כן, אנחנו נתחיל בעזרת השם ללמוד אורות התפילה.
ספר של הרב קוק שלא כל כך לומדים אותו יצא לאחרונה עם פירוש של הרב לונדין.
הוא די מקביל להקדמה של הרב קוק לעולת ראייה.
בעולת ראייה יש הקדמות,
כן? בספר אורות התפילה,
אז אנחנו עומדים עם הפרקי גאולה, למדנו במשך
מתחילת המלחמה למדנו פרקי מלחמה ופרקי גאולה.
עכשיו אנחנו נלמד קצת על התפילה.
אנחנו רואים שגם הדברים לא פשוטים,
לא הולכים חלק כמו שאנחנו רגילים, מלחמת ששת הימים
או יום הכיפורים.
זה מסתבך, זה מסתבך כי יש פה חריש עמוק,
חריש עמוק מאוד בתודעה הישראלית,
וצריך הרבה תפילה.
צריך הרבה
שם או שזה טוב לי? זה באופן כללי על התפילה. התפילה, גם תימנים מתפללים, מתפללים,
וגם אשכנזים מתפללים. אנחנו מדברים עכשיו בעיקר לא על ההלכות תפילה,
אלא בעיקר על המשמעות של התפילה,
הצד הנשמתי של התפילה,
כדי שאנחנו נהיה מחוברים יותר לתפילה הזאת ונשתוקק יותר לתפילה.
פה ושם יש גם ספרים שמבארים את התפילה כמובן,
כן? את הפסקאות של התפילה.
אני ממליץ, למשל, יש סידור כוונת הלב,
כן?
סידור פשוט עם...
לא משנה,
לא משנה.
יש עוד ספרים, כמובן, יותר עמוקים.
בואו נתחיל.
יש סידורים עם הקודש.
כן, יש הרבה סידורים עם הבהרות, אבל פה אנחנו מדברים בעיקר
מה זו התפילה.
לא רק מה אנחנו אומרים בתפילה,
מהי התפילה באופן עקרוני בעבודת השם,
בעבודה שלנו להיות אנשים טובים,
העבודה על הלב,
לרכך את הלב, להפוך אותו מלב של אבן ללב בשר
וכולי וכולי.
אז בואו נייחד את הלימוד הזה כהרגלנו לחיזוק עם ישראל. צריכים באמת הרבה חיזוק.
אנחנו רואים שזה חולשה בזמן האחרון,
צריך הרבה הרבה חיזוק.
נכון, אבל נכון, נכון.
אנחנו נראה, זה בא מחולשה ובשביל זה אנחנו רוצים להתחזק.
למרות שאין לנו את כל התמונה ואנחנו צריכים גם להסתכל כמה צעדים קדימה, לא רק על החווה והרגע.
איך אומרים, מי שהוא פסימיסט מסתכל על הרגע.
האופטימיסט, שהוא בעצם המאמין,
הפסימיסט הוא לא מאמין.
האופטימיסט
הוא האדם המאמין, שמאמין בטוב, יודע שהדברים הולכים לכיוון טוב.
וגם אם כרגע, בצד הקרוב, נראה דברים שהולכים לאחור,
אבל ברוך השם, הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם,
והוא יודע מה שהוא עושה, וחלק מהצעידה לאחור זה בשביל לנסות קדימה, כמו במשחק שח למשל.
כן?
אנחנו לפעמים מוסרים פיון בשביל לקחת צריח,
או אפילו רץ בשביל לקחת צריח.
אבל הכל הולך לטובה, ונייחד את הלימוד הזה, כמו שאומר, לחיזוק, חיזוק עם ישראל,
חיזוק התקווה בעם ישראל,
רפואת החיילים הפצועים והשבת החטופים,
וחיזוק חיילינו שנלחמים בגבורה,
וגם חיזוק העורף שתומך במלחמה אלו לחיזוק העורף
והמשפחות ששולחים את החיילים, אז גם
לא היה לנו את האומץ לעשות מה שעשינו גם עד עכשיו.
עד כאן
מייחדים את הלימוד שלנו לשם שמיים. זה נקרא לשם שמיים.
אז הספר הוא אורות התפילה.
את הספר הזה ערך הרב צבי נריה,
להבדיל מחלק גדול מהספרים של הרב קוק,
ערך הרב צבי יהודה.
יש גם הנזיר,
יש עוד כמה ספרים שערכו גם כן אחרים, אבל באופן כללי הספר הזה נערך על ידי הרב צבי נריה, שהוא היה גם תלמיד,
זכה להיות תלמיד של הרב קוק,
אגב, זיכרונו לברכה.
והיה גם עם הרבי נריה.
אה?
מה איתו?
כן.
נותן נדמה לי כל יום ראשון שיעור פה.
נותן פה כל יום ראשון נדמה לי שיעור.
כן?
לא יודע, יש מערכת, צריך להסתכל במערכת.
לא יודע בדיוק, אבל אני ברוך השם תלמיד של הרב אבינר,
תלמיד מובהק שלו.
כן, אני למדתי איתו, הוא נותן ביום ראשון גם שיעורים פה לפני 45 שנה.
כן?
טוב.
כן, בוא נלמד עכשיו.
שמעון.
הוא עוד נלמד עכשיו.
כן, אני ממליץ מאוד ללמוד ממנו. אני עד היום לומד ממנו, דרך אגב.
כן, ויש לו גם ערוץ שלו ביוטיוב.
אפשר כל יום, יש שם שיעור חדש.
שאלות ותשובות וכולי.
טוב,
פרק ראשון בספר הזה נקרא התגלות התפילה.
כלומר, מה זה תפילה בכלל?
על מה מדובר?
אולי לפני כן עוד כמה מילים
שמה שעורר אותי להתחיל ללמוד על התפילה, זה דבר שכבר סיפרתי אותו כמה פעמים, בכמה מקומות.
הקורונה, כשהיינו בקורונה,
אז בחלק הראשון של הקורונה בשנה הראשונה של הקורונה,
בתור אדם, איך אומרים, אזרח ותיק,
אז לא הלכתי לבית כנסת.
היה, בהתחלה לא ידעו איך לאכול את המחלה הזאת, את
המגפה הזאת.
ואמרו שאנשים מבוגרים יישארו בבית.
ואז גיליתי שבעצם אני לא מתפלל.
כלומר, הולך לתפילה,
אבל לא מתפלל.
פתאום אתה בבית, יש לך זמן,
אתה לא רודף אחרי החזן,
פתאום אתה נפגש עם התפילה,
עם המילים של התפילה, עם התוכן של התפילה.
פתאום אתה... זה ביחיד.
כן.
לא שזה משהו מועדף להתפלל ביחיד, כן? זה לא... אבל אני מדבר על מה שקרה לי,
בסדר?
פתאום גיליתי שכל השנים אני בעצם לא מתפלל. אני גם לא מכיר את התפילה כמו שצריך בתור חוזר בתשובה.
המילים לא מדברות אליי כי זה סינית, אני רגיל לשפה אחרת.
ובעיקר רודף אחרי החזן ורוצה להשלים את חלקי התפילה
בלי הבנה, וזה לא תפילה. עוד פעם, אני מגזים קצת, כמובן.
כן.
אני מגזים, זה באמת מה שעשיתי, דרך אגב.
