שאלה.
איך?
לשדרג התפילה אז הנה.
איך ידעת לשאול את השאלה המתאימה כל כך?
הנה, על זה נדבר.
מתנת החושים בארץ ישראל.
כותרת של הרב חרל"פ במענה הישועה.
כן,
ממרום ו',
מתנת החושים בארץ ישראל. יש לנו מתנה מיוחדת בארץ ישראל,
וזה שאנחנו סוף סוף יכולים לעבור מעץ הדת לעץ החיים,
בהנהגות אחרות,
ואנחנו צריכים לעשות את השינוי הזה.
כי אם לא נעשה אנחנו את השינוי הזה, מי יעשה?
אנחנו בעצם זה דור דורשם וכשפניך אנחנו
צריכים את עם ישראל את החיבור לאומה
את החיבור לעולם הכוונות יותר את לימוד יותר פנימי
אנחנו מחפשים זוגיות למשל שהיא לא של תודעה
שאני מודעת אני כבר יודעת מה הבעיות של
בעלי ושל שיחות נפש עם ילדים מתוך מודעות
יוסיף דעת יוסיף מכאוב,
והדעת הוא מצוין עד שלב מסוים.
כי דעת זה עולם הבירורים.
וסבלנו מהבירורים, וסבלנו מהמילים,
וגם בטיפול הנפשי זה קורה ככה.
שיש משהו שהדיבור כבר
פשט רגל.
לא עובד.
כי זה לא הנקודה.
כי הנקודה שאדם מצליח להשתחרר מכל מיני משקעים מהעבר,
כל מיני דברים שהוא עבר,
ולכן אנחנו מדברים על שפה אחרת, של הגוף מבפנים,
של חוויה של יצירה,
של חוויה של מפגש עם ארץ ישראל, מפגש
עם
הנפילות,
עם הקשיים, ולאפשר נפילה, לא להתפעל מזה.
אנחנו מדברים על הנהגה אחרת.
כתוב במתן תורה שפסקה זו עמדתו של הנחש, נכון?
אז כתוב, וכל העם רואים את הקולות.
שמה שהיה בהר סיני,
שכל החושים היו באיזה מקום של התאחדות גמורה.
אדם
עם העיניים שלו שומע, עם האוזניים שלו רואה.
כאילו שהכל נהיה בעצם בכזאת קדושה וטהרה שאתה,
הכוונה שאתה חי את הדבר עצמו.
אז אתה לא בציורים השקריים של החברה.
כן, זה מה שממית אותנו.
מימית אותנו ההסתכלות החיצונית.
אחרי זה בהפטרה קראנו בפרשת יתרו,
אז
קראנו בישעיה ו' וב.
ויאמר,
לך ואמרת לעם הזה,
שמעו שמוע ואל תבינו,
וראו ראו ואל תדעו.
ותראו איזה פסוק מופלא.
זה פסוק הפוך על הפוך.
אתה רוצה
שלא יהיה תשובה?
אשמן לב העם
הזה.
ואוזניו אכבד.
ועיניו השע.
פן יראה בעיניו,
אוי ואבוי,
עם עם ישראל יתחיל לראות באמת את הדברים בצורה טובה וחיובית ופנימית.
זה אוי ואבוי לרשעה בעולם.
פן יראה בעיניו,
ואוזניו ישמע,
והוא יתחיל לשמוע את הדברים באמת,
ולבבו יבין,
ואז הלב שלו ייוושע,
פתאום יתעורר,
יואו,
מה עשיתי?
למה עשיתי?
וזה מסוכן,
כי אז,
ושב ורפא לו,
הוא יחזור בתשובה מסכן.
זאת אומרת שכל העניין של התשובה ושל האדם שמבין,
ושב לעצמו,
ושב להשם יתברך,
ושב לארצו,
לפתוח את העיניים
מה אני עושה פה?
מה זה השטויות האלה?
המלך עירום?
מה, לא שמעתי?
מה,
לא ראיתי?
מה, הייתי עיוור כל השנים האלה?
וזה כי אתה מזכך את החושים.
וזה אומר חוש המישוש, חוש הריח.
חוש הריח הוא החוש של רוח הקודש.
לא,
להריח המבורגר
חבל,
אתה מבזבז את החוש לדבר שהוא
בסדר גמור,
לבריאות,
בתיאבון,
אבל זה לא לזה קיבלת חוש הריח.
קיבלת חוש הריח להיות נביא.
זה בישעיהו, ישעיהו.
אשמן לב העם הזה.
יאללה, בעל פה.
אשמן לב העם הזה.
ועיניו השע, פן יראה בעיניו.
ושב ורפא לו.
מסוכן.
עם ישראל מתחיל לראות את הדברים באמת.
כל בידי אדם חוץ מראיית השמיים,
כי מהשמיים על ארץ לראות שהכל פה שמיים,
וואי וואי וואי,
מסוכן,
מסוכן.
העם יחזור בתשובה.
בהר סיני,
זה מה שאנחנו משווים אליו.
משווים לחזור להנהגה של עץ החיים.
שאנחנו חיים את הדברים יותר מבפנים.
זאת אומרת שאתה אוכל דבר,
ואתה מכוון כוונות על מה שאתה אוכל.
זאת
אומרת שאתה אומר שלום לחבר,
אתה רואה אותו מבפנים,
אתה לא רואה אותו מבחוץ.
וואי, אתה נראה טוב היום, זה לא מעניין.
אתה רואה אותו.
וזה אומר שכל ההתנהלות הזוגית והמשפחתית והאישית
של האדם עם עצמו בא משכלול החושים.
