טוב,
שלום לכולם,
שיהיה בשורות טובות, אנחנו בספר צו וזירוז, ואנחנו בפסקה ל"ב,
והנושא פה שצריך לעבוד את השם
בכל כוחו.
הרבה יותר יקל לו לאדם ללמוד שנים כמות בהתמדה,
אף להסתגף בכל כוחו, מאשר לעבוד את השם יום אחד
באחיות טובה ואמיתית גם לפי השגתו.
הרבה יותר קל לו לאדם ללמוד שנים כמות בהתמדה,
אף להסתגף בכל כוחו, מאשר לעבוד את השם יום אחד באיכות טובה ואמיתית,
גם לפי השגתו.
זאת אומרת, יש...
בן אדם יותר קשה לו ללמוד את כל הש"ס, אומרים?
אתה ראית אותו?
טוב.
יותר קשה לתקן מידה אחת מאשר ללמוד את כל הש"ס, בסדר?
הגאון מווינה מספר שבהתחלה הוא אמר שהוא רוצה לשנות את כל העולם וכולי,
ואז הוא אמר, טוב, אני אנסה לעשות את כל העיר שלי.
בסופו של דבר,
הוא התמקד ואמר, אני אנסה לתקן את כל משפחתי, ואז הוא הסתגר בחדר אחד, ושם בהחלט שהוא מתקן את העולם, בסדר?
דרך זה שהוא מתקן בעצם את עצמו.
אז בואו תפתחו רגע בעמוד שנ"ט,
ממש לקראת סוף הספר,
יש פה עוד ספרים,
שנ"ט, אתם מדפדפים עד הסוף.
יאללה, אני קורא עוד פעם.
הרבה יותר יקל לו לאדם ללמוד שנים כמות בהתמדה,
אף להסתגף בכל כוחו,
מאשר לעבוד את השם יום אחד באיכות טובה ואמיתית גם לפי השגתו.
זאת אומרת,
יותר קל לבן אדם להתמיד וללמוד מלא מלא מלא גמרא,
או משהו כזה,
מאשר יום אחד כמו שצריך
כאילו לעבוד את השם,
מבחינת התיקון המידות שלו, נכון? אנחנו מבינים שלתקן מידה זה לתקן הרגל,
נכון?
כתוב, של נעליך מעל רגליך,
של נעליך מעל הרגליך,
בסדר?
אם בן אדם מורגל בדבר מסוים,
אז זה מאוד מאוד קשה להשתחרר מזה, במיוחד אם אתה כבר בן אדם יותר מבוגר,
נכון?
כשאנחנו צעירים, אז אומרים, כחומר ביד היוצר.
כלומר, הבן אדם,
או כחיצים ביד גיבור, כי הם בני הנעורים. מתי שבן אדם הוא צעיר,
אז יחסית קל לו לשנות דפוסי חשיבה ודפוסי התנהלות, אבל כאשר הוא מבוגר,
זה הרבה הרבה יותר מסובך, בסדר?
אז מה הוא אומר כאן?
אף להסתגב בכל כוחו, מאשר לעבוד את השם יום אחד באיכות טובה ואמיתית, גם לפי השגתו.
פסקה ל"ב.
ומען ומה כל עבודתנו, אף ליום אחד עבודה,
הטובה גם להשגתנו,
כל כך קשה לנו להגיע.
אבל אל נתייאש,
וידינו לא נרפה,
כי העבודה היא עבודתנו, ויגיעתנו היא תשוקתנו,
מטרת חיינו, ואותן לאל הקדוש נקדיש.
הוא אומר,
גם אם זה מאוד מאוד מסובך,
וגם אם בן אדם יותר קל לו ללמוד מאשר להתעסק
באישיות שלו, כן, כשאני עכשיו חופר בתוך האישיות שלי,
אז אני כאילו נכנס למקומות שאני לא תמיד מגיע אליהם.
אבל אם אני מחליט עכשיו בכל זאת לעשות מעשה,
ולהיכנס קצת יותר פנימה, ולשנות כל מיני הרגלים שלי, זה הרבה הרבה יותר מסובך והרבה יותר מורכב.
בסדר?
שמה סליחה?
טובה ואמיתית גם לפי השגתו, כלומר, כן, בפסקה הראשונה?
ומה אנו ומה כל אבותינו אף ליום אחד עבודה הטובה גם להשגתנו,
גם שהוא כאילו דבר שהוא בר השגה,
כלומר איזה דפוס של התנהלות שהיא יחסית קלה,
כן, יותר קל לנו, גם את זה אנחנו בקושי עושים, בסדר? אז לקחת הרגל שהוא מגונה,
הרגלים לא טובים, זה בכלל קשה לנו לעשות, בסדר?
בואו, קח לך אולי ספר,
תן לי, טוב?
