טוב שלום לכולם אנחנו היום רוצים לסיים
את הדף שלנו אנחנו עסוקים קצת בהעמקה
של הקודש בחול ברמה הלאומית העיקרון השני
ראינו ארבע עקרונות של משנת הציונות הדתית עיקרון ראשון קודש בחול
עיקרון שני קודש בחול ברמת אומה
עיקרון שלישי הדרך המעשית להופיע הזה זה חול קודם לקודש
זרע בהמה קודם לזרע אדם ועיקרון רביעי שיופיע המהפך שהקודש
ישלים את החול באופן כזה שכל פעם הוא יתחיל לצמצם
להחליש את הממד החולי האינסטינקטים הלאומיים הטבעיים וכולי כל מה שדיברנו
ואז יקרב אותנו להשלים את תחיית הקודש כל זה דיברנו
ואנחנו עכשיו קצת אמרנו צריכים לחזור לארבעת העקרונות וקצת יותר להעמיק אז
אנחנו מעמיקים בעיקרון השני שהאידיאל שלנו זה קודש בחול ברמת אומה
וממילא מה שזה בא לומר,
שיש בישראל קדושה מיוחדת שנקראת קדושת הציבור.
כלומר, בשפה של הרב קוק, במהלך האידאות,
האידאה האלוהית בתוך האידאה הלאומית.
יש לנו אפשרות, יש לנו תכונה כזאת, אופי כזה.
ממילא ייעוד ותפקיד כזה,
לגלות את האלוהות בלאומיות.
לא רק לגלות אלוהות
בחיי האדם הפרטי,
שזה גם באופן מסוים קיים אצל הגויים,
אלא לגלות אלוהות בעם.
שכל מערכות אחרות הלאומיות שלנו,
פוליטיקה,
כלכלה,
ביטחון וכו',
כל זה יתנהל על פי מערכת הקודש, ממלכת כהנים וגוי קדוש.
כמו שהרב כותב מאמרי הראי"ה,
קבלת התורה בישראל קבלה כפולה,
קבלת התורה של היחיד,
וקבלת התורה של האומה בתור לאום.
ולכן מלך כותב לעצמו ספר תורה שני,
כי בא לומר שחוץ מהספר התורה הפרטי שכל אדם מצווה לכתוב לעצמו
כי זה מלמד שהוא מנהל את החיים שלו על פי תורה,
מלך שהוא
ביטוי לממד הכללי, מלכות, מדינה,
אומה,
כותב ספר תורה שני,
כי בא לומר חוץ מניהול החיים הפרטיים על פי התורה,
אז אנחנו צריכים לנהל את החיים הלאומיים על פי התורה.
טוב, כל זה דובר,
ואז פתחנו סוגיה שלמה בדף שלנו,
דף ג' ממקורות 13 ו-16,
סוגיה שלמה שכל דבר שהוא טבעי,
הוא לא צריך לימוד, אלא הוא שופע באופן טבעי.
לכן,
בעולם הזה,
הגוף הוא טבעי לעולם הזה.
הגוף מתאים לעולם הזה.
העולם הזה חומרי, מוגבל,
ולכן כל מה שקשור להתגדלות של הגוף,
זה קורה באופן טבעי,
באופן אוטומטי.
אנחנו לא צריכים ללמוד רפואה,
ללמוד ביולוגיה כדי שמערכת העיכול שלנו תעבוד.
היא עובדת אוטומטי.
ולא צריכים ללמוד ביולוגיה כדי שנגדל מתינוק לאיש.
לא,
זה קורה עצמאי.
ולכן גם הנשמה בעולם הנשמות,
היא מופיעה באופן טבעי,
היא משפריצה את עצמה החוצה.
היא מופיעה,
היא מוציאה את עצמה מהכוח אל הפועל באופן טבעי.
אז הגוף מופיע את עצמו באופן טבעי בעולם הזה,
והנשמה מופיעה את עצמה באופן טבעי בגן עדן וכו'.
אבל,
כי כל דבר שהוא טבעי,
הוא מופיע באופן טבעי.
אבל דבר שהוא אלוהי,
אז אם מדובר על הנשמה בעולם הנשמות,
אז זה טבעי לה להיות בעולם הנשמות.
אז אם היא משפריצה עצמה היא לא צריכה ללמוד,
לא צריך שיעורי אמונה בגן עדן,
ברור.
יופי.
אבל מה קורה כשהנשמה נמצאת בגוף?
מה קורה כשהנשמה נמצאת בעולם הזה?
אז הגוף שבעולם הזה לא צריך לימוד.
הוא אוטומטי מתנהל.
הנשמה שמופיעה בגוף בעולם הזה,
היא צריכה לימוד.
ולכן כמו שיש נשמה בגוף הפרטי,
כלומר להיות אדם תורני,
תורה,
מצוות,
יראת שמיים,
כל זה צריך למידה,
כך גם הגוף הלאומי שלנו,
קרי הלאומיות שלנו,
צריכה למידה.
והלאומיות שלנו מופיעה בשלושה מישורים,
עם,
ארץ,
מדינה,
אז ראינו שאם לא לומדים אמונה,
מי זה העם הזה, מה זה העם הזה,
מה זה עם ישראל,
שיש בו תכונת קדושת הציבור, קדושה אלוהית.
אם לא לומדים מה זו ארץ ישראל,
מה הקשר שלנו לארץ ישראל וכו',
והדבר השישי שנרחיב בו היום,
מדינה, עם,
ארץ,
מדינה,
אלה שלושת הביטויים של הגוף הלאומי שלנו,
אז אם אנחנו לא נלמד את זה,
אז זה לא יופיע באופן טבעי.
ואז נגלה שפטריוטיות לאומית אצל הגויים משפריצה באופן טבעי.
להם אין בעיות.
נכון?
הם יודעים איך להילחם ואיך להתנהג עם אויב,
זה משפריץ להם טבעי.
תראו, ניקח אמריקה.
אבל אצלנו, אם אנחנו לא נלמד את זה,
לא נלמד מה זה עם ישראל,
מה זאת אהבת ישראל,
לא נלמד מה זאת ארץ ישראל,
מה הקשר שלנו לארץ,
לא נלמד מהי מדינת ישראל,
אז הלאומיות
שאצלנו היא לאומיות אלוהית,
היא לא תצא להפועל והיא תהיה יותר גרועה,
פחות טובה מלאומיות טבעית.
עד כדי כך שיהיו הפרעות קשות בכל הממדים הלאומיים שלנו.
אז אני חוזר עכשיו למקורות.
