טוב, שלום לכולם, הכרזנו.
על גבי הלוח,
אנחנו נשתדל במהלך כ-20 שיעורים,
ואולי אפילו פחות,
להקיף את הספרון החביב
הזה.
מי שם לי יש פה עוד?
בעת עתה יהיה צורך להחזיר לי אותו בסוף השיעור.
בהמשך למתמידים,
אז אנחנו ניתן את הספר הזה.
הספרון הזה באופן כללי הוא ליקוט של עצות טובות,
כמו שכתוב,
הנהגות ועצות טובות ומועילות לזוג.
מי שלקט את זה,
זה יהודי יקר בשם
הרב דן שושן.
כן,
מרכז הרב,
יש לו גם הסכמות פה,
כך שמי שמרגיש צורך לאשר את הדברים,
יש פה גם דברי חיזוק מהרב נחום גולדברג,
זכר צדיק לברכה.
יש
פה גם מכון פועה, הרב בורשטיין.
הרב בורשטיין,
וכן הלאה.
לכן,
אין חשש,
אנחנו רגילים בדרך כלל לקרוא בספרים ששייכים לארון הספרים היהודי,
סו קולד,
מה שנקרא.
ספרים שיותר,
ספרים חדשים, נקרא לזה ככה,
אבל גם בהם צריך להבחין
בין הספרים ה...
מאושרים, מזוקקים,
הם ספרים שאולי צריכים יותר בירור.
בכל אופן, הספרון הקטן הזה
נבדק ואושר.
יש באמת אוצרות גדולים, הכל בקיצור נמרץ,
כן, אין פה אריכות.
אנחנו רוצים לגמור את הנושא הזה בפרק זמן,
מתקבל לדעת.
יש בזה יתרון על פני ספרים שמאוד ארוכים ולא מסיימים אותם
בדרך כלל.
זו הסיבה לבחירה
בחוברת הקטנה, קטנת
הכמות ורבת האיכות הזו.
כן.
כפי שאמרנו, הספר הזה הוא טוב
גם לרווקים.
כדאי מאוד שרווקים כבר יציצו.
גיא, יש פה, אפשר להביא לגיא?
אפשר?
שם בקצה.
כדאי מאוד שגם רווקים יציצו פנימה
לתוך העקרונות האלו.
כדי שמה שנקרא ציווילך, ציונים,
כדי שיהיו רגילים בדברים בצורת המחשבה הזו.
נישואין זה עסק מורכב,
דבר מאוד מבורך, אדם בלא אישה,
לא קרוי אדם,
שרוי בלא אישה, שרוי בלא ברכה, שרוי בלא חומה,
כן?
במערבא אמרו,
שרוי בלא תורה.
אדם בלא אישה זה אין לו דבר פשוט,
ודאי אישה בלא איש.
אבל, אבל דווקא בגלל זה,
הנושא הזה צריך לימוד, כי המפגש בין איש ואישה,
זה מפגש בין נשמה אחת שהתחלקה לשתי גופות.
שתי גופות,
ומטבע הדברים, ברגע שיש חלוקה,
כן?
ברגע שיש חלוקה, יש שוני.
זאת אומרת,
זה נשמה אחת,
מה שנקרא,
בגופים מחולקים. לאו דווקא גוף, מהמובן הרגיל של המילה, אלא גוף,
הכוונה היא מצד ההופעה הנפשית.
גם הפיזית, גם הנפשית,
וגם רוחנית.
כלומר,
הנשמה היא אחת,
אבל אותה נשמה אחת מופיעה בדפוס של זכר ונקבה.
והבדלים בין איש ואישה הם הבדלים מאוד מאוד גדולים.
הם לא ניגודים מוחלטים,
הם ניגודים משלימים, מה שנקרא.
זאת אומרת,
מה שיש לאישה היה פעם לאיש לפני הנסירה.
אותה הנסירה שהייתה בגן עדן, כן?
שנחלק, פעם, בהתחלה האיש ואישה היו ביצירה אחת,
כן?
האדם כלל גם את,
אתה זוכר,
וגם את הנקבה אחריה,
נסירה,
שזו פעולה מיוחדת,
כן, רוחנית,
שנעשתה,
נעשה דפוס של איש ואישה.
מרגע זה, האישה לקחה את הצד הנקבי בעיקר,
כאשר גם לגבר יש צדדים נקביים,
גם לגבר,
אם כי לא בולטים,
גם מבחינה פיזית אגב,
כן,
אפשר לראות את זה,
צדדים נקביים.
וגם מבחינה נפשית,
יש לגבר צדדים נקביים בעולם הרגש,
כן? דברים שאופיינים להסתכלות או ליחס נקבי בעיקרו.
אפשר לראות גברים שהם בעלי נטייה רגשית נקבית,
של הכלה, של רוך,
של חום,
כן? של גידול וכן הלאה.
אבל זה לא דומיננטי אצל גברים, זה לא מפקיע אותם,
באותה תכונה רגשית,
לא מפקיעה אותם מההגדרה הכללית של איש.
וגם אצל נשים אפשר למצוא תכונות גבריות.
בעידן של שוויון זכויות וכל מיני תרלולים,
מנסים להעצים את התכונות הגבריות
של הנשים, ולהעצים את התכונות הנשיות של הגברים,
כן?
עולם הפוך,
ראיתי.
אבל אמיתו של דבר, כל אחד צריך לשמוח בחלקו,
כן?
ולמלא את תפקידו.
כאשר איש ואישה נפגשים בעצם,
מתחת לחופה, יש פה מפגש משמעותי מאוד.
מצד אחד,
יש בהם פוטנציאל עצום לברכה.
ברכה עצומה, כן?
ממש זכו שכינה ביניהם.
מצד שני, לא זכו.
אש אוכלת אותם.
איזה אש אוכלת אותם?
אש הניגודים.
כאמור, ניגודים קיימים.
אבל אם אני לא יודע לפתור את הניגודים,
להפוך את הניגודים לניגונים,
אם במקום השלמה יש הסלמה,
יש בעיה, אש אוכלת אותם.
