זהו, אפשר להם לכולם.
אנחנו ממשיכים במסכת אבות.
היום נלמד את משנה ג' לפרק ב' וחצי ממשנה ד'.
נתחיל. מקום מספר 1:
עבו זהירין ברשות שאין מקרבים לו לאדם אלא לצורך עצמן.
נראין כאוהבין בשעת הנאתן
ואין עומדים לו לאדם בשעת דוחקו.
מה הכוונה?
מה זה הרשות?
מה זה היום בעצם?
פוליטיקה, אומר המאיר עם מקום מספר 2. היוו זעירים ברשות,
רצה לומר במלכות ובשלטנות.
פה מדובר על שיטות הגויים בתקופתם,
אבל מדובר גם בשלטון בארץ.
שלא יתקרבו להם יותר מדי ולא יפטם מה שיראו לפעמים שהם
מראים עצמם כמתאהבים ומסבירים להם פנים.
יחס התורה לפוליטיקה הוא מורכב מאוד.
יש שני סוגי פוליטיקה.
יש את הפוליטיקה התיאורטית ויש את הפוליטיקה המעשית.
הפוליטיקה התיאורטית, מי קובע?
תלוי לכל מפלגה.
יש מפלגות שהרבנים קובעים.
המפלגות החרדיות,
עוצמה יהודית,
ציונות דתית.
רבנים יכולים לקבוע,
מפלגות הדתיות יכולים לקבוע אנשי רוח,
משפטנים, כל מיני. יש התמצא מפלגה שאותו קובעים
אנשי רוח ושאר דברים דומים, ויש את הפוליטיקה המעשית,
שבו יש אנשים שנבחרו להיות חברי כנסת, שרים וכו'.
תראו,
פוליטיקה ישר קשה למצוא.
קשה למצוא, ואני באמת לא יודע אם זה אפשרי או לא.
לא יודע. כמו שיש מקצועות, דיברנו עליהם
כמה פעמים,
שיש מקצועות שאי אפשר להיות ישר.
אי אפשר.
עורכי דין, תלוי באיזה תחום, יש מקומות שאי אפשר להיות ישר.
אי אפשר.
הרב צבי יהודה...
כן.
הרב צבי יהודה דיבר בחריפות נגד עריכת דין, נגד במאים,
נגד עיתונאים.
אתה מכיר עיתונאים כשרים?
עיתונאים כשרים.
לא אומר שאי אפשר, אבל זה קשה מאוד.
גם פוליטיקה, להיות ישר,
זה קשה.
הרי מה זה הפוליטיקה המעשית? אתה צריך להשיג דברים לפי הרעיונות וכו'.
עכשיו,
לא זוכר את שמו,
אבל עד לא זוכר, הוא טען שפוליטיקה צריכה להיות אריה ושועל,
כן? אריה זה החוזק, ושועל
הוא ערמומי.
שועל ערמומי, וצערנו הרב,
לכן הפוליטיקה נראית כמו שהיא נראית,
לא רק בארץ, גם בעולם.
אומרים חז"ל, אבו זהירין ברשות.
כשאתה מתקרב לפוליטיקאים,
זהירות.
למה?
כי הם לצורך עצמם.
נכון שיש לו אידיאלים וכולי, כל מיני, אבל הרבה פעמים כשיורד למציאות
הוא דואג לכיסא שלו,
הוא דואג לדברים שמעבר לאידיאליות שיש בה מה שהוא מציע לך, מבטיח לך, אף מלא הבטחות לפני הבחירות.
לא תמיד הוא עומד בהם,
לפעמים הוא יודע שהוא לא יעמוד בהם.
כלומר, צריך מאוד להיזהר. לכן נבוא היזהרים ברשות שאין מקרבים לו לאדם אלא לצורך עצמם. הוא נראה שהוא אוהב אותך ומחבק אותך ופה ושם,
אבל תיזהר. מה הראיה? ואין עומדים לו לאדם בשעת דוחקו.
המדד מה קורה כשאתה זקוק להם באמת והם לא זקוקים לך,
פה נראה אם באמת מצליח או לא.
קראתי כתבה,
מדינת ישראל לא במקום כל כך טוב מבחינת
שלטון,
ישרות שלטונית.
לא טוב, עדיין יחסית לעולם מצב טוב,
אבל אנחנו אמורים להיות מקום הכי טוב.
הכי טוב, הכי ישרים מכולם, יותר מכולם.
מה? כן, כן, מהעולם.
בכל מקרה,
תאריך, 31?
כן, יכול להיות.
מתוך כמה?
137 מדינות, נראה לי. כן, מספר 31. זה לא...
טוב, לאט-לאט.
אמרתי השם, שנה הבאה נהיה מספר 137, האחרונים.
בכל מקרה, צריך מאוד להיזהר בפוליטיקה, זה מה שחז"ל אומרים וכולי.
זה הפשט.
יש פה עוד
שני רעיונות יפים שראיתי,
אחד המדרש שמואל ואחד משיחת הרבי נובביץ זצה. מקום מספר שלוש. הביאו זיירין ברשות. זה לא פשט, זה דרש.
כלומר, שלא די לו לאדם שיקיים דברי התורה לבד.
הרבה אנשים אומרים, מספיק לי לקיים דברי התורה.
כשרות, אני אוכל כשר.
נושא של שמירת שבת, אני שומר מה שצריך.
נושא של כל הדברים, אני, תן להיות דתי רגיל, מה שנקרא.
כי גם צריך לו עוד להיות מקדש עצמו במותר לו.
גם בדברים שמותר לך,
תעשה,
תתרומם.
ואף בדברי הרשות,
וזהו שכתוב, הבו זעירין ברשות. כלומר,
אפילו בדברים שיש לכם רשות מן התורה לעשות,
כעניין להרבות במאכלים המותרים,
היבוא זעירים בהם.
זה רמבן מפורסם,
אל תהיה נבל ברשות התורה.
