טוב, שלום.
אנחנו...
מה זה?
מים?
הוא סחץ את המים?
ארוך תהיה. אנחנו בדרך כלל עומדים כאן כל השנה,
גם היום יהיה פה איזה מדרש,
אבל השיעור היום יוקדש בעזרת השם להתכוננות לט"ו בשבט.
ובעיקר למה שחכמי המקובלים
דיברו איתנו בט"ו בשבט, שזה תיקון האכילה.
בסדר?
אתם יודעים שלפי המקובלים עושים סדר ט"ו בשבט
ונוהגים לאכול לא רק מכל פירות שבעת המינים,
אלא בכלל מכל סוגי הפירות.
פירות עם קליפה קשה, כמו אגוז,
שאי אפשר לאכול פירות עם קליפה קשה,
אבל שכן אפשר לאכול את הקליפה הזאת,
כמו בוטנים אולי,
פירות עם קליפה רכה,
שאי אפשר לאכול תפוזים,
עם קליפה רכה שכן אפשר לאכול תפוחים.
וכן על זה הדרך, פירות בלי קליפה בכלל.
מתעסקים בתיקון האכילה.
עכשיו,
האירוע הזה של תיקון האכילה,
זה משהו שהוא הרבה יותר רחב מתיקון האכילה.
יש לזה קצה באוכל.
אבל בעצם כל דבר שאנחנו פוגשים,
נאמר בחיים,
ונכנס לתוכנו,
אפשר להרגיש שאנחנו בעצם אוכלים אותו,
סוג של אוכלים אותו.
אנחנו יכולים לאכול דעות,
ואנחנו יכולים לאכול...
מפגשים עם אנשים וכן על זה הדרך,
ולכן זה חשוב מאוד לברר את תיקון האכילה,
בסדר?
אז...
בשביל העניין הזה,
נעשה איזה כמה הקדמות,
ואז זה קצת ניכנס פנימה.
מתאים לכם?
הנושא מעניין אתכם?
חשוב.
יפה.
אנחנו חיים בתקופה...
חדשה, יחסית,
מבחינה היסטורית.
שבה אחד הדברים שנמצאים במרכז
החיפושים של הרבה מאוד אנשים זה העונג.
תמיד זה היה,
אבל בימינו אנחנו חיים בחברת שפע.
פעם ראשונה בהיסטוריה, אולי של המין האנושי,
שהרבה מאוד אנשים חיים בחברת שפע.
חברת שפע כמובן שיש לך הרבה יותר
ממה שאתה יכול לדמיין שאתה צריך,
בסדר?
הרבה יותר אוכל, בגדים,
אפשרויות,
חברת שפע.
זה דבר חדש, זה לא היה.
אני עוד בתור ילד זוכר,
סגי אתה בטח גם זוכר,
המכולת,
היו שני סוגי לחמים,
לחם שחור ולחם לבן,
ואנשים היו קונים חצי לחם.
היו באים קונים חצי לחם,
לא היה...
טלפונים לא היו,
התקשר טלפון ציבורי,
היה חיים טובים,
לא מתלונן,
ברוך השם חיים מאושרים,
אבל התחושה הזאת של אין סוף אפשרויות,
אין סוף מאכלים,
אין סוף מנות,
אין סוף זה,
לא היה,
פשוט לא היה קיים, היה...
פעם אחת. פעם שנייה אנחנו נמצאים חזק מאוד באירוע של העונג,
מחפשים את העונג כל הזמן.
ועונג זה דבר משמעותי,
הוא לא תקלה.
העונג הוא אחד משלושה ראשים בכתר.
הוא אחד משלושה ראשים בכתר.
בכתר יש שלושה ראשים,
אמונה,
תענוג ורצון,
והעונג הוא אחד מהם.
עונג,
בעומק,
כשאדם מתענג על משהו,
נאמר ככה,
עונג הוא גם נקודת מוצא וגם יעד.
הוא גם נקודת מוצא של האדם.
כשאתה מתענג על משהו,
זה אומר שהוא שייך אליך בצורה מהותית.
יש מישהו אחד שבשבילו, לא יודע מה, מתמטיקה זה סבל צרוף,
יש מישהו אחד מתענג על המספרים,
איזה יופי,
איך זה יצא בדיוק, איזה פתרון יפה.
אתם מכירים שמתמטיקה יש פתרון לא נכון או נכון,
רק,
אלא גם יפה או לא יפה.
יש פתרון שהוא נכון אבל לא יפה,
אה,
זה לא יפה הפתרון הזה
בסדר?
ויש אחד שזה,
כל אחד עם ה...
אז הוא אומר שיש לך בנפש משיכה עצמית לנקודה הזאת,
ועונג הוא גם במובן מסוים תכלית ויעד,
כמו שאומר הרמח"ל כאן,
לפנינו,
יסוד החסיד זה שורש עבודה עצימה שהתברר ולהתאמץ על אדם אחרותו בעולמו,
ולמעט צריך שישים לבו ומגמתו בכל השורמי קולים מחייו.
כלומר,
מה הסיפור שלנו?
תשובה, הנה מה שהורנו,
חכמנו זיכרונם לברכה,
הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם
וליהנות מזיו שכינתו.
זהו, זה הדבר היחיד.
חלק שואלים, זהו,
נברנו להתענג.
הכוונה היא שהאדם נברא
לתקן את מידותיו, לזכך את מידותיו ברמה הזאת,
שכשהוא עושה את דבר השם, יהיה לו עונג.
הוא לא רק יעשה את זה כי הוא מחויב,
הוא לא רק יעשה את זה כי זה נכון,
כי זה חשוב,
כי זה אמת,
זה לא מספיק.
המטרה היא שהאדם כל כך יתקן את עצמו,
שיהיה לו עונג.
הוא לא יצטרך להתאמץ לא לדבר לשון הרע.
יהיה לו עונג
מזה שהוא לא מדבר לשון הרע,
או כשהוא ידבר לשון הרע יהיה לו צער.
כן, יהיה לו עונג שבת.
הוא לא רק שומר שבת כי זה חשוב,
וכי זה נכון,
וכי זה אמיתי.
הוא כל כך עבד על עצמו שהוא מתענג.
אז העונג הוא גם נקודה...
שיש לשאוף אליה בדברים הנכונים, בסדר?
אז הכל סובב סביב העונג.
נקודה...
עכשיו, בדורות קודמים,
היה גם עניינים של מסירות נפש יותר.
אנחנו גם עכשיו,
ברור שבמלחמה,
אנחנו באירוע גדול מאוד של מסירות נפש.
אבל ביום-יום שהוא לא מלחמה,
אז אנחנו,
החיים שלנו הם יותר מפונקים,
אין מה לעשות, נכון?
פעם היה...
