שלום לכולם.
פרשת יתרו.
פרשת יתרו,
הנתיבות שלום אומר, בשם האדמור מירוז'ין.
האדמור מירוז'ין אומר,
כשם
שהזמן מעורר את הקריאה,
כלומר,
מגיע הזמן מסוים,
מגיע פסח,
קוראים את הקריאה של פסח,
פרשת אמור. מגיע שבועות, קוראים מתן תורה. הזמן מעורר את הקריאה.
הוא אומר, כך גם הקריאה מעוררת את הזמן.
כשקוראים בפרשה
איזה עניין של פסח, פרשת אמור,
או יתרו פרשת מתן תורה,
אז מתעורר הזמן, מתעורר העניין.
לכן הוא קורא לפרשת יתרו שבועות קטן.
השבת הזאת, רבותיי, זה שבועות קטן.
זה בחינה של חג שבועות,
שקוראים מתן תורה.
ככה, כן, הבאנו את זה בעלון, תראו במאמר.
כשאדם יש לו כאילו אפשרות,
לא הספק את המתן תורה,
לא יודע,
היה בצבא,
היה מילואים,
היה במלחמה,
יעשה עכשיו שבועות.
יקבל עכשיו מתן תורה, יתייצב לפני הר סיני,
ויקבל את התורה.
לא סתם שבת,
כמו ששבת שירה לא הייתה סתם שבת,
גם שבת יתרו היא פרשה מיוחדת.
ראיתי,
שמעתי כזה,
שלחו איזה דיבור של הרב מרדכי אליהו,
זה זצ"ל.
הוא אומר, כתוב, כאדם עץ השדה.
השבוע, ערב טו בשבט,
אז צריך גם לדבר בהקשר הזה.
כי באמת, האדם עץ השדה.
מה שלומדים מעץ, אז צריך ללמוד גם על עצמו.
ומה הוא אומר שם?
הוא אומר, האדם עץ השדה.
העץ,
שותלים אותו,
צריך להשקות אותו.
ולהשקות אותו, להשקות, להשקות.
זה לא מספיק.
איך הוא אמר, עד טו בשבט זה השקעה
חיצונית. אחר כך זה מתחיל לחדור פנימה.
לתוך האדמה, לתוך השורשים.
ולא מספיק עכשיו שהשקעת אותו.
אתה
צריך לטפל, לזמור, לקצוץ,
לעבד, לזבל.
אתה צריך לעבוד,
אז יוצא עץ,
אז יוצאים פירות טובים.
אומר מרדכי אליהו, כך גם האדם עץ השדה.
וצריך להשקות, ואין מים אלא תורה.
אבל לא מספיק שאתה,
אתה יודע איך שזה יהיה, בעמל,
ביגיעה,
כמו שצריך, אחרת זה,
לעולם הבא.
השאלה חלק, זה לא מספיק שיש לך חלק.
השאלה היא החלק הזה, אם אתה תשפץ אותו,
תפתח אותו,
תבנה שם בתים, אז יהיה לך ארמון.
אם יהיה לך סתם חלק,
עצים וקוצים יהיו שם בחלק הזה.
אז
זה ראיתי ככה,
האדם עץ השדה, הרב מרדכי אליהו זצל.
אז אנחנו גם נשתדל
בחלק מהפסקאות כאן,
וקבל עלינו להיכנס לאווירה של מתן תורה ולראות מה זה מדבר עלינו.
אולי דווקא בגלל מה שהקדמתי נתחיל במקור ארבע.
שם מדבר אלוקים את כל הדברים האלה,
זה מתחיל פרק כ', פרק כ' זה המתן תורה,
בסדר?
פרק י"ט זה כזה הכנה,
שבני ישראל הגיעו
להר סיני, ויחן שם ישראל נגד ההר,
והשם קורא למשה,
ואומר לו,
הייתם לי סגולה מכל העמים,
ולך והיא,
והיא קבלתה את העם, כל זה י"ט הכנה.
ומתייצבים, ואז,
וידבר אלוקים את כל הדברים האלה,
זה תחילת פרק כ', מתחילה מתן תורה.
אנוכי היו שם לו ככה וכולי.
פרש רש"י,
הוא אומר, מלמד שאמר רבוך עשרת הדיבורות בדיבור
אחד. זה כל הדברים הוא אמר בדיבור אחד,
ואחר כך מה זה עוד אנוכי ולא יהיה לך?
שחזר ופרש את כל דיבור ודיבור
בפני עצמו.
קודם
אמר את זה ככה באיזה נשימה אחת,
דיבור אחד,
ואחרי זה התחיל לפרט.
מה בא להגיד בזה?
הוא אומר,
טוב,
זה פה לימוד הערה גדולה ללימוד תורה.
ונראה שמה שאמר תחילה כל הדיבורות לדיבור אחד,
לא הבינו ישראל כלל,
לא כלל.
לא,
לא הבינו.
למה?
זה שצריך לחזור ולומר, כל דבר בפני עצמו.
משהו שהם לא הבינו בהתחלה.
ועוד, נאמר בש"ס מסכת ראש השנה,
זכור ושמור, בדיבור אחד הם אמרו,
מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכול לשמוע.
כן?
זה נאמר...
זה יצא קדוש ברוך הוא, הכל יכול...
מכל שכן,
כל עשרה דיברות ביחד, כן? אז אי אפשר לשמוע את זה.
