יש מקום להתעמק בניתוחים המרתקים של אברהם לבני על מה שהוא קורא דלותה הרוחנית של הציונות החילונית.
במילים פשוטות הייתי אומר,
יש בדיוק,
בדיוק ראיתי שפורסם השבוע, לא שמעתי את כולו, אבל פרק בפודקאסט של גדי טאוב,
שכותרתו היא הקונספציה.
מהי הקונספציה?
אז הוא מנתח שכבות שונות של הקונספציה.
מהי?
הכוונה, הקונספציה במובן של הסכמי שלום.
קונספציה במובן של נסדר להם
תפיסה מערבית אינדיבידואליסטית שאומרת שאם לאדם יהיה פרנסה, כלכלה וכולי, יהיה לו טוב,
הוא לא ירצה לעשות לך שום דבר.
כל מיני שכבות, שכבות שונות של קונספציה.
ובדיוק,
בדיוק ראיתי שהיום פרסמו משהו בהקשר הזה,
של אבא של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, פרופסור בן ציון נתניהו,
אבא של ראש הממשלה, בשנת 1998. אחד הדברים החמורים,
ככה בן ציון נתניהו אומר,
אחד הדברים החמורים שהתרחשו אצלנו בדור האחרון הוא השתלטות האמונה השמאלית חסרת השחר,
שהערבים ויתרו על שאיפתם להשמידנו.
לי אין צל של ספק שאדם כמו ערפאת למשל,
שעימו עשו לכאורה הסכם שלום,
מופעל גם היום על ידי הרצון להחריב את מדינתנו.
אין לי שום ספק בכך,
ואין זו שאיפה מיוחדת לו.
שאיפת הערבים להרוס את מדינת היהודים היא שאיפה כללית שלא פסקה ולא נחלשה.
אילו היה בידם הכוח, אילו עלה הדבר בידם,
היו משמידים אותנו והורגים בנו עד האיש האחרון".
בן ציון נתניהו,
1998. ולקונספציה, מה?
כן, כן, ודאי, אבל זה היה לפני ש...
לא, זה לא לפני, זה באמת קצת אחרי שזה כבר קרה.
98, 1998, זה אחרי, שלוש שנים אחרי תחילת ההסכמים.
כבר התפוצצו פה אוטובוסים,
לא מעטים.
אז הנושא, הנושא הזה הוא נושא מאוד מאוד חשוב.
הוא חשוב להבנה,
כי לדעתי מדברים הרבה על הקונספציה,
וכל ההסברים שתשמעו,
כל ההסברים והניתוחים שכולם נכונים, כולם נוגעים בנקודה מסוימת,
זה שורש העניין.
מה שלבני אומר פה זה שורש הקונספציה.
לעומק זה הסיפור.
הסכיתו ושמעו.
בעוד שהציונות המודרנית יכלה להיוולד רק בתור נצר פוליטי המורכב על גזע של אהבת ציון יהודית
בת אלפי שנים,
עוד פעם, מה התזה?
מה הנקודה שלבני נוגע בה?
שהציונות
נולדה כתוצאה מזרמי עומק
של תשובה שמפעמים בלב העם היהודי לאורך דורות שלמים ופשוט לא באו לידי מימוש.
והציונות היא בסך הכל מימוש של זרמי העומק האלה.
זהו, זו ההקדמה המפורסמת שלו.
נכון, זה ענף.
אני קורא שוב, רגע, אני קורא לעצמי שוב.
נצר פוליטי המורכב על גזע, נכון, נכון.
נכון, נכון, אבל אתה יכול לפרש את זה גם בצורה של נגיד כמו שהרב חנן פורת נהג להסביר את משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.
כלומר שהקנא והרוכב, נכון?
זאת אומרת, אתה מלביש משהו חלש על משהו חזק,
ואז, למרות ששם זה בדיוק הפוך, זאת אומרת, הוא מסביר שיוסף זה כאילו הבסיס החזק,
ויהודה זה הבסיס החלש, ואז כאילו אתה,
ככה אתה יוצר את זה.