אני באמת הולך לספרדי.
התחלתי כבר לפני כן בגלל הסיפור של אלעזר, מי שמכיר את הסיפור הזה,
אבל באמת בתפילה הספרדית יש מילה-מילה,
אתה לא רודף כל כך,
נכון, אבל זה בא בגיל מבוגר מדי.
או לא מבוגר, בגיל מבוגר זה הולך יותר לאט.
והחלטתי שאני קודם כל עובד על התפילה,
בצורה עמוקה, להבין את התוכן והמשמעות הערכית של התפילה.
ובמקביל, לקחתי את הסידור הזה שנקרא "כוונת הלב",
בשביל להכיר את המילים,
כן?
ודבר שני, מצאתי תפילה ביוטיוב,
תפילה ספרדית ביוטיוב,
שאני מאזין אליה כל יום, עד היום.
אולי לא כולה, אבל חלק, כמה דקות ביום, מאזין,
כי על ידי הקשבה המילים רצות לך.
כי המטרה בתפילה בסופו של דבר זה לקרוא את המילים,
להבין אותן בפשטות בלי להתאמץ,
כן?
ולהתרגש מהמילים האלה.
להתרגש. תפילה זה רגש, להתרגש מהמילים. וכשאתה מתרגש מהמילים האלה,
זה מרפא את הנפש.
זה נותן תקווה בנפש. אתה יוצא מהתפילה, וזה הדבר הכי חשוב, יוצא מהתפילה עם רצון טוב
להמשך החיים,
או להמשך ה...
איזה אורץ?
ביוטיוב מצאתי תפילה שהמנגינה מוצאת, שמדברת ללב שלי,
כן?
ואני שומע את זה כדי שזה ינגן לי, אין לי גרסת ינקות.
זה ינגן, כי כשאתה מתפלל ומדקלם,
זה משהו אחר. אם אתה מתפלל ויש לך ניגון כזה שנוגע בלב,
כן?
ואם אתה גם מבין את המילים ומתרגש מהמילים,
המילים האלה מרגשות אותך.
מרגשות אותך למה?
מרגשות אותך להיות אדם טוב.
ואתה יוצא החוצה מהתפילה עם רצון טוב
לעשות את מה שמוטל עליך במשך היום או עד התפילה הבאה,
בצורה טובה, בצורה נכונה, בצורה ישרה,
להגשים את האידיאלים האלוקים בתוך החיים החומריים שאנחנו נמצאים בתוכם.
כן,
זו המטרה העיקרית.
יוצא מההסבר שלי, כן.
יפה.
אז קודם כל, כשאנחנו מדברים על תפילה באופן כללי, אנחנו מדברים על תפילת העמידה, על שמונה עשרה.
אבל גם המזמורי.
המזמורים של לפני ואחרי זה כמו,
המזמורים לפני זה כמו, נקרא לזה באופן פשוט, בתור סולם
שמביא אותך למקום הנכון בזמן התפילה, מקום נפשי נכון בזמן התפילה.
ואם אתה לא מזדהה עם המילים שלך, זה לא מביא אותך לאיזשהו מקום.
אם כי זה לא, לא כלום.
יש גם, איך אומרים, היא לא חזי, מזלחה זה.
הנשמה קולטת את זה גם אם אתה לא מבין.
אבל אם אתה מבין, חיבה יתרה נודעת,
כן, נודעת, כשאתה מבין את הדברים.
אז כל התפילה עד השמונה עשרה, כל הפסוקים וכל החלקים שאתה יודע עד השמונה עשרה זה סולם להגיע למעמד הנפשי הנכון בזמן שאתה עומד לפני ריבונו של עולם בשמונה עשרה.
וכל המזמורים והפסוקים והחלקים שאחרי השמונה עשרה הם גם צד של יישום התפילה
וגם להוריד אותך חזרה לחיים.
אתה לא יכול להישאר שם למעלה, כן?
אז בעצם יש לנו פה מין כזה מסלול כזה שאתה עולה,
מגיע למקום הנכון,
ואחר כך חוזר ומסתנכן
חזרה לחיים בצורה נכונה. זה המבנה הכללי של התפילה.
עכשיו בואו נראה קודם כל.
פסקה א' היא פסקה מאוד מאוד משמעותית,
שגורמת מהפך
בהבנת התפילה בכלל והגישה לתפילה.
הגישה לתפילה היא מאוד משמעותית,
כן?
יש הבדל אם אתה, אני יודע מה,
עושה דבר
ואתה מבין את המשמעות שלו,
לבין אם אתה עושה דבר ואתה לא מבין את המשמעות שלו.
כשאתה מבין את המשמעות,
זה עובד,
זה עושה פעולה, פעולה נפשית.
אז בואו נראה את זה.
הכותרת היא, הנשמה תמיד מתפללת.
אין התפילה באה כתיקונה,
כי היא מתוך המחשבה שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת.
זה משפט מפתיע.
כלומר, כשאתה בא לבית כנסת,
אתה לא, זה לא סידור וקריאת המילים.
הנשמה מתפללת תמיד, כל הזמן היא בתפילה.
צריך להבין מה זה, כן?
וכשאתה הולך,
כשאתה הולך,
כשאתה הולך לתפילה ואתה אומר את המילים,
אז אתה בעצם מנכיח את התפילה שקיימת בתוך הנשמה, תכף נסביר את זה,
ושם אותה על השולחן.
כלומר, מבטא אותה במילים. אתה מנכיח את הרצון של הנשמה שלך. הנשמה היא חלק אלוק המימה, יש לה רצון.
הרצון שלה הוא מכוסה.
וחז"ל,
חז"ל שניסחו את התפילה, נדבר, כן?
הם ניסחו את הרצון,
או גילו לנו את הרצון הנכון של הנשמה,
שבא לידי ביטוי בשמונה עשרה, בעיקר ברצון טוב, כמו שמדברים כבר שנים לדעתי על זה.
כן?
הרצון טוב, הנשמה, יש לה רצון טוב.
והשמונה עשרה מפרט איך הרצון טוב הזה מתלבש בכל תחומי החיים.
אנחנו רוצים שאנשים יהיו חכמים,
כדי שהם ינהלו את החיים שלהם בצורה נכונה.
אנחנו רוצים שאנשים יחזרו בתשובה, זאת אומרת שאנשים,
זה לא רק יהודים,
שכל העולם יהיה במקצה של תיקונים והשתפרות, זה נקרא תשובה.
אנחנו רוצים שאנשים יהיו בריאים,
אנחנו רוצים שאנשים יהיה להם פרנסה,
כדי שיכולו לקיים את החיים שלהם,
שהייעוד שלהם יבוא לידי ביטוי על ידי זה שהם יהיו בריאים ושיהיה להם פרנסה.
אנחנו רוצים שיהיה משפט צדק בעולם,
כן,
שזה חלק מהרצון הטוב, אנחנו רואים מה קורה שאין משפט צדק בעולם.
נכון, אנחנו רואים מה שקורה היום במשפט הישראלי,
זה ממש מכווץ את הבן אדם ומייאש אותו
וגורם לו לא להיות טוב.
כשיש משפט צדק,
אז שר יגון ואנחה.
וכן על זה הדרך, כן? תשימו לב ל-18, זה פירוט
של הרצון הטוב שהנשמה שואפת אליו כל הזמן.