ואם כן,
יש להבין מה התועלת הייתה לדיבור הזה הכללי.
אז מה, אז מה הרווחנו מזה?
משהו שלא מבינים,
לא כלום,
קדוש ברוך הוא,
כל עשר דברות באחת, מה יוצא מזה?
תראו מה הוא אומר.
ונראה,
כוח חמש,
ששורש הנשמה,
טרם בא בהתחלקות החושים,
טרם בא בהתחלקות החושים.
הנשמה,
כן?
אולי זה גם קצת מזכיר את הרמב״ם, נפש האדם, אחת היא.
נפש האדם אחת היא,
זה לא שיש כמה נפשות.
יש לה כוח הזה, וכוח הזה, וכוח הזה,
אבל הנפש היא אחת.
גם שורש הנשמה,
בתל אביב,
באה בהתחלקות החושים,
ממש זה מזכיר
את הרמב״ם בשמונה פרקים.
אולי היא מבחינת יחידה.
כן, יש נפש רוח נשמה, חיה יחידה.
קיבלה תועלת ממאמר זה הכללי,
כמו שהוא כללי,
ועל ידי כן נעשו גם שאר כל חלקי הנפש מזוכחים,
ומוכנים לקבל הדיבור בפרט,
כמו שהם פרטיים.
כן?
כלומר,
הם, כאילו,
זה פעל עליהם איזו השפעה סגולית כזו.
יש להם איזה עכשיו בנשמה.
אני אומר,
זה כמו אולי שאומרים,
המלאך מלמד את התינוק במעי אמו,
כל התורה כולה.
נו,
מה אתה אומר?
אחר כך הוא משכח.
מה?
לא.
עכשיו הפוטנציאל בפנים זה כבר נמצא לו בנשמה.
עכשיו כשהוא לומד,
הוא מוציא מהכוח של הפועל מה שיש בו כבר.
ולכן זה יותר קל.
גם כאן,
קודם נתן להם הבזק,
הכניס להם את כל זה,
על ידי זה נעשו גם שאר חלקי הנפש מזוכחים,
והוא מקבל עשר דברות,
כמו שהם פרטיים.
דווקא מתוך האמירה הכללית הזאת, כן?
עכשיו כשדיברו בפרטים,
הם יוכלו להבין מה שאומר להם.
עכשיו הוא אומר ככה, תראו, וזה לימוד לכל איש
הטרוד בעניינים שונים,
אשר בלתי אפשר לו ליושב דעתו וללמוד.
כן?
אדם בא,
יש לו מיניות,
היצר הזה,
הוא אומר,
אני לא מרוכז,
אני לא יודע,
אני לא יכול ללמוד עכשיו,
אני לא...
היצר מוצא לך הרבה סיבות להתבטל.
שם משמואל,
אל ישגיח
להתחיל ללמוד,
אף על גב דלא ידע מה קרמה,
שב,
תתחיל לגרוס,
תתחיל לגרוס,
וההמשך הזה ישפיע עליך.
אבל אם את זה גם לא תעשה, אף פעם לא תתחיל.
הרב צבי יהודה גם היה מביא את זה,
בספר 'התורה הגואלת',
שיחות של הרב צבי יהודה, שכתב הרב אבינר,
שליט.
אז יש שם פסוק,
גרסה נפשי לתאבה.
פסוק כזה, כן.
זאת אומרת, גרס איניש ותו,
הוא אומר,
כשהגמרא אומר, ליגרו סיניש ואדרלי מסבר.
ודאי שצריך ללמוד בעיון והכל וזה,
אבל לפעמים עם מצבים שאתה לא מסוגל,
ליגרו סיניש ואדרלי מסבר.
תתחיל עם לקרוא, גם כשאתה לא מבין.
עצם העיסוק בתורה,
הוא מעלה אותך ומרומם אותך, ותגיע גם לישוב הדעת.
אם תחכה רק,
אדם אומר,
רק כשאני זה,
ורק כשאני ככה,
ורק
כשאני מיושב,
ורק כשאני לא עייף,
ובשעה הזאת,
זה לא...
זה הלימוד שלו.
הוא אומר,
אל ישגיח היתחיל ללמוד אף על גב,
דלא ידע מה קרמה.
אפילו שלא יודע מה הוא אומר.
כי אף על גב די לא ידע,
שראש נשמתו ידע.
הנשמה היא מתרשמת מזה.
ובשביל זה, לאט לאט,
נמשכו גם יתר חלקי נפשו לתורה.
עד שיפנה את דעתו ויבין מה הוא לומד,
כן?
זה יביא אותך.
כמו שבערך, אני אומר, לעולם אדם למד שלא לשמה,
ותוך שלא לשמה,
בא לשמה.
תעסוק בתורה.
תעסוק בתורה,
העיסוק עצמו הוא,
כמה אנחנו יודעים אנשים שרק טעמו טעימה,
וזהו,
נשארו.
היה פה הרבה מקרים, אחד שלי בעצמי היה,
בא פה איזה בחור, ראיתי אותו, מי
אתה? וזה אמר, כן, באתי פה לבדוק.
אני רוצה ללמוד פה איזה חודש.
שומעים,
אמרתי לו,
אין שום בעיה,
תבדוק,
אבל אתה יודע לך,
בלי אחריות.
יכול להיות שתישאר יותר.
אני מזהיר אותך שזה זה מה שיכול לקרות לך.
