שלום וברכה,
קהל קדוש,
אנחנו ממשיכים בלימודנו, אה,
השיעור הוא לרפואת עושר רפאל בן קרן ליאת,
ולעילוי נשמת נצר,
בן שמחה ויהודה,
שהיום פגודת שנתו.
מה, מה אתה אומר?
פרק ג',
חלק ג', פרק ד', א', ודאי, מה זה שאלה?
כן, אוה,
זה משתנה כל שנה, שמת לב?
טוב, אנחנו ממשיכים בספר דרך השם מאת רבנו הרמח"ל,
ודחותו יגן עלינו אמן.
אנחנו בחלק ג' של הספר,
בפרק רביעי,
פסקה א',
הכותרת הכוללת של הפרק, במקרי הנבואה.
כלומר, דיברנו לפני כן על הנבואה באופן כללי,
עכשיו אנחנו נכנסים לפרטים.
פה חלק גדול מהדברים שיאמרו,
לקוחים מהרמב״ם.
כלומר, כמעט אפשר להגיד שזה העתק הדבק
מדברי הרמב״ם, אם כי בשינוי סגנון.
הנה,
הנביא,
כש... מה?
זה משתנה לפי המהדורות, אי אפשר להגיד איזה עמוד.
כן? כי יש מהדורות כאלה ומהדורות כאלה.
הנה הנביא,
כשיגיע למדרגת הנבואה בשלמות,
ישיג את כל המגיע לו בהשגה ברורה ובידיעה שלמה.
כן, אז מה זאת אומרת? שבתוך הנבואה עצמה יש מדרגות-מדרגות.
למשל,
כששמואל הנביא מתנבא בראשונה,
הוא לא יודע האם זאת נבואה או לא,
נכון? יש לו איזה ספק.
אבל זה בגלל שהוא רק בהתחלה.
בהמשך הוא כבר יתרגל את זה, והוא ידע מתי זה נבואה, מתי זה לא.
למשל, יש גם הלכה
בשולחן ערוך,
שאסור למי שאינו נביא להתפלל.
זה כתוב בשולחן ארוך במפורש,
אורח חיים, סימן צדיק ח', סעיף א',
שם בדיני ההכנה לתפילה,
שהמתפלל צריך שתהיה לו כוונה בתפילתו,
ושם התיאור מהי הכוונה.
בסוף הוא אומר, וכך היו חסידים הראשונים עושים,
שהיו מתבודדים ומכוונים ליבם,
והיו, עד שהם הגיעו להתפשטות הגשמיות ולהתגברות הכוח השכלי,
עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה.
זה כתוב על שולחן ערוך.
כלומר, השולחן ערוך אומר,
כדי להתפלל אתה צריך קודם כל להגיע קרוב למעלת הנבואה,
ואז מותר לך להתפלל.
נשאלת השאלה, איך אדם יודע שהוא קרוב למעלת הנבואה?
תשובה, אם הוא פעם אחת התנבא,
אז הוא יודע.
כן? כלומר, פעם אחת הוא היה נביא באמת,
שאר הזמן הוא לא נביא, אבל הוא יודע שהוא קרוב.
זאת אומרת שמי שלא נביא,
אסור לו להתפלל.
זה לא מה שהשולחן הערוך אומר.
התגברות הכוח השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה.
זאת אומרת שכדי להת... הרי מאיפה הוא לקח את זה, השולחן הערוך, את ההלכה הזאת?
הוא לקח את זה ממסכת ברכות,
בפרק חמישי: "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.
חסידים הראשונים היו יושבים ומתבודדים שעה אחת כדי שיכוונו ליבם למקום".
ואז מסביר, בעצם מזה השולחן הערוך לוקח מה זה עד שהיו מכוונים ליבם למקום שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה.
זה הלכה, זה משנה במסכת ברכות.
יוצא, מה?
כן, אבל איך אדם יודע שהוא קרוב למעלת הנבואה?
פעם אחת הוא התנבא.
ולכן, מה?
לא, לכן לנו אסור להתפלל, נכון?
כלומר, מי שלא נביא, אסור לו להתפלל לפי זה, בסדר?
בסדר, זו שאלה, למה אנחנו בכל זאת מתפללים? למה מדפיסים סידורי תפילה ולמה יש מניין?
כל הדברים האלה, מה פתאום, מה אנחנו עושים? זה צחוק מעבודה, נכון?
זאת אומרת, זו הסיבה.
לא, נראה לי... מה?
זה כי הוא לא כותב שזה מה שראוי,
פשוט הוא כותב שזה מה שצריך.
לא, כי הוא כותב את זה בדיני ההכנה לתפילה.
אז בקיצור, למה בכל זאת אנחנו מתפללים?
על זה יש ביאור יפה בספר ועני תפילה,
ולכן אני פטור מלדבר על זה עכשיו, בסדר? טוב.
עכשיו,
אבל בכל זאת מה שברור לנו כאן זה שיש מדרגות בנבואה,
וזה מה שאומר כאן רמח"ל, הנה הנביא,
כשיגיע למדרגת הנבואה בשלמות,
ישיג את כל המגיע לו בהשגה ברורה ובידיעה שלמה.
פירוש.
מה אתה רוצה?
אני מכיר את הספר.
מה? אתה רוצה להתחיל להשתמש בו?
לא.
למה שיש לך?
יפה מאוד שיש לך אותו.
אגב, יש יהודי אחד שאמר לי שאחרי שהוא קרא את הספר הזה, הוא חזר להתפלל.
אחרי שנים שהוא לא התפלל.
מן הסתם.
מן הסתם.
אם לא, אז הוא לא היה מפלט.
טוב,
תראו, הוא שקיע אף על פי שלפי ההדרגה שזכרנו בפרק הקודם, יקדמו לו הדמיונות,
ואחר כך יגיע אל המחשבה כפי הדרכים שזכרנו.
הנה, בהגיעו אל בירור נבואתו,
ישיג היותו נביא באמת.
