שלום לכולם.
בוקר.
תימנים נהגו לקום מוקדם, רבי שמעון.
א',
א', אתה צודק,
וב', זה כבר...
אחרי צהריים אנחנו כבר...
שלום לכולם, אנחנו אמרנו שנמשיך, דף ד',
אז אנחנו בדף הרביעי של ממשלת הציוד הדתית.
הנקודה שבה אנחנו עסקנו בדף הקודם,
שיש עוד הרבה מאוד מה לדון בה ולדבר בה,
שזה בעצם העיקרון השני,
שאנחנו מרחיבים בו קצת,
הקודש בחול ברמת אומה.
זאת אומרת שהחידוש הגדול של התורה שלנו, החידוש הגדול של עם ישראל בהיסטוריה,
זה לגלות לאומיות אלוקית, כי יש בנו קדושת ציבור וכולי.
אז אני רוצה להמשיך את הכיוון הזה.
יש לפנינו בדף עד לכמה מקורות.
היום חשבתי אולי דווקא להתחיל,
לא במקור הראשון שנמצא בדף הזה, נגיע אליו יותר מאוחר, אלא אולי במקור 20. סיפור בגמרא,
ופסקה מאוד חשובה בעין היה היא מאוד נפקא מינא אלינו היום הגמרא הזאת והפירוש של הרב בעין היה אז בואו נראה כולנו מכירים את הגמרא
והרב ככה נוגע בנקודות מאוד בנקודה מאוד יסודית פה שממש היא הסוגיה שלנו שאתה אומר בכותרת
הלאומיות שלנו היא לאומיות אלוקית עם כל המשמעויות שלה אז בדף הקודם ראינו כל דבר שהוא אלוקי בעולם הזה צריך פיתוח ולימוד
עם ארץ מדינה וכו' אז אנחנו רוצים להמשיך את הלאומיות
שלנו שיהיה לאומיות אלוקית ולכן האידיאל שלנו זה קודש וחול ברמת אומה.
אז הגמרא מספרת ככה כולנו מכירים תנור רבנן
בעמודה הימנית מקור עשרים למטה תנור רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה
שלא יעסקו ישראל בתורה
לכאורה הגזרה הייתה גזרה דתית לא יעסקו ישראל בתורה
בא פפוס בן יהודה
אנחנו מבינים כבר מהשם שלו פפוס בן יהודה שמצד אחד זה בן יהודה מצד שני פפוס כלומר זו מין אישיות
מבולבלת, מעורבבת, שמצד אחד היא שייכת לעם ישראל ומצד שני היא שייכת לתרבות הרומאית,
היוונית וכולי. בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה.
כלומר, לא רק שרבי עקיבא
לא נכנע לגזירה לא לעסוק בתורה בכלל,
כלומר רחועה הגזירה
זה לא לעסוק בתורה גם בבית שלך.
כבר ייכנס, כן, הקגבי אסיבא, משקפת,
איזה מצלמה בחדר הסגור שלך,
הוא זה שאתה לומד תורה, עברת לגזרה.
אז רבי עקיבא לא רק שלא מקשיב לגזרה,
במובן של לימוד תורה פרטי,
במחאות, בבית שלו עם עצמו, אלא הוא מקילקילות ברבים.
מה שנקרא, לא דופק חשבון לכלום.
נראה בהמשך מה זה אומר הדבר הזה.
אז פפוס בן יהודה מצאו לרבי עקיבא, שהיה מקילקילות ברבים,
ועוסק בתורה. אמר לי עקיבא,
אז אמר לו פפוס,
אמר לעקיבא, אי אתה מתיירא מפני המלכות?
אתה לא מתיירא מפני הגזירה של המלכות?
שמי שיעסוק בתורה אולי יוציא אותו להריגה, ותכף נראה שכך היה. הסיפור הזה הוא הרקע
למיטתו של רבי עקיבא שסרקו את גופו במסרקות של ברזל כאחד מעשרת הרוגי מלכות. זה הסיפור, זה הסיפור.
אז שאל אותו פפוס בן יהודה, עקיבא, אי אתה מתיירא מפני מלכות?
אמר לו, אמשול לך משל למה הדבר דומה? וכולנו מכירים את המשל. מה המשל?
לשועל שהיה מהלך על גב הנהר,
אני ראוי אולי נגיד עוד רגע משפט, אנחנו כרגע רק קוראים את הגמרא ואת הסיפור.
כשהגמרא נדרשת להביא משל,
כנראה שיש פרטים
ברעיון שהגמרא רוצה לברר,
שיכולים להיות מובנים לפי המשל.
כלומר, לולא היה צורך במשל, לא היה צריך להביא משל.
הגמרא הייתה יכולה להסתיים,
אמר לו רבי עקיבא, הני ירא.
יאללה, ופה מסתם הסיפור.
רבי עקיבא אמר לו משל, כי המשל כנראה מסביר לפפוס בן יהודה למה הוא לא מתייחס.
ויש פה זוויות בסיפור,
ממדים בסיפור.
אז אמר לו, אני שואל לך משל למה הדבר דומה.
לשועל שהיה מהלך על גב הנהר.
היה היה נהר,
נדמיין לעצמנו נהר זורם, מים זורמים.
יופי, יש שפת הנהר, גב הנהר, הולכים שם אנשים למעלה.
אז השועל הלך על גב הנהר, הלך שם על האדמה מעל הנהר.
מעשה אם כן שועל שהיה מעליך על גב הנער וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום.
הוא רואה קהילות דגים, ככה להקות דגים כאלה,
כמו שאנחנו מכירים,
שהדגים, מעיקר הקטנים, אולי חיים בלהקות, בכלל אולי חיים בלהקות.