בדיוק,
כן, דיברתי עם משפחה,
דיברנו עם ילדים,
וזה,
על המקווה,
שהולכים,
כן,
הולכים לטבול נשים במקווה.
שהיום, ברוך השם, בארץ ישראל, המקוואות
הן...
מעונגות מאוד, כן, הן מקוואות יפות,
הן מחוממות,
והן עם חימום רצפתי, ותת-רצפתי, ומה עוד וכל זה.
אבל תראו, זה לא היה ככה.
עד לפני 50-60 שנה,
נשים הלכו לטבול.
בחורף, פעמים בנהר.
שוברות את הקרח.
באות אל קרח כדי לטבול,
בכל מיני מקומות,
ברוסיה וכן הלאה,
זה הדרך.
היה קר, היה קפוא.
לא תמיד היה חם.
היום, מה זה, קל ללכת לטבול. על מקווה קר לא קשה.
כל הכל ככה,
אז...
פעם היו, לומדים תורה מתוך רעב, מתוך דחק ממש.
היום,
רגע,
שב שנייה,
אחי,
תעלה טיפה את הטמפרטורה של המזגן,
קצת תוריד,
כוס קפה וזה,
בסדר גמור,
לא
מתלונן, אני לא אומר שזה תקלה.
זה המצב, אנחנו חיים בחברת שפע.
יש לנו הרבה מהכל,
בגדים,
אוכל, אפשרויות, מידע,
מלא מלא דברים,
יש ודאי
שיטפון של ידע,
זה המצב.
טוב,
בגלל שאנחנו חיים בחברת שפע,
אז מה שאמרו לנו רבותינו המקובלים לגבי טו בשבט,
שתיקון האכילה,
כלומר תיקון האכילה זה בעצם תיקון היחס אל העונג,
הוא נהיה אירוע קריטי.
כי פעם, וואלה,
גם אם לא ידעת לתקן את העונג,
כמה עונג כבר היה.
אז אדם
נגיד שהייתי מעביר לכם שיעור לפני מאה שנה,
היינו נפגשים פה כולנו,
הייתי מעביר לכם שיעור על אחד מהנקודות של חברת שפע שיש לה...
שיש בחברת שפע זמן פנוי,
יש
גם שפע זמן.
כי יש מכונות שעושים לך את העבודה,
אתה צריך
לחרוש כל היום ולזרוע.
צ'יק, דברים קורים מהר.
אז זה מייצר זמן פנוי.
אז הייתי מדבר איתכם לפני מאה שנה על סכנת הזמן,
על הזמן הפנוי ועל הסכנה וכל הדברים האלה.
מבזבזים
את כל הזמן הפנוי שהיה לכם.
אז
כמה זמן פנוי היה לכם?
לא.
עבדו שישה ימים בשבוע,
משמונה עד ארבע בדרך כלל, וזהו.
אם יהודי, אם אדם היה יהודי, זכה שיש לו שבת. אם לא
היום, או,
אם אדם לא ילמד לנצל את הזמן היטב ולהשתמש בו,
הוא
יכול לבזבז ימים שלמים של חיים,
ומצטבר בסוף לחודשים ושנים של בזבוז.
נכון?
כגודל האפשרות לנצל את הזמן,
בנסיעות, בשמירות, בוואטאבר,
לכל דבר, ללמידה בעיקר, כן?
ללימוד תורה וגם ללמידת דברים אחרים.
יכול להיות שיבזבז
מדהים.
ולבזבז אותו ברחבות, כן,
עם אחרים,
לא רק...
אז לכן הלימוד הזה הוא לימוד קריטי,
לימוד של חברת שפע.
מה הסוד?
בוא נתחיל מתיקון האכילה ואז נתרחב, בסדר?
אחרי זה ניתן הרבה הרבה דוגמאות,
אבל זה אותו עיקרון.
בואו נלך רגע לתקלה הראשונה
של האכילה.
איפה האכילה השתבשה?
על ההתחלה, נכון?
כתוב כך.
ויקח אדוני אלוהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה,
ויצו ה' אלוהים על האדם לאמור מכל עץ הגן אכול תאכל.
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו,
כי ביום אכלך ממנו מות תמות.
ממנו מות תמות.
הפסוקים האלו הם פסוקים שסותרים אחד את השני.
מצד אחד כתוב, מכל עץ הגן אכול תאכל.
שמע, מינה?
שמע?
הכל כולל הכל.
אחרי זה כתוב מה?
מעץ הדעת טוב ורע, לא תאכל ממנו.
כאילו, אז מה?
אז איך מסתדרים את זה?
כן, מכל עץ הגן, חוץ ו...
זה לא עובד ככה.
התורה היא תורת אמת.
תורת חיים ותורת אמת. אם כתוב מכל עץ הגן הכוונה,
כל עץ הגן כולל עץ הדעת.
הסבר,
אומר את זה גם הריקנאטי נדמה לי,
וגם הזוהר כאן,
אמר רבי יצחק,
הזוהר אומר,
מדבר על הנחש שהוא שקרן,
בכולם עביד שקרא.
הנחש תמיד שיקר.
בשירותא בהתחלה דאמר שקרה, מה
היה השקר שהוא אמר?
דכתיב,
אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן,
ולאו אחי,
דאכתיב מכל עץ הגן,
אכול תאכל וכל השאר.
הנחש שקרן,
הנחש אמר,
אלוהים אמר לכם לא לאכול מכל עץ הגן,
לא נכון,
אלוהים אמר,
כן לאכול מכל עץ הגן.
אז מה הפתרון?
מאוד פשוט.
כדי לאכול מעץ הדעת, צריך לאכול קודם מעץ החיים.
מצוין.
אז הנה תיקון האכילה.
אתה רוצה לאכול מעץ הדעת, תאכל קודם מעץ החיים.
אומרת מי השילוח, ויצו ה' אלהים על האדם.
אומרים את זה הרבה,
גם בני הרי קנאתי, פשוט לא מצאתי עוד עכשיו.
אבל עוד רמה מפנים ועוד.
ויצא ושם עולים על האדם, למרות בעקבות הזוהר.
מכל עץ הגן אָכֹל תֹּאכֵל,
מעץ הדעת טוב ורע לֹא תֹאכַל ממנו.
לעתיד,
כשהיא תוקעה על החטא אָדָם הָרִאשׁוֹן,
אז יהיה צירוף הפסוקים מכל עץ הגן אָכֹל תֹּאכֵל
ומעץ הדעת טוב ואחרי זה ורע לא תאכל.
כלומר, מכל עץ הגן, אָכֹל תֹּאכֵל ומעץ הדעת טוב.
ככה יקראו את הפסוק.
ומהרע שבעץ הדעת לא תאכל.
היינו הטוב שבעץ יאכל,
רק רע לא יאכל.
