תראו, חי וראי, אחד הדברים היפים
בלימוד אגדות חז"ל
בקובצי חכמנו,
זה שמעבר לזה שאנחנו מתחנכים להעמיק בדברים ולראות
את הדברים בצורה יותר עמוקה ולהבין שהעולם הוא...
למרות חכמים הן תמיד
טומנות בתוכן עומקים שלא הכרנו,
אנחנו גם מתחנכים,
אני מקווה,
לפחות אני.
להתרגל לתפיסת עולם מורכבת.
ילדים,
ואולי טוב שכך,
ילדים קטנים,
הם חיים בעולם של צדיקים רשעים,
טוב או רע.
שמתי לב,
לא שאני עושה את זה הרבה,
אבל כשאני מעביר איזו שיחה לנוער כזה,
כיתה י"א,
פידבק, הם מאוד מאוד אוהבים לשאול את השאלה,
איפה עובר הגבול?
זו שאלה כותרת של איפה עובר הגבול בין לבין.
ואני רוצה להגיד להם,
תראו,
אני לא משמר הגבול,
אני לא מגבניק,
משמר הגבול,
גבול, יש לא רק גבולות,
יש גם מרחבים.
יש
מרחב כזה,
מרחב כזה,
לא תמיד אתה יכול לשרטט
גבול ברור.
יש
דברים שאפשר לשרטט בהם גבול ברור.
אלימות, סכנת נפשות, שחיתות,
עוד דברים.
יש דברים שזה לא גבול,
אתה יכול לשרטט גבול ברור,
אבל למדינת ישראל אין גבול.
אנחנו בעצמנו מדינה בלי גבול,
אז מה אתה רוצה גם גבולות?
כשפוגשים את אגדות חז"ל,
אז נגיד,
אם אתם זוכרים,
אמרנו כאן פעם את הסיפור על רבי יוחנן וריש לקיש.
נכון?
מי צודק
בסיפור הזה?
מי זה?
אין צודק.
זה סיפור מורכב.
זה מורכב מפה, מורכב משם,
זה רגיש מפה, רגיש משם.
וזה בעיניי נפלא איך חכמים הוליכים אותנו בתוך
העולם שהוא מלא רבדים ומלא מורכבויות. ואומרים לנו,
תקשיב,
לא תמיד יהיה לנו תשובה חד משמעית לתת לך.
אנחנו פורסים לפניך.
את
מגוון האפשרויות,
את מגוון השכבות.
לפעמים חכמים יגידו לנו, תבחר.
אתה יכול לבחור,
יש לגיטימציה לדרך כזאת,
יש
לגיטימציה לדרך כזאת,
הילה לשמיים.
ולפעמים יגידו לנו,
אולי לקיים בתוכנו את כל השכבות גם יחד.
גם וגם, שזה נקרא נשיאת הפכים כזאת.
אני חושב שאחת הסוגיות,
זו סוגיה אחת,
הכל במסכת כתובות,
לא כתבתי כאן.
זה הכל מסכת כתובות, דף ס"ז עמוד א',
ס"ז עמוד ב', ס"ח עמוד א'.
נשמעתם ממני?
יש כאן סוגיה על ענייני צדקה.
בסדר?
והסוגיה הזאת פורסת בפנינו מנעד מאוד מאוד
רחב של יחס לצדקה ויחס לעניים.
האמת שזה לא אותו דבר.
בסדר?
אהלן סאגי, אורח הבא.
זה לא אותו דבר,
יחס לצדקה ויחס לעניים, כי צדקה זה עניין של כסף.
ואני מפריש כסף לצדקה, מעשר כספים או זה.
לא כל כסף שאתה נותן לצדקה אתה פוגש בקצה שלו,
אני,
אם אני מפריש לצדקה. היום למעשה אולי רוב הכספים לא כאלה,
נכון?
אני פוגש,
אני רק ברחוב,
אני יודע איפה אני פוגש,
אני.
ואיך הם מביאים את הכסף לאיזה ארגון.
אוי, יפה, הוא בבית הכנסת.
אבל בכל אופן אנחנו פוגשים עניים.
ופוגשים לא מעט, כן, בית הכנסת.
לפעמים זה מצחיק אותי שאני מתפלל באיזה שטיבל אצלנו בפתח תקווה,
ומגיע יהודי ואומר,
באתי מירושלים,
עכשיו הוא הגיע מירושלים לשטיבל אצלנו,
כאילו שם זה הגבירים הנגידים הגדולים.
אלה שאצלנו, הם נוסעים מירושלים.
אז תיפגשו בדרך.
אז
כל פנים זה הסיפור כאן, ויש כאן...
לפחות
שלוש או ארבע גישות,
מה שנעשה נפרוס אותם ביחד,
וכל אחד מכם יבחר בסוף איזה גישה הוא מזדהה,
או אולי אפשר לקיים את כל הגישות גם יחד.
מר עוקבא, אז חלק מה שהצלחתי למצוא בספר האגדה, הבאתי
ואז זה מתורגם לעברית. מה שלא, זה מהגמרא.
מר עוקבא היה עני בשכונתו,
והיה רגיל בכל יום לזרוק לו ארבעה זוזים בצינור הדלת.
מר עוקבא לעני.
הוא היה משאיר לו כסף בצינור הדלת, בסדר?
פעם אחת אמר: מי הוא?
אלך ויראה מי עושה עם מי טובה זו.
אני רק מזכיר לכם, אני עושה פה כוכבית.
סיפורי חכמים אף פעם לא באים ללמד
מה שהיינו יודעים מעצמנו בלי חכמים.
הם תמיד באים ללמד משהו שלא היינו, בסדר?
לא היינו חושבים לבד.
אז
כבר כאן אני כותב פה,
אומר פה את הערה הזו.
פעם אחת אמר, אלך ויראה מי עושה עם מי טובה זו.
אותו היום, שהה הרבה בבית המדרש.
אה...
מה זה?
לא יודע מה זה כאן.
הרבה אולי?
אה, הרבה, סליחה, כן, כן, התעכב.
והלכה אשתו אליו, אשתו כנראה לקרוא לו.
כיוון שראה העני שהתועצה עצמם לדלת,
יצא אחריהם,
כן?