מקור 13,
ההבדל העקרוני בין לאומיות ישראל ללאומיות הגויים,
לאומיותם טבעית מופיעה אוטומטי,
לאומיותנו אלוהית,
צריכה לימוד ופיתוח.
13. מקור 14, איך זה מופיע ביחס לעם ישראל,
נפקא מין אהבת ישראל.
מקור 15,
איך זה מופיע ביחס לארץ ישראל.
ומקור 16,
שנגענו בו,
אבל אני רוצה להעמיק בו,
איך זה מופיע ביחס למדינת ישראל.
חברים, עשינו סדר.
ברור?
אלעד.
ויחיאל שדומה לאלעד או אלעד דומה ליחיאל.
בסדר?
נכון הם דומים?
נכון הם דומים?
אה?
אני אגלה לכם סוד, אבל היה פה סיפור פעם במכון מאיר,
זה סיפור,
זה, לפני הרבה שנים,
20 שנה פלוס.
ש...
הגיע לכאן יהודי אחד, למד,
הגיע מישהו אחר,
גם למד,
היו חברים מאוד מאוד טובים.
היו חברים מאוד מאוד טובים, היו פה כמה שנים.
ואחרי זמן התברר שבעצם הם אחים.
הם לא ידעו,
כי אחד בקטנותו עבר לאימוץ,
בקיצור,
התהליכים,
התברר שהחברים הכי טובים הם בעצם אחים,
סיפור אמיתי, אחים מבטן ומלידה.
כך היה במכון מאיר.
השמות שמורים במערכת,
אני יכול להגיד אותם פה,
אבל זה
עניין אישי, אני אשאיר את זה פה.
טוב,
אז אנחנו רוצים ללמוד היום על האלוהיות בלאומיות הישראלית,
המופיעה בערך שנקרא מדינת ישראל.
כי לאומיות שווה קבוצת אנשים שנקראת עם,
חיים במקום הנקרא ארץ,
ומנהלים חיים ריבוניים לאומיים עצמאיים הנקראים מדינה,
אז אנחנו עכשיו במדינה, בסדר?
הפסקה הזאת,
אורות ישראל,
פרק ו' פסקה ז',
מקור 16 אצלנו בכל הדפים,
המקור הזה ידוע ומפורסם,
אבל למרות זאת,
א',
צריך ללמוד את זה,
תמיד צריך לחזור על זה,
וב',
בהקשר שלנו עכשיו,
זה ממש הנושא שלנו עכשיו.
אז בואו נתחיל.
אין המדינה העושר העליון של האדם.
זה ניתן להיאמר במדינה רגילה,
שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת מניות בעלמא,
שנשארו המוני האידאות שנטר את החיים של האנושיות,
מרחפים ממעלה ואינם נוגעים בה.
מה שאין כן מדינה ישראלית ביסודה אידיאלית
שחקוק בהווייתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת העושר היותר גדול
של היחיד מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם העושר ומדינה
זו היא מדינתנו מדינת ישראל יסוד כיסא השם בעולם פה ההגדרה
ידועה מדינת ישראל יסוד כיסא השם בעולם פה המקור
שכל חפצה הוא שיהיה השם אחד ושמו אחד,
שזהו באמת העושר היותר עליון.
אם הגענו פה נקרא עד הסוף,
אמת,
שעושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך,
כדי להעלות אורובי מחושך,
אבל לא מפני זה,
יחדל מלהיות העושר היותר גדול.
טוב, מילה אחת שחוזרת פה הרבה, זה עושר.
נכון, אין המדינה העושר העליון של האדם.
וגם אחר כך, שהוא באמת העושר היותר גדול.
יכול להיות שאני מדלג בדרך,
והיותר עליונה בסולם העושר,
והעושר היותר עליון,
ולא יחדל מלהיות העושר,
עושר נשגב,
ולא יחדל להיות העושר יותר גדול.
קיצור, המילה עושר חוזרת.
מה זה עושר?
שמענו ממורנו ורבנו הרב צוקרמן דצל,
עושר זה מלשון אישור.
זאת אומרת, מתי אדם מאושר?
אדם מאושר כשהוא נותן לעצמו אישור.
מה זה נותן לעצמך אישור?
זה שאתה מוציא את עצמך מהכוח אל הפועל.
כשנברא מוציא את עצמו אל הפועל,
הוא מוציא את הכוחות שלו,
את הכישרונות שלו,
הוא מגשים אותם,
הוא מממש אותם,
הוא מאושר.
מתי אנחנו מתוסכלים?
מתי אנחנו לא מאושרים,
לא שמחים?
כשיש בנו כישרונות גנוזים,
יכולות,
ואנחנו לא מצליחים להוציא אותן לפועל.
נכון?
מה המילה הכי מעצבנת באספת הורים שאולי פעם שמענו?
הילד שלכם הוא כזה זה, ואז מגיעה המילה אבל.
נכון.
כלומר,
לא מוציא את הפוטנציאל,
כמו שאמרת,
אל הפועל לא מגלה את מי שהוא באמת.
לכן, מי הוא האדם המאושר?
האדם המאושר זה האדם הנותן לעצמו אישור.
מה זה אדם שנותן לעצמו אישור?
זה אדם שמוציא את עצמו,
את כל כוחותיו וכישרונותיו אל הפועל,
הוא מגלה דרך תכונותיו את הייעוד והתפקיד באופן מעשי.
זה נקרא אדם מאושר.
לכאורה לפי זה ברור שמדינה...
זה לא העושר העליון של האדם, לכאורה.
אין המדינה העושר העליון של האדם.
מה זה קשור מדינה לזה שאני נותן לעצמי אישור?
כלומר, מוציא את הכישרון שלי לפועל.
כלומר, אני מצליח.
מה זה קשור אחד לשני?
לכאורה המדינה זה איזושהי מסגרת חברתית שבתוכה אני חי,
שיש לי שם זכויות,
יש לי שם חובות וכולי,
ואיזה מין מעטפת שמאפשרת לי להתנהל כחלק
מחברה של עם בארץ ובריבונות עצמאית.
מה זה
קשור לאושר שלי בכלל? לכן התפיסה שמרחיקה ומנתקת
את הממד הלאומי המדינתי מהאושר של האדם,
אפשר להבין אותה,
אני אגיד רגע עוד משפט אחד.
אם האדם באשר הוא אדם,
שלושת הכוחות המייחדים אותו,
כמו שאנחנו רואים פה הרבה פעמים,
זה שכל, מוסר ובחירה חופשית,
אז ככל שאדם יותר שכלי,
ככל שהוא יותר מוסרי,
ככל שהוא יותר מוציא לפועל את שכלו ומוסרו בבחירתו החופשית ולא כאנוס,
כפוי מכוח הכרח,
אז הוא יותר הוא,
אז הוא יותר מאושר.
