טוב, שלום וברכה לכולם.
אנחנו נלמד היום מתוך פרשת שבוע, פרשת משפטים,
על החשיבות של המשפט בישראל ושל דייני ישראל.
זה נקרא השיעור הדן את דיננו. בסדר? זה השם
של השיעור.
אז אני אשאל אתכם שאלה, למה
נקראים בתורה דייני ישראל בשם המשותף
אלוהים.
כמו, איפה אנחנו רואים את זה בפרשה?
כתוב,
פרשת עבד נרצע, כתוב, והגישו אדוניו
אל האלוהים, נכון?
ושם, מה זה שם הכוונה?
דייני בית הדין, בסדר?
אדון של העבד מגיש אותו לדיינים, והם רוצעים את אוזנו.
למה לקרוא להם בשם הזה? אי אפשר, חסר שמות, כן? אי אפשר להמציא לזה מילה חדשה, נכון? למה?
זה לא סתם שם, נכון?
זה אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא.
אלא שיש פה סוד מאוד עמוק,
ואנחנו נדבר עליו כל השיעור בעצם,
או רוב השיעור.
הרמב"ן הוא מבאר את הרז הזה, את הסוד הזה.
הוא אומר שהשם הזה,
הוא בא לרמז שהאלוהים,
הוא יהיה עם הדיינים בדבר המשפט.
ולכן הם נקראים ככה, כלומר,
הוא יצדיק והוא ירשיע.
לא הדיינים,
אלא דרכם מתלבש דבר השם.
וזה שנאמר, עד האלוהים יבוא דבר שניהם,
אשר ירשיעון אלוהים ישלם שניים לרעהו.
זה גם מהפרשה.
וכן אמר משה, כי המשפט לאלוהים הוא.
נמצא כי הקדוש ברוך הוא הדן דרך הדיינים.
אלוהים ניצב בעדת אל, בקרב אלוהים ישפוט.
בסדר?
אז הפסוק הזה,
אז השם הראשון הוא על הקדוש ברוך הוא, נכון?
אלוקים ניצב בעדת כאל,
בקרב אלוהים ישפוט.
למה את השם השני קראתי בלי קוף?
ואת הראשון אמרתי אלוקים?
כי השם השני הוא לא ביחס לקדוש ברוך הוא של הדיינים.
אנחנו לא נכנה את הדיינים וכולי,
אלא להם דווקא צריך לקרוא ככה. לכן,
אז כלומר, בקרב הדת
כאל אלוקים ישפוט.
זאת אומרת, מיהו השופט באמת?
יפה מאוד. לכן הם נקראים ככה.
וזה דבר שצריך לעכל אותו, את הפצצה הזאת שהורדנו עכשיו.
בגלל שמעלת המשפט בישראל היא כל כך עליונה, היא כל כך נשגבת,
וכתוב שבשעה שהדיין יושב ודן באמת,
כביכול, חז"ל אומרים,
או רמב"ן אומר, סליחה, מניח הקדוש ברוך הוא שמי השמיים
ומשרה שכינתו בצידו.
ככה כותב הרמב"ן,
דברים כאלה עליונים.
כלומר, בית דין של מטה הוא נעשה למעשה מכוון
כנגד בית דין של מעלה.
רבי מאיר אומר, ואלה המשפטים, מתחילת הפרשה,
נתן הקב"ה משפט לזקני ישראל,
כשם שסנהדרין יושבת במרום, במרום לפני האלוהים.
כלומר, מה שאנחנו מכירים, פמליה של מעלה, בית דין של מעלה,
בית דין של מעלה הוא מכוון כנגד בית דין של מטה.
ולכן הם נקראים בשם הזה. עכשיו,
תגיד, שמע, אני לא מבין את זה.
הדיין, הוא, יש לו חקירות,
יש לו דרישות, נכון?
הוא מאמץ את שכלו, הוא למד כל מיני גמרות.
בסופו של דבר הוא פוסק על פי
היכולת הניתוח שלו,
על פי הדרכת התורה כמובן, אבל בסופו של דבר יש פה הרבה שיקול
דעת של הדיין. אין לו דיין אלא מה שעיניו רואות, נכון?
חז"ל אומרים.
אז צריך להסתכל על זה ככה,
הדיין הוא עושה כל מה שביכולתו לדון דין אמת להעמיתו.
על פי החקירות, על פי הבדיקות,
הוא בודק את בעלי הדין ואת העדים ממש בצורה מדוקדקת,
בעיון מעמיק,
על פי מה שהתורה מצווה, אבל כיוון שהשם הוא שוכן בקרב הדיינים,
אז ישנה השגחה מיוחדת בכל ההתנהלות של המשפט, ואני אביא לזה תכף כמה דוגמאות.
יוצא שכאשר הדיינים הם פוסקים את הדין,
אז נעשה אותו הדין ממש לחלק מהתורה.
