שלום ערב טוב ברשות הרב
התחלנו אתמול לדבר על המעבר
מפרשת יתרו
לפרשת משפטים
מעבר שהרב ציוודה בשיחותיו
מגדיר אותו
מעבר בין מעמד הר סיני הכלל כללי
לבין התפרטות המשפטים אשר טסים לפניהם
או במקום אחר הוא אומר פרשת יתרו היא כלל
ופרשת משפטים התפרטות
המצוות
כך הוא כותב בעוד מקום הן פרטי התורה
ואנחנו מוצאים
בביאורו של הרב קוק זצל לעולת ראייה
על שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן.
המידות המספר ארבע וחמש, מכלל ופרט ומפרט וכלל.
שם הרב קוק מגדיר לנו את היחס
בלתי ניתן להפרדה
בין כלל לבין פרטים.
מה שלמדנו אתמול בעיקר,
שאי אפשר
חלילה
להפריד בין כלל התורה,
בין רוח התורה,
לבין הפרטים של התורה,
לבין המעשים של התורה.
אומר הרב, מכלל הוא פרט ומפרט הוא כלל.
כללותה של תורה הלא היא ההופעה העליונה של
הקדושה האלוקית לדבקה בשמו הגדול באהבה וביראה עליונה
ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום
ודאי
כללותה של תורה
ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד
כללותה של תורה מה סך הכל של תורה
מה היסוד של התורה
זו הדבקות
של עם ישראל
דרך התורה בריבונו של עולם.
אבל עומק הכלל הזה
הוא לא נשאר מופשט.
הוא מייחד את כל המעשים כולם לחטיבה אחת קדושה.
ולא אנחנו קובעים את המעשים,
אלא משה רבנו.
שהוא זכה לנבואה במדרגה הגבוהה ביותר של אספקלריה המהירה
רק הוא ולא הנביאים שתחתיו
רק הוא יכול לתת לנו את כל פרטיה והלכותיה של תורה
כי הפרטים והכלל זה דבר אחד
אז משה שהשיג את השיא את הפסגה של הכלל
הוא גם השיג
את כל הפרטים כולם שזה הגוף
של הנשמה הזאת של הכלל
הנה
אורה נפלאה זו של כלל התורה היא
חודרת לכל פרטי הפרטיות של המעשים
לבסס
את חיי האדם בעולם
על פי חפץ השם ואור הרצון העליון ברוך הוא.
המצוות המעשים הפרטיים הם מבססים את כל אותם עניינים
גדולים של דבקות בהשם של אהבה ויראת השם בתוך
החיים שלנו
ועומק המעשה
בתכונתו הליכותיו ודקדוקיו הלא הכל מיד השם השכיל
להיות מתאים אל הכלל כולו
זו המידה של כלל ופרט
זה אותו דבר הפרטים
הם מכילים הם מבססים הם מיישמים את הכלל
ובקדושתה של התורה המעשית,
ובפרטיותיהם של דקדוקי תורה ומצוותיה,
שפעת החיים של אור הכלל כולו חודרת ומפלסת.
ונמצא שהכלל
הוא משפיע אור על הפרטים.
והפרטים
שבים וחוזרים
אל מקור קודש הקודשים אשר לכלל.
על כן, מידותיה של תורה,
כלל ופרט, פרט וכלל,
זה בעצם אחדות אחת.
בסוף הפרשה שלנו,
ויאמר השם אל משה,
עלה אליי ההרה
ויהי שם,
ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם.
רש"י מפרש,
מה זה לוחות האבן והתורה והמצווה?
הרי בלוחות האבן
כתובים רק עשרת הדברות.
אז מה פירוש הפסוק?
אתנה לך את לוחות האבן
והתורה והמצווה.
האם זה דבר נפרד?
אתה תקבל גם את לוחות האבן וגם תורה ומצווה?
אומר רש"י,
כל שש מאות ושלוש עשרה מצוות
בכלל עשרת הדיברות הן.
כל התורה והמצווה
כלולות בעשרת הדיברות.
ורבנו סעדיה
גאון פירש
באזהרות שייסד לכל דיבור ודיבור מצוות התלויות בו.
הרב סעדיה
גאון הוא מפרש
איך כל תרי"ג מצוות כלולות
בעשרת הדיברות.
כל אחד מהדיברות כולל כך וכך
עשרות מצוות.
חז"ל
בגמרא ברכות דף ה עמוד א',
דורשים את הפסוק באופן נוסף.
