טוב, שלום וברכה.
אנחנו נדבר היום על נושא שנקרא חיפוש עצמי.
זה סביב פרשת השבוע, סביב הדמות של יתרו, בסדר?
כי יתרו הוא חיפש את עצמו,
ובסוף מצא,
אנחנו נראה,
אבל נדבר רגע,
נדבר סביב הדמות שלו על הנקודה הזאת.
האם באופן כללי זה טוב שאדם מחפש את עצמו,
מה אתם אומרים?
אה?
רוח התעניין על מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
זה טוב, איתמר.
כן, זה טוב?
מה אתה אומר,
זה טוב?
אנשים מזלזלים בזה, נכון?
אנשים כזה אומרים, אה, הוא מחפש את עצמו, נכון?
זה כזה ביטוי כזה, אה,
הוא מחפש את עצמו ב...
מחפש את עצמו בהודו, נכון?
אז אנשים הם מבטלים את זה.
והאמת שזה חוסר הכלה גסה,
הביטול הזה,
התנועת יד הזו,
למה?
כי אדם הוא,
אם הוא קשוב לליבו,
אז בהכרח יש לו כל מיני תמורות,
כל מיני שינויים.
ואם הוא במקום שהוא מרגיש שהוא יוצא למסע,
שהוא יצא למסע עם החיים שלו,
והוא מגשש באומץ,
מבקש את האמת,
אז ודאי שזה דבר ש...
הוא ראוי להערכה, נכון? כי אדם שהוא,
יש לו תביעה רוחנית פנימית,
הוא צריך לתת לה מענה.
לפעמים יש לו תביעה עמומה,
הוא לא בדיוק מבין מה הוא רוצה מעצמו,
אבל משהו דוחף אותו מבפנים,
ומשהו במציאות הנוכחית מרגיש לו חסר,
ולכן זה דבר שהוא מאוד מאוד גדול וחשוב.
לפעמים אדם הוא,
אדם באופן כללי בחיים הוא מתפתח,
הוא גדל,
הוא אמור לגדול,
כן?
ולפעמים הוא נמצא במציאות מסוימת,
שהוא מרגיש שהיא מצמצמת אותו,
היא קטנה לו, הוא רוצה,
הוא
מחפש מרחב יותר גדול,
או משהו יותר מדויק, וחלק ממש מה...
זה שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם בחירה חופשית,
אז אדם הוא,
הוא,
אם הוא לא...
הוא צריך לקחת אחריות על החיים שלו, בקיצור.
זה דבר גדול,
זה דבר מאוד מאוד חשוב.
זה חלק מהחירות של האדם,
שהאדם הוא בוחן והוא בוחר,
והוא לפעמים משנה,
והעולם הוא מגיש לאדם הרבה הצעות, נכון?
יש כל מיני הצעות,
העולם מלא הצעות.
בוא, תהיה ככה, תעשה ככה וכולי.
ואנחנו רואים
פה במכון מאיר הרבה תלמידים ש...
בין כל ההצעות שהעולם מציע להם,
בסופו של דבר הם בחרו בדרך התורה.
וזה דבר מאוד גדול ויקר,
כי יש גם הרבה דרכי הטייה בעולם,
נכון?
קל מאוד לאדם להישאב למקום של נוחות,
של
תבניות התנהגות מקובלות,
תבניות תרבותיות מקובלות,
ובעצם הוא נעצר,
הוא נעצר,
הוא נתקע,
נתקע באמצע החיפוש.
בשביל לצאת בעצם ממקום כזה של חנייה נוחה, כן,
אבל במקום שיש בו קטנות וחסרונות,
ולצאת ולבקש סביבה רוחנית יותר שלמה או יותר מוסרית,
בשביל הדבר הזה נדרשת ענווה,
ואנחנו רואים שזה לא נחלת כל אדם.
יש אנשים שזהו,
איך שהם נולדו,
איך שגידלו אותם,
ככה זה...
ככה זה מסתכם,
גם אם יש במקום הזה הרבה חסרונות והרבה בעיות.
ואנחנו פוגשים בפרשה את יתרו, בסדר?
יתרו,
הוא חיפש את עצמו,
והוא מצא, נכון?
בסוף, בסוף.
הוא חיפש את עצמו,
הוא הגיע,
חז"ל אומרים,
למקומות הכי נמוכים.
כן,
יתרו,
בגימטריה,
בעל התורי מביא,
כומר היה לעבודה זרה.
זאת אומרת, הוא כהן עון,
הוא נקרא, נכון?
עון זה היה שם של
עבודה זרה,
נכון?