יפה מאוד.
אני ברשותכם מדלג כבר לפסקה ל"ג, ל"ג,
גל עיניי והביט הנפלאות בגבותיך. כן, כן.
אנחנו מתעסקים עם הספר הזה כבר הרבה זמן.
אמרנו שהאדמו"ר מפיאסטנה זה אדמו"ר שהיה חי בשואה
והוא נרצח שם,
ואחרי זה ברבות הימים גילו את הכתבים שלו בתוך כדים,
חיילים אמריקאים, ואז הם הביאו איזה חייל יהודי, אמרו, רגע, מה זה, זה נראה לנו עברית.
גילו שבעצם לכתבים יש איזה מכנה משותף, שזה כל מיני קונטריסים כאלה, כל מיני קבצים,
וורד,
קבצים שבעצם האדמו"ר מפיאסטנה כתב בשואה.
ושלחו את זה לארץ ישראל,
לאח שלו שקראו לו האדמו"ר החלוץ,
הוא היה גר בפרדוסחנה,
דור פרדוסחנה,
הם פשוט לקחו את הספרים שלו וקיבצו אותם לכדי ספרים בהדרכה פסיכולוגית נקרא לזה, בסדר? הדרכה נפשית.
כמו טניה?
אז יש פה את הצווי זיוז, בסדר?
יש לו ספר הכשרת האברכים,
חובת התלמידים,
אש קודש,
בני מחשבה טובה וגם את זה, בסדר?
כן, זה היה אברהם, ואיתו ובזמנו, ואיתו ובזמנו,
בסדר?
אז בואו נראה, אנחנו למדנו פה כבר, כמו שאתה רואה, זה 30 פסקאות פחות או יותר,
אנחנו בפסקה ל"ג.
למה זה משתומם אנו מדעותיו של השוטה וממחשבות המשוגע לאמור?
איך אפשר לדעות כל כך הופכות מן השכל להימצא במוח אדם, נכון?
בואו נסכם שלכל אחד מאיתנו יש שריטה.
בן אדם בא, אומר, טוב, המחשבות שלי הן לגיטימיות,
אבל המחשבות של הבן אדם השני, מה פתאום, איך הוא יכול לחשוב כזה דבר?
אז מה הוא מציע?
עד שאתה עכשיו כאילו מסתכל עליו ומשתומם על הדעה המעוותת שלו,
בוא תסתכל רגע על עצמך,
ותראה שגם אתה,
יש לי כל מיני מחשבות שבעיני אנשים אחרים עלולות להיתפס כילדותיות, בסדר?
אני קורא עוד פעם, למה זה נשתומם אנו מדעותיו של השוטה וממחשבות?
אנחנו בכיתת אמונה, אתה מוזמן, מוזמן לכיתת אמונה.
למה זה נשתומם אנו מדעותיו של השוטה וממחשבות המשוגע לאמור?
איך אפשר לדעות כל כך הופכיות מן השכל להימצא במוח אדם,
יהיה מי שיהיה אפילו שוטה ומשוגע,
ולא נשתומם ממחשבותינו אנו?
אתה מבין מה קורה?
אתה עכשיו מסתכל על מישהו ואתה אומר,
בוא'נה איזה הרגל שטותי יש לו?
מה, הוא לא יכול להתגבר על זה?
הוא לא יכול לקום בבוקר.
הוא לא יכול, מה, מה זה? הרי הוא אריה, הוא כאילו כובש כל כך הרבה חלקים בהתנהלות שלו. מה, מה זה הדבר הקטן הזה? מבחינתי, לקום בבוקר זה פינאץ.
לעומת זאת, לך יש ארגן מגונה אחר,
שמבחינתך הוא הר בלתי עביר,
ולבן אדם ההוא הוא משנש את זה מימין.
אתם מבינים?
כאילו, לכל אחד מאיתנו יש איזושהי נקודת תיקון,
שאצלך היא נראית מאוד מאוד קשה,
ולאחר היא נראית מאוד מאוד קלה. ולהפך,
לך היא מאוד מאוד קלה,
ולאחר היא מאוד מאוד קשה, בסדר?
ולא נשתמם ממחשבותינו אנו,
אשר אין בהן כל כך מתנגדות, אף הופכיות מן השכל,
לא פחות מאלו של השוטה והמשוגע, ברור?
לכל אחד מאיתנו יש איזושהי נקודת תיקון,
ובדרך כלל המקום שאנחנו הכי מתקשים בו,
זה המקום שאנחנו הכי הרבה צריכים לעבוד עליו, בסדר?
נכון? מכירים את זה?
יש לכל אחד מאיתנו איזו נקודה שהוא מרגיש שהוא צריך לעבוד עליה?
יש לך, אחי?
