בוקר טוב,
בשורות
טובות ונעימות.
לגבי קריאת שמע,
השולחן ערוך מביא כאן כמה פרטים שהם חשובים. מה זה קריאת שמע?
אנחנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמיים.
מה זה מלכות שמיים?
זה עניין לייחד את הקדוש ברוך הוא.
שהקדוש ברוך הוא באמת מלך העולם וכל הדברים האלה,
אבל בכל זאת
זה בא לידי ביטוי אפילו באותיות של קריאת שמע.
אני מצטט את השולחן ערוך ומסביר.
צריך להאריך בחית של אחד,
כדי שממליך הקדוש ברוך הוא בשמיים ובארץ.
איפה, איך לומדים את הדבר הזה, מאיפה?
שלזה רומז אך התותרות
שבאמצע גג החטא.
אני רוצה להסביר את הדבר.
יש מדרש אותיות, זה נקרא.
כל אות יש לה צורה.
וכל צורה,
בכל אות,
לא רק באותיות, בכל דבר,
באים לרמז לנו לדבר יותר רוחני,
יותר פנימי.
כל אות ככה.
יש ספר אש מילין של הרמ"ז צ"ל.
הוא מסביר כל אות וכל צורה וכל המשמעות שלה.
מה זה האותיות?
האותיות זה קודים.
כשמישהו יודע את הקודים האלה,
אז זה אומר לו משהו, זה מרמז לו, כל אות
מרמזת על משהו.
כן, דוגמה, ניקח את המילה אדם.
אדם.
אם אתה מוציא מאדם את האלף, מה יקרה?
רק דם,
יש ביטוי כזה רוצים להראות שהאדם הוא בסך הכל,
מי יודע,
אומרים בשר ודם.
מה זה בשר ודם?
כמה בשר, כמה אנחנו שוקלים, מי יודע?
כל אחד לפי המשקל שלו,
וכמה ליטר דם יש לו.
אז רוצים להגיד, אם אתה מוציא את האלף,
א'
זה ללמוד, לאלף, ללמוד.
אם אתה מוציא את השכל מהאדם,
מה נשאר ממנו?
מה?
קילוגרמים.
בשר ודם.
בשר ודם.
כשחז"ל רוצים להראות שהאדם בלי שכל, בלי תורה, בלי חוכמה,
מה נשאר?
דוגמה, כן.
כל אות
יש לה משהו.
החית שכתובה, כמו שכתוב בתורה,
אז יש לך תותרת,
זה
כמו שני ווים או שני זיינים, ובאמצע זה מתחבר,
ובאמצע זה מתחבר,
והחיבור הזה,
באמצע הוא מראה כלפי מעלה,
אז זה מה שאומר השולחן ערוך, כלומר.
מרמז לנו שמה?
שאלוקים הוא בשמיים, ואיפה עוד?
איך אתה יודע?
אחד הוא אלוקינו, בשמיים ובארץ...
בהגדה.
אז זה מרמז לנו.
עכשיו, מי שלא מכיר את הקוד הזה,
זה לא אומר לו כלום.
אבל מי שמכיר את הקוד הזה,
הוא ממליך את האלוקים,
לא רק בשמיים,
אלא גם בארץ.
זה בסדר? מה ד' מרמז לנו?
ויאריך בד'
של אחד שיעור שיחשוב,
האדם שאומר את זה,
יחשוב שהקדוש ברוך הוא יחיד
בעולמו הוא מושל בארבע רוחות העולם,
כי זה דלת, דלת זה ארבע.
אז להמליך אותו על ארבע רוחות העולם, כל הכיוונים.
זה,
זאת אומרת, שיכול לו כרמז.
שאלו, שאלו אותי, אנחנו, מה אנחנו יכולים?
אנחנו צריכים,
אם מי שיכול,
להמליך את הקדוש ברוך הוא למעלה ולמטה ולכל הארבעה,
תבוא עליו בברכה.
מי שלא יכול,
אשר ילמד, ובסוף הוא יוכל.
יש נוהגים, אומר השולחן ערוך,
להטות את הראש כפי המחשבה,
מעלה ומטה,
לארבע רוחות.
זאת אומרת,
מעלה ומטה,
וארבע רוחות, המשנה הברורה אומר מצפון,
ממזרח לצפון,
ומערב ככה,
בצורה ככה.
מרמז לנו,
תנועת הגוף, שפת הגוף,
בכל הכיוונים.
אבל לא,
לא בצורה של מזרח-מערב וצפון-דרום, שאלו אותי למה.
אז הוא אומר, זה מרמז על הצלם של הגוי.
אז זה מה,
צריך להיזהר,
אפילו ברמת זה לראות את זה.
זה מה שאומר,
כל אות יש לה משמעות, מרמזת לנו על משהו.
פרדס, פשט.
רמז,
דרש, יש מדרגה של רמז,
זה מה שכאן,
שולחן ערוך,
מביא את הרמזין באותיות,
מכל האותיות.
בסדר.
