שלום, צהריים טובים, אחי ורעי.
אנחנו נפגשים פה ללמוד
עבודת הנפש בעקבות הפרשה.
והיום
זה סוג של איזה שילוב, בסדר?
זה היום יהיה שיעור
גם פשוטו של מקרא, גם מחקר ובלשות,
וגם עבודת הנפש רצינית מאוד,
אני חושב,
לכל אחד מאיתנו, בסדר?
אבל אנחנו נגיע לזה לקראת הסוף,
אבל זה בעיניי אירוע מכונן.
אני אתחיל איתכם בשאלה הכי פשוטה שבעולם.
כמה דיברות יש בעשרת הדיברות?
לא, תתחיל, אפשר להתחיל.
מי אמר שיש עשר?
מי
אמר שיש עשר?
מה?
סופרים עשר?
תכף נספור, נראה כמה נגיע.
מי אמר שיש עשר?
מי אמר?
משה רבנו אמר,
בספר דברים, נכון?
ספר הדברים.
כתוב עשר, המספר עשר הוא נתון, הוא בתורה.
בסדר?
כתוב, נכון?
ועליהם ככל...
ויכתוב את עשרת הדברים אשר דיבר
השם אליכם.
זה
פסוק מפורש בתורה, ב...
בואתחנן, אני חושב.
נכון?
פרשת ואתחנן.
אז עשר אנחנו יודעים שיש.
אתם יכולים בבקשה לספור לי את עשרת הדיברות?
אני מדבר איתכם, חבר'ה, רמה כאילו הכי בייסיק.
מה עם עשרת הדיברות?
דברו, כן, זו שאלה פתוחה, זה לא עכשיו...
כן.
אנוכי.
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, כן.
זה השלישי.
לא, רגע,
לא תשא,
מה אם לא תשא?
ארבע.
ארבע.
זכור או שמור,
לא משנה, זה, כן, שבת.
ואז,
כבד,
לא תרצח, לא תנעף, לא תגנוב,
לא תענה, לא תחמוד.
11. בעיה.
אנחנו צריכים 10. חבר'ה, אולפן גיור.
מה עם 10 דברות?
מה?
נו.
אנוכי ולא יהיה איזה אחד,
ולא תחמוד, הבנתי, זה אפשרות אחת.
כל עם ישראל,
וזה לא פעם ראשונה,
ארגמן,
כל עם ישראל לא חושב כמוך.
בסדר?
או יפה, עופר הציל אותנו, תודה עופר,
עופר הושיע אותנו,
חכה,
אנחנו עוד לא גמרנו להסתבך,
בסדר?
אבל עופר הושיע אותנו ואומר לנו ככה,
אנוכי,
רגע,
אני רוצה רק לראות שבאמת כתוב,
נכון,
זה בעשר,
רק לראות שבאמת כתוב עשר,
ואנחנו לא סתם זה.
ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים,
אשר דיבר ה' עליכם בהר מתוך האש ביום הקהל,
ויתן ה' אליהם.
אז עשר חייב להיות, זה מספר נתון, טוב?
בסדר גמור.
עופר אומר לנו,
תקשיב,
אנוכי זה דיבור אחד,
דיבר אחד,
ציווי אחד,
לא יהיה לך זה הציווי השני,
ולא תעשה לך פסל וכל תמונה,
זה בעצם המשך של,
וזה לא קושייה, וזה לא...
אני אומר,
אתה לא,
זה,
אתה לא,
זה,
הדבר הזה הוא חכי להגיד אותו,
כי אם אנחנו הולכים לפי כל הציוויים בעשרת הדיברות יש עשרים.
נכון?
לא תחמוד בית רעך,
לא תחמוד אשת רעך,
עבדו,
אמתו,
שורו וחמורו,
נכון?
אז זה ברור שזה הכל דיבר אחד.
אז לכן בהחלט אפשר להגיד, כמו שאתה אומר,
שלא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי,
זה איסור,
איזה איסור זה?
עבודה זרה,
וההמשך זה פירוט של אותו איסור.