יפה מאוד, דאטה,
או שכבר גמרת את כל העבודה?
ברוך השם יש מה לעבוד.
כי לכל איש מידה כפולה אחת או רבות.
לזה אהבה רעה ולזה כעס, כן, יש בן אדם אחד שהכעס מנהל אותו, והוא לא יכול להבין, כאילו,
מה יש לך מה אתה כועס כל היום?
והשני הוא אדם, אני יודע מה,
חלוש כזה, שכאילו אולי הוא לא כועס, אבל מצד שני הוא מאוד מאוד,
כל דבר, כל פעם שיש לו התמודדות,
הוא נשבר ממנה.
לזה התפארות, כן, אחת שחצן,
כאילו כל אחד מאיתנו יש מידה אחרת שהיא מקולקלת.
וכל אחד,
בעניין השייך למידתו הנפולה,
מחשבות כל כך שטותיות.
נגיד בן אדם אחד שהוא רודף כבוד,
אם תסתכלו רגע מהצד,
מהצד, על בן אדם שהוא רודף כבוד,
אתה יכול להשתגע.
כמה אנרגיות הוא משקיע בשביל שיכבדו אותו.
נכון, אנשים לפעמים כאילו יוצאים מדעתם.
השנאה והקנאה והכבוד ממש מוציאים את האדם מן העולם. בן אדם כאילו יכול לעשות שטויות
רק כדי שיכבדו אותו.
אתה מסתכל על הצד, תגיד, אתה נורמלי.
אתה לא שם לב שאתה ממש ליצן, כאילו?
אתה לא שם לב שאתה משקיע כל כך הרבה בדבר שהוא כל כך פעוט?
כן, כן, עד שאתה מדבר עליי, שאתה כועס מכל מיני שטויות.
תסתכל על איך זה מנהל אותך.
כן, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה,
וכל הכועס מאבד את כל חוכמתו,
ורבי נחמן אומר שכל הכועס מאבד את כל כספו.
כן?
אז מה יש לו?
למה הדבר שקטן בעיניי גדול בעיניך, וגדול בעיניי קטן בעיניך?
וגדול בעיניך קטן בעיניי?
כי כל אחד יש לו נקודת תיקון אחרת.
בסדר?
מתנגדות אפופיות מן השכל, צסות וצומחות בו,
עד שרק השותה מבטן
והמשוגע מלידה מוכשר להן.
והוא האיש המתפאר לבעל היגיון בריא.
והמתרכז על כל דבר מתנגד להיגיון, את שטויות מחשבותם אינו מכיר ואת שיגעונם חושב, כן?
אתה כאילו מסתכל מהצד, אתה לא מאמין, אבל אנחנו,
כל אחד מאיתנו,
יש לזה אותה גברת בשינוי אדרת, בסדר?
אני, אתה שרוד בנקודה מסוימת, ונראה לי דבר מגוחך.
ואני שרוד בעניין אחר, שבעיני הוא נראה מגוחך, בסדר?
זה מה שמראה
שמראש אין מה להשוות, חברים.
אין מה להשוות.
לכל אחד מאיתנו יש את המסלול שלו,
ואת העניין שלו, ואת דרך ההתקדמות שלו.
אני יכול לשמוע ממך כל מיני עצות,
אבל אני לא יכול לעשות העתק הדבק.
או!
אני לא יכול לעשות העתק הדבק.
כל אחד מאיתנו, יש לו את התיקון שלו.
כך ספר מותק.
אנחנו בעמוד ש"ס.
למשל,
הנפגם בהתפארות נפילה,
בסדר?
הנפגם בהתפארות נפילה, כלומר, שהוא כל היום בן אדם עף על עצמו,
בסדר? הוא גאוותן.
בכל דבר אשר יעשה וידבר,
יש שמחשבת התפארות אחת או רבות בו תעלה לאמור,
איזה חוכמה דיברתי,
ודבר יפה עשיתי,
ואיך יפארני זולתי,
וזה על זה אספר,
וכולם יעללו אותי,
כי כן, קודם כל הוא מתעסק עם זה.
ואף אם לא בפני אנשים זולתו דיבר ועשה,
יש ומתפאר בליבו לעצמו על נפעל חוכמתו. כן, יכול להיות שאין אנשים שהוא יכול כאילו לספר להם עד כמה שהוא בן אדם מוצלח,
אז הוא יושב עם עצמו ואומר, וואו, בוא'נה, פשש, אני מטורף.
חבל שלא כולם מכירים את היכולות שלי.
בסדר?
יושב בחדר ועף על עצמו.
אשר באמת
גם אבק וגם ריח חוכמה אין בהם.
כן, האמת, האמת, האמת, שהוא סתם בלון הפרוח, אין בו שום דבר.