אז הכותרת של השיעור היום,
מתנת החושים בארץ ישראל,
שוב.
אז אומר הרב קוק, שתי פסקאות, פסקה ראשונה,
מתוך שמונה קבצים אלף,
רמ"ת,
תף רש מם תת,
תף, תת,
רמ"ת.
כשהחוש מזדקק,
כלומר,
האדם יש לו סור מרע,
או שוב, אגב,
יש המון הלכות לזה,
כן?
לא תטור אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,
לשון הרע,
לא לשמוע על לשון הרע,
לא לדבר על לשון הרע,
הרבה דברים, איסורי איכות,
כל הדברים האלה.
אז החוש,
כל ההלכות האלה,
הוא בא להזדקק.
כשהחוש מזדקק,
רואים את הנשמה,
איך היא הולכת ומשתלמת.
הנשמה פתאום מוצאת את דרכה, כי מה השפה של הנשמה?
החושים המזוקקים.
אם אדם הוא מזקך את החושים שלו ישר,
הנשמה מוצאת את מקומה.
זה השער שלה,
זה המקום, זה הכלי שמכיל את...
יש בית זכרים כתוב על העולמות,
התפתחו אותן בהתחלה,
אוזן חוטם פה, זה לפני כל התהוות,
לפני מה שאנחנו בעצם.
יש את הראייה הפנימית, הקשבה.
הדיבור זה הפועל יוצא של כל החושים.
אחרי שעשית את כל העבודה הזאת של זכך את העיניים שלך,
פחות מסכים,
לאכול דברים יותר בריאים,
יותר פירות ירקות קטניות,
לשמוע, לשמוע באמת, תשמע.
מישהו אומר לך משהו,
תשמע, מאחורי מה שהוא אומר יש משהו אחר
לגמרי. תשמע אותו, הלב שלו אומר משהו אחר.
ברגע שככה,
אז הנשמה מוצאת את המקום שלה דרך הדיבור.
פתאום הדיבור נהיה יותר מדויק, יותר בא מבפנים.
אז
כשהחוש מזדקק,
רואים את הנשמה,
איך היא הולכת,
ומשתלמת,
וכי הנשמה לא הייתה שלמה,
הרי חלק אלוקי ממעל, מה, לא.
היא דוחפת, והיא רוצה להביא את כל המציאות לידי תיקון,
זה מה שהיא עושה. הולכת ומשתלמת,
איך היא זורמת ושוטפת,
זה המגמה שלה.
איך המים זורמים, יש כל מיני מחסומים כאלה, סכר.
אבני נגף,
כל מיני דברים שחוסמים את הזרם של הנחל,
של הנשמה. וכשאתה חוזר בתשובה, מה אתה עושה?
מעיף את כל האבנים,
ואז אתה נהיית אדם חי וקיים,
לקומת קומתו,
שמח בחלקך.
רואים את זה?
שאדם הוא שמח, אגב. איך יודעים שזה עובד?
פתחת את הסתימות, אתה שמח יותר.
רואים, כל מילה זה מטורף,
לפסקאות אתה לא מבין,
אתה לא מבין איך אפשר לפני מאה
שנה לכתוב דברים כל כך יפים.
רואים את הנשמה,
איך היא הולכת ומשתלמת,
איך היא זורמת ושוטפת,
פועלת ומזרעת
על עולם מעלה, כן?
פתאום אתה חי את החיים מבפנים,
מצד הקצב הנשמתי שלה.
אתה רואה את השמיים, אתה לא רואה את הארץ.
אתה רואה מציאות, אז אתה חיובי.
אתה לא צריך להגיד, הרי אני חושב חיובי.
פשוט רואה חיובי,
כי
אתה רואה שהכל באמת אלוקות.
אז כל מה שהמעשים יותר מתתקנים,
שאתה עובד על המידות שלך ועל המעשים שלך,
ואתה מתקן אותם,
והתכונות יותר מתבררות,
זה בירור הדעות על ידי לימוד תורה,
כשאתה לומד תורה ומתקן את הדעות שלו,
ומתוך זה גם המידות שלו ותבניות החשיבה שלו,
והשכל יותר מאיר, כי השכל שלו מקבל יותר אור.
החוכמה,
האור של חוכמה של תורה,
היא התרחבותה של הנשמה,
החזקה והעליזה,
חופשית ובטוחה,
הולכת ומתפשטת,
כי הנשמה מחפשת את דרכה.
מחפשת איך, איך
לפלס את דרכה כדי להופיע.
אז אתה רואה בן אדם,
אתה רואה על הפנים שלו,
זה לא בן אדם רגיל,
זה נשמה.
זו נשמה שלו.
ככה אתה קורא לו.
כן,
ואז הוא אומר,
דבר מאוד מדהים,
כן,
כי אחרי שעשית את כל הזיכוך של החושים,
והנשמה פועלת, מופיעה.
הפרטים של ידיעות, הרגשות,
עובדות,
יש דבר כזה.
אמנות,
כוונות,
רצונות,
כל הפרטים האלה אינם רק פלגים קטנים.
ששפיעי אורה רבים נובעים משם.
כן?
אני מסובך,
יש לי ספקות באמונה,
יש לי בעיה עם הדימוי העצמי שלי,
יש לי בעיה עם הזיכרון שלי,
יש לי בעיה עם זה.
תן לה נשמה, תן לה נשמה להופיע,
ואז הזרמים האלה של מים,
הם
האישיות שלך.