והוא בכלל, ודברך המלכנו, אמת וקיים לעד.
ככה כותב
האזמור מסלונים, כן, בעל הנתיבות שלום,
שפסק בבית המשפט, זו ההדרכה האלוהית, זה הציווי. זה ממש נהיה
ככה הוא כותב,
חלק מהתורה.
זה התפשטות התורה שבעל פה, גילוי של התורה שבעל פה,
המשפט. ולכן חז"ל אמרו,
כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא
במעשה בראשית.
למה, מה קרה במעשה בראשית?
השמיים הם עכשיו הופיעו בארץ, נכון? הקדוש ברוך הוא, הציווי האלוהי,
המאמר האלוהי, הוא יצר מציאות. וכשהדיין
הוא עכשיו יוצר מציאות בין ראובן לשימעון, שהם בעלי הדין, נכון?
והם באים אל הדיינים עם איזה משפט, עם איזה
משהו שריב ביניהם וכולי. הדיין פה הוא יוצר מציאות חדשה,
אבל שהיא מכוונת לשמיים,
שהיא על פי הדיבור האלוהי.
עם הבחירה החופשית שלו, הכול.
כאילו האמת שלו, על פי מה שהוא רואה,
כאילו הוא מנסה להבין את זה בעצם.
זהו, אז אנחנו תכף נראה.
זו שאלה מאוד טובה. זה ברור, אמרתי, שהוא מאמץ את שכלו,
שיש לו בחירה חופשית,
שהוא צריך ללמוד את הסוגיה היטב,
שצריך לחקור ולדרוש ולעשות כל מאמץ. אבל בסופו של דבר,
בסופו של דבר, בגלל שהשם הוא שוכן בקרבם,
אז יש השגחה מיוחדת בכל ההתנהלות של המשפט.
אפילו, אנחנו נראה תכף, אם הם טועים.
אפילו אז
יש פה השגחה.
בסדר? תכף אנחנו נראה.
בסדר?
אז זה, עכשיו, איפה אנחנו רואים את זה?
אתן לכם דוגמה חריפה, בסדר? ממש חריפה.
אם ניקח את הדין של עדים זוממים, בסדר?
עדים זוממים, אתם יודעים מה זה עדים זוממים? אני אסביר. נגיד, באו זוג עדים,
כת עדים,
ועם העדים על פלוני שהוא גנב כסף, בסדר?
עכשיו,
במידה, ובאה כת אחרת של עדים, ואומרת,
מה אתם מדברים?
ביום שלישי בשבע בערב, שאתם טוענים שהוא גנב כסף,
אתם,
ואתם ראיתם אותו בחיפה, כן?
אתם בכלל הייתם איתנו בתל אביב, בסדר?
כלומר, הם מזימים אותם. הם אומרים, הטענה שלכם,
לא הייתם לא באותו מקום באותה שעה, או לא הייתם באותו מקום בזמן הזה, או
לא הייתם שם, בסדר? הם מזימים, הם הופכים את העדות שלהם
למוזמת.
בעצם,
עכשיו, מה קורה עם הכת הזאת
של עדים מזימים?
היא צריכה עכשיו, כתוב, ועשית לו כאשר
זמם לעשות לאחיו.
הם רצו להגיד שפלוני, שראובן, הוא גנב
50,000 שקל,
עכשיו הם צריכים להוציא מכיסם 50,000 שקל,
לכת הראשונה.
זה נקרא
עדים זוממים, בסדר?
ועשית לו כאשר זמם, לעשות להכין.
כל עדות שאי אפשר להזימה איננה עדות.
כלומר, כל עדות היא, כשאדם בא להעיד בבית דין,
הוא לוקח את הריזיקה שמישהו יכול להזים אותו,
בסדר?
אבל מישהו גם יכול להזים את הכת השנייה.
זאת אומרת, אם הכת השנייה עכשיו, באו שני עדים ואומרים,
אתם טוענים שהכת הראשונה הייתה איתכם בחיפה,
אתם הייתם איתנו בבאר שבע באותו יום, בסדר?
אז אני חושב שהכת השנייה היא מוזדמת,
ואז היא צריכה לשלם,
כי הרי היא זממה שהכת הראשונה תשלם 50,000 שקל,
מבינים?
אז כל עדות שאיננה, אי אפשר להזימה איננה עדות. זאת אומרת, זה חלק מהסיכון שהעד הוא מעיד,
אבל כדי שאם אדם בא להעיד עדות שאיננה אמיתית, שיחשוב פעמיים.
זה עד כדי כך שאפילו אם כת זממה,
להגיד ראובן רצח את שמעון, בסדר? ועל פי העדות הזאת, או ראובן עבד עבודה זרה, בסדר?
על פי העדות הזאת אנחנו אמורים לסקול אותו, כן? או להמית אותו בחרב,
נכון? אם הוא רצח או אם הוא עבד עבודה זרה.