התורה לא אסרה על האדם כמות של אוכל.
לא אסרה התורה על האדם כמה להיות עם אשתו.
לא אסרה התורה על האדם כמה לישון. יש יותר הכחות כלליות, אבל התורה לא אסרה. אומר אדם, אני מקיים את התורה,
אבל אוכל אני יכול לחגוג,
למלא את הבטן, ועד לאחות עם אשתו מתר וכמה וכו'.
כל הדברים המותרות,
התורה לא מנעה אותם.
באופן כללי, אמרה הרעיון,
יהיו קדושים,
תתקדש.
וזה עיקר המאבק של האדם, זה במותר.
עיקר המאבק של האדם, כי רוב חיי העולם, האדם, סליחה, זה המותר, מה אני מתכוון?
האיסור הוא מוגדר.
אסור לנאוף,
אסור לרצוח,
אסור לגנוב,
אסור לאכול חזיר,
אסור לך לשבת. אדם יודע מה אסור.
אדם יודע גם מה מצווה.
תפילין, כשרות, שבת,
דיבורים טובים, עזרה לחבר. הוא יודע מה מצווה.
רוב העולם שלנו זה לא במצווה
ולא באיסור.
רוב העולם זה בדברים של הרשות.
מה רוב האדם עושה?
עובד.
עובד זה לא מצווה ולא עבירה.
אוכל זה לא מצווה ולא עבירה.
ישן זה לא מצווה ולא עבירה. רוב חיי האדם זה ברשות, ספר התניא,
פרק ב' שמה, מרחיב בזה מאוד,
שזה עולם החול.
בעצם עולם החול.
השאלה מה אתה מכיל בעולם החול?
אתה מכיל בו קדושה ומכיל בו טומאה. לכן רוב מאבק האדם היום זה המותרות.
כי האסור הוא מוגדר, הוא יודע מה אסור,
הוא יודע מה מצווה, והמותרות, אני אוכל.
איך אני אוכל?
אני אוכל כמו בהמה,
אוכל כמו אדם רציני.
כמה אני ישן?
איך אני עובד? מה המשמעות של העבודה שלי?
לכן אומר המדרש שמואל, הביאו זהירים ברשות. למרות שהרשות, דברי הרשות הם מותרים לאדם, אין איסור על מותרות.
אין איסור על מותרות.
רבנו בכי יש לו שיטה חריפה לגבי מותרות, אבל לא נפסק כמותו בנושא הזה.
מותר מותרות.
כל הבעיה שמה? המטרות הפכות להיות?
המותרות הפכו להיות מה?
עיקר, זה הבעיה.
זה הבעיה בדור שלנו.
המותרות הפכו להיות עיקר, ולכן
השמנה בארץ היא מהגבוהות בעולם.
לא זוכר איזה מקום.
השמנה, ארצות הברית מובילה, כל השטויות היא מובילה, כן?
אבל גם אצלנו השמנה בארץ יחסית מקום לא, לא, לא, לא טוב. קשה, זה קשה, עולם המותרות.
לכן הביאו זהירים ברשות, גם הדברים שמותר לכם וכולי,
שאין מקרבים לו לאדם, שלוש באמצע, אלו הדברים ותענוגי העולם הזה.
אין מקרבים את האדם להמשיך לא תועלת מהם. מה עוזר שאתה יושן יותר?
מה עוזר שאתה מבלה יותר?
מה עוזר שאתה אוכל יותר? מה זה עוזר? אלא לצורך עצמם לבד, לצורך התענוגים עצמם.
כלומר, שילך אחריהם לבד. אבל לא יוצא מזה משהו, איך הרמח"ל אומר, מסית ישרים.
מה זה משנה לבטן שלך?
אם אכלת ברבורים, סלב ודגים, כבד ברווז ואווז, וכל זה, או אכלת לחם עם טחינה פשוט וסלט.
הרי זה יוצא,
אותו דבר, ככה הוא אומר. יוצא בשירות, ככה הוא אומר. זה משנה.
לכן, הנאות העולם לא מביאות לאדם באמת משהו משמעותי. שנראים כאוהבים בשעת הנאתם, כי בשעה שנהנה האדם מן המאכל, או דברים אחרים חומריים,
ותוהה ממנו נראה לו המאכל ההוא כאוהב אותו כל כך. כמה טעים.
נחת רוח עושה לו בשעה שהוא נהנה,
אבל לא שיימשך לו מהם שום תועלת. בסדר?
בסדר גמור. אומרים רשות ולא רשות. בסדר? תזכרו. רשות. תודה רבה. תודה.
יפה מאוד.
הביאו זוהירים ברשות.
יפה. הלאה.
מקום מספר 4, שיחות הרבי מלובביץ' זצ"ל.
תשל"ט, איפה הייתם תשל"ט?
עוד לא הייתם זה, כן?
שמעון היה, אבל כל הזה לא היה.
ארבע, השאלות במשנתנו:
א',
לכאורה אין בהוראה זו עניין לעבודת השם,
ופשיטה שאינה הנהגה של מי לדחס.
הרי מסכת אבות זה הנהגות שמדברות אלינו. מה זה קשור עכשיו ברשות?
מה זה נוגע אלינו? ב',
לכאורה אין זו הוראה השווה לכל נפש,
שהרי היא מכוונת רק לאנשים כאלה שיש להם עסק עם השלטונות.
מי שקשור לפוליטיקאים,
הוא צריך להיזהר עם פוליטיקה.
אבל אדם פשוט כמו בנימין צריך להיזהר עם פוליטיקאים?
הוא יהיה משהו רציני. אבל נגיד, זה לא אנשים פשוטים, זה פחות מדבר עליהם. ג' בפרק ראשון שאני למדנו את זה לפני כמה חודשים, ואל תתוודע לרשות.
אמרתי טוב?
לרשות.
והיינו שיש להשתדל לא להיות ידוע ומוכר לשלטון,
וכאן אומר שיש להתעסק עמם, כן להיות איתם, אלא באופן של זהירות.