הכל יהיה אחרת.
אתה לא צריך אחרי זה לתקן את האף שלך.
כי הכל,
הכל יהיה אחרת.
ששפיעי אורה רבים נובעים משם,
באופיים ממקור חיים.
החושים הזכים האלה,
בסוף אם אתה עובד בסגנון כזה,
כן,
למשל אדם לומד הלכות לשון רע,
חשוב ללמוד הלכות לשון רע,
חשוב מאוד.
הלכות לשון הרע?
כן,
אבל מצד שני,
יש אדם שיש לו ראייה טובה על הכל.
הוא רואה את הטוב שבכל,
כי הוא רואה את הפנים שבכל.
יש לו עיניים פנימיות.
אז הוא לא,
הוא לומד,
זה
חשוב ללמוד,
אבל הוא לא כל כך,
הוא שומע את הדברים.
למה אתם צריכים לדעת שאסור לדבר רע על אדם אחר?
האמנה שאפשר
כאילו,
למה?
למה אני אצעקה בחיצוניות?
כי הוא רואה פנימה.
העניינים האלה.
עשרת הדיברות?
זה עשרת הדיברות.
קיבלו את המודל של התיקון,
קיבלו את הראייה הפנימית של המציאות,
שאפשר להסתכל על הכל בראייה של עשר ספירות.
ככה מקובלים אומרים.
וזה אומר שיש לנו אפשרות, יש לנו קוד
שמאפשר שנראה הכל בהבנה פנימית ועמוקה,
שזה לא כבר שכל,
זה כבר שכל ציורי,
זה כבר שכל שרואה.
וכי הנשמה שם עובדת.
פסקה הבאה, מדבר על תביעה.
כן, תמיד אפשר לשאול מלא שאלות.
יפה.
יפה.
אז איך בטיפול זה בא לידי ביטוי?
יפה.
הדיבור בדרך כלל הוא הצינור.
אז בגלל זה אנחנו עובדים היום עם כלים.
מה שמלמדים במכון שלנו זה כלים שעובדים דרך החושים.
אנחנו עובדים עם דמיון
עיניים שזזות ימינה-שמאלה.
עובדים עם כל מיני נשימות,
שאתה פותח את כלי הנשימה,
מה זה קשור?
אדם בא עם חרדות,
עם זה,
חרדת קהל,
לא יוצא מהבית שלו,
יש לו איזה...
תנשום.
מה תנשום?
דוקטור, אתה בטוח שאתה בסדר?
באתי, זה...
תנשום.
נשימות,
בוכה
שמע,
אני מרגיש הרבה יותר טוב.
רגע, לא דיברנו על הבעיה של...
זה ייפתר.
למה זה ייפתר?
כי אתה מטפל בדברים בצד השורשי שלהם.
לא מצד...
ואז הדיבור שלך פתאום נהיה חיובי ממילא,
והכל נהיה מואר יותר בחיים שלך.
כי אתה משחרר את כל האישות שלך, וזה הסוד.
בגלל זה אנחנו מלמדים אצלנו אמונה.
חיבור עמוק.
חיבור עמוק.
אם אתה רואה את האדם בצד הציור העמוק שבתוכו,
אתה מרפא.
אם אתה גם משתמש בכלים האלה,
שזה נורא מעניין,
חיצונית
כן?
מה זה אור?
מה זה לעבוד עם האור?
כן?
מגע.
נכון,
זה
הצד הכי רחוק מהנשמה.
הקבלה
דווקא שמה אנחנו מצליחים להגיע למקומות הכי עמוקים של האישיות.
כי לעולם הכלי,
נגלים
אז ככל שאתה יודע, החושים, איפה הם החושים?
הם בחיצוניות של החיצוניות של האדם. או, זה מעניין.
אלה דווקא מקבלים את אור הנשמה.
כן?
ואז באמת כל השפה של הטיפול זה לא כל פגישה להיפגש.
בוא נדבר על הפחד מאבא שלך, נכון?
אנחנו רוצים לדבר על הפחד שלה.
בוא נדבר.
כן, כן, אני ממש מפחד מאבא שלי.
וואו, בוא
נדבר על זה. אמרתי, מה אפשר לדבר?
כל פעם שאני רואה אותו אני מפחד.
אז בוא נדבר על זה.
טוב, דיברנו, ניפגש שבוע הבא.
מה זה עוזר?
איך, הפחד של אבא שלך, איפה זה בגוף שלך?
מה איפה זה בגוף שלך?
כשאני מדבר על אבא שלי, אני מרגיש פה חסימה.
בוא נסגור הנה אם תלך לשם.
בוא נשחרר.
משחררים.
למה?
כי הגוף זוכר,
ואנחנו עובדים עם הזיכוך, וזיכוק של החושים.
זה תורה חדשה מתי תצא,
זה מטורף,
זה מטורף.
כי זה מאפשר בטיפול לרפא.
יש עכשיו חוש חדש,
קוראים לו חוש הנשמה.
החוש שמעל כל החושים נקרא חוש הנשמה,
אומר הרב קוק בשמונה קבצים ג' ר' ט"ו,
ר' ט"ו.
הוא
מדבר על תביעה לשלמות כל החושים עכשיו,
יש תביעה,
כן,
תביעה.
מתובעת הנשמה, הנשמה היא תובעת.
הנשמה היא תובעת,
היא רוצה כבר להופיע, אז היא כזאת עדינה,
כזאת אצילית,
נשמה שלי,
חמודה כזאת.
היא תובעת, היא תובעת להופיע.