לא תעשה לך פסל,
כל תמונה וכולי וכולי.
עד כאן, האם עד כאן?
על גבי הדבר הזה,
אנחנו במ
חייבים לשאול, אוקיי, אז מה זה הציווי
אנוכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים?
מה
זה? מה זה?
אומר לנו הרמב״ם.
החיוב, מצוות האמונה, ככה הרמב״ם בעצם אומר, נכון?
הרמב״ם אומר,
זה מצוות האמונה,
אני אוכיח שם אלוהיך,
מצווה להאמין, הרמב״ם,
חוץ יסודי התורה,
וגם בספר המצוות,
המצווה הראשונה,
זה להאמין בקדוש ברוך הוא,
שיש בורא לעולם,
הוא הוציא אותנו ממצרים וכולי,
המצווה השנייה זה לאהוב אותו וליראה ממנו,
אז זו המצווה,
בסדר?
אז אם כך יש לנו מצווה אחת, שהיא מצוות האמונה,
להאמין
שיש בורא לעולם וכל הדברים האלו,
כן,
וברא אותנו,
וברא העולם, ויוציא אותנו ממצרים,
מצווה שנייה זה איסור עבודה זרה,
שבעצם אומר,
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי,
לא תעשה לך פסל וכל תמונה וכן על זה הדרך,
בסדר?
וצודק עופר שבחלוקה לטעם העליון,
לא יהיה לך ולא תעשה,
בעצם זה באותו,
נכון,
לא יהיה לך ולא תעשה לך.
כן, כן,
כן, לא,
זה לא כזה נורא,
זה לא...
בסדר,
אז זה מובן, נכון?
יפה.
ובאמת,
כמעט בכל בתי הכנסת שתלכו, ויש עשרת הדיברות,
מעל ארון קודש,
אז ככה זה, כמו שאמרנו עכשיו.
אנוכי ה' אלוהיך,
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי,
כמעט בשום מקום לא כתוב לא תעשה.
מדלגים מיד אחר כך ל...
לא תישא, שבת, וכולי וכולי.
וככה יש לנו עשר,
עשר דיברות.
בסדר?
מצוין?
זו שיטה אחת.
אחת דיבר אלוהים, שתיים זו שמעתי.
זאת שיטה אחת.
היא הרווחת.
אני רוצה לדבר היום על שיטה אחרת.
בספירת עשרת הדיברות, שימו, אנחנו פה נוגעים
בקור הגרעיני של עם ישראל.
כל תזוזה פה זה פיצוץ אנרגטי לכל כיוון.
בסדר?
זה חתיכת אירוע.
אבל לפני כן, בואו רגע נסכם את השיטה הזאת.
כמו שאמרתי לכם זה רמב"ם מפורש ועוד, אבל נגיד הבאתי כאן...
תולדות יעקב יוסף,
יש בם לומר,
למה פתח באנוכי,
וזה יבואר כושי הנעל,
איך בחבקוק וימידן הלכת,
חבקוק העמיד את כל התורה על מצוות האמונה.
זה כתב מפורש שם,
כי רבו,
התארגו מצוות,
ומצד המקבל.
אבל מצד הנותן,
שהוא ה' מתברך,
אינם רק כמצווה אחת.
אני אסביר,
בעצם,
זה גם רמבן שראינו בחבורה השבוע,
כשאדם מקיים מצווה,
כל מצווה,
בין אם מצווה גדולה או קטנה,
הוא מקיים את המצווה וגם את הדיבר.
אנוכי ה' אלוהיך,
כי
כשאתה מקיים מצווה,
גם מצווה פעוטה,
קטנה, שלא עולה הרבה כסף,
הרמב״ן אומר,
מזוזה עולה זוז.
הוא אומר,
כיוון שאדם שם מזוזה בפתחו, מיד הוא מודה בחידוש העולם,
שהעולם הוא נברא,
שהבורא הוציא אותנו ממצרים, שהוא משגיח על מעשינו,
שהוא שופט אותנו וכן על זה הדרך.