אז על ידי המילים שאנחנו אומרים,
אנחנו מנכיחים את הרצון הזה,
והנוכחות של הרצון הזה, כן,
היא מפעילה אותנו.
היא גורמת לרצון של הנשמה להופיע בפועל בחיים, ולא להישאר משהו גנוז מאחור.
וכמו תזכורת בקואוצ'ינג, באימון,
תזכורת כל הזמן מה אני רוצה,
כי אני שוכח מה אני רוצה באמת. אני רוצה כל מיני דברים אחרים,
ולא את הרצון של הנשמה.
זה מה שהוא אומר פה.
אין התפילה באה כתיקונו, כלומר, אתה לא יכול להתפלל אם אתה לא בא עם הגישה שאתה מבין שהנשמה מתפללת,
שהנשמה רוצה להביע את רצונה ולהופיע את רצונה בחיים הגשמיים.
תכף נראה את זה בפסקה בהמשך, כן?
וכשאתה מתפלל,
אתה בסך הכל פותח את השיבר.
פותח את השיבר של הרצון, זה הכל. כמו שאתה, למשל, אתה רוצה ללחוץ ידיים או לשתות מים.
אתה פותח את הברז,
אתה ממציא את המים כשאתה פותח את הברז, המים נמצאים כבר במערכת,
נכון? אתה בסך הכול פותח את הפתח של הצינור והמים שוטפים החוצה.
אותו דבר כשאתה מדליק חשמל,
אור.
כשאתה לוחץ על השלטר, מה אתה ממציא את האור?
אתה לא ממציא אותו.
החשמל נמצא במערכת, אתה בסך הכול מחבר,
כן?
נניח את המנורות
לחשמל שנמצא במערכת.
אתה בסך הכל המפסק שפותח הוא סוגר.
אז כשאתה מתפלל אתה פותח את הצינורות
שהן רוצות להתפרץ החוצה.
התפילה רוצה להתפרץ החוצה.
היא רוצה להביע את רצונה כמו שאמרתי.
במילים?
ואחרי המילים נמשכים המעשים. דיברנו כמה פעמים על זה שהסדר הוא כזה שיש תודעה.
התודעה של האדם מחוללת את הרצון והרצון מחולל את היכולת המעשית. זה הסדר.
וכשאדם מתייבש, למשל הדוגמא שלנו מתייבש,
זה סימן שהתודעה שלו, זה מראה שהרצון שלו
חלש
והרצון שלו חלש בגלל שהתודעה שלו חלשה.
לכן אם אדם מרגיש שהוא לא מתפלל,
שילמד על התפילה.
יבין את המשמעות של התפילה,
ילמד את המילים של התפילה
כדי שהוא ירצה להתפלל וכשהוא רוצה להתפלל
אז הוא מצליח להתגבר על המכשולים, כמו לקום בבוקר,
או ללכת להשקיע שעה בתפילה או חצי שעה בתפילה בבוקר,
ולא לרוץ מיד לעבודה,
ובערב בסושו שבו הוא בא עייף הביתה,
אז הוא משקיע והולך לבית כנסת להתפלל,
כי הרצון שלו חזק, והרצון שלו חזק כי הוא מבין איזה חשיבות יש לתפילה לעצמו,
למשפחה, לעם ישראל,
להופעת השם בעולם בכלל,
הופעת הטוב בעולם בכלל.
אחת הבעיות זה ההרגל, זה נכון מאוד, אבל
לפי מה שאני הסברתי עכשיו,
אז זה לא הרגל.
זאת אומרת, כמו שאני, למשל,
רוצה להתחיל לאכול אוכל בריא,
בסדר?
אם אני לא מזכיר לעצמי כמה פעמים ביום
שאני רוצה לאכול אוכל בריא,
אז הרצון הזה נמס.
אז עדיף שלפני האוכל,
יהיה לי איזה פתקה, נכון? איזה פתקה לפני האוכל שחשוב לאכול אוכל בריא,
אני רוצה לאכול אוכל בריא,
טה-טה-טם, טה-טם, כל מיני דברים שעוצרים אותי מעכשיו להיכנס לזלילה,
נכון?
יוצא שזה לא רוטינה,
זה תזכורת למה שאני רוצה.
ואם אני לא אזכיר לעצמי מה שאני רוצה, להיות אדם טוב,
אז הרצון הטוב הזה נמס עם החיים.
אז יוצא שזה יוצא שבעצם זה לא רוטינה בכלל,
זה תחבולה מדהימה,
איך לשמור על הטוב לב שלי.
תפילי והכל שיביתי השם, זה מה שתתמקד בממוקד ולא תעסיק את דעתו. נכון, קודם כל,
קודם כל מה שאמרת עכשיו, מה שאמרת עכשיו הסברת בדיוק כמו שבסידור כתוב תזכור שיביתי השם נגדי תמיד וזה כדי שאתה תהיה ממוקד בתפילה,
אז אותו דבר התפילה וזה לא עוזר
מספיק.
אותו דבר התפילה מזכירה לנו שלוש פעמים ביום,
כדי שלא יברח לנו הרצון. זה בדיוק אותו טריק,
אותו תחבולה, תחבולה חכמה,
איך לשמור כל הזמן מרוכז בייעוד שלנו. עכשיו, זה שזה לא עוזר מספיק,
סבלנות.
גם החמש דקות שזה עוזר, או שלוש דקות שזה עוזר, זה שווה זהב, זה לא לא כלום.
ולאט לאט
זה יותר ויותר מנהל אותנו.
ולכן אני אומר,
אם אתה לומד על התפילה,
לומד את המילים של התפילה,
מתרגש מהם,
מתרגש מהמילים, כן?
הרי אנחנו עוברים כל היום כל מיני דברים. עכשיו, אנחנו נמצאים במלחמה, אז הרבה פעמים,
במקום,
התגובה שלנו הלא נכונה זה לכעוס על ביבי,
לכעוס על זה ולכעוס על ההוא ולכעוס על האם,
כן? זו תגובה לא נכונה.
התגובה הנכונה היא שהמצוקה שיש לנו במלחמה הזאת,
על הביזיון של עם ישראל,
על הביזיון של השם במלחמה הזאת,
על ההשפלה,
על ההרוגים, על החטופים, כן?
הביזיון הזה צריך לבוא לידי ביטוי בתפילה. ריבונו של עולם, תראה, יש חילול השם,
תעשה משהו.
זו הוויה אחרת. במקום לכעוס,
שזו הוויה לא נכונה,
היא כפירתית אפילו,
אתה מעתיק את זה למקום הנכון של תפילה.
ריבונו של עולם, אני בסך הכל בן אדם בן 70,
אני לא עכשיו נלחם,
אבל אני רוצה לעשות מה שאני יכול לעשות לטובת עם ישראל.
אחד הדברים זה תפילה, תן לביבי את הכוח לעמוד מול כל הנחשים שסובבים סביבו במקום להתרגז עליו.
אה?
בשמה כולנו, לא חושב שזה הרעיון, הרעיון, כן, בשמה כולנו גם.