היא לא רוצה, היא יושבת בשקט,
היא דוחפת אותנו.
תתעורר,
תתעורר, לקום מוקדם, לעשות דברים נשימות,
לשחרר, לראות, לעשות תרגילים.
תתרגל את זה,
זה כמו שגרה, אדם עושה שכיבות צמיחה, כן.
אפשר לחיות בלי שכיבות צמיחה,
יש פה מישהו שלא עושה שכיבות צמיחה,
ואהבוי.
יש מי שלא עושה ריצה כל יום,
או הליכה מהירה לפחות כל יום,
ואהבוי.
חובה,
אז אותו דבר,
החושים צריך לעשות להם התעמלות.
תרגול.
כל חושי הנשמה תובעים,
כן,
יש תביעה ממנו את תפקידם ואת הרחבת פעולתיהם בחוסקה. הנשמה רוצה להופיע.
היא תובעת מכל החושים להתרחב,
להיות בדריכות,
כן, וזה יפה, יכול להיות נשמה שהיא.
בהתרחבותם הרוחנית.
ובהתקדמותם הרוחנית,
קשורים הם כמה תפקידים של העולם הגדול,
ושל המון כוחות לאין תכלית,
מעשיים ושכליים.
זה מעניין.
זאת אומרת, אם אנחנו מזכירים את החושים האלה,
אנחנו נמצא את עצמנו,
שאנחנו אנשים יותר שלמים.
כן?
חוזר למשפט.
כל חושי הנשמה נובעים ממנו את תפקידם ואת הרחבת פעולתם בחוזקה.
בהתקדמותם הרוחנית,
קשורים הם כמה תפקידים
של העולם הגדול ושל המון כוחות לאין תכלית,
מעשיים ושכלים.
אנחנו אנשים מורכבים,
המון תפקידים, המון כוחות נפש, שלנו עשר כוחות נפש.
כוח של חיים חברתיים,
של
תקשורת חברתית,
כוח של נתינה,
כוח של תפילה,
כוח של לימוד תורה, של שכל בהיר,
כוח של ריכוז,
כוח של כוחות,
מלא כוחות.
אתה צריך את כל הכוחות האלה,
כל הכוחות האלה,
לכוון אותם אל העניין האלוקי.
בשביל זה,
חושי הנשמה הם טובים.
זאת אומרת,
ממנו את תפקידם ואת הרחבת פעולתיהם בחוזקה.
ובהתקדמותם הרוחנית,
קשורים הם כמה תפקידים של העולם הגדול ושל המון כוחות לאין תכלית.
כל מתרחב.
זה מעניין,
החוש האלוהי, מה זה החוש,
בעניין ביטוי הזה,
חוש אלוהי,
כן, מה זה, חוויית האלוהות, חוויית הנוכחות,
כן, זה,
לא שמענו את זה,
מה זה החוש האלוהי,
החוש האלוהי זה הנשמה,
היא יודעת בדיוק מה זה החוש האלוהי,
לחוש,
לחוות אלוהות, במציאות,
זה אמונה.
זה אמונה?
כן, כן.
זה כנראה זה המנהל עבודה של כל השאר החושים.
החוש האלוהי המזוקק הוא יותר מן הכל,
הנה הוא אומר,
יותר מן הכל.
פועל על הכל.
אתה רוצה להיות אדם חכם?
כן, לא חכם, אני לא רוצה להיות חכם.
תעבוד על החוש האלוהי בבקשה.
אתה
רוצה להיות יותר סבלן?
כן,
אני
רוצה לעבוד על מידת?
כן,
אני רוצה לעבוד על מידות שלי.
אתה רוצה להתגבר עליה?
תעבוד, כן, אני רוצה לעבוד.
תעבוד על החוש.
זה הוא המנצח של האורקסטרה.
יש פה סימפוניה.
יש פה אחד ש...
הוא המנצח של כל
הסיפור.
מנצח תחת משמעת.
החוש האלוהי המזוקק הוא יותר מן הכל,
פועל על הכל,
ודופק בחוסקה בכל כוחות החיים לשחרר אותו מהזיכוך.
כן?
לא יהיה לנו חופש בלי השכלול הזה של כל החושים האלה.
כדי שיוכל לחוש ולהרגיש את הנועם האלוהי
להתענג בצחצחות העליונה כפי טבעו ומדעתו.
אמרנו, אוזן חותם פה,
זה נקרא שמות אחאפ.
המקום איפה שהכל, הכל מתחיל שם.
שם כל החושים האלוהיים נמצאים מרוכזים.
כי אתה שומע יותר,
שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.
ולא תטורו אחרינו ואף אחד מחיניכם.
כן, המסוגלות הזאת להיות בית מחובר הקודש העליון,
על ידי זה שאתה יותר
מחובר לשורש הזה של כל הספירות,
כל ההתפתחות אחרי זה של הספירות,
במקור, במקור, במקור,
זה הסיפור.
ולכן בתוכו, בתוך החוש האלוהי הזה,
גנוזים הם שאר הכוחות הרוחניים.
הכל נמצא שם.
הצדקה והמישרים, תיקון המידות.
אתה רוצה להיות ישר.
וואו.
איזה פלא להגיד שבסוף
אתה רוצה לעבוד על המידות שלך,
אבל תדע לך,
יש כבלים לא מודעים שמונעים ממך לשכלל את המידות הטובות שלך.
זאת אומרת,
זה פלא.
להגיד,
אני עובד על מידת החסד,
אני עובד,
אבל לא,
לא,
הלב שלי לא,
לא מרגיש אחריות על השם,
לא חווה את השם כאילו זה אני.