עכשיו הוא
אומר,
אחרי הפסוק הראשון שאומרים,
צריך לומר,
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
ככה צריך להגיד.
שאלו אותי למה.
והוא אומר להגיד את זה בחשאי.
מה זאת אומרת בחשאי?
לא נצעוק את זה, בלחש.
נגיד,
פרט ליום כיפור,
שאנחנו נגיד,
נגיד,
זה בכוונה.
אז המשנה ברורה מסביר מה העניין של החשאי.
הוא אומר,
כשקרא יעקב,
אבינו עליו השלום לבניו,
ביקש לגלות להם את הקץ.
אם הוא רוצה לגלות בסוד,
הוא אומר,
אני
רוצה להגיד לכם מה יהיה בסוף.
לגלות לכם מה יהיה בסוף.
מה יהיה?
מה אתם אומרים?
מי אמר?
יונתן,
איך אתה יודע כל כך הרבה?
אנחנו חיים בעולם הזה,
הוא מורכב מטוב ורע.
יעקב אמר, בוא אני אגלה לכם שכל הזה זה מבוא,
העולם הזה דומה לפרוסדור לפני העולם הבא.
נכון, מורכב טוב ורע,
אבל
נביט קדימה לעתיד, כן.
אבל מה, אומר המדרש,
ואגיד אליכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים,
ונסתלקה ממנו שכינה,
ולא יכלו לגלותו.
שאלו אותי למה,
אני אשאל את השכינה,
אשאל אותה.
אתה חי בעולם הזה,
אתה לא יכול להיות איזה אסטרונאוט.
הכל טוב, חביבי, יש לך 12 ילדים, שובבים.
אתה צריך להתמודד, נכון?
מישהו רוצה להתחתן?
גן עדן.
העולם הזה צריך להתמודד איתו.
אני אומר, אני אגיד לכם מה יהיה בסוף.
קיימת סכנה שאדם יחיה את הסוף ולא את ההווה.
זאת אומרת,
אנחנו התפקיד שלנו לתקן עולם מלכות שדי.
צריך לתקן,
ואם אתה מביט רק על העתיד,
אתה עוזב את העובר.
לא, אתה לא יכול, אתה צריך לתקן את הדברים.
קודם כל את עצמך, מידות טובות וכל הדברים האלה,
אסור להיות תלוש מהמציאות.
אלוקים ברא את השמיים וגם את הארץ, לא רק את השמיים.
יודע חומר שמיים וארץ.
אז מה קרה?
נתעלם ממנו,
הוא לא ידע מה להגיד.
הוא חשש שהם לא יוכלו להתמודד,
הבנים,
עם הוויות העולם הזה וכל הדברים האלה.
נסתלקה ממנו שכינה,
ולא ינחתו לגלותו.
הוא אומר, לא.
אמר לבנה, או, וואי,
מה קרה לי?
יעקב אבינו מאוד רגיש,
פעם שאלתי אותו למה,
הוא אמר,
אני לא אגלה לך.
הוא רגיש.
פתאום הוא רוצה להגיד משהו,
והתבלבל,
והוא לא יכול להגיד, לא יכול לתת תשובה.
ואז הוא חשב,
רגע, רגע,
למה אני לא יכול כרגע להגיד לילדיי מה יהיה בסוף?
אז הוא אומר,
יכול להיות שבגלל ילדיי,
שהרי הם שובבים כאלה,
רצו להרוג את יוסף וכל הדברים האלה.
אז אולי,
אולי בגלל זה המצב רוח שלי,
לא מאפשר לי להגיד.
שמא יש בכם מי שאינו הגון,
בכם הכוונה אל הילדים שלו.
פתחו כולם,
כל הילדים, כאיש אחד,
ואמרו, שמע ישראל,
מי זה ישראל?
אבא שלהם.
ישראל זה אבא שלהם.
שמע ישראל השם אלוקינו
השם אחד, אנחנו ממליכים אותו.
הוא, כן, הוא, כן,
הוא, אנחנו מייחדים אותו. הוא נמצא בכל זמן, בכל מקום, בכל זה.
השם אלוקינו, השם אחד.
פתח הזקן ואמר,
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
אז זו האמירה הזאת,
זה לא כתוב בתורה,
אבל זה כתוב במדרש.
ואמרו רבנן,
איך נאמרה?
הרי לא אמר משה ברוך שם כבוד מלכותו,
זה לא כתוב.
לא נאמר.
אמר יעקב אבינו,
תקנו לאמור אותו בחשאי.
והוא היכר שאינו מן הפרשה הכתובה בתורה,
רק יעקב אמר,
ככה מסביר המשנה ברורה.
רמז לנו שזה,
רק יעקב אמר,
זה לא כתוב בתורה, לכן אומרים את זה.
אבל ביום כיפור ממליכים את הקדוש ברוך הוא בכל רם,
לא מוותרים על להגיד את הדברים של יעקב בכל רם.
אשרינו,
מה טוב חלקנו,
שאנחנו קוראים כל יום פעמיים קריאת שמע.
לעולם ועד.
