בוקר טוב,
בשורות טובות.
כתוב לגבי תפילת שמונה עשרה,
צריך, אני מצטט כאן את
השולחן ערוך,
צריך לסמוך גאולה לתפילה.
זאת אומרת,
הסיום של הברכות,
של
קריאת שמע,
זה גאל ישראל,
וצריך לסמוך את
זה.
זאת אומרת, לא להפסיק
בין האמירה של גאל ישראל ובין התפילה,
לא להפסיק,
אלא להמשיך ישר.
ואינו אומר אמן אחר גאל ישראל.
לא אומרים אמן אחר גאל ישראל.
שאלו אותי למה.
אומר כאן המשנה ברורה,
המסביר,
המשנה ברורה את העניין של גאל,
אני מצטט.
גאל ישראל בעברית זה לשון עבר.
גואל ישראל זה לשון הווה עתיד.
אנחנו עוברים מן העבר אל העתיד.
בעבר, מי גאל אותנו ומתי גאל אותנו?
מי גאל?
נכון, במצרים, הקדוש ברוך הוא גאל אותנו.
הייתי אומר, טוב, זה היה פעם.
אולי זה לא שייך לעכשיו.
חס ושלום.
אותו גואל שגאל אותנו במצרים,
גואל אותנו עכשיו ויגאל אותנו לעתיד.
תמיד האדם צריך שיהיה לו עתיד בחיים, זה נכון?
לא רק האדם הפרטי,
זה גם כלל ישראל. זה התפילה, אנחנו עוברים מדרגות ממדרגה למדרגה.
ממדרגה
שאנחנו אומרים גאל,
גאל אותנו, ואנחנו אומרים את זה כדבר ודאי,
לא סתם סיפור,
אלא דבר שהקדוש ברוך הוא גאל אותנו,
אבל גם מה?
גואל אותנו.
וגם מה?
יגאל אותנו.
יפה מאוד.
כלל גדול בחיים ובאמונה.
יותר לחבר את העבר אל העתיד.
אשרנו, הטוב חלקנו,
של הקדוש ברוך הוא גואל אותנו.
לא רק גאל אותנו,
אלא גם גואל אותנו.
שלום בוקר טוב ובשורות טובות.