כמו שאצל האדם,
שלושת הכוחות האלה שצריכים להתבטא בכישרונות של כל אחד מאיתנו,
כל היכולות שלו,
בתחום העיסוק שלו,
וכולי וכולי וכולי,
כך זה נכון שיש גם תכונות
של עם,
סליחה,
שיש תכונות של יהודי,
סליחה,
סליחה,
אני חוזר בי,
שיש תכונות של יהודי,
יש תכונות של אדם,
ויש תכונות של אדם יהודי.
אדם יהודי זה לא רק שייך לשכל מוסר בחירה חופשית,
אדם יהודי זה קדושה,
זה אלוקות,
זה תורה,
זה מצוות,
זה יראת שמיים.
אז הייתי מעלה על דעתי, ואפשר להבין מדוע,
שהאושר
של האדם, האושר העליון של האדם,
הגוי,
זה להיות שכלי מוסרי, בוחר חופשי,
וכל זה יגרום לך להצלחה בכל התחומים במערכת החיים שלך.
אפשר להבין.
בישראל,
האושר העליון של האדם,
זה להיות שואף לקדושה, לטהרה, ליראת שמיים, לתורה, למצוות, לאלוקות.
לטהרה, ליראת שמיים, לתורה, למצוות, לאלוקות.
אז איפה מתחילים ומסתיימים החיים שלי כדי להיות מאושר?
במה קורה איתי מבחינה רוחנית?
בעולם הזה, בעזרת השם גן עדן, ובעולם הבא.
ואם אני אצא קצת מעצמי, אז מה קורה עם המשפחה שלי?
כלומר,
אשתי והילדים,
ואולי קצת יותר רחב הסביבה הקרובה.
שנייה.
ולפי זה...
ההפרדה
עד כדי הנתק בין הממד הלאומי המדינה לבין
האושר העליון שלי לכאורה הוא מאוד פשוט
מה קשורה מדינה לאושר שלי מה קשורה מדינה לתכונות שלי ליעוד שלי
לתפקיד שלי לא קשור אומר הרב זה המשפט הראשון אין המדינה
האושר העליון של האדם אבל צריך לסייג את זה מאוד
תיכף נראה כן
הרמת יד, לא?
כן, לא, אוקיי.
אז אין המדינה האושר העליון של האדם. אמר הרב, רגע, רגע, עצור.
על איזה מדינה אנחנו מדברים?
זה ניתן להאמר במדינה רגילה.
מה ההגדרה של מדינה רגילה שאינה עולה לערך יותר גדול
מחברת אחריות גדולה?
מדינה רגילה, כלומר כל המדינות, חוץ ממדינת ישראל,
כל העמים, חוץ מעם ישראל,
כל המדינות הן מדינות שהגדרה שלהן זה חברת אחריות,
סליחה שאני חריף,
ספק שירות. מה עם האידיאלים?
מה עם עולם הערכים והאידיאלים?
מה עם עולם האמונות והדעות,
כל האידיאלים הנשגבים שבהם אתה מאמין ואתה רוצה לממש אותם?
מה זה קשור למדינה?
אין אדם בביתך.
ותפקוד בקופת חולים,
אני יודע מה.
מה קשור קופת חולים,
או זה שאני נמצא בכביש המדינה סללה,
או יש לי שירותי בריאות,
או יש לי חיילים שנלחמים,
או זה,
מה זה קשור לאושר שלי בכלל עכשיו?
לא קשור.
אומר הרב,
באמת מדינה רגילה היא סך הכל חברת תחרות גדולה.
שנשארו המוני האידאות,
כל האידיאלים, כל הערכים,
שמעטרים את החיים של האנושיות,
זה הכתר של האנושיות באמת,
כי בסוף אדם וחברה חיים מכוח הערכים ולמען הערכים,
מכוח האידיאלים ולמען האידיאלים,
לא רק כדי לספק את הצרכים הממשיים.
אז נשארו המוני האידאות שמעטרים את החיים
של האנושיות מרחפים ממעלה ואינם נוגעים בה.
אני אחזור תיכף למשפט הזה, אבל אני
רוצה רגע לחזור לחברת אחריות גדולה.
אז יש כל מיני סוגים של חברת אחריות.
יש חברת אחריות קטנה.
ניקח דוגמה,
הורים מגדלים שלושה ילדים,
שלוש עשרה ילדים, עשרים ושלושה ילדים,
ברוך השם,
יופי,
הם חברת אחריות,
הם ספק שירות,
מה ההורים צריכים לספק,
איזה שירות,
איזה אחריות,
שלילדים יהיה אוכל,
ויהיה בגדים,
ולדאוג למערכת חינוך,
ומערכת בריאות,
וכולי וכולי.
יש כאלה שלא מסתכלים על ההורים שלהם כספק שירות.
ואם לא מספקים את השירות,
באים בטענות.
מורדים, מנסים להחליף הורים אולי.
הלאה, חברת אחריות יותר גדולה,
זה ועד בית.
אני גר פה ברחוב אמיר,
לא אני, פלוני, גר פה.
אבל רחוב אמיר איקס, יש בבניין 20 משפחות, 20 דיירים.
טוב, עכשיו יש ועד בית, שלושה אנשים
ועד בית. יפה, על מה אתם אחראים?
אנחנו אחראים על כל המרחב הציבורי.
כלומר,
שהאינטרקום יעבוד בכניסה,
והמעלית תתפקד,
וחדר הזבל יהיה נקי,
ויהיה חנייה לכולם, ועוד כמה דברים.
יופי.
זה ועד בית,
ואם הוועד לא מתפקד,
המנורה במעלית כבר לא תוקנה חודשיים,
והדשא בגינה, בכניסה לבניין,
לא מקוסח שנתיים,
ולא יודע מה עוד.
תופסים חניות כל היום, אנשים ממכון מאיר.
אז מה עכשיו עושים?
מחליפים את ועד הבית.
ולמעלה מזה חברת אחריות משפחתית, חברת אחריות נקרא לזה,
לא יודע איך לקרוא לזה,
דיור,
לא יודע,
דיור, בית ויש חברת אחריות עירונית,
ראש עירייה ומועצה ופעם בארבע שנים אפשר
לתת להם ציון ולדאוג אם ימשיכו או לא ימשיכו
כי הם דואגים לתברואה ולתחבורה וכולי
וכולי ויש חברת אחריות יותר גדולה שזה מדינה
יש חברת אחריות יותר גדולה, במירכאות,
אום שמום.