כך אומר ריש לקיש
הרשימה הארוכה הזאת שהקדוש ברוך הוא מתחייב לתת
למשה לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם
הם מתפרטים כך כל העניינים
לוחות האבן
אלו עשרת הדיברות
והתורה זה המקרא
והמצווה זו המשנה
אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים להורותם זו גמרא
מלמד שכולם ניתנו למשה בסיני.
משה רבנו בסיני מקבל
את עשרת הדיברות,
את כל התורה שבכתב,
את כל המשניות,
את כל הנביאים והכתובים,
ואת כל הגמרא,
הכל ניתנו למשה
מסיני.
הרב בעינייה
שואל מדוע עשרת הדיברות ניתנו למשה רבנו על לוחות אבן
למה לא
על איזה ספר יפה על איזה מגילה
למה דווקא מהחומר הזה שנקרא אבן
והרב ממשיך את אותו כיוון
שהוא דיבר עליו
שחלילה
לטעות בטעות של אחידות להפריד בין רוח התורה לבין מצוות התורה
אז אומר הרב כך,
לא רק שאסור לבטל את התורה
ואת כל פרטי המצוות
ולהישאר רק עם הכרזות של עשרת הדיברות,
אלא אסור גם לגעת ולשנות
את פרטי מצוות.
לבטל אותם באופן כללי זו ודאי טעות,
כפי שלמדנו אתמול,
אבל אפילו לשנות אותם.
לעדכן אותם,
להפוך אותם למודרניות,
בשום אופן לא.
למה?
כי כל תורה שבעל פה ניתנה,
והיא רמוזה, בלוחות של האבן.
אבן זה דבר יציב, ללא שינוי.
האבן
היא החומר שעליו היה חרוט מכתב אלוקים.
והנה המשנים את התורה ברשעת דעותיהם.
זו דעה
מרושעת.
עין יעקב ברכות א',
עמוד 14. והנה המשנים את התורה ברשעת דעותיהם יאמרו
כי צריך לשמור רק את רוח התורה,
אותו ביטוי שלמדנו אתמול,
וצריך לשמור רק את כוונתה באופן כללי.
אך המעשים של התורה,
שזה החומר של התורה,
יש את הרוח של התורה,
זה הרעיונות,
אבל החומר של התורה, הגוף של התורה, זה המעשים.
את זה הם משנים לפי רוח הזמן.
אז
כבר יש שקר.
הם מחשיבים ומייקרים את רוח הזמן ולא את רוח התורה.
על כל פנים,
יש דעה כזאת.
שהיא מרושעת,
לשנות את המעשים לפי רוח הזמן.
וכאילו לשמור על רוח התורה בלי המעשים.
כדי להוציא מדעות נכזבות כאלה, נתן הקדוש ברוך הוא את עשרת הדיברות
שהם אות הברית על כל התורה כולה.
נתן השם את עשרת הדיברות בחומר אבן,
חומר קשה שאין שום שינוי יכול לשלוט בו.
לאורות.
למה השם בחר דווקא בחומר אבן?
זה היה החומר שהיה זמין אז על הר סיני?
במקרה?
לא,
לא במקרה.
לא ולא.
שאפילו את החומר של התורה הקדושה
אסור לשנות במאומה, חס ושלום.
וכל המעשים
שאנו מצווים, מפי השם יתברך בעשיית המצוות,
דבר צוה לדור ודור.
והנה המערערים
שלא מבינים כלום,
לא ברוח התורה ולא בגופה של תורה,
בנו פינת דעותיהם, הרעות,
על ענייני תורה שבעל פה,
ודימו שחס ושלום חז"ל שינו בתורה הקדושה.
הם אומרים בוא נסתכל
על פשוטו של מקרא
בואו נלמד בגובה העיניים
אומר הרב
ואם כך
אז מה שאתה מבין
זאת האמת של התורה ומה שחז"ל אומרים
זה דמיונות זה המצאות
אומרים כאן חז"ל
מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני
הכל כל תורה שבעל פה
ניתנה למשה מסיני
על כן אמר הכתוב
ויתנה לך את לוחות האבן אלו עשרת הדיברות
שהחומר שלהם של האבנים
חזק
בלא שום שינוי
ואין אפשרות לשינוי שיחול עליו
שכתבתי לדורותם
הם כמו לוחות האבן
כולם ניתנו למשה מסיני
ולא נשתנו ולא ישתנה דבר אחד חס ושלום
ודבר אלוקינו יקום לעולם
לא רק רוח התורה תקום אלא גם הגוף של
התורה החומר של התורה מצוותיה ומעשיה של תורה
כי אם אתה משנה את הפרטים של התורה
אז בעצם אתה פוגע ברוח של התורה כי
הכלל והפרט והפרט והכלל זה דבר אחד.