הוא היה פה איזה כמה שנים אחר כך.
הוא היה מזכיר לי שאמרתי לו את זה.
מה הייתה,
זה אדם,
נשמעים מיד,
בכלל הם משנים את החיים שלהם.
גם צריך סיעתא דשמיא,
וגם שבאמת באים ברצון לדעת וזה.
הקדוש ברוך הוא פותח שערים.
אדם,
יש פה כמה אנשים,
שגם מבוגרים,
עזבו הכל,
צריכים ללמוד תורה.
כוללניקים מגיל מבוגר, תיזהר.
מגיל מבוגר התחילו להיות פה,
לא עוזבים פה יום ולילה.
אבל לא ימתין,
הוא אומר,
שורה 13,
לא ימתין עד שיפנה דעתו.
והוא בכלל, אל תאמר לכשאפנה אשנה,
אלא יגרוס.
אף על גב דלא ידע מה קאמר.
הנה, כמו שאמרו חז"ל, משום תכתיב,
גרסה נפשי לתאווה.
אתם רואים,
זה הפסוק הזה,
שהרב צבי יהודה גם מתבסס על הפסוק הזה.
גרסה הממשלתיו,
גרס אדם ואדר למסבר.
ואין הפירוש,
דבסוף הדבר שלא ידע.
לא שבסוף גם כן לא תדע, מה קאמר,
אלא על ידי כן בא אחר כך לידיעה,
ובכלל זה בוודאי אמרו חז"ל,
גרס איניש ואדר למסבר.
כן,
על
זה אמרו.
לא, לא שהוא לא יישאר בלי ידיעה, רק נקרא כל היום.
לא.
אני, תלמידים שלי בכיתה א', ברוך השם, הם לומדים,
הם גורסים,
זה משהו,
צריך לדעת את הדבר הזה,
תופעה אדירה,
וכל שנה אני זוכה לזה.
יושבים ולומדים
מעצמם,
מעצמם,
הם מסיימים,
אנחנו לומדים חומש בראשית,
פתאום ילד בא,
מביא לי פתק מערון שלו,
סיים חומש שמות,
חומש,
אחד סיים חומש,
עכשיו זה גריסה.
קודם כל, חלק גם זה, בגיל הצעיר הכל נקלט.
אז לפעמים אני שואל אותם איזה שאלה,
פתאום מחומש אחר וזה,
הם עונים לי,
כי כבר קלטו את הפסוקים.
זה, זה מן הכלל הדבר הזה.
היה לי אחד לפני שנתיים,
היה כמה שנים,
גם
פעם בכמה שנים יש כאלה אחד,
שמים את כל התנ״ך,
כיתה א', כל התנ״ך,
כן?
לפני חודש-חודשיים.
מגיע ילד מכיתה ב',
מגיע עם ההורים שלו, באמצע השיעור,
מגיע עם עוגה, בגדי לבן, חגיגים וזה,
הם אומרים, הרב,
הבן שלנו סיים את התנ״ך,
זה
התחיל אצלך בכיתה א',
והגיע עד אמצע הנביאים,
אני לא יודע,
עכשיו הוא סיים את התנ״ך,
באנו לתת לך עוגה,
אתה היית הדוחף לעניין.
ואז היה אחד לפני שנתיים גם,
הוא אחר כך אמר לי פסוקים,
אומר לי,
למה בדברי הימים כתוב על מרדכי שהוא
ככה, במגילת אסתר כתוב לי שככה,
הוא עושה כבר קושיה.
הגיל הרך זה,
זה,
זה...
כותב על נייר חלק, נקלט.
נייר חדש.
לא עושה,
לא מחיק, הכל נקלט.
צריכים לתת להם ללמוד.
זה מה שאני משתדל לעשות.
לא יודע,
אני מפחד ללמוד את הארוך הזה.
בואו נראה, נמשיך הלאה, נמשיך בפסוק שש.
כן,
זה בפרק י"ט, כמו שאמרתי לך, בפרק י"ט,
הקדוש ברוך הוא אומר להם הכנה.
הוא אומר,
הפסוק הזה,
ואתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי,
והייתם לסגולה מכל העמים.
ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר השם נעשה.
נכון?
אנחנו כולנו יודעים.
בנושא אמרו נעשה ונשמע.
ועוד במתן תורה הם אמרו נעשה ונשמע.
אבל כשאתה קורא בפסוק,
ביתרו לא כתוב נעשה ונשמע.
ביתרו כתוב רק נעשה.
אחר כך, כשמשה יורד,
כשמשה בא ואומר להם,
שם אמרו נעשה ונשמע במשפטים,
במשפטים כתוב, כל אשר דיבר נעשה ונשמע.
בואו נראה מה הוא אומר.
עכשיו,
אז כן,
אז זה,
ואין לו כל העבודה,
כל אשר דיבר השם נעשה,
יש להבין שמשה אמר,
הוא ביקש מהם שמירת הברית,
ואתה את בריתי,
כן, וכל שמור הוא בלא תעשה, סור מרע.
וכן הוא מכיל את זה, זה ברית,
שבת ועבודה זרה.
שמצוות השבת היא שמירה ממלאכה, והיא לא תעשה,
וכן עבודה זרה היא לא תעשה,
לא לעבוד.
ואם הוא למד ואמר שזו ברית מילה,
מכל מקום קומעת המצוות, אף היא סור מרע.