או נשיא ארה״ב,
לא יודע,
אדם אחד,
חברת אחריות אחת,
לא יודע.
אי אפשר לדעת כבר מה קורה פה.
אז רבותיי,
אז אפשר להבין שמדינה היא סך הכל חברת אחריות.
היא אחראית לספק לך את הצרכים.
א',
הציבורים,
וב',
גם האישיים, כי אתה גם משלם מיסים, יש לך זכויות,
יש לך חובות,
וכולי.
ואם חברת האחריות הזאת לא מתפקדת כראוי,
אז אפשר להחליף חברת אחריות.
יש לי פלאפון מחברה מסוימת,
לא מרוצה מהשירות, עובר חברה.
ניוד קוראים לזה.
נכון?
היום עושים לך גם את כל העבודה,
אתה עובר לבנ...
הם מעבירים אותך מבנק לבנק עם כל הדברים,
מחברה לחברת טלפון,
הכל בסדר. אז אפשר גם לעבור ממדינה למדינה.
כי שם במדינה יש...
יש יותר ביטחון,
ופחות מלחמות,
והמצב הכלכלי יותר משופר,
ואפילו יש שם שלג ואפשר לעשות סקי ולאכול שוקולד כשאתה בסקי מחו"ל.
אז אם פריטים יותר זול בברלין,
אז ניסע לגרמניה.
ואם יש יותר שלג בשוויץ, ניסע לשוויץ.
ואם אפשר לעשות תואר יותר טוב מארצות הברית,
ניסע לניו יורק.
זהו! אני עכשיו חריף מאוד.
התפיסה הזאת,
היא התפיסה שנקראת ציונות חילונית.
אני יותר חריף, התפיסה הזאת, היא התפיסה
אצל רוב החרדים.
החרדים!
שמדינת ישראל היא סך הכל חברת בע"מ דרך אגב חלק מנציגות מהנציגות
הפוליטית של הציבור החרדי בממשלה ובכנסת אומרים את זה שנים רבות כולל
בזמן האחרון שמדינת ישראל מבחינתם זה ועד בית זה לשונם
לא נכחד נגיד את האמת סך הכל ועד בית
אנחנו לא נגד החרדים אנחנו רק אומרים איך הם מתייחסים למדינה
לא רואים בזה ערך אלוקי.
לכן,
יש,
כמו שהרב כותב בכמה מקומות,
יש הרבה מהמשותף בהקשרים האלה
בין התפיסה של הציונות החילונית לבין התפיסה החרדית.
כלומר, הפרדת הדת מהמדינה,
אצל החרדים זה הפרדת המדינה מהדת,
רק הדת,
אצל הציונות החילונית,
חלקה כמובן,
זה הפרדת המדינה מהדת,
רק מדינה.
אז אלה אמרו רק דת, אלה אמרו רק מדינה.
זהו.
ליבוביץ', החזון של ליבוביץ'.
אומר הרב,
זו טעות חמורה.
למה?
אם באמת המדינה אין לה...
אני אגיד, התחיל משפט קודם.
אם הלאומיות אין לה ערך קודשי,
אין קדושה ציבורית,
אין קדושה באומה,
אז ברור, והקודש
הוא רק יחיד, הוא רק ביחידות.
אז מה קשור?
אז כל המערכת הלאומית, עם ארץ וענייננו היום מדינה,
מה זה קשור לקדושה?
מה זה קשור לאלוקות?
מה זה קשור לקרבת אלוקים?
זה לא קשור בכלל.
ולכן הפרדת הדת מהמדינה,
לפי התפיסה הזאת, היא תפיסה נכונה.
לכן אצל הגויים,
שהמדינות שלהם,
כל מדינות האו"ם,
הם סך הכל חברת בע"מ גדולה,
אצל הגויים הפרדת הדת מהמדינה זה דבר נכון.
כי אין להם קדושה לאומית.
אז הם לא מסוגלים לגלות אלוהות בלאומיות.
אז תהיה אלוהי בביתך לפי דתך,
כולל השקרית,
ותהיה לאומי בלי קשר לדת בצאתך.
זהו.
דתי תהיה בבית שלך,
בדלת אמותיך תהיה דתי כשאתה רוצה.
מה?
האסלאם זה סוגיה חדשה. אסלאם זה...
אצל האסלאם אין מדינה, יש אימפריות.
אומה, כן.
זה לא מדינה, זה...
כן, כן, אבל זה עולמי,
זה לא ארצי, זה לא גיאוגרפי אחד.
טוב, בכל אופן זה חוזר אלינו רגע.
אז אם כן,
אז כל מדינה שאין,
כל אומה שאין בלאומיותה אלוהות,
ממילא המדינה שהיא אחד מהביטויים הלאומיים שלה,
אין בה אלוהות.
ממילא המדינה היא לא העושר העליון של האדם.
ואם נגיד העושר של הגוי,
כמו שאמרנו, שכל מוסר בחירה חופשית,
אצל הגוי המתוקן גם שם יוצא בני נוח,
גם זה,
מה זה קשור למדינה?
תהיה אדם שכלי,
תהיה גוי שכלי,
גוי מוסרי,
גוי בוחר חופשי,
הכל בסדר, זהו נגמר.
אבל בעם ישראל,
אני מתקדם,
אבל עם ישראל שיש לנו אלוקיות בלאומיות, יש לנו קדושת ציבור,
וכל החידוש שלנו זה איך הקודש בכל מופיע ברמה לאומית,
עיקרון שתיים.
אז ברור שהמדינה יש לה ערך אלוהי, דתי.
עכשיו נתחיל להתווכח,
זה ויכוח שלם עכשיו,
לא נפתח אותו עכשיו.
צריך להתחיל כאן בשני דברים,
האם ברמת התיאוריה,
האידיאה הרוחנית שלנו,
תפיסת התורה שלנו, או השקפת היהדות שלנו,
האם השקפתנו אומרת שמדינת ישראל ברעיון,
בתיאוריה,
היא מדינת קודש,
כי רעיון לא אומר דווקא המדינה הזאת עכשיו.
האם יש ערך בכלל אלוקי במדינה?
בהשקפה
אנחנו נגיד בוודאי, זה עוד בוודאי.
זה עיקר החידוש האלוקי שבעולם שלנו.
שצריך לפועל דרכנו בעולם,
קודש בהופעתו לא רק ברמת יחיד,
ברמת העם.
ב', גם אם נגיד שהתשובה היא כן,
שזה מה שאנחנו עוסקים עכשיו פה,
האם מדינת ישראל הנוכחית שעוברת דרך זרע בהמה זרע
האדם, האם היא התחלת החזון של מדינת הקודש?