פירוש היותו,
מתקשר בו יתברך, והיותו יתברך שמו מתגלה לו,
ופועל בו כל אותן הפעולות,
וישיג היות הדמיונות אשר נסיירו בו,
דמיונות נבואיים נפעלים משפעו יתברך שמו השופע עליו,
ויקבע בו ידיעת העניין אשר ייקבע על ידי שפעו זה.
ולא יישאר לו שום ספק לא בנבואתו ולא בבחינותיה,
לא הקודמות ולא הנמשכות.
כלומר,
אדם שמגיע להבשלה בנבואה,
הוא יודע גם לפרש את החזיונות שהיו לו, הדמיונות שהיו לו,
כהופעה של השפע.
כן, לכן כשישעיהו הנביא, שהיה בוודאי נביא בוגר,
אומר בשנת מות המלך עוזיהו, ואראה את השם,
יושב על כיסא רם ונישא,
ושולב מלים את ההיכל, שרפים עומדים ממעלו, שש כנפיים, שש כנפיים וכו' וכו'.
כל המראה הזה המפורט
אצל ישעיהו, הוא ראה.
והוא ידע שמה שהוא ראה
הוא הופעה של השפע.
הוא לא דמיין שהעצמות האלוהית יושבת על כיסא.
ברור שהוא לא חשב את זה.
אבל זה משהו ראה.
לכן, אם היו שואלים את ישעיהו,
למה אתה אומר שהשם יושב על כיסא,
הוא היה עונה כי זה מה שראיתי.
בסדר?
והשאלה היא של התקפות הפילוסופית של התיאור הזה לא עניינה אותו כהוא זה.
הוא לא היה פילוסוף, הוא היה נביא.
בסדר?
וממה שצריך שתדע,
אז בעצם מה שיוצא, שהנביא יש לו איזו ודאות
שמה שהוא אומר זה דבר השם,
או שמה שהוא רואה זה דבר השם.
מה?
למה?
ההוזה, אתה אומר המשוגע.
המשוגע למשל, כן, יש משוגעים.
יש משוגעים שמשוכנעים שהם נביאים, אני פגשתי כאלה.
נשאלת השאלה, אם הנביא, כלומר, סליחה, אם המשוגע
משוכנע שהשם אמר לו
אה... להרוג.
האם הוא צריך לעשות את זה?
הוא משוכנע,
הוא משוכנע בוודאות מוחלטת שאלוהים אמר לו להרוג.
האם הוא צריך לעשות את זה?
התשובה היא שכן.
רגע, רגע.
ואני, שאני לא המשוגע,
תפקידי לעצור אותו.
ברור. אבל אם הוא לא מוכר, אני, התפקיד שלי רב. אבל הוא אומר, אבל למה אתה מונע ממני להרוג? הרי יש לי ודאות. כן, אבל
אתה המשוגע, לא אני, אני מבחוץ.
לא. נכון.
הנביא כלפי עצמו יש פה ודאות פנימית.
זה מה שהרמב״ם אומר לגבי עקידת יצחק.
למה הייתה עקידת יצחק, שואל הרמב״ם?
הרי אם הכוונה לשחוט את יצחק, אז למה הוא לא שחט?
ואם המטרה היא לא לשחוט, אז למה בכלל העלית אותו ויורדת יורד? בשביל מה?
זה מיותר, כל הפרשה הזאת מיותרת.
אומר הרמב״ם, אחת המטרות
להראות לנו את ודאות
הנבואה אצל הנביא.
שאם לא היה ברור לאברהם שהוא צריך לעשות את זה, לא היה עושה את זה.
וממה שצריך, פעם היה הרב גץ,
היה בחצות לילה בלשכה שלו בכותל,
והגיע מישהו ושאל אותו על דיני עקדת יצחק.
אז הוא קרא מהר לפסיכיאטר שיעצור אותו.
וממה ש... מה?
מה?
אז לא, אז הנביא, כשהוא רואה מחזה,
הוא צריך להבין מה רוצים להגיד לו.
זה הרמב״ם כותב בפרק שביעי של הלכות יסודי התורה,
שלפעמים הנביא מקבל את הפירוש של המחזה,
ולפעמים הוא לא מקבל את הפירוש, הוא צריך לדעת אם הוא הבין נכון או לא.
השאלה אם אתה, אבל אם יש לך את הכלים לזה.
למשל, ירמיהו הקדוש ברוך הוא אומר לו, מה אתה רואה ירמיהו?
הוא אומר לו, מקל שקד אנוכי רואה.
ויאמר השם, היטבת לראות.
מה כל כך היטבת לראות?
אמרו, איך מקל שקד? ואתה אומר, הייתי מקל שקד, מה היטבת לראות?
הוא ידע לשים לב,
למה לשים לב במחזה.
הוא יכול היה להגיד, מקל חום אנוכי רואה.
אבל החום פה לא העניין, זה שהוא שקד.
הוא יכול היה להגיד, מקל שפיץ אנוכי רואה.
כן? זה שהוא הבין את ה... מה יש לראות,
זה סימן שהוא יודע לפרש.
אותו דבר, כשאחר כך הוא רואה סיר נפוח.
סיר נפוח אנוכי רואה,
ופניו מפני צפונה.
לפני כן, כשהוא ראה את המקל, הוא לא אמר
באיזה כיוון המקל.
וכשהוא רואה את הסיר, הוא כן אומר מאיזה צד.
זאת אומרת, זו המומחיות של ירמיהו לדעת מהו הפרט החשוב במראה.
בסדר?
וזה דורש עבודה.
הנביא הוא לא פילוסוף,
ודאי שהוא צריך לדעת את הפילוסופיה לפני.
זאת אומרת, כשהנביא,
זה כמו שלמשל,
תלמיד חכם ששתה כוס יין, אסור לו להורות הלכה.
למה? כי כשאדם שותה יין, הוא מבולבל, בסדר?
אבל לפני שהוא שתה, הוא ידע את ההלכה.