רוב הדגים, והם ככה בקבוצה מפינה מסוימת בנער לפינה אחרת, וכלהקה הם עוברים ממקום למקום.
אז שאל אותם השועל את הדגים, אמר להם, מפני מה אתם בורחים?
למה אתם כל הזמן בתנועה?
תירגעו, תהיו במקום אחד.
מה אתם כל הזמן בתנועה מכאן לכאן בנהר?
אז למה אתם בורחים? אמרו לו הדגים לשועל,
קודם למשל כמובן, אמרו לו מפני רשתות שמביאים עלינו בני אדם.
היות ואנחנו דגים ובני אדם רוצים לדוג אותנו,
אז אנחנו גם צריכים להיות בבריחה.
כל הזמן בתנועה, כי אם נהיה במקום אחד,
יתפסו אותנו ברשת.
לכן כמובן צריך לשנות מיקום כדי שהציידים,
הדייגים לא יתפסו אותנו.
טוב,
אמר להם השועל, אמר להם, רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותיי עם אבותיכם.
אמר להם השועל, יש לי הצעה בשבילכם, היות שאתם פה במים, הם כל הזמן בורחים.
אז בואו תצאו מהמים.
תצאו מהמים ואז יהיה לכם שקל, לא תצטרכו לברוח.
ואני ואתם נדור ביחד כשם שגרנו,
אבותיי גרו עם אבותיכם, נראה בהמשך מה זה אומר.
אמרו לו הדגים לשועל,
אמרו לו, אתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות?
לא פיקח אתה, אלא טיפש אתה.
עכשיו שימו לב לסברה שהם אומרים לו.
ומה, כל זה למדנו בכוסו חכמינו, רק עכשיו צריך, מה יש פה, מה גנוז בסיפור הזה?
אמר, אמרו, לא, לא פיקח אתה, אלא טיפש אתה. עכשיו, מה הקל וחומר שהם עושים?
ומה במקום חיותנו?
אנו מתייראים במקום מיטתנו על אחת כמה וכמה.
כל זה רבי עקיבא אומר לפורוס בן יהודה. אז מה אמרו הדגים לשועל?
אם במקום שבו אנחנו חיים, במים,
הרי דג לא חייב לי מים,
נכון?
דג ולימים האמת.
אז אם במקום חיותנו, במקום המים אנחנו חיים,
אז במקום הזה אנחנו מתייראים,
אפילו במקום שהוא מקום החיים הנורמלי שלנו, גם שם אנחנו מתייראים.
קל וחומר,
אם אנחנו נעלה במרכאות את שפת הנהר ונהיה על החול,
שזה מקום מיטתנו על אחת כמה וכמה.
אז עוד פעם, משפט אנחנו נחזור אליו עוד מעט.
ומה במקום חיותנו אנו מתייראים במקום מיטתנו על אחת כמה וכמה?
ולא במים, זה מקום מיטתנו.
טוב, מה חשב השועל?
אמרנו לו הדגים.
מה, שהוא הלא יודע שדגים...
אם לא במים הם מתים? מה?
מה הפועבה אמינא? מה גנוז בסיפור הזה?
כך, אז את המשל הזה אמר רבי עקיבא לפרבוס בן יהודה, למה הוא הקילקילות ברבים ועסק בתורה?
ואז עכשיו מגיע הנמשל, אומר לו רבי עקיבא.
כך אנחנו,
אף אנחנו,
אף אנחנו עכשיו שהיו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה, כי הוא חייך ואורך ימיך.
אם אנו הולכים, מבטלים ממנה, על אחת כמה וכמה.
לא קראתי נכון, אני אקרא בהתאמה יותר טובה.
עוד פעם,
אמר לו, אף אנחנו עכשיו שאנשים עוסקים בתורה שכתוב בה, כי הוא חייך ואורך ימך.
כך.
זאת אומרת, אנחנו, התורה זה החיים שלנו.
היות והתורה זה החיים שלנו, אז אם כשהתורה היא החיים שלנו,
שמכוחה אנחנו חיים,
רודפים אחרינו עבים וגוזרים עלינו גזרות,
ומנסים חד-משמעית לעמיתנו,
אז כשהתורה זה כביכול כנהר, זה מקום החיות שלנו,
אם לא היא תהיה לנו תורה,
אז כנראה חומר שיגזרו גזרות וחס ושלום יצליחו להשמיד אותנו.
אז מה אתה מציע?
כן, ההצעה שלך, פפוס בן יהודה, אומר רבי עקיבא,
ההצעה שלך, פפוס,
זה כמו ההצעה של השועל הדגים.
כמו שהשועל אמר להם,
בואו למקום מיטתכם, אתה אומר לי, לא נעסוק בתורה, זה יהיה מיטתנו.
אז אם במקום חיותנו, שאנחנו לומדים ומלמדים תורה וקהילות ברבים, זה מקום חיותנו,
גם שם הרומאים למרות שמדרגת החיים שלנו היא מופיעה בצורה נכונה הרומאים גזרו גזרה ואנחנו מתייראים קל וחומר אם נהיה במקום מידתנו כלומר בלי תורה
תכף נראה מה זה אומר שפה שורות מאוד חשובות בעינייה תכף נראה טוב אומרת הגמרא
אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסו לרבי עקיבא
וכבשו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וכבשו אצלו בקיצור תפסו את שניהם ושמו את שניהם בבית האסורים
אמר לו פפוס, מי הביאה לך לכאן?
אמר ל...
כן, אני אקרא את זה שוב רגע.
וחפשו אצלו. אז כן, פפוס ובן יהודה, נגיד באותו תא בבית המעצר.
אמר לו פפוס, מי הביאה לך לכאן?
מי הביאה לך לכאן?