היא התהליך לשם,
היא הדרך לשם, נפקא מינא כאן מתייחס למדינה הזאת.
יש כאן שתי שאלות,
שאלה תיאורטית, פילוסופית במירכאות עקרונית,
האם באופן עקרוני יש קודש במדינה,
קודשה במדינה,
ב',
במדינה שלנו,
מדינת ישראל,
מדינת היהודים,
ב',
האם יש קודש במדינה הספציפית הזאת?
אתם מבינים את החינוך?
צריך להבחין, אנחנו עכשיו עסוקים בשאלה התיאורטית.
דרך אגב, אני תכף אקרא וקראתי את זה כבר מקודם.
הרב קוק נפטר בתרצ"ה, 13 שנה
לפני הקמת המדינה.
אני לא יודע מתי הרב כתב בדיוק את הפסקה הזאת,
אבל ברור שהוא כתב את זה לפני הקמת מדינת ישראל.
זאת אומרת, אין מדינת ישראל עדיין בעולם. והרב משתמש בביטוי מדינת ישראל.
אבל אין מדינת ישראל בפועל משמע שהרב
קוק אצלו במושגים שלו היו שני מושגים שנקראים מדינת ישראל יש
מדינת ישראל ברעיון באידיאה במהות ויש מדינת ישראל בפועל
זה שעדיין בתקופתו אין מדינת ישראל בפועל זה
לא מבטל מדינת ישראל במהות זה
החזון זה החזון האלוהי
לא הרצליאני, האלוהי
זה רצון השם
מה?
כן אני לא יודע אם אתם יודעים אבל פעם נסעתי בהרצליה
פעם יצאתי בהרצליה, ויש איזה...
כל המחלפים,
אולי זה השתנה מאז,
לא יודע, אבל מכון מאיר שעובד בהרצליה.
איזה שבת לפני הרבה שנים, אז...
אז הגעתי עם האוטו,
ועליתי על רחוב,
דרך המחלפים,
נכנסתי להרצליה,
הרחוב הראשון היה שבעת הכוכבים.
שבעת הכוכבים זה הרצל.
הרצל, הרצליה, הרצליה.
אז זה היה,
אז רחוב שבעת הכוכבים,
זה הרעיון של הרצל לדגל,
נכון?
רקע לבן, שבעת כוכבים, ושבעה כוכבים מזהב.
רקע לבן, סמל לחירות וחופש, ושבעה כוכבים,
סמל שבע שעות עבודה שבהם מדגול היהודי הולך לארץ ישראל.
אם כן, איך הרצל ראה את החזון שלנו?
חירות לאומית ויצרנות, חירות ויצרנות.
טוב, שבעת הכוכבים.
טוב, זה מתאים להרצליה להיכנס דרך
רחוב הרצל קרי שבעת הכוכבים.
אחרי שאני נוסע בשבעת הכוכבים,
אני עובר לרחוב הרב קוק.
אה, יופי.
הרצליה.
הרצליה.
מצוין.
יופי, הגיע הרב קוק. אמרתי,
איזה יופי.
משבעת הכוכבים אל הרב קוק,
רק אחרי זה,
זה הסתף לשפוטינסקי.
הייתה שם בעונג שבת ראש העיר,
אז הייתה גרמן,
כמדומה,
אני ראש עיריית הרצליה.
אז זה היה עונג שבת גדול, והגיע ראש העיר,
אז ביקשו ממני להגיד כמה מילים,
אז אמרתי,
גברת,
שלום לך,
נעים מאוד.
הגעתי היום להרצליה,
עובר רחוב שבעת הכוכבים דרך הרב קוק,
אז אולי הרצליה תזכור,
לא רק את הרצליה,
אלא גם את י"ק.
הרצליה, שתהיה הרצליה שלמה.
היא משתדלת להיות והוא חושב,
אבל אפשר להוסיף, ונתניה וכולי.
טוב, סגרתי סוגריים.
בכל אופן, לא,
רק רציתי לוודא שאתם מרעננים בשאלה הזאת של היום.
טוב, אז אני חוזר. אין המדינה העושר העליון של האדם.
זה ניתן להיאמר במדינה רגילה.
שזה כל המדינות כולם,
רבותיי,
איפה הבעיה שלנו היום, של מנהיגינו ושלנו כחברה?
שאנחנו חושבים שמדינת ישראל היא ככל המדינות.
כי אנחנו חושבים שהלאומיות שלנו היא ככל הלאומיות.
כי אנחנו חושבים שיש נתק ואי קשר בין אלוהות ללאומיות.
והאלוהות זה לדתיים שבבית כנסת, בישיבה,
בבית שלך,
מה זה קשור לפרהסיה הציבורית?
מה זה קשור לממלכה?
תפסיקו כבר אתם המשיחיים האלה.
דרך אגב,
לכן אני באמת,
אני לא רוצה להיות חריף,
לכן הקשר הפוליטי,
שהוא ביטוי לעולם הערכים הזה,
הרבה פעמים בין ציונות חילונית,
כולל אפילו שמאל,
לבין הציבור החרדי,
הוא הרבה יותר קרוב מהקשר בין הציונות החילונית,
והשמאל הרדיקלי לפעמים אפילו,
לבין הציונות הדתית,
צריך להבין את זה.
יש הרבה מכנה משותף בין החרדיות ללאומיות החילונית הזאת.
ברור,
זה הכל אותו חשבון, זה קשור להמון דברים.
כל אותו חשבון.
לכן,
עוד פעם,
אנחנו לא נגד החרדים,
שיהיה ברור,
וגם לא נגד אחינו הלאומיים,
ברור.
אז אין המדינה,
אנחנו עכשיו עסוקים בהגדרות,
צריך להגדיר,
אמרנו בשיעור הזה משנת הציונות הדתית,
נגדיר הגדרות.
אין, חייבים, בתקופה שלנו בוודאי,
מפרט של כל מיני רבנים,
אומרים כל מיני דברים.
אין המדינה העושר העליון של האדם.
זה ניתן להיאמר במדינה רגילה.
שאינה עולה לערך יותר גדול מחברה בעלמא גדולה,
מה ההגדרה של חברה בעלמא גדולה? שהיא
רק חברה בעלמא, ואיפה האידיאלים והאידאות?
שנותרו מעל החיים,
ההקשר של החיים,
של האנושיות מרחפים ממעלה ואינם נוגעים בה.
מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית,
הרב קוק הוא,
אמרנו טרם הקמת המדינה,
הוא כבר היה,
ראה כאן עלייה ראשונה,
ראה עלייה שנייה,
ראה התחלת התיישבות,
ראה
בניין, ראה,
התחילו מחתרות,
ועוד לא,
אבל התחילה כבר משהו,
לפני השואה כמובן,
כן,
לא יודע,
אבל התחילה כבר התיישבות בארץ,
היה כבר חומה ומגדל,
היה כבר ייבוש ביצות,
היה משהו פה.
ואז הוא ראה,
לכן הוא אומר,
אבל עדיין זה לא...
המנהיגים הרעיוניים,
אנשי הציונות הרעיונית ואנשי הציונות המעשית,
הם לא בדיוק מדברים בסגנון הזה,
בתוכן הזה,
בשפה הזאת.
אבל צריך להפריש, להבדיל בין מדינת ישראל ברעיון,
מדינת ישראל האידיאלית,
אני קורא לזה תמיד מדינת ישראל של מעלה,
לבין מדינת ישראל בפועל, שהיא בתהליך לקראת מדינת ישראל האידיאלית הזאת,
שהיא מדינת ישראל של מטה.
האם יש בכלל ערך רוחני שנקרא מדינת ישראל של מעלה?
או רק יש ערך רוחני שנקרא ראובן של מעלה?
שמעון של מעלה?
קהילת וישנית של מעלה?
קהילת לא יודע מה?
ירושלים העתיקה של מעלה?
זאת השאלה.
או שיש מדינת ישראל של מעלה.
אומר הרב,
מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית,
ביסוד היא אידיאלית, בהופעה מעשית הרבה תהליכים,
הרבה מורכבויות,
הרבה בעיות,
הרבה טעויות,
הרבה נזקים,
הרבה מחירים. הכל נכון,
אנחנו יודעים את הכל.
אבל מה הגישה היסודית,
האידיאולוגית,
עוד לפני המעשית פרקטית?
מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית,
שחקוק בהווייתה,
דיברנו פעם,
שיש הבדל בין כתיבה לבין חקיקה.
נכון? כתיבה זה אני כותב על, זה מבחוץ.
חוקק אני חוקק ב,
זה הופך להיות חלק.
למשל, אני כותב על סלע,
או חוקק בסלע.
כשאני כותב על סלע, הכתיבה היא חיצונית.
אני יכול לכסות, למחוק.
יפה, כאילו לא כתבתי. כשאני חוקק בסלע,
אז הצורה שחקקתי בסלע הפכה להיות חלק מהסלע עצמו.
לפעמים הלכות שבת,
אם אני אופה עוגה וכותב עליה עם איזה סירופ שבת שלום,
מחלוקת בפוסקים, אשכנזים מחמירים, האם אפשר לחתוך
את האותיות באמצע,
לחתוך את צורת האות,
אולי זה מוחק?
חלק מהחיתוך האשכנזים מחמירים בזה.
למה? כי מלאכת כותב, זה כתיבה מבחוץ.
אז הנה,
אז אתה עכשיו חותך אות,
אתה כאילו מוחק את האות.
אבל אם אני לא עושה עוגה עיסה,
כן,
עושה עוגה מעיסה עגולה וכותב על זה במייפל שבת שלום,
אלא אם אני עושה עוגה שהצורה של העיסה זה אותיות,
שין,
בית תף,
שבת שלום וכו',
זאת הצורה של העוגה.
והאם אני יכול לחתוך את העיסה,
את העוגה עצמה,
באות שין?
התשובה היא כן.
למה? כי זה לא כתיבה.
כי אם אינך כותב,
זה שאתה כותב מבחוץ.
פה האות שין היא חקוקה בעוגה,
זה חלק ממנה.
אז כשהרב אומר חקוק,
זה מהכוונה שזה הטבע שלנו.
כמו שהטבע של העוגה זה העוד שין.
זה לא סירוק מייפל חיצוני שכתב לך שבת שלום.
אתם מבינים את החילוק הזה?
לכן, המילה חקיקה מלשון חוק.
חוק זה חקוק בך. חוק, מלשון חקיקה,
זה גם להפך.
שאנחנו מחוקק חוקים,
זה חקוק בטבע שלנו,
באופי שלנו. אז מדינת ישראל,
מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית,
שחקוק בהווייתה תוכן האידיאלי היותר עליון.
באופי של מדינת ישראל, בתכונה של מדינת ישראל,
במהות של מדינת ישראל,
גם אם בפועל זה עדיין לא יוצא לפועל.
זה עדיין לא מתגלה.
במהות יש קדושה אלוהית במדינה. במהות.
אני מדבר כרגע לא בפועל,
במהות, ברעיון,
באידיאה,
מדינת ישראל של מעלה.
ולכן,
שאם אנחנו מדברים על כל מדינה,
שהיא סך הכל ספק שירות,
חברת אחריות גדולה,
אז ברור שזה לא קשור לאושר של האדם.
אבל אם מדינת ישראל, בשונה משאר המדינות,
היא בעצם גילוי של אלוקיות בלאומיות,
והקדוש ברוך הוא ברא אותנו יהודים ואומר לנו
אתם יכולים לקבל תורה ולגלות קדושה אלוקית,
לא רק במדרגת הלכות יחיד כל אחד לעצמו,
אלא גם במדרגת אומה,
אתם חלק מאומה שמסוגלת וצריכה לגלות קדושה אלוקית באומה,
אז ודאי שזה האושר היותר גדול.
של היחיד כי האושר היותר גדול של היחיד זה
לגלות אלוהות במדרגה הכי עליונה שהוא יכול לגלות בטבעו
ואנחנו בטבענו כחלק מהאומה הזאת יכולים לגלות
ולהיות שייכים לקדושה האלוקית של האומה
אז אצלנו הפרדה מהמדינה זה
חורבן חורבן אסון
ולכן האושר היותר עליון
זו קדושת הציבור,
המדרגה האלוהית המיוחדת הזאת שמסוגלת להתגלות בעם, באומה,
במדינה.
שכל אחד מאיתנו כפרט יונק את הקדושה הזאת באופן פרטי ושייך אליה.
אז ודאי שאצלנו האושר היותר עליון זה
להיות חלק מהמערכת הזאת שנקראת קדושה לאומית.
ברור! יותר מאשר הנחתי תפילין הבוקר.
יותר מאשר אני אוכל כשר.
אומר הרב,
נקרא את זה,
מה שאין כן במדינה שהיא ביסודה אידיאלית
שחקוק בה וידעת תוכן האידיאל היותר עליון,
שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד,
כי היחיד יונק את כוחו מהקדושה במדרגה הזאת,
שהיא קדושת הציבור,
זו מדינה, זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר.