כן, רק עכשיו, זמנית, הוא לא יכול.
אותו דבר,
הנביא יושב בסנהדרין.
יש דיון בסנהדרין, וזה הלכה.
פתאום הנביא מקבל איתות.
אומר, נא לעצור, ברגע אחד קיבלתי פתק מה...
אז אנחנו עכשיו מפסיקים את הדיון,
הוא מקבל את המסר,
גומר, גומר את הנבואה, חוזר לדיון בסנהדרין.
בסדר.
זה לא כשהנביא עומד לדין בסנהדרין, כן?
זה משהו אחר. טוב.
וממה שצריך שתדע,
שהנה לא יגיע הנביא למדרגה העליונה בפעם אחת,
אבל יעלה מהלך המדרגה. זה מעניין מאוד, בשביל מי הוא כתב את הדברים האלה.
כן? כלומר, נביאים מתלמדים
בבית הספר לנבואה, אז יש להם דרך השם,
ויש להם כמה הדרכות שם.
כן.
טוב.
אבל יעלה מעלה אחר מעלה עד הגיעו אל הנבואה השלמה.
ויש בדבר התלמדות,
כמו כל שאר החוכמות והמלאכות שיעלה האדם במדרגותיהם עד שיעמוד אל בוריין,
וזה עניין
בני הנביאים.
כן, פה במהדורה שלפניי הביאו כל מיני מקורות בתנ״ך,
שאם דובר על בני הנביאים,
שהיו עומדים לפני הנביא להתלמד בדרכי הנבואה, מה שהיה מצטרך לזה. כלומר, זה הבית ספר.
אתה רוצה להיות נביא, זה לא בבת אחת,
אתה צריך ללכת לנביא,
לעבור אצלו קורס,
ובבוא הזמן אולי תזכה.
והנה,
אפשר שיגיע גילוי ממנו יתברך שמו אל אדם,
והוא לא יכיר בו
כמו שיכיר הנביא,
אלא יחשבו כי הם מן המורגשות
עד שיגבר עליו השפע הנבואי, ואז יכיר העניין כמו שהוא באמת.
ומן המין הזה הייתה קריאת השם לשמואל,
שלא התנבא מתחילה ולא שפה עליו השפע,
אלא שנגלה עליו קול,
כקול מורגש,
ולא השיג בזה יותר.
אבל אחר כך שפה עליו השפע, והכיר והשיג הנבואה בדרכיה.
וכן, מראה את הסנה למשה,
בתחילה לא נגלה לו אלא כמורגשות,
וראה הסנה בוער באש,
והקדוש ברוך הוא קראו בקולו של אביו,
אך אחר כך שפע עליו השפע והשיג הנבואה לאמיתה.
כלומר, אפילו אנשים כמו משה ושמואל,
הם בהתחלה לא מודעים שמדובר במראה הנבואה, הם חושבים שזה מראה כשאר המחאות.
כן, הם רואים, משה ראה סנא בוער.
האם היית עומד ליד משה באותה שעה, האם היית רואה סנא בוער?
התשובה היא שלא היית רואה, אבל משה ראה.
הוא חשב שגם אתה רואה.
כלומר, הוא אומר, מן הסתם,
אם יהיה איתי מישהו, גם הוא יראה את הסנא בויר.
כי משה לא הבין שזה מראה נבואי.
לא, הוא לא מכיר שזה נבואה.
הוא רואה משהו מורגש,
והוא חושב שזה כשאר הדברים המורגשים.
בסדר? זה מה שהוא אומר, אני קורא את מה שהוא אומר.
קריטריון למה?
לא, הוא מספר לך תופעה. זאת אומרת שהנביא,
בתחילת דרכו, איננו יודע בוודאות.
לא בהכרח שהוא יודע שזו נבואה.
בסדר?
מה?
טוב, כי אצל הרמח"ד יש קודם כל הכלל ואחר כך הפרטים.
זה, הוא הסביר את זה בהקדמה.
אה?
לא הבנתי.
היית מצפה שהנביא יכיר מיד.
נכון.
אבל אז רמח"ד לא היה מחדש לך כלום.
הנבואה איננה מנותקת לגמרי מן העולם הזה.
יש שרשראות,
שושלת שקושרת בין העולם התחתון לעולם העליון.
ולכן, אדרבה, זה הגיוני שהנבואה תתחשב
בנתונים הטבעיים.
נכון, יש דבר כזה שנביא לא מבין מה אלוהים רוצה ממנו. למשל, הרמב״ם כותב לגבי ימות המשיח.
הוא אומר, אין אדם יודע דברים אלו,
איך יהיו עד שיהיו,
שהם דברים סתומים אצל הנביאים.
השאלה, מה זה סתומים אצל הנביאים?
אפשר להגיד שהם סתומים לנו ולנביא ברור,
או שזה סתום גם לנביא.
נכון? אפשר אולי גם לטעון את זה.
לא צריך נביאים אחרי משה, בשביל הליווי.
זה מה ש... ליווי אחרי מכירה,
כן? שנקרא שירות,
שירות לקוחות.
אתה קנית מכונה, מכונת כביסה למשל.
עכשיו יש לך גם ביטוח,
וגם אתה יודע שיבוא מישהו לתקן אם יש איזה בעיה, נכון?
אז הנביאים הם תלמידי משה.
הם ממשיכים להביא לך את דבר השם, מה הבעיה?
כן, אבל אתה צריך מישהו שיעשה אקטואליזציה לדברים.
שתדע איך זה פועל עכשיו.
אגב,
כתוב בגמרא,
ליקא מילי
בנביאי וכתובי
דלרמיזה באורייתא.
זאת אומרת, זו עבודה מיוחדת.
הרבה פעמים אתה רואה,
יש דרשות של חכמים על פסוקים,
ואתה שואל את עצמך, מאיפה הם לקחו את זה?
אתה לא שם לב שזה פסוק בנביאים.
זאת אומרת, איך שהנביאים הבינו את התורה.
אתה איתי?
