שלום וברכה.
אנחנו רוצים לעסוק היום בנושא שמסתיים לסוף הפרשה הקודמת, זה מתחבר אלינו,
שהוא נושא מאוד עלום בתורה,
ששם נאמר,
ויראו את אלוהי ישראל כמעשה לבנת הספיר,
הוא כעצם השמיים לטוהר.
מה ראו שם משה ואהרון,
נדב ואביהו,
יושבים מזקני ישראל,
ושם הם אוכלים ושותים,
ורואים איזה מראה מאוד מיוחד.
המראה הפנימי הזה,
המיוחד הזה,
כעצם השמיים לטוהר.
אני רוצה להבין בעצם היום,
לנסות לצלול לתוך ההבחנה,
וכעצם השמיים לטוהר,
ננסה להתחבר לדברים.
נתחיל ברש"י,
רש"י דן בנושא למה זה מושג,
למה המראה,
ההשגה הזאת הייתה כמעשה לבנת הספיר.
אומר רש"י, הייתה לפניו בשעת השעבוד,
לזכור צרתן של ישראל, שהיו משובדים במעשה לבנים.
ובעצם מה שאומרים לטוהר,
מי שנגלו היה אור וחדווה לפניו.
מסביר רש"י,
רש"י אומר,
הקדוש ברוך הוא בעצם מתגלה אליהם,
הוא אומר, תזכור,
אני זוכר לכם,
אתם הייתם בצרה גדולה, משעת השיעבוד,
היה מעשה לבנים, כתוב גם במדרש.
שכל לבנה שלא,
לא הצליחו ישראל להספיק,
לשים לבנה,
לקחו תינוקות תחתיהם,
והדבר הזה היה קשה ביותר.
אמר הקדוש ברוך הוא, אני זוכר את זה.
זה, לנגד עיני זה בזיכרון,
ובגלל זה,
הקדוש ברוך הוא הראה להם את הזיכרון הזה,
למרות שכבר יצאו ממצרים,
אמר,
אבל אני זוכר לכם,
אתם,
על זה שככה עשיתם כזה דבר,
ושגילו היה אורך דבר לפניו,
הקדוש ברוך הוא אומר, אני זוכר את מה שקרה לכם.
אבל נראה שעכשיו בעצם עם הרש"י הזה,
אנחנו ננסה להפליג לעוד עומקים מה קרה כאן בעצם.
במידה שגדם ובא,
זה אשרה בשמה,
כי בספר ספיר כתוב, מלמד שהציצו בשכינה.
זה פשוט,
היה כאן איזו ראייה, שהיה כאן מה ש...
כתוב שבגמרא במסכת חגיגה,
שמי שמציט בשכינה,
כתוב, אז נפגע,
יכול למות.
מלמד שהציצו בשכינה והתחייבו כליה.
וזה הסיפור שכלומר במעשה בן זומא שהציץ ונפגע.
וכן אמר רבי עקיבא לתלמידיו,
כשתגיעו לאבני שיש טהור,
אל
תאמרו מים מים,
משום שזקוקים ליצור נגד עיניי,
זאת אומרת שנכנסים לעולם הפנימי,
שזה מעשה לראות את זה בשכינה,
הדבר הזה מאוד מסוכן.
אפשר להתבלבל, אפשר להיפגע, אפשר למות,
ושם היה כאן,
ויראו את אלוהי ישראל,
היה כאן איזו ראייה שהיא מאוד פנימית,
שרצו להבין מה ראו שם, ונתחרבו כלי היחס שלהם,
ואנחנו נבין מה קרה שם.
אברבנאל,
במקור השלישי מסביר,
כמעשה לבנת הספיר,
אין מילת לבנת מורה על לובן.
מה זה לבנת הספיר?
והספיר הוא אדום,
שנאמר,
מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו.
אז מה זה כאן לפי אברבנאל,
מה זה כאן האדום הזה?
דוגמת
השכינה,
שהיא אש אוכלת אש.
ולא היה מדמה אותה ללובן, רק מילת 'לבנת' עם לשון
לבנת הספיר,
עם לשון לבנה.
אז אומר כאן, ההסבר כאן זה אדום.
למה אדום? כי השכינה
שכינה מדומית לאש.
ככה אומר,
אברבנאל בעצם יש לנו כאן,
כמו שהסביר עמדה זו ש
שהם הציצו ממש בשכינה.
לאור זאת, אנחנו צריכים
להתקדם ולראות הלאה. כי הגמרא דנה, מה היה שם
במעשה עם לבנת הספיר? כי הגמרא מתייחסת לזה שהתכלת,
כן,
כתוב שם קשורה לזה,
וכמעשה לבנת הספיר,
שכתוב,
הדבר הזה קשור למצוות ציצית.
בואו נראה.
כמו מסכת סוטה,
בדף י"ז עמוד א',
דרש רבא,
בשכר שאמר אברהם אבינו,
אם מחוט ועד שרוך נעל,
זכו בניו שתי מצוות,
חוט של תכלת ורצועה של תפילין.
אומרת הגמרא הבישלמה, מסתדר, רצועה של תפילין.
תכתיב, וראו כל העם הארץ, כי שם השם נקרא עליך.
ותניא רבי אליעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש.
זה מסתדר מאוד.
אלא חוט של תכלת, מהי?
מה זה החוט של תכלת?
מחוט ועד צרור נעל.
אז אם אני אגיד, מה הרצועה של תפילין?
זה מסתדר, אבל מה זה קשור?
החוט של החוט הזה,
מה זה החוט ועד צרור נעל?
אל החוט של תכלת, מהי?
לתניא רבנו אומר,
מה השתנה תכלת מכל מיני צבעונים?
דבר מוכר, מפורסם מאוד.
מה מיוחד בתכלת? נסתכל על הים,
ואתה רואה תכלת.
ואתה מתקרב למים, המים הם תכלת?
לא.
אתה הולך, השמיים
הם תכלת.
אתה עולה לשמיים, השמיים הם תכלת?
עולים מטוס, אתה רואה תכלת?
לא.
זאת אומרת, יש כאן משהו שהוא מסתתר,
הצבע הזה,
שהוא השתקפות של משהו, אבל אנחנו לא יודעים מה הוא.
אז אומרת הגמרא,
תכלת דומה לים.
אני מתקרב לים, אבל זה לא תכלת.
ים דומה, אתה מבין את המים, הם לא תכלת.
ים דומה לרקיע.
אוקיי, אז אתה הולך לרקיע, עולה במטוס,
והרקיע גם הוא לא תכלת.
ורקיע דומה לכיסא הכבוד.
אז מה בעצם מקור הצבע הזה?
זה כיסא הכבוד שנאמר, ויראו את אלוהי ישראל,
ותחת רגליו,
כמעשה לבנת הספיר,
וכעצם השמים לטוהר.
הכתיב כי מראה אבן ספיר דמות כיסא.
זאת אומרת,
שימו לב עכשיו בעצם הגדרה,
לפי הגמרא,
מה שראינו בפרשה,
שמעשה לבנת ספיר, עצם השמים לטוהר זה מה זה?
זה השתקפות של התכלת הפנימית של כיסא הכבוד.
או,
מה מיוחד בתכלת?
התכלת בעצם, ההגדרה היא שאנחנו מסתכלים על הים,
מסתכלים על האופק בים,
אנחנו רואים שהשמיים והארץ מתחברים.
זאת אומרת,
זה עולם של תכלת שבעצם מייצג אנושים,
אתה מסתכל טוב טוב על המים,
בסוף אתה רואה שאין קו אופק,
אלא בסוף
הכל מתחבר.
אז זה העולם הפנימי הזה שהוא מגלה
לנו איזה עולם שמתחבר אל השורש.
זה דווקא בתכלת.
זה
שם בארץ, כן, כן.
אז תראו שזה גם מאוד מאוד עמוק.
זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא, אם שאלת עכשיו, נפלא,
אנחנו נבין שהקדוש ברוך הוא רוצה.
למה אנחנו עושים את מצוות ציצית?
מה יש לנו עם מצוות ציצית?
שימו לב.
אנחנו מזכירים לנו את הקשר שהקדוש ברוך הוא הוא קשור ברש"י,
שמה שהיה לפנינו בשעת השיעבוד,
נזכור הצלתם של ישראל,
קדוש ברוך הוא זוכר את זה,
ואנחנו מראים לו את הציצית,
ואומרים לו,
הקדוש ברוך הוא,
הנה,
כמעשה לבנת הספיר, וכעצם השמיים לטהר.
מה זה?