כן,
כי יש דברים לא מודעים.
חרדות,
עם משקעי מעבר,
כל מיני מודלים שקיבלתי מההורים שלי.
זה תבוע לי בגוף,
ואני צריך להשתחרר מהם.
אז זו עבודה גם חווייתית, זה לא רק עבודה תודעתית.
התודעה היא מאוד חשובה, אבל היא חלקית.
כי התברר לי, הבנתי,
אני יודע, אבל מה זה עושה, מה זה מוסיף לי?
זה שאני יודע יותר.
אני יודע יותר, אבל אני לא יותר טוב.
כן, זה הפער עצום בין הדיבורים היפים,
לכן מאוד קשה להיות מורה,
להיות רב, להיות מלמד.
אתה מדבר על הדברים,
אז אתה אומר,
רגע,
רגע, רגע,
אני
שם בכלל,
על מה דיברתי?
מה, אני מזכך את החושים שלי?
כי ככל שאתה מודע יותר,
מדבר יותר,
תיזהר מההוא שמדבר כל כך.
יכול להיות שלא מצאתי טוב לגוף משתיקה.
לא מצאתי לגוף טוב משתיקה.
יכול להיות שאדם הוא פשוט צריך עבודה פנימית בעיקר.
אז בתוכו, בתוך החוש האלוהי הזה.
גנוזים הם כל הכוחות הרוחניים,
כל הכוחות הרוחניים,
הצדקה,
המישרים,
החוש הלאומי.
מעניין, אדם הוא אגואיסט כזה, לא אכפת לו.
לא הולך ללוויות,
לא הולך לנחם אבילים,
לא הולך להפגנות,
לא הולך לשום דבר שקשור לאומי,
לא אכפת לי,
לא אכפת לי.
אני ואפסי עוד.
מה, אתה אגואיסט?
הוא לא אגואיסט.
הוא פשוט כל כך,
עוד לא שחרר את נשמתו מהכבלים שלה.
הנשמה היא כלואה, אז הוא לא יכול להיות לאומי גם.
זה כבר, זה כבר דרגה.
אז הוא אומר, החוש הלאומי נמצא בתוך החוש האלוהי.
תנו לי לצייר את זה, כן?
שהכל מאיתו יתברך,
הכל לטובה,
הכל מדויק,
לא בדיבורים,
אני חי את זה,
זה חוש,
אני חש את זה,
אז גם הלאומיות שלי משתכללת מיד,
קופץ, רוצה להגייס לצבא מיד,
משרת, מה זאת אומרת?
בכל שירות.
ונובע ממנו בניין האומה והתעלותה,
תשוקה,
מלאת אש, קודש,
להשתתף בשכלולה או
בהתפארותה.
המקום הכי עמוק בנפש הפרט זה נקודת הכלל.
למה אנחנו לא שם כל הזמן?
כי משהו בזיכוך של החושים עוצר.
יש משהו שדורש מאיתנו ככה להתרומם שם בדיוק.
אני אומר שאתה שואל שאלות כי זה מאפשר לשתות.
תשאל יותר שאלות.
יפה.
מה יעשה האיזון? יפה מאוד.
מה יעשה האיזון בין לתת את עצמי
לכלל לבין לשמור על עצמי לזה?
החוש.
מה זה חוש?
אומרים,
היום לא יודע כמה אחוזים,
אחוזים מאוד מאוד גבוהים של אנשים בעולם סובלים מהפרעת קשב וריכוז,
מהפרעת תקשורת, מזה.
מה זה הכל?
ויסות רגשית, ויסות תחושתית, ויסות, ויסות,
וויסות. זה חוש.
כמה להגיד, מתי, איך, מה?
מה זה, מה זה, מה זה ריכוז?
יש דברים שצריך לשמוע, דברים שצריך לזרוק.
דברים חשובים,
דברים
פחות חשובים.
זה נקרא ריכוז, זה כאילו אינטליגנציה.
זה חוש בסוף.
כי מה זה חוש חברתי, למשל?
עכשיו אתה עומד מול אדם שהוא גדול ממך,
אתה אומר,
היי,
יוסי.
הוא אומר, שלום, אדון יוסי.
פתאום שפת הגוף משתנה,
פתאום הטון,
פתאום זה,
מה זה?
מה זה אדם?
אתה חש,
אתה כאילו, מה? אדם מכובד, כאילו, מה זה?
איפה האיזון בין הרגש וההיגיון שבין להרגיש ובין גם
לדעת את זה? אני חוזר לשאלה שלך, חשוב.
זה נראה שאני מדבר על דברים שקשורים לרגש.
איפה האיזון בין זה לבין השכל?
לא מדברים על הרגש בכלל.
מדברים על המדמה,
על הכוח הציורי, על השורש של השכל והרגש.
ברגע שאנחנו שם מונחים,
גם השכל עובד הרבה יותר טוב.
אנחנו לא נגדו.
גם האיזון מוצא את עצמו מעצמו.
זאת אומרת,
אני לא צריך לשאול את עצמי, רגע,
הייתי יותר מדי רגשי היום,
עכשיו נוסיף קצת...
לא,
זה טבעי.
האדם יושב, מה הוא עושה?
הוא לומד.
כשיש לו חברותא,
הוא מתלוצץ,
מדבר רגשות,
מרגיש.
תשמע, באנו ללמוד, נכון?
זאת אומרת, יש איזה היגיון כזה במציאות.
לחוש את המציאות, מה אני מתבקש עכשיו?