והשם יתוודע ויברר,
כי לא אכל רק הטוב,
ואחר כך לא היה רק לפי דעתו,
כחיפות השום וכו'.
בואו נסביר מה הכוונה, חבריי,
אהובי נפשי,
מה הכוונה?
הכוונה היא,
ואני,
אולי נגדיר את זה כבר עכשיו.
נגדיר את הציר הזה,
זה ציר סופר חשוב.
נגדיר אותו,
ואז נבין את הכוונה כאן ועוד כוונות.
הציר הוא כזה.
כדי לפגוש דעת שהיא שווה לעונג,
צריך לבנות קודם כל
כלים של חיים, מה שנקרא קישורי חיים.
תאכל קודם עץ החיים, תבנה את העקומה המוסרית שלך,
הנפשית, האישיותית,
ואז תוכל להיפגש עם הדעת שהיא מהווה עונג.
הרי על עץ הדעת נאמר שמה, מה הוא?
מה התיאור שלו?
תאווה הוא לעיניים, ונחמד העץ להשכיל...
איך, איך,
איך?
יש שם עוד תואר, שלושה תארים.
אתה בא, קורה, לא?
ותרא האישה את העץ, כי טוב העץ למאכל,
תאווה לעיניים,
ותאווה לעיניים.
לא, יש שם גם להשכיל.
נחמד העץ להשכיל.
יובל, תעזור לי, נו, אתה ראית שאני מסתבך.
למה אתה לא עוזר?
תשמע לי עזרה.
ותרא האישה כי טוב,
נחמד הוא להשכיל,
נכון?
וטוב הוא...
אשר נשכחו.
כי טוב העץ למאכל,
וכי תאווה הוא לעיניים,
ונחמד העץ להשכיל.
איזשהו עץ.
כן, קראתי, נחמד העץ להשכיל.
אז הדעת, העונג הוא בדעת.
תבנה קודם כל את כוחות החיים,
ואז תוכל לגשת אל הדעת.
בסדר?
אתם מבינים את העיקרון?
זה ברור?
בוא ניתן דוגמה.
מה יקרה אם אני אקח ילד בכיתה ד',
ואני אתן
לו עשרת אלפים שקל? מה יקרה?
יקנה בעשרת אלפים שקל חמצוצים, בדיוק.
זה מה שהוא יקנה.
זה
גדול עליו.
אין לו כלים לדעת הזאת.
הוא לא יודע מה עושים עם כסף,
הוא לא בנה את כוחות הנפשיים,
הוא מעולם לא הרוויח כסף,
הוא לא יודע מה זה עשרת אלפים שקל.
אם זה הרבה,
מעט,
הוא לא יודע,
הוא ייקח את הכל ובזבז את זה.
תן לילד לעבוד,
תן לו להרוויח כסף,
להפסיד כסף,
ואז הוא יוכל לקבל את הדעת הנכונה,
את הדעת בונה, כי יש לו
כלי חיים נכונים.
זה ברור?
בדיוק,
קודם כל תאכל מעץ החיים.
תפתח את הקומה המוסרית שלך, ואז תיגש לעץ הדעת.
עוד דוגמה.
מה קורה, וזה קורה,
כשנער פוגש את יצר המין,
שהוא עונג ברמות הגבוהות ביותר.
זה סופר,
כן,
דעת זה כאילו חיבור,
אתה מיד מתחבר ומקבל עונג,
אבל הוא עדיין נער.
מה קורה?
מה
קורה לדבר הזה?
רק תקלות, נכון? זה שיבוש כל המערכת.
אחר כך הסיכוי שלו להקים משפחה,
להתחתן עם נאמנות ומוסר
וברית ואחריות כלכלית, הוא הולך וקטן.
כי הוא פגש את היצר הגדול הזה,
שבכלל אין לו
כלים בכלל להכיל.
היצר הזה, יצר המין, הוא יצר מבורך.
כשהוא מגיע...
לתוך מסגרת,
שהוא מגיע לתוך ברית,
שהוא מגיע לתוך זה,
אז הוא כמובן המנוע המרכזי,
אבל אם אין לך חיים ואתה פוגש ישר את הדעת,
אז זה בעיה.
אז זה בעיה.
בסדר?
אז התקלה הראשונה הייתה,
או עכשיו כאן הבעיה,
מה הייתה הבעיה? שעץ הדעת מאוד מפתה.
מה התחלת להגיד לי?
שכדי ליהנות מייצר המין,
אני צריך עכשיו להשקיע במערכת יחסים,
קודם כל לחכות,
צריך להמתין,
עד שנהיה בין 18 לחופה עד כאילו מוקדם.
נכון?
ואתם מכירים שני ראשי הישיבה נפגשו,
ואצל ראש הישיבה אחד היו מתחתנים בגיל 18,
ואצל השני הם מתחתנים בגיל 22.
אז הוא אומר לו,
לזה,
תגיד למה לא מתחתנים,
כתוב בין 18 לחופה,
למה אתה לא מתחתנים בגיל 18?
אז הוא אומר, אצלנו מאחרים ב-18.
אז אמרו לו, אבל אם מאחרים ב-18, מפסידים קדושה.
הבנתם?
אם אתה מאחר בגיל שמונה, אתה מפסיד את ה...
אז,
מה,
אתה אומר לי עכשיו שאני צריך לחכות קודם כל.
ואחרי שאני צריך לחכות,
אני צריך להכיר איזה מישהי,
בכלל להתייחס אליה,
ולדבר אליה, ולהיות נחמד,
ולבנות את המערכת יחסים נפשית.
ואחרי זה גם להתחייב באירוע כלכלי,
ורק אחרי כל הדברים האלו אני אגיע ליצר אמיתי,
שאני יכול לקבל אותו פה,
זמין,
צ'יק,
לוחץ על הכפתור,
ויש לי עניין תאווה.
מה אני אלך?
את הדרך הארוכה הדרך הקצרה.
מה?
אז פעם,
גם לדרך של החטא,
היה צריך ללכת דרך ארוכה.
הגמרא אומרת,
אולי נלמד את זה בכלל הסיפורים,
שאם אדם רואה שיצרו מתגבר עליו,
אז ילך,
ילבש שחורים,
יתעטף שחורים,
ילך למקום שלא מכירים אותו,
וכל הדברים האלו,
והוא צריך ללכת מהמקום הזה.
היום הוא לא צריך ללכת לשום מקום.
הכל נמצא במרחק נגיעה.
כפתור אחד,
והוא נמצא במבואות הטומאה הכי חמורים של העולם.
אז זה העניין, אתם מבינים?
יש לנו עונג.
ויש לנו,
כשהוא בא לידי ביטוי בדעת, ויש לנו חיים.
ותיקון העונג הוא לצרוך אותו דרך אילן החיים,
דרך כוחות החיים.