אבל נכון, כאן ככה הוא מסביר את העניין הזה.
בכל אופן, הוא מסביר ככה:
הציונות המודרנית יכולה, יכלה להיוולד,
רק בתור נצר פוליטי המורכב על גזע של אהבת ציון יהודית בת אלפי שנים.
זה גם נקודה ששמעתי אותה מגדי טאוב כמה פעמים,
שהוא אומר שההבדל בין אשכנזים לספרדים
בכל הנושא של הציונות,
שאצל האשכנזים הציונות באה ביחד עם פילוסופיה חילונית הרבה פעמים.
ואצל הספרדים היא באה עם איזה בסיס טבעי.
כלומר,
כשאתה שואל מאיפה ינקנו את הרעיונות הציוניים, זה תלוי.
היהודים החילוניים שמרדו בדת
היו צריכים לשאוב את הרעיונות הציוניים שלהם מבחוץ,
אבל אנשים שגדלו עם ציונות טבעית,
מסורתית,
הם לא היו צריכים בכלל לשאוב רעיונות מבחוץ, הם גדלו בתוך החממה הזו.
כשההורים שלי עלו מגאורגיה,
מגאורגיה.
הם לא היו צריכים רעיונות ציוניים חילוניים בעצם,
הם גדלו עם בסיס של אהבת ירושלים ואהבת ארץ ישראל טבעית לגמרי.
ואני חושב שעוד רבים ככה.
פשוט בתוך העולם האשכנזי צמחה התנגדות לציונות.
ואז ההתנגדות לציונות יצרה ריאקציה שצריך להיות אנטי ציוני,
אנטי דתי בשביל להתנגד לתנועה הזו.
אז ככה הוא אומר:
הרי שהיותה תנועה מעשית מפתה אותה תמיד לשכוח את
מקורותיה ולהתנתק מהמסורת התורנית.
בסדר, זה מה שנקרא הבעיה של עולם העשייה באופן כללי בתורת הסוד.
עולם העשייה הוא עלול לשכוח את המקורות ממנו הוא יונק.
למה?
בגלל שהתודעה של עולם העשייה היא תודעה עצמאית.
אז אותו דבר עלול לקרות לתנועה החילונית של הציונות.
אין תופעה מאכזבת יותר בתחום הזה מאשר לקרוא ספרים על תולדות הציונות,
שניתן להבין מהם שעם חדש נולד בבאזל 1897. תופעה המצדיקה את חששותיו של יהודי כז'ורג' פרידמן,
שחשש למרות היותו יהודי מתבולל,
שמא הציונות טומנת בחובה את סוף העם היהודי.
למה?
מה?
יכול להיות שהוא יוצא על הרצל, אני לא יודע, אבל הוא אומר יותר מזה על כל הרעיון הציוני.
וולטר לקר, לקר, ככה.
למשל,
אקדמאי ממדרגה ראשונה מצמצם את כוחה של היהדות הדתית במאה ה-19 לסיפור על הקמעות
שרבה של המבורג.
הרב יונתן אייבשיץ היה מוכר לנשים בהיריון.
זה היהדות.
אפילו חסידי האירוניה של וולטר,
שהיה אגב אנטישמי, היו רואים בזה בורות או חוסר הגינות אינטלקטואלית בלתי נסלחת.
מי עושה את אותו מהלך היום?
יובל נח הררי,
שהופך את היהדות למשהו איזוטרי, שולי ולא משמעותי.
אינטלקטואל בעל שם עולמי,
שהופך את היהדות לכלום ושום דבר.
ואולם, כשהמחבר הנ"ל לקר כותב שלא היה בדת הזו
בכדי למשוך דור חדש של אנשים ונשים בעלי תרבות,
מתעורר ספק גדול ביחס לערכה של תרבות
המצורפת לכל כך הרבה בורות.
גם האנטישמי הגרוע ביותר לא היה מביע זלזול גדול יותר כלפי היהדות התורנית של המאה ה-19,
שנמחקה במחי יד על ידי היסטוריון מוסמך זה של הציונות.