מה?
בשש.
צד השני, כן.
וכמו שכתוב בעל המאור,
שורה עשר,
שהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה.
כלומר,
ברית מילה,
הוא אומר שגם ברית...
הוא אומר,
משה בא ואומר להם,
כרתי אותם ברית,
עם ישראל,
כן?
והבריטי,
הוא אומר על דברים שהם סור מרע, לא על עשה טוב.
אם זה שבת ועבודה זרה, שזה סור מרע,
ואם זה ברית,
הוא אומר,
שאומרים שברית,
זה לא מצווה, כאילו, מצוות עשה,
אלא זה לא תעשה, להסיר את הפסולת.
מעניין.
וכן, אין הכוונה על מעשה המילה לבד,
אלא היא שמירה מפגם הברית.
כמו שכתב,
וזה לא רק כל כמה פעמים,
זה קיבל ברית ונטר ברית.
לקבל את ה...
דאי, דאי לו...
דהי לו כן, גורם לך שלום, שחט אורלה.
וישראל ישיבו כל אשר דיבר השם נעשה.
ולא ישיבו כלל, מה שדרש בעניין שבלא תעשה.
השאלה שלו כזאת,
הוא אומר להם,
הוא אומר להם, הברית,
אם זה על שבת,
אם זה על עבודה זרה,
זה הכל דברים שלא תעשה.
או אפילו אם תגיד גם ברית המילה,
אז היא גם כן לא תעשה,
זו הפרשת הפסולת.
ומה ישראל אומרים?
כל אשר דיבר ה' נעשה.
לא, הם צריכים להגיד,
נשמור, כן?
נקיים, נעשה, אין
פה עשייה.
אתם מבינים את השאלה?
אין פה לעשות.
הוא מדבר איתם על לא תעשה.
ונראה,
הנה מה שלא הזכיר להם מצוות עשה,
יש לומר הטעם, ואשר רצה לומר להם היהודים הטובים,
שבוקעים ועולים עד למעלה למעלה,
ויתן לי סגולה,
כן,
מה זה המילה הזאת סגולה?
תשמעו עכשיו חידוש,
שאין לכם,
תגידו בשבת בזה,
למה,
מה זה הכמונה סגולה?
סגול,
אני קורא לזה סגול, כן?
איך לא תשים אותו?
סגול.
אתה תהפוך אותו כזה, תמיד סגול.
ככה גם ישראל תמיד, זהו, לא, הנה, הוא אומר את זה.
סגולה,
פירש הרב הקדוש, רב דוד מיללוב,
כמו סגול,
שכל מה שמהפכו יישאר בתמונת סגול,
כך היא אבטחה לישראל,
שלעולם יישארו בתמונתם וצורתם.
כן?
עם ישראל לא משתנים.
זה הברית, הנשמה הטהורה היא לא מתבטלת.
אנחנו תמיד סגולה.
אף על גב שחטא ישראל,
ישראל הוא.
הטעם, מפני שמעלת ישראל, היא גבורה מכל ההפכים.
אין לזה, כן, היפוך. יש לזה הרבה ספרים, אנחנו יודעים,
גם הכוזרי דיבר על זה,
גם מהר"ל בנצח ישראל מדבר על זה,
והרב צדוק מלובלין מדבר על זה.
אין, אין, אין,
אין שינוי
בבחירה של כזאת בחינה בישראל.
וכן הנה,
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים בגוי הקדוש,
שהדברים האלה בוקעים רקיעים.
וידוע שכל הדברים נצרכים להתעוררות דלתתא.
כל דבר, כן, צריך גם התעוררות מלמטה,
זה לא מספיק.
כמו שאמר עכשיו, הסברה הזאת אמר מרדכי אליהו,
אם אתה לא תעבוד על זה,
יש לך חלק, אבל אם אתה לא תעבוד על זה,
זה לא,
זה נשאר בלי כלום.
ככה גם מסברים, והשם משמואל הראשון על פסח,
הוא אומר,
ובעוד ספרים זה לא מופיע.
ובליל הסדר, עם ישראל קיבל הארה גדולה
למעלה מכל השגה.
זה משהו, אני ולא מלאך, אני לא שר רב,
זה התגלות
מלאה של הקדוש ברוך הוא.
זה משהו מיוחד מאוד.
אבל זה לא בא מהכנה שלהם.
קיבלו שפע כזה,
לכן אחרי היום הראשון של פסח זה נעלם.
עכשיו היו צריכים 49 ימי הכנה.
לזכות לזה,
בעבודה שלהם, בפעולה שלהם.
וזה כל שנה ככה.
בליל הסדר אתה מקבל, וכל יום הראשון,
אתה נמצא ברמות מאוד מאוד גבוהות,
ואז מוצאי החג,
זה נגמר,
בסוף אתה צריך להתחיל לעבוד,
ארבעים ותשעה יום,
להשיג את זה.
זה מה שהוא אומר כאן,
כל הדברים נצרכים להתעורר דלתתא.
אך אין בכוח העשייה לעורר במקום גבוה כל כך.
על ידי שהאדם פורש עצמו,
הוא פורש מדברים בלתי ראויים,
זוכה,
זוכה לעומתם בקדושה,
כמו שהזכרנו כמה פעמים,
בשם הזוהר הקדוש.
כלומר,
אדם תכלס,
כמה
יכול להגיע גבוה?