אשתך מדברת איתך על היום שהיא עברה.
תשמע,
בעלי,
אתה לא מבין,
עברתי יום דרמטי,
קטסטרופה,
הבוס היה עצבני,
זה,
זה.
ואתה חושב,
צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק. אחרי השיחה אתה
אומר, טוב, תחליף עבודה, תעשה את זה,
זה.
וזה לא מה שביקשתי ממך.
תקשיב לי,
אני רציתי רק שתקשיב לי,
שתהיה איתי,
שתהיה נוכח איתי.
מה נותן את האינטליגנציה הזאת?
הזיכוך של החושים,
החוש האלוהי,
החוש הנשמתי,
איך הוא קורא לזה?
כן, חושי הנשמה.
כאילו זה לחוש, זה הרבה יותר מרגש, זה לא הרגש,
זה אני אתה, אתה אני.
אני חווה אותך.
אתה לא מתגייס לצבא כי יש לזה ממש התרגשות ציונית כזאת,
פתאום איזה,
פתאום איזה,
זה כזה,
לא.
זה משהו הרבה יותר עתיק יומין, זה משהו עמוק.
הוא חש, הוא חש שזה עכשיו,
זה האומה שלו, זה המהות שלו.
וככה בכל דבר, בכל דבר.
אדם יוצא עם מישהי,
פתאום הוא מתחיל להפעיל את השכל והרגש שלו.
רגע, אני רוצה להתחתן איתה,
לא רוצה להתחתן איתה. היא לא נראית,
תהיה מצד אחד,
יש לה כזאת,
עושה רשימות,
מתחיל לעשות רשימות.
זה הלך, הלך על הקשר.
אז מתי יש קשר?
שאנחנו עובדים עם מוח ימין.
כי אם זה מוח שמאל,
אז בוא,
אנחנו נלמד דברים ביחד,
כי אני רוצה שתתקני כל מיני דברים באישות שלך.
על זה נקרא ריחוק.
להתחבר,
לשחרר,
לאפשר חיבור,
לחוש, לאהוב, לראות את הטוב שבשני.
יש המון טוב אצלה, יש המון טוב אצלו.
תפסיקי להיות שני שופטים של העליון.
אתם לא נפגשים, אתם לא נפגשתם.
אה,
את שייכת לאלה שאומרים ככה?
אה, לא, אתה שייך לאלה.
די, תשחררו.
נשים מתים עליי בקטע הזה.
חרם חברתי.
מה זה חרם חברתי?
זה רגשי?
זה לא רגשי.
נשים לא יודעים לאהוב.
מכיתה 1 עד כיתה 2,
זה אחד, לדעתי, המחלות הקשות של הדור.
ילדים שמוצאים את עצמם בסוף הכיתה כאלה,
חיוורים,
אף אחד לא מדבר איתם,
האחורי
האחורי
ובלי שפת גוף כזה. די, כאילו,
פאתטי
מי המציא?
כי אנשים לא, הם הכי, הקורבנות זה הפוגעים.
הם הכי לא קיבלו,
והכי לא אוהבים את עצמם,
והלב סגור כזה,
אז הם מחפשים על מי
שעיר לעזאזל הבא.
גם אנשים נשואים הרבה שנים.
אני חולם או אני רואה את הגרביים שלך במגירה שלי.
זה נכון מה שראיתי?
די,
די, די, די, תשחרר, תשחרר.
מה תשחרר?
מה?
אז היא תמשיך לשים...
די.
זה לא שכל ולא רגש,
זה
משהו אחר לגמרי.
זה התרגיל העיקרי שלך.
התרגיל העיקרי שלך זה אשתך.
התרגיל העיקרי שלך זה בעלך.
לא?
אז תעשו עבודה.
ומה זה העבודה?
זה,
זה העבודה.
לשחרר כל האישיות שלכם.
כי האישיות של בגרות היא מודעת מדי.
והיא מלמדת את זה,
והוא מלמד את זה,
והוא יודע את זה,
והוא למד את זה,
והוא קרא את כל הספר,
ואני כבר יודע,
אני... די, די, אל תשחרר.
כי המודעות הרוחנית,
זה התחלת הגאולה,
וזה לא הגאולה.
זה טוב, זה חשוב מאוד.
אדם קורא ולומד, והנה אנחנו לומדים, חשוב מאוד.
אבל בסוף אדם צריך ממש לשחרר את האישיות שלו.
לא הרגש.
המהות.
המהות.
לראות מהויות.
זה נכון, זה שמאל, זה ימין, זה חושב ככה, זה...
בצבא, הכל נעלם, למה?
כי אתה
פוגש את יוסי.
אמרתי, יוסי.
אנחנו לא מבדילים,
אבל אפילו הייתי אומר,
זה יותר קרוב לשכל בסוף המדמה.
כי מה זה מדמה?
זה שכל טהור.
זה כשהשכל הוא אפילו כולו מוער.
אתה רואה את הדברים כשאומרים,
לראות את השני מבפנים,
מה זה שכל או רגש?
זה לא זה ולא זה.
הרב קוק כותב,
כל זה הרב קוק,
לא,
אני לא המצאתי כלום.
השכל והרגש הם שתי שפחות.
למלך הגדול שנקרא, הכוח המדמה.
אם לא, זה נקרא שפחה כי תירש גבירתה.
השפחות הופכות את עצמם למלכה.
בסוף קיבלנו שכל ורגש להיות ג'ובניקים טובים.
למדמה.