אף היהדות של המאה ה-20 אינה זוכה אצלו לטיפול טוב יותר.
בספרו בין 700 עמודים,
שמו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק מופיע בשורה אחת בלבד באקראי בקשר לתסיסה שעורר רצח ארלוזורוב.
לא יאומן.
או כן יאומן.
ברור שהיסודות של התפיסה הזאת הם יסודות אנטי-דתיים.
יש פה אנטי-דת,
ובגלל האנטי-דת אז אתה לא רוצה גם לכתוב על אנשים שעודדו את העניין הזה.
כן? זה בשוק סיפור על חסידים, מתנדלים, זאת פוטנור יהודים.
כן,
כמובן, ממש, ממש.
רק שאלה, הרב אורי מתחיל ב...
לא, לא.
פשוט אנחנו תכף נסיים את החלק הזה ואז נעשה את השיעור האחרון בסדרה של הגבריות.
אז רק רגע, ממש נסיים את החלק הזה.
אין זכר לפעילותו הציונית טרם עלייתו ארצה בשנת 1904, הרב קוק,
ואין זכר למאבקו להשגת הצהרת בלפור,
למפעלו כרב ראשי לארץ ישראל,
לאוצרות המחשבה הענקיים של המורה הרוחני הגדול של התחייה הלאומית העברית.
אין זכר לכך שהרב קוק נקב בשמה של המדינה היהודית בשם מדינת ישראל 30 שנה,
לפני הכרזת העצמאות.
האם ניתן לקרוא לבורות זו בשם תרבות?
מה?
אתה מדבר
הציונות החילונית.
כל נושא הפסקה זה הציונות החילונית.
כן, כן, כן, כן. זה העניין.
זה העניין.
יש לומר את האמת.
הציונות המדינית בצורתה החילונית והספקנית
שילמה מחיר כבד עבור יעילותה ההיסטורית והמעשית.
במהדורה הקודמת פרגמטית.
ההיסטורית והפרגמטית מחיר של דלדול תרבותי ורוחני מדאיג ביותר.
הרצון הפחות או יותר מפורש לדחות ללא כל ניסיון להכיר את כל העבר התרבותי והרוחני של העם היהודי וכן הגמגומים הכביכול אינטלקטואליים המנסים לנסח הגדרה חדשה של הזהות היהודית מתוך מושגים המושאלים ממדעי החברה על פי אופנת המערב ומתובלים במעט מרקסיזם סוציאליזם דת עבודה
ופרוידיאניזם בסדר חלק מהדברים עבר זמנם אבל חלק מהדברים היום זה פרוגרסיביזם זה לא משנה הרעיונות נשארו אינם דבר אחר מאשר ניסיון התאבדות רוחנית בקנה מידה ציבורי ההתאבדות הראשונה בהיסטוריה שביצע אי פעם עם כלשהו תראו איזה חריפות
איזה אמירות נוקבות הוא אומר זה מתי מתי זה נכתב שנות ה-70 שלהי שנות ה-70
בסדר, היה פה כבר, היה על מה לדבר, כמו שאומרים.
למה זה נקרא התאבדות?
כי כשאתה לא יונק מהמקורות שלך,
אז זה מתייבש בסוף.
וכשאתה לא שותה מהבאר שאתה צריך לשתות ממנה,
בסוף לא נשאר כלום, זה קמל, זה מתייבש,
באמת.
אבל 80 שנה
לאחר הקונגרס בבאזל, בסדר, זה מתי שזה נכתב,
ו-30 שנה לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, בסדר, זה עברו 40 שנה מאז,
כבר ברור לכולם,
גם לציונים החילוניים,
שמשבר הציונות העכשווי הוא בעיקרו תרבותי.
המדינה הצעירה לא הצליחה לחולל תרבות ישראלית או יהודית על יסודות הציונות העובדת.
הכישלון במישור התרבותי בולט עכשיו לעין,
אף שניתן היה לצפות אותו מראש.
איזה דברים.