אתם רואים אותי, נכון?
לא טוב ולא יפה, אני בעמוד ש"ס, רואים?
באמצע.
ויש שעות בערות ביום, יש בזה גם טיפשות.
ואיפה הגיונו הבריא להתפאר בשטותים שחכמות הם?
ואיך זה חשכה דעתו להרוג לו עוד מחשבות פאר,
שזה אל זה יספר בדברים שאין מה לספר?
מפני שמשוגע הוא לאותו דבר.
חכם הוא בשאר דבריו, כן?
יכול להיות אותו בן אדם
שבתחומים אחרים הוא ממש מתוקן.
אבל בתחום הזה, כאילו,
זה ממש שורט אותו, הנושא הזה.
ובמידתו הנפילה הבאה, ובמידתו הנפילה הבאה הוא כן,
אתה מאוד חכם בדברים אחרים,
אבל בנושא הזה של התאווה הזאת,
או ההרגל המגונה הזה,
אתה נחשב טיפש,
רחילה.
מה, מה?
כאילו, אי אפשר, הוא לא יכול לשלוט בזה.
אתה מכיר את זה?
נגיד בן אדם אומר, רבנו, אני אגיד לך את האמת, אני, קשה לי להתרכז.
כן? נגיד שיש בן אדם כזה, אתה אומר,
מה הסיפור שלך?
אוכל, יש.
ספרים, יש. מזגן, יש.
רבנים, יש. נו, מה נשאר לך? עכשיו תלמד.
כן, אבל זה מאוד מאוד קשה לי.
אחרי זה, אותו נער,
שאומרים עליו שהוא מתקשה בדבר הזה, ניגש לרבן שלומד,
או ניגש לאיזה חבר אחר, אומר לו,
מה יש לך? על מה אתה כועס?
הוא אומר, טוב, זה הצד שמנהל אותי,
זה הצד שמנהל אותך.
מספרים שהרבים,
שהיו באים כאילו להתנות את הכאב.
בא בן אדם,
אומר הרב, אני חייב לספר לך איזה משהו אישי.
נכנס להלישקש שלום,
ולא יוצא אחרי שעה.
כל החבר'ה בתור אחרי זה אומר, מה נהיה? דופקים בדלת. הוא אומר, רבנו, תצא החוץ, הוא אומר, מחכים ב...
אחרי שההוא יצא,
אז ניגשים לרב ואומרים, תגיד, מה היה הסיפור, מה?
היה לו כזה דבר בובסטי בשביל לגעות?
אז הוא אומר, חבר'ה, אתם צריכים להבין,
גם כמטאפורה, כאילו, גם כמו הצגה וגם באופן אמיתי.
הוא סיפר לי סיפור.
קודם כל הייתי צריך להיכנס לנעליים שלו,
כדי להבין איך זה כל כך מנהל אותו.
אז אני פשטתי את בגדיי, לצורך העניין,
ולבשתי את בגדיו.
אחרי זה פשטתי את בגדיו,
לבשתי את בגדיי בחזרה, ונתתי לו את בגדיו שלו בחזרה אליו. אתם מבינים?
אפילו כמטאפורה, זאת אומרת,
אני, כדי להבין אותך,
אני צריך באמת, באמת, באמת להיכנס לראש שלך,
ולהבין את הקשיים שלך,
או מה עבר עליך,
או מה גורם לך להתנהג בצורות מסוימות.
כן, אם אני לא יודע מה עבר על בן אדם,
אני עלול להיות שיפוטי.
אני אגיד, מה הסיפור שלך? לא הבנתי, מה? שב, תלמד, מה העניין שלך?
רבנו, אתה יודע מה אני עברתי עד שהגעתי לפה.
אתה יודע ש-12 שנה לא ישבתי דקה אחת על הכיסא.
אני לא... קשה לי בקרוא וכתוב.
אני דיסלקתי ודיסקלקולציה ודיסאינפורמציה. קיצור,
יש לי את כל הקלות, כאילו.
מה?
במכון בן אדם באופן... למה? מה קרה?
הוא מתגבר.
מתגבר.
בסדר?
אבל זה קשה.
זה לא קל.
ולכן אי אפשר להיות שיפוטי כלפי אף אחד.
יפה מאוד.
אז רק אני מסיים פה את החלק הראשון.
"מפני שמשוגע הוא לאותו דבר,
חכם ומשאר דבריו,
כך הוא במידת ההתפארות, וכזה גם משאר מידות נפולות, לזה עולות במחשבות שטויות על אהבה רעב". אבל זה כעס ושנאה.
אני עכשיו בפסקה השלישית. רואים אותי? ומה העצה?
כן.
מה?
לא הבנתי.
אהבה לדברים לא טובים, לדברים שליליים.
בסדר?
טוב, מה עושים?