אמר לו חבי עקיבא, כן, פפוס, מי הביאה לך לכאן? למה עצרו אותך? הרי אתה...
אתה הרי לא לימד את התורה, אתה אמרת שאסור ללמוד תורה.
אמר לו פפוס, אז רבי עקיבא שואל את פפוס, אמר לו, נקודותיים, רבי עקיבא לפפוס, פפוס, מי יביא לך לכאן?
אמר פפוס לרבי עקיבא, אשריך רבי עקיבא
שנתפסת על דברי תורה,
אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.
והמשך הסיפור, לא היו ימים מועטים,
עד שהוציאו את רבי עקיבא להריגה, מסקות של ברזל, שמע יסודת של נקרא שם אחד,
זה הסיפור.
עכשיו, אם הייתי שואל אתכם שאלה,
רבי עקיבא, האחד מסר את הרוגי מלכות,
הגמרא כולם מכירים, שקרו גופו במססקות של ברזל.
יפה. אם הייתי שואל אתכם,
למה רבי עקיבא?
על מה רבי עקיבא מסר את הנפש שלו כאחד מהסרות הרוגי מלכות?
מה אתם אומרים?
לפי פשט הסיפור.
מה לימדו אותנו בכל סלוחמנו?
לימוד תורה, שווה לימוד תורה,
כדי להיות אחד מהסר את ההוגי מלכות.
זה פשט הסיפור, לכאורה.
זאת אומרת רבי עקיבא מסר את הנפש שלו
על לימוד תורה
לימוד תורה עד מסירות נפש
זה הפשט של הסיפור עכשיו תראו איך הרב מסביר את זה
וזה הפשט האמיתי
אומר הרב ככה שימו לב מה הייתה המחלוקת בין פאפוס בן יהודה לבין רבי עקיבא
פאפוס חשב
אני מזכיר לעצמנו מה הנושא שלנו
הנושא שלנו זה הקשר בין האלוקיות ללאומיות
שהלאומיות הישראלית היא לאומיות אלוקית
לא כמו אצל הגויים שיש אלוקיות
שזה קשור לאדם היחיד, ולכן
כל גוי חי בשבע וצום ננוח ללא קשר ללאום שלו,
ונראה את זה בהמשך,
אל מול עם ישראל שהאלוקיות היא לאומית, הלאומיות היא אלוקית, כי יש לנו קדושת הציבור שיכולה לגלות אלוקות בלאומיות.
זה הנושא שאנחנו רוצים עכשיו לברר.
אז בנושא הזה, תכף נראה, הייתה מחלוקת בין פפוס בין יהודה לרבי עקיבא, מה המחלוקת?
פפוס חשב,
מאחר שהמלכות גילתה דעתה,
שכל שנאתה את ישראל הוא רק בדבר הרוחניות,
הרי על מה המלכות גזרה גזרה?
המלכות גזרה גזרה שלא יעסקו ישראל בתורה.
אם כן, מה תפס פפוס? מה הבין פפוס? פפוס הבין
שבעצם מקור שנאת הגויים לישראל היא רוחנית.
תורה, זה מקור השנאה.
אם כן, אם זה ככה,
כלומר, אני אגיד רגע בצורה אחרת, שנייה.
אני יכול להסביר את השנאה של הגויים אלינו בשתי צורות.
או שמקור השנאה הוא לאומי,
כלומר, עצם זה שיש עם ישראל בעולם.
יש עם לאומי, עם כאומה, קבוצת אנשים שהיא עם.
אז עצם זה שיש אומה ישראלית בעולם,
זה מקור הסינאה.
אפשרות אחת.
אפשרות שנייה, לא,
אין להם בעיה עם היותנו לאומיים.
רק שנהיה לאומיים חילוניים.
לאומיות בלי תורה,
ציונות חילונית.
זה שתי תפיסות.
האם מקור שנאת הגויים, מקור האנטישמיות בעולם,
היא הדת שלנו
או הלאום שלנו?
תכף נראה שזה לא סוד אחד את השני,
אני תכף נדבר על זה.
אז פפוס חשב שמקור השנאה
הוא דתי ולא לאומי, לכן אין לגויים בעיה, אין למלכות הרומאית בעיה שעם ישראל חי.
רק שעם ישראל יחיה בלי תורה.
זה מה שמפריע לו, מפריע לו שעם ישראל חי עם התורה.
התורה היא מחיה את עם ישראל, התורה היא הגילוי של הלאומיות שלנו באופן נכון.
זה מה שהפריע לרומאים. לכן אם אנחנו נעקור את התורה מהלאומיות ונשאיר את ישראל רק עם הלאומיות, ככה שהרומאים,
אז אין לאומיות.
מצוין. עכשיו, פפוס מה חשב? פפוס חשב, הוא לא הבין את כל החשבון.
פפוס בן יהודה, בסוף הוא או פפוס או בן יהודה. הוא קצת מבולבל, הרבה מבולבל. אז מה הוא חשב?
הוא חשב שמקור שנאתם של הגויים אלינו הוא דתי.
ולכן, מה נעשה? לכן, מה הפתרון?
פפוס חשב, מאחר שהמלכות גילתה דעתה שכל שנאתה את ישראל הוא רק בדבר הרוחניות.
אם כן, מה נעשה?
צריך לכבוש את המאור הרוחני.
זה תקופה מסוימת.
נשתף פעולה עם המלכות הרומאית,
לא נעסוק בתורה, כלומר נכבה במרכאות את הממד הרוחני שבישראל,
אם הממד הלאומי ללא קשר לממד הרוחני אין להם בעיה,
אני אומר את זה בצורה מאוד ברורה,
נהיה לאומיים חילוניים לאיזושהי תקופה,
נוותר על היהדות,
כי הרי מקור השנאה זה היהדות,
בלי קשר ללאומיות,
ואז יעברו מן העולם, תעבור השנאה מן העולם,
ונוכל לחזור ליהדות.