שני פירושים אומר הרבי זצ"ל, שני פירושים על דרך הדרש.
והביאור,
רשות אם השליטים שבאדם,
שכלו ומידותיו.
מה ששולט באדם זה שכל ועמידות, הלב.
זה עיקר השדיתים של האדם,
שכל ולב.
ואמר,
עבו זעירים ברשות כי האדם מוכרח וזקוק לשלטון זה.
אדם חייב שכל,
אדם חייב רגש, אך עליו להיזהר בו,
כי לפעמים מתאווים המוח והלב דבר בלתי רצוי.
הרגש, הלב רוצה, איך אומרים? עין רואה, לב חומד, לב חומד,
לב חומד, לא תטרו אחרי לבבכם.
הלב חומד, צריך להיזהר מאוד עם הרש, וגם השכל לפעמים מצדיק לאדם כל מיני דברים מעוותים.
צריך להיזהר.
ואז על האדם לדעת שאף שהם מקרבים לו לאדם ונראים כואבים,
הרי זה לצורך עצמם ולהנאתם בלבד. עד לפה זה כמו הפירוש שאמרנו מקודם, דומה, אבל שימו לב עוד פירוץ.
וזה באמת משימה גדולה מאוד עבורנו. ובאופן אחר,
קצת יש לומר,
והכוונה ברשות
לשלטון של יצר הרע.
והפירוש,
במקרבים לו לאדם ונראים כאוהבים,
מבואר על פי הידוע שאחד מתחבולות היצר הרע
הוא להופיע כאוהבו של האדם.
הוא משכנע אותך שהכול, הוא מסכים לו בכל אשר יעשה.
גם בהנהגה טובה,
אלא שמשפיע עליו לעשות הנהגה זו מתוך פנייה,
מה זה פנייה?
מתוך אינטרס,
או בקרירות בדרך מצוות אנשים מלומד. אני דתי, נחמד, אני מתפלל כל יום, הולך למניעה, נושא הרבה דברים. אני בסדר.
זה לא בסדר.
לא מספיק לעשות מצוות,
כי ככה השם ציווה.
צריך להוסיף מעבר.
וידי זה לוקד את האדם ברשתו עד שמסיתו,
גם לדברים אסורים. דיברנו על זה פעם.
למה היה חורבן בית
ראשון שלא ברכו בתורה תחילה?
יש לנו קושייה, איך אתה אומר דבר כזה? הרי בית ראשון, גילוי,
עריות, שפיכות, דמים ועבודה זרה. איך אתה אומר שלא ברכו בתורה תחילה? פירוש שלא ברכו בתורה תחילה, הם לא ניגשו לתורה מתוך ברכה.
מתוך עוצמה. למדו אותה בקרירות.
ומכאן המדרון חלקלק להגיע גם לעבירות. כשיהודי עושה מצוות בדבקות,
זה הפתרון הכי חזק נגד יצר הרע. עבירה מלשון ערבה.
עבירה היא טעימה לאדם.
לימוד תורה לוקח לו זמן. אבל אם הקיום מצוות שלך הוא לא בקרירות,
הוא בשמחה תתגבר על יצר הרע.
אבל אם לא, זה קשה.
לכן יצר הרע אומר, אתה דתי, אתה עושה כל מה שצריך.
צריך סימן תווית, תפילת שחרית, מנחה שאמרת שבת, אתה בסדר גמור. לא.
לא מספיק להישאר ברמה המעשית.
צריך את הרמה הנפשית להתחבר אל המצווה.
להבין אותה.
לרצות אותה. זה מה שהוא אומר.
ועל ידי זה לוקד את האדם ברשתו, לעשות כאילו מכירות,
עד שמסיתו גם לדברים אסורים. והעבודה הזאת קשורה למסכת אבות. זה במילי דחסידותא.
כי ממידת הדין רשאי האדם לא לעסוק כלל עם הרשות, היצר הרע.
אך במידת חסידות, שימו לב איזה מהפך, אומר הרבי,
חייב להתעסק עם היצר הרע על מנת להבכו לטוב, כמאמר חז"ל,
בכל לבביך בשני יצריך.
אלא שעליו לעשות זאת
מתוך זהירות יתרה.
עבור זהירים. כשאתה מתעסק בעניינים חומריים,
צריך זהירות.
אתה אוכל, אתה שותה, אתה ישן, אתה עובד, אבל עבודת השעה המתית שאתה לוקח לדברים החומריים ואתה מעלה אותם כלפי מעלה. זה הפירוש המחודש של הרבי. אז זו המשנה הראשונה,
משנה ג', נעבור עכשיו לחצי השני של משנה ד', מקום מספר חמש. הוא היה אומר,
עשה רצונו כרצונך,
כדי שיעשה רצונך כרצונו.
בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.
תראו, הרב קוק זצ"ל
כותב יש ארבעה כוחות עיקריים באדם,
דחל,
רגש, דמיון ורצון.
מה הכי חזק מכולם?
רצון, רצון. אין דבר העומד
בפני הרצון.
תראו, רצון זה לא, המשפט הזה זה לא משפט יהודי.
אדם איפה לקחו אותו, משתמשים בו חזן, כי משפט טוב.
משפט טוב.
רצון,
רצון מלשון,
ריצה.
מה שאני רוצה,
אני ארוץ אליו.
רוצה כדורגל, ירוץ כזה, באמת רצים, כן? אבל מה שאני רוצה,
אני ארוץ אליו. רוצה עבירות, אלך לעבירות.
רוצה מצוות, אני ארדוף אחרי מצוות.
דוד המלך,
איך הוא אומר?
אך טוב החסד ירדפוני כל ידי. עד כדי כך הוא היה חסיד,
שכבר הטוב והחסד רדפו אותו. זו מדרגה יותר גבוהה.
אנחנו אומרים,
ואחרי מצוותיך תרדוף נפשי. אבל דוד מדרגה שהטוב והחסד כבר רודף אותו.