ומה העצה לאיש כזה המבקש תרופה?
יש פה בן אדם שהתאוות שלו או המחשבות שלו
או ההרגלים המגונים שלו מנהלים אותו.
מה הוא אמור לעשות עם הדבר הזה, עם אותה נקודת
חולשה שיש לו?
ומה העצה לאיש כזה המבקש תרופה? אתם רואים אותי חברים?
רואים?
פסקה שלישית, רואים בעמוד ש״ס.
ומה העצה?
אתה רואה את צדיק?
ומה העצה לאיש כזה המבקש תרופה?
תרופה מוחלטת שכל מחשבה לא טובה ולא תתגרה במוחו של אדם,
אינה, אין כזה דבר שבן אדם אומר,
טוב,
נגמרו לי האתגרים,
נגמרו לי הבעיות. אז מה כן?
העצה להחליש על כל פנים את שיגעונן ולמעט את כמות פעמים הרעותן במחשבתנו.
נגיד לצורך העניין,
אני רגיל שעשר פעמים ביום תוקפת אותי מידת הכעס.
מה לעשות? להגיד, טוב, מהיום והלאה,
תשע פעמים,
או שמונה פעמים, אתם מבינים?
להגיד, להתחיל לבטל את הכל, אני בן אדם שיש לו איזה חולשה מסוימת,
להגיד, גמרנו, אני את הסיפור הזה סוגר בבוידם,
בבת אחת, זה לא קורה. אז הוא אומר, אתה יודע מה?
תרד במינון.
במקום לכעוס עשרה פעמים, תכעס עשר פעמים,
תכעס רק פעמיים,
תכעס רק תשע,
תכעס רק שמונה.
במקום להגיד, אני, קשה לי להתרכז,
אז אל תיכנס לכל השיעורים, תיכנס לשתיים.
תתעלה על עצמך.
לא מבקשים ממך לבטל את כל הקושי הזה בבת אחת, אלא בהדרגה.
יש סיפור יפה,
סיפור אמיתי, שפעם אחת איזה בחוץ'יק אחד,
שהוא היה רגיל לעשן כל השבוע כמו שצריך, והוא מגיע שבת, הופה,
מה הוא היה עושה?
קשה.
אז אומר לו הרב, אתה יודע מה, כמה סיגרות יש בזה קופסה?
אני חושב שיש 20, לא?
חזק וברור.
30 היום?
טוב.
קיצור, בסיגריות של פעם היה 20. אומרת, אתה יודע מה?
תעשו עם 19 סיגריות.
טוב, ההוא בא, נכנסה שבת,
ואשתו הדליקה את הנרות, הם היו מסורתיים.
הוא היה בבית כנסת, אבל חודשה לסיגריות הייתה לו.
אז הוא בא לבית כנסת,
הוא היה רגיל תמיד, בדיוק, בכניסת השבת,
האישה מדליקה את הנרות,
הוא מדליק את הסיגריות, כל אחד מדליק משהו אחר.
אז הוא אומר, טוב,
היום אני לא מדליק,
לא מדליק סיגריה בכניסת השבת.
מגיע לה בכנסת,
אומר לו, הגביים,
פששש,
רבוי שמה העניינים, אולי הייתי החזן.
אומרת, טוב,
בקיצור נהיה החזן, מתפלל וזה,
חוזר, אומר לאשתו, את יודעת מה?
הייתי חזמה בכנסת.
אני אומרת לו, יפה מאוד, ואתה לא עישנת לפני כן סיגריה, נכון? הוא אומר לו, כן, ודאי שלא.
עכשיו בוא נעשה קידוש. עושים קידוש, הוא אומר, אה, נעשיתי קידוש, מה, נשעשי סיגריה?
לא מתאים.
וכן, אז זה דרך כל השבת, כאילו,
אחרי זה בבוקר הוא הלך עוד פעם לבית כנסת.
ועוד פעם, זה לא ראוי שאני אעשן סיגריה,
אה, אני יודע, סעודה שנייה, סעודה שלישית. קיצור, עבר שבת שלמה,
פתאום הוא מוצא את עצמו שהוא לא עישן אפילו על סיגריה אחת.
בגלל שבסך הכל אמרו לו, במקום 20, תעשן 19. אם היו אומרים לו, אל תעשן בכלל, הוא היה נשבר.
בגלל שאמרו לו, קח איזה אתגר, שהוא קצת
מאתגר אותך, ויותר ישים,
אז הוא יצליח ליישם את זה ולא להשין סיגריה בכלל.
אותו דבר אני אומר לכל אחד מאיתנו עם הסריטה שלו.
יש לך איזו סריטה מסוימת, אתה אומר, טוב, אני עכשיו מהיום והלאה מקבל על עצמי שאני אעשה את הדבר הזה.