הזוגיות זה מערכת או מסגרת או הזדמנות כזו,
שבו בעצם נשמה אחת בגופים מחולקים,
נפגשת,
ומתחילים לברר את היחס לאט לאט.
זה לא פשוט,
כי התחלקנו.
כן?
ואנחנו מרגישים בעיקר את הניגוד בין אחד לשני.
נכון שיש אזורי משיכה פשוטים וטבעיים בין איש ואישה,
עניינים מיניים,
או במיוחד בתכונות דומות מאוד,
יש תכונות דומות,
כן, שאיש ואישה משתווים בהם לפעמים,
אז מרגישים את הקשר מצד הדומה.
אבל בעיקר...
יש שונה,
כן, בעיקר שונה, וגם הדומה הוא שונה, צריך להבין.
שלמרות שאתם חושבים אולי על נושא מסוים אותו דבר,
אתם לא חושבים אותו דבר מאותו טעם.
כי היא חושבת את מה שהיא חושבת בגלל טעם אחר,
כי יש לה מבנה נפשי אחר.
לכן,
כשהיא חושבת כמוך בנושא פוליטי מסוים,
או אפילו בדבר תורה מסוים.
כן,
היא חושבת כמוך,
כדאי לך לברר למה,
איך היא הגיעה למסקנה הזו.
אתה תראה שמה שהביא אותה למסקנה הזו,
זה בעצם מערכת נשית של רגשות,
של מידות, של כוח דמיון נשי,
כן.
הגעתם לאותה מסקנה,
בסדר גמור, אבל לא מאותו הטעם.
לכן צריכים להיות ערוכים לכך שאנחנו לא הולכים לפגוש את הצל שלנו,
או מישהו שהוא כמונו.
צריכים להיות ערוכים לכך שאנחנו אמנם אחד,
מה שמבטא את האחד הזה,
זה הירוסין.
כאשר בחור בחורה נפגשים, מכירים,
וקיימת הפעימה הפנימית הזו,
הפעם זו עצם מעצמַי ובשר מבשרי.
הפעם זו עצם מעצמַי ובשר מבשרי.
מה זה הפעם?
חז"ל דורשים את זה לעניין אחר, מלמד וכולי, טוב?
בוא נעזוב את זה כאן.
אבל במובן הפשוט, אולי החסידי, הפעם
זו עצם מעצמַי.
הרגשתי פעימה.
הפעימה הפנימית זה בעצם אישור נשמתי.
הנשמה מרגישה שזה
האחד שלי, זה החלק השני שלי.
הנשמה מאשרת את זה.
האישור הנשמתי הוא נסמך על עוד כמה נתונים בשטח,
מציאת חן.
נוגע?
מציאת חן,
כן?
מתבוננים במהלך הפגישות ורואים שאנחנו מסוגלים לבנות ביחד
האופי שלנו,
כאשר הוא משתלב,
הוא יוצר איזשהו מרקם שאפשר לבנות איתו משהו,
בסדר?
התאמה רוחנית,
תפיסת עולם,
הדבקות,
היא כזו,
היא כזו,
כן?
מה בדיוק קורה?
בהתאמה רוחנית, מה השאיפות?
ברגע שבשלושת המישורים האלו,
כן?
יש אות.
וסימן של התאמה,
כן?
הנשמה חשה את זה.
הנשמה היא מקדימה
את ההסתברות.
היא מקדימה את ההתאמה בפועל.
הנשמה נסמכת על אותם דברים שבדקנו, טעמנו.
הנשמה מאשרת ודוחפת אותנו לחתונה.
המצב הנשמתי הזה, זה נקרא אירוסין.
הירוסין זה חתונת הנשמות.
לכן צריך מאוד להיזהר לא להגיד לארוסתך שאתה אוהב אותה,
כי זו טעות.
נשמתי אוהבת אותך, נשמותינו אוהבות זו את זו.
האהבה של הגופים המחולקים,
אל להתעלם מחיכוך כי הוא המבחן.
עוד נכונו לכם ניסיונות ששייכים לתחום של החילוקים והניגודים.
לאט לאט, לא למהר להגיד אני אוהב אותך.
נשמתי אוהבת אותך, ודאי.
נכון שיש סימנים לאיזה משיכה, פיזית, נפשית,
אפילו רוחנית,
אבל זה כאפס וכעין לעומת ההתאמות שצריך לעשות במהלך נישואין.
ומי שנשוי רק חודש,
כל שכן מי שנשוי 45 שנה, יוכל
לספר לכם
איך כל, לא רק כל שנה.
כל יום.
אם באמת חיים חיי נישואים באמת,
ולא בורחים אחד מהשני כל הזמן,
אלו אחד הדברים.
אלו אחד הדברים,
אחת התופעות הבעייתיות,
שבני זוג שנפגשים באזור הניגודים,
מישהו מהם או שניהם לא מצליחים להתמודד עם הניגודים.
לא מצליחים להיפתח לשונה.
הם כל כך מאוהבים בגישה שלהם, בצורה שבה הם רואים את הדברים.
אין להם כוח לשאת ולתת עם העולם הנשי עכשיו.
זה לא מעניין אותם.
אז מה הם עושים?
רבים כמה פעמים, אחרי שנמאס להם לריב,
מתחילים לחיות בקווים מקבילים.
הם לא מאפשרים את המפגשים המבררים.
אף על פי שהיה אירוסין.
היה אירוסין.
הנשמה היא אחת.
אבל בפועל,
שהנשמות,
שהנפשות האלה מתקרבות אחת לשנייה,
והאישה מביאה את כל הנשיות מנוגה,
והגבר מביא את כל הגבריות ממאדים,
מביאים את התכונות.
יש תקיפות.
במקום לברך על הדבר,
אסור היה ואראה את המראה הנורא הזה.
איך איש ואישה מתחברים?
מה זה?
שתי החומרים האלו,
אם מקרבים אותם בצורה הנכונה,
אז זה כמו במעבדה שמתעסקים חומרים מסוכנים.
אתה מקרב גליצריל, מגנזיום.
