שלום ערב טוב ברשות הרב
אחת המצוות
המרכזיות בפרשה
מצוות הלוואה
מי שיש לו כסף מי שיש לו את היכולת
הוא מצווה
לחשוב על אחרים לסייע לעזור במידת האפשר
עם כסף תלווה את עמי
את העני עמך
ולא רק לעשות את המעשה של ההלוואה
אלא גם
לא תהיה לו כנושה ותסימון עליו נשך
להתייחס אל הנזקק
ביחס ישר והוגן,
ואינך צריך להתנפח ולהחשיב את עצמך.
גון עוזנו ותפארתנו הבן איש חי עליו השלום בספרו עוד יוסף חי
מביא משל
בהקשר לפסוק הזה,
משל לארבעה ציידים
שהלכו עם רובה כזה ארוך וטיילו להנאתם.
פתאום הם מבחינים על הגג,
רואים
עשר ציפורים.
הואיל והם ציידים,
אז הם אמרו,
טוב, בואו נבדוק את היכולות שלנו.
ובבת אחת,
ארבעתם,
יורים כל אחד כדור אחד.
הם פגעו,
הם המיתו
מתוך עשר ציפורים
ארבע ציפורים.
שואל הבן איש חי,
אז כמה ציפורים נשארו על הגג?
אז כמה תשובות נאמרות?
התשובה הפשוטה ביותר,
שש.
היו עשר ציפורים,
הם ירו בארבע,
עשר פחות ארבע זה שש.
אומר הבן איש חי, לא.
נשארו על הגג
ארבע ציפורים.
כיוון שכאשר השש שמעו את היריות,
ברוך השם, עפו לברך הגומל.
אותם ארבעה מתו, נשארו על הגג.
מה זה קשור לפסוק שלנו?
אומר הבן אישחי, העולם רגילים לומר,
מי שנתן כסף לצדקה,
בזבז את הכסף, הלך הכסף.
אומר הבן אישחי, בדיוק הפוך.
מה שנשאר
זה הכסף שנתת,
הכסף שהלך, הוא כבר לא בחשבון שלך.
עשית העברה בנקאית גדולה, נתת את הצדקה,
אבל זה הכסף שנשאר.
שאר הכסף,
מאיפה אתה יודע, פתאום תקבל איזה קנס,
פתאום יבוא איזה שודד, ייקח לך את הכסף,
או ארנונה ישדדו לך את הכסף, לא משנה.
כל הכסף שנשאר הוא בסיכון.
הוא כמו הציפורים שעפו.
מאיפה אתה יודע מה יהיה עם הכסף?
או עלינו תצטרך להוציא הוצאות גדולות,
כסף שנתת לצדקה זה כסף ברור שהוא נשאר איתך.
כלומר, הוא עכשיו לא אצלך,
אבל הזכויות שעשית עם הכסף הזה זה זכויות נצחיות.
אומר הרב בן ישחי, זה מה שכתוב: "אם כסף תלווה את עמי את העני"
יש לך כסף, קריאת המצוות הלוואה
עימך.
זה הכסף שנשאר אצלך.
כל מה שיש לך בארנק
יכול להיות חור והכל ייפול.
האור החיים הקדוש,
גם הוא נזקק לפסוק הזה,
והוא אומר,
אם כסף תלוויה את עמי,
אם ראית שהיה לך כסף יותר על מה שאתה צריך לעצמך ואתה מסוגל להלוות,
מה קורה פה?
אומר האור החיים הקדוש,
יש קושייה על ריבונו של עולם.
למה לפעמים
יש לאדם מסוים כסף יותר ממה שהוא צריך?
מה שהוא חייב,
לחם לאכול ובגד ללבוש,
זה מובן.
שהקדוש ברוך הוא זן,
והוא פותח את ידיו, והוא משביע.
זה השגחה נורמלית, שריבונו של עולם נותן לך מה שאתה צריך לאכול.
אבל אם יש לך בחשבון תוספת,
בשביל מה זה?
אומר העורך עם הקדוש, בגלל שיש חשבון לקדוש ברוך הוא,
שיש איזה מישהו שהוא לא רוצה לתת לו.
