שלום וברכה.
אני מקווה שהתאוששתם מההצדקה הבלתי נסבלת
במפגשים בינינו.
מה?
ארוך מדי, נכון?
מה אני אעשה? אתם ברחתם לי בט"ו בשבט,
זה כבר לא אשמתי.
היה טיול של המכון וזה, לא אשמתי.
זה היה בוחר. כן.
טוב, ובכן, אנחנו ממשיכים בלימודנו המרתק והנפלא.
בספר לנבוכי הדור, מאת רבנו
אור ההוראות, הרב אברהם ישראל כהן קוק, ואנחנו לנבוכי הדור,
בעמוד מאה, ברור מה,
בעמוד מאה.
כן, הנושא באופן כללי, הדתות.
יש שאלה שבספר,
בספר קבצים מכתב יד קודשו, הוצאת רמת גן,
הרב שמע מביא ארבע טענות של הכפירה.
ארבע טענות של הכפירה.
הטענה הראשונה זה שיש כל כך הרבה דתות,
כל כך הרבה ריבויי דעות,
אז איך הדתות יכולות לטעון שהן אומרות את האמת?
יש הרבה דתות.
הטענה השנייה זה ביקורת המקרא.
הטענה השלישית
זה השלישית והרביעית, לא זוכר אותן.
אבל מה שחשוב לי כעת זה הדיון בטענה של ריבוי הדתות.
אומר הרב קוק שם,
כמעט לעילוי נשמת
הרבי נצר בן שמחה ויהודה עליה, עליה בשלום.
בסדר.
זה היום?
טוב.
זוכר. זוכר, זוכר, זוכר, הגעתי אפילו.
טוב.
טוב, אז איפה היינו?
אז הרב קוק שם מתייחס לשאלה ריבוי הדתות, הוא אומר, אה, ריבוי הדתות.
סך הכל, כל הדתות פחות או יותר אומרות אותו דבר.
עכשיו, כמובן, יש דירוג בין הדתות,
יש מדרגות,
אבל בסופו של דבר הדתות נותנות מענה לאותו סוג של אינטואיציה.
אפשר כמו, זה כמו להגיד, למשל,
איך אפשר לקבל את היהדות
הרי יש ספרדים ואשכנזים, חסידים ומתנגדים וכולי.
כן, אבל
כולם שייכים לאותה התנועה הכוללת,
גם אם יש הבדלים.
אז למה מתעוררת שאלה כזאת? למה לא?
מה אכפת לך?
למה שלא תתעורר שאלה כזאת?
לא, אתה יכול להגיד,
אני מבולבל ביהדות כי כל רב אומר משהו אחר,
בסדר, אבל תיקח
מה שהם מסכימים. הם מסכימים כמעט בכל.
הם מסכימים שצריך לשמור שבת, בסדר? למשל.
אה... אז עוד...
נכון. אבל הרב אומר, זה טעות לחשוב שרק אחד צודק וכל האחרים טועים.
יש תמיד תערובת של אמת ושקר, כמובן, אנחנו הסופר-סופר אמת שבאמת,
אבל יש מדרגות-מדרגות של תערובת של אמת ושקר,
וגם יש לשקר איזשהו תפקיד.
למשל, במסכת שבת,
יש דיון לגבי זהותו של התח"ש,
עורות תח"שים, נכון?
בבניין המשכן יש עורות תח"שים.
אז הגמרא דנה מה זה התח"ש,
והרב שמה בעין היה מעריך מאוד להסביר שהתח"ש,
כיוון שזה השכבה החיצונית של המשכן,
זה השכבה החיצונית של הקודש,
שזה הדתות שיצאו מתוך תורת ישראל.
ושם בעצם הוא מזהה, בלי לומר את המילה הזאת אפילו פעם אחת,
שהתחש זה הנצרות.
הנצרות.
מה?
עכשיו הוא שם.
מה?
זה מה שהוא כותב.
עכשיו, מה שמעניין אותי שם, הגמרא דנה בשאלה
האם הטחש הוא חיה או בהמה?
והגמרא אומרת, ברור שזה בהמה.
שהרי לטחש יש קרן אחת במצחו,
וגם השור שהקריב אדם הראשון,
היה לו קרן אחת במצחו.
שור זה בהמה? אם כן, הטחש הוא בהמה.
זאת אומרת, הגמרא זה לא טוב,
לא הוכחה.
למה?
כי יש גם חיה שיש לה קרן אחת במצחה.
זה כנראה הקרנף, כן?
עכשיו,
החיה הזאת שיש לה קרן אחת במצחה נקראת קרש.
ככה זה נקרא בגמרא.
נקראת קרש.
קרש בקו"ף. כן, קרש בקו"ף.
אומר הרב, הקרש בקו"ף זה אותיות שקר.
זאת אומרת, זה תערובת השקר שנמצא באמונות שיצאו מתורת ישראל.
ושם הרב מעריך מאוד להסביר
מה הצורך בשקר.
כלומר, אתה לא, כי ההערה הישראלית איננה יכולה לפרוץ בטהרתה
אצל אומות העולם, אלא אם כן יש לה מסננים.
והמסנן של האור הישראלי זה השקרים שמעורבים בתיאולוגיה שלהם.
כלומר, הרב קוק יש לו סימפתיה אפילו לשקר.
כמו שגם מצאנו באורות,
בעמוד קמ"ט, נדמה לי,
הרב מלמד סנגוריה על שנאת חינם.
אומר הרב,
כל כך, מה קרה?
אה, תקשיב, טוב, בסדר, אם אתה כל כך רוצה.
הרב, כידוע, אהב את הכול, היה מלא אהבה.
אז הוא אוהב את הכול, כולל את השנאה.
כן, הוא כותב כאן, מידת שנאת חינם, גם היא צריכה להתעלות.
לא תעכב את התשובה ואת הגאולה השלמה מכללות ישראל, צריכים לפתח אורות גדולים,
להבין ולהשכיל שגם מפירודי הדעות יוצאת טובה כללית.
כן, אז זה, צריך להבין איך, איך זה עובד.
הרב מסביר שם את הדבר הזה.
טוב,
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל ניאבדו.
אז זה גם פה,
אז לפי זה היה צריך להיות שתהיה סובלנות עצומה כלפי הדתות.
זה לא ככה.
איך התורה אומרת לגבי עבודה זרה?
להשמיד אשריהם תשרפון באש,
מזבחותיהם תיטוצון, פסילי אלוהיהם וכולי אשר.
בקיצור, שמה זה הולך חריף נגד עבודה זרה.