אם אתה לא יודע איך להתעסק עם החומרים האלה,
אתה יכול לפוצץ את כל המעבדה.
ותסתכלו ברישומים של הרבנות, כמה זוגות התפוצצו.
איך אמר מי שאמר,
אחד המורים,
בדקתי בקברי ישראל,
וראיתי 99 מתוך 100 מתים מעין הרע.
הוא בדק.
נו,
כשאנחנו מסתכלים על כל הזוגות הגרושים,
כן,
לא שבדקתי וחקרתי,
בליבי אומר לי שהרוב רובם של הגירושים,
סיבתם זה לא זכו.
אש אוכלתם.
לא מצליחים,
לא מצליחים, נפגשים הניגודים,
רבים, מתקשים,
כן?
ואי אפשר לסבול אחד לשני יותר.
בכל אופן,
אכן,
יש
חשיבות עצומה לברר את פרקי הזוגיות,
כן?
בצורה מסודרת,
כדי
שנבוא עם איזו השקפה בסיסית.
שוב,
אני לא מבטיח לאף אחד כאן,
שאחרי הלימוד הזה,
הוא כבר יהיה הבעל הכי נפלא עוד לפני שהתחתן.
ודאי וודאי שלא.
אבל לפחות לא נהיה בבחינת רשעים,
דרכם באפלה,
לא ידעו במה.
זה
קשה לו,
שאדם לא יודע בכלל לאן הוא נפל, לאיזה המציאות הוא הגיע,
לפחות,
תדע לך, כעת מה אתה הולך.
אז תעשה אימוני צניחה בטלוף,
זה לא כמו לקפוץ ממטוס מגובה של
5,000 רגל, ודאי שזה לא אותו דבר,
אבל תרגלת את הנפילה,
את הגלגול,
יש לך סיכוי לשרוד את הצניחה.
אותו הדבר גם פה.
אנחנו.
עושים עוד את העקרונות,
לחשוב, להרהר בהם
בחורים שכבר יוצאים,
ומי שלא יוצא עדיין,
אני מניח שתוך זמן קצר כבר,
גם כן יתחיל לחפש את בת זוגתו.
כדאי לבוא עם הלימודים האלה,
זה מאוד מאוד חשוב.
אז אנחנו מתחילים לקרוא מתוך הכתוב,
כן, ארבעת הפסקאות הראשונות,
הם מתארים לנו,
בעצם את ה...
הייתי אומר את זה בלשון של משל, זה יובן בהמשך,
את ההרכב האטומי
של הזוגיות.
את ה...
הייתי קורא לזה את חומרי היסוד של הזוגיות,
כן?
בעצם את האירוסין של הזוגיות.
האירוסין, זה ארבעת החלקים של האירוסין.
יש להם גם השלכות למעשה בחיי היומיום של הזוגיות,
אבל פה אנחנו נתייחס אליהם כמרכיבי האטום של הזוגיות.
אנחנו נראה את זה, כן?
אלו הדברים החזקים של הזוגיות,
כן?
אלה האטומים, כן?
הדברים היציבים, העוצמתיים,
בלעדיהם, בלי המרקם של הרביעייה הזאתי,
זוגיות לא יכולה לעמוד.
נתחיל לראות אותם.
כולם מתבססים,
כן, כפי שהוא כאן אומר,
כולם נלקחים ונלמדים מתוך אחת משבע הברכות שאומרים תחת החופה,
כן?
כשמחתך ביצירך,
שמח תשמח,
רעים האהובים,
כשמחתך יצירך מקדם.
נקרא עוד בפנים.
מה לומדים מתוך הברכה הזו?
ארבעה יסודות נפלאים, שזה מהווה למעשה את פרק
א' שלנו.
כן?
את רוב רובו של פרק א'.
נראה,
בברכה השישית של שבע ברכות,
אנו מבקשים מהשם
שישמח את הזוג כשמחך יצירך בגן עדן מקדם.
מתפללים לקדוש ברוך הוא שהזוג הזה ישמח
כמו ששמחו אדם וחווה זה מזה.
אפשר להצביע על מספר נקודות.
שם אנחנו הולכים לגן עדן.
כל נושא
שאנחנו רוצים ללמוד אותו,
איפה אנחנו הולכים ללמוד אותו? במקום שהוא מופיע לראשונה בתורה.
איפה שהוא מופיע לראשונה בתורה,
שם נלמדים היסודות של הנושא הזה.
איפה לומדים ענייני הזוגיות?
הזוגיות של אדם וחווה.
יכול להיות שזוגיות באמת מיוחדת ושמימית,
מציאות מאוד מיוחדת, גן עדן, לפני החטא וכולי.
אף על פי כן.
יש שם את היסודות, כן?
שכל אחד מאיתנו צריך לאמץ אותן.
גם אם הוא לא האדם הראשון,
גם אם את לא חווה,
אבל יש שם יסודות ששווים לכל נפש.
גם אחרי החטא.
אנחנו נראה מה הם.
אפשר להצביע על כמה נקודות.
במצבם של אדם וחווה,
וללמוד מהם לחיים עבור כולנו.
בגן עדן מקדם.
אפשר לקחת את המילה בגן עדן מקדם.
המיקום,
העיתוי, גן עדן מקדם.
מה לומדים מזה לעניין זוגיות?
שזה היה בגן עדן מקדם.
מה לומדים? אדם וחווה, בגן עדן מקדם,
היו האנשים היחידים בגן עדן ובעולם.
גן עדן מקדם מלמד את היסוד
של הייחוד,
ייחוד איש ואשתו.
לאו דווקא במובן של ייחוד,
כן, של מצוות,
כן, עונה או פריה ורבייה,
אלא ייחוד מציין
את הקשר העמוק ביותר בנשמה, קראנו לו ירוסין.
הייחוד
הוא בעצם נותן לנו את הניחוח של הקשר הנשמתי.
קשר נשמתי.
כלומר,
לא משנה מה יקרה,
לא משנה איזה בעיות יהיו לנו בנישואין.