הקדוש ברוך הוא,
אז הוא נותן את הסכום שהוא רוצה להעביר לו דרך העשיר.
שהוא ייתן לו מתנה או הלוואה,
חשבון של הקדוש ברוך הוא.
הוא אומר, אולי טיפה צריך לייסר אותו,
אולי הוא חטא במשהו,
וגם כדי לזכות את הנותן.
לכן לפעמים הקדוש ברוך הוא
לוקח
את החלק של העני והוא שם אותו אצל העשיר.
אז זה הפירוש.
אם כסף תלווה את המי, אם פתאום אתה רואה שיש לך כסף
מיותר בחשבון, אתה בפלוס,
אחרי ההוצאות המינימליות.
תדע את העני עימך.
אני הקדוש ברוך הוא הפקדתי את החלק של העני, בעין,
אצלך.
לכן,
הוא ממשיך, לא תהיה לו כנושה.
אולי לשון נשיאות?
מה אתה עף עליו? אתה מרגיש יותר ממנו?
הכסף שלו הופקד אצלך בחשבון כדי שתעביר לו.
ככה הקדוש ברוך הוא רצה.
אז אם כסף תלווה את תביא,
דע לך,
אל תחזיק מעצמך.
את העני עמך,
שמתי את החלק של העני אצלך בחשבון, אז תעביר לו בבקשה.
התחושה הבריאה הזאת
כתובה במשנה באבות, פרק ג', משנה ז'.
רבי אלעזר, איש ברטוטה, אומר,
היה איזה כפר כזה שקראו לו ברטוטה,
תן לו משלו,
שאתה ושלך שלו, וכן בדוד הוא אומר,
כי ממך הכל,
ומידך נתנו לך.
מה זה תן לו מי שלא?
כלומר,
תן צדקה,
אבל לא מהכיס שלך,
אלא מי שלא.
אל תחשוב שאתה הוד מעלתך נותן, תורם.
תן לו מי שלא.
הרי הקדוש ברוך הוא נתן לך.
הוא עשה לך פלוס בחשבון,
אז זה שלו.
הקדוש ברוך הוא לא צריך את הכסף, אז הוא אומר, תן את זה לעניים.
תן לו מי שלא.
שאתה ושלך שלו,
הכל זה שלו.
וכן בדוד,
הוא אומר,
כשהוא גייס את העם
להתנדב לבניין בית המקדש,
אמר דוד המלך, זה פסוק בדברי הימים,
כי ממך הכל, ומידך נתנו לך.
כל מה שאנחנו נותנים
זה ממך.
הרב קהתי, במבוא למשנה הזאת,
הוא אומר שנאים הדברים ממי שאמרם.
בעל השמועה הוא רבי אלעזר איש בר תותא.
הוא מפנה לגמרא במסכת תענית דף כ"ד.
רבי אלעזר איש בר תותא היה תלמידו של רבי יהושע בן חנניה,
חברו של רבי עקיבא.
הגמרא מספרת שם
שכל פעם
שגבאי צדקה היו רואים אותו,
מה הם היו עושים?
בדרך כלל מה עושה גבאי צדקה?
הוא מחכה לך בפינה ואז הוא
תופס אותך,
לוחץ אותך,
יש מקרה מאוד רציני, צריך לעזור.
הוא יודע שלפעמים אין לך, אבל זה תפקיד חשוב של גבאי צדקה,
מעשין על הצדקה.
אבל גבאי צדקה, כשהיו רואים
את רבי אלעזר איש בר תותה,
היו בורחים ממנו.
למה הם ברחו ממנו?
מה הוא עשה להם?
אומרת הגמרא,
דרכו הייתה לתת כל מה שיש לו ביד, בלי חשבונות.
אז כבר לא היה נעים להם.
גמרא מספרת, יום אחד
הוא היה צריך לחתן את הבת שלו,
אז הוא הלך לעשות קניות,
צורכי נדוניה, צורכי החתונה,
ובדרך הוא רואה את גבאי הצדקה.
רצו,
ברחו ממנו, הוא רדף אחריהם.
אמר להם, למה אתם בורחים?
אמרו לו, לא, לא משנה.