העני ראה שהם כאילו, זה התחיל לעקוב אחריהם.
ברחו ונכנסו שניהם לתנור גרוף.
כדי שהאני לא ייזהה אותם, מי הם,
נכוו רגליו של מר עוקבא.
אמרה לו אשתו, תן רגליך על רגליי, אני לא נשרפת.
חלשה דעתו.
מה, יותר צדיקה ממני?
אמרה לו,
אל תצטער,
אני מצויה בתוך הבית והנאתי קרובה.
אני, כשמגיע אליי, אז אני...
אני נותנת לו אוכל.
ואילו אתה...
מה זה?
מה אתה אומר עופר?
ואילו אתה, תתן לו כסף, והוא מה?
ועליך לצאת.
וכל כך למה? מדוע הם עשו את זה?
משום שאמרו נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש,
ולא ילבין פני חברו ברבים.
זה סיפור אחד.
בואו נראה את שני הסיפורים על מר עוקבא,
ואחרי זה נמשיך רק.
אבל קודם כל נראה את הרצף.
מר עוקבא היה עני בשכונתו והרגיל לשלוח לו
400 זוזים בכל ערב יום כיפור.
וואו,
400 זוזים זה סכום נכבד מאוד, כן?
אבל שנתי.
פעם אחת שיגר לו ביד בנו.
מרוקווה נתן את הכסף לבן שלו, איך תביא את זה לאן?
בא הבן ואמר לו,
לא צריך, אני לא צריך כסף.
אמר לו, מה ראית?
אמר, ראיתי שמוזגין לו יין ישן.
באתי אליו בבית,
אני רואה שהוא שותה בבקבוק של 200 שקל,
יין.
מה שאתם פה בבית אנחנו לא רואים.
אמר מרוקפה,
מפונק הוא כל כך?
ווי, לא ידעתי שהעני הזה כזה מפונק ביינות.
כפלם ושיירם אצלו, אלא הכפיל.
נשווה והכפיל, 800 ושיירם אצלו.
כן,
ג'וני ווקר בלו.
נכון?
הכי גבוה זה בלו.
אופס, אל תעשה שאתה לא יודע.
נדמה לי שזה רד לבל,
בלק לבל,
וגרין לבל ובלו לבל.
אם אני זוכר נכון את ה...
מה יש?
גולד. טוב, מדרגות בג'וני.
אף אחד היום לא טעים.
אז...
טוב.
כשמת...
כמובן כשהיה לקראת מיטתו,
אמר,
הביאו לי חשבוני של צדקה.
אני רוצה לראות את החשבונות.
מצא כתוב בו 7,000 דינרים,
שהוא נתן לאורך ימיו 7,000 דינרי כסף,
צדקה,
סכום עצום.
אמר, הצידה קלה והדרך רחוקה.
מה,
כל כך מעט צדקה ואני צריך ללכת דרך רחוקה לעולם הבא?
עמד ובזבז חצי מהממון,
תביאו את הפינקס שכתב,
החתים,
החתים,
החתים.
חצי מהממון.
אומרת הגמרא, ואף עשה כך.
ואמר רבי אילאי,
באושה התקינו,
המבזבז על המצוות באופן כללי וגם על צדקה,
היה לבזבז יותר מחומש.
אומרת הגמרא, במה דברים אמורים מחיים.
שמא ירד מנכסיו, אתה מבזבז.
זה לא רק על צדקה, זה גם על נדרים, על כל דבר.
אתה מבזבז,
אתה פתאום תירד מנכסיך,
לא יהיה לך כסף.
אבל לאחר מטעם בכך
כלום, מודע שהוא הולך למות.
אה, נגמר הסיפור, הילדים, ירושה, הבעיה שלהם.
מה?
טוב,
זו הגישה אחת,
מרוקווה.
מה הגישה שלו?
מה אתם אומרים?
בוא נשאר ככה.
מה הוא מפסיד,
מרוקווה?
איך?
כסף.
לא, כסף הוא לא מפסיד, מבחינתו זה השקעה.
זה לא בזבוז,
זה השקעה.
מה הוא עושה?
הוא נותן, בתחילת הסיפור,
מה הוא עושה? הוא נותן מה?
בסיפור הראשון.
מה הוא עושה? הוא נותן מה?
איך?
אבל,
באיזה דרך?
מתן בסתר.
חברים, תגדירו לי את מתן בסתר בנפש הנותן.
מה זה מתן בסתר
בנפש הנותן?
הוא לא יודע למי הוא נותן.
כן, בלי אפשר לתת.
הוא יודע שם, יפה. הוא יודע, יפה, הוא יודע למי הוא נותן,
אבל המקבל,
הוא יודע,
הוא יודע את הכתובת, נכון?
המקבל לא יודע,
המקבל לא יודע ממי הוא קיבל,
נכון?
יפה.
מה זה?
לא,
אז מה שאני רוצה,
כן,
משקיע,
מה שאני רוצה לומר,
זה מראו כבר,
אני עושה רגע איזה,
כל אחד מאיתנו אוהב,
זו תכונה אנושית אחי,
זה מה שנקרא לסגור מעגל.
בסדר?
והנה עכשיו בדרך, בזה, עופר שאל אותי, נו,
סליחה, אלי, ועופר עמד לידו, נו,
טעמת?
כן, כי לפני שבוע הוא הביא לי,
לשבועיים הוא הביא לי איזה חומר מסוכן,
איזה משקה שהוא הכין, זהו.
מה אכפת לך?
אתה הבאת לי,
עשית את הזה שלך,
מה אכפת לך אם טעמתי?
לא.
אתה רוצה, תשמע,
נכון,
קנית למישהו משהו.
נו, מה קורה?
איך?
מבסוט?
אוהב?
איך?
נכון?
יש
בזה איזה רצון לסגירת מעגל.
אני רוצה לראות שמה שעשיתי,
הוא מועיל,
הוא טוב,
קנית למישהו איזה מתנה.
נו, אתה משתמש בזה? אתה מבסוט על זה, נכון?
זה כאילו, זה...
מה עומד מול זה?
אולי בושה, אם אני נותן למישהו כסף.
והוא יודע, הוא יתבייש.