אנחנו יושבים על בסיס עמוק מאוד.
נשמה ונשמה יחד.
כדי לחוות את חוויית הירוסין הזו ביום-יום,
אצל זוגות נשואים,
זה כבר לא כל כך פשוט.
נכון שחווים את זה ברגע שאתה אומר לה,
אני רוצה להתחתן איתך,
והיא משפילה את מבטה בענווה ובבושה ואומרת...
ככה עם הראש, באותו רגע מרגישים את זה,
שהנשמה היא אחת.
אבל כדי להרגיש את חוויית הייחודיות ביום-יום של הזוגיות,
אנחנו צריכים לעשות השתדלות.
לחוות את החוויה הזו, לרענן את תחושת האירוסין.
דבר ראשון, אם כן,
של אדם וחווה בגן עדן,
הם היו יחידים.
תשומת הלב,
ההתייחדות.
כן?
היא מושלמת.
אני ואת.
אין שום דבר בעולם חוץ מאיתנו.
זהו.
אנחנו לבד.
זוג נשוי,
זוג נשוי צריך
לחוות
חוויה של ייחודיות.
אם אתה נמצא עם אשתך,
יכול להיות באיזו מסיבה משפחתית,
יכול להיות באירוח שבת עם זוגות נוספים שנמצאים בבית,
ואתה לא מרגיש שאשתך זה הדבר היחיד
בעולם שיש פה עכשיו בתוך החדר.
לא, זה לא שאין אנשים אחרים, הם אנשים יקרים אגב,
אבל אין לה את המקום המיוחד בשבילך.
היא באותה רמה.
של
החבר שלך מישיבה,
אותה רמת עניין,
אותה רמת התעניינות, אותה רמת אכפתיות, אותה קשב,
אותו קשב, אין לה יתרון מיוחד.
אתה לא מרגיש שהיא בשבילך משהו מסוג אחר לגמרי,
מסווג ביותר,
כמו מסמך מסווג ביותר.
איש מודיעין. איש מודיעין.
מה היא בשבילך?
האם היא בשבילך,
כן,
רמת היחסים ביניכם והעונג של השיתוף הוא כמו החבר שלך בישיבה?
כמו החבר שלך מהצבא?
או שזה משהו אחר לגמרי?
אגב,
זה לא צריך להתבטא במהלך הסעודה בזה שאתה מדבר
עם
אשתך כל רגע.
אתם חושבים שאלו שמדברים עם האישה כל רגע ורגע,
כן,
הם
דווקא אוהבים אותה.
זה מראה עליו ה...
לא.
ממש לא,
לפעמים דווקא זוג,
שהם לא מדברים כרגע,
יושבים כל אחד בפינתו.
היא קוראת בספר שלה, הוא קורא בספר שלו.
יש ביניהם אהבה עמוקה ביותר.
כל אחד מהם יודע.
שלא משנה מה הוא עשה במשך היום,
כמה קשרים וסוגי הקשרים היו לו.
כשהוא מגיע הביתה,
הוא יודע שפה זה גן עדן מקדש.
זה סוג
אחר לחלוטין של קשר.
יש לו עומק אחר, איכות אחרת לגמרי.
כמובן זה גם מתבטא.
הלכה למעשה אגב, כאשר הוא מדבר עם אשתו במהלך הסעודה בשבת,
איך הוא מדבר איתה?
מרגישים,
איך סיפר לאחד החברים שהתארח באיזה בית פה בשבת,
הוא אומר לי,
לראות את הסוג,
איך הם מדברים?
לא ראיתי אף פעם דבר כזה, ככה.
היא היחידה בשבילו.
היחידיות הזו היא מציינת בעצם את סוג הקשר הנשמתי.
הנשמה היא אחת.
זה מה שנקרא, זה מה שנקרא מקורי.
זה מקורי,
כן?
זה קשר שרואים שיסודו הוא בהתאמה פנימית עמוקה.
זה לא משהו שהדביקו אותו.
יהיה הדבק אשר יהיה.
הוא התחיל במקום שהדברים היו אחד.
שוב, חוויית הירוסין
נותנת לנו לטעום משהו מזה,
כשנכנסים אל תוך הנישואין,
אנחנו צריכים לשים לב
שחוויית היחידיות היא חוזרת ומתעוררת.
ומה שקובע את זה, מה שמשפיע על זה,
זה
האופן שבו נתייחס לנשותינו.
האופן שבו נתייחס, כן?
זה ברור?
נראה בפנים.
אדם וחווה היו האנשים היחידים בגן עדן ובעולם.
העובדה שהיו יחידים מנעה מהם את הצורך להשוות בינם לבין אחרים.
אתה לא צריך להשוות בין אשתך לנשים אחרות, למה?
כי אין לאישה אחרת שום סיכוי להגיע למעמד של אשתך.
למה?
כי
אתה והיא אחד.
זהו.
יש נשים יפות בעולם.
יש,
אבל אף אחת לא כמו אשתי.
כך אתה צריך לומר.
זה לא מעניין אותי בכלל.
סליחה שאני מביא את הדוגמה הזו.
בעלי חיים,
אתם חושבים שציפור מעניינת מערכות יחסים אחרות מאשר עם הזכר שלה,
הנקבה והזכר?
הם,
יש להם את הקשר שלהם בין הציפורים,
בין בעלי חיים.
זה לא מעניין אותם.
כשמסתכלים על האדם ואומרים, וואי, איזה כיף לאדם.
הוא, תראה, תראה את אשתו, איזה יפה.
מה זה מעניין אותו בכלל?
הנקבה והזכר,
יש להם את אופן הייחוד שלהם,
את הרגשת היחוד שלהם,
לא מנסים דבר.
הם לא עסוקים בהשוואות.
למה הם לא עסוקים בהשוואות?
כי את אשתי לא בחרתי בגלל השוואה.
זה לא יתחיל בהשוואה.
ממש כמו שהקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל.
הקדוש ברוך הוא לא בחר בעם ישראל בגלל שהוא לפניו הרבה עמים.