אז מה עושים לכת הזאת שהזימו אותה?
אומרים, איפה אתם רואים שהוא עבד עבודה זרה?
אתם לא הייתם בכלל ביום רביעי ב...
ב... אני יודע מה, בסדר?
בחיפה, כן? איפה שהוא עבד עבודה זרה. אתם הייתם במקום אחר. או שאתם הייתם בחיפה, אבל הייתם...
או ש...
קיצור, מזינים אותם על המקום או על השעה, בסדר?
אז אם הם תכננו להרוג אותו,
על פי השקר שלהם,
אז הורגים את העדים עד כדי כך, בסדר?
באותה...
המתה שהם רצו להמית את העד.
ועשית לו כאשר זמם לעשות לאחיו.
זה הנקודה פה.
אוקיי, עכשיו, אחרי שהבנו את זה,
הרמב"ן פה הוא מסביר עיקרון
מאוד מאוד עמוק,
ממש ממש עמוק, שהוא מחדד בעצם בצורה מאוד חריפה
את הקדושה של המשפטים ושל הדיינים בישראל,
שהולכים על פי תורת השם. כתוב, ודרשו השופטים היטב,
והנה עד שקר, העד שקר,
ענה באחיו,
ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וכולי.
זה הפרשת דים זוממים, זה מספר דברים י"ט.
אז כמו שהסברתי לכם, את דים זוממים הם נענשים בדיוק באותו עונש,
שניסו שיבוא על הנידון, נכון?
עכשיו,
אבל אם הם כבר העידו,
ונגיד הם העידו על פלוני שהוא עבד עבודה זרה, בסדר?
ועל פי העדות הזו,
עמתנו אותו,
בית דין המיתו אותו, בסדר? הרגו אותו.
ואז התגלה שהם היו זוממים.
באה כת אחרת,
באה אנשים, אמרו, מה הם העידו? למה הרגו אותו?
כי הם אומרים שהוא היה,
ראו אותו עובד עבודה זרה בשעה פלונית, במקום פלונית?
הם בכלל לא היו שם.
אחרי זה באה הכת, אבל כבר הרגנו אותו,
אתם מבינים?
בית דין הרגו אותו, אז
מה עושים עם הכת הזאת לדעתכם? בוא תגידו לי מה אתם אומרים. מה?
הורגים אותם. מה אתה אומר?
מה?
לא הורגים אותם.
תשובה: לא הורגים אותם.
למה לא הורגים אותם?
הרי
לא שהם ניסו שיהרגו אותו, נכון?
הרגו אותו בפועל, נכון?
יד העדים תהיה בו בראשונה.
הם אלה אפילו שדחפו אותו מבית הסקילה לצורך העניין.
בית הסקילה זה בניין גבוה, שתי קומות, שם זורקים את הנסקל, בסדר?
רק אם הוא לא מת, אז מורידים לו איזה אבן על הלב.
אף פעם לא ישתמשו בה.
אבן הסקילה, בסדר?
זה הגמרא בסנהדרין. בכל אופן, אז מה עושים?
אז אם כן, אם נתגלה שהם זוממים, הם לא נהרגים.
למה?
כתוב ועשיתם לו כאשר זמם.
אז אומרת הגמרא, כאשר זמם ולא כאשר עשה, אם זה כבר נעשה,
אתה לא הורג אותם.
מה אתה שומע, אני לא מבין את הסברה פה, זה ממש לא מובן, נכון?
נכון, יוסף?
אז מה הקטע?
מה העניין? זה אחי, זה קל וחומר לכאורה, נכון?
זה ברור שצריך להרוג אותם, אני לא מבין את הסברה.
מה הסברה פה?
אלא שזה גזירת הכתוב.
אז זה גזירת הכתוב.
והסברה שלנו היא כלום
ביחס לגזירת הכתובה. אבל גזירת הכתובה הזאת היא פלא גדול, נכון?
למה היא פלא גדול?
בגלל שבסברה השכלית שלנו, אחרי שהם הטו את הדיינים,
ובית דין הרגו אותו,
אז עוד יותר צריך להרוג אותם, נכון? על אחת כמה וכמה.
אבל בדיוק זה הנקודה שהיא באה לחדד
באופן אולי הכי חריף את הקדושה של המשפט בישראל,
שאנחנו לא שייכים
לערכאות הגויים ולסברות השכל.
איך הגויים דנים?
הם לא דנים על פי ציווי אלוהי,
כי אלה אין ציווי אלוהי, הם לא קיבלו את כל המסכתות האלה של חושן מישפה, נכון?
סטנדרין ובבא קמא, בבא בתרא, אה, בבא מציע, בבא קמא, אה, בבא בתרא,
מכות, שבועות, הם לא שם, הם לא למדו.
אנחנו, יש לנו הדרכה אלוהית לכל דיני המשפט בישראל.
אבל הגויים לא. אז איך הם דנים? הם דנים על פי הסברת השכל. מה נראה לשופט?