עכשיו בואו נראה מה זה לבנת הספיר.
לבנה, יש לנו ציצית,
איך היא נראית?
יש לנו לבן.
חוט של תכלת, מה עושה?
קושר, מקיף אותה. אז יש לנו לבנה, לשון לבן,
מה זה ספיר?
הוא כצבע השמיים, זה תכלת, מה?
לטהר, תכלת שמקיפה את זה.
אז
כשאנחנו בעצם לובשים מצוות ציצית,
אנחנו מראים את המשהו פנימי,
את מה מראים את זה,
את מה שרש"י אומר, הקדוש ברוך הוא אמר,
תזכרו לנו את מה שקרה במצרים,
תזכרו לנו,
כשאנחנו אחיכם בשעת השעבוד,
עם כל מה שהמצרים עשו לנו,
תראה את זה, תראה את הדבר הזה.
זה בעצם זיכרון גדול, שכזה התורה אומרת ושכרתם.
הקדוש ברוך הוא זוכר ואנחנו זוכרים.
בואו נתקדם במהלך הזה, תבינו כמה זה עמוק.
אומר הספרי,
עוד מהלך.
מה זה לבנת הספיר?
מה זה ספיר?
בעברית, מה זה ספיר? בואו נראה.
אומר הספרי,
זה אבן.
רצינו, ספיר היא של לוחות של משה היה, שנאמר,
ויאמר ה' אליי,
פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים.
במקום אחר הוא אומר, והלוחות מעשה אלוהים המה?
ואומר,
ויראו את אלוהי ישראל תחת רגליו כמעשה לבנת הספיר.
בעצם, הספיר זה אבן מאוד מאוד חזקה.
שממנה נעשו הלוחות,
בסדר?
מקיש מעשה למעשה,
מה המעשה מורה לעניין של ספיר,
אף מעשה מורה כאן לספיר,
בעצם זה מכוון כאן לעניין של אבנים מאוד מאוד חזקות,
שמהם נעשו לוחות האבנים,
כי מעשה,
לבנת ספיר,
כתוב שם שהגמרא,
שאתה עושה את זה בשבת,
אתה אומר שאם היית מכה בספיר,
הפטיש היה נשבר,
מרוב שהאבן הזאת מאוד מאוד חזקה.
איך משה רבנו עשה את זה?
זה דבר פלא גדול, נכון?
זו שאלה גדולה.
אני חושב שדנים איך הוא עשה את הדבר הזה,
כי היה דבר קשה מאוד לעשות אותו,
וזה חלק מהעניין שנעשה בנס גלוי.
לפי הזוהר,
אז מה זה,
אנחנו רואים טיפה,
קודם כל זה באמת לבנת הספיר,
אז אנחנו מבינים את הסוג של האבן,
החומר גלם מאוד מאוד חזק.
הזוהר אומר עוד דבר שהוא מכוון אותנו לעתיד.
ויראו את אלוהי ישראל אומר הזוהר, פשוט משפטים,
דייקה כמדה אמינא ותחת רגליו כמעשי לבנת הספיר,
אומר הזוהר, כחזו,
הם ראו,
כאבן טבה, אבן טובה,
דזמין, שהקדוש ברוך הוא מזמין,
למבנה מקדשה.
זאת אומרת, הזוהר כבר מסתכל על המבט העתידי,
שממנו, לבנת הספיר, תיקח אותו לאיזה כיוון?
לבית המקדש.
מה קשור? אני חוזר לכם.
עכשיו, האם זה חולק על רש"י?
לא,
זה מתחבר.
וכתבו את זה בישעיה, ושתתיך,
בספירים,
זאת אומרת, המקדש ייבנה מאותם אבנים שנקראים ספיר.
מזה, עכשיו אומר, זו הדבר הנפלא.
אני זוכר לכם את השנה ה-16 של השעבוד,
על הדבר הקשה ביותר שאתם הלכתם אחריי,
והמצרים השתעבדו בכם בצורה מאוד מאוד נוראה.
אני זוכר את זה.
ומתוך הדבר הזה שאני רואה את זה,
אני עוד מזה אבנה את מה?
את בית המקדש.
כמעשה לבנת הספיר,
אני רואה את זה,
אני רואה את המהלך שעברתם,
את הצרות שעברתם,
את הגלויות,
את
הדברים הקשים,
מזה,
מכל העוצמה הגדולה,
ההיסטוריה הגדולה והנפלאה שלכם,
מזה אני בונה בית המקדש.
כך אומר הזוהר.
דוד יצחק, אני רוצה לחבר את הדברים שראינו כאן
אחד לאחד, בואו נראה.
דוד יצחק בעצם חסידות.
כתוב, ותחת רגליו, כמעשה לבנת הספיר.
ואז יש לנו כאן טיפה עכשיו דרשות על המעשה הזה.
צורה בצרור החיים תחת כיסא הכבוד,
שכתוב בו כמראה אבן ספיר דמות כיסא.
זאת אומרת, כתוב ביחזקאל על אותו כיסא הכבוד,
הוא נראה,
איך הוא נראה?
כמראה אבן ספיר דמות כיסא.
זאת אומרת, אנחנו רואים שהדבר הזה חוזר גם במראה כיסא הכבוד.
התכלת,
צבע של, שאלת מה זה התכלת, מה מיוחד בתכלת,
אומר התולדות יצחק, התכלת היא צבע של ענווה ושפלות.
זה לא בוהק מדי,
וגם זה לא מה,
וגם לא נעלם,
אלא זה משהו באמצע,
זה משהו ענווה ושפלות,
משהו עדין יותר.
זה לא גאווה,
זה התמימות ויראה.
ובעצם התכלת יש בה איזה משהו ענווה,
שהיא,
יש לה צבע נעים,
נעים לעין.
ומראה על הענבה ושפלות,
זו סגולתה שטובה להעיר עיניים,
ולכן מעבירים אותה לעיניים.
התכלת הזאתי.
וכן, התורה מעירת עיניים, ואבן הזאת תועיל
לכל כאב ונפיחה באיזה מקום שתהיה בגוף.
כן,
זה האבן ספיר הזאתי.
כן, כמה מראה סגולה לאבן הזאתי.
אני יודע, מי שמכיר מבחינה כימית, מאוד מעניינת.
וכן התורה מרפאה לכל הגוף,
אמרו חזל,
חש בראשו,
יעסוק בתורה,
הוא על זבולון יהלום,
ונקרא פיר לבלז,
כן,
אחד מהדברים שבחושן,
אז יש לנו נופך ספיר ויהלום,
על זבולון היה,
האבן בחושן היה יהלום.
ואי לבנה,
שם שהחשיף לבן, והוא סימן בראשו של זבולון,
שנאמר,
זבולון לחוף ימים, ולכן ניתנה לו...
והיא מצלחת בפרקמטיא וסגולתה,
שהיא מביאה שינה לאדם שנאמר,
הפעם ילווה אישי אלי.
אז יש כאן איזה כמה תכונות שהתולדות יצחק מסביר,
מהאבן הנפלאה הזאתי אבן ספיר,
שהיה לבנת הספיר.
המדרש לדרבי אליעזר,
במדרש הזה מחבר את הדברים.
זאת אומרת,
עכשיו אנחנו נראה שעל טלית שלנו,
שאנחנו רואים שיש לנו
תכלת ולבן,
יש לנו משהו עמוק, בואו נראה את זה.
המדרש לדרבי אליעזר אומר ככה,
מפורש מיני.
והיו את אלוהי ישראל תחת רגליו כמעשי אבן הספיר,
כספרינון הזה,
כן,
האבן הזה שנקרא אבן ספיר.
לפיכך,
ציווה הקדוש ברוך הוא את ישראל להניחו על ציצית התכלת.
עכשיו שימו לב,
זה מאוד עמוק.
כשיש לנו ציצית, ויש לנו לבן ותכלת,
בעצם אנחנו מזכירים שהקדוש ברוך הוא לזכור אותנו.
מה עברנו, איזה דברים קשים עברנו לכבודך.
וכאילו הם מסתכלים בכיסא הכבוד,
ולא רק זה,
אבל מסתכל על מה?
על כיסא הכבוד.
זאת אומרת,
מצד אחד מראית שיעבוד,
מצד שני,
רגע,
תכלית המעלה ים ורקיע,
תכלית המעלה כיסא הכבוד, הוא אומר, קשובה, אני מסתכל על הציצית,
ומה מסתכל על מה?
הוא רואה דבר פנימי,
הוא רואה את כיסא הכבוד.
ומתיירים מי שאמר שהיה עולם.