אז מראו כבר, לשיטתו,
מוכן לוותר על התנועה הזאתי,
המאוד מאוד אנושית של כל אחד מאיתנו,
לדעת,
לסגור מעגל,
מה עשו עם הדבר שהבאתי?
על מנת לא, מה?
לא לבייש את האני.
כלומר, הוא בעצם ויתר על הקשר האישי לטובת...
הערך והאידיאל, אבל הוא ויתר על הקשר האישי,
עם האני.
כן, אני יודע מי הוא, אבל הוא לא יודע מי אני.
בסדר?
הייתי אומר ככה, בהגדרת הצדקה, מה זה אומר?
איך הרמב"ם מגדיר את מצוות צדקה,
בין אדם למקום ובין אדם לחברו?
בראשון?
בראשון?
בין אדם למקום.
הקדוש ברוך הוא ציווה לתת צדקה?
מספיק שהוא ראה.
מה, צריך שגם אני אראה?
זהו.
העני הזה צריך,
לא צריך,
זה כאילו,
זה לא,
אני לא,
זה לא רלוונטי.
אני,
הקדוש ברוך הוא ציווה את ההצדקה,
אני,
זה הכסף,
זה העני,
זהו,
הוא לא צריך לדעת מי אני בכלל.
הוא מגדיר את זה כמתת בן אדם למקום.
בסדר?
עכשיו,
אני שואל אתכם,
אני מתלבט ביחד איתכם,
זה לא שאני מגיע פה עם איזה,
אני מתלבט ביחד איתכם.
מה לגבי העני?
באיזה מצב הוא מעדיף להיות?
מה אתם אומרים?
העני מחפש את האינטראקציה.
לא, לכאורה לא ברור, למה אתה אומר ברור?
במקרה הזה.
כן,
לכאורה,
הרמב"ם אומר,
אנחנו לאדם שהשפיל את עצמו,
בעל הבנה,
אבל יש מצב שיותר קשה לעני להיות במצב,
אם זה אני מתוקן,
שהוא באמת אני מעוגן,
אז הוא אומר, לפחות
תן לי את הזכויות להגיד לך תודה.
אתה שם אותי בכזה מקום כאילו מבויש,
שאני גם מקבל,
וגם לא יודע מי נותן.
מה אתה אומר?
לא יכול להגיד תודה.
לפחות תן לי את זה.
ולכן, לפי דעתי,
זאת הסיבה שכשהם נכנסו לתנור,
הרגליים של אשתו לא נשרפו ושלו כן נשרפו.
כי מה אשתו?
איך איזה...
היא נותנת לה עני! היא נותנת...
מה זה?
זה הרבה יותר בושה לקבל לחם ממישהו מאשר לקבל ממנו כסף.
נכון?
הרבה יותר בושה.
אבל מה?
הוא אומר לה,
תודה,
השם מברך אותך גברת,
השם ישלם.
הוא אומר,
תודה,
תודה מה,
היא נתנה לי לחם,
אני הבאתי לברכה.
הברכות שלי חשובות,
הברכות שלי עובדות, בסדר?
יכול להיות דבר כזה.
אז מרוויח כבר,
כלומר,
בהגדרת מצוות צדקה כבין אדם למקום.
ובהליכה למקום של נוח לו לאדם,
שלא יעליבו את חברו וכולי וכולי,
מצד אחד, מרוויח כבר מרוויח,
הוא עושה דבר מאוד מאוד מרשים,
והוא הצליח כאילו להתנתק לגמרי מה קורה עם הדברים שעשיתי.
מצד שני, כמו שאמרתם ביחד,
יש
פה אינטראקציה אנושית.
יש פה אינטראקציה, אתם יודעים,
אני אספר לכם סיפור.
לפני הרבה שנים,
הלכתי עם אשתי,
היינו בבאר שבע,
אז גרנו בנצרים,
ונכנסנו לקנות קניות לשבת.
היה אז רשת שקראו לה זול פו.
נכנסנו לזול פו.
בכניסה,
ישב שם יהודי, על הרצפה הוא ישב,
ו...
אמר לי,
הוא אמר לי,
מחילה,
כשאתה נכנס,
אם אתה יכול לקנות לי משהו לשבת גם.
הוא לא ביקש צדקה,
הוא ביקש,
אמרתי לו,
כן,
מה אתה רוצה?
הוא אומר לי, דגים, תן לי ככה דגים, אין בעיה.
נכנסנו, קנינו, אז...
לקחתי עוד איזה כמה דגים,
מה שקנינו לשבת,
היה נסיכת נילס או משהו כזה,
נדמה לי,
כן,
סליחה.
זהו, יצאנו לקופה,
וכשעברתי לידו,
אמרתי לו, אמרתי לו, כך, בכבוד.
והלכתי לרכב.
כשהגעתי לרכב, אמרתי לעצמי, תגיד,
אתה לא מתבייש?
לא אמרת לו שבת שלום.
למה לא אמרתי לו?
כי אני הייתי נבוך.
אני הייתי נבוך.
כאילו, אדם, יושב על הרצפה,
הוא
יושב על הרצפה,
וכאילו,
מבקש ממך,
כאילו,
אמרתי לעצמי כמה שיותר לצמצם את הסיטואציה.
כאילו,
רציתי להיות כמו,
סליחה,
כמו מרוקאי כזה,
אם הייתי יכול לתת לו משהו,
כאילו,
אם הייתי יכול לעבור,
ושהוא לא יראה אותי,
ושאני אשים לו מאחורי הגב,
יברח, היה פשוט,
אבל הוא ראה אותי,
אז צמצמתי את האינטראקציה למינימום,
אמרתי לו,
קח,
אפילו לא אמרתי לו שבת שלום.
אמרתי לו,
יש גבול, מה זה?
חזרתי מהרכב,
התכופפתי
אחי, שבת שלום שלך,
והצלחה, ואת הצליח שלך,
אצלך טוב הדג, כל זה.
הוא נעמד, הוא זינק, הוא אומר לי,
תודה רבה לך,
השם מברך אותך וזה.
ואז הוא אומר לי,
אם כבר הגעת,
עזוב את הנסיכה,
אני לא אוהב נסיכה.