מה האג'נדה היום של השופט? נכון? היום זה מאוד מוטה.
והמשפט ידוע שהוא מאוד נגוע, כן? אם השופט הוא פוסט-מודרניסט,
אז הוא ייגע בדין הזה בצורה אחרת מאשר שופט שהוא מודרני, נכון?
אם השופט הזה הוא שמרני,
אז יהיה משפט אחר משופט שהוא פלורליסט כזה,
נכון? שהוא ליברלי.
ואם הוא שמאלני, זה יהיה משפט אחר מאשר אם הוא ימני.
יוצא שזה סברות השכל מוטות אג'נדה, מוטות השקפת עולם.
כן, אז זה כבר הופך להיות בדיחה, זה לא משפט אלוהי.
זה בדיוק הפך התורה.
התורה,
היא אומרת לדיינים, אתם צריכים לשפוט על פי מה שלמדתם,
על פי מה שאני מצווה אתכם.
אתם צריכים ללמוד את הסוגיות היטב
ולראות את המשפט שבא מולכם ולראות מה הדין שהתורה אומרת,
לא מה הלב שלכם אומרים,
מה הרגש שלך אומר,
מה שטיפת מוח שעברת באקדמיה אומרת,
אלא מה,
במדעי הרוח, כן, אלא מה התורה אומרת.
זה נקי, זה בלי הפניות האלה.
ולכן,
השיקולי דעת האלה והסברות שכל שהם ממש בדויים מלב, הם שייכים למה שנקרא ערכאות גויים. אתם יודעים שאסור לנו להישפט בערכאות גויים.
יש סימנים על זה, בחושן משפט.
שאסור לאדם ישראל ללכת לערכאות הגויים. מה זה ערכאות הגויים? משפט של הגויים.
אבל תגיד פה בארץ זה שופט ישראלי, מה אתה רוצה?
לא, זה נקרא ערכאות גויים.
אפילו אומר שולחן ערוך אם השופט הוא ישראל,
אבל הוא דן בהערכאות הדעים.
כלומר, הוא משתמש במשפט של הגויים.
זה הרי לא משפט ישראלי טהור, זה לא משהו אלוהי.
זה משפט על פי סברה, נכון?
סברות השכל.
זה אסור לך.
אז באמת צריך לקבל היתר מבית דין.
כן,
כן.
אני באתי עכשיו לבית דין לתבוע מישהו, לא משנה, כן.
לתבוע איזה גוף
שהתחייב לנו ולא עשו משהו אצלכם.
הוא לא, הוא כתב לבית דין שהוא מסרב להתייצר.
לבית דין,
אמרו, אנחנו מתירים לך, נתנו לי מכתב רשמי ללכת לבית משפט.
אבל זה בדיעבד,
בסדר?
זה אסון.
בסדר? זה רק בגלל שאין להם מספיק שיניים לבית דין.
דחוף אותו. לבית משפט הוא כבר לא יוכל לסרב, בסדר?
זה בעיה.
הנה, הנה דוגמא, כן, כן, אם ראובן תובע את שמעון,
ושמעון רוצה לבוא איתו לבית דין, אז זה היה לכתחילה.
שזה מצביע לישון נהדר, ואחר כך בתי משפט.
אני אגיד לך, בתי דין בישראל יש להם סמכויות בנושאים מאוד מצומצמים.
מצמצמים אותם כל הזמן, כן.
הבתי משפט מצמצמים אותם, זה כאילו, מצמצם את ההשפעה של התורה.
בשביל זה אנחנו מעבירים את השיעור הזה.
להבין מה בין חושך לבין אור.
כל העניין של הרפורמה המשפטית הוא מהותי,
ממש מהותי. למה זה מהותי כל כך?
כי א',
דחפו לשם כל מיני שופטים שהם לגמרי מהצבע שלהם, נכון?
לגמרי מוטים פוליטית,
ודבר שני,
כאילו זה, אתה יודע, חבר מביא חבר, זה לא משהו דמוקרטי שאתה יכול להשפיע עליו.
הם מביאים את מי שהם רוצים,
אם הפרקליטות מושכים איזה מישהו, או מישהו שהיה בא לתפקיד,
בסדר?
אבל הם בודקים היטב את הדעות שלו לפני.
ואם הוא בא, באנש, באנש, באנשי שלומם, נכון?
והביאו שם איזה מישהו שנראה כמוך, איזה פעיל ימין קיצוני,
כן,
הר גבעות.
טוב, זה דבר אחד.
דבר שני,
שאמרתי שזה מאוד צבוע בצבע ברור מראש,
דבר שני, זה שהם מנהלים היום את המדינה.
זאת אומרת, בית המשפט היום,
הוא שם את עצמו אחרי ההפיכה של האקטיביזם השיפוטי, קוראים לזה, של אהרן ברק, שהיה נשיא בית המשפט לפני עשרים ומשהו שנה, עשרים וקצת,
והוא הרחיב,
כן, מעצמו את הסמכויות לאט-לאט של בית המשפט, והיום,
כשהנחת העבודה היא שהכול שפיט.