נסיים
בתחילת הפסקה בעיון
לעיין בביאורו של הגאון רבי יעקב צבי מקלנבורג
בסידורו עיון תפילה
על תפילת שחרית לשבת כדי להבין
אלו עשרת הדברות.
אז מה אנחנו אומרים בתפילת שחרית בשבת?
ישמח משה במתנת חלקו,
כי עבד נאמן קראת לו,
כלי תפארת בראשו נתת לו,
בעמדו לפניך בהר סיני,
ושני לוחות אבנים הוריד בידיו.
כתוב בהם שמירת שבת, וכן כתוב בתורתך.
שואל
הרב מקלנבורג.
הוא אומר, אני לא מבין.
למה לא תקנו מסדרי התפילה להגיד,
ושני לוחות העדות הוריד בידו,
או ושני לוחות הברית
הוריד בידו.
זה תיאור יותר חשוב,
יותר מהותי,
אבל תקנו לומר,
ושני לוחות אבנים.
זה כמו שכשאתה נותן למישהו מתנה והיא עטופה באיזה צלופן
אתה אומר מה הוא נתן לו צלופן זה לא מה שהוא
נתן לו הוא קנה לו סט ספרי הרב קוק הוא עטף
את זה בצלופן הוא נתן לו סט ספרי הרב קוק
העטיפה היא מעניינת ילדים בני שלוש
ושני לוחות אבנים.
ושני לוחות הברית, שני לוחות העדות,
זה המהות.
מה כל כך משנה הכלי,
העטיפה?
אומר הרב מקלנבורג, גם בפרשת עקב,
כמה פעמים אומר משה רבנו,
בשם השם
שהוא נתן את לוחות האבן והתורה והמצווה
הוא נתן את לוחות האבן לוחות העדות תמיד
הקדוש ברוך הוא מזכיר קודם את התואר
לוחות האבן ואחרי זה את שאר התארים
והרי להפך היה צריך להיות
קודם התארים המהותיים לוחות עדות לוחות הברית ורק אחרי זה
אם זה חשוב כל כך להגיד שזה באבן
לכן נראה לי
שפשוט
שכל הרעש סביב הר סיני,
הוא אומר,
ודאי
זה לא היה בשביל
רק עשרת הדברות.
למה?
כי אם מה שקיבלנו בהר סיני
זה רק את עשרת הדיברות,
לא היה צורך במעמד הר סיני.
למה?
כי כל אדם נורמטיבי
יכול לכתוב את עשרת הדיברות גם בלי שניתנו מסיני.
כל אחד מבין שאסור לרצוח ולנאוף
ואסור לגנוב
וצריך להאמין בהשם
אם מעמד הר סיני היה רק בשביל עשרת הדיברות
מעמד מיותר
על כן ודאי שאם
הקדוש ברוך הוא נתן לנו את עשרת הדיברות במעמד הר סיני
סיני ואם הוא הושיב את משה בהר עוד ארבעים יום
פשוט שהעשרת הדיברות הם לא רק עשרת הדיברות,
הם כוללים תחתיהם פרטים ופרטי פרטים לאין מספר,
הם כוללים את כל התרי"ג מצוות,
כפי שהבאנו מרש"י, ומהרז"ג,
והוא מביא לזה
עוד מקורות.
ברור שהעשרת הדיברות
זה היסוד של כל הפרטים,
הכלל כולל את כל הפרטים.
לכן התואר לוחות אבן
זה לא הסוג,
זה לא עטיפה מצלופן.
אבן זה כמו לעשות הנחת אבן פינה.
אבן זה יסוד.
כשהתורה,
כשמתקני התפילה מתקנים ומכנים את עשרת הדיברות
לוחות אבן הם בעצם באים לומר
לוחות היסוד
עשרת הדיברות זה היסוד,
אבל אין יסוד, אין כלל בלי פרטים.
לכן התואר הזה הוא מאוד מאוד חשוב,
שחלילה,
לא נסלף את התורה,
נתפוס אותה בשלמותה,
כלל
ופרט
ופרט וכלל.
שלום.