אתה יכול, אפשר את הפתק,
אני רוצה להחליף לדג אחר.
אמרתי לו, בטח כך, הנה, תחליף.
כאן אמרו שאתה יודע מה,
היה מרוקאי.
זה לימוד גדול בשבילי, היה.
גם פה הסיפור מראה שהיא נחמדת,
אמרה לו, לא,
אני יותר זה,
אבל יכול מאוד להיות שהסיבה היא לא בגלל ההנאה הקרובה,
החומרית,
אלא בגלל ההנאה שהיא נתנה לעני ביכולת של העני להגיד תודה.
ביכולת להכיר תודה.
יכול להיות דבר כזה?
מה אתם אומרים?
לא בך.
נכון,
אתה צודק,
לכן אמרתי,
זה
סיפור מורכב,
אני לא יודע להגיד לך את זה בצורה חד משמעית,
אבל לי ברור שהם הראו כבר,
מגדיר את המצווה כמצוות בן אדם למקום,
ולא בן אדם לחברו,
ולכן הוא לא מעוניין בסגירת המעגל הזאת,
ויש פה איזה חתיכת אירוע,
לפחות שאני חושב על זה,
לי נראה,
שמתן בסתר,
לעני,
שם אותו, אם הוא עני מעוגן,
תכף תראו שיש פה גם עניים שהם לא מעוגנים,
אם הוא עני מעוגן,
זה שם אותו ביותר מצוקה,
לא פחות מצוקה.
טוב.
כן.
אוי, נכון, זה נורא נכון.
סליחה,
זה מקסים, מה שאתה אומר, זה נכון.
אתה רואה שהאני מחפש את האינטראקציה, כן.
במקרה שלנו,
האני מחפש,
הוא אומר,
אני רוצה לדעת מי נותן לי, והוא
מברך ומבורך.
אלי,
שזה כאילו משהו חשוב,
אבל עכשיו אתה רואה שאני רוצה אינטראקציה,
אז בוא תמציא את עצמך.
לא, אני לא אתן.
על הצדקת יתר הזאת.
כן.
אבל,
דבר מאוד מעניין,
המדרגה הכי גבוהה בצדקה זה הלוואה.
עובדה, זה הלוואה.
אלו ודאי דברים שהם לא...
טוב,
הסיפור השני, מה?
הסיפור השני מקיף את, לדעתי,
את מה?
את מה?
את הראשון.
כלומר,
זה לגמרי בין אדם למקום.
הרי אם אתה אומר,
אם זה בין אדם לחברו,
זאת אומרת,
שמע,
הוא לא צריך,
תראה מה הוא שוטה.
מה זה עסק שלי?
מה אכפת לי?
מה הוא עושה עם הכסף?
אני נותן לו כסף שיקנה עם זה אייפון.
14 פור מקס.
למה זה נוגע אליי?
אני צריך לתת צדקה.
יש דיון כזה,
זה הגמרא הזאת,
שאומרת שהצדקה היא כאילו עניין יחסי.
אם הוא רגיל,
היה אדם עשיר,
וירד מנכסיו,
אז יש דעה שאומרת שצריך לתת לו כסף לצדקה
לרמת החיים שהיה מורגל אליה, שזה דבר נורא מקומם.
מה פתאום?
רמת החיים יותר גבוהה משלי?
אבל ברור,
כבר כאילו,
הוא קצת מזכיר לי מה שדיברנו,
לא זוכר איפה.
כאילו,
זה מעשה שלו וזה מעשה שלי,
ולמה לנו לדבר מאחרים?
כאילו,
אני נותן לו,
הוא אצלי ברשימות,
הוא צריך צדקה,
לא
אכפת לי מה הוא עושה עם זה.
אתה יודע מה יכול להיות שהוא מעדיף?
מעדיף...
אתם יודעים,
זה מה שהיה דיון,
זה
דיון ממש...
לפני כמה שנים,
אז קבוצת אנשים אספה כסף צדקה לאיזה
חבר שלהם שהיה באיזו מצוקה כלכלית,
ואחר כך ראו שהוא קנה איזה דבר יקר ערך,
כמו נגיד פלאפון מאוד יקר,
משהו כזה.
לא מאוד, כאילו, הרבה יותר יקר מהמקובל.
אז הם באו ואומרים,
תשמע,
אנחנו עשינו כסף, אנחנו מצוקה,
אבל תראה איזה,
כאילו,
דוגמה הזאת,
נכון?
זה כאילו קצת מקומם,
את מרוקו זה לא מזה,
לא אכפת לי,
יש צורך כלכלי אמיתי,
יכול להיות שהבן אדם הזה בשביל...
לתת לעצמו מענה ולהרים לעצמו, בסדר?
הוא רוצה להרים לעצמו את המצב רוח,
אז הוא
קנה לעצמו אחד,
הוא קנה לעצמו את האייפון הזה,
בסדר? אבל הוא באמת עני, הוא באמת צריך.
כאילו, הרבה פעמים כשאנחנו נותנים למישהו כסף,
אנחנו
נותנים לזה עם רשימת דרישות,
איך הוא עכשיו צריך להתנהג לפי...
כן,
נתתי לך כסף,
אז אני עכשיו,
יש לי מניית שליטה עליך,
ולכן אסור לך לקנות טלפון,
ואסור לך פלאפון,
ואסור לך זאת.
עזוב ממני, אחי, מה אתה רוצה?
אני במצב שלי דפוק,
אז אתה עכשיו עוד רוצה לעשות לי את זה?
אני רוצה ככה, זה עושה לי שמח.
בסדר, יש לי טלפון חדש, מה אתה
רוצה ממני?
כן, על הפקידים.
כן,
אבל זה לא,
אתה הולך רחוק מאוד בהיסטוריה,
זה הרבה תלונות של הרבה ילדים על ההורים שלהם,
שנותנים להם כסף,
ויחד עם הכסף גם הגיעה רשימת דרישות.
אתה
עכשיו תעשה, אני מדבר עם ילדים נשואים, כן? נתתי
לך כסף, אתה עכשיו תעשה ככה וככה וככה וככה.
מרוקווה,
איך מישהו פעם אמר על הדרישה האולטימטיבית מההורים,
ארנק פתוח,
פה סגור.