אמר להם אני משביע אתכם שתגידו לי
במה אתם עוסקים עכשיו.
אמרו לו יש איזה יתום ויתומה שאנחנו עכשיו משתדלים וטורחים כדי לחתן אותם.
אמר להם קחו את הנדוניה של הבת שלי אני כבר אסתדר תנו את זה ליתום וליתומה.
זה רבי אלעזר איש ברטוטה
שאומר תן לו משלו
שאתה ושלך שלו.
בגמרא בבבא בתרא
דף י"א עמוד א'
תנורבנן,
מעשה בן מונבז המלך.
הוא היה בנה של הלניה המלכה, מזה רך השמונאים,
שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת.
הייתה בצורת,
והוא מלך שאוהב את העם,
גמר את כל האוצרות.
חברו עליו אחיו ובית אביו,
ולא כתוב בגמרא בטח גם כל היועצים הכלכליים ועוד,
אמרו לו, אבותיך גנזו ועוד הוסיפו על של אבותם.
כלומר, דרכם של המלכים
לגנוז עוד אוצרות ועוד אוצרות
על מה שכבר יש, עוד ועוד ועוד.
לפאר את הארמון,
ואתה מבזבז את כל האוצרות.
אמר להם,
בדיוק הפוך,
אבותיי גנזו למטה
ואני גנזתי למעלה.
איפה הם זמו את הכסף?
פה למטה.
מה זה שווה כסף? פה יבוא, מישהו יגנוב.
אני שמתי את הכסף במקום בטוח,
בכספת, איפה? למעלה.
עשיתי צדקה.
אבותיי גנזו במקום שהיד שולטת בו,
ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו.
אבותיי גנזו בדבר שאין עושה פירות,
הם לא השקיעו נכון.
הם מקסימום את הקרן שמרו.
אני גנזתי בדבר שעושה פירות,
לתת צדקה.
וריקותי לכם עד בלידיי, ברכה עד בלידיי.
אבותיי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות.
אבותיי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי,
שכתוב ולך תהיה צדקה.
אבותיי גנזו לעולם הזה ואני גנזתי
לעולם הבא.
אומר רבנו יונה,
כתוב שם במשנה שקראנו באבות,
תן לו מי שלו שאתה ושלך שלו.
למה כתוב שאתה ושלך שלו?
הנושא הוא פה נתינת צדקה. היה צריך לכתוב,
תן לו מי שלו שהכל שלו.
מה זה שאתה?
אומר רבנו יונה,
לא רק כסף תיתן לאחרים,
תתרום גם את הגוף שלך לאחרים.
תטרח גמילות חסד בגופו,
תיקח את הזמן היקר שלך, תקדיש לאחרים,
לא רק את הכסף תיתן לאחרים,
אלא גם אתה שלו,
וממילא
כולך צריך להיות מוקדש לאחרים.
האמת היא שהשפת אמת מביא
תחילת הפרשה,
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.
הוא מביא בשם רב שמחה בוני מפשיסך.
מה יותר חשוב לך בעולם?
אתה
או הקדוש ברוך הוא?
והתורה והמצוות ועבודת השם.
יש אדם שמחשיב את עצמו,
היפך ממה שכתוב שאתה שלו,
אני שלי,
של עצמי.
הקדוש ברוך הוא רוצה ממני לעשות כמה מצוות ביום,
טוב, ניתן לו כמה דקות, נעשה מה שהוא אומר, פרוש מה חובתי ואעשנה.
אבל זה לא המבט הנכון.
אתה שלו,
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם,
תלמד את עם ישראל מה קודם להם,
המשפטים.
זה לא שהחיים שלנו קודמים למשפטים.
קודם כל שתנו את החיים שלנו.
ואם נמצא איזה כמה דקות פנויות,
נתפלל ונעשה את המצוות.
אומר אצלי רבו נימב שיסרא להפך.
המשפטים הם לפני העסקים שלך.
הקדוש ברוך הוא שנתן לך את חייך הוא קודם.
ממילא אתה שלו.
אז תעוף על המצוות,
תעשה את העסקים שלו ותקדים אותם לעסקים שלך.
שלום. שלום. שלום. שלום.