כל האישיות שלו היא כזאת.
רצון זה עיקר האדם.
הרב קוק, זה יוצא את ברורות הקודש,
מרחיב מאוד בפיתוח הרצון. כדאי מאוד לצאת בפסקאות שלו,
חשובות מאוד.
אז רצון זה דבר חשוב מאוד באדם. אז מה זה "עשה רצונו כרצונך"?
יש הרבה פעמים בחיים שהרצונות שלנו מתנגשים
עם הרצון של הקדוש ברוך הוא.
השם רוצה
לאדם לשמור על העיניים, אבל קשה לו. השם רוצה שהאדם לא ידבר בלשון הרע, קשה לו.
השם רוצה שנהיה בריאים, אבל קשה.
השם רוצה שבכביש ננהג בזהירות,
אבל זה קשה.
הרבה דברים הרצון שלנו ורצונו של הקדוש ברוך הוא נראים סותרים.
באה המשנה ואומרת,
עשה רצונו כרצונך.
מה הכוונה?
יש כמה פירושים,
ניקח שניים-שלושה עיקריים. נתחיל ברש"י.
אומר רש"י, מקום מספר 6, עשה רצונו כרצונך,
שאפילו בשעה שתעשה חפצך,
תעשה לשם שמיים. הרמב״ם מתפעל מאוד מהמשפט של חז"ל,
איך בחמש מילים הם הצליחו להגיד
כל מעשיך יהיו לשם שמאי.
הרב אורבך זצן.
רק לכם הכרתם אותו.
הוא היה ישן.
אני לא יודע אם קבוע וכולי.
פעם דפקו בבית.
רצו אותו דחוף.
אמרה הרבנית,
הרב מכין את השיעור, אבל הוא ישן. איך את אומרת משהו לא נכון?
התשובה לא שקרה.
כשהרב אורבך ישן,
זה כדי להתכונן לשיעור, שיהיה לו כוח לשיעור, זה כל מעשיך יהיו לשם שמיים.
זה שאיפה גדולה,
זה מדרגה גבוהה.
אמרנו מסכת אבות, זה חסידות,
אבל אנחנו צריכים לשאוף לשם,
שכל מעשה שאתה מושא,
בלי פנייה אישית,
בלי לעשות לשם שמיים.
למה אתה אוכל, לא אם אתה ארוחת צהריים, למה אתם אוכלים?
טוב, אתם מדרגה גבוהה.
ברור שאתם אוכלים לשם שמע, וצערנו הרב, לא כולם אוכלים.
אנשים אוכלים לשם הבטן, לשם המעיים, לשם כל מיני דברים.
זו מדרגה קבועה.
לכן, עשה רצונך כרצונו.
כשאתה עושה את הרצון שלך בכל מיני דברים, תכוון לשם שמע. ממשיך רש"י.
כדי שיעשה רצונך כרצונו,
כדי שיתנו לך מן השמיים טובה בעין יפה.
מה זה בטל רצונך מפני רצונו?
כמו שתחשוב הפסד מצווה כנגד שכרה.
אתה רוצה רצון לא טוב?
תבדוק מה רצון השם.
תעשה לך תמיד
הפסד מצווה כנגד שכרה. שיבטל רצון אחרים הקמים עליך לרע. מי שמגיע למדרגה כל כך גבוהה,
שרצונו ורצון השם עושה שם שמיים,
השם מציל אותו מהרבה צרות.
מציל אותו ברצות השם דרכי איש,
גם אויביו ישלים עמו.
רבנו יונה דומה, אבל קצת מחדד בכיוון אחר.
שבע, הוא היה אומר, עשה רצונו כרצונך.
כאשר האדם עושה רצון עצמו בחפץ ותאווה.
אדם שרוצה משהו להשיג לעצמו, הוא עושה בחשק.
הוא אוכל, טעים לו, הוא שמח לאכול.
אם זה עבירה,
כל מיני, הוא שמח, הוא עושה את זה בחשק.
הוא עושה טיול בחשק, הוא מטייל.
הוא מחפש כסף, הוא משתוקק לכסף.
אומר רבנו יונה,
כמו שהרצון של אחד מהדברים הפרטיים, אתה עושה אותו בחשק,
ככה גם רצון השם.
את המצוות תעשה בחשק.
תפילת מנחה בחשק.
ברכת המזון בחשק.
הרבה אנשים ברכת המזון מריצים. למה אתה מריץ ברכת המזון?
אתה יודע, זכות מצווה דאורייתא, אתה מברך מצווה דאורייתא לאט-לאט בחשק, בחשק.
כשאתה מברך תחת החופה,
את האחיינית שלך, איך אתה מברך? ברוך אתה השם, ככה גם ברכת המזור.
כל דבר מצווה שאתה עושה, כמו שהרצון שלך אתה עושה בחשק גדול, ככה גם רצון השם תעשה בחשק.
אל תמטה לעצמך, אל תהיה בקרירות.
אך לעשות שניהם, סליחה, כן יעשה לו רצון הקדוש ברוך הוא.
גם רצון השם תעשה בחשק.
ולא להפריד רצון הקדוש ברוך הוא יתברך ורצונו,
אלא לעשות שניהם דבר אחד, רצון לומר שלא יהיה לו רצון כי אם דבר שהוא לרצון לפני השם.
אנחנו בחיים שלנו אמרנו זה מופרד.
כולם יודעים שהקדוש ברוך הוא רוצה שנאכל בריא.
כולם יודעים.
בוודאי שהוא רוצה שנאכל בריא. זה לא שולחן ערוך, זה לא צריך לכתוב, זה פשוט.
אבל הרצון לא רוצה לאכול בריא.
אומר רבנו יונה,
כל כך תחשוק לעשות רצון השם,
שתאכל בריא.
זה תהליך,
זה לוקח זמן, זה איטי מאוד, זו משנה שדורשת עבודה מאומצת, קשה מאוד.