זאת אומרת, אנחנו בעצם הולכים עם הציצית
לכל מקום, עם עסק, למה זה בארבע כנפות?
כל מקום שתלך ארבע כנפות הארץ,
תזכור שיש תכלת שמקיפה את העולם.
הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, אם אסק שמים,
שם אתה.
אציעה שאול,
הנה לך, הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום.
התכונן אותן, ככה מסביר את זה.
בואו נבין מה קרה,
לפי התרגום יונתן מסביר מה נדב ואביהוא במחזה,
במחזה הנפלא הזה
של ליבת הספיר ושל נתון.
אומר התרגום יונתן ככה, נגלה איזה משהו עמוק,
ננסה לתרגם אותו,
תראו, ב-10 יש כתר יונתן,
ספר כתר יונתן הוא בעצם מתרגם את התרגום יונתן,
בסדר? אז תראו, אפשר לראות את זה,
מי שיראה את זה ישר במקור עצמו,
ואת השאלות התרגום ב-10, בסדר?
אז זקפו נדב ואביאו תיאור למטה,
ויישאו נדב ואביאו את עיניהם,
וחמוני עתיקר אל עד ישראל,
ויראו את כבוד אלוהים של ישראל,
ותחות רגליו בתחת הדום של רגליו,
שמוצע תחת כיסו,
אני
קורא לשון התרגום, כמעשה אבן ספירים,
כעובד אבן ספיר,
ומזכיר שעבוד,
ששעבדו מצרים, כן,
זה מזכיר את השעבוד,
שעבדו מצרים את בני ישראל טית.
בטית ולבנין, כן?
ובאופן נשים בצחנה,
והיו נשים דשות את הטית עם אנשיהם.
יש כמה מעשי כאן, שמביא כאן הכתר או נתן,
שבגלל שהיה סכנה גדולה,
שחס ושלום,
מה המצרים עושים כאשר אין להם לבנה,
כחוק של יום ביומו,
אז אנשים באו לעזור לגברים להגיע לאספקה,
זו אספקה של טית ולבנים.
והייתה שם נערה,
מפונקת,
הרה,
והפילה את עוברה ונידוש ונרמס עם טית.
מהצער הזה.
ירד גבריאל, המלך גבריאל, ועשה ממנו לבנה,
והעלהו
שמי מרום.
והתקינו, והתקינו משען תחת הדום של אדון עולם.
מה קשור לך,
אני רוצה את התינוק הזה,
שיתערבב שם עם טית.
הצרה של ישראל,
מהשיעבוד הקשה של ישראל,
תביא את זה,
שים את זה תחת הדום,
אדון עולם.
זיווה,
כן,
שימו לזה,
תרגום,
זיווה כי אביבו עד אבנא טבא,
זיווה כמו מעשה אבן טובה,
וכי בתקוף שפר,
וכמו חוזק יופי השמיים,
כאשר הם נקיים וטהורים ממעננים.
זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא בעצם בכיסא הכבוד, יש איזו אותו
תינוק שהתערבב בתית,
והקדוש ברוך הוא מסתכל, וזה הצבע של התכלת,
שבכיסא הכבוד, שמקורו איפה?
באותו צרת שעבוד ילד, שהקדוש ברוך הוא לקח את הגבריאל,
המלך גבריאל לקח את ה...
את ה... את אותו ידע הזה שהתערבב עתיד,
והקדוש ברוך הוא, אני זוכר את זה כל הזמן.
אז אנחנו צריכים לזכור את זה.
אנחנו עם שזוכר.
יום הזיכרון, השואה והגבורה,
יום הזיכרון,
צריך לצאת מצרים.
אנחנו עם שזוכר.
בשואה, מה קדוש ברוך הוא,
אני זוכר את זה.
אם אתם אולי שכחתם ואתם מנסים לשכוח ומנסים להעלים,
מה שקראנו גם כן בשפחת תורה,
כלומר,
אני זוכר את זה.
ולעיניי זה כל הזמן, זה תחת כיסא הכבוד,
הקדוש ברוך הוא אומר,
אני זוכר את זה.
זו נקודה מאוד מאוד עמוקה,
שאפילו אנחנו מתרפים,
מרחמים,
אבל הקדוש ברוך הוא לא.
הוא מסתכל על זה ורואה את ה...
שעבוד את זה והוא זוכר את זה לעולם ועד.
בואו נראה, נבין גם למה.
כן, כן.
כן, ולאור זאת, אנחנו צריכים גם לבחון את המציאות.
שאדם יכול להגיד, שמע,
אני יכול לעזוב את הארץ.
אחרי מה שעברנו,
אחרי אלפיים שנות גלות,
לחזור עוד פעם לגלות,
אנחנו בארץ ישראל,
אנחנו נבין שלאור זאת, אדם שזוכר נכון את ההיסטוריה בצורה אמיתית,
ושל השעבוד הגדול,
אז הוא גם כן,
והקדוש ברוך הוא אומר לא לשכוח את זה. זאת אומרת,
אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא כבר אומר,
אני
זוכר את זה.
זה המהלך העמוק,
אבל הם כבר יצאו ממצרים,
וזה כבר מתן תורה,
וכבר אנחנו יוצאים ממצב אחר,
ואני עדיין זוכר.
אתם אולי הגעתם למקום אחר,
אני זוכר את השיעבוד שלכם,
ואני גם אזכור את זה עד מתי,
עד בית המקדש.
בואו נראה בחזקוני.
אומר חזקוני על הסוג של הצבעים שמתערבים כאן,
בואו נראה.
אומר חזקוני על הפרשה,
ויראו את אלוהי ישראל במראה נבואה.
כמעשה לבנת הספיר, יש ספיר שחור,
זה ספיר כעין לבן,
והוא כעין תכלת,
בלו בלעז,
כן, לשון בלו.
לפי שאין ספיר ניכר לכל אדם,
כן,
זה המקור,
זה הקדומה,
אחרי זה יצא מזה האנגלית,
שזה
לקח מהלטיני.
כשאין ספיר ניכר לכל אדם,
חזר ונתן לך סימן בו,
שהוא ניכר לכל.
מה זה הספיר הזה האמור כאן?
זה אותו תכלת שנראית לכל אדם,
חזר ונתן לך סימן בזה.
ומהו עצם שמים לטוהר,
אומר החזקוני, הוא מראה השמיים,
כשהם זכים וטהורים, מענן, כדכתיב,
ורוח עברה ותטהרם.
אם אני מסתכל עכשיו ואתה רואה את הרקיע וטהרתו,
אני רואה עולם יפה של מה?
של תכלת.
לבנת, לשון לאובן.
ואחר לבנת, הספיר לשון לבנה,
אמר רבי עקיבא,
עבדי פרעה היו דוחקים ומקים את ישראל.
כדי לעשות להם תבן ללבנים.
כעניין שנאמר,
תבן לבנים תיתנו מהמצרים,
לא היו נותנים להם תבן,
היו צריכים לקושש קש במדבר,
ואותו קש היה מלא קוצים וברקנים. אבל
עכשיו חזקוני התייחס למה שראינו עכשיו בתרגום.
והיה קש נוקב את עקביהם, והיה דם מתבוסס
ומתערב בתית.
היה כזה קושי מהקוצים והברקנים,
והיה כאן המון דם יחד עם התית.
ורחל,
הנה שימו לב,
זה המקור,
זה לא כתוב,
תארו לעצמכם,
ואחוזקון מביא את המקור,
והיא הייתה בת בנו של מתושלח.
הייתה, הרה ללדת,
ורומסת בתית עם בעלה,
עד שיצא הוולד ממעיה,
והתערב עם התית,
והייתה מצועקת על בנה,
בעצם מצועקת על הצער הזה,
והיא צעקה לפני כיסא הכבוד.
ושימו לב,
אחוזקון מביא כאן את המקור הזה,
והולד מילל,
וירד מיכאל,
והעלהו
והעלה הוא לפני כיסא הכבוד,
ועשה אותו,
כן,
מלבן לשון לבנה,
ונתנו למטה מרגליו של הקדוש ברוך הוא.
והוא שנאמר, ותחת רגליו כמעשה ליבנת הספיר,
פירוש לבנה שנעשית
משפיר היולדת.
שימו לב, מה זה ספיר?
לא אבן.
לשון מה?
מי שפיר.
אותו שפיר, נוזל שפיר שנכנסו שם, נקרא ספיר.
ליבנת הספיר זה מה?
זה אותה לבנה של תינוק שהייתה ממה?
עם האותו מי שפיר,
שהיולדת.