אבל לפחות עם ישראל חי ולא עם ישראל מת.
כך הוא חשב.
אם כן צריך לכבוש את המאור הרוחני ותכבש השנאה,
וינוח לישראל,
נגיע לאיזה שלב של מנוחה.
כלומר, עם ישראל חי מהצד הלאומי,
עם ישראל בתקופה מסוימת מת מבחינה רוחנית,
אבל הלאומיות הישראלית, היות ועם זה לגויים אין בעיה,
אז נשרוד איזושהי תקופה,
ואחרי שהגויים האלה יירגעו או ייעלמו,
אז נוכל להחזיר את היהדות וכו'.
וכולי. כלומר, לפי פפוס אנחנו רואים שיש הבדל יסודי בין לאומיות ליהדותיות.
דת ומדינה, לפי פפוס, זה שני דברים שונים.
אלוקיות ולאומיות זה שני דברים שונים.
יש אלוקיות, יש לאומיות. הלאומיות, לפי פפוס,
יכולה להסתדר גם בלי אלוקיות. הראייה שלפחות עכשיו תקופה מסוימת, לא נעסוק בתורה.
הלאומיות יש לה זכות קיוב ללא אלוקיות.
זה מה שחושב פפוס.
עוד פעם, המשפטים האחרונים חשובים מאוד.
פפוס חשב שאין קשר בין אלוקיות ללאומיות בישראל.
ולכן אפשר כרגע לעשות איזה פוז ביחס לאלוקיות,
לנהל עדיין חיים לאומיים ללא דת, ללא יהדות, ללא עיסוק בתורה,
והחיים הלאומיים האלה יחזיקו מעמד,
ונחזור לתורה אחר כך.
זה מה שחשב פפוס.
יפה. אמר לו רבי עקיבא.
אמנם רבי עקיבא, רבותיי, תראו, זה נפלא מאוד, כלומר נורא מאוד, אבל נפלא מאוד.
אמנם רבי עקיבא ידע
שרק טוענה מצאו בשנאתם לומר
שהיא מצד הרוחניות ותורתם של ישראל.
הבעיה של הגויים איתנו זה לא התורה שלנו בלבד.
כלומר, לא אכפת להם שנישאר עם, רק שנהיה בלי תורה.
לא,
כי השנאה היא שנאת עם.
הם לא רוצים שעם ישראל יהיה בעולם.
אני מתקדם עכשיו במשפט שתכף נקרא אותו ממש.
והיות והם יודעים שעם ישראל ללא תורה הוא לא עם,
בסגולה כן, בבחירה, בהופעה לא.
לכן הם גזרו גזרה דתית.
כשהם גזרו גזירה דתית הם גזרו גזירה לאומית,
כי הלאומיות הישראלית היא לאומיות אלוקית.
לקחת את האלוקיות, את הנשמה, את התוך, את הפנים
של מה שמחזיק את הלאומיות הישראלית, כמו שלמדנו כבר,
אז לא רק הפסדת היהדות, הפסדת הלאומיות, הפסדת הכול.
אז אמר לו רבי עקיבא, השנאה שלהם אלינו זה לא שנאת דת
שמנותקת מלאום,
זה שנאת לאום.
הם לא רוצים שיהיה עם ישראל בהיסטוריה?
והיות וזה שנאת לאום, והלאום, תכף נראה את זה במפורש ברב,
והלאום של עם ישראל, הוא חייב להיות עם יהדות.
אז אי אפשר להפריד בין לאום ליהדות.
כי, אני קורא כבר,
כי אם נפריד בין יהדות ללאומיות, וכביכול הלאומיות תישאר לבדה,
עכשיו שלוש נקודות, מה יקרה? עכשיו בואו תראו איך אהב אומר את זה, זה מדהים, תראו.
עוד פעם, אמנם רבי עקיבא ידע שרק תואנה מצאו בשנאת העולם אמר שהיא מצד האוכלנות בתורתם של ישראל, כי השנאה, אלא מצד האמת מה?
כי השנאה היא שנאת עם.
שנאה יוצאת מנפש רע אומרת אני ואפסי עוד ולא מוכנה שיהיה עם ישראל בהיסטוריה
ורוצה לקחת את כל הטוב רק לעצמה ואינה רעה בעם אחר שימו לב אם כן
אם לא ימצאו תואנה מצד הרוחניות
מפאת התורה והדת ימצאו תואנות אחרות
ואם לא ימצאו כל תואנות
כלומר לא תהיה להם כל פעם תנ"ך חדשה איפה עם ישראל לא בסדר
אם לא ימצאו שום תואנה
מה שהוא אי אפשר
כי תמיד הרי ימצאו איזה משהו זה בעיה במירכאות
ואם לא ימצאו כל תואנות משהו אי אפשר,
ואם היה כן, ישלחו יד לעשוק ולרוצץ בלא שום תואנה.
עכשיו שימו לב רבותיי, המשפט הזה, כל הסיבוב הזה,
בשביל המשפט הבא:
אם כן עלינו לעשות את שלנו,
מה שלנו?
לחזק חיינו הכלליים, כלומר חיי הלאום,
עכשיו רבותיי הנושא של השיעור,
שאינה מתקוממת כי אם על ידי התורה.
אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
שעליו גזרו ונסתפק בדבר השני אז גזרו על הרוחניות גזרו על הדת נוותר כרגע על הדת ולפחות נהיה לאומיים
עומר רבי עקיבא לא הבנת כלום אתה באמת מבולבל פפוס מן יהודה אתה אחי אתה פפוס מן יהודה מי אתה?