אומר הרב, והנה, בנוגע לעבודה זרה,
נאסרה לנו הסבלנות,
סבלנות בימי הרב קוק זה סובלנות בעברית שלנו,
סבלנות בפועל.
ודבר זה הוא מיוחד רק לנו,
עם השם,
שאין כל אומה ולשון שבעולם יכולה להידמות אלינו בדבר זה,
מפני שאותנו הקים השם בעולמו שנהיה עדים על כבודו,
על אור אלוהותו והשגחתו,
ודעת שמו יתברך.
זאת אומרת, הקיצוניות נגד עבודה זרה בעם ישראל היא מיוחדת לעם ישראל.
הדבר הזה לא מבוקש מן האומות.
מעניין,
יש בפירושו של רבנו בחיה על התורה,
הוא כותב על הפסוק,
וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ ועזבוני ואפר את בריתי.
מה זה אלוהי נכר הארץ.
בסדר?
אז אפשר להגיד, זה האלוהים של הנוכרים.
נכר במובן של שם קיבוצי לנוכרים, אלוהי נכר הארץ.
אבל אומר רבינו בחייא, הכוונה אלוהים שהם נוכרים בארץ.
כלומר, עבודה זרה בארץ ישראל לא מקובלת עלינו.
אבל בשאר העולם יש טולרנטיות.
ולפיכך
לא תמצא שיבואו הנביאים בתוכך כלפי האומות על עובדם עבודה זרה.
אלא אם כן עבדוה בארץ ישראל.
כלומר, זה קשור למושג של עם נבחר.
עם נבחר זה הבסיס לסובלנות.
כי אם אני נבחר,
אז רק אני נבחר.
אני לא דורש ממך להתנהג כמוני.
אני הנבחר, אתה לא.
האם אתה לא? תעשה מה שאתה רוצה.
מובן מאליו שבדברים שהם מוסר בסיסי,
רצח, ניאוף, גזל, אני כן אבוא אליך בטעניו.
ולכן כשיונה הנביא נשלח אל ננווה,
הוא נשלח אל ננווה כדי להחזיר אותם בתשובה, על מה?
על הגזל,
ועל החמאס אשר בכפיהם,
ועל העושק.
מה עם זה שהם עובדי אלילים?
לא אכפת לו.
אז זה גם מה שאומר כאן הרב,
תקרא לזה לתת מקום לאחר, אם זה עושה לך טוב.
על כן, מה?
המילה סבלנות פה פירושה סובלנות.
סובלנות זה שאתה לא מתערב בהתנהגות של השני.
tolerance, בסדר?
זה כן,
זה כן באים.
למשל, יונה הנביא יצא לנינווה
כדי להחזיר אותם בתשובה. על מה?
נכון, וזה שהם עובדים בעבודה זרה,
אז למה מה?
אין קשר בין זה שעובד אלילים ומה זה חפש? לא.
יכול להיות אדם שהוא לא עובד אלילים והוא גונב.
יכול להיות אדם שהוא עובד אלילים ולא גונב.
נכון?
אז יש לך בעצם ארבע אפשרויות.
גנב ועובד אלילים,
עובד אלילים ולא גנב,
לא עובד אלילים וגנב, לא עובד אלילים ולא גנב.
בסדר?
כן, זה...
אסתם לא גילו?
אפשר להגיד, יש הרבה דברים. הנה, הרב ידבר על זה.
על כן אנחנו חייבים להיות מסורים בכל מעשינו, דיבורינו ומחשבותינו בעניין הפרט והכלל, רק למטרה זאת להיות גורמים ידיעת שם השם אחד בעולם.
ובאשר
אין המין האנושי יכול לבוא לשלמותו הרוחנית והחומרים
המכונית יחד,
כי אם על ידי שיהיה שם השם מלא את כל הארץ,
כי רק אז תוכל לבוא הדעה האמיתית להיות נקבעת בלב,
שכל בני אדם הם האחים וחייבים להיות מתנהגים זה עם זה באהבה ואחווה,
למרות חילוקי גוייהם ומדינותיהם. כלומר, מה יביא את בני אדם להכיר בזה שהם אחים?
זה שיש אל אחד.
אם אין אל אחד, אז בני אדם הם לא אחים.
מצאנו את זה בדברי יעקב אבינו כשהוא מגיע לחרן,
ואז הוא רואה את רועי הצאן, ויאמר להם יעקב, מה הוא אומר להם?
אחי.
אחי, כלומר, אנחנו אחים.
אבל למה אתה אומר שאנחנו אחים? על בסיס מה?
מאין אתם?
כלומר, כולנו נבראנו, יש מאין, ולכן אנחנו אחים.
הם אומרים לו, זה פילוסופיה דתית שהמצאת,
ויאמרו,
מחרן,
אנחנו.
מחרונה פה של עולם.
מהמקום שבו יש תחרות בין בני האדם.
וכן אומר הרב, גם פה,
כן, שככה בני אדם יבינו שהם יעשו שלום. גם הרמב״ם במורה נבוכים אומר שכאשר בני אדם יעסקו בדעת השם בלבד, תחדלנה המלחמות.
כן, מה אתה אומר?
בני אדם הם אחים, השאלה אם זה רק בגלל הכרזה.
אנחנו החלטנו שאנחנו אחים או שזה אמיתי.
אם כולנו בני אל אחד,
אז אנחנו באמת אחים.
אה, למה יש הבדל בין יהודי לגוי?
כולנו אחים, כל בני האדם, זה מה שהוא אומר.
או שזה, בין בני אותה האומה יש עוד יותר אחווה.
לכן, למשל,
אני אסור לי להלוות ליהודי בריבית,
כלפי גוי אין בעיה, נכון?
למה?
כי להלוות בריבית זה דבר מוסרי מאוד.
למה?
אני יש לי כסף ואני לא יכול להשתמש בו כי הלוויתי לך.
ברור שמגיע לי פיצול.
אז אכן,
איסור הריבית שיש אצל בני ישראל הוא משונה,
הוא נגד האינטואיציה המוסרית הבסיסית.
אלא מה? אנחנו אחים.
כיוון שאנחנו אחים,
אז אנחנו נעשה ג'סטה אחד לשני, נלווה בלי ריבית.
זאת אומרת, זה דרגות באחווה.
עם האח שלי יש לי יותר אחווה מאשר עם הבן דוד שלי.
כל בני אדם הם אחים בגדול,
ולכן בצלם אלוהים עשה את האדם,
הדבר הזה מחייב יחס חיובי אל כל בני האדם.
וזה דורש יחס עוד יותר חיובי אל האחים שלך.