לא, לא, יש איזה...
זאת אומרת,
כה מרדכי אליהו אמר שם,
אחרי שאמר על העץ,
גם העץ כל הזמן הוא גדל למעלה,
גדל למעלה.
גם האדם, עץ השדה, צריך לפעול כל הזמן למעלה.
אז
אתה אומר,
אבל אדם לא יכול להגיע למקום גבוה כל כך.
לגעת עד כיסא הכבוד איפה אתה יכול להגיע.
אז מה כן אדם יכול לעשות?
על ידי שהוא פורש עצמו,
הוא פורש מדברים בלתי ראויים,
זוכה לעומתם בקדושה, כמו שאמר כמה פעמים.
כלומר, מתוך סור מרע,
אתה זוכר,
אתה עושה את הסור מרע,
זה אנחנו יכולים לעשות.
מזה אנחנו מקבלים שפע של טוב, של עשייה, של...
זה מה שיכול לזכות אותנו.
על כן הזכיר לי את העיקר שמירת הברית,
היינו בריחה מדבר ההפוך.
ועל ידי זה ממילא זוכה לדרגין עילאין,
יקרין קדישין עילאין.
וכבר הזכרנו באריכות,
בעניין זה יש יתרון לסור מרע ממעשה טוב.
כאילו, איפה, איפה, איפה אומר את זה?
כי מה כבר יכול לפעול מעשה בשר ודם?
אם יש לי בנפש החיים, אתם שומעים?
אם יש לי בנפש החיים,
או בהקדמה של הבן שלי...
לא, מי אומר את זה?
מה כבר יכול לפעול
מעשה בשר ודם?
מי אומר את המשפט הזה?
אולי זה בנפש החיים.
אני זוכר שהרב רוזן, מורי ורבי,
היה,
נקרא לי את זה ואמר,
אתה
שומע מה כתוב כאן?
מה כבר יכול לפעול מעשה בשם אדם?
ואם אדם חושב שהוא לא יודע מה...
אני לא זוכר,
אני זוכר
משפט על זה, אני לא זוכר אם זה
נפש החיים או מישהו אחר שאמר את זה.
הרב רוזן נקרא לי את זה בהתרגשות.
הוא אומר, מה יכול לפעול מעשה?
שרציני לא להיות באירוע,
כאילו, לא לקחת את זה במקום...
אנחנו משתדלים לעשות, אנחנו פועלים, כן?
אנחנו פועלים גאולה, אנחנו פועלים דברים.
רק כשאדם לא יהיה בגיא ושמי יודע מה...
כנראה,
זה...
כבר הגענו באריכות, כן, וזה השיב משה למלאכים,
אז זה הוא אמר להם, כלום, אין צערה יש ביניכם?
כלומר,
למה הוא לא אומר להם איזה דברים של עשייה,
אתם יכולים לעשות,
לא יודע,
נניח תפילין,
לא,
הוא אומר להם על יצר הרע, יש לכם יצר הרע?
אף שגם הם בוודאי לא רצו את התורה בלבוש די עלמא,
דאין בהם דיני שור ובור וכדומה,
אלא רצו בלבוש של אותו עולם שהם נמצאים בו.
וכידוע שהתורה מתלבשת בכל עולם ועולם,
לפי המהות אותו עולם,
אבל טענת משה הייתה שלרגלי רוממות התורה,
אי אפשר לזכות בה לידי בריחה מדבר ההפוך לה,
שנעשה לידי צערה.
וכיוון שאין לכם צערה, אין לכם מה לזכות.
כלומר,
בלי סור מרע,
אתה לא יכול לזכות לטוב הזה.
אז אומרת,
עם מלאכים,
מלאכים בצערה,
אז איך תזכו לזה?
זה חריף האמירה הזאת.
וזה שהזכיר להם רק ענייני סורמרה.
ועל כן אפילו למנדה אמר שהכוונה על ברית המילה,
כן אמרנו שם שעשה להם ברית או שבת או עבודה זרה,
הוא ברית מילה,
נמי אחיו, אף שהוא מצוות עשה,
מכל מקום הכוונה היא הבריחה מהעולה,
שהיא חלק הנחה שחלק הרע.
שומע, זה המשך,
אך ישראל, שהשיבו כל דבר אשר השם דיבר נעשה,
ידבר על פי דברי הרמב"ן בפסוק,
אם תעוררו ואם תוארו אהבה עד שתחפץ.
דהיינו, כן?
כתוב בשיר השירים, אם תעוררו
ואם תוארו אהבה עד שתחפץ.
מה הכוונה בזה?
דהיינו, שאם באה לאדם אהבה אלוקית,
תניח אותה בחבלי מצווה.
ועל ידי זה יש את הקיום.
יש לך פתאום איזו התעוררות?
מרגישת התעוררות בנפש?
תעשה איזה,
מה יעשה?
תעשה גם איזה מעשה שזה יישאר, שזה ייחקק.
כן, נניח אותה בחבלי מצווה, ועל זה
יש את הקיום. וזה עצמו הייתה תשובת ישראל,
כל אשר דיבר השם נעשה,
היינו שהכל בא בעשייה,
בין היהודים הטובים, הכל נניח בעשייה.
וזה הריבוי בתיבת כל אשר דיבר.
אפילו היהודים הטובים ובדרגים עליונים,
הכל נעשה להם כלים על ידי עשייה,
ואז זה נשאר,
ואז הם יכולים לזכות את הדרגה הזאת.