זה השילוב המנצח.
אז מרוקווה אמר, זה לא מעניין אותי,
הדבר הזה.
והסיפור השלישי אצל מרוקווה,
מה הוא?
כאילו, זרע החותמת,
שהוא בעצם, אם הייתי יכול...
כאילו, מרוק כבר עשה איזה סשן כזה של המצוות.
מצוות צדקה היא הכי חביבה עליו.
אגב,
מצוות צדקה,
אדמו"ר הזקן
אומר בירושלמי שהיא מוגדרת...
אדמו"ר הזקן
באיגרת הקודש,
שהיא מוגדרת בירושלמי סתם מצווה,
בגלל
שכל מצווה מתקנת איבר מסוים בגוף.
כזה או אחר.
ידיים, רגליים,
כל אחד...
אבל צדקה,
מכיוון שכדי להשיג את הכסף,
עבדנו...
עם
כל הגוף,
והתאמצנו
ואת זה אנחנו נותנים למישהו,
אז כאילו נתנו לו את הכל.
תציל
אתה קצת לוקח חיים שהרווחת בכסף ונותן את זה למישהו אחר.
אז
מרוק
טוב,
כל עוד אני חי,
אני לא יודע,
אבל עכשיו,
רגע לפני,
אציל בממוני
לגמרי לגמרי ציר של צדקה של ביני לבין השם יתברך.
ולא כל כך מעניין אותי האם העני
הזה מגיע לו יותר, מגיע לו פחות,
שותה יין כזה,
שותה יין אחר,
מי הוא בכלל?
לא מעניין אותי, אני עם השם יתברך.
יש
בזה משהו מאוד מעניין,
יש בזה משהו מאוד מרומם,
יש בזה גם משהו מורכב,
כמו שאמרנו,
לפחות העני פה בסיפור חיפש את האינטראקציה,
ואשתו של מרוקווה, משמע שבמדרגה יותר גבוהה ממנו.
טוב.
יפה,
אז
סשן אחד, אפשרות אחת,
לצדקה,
טוב? כאילו, אדם יכול להגיד,
כמו שאמרנו,
הרי צדקה זה בשבילי,
כשאני נותן צדקה,
אני מרוויח.
אני נהיה עכשיו שותף של ה' יתברך.
הרבי, אתם מכירים, היה לרבי פעם איזה...
הרי מאיפה כל המפעלים של הרבי צריך מלא כסף הדבר הזה?
מאיפה?
איזה תורמים?
גם תורמים.
כן,
גם תורמים.
צודק.
יש לי כזה סרטון שאני מאוד אוהב לראות אותו מדי פעם,
שאיזה wealthy man בא לרבי ואומר לו,
Rabbi,
I want to tell you that I
decided to donate a million dollars
to the Chabad Institute.
אז הרבי אומר לו,
I hope that you don't think that
I'm going to be satisfied from this.
אז הוא ענה לו,
נו,
נו, נו, נו.
ואז הרבי פונה ל...
יש שם חבר שלו.
Your friend gave million dollars,
you will give two million dollars.
אתה עושה עלי רושם עם ה...
אבל בגדול, אז קודם כל תורמים.
אבל גם הרבי הפך כמה חסידים לעשירים.
גוטליב ולביב וכל החברה האלה,
הוא...
תן להם,
תשקיעו וזה וזה,
והפכתם לעשירים,
והמעשרות אליו.
והוא כבר עושה בזה מה שצריך.
אז...
אז לגמרי, למה התחלתי לספר את זה?
אה,
בגלל שהיה איזה אחד,
שהרבי ניסה לעשות אותו עשיר,
אמר לו להשקיע בשביל סחורה,
והוא כל הזמן היה,
רבי,
חייבים למכור,
וזה,
עוד לא, עוד לא,
חייבים למכור,
עוד לא.
עוד לא, עוד לא,
בסוף הרבי אמר לו,
תמכור,
באמת היה רווח גדול,
הוא בא,
נתן מעשר כספים,
והרבי אמר לו,
אני רוצה לפרק את השותפות בינינו.
הוא אמר לו, למה? הוא אמר לו,
אני לא אוהב שותפים עם לב חלש.
אתה כל הזמן, זה לא מתאים לי.
אז זה, כאילו...
כשאני נותן צדקה לקדוש ברוך הוא על זה,
אני מקבל עכשיו,
הקדוש ברוך הוא נהיה,
אה זהו,
אתה תספר את זה שהרבי אמר לו,
בוא תהיה שותף איתי.
ואז הוא הסכים,
ואז כל פעם הוא הלחיץ את הרבי,
נכון?
גם נדמה לי שהרב אליהו היה לו איזה עשיר.
העשיר ביקש ברכה.
אז הרב אמר לו, אני מוכן ברכתך
להיות
שותף בעסק.
מה, הרב, כן?
מוכן, כן?
לחצו ידיים, לחצו.
אמרו לו, אוקיי, אם אני שותף,
החנות סגורה בשבת.
הוא אומר, מה, השותפים? החנות שותפות!
החלק שלי, אני...
סגור בשבת.
לחצנו ידיים.
הוא אומר, אבל זה כל המסחר בשבת.
טוב,
לא הייתה ברירה,
שישמור שבת,
כי היא מקור ברכה.
אז
יכולה להיות תפיסה כזאת שאומר,
אני עושה צדקה,
זה בכלל עסק בינו ובין הקדוש ברוך הוא,
בשביל שאני אקבל שפע.
בין אם שפע בעולם הזה,
בין אם שפע
לעולם הבא, עד צדקה כזו, הדרך רחוקה.
בואו נצטיין בעוד כמה מצוות צדקה.
טוב מאוד.
בסדר?
הלאה.
רבי אבא, עכשיו רבי אבא.
רבי אבא זה אירוע אחר, הפוך אולי, ממר עוקבא.
רבי אבא מצמצם עניי בסודרייהו,
ושדי לבתרייהו וממצי לבי עניא,
ומציל עיני מן רמאי.
רבי אבא היה לוקח את הכסף ושם אותו בזוזים מאחור,
הולך ליד בתים של עניים,
וכאילו מאפשר להם לקייס אותו בעצם, בסדר?