אבל עיקר המלחמה היא על זיכוך כוח הציורי.
כי ברגע שכך, אז מה הוא עושה כוח הציורי מיד?
מאיר לרגשות ולמחשבות.
האדם הוא בעל תפילה.
הוא לא מסתכל על שעון בתפילה.
הוא מתפלל.
תראו מה שהוא אומר פה,
החוש הלאומי הדופק בחוזקה ותובע ממנו בניין האומה,
תעלות תשוקה מלאת אש קודש להשתתף בשכלולה והתפשטותה.
החוש השכלי, הנה,
רצינו שכל, הנה קיבלנו.
החוש השכלי זה חוש, יש חוש שכלי, כן, חוש שכלי.
תובע ממנו את התרחבות השכל, מה זה אדם אינטליגנט?
זה אדם שיש לו חוש שכלי,
מה?
זה אדם שיש לו איי-קיו גבוה, לא.
אדם שיודע לחשוב מחוץ לקופסה.
אדם שנמצא בתוך מבוי סתום, אין מבוי סתום, יודע.
לצאת מהמבוי.
אדם שיודע לחשוב על שתי דברים הפוכים כאחד.
אדם שיודע לאחד בין מושגים שונים.
אדם שיש לו חשיבה מופשטת גם.
השכל המשוכלל הוא לא שכל קר.
הוא שכל חכם, לא נבון.
הנבון הוא יכול להיות, חס ושלום...
אדם נוראי,
כי הוא,
הכל מדייק,
הכל אומר,
זה רגע,
אתה אמרת ככה ולא אמרת ככה,
די,
תשחרר.
יש משהו בחוכמה שזה שכל מואר.
הוא רואה את ה...
שכל רואה.
זה מה שהוא אומר,
החוש השכלי,
תובע ממנו,
את רחבות השכל,
השכל צריך להתרחב.
החוש היפה, למשל, כן, יש חוש היופי, נכון?
תובע ממנו,
התגדלות הציור ביופיו וטובו,
וטובו,
מה קשור טובו ויופי?
יופי זה,
כמו שרואים ברחוב, לא.
הדבר הוא טוב,
כי הוא
בא מהשלמות.
אמת ויציב, נכון, וקיים וישר, וזה מה, וטוב ויפה.
אתה רואה שאם הדבר הוא לא שלם בתכונותיו,
הוא לא באמת יפה.
אבל אמרו לי שזה היופי, לא, זה לא היופי.
יופי כמו שאמרו לך, אבל זה זה.
אפשר להגיד שתרבות המודרנה, מה שהיא עשה בעיקר,
הפוך מה שאנחנו לומדים כאן.
היא
לקחה לנו את החושים ושמה אותם עמוק בבוץ.
כי אז היופי הוא בעצם הופך להיות סטנדרט,
משהו לא קשור
לטוב המוסרי.
והשכל הופך להיות משהו מאוד פילוסופי כזה,
מאוד חטטן.
והכל, כאילו, הכל, אדם מתנתק מעצמו.
ותובע, החוש החברותי,
מה זה חוש חברותי?
תגיד,
כן,
לחוש את האחר.
אל תגיד לו עכשיו,
אל תגיד,
הוא לא מבין,
אל ת, הומור פה לא עובד.
הוא לא מבין את החוש ההומור שלך,
הוא נפגע.
מה הוא נפגע?
אני צוחק.
לא, אתה לא צוחק, הוא לא מבין.
חוש החברות,
תובע ממנו להיות בעל נימוס,
יושר,
אנושיות בדרך ארץ.
כן,
אינטליגנציה חברתית,
זה
אחד האינטליגנציות החשובות בכלל,
זה זה,
זה חוש.
ותפקידים הגופניים בכלל,
יש היום אינטליגנציה גופנית.
כן, זה חיבור לגוף.
תובעים ממנו פיתוח בריאותו ושחרורו,
שחרר את הגוף מכל הגבלים, כל המתחים,
במידה נאותה לחיי הטבע הגופניים ולחיי השכל והיושר.
גוף חלש, לא מבין. אדם עצוב, כזה,
לא מרוכז.
יש קשר בין הצד הגופני, כן, והצד הבריא,
הוא נהיה פתאום יותר, עם זיכרון יותר טוב.
אומרים היום שאלצהיימר,
אלצהיימר,
זה בא הרבה מהאוכל.
כן,
אגב,
יש מחקרים מופלאים על דיכאון ומזון,
חרדה ומזון,
פסיכוזה, הכל ומזון.
המזון, המזון נכון, זה גופני.
לא,
הגופני זה מאוד מאוד משפיע בסוף על התבניות החשיבה,
על הפגיות,
על השלמות הפנימית.
כל אחד עסוק במפגשים,
בשידוכים, לראות מה השני מסתיר ממנו.
זה כבר חסר תמימות.
מה זה תמימות?
רוצים תמימות?
זיכוך החושים.
זה התמימות.
אתה צודק.
יפה,
הרב יהושע שפירא, ברוך הוא ברוך שמו.
ותפקידים הגופניים בכלל תובעים ממנו את פיתוח בריאותם ושחרורם
במידה נאותה לחיי הטבע הגופניים ולחיי השכל והיושר.
ותפקידי הקודש כולם,
הצמאון האלוהי וההרגשי,
כן,
צמאון לאל חי כותב הרב קוק באורות,
תובע ממנו את התפילה שלמה.
זה ברור שצריך להתפלל.
אפילו, אתה יודע מה, לא,
הלוואי והייתי מתפלל כל היום.