זה בסדר, זה פשוט.
הוא מובן מאלה.
כן?
למשל, אדם צריך לדאוג לבני משפחתו יותר מאשר לבני משפחה אחרת.
כן? למשל, אם יש לאדם כסף
ואביו עני.
אז בדיני צדקה הוא צריך לפרנס את אביו לפני,
מה?
בין אח ל...
לא, אחווה זה התכונה של אח.
תמיד יש חילוקי התנהגויות. אם אין חילוקי התנהגויות, מה?
כן, אבל האמת יש בה כלים שונים. זאת אומרת,
גם אתה וגם אני מכירים באמת,
אבל יש לנו כלים נפשיים שונים.
כן? למשל, אם אני רואה, אתה רואה אפילו ככה, אנחנו פה באותו חדר.
אתה מסתכל מכאן, ואני מסתכל מכאן.
אז החדר נראה אחרת.
אם עוד תהיה סתירה, תהיה השלמה.
זה כמו שלמשל,
האם יש סתירה בין להיות גבר לבין להיות אישה? אין סתירה, זו השלמה.
לכן זה טוב שיש נשים, וזה טוב שיש גברים.
שמת לב לזה?
כן.
עכשיו, איפה אנחנו?
אז גם ההתרוממות הפרטית,
האנושית
למעלה רמה של מחשבות אמיתיות טהורות, אי אפשר כלל להיות כי אם בדעת אל אמת, על כן.
עבודה זרה היא מעכבת את הטוב האלוהי מופיע בעולם,
ועלינו בייחוד החובה שלא להתנגע עמה בסבלנות.
אף על פי
שאין לנו לחרות בלב שנאה על עובדי עבודה זרה,
ולחשוב שהם אשמים במה שהם עובדים עבודה זרה.
כלומר, אתה לא יכול להיות סובלן כלפי קיום של פולחן אלילי
בארץ ישראל,
אבל אתה לא צריך לסתור.
למה שתשנא? הרי זה לא אשמתו שהוא קיבל חינוך כזה.
כי איזו אשמה אפשר לייחס להם מאחר שמעשה אבותיהם בידיהם.
כן, זה ביטוי בגמרא במסכת חולין,
שעובדי עבודה זרה, מעשה אבותיהם בידיהם.
אלא שאנו צריכים לשמור את עצמנו
ואת כלל המין האנושי
שיבוא על ידי זה להכרת האמת במה שאנו נישא לפניו ודגל שם ה' וכבודו, על כן עלינו להתרחק מאוד מכל ענייני עבודה זרה ואביזה ראיו.
לכן, לנו אסור לעשות כל דבר שמתקרב מקרוב או מרחוק לעבודה זרה.
אה?
זה אומר שהם לא נענשים.
מי אמר לך את זה? מי מעניש אותם?
אה, זה כשהם באים לשאול אותנו.
זאת אומרת, ברגע שהם שואלים אותנו,
או שאנחנו משתלטים עליהם,
שזה לא חובה,
אז אנחנו כופים גם שלא לעבוד עבודה זרה.
אה?
אה, כי בארצנו,
לא, זה מה שהוא אמר, שנאסר עלינו הסובלנות בפועל,
כי הדבר הזה יפגע בתפקיד שלנו,
אבל לא שאנחנו מאשימים אותם על זה, זה מה שהוא אומר.
אוהו, טעיתי?
טוב.
מה?
כן, אבל זה הגנה קודם כל עלינו. זאת אומרת,
למשל, יש מה שנקרא distance,
בצבא אתה מכיר את זה.
הקצינים, יש להם distance.
בשביל מה ה-distance?
כי בלי זה הצבא לא יתפקד.
אז זה לטובת החיילים.
גם החפ"שים צריכים שיהיה distance.
אה?
יש שיחלקו, למה?
לא הבנתי.
אדמתה, אוגוסט.
והנה, יש בדבר הזה כלל ופרט.
מצד אותה מניעה שעבודה זרה מונעת את הטוב הכללי של אוהר השם לבוא בעולם,
בזה כל מיני עבודה זרה משווים לרעה.
תזרם כמו דבה, צא תאמר לו.
כן, יש הלכה
שעבודה זרה מטמאה במסע כנידה.
יש אומנם גם כן צד אחר,
והוא שיסוד עבודה זרה בא מצד גסות הנפש,
שאי אפשר לה להתרומם למעלה הגדולה
של טהרת הדעת הצריכה להכרת כבוד אל אחד אדון כל המעשים ברוך הוא,
על כן מחויב הדבר שאם הדתות
של עבודה זרה נמצאות גם כן תועבות מוסריות,
ובזה אין כל עבודות זרות שוות.
שיש לפעמים עמים שהתעלו במוסרם
עד שלמרות היותם עובדי עבודה זרה,
הם עומדים במעלה הוגנת במוסריות,
במידות ודרך ארץ.
וממילא הנימוסים בדרכי העבודה זרה שלהם אינם כל כך משוקצים ומלאים תיעוב כאחרים.
על כן אי אפשר להחזיק את כל האומות עובדי עבודה זרה במצב אחד ואופן אחד.
כלומר,
כאשר אתה בא לדון על אומות,
אתה צריך לבדוק מה המצב של המוסריות של אותה חברה.
האם הם מאוד מושחתים,
מעט מושחתים, לא מושחתים בכלל וכדומה.
בסדר?
לא.
ואז ממילא, גם כשאתה בא להילחם בהם,
יש הבדלים באופן המלחמה.
למשל,
אנחנו במלחמה עם האומה הערבית, נכון?
עכשיו, אנחנו מכירים שיש שם מדינות שונות וציבורים שונים.
למשל, יושבי רצועת עזה,
98% מהם הם ברברים,
והם מוצאים שם רע על כל השאר.
כן?
זה דוגמה.
לעומת זה, יש מדינות אחרות שהן כן במלחמה איתנו,
אבל זה לא אומר ששם הכל מושחת עד כדי ברבריות נוראה, יש מדרגות.
ואז לפי זה גם האופן של הלחימה יהיה שונה.
הרב קוק באיגרות ראייה,
כרך א',
עמוד ק',
אה, כמה זמן אתה,
דן בנושא המלחמות.
איגרות ראייה, חלק א'.
אולי ש...
הנה שמאלית, שמאלה, שמאלה, שמאלה, שמאלת, לא היה.
והנה...
לא היה.
זה הרב נשאל על ידי רב מוישה דוקטור זיידן,
שהיה בחור ישיבה שהיו לו שאלות באמונה,
היה שואל את הרב קוק.