כשמשה מגיע למצרים,
למדיין,
אז הוא פוגש את ציפורה,
שהיא הבת של יתרו,
שהוא נקרא כהן עון.
עון זה שם של עבודה זרה,
לשם הוא הגיע.
ואנחנו רואים שיתרו,
גם בגימטריה,
יש לו עוד גימטריה מעניינת,
התורה,
בסדר?
זאת אומרת, הוא...
שתי גימטריות,
כומר היה לעבודה זרה,
ויתרו בגימטריה,
אבל יתרו מביא התורה.
זאת אומרת,
השתי גימטריות האלה הן לא מקריות.
הוא התגייר בסופו של דבר,
והוא בא לקבל את התורה,
כן?
ואנחנו רואים דרך המדרשים ממש של חז"ל,
שנפרשת לפנינו פה דמות מרתקת,
כן?
של אדם שמגיע לעבודת השם מאוד מאוד מאוד מרחוק.
ואנחנו יודעים שמשה הוא חי,
כשהוא ברח מפרעה אחרי שהוא הרג את השוטר המצרי,
אז הוא חי
במדיין עשרות שנים.
ומן הסתם התפתחו בינו ובין החותן שלו.
שיחות אידיאולוגיות, נכון?
בינו ובין יתרו, הרי יתרו היה איש רוח.
ומן הסתם, הוא התעניין באמונה של משה וכולי.
ואנחנו רואים שרק אחרי יציאת מצרים,
יתרו אומר,
אתה ידעתי,
כי
גדול השם מכל האלוהים.
וחז"ל אומרים,
עד עכשיו לא הודה בדבר,
בסדר?
עד עכשיו היה לו קושיות על משה,
לא נראה לו הדרך שלו.
ואמר יתרו,
זה במדרש תנחומה,
לא הנחתי עבודה זרה בעולם שלא עבדתיה,
נסיתי הכל,
ולא מצאתי אלוה כאלוהיה ישראל.
עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים.
מה זה מכל האלוהים פה?
מכל העבודות זרות שנפיתי.
עבדתי, נפיתי הכל.
עכשיו, הרב קוק כותב,
הוא כותב ככה,
שכל מה שהאדם הוא יותר גדול,
צריך הוא יותר לחפש את עצמו.
זה סימן לגדלות,
וזה גם הופך להיות צורך.
יותר מסתתרת היא מהכרתו,
נשמתו העליונה,
עד שהוא צריך להרבות בהתבודדות,
בהתעלות הרעיון.
בהתעמקות המחשבה,
בהשתחררות הדעה,
עד שסוף כל סוף תתגלה אליו נשמתו
על ידי זריחת קצת מזיווה ואוריה,
ואז ימצא את אושרו.
כלומר,
ככל שאדם יותר גדול,
יש לו יותר תביעה פנימית
לבקש את נשמתו,
לבקש לחיות חיים שהם בנאמנות לשליחות שלו,
להבין את השליחות שלו בעולם,
להבין
מה האמת.
זה ביטוי לגדלות,
זה מה שקראנו עכשיו,
זה באורות הקודש גימל,
עמוד ריש עין.
אז יוצא שכשאדם הוא מחפש את עצמו,
אז יש סיכוי שהוא ימצא את עצמו, נכון?
מתוך נאמנות לתביעה של הנשמה שלו.
אז הוא מתגדל להקשיב
ריבונו של עולם,
לנשמת האש,
אבל מי שלא מחפש,
הוא לא ימצא אף פעם.
הרב כותב בפנקס י"ג,
הוא כותב שלפעמים נופלת על האדם מעצבות,
תחושת חיסרון,
הוא לא כל כך מרגיש נוחות,
וזה גם כן בא מתביעת נשמתו,
כיוון שכאילו הנשמה שלו דורשת ממנו לחיות במרחב חיים יותר גבוה,
יותר גדול,
או שאיזה רעיון חדש צריך להופיע בחיים שלו,
איזה דרך,
איזה דיוק וכולי.
אז הכלי שהוא מצוי בו כרגע קטן עליו, ובעצם יש,
זה סוג של בירור טבעי שממש לפעמים,
הנפש נותנת את אותותיה,
שאדם הוא אומר,
אני לא יודע למה,
אבל אני לא במקום שלי,
נכון?
זה טוב מאוד שאדם מרגיש
את זה.
מה?
זה הכי טוב שאדם ירגיש שהוא מצא את עצמו,
וכמו שיתרו הוא מצא את עצמו וכולי,
כן?
זה, עכשיו,
מה שאנחנו מזהים ביתרו זה שיש אצלו דרישה לאמת,
יש אצלו אומץ.
הוא מברר את הדרך שלו בעולם
בלי עקשנות לעמוד דווקא במקום אחד.