וכן בעניין סור מרע,
לא נסתפק בסור מרע לבד,
אלא נעשה בהיפוך,
עשיית הטוב.
אף שהמבוקש הוא סור מרע,
במקום לעשות לו כלים ולעשות טוב,
כי רש"י תהילים,
אף לא פעלו עוולה דרכיו הלכו,
אפילו שלא פעלו עוולה,
אין שכרם שלם,
אלא אם כן דרכיו הלכו.
וכן הוא...
אומר, סור מרע ועשה טוב,
אבל בשביל אתה סר מרע,
אין הכל שלם, אלא אם כן תעשה טוב.
וזה כלל,
אף מקום שהכוונה סור מרע,
וזהו, תסכים לעשות שם כל שבא נעשה.
כלומר,
גם הוא אומר עכשיו הפוך, כן?
זה לא מספיק רק בסור מרע.
ברור שגם צריך עשיית הטוב.
וזה ישראל אמרו, כל אשר דיבר השם, נעשה.
כן, צריך כאילו לפעול גם בצד של הסור מרע הזה,
וגם בעשיית הטוב.
בואו נראה עוד זהו, בתשע, אמר רב לוי,
שני דברים שראו ישראל מבחינת בכוחם,
שיראו כבודו וישמעו קולו.
והיו רואים את כבודו ושומעים את קולו,
לא יודע מה ההמשך שם, אולי נבהלו מזה.
אמר רב לוי, וכי לא היה גלוי לפני המקום,
שאם הוא מראה כבודו לישראל משמיע קולו,
שאינם יכולים לעמוד בזה?
כן, למה?
הרי הם זהו, עכשיו, כתוב פרחה נשמתם.
אז למה הקדוש ברוך הוא
עושה מעשה כזה?
אלא הצפה כזו,
ברוך הוא, שמתעדים לעשות עבודה זרה.
זה אמר שלא יהיו ישראל אומרים.
אילו הראינו את כבודו ואת גודלו,
אז אמרו לו,
לא היינו עושים עבודה זרה.
כן?
אם לא היה מראה להם,
אז היה להם טענה להגיד,
אם היינו רואים,
אם היינו יודעים את כל הגודל,
לא היינו.
אז הנה, הראיתי לכם.
ו...
לא.
אומר השם משמואל, שורה 10, מקור 9,
ונראה את כולם לדבר אחד נתכוונו.
כשהמדרש שיר השירים,
נתקע תלמוד תורה בלבם כתוב.
וזה שאמר,
וכן אמר,
לא יהיה לך,
אלוקים אחרים על פניי,
נעקר עצמם.
כלומר, הדיבורות,
הם פעלו לזכך אותם.
זה היה כשהם שמעו את זה.
אבל כשאמרו, דבר עדיין עמנו ונשמע,
חוזרים להיות משרכים,
וחזר הענין למקומו.
נראה מה שבשער הקדוש ברוך הוא נצחי,
כך היו הדיברות.
ועל כן נתקע תלמוד רבי ליבם,
כעניין שאין שכחה לפני כיסא כבודך.
ובעיקר יצא הרבי ליבם, מטעם זה,
כעניין שאמר הכתוב,
ידעתי כל המעשה אלוקים הוא לעולם.
השינוי בא רק מצד המקבלים,
שאמרו, דבר אתה איתנו.
ולכן יש את הפרש שהוא,
וביקשו ישראל לראות כבודו ולשמוע קולו,
כי הוא ידוע שעולם,
כן,
אמרנו כמה פעמים,
העולם מתנהל לפי שנה,
ונפש,
עולם שנה נפש, כן?
עולם זה הזמן, לא, עולם זה המקום,
שנה זה הזמן,
ונפש זה האדם.
שאמרנו שהשיא השיאים של כל זה,
זה כהן גדול ביום הכיפורים, בית המקדש.
זה יסוד הקודשים.
כי ידוע שעולם שנה נפש מבחינה אחת,
כמו שבעולם יש.
גן עדן, אני חושב,
שהוא המובחר היישוב.
כך באדם הלב הוא הגן עדן.
והעיניים הם שערי גן עדן, אתם שומעים?
האוזניים הם שערי הלב.
כמדרש שימו תוכן דבריכם.
האוזן שומעת,
כל הגוף מקבל חיים.
והוא שהנביא מקנטר את ישראל.
שמעו, שמוע ואל תבינו.
מקור עשר.
פירוש רש"י שאני אומר לכם, שמעו שמוע,
ואתם לא נותנים לב להבין,
כי הלב מבין,
ושמיעה באמת נקלטת בתוך הלב.
רק כשנכנסת באוזן אחת ויוצאת בשנייה,
עדיין לא יגיע ללב.
מה זה דומה?
לשני פתחי הפרוסדור,
שנכנסת בפתח אחד, יוצא בשני,
לא ראית טרקלין.
אבל עיקר השמיעה היא שנכנסת ללב.
אין לטוב ואין חסר להיפוך.
שאם אדם רואה או שומע משהו נורא או ראוי,
זה נכנס ללב,
אוקיי?
צריך לדעת.
הוא מדבר פה על שמירת העיניים, כמה זה מזיק.
כל דבר שאדם רואה זה פועל.
יניבה שש, נדרים, כתיב אברהם.
כן, אברהם, קראו לו בהתחלה אברהם.