אז לא היה מכון מאיר וזה, אז היה אדם אחד בעולם שהיה אפשר לשאול אותו, זה הרב קוק.
לפעמים לקח לו שנה לענות,
כן? והיה לו העומס הגדול שהיה לרב, אבל הוא ענה.
עכשיו, אחד הדברים ששאל דוקטור זיידל, למה הנביאים שלנו לא אסרו לחלוטין מלחמה?
מלחמה זה דבר מגעיל.
הנביאים אמרו, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה,
אז למה לא אסרו את זה בהתחלה?
על זה עונה לו הרב, ענייני המלחמות,
אי אפשר היה כלל בשעה שהשכנים כולם
היו זאבי ערב ממש, שרק ישראל לא יילחם,
שאז היו מתקבצים ומכלים חס ושלום את שאריתם.
ועד רבה,
היה מוכרח מאוד גם להפיל פחד על הפראים,
גם על ידי הנהגות אכזריות.
כלומר, יש לך פרא אדם, אתה צריך להיות אכזרי.
רק עם ציפייה להביא את האנושות למה שהיא צריכה להיות,
אבל לא לדחוק את השער.
ודע שבהלכות הציבור לא יחמירה תורה כלל לדחוק את רוח העם לחסידות,
אני מדלג וכולי, ובסוף,
הרב מוסיף משפט מאוד מעניין, הוא מובן שמכל מקום.
היה הדבר מסור לבית דין לראות מצב המוסר של העבודה זרה ההיא,
ולא היו כל העניינים שווים.
כלומר, בית דין אומר, רגע, האומה הזאת שאנחנו נלחמים בה,
צריך לנהוג כך וכך, וזאת אחרת.
למשל, התורה בפרשת כי תצא אומרת, כי תצור אל עיר,
אסור להשחית את עצה, נכון?
כי אסור להחריט,
כי האדם, עץ השדה לבוא עם פניך במצור.
אז אסור, עצה פרי במיוחד.
וכאשר מלך ישראל יוצא למלחמה,
הוא מלך יהודה, יוצאים למלחמה נגד מואב,
מה מצווה אלישע הנביא?
כל עץ טוב תפילו.
זה אסור.
בתורה כתוב שאסור לעשות את זה.
זאת אומרת שאלישע הנביא שפט
שהמואבים מושחתים יותר מסתם אומה,
ולכן צריך גם להשחית את העץ.
זה איגרת פטט בסופה, זה בעמוד ק'.
יש הרבה מה ללמוד שם, אז לא ניכנס לכל הפרקים.
הוא ענה לו שאם לא היו נלחמים,
היו גומרים אותנו, זה דבר אחד.
ב', הוא אומר שלפעמים יש גם צורך באכזריות,
ושהדברים, והוא מוסיף גם,
כשזה היה משתנה לפי המצב המוסרי של מי שאתה נלחם בו.
רגע, על השאלה הראשונה הוא ענה. עכשיו, הוא הוסיף עוד משהו,
שבית דין היה בוחן את מצב השחיתות של האויב.
בסדר?
מאיפה הוא לקח את זה? טוב, זה נושא אחר.
מה?
הוא לא יודע אם הוא עושה את ההבחנה בשלב הזה.
לכן, אני כאן בעמוד 101.
והנה,
גם בעבודה זרה,
רגע, לא קראתי את הכול.
שיש לפעמים עמים שהתעלו במוסרם,
עד שלמרות היותם עובדי עבודה זרה, הם עומדים במעלה הוגנת במוסריות, במידות ודרך ארץ,
וממילא הנימוסים ודרכי עבודה זרה שלהם
אינם כל כך משוקצים ומלאים תיעוב כאחרים.
כן, זה כמו שהתורה בפרשת כי תבוא אומרת, גוי עז פנים,
אשר לא יישא פנים לזקן ונער לא יחון.
משמע שמצופה גם מן האויב,
האכזרי להתחשב בזקנים ובילדים.
על כן,
אי אפשר להחזיק את כל האומות עובדי עבודה זרה במצב אחד, באופן אחד.
והנה,
גם בעבודה זרה יש ניצוץ מוסריות.
עכשיו, עד עכשיו הוא דיבר בגנות העבודה זרה,
שעבודה זרה מעכבת דעת השם.
אבל יחד עם זה, בתוך עבודה זרה עצמה,
יש יסוד מוסרי.
מה היסוד המוסרי?
שהרי מצד יראתם הם פורשים מדברים היותר רעים.
כל אומה, לפי מושגיה, הם מתקרבים למעשים טובים בחברה האנושית, על כל פנים. זאת אומרת,
עובד אלילים, עובד עבודה זרה, יודע שיש לו דרישות מאת האלים,
ושהוא עתיד לתת דין וחשבון לפני האלים.
וזה מחזק את מצב מוסריותו.
והרגל המעשים הטובים וההתרחקות מן הרעים,
פועל לזכך נפשו של אדם.
שהדורות הבאים, אפילו מאותם עובדי עבודה זרה עצמם,
כבר יהיו על ידי זה מוכשרים יותר לאור האמת.
כלומר, יש תהליך פנימי, מנגנון פנימי,
של זיכוך המידות דרך עבודת האלילים.
הדבר הזה
הוא לא פשוט.
יוצא לפי זה שאם אתה בא להשמיד עבודה זרה,
אולי אתה גם גורם לנפילה מוסרית.
לכן,
אפשר לומר שכאשר אברהם אבינו
החליט שהוא שובר את העבודה זרה,
הוא היה צריך לקחת בחשבון את ההשלכות הנפשיות והפסיכופתיות שתצאנה מזה.
אתה יודע, אברהם, כאשר אתה שובר את הבסלים,
לכמה בעיות פסיכיאטריות חמורות אתה גורם?
לגמרי זה אדם ששברו לו את האל?
איך הוא מתנהג עכשיו?
כן.
זה מעניין מה שאתה אומר.
הרב קוק אומר את זה על הנצרות.
שהנצרות,
זה היה בעיה שכמה יהודים שבאו אל הגויים ואמרו להם אתם כבר ישראל.
ואז זה כפה עליהם התנהגות מוסרית שהעיקה על ליבם
ושמדי פעם מתפרצת במלחמות.
טוב, אצל שלמה המלך הרעיון שלו היה לאחד את כל האנושות.
ולכן הוא לקח את כל העבודות זרות
כדי לגלות את הייחוד.
כך אומר רבנו יצחק אברבנאל.
טוב, מה?
כן, יש הבדל בין הלמעשה לבין תיאוריה,
כן, כן, מה אתה אומר?