אתה יכול להגיד,
וואו, הוא ניסה את כל העבודות בעולם,
עבודות זרות, חיפש את עצמו בכל מקום,
נכון?
אבל זה יכול להסתכל על זה גם בגודל.
הוא לא התעקש
להיות במקום שהוא הרגיש שהוא לא שלם.
לא התקבע, מה שנקרא.
יש אנשים שלא נותנים לעובדות לבלבל אותם, נכון?
כאילו,
לא נותנים קונספציה,
דיברו עכשיו על הקונספציה במלחמה.
לא נתנו לעובדות לבלבל אותנו,
לא נתנו, נכון?
לפני הטבח הזה.
אז זה לא נכון,
זה צריך...
לפעמים איפכא מסתברא, קוראים לזה,
איפכא מסתברא.
אחרי המחדל של יום הכיפורים,
של מלחמת יום הכיפורים,
אז
תמיד צריך שיהיה מישהו שהוא יגיד איפכא מסתברא.
כי
לפני יום הכיפורים גם כן אמרו,
הכל טוב, כאילו, מורתעים מאיתנו, אנחנו
צבא אדיר,
אחרי ששת הימים, כולם פה משותקים.
והיו זיהויים של כוחות מצרים מתקרבים ואמרו,
לא,
זה אימונים, זה...
צריך לפעמים את היפכא מסתברא,
זאת אומרת,
ובעיקרו,
כשבא לו מבפנים היפכא מסתברא,
הדרך שלו, אז אין לו איזו עקשנות כזאת,
לומר שהוא אוחז בצורת החיים הכי הכי טובה,
אלא יש לו כנות פנימית שמביאה אותו לברר.
והרב קוק כותב ככה, עקשנות לעמוד תמיד,
וזה נמצא באורות התשובה, היי, היי, כן?
אני קיבצתי פה כמה פסקאות על חיפוש עצמי.
אז הרעיונות האלה,
אגב, הן בספר שלי,
מצויים, על פרשת יתרו.
יש שם שתי שיחות על יתרו.
וזיו הפרשה.
אז הרב קוק כותב, העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת,
ולהתעטף בה בחבלי החטאת שנעשו למנהג,
בין במעשים בין בדעות,
היא מחלה הבאה מתוך שיקוע בעבדות קשה.
זה עבדות.
וחוסר חירות.
שאינה מניחה את אור החירות של התשובה להאיר בעוצם חילה.
כי התשובה היא שואפת לחופש מקורי אמיתי,
שהוא החופש האלוהי שאין עמו שום עבדות.
עבד השם הוא לבדו חופשי, נכון?
רבי יהודה הלוי יש לו שיר.
עבדי הזמן,
עבדי עבדים.
עבד השם הוא לבדו חופשי,
וכן מבקש כל
אדם חלקו, חלקי השם
ביקשה נפשי.
זה שיר מאוד יפה.
אז עבד השם הוא חירותי,
ואדם שהוא מתעקש כאילו לעמוד במקום שהוא מרגיש שהוא לא הוא,
זה לא מדויק לו,
זה לא נכון לו,
זה
לא השליחות שלו,
זה לא טוב לו במקום הזה.
אז תהיה גיבור, תמשיך הלאה, כאילו, תחפש
משהו יותר שלם, יותר גדול.
גם בתוך עבודת השם, כן?
היית אומר,
טוב,
כל הדיבורים שאני אומר עכשיו,
זה כאילו אדם שבא מרחוק.
אז הוא מחפש את עצמו עד שהוא מגיע למכון מאיר,
מה
אתם אומרים?
אבל זה לא נכון.
גם בתוך העולם של הקדושה,
לפעמים אדם מדייק את עצמו, בסדר?
כבר מצאת את האמת, הבנת שהתורה זה האמת, מצוין.
זה לא אומר שעכשיו אתה צריך לחפש...
כן, אבל אתה אומר, גם פה
אני בעצם...
אדם צריך לשים לב למיוחדות שבאופי שלו,
כן?
כי הרי
יש
כמה מקצועות בתורה, נכון?
יש אולי איזה מקצוע שהוא יותר שייך אליך,
או איזה תחום שיותר אתה שמה.
אני לא אומר, צריך ללמוד הכול, אבל...
לעסוק בהכל,
לא
כל אחד מתאים להיות דיין,
ולא כל אחד מתאים להיות רב עיר,
נכון?
או לא כל אחד מתאים
אפילו לתת שיעור פה באמונה, נכון?
כל אדם יש לו איזה גוון מסוים,
איזו אות מסוימת בתורה.