לא גומר אותו לגמרי, כי זה עצת היצר.
כי היצר יגיד לך, אחי, אתה לא תגמור את זה לגמרי, אז בואו, אל תתחיל.
נכון, כבר דיברנו על זה כמה פעמים,
שהפרפקציוניזם,
כן, לעשות דבר או מאה אחוז או כלום,
זה הדבר הכי קשה.
כאילו, יש בן אדם אומרים, לא, אני לא עושה שום דבר, אז הוא אומר, בחיים אני לא אצליח.
הוא אומר, אתה יודע מה, תעשה עשר אחוז פחות.
תהיה פחות משועבד לתאווה הזאת.
יפה, אז זה מה שהוא הציע.
שאלנו מה העצה? העצה להחליש על כל פנים את שיגעונם,
ולמעט את כמות הפעמים הוראותם במחשבתנו.
היא ריבוי ההבטה
להרבות היבט על כל מחשבה המתרחשת בקרבנו.
מה זה עושה לי?
על מה זה מפצה אותי?
יש לי איזו תאווה מסוימת.
על מה זה יושב, בסדר?
וכיותר על אלו מידותינו הנפילות, ואם תשע פעמים גם בהבטתנו זאת תתעכם, ונטעה לומר שיפותי מחשבתינו וחכמותינו.
הפעם העשירית נראה ישר, כי שטותי.
אם אני כל פעם אתבונן,
אז יכול להיות שהרבה פעמים אני לא יעמיק חקר, ואז אני אגיד, טוב, שטויות,
אין בזה שום בעיה במה שאני עושה, בפעם העשירית,
וואלה, אני אצליח להבין מה הבעייתיות במה שאני עושה, ועל מה זה יושב.
גם על זה דיברנו כמה פעמים, שאמרנו שכל תאווה
חומרית שיש לנו,
היא יושבת על איזשהו צורך רוחני.
אתם מכירים את החבר'ה שאוהבים מאוד מאוד מתוק?
אז הוא רואה שהם צריכים חום ואהבה.
מי לא צריך חום ואהבה? היה לי חבר שהיה שותה כוס תה עם חמש כפות סוכר.
בלי לערבב, אבל...
כן, אתה שותה הרבה?
פשש. שלוש כפיות?
וואו, בן פורת יוסף.
אתה צריך חום ואהבה?
בראש, בעזרת השם, בעיתו בזמנו,
שתזכה לכלה כמידותיך.
אמן.
בסדר?
אז יפה.
אז הוא אומר, אתה מתבונן קודם כל.
ברגע שאתה מתבונן, יכול להיות שתשע פעמים לא תצליח להתבונן ולחדור ולהבין על מה זה יושב.
פעם אחת יכול להיות שאתה... בוא'נה,
אולי אני צריך כאילו לתקן איזשהו משהו מסוים, ממילא אני לא אצטרך את הדבר האחר,
בסדר?
אני אתן לכם דוגמה.
נתתי את הדוגמה הזאת לפני כמה חודשים,
אבל תשמעו דוגמה יפה מהתורה.
משה רבנו בקברות התאווה,
עם ישראל אומר, אהבה לנו בשר,
וואלה, נשבר לנו מהסלב ומהמן,
רוצים בשר, רוצים על האש.
טוב, הולך משה רבנו לקדוש ברוך הוא אומר לו, קדוש,
החבר'ה רוצים בשר.
אז מה הקדוש ברוך הוא אומר לו?
שתי עצות.
עצה אחת אומר לו, אספה לי 70 זקנים,
תאסוף לי 70 זקנים.
טוב, מה אני אעשה איתם? מה, אני מגלגל אותם? מה אני אעשה איתם?
איך זה עונה לשאלה? הם רוצים בשר.
ואם זה לא יעזור,
תיתן להם בשר, תעשה להם על האש,
עד שיצא להם מהאף והאוזניים.
אז רגע, מה מהסיפור?
אומר לו בעצם הקדוש ברוך הוא,
לא הבנת את הפואנטה, משה רבנו, אתה יודע למה הם רוצים בשר?
רש"י כותב, כי הם רצו להתאבות תאווה.
הם לא רצו לחיות כמו מלאכים שבאורח נס מקבלים מן וסלב מן השמיים ובאר מרים עולה לקראתם,
והם עם התאוות אהבה.
דבר שני,
אתה יודע למה הם עם התאוות אהבה?
כי הם צריכים מישהו שידבר אליהם.
יש להם חוסר רוחני,
והוא מתלבש בצורך גשמי.
כמו שהנביא אומר, לא רעב ללחם
ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי השם.
ברור?
מתי אני משמין?
מתי שאני משועמם,
נכון?