יש צד כזה, כן, אני חוזר על שאלתך היפה.
האם יש קשר מהותי בין עבודה זרה לברבריות?
אז הרב באורות אומר שכן. מדוע?
בגלל שהעולם המוסרי של עובד האלילים איננו הרמוני.
הוא קרוע בין ערכים שונים.
ולכן הוא לא מוצא יישוב הדעת,
כיוון שיש אל למלחמה ויש אל לאהבה ויש אל למסחר ויש אל לדעת וכו'.
אז האדם איננו חי ביישוב פנימי, אין לו ייחוד המידות,
ואז הוא מתייאש מלהיות מוסרי ונהיה ברברי.
איך הרב אומר באורות?
עד שהעולם האלילי עלה בכל זאת מבחינה מוסרית
ולא מצא לו מפלט אלא במחווה הבודהיות.
כך אומר הרב.
שהבודהיזם בא בעצם כריאקציה מוסרית לשחיתות של העולם ההינדואיסטי.
אז לכן אומר הרב,
והרגל המעשים הטובים וההתרחקות מן הרעים פועל לזכך נפשו של אדם, שהדורות הבאים, אפילו מאותם עבודי עבודה זרה בעצמם,
כבר יהיו על ידי זה מוכשרים יותר לאור האמת. שמתוך אור המידות הטובות והמעשים הטובים,
שהדתות המעולות
הנמצאות בין עבודי עבודה זרה הדריכו בהם את בני דתם,
יבואו להכיר איך הם עומדים רחוק מאוד,
מרחוק מאור הגדול של דעת כבוד השם אחד, ויהיו עצמם סיבה להפיכת
שפה ברורה אל העמים כולם לקרוא בשם השם, פסוק בצפניה.
זאת אומרת,
איך הנצרות התפשטה באימפריה הרומית?
האימפריה הרומית הייתה נורא ברברית.
בין משחקי הקרקס
ועוד דברים אחרים מאוד קשים שהיו ברומא,
זה בלתי נסבל.
מצד שני,
הייתה עלייה מוסרית וגם קליטה מסוימת של היהדות.
היהדות התפשטה הרבה באימפריה הרומית,
והדבר הזה גרם לזיכוך המידות.
במיוחד רק רגע,
שהרעיון של האתיקה
שבא מיוון לרומא, גם הוא השפיע על הזיכוך של המידות,
ולכן אחר כך היה נוח
לזנוח את הברבריות הקדומה ולאמץ את הנצרות.
כן.
איך היא זה בא לידי ביטוי ההתפשטות של היהדות ברומית?
אה, ערב התפשטותה של הנצרות,
היהדות הייתה מצויה בהרבה מאוד חוגים בכל האימפריה הרומית.
פילונה אלכסנדרוני, למשל,
כותב שהראיה שיום השבת זה דבר טוב,
שאין לך אומה ולשון בכל האימפריה שאין בה שומרי שבת.
בכלל,
אבל הגויים,
כן, אפילו פלאוטוס,
המשורר הרומי,
מספר על אחת מהנכבדות ברומא שהייתה שומרת שבת,
שכולם היו צוחקים עליה שהיא לא יכולה לעשות כלום ביום הזה וכל מיני דברים כאלה,
כן?
יש אשתו של נירון קיסר,
הייתה מתייהדת,
כן? מה?
והגמרא כתוב, אבל אצל הרומאים כתוב על אשתו, על אשתו של נירון.
כן, היו נשים, עכשיו, היו יותר נשים מגברים,
כי גברים פחדו מברית המילה.
מה שאין כן נשים שאין להם בעיה כזאת,
ולכן כשפאולוס בא ומוכר את הנצרות, הוא מוכר יהדות בזול. אפשר לעשות
יהדות בלי ברית מילה.
אה, זה בסדר.
כן, מה אתה אומר?
איך זה מסתדר עם העובדה שבצוות בפלוט זה עתיד הרוב?
איך זה מסתדר עם האמירה שמצוות בטלות לעתיד לבוא? זה מצוין, זה מסתדר יפה מאוד. מה, לא הבנתי מה קושייה.
אה?
כשהוא בא עם שבת הטעומי.
כן.
כשהוא שבת, הם נותנים כל מיני מצוות.
נו, אז מה?
אז כבר בטל פה. לא בטלה?
מה אמרת? מצוות בטלות מתי?
נו, אז זה היה לעתיד לבוא? להם תופסים את זה כעתיד לבוא.
יש מדרגס וזה.
אני לא אכנס עכשיו לכל ההתפתחות של התיאולוגיה הנוצרית, איך הם הגיעו למה שהגיעו.
היה ויכוח ביניהם אם לבטל את המצוות או לא.
עכשיו, חוץ מזה, זה,
הנצרות נתפסה בתחילתה ככת של היהדות.
כן, הרומאים לא עשו הבחנה, הכל יהודים.
כן, טוב,
מה?
זאת אומרת, אם יש אומה שהיא כבר מתוקנת מבחינה מוסרית,
האם היינו דורשים מהם לעבוד, לעזוב את העבודה זרה?
אינני יודע.
התורה לא ציוותה עלינו את זה.
אז אפשר אולי להציע להם, אבל לא חייבים.
מה אתה אומר?
ההפך, לגבי עבודה זרה אי אפשר להיות סובלני.
זה מה שהוא אמר.
לעבודה זרה אין סובלנות,
אבל אין שנאה.
וחוץ מזה יש שם יסוד חיובי, שצריך לדעת להכיר אותו.
למשל, יש מקום אחר שהרב מדבר על עבודת המולך.
עבודת המולך זה היה קצת לא סימפטי.
כן, היו,
או מזמינים חבר'ה לאיזה מסיבה להיי סוסייטי,
המסמר של הערב לוקחים תינוק, שורפים אותו באש על גבי המזבח.
זה לא, נראה לי שזה לא מתאים, נכון?
זה בסנישט, משהו כזה.
אבל בכל זאת, מה יהיה המסתתר מאחורי זה?
במיוחד שהיו בדרך כלל מקריבים את הבכור,
כמו ביכורים. כלומר,
אתה לוקח את הדבר היקר לך מכל,
ואתה נותן אותו לאלוהות, כי אתה מכיר שאלוהים זה הכי יקר שיש.
כלומר, יש צעד פה של הכרה ערכית,
שכמובן מקבלת צורה מזעזעת
ומפלצת, זה מה שהתורה אומרת, כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם,
אבל זה אומר שהיה שם איזו הרגשה מסוימת,
שאותה צריך להעלות, הוא לא רומם.
כן.