ובשביל שאתה תבין את השליחות שלך,
אתה חייב להיות קשוב לכישרונות שהשם נתן לך,
לאופי המיוחד שלך.
מה,
ועם הדרך הזאת אתה תביא ברכה לעולם, כן?
לא כל אחד יכול לעשות כל תפקיד.
ויש אחד שמתאים להיות קצין בסיירת צנחנים,
ויש אחר שזה,
השליחות שלו היא לא פחות חשובה,
אבל היא לגמרי שונה,
אתם מבינים?
זה מאוד מאוד חשוב שאדם,
הוא יבקש,
כאילו, הוא יחפש את עצמו במובן של ידייק את עצמו.
תדייק את עצמך, כל החיים תדייק את עצמך.
תתן את ה...
תשים לב למיוחדות שבאופי שלך, ותזהה
את השליחות שלך מתוך הקישור לכלל ישראל.
כי אדם לא יכול למצוא את השליחות
שלו בעולם אם הוא מנותק מכלל ישראל.
כי השליחות של הכלל היא השליחות.
אבל לך בתוך השליחות הזאת יש אות מיוחדת,
יש גוון מסוים,
יש איזה תפקיד,
איזה משבצת שאתה צריך לסגור.
והמציאות היא חסרה,
כמו שספר תורה,
אם אות אחת חסרה ממנו,
אז הוא פסול, נכון? הוא חסר.
אז גם הגוף של המציאות
הוא חסר אם אתה לא כותב את האות שלך בתורה,
אם אתה לא הבאת את המיוחדות שלך,
אם אתה לא
דייקת את עצמך, כן?
כל האות שלך בתורה היא לא נכתבת,
אז גוף המציאות הזה הוא חסר.
זאת אומרת,
לכל אדם יש תפקיד בעולם,
ואף אחד לא יכול למלות את
התפקיד שלך בסופו של דבר.
מיותרת הנשמה שלך, הייתה מיותרת,
ולא הייתה יורדת לעולם בתקופה הזאת, נכון?
אבל אם היא ירדה, סימן שהיא לא מיותרת,
אלא היא נצרכת, נכון?
אנחנו רואים עכשיו כל חטוף שחוזר מעזה,
כמה אנחנו שמחים,
נכון?
וואו, זה...
פששש,
אדם חי, נכון?
אבל תחשבו על זה גם,
שכל אדם שנולד,
ועוד יותר, נכון? כל אדם שנולד,
הקדוש ברוך הוא רצה אותו, נכון?
כמו שכל חטוף שהוא חוזר,
אז
הקדוש ברוך הוא רצה שהוא יחזור.
כל אדם שנולד,
הוא נולד עם שליחות,
הוא נולד עם תפקיד שאף אחד אחר לא יכול למלא.
ואנחנו רואים שריבונו של עולם הוא לא מייצר נשמות על פס יצור,
כן?
כאילו פסי מכונה, נכון?
כולם אותו דבר,
אלא כל אחד יש לו מאוד מיוחד,
והעולם הוא מלואו.
לכן
הרב קוק כותב,
התשובה הראשית,
זה
גם כן,
באורות התשובה ט"ו,
פסקה י',
התשובה הראשית שהיא מאירה את המחשכים מיד,
היא שישוב האדם אל עצמו.
אל שורש נשמתו.
כאילו ייזהה את התפקיד שלו בעולם,
את ה...
ומיד ישוב אל האלוהים,
אל נשמת כל הנשמות.
כלומר, הצינור שלנו להיפגש עם ריבונו של עולם,
הוא דרך
הנשמה שלנו,
דרך
שורש הנשמה שלנו, דרך המיוחדות שבנשמה שלנו.
איפה הנשמה שלנו היא פוגשת את נשמת הכלל? באיזה...
כמו שאתה יכול,
אתה יכול להיות
על הכנרת, נכון?
או אתה יכול להיות...
על החוף הזה,
ואתה יכול להיות על חוף אחר,
זה ממש אווירה שונה לגמרי, נכון?
אתה יכול להיות בכלל על חוף אחר.
ככה את האוצר של כלל ישראל,
כל אחד הוא פוגש מהמקום שלו,
את השליחות הכללית שלך בעולם,
אתה...
אתה יכול לעשות עם הכישרונות המיוחדים שלך,
אתה לא יכול לעשות שליחות של מישהו אחר,
או שאתה יכול לעשות אותה לא טוב,
והוא לא יכול לעשות את השליחות שלך,
לכן זה מאוד חשוב הנקודה הזאת,
שאדם מחפש את עצמו,
את עצמו זה את הנשמה שלו. זה מובן הדברים שאני אומר?
זה לא דרשה פה של ליל שבת בבית הכנסת,
אפשר לשאול שאלות,
כן?