אפשר לשפוט הכול, אפשר להיכנס לכל סוגיה
ולהתערב אפילו בהחלטות הממשלה,
אפילו בהחלטות הכנסת.
זאת אומרת, בית המשפט, הוא שם את עצמו מעל ראש הממשלה.
זה דבר חמור ביותר.
מעל הממשלה, מעל ראש הממשלה.
גם היועצת המשפטית או היועץ המשפטי, זה לא משנה, כן?
הם גם כן נטלו לעצמם המון המון סמכויות, כמובן בגיבוי של מערכת המשפט והפרקליטות.
ונעשה פה דיפ סטייט, אתה יודע, אתם יודעים מה זה דיפ סטייט?
מדינת צללים, זה מושג כזה.
זה כאילו מדינה, זה נראה לך שהפתק שלך בקלפי הוא משפיע.
הוא משפיע בצורה מאוד מסוימת,
אבל בפועל מה שינהל פה את המדינה זה מערכת המשפט והשב"כ והפרקליטות. זה המצב כרגע, מדברים על זה הרבה, זה לא חידוש שלי, כן?
הרבה מדברים,
יש על זה הרבה חומר.
והשעה, מה?
לא, היום מערכת המשפט, זה עוד יותר קיצוני.
היום מערכת המשפט,
בג"ץ,
הם רואים את עצמם כמחנכים את האומה לתרבות פוסט-מודרנית.
מה שמדברים היום על פרוגרסיביות.
זאת אומרת, יש המון המון תיקים
שבית המשפט, שהוא נטה לעצמו סמכות,
הרחיב מאוד את הסמכות,
והם בעצם מוליכים פה את השינוי
ומשנים את פני המדינה,
והם קובעים סטטוסים חדשים. היו כל מיני נושאים
שהם קראו להם סטטוס קוו. כלומר, אל תיגע בזה,
תעזוב את זה. כל מיני יחסי דתיים חילוניים,
כל מיני מוסד המשפחה,
כל מיני דברים שהם קשורים אל הצבא.
פתאום בא בית המשפט ומתערב בהם.
כלומר, הם מגדירים בהרבה משפטים מחדש את מוסד המשפחה.
למשל, האם זוג חד-מיני יכול לאמץ ילד?
בית המשפט פסק בזה, אתה מבין?
האם פונדקאות
מותרת לזוג חד-מיני?
אז זה כבר אתה מקדים מחדש.
האם אם חד-הורית יכולה
לעבור
טיפולי הפריה?
אתה מקדים מחדש את מוצד המשפחה.
וזה לא שהם נבחרו לזה.
או למשל, יש בג"ץ מפורסם, בג"ץ קציר.
מה זה בג"ץ קציר?
הוא קובע שערבי יכול לגור בכל יישוב יהודי.
ביישוב קציר, זה היה סביב קציר,
זה נקרא בגז קציר.
יוצא שזה בעצם סיום של המפעל הציוני.
כי באמת הם מיישמים את זה דה פקטו, מה שנקרא ערבים, והם יכולים כאילו להתיישב, אין כזה דבר יותר יישוב יהודי בארץ.
אין כזה דבר התיישבות יהודית.
אתה הקמת יישוב, יבואו לפה עכשיו משפחה של בדואים ויביאו
גם את כל החמולה שלהם, ואתה לא יכול לעשות כלום עם זה.
אין יותר, אתה מבין?
זה פוסט-ציונות.
כל ההגדרה של מה מוגדר משפחה, אתה מבין? זה חקיקות, אתה מבין?
כאילו, מה מגדיר משפחה? מבחינת החוק, מבחינת ההתייחסות, מבחינת
בית דפוס, הוא סרב להדפיס חומר של ארגון להט"ב כזה, הוא סירב.
הוא אדם דתי, לא רוצה את זה.
אז הוא נתבע, נדמה לי, על 200 אלף שקל.
בג"ץ. יהיה כאילו בית המשפט.
אתה מבין? אתה קובע פה מדיניות. מדיניות כבר. אתה מתעדף את הערבים היום על פני היהודים.
בהרבה, הם קוראים לזה אפליה מתקנת.
זה אפליה מתקנת.
תסתכל היום,
50% מהסטודנטים לרפואה זה ערבים בערך,
ואין להם בגרות כמו שלך.
אם אתה תרצה להתקבל לרפואה, לא יודע אם תתקבל, אתה תתקבל.
לא בטוח, נכון?
אבל הם עם בגרות כמו שלך, שאתה לא תתקבל, הם כן יתקבלו.
אתה מבין מה אני אומר?
כי אפליה מתקנת.
הם מורידים להם את הרף.