רגע, התורה אומרת, הוא פרש את השבוע,
בכור בניך, תיתן לי.
כתוב, כן?
אחר כך, בפרשת כי תישא, כתוב, בכור בניך, תפדה.
אז אני מבין שתיתן לי, אבל צריך לפדות.
כן, מה?
אפשר להמשיך, כן?
ובכלל, עלינו להשכיל.
באשר כי העולם מתנהג בהשגחת השם יתברך להביא את בני האדם לתכליתם המאושרה,
על כן נדע שכל זמן שעדיין נמצאת עבודה זרה בעולם,
יש בה תכלית.
כלומר, אם זה היה כבר מיותר לגמרי, זה היה נעלם.
והיינו, שישנם אנשים שהם כל כך שפלים בערכם,
עד שאי אפשר להם שיהיו נדרכים בדרכי יושר על פי הכרת אל אחד,
ואי אפשר להם להתעלות אל המידות האנושיות,
כי אם על ידי אמצעות מושגים גסים
של עבודה זרה.
ואם באנו להכביד עליהם, לקבל עול מלכות שמיים,
ולזנוח את אליליהם
קודם שהוכשרו לכך,
אז תחת חיטה יצא חוח.
ותחת שנדמה להיטיב, נרע להם.
כלומר, אל תמהר. עכשיו,
יש למשל דבר שקרה בזמן גלות בבל, פחות או יותר,
שנוסדה אז הדת הזורואסטרית
של זרטוסטרה.
הדת של זרטוסטרה, שהתפשטה באימפריה הפרסית
בזמן שישראל היו שם בגלות,
לא, זה השושלת,
השושלת האחמנית,
לא אחמנית, אחמנית,
אז...
היא שלטה אחמנית בברס?
היא שלטה בפרס.
רגע, שפרס שלטו.
פרס שלטו גם על בבל.
אז זמן שישראל היו בבבל, או גם בשושן הבירה,
התפתחה גם האמונה הזורואסטרית.
עכשיו,
מה מיוחד באמונה הזאת לעומת עובדי האלילים הקודמים?
שזאת הפעם הראשונה שבתוך העולם האלילי,
הבסיס של כל החיים בנוי על מלחמת הטוב ברע.
זה החידוש.
לפני כן, אצל עובדי האלילים במיתולוגיה,
האלילים לא אכפת להם כל כך מטוב ורע. אדרבה, הם עושים כל השטויות שבעולם
הרבה יותר גרועים מן האדם.
פתאום, קם זרה טוסטרה, אומר לך,
יש אל טוב,
יש אל רע.
זו התקדמות.
מה עם אמונת הייחוד?
את זה נדבר אחר כך.
זה הדרגתי.
זה בא כנראה בהשפעת הנוכחות של בני ישראל,
ולא בכוח יוזמה של בני ישראל לשנות אותם.
ויש מי שכתב,
שזה המשמעות של מה שכתוב במגילת אסתר,
ורבים מעמי הארץ מתייהדים.
זה מתייהדים,
מתנהגים כיהודים.
טוב, ותחת שנדמה להיטיב, נראה להם. כלומר, אם אתה תבוא מוקדם מדי,
כמו שהנצרות עשתה, למשל, כי... איזה בעיה היה הקרב על המולך האלה?
מה הקרב? כי זה מהלך רע, כמובן, זה קרה.
לאמולך? לא חושב שבדת זרתוסטרה יש... אבל הם התנגדו לזה?
אני לא יודע, הם התנגדו, הם לא היו במגע עם הדברים האלה.
הקרב על המולך זה היה יותר אצל הכנענים.
כן, יש הפולחן של מיטרה, זה כן היה.
אבל הפולחן של מיטרה היה עם הרבה דם, אבל לא של בני אדם.
של שור.
כן, טוב.
כי את האור האלוהי לא יוכלו לקלוט בנפשם הנמוכה,
ואת היראה הגסה של עבודה זרה שהייתה עוצרת בעדה מכמה דברים רעים, יעזבו.
כלומר, אתה אומר,
תעבדו את השם, לא מסוגלים.
תעזבו עבודה זרה, לא מסוגלים.
אז מה נשאר?
שחיתות מוסרית.
למשל,
כבר יצויר איש עומד במדרגה כזאת, שרק אם יאמר לעץ אביעתה,
ויראה את אלוהיו עומד אצלו בביתו,
ומביט עליו לפי דמיונו בעיני זעמו,
יחדל מעשות נבלה של רצח, גנב,
גנוב, נאוף וכאלה.
וכשנדריכוהו במעלה רמה של דעת אדון כל המעשים ברוך הוא,
תופר יראתו ונורידהו ממעלתו
שכבר קנה לו. על כן, אנו מוזהרים שלא ללמד דברי תורה לאומות העולם.
כלומר, אסור ללמד לגוי תורה.
אה, למה?
כי אין לנו בטוחים אם הלימודים, הצרכים, הקדושים, האלוהים, לא יועילו להוותן של הנפשות,
של נפשות בלתי מושלמות. כלומר, יכול להיות שאתה תגרום להם נזק על ידי כך.
מה?
אה, מה מותר ללמד גוי?
אז זה כבר, יש דיונים כאלה, מכאן עוד הודעה חדשה בפסיקה ההלכתית.
מה ללמד, איך ללמד, איזה סוג גוי, זה יש הרבה.
למשל,
הרב
הרב אלישיב, זכר צדיק לברכה, אמר שאם גוי שואל אותך מה התורה אומרת באיזשהו נושא,
אתה חייב להגיד לו את האמת.
למה הוא רוצה להגיד את האמת?
אולי תגיד, כיוון שאסור ללמד תורה לגוי.
אבל אם הוא בא ושואל, אתה צריך לענות לו.
והנה,
גם בין החושך של עבודה זרה,
יוכלו להימצא יחידים טהורי לב שירצו להוכיח
ולהיטיב דרכי עמם,
ומתוך שמכירים שהאור האלוהי האמיתי הטהור הוא יותר גדול מכוחם,
ידריכו על פי ערכו בנימוסים טובים ומנהגים שמביאים אותו להשלמה יותר טובה בעתיד.
ועל יחידים כאלה נאמר בתנא דביא אליהו:
"מעיד אני עלי שמיים וארץ שבין איש בין אישה בין עבד בין שבחה בין נכרי בין ישראל הכל לפי מעשיו רוח הקודש
שורה עליו".
כלומר רוח הקודש,
שאתה רגיל למתוא את זה רק בישראל,
פתאום תנא דוויליה, הוא אומר, זה קיים גם אצל האומות.