זה מרגיש כמו בדרשה, כן?
בסדר, אתם יכולים לדבר.
כן,
אז עם זה אנחנו אמרנו אדם שנולד לתוך הקדושה,
והוא בכל זאת צריך למצוא את עצמו, נכון?
אז כל שכן
יתרו שהוא לא נולד באור, נכון?
אלא הוא גוי בכלל, שבא ממרחקים,
והוא חי בתקופה של עולם חשוך קודם מתן תורה, נכון?
וזה לא שיש לו עכשיו יכולת לבחון
את עצמו מול הדרכה האלוהית ברורה.
כי התורה עוד לא ניתנה,
כן, היום שיש תורה,
אז יש לנו קריטריון לאמת וקריטריון למוסר,
לבחון את עצמנו מול התורה,
אבל קודם מתן תורה,
אז זה מאוד טבעי שהוא מחפש את עצמו,
בסדר?
מאוד מאוד טבעי.
אז הוא משער השערה רוחנית
וסותר אותה,
הוא מנסה את העבודה הזרה הזו,
ועובר לעבודה זרה אחרת,
הוא כאילו מתקדם תוך כדי ניסוי וטעייה.
בענווה כזו,
שהיא מאפשרת לו לצאת ממקום אחד למקום אחר,
שאולי יותר שלם,
מתוך קשב, מתוך כנות פנימית מאוד גדולה.
בסדר?
זה ראוי להערכה, זה לא משהו שראוי לזלזל בו, כן?
אתה אומר,
הוא מחפש את עצמו, נכון?
מצוין שהוא מחפש את עצמו,
זה מצוין.
חשם.
אנחנו רואים שיתרו הוא אדם מוסרי,
יש לו תביעה מוסרית,
איך אנחנו רואים את זה?
חז"ל אומרים ששלושה יועצים היו
לפרעה.
ויתרו הוא היה,
זה היה בלק ואיוב ויתרו, כן? בלק, הוא
נתן לו את העצה של לזרוק את ה...
את הזכרים למים,
בסדר?
ואיוב הוא שתק,
נידון בייסורים,
אבל יתרו התנגד לדבר הזה,
אמר לו שזה לא,
שזה,
כן, חז"ל אומרים, זה בסוטה, שלושה
היו באותה עצה, בילם ואיוב ויתרו.
בילם שיעץ נהרג,
איוב ששתק נידון בייסורים,
יתרו שברח,
זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית.
כלומר,
הבנים שלו היו בסנהדרין הגדולה,
בסנהדרין,
בסדר?
בבית דין הגדול, בשביל בירושלים.
מדרגה גבוהה מאוד, נכון?
אז אנחנו רואים פה אדם עם תביעה מוסרית,
אדם ערכי.
אבל, ואנחנו גם רואים שהוא היה חכם גדול.
איך אנחנו רואים שהוא חכם גדול?
בגלל שהוא נתן ל...
מה?
העצה,
יפה מאוד,
העצה שהוא נתן למשה,
שהוא יישים שרי אלפים,
שרי מאות,
שרי, נכון?
חמישים,
שרי עשרות,
והוא היה לו, אתה רואה שאפילו פרשייה בתורה נקראת על שמו,
של יתרו.
וזו יש לו חוכמה מדינית, נכון?
ועצה שהתקבלה לדורות, נכון?
כתוב, ויהיה אתה לעם מול האלוהים,
ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוהים, אנשי אמת,
שונאי בצע.
ושמת להם שרי אלפים,
שרי מאות,
שרי חמישים,
שרי עשרות,
ושפטו את העם בכל עת.
והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך,
וכל הדבר הקטון ישפטו הם,
והקל
מעליך ונשאו איתך.
זאת אומרת, הוא היה לו
חוכמה מדינית.
יוצא ככה, תקשיב, מה אנחנו מבינים פה?
הוא גם היה אדם מוסרי, נכון?
רואים את זה מזה שהוא ברח.
הוא לא היה...
מה זה הוא ברח?
הוא התנגד לזה שפרעה
יזרוק את הזכרים ליור.
הוא גם היה חכם,
נכון?
מה הוא היה חכם?
הוא נתן למשה כזו עצה?
מה, משה לא חשב על זה לבד?
אה?
והוא שפט כל היום, מהבוקר עד הערב, את העם.
כל אחד עם בעיה, וכל אלה באו למשה.
והעצה הזאת התקבלה לדורות.
אז אתה יודע,
אז זו עצה,
סופו של דבר, היא מבחוץ,
היא סידורית,
אבל זו עצה טובה,
נכון? זה לא המהות של התורה,
אבל זו עצה טובה,
שנכתבה,
ש...