כלומר,
אני עכשיו אשתמש כאן במושג נוסף,
זה נקרא העונג והלבוש.
ובואו נדבר רגע על האכילה עצמה, בסדר?
השתבח הבורא יתעלה,
הוא נתן לנו עונג.
אבל העונג תמיד נמצא בתוך לבוש שמאזן אותו.
וכשאנחנו צורכים את העונג דרך הלבוש,
אנחנו מקבלים אותו בצורה מתוקנת,
בצורה ראויה,
שתורמת לנו,
גורמת לנו עונג,
אבל גם משאירה לנו כוחות להמשיך,
ולא הופכת את העונג למשהו שהוא מתמיד, ואז מהר הוא נפסק.
בסדר?
בואו ניתן דוגמה מאכילה.
קודם כל אנחנו רוצים שנהיה בריאים, שנאכל.
אז הוא סידר דבר שנקרא אילנות,
אילנות פרי,
שזו המצאה לא רגילה.
האילן הזה שולח שורשים לארץ,
מוציא ממנה מינרלים,
יש נדמה לי 16 יסודות שיש לאדם,
15 מתוכם מהאדמה בכלל,
ואחד מהאוויר חמצן.
אילן לוקח מהאדמה מינרלים,
ויטמינים,
כל מה שצריך,
מעלה את זה,
לוקח מהשמש אנרגיה סולארית,
פוטוסינתזה,
כלורופילים,
וזה,
דוחף את הכל בבת אחת,
מייצר תפוז,
שצופן סוכר,
אבל סוכר שגוף האדם יודע להעכל,
שגוף האדם לא...
עוטף את זה יפה בקליפה
כתומה כזאת, שם את זה על העץ,
כשהעץ ככה אומר לך,
או,
אני פה,
בכלל תיקח,
תאכל,
תהיה בריא, אומר,
הקדוש ברוך הוא לאדם,
תעשה ברכה,
נכון?
קח עץ, תברך עליו.
זה הספרדים אומרים.
הולך אדם,
קלף תפוז.
רק לאכול תפוז,
רק זה שאתה צריך לקלף אותו,
זה כבר לבוש.
אתה כבר צריך להתאמץ.
אם יש לך קערת תפוזים, לא חתוכים,
ולידה
סלסלת רוגלך,
לאן תלך?
התפוז, אתה צריך לקלף אותו.
ותחלק בידיים.
רוגלך עכשיו,
הוא צועק לי,
הנה אני פה,
אני זמין,
אני זמין.
אה?
חבל רותח,
זה אומר לנו שגוי.
לאן תלך?
מי לך לתפוז,
התפוז נשאר מבואס.
גם כשהוא מקולף לא תמיד הולכים אליו.
תעלה בתפוז.
עכשיו, נגיד שהתאמץ וקילפנו תפוז.
יבוא לך עוד תפוז אחרי התפוז שאכלת?
לא.
למה?
הנה עוד דבר פלא שרבים לא מכירים.
יש לנו בגוף מנגנון רעב שובע.
גוף,
יש לו רעב שובע.
המנגנון הזה עובד, מתכתב עם אוכל שהבורא יצר.
אם אדם אוכל אוכל שהקדוש ברוך הוא יצר,
פירות,
ירקות,
הגוף יודע,
מכיר את זה,
אוקיי,
אוכל, רעב שובע, נגמר, זהו, אכלת,
אתה שבע.
המנגנון הזה לא עובד במאכלים שהמציאו בני אדם.
אין מנגנון רעב שובע בעוגות.
זה לא עובד.
אתה פשוט כל הזמן מיישר, עוד שורה.
זה רק עוד שורה שיהיה ישר,
שלא נעים הצורה,
לא נעים.
אני רק מיישר את העוגת גבינה הזאת,
היא פשוט חבל על הזמן,
אי אפשר להשאיר אותה.
עוד רגע נשאיר,
זה ממש עומד להתקלקל.
בום!
התבנית חלקה.
אומרים, מי שמיישר מתעגל.
זה לא עובד, למה?
למה אחרי סעודה שלמה שאנחנו אוכלים בחתונה,
יגיע הקינוחים, תמיד יש מקום.
זה אירוע אחר,
זה כל הקינוחים וכל העוגות,
זה עונג בלי לבוש. אין בטבע דבר כזה,
אין בבריאה דבר כזה,
כמויות כאלה של סוכר ומתוקים וכל מרוכזים ודבר כזה,
אין דבר כזה.
הדבר הכי מתוק שאתה יכול לאכול תמר,
עכשיו אתמול הייתי,
אני משתדל ביום ראשון לאכול אחרי שבת,
משתדל לאכול רק פירות וירקות ביום,
בעיקר פירות ביום ראשון.
אתמול הייתי,
היה לי שני תמרים בתיק,
אכלתי תמר אחד,
התלבטתי אם אני רוצה עוד אחד, יאללה עוד תמר, זהו.
לא יכול, גם אם תביא לי, לא יכול לאכול.
אבל אם הייתה עוגה, וזה...
הייתי יורד על צלחת.
קלי קלות.
אתה לא שם לב בכלל.
הגוף לא מכיר,
אין לו תדרים,
הוא לא יודע להתמודד עם הדבר הזה.
כשאנחנו צורכים את העונג דרך הלבוש,
אנחנו מקבלים אותו בצורה ראויה.
עם אלה יש לנו גם שובע לגמרי,
יודעים להגיד מתי להפסיק,
לעצור,
ואז גם העונג נשמר.
כשצורכים את העונג בצורה ישירה, בין אם זה מאכלים,
ולכן,
המחלה המספר אחת בחברה המערבית זה השמנה.
בין אם זה רגשות,
נגיד, איך מרגישים טוב?
מה הדרך להרגיש טוב?
להרגיש טוב זה עונג, נכון?
מי לא רוצה להרגיש טוב?
מה הדרך הנכונה להרגיש טוב?
מה?
איך איך?
אומר לנו איתי להתאמן.
חד משמעית.
לעשות פעילות גופנית,
כושר, אתה יודע,
אם נחבר לך עכשיו אלקטרודות לגוף ונמדוד חומרים,
מופרשים,
דופמין,
סרוטונין ואדרנלין,
ברמה כאילו לקחת עכשיו כדורים של זה.
לא,
אבל יש כאן עמל, ומאמץ,
וטורח, ואתה מקבל עונג
תוך כדי וגם אחרי,
ודאי,
אחרי זה ודאי תחושה של רעננות וכל הדברים האלו, כי התעמדת.
רעננות וכל הדברים האלו, כי התעמדת.
זה לא הדרך היחידה, איזה עוד דרך אפשר?
לתת למישהו, להיות במקום של נתינה, נכון?
אתה נותן למישהו,
אתה מרגיש שמחה.