אתה באמת מבולבל לצערנו הרב אנחנו חיים בתרבות של פפוס מן יהודה היום
אתה מבולבל מה הבלבול שלך?
שאתה לא מבין שהלאומיות שלנו היא לאומיות אלוקית והלאומיות שלנו לא מתקוממת על ידי תורה לא מתקוממת אלא על ידי התורה ולכן כשהם גוזרים על התורה הם גוזרים על הלאומיות
ולכן עכשיו משפט חשוב ביותר,
ולכן אם לא נלמד ונלמד תורה ונקהיל קהילות ברבים,
אנחנו לא גוזרים גזר דין מוות רק על הדת, אבל אפשר להמשיך להיות כלאום.
אנחנו גוזרים גזר דין מוות על עצם קיומנו על הלאום.
אז רבותיי, אז על מה רבי עקיבא הטיל קהילות? על מה רבי עקיבא מסר נפש?
למה רבי עקיבא? למה לא מלמדים מה שעכשיו הולכים להגיד?
שאלתי אתכם לפני כמה דקות, למה רבי עקיבא היה מוכן למסור את הנפש שלו? על מה?
אמרתם על טורי.
לא נכון.
רבי עקיבא היה מוכן למסור את הנפש שלו
על הלאומיות הישראלית שלא מתקוממת אלא על ידי תורה.
על הלאומיות מסר רבי עקיבא את הנפש שלו.
על הלאומיות האלוקית מסר רבי עקיבא את הנפש שלו.
לא על התורה.
אלא התורה היא מבטאת, היא רק, היא יכולה להופיע את הלאומיות הזאת כמו שצריך, כי אם לא תהיה תורה,
לא תהיה לאומיות,
נהיה פגועים מאוד, כמו שאנחנו רואים, מה קורה בלי תורה.
ולכן יש כאן מחלוקת עקרונית.
פפוס בן יהודה אומר,
דת לחוד, מדינה לחוד.
לא אכפת לי.
שם רשעי מרכב.
זה לא מעניין.
אז זאת התפיסה.
זו באמת תפיסה של גויים, מצד אחד פפוס, מצד שני יהודה.
יהודה זה הייתה יודע לקדש אותה, הצד הדתי, ופפוס זה הלאום.
זה פפוס בן יהודה.
רבי עקיבא אומר לו, לא,
האלוהיות שלנו היא לאומית, הלאומיות שלנו היא אלוהית.
אם הן גזרות על האלוהיות, הן גזרות על הלאומיות.
אי אפשר להיות, אתה לא יכול להגיד לי,
לא נלמד תורה, לא נלמד תורה, לא נכין קהילות ברבים. כי אם לא נלמד תורה ולא נלמד תורה ברבים, אין לאומיות.
לא רק אין דתיות, אין לאומיות.
אז רבי עקיבא אומר, אין טעם לחיות.
כלומר, אני מוכן למות, כי לחיים, בלי אלוקיות,
זה לא חיים, אין חיים.
זאת אומרת, מה זה משנה אם רבי עקיבא ימות,
או עם ישראל מת, כי יש לו לאומיות בלי תורה?
זה מוות.
שני המצבים על ידי מוות.
לכן, אם כן עלינו לעשות את שלנו, לחזק את חיינו הכלליים,
חיי הלאום שאינה מתקוממת כי אם על ידי התורה.
ועכשיו זה נפלא מאוד.
מה?
הנה זה באמת כתוב, אני קורא לך.
רבי עקיבא, אני מזכיר לך שרבי עקיבא ראה בבר כוכבא משיח,
וזה כל התורה, כל הבית תנועה של רבי שמעון, רבי עקיבא.
זה בדרש מאוד לאומי, מאוד מאוד לאומי, רק לצערנו הרב, יש מאמרים של הרב ציודה, ובשיחות הרב ציודה לל"ג בעומר, יש שם מאמרים חשובים מאוד על רבי עקיבא.
כל תורת רבי עקיבא זו תורת הלאומיות, לצערנו הרב,
מה שמצטטים בדרך כלל זה רק את הצד הדתי.
אז זה טעות, חמורה,
לא רוצה להגיד אפילו זאת העלאמה המכוונת.
אבל אולי זאת העלאמה המכוונת? העלאמה המכוונת.
תראו בשיחות הרב ציודה
על המועדים, הל"ג בעומר, יש שם כמה מאמרים מאוד חשובים על רבי עקיבא בהקשר הזה פה.
בהקשר הזה.
לכן,
אם כן, עלינו לעשות את שלנו.
לחזק חיינו הכלליים, חיי הלאום,
שאינה מתקוממת כי אם על ידי התורה.
עכשיו,
מה המשל שבמקום חיותנו אנו מתיירים, אז במקום מתתתנו על אחת כמה וכמה? מה רצה רבי עקיבא
לומר לפפוס בן יהודה במשל השועל והדגים?
איפה השועל טעה ואיפה הדגים צודקים?
אומר הרב הדברים קל וחומר שימו לב עכשיו זה מופלא מאוד
אם בשעה שאנו מחזיקים במאוז התורה
הם מתגברים חיל ומרפים או מרפים את הקשר הלאומי שלנו
שזהו עיקר הניצחון של המנצחים שהושבת עם עברתו מהיות גוי אני כבר מסביר
אז קל וחומר אם נרפה ידנו מן התורה
הלא נרפה או נרפה נרפה
נרפה. הלא ילך הקשר הלאומי הלוך וינתק לגמרי עד אין שריד חלילה?
אני חוזר למשפט הקודם. מה אמרו הדגים לשועל?