כאילו,
קל לקייס לקרחת,
והוא היה מתפלל לקדוש ברוך הוא,
תציל אותי מהרמאים.
כי בדרך כזאת גם הוא לא רואה מי לוקח.
כאילו הוא הולך ואנשים היו באים ויודעים שאפשר לקחת ממנו
בלי שהוא מסתכל, אבל גם אז
הוא מציל עיניי מרמאים. הוא היה גם או מסתכל או מתפלל.
מה, מה?
כן.
אוקיי, אז מה הבנו שרבי אבא יודע שמה יש?
שיש רמאים.
המתפלל, שלא...
שלא יגיעו אליו.
אני חושב שזה הכוונה, מציל עיני מרמאים.
מה זה מציל עיני, אבל?
מציל עיני.
אה, הבנתי, הבנתי,
הבנתי.
אה,
ככה אתה חושב?
כן, אני מבין, אבל...
לא, אבל אתה חושב שזה בגלל...
אל תמיד תתנה רשע או שהוא אומר,
אללה,
שאני לא אראה...
מי שנכשל וגונב, אני לא רוצה לדעת מי זה.
גם וגם. מה אומר כאן הפרשנים?
בוא נראה.
מה אמרנו?
זה
כתובות סמכת, לא?
הייטק, בשיעור.
מתי עיניו, מתי אחוריו, לראות שלא יבואו רמאים.
אתה מסתכל לראות שלא בא רמאים.
אה, אתה אומר, מה אמרת?
כלומר,
רבי אבא אשלי עיניו,
כאילו,
מפנה את עיניו שלא יבואו רמאים.
הוא היה,
הוא יודע שיש רמאים,
והוא חושד בהם,
והוא גם דואג שלא יבואו.
בקיצור, דופק אצלך מישהו בדלת,
צדקה, צדקה, וזה...
תראה לי את האישורים.
מי נתן לך את האישור הזה?
אתה יודע,
אם אתה שואל שאלה וחצי, הוא אוהב שאתה נעלם.
בסדר?
מה?
כן.
כן.
לא מתאים להם.
טוב.
הלאה,
רבי חנינה,
הוה מסדר צדקה לעניא,
כי הוה רגיל,
משדר ליה ארבעה זוזי בכל מעלי שבתא.
הוא היה משגר לעניה, ארבעה זוזים כל ערב שבת.
יום חד אדמיכל ליה בידיה דביתיה,
הוא
שלח ביד אשתו,
עתה,
אמרה,
זה לא צריך.
לא,
לא צריך.
אמרה לה, מה?
מה זה?
מה היא חזאי?
הוא אומר,
שם הוא דאב כא אמרי,
לבמאה תעשו את תרי כספא ו תרי דהבא?
איזה מפית להביא לך?
המפית הארוגה מחוטי כסף או המפית הארוגה מחוטי זהב?
בסדר?
שאתה בקושי, הם יש להם מפה בבית והוא אוכל ב...
אמר רבי חנינה
היינו דאמר רבי אלעזר
בואו ונחזיק טובה לרמאים
שאלמלא הם היינו חוטאים בכל יום
מזל שיש רמאים בעולם שנותנים לנו הצדקה לא
לתת צדקה לכל מי שפושט יד, אחרת היינו...
אני
לא יודע איך להגדיר את זה,
אבל זה נראה לי כאילו חוש הומור של הגמרא,
קצת,
לא?
זה הסתכלות מפוקחת על העובדה
שכשאתה מחלק כסף למישהו,
צדקה,
זה גם חתיכת אירוע שקורה לרמאים.
בסדר?
כאילו, למה לא? אם אני כאן עומד,
ובלי לעבוד יותר מדי, אני יכול...
כן?
כן,
למה לעבוד קשה,
אם אני יכול,
כמה לעשות,
כמה אתה עושה בשעה,
כמה היום שעה,
50 שקלים,
60 שקלים,
300 שקל בשעה, 400 שקל בשעה,
פרנסה טובה, למה לא?
אז אומר,
הוא לא אמר,
בניגוד לרבי,
רבי ברוך אמר,
מה,
לכסף,
מה זה?
רבי חנינה אומר,
נו,
מזל שהם קיימים,
שככה אנחנו לא באים אלינו בדינים יותר מדי בטענות.
אז זו כבר גישה שנייה של הגמרא,
שמתייחסת לצדקה בתור מצווה.
צריך לטפל בה.
אדוני,
אל תבזבז כסף.
גם רבי אבא וגם רבי חנינה מבקשים מאיתנו.
לא רבי אבא,
יש לנו כסף.
אנחנו עבדנו עליו.
אנחנו השקענו בו. אדם שעובד, אז הוא מכבד את הכסף שלו.
הוא, נכון,
הוא עבד,
הוא
התאמצת את זה.
אתה רוצה לתת צדקה.
כל הכבוד.
תדאג שהצדקה מגיעה לאנשים שצריכים.
דרך אנשים נאמנים.
ולכן היום, היום,
הצדקות הגדולות שאנחנו נותנים,
כאילו הסכומים הקבועים והגדולים,
זה
אף פעם לא על אדם פרטי,
אלא זה אנשים פרטיים שאנחנו מכירים,
מכירים אישית.
זה דרך גופים נאמנים, שאנחנו סומכים עליהם,
שאנחנו יודעים שהם מבררים,
כמו קרן יחד, עכשיו ראיתי שהם פרסמו נתונים,
כמה הם חילקו,
עשרות מיליוני שקלים,
לא זוכר כמה,
אתם יודעים מה זה קרן יחד?
מין קרן...
קרן יחד זה קרן שחברים בו כמה,
עשרת אלפים איש,
וכשקורה איזה אסון לאחד מהם,
אבל זה לא לגמרי ביטוח,
זה בעצם צדקה,
קורה איזה,
אז גובים מכל אחד איזה עשרים שקלים,
ואז או יותר,
ואז היתומים מקבלים מיד איזשהו סכום כסף.
עד שיטבעו את הביטוח,
ועד שהביטוח, אם יש ביטוח בכלל,
כאילו,
משהו כזה מיידי.
אז זה,
זה כל מיני ארגונים כאלה,
מקימי, פעמונים,
ארגונים,
אז אצלנו בשכונה יש גמ"ח מאוד מאוד.