מיד במזוזה,
כמה עולה מזוזה,
רמב״ן אומר,
עולה זוז.
מיד כשאדם שם מזוזה בפתחו,
הוא מודה בכל הדברים האלו.
אז כל מצווה שאדם מקיים, הוא מקיים את המצווה,
ואת אנוכי ה' אלוהיך. אז מצד השם יתברך,
יש רק מצווה אחת.
מה המצווה?
אנוכי ה' אלוהיך. תאמין בי, איך?
יש הרבה דרכים, הרבה פרטים, הרבה יישומים.
אבל המצווה היא מצווה אחת, מצוות האמונה.
אם אני מאמין שהשם יתברך,
אז אני יכול לקיים את מצוותיו,
ואני צריך לציין את יציאת מצרים,
והרבה הרבה הרבה מאוד
אם אני כאילו אדם,
אם אני אהבתי אישה,
והתחתנתי איתה,
אז עכשיו זה גוזר הרבה מאוד מחויבויות,
נכון?
אבל המחויבויות זה כבר פרטים.
העיקר זה אנוכי, אז אומר
תולדות יעקב,
זהו,
ככה הוא מסביר,
מדוע בא חבקוק והעמידנו על אחת,
מה זה?
קיצוץ,
יאללה,
מספיק,
תוריד, תוריד,
יותר מדי מצוות,
תוריד.
כמה מצוות צריך, וכל...
לא, אין לך...
כן,
אז הנקודה,
העמיד אותם על נקודה אחת,
נקודה,
כתוב,
כל מצוותיך האמונה, זה הפסוק,
נכון?
כל מצוותיך, אמונה, כל המצוות בסוף באות,
להגדיר את עצמנו כעובדים של ה' יתברך ומאמינים בו.
מצוות הניתן של ה' מתברך
וזה שכתוב במדרש, כי כולם בדיבור אחד נאמרו,
מה שאי אפשר לבשר ולאדם וכולי,
כי הוא אחד ומצוותיו אחד, ולהורות זה אמר אנוכי,
שהיא אמונת הייחוד, אגב כתוב,
וייחד יתרו.
בתחילת הפרשה יש למילה וייחד ארבעה פירושים.
פירוש אחד,
צחק, שמח, חדו.
פירוש שני,
הצטער, נעשה בשרו חידודין חידודין.
פירוש שלישי, התפלה, כמו חידה.
וואו!
פירוש רביעי,
ייחד את הכל, אמונת הייחוד.
שזה כמובן,
נגיד, ארבע
אותיות שם השם, וארבע עולמות, ועוד כל מיני דברים של פנימיות התורה,
וכולי,
אבל כאילו,
זה ויחד בבת אחת,
נהיה לו כזה.
אני אומר על זה,
על יתרו,
אולי כבר נגיד על זה איזה משהו,
קצת לא קשור לשיעור,
אבל בכל אופן,
קשור לפרשה,
כיוון שפרשת מתן תורה היא תחת יתרו.
למאן דאמר,
כלומר הרמב"ן,
שיתרו הגיע לפני מתן תורה,
אז זה אומר שיש דרך להאמין עוד לפני מתן תורה.
נכון?
יש דרך שהאדם חווה את האמונה.
איך?
כשנעשה בשרו חידודין חידודין.
כשאתה חווה איזו חוויה מטלטלת,
חיובית אגב,
לא
חייב להיות...
אני
חייב להיות שלילי, לא יודע, לידה.
אתה הולך עם אשתו
לחדר לידה.
לא מבין איך, לא כל מי שיוצא מחדר לידה,
עושה שמע ישראל הכי גדול,
שם על עצמו במקום תפילין,
ומאמין מפה ועד סוף כל הדורות.
מי עשה את זה?
מי הוציא ילד?
מאיפה הדבר הזה בא?
הולך בן אדם אחד, חוזרים שניים.
מישהו יכול להבין דבר כזה?
Delivery Room, קוראים לזה Delivery Room באנגלית.
משלוחים מהשמיים.