ואחרי זה אברהם,
בתחילה, אם נוכל לדוחו על רמ"ג,
לא, על רמ"ג איברים, 243.
ובסוף, עם הה,
זו רמ"ח איברים.
ופירוש אברם, שבתחילה,
אם אני יכול לדבר איך הוא, על איבריו שהם ברשותו,
להיזהר מעבירה.
אבל עיניו ואוזניו של אדם אינם ברשותו,
שבעל כורחו יראה בעיניו, אינם אינם.
כן,
אדם,
הוא לא יכול,
בעל כורחו הוא שומע,
בעל כורחו הוא רואה.
ובסוף כשנימו על אברהם,
השם קרא לו אברהם, נכון?
והמליך אותו גם על
איברים
האלה. שיש לו את הכוח לא להסתכל ולא לשמוע,
כי דבר מצווה.
זה
יש עוד ה',
עוד ה',
זה עוד חמש איברים,
המליך אותו על חמש איברים האלה.
שתי עיניים שתי אוזניים.
כן,
אני חושב.
שבהם תלוי הרבה הרבה דברים של קודש וזה.
אני לא זוכר ברש"י.
גם בראשית?
מה יש לך?
לא,
אנחנו ממש בראשית.
תודה, סליחה.
אולי זה בחז"ל,
זה לא מובטא,
פרשת.
רגע. או הנה, רגע.
כמו הוא אומר לו, תלך לפניי ויהיה תמים,
עכשיו אתה תעשה חמישה דברים.
שתי עיניים, שתי אוזניים וראש הגוף.
אולי זה האיבר, אני חושב.
הוסיף לך אות, ויהיו מניין, ונתתיך רמ"ח כמניין אברהם.
אמרתי שיש את זה.
כן,
זה הכל קשור לענייני הברית והקדושה שלהם.
אז זה מה שאומר בן דרים,
בתחילה עם מילתו על רמ"ח אברים,
מקור עשר, שורה שתים עשרה, ובסוף על רמ"ח אברים.
ובראש העניין שבתחילה עם מילתו על רמ"ח אברים,
לאיבריו שהם ברשותו,
לזה המעבירה, אבל עיניו של האדם אינם ברשותו. שברא בעולמו יראה ואוזן תשמע.
בעל כוחו יראה בעוד נא משמע, ובסוף, כשנמול,
עם מילתו,
כדורכו,
אפילו על אלו,
שלא ישתכח ולא ישמע כמצוה.
זה אדם,
זה אדם שיש לו את היכולת.
זה ברשותך.
על
כן ביקשו ישראל שיראו את כבודו וישמעו את קולו.
ובזה יתקדשו עיניהם ואוזניהם, כן?
לראות ולשמוע.
כנ"ל באברהם.
כי כל מעשה אלוקים יהיה לעולם.
ושוב,
לא יהיה בכלל לשום דבר רע לבוא לליבם,
דרך השערים הללו.
זה הם ביקשו.
אראנו, השמיענו.
אנחנו רוצים לטהר את העיניים והאוזניים.
וזה יהיה,
מה שהקדוש ברוך הוא עושה,
זה לעולם, זה עולמי.
משום לא יהיה בכלל שום דבר
רע לבוא לליבם דרך השערים האלו.
ובזה יהיו בטוחים משום דבר רע.
וניאות להם הקדוש ברוך הוא מטעם,
שצפה הקב"ה יודעים לעשות עבודה זרה.
שלא יגידו,
מצד הקדוש ברוך הוא היה הכל מוכן, בטוב מכל צד.
הנה, נתתי לכם, הראתי לכם.
כן,
וכל הכישלון היה מצדם.
מה שאמרו,
דבר עתה ונאמנו ונשמע,
וזה כבר הם חזרו בהם,
כן,
מהגודל הזה,
הם כבר רוצים את משה שידבר,
שכמו שקלקל
עד ולא משתכחין ונעקר עד עמם,
כן עמיה, כלומר, קודם,
בדיבור של השם,
לא היו משתכחים, כן?
לא היו משתכחים את התורה,
ונעקר יצהרה מלבם.
עכשיו הכל חזר,
ויש יצהרה, ולומדים ושוכחים,
זה כבר היה כאן איזה פחיתות.
אבל זה היה הרעיון,
שהם רצו כן שהיא תקעה בליבם דבר השם,
וטהר אותם, יזכך אותם.
אם יש פה חומש...
פה רחיים אולי פה?
מה יש כאן?
פה, פה יש פה רחיים.
חלק השני,
אתה רואה שם גם?
רציתי שאמרו,
אנחנו פה נעצור בזה,
אבל יש איזה אור החיים מאוד מאוד מיוחד,
גם מורי ורבי הרב
יהושע רוזן זצ"ל היה מביא את האור החיים הזה, כתוב,
בני ישראל הגיעו להר סיני, בחודש השלישי,
לצאת בני ישראל ממצרים,
ביום הזה באו מדבר סיני,
ואחר כך כתוב, ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני.
שואל האור החיים,
מה,
קודם תכתוב,
ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני.
אתה רוצה להגיד שהם הגיעו להר סיני.
הסדר הוא לא נכון.
קודם כתוב שהם באו להר סיני,
אחרי זה כתוב,
ויסעו מרפידים ובאו מדבר סיני,
עוד פעם. מה, מה...
נו,
זה אור החיים מאוד מיוחד.