לקחת את העונג והלבשת אותו בתוך לבוש.
מהי הדרך הכי מהירה לעונג?
הכי מהירה.
לא יותר מהירה.
מין וסמים,
או
פורנוגרפיה אפילו,
זה ממש מקצר את ה...
הטווח הכי קצר במוח למרכז העונג, או סמים.
להתחיל עכשיו להרגיש טוב,
כי אני עובד,
כי אני טורח,
כי עשיתי משהו בעל משמעות,
מיותר לגמרי,
אחי,
תן לי סיגריה אחת,
אני בעננים,
הכל טוב,
העולם טוב.
ישר אל העונג, דרך אדם,
לא דרך הנפש אפילו.
מה הנזק?
זה נזק אינסופי.
כן, קודם כל, מי יבטיח לך שאתה תגמור בסמים קלים?
אולי אתה
תעבור עד לקשים, שהם יארסו לך,
יכולים לגרום למוות.
אבל גם בקלים, אתה כאילו מתנתק מהחיים.
זה הסוד.
עכשיו,
עוד פעם,
כשלא היינו חברת שפע,
בסדר,
גם אם אדם לא היה מחודד על זה,
כבר לא היה איפה ללקט.
אנחנו היום חיים בחברת שפע שאפשר לצרוך כמעט כל עונג בצורה ישירה.
צ'יק, לא צריך להתאמץ, אפשר לעקוף, מיד להגיע.
וזה דופק לנו את המערכת.
תיקון האכילה זה לכבד את הלבוש שהקדוש
ברוך הוא שם את העונג בתוכו.
בכל התחומים,
כמו שאמרנו,
יצר המין זה לכבד אותו ולשמור אותו למערכת יחסים שהיא מאוזנת,
שהיא שלמה,
יש בה את כל המרכיבים.
יש בה גם מרכיבים נפשיים,
וגם מרכיבים כלכליים,
וגם מרכיבים חברתיים,
וגם,
ואז זה מרכיב,
זה לא בלעדי זה מרכיב,
ואז הוא גם מקבל את התוספת,
וגם נוסיף לזה טהרת המשפחה,
שמצמצמת את זה אפילו.
אוקיי,
לא כל הזמן,
אז
אתה ממש,
זה לא טוב רק לטהרה, זה גם טוב לעונג, לטווח ארוך,
בסדר?
אבל לא רק זה,
גם בעוד דברים.
גם בעוד דברים.
אני אתן לכם עוד דוגמה.
אתן לנו עוד דוגמה,
בסדר?
שאפשר היה לקנות אופניים חשמליים
עד שהמדינה התאפסה על עצמה,
כי בעקבות כמה אסונות שקרו,
והעלתה את הגיל מאוד, היום נדמה לי זה 16,
והיום צריך גם תיאוריה,
ומספר אישי.
למה? מה הבעיה?
מה הבעיה?
ילד אופניים, אופניים, זה משנה.
אתה רואה שכשילד מקבל אופניים,
שיש לו ישר עונג, הוא לא צריך להתאמץ.
שאלתי את עצמי,
ראיתי את הבן שלי, היה בגיל בר מצווה,
ראיתי את החברים שלו עם אופניים,
אמרתי לעצמי,
מה קורה כאן?
למה כשהם על אופניים חשמליים הם רוכבים כמו מטורפים?
באופניים רגילים,
אתה רואה אותו נוסע כמו בן אדם,
הוא
הוא עובד עליו,
בדרך כלל,
על הכביש,
אבל...
בדיוק. באופניים יש איזון בין המאמץ לבין העונג.
אתה מתאמץ,
אתה גם מקבל עונג שאתה יותר מהר וירידה,
אבל יש איזשהו איזון.
באופניים חשמליים אין איזון, יש רק עונג.
ואז מה קורה?
איך האדם מתנהג?
בצורה פראית, שמסכנת את עצמו,
מסכנת את הסביבה,
יכולה ל...
ממילא גם הרבה יותר, למרבה אבסורד.
והפוך על הפוך,
היו גם יותר ילדים נוסעים בלי קסדה,
עם אופניים חשמליים,
מאשר עם אופניים רגילים.
הפוך, אתה פה, לא, אני כאילו באזור של...
זה, רבותיי,
זה האירוע של חברת שפע.
חברת שפע,
אולי נגיד עוד איזו מילה,
ששכחתי להגיד אותה מקודם,
האדם המערבי הצליח להפריד בין העונג ללבוש.
פעם לא הייתה בכלל אפשרות, הייתה,
נגיד, זה לא היה מוסרי להיות
בחורה בלי חתונה.
הרגו אותך!
בכפר או באיזה מקום, בסדר?
בחברה מסורתית,
אתה
נורא תתבייש.
היום זה מותר, מה הבעיה?
כאילו, תהיה מי שאתה רוצה.
בגיל הכי צעיר.
האדם המערבי הצליח להפריד את הסוכר מהקנה.
פעם,
סוכר,
סוכר,
סוכר,
יש בפירות,
אתה רוצה סוכר,
תיקח קנה סוכר,
תמצוץ אותו,
ויהיה לך סוכר.
לא,
הצליחו ליצור תהליכים תעשייתיים,
להפריד את הסוכר מהקנה,
וככה אתה יכול לקבל חמצוצים וכל מיני דברים,
ולשים בקפה ארבע כפיות סוכר וכל הדברים האלו,
ישר אתה מקבל את העונג, אבל הגוף לא בנוי לזה.
והדבר הראשון שנדפק כשלוקחים את העונג
בלי הלבוש,
זה העונג בעצמו.
הוא עצמו!
הולך לאיבוד,
ביצר המין זה אין עונות,
אנשים מגיעים למצב שפשוט זה לא עובד, כי הם
התפרעו בלי שום,
בלי שום,
בלי לקבל את זה דרך הלבוש המתאים,
אז לקחו רק את הדבר הזה,
ואז פשוט המנגנון הזה הולך.
באכילה זה לבלב,
סוכרת,
כן,
אדם,
הלבלב מייצר,
מייצר,
מייצר,
אינסולין מייצר,
בסוף הוא אומר,
תשמע אחי,
אני לא עומד בקצב,
אתה הורג אותי וזה,
בום.
אז הוא הפסיק לייצר אינסולין, ואז
אסור להם לאכול סוכר,
כי הם יכולים לסבול סוכרת,
וכן זה הדרך.
זה האירוע.
האדם המערבי הצליח לנתק את העונג.
סתם, אני אתן לכם דוגמא.
אתם תחשבו שבעולם בלי אמצעי מניעה,
שזה עד לפני 40 שנה,
אז זה ברור שהיה כאן מחסום מאוד רציני שאף אישה וגבר
לא ירצו להיות ביחד
אם הם מבינים שההשלכה היא שיוצא מהדבר הזה ילד.