אתה יכול להבין דבר כזה?
פלא עצום, זו הוכחה מוחלטת להשם הגבוה יתברך.
נשים יולדות, יש לידה.
נעשה בשרו חידודין חידודין,
אתה אומר, באמת?
אנחנו קצת עברו שנים מאז על הלידות האחרונות שלנו, אבל...
הולך עם אשתך, בן אדם אחד עם בטן, בסדר?
בטן, יש הרבה אנשים שמנים.
חוזרים שניים,
בן אדם מושלם, גמור.
ציפורניים, שיניים, עיניים, הכל בפנים, מוכן.
פלא עצום.
אז
כשברכה נעשה חידודים חידודים גם בענייני פרנסה,
אבל כתוב שיתרו שמע קריאת ים סוף,
מה שמע שמועה אהובה?
שמע קריאת ים סוף.
בפרנסה דומה לקריעת,
גם עניינים של פרנסה,
אדם מרגיש חידודים חידודים,
שהקדוש ברוך הוא מברך אותו,
נותן לו פרנסה,
נותן לו...
הוויית האמונה היא גם חוויה כללית מאוד,
כמו מעמד הר סיני,
או
כמו נגיד בדורות האחרונים,
הגאולה של עם ישראל,
אבל היא גם חוויה מאוד מאוד אישית.
שאדם יש לו
איזו חוויה שהקדוש ברוך הוא נגע בי.
הקדוש ברוך הוא נגע בי,
הדריך אותי,
שלח לי שליחים טובים,
כאילו נגע בי הקדוש ברוך הוא.
וכל זה עשה חידודים חידודים,
אתה גם מאוד מאוד שמח.
אתה גם מאוד מש
איך אני כאילו מה...
מכלום, מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן.
נכון, אז אתה גם מאוד שמח,
גם מאוד מתפלא,
גם,
לפעמים זה גם...
מה
מה אומרים?
מה היה קורה אם לא?
שזה שהשם עשה חידודים חידודים.
ובסוף אתה מחבר את הכל ועושה עם זה ייחוד.
גם שמחה, גם כאב, גם תמיהה,
הכל בעצם מבטא שהקדוש ברוך הוא נגע בי.
אז מצוות האמונה שעליה מדבר כאן הפסוק,
היא לא רק אמונה בקדוש ברוך הוא שברא
את העולם,
והוציא אותנו ממצרים וכל זה,
זה אמונה בקדוש ברוך הוא שעכשיו משגיח עליי,
ועכשיו נוגע בי,
ועכשיו מכוון את דרכיי ואת צעדיי,
עכשיו.
זה לא מצווה להאמין אז,
זה מצווה להאמין עכשיו.
חוויה, חוויית האמונה היא חוויה, ככה,
לפחות אצלי.
אצלי, יש לי שני מרכזי אמונה בנפש.
שניים.
והם
שקולים זה לזה, אני חושב.
מרכז אחד זה באמת כל תולדות עם ישראל ב-50 השנים האחרונות.
תשמע,
הקדוש ברוך הוא, כאילו, הכל,
הכל,
הכל קורה,
הכל מול העיניים,
כאילו,
התנ״ך קם לתחייה,
אתה לא יודע,
זה אירוע דרמטי ביותר, כן?
והחוויה,
הרגל השנייה,
זה הקורות חיים האישיים שלי ושל המשפחה וכל זה,
שאתה אומר,
תשמע,
הקדוש ברוך הוא לקח אותי,
גם אם הייתי,
היו אומרים לי,
תחלום, בגיל 18,
כאילו,
תחלום,
אחי,
זה,
לא הייתי מגיע לכלום ממה ש...
ממסלול החיים ש...
כאילו,
את החוויות נורא נורא חזקות שלוקחים אותך,
פשוט,
אל תפריע,
אני...
הקדוש ברוך הוא...
בין אם בילדים,
בנכדים,
בפרנסה,
באישה,
כאילו,
זו חוויה מאוד חזקה.