אני אתן לך דוגמה.
יש מצוות שילוח הקן, נכון?
צריך לשלוח, לשלח את האם, ולא לקחת את האם מעל הבנים.
מה זה האם? מה זה הבנים?
ישעיהו הנביא אומר לך.
כה אמר השם, איזה ספר כריתות עמכם
אשר שילכתיה,
או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו,
הן בעוונותיכם נמכרתם,
ובפשעכם שולחה עמכם.
זאת אומרת, ישעיהו מסביר לך מה היה האקטואליה של מצוות שילוח הקן.
אתה יודע?
זה גם כתוב בתורה, לא?
שנביא יקים לכם השם כמוני ונתתי דבריי בפיו?
לא.
כה אמר השם, פקד פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל בדרך,
ועתה לך ויקידת עמלק.
כלומר, הוא צריך שהנביא יגיד לו, עכשיו זה רלוונטי.
בסדר?
כן, ברור.
זה, אתה אומר שהנבואה בכלל.
אבל הוא שואל, אחרי נבואת משה, כבר קיבלנו את הכל. אז הוא אומר, לא.
נגיד ככה, משה זה בומבה של נביא.
ומה עם יחזקאל?
זה משה, אבל בקטן.
בסדר?
יש לנו כל מיני דוגמאות.
ולפי זה יש מדרגות בזעזוע, לפי זה, כן? טוב.
מה שהיה לשמואל ולאבי מלך?
לא, מה שהיה לשמואל ולאבי מלך זה בכלל לא אותו דבר.
כי מה שקרה לאבי מלך,
זה הרמב״ם אומר שזה לא היה נבואה ממש.
זה היה חלום.
ויבוא אלוהים אל שמואל במראות הלילה.
זה נאמר גם על לבן, הארמי, ויבוא אלוהים אל לבן הערבים במראות הלילה.
זאת אומרת, הרמב״ם, הסגנון הזה נאמר רק במקרים האלה, סימן שזה לא היה ממש נבואה.
זה משהו באמצע כזה,
וכאילו כזה, כן?
אה?
שמואל.
לא, אמרתי לבן.
אמרתי אבימלך ולבן.
ואולם,
התלמדו, אגב,
צריך להבין, רמח"ל בעצמו היו לו חוויות כאלה.
כן? הוא היה עם מגיד מהשמיים,
ספרים שלמים שרמח"ל כתב ברוח הקודש,
בהכתבה מן העליונים.
עכשיו, מה שמעניין, שרמח"ל,
כשהוא היה בסך הכל בחור בן 18, כן?
והוא התחיל לפרסם דברים שהוא כתב בגילויים עליונים וכולי,
אז אחד הרבנים בוונציה אמר,
שמא זו רוח הטומאה
שפוקדת את הרמח"ל.
שמא זה רוח הטומאה.
רמח"ל עונה במכתב
ואומר כיצד העלה בדעתו שארץ תיתנה ביד רשע.
כלומר, אם זה היה השטן, הוא היה אומר לי דברים רעים.
אבל אם זה דברים כאלה טובים ועמוקים, ברור שזה גילוי מן השמיים.
ככה אומר רמח"ל.
מה, השטן יכול להגיד גם דברים טובים. אתה יודע, גם אומרים,
הרי אברהם אבינו כשהלך לעקדה,
הוא בא במדרש שהיו לו כל מיני עיכובים, נכון?
היה אפילו נחל שכמעט הטביע אותו,
וגם השטן התחיל לדבר עם יצחק, להגיד, אבא שלך משוגע,
כל מיני דברים כאלה.
אחר כך הוא מקבל מלאך מהשמיים, שאומר, אל תשחט,
ואז הוא רואה עיל,
והוא לוקח את העיל, מקריב אותו. אולי העיל הזה, זה השטן ברא אותו?
אולי זה מהשטן?
הוא אומר, אבל הוא היה נאחז בסבך.
אם זה היה באמת של השטן, לא היה סבך, זה היה קל לקחת אותו.
על דרך הדרוש, כן. מה אתה אומר?
ודאי.
אבל כיוון שרק הבאתי דרוש של מוסרניקים, זה בסדר, אפשר.
גם אני לא, בסדר.
ואולם,
התלמדו המתלמדים בנבואה, בעניינים ידועים, מה שימשיך עליהם השפע העליון,
ויבטל מיניות חומר הגוף,
וימשיך גילוי אורו יתברך שמו וידבקו בו.
כלומר, מה עושים בבית הספר של הנביאים?
לומדים זיכוך.
איך לזכך את המחשבה,
איך להזדכך מן האחיזה של הגוף.
בעצם זה סוג של נזירים כאלה, לא נזירים במובן הנוצרי חלילה,
שלא פורשים מחיי הגוף וכולי, אבל יש איזו התנהגות
שמביאה לידי זיכוך הנפש.
וכללם,
כוונות
והזכרת שמות הקדושים והילולים בתהילות.
יצורפו בם שמות בדרכי הצירופים,
וכמו שאמרנו לעיל.
טוב, זה דבר שמצאנו גם, לא בתקופת הנבואה,
אלא אפילו בימינו.
מה שנקרא, כוונות של הארי, כוונות של הרשש,
יש אופן מסוים של זיכוך הנפש,
ועל ידי כך האדם,
גם בהזכרת השמות הקדושים,
מתחבר אל העולמות העליונים.
הילולים. הילולים, מה הבעיה?
אתה לא יודע מה זה הילול?
תהילים. כן, הוא אומר תהילים, תהילים ותהילות.
למשל, אלה שעושים את התיקון השובבים,
אז הם קוראים באותו יום שהם עושים את התיקון שלוש פעמים את כל ספר תהילים.
שלוש פעמים, כן? מה אתה אומר?
והקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים.
יש כנראה קשר.
לא אמרתי שצריך להיות נזיר ואז נביא, לא מצאנו שזה הכרחי.