וכעצם השמים לטוהר,
כמועדמו עצם מפנינים,
אז בעצם הדם שהיה יחד עם הזה,
אז בעצם יש לנו מקור שחזקוני אומר את זה,
מזה הוא לומד דבר אחר.
ספיר לשון,
מי שפיר.
מי שפיר,
אותו הזה שהיה בעצם דם שיולדת,
לשון המי שפיר שיורדים.
וכן הלאה.
אז
בעצם אנחנו מבינים שיש כאן משהו הרבה יותר עמוק.
למה זה חשוב?
אז בואו נראה.
לאור זאת,
עכשיו רבנו ברכי ינסה טיפה לעשות לנו את העניין
של המחזה הזה, שהוא צריך להיות לעיני רוחנו,
ובגלל זה אנחנו מניחים אותו בציצית לזכור את המעשה הזה.
וכאן יש לנו עכשיו מהלך חדש,
כשאתה רואה את הציצית, מה תזכור?
ראיתם אותו וזכרתם, מה אתה זוכר?
אז בואו נראה,
יש כאן איזה ציצית,
יש כאן בית מקדש ראינו בזוהר.
רבינו ברכי עשה טיפה סדר בדברים.
בכיסא הכבוד,
אומר רבינו ברכי מקור 12, ויראו את אלוהי ישראל.
הכוונה בזה,
על הכבוד האחרון שהזכירו למעלה.
לכך הוסיף בו את, מה זה אומר?
ויראו את אלוהי ישראל,
שהוא השכינה.
שהשם המיוחד שהוא אלוהי ישראל כתוב בו.
כי לא יראני האדם,
וחי, אדם רואה את הקדוש ברוך הוא,
אז איך כתוב, יראו את אלוהי ישראל.
אז
אם אדם רואה, אז הוא לא יכול לחיות.
פתח צקי מונגלוס,
וחזו ית יקרא דאלהא דישראל,
והוא הכבוד שראה יחזקאל.
מה ראה יחזקאל?
כתוב ביחזקאל א' כו', כמראה אדם עליו מלמעלה.
יש לנו איזה דמות כיסא,
יש איזה מראה אדם,
יש
כמה מראה שם,
יש נשר,
שור,
אריה, ויש שם איזה דמות אדם מלמעלה.
כי
ראה את חיות הקודש והאופנים למטה אצל החיות,
וחזה הרקיע נטוי אל ראשי החיות,
וראה כיסא על הרקיע.
יש איזה כיסא מעל הרקיע,
והדמות הכיסא, דמות כמראה אדם,
עליו מלמעלה.
מה זה הדמות האדם הזה
שבכיסא הכבוד? רבינו ברכי מנסה להסביר את המעשה שבמעשה מרכבה שנאמר ביחזקאל,
כי אם אנחנו מבינים שברחזקוני וכל המפרשים וכל המדרשים מבינים שבעצם
לקחנו את אותו אבן של התינוק ושם אותו בכיסא הכבוד,
בואו נבין מה קורה הלאה.
ותחת רגליו,
כמעשה לבנת הספיר,
הדרך הפשט,
עיקר כתוב,
אומר רבינו ברכי,
כי
משה ואהרון ובניו,
יושבים זקנים,
ראו עתה במעמד הר סיני, אלוהי ישראל, על הכיסא.
זאת אומרת, ההסבר הוא,
לפי רבינו ברכי, הוא עסק במעמד הר סיני.
יש המשך
למדבר סיני, מה ראו שם?
משה רבנו נכנס מבעד לרפל,
ואחרי זה היה בניו,
שהם זקנים,
הם ראו עוד משהו,
מה הם ראו?
ראו כיסא על הרקיע,
הוא רקוע,
הרקיע נטוי,
על ראשי החיות,
אמרו,
תחילה בתחת רגליו,
שהוא הכיסא,
וכתרגומו, כוסא יקרה ויזהיר.
כמעשה,
קורסי יקרי,
הקורסה, כיסא הכבוד,
היא הזכיר כמעשה לבנת הספיר,
כן,
היקר,
כיסא הכבוד,
מה זה כורסי יקרי?
כיסא זה קורסי יקרי.
כיסא הכבוד, והיא הזכיר כמעשה לבנת הספיר,
כי
כן כתוב,
כמראה אבן ספיר דמות כיסא.
וזה פי הוא אבן יקרה, לבנה, לדעת רבינו סעד הגאון,
וכן אמר לבנת מישון לאובן.
מה זה לאובן?
עניינו זכות גדולה,
שהאור נראה מאחריו.
זאת אומרת, יש לנו כאן דבר שקוף,
ואם אתה מראה אור מאחורה, האור הזה מה?
נותן לנו איזה אבן טובה שהיא מראה זוהר.
דעת החכם רבי אברהם אבן עזרא,
ספיר תכלת,
לא לבן,
והוא אמר,
כי לבנת הוא לשון,
אינו לשון לבן, אלא לשון,
ותקלח לך לבנה.
כן,
בעצם מפרשים בעצם,
האם זה הלבנת,
האם זה קשור ללבנה,
הוא קשור ללובן היפה שבאבן.
רבי אבן עזרא אומר,
לא לבנה,
אמר,
אתה ספיר,
כמראה שירחס כלא.
אבן ספיר,
כמו שראינו,
עד הפירושו הזה,
שאמר כמעשה,
ולא אמר,
כמעשה לבנת
הוא
כעין לבנה,
כי על גוון הלובן, אין לו שום מעשה, נופל בו.
ואז הוא מסביר,
ויהיה ברור הכתוב,
כי היו רואים כיסא הכבוד,
כמעשה לבנת
של ספיר זך ובאיר,
ותחת אותו כיסא,
יש לנו את כיסא הכבוד, איך הוא נראה?
לבנת הספיר.
מה הוא נראה?
לבן,
הוא נראה משהו מאיר.
ותחת אותו כיסא,
שהוא כמעשה לבנת הספיר,
ראו עצם השמיים לתואר.
מסביר רבינו בכור מה,
מה,
מה,
לפי אבן עזרא, אנחנו נסביר את זה.
הוא הרקיע.
כי כקרח הנורא,
הנטוי לראשי החיות.
מזה הזכיר יחזקאל,
כי החיה אשר ראיתי.
אז יש לנו כאן כמה דברים, יש לנו את כיסא הכבוד,
יש לנו מעשים,
אז יש עצם השמיים לתואר.
רצון תחת הרקיע, והרקיע תחת הכיסא.
והכיסא תחת אלוהי ישראל,
אבל הכתוב קיצר בזה.
זאת אומרת,
יש לך כמה צבעים שמתחבאים שם,
יש לבן,
יש לבן, יש את הספיר,
יש
עצם השמיים לתואר.
הוא אומר,
זה סוד שמתחבא ואנחנו נגלה אותו בספר יחזקאל במעשה המרכבה.
הרמב"ן אומר משהו אחר,
פירושו הרמב"ן,
רבי שמעון נחמן אומר,
רבי בן בכיר עשה כאן סיכום של הדברים,
תראו את הפאזל שהוא עושה ותראו מה הוא מגיע בהנחת ההבנה שלו.
הוא מביא כשיטתו
של רבי בן בכיר,
הוא מביא את המפרשים ואז מראה את שיטתו.
ככתב הרמב"ן,
לפירושו ככתוב, תפרש דרך קצרה.
שלמעלה מן החיה הרקיע,
למעלה מן הרקיע כיסא,
למעלה כיסא אלוהי ישראל.
יש לנו כמה דרגות שאנחנו עוסקים במעשה מרכבה.
יש חיה, יש רקיע, יש למעלה זה אלוהי ישראל.
הוא אומר שכי עצם השמיים לא הזכיר חיות הקודש,
אשר תחתיו,
ייתכן מפרש כי רצה להסתירן לפי שמשם היה חטא לישראל,
ששמטו אחד מתתרמולים שלו ויכנסו בו.
בואו נבין מה קרה פה,
מה זה דבר שאנחנו בעצם מסתירים אותו.
מה זה עצם השמיים לתואר, ויש כאן משהו מוסתר.
אז איך המדרש?
אז הוא אומר,
הרבים בבכי, כמעשה מה תספירו?
אז אנחנו ראינו עכשיו,
הוא עושה פאזל.
יש לנו...
אבן נקרא, לבן. יש לנו, לבנת הספיר, לבנה.
יש לנו את דמות כיסא הכבוד,
שמתחבא שמה בדמות כיסא הכבוד.