מה זה, מה זה, מה זה
תורה?
אומר...
קודם כל הוא אומר,
לכאורה למה,
הוא גם שואל למה לקח 50 יום הגעה להר סיני,
רוצים לתת תורה.
אז הוא אומר, זה כמו,
אדם רוצה להתחתן,
וישראל היו בארץ טמאה, והיו כמו נידה.
נידה צריכה להיטהר שבע ימים, נכון?
אז הקדוש ברוך הוא נתן להם שבע שבתות,
שבע שבועות,
כמו נקיים של אישה,
נתן להם שבע שבתות,
שבועות להתנקות כדי להגיע להר סיני.
איזה פרק פסוק?
פרק י"ט,
פרק י"ט
פסוק
א'. הנה, ואחר כך פסוק שני, ויסעו מרפידים.
אז הוא אומר, למה הקדמה מוקדם?
פסוק זה היה להקדים.
קודם להגיד,
ויסעו מרפידים, ואחרי זה באו מדבר סיני.
הוא אומר,
אליי זה כמו שחז"ל אומרים,
אהבה מקלקלת השורה.
זה מקדימה את המאוחר.
להיות כי היום זה,
היה מקובל הבריות לתורה, לעולם,
לעניינים לתחתונים.
חיכו לרגע הזה.
ומיום הבריאה הם יושבים ומצפים,
ויבואו בני ישראל מדבר סיני.
לזה כשהגיעו שמה,
אז הפסוק לא יכל להתאפק.
וקודם אמר, הם הגיעו!
הם הגיעו,
יש,
הם הגיעו! אחר כך צריך לספר,
נסעו מרפידים וזה.
עכשיו תשמעו את הביטוי שלו.
הגיעו חשוק
ונחשק
לחושק וחשוק.
חשוק ונחשק זה עם ישראל,
לחושק וחשוק זה קדוש ברוך הוא.
ושמחו שמיים וארץ, כי זה תכלית הבריאה ותקוותה.
אחר כך זה היה כתוב להודיע פרטן של דברים.
אחרי זה הוא אומר,
יש
פה שלושה דברים של הכנה לתורה.
אני אקרא לכם את זה גם. הוא היה כתוב,
שלושה דברים של מקרא,
הכנה, הקבלת תורה,
ומצוותם לרצות ה' להנחילה לעם ישראל.
לעם ישראל.
אחד, התגברות והתעצמות בעסק התורה,
כי האצלות,
זה מפסיד את התורה.
לכן, כל מקום שמזכיר לתורה, יגיד,
יעמיד את עצמו עליה, ילמד וכולי.
לכן,
ויסעו מרפידים,
כאילו בלי עצלות,
אי אפשר לזכות את התורה עם עצלות.
ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני.
זה תנאי ראשון,
זריזות, עמל,
לא ל...
כן, נסעו מבחינת רפידים,
והכינו עצמם לעבוד עבודת מסע,
כן.
העניין השני, שפלות וענווה.
כי אין דברי תורה מתקיימים שיועצמו עליה,
וזה איך לנו במדבר.
העניין השני שפלות וענווה.
עניין שלישי,
יהיו תחכמים בהתחברות בלב שלם ודבקים,
וזה ויחן שם ישראל נגד ההר, נעשו כאיש אחד.
ואחד?
עכשיו הם ראויים לקבל את התורה.
אין להם תנאים לקבל את התורה.
עוד הדברים הארוכים,
ומתן תורה,
וכך הזכרנו בתחילת השיעור,
שפרשת יתרון היא כעין שבועות קטן,
שבועות קטן, זה כמו בחינת שבועות.
הקריאה שקוראים בתורה מעוררת הזמן,
מעוררת את מתן תורה.
צריך להרגיש בשבת הזאת משהו מיוחד,
שקוראים מתן תורה.
זה כבר כתוב בשבח המעשה.
יש הרבה דימויים של...
לימוד תורה וגם כן, עצים ועשבים.
כאדם אצא שדה, הבאנו כאן דברים טובים.
תודה וברוך.
תגובה אחת
בס”ד
שלום וברכה לצוות אתר מכון מאיר היקרים, הי”ו!
ברצוני להאיר את עיניכם לנקודה חשובה: אני צופה כרגע בשיעורו של כב’ הרב יורם אליהו, שליט”א, הי”ו, על פרשת השבוע שלנו – “יתרו” (במסגרת: “לימוד ספר ‘שם משמואל’ לפרשה ולמועדים”).
מתחת לנגן של השיעור מופיע לחצן להורדת מקורות לשיעור.
כאשר לחצתי על הקישור הנ”ל, הגעתי לקובץ מקורות השונה מנושא/י השיעור של הרב יורם אליהו, שליט”א – מופיעים שם שני דפי מקורות: האחד – על פרשת “בשלח” ובעמוד השני – קובץ מקורות על “חמשה עשר בשבט”, כך – שנראה לענ”ד שבטעות הוספתם קובץ מקורות שגוי, במחילה מכב’, שאיננו תואם לנושא השיעור על פ”ש “יתרו”!
הייתי ממליץ לצוות האתר היקרים, הי”ו – לתקן את קובץ המקורות, בהתאם!
בברכת התורה, לומדיה ומלמדיה ובברכת בשורות טובות בע”ה לנו ולכל עם ישראל!
מאיר קורן (מייל: [email protected])