מצאנו על שלושה שהם היו נזירים,
על שמשון,
על שמואל ועל ועל ועל,
מה? אבשלום, אבשלום, כן?
כן, ברור.
אבשלום?
אבשלום היה נזיר.
הוא לא נולד נזיר, כן?
נכון.
טוב,
מה?
אה, אם יש לו גילוי רוח הקודש, אז הוא יכול להגיד לך.
ומה תעשה עם זה שהדפיס סידור?
זה המילים. אז מה אכפת לך אם זה מילים או כוונות?
כמו שיש מילים, יש גם כוונות.
למשל, בשולחן ערוך יש הלכה,
מה לכוון כשאומרים שם השם?
כתוב בשולחן ערוך, לא ספרי קבלה.
למה לא?
כן, אבל
כמו שבתפילה יש לך אפשרות להכניס בקשות פרטיות,
יחד עם זה יש הנוסח הכולל.
אז אותו דבר לגבי הכוונות, מה...
ומה יצא לו מהלב?
אולי בדיוק כמו הכוונות שלנו.
אבל זה העניין של הכוונות, זה גם חוכמה שלמה, זה לא סתם מילים אלה ואחרות.
לכן יש גם תיאוריה שלמה מאחורי הכוונות.
אם כולם צריכים לשאוף לנבואה,
אז כולם צריכים ללכת לבית הספר לנביאים. אז למה בית הספר לנביאים לא מפוצץ היום?
אתה יודע למה? הוא אפילו לא קיים.
כשזה יבוא, ומי ייתן וכל עם השם נביאים, בסדר, יש לנו עוד זמן שנגיע לזה, לא?
נראה לי.
קודם כל, שכל עם השם ישלמו מס הכנסה.
נתחיל עם זה.
איך אתה יודע?
לא.
אגב, זה מעניין. מה שאתה, אתה מזכיר לי את ההתכתבות בין הרב הנזיר לבין הרבי מלובביץ' בנושא הזה.
הרב הנזיר, זצ"ל,
שלח לרבי מלובביץ' את חוכמת הקודש,
שני הקרכים הראשונים של אורות הקודש.
ויש תשובה במכתב של הרבי מלובביץ' אל הרב הנזיר,
שבו הוא אומר לו תודה רבה, שלחת את הספר, ויש לי כמה הערות.
ההערה המרכזית שם זה מסביב לדברי הרב קוק,
שחלק מתהליך הגאולה זה חזרת הנבואה.
ואז הרבי מלובביץ' אומר, מה פתאום?
מעולם לא שמענו שיש חיוב כזה,
ובפרט שזה לא תלוי באדם, אלא תלוי בקדוש ברוך הוא,
וברור שכל כוונת התורה היא קיום המצוות.
בסדר? עכשיו, זה מאוד מעניין, כי זה אופייני לתורה של גלות, לעומת תורה של גאולה.
כלומר, וכי זה חייב להיות כתוב בשולחן ערוך,
כדי שיהיו נביאים? לא.
באופן טבעי, ככל שהאומה תתקדם ותתעלה,
השאיפה לחזרת רוח הקודש תלך ותגבר.
לא הבנתי.
אנחנו מצפים שיבוא יום שכל אדם יהיה נביא, אנחנו עוד רחוקים מאוד מזה, אפילו נביא אחד אין לך, אז מה?
נכון, נכון, נכון, זה מדרגה יותר גבוהה לעתיד לאום, כן, כן, יותר גבוהה ממה שהיה כל ההיסטוריה.
אבל זה כתוב ביואל, לא?
ואחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם, כתוב.
זה עוון, לא מבינים, מה?
טוב, או שצריך להיזהר לא לקפוץ מעל הפופיק. אתה יודע, הרי כתוב שישוטטו למצוא את דבר השם ולא ימצאו.
אז מה אומר לך הנביא?
שיבוא זמן שתהיה השתוקקות להתחדשות הנבואה,
וזה יסתיים באכזבה נוראה.
ורק אחרי שנעבור את האכזבה הנוראה והנזקים שזה יגרור,
ויש נזקים,
אז נוכל לצפות להתחדשות אמיתית.
כן, אז זה לא מובן מאליו. תסתכל גם בספר זכריה, פרק י"ב,
שיבוא יום שאדם יאמר, לא נביא אנוכי ולא בנביא.
כן, גם מצב כזה.
כן.
המשברים?
המשברים, כן, כן. יש היום כל מיני השתוקקויות רוחניות
שמסתיימות לא טוב.
זה מסתיים לא טוב.
יש כמה סיפורים אפילו שהתפרסמו, זה לא...
אתם, לא, אני מדבר בימינו, בימינו, כן.
מצד שני, אפשר למשה, היעדר.
נכון.
היעדר הנבואה זה סימן של בגרות.
לכן אדם צריך לעזוב את הבית של ההורים שלו להיות קצת בוגר,
כן? ולבנות את הבית שלו, אשתו, ילדיו וכו'.
ואחרי שהוא כבר בוגר עוד יותר,
הוא מזמין את ההורים שלו הביתה.
בסדר?
כי סומכים עליך,
אז זה על מה שאמרו חכמים.
או חכם, עדיף מנביא.
זאת אומרת, הנביאים נכשלו סך הכל. בגדול,
הנבואה לא הצליחה למנוע עבודה זרה
וכל המתלווה לזה מעם ישראל, נכון?
בימי הנביאים,
שפיכות דמים, עבודה זרה, גילוי עריות, קטסטרופה, נכון?
אחר כך פסקה הנבואה, פתאום עם ישראל כולם קדושים צדיקים.
רק איזה צדוקי וזה פרושי,
אבל כולם עובדים את השם.
אז כנראה שיש
בכל זאת איזה שלב שבו הקדוש ברוך הוא צריך לעזוב אותנו.
וזה מה שאמרו אסתר,
למה אסתר נמשלה לאיילת השחר?
מה שחר סוף הלילה,
אף אסתר סוף הניסים.
כלומר, צריך קצת לדעת לעמוד לבד.