המדרש הוא מביא,
כולם עושים המדרש הזה,
שיעבוד ישראל בלבנים,
שקשב בצער,
כשהאומות מצרים לישראל,
ומה שאמרו,
זה דבר מאוד מעניין,
כמה ספרים.
קשב בצער?
למה הוא מראה להם את זה?
כשיש צער לישראל,
בצערן.
מתי היה?
בשעבוד מצרים.
אז אני זוכר אפילו את הצער הראשון,
הקדוש ברוך הוא מצטער כשהאומות מצרים לישראל,
ומאמרם,
כל העם שפוגעים בו מלמטה,
כאילו שפוגעים בי מלמעלה,
אתה פוגע ב...
אומר הקדוש ברוך הוא, אתה פוגע בהם,
אתה פוגע בי.
מזה העניין הוא ממש כתוב,
כי ידעתי את מכאוביו.
הקדוש ברוך הוא אומר,
אני יודע את המכאובים שלו.
מסכת סוכה,
מעשה אין כתיב כאן,
אלא כן מעשה.
כל העבודה שלנו והסל והמגרפה,
לקבל בשביל זקנים אלו המשוטרים המוקים
על הציבור.
להקל מעול הלבנים.
זאת אומרת, למה ראשיתם היתה קטנה, אותם זקנים?
מסביר המדרש,
מסביר הבן איש חי,
מסביר את זה מאוד יפה.
מי חטף מכות, כשהיה הסיפור הזה עם הלבנים?
השוטרים.
למה הם לא הביאו את הקצוב להם ביום ביומו?
אז הם חטפו מכות.
אז הם זוכים לראות את מה שאמר קדוש ברוך הוא, אני זוכר,
אני זוכר לכם,
אני זוכר לכם, הנה,
כשהיה לכם את העול הזה שסבלתם,
אני זוכר את זה.
אתם תראו משהו.
המוקים על עמל הלבנים,
אחר כך זכו מידה כמידה,
להשיג במעשה הזה את הספיר הזה.
כלומר, כאשר בנפש עסקתם,
עסקתם את הנפש של העם ישראל,
אני אזכור לכם,
בסוף גם יהיו אלה שהמה?
הם יהיו בסוף אותם 70 זקנים שיקבלו את הרוח,
אותם סנהדרין שיקבלו את הרוח.
את
אותו רוח קודש,
שמכוח השעבוד שהעם ישראל עבר,
אתה רואה שבסופו של מעשה כזה,
עם מסירות נפש לעם ישראל,
הם זוכים מתוך זה,
המוקים האלה,
כמעשה לבנת הספיר מאותם לבנים שהם היו
צריכים להביא,
וחטפו על זה מכות, היו מכות על כך.
זה המדרש.
עכשיו,
בואו נראה איך מזהה במלאכי את הקשר בקודש,
חוכמה ודרך הקבלה.
אז בואו נראה,
יש לו את המדרש,
יש לו את הפשט,
עכשיו הוא רוצה להפליג לעולמות פנימיים יותר,
בואו נראה.
הדרך החוכמה,
כמעשה לבנת הספיר,
היא השגת ממראה הנבואה מן החומר הראשון התחתון,
שהיה משלג, תחת כיסא הכבוד.
מה זה אותה לבנה,
אותו
חומר ראשון, משלג, שנאצל,
שמיים ממה נבראו,
אומר פרק רבי אליעזר בגימל,
מאור לבושו,
מהאור הלבוש שלו,
שנאמר,
עוטה אור כשלמה,
נוטה שמיים כיריעה.
כביכול,
ראש אין לגוף,
לא נותן לו את הגוף,
אבל אנחנו מבינים כך שבעצם השמיים,
הם מייצגים עולם של לבוש.
עוטה אור כשלמה, כמו שאנחנו מכירים את הלבוש,
יש לך שלמה,
נוטה שמיים כיריעה,
כמו שיש לך בגד,
יש
לך שלמה, אתה מקיף את הגוף שלך,
את
האור הזה.
זה נקרא מה?
אותו שמיים.
הארץ נברא משלג
שתחת כיסא הכבוד.
שנאמר,
כי לשלג, כתוב באיוב למד זין,
כי לשלג יאמר הוא ארץ.
ואונקלוס שתרגם ותחת כורסי, יקרי תחת כיסא הכבוד,
צורת רגליים
שבים אל הכיסא.
ומעמד רגליו סביבותיו.
רגליים רגל ישרה, יש שם איזה רגליים בכיסא הזה.
שהם רגל ישרה,
ועמדו רגליו,
והכוונה בו שהחומר ההוא מאצלו,
והוא סיבתו המחייב המציאותו.
מה זה החומר הפנימי הראשון?
כתוב רוח אלוהים ירחב את פני המים,
הוא אומר,
ראש של כיסא הכבוד,
והוא בראו וחידשו אחר יעדרו,
ואחר כמעשה, לפי שהחומר מתפעל ומקבל צורה.
זה כבר עוסק בעולם הקבלה,
שאנחנו מבינים שזה לא חומר של חומר גיש.
משיגים אותו אל איזה חומר שמתחיל ליצור מה?
הוא ממנו ייווצר עולם של צורות.
שעדיין הוא הממוצע
בין העולם הרוחני לבין העולם הגשמי.
כן,
או במושג הזה,
או עולם היולי,
איך הוא נראה את זה.
ואמר לבנת,
היה חומר הראשוני
כי לבנת הספיר.
לפי שאין העניין המראה הלובן, כי הספיר איננו לבן.
כן?
כי אם היה לו מראה לובן,
לא היה מקבל המראים כולן ולא היה מקבלן מאחרים.
אתה לא יכול לראות את זה אם זה לבן.
אבל הוא נעדר מכל מראה ולפיכך הוא מקבל כל מראה.
אז מה זה?
אז מה זה?
סוג של מה? של חומר.
כי החומר הוא נעדר הצורות,
כולם,
ואין לו דמות וצורה כלל,
ולכן הוא מקבל כל צורה וצורה,
אז בעצם זה חומר היולי,
זה לא גמרא,
אלא בעצם החומר הפנימי הזה,
הרוחני הזה,
שהוא ממוצע,
כמו שהרמב״ם מקבל את זה במורה נבוכים,
הוא מביא כאן את המקור הזה,
שהוא בעצם ממוצע בין העולם הרוחני לעולם הגשמי,
זה כמו היולי,
שהרמב״ם גם קבל את זה במורה נבוכים,
חלק שני,
בפרק כ"ו.
הדרך הקבלה.
עכשיו רבינו בחיי אמר,
כל זה הקדמה.
וכל מה שאמרתי לך עכשיו,
להגיע לנקודה הפנימית ביותר,
וזה בעצם אנחנו ננסה לברר את זה.
ידוע אצל חכמי המרכבה,
אומר רבינו בחיי,
כי כיסא הכבוד מיוסד מגימל יסודות.
מה חכמי המרכבה יודעים?
שיש שם כיסא הכבוד,
איזה גימל יסודות יש שם במעשה המרכבה?
בואו נראה.
אש,
רוח ומים.
מי שיראה מעשה מרכבה שבחזקאל,
הוא יראה שיש שם אש,
יש שם רוח ויש מים, בואו נראה.
הם נאצלים מגימל מידות חסד,
דין ורחמים.
והם גימל מראות, כן, אפשר להביא גם כחסד,
זה מים,
כן, רחמים ורוח ואש, זה דין,
והם גימל מראות, לבן,
אודם ותכלת.
ותן לי לבך.
עכשיו שימו לב איך זה מסתדר המילים של המראה כאן.
כי הזכיר לבנת על מראה על אודם.
לבנת הספיר, ספיר מראה על אודם,
אדום.
וכמראה השמיים לתואר זה מראה תכלת.
יש לנו כאן לבן, אדום, תכלת.
אונקלוס,
בתיאור כיסא קרקע,
קרקע כיסא הכבוד שנאמר,
התחתית דומה לים,
הדומה לרקיע,
והרקיע דומה לכיסא הכבוד. זאת אומרת,
אנחנו בעצם מבינים שכל המבנה של כיסא הכבוד,
שהוא בנוי מאדום,
מלבן ומתכלת,
היה גנוז במעשה,
אבן ספיר,
שהיה מעשה המרכבה.
לאור זאת,
עכשיו הוא מסביר.
ראוי שהתבונן, איך הזכירו?
בתחת רגליו.
כמעשה, למה צריך את זה
תחת הרגליים?
מה מיוחד בתחת הרגליים?