זה ככה,
זה ככה,
אני בוחר את העם ישראל.
זה לא המשמעות של עם בחירה.
זה לא המשמעות של עם בחירה.
אלא הקשר בין ישראל לבין ריבונו של עולם זה בגלל
הקשר הנשמתי העמוק.
זה קשר מאוד מיוחד,
מאוד ראשוני, מאוד מקורי.
קשר בין איש ואישה,
במהלך כל חיי הנישואין,
הוא צריך להיות מורגש מצד קשר הנשמות.
אז מה אתה משווה בכלל למישהי אחרת?
מה זה מעניין אותי איך נראית מישהי אחרת?
אני מכבד אותה.
אבל זה בכלל לא מתקרב.
זה לא מדבר אליי. איך אמר שם
מישהי אמרת? לשון הרע לא מדבר אליי.
זה לא מדבר.
אין כמו אשתי.
אין דבר כזה.
זה ההתאמה הכי מופלאה.
אבל ברגע שהאדם לא מרגיש את היחידיות הזו במהלך נישואין,
לאן הוא נופל? לאיזה מקום?
של השוואות.
אז הוא מתחיל להשוות.
ואז באמת,
יותר יפה מאשתי,
זה יותר יפה מאשתי,
הוא מתחיל לשאול את עצמו,
רגע,
רגע,
למה אני תקוע איתה?
יש לי אפשרות אחרת, אולי לא מאוחר עדיין? ככה זה.
כי שום דבר לא ייחודי פה.
מה ייחודי כאן?
מה גורם לי ולה להיות לנצח ביחד? וגם לקום בתחיית המתים ביחד.
למה?
מה הדבר המקשר?
הקשר לא מתחיל אם כן מהחיצוניות.
וגם אדם וחווה,
אדם וחווה טעמו את הייחודיות שבקשר.
את הכוח המחבר הפנימי,
כמו שאמרנו,
הפעם זו עצם מעצמי
ובשר מבשרי.
כן,
זה מונע אם כן את עניין ההשוואות
בינם לבין אחרים, כי אין מקום להשוות,
כן,
אין מקום להשוות,
כי
בחירת איש ואישה זה לא מתוך השוואות,
אלא מתוך מה שנקרא קליק, מתוך אישור פנימי.
ואם נשמתי עכשיו אישרה,
כן, בחורה שבכל קנה מידה היא לא יפה.
כל קנה מידה, אנשים לא מסתכלים עליה, לא, לא...
אבל היא מדברת אליי.
היא מדברת אליי.
זהו.
אני לא אחשורוש
שמביא את כל בתולות שושן וכל הארצות ובודק ומשווה,
לא.
אלא הבחירה היא בחירה עצמית
ולא השוואתית. ממילא בסוג כזה של זוגיות, שהיסוד
הייחודי הזה,
כן?
הוא דומיננטי, הוא חזק, לא תהיינה השוואות.
לא תהיינה השוואות,
כן?
הצורך להשוות בינינו ואחרים.
בימינו אין מציאות כזאת.
יחד עם זאת,
בני זוג צריכים לנסות ליצור ביניהם תחושה.
שמבחינה מסוימת,
הם חיים באי בודד שאין בו אנשים נוספים.
כמו שאמרנו מקודם,
בתוך הזוגיות אנחנו צריכים למצוא את ההזדמנויות שאנחנו תואמים מפעם
לפעם
את אותו שיקוי אהבה שנקרא האירוסין.
להגיע מתוך המפגש בינינו להרגשה הראשונית הזו
שהרגשת
כאשר הצעת לנישואין,
ממש את ההרגשה הזו שישבה על התאמת הנשמות.
להרגיש את ההרגשה הזו, לחוות את זה מדי פעם.
ככל שהחוויה הזו קורית לעיתים רחוקות יותר או לא קורית בכלל,
הקשר מתחיל להחלש.
כי לעומתו של דבר,
קשר בין איש ואישה,
לא יכול להצליח אם הוא לא נתמך
על ידי הפלטפורמה של האירוסין.
אי אפשר.
אי אפשר לחבר בין שני יצורים מוזרים ושונים כאלו,
אם זה לא התחיל באחד.
רק אם זה התחיל באחד,
אז יש מקום לשניים.
זה נקרא טובים השניים.
מין האחד, מה זאת אומרת?
טובים השניים, מתי טובים השניים השונים?
כאשר הם יונקים ממקום אחד.
זה נקרא מין, זה מין המקור.
טובים השניים כאשר המקור שלהם אחד.
אבל אם אתה מפגיש שניים שאין להם מקור משותף,
הקשר לא יצליח.
לכן במהלך הנישואין חייבים תמיד לרענן את מה?
את היסוד האחד.
רק אחרי שמרעננים אותו ומרגישים את אותה הרגשה נפלאה,
גם שאשתך בת 70 והיא בת 80,
אבל אתה מביט ישר פנימה
אל תוך קשר הנשמות שבכם, אז שאתה מביט גם בפניה.
כן, היא בת 70, 80 ו-90.
אתה מרגיש שכל המראה החיצוני שלה צבוע בצבע של האחדות שביניכם.
היא יפה גם בת 90.
יפה גם שהיא,
וגם שהיא כך, וגם שהיא...
זה לא משנה בכלל,
כי היניקה הזו ממקום נצחי.
תראו,
יש פה עוד אפשר לראות זוגות בשכונה,
עוד
אפשר לראות.
הם הולכים וכלים כבר,
לאט לאט מזדקנים כבר,
הרבה כבר
הלכו לעולמם.
אבל אני עוד זוכר בימי הראשונים שהייתי במכון מאיר,
לפני הרבה שנים.
הייתי אוהב מאוד להסתכל על זוגות המבוגרים שהולכים פה,
בני 80,
85,
שלובי ידיים, מביטים אחד בשני ומחייכים, מדברים.
מה זה?
מה זה זה שאלתי את עצמי?
מה הדבר הזה?
הם עדיין בנישואין.
הם עדיין תואמים
את הטעם של נישואין, וזה מתפשט על הקשר שלהם.