אם במקום חיותנו אנו מתייראים,
אבל לפחות זה מקום חיותנו.
והנמשל,
אם כשעם ישראל יש לו תורה והוא מנהל חיים לאומיים על פי תורה,
אז במצב מתוקן שעם ישראל מגלה את עצמו בצורה מתוקנת, לאומיות אלוקית מקהילת קהילות ברבים,
הגויים מעיזים לגזור עלינו גזרות.
אם יש להם אומץ ויש להם יכולת לגזור עלינו גזירות כשמצבנו מתוקן,
מה יהיה המצב כשנהיה מקולקלים, אז קל וחומר יוכלו לגזור עלינו גזירות?
ואם כשעם ישראל חזק, כלומר משהו צריך להיות,
גוזרים עלינו גזירות, כשנהיה חלשים, כלומר שאנחנו לא צריכים להיות,
קל וחומר יגזרו עלינו גזירות.
וכאן הנמשל הוא חמור עד הקצה.
אם במקום חיותנו, אם אנחנו מתייראים,
אם אתה תגיד אתה לא מתיירא מהמלכות,
כלומר, אם אתה אומר,
אנחנו לא נקיל קריאות בערבים, לא נלמד תורה,
כלומר, אין לאומיות ישראלית.
אם לא תהיה תורה בלאומיות,
שזה החיים שלנו, זה המים שלנו, זה הנהר, זה הדגים, במים.
אז אם הם מעיזים לגזור גזרה במקום חיותנו,
כשהתורה מתגלה בלאומיותנו,
על ידי הקהלת קריאות בערבים,
אז מה יהיה כשלא תהיה תורה בישראל?
ואין ללאומיות את מקור החיים שלה.
כלומר, מקום מיטתנו על אחת כמה וכמה.
זה עמוק מאוד.
זה, זה, זה מה שהדגים אומרים לשועל.
עוד פעם,
והדברים קל וחומר, אם בשעה שאנו מחזיקים במעוז התורה,
אין מים אלא תורה, אנחנו הדגים בנהר,
בים, במים, אנחנו במים, אנחנו בתורה.
אז אם להקת הדגים הזאת, הלאומיות של הדגים, כמשל,
היא נמצאת במקום חיותה, כלומר לאומיות של תורה,
ולמרות שהמצב מתוקן, לאומיות של תורה,
מעיזה האויב לגזור אלינו גזרות,
אנחנו חזקים, ולמרות זאת הוא פותח עלינו במלחמה.
מה יקרה כשנהיה חלשים?
מה יקרה כשהלאומיות שלנו לא תהיה, היא לא תהיה
בלי תורה?
אז עוד פעם, והדברים קל וחומר, אם בשעה שאנו מחזיקים במעוז התורה,
הם מתגברים, הם, האויב, מתגברים חי,
ומרפאים את הקשר הלאומי שלנו,
אז שזהו עיקר הניצחון של המנצחים, כי הקשר הלאומי שלנו, התורה, זה מה שיגרום לניצחון
על האויב.
שיושבת עם עברתו, מהיות גויים, חס ושלום, אנחנו נעבור על המצווה ועל התורה, אז כבר לא נהיה יותר עם.
כי אם נרפא ידינו מן התורה, אז אם אנחנו נוציא את התורה מהחיים שלנו,
הלו הולך הקשר הלאומי הלוך וינתק לגמרי, עדיין שריד חלילה.
דרך אגב, לצערנו הרב, ההיסטוריה מוכיחה שהמשפטים האלה שהרב קוק פה כותב, נכונים.
כי בגלות, מי שלא היה דתי,
היום הוא כבר לא חלק מעם ישראל.
מי שהתבולל
דתיות
הוא כבר מזמן לא חלק מהלאומיות.
ההתבוללות לכאורה הייתה דתית.
היום המתבולל החילוני בחוץ לארץ, לפני 150-200 שנה,
זה לא נכון להגיד היום הוא לאומי רק הוא לא דתי.
לא, הוא כבר לא לאומי.
כבר התבוללות גמורה, נישואי תערובד, הוא כבר נהפך להיות גוי.
אשתו גוי, הילדים שלו גויים, זהו נגמר.
למה? כי הלאומיות הישראלית היא לאומיות אלוקית.
תיקח את האלוקיות מהלאומיות, הרגת את מקור החיים של הלאומיות.
עכשיו עוד פעם, בשורש הסגולי
יש אלוקיות בעם ישראל תמיד.
בנים בין כך ובין כך קוראים בנים, תמיד סגולת ישראל, האלוקיות חיה בעם ישראל, בלאומיות שלנו. ברור.
אז לכן תמיד יהיה קיום לעם ישראל. אני צריך לנסות לשקר, עם ישראל חי, כי האלוהיות בסגולה תמיד נמצאת.
בסדר.
אבל פה מדברים בתודעה ובבחירה.
מה יקרה, מה קורה כשאין אלוהיות בלאומיות?
רבותיי, המשבר של כל מה שקורה איתנו,
זה זה.
זה הנתק בין האלוהיות ללאומיות.
לכן,
מה אמרנו משנת הציונות הדתית? קודש בחול ברמת העם, זה עיקרון שתיים, זה זה,
זה פה, זה רבי עקיבא, על זה מסר את הנפש שלו.
לכן,
אם נרפה ידינו מן התורה,
הלא הלך הקשר הלאומי הלוך וינתק לגרם ידין שריד חלילה. על כן, בכל עת צרה,
כשיהיה צרה לאומית על ישראל,
הצרה היא דתית.
כשיהיה צרה דתית, הצרה היא לאומית. זה דבר אחד.
על כן, בכל עת צרה,
אחת היא מעוזם של ישראל.