נכון?
אז כדאי שזה יהיה בתוך מסגרת,
מסודרת וכל הדברים האלה.
ברגע שבני אדם הצליחו להפריד את העונג מהאחריות,
ימצאו אמצעי מניעה.
אמצעי מניעה זה גם דבר טוב גם לזוגות נישואים,
נוחות לאישה וכל הדברים האלו,
בסדר גמור,
אבל זה כמובן...
עכשיו אנחנו יכולים רק לצרוך את העונג.
ביחסי האישות,
יחסי המין, לא יחסי אישות,
אישות זה בין בני זוג,
נשואים,
רק את העונג,
בלי כל האחריות,
בלי כל ההשלכות,
וזהו.
וזה מוליד חיים של הפקרות.
כן, כשהורסים קודם כל את העונג בעצמו,
כי העונג הבנוי על ריגוש.
זה האירוע.
זה האירוע.
אז החוכמה היא בחברת שפע,
להגיד למרות שיש לי שפע,
אני אצרוך אותו כמה שאני צריך.
ואני אצטרך אותו דרך הלבוש שלו,
ואני אהיה מאושר על ידי נתינה,
ועל ידי עבודה,
ועל ידי פעילות גופנית,
ועל ידי זה,
ולא על ידי כל מיני דברים שמביאים
לי את זה בצורה קלה וזמינה,
ואני אקרא ספר,
ולא רק אסתפק בלראות סרטונים,
ואני אכתוב ואסכם,
ולא רק אסתפק בכל מיני תקצירים וכו' וכו',
בסדר?
ולא אתן לאי איי לעשות הכל בשבילי.
כי בסדר, זה מאוד מאוד קל,
זה מאוד מאוד זמין,
אבל...
זה הורס את החיים.
תיקון האכילה של המקובלים דורש מאיתנו לכבד את
האופן שבו הקדוש ברוך הוא ברא את העולם.
ואמר לנו,
קודם כל תאכל מעץ החיים,
ואחרי זה מעץ הדעת.
לפני
שאתה פוגש את העונג,
תבנה את הכלים שאיתם אתה יכול לברוש את העונג בצורה מתוקנת.
תראו מה אומר המדרש.
בעיניי זה כל הסוד.
בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון,
נטלו והחזירו לפני כל אילני גן עדן ואמר לו,
ראה מה עשי,
כמה משובחים הם,
וכל מה שבראתי,
בשבילך בראתי.
תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי.
שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך.
אם האדם מקלקל,
אין מי שיתקן.
אם האדם שהוא נזר הבריאה,
הוא מחליט להתפרע ולצאת מאיפוז, אין מי שיתקן אחריו.
אין מי ש...
אנחנו, זה עלינו.
אז צריך להתנהג באחריות.
להתנהג באחריות.
בסדר?
לפגוש את העונג
דרך הלבוש שלו.
תראו, אני אתן לכם דוגמה.
השתבח הבורא רק להתבונן בבריאה,
זה הכל.
אגוזים זה מאכל עתיר אנרגיה.
בו הרבה שומן.
כן?
ולכן,
איפה הקדוש ברוך הוא שם אותו?
באיזה קליפה?
קשה.
קשה לקלף אגוז.
אתה צריך לקחת עם הידיים, וזה, קלף אחד,
עוד אחד.
מפסיד אנרגיה,
ואז אתה אוכל... מפסיד אנרגיה, ואז אתה אוכל...
נוצר איזון.
אבל אתה יכול ללכת פה לשוק מחנה יהודה ולקנות אגוזים קלופים.
מוכנים.
אתה אוכל כמה שאתה רוצה.
אבל בכוונה הם לא מקולפים, בטבע.
בכוונה הקדוש ברוך הוא עשה אותם בצורה הזאת.
יש היגיון בדברים.
כשאתה מקבל את העונג דרך הלבוש,
אתה מקבל אותו בצורה מדויקת והוא בונה אותך.
כשאתה מקבל את העונג לא דרך הלבוש,
אתה מפריד אותו מן הלבוש,
הוא הורס אותך.
בכל תחום.
אנחנו רואים תיקון האכילה, וזה נכון בכל תחום.
בכל תחום.
לחם.
בטבע אתה מקבל חיטה,
חיטה יחד עם הקליפה שלה,
זה מה שנקרא לחם קמח מלא.
אבל זה פחות,
צריך יותר ללעוס ויותר זה,
אז שוב פעם,
האדם המערבי הצליח להפריד את הגרעין החיטה ולקח רק את הקמח הלבן.
אז יש לך כזה לחם רך,
כיף,
שם עליו ממרח,
שוקולד,
הכל כזה,
נכון?
לא צריך להתאמץ, ללעוס.
אבל אין לזה שום ערך תזונתי.
זה כלום, זה דבק בבטן, זה לא נותן שום דבר.
אז כיף לאכול, אבל אתה מצליח להפסיד.
מה?
הקדוש ברוך הוא יודע מה הוא עושה,
הוא ברא חיטה עם זה ועם זה,
עם הגרעין,
עם הקליפה,
עם הכל.
תאכל את זה?
תיקון האכילה,
אני אתן לכם עוד דוגמה, איך שפע,
ריבוי של שפע, בעיניי מיותר,
פוגע בדבר עצמו.
כשאני התחתנתי,
הכוונה לא רק אני,
אלא כל שכבות הגיל,
אולי גם עופר,
אולי
גם סגי,
היה מאוד מקובל שההורים,
עומדים,
בעלי השמחה, עומדים בפתח האולם ומקבלים את האורחים.
זה נכון?
אתה זוכר את זה?
שעה.
זה היה אירוע של שעה.
לפחות בווידאו אצלנו זה שעה.
ההורים עומדים,
נגיד משש וחצי, עד שבע וחצי, מקבלים את האורחים.
אורחים הבאים, אורחים הבאים, הגיע מפה...
ממש לא.
עומדים, אנשים הגיעו, טרחו מרחוק, מבוגרים וכל זה.
ואז התחיל השפע להתגבר.
כבר אי אפשר להגיע לחתונה,
לשבת ליד איזה שולחן,
ליטול ידיים ולסעוד,
צריך שיהיה בהתחלה בופה.
אבל
בהתחלה הוא אמר, טוב,
באמת בופה,
אנשים הגיעו מרחוק,
שיהיה להם איזה משהו להשיב את נפשם,
בסדר גמור,
אבל מה למשהו להשיב את נפשם?
זה נהיה,
אתה לא צריך כלום, אה?
כן,
הקטנים האלה,
הקבבונים האלה,
חולה עליהם עם האלה,
הצלחות, אה?