נו,
אז
מה אתה לומד פה?
שאתה יכול להיות גם מוסרי,
וגם אדם חכם, נכון?
ואף על פי כן, להיות מצוי בתוהו לא דרך.
ממש להיות אבוד בעולם.
זה לא מספיק,
אפשר להיות רחוק מאוד מהאמת,
למרות שאתה אדם מוסרי,
יש לך תביעה פנימית,
נכון?
גם אתה אדם פיקח, עם שכל על הכתפיים.
זאת אומרת, הבקשה הנפשית,
הישרה לטוב ולאמת ולחסד,
אז היא יכולה,
זה עדיין לא אומר שאתה עושה טוב בעולם.
אדם עלול להסתנוור
מכל מיני שטויות שיש בעולם,
או מכל מיני עבודות זרות, מכל מיני
דתות אנושיות. אנחנו רואים היום אנשים שהם גם,
אמרתי לכם,
גם יש להם תביעה מוסרית,
נותנים את הונם לזרים.
הם לא חמים בשביל מטרות ש...
לא טובות, ככה,
על פי הקריטריון של התורה.
זאת אומרת, אם אין לך קריטריון להתיישר מולו,
אז עלול בקלות מאוד אדם
להיתפס ל... ממש לתפוס כיוון מעוות בחיים, בסדר?
זה,
כן,
היה לי חבר כזה במילואים שהיינו,
פעם עשיתי,
זוכר,
עשיתי איתו איזה סיור.
היינו באזור בין שילה לאלי שם,
תפסנו קו.
אז הוא אמר לי, אתה רואה את הכפר הזה?
הייתי פה שבוע שעבר,
זה המילואים, כן?
נדבתי פה במסיק זיתים עם הערבים.
הוא אדם מאוד פיקיח היה,
מאוד גם אדם טוב כאילו זה.
אבל הנה,
אתה רואה,
אתה יכול להגיע לכאלה שיבושים,
דווקא עם תביעה מוסרית, יש כאלה שהם...
יכולים ממש להגיע למסקנות מאוד נמוכות.
אולי תעשה חסד עם...
נותן לך רשימה בתוך עם ישראל, מה אתה אומר?
עניי עירך קודמים.
למה אתה הולך לאויבים שלנו פה?
בסדר, אז זה לא ערובה, כן?
זה
מוסרי וחכם.
צריך קריטריון.
זה לא פלא שהוא חיפש את עצמו.
ניסה את זה, ניסה את זה, ניסה את זה.
כי אם אין לך קריטריון להתיישר מולו,
אז אתה יכול רק לגשש באפלה,
בסדר?
עכשיו, מה כתוב?
וישמע יתרו, כהן מדיין,
את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל,
עמו,
כי הוציא השם את ישראל ממצרים.
אז חז"ל שואלים,
מה שמועה שמע,
ובא?
כאילו, למה הוא, מה הוא שמע עכשיו?
אז הוא שמע קריאת ים סוף.
ומלחמת עמלק,
זה מה שהוא שמע,
הוא
בא להתגייר.
אז אני מבין, קריאת ים סוף, נכון?
זה מובן,
זה קידוש השם שהתפרסם בכל העולם.
כן, כמו שכתוב בשירת הים,
שמעו עמים ירגזון,
נכון? קראנו את זה בשבת, נכון?
לא, לא שבת, כן, שבת הזאת, כן.
חיל אחז יושבי פלשת,
אז נבהלו אלופי אדום,
אילי מואב יאחזמו רעד,
נמוגו כל יושבי כנען,
כאילו כולם שמעו,
נכון?
קריעת הים,
זה היה
אירוע פנומנלי.
אפילו עוברים שבמעי אימן אמרו שירה,
במסכת סוטה,
אמרו שירה.
זה היה משהו אדיר, בסדר?
אז אני מבין, הוא שמע את זה,
זה התלהב,
קרע להם את הים,
מים להם מימין,
כחומה,
מימינם ומשמאלם,
תשמע,
זה משהו אדיר,
זה פנומנלי,
הטביע את כל המצרים,
זה
משהו אדיר,
בסדר?
מדליק, וואו.
אבל מלחמת עמלק, מה זה קשור?
לכאורה, מלחמת עמלק
זה אירוע מקומי.
הרי כתוב, מה שמועה שמע ובא?
ובא, קריאת ים סוף ומלחמת עמלק.
אז אני מבין,
קריעת ים סוף זה משהו מאוד מרשים את הנפש,
נכון?
מלחמת עמלק, לכאורה,
זה אירוע מאוד מקומי, נכון?