אז הדבר הזה שאתה נזכר שיש לך תפילין, ושיביתי השם לנגדי,
ואתה נזכר יותר נכון ברצון האלוקי שנמצא בתוכך להיות אדם טוב,
ושהטוב הזה יתגלה בעולם על ידך ועל ידי עם ישראל,
אתה נזכר בזה וזה מחזיק אותך כמה דקות,
זה לא דבר של כלום, זה דבר גדול וזה הולך ומתרחב, אם אתה מבין מה שדיברנו עכשיו.
עכשיו אנחנו נראה שאם אתה לא פותח את הצינור הזה,
הוא לוחץ, הצינור הזה לוחץ, כן?
הצינור הזה לוחץ וזה עלול להתפוצץ,
כן? זה עלול להתפוצץ.
וההתפוצצות היא פסיכיאטרים,
שתייה חריפה,
סמים,
מסעות של עיבוד חושים,
קניות וכל התופעות האלה שבעצם רוצות לכבות את המצוקה הזאת,
הן מתפרצות החוצה, כי אתה לא נותן למקום הנכון,
לסדר הנכון, לצאת החוצה על ידי התפילה.
נמצא שהתפילה, אנחנו נראה את זה בהמשך, אולי בחלק ב', אנחנו נראה את זה, אני לא רוצה להקדים את המורחב.
אז זה מה שכתוב פה.
אין התפילה הבאה כתיקונה,
כלומר, כשאתה ניגש לתפילה ואתה לא מבין,
אני אומר את זה בצורה שלילית, אני אגיד את זה בחיובי,
אם אתה בא לתפילה ואתה מבין שהתפילה זה לא סידור ובית כנסת,
אלא הבית כנסת והסידור
באים לפתוח את השיברים שלך כדי לתת
ביטוי
לנשמה, לרצונות של הנשמה.
והסידור עוזר לזה,
והבית כנסת עוזר לזה,
והשקט בבית כנסת, וכל ההלכות של הבית כנסת והליכה לבית כנסת
הם בשביל להגיע לנקודה הזאת.
אז התפילה שלך, או שלנו, היא לא נכונה.
זה באמת מצוות אנשים מלומדיו, זה משעמם ומעצבן,
ומי שבן אדם אמיתי אז הוא זורק ואין לו כוח לעמוד בזה.
אבל כשאתה מבין את הדבר הזה שאתה רוצה להיות אדם טוב, אתה מבין שאם אתה לא תזכיר לעצמך להיות אדם טוב כל הזמן,
ושהנשמה שלך רוצה להיות טובה, ואם אתה תחנוק את זה,
אתה תגיע לבית משוגעים,
אני לא צוחק.
היום הוא לא צריך ללכת לבית משוגע עם שלהיות משוגע,
נכון?
אז אנחנו חייבים להתפלל ולתת מקום לרצון הזה,
זה שהרצון הזה ישפיע על החיים שלנו,
ואנחנו נשפר את החיים שלנו באופן פרטי, באופן משפחתי, באופן לאומי.
אחרת אנחנו נופלים לייאוש, לזרועות הייאוש.
כי החיים באמת לא פשוטים.
אבל כשאתה מרגיש משימה כל בוקר,
כשאתה הולך להוסיף טוב,
בעבודה שלך, במערכות יחסים שלך, נוסיף טוב,
לתקן את הדברים,
גם מבחינה טכנית, שיהיו מערכות מסודרות יותר טוב, שהחיילים יהיו חיילים יותר טובים, והמערכות מסביב לחיילים יהיו יותר טובות,
ובבנק ובמסחר, בכל מקומות, הולך עם שליחות כל הזמן.
כן? אז אתה מוסיף אור כל הזמן.
זה הפוך מייאוש.
מי שומע?
אני,
לצאת החוק, גם, כן.
כאילו כשאסבתו שלנו,
אסבתו, היו לא פחות,
כמה אדם נוזר, מבקש שונה שאותן אותנו. זו שאלה טובה, אנחנו נדבר על זה בהמשך. אנחנו נראה איך זה יתפתח למקום הזה,
ואולי בן אדם שהדבר הזה חונק אותו,
יכול להיות שהוא צריך להתקדם לזה בהדרגה ולא לנחות על זה.
אל תשכח שיש אנשים שכבר מגיל קטן הם רגילים, זה לא חונק אותם.
בעל תשובה, זה חונק אותו, אז הוא צריך להתקדם בהדרגה לזה.
אני רוצה להגיד לך שגם לתלמידים שלי פה וגם לעצמי,
וגם אמרתי להם, תתפללו, כתוב בשולחן ארוך תפלל שלוש תפילות.
לא להתחיל להתפלל, שלוש תפילות, זה חונק.
וגם תפילת שחרית, יש אנשים שמתחילים,
מניחים תפילים עם קריאת שמע, אומרים ברכות השחר.
צריך לראות
איך מתקדמים, זה לא לחתוך ולזלזל,
אבל אם אני רוצה להגיע למצב שאני שעה שלמה מתפלל
מברכות השחר, כולל קורבנות וזה,
ואני שם בהי,
ברצון טוב,
כן?
אז אני לא יכול מיד לקפוץ לתוך המקום הזה.
כמו שאמרתי, צריך קודם כל ללמוד את המילים,
שהמילים יהיו שוטפות,
כן?
ולא שוחקות,
ולהבין את המילים,
ולהתרגש מהמילים.
אז אתה יוצא כמו שאתה יוצא, אני יודע מה,
כמו שאדם שיוצא לפעמים משיחה טובה, מטפל ויוצא
עם הרגשה טובה לחיים,
כן?
אז אדם צריך לצאת כל יום ככה מהתפילת שחרית,
גם אם לא מתחבר לכל, אבל צריך להתקדם לזה בהדרגה.
חלק מההתחלה יש קשיים,
ואנחנו נדבר על הקשיים האלה שגורמים למה שאתה מדבר.
אבל לאט לאט צריך לפתוח את הסתימות. אם זה צינור,
שאנחנו פותחים את הברז,
והרבה שנים לא התפלענו כמו שצריך, אז יש שם סתימות בפנים, צריך לפתוח אותן.
יש חוטר כזה, אתה יודע, שפותחים את הסתימות.
יש, אה?
יש גם חוטר לביוב ולצינורות, שלפעמים אתה פותח את הברז, הוא לא עובד כי נוצרה שם אבנית או משהו.
בדיוק אתמול החליפו לי שני ברזים בבית,
כי יש אבנית, וזה סותם שם את המנגנון.
אה?
לא, לא, עזוב, אני יודע שאתה מבין בזה, אבל הבנת את הרעיון הכללי.
אז זה מה שהוא אומר פה.
אין התפילה באה כתיקונה, כי מתוך המחשבה או ההבנה
שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת. אתה לא ממציא את הגלגל.
היא מתפללת, היא רוצה לפרוץ החוצה, ואם אתה לא מתפלל אתה סותם שמה.
כמו שאתה שם איזה ציפור דרור בכלום ולא נותן לה לצאת החוצה.
היא משתגעת שם.
היא מתה, בדיוק, אז אדם מת.
אולי לא פיזית,
אבל רוחנית הוא מת.
זה גם גורם אחר כך למוות פיזי.
היא עפה.
היא עפה זו הנשמה.
ומתרפקת על דודה, מתרפקת על דודה, זה על הקדוש ברוך הוא,
בלא שום הפסק. כלומר, יש פה כל הזמן רצון של הנשמה,
כן?
