אנחנו ממשיכים בדיבורים אסורים, נפל ליועץ.
אסור לתת בקולו בשעה שאחרים מתפללים ולומדים,
שגורם לבלבל דעתם ולבטל כוונתם.
הכוונה היא,
נותן בקולו צועק, יש כאלה שהם צועקים.
מתפללים,
ויש כאלה שמשום מה רואים לנכון לצעוק בשעת הקבלה,
התפילה.
תתחשב באחרים, זה מבלבל אותם.
התפילה זה כמו מקהלה.
כולם ביחד, כאיש אחד, ציבור,
אז אדם צריך להתאים את עצמו לציבור.
ולא להגיד,
לא מעניין אותי הציבור,
אני מרים את קולי,
למרות שזה מפריע לאחרים.
אז זה מה שאומר כאן נפל ליועץ,
אתה נמצא בציבור,
תתאים את עצמך לציבור,
אם זה בתפילה או בלימוד תורה,
אלא אם כן, בלימוד תורה יש מקומות שלומדים בצעקות,
קול השם בכוח וכולי,
צועקים,
צועקים.
ואז אתה לא שומע את הצעקות, כי אתה גם צועק,
כולם צועקים.
זה בסדר,
אבל אם כולם ככה, שבשקט יחסית,
אתה לא יכול להתחיל לצרוח כשזה מפריע לאחרים להתרכז בלימוד.
זה מה שאומר כאן.
תמיד תתחשב בציבור שאתה חי בתוכו,
תתאים את עצמך אל הכלל.
ממי לומדים את זה?
מרבי עקיבא.
רבי עקיבא, כשהיה מתפלל בציבור,
היה מקצר ועולה.
המתפלל,
יש לפעמים עניינים של בולעים שמתפללים מהר. מישהו היה דבר כזה פעם.
רבי עקיבא, כשהיה מתפלל בציבור,
היה מתפלל יחד איתם.
באותו קצב, באותה מהירות.
שאלו אותי איך היה עושה את זה.
אני לא יודע, שאל אותו אתה.
שאלו אותו.
הוא היה מתאים את עצמו לציבור,
כי הציבור הקדוש,
הוא העיקר.
כשהיה לבד, היה מתפלל שעות.
כאילו מצד אחד,
מרוב השתחוויות,
היה מוצא את עצמו מקום אחר.
זה כלל גדול.
מי שרוצה להתחתן כאן,
תמיד תתאים את עצמך לאשתך.
בסדר?
אתה אומר להתחתן, חביבי.
לא תשכח.