עכשיו,
איזה בעלי שמחה,
איזה נעליים,
מי יהיה לו בכלל זמן להסתכל בעלי
השמחה כשאתה רץ לדוכנים האלה הטעימים,
וכולם שם עם הצלחות ועם העמבה נוזלת להם מפה.
מרוב שפע, איבדנו דבר מאוד בסיסי.
שמה?
הפסדנו את זה.
אנחנו בחתונה של הבת הגדולה, הצלחנו לעשות את זה.
איך שהיו?
בחתונה,
הבת חטפה בקורונה,
הבת שנייה הייתה,
וזה היה כבר יחסית התוועדות,
היה יותר,
הצלחנו לעשות התוועדות,
בכל אופן זה איזושהי.
אני לא יכול כאילו להתנגד לזה כבר.
צורך את ה...
כאילו העונג מתגבר ומתגבר ומתגבר,
ואתה באיזשהו מקום בא על חשבון ה...
חשבון ה...
תראו מה אומר כאן,
אומרת הגמרא.
הגמרא כאן מביאה מחלוקת.
מה היה עץ הדעת?
דעה אחת אומרת שהיה גפן.
שאין לך דבר שמביא יללה לעולם אלא יין.
רבי יהודה אומר, חיטה היה,
שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן.
רבי נחמיה אומר, תאנה היה,
שבדבר שכאילו,
בואו נראה שלאדם יתפרו להם עלי תאנה.
אז,
ויש גם דעות שזה היה אתרוג.
אז אתרוג אני מבין, תאנה אני מבין,
תאנה עלי תאנה.
אתרוג כתוב מרהיב, תאווהו לה עיניים, גם אני מבין.
יין גם אני מבין.
מה קשור חיטה?
למה עץ הדעת היה חיטה?
מה פתאום חיטה זה עץ?
מה פתאום חיטה זה עץ, בדיוק.
אין כבח אין
אני חושב שהסיבה היא בגלל שצריך המון המון
דעת כדי להבין איך מחיטה יוצא אוכל.
תאנה,
אתה רואה,
אתה אוכל, אתה מבין במקום.
חיטה, רגע, זה גרעין קשה, בכלל בלתי ניתן לאכילה.
אה, צריך לטחון את זה.
טוב, יש לי פה אבקה לבנה, מה אני עושה איתה?
שפוך מים.
אה, שפוך מים.
טוב, נו, נהיה פה איזה משהו לא ברור.
טוב, לוש.
טוב, נילש.
טוב, תן את זה לטפוח.
אחרי זה תכניס את זה לאש.
צריך כאן המון המון דעת.
כדי להבין איך מחיטה יוצא אוכל.
בסדר גמור, לכן עץ הדעת היא של חיטה.
גם לזה צריך כוחות חיים.
לפני כן להכין.
רבותיי,
זה האירוע.
החוכמה היא לעמול,
למרות שאנחנו חיים בחברה שכאילו מוותרת על זה,
מייתרת את זה.
לא צריך, קח את זה זמין,
הנה,
קרוב וזה,
אבל זה הורס את החיים ממש.
השפע הוא כדי שנוכל לבחור איפה לעמול.
בסדר גמור, אנחנו לא נגד שפע.
נוכל לבחור איפה לעמול,
אבל כשאדם,
המלך,
יש כזה תמונה נחמדה של סבא וסבתא,
מבוגרים,
אז הנכד שם שואל אותם,
איך אתם כל כך הרבה שנים ביחד?
אז הם אמרו לו,
אנחנו שייכים לדבר שכשמשהו היה מתקלקל,
לא היו זורקים אותו,
אלא היו מתקנים אותו.
נכון?
מישהו מכם
היה
אצל סנדלר?
סגי,
אתה פה, זה בחינה אחרת.
גם בגיל, חייב להגיד.
סנדלר זה אחד שהולכים אליו כדי לתקן נעליים.
מה?
לתקן נעליים?
למה לתקן נעליים?
צ'יק! שיין!
כל האתרים האלה. זה מגיע אצלי,
זה בא במקום,
עוד נעל ועוד נעל ונעליים.
שפע עצום.
אתה לא נהנה מהדברים.
יש לך יותר מדי רכוש.
הוא יותר מדי איזה...
אתה
לא יודע איפה כל הדבר נמצא.
זה
כשאדם עמל ועובד,
בברכה, במה שהוא עושה,
הוא שמח.
זה
טו בשבט.
עכשיו תראו,
יש חוקר קנדי, קראו לו
מקלוהן נראה לי השם שלו,
שהוא עשה ניסוי מזעזע,
דיברנו עליו בחבורה קצת איתי,
זה נקרא Universe 25. Universe 25, שמעת על זה?
אוף, לא שמעת.
שמעת על הניסוי?
הבאתי לכם פה חלק קטן מה...
מהתיאור של הניסוי,
אבל אתם מוזמנים לגגל על זה ולראות,
יש שם
גם מאמרים ארוכים על הניסוי הזה וגם
כל מיני סרטונים ותמונות.
הוא בנה גן עדן לעכברים.
בנה
מקום שיש בו מקום ל-3,000 עכברים,
טמפרטורה אופטימלית,
מקום קינון
נוח ל-3,000 עכברים שכל זוג יהיה לו את הפינה שלו,
אוכל בשפע, מים בשפע, אין טורפים.
ושם שם שתי זוגות עכברים,
סיביריים או דנים,
ברמה גבוהה,
והתחיל לצפות באירוע.
טוב, בהתחלה הכל התקדם כשורה.
באמת,
כל חודשיים האוכלוסייה הכפילה את עצמה.
מארבע נהיה שמונה,
טאק טאק.
אבל אז,
אחרי תקופת זמן,
זה
ניסוי של קאלון היה לקחת חמש שנים,
התחילו כל מיני תופעות, שהן היו תוצאה של מה?
של חברת שפע.
כי הם לא צריכים להתגונן,
הם לא צריכים להילחם,
הם לא צריכים להביא אוכל,
לא צריך זהו.
התחילו קודם כל להתפתח קבוצה של...
עכברים שהוא קרא להם היפים,
שבכלל לא התעניינו בהקמת משפחה.
כל היום הם עסוקים בעצמם ובטיפוח עצמם.
התחילו תופעות של אלימות מאוד מאוד קיצונית.
כל מיני זכרי אלפא
שתקפו והרגו גם את הילדים שלהם,
כל מי שנכנס אליהם לטריטוריה.
אמהות,
הנה,
למרות זאת,
או אולי בגלל כל הצרכים שהם סופקו,
אמהות נטשו את הילדיהן או פשוט שכחו אותם לגמרי.
משאירות אותם לדאוג לעצמם.
נולד ולד, האמא לא מטפלת בו.
עכברות האם גם הפכו לתוקפניות כלפי משיגי גבול הקינים שלהם,
כאשר זכרים שבדרך כלל מילאו את התפקיד
הזה גורשו לחלקים אחרים של האוטופיה.