להידבק בריבונו של עם. מה זה להידבק בריבונו של עם? להידבק בטוב.
להידבק בטוב.
הנשמה רוצה להיות טובה,
והקדוש ברוך הוא הטוב ברוך הוא.
היא רוצה להידבק בטוב, זה הרצון שלה.
כן? אלא שבשעת התפילה המעשית, כשאתה פותח את הסידור ואומר את המילים,
מתגלה בפועל התפילה הנשמתית התדירית.
כמו שאמרתי, אתה בסך הכל פותח את השיבר כשאתה הולך לתפילה וקורא את המילים.
וזהו עידונה ועינוגה, הדרה ותפארתה של התפילה.
כלומר, זו המשמעות שלה,
של התפילה,
שהיא פותחת את השסתומים של הנשמה, שהנשמה תתגלה.
מחר נראה בפסקה ב' על מה מדובר בדיוק.
שהיא מדמה לשושנה הפותחת את עלי הענאים לקראת הטל,
או לנוכח קרני השמש המופיעים עליה באורה.
אתם יודעים, ראיתם פעם, מצאתם החוצה לגינה,
או לפעמים פה יש גינון בירושלים, לא יודע, אצלנו הרבה שנים היה ורדים. אתה קם בברוקר,
אתה רואה את עגלי טל על השושנה,
כן?
זה משהו מרנין, או קרני השמש, היא צריכה את הטל,
היא צריכה את האור שמש בשביל לפרוח,
כן?
אז אדם שנמצא במקום הזה והוא מתפלל, זה כמו השושנה שצריכה את השמש ואת העגלי טל בשביל לחיות.
הנשמה שלנו צריכה את זה, את התפילה הזאת,
בשביל לחיות.
הנשמה זה אני, בשביל שאני אחיה, אני, מי זה אני?
אני זה הנשמה שלי קודם כל, כן? זה מוסתר רק, כן?
ולכן הלוואי יתפלל אדם כל היום כולו, הלוואי שאדם היה מתפלל כל היום.
ותכף נראה איך שזה קשור לעניין.
אפשר לעבוד ולהתפלל,
זה לא בעיה.
כשאתה מרים טלפון, איברנו את זה, פעם מרים טלפון,
בדרך כלל זה תפוס,
נכון?
מתעצבנים, במקום להגיד ריבונו של עולם,
כן?
או שאתה מבקש ממישהו משהו,
כן?
אתה מבקש ממישהו, אתה עכשיו הולך, אני יודע מה,
למוסך,
לתקן את האוטו.
אתה מבקש ממנו שיתקן לך.
לפני כן אתה מתפלל,
אתה לא אומר את זה, אתה מתפלל לריבונו של עולם,
שבאמת הלכתי למושך הנכון, שהאיש הזה יעשה עבודה טובה, שלא צריך ללכת ולחסוך
או לשלם פי עשר כסף,
כן?
זה נקרא שאתה מתפלל כל הזמן על כל דבר שאתה עושה.
לומדים את זה מהתם, התם,
בסיפור חכם ותם אומר לאשתו,
תן לי, תן לי, אני יודע מה, תן לי שניצל.
מה זה תן לי שניצל?
תני לי בבקשה שניצל.
זה כבר שאומרים,
הוא מבקש ממנה, הוא מבקש מריבונו של עולם,
שיפתח את הרצון הטוב שלה לתת לו שניצל, אחרי שהוא עכשיו עבד כמה שעות בסנדלריה שלו, כן?
הוא רוצה לאכול משהו בשביל להמשיך לעבוד, כן?
אז זה הלוואי להתפלל כל היום.
כן,
בדיוק.
בדיוק, לכן יש ברכה מיוחדת, יש תפילה מיוחדת לפני שאתה הולך לרופא,
כן? וזה מלמד אותנו על כל דבר.
כן?
בדיוק, שיש, בדיוק, כן?
אז
רפואה זה משהו מאוד משמעותי.
כמו שאמרנו, בדבר משמעותי זה חורט לך
טוב טוב את התבנית הזאת בלב, אבל אחר כך זה צריך להתפשט לכל המקומות האחרים. גם כשאתה נכנס לבית מדרש, אתה מתפלל.
אתה מתפלל שאתה תבין את האמת ותברך את האמת ולא תטעה מהאמת.
נכון, התפילות והברכות, תפקידם
לתעל את המחשבות שלנו ואת ההרגשה שלנו
לקראת הדבר שאנחנו עושים בצורה נכונה.
אז זו הייתה פסקה ראשונה, ואני אומר עוד פעם,
המשפט הזה הוא מאוד חשוב.
אין התפילה באה כתיקונה,
כי היא מתוך המחשבה או הידיעה שבאמת הנשמה מתפללת,
וכשאתה הולך לתפילה אתה פותח את השיברים, שהיא לא תיחנק.
פסקה ב',
התפילה המתמדת של הנשמה.
עכשיו בואו נסביר למה בדיוק היא כל הזמן מתפללת, למה היא מתפללת, בסדר?
אמנה רמאד אומר ככה, מתאמצת היא
תמיד לצאת מן ההיעלם אל הגלוי. כלומר, הנשמה שלנו,
הרצון הנשמתי שלנו,
כל הזמן דוחף לצאת מההיעלם,
ממקום מכוסה וסגור,
כן?
בי תי צאי מבית סוהר,
מבית כלא, נכון?
לצאת מן ההיעלם אל הגלוי,
שתבוא לידי ביטוי בחיים ולא תישאר איזה רצון כזה בוסרי.
היא רוצה, הרצון הזה רוצה להתפשט על כל כוחות החיים
של כל הרוח והנפש ועל כל כוחות חיי הגוויה כולה,
ומשתוקקת גם כן לגלות את מהותה וכוח פעולתה על כל הסביבה ועל כל העולם והחיים.
כלומר, הרצון הזה רוצה להתפשט, קודם כל רוצה להתפשט על מבנה הנפש.
מי הנשמה?
להתפשט על הרוח.
המבנה של הצד הנשמתי שלנו, הצד הרוחני שלנו,
בנוי מנשמה, רוח ונפש
שמתגלם אחר כך בתוך גוף, זה גביהו קרא לזה.
במה?
הנשמה זה המקום הנקי,
שהוא חלק לא כאן ממעל של האידיאלים האלוקיים של הרצון הטוב.
הרוח זה המקום שאתה חי אותו, שאתה מרגיש אותו, לא מרגיש שאתה חי אותו,
כן?
שאנחנו רוצים שהמחשבות שלך
ומה שגלוי לך, כן, יהיה יונק
מהאידיאלים של הנשמה.
רוצים שהנשמה תהיה דומיננטית
בתחושה שלך בחיים,
בהרגשה שלך עם עצמך בחיים, זה הרוח, בסדר?
הנפש היא זאת שמחיה את הגוף.
כן, מה רוצים?
שהתחושה שלך עם עצמך, התחושה שלך מול החיים,
היא תירד גם לנפש שמפעילה את הגוף,
וגם הגוף התנהג על פי האידיאלים האלה.
זאת אומרת, יש פה התפשטות.
אני מדבר... לא, הנשמה היא מתפשטת על הרוח,
והרוח מתפשט על הנפש,
והנפש מפעילה את הגוף. עכשיו, השאלה...