כי בכל זאת,
כמו שאנחנו מכירים איזה משהו,
כשמכירים את זה בכיסא של אליהו,
יש לך איזה הדום רגליו,
איזה משהו כזה,
איזה סוג של מדרגה שאתה שם את הרגליים שלך.
שהוא בריבוע גמור,
כי יש תחת כיסא הכבוד,
כמעשה, מה הספיר?
שהוא כיסא אחר.
וזה יורה על שני כיסאות,
יש לנו כיסא גדול,
גבוה,
וכיסא אחר תחת הרגליים.
והנה הדבר האמת ויציב, כי יש כיסא על הכיסא.
ולכן גילה לך כתוב בפירוש כי תחת כיסא עליון
יש כיסא אחר שהוא כמעשה לבנת הספיר,
הוא כעצם השמיים.
ושלושה יסודות לכל כיסא וכיסא הרי שישה.
יש לנו אש, רוח ומים,
וגם בכיסא
היותר עליון.
ביסוד הכתוב, הנזכר בכיסא, כתוב סמל משביר בשלמה,
שש מעלות לכיסא.
למה כתוב בכיסא שלמה המלך שיש לו שש מעלות,
שש מדרגות?
כנגד שישה יסודות,
שיש יסודות שבעצם מתגלים בכיסא הכבוד.
בכתיב וישב שלמה על כיסא השם.
כי רצה שלמה בחומתו הגדולה לכלול בכיסא מעלות שני הכיסאות.
הוא רצה שהכיסא שלו יהיה, שבעצם יהיה
כדמות כיסא הכבוד.
איזה כולם היו רצו את הכיסא הכבוד הזה,
זה היה
לחשוב
פרעה נכון, למה היה פרעה נכון?
כשהוא
ניסה לשבת על הכיסא, ומה קרה לו?
הוא נהיה נכה מזה.
שהיה להם נאמר בעת רצון,
כי
שם ישבו כיסאות משפט,
כיסאות
לבית דוד.
זאת אומרת, יש לנו, איך קוראים,
יש כמה כיסאות?
יש
כאן שניים, כי שם ישבו כיסאות למשפט,
כיסאות לבית דוד.
למשל, קרסון המיור.
בה הספיר
סדרת
שהוא מראה מה שבתוכו, שהוא פנימי ונסתר שמה.
שזה ספיר לבן,
ובעצם לא רואים אותו, ושמו שהוא פנימי מאחוריו.
הפנימי הזה,
הנסתר,
הוא נראה מתוך החיצון,
אבל עצמותו אינו נראה, ואין הודעה לעצמו.
נראה אל אברהם
כי הפנימי,
הנסתר,
נראה אל הרואים כספיר,
אבל לא נודע להם.
אז ככה אנחנו מנסים להסביר המפרשים,
כי
שנאמר
ובספיר במעשה יחזקאל
אז הם עשו,
בוא נעשה את הפאזל הזה,
איך זה מתחבר.
ככתוב הצגתה
יובן ממנו הנמשל,
וזו לשון כמעשה,
בכף הדמיון,
כי אין השגה בהם.
בכל הנביאים כולם,
וגם בישראל, בהר סיני,
היא הנקראת פנים בפנים,
כוח לפנים עם כוח.
מה זה פנים בפנים?
יש פנים ויש עולם פנימי יותר פנימי.
ולכך אמר כמעשה.
מה זה כמעשה?
כעניין מה שיעשה הספיר הלבן הפנימי הנעלם.
יש משהו כמעשה,
יש לך עולם פנימי יותר נסתר מתוך החיצון,
אבל עצמותו אינו נראה כי הוא נסתר ונעלם מן ההשגה וזה מבואר.
טוב,
אז אנחנו מבינים כך שיש כאן מחזה עולם פנימי,
אתה חושב שזה כאן,
זה משהו נפלא ביותר,
שאנחנו מנסים רק להתבשם ממנו,
לא מבינים את סוד חוקו,
אבל כאן,
אני מביא לכם את המקור שתבינו,
קצת להתבשם,
איך מנסים לחבר את זה לכיסא הכבוד ממש,
בהבנה,
כי יש כאן ממש מעשה מרכבה מתחבא בתוך המחזה הזה.
באשר הקדוש,
הוא יסביר את המדרש,
באשר הקדוש,
את המדרש הנפלא הזה של לבנת הספיר.
עניין של הבניין, מהו ספיר, אותה בנייה,
הוא מביא את המדרש הזה,
אומר אשר הקדוש,
ואם הוא היה שהיה לפניו והתברך זכר שעבדו לבנים של מצרים,
למה נאמר ויראו על הזקנים
למה הזקנים, מה זה קשור לזה?
הוא מעניין גם הספיר,
ואם הוא שהיה אבן ספיר, הוא דמות אבן ספיר,
אומר בחזקאל,
אני אומר דמות אבן ספיר, ולא רק למעשה לבנת.
ואז מסופו של כאן,
כדרכו בקודש,
השייח הזה שאתה שואל עוד,
אז הוא נתן פצצה.
ועוד אמרו על יציא בני ישראל,
לא ישלח ידו,
פוש זל,
נדב ואביו.
ולא גם אצילים ראו, למה לא נאמר בהם לא שלח ידו?
ועוד למה שינה באצילים, ואמר, ויראו בהם, ויחזו.
מה זה יחזיום?
ועוד אמרו, ויאכלו, וישתו.
כאילו, ייתכן שהוא כמשמעו.
מה זה המעשה הזה?
מה זה ההשגה הזאת?
מה זה לאכול, לשתות, לראות דברים פנימיים?
כאילו, צריך התבודדות.
לא יחזו בעוד אוכלם בפיהם. איך אתה יכול לאכול ולראות דברים
נסתרים מאוד? זה אכילת דבר שהוא כביכול הצד הבהמי שבאדם.
אז איך אתה יכול לראות יחזות אלוהים ואכלו וישתו?
ושיהיה אחרי החיזיון, אכלו ושתו. למה נאמר?
אז יש לך כזה שמסביר לנו את
הרקע הזה.
וכאן נושא לנו כאן דבר נפלא ביותר.
בואו תראו את הסוד הנפלא הזה,
שממש המפרשים הפנימיים במעשה הזה,
הם פותחים יריעה מאוד עמוקה
במעשה הזה של לבנת הספיר.
אך הנה,
אין ספק,
אומר החכם הקדוש,
כי הלא כמו זר נחשב הוא את אלוהי ישראל.
מי יוכל להביט את אלוהי ישראל?
עכשיו נראה את הקדוש ברוך הוא, אלוהי ישראל.
כמו שאמר רבי יהושע על הקיסר,
באמרו אליו מי הוא אלוהיך.
כן,
רבי,
בא הסיפור שם,
רבי יהושע,
בא אליו הקיסר,
ואומר לרבי יהושע, אני רוצה לראות את הקדוש ברוך הוא.
אמר, יש לך את הקדוש ברוך הוא,
אני רוצה לראות אותו.
אמר, אין בעיה.
רוצה לראות את הקדוש ברוך הוא, אני אראה לך אותו מחר.
מחר בבוקר אני מראה לך אותו.
אמר הקיסר, באמת? מחר?
אמר לו, כן, מחר.
מחר תעלה להר איתי,
נגיע לבדידתיו, אני מראה לך את הקדוש ברוך הוא.
נפלא,
אמר לו, יופי, קם קודם בבוקר,
ואומר לו, חכה, תראה,
ואז התחילה הזריחה.
אז הוא אמר לו
אתה רואה את השמש,
היא מתחילה לעלות,
תסתכל,
אבל אני אומר לך טוב,
אל תוריד את עיניך,
את העיניים שלך מהשמש.
הוא אומר,
אני לא יכול,
אני נשרף בעיניים,
העיניים שלי כואבות,
אני לא יכול.
הוא אומר,
אם אתה לא יכול להסתכל על המשרת,
משרתיו,
החמה והלבנה הם רק משרתיו,
על המשרת אתה לא יכול להסתכל,
אתה רוצה לראות את הקדוש ברוך הוא?
כשתביט בשמש, ואז יהיו עיניים כואבות,
אמר לו רבי יהושע,
זה אחד ממשרתיו הקטנים.
זה היה שמש שהיא רק אחת, מהמשרתים הקטנים שהקדוש ברוך הוא.
עליו אתה יכול להסתכל? להסתכל על הקדוש ברוך הוא?
ויהודה רבנן, תסתכל ברבי חיה,
כתוב במסכת בבא קמא,
במציאה,
סליחה.
תסתכל ברבי חיה, וקעו עיניו.
הוא אומר לו, רבי חיה,
הוא אחד מחכמים.