גמח שהוא גם מאוד מיוחד,
גם מאוד מדויק,
וגם גמח שהוא איכות של כל הקהילה,
כל קהילה יש לה נציג בגמח,
וגם גמח ששקל שתרמת,
זה שקל שהגיע לצדקה,
אין תקורה בכלל.
וכולם מתנדבים שם, כולם זה.
אז זה מדהים.
אז באמת, יש כאן אמיר...
מרוקבו אומר,
מה אכפת לי מה התוצאה,
אני מה שמתברך,
מה...
רבי אבא ורבי חנינא אומרים,
לא,
לא, זה לא עובד ככה.
זה לא עובד ככה.
זה גם צריך לעבוד,
הצדקה צריכה לעבוד,
אני גם צריך להכיר אולי את מי שאני נותן לו צדקה,
ואסור שהכסף הזה יגיע לאנשים שלא זקוקים לו באמת,
כן?
זה
קטע הזוי, באמת זה קטע
נורא מוזר.
אצלנו בגמח הם מחלקים,
זה שיטה מאוד מעניינת.
יש,
הם קודם כל כאילו מבררים נגיד משפחות שנזקקות בסדר גמור,
ואז הם מצמידים למשפחה כזאת, משפחה מאמצת.
המשפחה המאמצת מקבלת לא כסף, אלא תלושים,
שאיתם היא יכולה ללכת ולקנות מצרכים באחד הסופרים בשכונה,
והיא קונה את זה ומביאה את זה למשפחה.
ואז גם נוצר קשר,
אינטראקציה.
גם זה לא סתם,
אתה לא נותן כסף שאתה לא יודע לאן הוא הולך,
אתה נותן כסף לדברים ספציפיים.
והתלושים האלה זה לא כדי לקנות קוויאר, בסדר?
זה אלה,
הכל,
זה כאילו דברים,
סל מוצרים בסיסי,
הכרחי.
אתה עושה כאן את העבודה.
שדואגת שהכסף בסוף יגיע למי שצריך.
זה נורא מתסכל שיש המון כסף,
והוא לא מגיע למי שצריך.
מה היה עכשיו בתגמולי מילואים?
השנה היה 120 מיליארד שקל תקציב ביטוח
לאומי בגלל המילואימניקים והמפונים וכל הדברים האלה.
אז היה איזה באג, אתם מכירים את הבאג במערכת?
היה באג של אנשים שגייסו אותם למילואים.
ביטוח לאומי זה בסוף כסף,
זה
צדקה של המדינה.
הם גייסו אותם למילואים,
אבל הם יכלו להמשיך לעבוד תוך כדי.
אחד הוא הייטקיסט,
וגייסו אותו כאן להיות במודיעין של פיקוד מרכז, במלחמה.
אז הוא עושה שמונה שעות משמרת, מגיע הביתה,
ממשיך לעבוד.
אז הוא מקבל משכורת מהצבא,
והוא מקבל גם משכורת מה...
אבל עכשיו המשכורת שלו מתנפחת עוד יותר,
כי בעצם הוא קיבל גם וגם.
אז בחודש הבא הצבא משלם לו לפי המשכורת המנופחת.
זה מין...
הישרים שבהם דיווחו על זה,
אבל
חלק לא דיווחו.
מה?
קיבל את זה במקום העבודה.
מקום העבודה שילם לו גם על זה שהוא עבד,
וגם על ההחזרים מהצבא.
ואז בחודש הבא הוא מציג תלוש לצבא,
שהוא בעצם לא ירוויח עשרים אלף ושלושים אלף, אבל הצבא מחזיר לו,
וזה קופץ
בטור הנדסי,
יש כאלה שעושים מילואים כאילו הרבה זמן.
זה בדיוק הפוך,
כאילו הוא גם עובד...
טוב.
אז זה גישה שנייה, או כאילו הפוכה.
מסיימת כאן הגמרא ואומרת,
אה,
דאמה רבי יעזר בו ונוחזיק טובה לרמאים שילמלא הם,
היינו חוטאים בכל יום שנאמר,
וקרא עליך אל השם והיה בך חטא.
טוב.
תני רבי חייא
בר דיפתי מיר ורבי יהושע בן קרחה,
אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובר לבנות כוכבים.
וכתיב השמר לך פני דבר עם לבבך בליעל,
וכתיב התם,
יצאו אנשים בעיני, כן,
יישאר לך פני דבר עם לבבך בליעל.
המשך הפסוק לאמור,
קרבה שנת השבע,
שנת השמיטה,
ושמיטת כספים,
ורעה עינך באחיך האביון או האביונה,
כן וכולי.
ואז
דבר בלי האל פה, ודבר בלי האל שם, עבודת כוכבים.
כל המעלים עיניו מן הצדקה,
כאילו עובד עבודת כוכבים.
ככה אומרים.
אומרים בחסידות,
שאין לך מידה,
שאין לה איזה מקום שאפשר להשתמש בה.
אז שאלו נדמה לי את רבי שמחה בונים מפשיסחא.
איפה
אפשר להשתמש לטובה במידת הכפירה?
אז הוא אמר בצדקה לעני.
מגיע אליך עני,
אל תגיד,
נו,
הקדוש ברוך הוא,
אביהם של יתומים,
אביהם של עניים,
הוא יפרנס אותו.
כפירה,
אף אחד לא יפרנס אותו,
רק אתה, תן לו כסף.
זה המעשה.
אז כאילו, כל המעלים עיניו מן הצדקה,
אבל שימו לב, מה זה מעלים עיניו מן הצדקה?
אני חושב שהגמרא כאן מכוונת לסיטואציה מאוד מסוימת.
איזו סיטואציה
בא לפניך, עני מבקש צדקה,
ואתה עושה, לא ראיתי אותו.
בסדר?
באופן כללי,
לתת צדקה,
אז כמו שאמרנו,
אתה תכנן את זה,
אבל
זה אולי האירוע הזה,
כשבא לפניך סיטואציה של צדקה,
אל תעלים את עיניך.
וכמו שאמרת, סגי,
חצי שקל.
בסדר,
חצי,
איזה משפט אמר לי חבר טוב,
תצא גדול בכסף קטן.