זה נקרא אוטופיה.
התוקפנות גלשה והאמהות הרגו בקביעות את ולדיהן.
תמותת הולדות בחלק מהטריטוריות של האוטופיה הגיעה ל-90%.
כל זה היה בשלב הראשון של מפלת האוטופיה.
כלומר...
קראתי לו,
קלהון,
לא מקלהון.
כן,
הוא מתאר שבהתחלה יש גדילה,
גדילה,
גדילה,
ובשלב מסוים הילודה נעצרה.
היו, המתים והנולדים היו שווים.
אז זה כאילו תחילת המפלה, ואז מגיע השלב הבא.
בשלב כינה קלהון המוות השני, כל העכברים הצעירים
ששרדו את ההתקפות מאימותיהם ומאחרים,
גדלו סביב התנהגויות עכברים חריגות.
כבר נולדו עכברים כאלו,
שהדבר היחיד שהם ראו זה התנהגות מופרעת. אז איך הם גדלו?
צורה מופרעת עוד יותר, והכל בגלל שיש פה רק שפע,
רק עונג, בלי לבוש.
תראו מה קורה.
הם מעולם לא למדו התנהגות רגילה של עכברים,
ורבים גילו עניין מועט או בכלל לא בהזדווגות,
והעדיפו לאכול ולהתייפות לבדם.
האוכלוסייה הגיעה לשיא של 2,200,
פחות מיכולת ההכלה של 3,000 עכברים של היוניברס,
ומשם הגיעה ההידרדרות.
רבים מהעכברים לא התעניינו בהתרבות,
פרשו למפלסים עליונים של המתחם.
האחרים התגבשו לכנופיות אלימות למטה,
תוקפות ותורפות באופן קבוע,
קבוצות אחרות כמו גם את שלהם.
שיעור הילודה הנמוך ותקופת התמותה הגבוהה בשילוב עם אלימות,
עד מהרה נכחדה המושבה כולה.
בתקופת אפוקליפסת העכברים האוכל נשאר בשפע,
וכל צורך שלהם נענה באופן מוחלט,
אבל האוכלוסייה נכחדה.
זה
ניסוי מזעזע.
התוצאה הייתה שכולם מתו.
זה כאילו קצה של בואו ניצור חברה.
מין האנושי כנראה לא יכול להגיע לזה,
אבל בוא ניצור חברה שהיא אוטופית,
רק עונג, בלי לבוש, מה קורה לה?
היא מתה.
היא נכחדת.
אנחנו זקוקים ללבוש.
בעבר, כשלא היינו חברת שפע, בסדר.
בכל מקרה אנחנו...
היום זה קריטי האירוע הזה.
שפע של אוכל,
שפע של מזון.
חברים, זה נוגע לכל אחד מאיתנו,
אתה מגיע הביתה.
בדיוק אתמול,
ברוך השם,
קלטתי הביתה אחרי יום מאוד מאוד ארוך,
והעוז וכל זה,
הייתי רעב,
זה לגיטימי שיהודי רעב בלילה,
לא טוב לחובא,
הייתי רעב.
תסתכל על המקרה.
משתדלים שלא
יפתו אותנו,
אבל בכל אופן,
יכולתי לקחת,
יאללה,
להכין כוס קפה עם שתי ביסקוויטים.
או...
חצי מהמקרר,
חצי עגבנייה,
חצי בצל, חצי לימון,
קח אבוקדו לו תחתוך, הכין סלט.
שמיר גם שמתי.
שמתי סלט ירקות כזה טוב,
הבת שלי הגיעה,
אומרת לי, אוי, הסלט של אבא,
גמרה לי מחצי סלט.
זהו,
טיפה השקעת.
לא הרבה,
מה ההבדל?
חמש דקות.
אבל,
אכלת בריא.
תחושה אחר כך,
ברוך השם,
אכלתי בריא,
השקעתי,
חתכתי,
הוצאתי וזה,
נכון?
זה נוגע לכל אחד,
אם יש לך בבית שניצל תירס עם
קטשופ, אתה יכול לחמם בתוך חצי דקה,
או שצריך לשלוח תוך סלט,
שניצל תירס היא כך.
משמינים וכן הלאה.
מכבד את הלבוש.
התיקון שלנו...
לצרוך את העונג,
עונג זה דבר גדול מאוד.
דרך הלבושים, גם לבושים רגשיים.
אתה רוצה להתרגש מדברים טובים בחיים מצוין? תהיה חלק מדברים.
תלך ותבקר פצועים, תעשה כל מיני דברים.
לא תשבי לראות סרט,
אני מתרגש מאיזה סרט או מאיזה משהו שהוא כאילו בא לרגש אותי.
רגש איזה, כזה פנסי כזה, לא.
אפשר להתרגש, טוב להתרגש.
גם כן,
לא טוב להתרגש כל הזמן,
כי אתה תאבד את הרגש הטוב.
טוב להתרגש מדברים שהם אמיתיים.
זה הסיפור.
אני חוזר אל המדרש,
אחרי הכל זה כועס וחכמנו,
נכון?
אומר המדרש,
בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון,
להוליכו לפני כל אילני גן עדן ואמר לו,
ראה כמה משובחים,
לא סתם בראתי לך את העונג בתוך לבוש,
לא טעיתי,
אומר הקדוש ברוך הוא,
לא שגיתי,
אני יודע מה אני עושה.
כל מה שבראתי בשבילך בראתי,
תן דעתך,
תסתכל,
תתבונן.
נכון?
זה לא סתם שבראתי תפוזים ולא בראתי עוגות.
זה לא סתם שבראתי יצר מין למשפחה ולא...
ועשיתי חשבון על כל הדברים לפני כן.
תן דעתך שאתה תקלקל ותחריב את עולמי, והראשון שיחרב זה מי?
זה אתה בעצמך,
שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך.
אין מי ש...
זה האדם, אנחנו אחראים על עצמנו,
אף אחד לא...
יש לנו בחירה חופשית,
חברת שפע,
אתה יכול לאכול כמה שאתה רוצה.
למה,
למה אתם גורמים?
לא, זה לא סותר, לא, להפך, לא, כן.
יש לזה לבוש,
אז הרי יש לנו שותפות בעיבוד של זה,
בתיקון של זה.
בסדר?
אנחנו מעדנים את זה, מתקנים את זה.
אני מבין,
כן, מדייקים את זה,
מדייקים את זה,
אבל מכאן,
כל דבר יש לו,
אם הוא חורג מהמידה,
מכאן ועד להפריד את זה לגמרי מהזה,
ולצרוך רק את העונג,
בלי הלבוש,
זה מוביל תקלות שנגרמות.
תקן את הבחירה שלנו, אמן ואמן, חזקו ויאמצו.