כן, עכשיו, הנפש מפעילה את הגוף גם בלי הרוח.
זה האוטומציה של ה... זה החלק הנשמתי, זה לא נשמה, שמפעיל את הגוף.
בסדר?
עכשיו, כשהנפש הזאת יונקת מהרוח,
כשהרוח יונקת מהנשמה,
אז היא מפעילה את הגוף לדברים טובים.
ואם היא לא יונקת מכל המגדל הזה שתיארתי עכשיו,
היא יונקת, היא מפעילה את הגוף,
והגוף משפיע עליה,
והרצונות והרגשות הן רגשות של גוף.
תאווה לנשים, תאווה לאוכל, תאווה לרכוש, תאווה לכבוד,
בסדר?
אז אנחנו רוצים שהנשמה תתפשט על הרוח, הרוח תתפשט על הנפש,
והנפש תפעיל את הגוף לכיוונים הנכונים של החיים,
בסדר?
אז זה מה שהוא אומר.
מתאמצת היא תמיד לצאת מן האלם אל הגלול, להתפשט על כל כוחות החיים
של הרוח, דיברנו עכשיו, ומהרוח אל הנפש,
ולהתפשט גם על הגוף, להפעיל את הגוף שיפעל על פי התוכנית הנשמתית ולא על פי התוכנית הגופנית,
שרק צריכה להיות, הגוף צריך להיות רק תשתית,
דיברנו על זה עוד פעם, תשתית של האדם,
אין אדם, אין גוף, אז אין מישהו שיעשה טוב.
עוד שנייה, בסדר?
והיא משתוקקת, הנשמה,
גם לגלות את מהותה וכוח פעולתה, גם על הסביבה.
זאת אומרת שאני אשפיע על הסובבים אותי.
שהיא תשפיע על הסובבים אותי, מתוך זה שהיא פועלת
בצורה נכונה ומתוקנת, מתוך רצון טוב, היא תשפיע גם על הסביבה.
על המשפחה,
על האישה,
על הילדים,
על העובדים, על המנהלים,
על החיילים,
על כל הסביבה,
על השכנים,
שזה ישפיע, הטוב לב הזה, הרצון הטוב הזה,
יתפוס גם את המעגלים הנוספים וגם על כל העולם והחיים.
שהמדינה תהיה מושפעת מזה והאנושות תהיה מושפעת מזה.
שהרצון הטוב ינהל את החיים כולם של כל האנושות.
זה כל הסיפור של עם ישראל,
שאנחנו הדגל או המגדלור שרוצה להאיר את כל החיים ברצון טוב.
ושכל הדברים יתנהלו כל העולם החומרי,
יתנהל על פי רצון טוב ולא על פי רשעות.
ועוד פעם,
אני חוזר ואומר, רצון טוב זה לא להיות אחד שאומר תמיד כן, כן, כן.
רצון טוב זה בן אדם שעושה את הדבר הנכון במקום הנכון.
וזה המשך המשפטים, כן. איך קוראים לך?
יונתן, כן.
כן, ברור. איך אומרים?
נפש בריאה בגוף בריא, זה מה שאמרת עכשיו.
ברור, אבל הקב"ה ברא לנו גוף בריא, רק שלא נקלקל אותו.
על ידי הנשמה,
שהיא מכתיבה לנו
באמת, מה לעשות? אנחנו שומרים על הבריאות של הגוף,
והבריאות של הגוף גם משפיעה לטובה על זה. אבל זה שאתה שומר על הגוף,
זה בא מהנשמה, בסדר?
וחוץ מזה שהגוף בריא,
בפני עצמו, כאילו שהוא ברא אותו בריא, רק אל תקלקל אותו.
כדי שבאמת יהיה לך נשמה,
נשמה, וזה ישפיע בצורה מתוקנת על האישיות שלך, בוא נקרא לזה ככה.
ובפורים, כשאנחנו מתקרבים עכשיו לפורים,
אנחנו מגלים בפורים
שגם הגוף הישראלי הוא טהור.
כי מה קורה בפורים? אנחנו שותים יין,
מסתלק השכל,
ואנחנו פתאום מגלים שגם הגוף שלנו הוא קדוש,
והוא לא רק איזה כלי טמא שמשרת את הנשמה, אלא גם הגוף שלנו קדוש,
וזה, אנחנו נוגע פה כבר לתחיית המתים.
פורים, זה שייך לתחיית המתים,
שגם הגוף קדוש, ולכן הוא קם לתחייה.
לא רק הנשמה הקדושה והגוף משרת אותה כמה שנים,
70 שנה,
80 שנה וכולי, או 120 שנה, אין במשנה 120 שנה.
כן, יש, אם בגבורות 80 שנה,
הגוף,
הוא לא רק משרת אותנו כדי שנהיה בני אדם טובים,
אלא הגוף עצמו,
הוא קדוש בעצמו, ולכן הוא קם בתחיית המתים.
הוא לא, כן, מה רציתי להגיד?
כן, ברור, לגוף יש נצח בהסתכלות היותר עמוקה של החיים.
אדם שלא מאמין בתחיית המתים, הוא בעצם אדם לא מאמין.
כי מה זה תחיית המתים? מה אומרת תחיית המתים?
מוות
זה שם כללי לחיסרון.
כלומר, גם כשאדם חולה,
אז זה מוות חלקי.
כלומר, כל חיסרון נקרא מוות. המוות
הוא ביטוי לחיסרון הכללי.
אם אתה לא מאמין
שיש תחיית המתים,
אז אתה מבין שהעולם הוא בסופו של דבר הולך לאיבוד.
כלומר, מוסי וזה, בסוף מתים, לא יעזור שום דבר.
אז בעצם הרוע או הרע או החיסרון הוא התכלית של העולם.
זה לא נכון.
התכלית של העולם זה לטובה.
שהעולם הולך ויתקן וישתפר והמוות ימוג מהחיים.
בילה המוות.
אני מצטט נכון?
איך הפסוק הזה?
כן, הוא בילה המוות.
אנחנו מאמינים בתחיית המתים כי זה התיקון השלם
שהוא קשור גם לחומר. גם החומר יהיה מתוקן.
לא רק הנשמה תהיה מתוקנת.
אבל זה קשה קצת להבין את זה, מכיוון שאנחנו רחוקים משם.
אבל באופן שכלי רק להבין שאם אנחנו לא מאמינים בתחילת המתים, סימן שאנחנו לא מאמינים שהחיסרון של העולם הולך ויימוג.
אנחנו בעצם מתפקדים זמן חלקי ומבינים שבסופו של דבר המוות הוא יותר חזק מהכל.
וזה לא נכון.
זה נכון בינתיים, אבל זה לא נכון בהסתכלות עתידית, כן?
כי כמו שאתה אומר לתינוק בן שלוש שנים שמתחיל לדבר איתך,
אבא, מתי נתחתן ואימיה נתחתן? אז אתה אומר לו,
כשנגיע לגשר נדבר על זה.
זה בעצם ה... בסדר?
לא, זה באמת, זה... וכיוון שזה רחוק, גם זה לא כל כך נתפס.
אז אנחנו מנסים בצורה שכלית להסביר מה שאני הסברתי עכשיו.
זה...