מביא דוגמה, וכן בדוד הוא אומר,
אנחנו מכירים בתפילה,
ויבייך דוד את השם לך השם הגדולה והגבורה.
אבל או לפני כן או אחרי כן לא זוכר פסוקים.
דוד המלך בדברי הימים תקראו פרק מרתק.
אנחנו אומרים בתהילים: מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. מי בנה בית המקדש?
שלמה, לא דוד. אז למה אתה אומר דוד?
כמה פירושים? שני פירושים יקרים שמכיר.
אחד פירוש,
דוד אסף לשלמה את כל הכסף.
מלא כסף מכל הרי הוא כבש ארצות.
ארצות לא עניות, היו כל האוצרות, זהב, כסף,
הוא הביא לשתומו, עשה לו עבודה קלה.
כיוון שהוא הכין את כל החומר,
אז זה כאילו הוא בא בבית המקדש.
מה הוא אומר אחרי שהוא אוסף את כל החומר? הוא הביא לשתומו, מה הפסוקים אומרים?
וכן בדוד הוא אומר, כי ממך הכל ומידך נתנו לך.
כל מה שאספתי, של מי זה?
מידך.
פותח את ידיך.
הכל מידך.
כל מה שאספתי זה לא שלי,
זה שלך.
יש שאלה, איך עם ישראל לוקח כסף וזהב מהמצרים?
איך הוא לוקח?
מה, זה של המצרים, למה הוא לא החזיר? כתוב, ושאלו, שאלה.
אומר רבן עזרא, מה אתה מקשה קושייה?
כל הכסף שלך למי?
לקדוש ברוך הוא.
הוא החליט שעכשיו תיקחו,
כמו ארץ ישראל.
רש"י הראשון, בראשית ברא אלוקים את השמיים וכולי,
אומר רש"י,
למה, למה נכתב כל הסיפור הזה וזה?
הוא אמר שאם יבואו אומות העולם ויגידו,
אתם גנבים, ככה אומרים אירופה,
הערבים, זה שלנו,
ככה הם טוענים,
אם יגידו אומות העולם, ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גורים, היו פה כנעני, אמורי, פריזי לפניכם, כבשתם אתם עם כובש,
אומר רש"י,
יגידו להם כל הארץ של מי?
של הקדוש ברוך הוא.
הוא הביא אותה לכנענים,
והחליט שעכשיו אנחנו נהיה. כשאדם חי בתודעה, שהכל זה הקדוש ברוך הוא, החיים שלו אחרת לגמרי, לגמרי, לגמרי.
אז אומר דוד המלך, וכן בדוד הוא אומר, כי ממך הכל, כל מה שאספתי, כסף וזהב,
עקום ממך, ומידך נתנו לך, ונתן עצה לבני האדם
להתגבר על טבעם,
לעשות כחפץ ורצון השם יתברך,
גם בממונם ובקניינם.
הרבה אנשים קשה להם להוציא כסף לצדקה.
קשה.
צריך זה, לשמור, לילדים, כל מיני תירוצים.
זה קשה להוציא כסף לזה.
אומר דוד המלך, כך עצר.
"כי השם נתן הכל ופיקדון הוא בידם" כל הכסף פיקדון.
"ובעלות את ליבו זה" שהשם הביא לו,
"על כל פנים יעשה מהפיקדון רצון הבעלים שהוא הקדוש ברוך הוא,
פרשת השבוע, משפטים. תעשו צדקה עם עניים.
תעשו צדקה. כמה נביאים מדברים על צדקה.
ובזה לא ידאג בתיתו לצדקה. אל תדאג.
ויעשה רצונו כרצון הקדוש ברוך הוא ברצון ובטוב לבב.
אז ראינו רש"י ורבנו יונה לעשות את הפעולות החיצוניות לשם שמיים,
והוא מוסיף, רבנו יונה, כמו שאתה חושק במשהו,
אתה עושה אותו בשמחה?
קח את המצוות, תעשה בשמחה ולא בקרירות.
אמת ליעקב, מקום מספר 8. וזהו גם כן מאמר התנא,
עשה רצונו כרצונך,
כדי שיעשה רצונך כרצונו.
כלומר, פירוש מחודש, שתעשה מה שרצונו של הקדוש ברוך הוא עליך,
תקבלו בשמחה,
כאילו הוא דבר שהיה גם כן רצונך עליו. דוגמה, ואם רצונו של הקדוש ברוך הוא עליך, שתהיה עני,
תקבלו בשמחה
כאילו היית עשיר.
למה?
שהרי נתמלא רצונך,
סליחה, שאם נתמלא רצונך ואז עליך שמחה, בוודאי.
אם אתה חושק במשהו ואתה משיג אותו, אתה שמח. רצית מאה במבחן, קיבלת את המאושר.
רצית לנצח בכדורגל, ניצחת, אתה מאושר.
רצית פיצה לאכול אחת, אתה מאושר. כמו שברצון שלך אתה שמח,
כמו כן תקבל בשמחה בהיותך אני. למה? כיוון שרצון הקדוש ברוך הוא כך. שאלה בן עצר, פרשה קודמת, לא תחמוד.
אומר אבן עצר, לא תחמוד זה קשה.
לא תגנוב, אפשר לעמוד.
לא תרצח, יותר קל. לא תנאף, אפשר לעמוד.
שמירת שבת, אפשר לעמוד.
כיבוד הורים קשה, אבל אפשר לעמוד.
איך אפשר לא תחמוד? זה משהו בלב, במחשבה.
זה היה אפילו ביהדות, שיש שליטה על המחשבות.
אני אגיד לך אבן עזרא טיפ.
אומר אבן עזרא, אתה רוצה לא תחמוד?
אומר לך, ראית פעם אדם שחומד לשכב עם אמא שלו?
אבן עזרא אומר את זה.
ראית פעם אדם שהולכת לגג
ורוצה לעוף כמו נשר?