אם ריבונו של עולם הרשה לעצמו לסלק את השכינה ולהפסיק את הנבואה, כנראה שהוא סומך עלינו.
יש גם קצת חיובי בזה.
טוב, מה?
מה אתה רוצה להגיד?
רק למנוע את המשך הקריאה של הפרק? לא הבנתי.
טוב, הלאה.
אה?
איך מזמינים עכשיו את הקדוש ברוך הוא? פשוט אתה בונה את המדינה,
בבוא הזמן גם בונה את המקדש,
מביא שלום עולמי,
וכל הדברים הטובים, העלייה התרבותית הגדולה של עם ישראל, ואז
אנחנו משיבים אותו אל גנו.
כן?
מה?
בניית המקדש תלויה בנבואה, זה נקרא ביצה ותרנגולת.
האחד מוליד את השני.
זה הולך ביחד.
מתי יתחיל לבנות בית המקדש? כשטראמפ יגיד שהוא רוצה.
לא יודע, אני לא מחויב למתמטיקה, אבל
מה יקרה אם פתאום הממשל האמריקאי ידרוש את בניית בית המקדש?
אה? מה יעשו הדתיים?
לא רוצים פרים, כבשים? מה?
הנבואה לא תהיה אותה נבואה,
היא תהיה סינתזה מוצלחת בין הנבואה לחוכמה,
ואז נשמת משה תשוב להופיע בעולם,
כפי שכתוב בספר אורות.
מה הכוונה חוכמה?
אז תכל האנושי וכל מה שהתלווה לזה מכוח תורה שבעל פה של אנשי כנסת הגדולה ואילך ועד ימינו.
מהי סינתזה בין חוכמה לנבואה? זה נבואת משה.
יעוין בספר אורות
במאמר חכם עדיף מנביא,
זרעונים ב'.
מה כתוב שם? תקרא.
אני מציע שאנחנו נמשיך לקרוא את הרמח"ל. מה דעתך?
בסדר? אנשים פה הם מאוד מנומסים,
אבל נמאס להם מכל השאלות, הם רוצים להתקדם.
ד'.
ואולם,
אז התחלנו לקרוא את זה, כן.
טוב, נקרא שוב. ואולם יתלמדו המתלמדים בנבואה בעניינים ידועים, מה שימשיך עליהם השפה העליון ויבטל מיניות חומר הגוף,
ימשיך גילוי אורו יתברך שמו והתדבקות בו,
וכללם,
כוונות,
הזכרת שמות הקדושים והילולים בתהילות,
יצורפו בם שמות בדרכי הצירופים,
וכמו שאמרנו לעיל,
וכפי מה שיהיו זוכים במעשיהם ומזדככים והולכים על ידי דיינים האלה,
כך יתקרבו אליו יתברך ומתחיל השפע להישפע עליהם,
וישיגו השגות אחר השגות עד שיגיעו אל הנבואה.
והנביא המובהק,
אגב, יש ספר שכתב רבי חיים ויטל,
שערי קדושה,
זה ספר קטן, ארבעה חלקים,
קורס מזורז לנבואה. אם אתה מקיים שם את כל מה שהוא כותב,
בסוף אתה נביא,
בארבעה קורסים.
רק שהחלק הערבי לא הודפס.
ולאחרונה כן הודפס.
אבל אי אפשר להבין כלום.
אז זה לא משנה אם הודפס או לא הודפס.
והנביא המובהק, ויודע כבר דרכי הנבואה לנכון,
ילמדם כל אחד לפי הכנתו.
כלומר, זה מזל שבראש בית הספר של הנביאים יש נביא בפועל,
שהוא יודע להדריך את התלמידים שלו.
מה יעשו להשיג את התכלית המבוקש? וכן, כשיתחילו הגילויים עליהם,
ילמדם הנביא כפי עניין הגילוי המתגלה, ומה שיחסר
עוד להם מן התכלית אשר הם מבקשים.
והנה,
יצטרכו למלמד ומדריך
עד עומדם על בוריה של הנבואה בשלמות,
כי אף על פי שכבר יותחל בגילויים ויישפע עליהם השפעות,
לא מפני זה יימצאו מגיעים אל סוף העניין מיד,
אבל הדרכה רבה יצטרכו.
להגיע אל הסוף על נכון, כל אחד לפי מעלתו והכנתו.
עכשיו זה, אם כן, זה למי שלא הגיע להיות נביא,
עוד לא קיבל את תעודת הגמר של לימודי נבואה.
אבל מה קורה אחר כך כשהוא כבר קיים כנביא,
ואומנם גם אחרי השיגה מעלת הנבואה, ייבחנו הנביאים זה מזה במעלה ומדרגה, בין בכמות ובין באיכות.
כלומר,
יש נביא למעלה מנביא אחר.
יש, למשל, בילקוט שמעוני,
משה וישעיהו מאבר אחד, וכל הנביאים מאבר אחד.
כן? אז שמו את ישעיהו למעלה מכולם.
כן? או למשל,
יש נביאים שנבואתם היא
ויהי דבר השם אל פלוני,
ויש חזון.
חזון עובדיה, חזון ישעיה,
חזון צפניה.
יש דברים, חזון נחום האל קושי.
כלומר, יש מדרגת חזון, שהיא המדרגה היותר עליונה, יש מדרגה של דיבור, פחות, וכולי. בלימודי נבואה אסור לשאול שאלות.
מניין לך חידוש זה?
הוא אומר שבלימודי נבואה,
בניגוד ללימודים אחרים, אסור לשאול שאלות.
ככה הוא אומר.
ואני שואל,
וזאת, מניין לכבודו דבר?
מי אמר לך שמה שהוא כותב במציאת ישרים זה אומר שאין לשאול שאלות?
מה שהוא אומר זה שאין לתת תשובות.
לא, מה שאומר הרמח"ל
זה שאין ליתן תשובות מדעתך,
אבל שאלות אתה חייב לשאול.
אין תורה בלי שאלה.