תראה, מה זה לא צריך לחשוב? בתפילה אנחנו מזכירים.
את זה סימן שאנחנו כן צריכים להזכיר את זה,
באיזושהי צורה שאנחנו מאמינים שהחיים הם נצחיים,
ובסופו של דבר הגיעו למצב של חוסר כילוי, כמו שהקדוש ברוך הוא חסר כילוי.
אז גם החיים זה לא...
עבד לא, עכשיו יצאנו עם הבן, כן, כן.
יש לי אמירה כזאת,
אז אני רוצה להסביר את זה, יש לי אמרה יפה שמסבירה את זה,
וזו אימרה נכונה.
ההיריון
זה הכנה לחיים.
החיים זה הריון לעולם הבא.
העולם הבא הוא הריון לתחיית המתים.
אז כמו שילד נמצא בבטן, הוא לא יודע לאן הוא הולך ללכת.
טוב,
בוא נראה, אנחנו זמננו זה, והנקודה החשובה,
חשובה מאוד נמצאת בהמשך.
אז דיברנו על זה שהנשמה יש לה רצון טוב,
ואנחנו מנכיחים את הרצון טוב.
השאלה היא,
הרבה יגידו לי, וזה נכון, כולם יש להם רצון טוב.
זה נכון מאוד.
כולם יש להם רצון טוב.
כן? אבל השאלה היא,
מה טוב ומה לא טוב.
אם הרצון טוב, איך אומרים,
יש כזה ביטוי כזה ש...
לא זוכר אותו. עם רצון טוב אתה יכול לחנוג גם את השני.
או אנחנו קוראים לזה חיבוק דוב או משהו.
וואו. אה?
כן, אני לא זוכר את הביטוי. זה ביטוי כזה שמרוב רצון טוב אתה יכול לקלקל.
צריך לדעת מהו הרצון הטוב.
זה לא מספיק שיש רצון טוב,
צריך לדעת מהו הרצון הטוב,
איך הוא מתבטא במציאות, מה טוב ומה לא טוב.
זה מה שאומרים, לשם כך צריכים אנו לחשבונו של עולם. חשבונו של ריבונו של עולם,
שמופיע בתורה,
שבאה על ידי התורה,
וחוכמה, חוכמת התורה,
כן?
זאת אומרת, בשביל לדעת מה טוב ומה לא טוב, מה הגון, מה לא הגון, איך לבטא את הרצון הנכון,
הטוב במציאות, לפרטי פרטים,
איך הרצון הטוב הזה בכל פרט ופרט מגיע לידי ביטוי,
כן?
בשביל זה צריך תורה.
תורה ופרטי פרטי התורה.
זה איך בדיוק עושים את הדברים בצורה נכונה.
בכל פרטי הפרטים, בדקויות.
זה בא לידי ביטוי בעיקר, בשביל להמחיש את זה,
זה בא לידי ביטוי בכמה מקומות. קודם כל, בהתנהגות שלך.
זה לא רק מספיק שאתה מחייך ויש לך רצון טוב.
יש מילים שפוגעות, יש מילים שלא פוגעות.
ברצון טוב, לפעמים אתה אומר מילים פוגעות, צריך לדעת בדיוק איך לדבר
ומה כן לעשות ומה לא לעשות.
או ניקח גם את הלב שלנו, כן? את הלב שלנו שהוא נותן חיים לגבייה.
אבל האדם הזה מגיע לכל התאים, נכון?
או לפחות מה שיש בתוך אדם מגיע לכל התאים, כדי שהגוף יחיה.
כל מה שיש באדם מגיע לכל התאים,
עד אחרוני התאים.
חוץ מהציפורניים, אבל כנראה, אני לא יודע, יש שם איזה חיות הרת,
כן?
אבל אותו דבר, הרצון טוב הזה שהוא רוצה להתפשט, הוא צריך להתלבש נכון על כל תחומי החיים.
עכשיו יש פה משפט
מפוצץ
שמי שיודע שיש איזו מחלוקת גדולה שהחסידים אומרים שהתפילה זה העיקר,
והליטאים אומרים שאלימות תורה זה העיקר.
דגש על לימוד תורה, צריך גם להתפלל.
אחזי אומרים, בעיקר זה התפילה.
והרב קוק, מה הוא?
עשידי או ליטאי?
הוא גם וגם, אבל הוא בעיקר,
יש לנו אומרים שהוא איש של הגר"א.
כן? יש ביטוי כזה ביידיש, אני לא יודע בדיוק איך אומרים את זה.
שהוא איש של הגר"א.
נכון, היה לו סבא או אימא ממשפחת חב"ד, כן.
אבל תשמעו מה הוא כותב פה.
כי המחלוקת הזאת,
מה האמת?
הנה האמת פה נמצאת, ואם אנחנו הבנו נכון מה שדיברנו עד עכשיו,
אז זה מתלבש יפה על השכל גם.
נמצא מתוך כך, לפי מה שהסברנו עכשיו,
שעבודת התורה כולה, כל לימוד התורה כולו,
וכל חוכמתה של התורה, וכל התגלותה
של הלימוד תורה לפרטי פרטים,
כן?
וחוכמתה,
צריך להיות פה אולי פסיק,
היא התגלותה המתמידה של התפילה הכמוסה של הנשמה.
זאת אומרת שהלימוד תורה מלמד אותנו ובשביל התפילה.
בשביל לדעת על מה להתפלל,
איך להתפלל, מה נכון ומה לא נכון,
כן, על מה להתפלל צריך את התורה.
התורה היא רק אמצעי,
כביכול,
לתפילה,
והתפילה היא גילוי הרצון של התורה,
לא בתור שכל אלא בתור אני רוצה.
זה מדהים המשפט הזה.
הרצון של התפילה, אבל מהו הרצון של התפילה?
זה התורה מגלה לנו.
זאת אומרת, כל הלימוד של התורה, עם כל פרטי הפרטים, איך אתה סורך את הנעליים,
ואיך אתה בשירותים מנגב שם, כל הפרטים, ובכוונה אני מזכיר את הפרטים האלה,
זה איך הטוב
מופיע בתוך המעשים הכי קטנים,
שעליהם אנחנו מתפללים,
מתפלל לקיים את הטוב האלוקי בכל פרטי החיים שלנו,
באכילה,
בצבא,
במערכת יחסים עם האישה,
בעבודה, בנהיגה.
בתור עם ישראל,
כללי, בפוליטיקה, בכל מקום.
זה מפתח הדבר הזה.
המשפט הזה הוא משפט מפתח. אנחנו נעצור פה בעזרת השם,
כי מקור מספר אחד פה שרציתי, זה לא מתאים לחמש דקות,
וגם
הוא סיכום יפה של הדברים ממקור אחר של הרב. נראה את זה בעזרת השם בשבוע הבא, בסדר?
אז אם אתם יוצאים,
אם אתם רוצים לשתף,
ישבנו פה שעה שלמה כמעט,
למדנו כמה דברים,
ואין ספק שהיו פה כמה דברים מאוד מאוד מחודשים,
וההתנגדות
מראה שיש פה מהפך,
נכון? מהפך בתפיסה שלנו מול התפילה,
עם הטענות שאתה טענת שהן נכונות, זה הרבה טענות שטוענים את זה,
כן?