אם אתה רואה אותו,
אתה יכול להסתכל, אבל רבי אחיה, אל תסתכל.
למה?
כי הוא אומר, איך אני זהה אותו?
כי כולם יש להם איזה סוסים שהם מוליכים אותם,
אבל רבי אחיה,
אין לו סוסים.
אל
תסתכל עליו.
הוא הסתכל,
ואז כתוב שהעיניים שלו כהו,
ואז הוא מבקש מאל נא בי לרפות את העיניים.
קל וחומר על השכינה.
אכן אמר,
ויראו את אלהי ישראל.
אל תטמא
על החפץ,
ותחת רגליו.
הסביר, והוא כי חשש כוח ראות עיני בשר
מעצמת הבהירות
רע ועצום להעוצם בעיניו
לא יוכל לראות.
אנחנו לא יכולים לראות דבר שהוא אור גדול.
אם אני אקח את זה עכשיו בחוץ ואני אראה לך את השמש,
או אני אראה לך עכשיו את הריתוך של הזה,
זה אור חזק,
אני לא יכול לראות את זה.
אמנם,
אם מסך זך,
בהיותו שם יושם בינתיים, אני אקח עכשיו איזה משקפת,
איזה משקפי שמש, או מסכת ריתוך,
כן?
אני אוכל לראות,
ייראה אור גדול ההוא דרך המסך, ואראה,
רואה,
מתוך המסך אני יכול לראות את אותו ריתוך,
אפילו גם באותה מסכת ריתוך.
כאשר מביטים בניצוץ השמש, מסכת זכוכית,
שיוכל להביט בו עין האדם, כמו שהמשקפי שמש,
מעבר, זה מצד מה?
אך לראות...
עצם מהות האור המכה במסך,
דרך המסך, ההוא לא יעזור כוח אדם
עצום בבהירותו,
אי אפשר לראות את זה.
לא יספיק מסך אחד, ויצטרך שניים בהדרגה.
הפנים ייזך ובהיר לבן,
והחיצון אטום ממנו.
מצד מה?
ואינו לבן, בעצם מה נאצל מהספיר, רואות מעט.
איך בנוי העדשות האלה של לראות את הלבן הזה?
יש לך לבן,
שקוף,
אבל יש לך אחרי זה משהו שהוא יותר מה?
יותר כהה, ככה אנחנו מכירים את זה
במשקפי שמש.
זאת אומרת, זה נקרא,
שימו לב, לבנת
הספיר לבן, ואחרי זה מה?
אחרי זה התכלת,
זה הצורה,
זה בעצם אותו משקפי שמש.
ואז על ידי שני אלה יוכל להביט דרך ההשתשלות.
זאת אומרת,
כאן מסביר השיח כזה שדבר נפלא שלא רואים אותו בפרושים אחרים,
כי מעשה לבנת ספיר אומר לי,
מה זה ספיר?
זה סוג של משקפי שמש, שיש שם לראות את מה?
את כיסא הכבוד.
בסיום
אמר כתוב, ויראו את אלוהי ישראל.
איך צברו כוח מלהביט אלוהים?
איך אפשר לראות את זה?
אפשר למות, איך אפשר לראות את זה?
זה אמר,
כנה ותחת רגליו שני מסכים.
איזה מסכים?
אחד, כמעשה לבנת הספיר לבן,
הוא אבן ספריון של הברוזל,
שהוא אבן שכשמקישים בו נכנס בקרונס,
הוא נקרא דיאמנטי,
או דיאמנט,
דיימנט,
שהוא זך ולבן.
זה הלבן, וכמעשה אבן ספיר,
שהוא מסך עם לובן.
בסדר, מה?
כי לבנת הספיר הוא לבניות הספיר שיש בו ספיריות.
זה הלבן,
ועוד מסך אחר,
הוא
שם לתואר,
שאין לבן בעצם, רק מעין תכלת.
בעצם מסביר השם הקדוש,
יש כמה משקפי שמש,
לא מה?
לא להישרף ולראות את המחזה של אלוהי ישראל.
מה ספר עוד ועל כן,
דרכו ראו את אלוהי ישראל, וזהו ביראו.
מתחת רגליו כמעשה וכעצם השמיים,
ולמה הצריך שני המסכים?
וזה אמר לטוהר בפתח הלמד,
לומר כי כל זה צריך לטוהר, שהוא ישיג את הטוהר בברור העליון,
על ידי שצריך שני מסכים.
עכשיו
תראו למה זה מתחבר,
נפלא.
איך זה קשור,
שמאמר שחר,
זה כמו סוג של משקפי שמש,
שאפשר לראות משהו.
אם אתה רוצה לגשת
אל עולם פנימי הנסתר,
אתה
חייב לבוא עם משהו.
אני מרגיש שאני מוסר נפש על עם ישראל.
אני הייתי אותו שוטר,
שחטפתי מכות על מה?
להציל את עם ישראל מהמצרים.
הוא רק שאומר, זה מסך אחד טוב.
מה עוד יש לך מסך?
אדם אומר, תשמע,
אני עשיתי לכבוד השם, ככה ו...
אה, אתה בא עם כאלה מסכים?
זה כביכול מסכים.
עם זה אתה יכול מה לבוא?
לראות את מה?
לראות את אלוהי ישראל.
כשאדם בא לקבל מבט פנימי,
תשמע, אם הבאת עם סיפור שהם קובלים אחד מה...
היה חכם יהושע.
שהוא היה באמת מקובל,
לבכה.
זהו אחד מאותם צנחנים שכבשו את הכותל המערבי.
ואחרי זה הוא התחיל ללמוד קבלה,
והוא היה מקובל, ויש לו גם...
הילדים שלו מקובלים.
אבל אתה רואה שבה הוא בא עם משהו.
אני הייתי מזכן עם משמעות הנפש,
הוא גם נפצע שם תקופה,
ואחרי זה הוא תוך
הלחימה של הכותל המערבי.
והוא מספר את זה,
הוא אומר שכל מה שהוא השיג...
הוא
סיפר את זה פעם אחת,
זה היה מתוך זה שהוא היה חייל,
והוא פרץ פנימה
במסירות נפש כשהוא כבש את הכותל.
אז הוא אמר, אני באתי לקדוש ברוך הוא עם משהו,
ועם זה אני יכול להיכנס לעולם הפנימי
ולקבל את זה, כי בכך לבוא,
אתה רוצה לבוא להיות אחד שהיית רק
באיזה כולל ורוצה לקבל את זה?
אז מה עשית?
היית, שכבשת את הכותל המערבי?
זה דבר של דורות,
עם זה אתה בא,
לקדוש ברוך הוא עם משהו.
כמו
האנשייה כזו שאומרת,
מה באתי, עם ניבנת הספיר,
עם אותם,
מה שקרה,
עם שעברתי, המסרתי נפש לעם
כן. הוא עשה את זה.
הוא עשה את זה,
ואז הוא עש...
הוא אומר,
אני בגלל שהזכות הזאתי שעשיתי את זה,
כמו שאני בא עם העוצמה הגדולה של
עם ישראל מקבל איזה שפע רב,
עם זה אני בא,
זאת אומרת, מזה אנחנו מבינים,
זה בעצם...
בדיוק, זה תוכן השיעור.
התוכן השיעור כאן, כל המעשה כאן שם, הפאזל הזה,
זה שהקדוש ברוך הוא מסתכל על מעשה ספיר ועל השיעבוד של עם ישראל,
ספיר ועל השיעבוד של עם ישראל,
ומזה אומר ה' הקדוש,
עם זה הוא יכול לראות משהו פנימי.
זה הסוד, אז מה עושים עם כל המהלך הזה?
כן.
המהלך הגדול הזה, אכן, כתוב על דבורה אשת לפידות.
אומר רש"י, למה יש לפידות?
כי זו טווה ללפידים,
פתילות למה?
לעולה רגלים, לבית המקדש.
הייתה באה ועושה, כלומר,
היא עשתה משהו.
מה היא עשתה?
היא הייתה טווה לפידות.
מה, אני רוצה שיהיה לעולי רגלים אור?
ואני עושה משהו לכבוד מה?
לכבוד המקדש.
מזה היא אמרה, טוב,
כשמישהו עושה משהו לכבוד המקדש,
היא זכתה למה?
לגילוי פנימי.
לאיזה מראה?
נבואה.
דבורה הייתה נביאה.
זאת אומרת,
הלבנת הספיר זה סוג של הכנה, לפי המפרשים כאן, שנבואה.
שנבואה.
איזה נבואה?
אה, יש לך משהו להציג?