בתוך המצבים החיצוניים.
כל המצבים החיצוניים.
של חייהם זה מתפשט שמה,
והם תומכים אחד את השני שם,
ואוהבים אחד את השני,
ומשלימים זה את זה.
אם כן, זה הדבר הראשון,
שצריך לנסות ולחוות,
לעודד אותו במהלך הנישואין,
להיות באי בודד.
אף אחד לא נמצא שם.
במקום הזה שאתה נמצא עם אשתך,
אף אחד לא יכול להיכנס.
זהו.
יש אנשים מסביב,
אבל אף אחד לא יכול לחדור לשטח המיוחד הזה,
ששם רק שניכם נמצאים,
ושם רק שניכם טועמים את חוויית האחדות הזו.
יש לך הרבה קשרים,
עוד מעגל ועוד מעגל,
אבל הם חיצוניים.
הם חשובים.
הקשר עם החבר שלי מישיבה הוא בסדר גמור.
הקשר שלי,
לא משנה עם העובד שלי,
עם העובד שלי,
מאה אחוז.
עם התלמיד שלי מצוין.
אבל זה לא מסוג הקשר.
לא מסוג האמון.
בסוג ההשלמה שיש בינך לבין אשתך.
זה משהו אחר לחלוטין.
חיים בהיבדלות, כן, צריך להשתדל,
אנשים נשואים,
גם כשאנחנו נמצאים פה ולא בגן עדן,
צריך להשתדל מאוד שגם בתוך המציאות שאנחנו נמצאים היום,
שיש המון המון אנשים סביבנו,
כן, עדיין
לחוות את הרגשות המיוחדות האלה.
אם אין אנשים אחרים באישיות שלנו,
אם זכינו באמת להרגיש כך,
אם אין אנשים אחרים באישיות שלנו,
אין מקום להשוואה עוד כלל.
מה שנקרא, שמחים בחלקנו.
כן, אין מקום להשוות.
לכן,
כדי באמת לעורר,
כן, את היחידיות הזו, קודם כל, יש סור מירע.
מהו הסור מירע?
בזוגיות.
לכן,
לעולם אל תשווה כמה הוא מוצלח יותר או מוכשר יותר.
זה נכון לגבי כל אחד מאיתנו.
זה נכון לגבי כל אחד מאיתנו,
זה לא קשור דווקא לזוגיות,
אלא גם אדם צריך להתייחד עם נשמתו.
מצד נשמתי ומצד האופי הייחודי שלי,
אני כל כך שמח בחלקי.
אז מה אכפת לי שאתה טייס או אתה
גאון אדיר,
מה אכפת לי?
מאוד נחמד, אני מאוד מכבד אותך,
אבל אני כל כך שלם עם עצמי, כל כך שלם עם אישיותי,
כל כך מחובר לתפקיד שלי,
לא מקנא בך.
עכשיו, מי שלא מחובר לעצמו,
מי שלא מכיר את המבנה הבסיסי שלו,
את האנטומיה
הנפשית והנשמתית שלו,
אז הוא עשוי לקנא באחרים.
הוא יחשוב, רגע, רגע, רגע, ההוא דווקא מדבר אליי.
כי אין לך משהו שלך.
אז אתה מקנא, כן.
זה משהו אחר.
קינת סופרים,
שאני מסתכל באמת על התנהגות של הזולת,
ואני לומד ממנו משהו ששייך לי.
לא משהו שבשלח לי.
אני לא בא עכשיו ללמוד ממנו כי לי אין כלום.
אני שחקן כדורסל,
ואני משקיע את כוחותיי,
ואני רואה תכסיס או איזושהי טכניקה אצל שחקן אחר.
אני מאמץ אותה באופן שמתאים אליי.
אני לא יכול לאמץ אותה באופן שמתאים לו,
כי הוא מטר שמונים וחמש,
ואני מטר שבעים.
יש דברים שבאופן טבעי מונעים ממני להשתוות לו,
אבל יש משהו שאני יכול לקחת ממנו.
כלומר,
אני מאוד שמור וחלקי בכישרון המשחק שלי,
אני מתקדם מתוך תוכי,
יחד עם זה, איזה הוא חכם הלומד.
מי כל אדם,
אבל לא כל, מי, מי כל,
מי המקצת.
גם שאני לומד מכאן,
אני לא לומד את כולך.
אני לומד רק מה שמתעכל אצלי ומתאים לדפוס האישיות שלי.
אותו דבר בהרגשת השלמות של הזוגיות.
ככל שאנחנו מרגישים שהזוגיות שלנו יושבת על מקום פנימי ועמוק,
אנחנו לא מתעסקים בהשוואות.
הזוג הזה,
איזה בית יש לו,
ותראו איך מחייכים,
ותראו איך פה,
ותראו שם.
אנחנו הזוגים שלנו עכשיו.
אנחנו מנסים עכשיו להגשים בפועל את הזוגיות שלנו.
אפשר ללמוד מהזוג ההוא.
כל מיני טכניקות של אי בודד.
תראו, יש להם טכניקות מאוד מעניינות.
אתם הולכים לבית קפה כזה,
הם הולכים לאיזה פארק,
הם הולכים...
אפשר ללמוד דברים מסוימים כדי ליצור את המציאות של האי הבודד,
את אותה הרגשת יחד.
יש מקום, בהחלט.
אבל הכל מתחיל מאיתנו.
לא לומר, אם כן יש פה סור מירה, אל תשווה,
כמה ההוא מוצלח יותר או מוכשר יותר.
לעולם אל תאמר משפט כמו ההוא או ההיא כך.
זה כבר בתוך הזוגיות.
כן?
אל תשווה לזוגות אחרים,
כן?
זוגות אחרים.
אז מדוע את
או אתה אינך כזה, כזו,
כן?
מה הכוונה?
מה הוא רוצה להגיד כאן בעצם?
אתה עכשיו איש נשוי,
ואשתך מחפשת לך בגדים,
או
אשתך מכינה לך אוכל.
הוא אומר לאשתך, תראי,
את רחוקה מאוד מלבשל כמו אימא שלי.