וחן על זה הדרך, זה רק ממשיך, כן? זה בתביעות של רפורמים, כן?
מחייבים את העירייה להקים בית כנסת רפורמי גם.
בגץ הוא שינה את הסטטוס קוו. הוא אמר, כן, אתם חייבים.
עד שלא תקנו בית כנסת רפורמי, אנחנו...
אז אין תקציבים לבניית אף בתי כנסת בעיר.
כל מיני דוגמאות לזה, אינסוף דוגמאות,
פתאום חודרת רוח פוסט-מודרנית, רוח פרוגרסיבית.
יוצא שכל מיני ערכים של זכויות הפרט,
הם קודמים אפילו לביטחון המדינה,
אתה מבין?
אז היה בג"ץ כזה שפסק שלא,
שלא הורסים את בית המחבל.
למה?
כי אמנם הוא רצח,
אבל המשפחה שלו באותו זמן לא ידעה והיא ישנה.
זה היה בג"ץ כזה של
אחד שהיה,
פרצתי את השם שלו, היועץ המזוז,
מזוז, שופט מזוז, והיה היועץ המשפטי לממשלה. ככה הוא פסק.
אז לא הורסים את הבית. מה שמה אשתו, והילדים, זקנים, צדיקים.
אתם מבינים? זה נקרא,
כי אתה פוסק לו על פי הדרכה אלוהית,
אין לך קריטריון אלוהי לאמת ולא קריטריון אלוהי למוסר,
אז הופך להיות
סברות השכל והשפעה מעוותת,
השפעה של תרבות זרה,
של ערכים נפולים,
של וזה רק נהיה,
על זה הצעקה הגדולה של הרפורמה המשפטית,
אבל אני חושב שהרפורמה המשפטית זה בכלל לא מספיק.
אלא מה שצריך להיות פה מצד האמת
זה הקמה של סנהדרין ולהעיף את כל המוסד הזה
של בית המשפט.
כי עם ישראל, הוא צריך לשפוט על פי התורה,
נכון? קיבלנו לפני 3,300 שנה הדרכה אלוהית,
קצת יותר,
ועל פי זה אנחנו צריכים לנהל את סדרי המדינה וסדרי הנזיקין וסדרי המשפט,
כן, לא כל דבר, כל נושא,
ולא על פי סברות השכל, זה בדיוק רוח יוון של חנוכה, נכון?
שאיתה אנחנו נלחמים, וממנה אנחנו כל כך סובלים.
האם השכל הוא יקבע, או השם יתברך הוא יקבע?
כן, התורה, ההדרכה האלוהית.
האם אתה מגשש באפלה מלמטה למעלה,
מחפש את האמת,
מחפש את החוקיות,
מחפש את
מה שנראה לך, כן, את התיאוריה שלך,
או שאתה
מיישר את החיים על פי ההדרכה שהיא מלמעלה למטה,
על פי הנבואה.
זה בדיוק העניין פה, בסדר?
יוצא שאם אתה תכניס עוד שופט שמרן ועוד שופט שמרן,
אני חושב שזה יכול ליצור קצת שינוי לטובה, כן?
לסבול קצת פחות, אולי, לפעמים, נכון?
אבל את כל הבעיה ודאי לא פתרת.
פתרת 0.01% ממנה.
מהשורש רקוב.
וכל מערכת המשפט פה היא כפרנית ובעייתית.
הרב ציודה אמר את זה,
שיש, מדינת ישראל היא קודש,
אבל יש בה גם חילול השם, שזה נקרא בית המשפט, וגם משרד החינוך.
הייתה לו ביקורת מאוד חריפה על משרד החינוך,
שמכניסים תכנים שהם לא מתאימים לילדי ישראל,
לא לרוח ישראל,
בסדר? עד היום, אגב.
אז נחזור לענייננו. אז יוצא
שלפי, אני חוזר לזה שאמרנו שבעדים זוממים,
אם הם אומת הנידון על פי העדים הזוממים,
ואז באו כת עדים שאמרו שהכת הראשונה הייתה, היא הייתה
עדים זוממים, נכון?
אז לא הורגים אותם, את הכת הראשונה.
למה? כי עשית לא כאשר זמם ולא כאשר עשה.
אז אמרנו שבסברת השכל,
זה ממש פלא הדבר הזה, נכון?
אלא זה בדיוק הנקודה,
משם התרחבנו קצת, אבל אני חוזר עכשיו להנקודה.
מה הנקודה פה?
שבאמת, סברת השכל ושיקולי דעת בדויים מלאם,
הם שייכים להרכאות הגויים.
מה זה הרחבתי פה עוד על ההרכאות הגויים היום בארץ?
שזה סבל לא נוראי,
נוראי, אנחנו מתפללים על זה.
אשיבה שופטינו כבראשונה
כבתחילה ויועצינו כבתחילה, נכון?
מה זה יועצינו?
יועצי המלכות, הכוונה, היועצת המשפטית, נכון?