מקף, נקודותיים,
תורת השם,
שתורת השם, מה היא תיתן לאומה הישראלית, איזה ריפוי, איזה מעוז, מקור עוז, איזה מקור עוז,
לא תורת השם שמנותקת מהלאומיות, תורת השם
שהיא מקור החיים של הלאומיות שלנו.
על כן בכל עץ הרע, אחת היא מעוזם של ישראל,
מקף תורת השם,
שתסגווהו את ישראל בעניין שתאמץ כוחו הלאומי,
ותיתן בו עוז ותעשומות לשאת את גורלו המר שהלאומיות שלנו כל כך מסובכת וקשה,
כי היא באמת צריכה להופיע מכוח תורה עד יאיר אור יקרות
ותזרח לו השמש, שמש צדקה וישועה.
כאן הרב כמובן הוא רומז לזה שספר החינוך כידוע,
מצוות גיד הנשה, שהוא רומז שהמלאך,
שרו של עשו, יכול לפגוע, להזיק
וכולי לישראל, אבל וזרח לו השמש. כלומר זה לא אחת ושלום פגיעה בלתי,
כן, בלתי, איך נקרא לה?
כן, בלתי הפיכה. זאת פגיעה שבסוף, וזרח לו השמש, בסוף הבריאות תחזור.
אז גם אם הגויים מצליחים להכות אותנו
ולפגוע בנו ולגרום לנו נזקים.
עם ישראל יקום על הרגליים כי הוא משהו, כי אנחנו בסוף נחזור להיות מי שאנחנו.
אז זה רומז, אני חושב כאן הרב רומז לגיד אנשים.
עד יאיר אורי קרוב ותזרח לו השמש, ותזרח לו השמש ליעקב אחרי המאבק עם המלאך,
עם שרו של עשיו, שמש צדקה וישועה.
ואם נרופף את הקשר הלאומי שלנו,
שימו לב רבותי המשפט הזה ואם נרופף את הקשר הלאומי שלה את הקשר הלאומי סליחה עוד פעם עוד פעם לא קראתי נכון ואם נרופף את הקשר הלאומי
שהוא לנו המובטח והמלא חיים
הוא הקשר הבא מכוח התורה הלאומיות שלנו היא לא לאומיות של היסטוריה ולא לאומיות של ארכיאולוגיה
ולא לאומיות של ביטחון ולא לאומיות של אויב משותף ולא מלחמת אין ברירה
כל זה מילים של ציונות חילונית
כל המילים האלה זה מילים של פפוס בן יהודה.
לא. עכשיו עוד פעם, סוגיה שלמה שלמדנו כבר פה,
שלמרות שהלאומיות האמיתית שלנו היא לאומיות אלוקית,
אבל סדר ההופעה שלה הוא קודם כל זרע בהימך, זרע אדם, קודם כל ציונות חילונית, אחרי ציונות דתית.
בסדר, זה כבר למדנו את כל זה.
אבל אנחנו מדברים רק רגע בהגדרה, במהות,
בתוך העצמי ובמה שיהיה בסוף,
שיגלה את התוך הזה.
הדרך היא תעבור דרך המסלולים
של ציונות ללא,
לאומיות ללא קודש נכון אבל מצד האמת אם נרופף את הקשר הלאומי שהוא לנו המובטח והמלא חיים הוא הקשר הבא מכוח התורה ונפתח על כישורים לאומיים אחרים
כמו ביטחון, כלכלה,
מים, בעיות משותפות, היסטוריה, ארכיאולוגיה, שפה
כל מה שארץ מתאר בכל מיני מקומות
שהכישורים הלאומיים האחרים הם לא יסוד הקשר הלאומי שלנו שפה משותפת זה חשוב
אליעזר בן יהודה זה חשוב
נכון, אבל זה לא רק,
זה ביטוי, זה לא המהות.
ביטחון זה חשוב,
נכון, אבל זה לא למות, אבל זה לא בשמאת החי,
וכולי. אז כל הכישורים הלאומיים, כל מה שמקשר אותנו והופך אותנו לעם,
שנאבק על לאומיותו לאורך ההיסטוריה, אם זה לא יהיה קשר של תורה, קשר של נצח, קשר של אמת אלוקית,
זה לא יחזיק מעמד, זה המשפט הזה.
אם נרופף את הקשר הלאומי, שהוא לנו המובטח והמלא חיים,
הוא הקשר הבא מכוח התורה,
ונפתח על כישורים לאומיים אחרים, שהם, הכישורים הלאומיים האחרים,
לא נכונו לנו בתור קשרים עיקריים,
ואינם הולמים לתכונותינו וטבע לאומנו. האם יש כישור ביטחוני בעם ישראל?
יש. יש כישור היסטורי-ארכיאולוגי?
יש. יש כישור של מים מהצפון?
יש.
אנחנו לא מתאזנים בכל הכישורים החיצוניים שמקשרים בינינו
והופכים אותנו במחאות לעם.
בסדר.
בעיקר הבעיות המשותפות שצריכות פתרון.
בסדר, אבל זה לא עיקר הכישור שלנו,
זה לא יסוד הקשר שלנו.
אז ודאי, עוד פעם משפט ארוך הזה, ואם נרופף הקשר הלאומי שהוא לנו המובטח והמלא חיים, הוא הקשר הבא מכוח התורה.
זה מה שצריך להיות, אבל אם אנחנו נרופף את זה.
ומה יבוא במקום?
ונפתח על כישורים לאומיים אחרים,
שהם לא נכונו לנו בתור קשרים עיקריים.
זה כן קשר, אבל זה לא הקשר היסודי והעיקרי, לא מזה הכל נובע.
ואינם הולמים לתכונותינו וטבע לאומנו, זה לא הטבע הלאומי שלנו, שהוא אלוקיות לאומית.