יש לך איזה זכות,
איזה מעשה שעשית?
אה,
כן, עם ישראל בשעבוד מצרים,
מה שעברנו עם השעבוד שזה,
אמר רש"י,
השעבוד הזה,
זה אותן העדשות האלה שאפשר לראות מה?
אפשר לראות עולם פנימי,
ויראו את אלוהי ישראל.
וזה גם כן, הכתב הקבלה, כולם
מתעסקים על המבט הזה.
ככה נסיים במהלכים האלה, בבישום הזה של
הכתב הקבלה, כי יש לנו כאן זה,
מי שרצה לראה את ההמשך,
יש גם רש"ר על זה,
אנחנו אולי בפעם הבאה נראה את ההמשך על זה.
רק אסיים את הכתב הקבלה,
ובזה גם נסיים להיום,
אולי ביום שלישי אולי נתקדם קצת בנושא הזה.
הכתב הקבלה אומר, ותחת רגליו כמעשה.
לולי המקרא,
הייתי אומר שאין הדברים האלה מוסבים עליו בבירור.
כמובן כתב הקבלה,
דבר שבכלל שונה מכל מה שראינו עד עכשיו.
אפשר לפתוח את המחשבה.
אמרו, מה מכל אופני הגשמה לבלי תכלית?
אי אפשר...
מה זה ה...
אם זה משהו פנימי,
אז איך אתה יכול לתת משהו של הגשמה?
עוד מכל המאמר הזה מוסב על האנשים הנכבדים האלה,
אשר זכו למראה האלוקות.
כן, אלוקית.
כאשר נאמר עליהם בפרשת ויקרא, ויראו את אלוהי ישראל.
והוא אומר,
כתב הקבלה,
כי האדם,
להיותו מחובר מגוף ונפש.
מחלק עליון, מנשמת אלוה ממעל,
ומחלק תחתון, השפל, הנמאס, בערך אל השני.
והחלק הפחות הזה נקרא בשם תחת.
מה זה תחת?
לשון...
על זה הנביא אמר, חבוט
בתחתית ארגז.
ולא אמר בלשון נסתר,
ארגז,
להורות על המקום הזה שתחת רגליו אשר ארגז.
זאת אומרת,
יש לנו כאן תחת, מה זה?
תחת נפרש, מה זה התחת?
מה זה הדבר הזה שהוא למטה?
תחתיו.
אבל אמר,
איזה מין ארגז, מה זה ארגז?
זה מורה על חלק התחתון אשר בו, הוא בעצמו,
והוא חלק הגשמי שבאדם.
יש לנו כאן,
אם אתה מסתכל על אדם,
יש לו איזה חלק עליון,
זה כל החושים הפנימיים שבעצם מתגלים בחלק העליון,
וככל שיורד למטה,
אז יותר הדברים הבהמיים שבאדם.
ושם רגליו הנאמר כאן, הוא לדעתי שם כינוי על תהלוכות רעיונות בעיונות.
ואני עשיתי לך את מהלכים בין העומדים,
גם רבותינו כינו את עיון התורה בלשון הליכה.
מה זה הליכה?
אתה צריך מה לעשות?
להפעיל את הענין
של ההליכה,
כן, בענייני קבלת זה נצח והוד זה על הרגליים,
כי הם בכל זאת תלכו,
תהיו נאמנים בתורה והתהלכות המחשבות.
כי אם תלך חנוך,
אשר התהלכו אבותיי,
התהלכתי בתוככם,
כן,
בראשית רבא.
מורזל על פעמי הלוך מחשבות לשון זה,
אמר לי,
אני זז מכאן עד שתודיע לי מעין הרגליים.
בקיצור,
יש לנו כאן מקור,
כתוב הקבלה מביאה כאן,
שללכת.
ללכת זה מה זה?
זה סוד העניין בתורה, המחשבות,
הסוד של ההשגות,
זה נקרא לשון ההליכה.
חז"ל פעמיים יהלוך במחשבות לשון,
הנה דווקא כאן שאתה הולך עם הרגליים,
וקרוב למאמר המעניין שאמר בקהלת,
שמור רגליך,
כאשר תלך לבית אלוהים.
אתה הולך לבית אלוהים, מה תעשה?
שמור רגליך.
והוא להשתמר מחקירת עיונות במידות העליונות בעת התפילה.
עכשיו אנחנו נבין למה עכשיו סוד שבתפילת 18 אנחנו מה עושים?
עומדים, לא זזים.
למה צריך לעמוד
ולא לזוז?
מה הבעיה לזוז?
לא, תעמוד.
ואפשר ששם רגליים במידות האלה הם דרך מליצה.
כי אם הוא האיש ההולך בארץ נוכריה,
ונודע ויתגלות המסתורים המטמונים,
המוצאים המובאים והנעלמים מעיני מדינה אחרת,
יקרא בשם מרגל.
מה זה מרגל?
שון מה?
רגליים.
שהוא הולך לחפש דברים נסתרים.
אתם רגלים, אתם מחפשים איזה מה?
דבר שהוא מטמון, הוא מסתור.
ככה האיש הזוכה להסתכל מרות הנבואיות הנעלים.
מהשגת שאר בני אדם, יתואר בשם זה לשון רגליים.
עמדו רגליו על הר הזיתים,
רגליה יעבורה, זה לשון רגליים.
והנה יתואר המקרא פה על דרך מליצה.
את משה ואת אהרון, שזכו
למראה האלוקות בשם רגליו.
כן?
תחת רגליו כמעשה,
למה תחת רגליו?
למה זה רגליים?
על שם התהלכות רעיונותיהם, הרוחניות,
מעלה מעלה עד שזכו להסתכלות הנפלא הנעלם מעין כל חי.
ויתם רוב תחת רגליו, מה זה תחת רגליו?
החלק התחתון.
אז מה זה רגליים?
כל לשון התורה, העיון בתורה, כל זה לשון מה?
לשון התהלכות.
ירצה החומרי והגשמי של המרגלים,
והמסתכלים האלה, הוא היה כמבנת הספיר, הוא כעצם.
רצה לומר חלק מחומריותם היה מזוכח ומתואר עד מאוד,
ולסיבה זו זכו להשגה גדולה ונפלאה כזאת.
בכינוי הו, עליו התברך,
איתם אחרי השם תלכו, תלכו.
וידע כי לשון סורי הונח על עניין החקירה לשון עקב,
כי הבאים לחקור ממסך תרגומו וזין,
זאת אומרת, גבין,
באמת מזיגה.
אז שימו לב,
כן,
הוא עניין התאחות במחשבות,
הבאתי לך את המקור הזה,
לסדר את העניין של מה של,
יש
כאן איזה עולם של כולם מנסים
לפצח אותו.
מה זה ליבת השמיים?
כעצם שלא מתואר, מה זה האבן ספיר?
מה זה מבנת הספיר?
כעצם שלא מתואר, מה זה הסוד התחת רגליו?
כולם מתבססים בזה,
אבל בעצם כמו שהסברנו,
תראו את זה גם בהמשך.
זה הסוד של,
אתה
בא עם זכויות,
אז אתה משיג השגות פנימיות,
שכולם אומרים,
מה זה השגות האלה?
מה זה החלק הפנימי, הרוחני, הנסתר, האבן ספיר,
המסך הזה שאתה יכול לראות?
זה בא על ידי מה?
על ידי מה שרש"י מביא אותו, והוא הסוד הנפלא.
ראיתי את רמשת השעבוד.
ואני זוכר גם, אה,
אני זוכר את השיעבוד שלכם,
מתוך השיעבוד הזה תעסקו מה לראות,
אתם שוטרים, חטפתם מכות על השיעבוד,
אתם תעסקו לראות את מה ויחס אלוהים לדברים הפנימיים.
זה הסוד שעם ישראל עבר,
עם כל הקשיים הקשים שאנחנו עם ישראל עובר,
ויש משברים ויש שיעבוד
קשה ואחר, שהם רואים כאן עם הגויים,
עם האויבים.
הקדוש ברוך הוא זוכר את זה,
ומתוך כך אנחנו עולים לקומה חדשה.
וזה מה שעבר לנו.
אדם, היה בשיחת תורה איזה משבר קשה,
היה דברים קשים ביותר,
אבל מתוך זה,
ברור שעם ישראל עובר קומה חדשה
עם המבט,
עם העולם הרוחני,
זה חלק העניין של קבלת הספיר הוא קצה שמים לתאר.
כשנשכיל לקבל את המבט הפנימי הזה, הוא יתחבר אליו.
תזכור באמצעו.