ומה זאת המדינה הזאת?
ומדינה זו היא מדינתנו,
מדינת ישראל.
רגע, עוד אין מדינת ישראל.
בפועל.
מדינתנו, רגע עוד אין מדינתנו.
אומר הרב, כן, יש מדינת ישראל.
ברעיון, באידאה,
בוודאי שיש מדינת ישראל,
היא עדיין לא הופיעה.
תופיעה עוד 15 שנה.
לא יודע מתי הרב כתב את זה,
20 שנה לפני הקמת המדינה,
15 שנה,
30,
לא יודע.
אבל בכיוון.
ומדינה זו היא מדינתנו ומדינת ישראל,
היא יסוד כיסא השם בעולם.
שימו לב, המלך יושב על כיסא.
לכיסא הזה יש יסודות.
הכיסא נגיד זה המושב,
הרגליים הן מחזיקות את המושב.
מה היא מדינת ישראל העתידית,
העתידה בתקופת הרב והנוכחית הזאת?
היא היסוד של כיסא שעליו יושב המלך.
אז המלך עוד לא יושב עליה.
בסדר,
עוד לא ממלכת כהנים וגוי קדוש, בסדר.
בדרך, מתקדמים.
אבל זה היסוד.
זה היסוד של הכיסא,
זה יסוד הופעת המלכות האלוקית
בעולם.
יש לנו ויכוח גדול מאוד עם הציבור הציוני-חילוני והציבור החרדי חלקם,
חלק מהציבורים האלה.
לא לטשטש את ההבדל הזה,
זה ויכוח יסודי.
לכן אנחנו גם לא צריכים להתפלא כשאנחנו רושמים כל מיני אמירות קיצוניות
בכל מיני תחומים.
מאותן השיטות,
כי הם לא שייכים למבט הזה, לאידיאל הזה.
צריך להבין את זה.
לפני אתה שומע אנשים מתפללים, הרב הזה אמר ככה,
רב גדול.
מה אמרת מתפללים?
זה רק ביטוי של מה שכתוב פה.
אז זהו מתבטא ככה בצורה הזאת,
מוכן להתבטא בעניין אחר,
אבל בואו,
אבל זה היסוד.
האם מדינת ישראל היא יסוד כיסא השם בעולם?
א',
כמו שאמרנו בשאלה התיאורטית,
האם יש ערך למדינה קדושה כרעיון?
ב',
האם מדינת ישראל הנוכחית היא הדרך למדינה הקדושה הזאת?
אם כן,
ומדינה זו היא מדינתנו,
מדינת ישראל יסוד כיסא השם בעולם,
שכל חפצה
ושיהיה השם אחד ושמו אחד. טוב, אני מוכן לעבור פוליטיקאים בכנסת לשאול
אם כל חפצם זה שיהיה השם אחד ושמו אחד
כנראה שחלק מהתשובות אולי היו כן חלק מהתשובות כנראה היו לא
אז מה הרב אומר כאן?
כל חפצה הוא ה'
אחד ושמו אחד.
תקן עולם במלכות שדי,
שדי באו עם ה'
ה' אחד ושמו אחד,
ינהרו אליו כל הגויים,
מלכות בית דוד, מקדש,
כהנים בעבודתם.
אלא בתכונה,
באופי,
ברעיון,
באידיאה,
בכיוון,
זה בתת מודע.
בתת מודע הנשמתי האמיתי שלנו זה כל חפצה.
בה בפועל, זה הרבה בעיות.
הרב דרך אגב עושה הבחנה בין חשק לחפץ,
זה קשור דווקא לטובי שבט.
הפתגם של הרב לחודש שבט,
אחד הפתגמים,
חשק נטיית אילנות,
נובע מחפץ התורות העליונות הבאות. חשק זה
כל משהו ביטוי לנטיות הטבעיות שלנו,
הבהמיות והאנושיות.
חפץ, כל משהו ביטוי לנטייה האלוקית שלנו.
אנחנו חיים בעולם חיצוני, בעולם של חשקים.
והכל נובע משם אנחנו חיים
עולם של חפצים אז בעומק החשק הטבעי יש חפץ אלוקי לפעמים הוא
מתגלה לפעמים הוא נסתר אבל זה חפץ זה אבל זה החפץ האמיתי
אולי זה לא מתגלה בחשק אבל זה החפץ רק שנייה אחת רגע
שכל חפצה של מדינת ישראל הרעיון הזה
שבגלל השם קוראים ומעידים הנה בדורנו
שכל חפצה שיהיה ה' אחד ושמו אחד,
שזהו באמת העושר היותר עליון,
רק עוד שני רגע ויתר.
אמת,
שעושר נשגב זה של קדושה לאומית,
קדושת הציבור,
מדינת ישראל,
כביטוי לזה,
שזה העושר היותר עליון של היחיד ששייך לזה ואמור להיות חלק מזה,
יותר מהעושר של היותו אדם תורני באופן אישי ופרטי,
אמת שעושר נשגב זה צריך ביאור ארוך כדי להעלות תורה בימי חושך.
מה קורה בימים של חושך,
בימים שבהם בפועל זה לא מתגלה ככה שמדינת
ישראל לא מתגלה כממלכת כהנים וגוי קדוש,
והיא לא מדברת בשפה הזאת,
ובטח לא מעיזה לעשות את זה,
והיא צריכה איזה נשיא ארצות הברית שיגיד לנו
איך צריך להתנהג בעזה ומה לעשות עם עזה.
זה חושך גדול.
זה אור גדול מצד אחד.
ראשון העמים, אולי כורש חדש, לא יודע.
אבל זה גם ביזיון גדול שצריך שהוא ידחוף אותנו.
איפה אנחנו?
אנחנו צריכים לדבר בשפה הזאת,
זה התוכן שלנו אמור להיות.
לכן שעושר אמת,
שעושר נשגב,
זה צריך לביאור ארוך כדי לעלות אורו בימי חושך,
אבל כמו שידוע,
ילד שעושה מעשה לא טוב,
אני לא אומר לו אתה ילד רע,
אני אומר לו אתה ילד טוב שעשה מעשה רע,
אז גם כשהוא עשה מעשה רע וכרגע זה ימי חושך,
אבל אני צריך להעלות את אורו, לגלות לו
שהוא טוב ביסודו ולהופיע את הטוב הזה בפועל.
זה שיש חושך שלא מאפשר את הופעת
האור המהותי, זה לא אומר שאין אור.