אתה מתחתן עם אשתך,
כשאתה מתחתן אתה יודע אם התחתנת,
דיברנו על זה פה כבר,
נכון?
טוב,
שני חבר'ה צעירים,
מכירים אחד את השני,
הכל טוב,
אוהבים וכל זה,
אתה יודע איזה ברכה, הקשר הזה והאישה
הזאת תביא לך גם בעוד 20 שנה,
בעוד 30 שנה,
אתה בכלל, אנחנו לא יודעים.
נכון, יש כאלה שעושים, אה, עכשיו אני מבין.
אז לפעמים אני עושה,
נגיד,
עכשיו אנחנו נשואים כבר 28 שנים,
לפעמים אני עושה כזה,
אה,
אה,
באורך של 28 שנה,
אה.
עכשיו אני,
עכשיו אני,
איזה
איזה צדק כזאתי שאשתך נותנת לך את ההשגחה הפרטית.
השם יתברך.
אז חוויית האמונה היא גם מאוד כללית,
גם מעמד הר סיני,
אבל היא גם חידודים-חידודים, וייחוד יתרו.
גם,
כמו שאמרנו, שמחה, חידה,
כאב, חידודים-חידודים, וייחוד,
אתה מייחד את הכל.
אז מצוות האמונה,
שעליה מדובר כאן,
נוכיח שם אלוהיך,
היא מצווה,
זה מתוק מדבש בעיניי,
זה כמו שאמרנו,
זה לא רק מצווה להאמין באלוהים ההיסטורי שברא את העולם,
אגיד לכם את האמת,
בגלל העולם,
אף אחד מאיתנו לא היה שם.
אנחנו לא בדיוק יודעים איך זה היה,
ואנחנו לא מבינים את
את זה. הרמב״ם אומר במורה נבוכים שאנחנו לא מבינים...
אותו דבר,
מה זה עולם נברא ומה זה עולם קדמון,
מה זה,
אנחנו לא מבינים את זה פשוט,
מה זאת אומרת יש מאין,
מה היה לפניו,
מה היה,
אנחנו לא מבינים,
העולם נברא,
בסדר,
אנחנו לא מבינים מה זה נברא,
אנחנו לא מבינים מה זה קדמון, מה זה אומר
שהוא תמיד היה ומה זה אומר שהוא נברא,
לא מבינים,
אנחנו בני אדם,
אנחנו מוגבלים,
העולם נברא,
חכמים אמרו,
אנחנו מקבלים העולם נברא,
בראשית ברא אלוהים.
יציאת מצרים כבר ראינו,
כוזרי,
ראינו,
ראינו חלק מיציאת מצרים,
בסדר גמור,
זה לא מספיק.
זה לא מספיק.
איך יתרו אומר?
עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים.
עכשיו אני יודע.
מתי אני מאמין?
היום.
היום י'
א', י' ב' שבט,
י' ב' שבט, תש"ה,
היום הקדוש ברוך הוא זימן לי לאכול.
ושם אותי כאן עם מכון מאיר,
ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש,
ואני ברוך השם נושם את האוויר של ירושלים יחד איתכם,
והיום אני מאמין והשם יתברך,
היום, אתה.
זאת
מצוות האמונה.
מי שמאמין רק באלוהים ההוא,
שהוציא אותנו ממצרים,
וברא את העולם,
ולא מאמין באלוהים שעכשיו,
חסר לו מצוות האמונה.
וכל מצווה שאדם מקיים,
הוא אומר,
עכשיו אני מאמין שאתה משגיח עליי,
זן אותי,
מפרנס אותי,
מכלכל אותי,
וכולי וכולי.
יש איגרות של הרבי.
אנחנו עוד לפני הרגע,
שנייה,
תכף נתחיל להיכנס לסיפורי המתח כאן בשיעור.
אבל
זה ממש עבודת הנפש.
מה הכוונה האמונה?
הרי זו התורה של הבעל שם טוב,
שאומר,
לעולם ה' דברך ניצב בשמיים.
שדבר ה' מקיים את השמיים עכשיו,
לא אז.