חצי שקל זה צדקה?
צדקה, ודאי, אני כל יום נותן חצי שקל, מטבע לצדקה.
תן לו.
זאת אומרת, שמע,
אני לא יכול לתת לך את הכספים הגדולים, כסף גדול,
תעבור דרך העמותות,
אז אני יודע שאתה זה,
אבל חצי שקל.
אל תעלים עיניך מן הצדקה.
אבל הגמרא ומוסיף עליהם רבנן,
המכחיש עינו,
והמצדק את ביתו,
והמקפח את שוקו, כלומר...
אה?
כן?
אינו נפטר מן העולם עד שיבוא לידי כך.
המקבל צדקה ואין צריך לכך,
סופו אינו נפטר מן העולם עד שיבוא לידי כך.
אמירה חריפה של הגמרא כנגד הרמאים.
כלומר,
עמרם ואת הדומים לו,
אל תנצלו גם את רבי אבא,
רבי אבא לא עומד ומחפש מהרמאים,
אבל הוא לא כזה, הוא לא שוטר.
יש פה גם אמירה כלפי ה...
כלפי ה...
העניים הרמאיים, שבסוף את מי הם דופקים בעיקר,
את אלה שבאמת זקוקים.
כי אם ההוא עמרם וההוא עמרם, נכון? יש
איזה...
כן.
כאילו במה...
כאילו בנה במה.
כן.
כאילו עשה... יפה.
אז
זה אירוע מורכב.
כי
זה מה שהתחלתי להגיד לכם,
אתה יכול להגיד,
שמע,
הרמאים מנצלים את הדבר הזה,
אני לא נותן,
אני נותן רק לזה,
וזה לגיטימי,
יש פה לגמרי אפשרות כזאת.
וגם אתה יכול להגיד שהעניים האלה שמרמאים,
בסדר גמור.
ואפשר ללכת לקטע השני ולהגיד,
מה,
לא,
אני עמרם,
ואני לא אכפת לי בכלל,
מה,
אני,
לא,
אני,
הוא אומר שהוא עני,
אני לא רוצה להבדוק אותו,
מה אכפת לי,
אני גם לא רוצה להטריחו,
כי כך,
ואני מה שאני מתברך.
ואתה יכול להיות באמצע,
רבי אבא זה מידה אמצעית,
מצד אחד הוא שם את ה...
את הגב מאחור כדי שלא,
מצד שני הוא כן מסתכל,
הוא בודק קצת,
הוא מפעיל איזשהו שיקול דעת.
זה אירוע מורכב.
זה אירוע מורכב.
אבל אני חושב שהמורכבות כאן יושבת על
החשיבות.
בסדר?
כשאדם נותן כספו,
הוא נותן את עצמו.
הוא נותן את עצמו.
אז יש אחד שאומר,
אני בוחר להיות עמרם,
זה רק...
זה הופך אותי לחשדן כלפי כולם,
כולם אומרים,
לא,
לא
מתאים לי,
אני נותן שמחה בזה,
לא אכפת לי.
מה שילדתי, אני נותן. ויש מי שאומר, לא,
אני רוצה גם שזה יהיה תוצאה.
אבל
יש כאן אירוע בגמרא הזאת,
שהוא מלמד אותנו על המורכבות של הנתינה הזאת,
בסדר?
על המורכבות שלה.
איפה
אנחנו מוצאים את עצמנו?
אז קודם כל צריך להגיד ביושר שאנחנו היום,
אוקיי, אנחנו פוגשים עניים
בבית הכנסת.
נראה לי שעניים של בית הכנסת הרבה פעמים
הם עונים על הקריטריונים של הגמרא בסוף,
כן?
אז בסדר, נותנים חצי שקל, בסדר גמור.
חוץ מזה,
איפה פוגשים עניים?
נותנים הרבה צדקה,
המון צדקה בעם ישראל, מיליוני שקלים,
עשרות מיליוני שקלים,
מאות מיליוני שקלים צדקה,
אבל
הכל עובר בהעברות, בסליקות וכל מיני דברים כאלו.
ולכן, אני חושב שאם כבר דופק
עני על דלת הבית,
אז
צריך טיפה,
כאילו,
לא להעלים ממנו הצדקה,
לתת לו בעין,
כאילו,
נוצרת פה איזו אינטראקציה.
נכון?
כן, הרבי אומר את זה.
הרבי אומר שמכל שקשוק המטבעות של הצדקה,
יש מיתוק הדינים.
כן,
סיפר לי חבר שהוא היה באיזה בית כנסת, והוא
רואה את הגבאי עושה ככה, והוא לא שומע רעש.
כשקשוק בתוך הקופת צדקה, שמו ספוג.
שלא ירעיש.
לא,
אני אמשיך לכם לנחש מאיזה עדה היה בבית כנסת הזה,
כן,
איזה...
אבל שלא ירעיש.
כן, אז הרעש, השקשוק של המטבעות...
אז אני אגיד לכם מה אנחנו עושים. לנו יש בבית, כמובן,
כל בית יש קופת צדקה.
הרבי אומר בכל חדר קופת צדקה לכל ילד.
ושמים צדקה בקופה,
לקבצנות וכל זה שם.
דופק מישהו בדלת,
אנחנו נותנים לו כסף,
נותנים,
מכניסים,
יש שם מאות שקלים בקופה הזאת,
כאילו,
גם במטבעות גדולים,
עשרה שקלים,
גם שטרות.
נותנים לו. עד שדופק,
עכשיו,
גם פה עוברת לך מחשבה,
מה,
אני נכנס לבניין שלנו, 70 משפחות,
בוא'נה,
אני הבאתי לו 50 שקל.
אם הוא עכשיו עובר 70 משפחות,
כן,
אנחנו 70 דיירים בבניין.
70, כל אחד חמישים כפול זה, כמה זה יוצא?
3,500 בזה, מה?
מה, כן?
עשתה קופה.
עזוב את המחשבות האלה.
אף אחד לא יתן, רק אתה תיתן לו, בסדר?
אז לתת,
לנצל את זה, לתת בעין יפה, שנזכה.
לתת צדקה הגונה, אמן ואמן, תזכו למצוות.