אה, תנסו.
כן, כן, כן.
הוא לא יצליח. למה? כי הוא מבין שזה לא שייך לו.
זה לא שייך לו. אותו דבר אומר אבן עזרא. אם אתה מבין, לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך,
אם אתה מבין שהחבר הזה קיבל את האישה הזאת
וקיבל את הבית הזה,
זה מה שמגיע לו.
השם מסדר לכל אחד מה שמגיע לו. בסופו של דבר הכל חוזר לביטחון והשם.
כשאתה מבין שהעולם מנוהל בסדר ודקדקנות,
אין לך מה להיות רוגז,
אין לך מה להיות עצוב.
עשה רצונו כרצונך.
כשהשם רוצה, עכשיו אתה במצב לא, אתה כרגע רווק?
אל תיקח את זה קשה.
תעשו בי יעדים?
אל תיקח את זה קשה.
פיטרו אותך מעבודה?
אל תיקח את זה קשה. זה רצון השם, הוא יודע מה הוא עושה, הוא אוהב אותך.
תעבוד אותו בכל מצב, זה מה שהוא אומר.
כדי שיעשה רצונך כרצונו, ממשיך כוונתו, כי הבא לתאר מסייעים לו, ואם תרצה לקבל בשמחה רצון הקדוש ברוך הוא, הרבה פעמים אנשים שחטפו בום,
ומתלוננים, לא הוצאים מזה.
ברגע שהם עושים את הסוויץ',
זה רצון השם, זוכים לשהוט, אז יעשה רצונך כרצונו.
כלומר, סייע אותך שלא יהיה רצונך רק על מה שהוא רצון. מצאתי פסקה נפלאה,
באת השבוע שלנו, בקשר לדבר הזה. תראו,
נקרא לכם מתוך חוברת אצלי, לא אצלכם.
כתוב בפרשה, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.
אונקלוס מתרגם, ואילן דינאיה,
אלו הדינים,
דתסדר קדמאון, שתסדר לפניהם.
אומרים בשע מנחת אלעזמי מונקץ',
דבר נפלא.
דהנה,
יש המתרעמים ומתאוננים על רוע מזלם.
הרבה אנשים לא שמחים במצב שלהם בחיים.
ואומרים, מה נשתנה החלק שלנו מאחרים?
החבר שלי הצליח,
משכורת טובה,
כולך, לא משנה מה.
מדוע באה עלינו הרעה הזאת?
כל התלונות שלהם מקוצר דעתם. והדבר דומה למי שנכנס בלילה,
לתוך ארמון המלוכה,
הכל חשוך,
לכל פינה שפונה נתקל, נתקל בשולחן, נתקל בכיסא, נתקל בכל מקום,
צועק, צועק.
מה זה הארמון הזה? מה זה הארמון? אני בא לפה, בלאגן, הכל בלי סדר.
טוב,
המלך הזה טיפש, איזה מלך.
אומנם פשוט שהבן אדם הזה מדבר בשטויות.
תדליק את החשמל ותראה איך הכל מסוטר.
אתה נמצא בחושך.
בגלל החושך אתה לא רואה.
ובדבר הזה ממש בני דעתם לקוצר דעתם נדמה להם כי כל מה שקורה להם זה לא במקום ולא במקומם.
וברור להם כי רוצים להרע להם. למה, למה אשם? למה, למה? כל מיני.
אך לעתיד לבוא, נזרח שמש האמונה. כשאדם יראה,
ייכנס לאמונה, יבין איך הכל מסודר. אז זה אומרים את הפסוק,
לא ידעו ולא יבינו בחשיכה, התהלכו.
ככה דוד המלך אומר.
למה? אנשים מבינים כי הם חיים בתוך חושך.
כאשר אור האמונה חזק,
הם מצליחים לראות איך הכל מה שהשם עושה איתם, לטובתם.
ואז נבין דברי אונקלוס.
אלה המשפטים אשר טסים לפניהם, ואילן דיניה.
דיניה מלשון?
דין.
דינים. כשיש לך דינים,
לא הכל הולך טוב,
דיתסדר קדמאון.
גם הדינים,
גם הדברים הקשים שהאנשים חווים,
הכל דיתסדר קדמאון, הכל בסדר,
הכל על מקומו, ולכן אדם צריך להחדיר את האמונה.
תראו, גם זה מדרגות,
אבל יש אנשים שמגיעים למדרגות האלה, סיפור אמיתי.
שמעתם פעם על מאפיית בריזל?
איפה זה?
מהשערים?
טוב, זה לא שמעתי, אבל זה, טוב. כתוב ככה.
הרב הצדיק, רבי זיימן בריזל,
בעשר אצבעותיו הקים מאפייה של חלות, כור אסונים, ממש טעים,
אותם, תראה, וככה אומרים.
ומכר אותם לצורך, וקרא לה מאפיית בריזל.
טוב, באותם ימים היה לו מאפייה יחידה בכל האזור.
עד שבאחד הימים אחד מהעובדים שלו בגד בו,
אחד מהעובדים שלו,
ופתח מאפייה לעצמו.
לא רק לעצמו, גם קרוב למאפייה שלה.
מה עשה רבי זלמן?
לא רגז ולא כעס.
אדרבה, הלך לבקר אותו בבית
ונתן לו עצות
מתוך ניסיונו הרב,
איך ישביח את סחורתו, איך למכור. אמיתי.
עד שיצליח, ככה בא ללמוד את הצודות, איך מצליחים וכו'.
באותה שעה בני משפחתו לא יכלו להתאפק,
ובאו לאביהם ואמרו לו, אבא, מילא אתה שותק,
לא צועק עליו עוד איכשהו, לא מתעצבן, אפשר להבין.
אבל אתה בעצמך עוזר לו איך להצליח,
מה קורה?
השיב להם רבי זלמן,
הרי הכסף שנקצב עבורי בראש שנה,
יגיע בכל מקרמת הגמרא מזונותיו של אדם קצובים מראש השנה.