למה? לא,
הוא מדבר פה על האדם שעוד לא נביא, והוא מקבל הדרכות מהמורה.
נכון?
המורה הוא כבר נביא.
ואז בעצם הנביא אומר לו, תעשה ככה, תעשה ככה. אבל מותר שיהיו לו שאלות, אני לא הבנתי את הבעיה בשביל זה.
אפילו משה רבנו,
בנבואה הראשונה שלו, שאל שאלה.
ויאמר משה אל האלוהים, מי אנוכי?
בסדר, אז
בקיצור, אני לא מבין איפה הוא לקח את זה. נו, בשביל זה יש ספר כל הנבואה של הנזיר,
שמסביר את זה הלאה.
וממה שיגיע, ואומנם,
גם אחרי השיגה מעלת הנבואה ייבחנו הנביאים זה מזה במעלה ובמדרגה, בין בכמות ובין באיכות, פירוש.
כי יש שיתנבא פעמים רבות,
ויש שלא יתנבא אלא מעט.
וכן באיכות הנבואה עצמה.
יש שישיג התדבקות גדול בו יתברך שמו וישכיל השכלות גדולות מאוד.
ויש שהתדבקותו לא יהיה כל כך, וכן השכלתו.
אמנם,
בזה ישבו כל המתנבאים,
שיהיה להם דבקות ניכר להם בו יתברך וגילוי ממנו יתברך עליהם.
ניכר עליהם בבירור שלא יסתפקו בו.
אלא שהידבקות עצמו ובגילוי
ובהשכלה ייבחנו המדרגות הרבות שייבחנו.
אבל הרמח"ל למד.
הוא למד את הרמב״ם על הנביאה. גם הרמב״ם לא היה נביא והוא למד מהגמרא.
גם הגמרא לא הייתה נביאה.
אבל הם למדו מדברי הנביאים. כלומר אנחנו תלמידיהם של הנביאים.
כן.
הגדרה של הנבואה זה לא ודאות.
יש ודאות לנביא.
הגדרה של הנבואה זה דבר השם.
אלוהים מדבר עם מישהו.
זו הגדרה של הנבואה.
עכשיו, האם יש לו ודאות?
גם אדם שפתר בעיה במתמטיקה יש לו ודאות.
זה לא קשור.
זה לא הגדרת הנבואה.
מה?
מי אמר לך שקלע?
אתה אומר שאין שקלע ותריה בנבואה.
אתה אומר שהנביא לא מתווכח עם הקדוש ברוך הוא. ככה אתה אומר. אז מה אתה אומר?
מניין לך זאת?
אתה,
מי אמר שאין אפשרות? הרי הנביא שמלמד אותך, הנביא שמלמד אותך הוא בראש בית הספר הגבוה לנבואה.
אז עכשיו, הנביא הזה
הוא גם בן אדם, לא?
הוא לא אלוה, הוא בן אדם.
כיוון שהוא בן אדם, גם הוא יודע מה זה שקלה וטריה.
מה?
מי אמר?
הרי גם האקסיומות של הנביא,
הן באו לו בהיותו אדם.
אז גם אתה, התלמיד של הנביא,
גם לך יש יכולת להתחבר לאקסיומה זאת או אחרת.
בקיצור, לא מקבל את דבריך.
זהו, ככה אני.
טוב.
איך זה שנביא יכול להתווכח עם הקדוש ברוך הוא? אם לא הוא, אז מי כן?
כלומר,
אם לא הנביא יתווכח עם הקדוש ברוך הוא, אז מי כן יתווכח עם הקדוש ברוך הוא? אני לא מסוגל להתווכח עם הקדוש ברוך הוא, אתה גם לא.
כן? אבל הנביא, לפחות כן, הוא בקרבה כזאת שהוא יכול לדון בדבר ולהבין, כדי להבין את הדבר. למשל, אתה רואה
אברהם אבינו, הקדוש ברוך הוא אומר לו, אני הולך להשחית את סדום. מה פתאום?
מתחיל להתווכח, בזר טורקי, 45, 50, כן?
למה זה אפשרי שתדעת?
אה, איך זה אפשרי? פשוט מאוד.
זה חלק מהנבואה עצמה.
לא, כי הנבואה מופיעה בתור דיאלוג.
כי למשל, כשאתה רוצה להבין איזה רעיון מורכב,
אז הרעיון המורכב הוא אחד, אבל הוא מורכב.
אז אתה צריך להבין כל הצדדים שלו.
לכן גם לפעמים דבר הנבואה
הוא התחשבות בקושיות ובתירוצים שניתנים להיאמר מסביב לנושא המתגלה.
ראיתי?
כלומר, תור הבירור.
נכון.
אה?
ועוד מה?
משה ניסה לברוח. נו, ואז מה?
כן, זה חלק מהעניין.
כי אין השליחות הזאת של להוציא את ישראל ממצרים ראויה, אלא למי שרוצה לברוח ממנה,
כנראה.
כן, נכון, זה חלק מהעניין.
בסדר, טוב, מה?
הרמח"ל, כן.
יש אפילו כוונות של רמח"ל.
וממה שיגיע, יש לו ספר קיצור כוונות, יש לו כוונות של ראש השנה,
מצאו במחזור שלו אפילו.
וממה שיגיע לנביא,
הוא היותם משתלחים בשליחות ממנו יתברך.
אה, זה חידוש גדול.
כי עד עכשיו דיברנו על זה שהנביא יש לו השגה.
אבל האם הנביא נשלח?
לא תמיד.
יש נביאים שנשלחו, יש נביאים שלא נשלחו.
אבל הם היו נביאים.
הרמב״ם אומר במורה נבוכים שהראשון בין הנביאים שנשלחו היה משה.
לפני משה לא היה נביא שלוח.
פחות כך דעת הרמב״ם.
וזה מסביר דבר מאוד מעניין.
פרעה, כשמשה אומר לו,
שאלוהי העברים שלח אותנו אליך כדי שתגיד, כדי שתשחרר אותנו לשלושה ימים כדי להקריב קורבנות,
מה עונה על זה פרעה?