כי זה, "והסר ממנו יגון והנחה", כי זה ממש יגון והנחה
שהמדינה מתנהלת באופן הזה על פי השכל,
על פי ההשפעה הגויית.
זה נקרא הכרעות גויים.
וזה מעלים את השכינה מהמשפט,
זה ממש לא שייך לישראל.
בגלל שדייני ישראל, כמו שכבר ראינו מקודם,
הם דנים בסדרי משפט אלוהיים שניתנו בסיני,
כמו שעשרת הדיברות ניתנו בסיני.
ועכשיו, אז מה תגיד?
בכל זאת,
אם אומת המת, אז בדיני עדים זוממים,
אומר הרמב"ן, אני אקריא לכם את הלשון שלו, כתוב, נחשוב שהיה אמת
כל אשר העידו עליו הראשונים,
כי הוא בעוונו מת,
ואילו היה צדיק,
לא יעזבנו השם בידם, כמו שאמר הכתוב, השם לא יעזבנו בידו ולא ירשיינו בהישבתו.
כלומר,
עוד פעם, ואני אמשיך טיפה, אני אקריא לכם עוד. ועוד, שלא ייתן השם,
השופטים הצדיקים עומדים לפניו לשפוך דם נקי,
כי המשפט לאלוהים הוא,
ובקרב אלוהים ישפוט.
והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל,
וההבטחה שהקדוש ברוך הוא מסכים על ידם,
ועמם בדבר המשפט.
זאת אומרת, מה אומר פה הרמב"ן?
אם קרה הדבר הזה,
תראי, זה פלא עצום, זה חידוש מארץ החידושים.
אם קרה הדבר הזה,
שבא ואומת הנידון ואחר כך נתגלה שהעדים, שעל פיהם
יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו,
הם, על פיהם, הוא נהרג, אפילו על ידם,
לא הורגים אותם את העדים. כי מה אנחנו נגיד?
שזה שהוא מת, הוא היה צריך למות.
אנחנו ודאי נעניש את העדים הזוממים האלה, כן?
אבל לא נהרוג אותם.
ונאמר שהקדוש ברוך הוא לא היה נותן שהשופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי.
בסדר?
כי המשפט לאלוהים הוא.
זה משהו אדיר. אתם מבינים את היסוד פה?
היסוד פה הוא שהקדוש ברוך הוא נמצא עם הדיינים במשפט.
זה היסוד.
הוא איתם.
אפילו הוטעו והומת מישהו על פיהם,
זה היה גם בדבר השם.
זה החידוש פה.
זה החידוש מפליג ביותר.
בסדר?
השכינה שורה בקרבם,
אבל, טוב, אבל,
אז רגע,
עדיין ראוי לשאול, נכון? לא ייתכן שהדיינים הטעו?
מה אתם אומרים?
יכול לקרות שדיין טועה?
יכול להיות,
שייטעו אותו, שהוא מעצמו טעה, יכול לקרות כזה דבר.
אז הבעל שם טוב, יש לו סיפור מאוד מיוחד, הוא בירר את השאלה הזאת על פי אירוע שקרה,
שמסופר שמעשה באדם אחד שבא לדון לפני רב גדול ויצא חייו בדינו.
חייב אותו, כן?
הוא בא עם שמעון, ראובן ושמעון, היה בנאמרים,
והוא חייב את ראובן לשלם לשמעון סכום.
בסדר?
יפה.
אז אחר כך בא אליו ראובן,
זה שיצא ממנו הכסף,
והוא אמר לו, תשמע,
אני יודע בבירור שהתורה היא אמת,
ושדבר השם אמת וקיים לעד,
ואני לא מפקפק שהדין נפסק באמת על פי דין תורה,
בסדר?
ושילמתי כבר לשמעון, בסדר?
אבל אני יודע בעצמי
איך היה המעשה.
אני יודע שלא, אני לא חייב לו כסף,
יש לי פה סתירה.
זאת אומרת, אני נותן אמון בבית דין,
אני יודע שהתורה היא תורת אמת,
אני פשוט יודע שמה ששמעון תבע אותי זה לא קרה.
אתם מבינים?
אז מה אני אעשה עכשיו?
צדיק, הוא בא רק לשאול, שאלה, לא...
אז מה אמר לו הרב?
כאילו הוא אומר, אני יודע פשוט מה היה המעשה,
ושהוא לא חייב כסף לשלם לבעל דין השני,
אז איך זה מתיישב שתי העמיתות האלה ביחד?
אז אמר לו,
הרב הזה אמר לו,
תדע לך שבגלגול הקודם היית חייב
כסף לאדם הזה,
ולכן ירדת שוב לעולם הזה,
כדי שתפרע לו את החוב מן הגלגול הקודם.
והפירעון הוא יהיה דווקא באופן הזה.