בא עמלק,
נלחם בנו,
ולמה שזה יעשה רושם מיוחד על יתרו?
היכנו אותם, בסדר,
אבל מה...
הוא שמע שהייתה מלחמה, מה זה קשור, נכון?
למה חז"ל מצאו לציין את זה, דווקא?
אז אפשר להסביר ככה.
שמלחמת עמלק
זה בדיוק הנקודה שהוציאה אותו מהגויות.
למה?
בגלל שזה בדיוק ה...
מה?
הקוטביות ההפוכה לתגובה הראויה לשמיעה של קריאת ים סוף.
הרי...
ודווקא זאת הנקודה שמעוררת אצל יתרו את הבירור הפנימי הכי הכי נוקב.
הרי אם האנושות היא הייתה במקום של ענווה,
כמו יתרו,
ובקשת אמת,
אז מזה שהאנושות שמעה על קריאת ים סוף,
כמו שראינו בפסוק שם, נכון?
שכולם שמעו על זה, כולם שמעו על קריאת ים סוף.
אז אנושות שהיא בענווה, מה היא צריכה לעשות עכשיו?
אה?
מיד לבוא ולהתקרב לישראל ולבקש את קרבתם, נכון?
ולבקש את ההדרכה הרוחנית של השם, נכון?
מישראל.
והתקרבו אלינו,
אנחנו גם רוצים לזכות למשהו מעין זה.
זה מה שהיה ראוי להיות.
הרי יש הרי עוד עם בעולם שהשם חי בקרבו,
ששם השם מופיע בכאלה גילויים מופתיים.
בהיסטוריה שלו יש עם כזה.
אז האנושות הייתה צריכה מיד לזרוק את כל העבודה זרה שלה,
נכון? כמו יתרו, לכאורה, נכון?
מה עושים עמלק?
מה יתרו שומע פה ממלחמת עמלק?
שלא רק שהגויים הם לא...
הם לא אוחזים בדרך הזו של לבוא ולהתקרב לישראל
ולבקש מהם הדרכה אלוהית ולזרוק את השטויות שלהם.
לא רק שהם לא אוחזים בזה,
אלא שהגויים שבהם, שזה עמלק, ראשית גויים עמלק,
הם קמים על ישראל לכלותם,
זה מה שהוא שומע,
הוא אומר עד כאן.
ביי, נכון?
ביי לגויים האלה, נכון?
ביי.
זהו, הוא לא סובל את ה...
בענווה שלו, כן?
יש
פה סתירה צועקת, כן?
לשמיים.
הוא כאילו קם ועוזב את הגויות,
הוא מתגייר,
הוא מקבל על עצמו את אמונת הייחוד,
ומאוד מעורר אותו ה...
האירוע הזה,
כן?
לכן...
אנחנו חוזרים,
אני חוזר רגע להתחלה,
למה שהתחלנו,
שהבעל הטורים הוא מביא שתי גימטריות.
יתרו בגימטריה כומר היה לעבודה זרה, נכון?
אז הוא קופץ לגימטריה השנייה שלו.
יתרו בגימטריה, התורה, נכון?
הוא עושה דילוג
לגימטריה השנייה,
הוא מוצא את עצמו, כלומר מ...
ממקום של חיפוש רוחני אבוד, כאילו מלמטה למעלה,
מגשש באפלה,
הוא בעצם מתעלה להיות שותף אל נתינת התורה,
על מתן תורה.
הוא מגיע קודם מתן תורה, נכון?
לפי רש"י,
והוא,
לפי הרמב"ן, סליחה, הוא מתעלה בעצם אל ההדרכה,
רש"י אומר אין מוקדם,
ומאוחר בתורה,
הוא מתעלה אל הדרכה בהירה ומוחלטת מלמעלה למטה,
זה התורה.
התורה זה לא גישוש באפלה,
אתה מחפש תיאוריות כמו הפילוסופים,
מחפש תיאוריות,
לא,
אתה בא והאמת נוחתת עליך בבת אחת,
זה התורה,
ויתרו אחרי כל הגישושים שלו מלמטה למעלה.
גישוש באפלה,
הוא מתעלה לגובה הזה,
וזה כבר לא עוד מעכשיו,
בהמשך החיים שלו,
איזה תיאוריות אנושיות,
כמו הדתות של הגויים,
או חקיינות זולה,
כן,
שזה גם דתות של הגויים,
אלא עכשיו מה שמדריך אותו זה הספקלריה מאירה של נבואת משה,
והוא ממש זוכה להיות שותף במעמד הר סיני, כן?
זה לפי הרמב"ן.
והוא, ולא רק הוא,
תראו איזה דבר גדול קרה פה.