הוא מדבר על זה, על החינוך
שמתחיל את מדינת ישראל,
בעצם, מהרצל.
זאת אומרת שהשורשים, הרי בסופו של דבר,
איך הוא אומר פה בהמשך הספר,
הוא אומר את זה באירוניה,
זה מופיע בפרק 13. איך תמצא את זה עכשיו?
בגדול, הוא אומר כאן, זה בפרק הזה בוודאות,
הוא אומר פה,
שהנה,
רגע,
בגדול, מה שהוא אומר פה, צריך למצוא את זה כאן, זה איפשהו בעמוד 359, 360,
61. הוא אומר שאם הארץ,
אם הציונות התחילה מהרצל,
אז אין שום,
הנה, עמוד 363. תסתכלו, פסקה אחרונה, עמוד 363. ואכן,
חולשת הזיכרון היא המעכבת את העולם היהודי מלהגיב
בבטחה מול המיתוס של זכויותיה של אומה פלסטינאית כביכול.
מיתוס שחובר והופץ על ידי עשיו.
בסדר, ביום העיון שהיה, דיברנו על הפסקאות האלה.
באמת, מי שמתחיל את ההיסטוריה של ישראל מהרצל,
חופשי בהחלט לדמות
שהיסטוריה לאומית אחרת תתחיל עם ערפאת.
אם הרצל הוליד את העם היהודי,
מדוע לא יוכל ערפאת להוליד את האומה הפלסטינאית?
אבל בקנה מידה של כלל ההיסטוריה, גישה זו מעוררת גיחוך.
זאת אומרת,
ברגע שהשורשים שלך לא עמוקים,
מישהו אחר,
שהוא בעצם מהווה סוג של אנטיגון בשבילך,
הוא ישים לך ראי ויגיד לך, אוקיי, אתה פה מהרצל?
אנחנו פה קצת לפני הרצל.
מה יש לך להגיד על זה?
אין לך מה להגיד על זה.
תתראות.
הלכת.
זהו.
אין לך את היכולת לעמוד בכלל.
כלומר, אם לא באת להביא לכאן בשורה שהיא יותר עמוקה,
אז מי שהוא קצת יותר עמוק ממך,
הכוונה גם אם השקרים שלו יותר עמוקים משלך,
אבל הוא יפיל אותך.
חד משמעית, כן.
כן, כן. ובאמת ראשוני הציונים הבינו את זה,
פשוט הם דיללו את הציונות התנכית לסוג של תנ״ך במובן של מורשת או של היסטוריה,
אבל זה, כן, ניתקו אותם בעצם מהיהדות.
הוא כותב את זה גם.
גם את זה,
גם את זה הוא כותב פה, כן. הוא, יש לו ביקורת מאוד מאוד קשה על הדבר הזה. הוא אומר שבגלל ההערצה
למערב,
אז בעצם אנחנו מאמצים את הפרדיגמות המערביות,
ואז מתנתקים מהשורשים.
הוא כותב את זה בכמה מקומות בספר.
כן.
זה ממש, זה אירוני וכואב, אבל אמת, אמת ויציב. זאת אומרת, אם היו סביבנו שוודים,
המצב היה הרבה יותר חמור.
אמת,
לא רק הציונות החילונית אחראית לכישלון תרבותי זה, לכישלון התרבותי הזה.
עמדתו המתנגדת,
או המתנכרת,
של חלק גדול מהיהדות הדתית,
תרמה רבות לדחות ולהרחיק ממקורות המסורת את אלה שתפסו בצדק
שאין פתרון אחר למצב הקטסטרופלי שבו עמד העם היהודי במזרח אירופה בשלהי המאה ה-19,
מאשר השבת העצמאות הלאומית בארץ האבות.
ואכן,
שימשה הציונות ראשית כל קרש הצלה של העם היהודי,
ונתון מספרי פשוט מראה זאת בעליל.
בשל הפוגרומים והחקיקה האנטישמית של הפקידות הצארית,
עזבו כשלושה מיליוני יהודים את מזרח אירופה בין 1880 ל-1914.