וכבר אפשר שיימצאו יחידי סגולה,
שיעזרו עזר אלוהי
בהנחת נימוסים ומנהגים מוסריים,
שסוף כל סוף יביאו את המתנהגים על פיהם לבוא להכרת האמת ואור האלוהי.
וכיוון שהמנהגים המוסריים הם מדריכים אותם על פי דרכם
וערכם להיות עולים לפי מדרגתם לסוף,
למעלה יותר עליונה,
עד בואם למעלה האמיתית שעל ידי אור ישראל יכירו בסוף את כבוד השם אל אמת,
כבר יש לאותם המנהגים ערך דתי שראוי להם להוקיר אותם באמת.
כלומר,
מכיוון שזה מועיל,
אז למה לא להגיד ששם שמיים חל על זה לפחות באופן חלקי?
וענו נוכל, מה?
אני לא שומע אותך טוב, דבר יותר חזק בבקשה, בצרחה.
אה,
טוב, אנחנו כבר בשלב מאוד מתקדם של האנושות.
היום אנחנו רואים
שיש מאומות העולם שיוזמים לבוא אלינו.
משהו אחר לגמרי.
כלומר,
למשל ארגון ברית עולם שאני הקמתי בנושא הזה,
לא פונה אל האומות,
אלא הוא נותן מענה לצורך שבא מהם.
ואחר כך, כמובן,
הם מתוכם רוצים להשפיע על חבריהם, עוד יותר טוב.
זה אנחנו לא צריכים למנוע מהם.
מובן?
טוב.
מה?
הפנייה אל המוסלמים זה משהו אחר לגמרי.
אנחנו צריכים להחזיר בתשובה את ישמעאל. כתוב בתורה,
ש"ויגבה בימות",
מכאן אומר רש"י, אין גביעה אלא בצדיקים,
מכאן שישמעאל עשה תשובה.
ואם עשה אבות סימן לבנים,
אז צריך שגם בניו יעשו תשובה. יש תשובה מיוחדת לישמעאל.
ועל זה אמר הנביא, אמר המלאך, שובי אל גבירתך.
וזה, לכן זה ויכוח בתוך המשפחה.
אז הם באים, אל תדאג.
כן, נכון.
זה עבורנו, ואנו נוכל להכירם,
ואנו נוכל להכירם, אף כי מרחוק יעמדו,
בתור מתקרבים לאור השם.
ולחושם עושים כראוי להם, ואחזיקם במורשת אבות ובמנהגים שתיקנו להם זקני אומתם,
שהיחידים הללו היו בעלי סקירה, לפעמים גדולה מאוד, ונושאים נפשם להטבת עמם המוסרי והחומרי.
מעניין, בזמנו הרב יהודה ליאון אשכנזי, זכרונו לברכה,
הזדמן לו להיפגש עם העדלאי למה.
ו... מה?
למה לא?
כן.
והרב אשכנזי, אני לא אחזור על כל השיחה ביניהם, אבל הוא שאל את העדלאי למה,
מה זה כל המנהגים הפגנים שיש אצלכם, הטיבטים?
אז הוא ענה לו, זה העם שלי שצריך את זה.
אחר כך הוא הוסיף,
הוא אמר לרב,
וגם העם שלך צריך את זה.
והרב אשכנזי אמר, והוא צדק.
צריך את מה בעם שלו? את כל המנהגים הפגענים. והרי הוא אומר שעל זה כל ההילולות.
הרי כתוב, הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. אז אלה עובדים לאלוהי מצרים, ואלה יש להם חוט אדום ועוד כל מיני מחזיקי מפתחות וכו'.
בסדר?
את יודעת שמוכרים תמונות של צדיקים, אם זה כאן לנרות,
כולל התמונה של הרמב״ם.
אני חושב שהרמב״ם היה מאוד אוהב את זה.
כן?
טוב.
"על כן אין להחליט על כל הדת כולה שהיא טעות,
ולהקלוט את מחזיקיה ולבזותם,
כי אם כפי הערך הראוי להאיר בנפשנו את גודל הטובה והנחלה הקדושה אשר שפרה עלינו,
שהבדילנו מן הטועים.
ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו.
שאין אנו צריכים להיות מתעסקים בהדרכות שפלות כאלה,
והם לערכנו, טועים.
אבל לפי ערך נפשם הנמוכה, הם,
יכול להיות שמתנהגים כראוי להם.
כלומר, ריבונו של עולם נותן מקום גם לאמונות האלה,
שהן חלק מעולמו,
לפי הנצרך לאותן האמונות,
לאותם המאמינים.
אמנם,
עכשיו, זה לגבי עבודה זרה.
מה עם נצרות ואסלאם?
עכשיו הוא נכנס יותר לעומק.
אומנם
הדתות שנוסדו על יסוד התורה והנביאים,
להן ודאי יש ערך נכבד,
שהרי האוחזים בהן הם קרובים אל אור השם ודעת כבודו,
אף על פי שחסר להם היסוד שרק ליחידים מהם נגלה.
אומנם גם זה
שתכלית חפץ השם בעולמו מוכרח הוא להיגמר על ידי ישראל, כמו שהתחיל הוא יתעלם ממעשיו,
להודיע כבודו וגודלו על ידי
עם זה בחר לו, כן גם יהיה הגמר והחותם של מלאת
כבוד השם את כל הארץ,
גם כן על ידי אורם של ישראל.
ברור שהנצרות והאסלאם זה לא התכלית האחרונה של ההכרה הדתית.
בסוף אנחנו, עם ישראל, צריכים להשלים.
הנה, זה מצדיק את מה ששאלת.
למה אני עוסק בתורת בני נוח?
בגלל זה. אף על פי שחסר להם היסוד, שרק נחילים בו. איזה יסוד?
היסוד זה של חפץ השם בעולמו.
למשל, היום כבר מצאנו נשיא מדינה, נשיא ארגנטינה,
שהוא בן נוח לכל דבר.
וכשהוא נותן נאום, אז הוא מצטט את פרשת השבוע.
למרות שהוא לא יהודי.
מכל מקום,
כבר יוכלו להימצא בהם על ידי הכללים המוסריים הגדולים שלקחו להם מאור התורה,
ש...
מה?
מדובר על אבל לאומי. נכון, זהו, כן.
מכל מקום כבר יוכלו להימצא בהם על ידי הכללים המוסריים הגדולים שלקחו להם מאור התורה,
שהחייתה בהם גם כן ביתר עוז את הרגש האנושי הטהור, יחידים בעלי רוח טהור,
שמקיבוצם ייקבעו להם מנהגים דתיים הממלאים את תעודתם, לרוב ממתן נפש, למידות טובות, לעוות השם ויראתו.