מי השם
אשר אשמע בקולו,
לא ידעתי את השם,
וגם את ישראל לא אשלח.
זאת התגובה הרציונלית ההגיונית ביותר שיכולה להיות.
אתם, אתם באים אליי בשם אלוה שלא דיבר איתי.
איך אני יודע שאני צריך לעשות את זה, כן?
כלומר, במיוחד שאתם אומרים לי לוותר על כל הבסיס הכלכלי של הממלכה שלי,
לשחרר את העבדים ולהסכים להתמוטטותה של מצרים. מה לא, חבר'ה, אתם לא נורמליים.
אין טענות לפרעה.
הטענה של פרעה היא נכונה.
ולכן אומר לו משה, טוב, אז אני אסביר לך.
אם שם השם כן, זו פעם ראשונה.
זה מה שהזוהר אומר, שאם אלוהים היה לו קשר,
עם הוויה לא היה לו.
מה?
למה השם לא נגלה לפרעה? הוא נגלה
דרך המכות.
זה נקרא ישירות.
כלומר, ההתגלות אל פרעה מופיעה בצורה אלימה,
הכרחית.
לפי מצבו של פרעה, לפי המצב של מצרים באותם הימים,
היה הכרח שזה יהיה האופן של ההתגלות.
והוא זכה להתגלות לפני עם ישראל.
כלומר, אם אתה קורא את התורה מבראשית עד מכת בכורות,
בעצם מה כתוב שם?
שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,
ובתוך העולם הוא ברא את האדם,
ומהאדם הוא הקים אומות,
ובשלב מסוים של ההיסטוריה התגלה אל אחת האומות,
והיא מצרים.
וזה מי שברא את העולם בעשרה מאמרות,
נגלה אל מצרים בעשר מכות.
אחר כך, מאוחר יותר,
היה עשר, עשרת הדיברות.
וזה מה שכתוב בפרק
זין של ספר שמות בפסוק ד',
נכון?
וידעו מצרים, כי אני השם,
וידעו מצרים, כן?
בנתותי את ידי על מצרים, והוצאתי את בני ישראל מתוכם.
שמכות בלי?
בלי סימנים,
זה לא שווה.
שנאמר, רבי יהודה היה נותן בהם
סימנים.
זאת אומרת, הלצה נאה, נהניתי, הא הא הא,
מה המכות מגלות. אז זה, תשמע את השיעורים שלי על עשרת המכות
בערוץ מאיר.
יש כמה גרסאות,
וזה מעניין.
טוב,
אגב, פעם היה חכם אחד בירושלים,
הרב שמואל דרזי.
היה מקובל.
פעם הוא נתן שיעור של שעתיים וחצי על עשר המכות על פי הקבלה.
הסביר ככה, פרט כזה, פרט כזה וכזה.
בסוף היה איזה אדם בקצה האולם אומר לו, כבוד הרב,
למה עשר מכות? למה לא מכה אחת וגמרנו?
אז הוא ענה, הוא היה עיראקי, כן?
בכדי לגוון.
בכדי לגוון.
לגוון, לגוון.
כן.
אז הוא אומר,
וממה שיגיע לנביאים הוא יתם משתלחים,
מה אומר הזוהר?
אני לא יודע, לא הייתי בשיעור הזה, אני לא... סיפרו לי.
טוב,
ואימה שיגיע לנביאים,
הוא היותם משתלחים בשליחות ממנו יתברך, והיינו.
כי לא זהו עצם הנבואה,
ואינו מוכח כלל בנביא שישתלח לאחרים.
אבל עצם הנבואה כבר בארנוב שהוא ידבק בו יתברך ויגלות יתברך אליו,
והתלוו לזה הידיעות והשכלות שהתלוו,
מן המקרים שקורים פעמים רבות לנביאים,
הוא ישתלחם לאחרים.
וכבר אפשר שיגיע זה אל נביא מובהק ובקיע מאוד בדרכי הנבואה ויודעם על בורים,
ואפשר שיגיע אל מי שלא יהיה כל כך בקי ומלומד בזה,
ומצד זה אפשר שיקרו טעויות לנביאים,
לא במה שיתנבאו, אלא במה שיעשו הם מדעתם,
ולא ישלימו מה שראו בשליחותם,
ויענשו. וכמעשה הנביא של ירבעם שעבר על דברי עצמו ונמשך לו מהיותו בלתי מדקדק בדרכי הנבואה,
וכמאמר חכמינו זיכרונם לברכה בתלמוד.
זאת אומרת,
שיש לפעמים שהנביא מפשל.
הפשלה זה שהוא לא דקדק
בדרכי הנבואה.
ומה היה שם עם הנביא של ירובעם?
שהוא שמע לנביא אחר,
בניגוד לנבואה שלו. איזה נביא היה שם?
זה כתוב בתנ״ך. כן, כן, אבל איזה נביא של ירובעם? עדו.
מה?
אה?
אה?
הוא נטרף שם, כן, על ידי האריה והחמור,
שהוא לא הבין שהיה אסור לו להקשיב לדברי הנביא השני,
אלא בהלכות נבואה, הוא לא דקדק בהלכות נבואה.
הוא אומר, זה כמו אדם שאומר,
אני שומר שבת,
אבל הוא לא קרא את כל ההלכות,
אז הוא עושה שטויות,
והוא חושב שהוא שומר שבת.
איך הוא נהיה נביא?
הוא היה אדם נעלה.
הוא הרי ייבש את היד של ירבעם, לא סתם.
זה לא קטן, זה אדם גדול היה עידו.
הוא, כן, הוא צריך לדקדק.
פישל במבחנים, במבחני לשכה של הנבואה, הוא לא,
הכניסו אותו ככה.
מה אתה אומר?
מזגן, זו השאלה.
טוב,
עד כאן להיום.
מזגן, זו השאלה. טוב, עד כאן להיום.