כלומר,
יותר ממחצית האוכלוסייה היהודית של הארצות האלו.
רובם היגרו לאמריקה,
אך בסיוע הציונות עמדה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל על 85,000 נפש.
מספר זה קטן
ב-1918 ל-56,000 בשל העוני והרעב שפקדו את היישוב במלחמה.
זאת אומרת,
מה הוא רוצה להגיד פה?
שזה לא רק הציונות החילונית אשמה בסיפור הזה.
התפיסות הדתיות האנטי-ציוניות בעצם יצרו ריאקציה שהולידה את המחלה החילונית.
זו אמירה, גם אמירה מאוד מאוד קשה, נוקבת.
אבל זה כמעט כמו שהיה במידה מסוימת בבית שני.
הסולטה ושמנה של היהדות לא עלתה לארץ.
מי שעלה זה מה שנקרא הבררה,
וזה יצר בסופו של דבר גם מצב רוחני מאוד מאוד קשה.
השמדה.
כן.
ממש, ממש.
אז שורש הקונספציה,
בסדר? זה מה שנקרא נושא הפרק הזה,
זה שורש הקונספציה במובן הכי עמוק,
זה אפשר להגיד סוג של קונספציה כפולה.
קונספציה אחת שהרב ביבאס הפריך אותה,
שלא צריך לחכות
למשיח שיגאל.
כלומר, פרדיגמות דתיות
שהיו שגויות,
ובעצם הרב אלקלעי העצים אותן, והנה הרב ליבני כותב כאן על הרב קלישר וכן הלאה, וגם פינסקר.
והפרדיגמה השנייה זה שהציונות,
הציונות החילונית היא סוג של תנועת שחרור לאומית ככל התנועות שיש בעולם,
שהגיעה כתוצאה מהאביב הלאומי שהיה במאה ה-19 והרומנטיקה של אירופה.
ואם משם התחילה הציונות,
אז זה מאוד מאוד קל לפגוע בציונות. ולמה זה שורש הקונספציה?
בגלל שכל הניסיון לנרמל את המצב עם הערבים נובע לא מעט בגלל סוג של חוסר ביטחון עצמי עמוק
במה שאנחנו עושים פה.
וזה ברמות שונות.
אנשים נגועים בזה ברמות שונות.
אבל המכנה המשותף לכולם זה שיש חוסר ודאות וחוסר ביטחון במה שאנחנו עושים פה. זה לא מוסרי, זה לא צודק.
דיברנו על זה גם, אני חושב, גם בסדרת שיעורים על הגבריות.
מה גורם לכך שלפעמים דווקא אנשים שמגיעים מהאזור הדתי,
כשהם נמצאים בצבא,
הם הרבה יותר ממושמעים ומוסריים. למה?
כי הם מרגישים שמה שהם עושים,
זה צודק.
מתי שבן אדם מרגיש שהוא עושה עוול,
אז מתישהו זה מתפוצץ אצלו.
והוא כאילו מגיע לכל מיני מעשים הזויים.
כי הוא חושב שהוא מלכתחילה לא עושה מעשה נכון.
אז זה השורשים של ה...
בקיצור,
צריך להעמיק, להעמיק הרבה מאוד בספר הזה, כי באמת השורשים של התרופה נמצאים פה.
זאת אומרת, לצד הלימוד של ה... לא דווקא הספר הזה,
אבל ללמוד את הנושאים האלה,
כי הם בסופו של דבר מרפאים את כל החולי שהחברה הישראלית בעצם ינקה שנים,
מסוג של תפיסה מאוד רזה של ציונות.
ציונות רזה.
שלא לומר רב-תרבותית, שזה בכלל מה שנקרא ריסק את כל האפשרות ללכד פה חברה.
שכל הדברים שלמדנו יהיו עילוי לנשמתם הקדושה והטהורה ולהמשך הצלחת עם ישראל.
זה מה שהכי חשוב.
זה מה שהכי חשוב.
:::
:::::::::::::