אז כשאנחנו עושים השתדלות, חייאל, זאת השתדלות,
אבל תבין,
אומר הרמח"ל,
לא ההשתדלות גרמה לך את הכסף, אלא ריבונו של עולם. אנחנו חייבים השתדלות, אבל בסוף רק ריבונו של עולם עושה.
הוא אינו מפסיד
כלום,
אלא
הוא מקל מעליי מתורך העבודה,
שלא יצטרך להתעסק עם קונים הרבה וכולי,
אז אני אסייע לו, וככה הוא סייע לו.
לכן תמיד הוא היה שמח.
אדם שמקבל רצון השם,
הוא תמיד מאושר.
נפתלי,
שבע רצון ומלא ברכת השם. ככה שאתה זה על זה.
שבע רצון ומלא ברכת. כשיהודי יש לו רצון, שהוא שמח בכל מה שהשם עושה איתו,
אז יזכה לברכה עצומה.
טוב, נמשיך. מקום מספר תשע. ורבי אלכסנדרי, הגמרא מסרת ברכות אומרת,
תפילת שמונה עשרים מסתיימת באיזה ברכה?
שים שלום.
רק אחר כך
אלוקי נצור הגיע.
התפילה שאנשי כנסת הגדולה תיקנו, מסתיימת בשים שלום.
אומרת הגמרא מסרת ברכות,
היו תנאים אמוראים שהוסיפו תפילות אישיות מעצמם אחרי שים שלום.
מלא דוגמאות הגמרא מביאה,
אנחנו קיבלנו את אלוקי ניצול לשונים מרע. זו התפילה, אבל היו נוסחים אחרים,
שכל תנא ואמורא יתפעל מעצמו כדי שהתפילה תהיה,
לפעמים התפילה קבועה,
אתה צריך לחדש משהו, אז כל תנא אמורא הוסיף מעצמו.
אז רבי אלכסנדרי, מה הוסיף?
מקום מספר 9. ורבי אלכסנדרי, בתר במצאלה, אחרי שסיים תפילת 18, שים שלום, אמר, אחי,
ריבון העולמים,
גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך. ברוך השם, כל היושבים פה רוצים לעשות רצון השם. לצערנו, לא כל העולם רוצה לעשות רצון השם. אבל כל מי שיושב פה רוצה לעשות רצון השם.
ומי מעכב? מה הקושי?
שעור שבייסה.
כמו שהשעור מטפיח את הלחם, מה זה שעור?
איך מכינים לחם?
אופים, אופים, אופים, אופים. איך הוא מטפיח?
המשמרים. אבל פעם לקחו שעור, מה זה שעור?
בצק, היו מחמיצים אותו.
היה נהיה כזה חמוץ, כזה כמה זמן בשמש, לא יודע, כמה ימים, לא יודע.
שמים אותו בתוך הבצק,
טופח, טופח, טופח, טופח. אז כאילו דבר יצר הרע.
הוא מטפיח אותנו.
מטפיח אותנו גאווה.
יצרים רעים כאלה ואחרים.
שעור שבעשה זה יציר הרע,
ושעבוד מלכויות הגויים שולטים עלינו. קשה ללמוד תורה היום, ברוך השם, גויים לא שולטים עלינו.
לכן, קל ללמוד תורה.
הדור שלנו, מלא לומדי תורה יש.
לא היה הרבה דורות בעם ישראל עם כל כך הרבה לימוד תורה.
יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם,
ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם.
חברים יקרים,
מה האינדיקציה של האדם?
כמה באמת הרצון שלו מכוון לרצון האלוקי?
אומר הרב קוק, על ידי התפילה.
דברים נפלאים, מקום מספר 10. והנה התפילה.
היא בדיקה גדולה לאדם.
אם הוא מתאר נפשו באמת כרצון יוצרו יתברך,
ואם הוא קרוב לעשות רצונו כרצון קונו.
התפילה של האדם, רואים לפי המהירות,
לפי הדיבור, לפי הלב, לפי הרגל. תפילה זה המדד של האדם, כמה הרצון שלו קרוב לרצון השם.
על כן מאוד חייב האדם להיזהר שלא יימשך אחר רצון עצמו בהנאות הגוף
ממאכל ומשתה קו החומר דברים יותר חמורים,
כי יוטבע בו טבע חומרי.
עד שלא ירגיש בעצמו שהדברים האמיתיים, הקדושים, חסרים לו. מעניין אותו אוכל, מעניין אותו תאוות, לא מעניין אותו השתוקקות להשם.
ודאי ככל שאדם יותר קשור, למה חומר עולם הרוח יורד.
ואם כן יאבד תפילתו, שהיא כלל גדול בעבודה על שלושה דברים, העולם עומד אחד על העבודה, למדנו את זה תפילה.
כי כיוון שמתנחם במה שיש לו לאכול ולשובב וכאלה,
אבל אם יש לו דירה,
יש לו שניצל,
יש לו מסעדות,
יש לו טיולים, כל מיני, הוא מתנחם בזה, הוא שמח.
לא יצייר בהתפללו בשבח עלינו לשבח.
התפילה הזאת, לצערנו הרב, כל כך נפלאה נמצאת בסוף.
אנשים ממהרים, בתפילה, אל נשבח, לא כולם נשארים.
תפילה נפלאה מתיקנותה
יהושע בן נון.
אחד מהפסוקים זה רחב, אשתו,
לא הרבה יודעים.
רכה וזונה התחתנה עם יהושע בן נון,
מסכת מגילה.
יצאו מהם נביאים וכוהנים.
יחזקאל, ירמיהו נראה לי, לא זוכרת כל הגמרא, מביאה שמונה שיצאו מרכה ויהושע.
כי הרבה אנשים, אני לא רוצה חוזרת בתשובה, לא רוצה גיורת.
יהושע בן מתחתן עם גיורת, לא סתם גיורת.