הולך בחופש, ויהי בנשוא הארון, תה-תה-תה-תה, הופה,
פותח את הארון, נשנושים,
אה, זה, קרמבויים, ביסלים,
אה, זה, תביא עוד מנה, תביא עוד שווארמה, נכון?
אבל אם בן אדם יש לו מלאות רוחנית,
אז גם יש לו מלאות גשמית, הוא לא צריך את זה.
בעצם אומר לו הקדוש ברוך הוא, אתה יודע, התשובה הראשונה
הייתה יותר חזקה מהשנייה.
אני אמרתי לך, מתי הם רצו בשר? אמרתי לך, תאסוף 70 זקנים.
אם היית אוסף 70 זקנים שיודעים לנסול מסילות
לליבותיהם של האנשים ולהסביר להם ולחבב עליהם את התורה ולחבב עליהם את המצוות,
פתאום הייתה להם מלאות רוחנית,
ממילא הם לא היו צריכים מלאות גשמית.
פשטייסט?
יוצא שהסיר,
שזה הבקשת הבשר,
המכסה שלו זה 70 הזקנים.
אם לא יעזרו שבעים זקנים, אז תביא להם גם בשר.
אבל בדרך כלל,
בן אדם הוא בעיקר, בעיקר,
אנחנו גם מכירים את זה מעצמנו, נכון? אם יש משהו שהוא ממלא אותנו,
מספק אותנו, כן?
פתאום אנחנו לא שמים לב שאנחנו רעבים או צמאים, נכון?
בא בן אדם, לא יודע מה עכשיו, חדור מוטיבציה.
הוא נכנס לעזה עם מאג לגמור את כל הערבים,
בסדר? ולהוציא את כל החטופים.
אז יש לו עכשיו,
הוא באטרף כזה, נכון?
יש משהו שממלא אותו.
כל הדברים החומריים הם זניחים בעיניו, הם לא, הוא לא שם לב שהוא רעב,
צמא, עייף,
בסדר?
כן, אתה נכנס לתפילה הזאת, אתה אומר, וואלה, מצידי לתשומות דמיים.
בסדר?
יפה מאוד.
כן.
מה, איש בן אדם?
נגיד.
מה זה אומר על שירות צעיד?
חכים לתפילה?
גם הוא, קודם כל הוא אומר לעצמו, אני, הרי מה הוא הציע פה?
בוא,
נקח נגיד
עשר פעמים.
אני אומר לעצמי, אני לא מסוגל לקום בבוקר,
במקום שישה ימים או חמישה ימים שאני לא מצליח לקום בבוקר,
בואו נאתגר את עצמנו פעם אחת לקום בכל מקרה.
זה אחד.
דבר שני שהוא יחביא פה במילים,
הוא אומר, בוא תתבונן על ההפסד.
על ההפסד, על מה זה יושב, כאילו, לא רק על ההפסד הקרוב, כאילו, על מה זה,
כאילו,
למה אתה כל כך זקוק לזה?
מה זה בא, מה זה משלים אצלך?
כן.
אז אם אני בעזרת השם אתמלא ברוחניות באופן אמיתי,
הולך, כן?
אז אני פתאום אגלה שאני צריך פחות לישון.
נכון, גם על זה דיברנו באחד השיעורים פעם, דיברנו
שאדם ישן כדי לחלום.
ולכן הנערים, ברוך השם, ישנים כמו שצריך, נכון?
אתה יכול לראות בן אדם כדור שינה, היה לי תלמיד ישן כמו אריה, בספארי.
27 שעות!
סגר שעון.
אומרים, פעמיים.
איך אפשר 27 שעות? אתה כבר נהיה חור במיטה, אתה כבר מעלה עשן, כאילו,
יש לך פצעי לחץ.
מה זה?
כי זה סוג של בריחה.
סוג של בריחה.
אם בן אדם יש לו מליאות רוחנית,
הוא לא זקוק לדבר הזה.
אז בעצם, יש פה שתי עצות שהוא הציע לנו.
כשאתה רואה שיש לך איזה אובססיה,
משהו מוגזם בחיים,
אתה ישן באופן חריג,
אתה קונה קניות באופן חריג, אתה נמשך אחרי זה תאווה באופן חריג,
תעשה שני דברים.
אחד, תוריד את המינונים מ-20 ל-19, נכון?
אז זה כבר כאילו יעד שאתה יכול לכבוש אותו לאט ואחרי זה לכבוש עוד יעד ועוד יעד. דבר שני, תתבונן.
תתבונן, איזה הפסד יש לך מהדבר הזה, בסדר?
מינונים,
הורדת מעוננים והתבוננות פנימית.
זה בעצם שתי העצות שאמרנו פה. בסדר, ברור?