את ההסתכלות המסתורית בכל אש יקוד,
אהבתה ודבקותה העליונה, התפילה יוצאת,
יוצאת לפועל בטבעיות, בתוך שכלול החושים.
כי עוד פעם,
חוש הנשמה דוחפת.
ועל כולם החוש האמוני מדריך אותנו לקבל באהבה וחשק,
עול תורה,
מורשה,
מסורת,
אבות,
זה הכפירה הזאת,
מפגע כפירה,
מאבנים שנפלו בתוך הנער.
אז כל הזרם השיבושי,
כל הזרם הזה,
זה לא רגשי,
זה כל הזרם ההווייתי נעצר.
ואז אדם הוא עסוק עם כל מיני שאלות וספקות על מה,
כן?
ואולי אני לא קיים, ואולי אני...
די, די,
די, די.
מאיפה זה בא, הסרבול הזה,
כן?
אנשים מסורבלים,
כי משהו לא השתחרר.
בפנים, בלא מודע שלהם, בעולם החושים שלהם.
על כולם החוש האמוני מדריך אותנו לקבל באהבה וחשק,
עול תורה מורשה,
מסורת אבות,
להתחבר לאמונת ארץ,
יראה השם וחושבי שמו,
לעלות.
את
כל התביעות העליונות והתחתיות לעילוי של קודש עליון שאינו נמדד
בשום שכל ורגש כי אם בשיבה פנימית בעומק הקודש המתרומם אשר באמונה.
אלוהי אבי ואור ממנו.
זאת אומרת,
יש משהו מאוד גדול שקורה כשאנחנו לומדים לשחרר את האישיות שלנו.
ואתה סופג,
אתה נותן לקליטה האמונית הזאת להיות,
ואז אדם הוא מאמין בפשטות.
אגב,
זה קורה הרבה פעמים באנשים שנוסעים לתאילנד,
לאוס,
וייטנאם,
הודו.
אדם משתחרר שם,
משתחרר, רגל על רגל כזה,
הוא מתבונן כזה,
פתאום מתעורר.
מה אני עושה עם החיים האלה.
למה?
כי משהו, הוא שחרר.
אז לא צריך בשביל זה לנסוע לא להודו,
לא לתאילנד,
לא ללאוס, ולא לווייטנאם.
יש עוד כמה מדינות.
הכל פה, הכל נמצא כאן.
פשוט שחרר, ותתחיל להרים שרוולים,
כמו ש...
ולהתחיל לעבוד.
מה זה לעבוד?
שחרר את החושים.
יש משהו בחוש שהוא רוצה, הנשמה,
זה כל כך יפה להגיד שהנשמה היא קובעת.
היא קובעת אותך.
היא קובעת.
קובעת,
היא דוחפת אותך.
כי היא רוצה להופיע, היא לא הופכת לירודה.
והיא מחפשת את המסלולים, איך להופיע.
בסדר?
אז יש לנו כמה חושים.
יש לנו חוש הראייה,
חוש השמיעה,
חוש הריח,
חוש הטעם וחוש המישוש, נכון?
זה החושים.
אלה אנחנו צריכים לשכלל
אותם.
לשכלל אותם.
לכן הטיפולים הנפשיים היום מחברים אותם למקום הכי גבוה בתודעה.
זה התחלתא דגלולא, וזה לא הקטע בכלל. אם
יש מכונים לפסיכותרפיה שעסוקים רק בזה אויבה אבוי.
כי בסוף צריך כלים,
והכלים זה דרך החושים.
זה לשכלל את הכוח הציורי,
לנקות אותו,
את הנשימות,
את הגוף.
נוגעים,
נוגעים במטופלים,
אפשר לגעת,
כן,
אפשר לגעת.
נוגעים זה,
כואב לי,
כואב, תנשום שם.
בוכה, בוכה, למה אתה בוכה?
לא שואלים למה אתה בוכה,
תפיג חמוד,
תפיג לבריאות,
לבריאות.
כי אדם שבוכה,
כשהוא חש, פתאום הוא בוכה מגעגועים לעצמו.
כן, יש שלב כזה בתחילת,
אני לא משתיק עם אף אחד.
אדם מדבר,
אתה לא אומר לו,
די,
די, די, יש לי שיטה,
אני רוצה...
לא, דבר, דבר, הכל טוב. אבל
זה לא הנקודה.
אנשים, הם הולכים לשיחות,
שיחות,
שיחות,
שיחות, שיחות.
אני חושב שתבוא פעמיים בשבוע,
שיחות, שיחות,
שיחות.
דיבור, דיבור, מודעות, מודעות.
עכשיו אני מבין, עכשיו אני מבין.
סוף סוף סיימתי את הטיפול, התגרשתי, כי הבנתי.
פשששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש
עכשיו הוא מבין,
מודע.
הוא לא היה מודע עד עכשיו,
בזכות הטיפול הזה של דיבור,
מודע.
יוסיף דעת, יוסיף, מה חוב, זה שלב.
המודעות זה שלב,
אבל זה שלב שצריך מאוד מאוד ללוות אותו במודעות רוחנית אלוקית.
חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתרה,
נודע לו שנברא בצלם. רבי עקיבא אומר לנו שהמודעות
חייבת להיות מודעות אלוקית, רוחנית.
את הדברים בעומקם,
כי אם לא...
אתה חי בעולם של אנחנו ואתם כל הזמן,
וזה עוד פעם,
אבנים.
מרוב מודעות,
שם את האבנים בנחל.
טוב,
יש ניסקי לשמוח.