מאוד רחוקה.
אשתך מכינה לך מאכלים על פי תורת המטבח שהיא ראתה בביתה
אצל אימא שלה לפי טעמה, משתדלת לכוון לטעמך, כן?
אבל במקום לעשות את המהלך, היא
הייתה.
היא הייתה עושה את המהלך.
גם אפשר להגיד לה, אגב, תודה רבה על האוכל.
יחד עם זה,
אני מאוד אשמח אם פעם הבאה יהיה פחות מלח.
פחות מלח,
מה להגיד?
לא,
אנחנו מדברים פה יותר משהו,
אנחנו מדברים פה להשוואה.
השוואה היא בעייתית, מכיוון שאתה לא הסוג בשלך.
ואיך חיים עם האישה
אשר אהבת?
כלומר, אם זו אישה שלך,
אתה לא תשווה אותה עכשיו למישהי אחרת שמבשלת.
אתה תעשה את התהליך איתה.
אתה תודה על מה שאפשר להודות ועל מה שצריך להודות,
ויחד עם זה צריך להעיר משהו.
אתה תמצא את ההזדמנות המתאימה לצד השבח.
אתה יכול להגיד לה גם...
הערה בנחת רוח,
הערה באלף, הערה בעין,
כן? אבל אתה מתחיל משלך, כן?
אתה בונה את שלך.
טוב לאדם קו שלו, קו אחד שלו
מ-10 של חברו. אני לא צריך איך...
היא מבשלת.
אני שמח בכל התקדמות שלנו.
התקדמות קטנה שלנו היא יקרה בעיניי יותר מערים וגבעות של מישהו אחר.
אנחנו מתקדמים ביחד במסלול הזוגי שלנו.
אנחנו מתקדמים ביחד,
כן?
אין מקום להשוות.
כך וכולי.
כשאומרים זאת בדיבור בתוך זוגיות,
כשאומרים זאת בדיבור, למה את לא כמו ההיא,
או למה אתה לא כמו ההוא,
כשאומרים את זה בדיבור,
בן הזוג תמיד ייפגע.
למה?
למה הוא ייפגע?
למה בן הזוג ייפגע?
כי מה אתה אומר לו בזה שאתה משווה אותו לאחר?
מה?
יותר מזה בעצם.
מה זה אומר בעצם שאני,
האישה,
משווה אותך למישהו אחר?
בעצם אתה...
זה חיבה הרחק, כמו שהוא אומר.
אבל יותר מזה, אנחנו לא אחד.
בעצם מקומך זה לא איתי.
אתה צריך להיות כמו ההוא.
זאת אומרת, מישהו אחר הוא קנה עמידה להצלחה.
אתה צריך להיות כמו ההוא.
מי אתה בפני עצמך בשבילי?
אז למה אתה לא כמו ההוא?
למה את לא כמו ההיא?
אז מי את בעצם?
אז מה את בשבילי?
מי היא בשבילו?
אם הוא משווה אותה לאחרים.
לאט לאט היא
מפנימה או מרגישה שאין לה מקום בעולמו.
רגע,
אתה אותו אדם שאמרת לי לפני 20 שנה?
תנסי לי,
אתה אותו אדם שהיית מאורס לי, התחתנת איתי,
הרגשנו שאנחנו אחד.
רגע,
זה לא אותו אדם.
אתה כבר משווה יותר לאחרים.
מישהו אחר כבר שווה בעיניך יותר.
המקום שלי הוא מוטל בספק.
המקום שלי מוטל בספק,
ככל שהדבר הזה חוזר על עצמו יותר ויותר,
כמובן שבן הזוג או בת הזוג משתכנעים שהם נמצאים כאן בטעות.
מה אני עושה כאן?
אני לא נחשבת.
אני לא נשמה אחת איתו, גם מצד הנשמות,
ואני גם לא מצד הגופים החופפים.
אני חלוקה ממנו גם במישור הנשמתי,
גם במישור המציאותי.
אנחנו לא אחד.
אני מרגישה בודדה.
לא אהובה,
לא מוערכת,
לא חביבה בינינו.
מה אני עושה כאן?
ואז זה מתחיל לעורר מחשבות,
לפעמים על בוגדנות.
אז אישה אומרת, רגע, רגע.
אם אני יכולה לזכות באהבה במקום אחר,
למה שאני אתעכב כאן במקום הזה שלא מעריכים אותי?
אני אחפש מקום אחר.
כן?
זה יכול להוביל למקומות כאלה.
מאוד מאוד מסוכן.
לכן לעולם, אל תשווה וכולי.
כמה מסוכן, אל תשווה
וכולי. כשאומרים זאת בדיבור, בן הזוג תמיד ייפגע.
זה בדיבור.
בדיבור.
אבל
ראוי לשאוף לכך שגם במחשבה לא נהרהר כן.
גם מחשבה.
למה לא במחשבה?
כאשר אדם חושב כך,
בדרך כלל, מה קורה כשאדם חושב כך?
למה אשתי לא כמו ההיא?
ברגע שהוא חושב.
מה אתה רואה?
מה הבעיה במחשבה?
כשאדם חושב...
מה?
זה פועל עליו,
כלומר, זה יכול להתבטא בהבעת הפנים שלו.
כאשר זו מחשבה,
היא יכולה לראות שפניו לא כתמול שלשום. נשים מאוד רגישות בדברים האלה.
אני רואה שאתה לא מרוצה ממשהו.
לא, לא אמרתי כלום,
את רוצה, אני לא אמרתי כלום.
כן,
נכון שלא אמרת,
אבל אני מרגישה שמשהו מציק לך מבפנים.
אתה מבין, את ממציאה,
אני אמרתי כלום,
את מבינה,
בסוף תגידי שאני לא יודע מה.
תראה, משה,
אני מכירה אותך יותר.
אני יודעת שמנקרת בתוכך מחשבה מסוימת.
אתה לא שבע רצון, אתה לא מרוצה ממשהו.
אני רואה את זה על הפנים שלך.