ואף אם תשע פעמים גם הבטתנו זה תיתקם,
וניתן לומר שיפות אל מחשבותינו וחוכמות,
בפעם עשירית נראה ישר כשטותי ונתבעל על שיגעונה.
ואיך מצאה המקום ברוחנו?
חוכמתנו מעל כיסא כבודה תרד אז, ודעתנו בפנינו נתבזה,
לא אומנה בהם, נחליט לומר ועל אשרה במבטא ונפתוח.
ושתיהם, ההבטה
וחילול כבוד הדעת, אתם רואים פסקה אחרונה?
אם אתה תיקח את שתי האצות האלה,
גם תגיד, וואלה, איזה שטות,
וגם תמעט את הפעמים, את הנפילות האלו, נחוצות לנו.
כי כל עוד מחשבתו נכבדה בעיני האיש,
אם אני חושב שאני מי יודע מה,
אז אני לא מבין מה התקלה במה שאני עושה.
לא נראה לי בעייתי בכלל.
ולפניה יכרה, הבטוטו לא תועילו,
כיוון שבלבבו יתברך לומר מחשבתי ישרה ודעתי אמיתית,
ולא יתאמץ להביט עליהם עם הבטה הגיונית אמיתית. שים לב, מה זה עושה לך?
ואם אחת, שתיים ושלוש ממבערות שיגעונו יתבהל,
ובלבבו למחשבתו יבוז,
אז בהבטה הגיונית אמיתית כבר יביט,
ומבחינה אמיתית היא תבחננה ויקננה. כלומר,
אם אני מתחיל להיות בן אדם כזה ששם לב
לדברים לא טובים שאני עושה,
ולא מספר לעצמי סיפורים,
אני מתחיל להיות בן אדם שמתגבר,
נכון?
יש מה שנקרא היתרה דרבי יוחנן. מה זה היתרה דרבי יוחנן?
כיוון ששנה בה נעשתה לו כהיתר.
בא בן אדם, טוב, הוא יודע שמשהו אסור
או לא תקין.
עושה את זה,
לא קורה כלום.
עושה את זה עוד פעם,
גם לא קורה שום דבר. הוא אומר, טוב, אם ככה,
כנראה שהדבר הזה מותר, בסדר?
אני יודע מה, בן אדם בא,
אומר, חס וחלילה, הוא גונב ממישהו.
כן, נמצא בחדר ולא מבקש רשות, לא יודע, להשתמש בשמפו או במשהו
שהוא חשוב לבן אדם השני.
זה נכון שאתם חיים פה כמו קומונה והכל ביחד וזה,
בכלל ישראל,
אבל נגיד בן אדם, יש לו שמפו מיוחד,
שמפו פולטן, לא יודע מה זה,
hand and shoulders או איך שקוראים לזה, בסדר?
משהו אורגני, משהו שעושה שלא תהיה נשירה בשיער, טוב?
בקיצור, פעם ראשונה בא למקלחת הציבורית,
רואה את השמפו היוקרתי,
הוא אומר, טוב, לא נורא, פעם אחת, מה קרה?
פעם שנייה, לא נורא. פעם שלישית הוא כבר לא, אין לו נגיפות מצפון. הוא אומר, בוא נקנה.
תפי,
זה לא בסדר.
תעצור רגע.
תתבונן.
מה זה הדבר הזה? ככה ראוי להתנהג?
מה, דווקא בגלל שאנחנו חברים,
דווקא בגלל שאנחנו חברים באיזה סוג של קומונה כזאת,
אני לא אתיר לעצמי לקחת דבר שהוא לא שלי, בסדר?
בקיצור,
להביט,
להתבונן, לעשות פאוזה,
כן, לעשות איזו הפסקה כזאתי,
להתבונן כביכול על עצמי מבחוץ,
והדבר הזה עצמו יכול לעזור לי שלא ליפול בכל מיני הרגלים מגונים.
אז אמרנו, למדנו היום שני דברים.
דבר ראשון,
לכל אחד מאיתנו יש סריטה.
דבר שבעיניי, בעינייך נראה גמדי, בעיניי הוא ענק.
כל כך קשה לי איתו,
ויכול להיות שהפוך.
לך הוא דבר קטן,
ולי הוא גדול, הוא דבר גדול שלך, בעיניי קטן. זה עניין אחד.
לא נתעסק בהשוואתיות, לכל אחד יש את השריטה שלו.
אחרי כל הסיפור הזה, טוב, איך אני מתמודד עם השריטות האלה?
אמרנו, הורדת מינונים והבטה.
להתבונן פנימה, מה זה עושה לי?
לאן זה מביא אותי?
אם אנחנו נפעל עם שני הכלים הללו,
בעזרת השם נעשה וכאן נצליח.
ברוכים תהיו בשבוע הבא,
פסקה ל"ד בעזרת השם.
