לציבור הצופים היקר,
השלום והברכה.
אנחנו בפינת התלמוד הירושלמי שמחוברת לפרשת השבוע, והפעם אנחנו בפרשת יתרו.
בסוף הפרשה אנחנו קוראים: "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערבתך עליו".
הכהן שעולה על המזבח,
הוא צריך לפסוע כמעה-כמעה,
פסיעה-פסיעה עקב בצד גודל,
ולא לעלות בפסיעות רחבות, עצם זה שעולים בפסיעות רחבות,
אז בסופו של דבר גורם לגלות בשר ערווה,
דבר שהוא מאוד מאוד לא אתי.
בכלל, אנחנו רואים פה מהיסוד הזה,
שכפי הכהן, הכהן שהולך עקב בצד גודל,
מזכיר לנו בכלל את הנושא של ההתקדמות,
את המודל של הגאולה של התלמוד הירושלמי, כך גאולתם של ישראל קיימה קיימה,
אנחנו במהלך קדימה ולאט לאט יש סבלנות,
לא ממהרים לשום מקום,
המגמה היא קדימה.
וזה מעניין שישנה מחלוקת
בתלמוד הירושלמי,
איך אדם צריך לעמוד בתפילה.
האם אדם צריך לעמוד בתפילה כמו מלאכים ורגליהם רגל ישרה?
וזאת גם הדעה היחידה שכתובה בבבלי.
דעה נוספת אומרת
שאדם צריך
לעמוד, אמנם עם רדיים צמודות, אבל עם מגמה קדימה, עקב בצד גודל, כמו שאמרנו,
כמו כהנים.
וכנראה שההלכה של הירושלמי כמו כהנים,
שכן המאמר הזה מוצמד למאמר המפורסם, כך גאולתם של ישראל קימה קימה.
כנראה שההסבר הוא שיש פה מחלוקת מהי תפילה, האם התפילה זה רק
בקשת צרכים, כלומר אדם הוא פסיבי ומבקש מהקדוש ברוך הוא שתן לו את צרכיו,
או בעצם תפילה תפקידה לעורר את האדם,
לחזק את המוטיבציה שלו,
אדם זה אדם במגמה של התקדמות.
וזה כמו כהנים שכל עניינם מגמתם של התקדמות
בעבודת השם.
על כל פנים, הנושא הזה שלפעמים,
מתוך זה שעושים צעדים גדולים מדי,
אז מתגלית הערווה, דבר לא נכון,
זה בעצם מסר מרכזי ביהדות
שיש דברים שהם קודמים לצדדים הדתיים.
לפעמים אדם נתפס לצדדים הדתיים כך שהוא מזלזל בצדדים אחרים.
למשל,
יש את הסיפור המפורסם על הכהנים שרצו כדי לזכות בפיס,
ואחד תקע סכין בלבו של חברו והרגו.
ללמדך
שחמורה תורת כלים יותר משפיכות דמים, כן? בגלל שהאבא של אותו הרוג הוציא את הסכין ואמר עדיין לא נטמאה הסכין.
בכלל אנחנו רואים עוד גם בנושא הזה, למשל בנושא שמירת הבריאות והנפש.
שמירת הבריאות והנפש מסופר
על חז"ל שרו על שתיית משקים מגולים,
ומדובר על ערב יום כיפור,
שאדם אחד ראה יהודי שופך את היין שלו, שואל אותו למה אתה שופך את היין?
הוא אמר הוא היה מגולה,
אז הוא אמר עזוב אנחנו עכשיו לפני ערב יום כיפור, אני עכשיו בעזרת השם אני אתפלל תפילה,
תפילה כל כך טובה ביום כיפור שהקדוש ברוך הוא רטרואקטיבית כבר סולח לי ולא נורא,
גם אם אני אעבור על האיסור הזה.
ומה קרה בפועל? בפועל הוא מת
בגלל שדבר ראשון,
דבר ראשון צריכים לשמור על הבריאות. לפני שאתה נעשה רוחני, מתדבק בקדוש ברוך הוא, תפילה מכל הלב,
צריך לשמור על הבריאות.
אותו רעיון גם מסופר שם בתלמוד הירושלמי, אותו רעיון גם בקשר לשמיעת הבריאות,
מסופר,
כן, גם על אחד שהיה שקוע בתפילה,
והוא שכח והוא לא התייחס לבת שלו שביקשה לשתות מים ביום הכיפורים
והבת מתה.
כן, עד שאנחנו מתעסקים כל כך בדברים רוחניים, צריכים לדאוג לדברים הפשוטים האלה. וב' הייתה תקנה לפני תפילת מוסף שכל אחד חייב לדאוג להאכיל את ילדיו.
והדבר האחרון שאנחנו אומרים שצריך להיות דרגות ויש דרגות קודמות לצד הרוחני,
הצד הרוחני וזה סיפור מעניין על הנושא של תפילין
התלמוד הירושלמי אומר שלמה לא נהגו להניח תפילין הרי לכאורה צריכים להניח תפילין כל היום
התשובה היא מפני הרמאים מעשה אחד מעשה אחד שרצה להפקיד כסף ראה מישהו עם תפילין מעוטר בתפילין אמר נפקיד אצלו את הכסף
אחרי שהוא בא לבקש את הכסף בחזרה אמר לאותו אחד לא היו דברים מעולם
ולכן גזרו שלא יניחו תפילין כל היום.
הרעיון, חז"ל, רצים לומר שיש אנשים,
הכוונה, המסר פה של המאמר הזה שאתה אל תתעטר בתפילין, תתעטר את עצמך צדיק גדול לפני שאתה השתפרת
בצדדים הבסיסיים והיסודיים המוסריים של בן אדם לחברו.
רק אחרי שהאדם אימץ את הצדדים האלה של בן אדם לחברו, הצדדים הפשוטים,
נאמנות, ישרות,
אז הוא יכול לעלות קדימה לדרגות כוחניות גבוהות.
חזקו ויאמץ לבבכם כל המכלים.