המקצועה שלה לא היה כל כך, כן?
ותראה מה יצאו ממנה.
שמונה גדולי עולם יצאו מרחב יהושע.
ואחד הפסוקים בתפילה של אושע חיבר, זה רחב.
לא זוכר את הפסוקים.
כי ה' בשמיים עמה, כי שמענו ועל הארץ מתחת. הוא הכניס את זה, הכניס את זה.
ואז אומר הרב קוק, לא יצייר בהתפללו בשבח עלינו לשבח,
שיתוקן עולם במלכות שעדיין זה לא מה... הוא אומר את זה מהשפה ולחוץ.
שתתקן עולם במלכות שדאי, והאלילים יכרתו, והרשעים יפנו אליו יתברך זה. למה? כי מה יזיקו האלילים לאשר עיניו וליבו למלות קורסו מעדנים? הוא חושב על שוארמה, הוא חושב על סטייקים, מילקי, פפסי, פיצה.
מה זה הוא חושב? מה, מטריד אותו לתקן עולם במלכות שדאי?
ארוך הצהריים מחכה, ארוך הצהריים, כבר, ארוך הצהריים, הוא כבר רץ ממהר זה, הוא לא מעניין אותו.
לכן אומר הרב, התפילה זה אינדיקציה של האדם כמה הוא קרוב לרצון השם.
על כן,
התחזק האדם, צריך קיצור, כל עבודת המידות צריכה חיזוק.
ויראה עצה לנפשו, שנדע ונשכיל מהו יתברך דורש מאיתנו,
ומהו הישר והטוב ללכת בדרכיו.
מצאתי תפילה, מצאתי, אני מכיר אותה, תפילה נפלאה,
שזוכים, כן?
כן, זה עדת תימן, זוכה להגיד אותה לפני ברכות השחר. תראו איזה תפילה נפלאה,
כמה היא,
כל השיעור היא מסכמת יפה.
כמה לעשות רצוננו כרצוננו השם.
שמה השם קולי בשיחי,
כשאני מדבר,
בהתעטף לפניך רוחי ונשמתי,
ותיפול נא תחינתנו לפניך,
ותשמע צעקתנו ממעונך. זה מתוך התקלל, תפילה עתיקת יומין.
ותהיה תפילתנו רצויה לפניך כקטורת סמין, עכשיו שימו לב, יהי רצון,
יש שיר כזה?
מה?
כן?
אני לא מכיר.
יהי רצון מלפניך,
השם אלוהי ואלוהי אבותיי, שימו לב,
לתאר מערכה רעיוני, תתאר את המחשבות שלי,
ולכונן, תסדר את מהן, את הפה,
את הפה ותחסכני מזדונות ותנקני משגיונות ותמחולי עכשיו ותהיה עם לבבי בעת מחשבי כשאני חושב השם כשאני אחשוב מחשבות טובות שרצוני לדבר ולחשוב יהיה כרצונך
ואם פי בעת עטיפי בדיבור השם שהדיבור יהיה רק דיבורים של קדושה שהרצון של הפה שלי יהיה הרצון שלך
ועם ידי בעת מעבדי, כשאני עובד בעבודה שכולה לשם שמיים, ועם רגלי, כשאני רץ, אני רץ לדברים טובים ולא לשטויות, דוד המלך.
איך הפסוק?
אשיבה דרכי,
אני אסוח את הפסוק לגמרי, שהוא אומר, אני מוצא את עצמי דוד המלך רץ לבית המדרש כל הזמן.
הוא רצה לטייל,
פתאום הוא רואה בבית המדרש.
הרגליים שלו מובילות אותו, אמרו דוד זכה,
אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיה. זה מדרגה גבוהה, דוד המלך, הרצון. לכן תהילים, כל תהילים זה רגש ורצון, כל תהילים נעים זמירות ישראל, כי דוד הגיע למדרגות הגבוהות האלה.
ואם רגלי בעת הילוכי השם תהיה עם הרגליים לדברים טובים,
ואל אומל לפניך דבר שלא כרצונך, וגער בשטן ואל יבילני,
וביצר הרע ואל יכשילי, ואיר פניך אליים,
ותתמאודך עליי וקבל תחינתי.
ורצה והשתחווייתי ועוזרני על דבר כבוד שמך וכונני.
בזאת אדע כי עשית עמדי חסן.
חפצת אבי ותצנן לפניך ולפניך. שימו לב,
יהיו לרצון עם רפי והגיון ליבי לפניך השם צור. וזה למדתי בשיעור לפני הרבה שנים מהרב סטבסקי.
מה זה יהיו לרצון עם רפי?
זה מסיים את שמונה עשרה פעמיים. שים שלום, ואחר כך אלוקן יצור, יהיו לרצון עם רפי.
מה זה יהיו לרצון?
הרבה דברים אנחנו אומרים בחיים.
כמה אנחנו מיישמים, מפנימים. התנאים, הוא היה אומר, הוא ואמירה היו ביחד.
אמירה זו יצרה מציאות. ברור שאמר, אנחנו אומרים, ברור שוויה עולם השם,
ויהי אור,
במקום אור.
אנחנו אומרים הרבה דברים, אבל כמה זה?
סוף שמונה עשרה, אומרים לה השם.
אמרתי לך הרבה דברים.
ביקשתי פרנסה, גאולה,
שיבחתי אותך,
הודיתי לך.
כמה זה אמיתי.
יהיו לרצון עם רפי. כל מה שאמרתי שיהפך לרצון, כמו שהריב"ן נחמן היה אומר, להפוך את התורות לתפילות.
לחיות את מה שאני אומר. יהיו לרצון עם רפי והגיון ליבי, כשהאדם מגיע למדרגה הזאת,
השם צורי, בורא לו צורה חדשה,
וגועלי. זו הגאולה האמיתית.
שנזכה בעת השם,
את השיעור הזה,
להפנים, לחיות אותו וכולי,
לכולם אין את זה.