אבל כשאתה לומדת על התפילה בצורה כזאת,
התפילה זה משהו אחר לגמרי.
עכשיו, זה לא שעכשיו אתה הולך להתפלל ואתה...
זה פתאום הכל בנוי יפה.
צריך בהדרגה להתקדם לזה. אמרתי, להכיר את המילים,
לבטא אותן מהפה בצורה שאתה לא משקיע שום אנרגיה,
ולהבין את המילים בפשטותן,
בלי להתאמץ, בלי לעצור,
בלי להתאמץ, זה זורם לך.
להגיע למצב כזה שאתה מתרגש מהמילים, והמילים האלה עושות לך טוב,
מרפות את הנשמה,
מוציאות את הרצון הטוב שלך החוצה ולא את הלב של אבן,
זה לוקח זמן, לאט-לאט.
אני גם גיליתי את זה, אמרתי בקורונה,
נניח כבר בן כמה, הייתי בן 65 בקורונה,
לפני כמה זמן היה קורונה?
אני לא זוכר.
אה?
ארבע שנים.
כן, בגיל 65. אז מה, החיים עוד לא נגמרו, ברוך השם.
64. לא, לא, גדלתי בארבע שנים. אני 65 פלוס ארבע.
אז אפשר תמיד להתחיל,
גם בכל גיל, כמה שתספיק, תספיק, אתה לא, אין סטופר.
ואין גם יעד סופי.
היעד הסופי שלנו הוא רק להתקדם,
זה נקרא בעל תשובה.
מי שתופס את הדבר הזה,
כל המערכת הנפשית שלו נרגעת.
טוב, אני רוצה להפסיק לדבר.
עם מה אתם יוצאים?
אם מישהו רוצה לשתף, כן.
בתדיר שלה היא כל הזמן בקשר עם הבורא, היא רוצה.
היא רוצה.
היא באמת, הנשמה היא תמיד בקשר. נכון, נכון. היא כל הזמן מתפלאת, אבל אנחנו רוצים
שהדבר הזה יבוא על ידי ביטוי,
באמירה, שלא יישאר רק למעלה בחיבור הזה שאתה אמרת שזה תדיר מתפלט. אתה צודק, אני חוזר בי.
אני חוזר בי, אתה צודק.
אבל אנחנו רוצים שהתדירות הזאת תצא החוצה במילים,
ואחר כך גם במעשי.
אני רוצה להגיד,
בדרך ראוי, אם אני באמת אמיתי לתת נגד לתפילה צהרה,
אתה אומר איזה דברים כאילו בעל פה, מה שעולה לי בראש, כי התפילה פה... לא סותר.
לא סותר. אני אומר לתפילה שאני עושה את זה במילים.
כן.
אין אפשרות בחיים להתנתק, כאילו בגלל ההפלגה, טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה. זה מה שאמרתי בהתחלה, אני לא יודע מי היית בהתחלה.
אז אתה צריך להתנתק מהרצון מלרדוף אחרי החזן, ולא טה-טה-טה-טה, אתה צריך להכין את עצמך.
אחד, כמו שאמרנו,
להכיר את המילים,
כדי שזה לא, לא תתאמץ.
להכיר את המילים, גם לבטאות אותם נכון בלי להתאמץ,
גם להבין אותם בלי להתאמץ.
כשאתה רץ בתפילה,
אתה לבד מתרגש מהם.
זו עבודה לפני כן, להכיר את המילים,
להתאמן על זה, אולי לדלג.
אפשר לדלג,
או לא להתחיל כל התפילה, כולה זה דיברנו קודם. אי אפשר בבת אחת, פתאום לא התפללת 20 שנה, עכשיו אתה תתפלל שלוש תפילות ואת כל התפילה ותבין את כל המילים.
לאט-לאט.
אז אפשר לדלג, אפשר להתחיל יותר מוקדם, תלוי איפה אתה עומד.
אם אתה מתחיל יותר מוקדם ואומר את כל התפילה ואתה חנוק מזה,
תקצר טוב מעט בכוונה,
מהרבה שלא בכוונה, נכון? זה הלכה.
והתוספות שאתה עושה,
אז אתה יכול לעשות את זה במקומות הראויים,
אפשר לעשות את זה גם עם רבי נחמן, בשביל זה יש לו התבודדות.
שם יבואו לידי ביטוי התפילות האישיות שלך שאתה רוצה.
יש בעיה עם זה, שתי בעיות. אחד, האם אתה באמת מתפלל על דברים נכונים,
שזה חז"ל,
ניסחו לנו את זה,
כדי שאנחנו לא נתפלל על דברים לא נכונים,
כן?
אז נבדוק עם מה שאתה מרגיש. אתה יודע, אני עכשיו מרגיש שחסר לי מיליון שקל,
ואני בא לי עכשיו לשדוד איזה בנק,
או יש עוד דברים שאני מרגיש שהם לא נכונים.
אז צריך לראות.
בשביל לטבל את מרעיש אם זה נכון ואתה מאמין. אז בסדר, בסדר, בסדר. אז אם יש לך תפילות ורצונות בתור בן אדם,
שהוא בן אדם שירא שמיים וזה, אז מסתם הרצונות שלך הן רצונות טובים.
יש מקום לזה, להתפלל.
זה ההתבודדות של רבי נחמן, או להוסיף את זה בתפילות עצמם.
אתה לא חייב לגמור עם השליח ציבורי שבסוף התפילה מקום לחבר.
אני יש לי כמה תפילות שחיברתי ואני אומר אותן בסוף התפילה.
אז אם אתה לא מספיק,
מספיק.
אתה לא חייב לרדוף אחרי החזן.
תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה ת
בסדר?
אבל זה דבר שצריך לדבר עליו באריכות. יכול להיות שהדברים יתבררו תוך כדי לימוד,
כי זה ספר שלם על התפילה.
השאלות הן במקום, השאלות האלה.
כן, רצית להגיד משהו ש...
בסדר.
מה, אתה רוצה להביא אישור מההורים לצאת באמצע השיעור?
לא צריך.
סתם, אם יצאת, היית צריך לצאת. אני יודע, זה חשבון שלך.
למרות שאתה יודע, מבחינה הלכתית,
זה באמת, אתה יודע, כתוב אפילו שאדם צריך להתאפק,
אסור להתאפק, כי יש בזה איזה סוג של ביזיון.
אבל אני לא יודע, היום זה קצת...
אנחנו במצבים אחרים, לפעמים אדם יושב פה והוא חנוק,
הוא עוד מעט מתפוצץ, אין לו כוח אפילו להתגבר.
אז אני אומר, להגיע למציאות הזאת שדיברתי עליה קודם,
צריך להיות גם בנוי לזה, כמו שבנוי לתפילה. גם לדברים האלה, אדם צריך להרגיש את עצמו,
ואם יש לו רצון באמת טוב להתקדם,
אז הוא יודע מה לעשות.
הוא יודע איפה לחתוך, איפה לקצר, איפה להוסיף, מה כן, מה לא.
מה זה?
כן, כן, אני יודע.
אני שיניתי את המנהג שלי מאיזה סיבה שדיברו איתי, אבל...
עוד מישהו רוצה להגיד משהו?
כי כבר עברנו את הזמן והשיעור למעלה התחיל.