אז רואים את זה על הפנים שלך?
עוד מעט תראו את זה גם במעשה ובהתנהגות.
בדרך כלל מחשבה מהסוג הזה היא מחשבה פעילה,
ובשלב כזה או אחר היא גם תיראה כלפי חוץ,
וכדאי.
גם אם נאמר שהיא לא תיראה כלפי חוץ אגב.
צריך להיזהר עם עולם המחשבות שלנו,
כי מחשבה זה דבר שפועל בסופו של דבר.
יש לה כוח למחשבה.
מחשבה היא יוצרת.
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם במחשבה,
ויאמר ויברא עם מחשבה ודיבור, כן?
מחשבה זה כוח פעיל.
אל תחשוב שאם אתה חושב מחשבה פעילה,
כן, ותוססת בתוכך, אל תדמיין שהיא לא תעשה רושם
בשלב כזה או אחר.
לכן גם מחשבה לא רצוי לעשות את זה.
מסיבה זו,
תראו איזה מסקנה מעניינת יש כאן,
כדי להתרגל לאי הבודד,
כדי להתרגל באמת למציאות של אני ואת ואין אחר,
כן,
לאותה יחידיות, מסיבה זו, יש לשקול היטב.
האם
ראוי, כן, צריך למחוא פה את הו,
האם ראוי להזמין זוגות צעירים הביתה?
ובמיוחד,
בשנה הראשונה לנישואים ודי לחכימה.
בשנה הראשונה של הנישואים,
בני זוג יוצרים את האי הבודד יותר ויותר חלקים אינטימיים.
אנחנו נראה בהמשך שהאינטימיות הזו מתבטאת,
כן,
בזמנים מיוחדים,
שבתות,
לילות, סודות,
כן, סודות
שיש ביניהם.
האינטימיות הזו,
יש פה כל מיני עצות איך יוצרים את האי הבודד הזה.
אבל השנה הראשונה זה גם מצווה מן התורה.
ושימח את אשתו
שנה אחת.
לא ושמח עם אשתו, אלא
ושימח את אשתו.
כלומר, השנה הראשונה, למה היא נועדה?
כדי ליצור את ההרגשה שאנחנו,
יש לנו מקום מיוחד,
יש לנו טריטוריה שאף אחד לא נכנס לתוכה.
אנחנו יוצרים את המקומות הסודיים ביותר,
שאיש לא נכנס.
המקומות הסודיים הרגשיים,
כן?
המחשבתיים,
הנפשיים באופן כללי.
יש לנו מקום מאוד מיוחד.
יש לנו הבעת פנים והתייחסות מיוחדת אחד לשני.
שאף אחד לא מקבל ממני את הבעת הפנים הזו,
את
צורת הדיבור,
את
תוכן הדיבור.
רק אני ואת.
השנה הזו
נועדה ליצור את הטריטוריה המיוחדת הזו.
לכן צריך לשקול.
האם להזמין זוגות בשנה הזאתי?
כי תשומת הלב נודדת לזוגות המתארכים,
כן?
אתה רואה את אשתו של חברך מהישיבה,
והיא רואה את,
כן,
חבר שלך מהישיבה, יש פה,
זה לא בריא,
תשומת הלב,
היא מתפזרת,
היא לא מתמקדת.
צריך ליצור מצבים שבהם בני הזוג
הם ביחד, לומדים אחד את השני.
אגב, בתקופת הקורונה הייתה תופעה מאוד מיוחדת.
יש זוגות שפרחו בתקופת הקורונה.
דווקא בבידודים ובהסגרים,
הם פגשו אחד את השני,
ונוצר אי בודד.
ויש זוגות, בתקופת הקורונה,
שלא היו רגילים לדבר בזמנים הרגילים אחד עם השני,
פתאום מצאו את עצמם אחד מול השני,
עם כל הניגודים.
מה קרה כתוצאה מזה?
התנגשות והתפרקות.
לא מעט זוגות,
לצערנו הרב,
התפרקו בקורונה.
שגשגו בצורה בלתי רגילה.
אני מכיר לא מעט זוגות שעשו את הסדר לבדם,
פתאום גילו את הקסם העצום.
להיות לבד בסדר.
אז בשנה שלאחר מכן,
הם לא הזמינו לסדר אנשים.
הם כל כך התענגו על החוויה שהאישה שואלת
את בעליו, והוא שואל את אשתו, כן,
אין להם ילדים
כולם...
אז הם שואלים אחד את השני,
ממש פלא פלאים,
איזה סדר היה לנו,
כל כך נפגשנו,
איזה פגישה מיוחדת.
מעולם לא נפגשנו בעומקים כאלה.
ואנשים פשוט שיצרו לעצמם,
בעקבות הקורונה הרבה פעמים,
ממש סדר כזה,
שיש שבתות,
שהם לא מקבלים.
הם כל כך מתענגים להיות ביחד,
הם גילו סוף סוף אחד את השני.
יש גם דברים כאלה.
יש לשקול.
אם זה זוג,
זה אח שלך,
עם אשתו,
יש דברים,
אבל צריך כל מקרה לגופו.
ככל שהזוג,
הסוגיה הזו יותר רגישה אצלו,
והוא צריך יותר עבודה להתייחדות,
כך ראוי להפריש
ולהרחיק השפעות מסביב.
ככל שהזוג הוא יציב,
ובאמת אהבה ביניהם היא אהבה עמוקה ופנימית,
אפשר...
להזמין,
אין שום בעיה,
כסדרי עדיפויות ידועים,
והם מוצקים והם מבוססים,
אין סכנה שיהיו שוב דברים שישתנו,
ותפל יהפך לעיקר,
ועיקר יהפך לתפל.
אין חשש.
אבל בשנה הראשונה,
מצד דין תורה אפילו,
בסמך עם אשתו,
איך הוא יסמך עם אשתו שמישהו אחר נמצא?
צריך שיקול דעת בדבר הזה.
טוב, נעצור כאן, זו הפסקה הראשונה.
פסקה א',
נתחיל את הפעם הבאה, את הפסקה ב'.