איזה בירור, הבירור של יתרו, מה זה הוביל.
זה לא רק הוא שהוא זיכה את עצמו,
אלא מה שראינו מקודם, שמבני בניו של יתרו ישבו...
זכו לשבת בלשכת הגזית,
זכו להיות דיינים בישראל,
כאילו זו מדרגה עליונה שבעליונות,
בסדר?
אז זה כתוב שככה, ויחד יתרו
על כל הטובה אשר עשה השם לישראל,
אשר הצילו מיד מצרים.
מה זה ויחד יתרו?
מה זה הביטוי הזה,
ויחד?
מה?
יפה, יפה.
רש"י גם מביא עוד פירוש,
שחדד בשרו
ונעשה חידודין חידודין,
כן?
אבל נלך פה בקו של השיעור שלנו.
אה,
חד לנו חידוד.
זה,
אז כתוב, ויחד יתרו,
שייחד ליבו לאל אחד ונעשה יהודי,
התגייר.
אה, משהו אדיר.
ובעצם,
עם זה שהוא נודע לו ההתגלות האלוהית, כן,
ואשרת השכינה לישראל, וכל הניסים הגלויים,
וקריאת ים סוף, ומלחמת עמלק, בעצם זה,
הוא
שם קץ לנדודיו הרוחניים, לחיפוש שלו,
והתגייר.
כתוב, ויקח יתרו חותן משה עולה,
וזבחים לאלוהים.
אז רמב"ן אומר,
בא מלפני השם,
לאמונת האיחוד בברית מילה,
טבילה והרצאה דמים.
וואו, ממש...
אז זהו, עכשיו תראו, יתרו הוא ראש, הוא האב של כל
המתפכחים, נכון?
כן, מה אתה?
הרצאה דמים,
שאלה טובה, באמת, אני לא יודע, אני חושב
ש...
זה קורבנות,
אני חושב, כן?
זה כאילו, כמו...
אני חושב, בכלל,
שזו הכוונה, בסדר?
שזה,
יש הולכת הדם, נכון?
ועל המזבח, על המזבח.
אני חושב שזו הנקודה.
זה...
אז יתרו, הרי הם עשו שם סעודה גם, נכון?
ועשו עולה וזבחים.
אז אה,
הנה כתוב,
ויקח יתרו חותן משה,
עולה וזבחים לאלוהים.
אז אכילת חולין היא גם כן,
הייתה צריכה כאילו את המזבח שם,
בסדר?
כמו שלמים כאלה, זה לא בדיוק חולין, אבל בסדר.
אז זה,
אבל לא,
יכול להיות שזה גם עולה,
קודם כל היא עולת כליל,
זה לא עולה מה שהם אכלו שם,
נכון?
אז הוא בא עם קורבן להשם,
בסדר? המשכן היה שם,
והמזבח,
לא המשכן,
המזבח,
מאוד שלפי,
טוב,
לא נסתבך עם רש"י,
אם אין מוקדם ומאוחר בתורה.
בכל מקרה...
כי רש"י אומר באמת שיתרו הוא בא אחרי מתן תורה.
וזה מתאים קצת לפסוק הזה, ל...
לומר שזה המשכן.
טוב, לא נסתבך מדי,
אבל לפי הרמב"ן הוא בא קודם מתן תורה והיה שותף למתן תורה.
הוא לא אמר שהיה שם מזבח, בסדר?
בכל מקרה,
יתרו בעצם הוא האב
של כל המתפכחים,
כל בעלי התשובה, נכון?
כל מי שהוא חיפש את עצמו בעולם ומצא את עצמו.
והוא בעצם הרבה גם כן של תשובת האנושות,
בוא נגיד ככה.
כי האנושות כולה היא...
הולכת לאיבוד.
באמת,
רבי יוסף אלבו כותב שיש רק שתי דתות אמיתיות.
מה הם שתי דתות אמיתיות?
כן?
שהיית בהרצאה.
יפה מאוד.
יהדות ושבע מצוות בני נוח.
והאנושות היא צריכה להתפכח בהקשר הזה, נכון?
כי המציאו כל מיני דתות אנושיות שמסבכות את העולם וגורמות למלחמות,
ו...
ויתרו הוא צריך ללמוד ממנו, בסדר?
את הענווה הזאת,
לא לעמוד בעקשנות על מקום אחד, במיוחד שהוא מחריב.
תעיתי כשה אובד,
בקש עבדך, בסדר?
אז
זה יתרו.
ברור העסק?
בסדר?
הכל ברור?
שאלות, טענות, הערות והארות?
טוב,
ברוך ה' לעולם,
אמן ואמן, חזקים וברוכים תהיו,
בשורות טובות.