שאתה תבוא לדין תורה,
ואתה באמת לא חייב לו כלום,
רק כדי לשלם את החוב הקודם,
ולכן יצא הפסק הזה על פי התורה.
התורה חייבה אותך.
למה?
אז בזה מפרשים מה שכתוב בזוהר הקדוש, על תחילת הפרשה שלנו.
כתוב, ואלה המשפטים אשר טסים לפניהם,
אומר הזוהר,
דין רזה דגלגוליה.
זה פירוש הזוהר.
אלה המשפטים, זה רזה גלגול.
לא דגלגול.
מה זה? סתום לגמרי?
לא, הבנו עכשיו.
לפעמים, אם יוצא שבית דין ככה, כמו פה,
שהוא אומר, אני יודע שאני לא חייב לו כסף.
פשוט, תעזוב, שילמתי כבר מאחורינו, אבל אני, בוא תסביר לי.
הוא אומר, אתה חייב לו מגלגול קודם.
זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא בקרב הדיינים עד כדי כך
שאפילו קרה המקרה הזה,
זה גם כן על פי התורה. כי התורה,
היא כוללת את כל החשבונות
גם של הגלגול הזה וגם של הגלגול הקודם.
אתם מבינים? משהו הרבה יותר עמוק.
לכן,
וזה גם ככה, גם אפשר להבין, חז"ל אומרים
בגמרא על הפסוק, אלה מועדי השם מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם.
לגבי קידוש החודש על פי בית דין, שאפילו היו בית דין שוגגים שהם היו סבורים.
נגיד שהחודש הוא ראוי להתעבר והם טועים, נניח, כן?
אז או שהם מזידים או מוטעים על ידי שקר, שבאו לידי שקר, אמרו להם ראינו את מולד הלבנה, והם לא ראו.
יכול לקרות כזה דבר?
ובית דין חקרו אותם וטעו,
וקידשו את החודש על פיהם.
ובאמת זה לא היה בכלל עדיין מולד הלבנה.
מה עושים במקרה כזה? מה אתם אומרים?
לפי מה שלמדנו, מה, מה, מה, מה, סותם כיוון?
מה?
שמה?
לא, העדים שיקרו.
מה שהם החליטו זה מה שיהיה.
צודק מאוד.
מה שהם החליטו זה מה שיהיה.
זאת אומרת,
אפילו שהקביעה שלהם בטעות,
אבל כיוון שהשכינה איתם,
אז למעלה לא יכולה להיות טעות.
ואפילו אם בעינינו זה נראה כמו טעות,
זה רצון העליון שדווקא ביום הזה יהיה ראש חודש.
לכן זה אמת לאמיתו.
פעלה פלאים הדבר הזה. אתם מבינים מה זה השראת שכינה בישראל?
במערכת המשפט, על הדיינים?
לכן,
על הדיינים האלה אנחנו מתפללים כל יום,
השיבה שופטינו כבראשונה והיותנו כבתחילה,
והסר מנו יגון והנחה.
אז רבי יותן איפשיץ הוא מבאר, ובזה אני אסיים,
שכוונת הברכה הזו
היא שישים על ליבו להחזרת הסנהדרין.
כן, השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה.
כי הם, הם כיסא השם, ככה הוא כותב, והם כנגד כיסא הכבוד בשבעים בתי דין של מעלה.
וכל זמן שהיו סנהדרין במקומם,
היה כבוד השם חופף על ישראל,
כמו שכתוב, ונגד זקניו, כבוד.
ולכן כתב הרמב״ם שאין בן דוד בא עד שיהיו סנהדרין חוזרים.
זה ממש
קריטי הדבר הזה, בסדר?
אז הרפורמה המשפטית היא מספיקה או לא מספיקה, מה אתם אומרים?
מה?
לא מספיק בכלל, נכון? צריך משהו הרבה יותר חריף וחריג.
מה?
צריך
סנהדרין, משהו מהשורש.
פה זה פלסטר שגם לזה יש התנגדות עצומה,
וספק אם תזוזה גדולה תהיה,
תוסיף שם עוד כמה שופטים שמרנים.
בסדר,
אבל עדיין המשפט הוא משפט ערכאות גויים.
סברות השכל, מוטה, אג'נדות, מלחמות, כוח,
כן, השפעות פוסט-מודרניות.
עדיין,
בסופו של דבר זה לא משפט אלוהי, ולא נקראים דיינים כאלה,
שופטים כאלה.
ודאי לא בשם אלוהים.
בסדר?
ואנחנו לזה מייחלים, לדיינים סמוכים,
לדיינים שהם פועלים מתוך הדרכה אלוהית, שמדברים בשם השם.
זהו, שנזכה בקרוב, בסדר?
ברוך הנהל עולם, אמן ואמן. זה היה מתוך ספר זיו הפרשה, מה שלמדנו.
זה ספר שהוצאתי על פרשת שבוע. בשורות טובות, פרסומת סמויה.