מה תהיה התוצאה, אומר רבי עקיבא לפאופוס בן יהודה?
ודאי לא יעלה בידינו כלום!
למה, תראו איזה משפט, את שנאת העמים לא נמעט בזה,
ואת כוחנו הפנימי נחליש ונדלדל.
תרתי לרעותה.
אם אתה חושב שלאומיות בלי תורה זה יספק את הגויים, אתה טועה.
כי הם יודעים בתת תמודה שלהם שהלאומיות שלנו היא לאומיות אלוקית.
דרך אגב, גם היום
הם מאוד מפחדים מהלאומיות האלוקית שלנו.
עם הלאומיות החילונית שלנו הם מזמן היו מסתדרים,
לצערנו הרב.
הסמוטריצ'ים מפחידים אותם,
מפחיד אותם,
כמשל.
לאומיות חילונית זה לא מפחיד, כאילו, זה פרקטיקה,
זה פרגמטי, אפשר להסתדר, נמצא פתרון,
נותן בכך.
אבל לאומיות אלוקית זה אידיאל מוחלט.
על אידיאלים מוחלטים אתה לא יכול לוותר.
מי שמנו לוותר על רצון השם?
אז מה תהיה התוצאה?
אז את שנאת הלאומים לא נמעט,
ואת כוחנו הפנימי, שהלאומיות היא נובעת מהכוח האלוקי,
נחליש ונדלדל.
אז הפסדנו פעמיים, גם את עצמנו החלשנו, וגם את שנאת העמים לא פתרנו.
זה רבי עקיבא.
אז למה רבי עקיבא מסר את הנפש? על מה הוא מסר את הנפש?
על לאומיות אלוקית.
מתי שמעתם את זה פעם האחרונה או פעם ראשונה?
אף פעם.
למה לא לימדו אותנו את זה?
מה?
כל האסכולה הזאת של רבי שמעון, בר יוחנן, רבי עקיבא, נכון?
כמה אנשים שבאים לקבר רשב"י במירון,
לא רק בלגבוארון,
וכמה אנשים שבאים לקבר רבי עקיבא בטבריה,
כמה אנשים,
רבי עקיבא בטבריה?
כן, אימן דאמר, טוב.
כמה אנשים יודעים את כל זה?
מתפללים להשם שהיום ברוך הוא יחזיר לנו את הכוח הזה של רבי שמעון ורבי עקיבא היום, לדור שלנו, לאומה הזאת היום.
כמה?
אני לא יודע.
בסוף את שניהם הוציאו להריגה.
אבל לפחות רבי עקיבא הוציאו להריגה על דבר אמיתי,
כמו שהוא אומר לו.
אשרי לך שנתפסת על דברי תורה.
איזה דברי תורה נתפסת?
על דברי תורה שהלאומיות שלנו היא אלוקית.
לא על דברי תורה שהאכלת הקהילות ברבים. דרך אגב, זאת נקודה שלא אמרתי,
שכחתי להגיד אותה.
למה לרבי עקיבא היה חשוב להכיל קהילות ברבים?
תלמד תורה לבד, תלמד תורה אם חברו אותה בבית בשקט,
בבית כנסת בפינה.
למה אתה מקילקילות ברבים?
כי להקילקילה ברבים זה נקרא מה?
לאומיות.
כל העניין זה לאומיות אלוקית, זה להקילקילות ברבים וללמד תורה את הרבים.
זה כל העניין.
כשהוא הקילקילות ברבים הוא רוצה להגיד בעצם,
הגזרה הדתית היא גזרה לאומית, כי הלאומיות שלנו אלוקית, אז אני עכשיו עובד נגד הגזרה,
ואת הלאומיות שלנו אני מגלה על פי תורה המכיר כאילו ברבים ומלמד תורת הרבים.
זה בדיוק האנטיתזה לגזרה.
ועל זה הוא יצא להריגה.
וזה פפוס בן יהודה לא הבין ולא סיכוי לה,
כי הוא פפוס.
ולכן באמת לא מעניין מי זה פפוס. יש המון פפוסים, אנחנו,
כל הדורות יש פפוסים
שכלפי חוץ הם נראים בין יהודה.
בסגולה הפנימית, כולם בין יהודה, בסדר. בין יהודה, בין השם, שם השם י"ו, וכה, הייתה יהודה לקדשו, הכל בסדר.
אבל בגילוי החיצוני זה פאפוס, כן, אביתר.
בסתר, יפה.
ברבים, אביתר מדייק יותר מ...
מצוין.
אביתר מדייק, בוא נדייק, יש ארבע אפשרויות, אומר אביתר.
אפשרות אחת, ללמוד תורה לבד.
לא, אומר רבי עקיבא, לא מסתפק בזה.
רבי עקיבא לומד תורה לבד עם עצמו, לא מסתפק.
אפשרות שנייה, ללמוד תורה עם חברותא.
בצלי בחדר, אומר אביתר, רבי עקיבא, לא מסתפק בזה. אפשרות שלישית,
מקהיל קהילה,
אבל בסתר.
אומר אביתר, לא מסתפק בזה רבי עקיבא.
מה כן?
להקהיל קהילות ברבים.
בפרהסיה.
דיוק חשוב, אני חושב.
טוב, אני חושב שזה מאוד מחדד לנו את הסוגיה של האלוקיות
הלאומית שלנו והלאומיות האלוקית שלנו.
טוב, פעם אחת מותר לסיים בזמן,
ואפילו דקה לפני הזמן.
יפה מאוד.
תודה רבה, חזק וברוך. אם אפשר לשמור על הדפים, יש לנו פה עוד עבודה, בסדר?
- שיהיהיהיה