זה כמו,
כמו שתמיד אנחנו אומרים,
זה כמו פרוז'קטור גדול שמאיר לקילומטרים.
אתה מתחיל לכסות אותו בכל מיני שמיכות.
תכסה אותו בעשר שמיכות, יאיר לקילומטר.
תעשה אותו, תכסה אותו מאה שמיכות, יאיר למטר.
תכסה אותו אלף שמיכות, חושך בחוץ.
הולך אדם, רואה חושך.
שואלים אותו, הפרוז'קטור דולק?
אומר, לא, הרי היה חושך בחוץ.
לא נכון, הפרוז'קטור דולק.
רק מה?
יש שמיכות שחוצצות.
מה אתה עושה?
תסיר את השמיכות, האור יתחיל להיראות.
אז האור תמיד
זה שבחוץ יש חושך זה לא אומר שהפרוז'קטור לא דולק.
זה אומר שיש הרבה מסכים שמפריעים לאור להופיע.
מה הפתרון?
תסלק את המסכים, יתגלה האור, שדולק מקודם.
לכן,
אמת,
לכן מדינת ישראל של מעלה,
היא נמצאת כבר עכשיו,
היא גנוזה במדינת ישראל של מטה.
העושר העליון שלנו, שהוא העושר הלאומי שלנו,
הוא כבר קיים למרות שאנשים עסוקים רק בעושר הפרטי שלהם.
זה כבר קיים.
רק צריך לסלק את המסכים, תרתי משמע.
אמת שעושר נשגב זה,
צריך לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני,
אבל לא מפני זה יחדל מלהיות,
העושר יותר גדול,
לא מפני שכרגע
האידיאל הגדול לא מתממש בפועל,
אז נגיד אין אידיאל גדול.
הוא קיים,
הוא עדיין לא מתגלה,
תפקיד שלנו לעזור לו להתגלות.
אביתר, כן.
הוא
מזדעזע, מפחיד אותו, הוא מפחיד אותו.
אנחנו אנשים מפחידים.
ברור. אני תמיד אומר,
הציבור הציוני דתי והציוני חילוני משחק על אותו מגרש.
הציבור החרדי והציבור הציוני חילוני ממש לא משחק
על אותו מגרש, לכן זה לא מפחיד.
מדינת,
רק מדינת תל אביב יש בה אמצע כביש,
הכל בסדר. אבל ציונות דתית וציונות חילונית,
שניהם יש להם אידאות אחרות על הציונות.
אהבה.
א', סגולת ישראל.
א', סגולת ישראל.
בכל עם ישראל קיים,
האמת הזאת קיימת בתת מודע,
בעולם הפנימי שלנו.
ב', אהבת ישראל גמורה.
ג', תקשורת, מדברים אחד עם השני.
לכן נגיד לקפלניסט הזה קראתי לו שישב פה,
אחי,
אל תדאג,
אנחנו לא הולכים לעשות את זה מחר בבוקר בכפייה וביחרח.
זה יבוא מתוך תודעה, מתוך רצון.
נגיד לו, אתה תדרוש שמדינת ישראל תהיה כזאת.
איך תדרוש? לאט לאט,
הקדוש ברוך הוא מנהל פה את העולם,
צריך ללמוד,
נדבר בינינו,
נחליף ערכים,
אין לי שום השטויות שאני אשכנע אותך תוך עשר דקות,
הכל בסדר,
אתה אדם בן 70,
יש לך תיאוריות שלמות,
בסדר,
ברוך השם,
לאט לאט,
הקדוש ברוך הוא מרסק כל מיני תיאוריות,
ויש הרבה משברים,
דרך אגב,
תדעו לכם,
בעקבות המלחמה הזאת,
יש הרבה מאוד,
משבר תודעתי להרבה מאוד אנשים,
משבר תודעתי גדול מאוד להרבה מאוד אנשים,
שפתאום התרסקו להם האידיאלים.
כל מה שהם דמיינו וחשבו שכך יהיה,
פתאום הכל מתרסק.
אם קיבוצניקים אומרים,
עדיין לא כולם,
אולי עדיין מיעוט,
שמבארץ עד הים צריך להיות ריק.
אין חף מפשע בעזה.
קיבוצניקים אומרים ככה.
אמנם עדיין אולי בודדים.
תראו מה זה, מה קורה פה.
התקדמות אדירה.
שגנדי דיבר על הגירה,
טרנספר מרצון או לא מרצון, שהוא דיבר,
גנדי דיבר,
שם יקום דמו,
הוא היה הזוי, הוא היה קיצוני.
היום פתאום כולם כבר מדברים על זה.
גם אם בסוף יצא חלק מזה,
לא יצא מזה,
יצא מזה שהם מדברים על זה,
זה חשוב.
כי זה כבר מתחיל להיות חלק מהאטמוספירה.
זה חשוב מאוד.
טוב.
אחרון חביב יחיאל, כן.
לא,
מדינת ישראל היא הביטוי של האומה שממנה יונק הפרט את חייו.
כלומר היום מסתכל אצלי רגע,
יחיאל יונק את הקדושה הפרטית שלו ואת כל החיים החומריים הפרטיים שלו,
שלו, של משפחתו,
מקדושת כלל ישראל,
מהרעיון שנקרא לאומיות ישראל.
אבל זה היה,
אני גם חוזר על מה ששמעתי,
הציבור הציוני דתי הוא מהווה איקס מנדטים, הציבור
ככה הוא מהווה איקס אחר של מנדטים,
בסוף זה ביטוי שאנחנו באים לבנינה באיזושהי דרישה או...
אנחנו לא באים בדרישה,
אני באתי בדרישה,
אני סך הכל ביקשו ממני ללמד פה, אני,
האדם שמלמד יושב על כיסא,
על הכיסא הזה,
לא ביקשתי מאף אחד להיות פה,
אתם באתם לבד לשיעור,
מה אתה רוצה שאני אגיד,
אני אומר את מה שאנחנו מאמינים,
את מה שהתורה אומרת.
אל תחזיק מהכיסא,
לא הכיסא קובע.
והעיקר,
אנחנו בתהליכים ארוכים,
הרבה חינוך,
הרבה לימוד,
הרבה עבודה.
אתה חושב שהחטא,
אם זה יתחיל מהקהל מהפרט,
מהפרט העיקר,
סוגיה כבדה מאוד,
גדולה מאוד בדרך הרב
אגב. אולי נדבר על זה בהמשך, נראה.
חברים, סיימנו את הדף ג',
אם כתוב ג',
מה זה אומר?
שיעור בא לעת בעזרת השם, ברוכים תהיו יישר כוח.