כן, מצאנו דבר כזה אצל הכוזרים, למשל, בימי הביניים,
שחלקם התגיירו, חלקם התקרבו ליהדות,
ואלה הם חוקים ונימוסים משלהם.
על כן הם חייבים ודאי ללכת בדרכי מחוקיהם,
המוחזקים באומתם לאנשי קודש לפי ערכם ותכונתם.
יש לנו הלכה אפילו,
שהרואה חכם
מאומות העולם, יש ברירה שם.
ברכה שצריך לברך.
אתה מבלבל.
לא, הוא אומר שיש אצלם אנשים חכמים,
ואפילו צדיקים,
שהם יכולים, ראויים לתת חוקים לאומתם.
כיוון שהחוקים האלה הם באים מלב טהור,
ברור שזה מחייב אותם.
מן הראוי שילך בעקבות החוקות
שהונחו על ידי טובי בניהם.
טובי בניהם, כן,
נכון.
את זה אי אפשר להכשיר.
נכון, נכון, נכון, נכון.
הוא שואל איך אפשר להכשיר את הנצרות ואת האסלאם
אחרי כל אדם היהודי שהם שפכו?
תשובה, אי אפשר.
אי אפשר.
הרב כאן לא בא להכשיר לא את הנצרות ולא את האסלאם,
אלא הוא מסביר מה?
הוא נותן מעמד להם.
כלומר, הם מבחינתם צריכים להתנהג בדרכי יושר וכו'.
אנחנו לא יכולים להשלים עם המפלצות האלה
שכל כך הזיקו לעולם, ברור.
אבל למרות שהן הזיקו, צריך לראות מה הנקודה החיובית שהייתה שם.
והנה,
הנבואה יש לה כמה מדרגות.
עד שמעלות נמוכות של רוח הקודש
הבא מסיבת יתרון רוח טהור ולב מלא עוז וגבורה להיות דובר צדק ומגיד מישרים,
גם כן נכללו בה,
וראוי ללכת כל אומה באצד גדולי מנהיגיה המוחזקים ומקובלים אצלה,
שעל פי רוב היו יראי השם וחשבו מחשבות להועיל לה בחייה הפנימיים.
והנה,
המעלה העליונה של הנבואה שהיא כוללת את דעת השם בטובו עד סוף כל הדורות,
זאתי נחלה מיוחדת לישראל כדי להיות מקום נאמן למרכז אחדות של דעת השם בעולם.
אבל המידות הנמוכות של התעוררות אל הצדק והטוב,
שאינן ראויות להיות נקבעות בתור מרכז כללי לכל המין האנושי,
אבל ראויות הן לאותה האומה המיוחדת שעליה נתייחדה כבר,
אפשריות הן להימצא
אצל כל אומה ולשם.
על כן, מנהגי הדת שנקבעים מתיקון גדולי וחסידי האומות, הם ראויים להיות ניכרים לגביהם בתור עבודת השם,
ולנו אין ראוי לבזותם כלל,
כי קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת,
וכל לבבות דורש השם.
כלומר, אתה לא צריך להתערב,
אתה יכול לכבד את ההנהגות האלה,
למרות שאתה לא חייב לתת להן גושפנקה.
אני חושב פה למשל על הספר של רבי נתנאל ברפאיומי.
שמעתם על הספר?
לא?
אה?
גן נסחני, מי אמר את זה?
אתה.
אז טוב, אז תשאלו אותו אחרי השיעור.
מה?
מה הבעיה?
אבל הוא ככה שמע, הוא השתעמם.
מה אתה אומר?
זה לא לבין עצמו, אנחנו רוצים שורה או... מותר לי או ש...
מה, מפחיד לך שאני אדבר על זה?
לא, בסדר.
היה חכם אחד בתימן שהרמב״ם כתב לו את איגרת תימן.
איגרת תימן נשלחה לרבי יעקב ורבי נתנאל ברף היומי.
עכשיו,
רבי יעקב ורבי נתנאל ברף היומי היה הבן של רבי נתנאל ברף היומי.
ו...
רבי נתנאל, אביו של אותו רבי יעקב, כתב ספר בשם גן אסח'ליל,
בוסתן אל-עוקול בערבית.
שם הוא מנתח את הקוראן,
אחד הפרקים הוא מנתח את פסוקי הקוראן,
והוא טוען שם שמוחמד לא התכוון לבטל את תורת ישראל,
אלא הוא התכוון להיות נביא לערבים,
לתת להם דת,
כדי שלא יעמוד העולם בלא דעת.
עכשיו, העמדה הזאת, הפרשנות הזאת לקוראן,
איננה הפרשנות האורתודוקסית באסלאם.
מי שיסבור כך,
הוא בעצם נחשב לכופר.
אבל אין שום מניעה מתוך קריאת הטקסט של הקוראן עצמו להגיע למסקנה הזאת.
אם הערבים יקבלו את העמדה של רבי נתנאל,
אז לנו לא אכפת
מה שהם חושבים על מוחמד, נביא, לא נביא, לא אכפת לנו.
העיקר שהוא לא בא לבטל את תורת משה.
אני חוזר על שאלתך.
קראת שבקוראן כתוב,
שמעת שבקוראן כתוב
שלעתיד לבוא כל עץ יאמר למאמין יש מאחורי יהודי בו תהרג אותו.
מישהו אמר לך עכשיו שזה לא בקוראן אלא שזה בחדית'.
נכון,
זה לא בקוראן.
מה?
חדית'.
עדית',
זה הברייתות שלהם.
משהו כזה.
כן.
זה נכון.
איפה זה כתוב? איפה זה כתוב, מה שאתה אומר?
אני שואל אותך, מה שאתה אומר שמוחמד הרג יהודים, איפה זה כתוב?
כן, אבל איפה זה מובא? קרב חייבה.
מסירת רסול אללה.
זאת אומרת, זה ספר שהוא חיצוני לקוראן.
ולכן מבחינת הסמכות העליונה של הטקסט הקוראני, רק הקוראן מחייב.
אז כל מה שקרה, נכון, קרה,
אבל השאלה אם הם מחויבים כלפי זה, התשובה היא לא.
יש במרוקו היום,
יש זרם שנקרא אל-קורעניון,
שהם מקבלים רק את הסמכות של הקוראן ושום ספר אחר לא.
זה כמו קראים שלנו, כן? משהו כזה.
טוב, עד כאן להיום, פאמפה ללה, למ...
ללה, למ... פאמ...