יש הרבה איגרות של הרבי שאנשים שולחים
לו, יש להם ענייני פרנסה וכל זה,
הם מתלבטים אם עוד ילד.
בגלל פרנסה, לא בגלל כוחות של האישה או משהו כזה.
זה רבי,
אתם יודעים,
רבי לא היה לילדים,
לא היה לילדים.
זה אומר, אני לא מבין.
הקדוש ברוך הוא היום,
היום,
בי"ב אב תשפ"ה,
היום,
הוריד קצבה של אוכל לכל העולם.
ללוויתנים הכי גדולים,
ולנמרים,
ולזברות,
וכל בעלי החיים שאתם מעלים על דעתכם,
הוא זן,
אתה אומר את זה ברכת המזון,
הזן את העולם כולו בטובו,
בחן בחסד וברחמים.
אמרת את זה.
ואיפה נגמר לו האוכל?
בדיוק בילד יהודי, שמה.
יצאתי ידיים ריקות
אתה שומע מה שאתה מדבר?
קדוש ברוך הוא,
ילד יהודי,
היהלום של כל הבריאה,
שמה נגמר לו הפרנסה,
שמה נגמר לו האוכל.
לא עולה על הדעת דבר כזה.
מה
קרה לאחר?
זה...
זה הפוך, כן?
הפרנסה זה לפי הילדים ולא להפך.
המצווה הראשונה, המצוות האמונה,
והגדרנו מה זה האמונה,
להאמין שקדוש ברוך הוא עכשיו,
כרגע,
פה,
נמצא.
המצווה השנייה,
אנוכי,
לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי,
זה איסור,
מה?
עבודה זרה, הפסלים וכל זה.
עכשיו אני שואל אתכם שאלה פשוטה, עוד שאלות.
המצווה הראשונה הסברתי לכם, הסברנו ביחד.
היא נוגעת אל הלב, נכון?
מרגישים את המאמץ?
את הזה?
מישהו כאן יש לו איזה יצר לא להשתחוות לאיזה פסל שיוצא מהשיעור?
אה?
אין יצר.
הלך היצר של העבודה זרה.
יוצא, לפי הדברים האלו,
שלא יהיה לך אלהים אחרים על פניי,
היום אנחנו פחות קצת,
פחות חווים אותו.
אף אחד פה אין לו איזה...
זה לא הודו פה, נכון?
נכון, נכון, בסדר, אני לא מתלונן.
עופר,
אני לא מתלונן,
שלא תבינו נכון,
לא בא בתלונות.
אני שמח שאנחנו אין לנו איזה יצר עכשיו.
לא רק לזה אין לנו יצר,
אין גם לאף אחד איזה יצר פה לאכול בשר בחלב.
נכון,
בוא נלך מאחורי מכון מאיר,
ניקח גבינה,
נשים סטייק,
נערבב,
נאכל.
אין יצר בזה.
יש יצרים בדברים אחרים.
עבודה זרה, וואלה, ברוך השם, לא מתלונן, כן?
אתה אומר,
מנשה אמר לרבי חייא,
נדמה לי,
אם היית חי בתקופתי,
היית מרים את אזובך ורץ אחריי.
בסדר גמור,
אבל אנחנו היום לא, אנחנו בתקופה שלנו.
טוב, אז, אבל מצוות האמונה היא, ודע שהיא חשובה.
יסוד, אמונה, ואחרי, האהבה והיראה.
טוב מאוד.
רבותיי, שימו לב לדבר הבא.
בואו נראה מדרש.
זה ירושלמי במסכת קידושין.
הירושלמי אומר,
תראו,
הדף פה לבן,
כי אני,
עוד היה לי מלא מקורות,
אבל לא משנה,
נגיד אותם בעל פה ואולי נשלים אותם באיזו הזדמנות.
הירושלמי אומר ככה, תני רבי אליעזר בן יעקב אומר,
למה אל הדלת?
אדם שרוצה להיות עבד עולם, זוכרים?
בפרשה הבאה נקרא על עבד,
אחד בא ואומר,
אהבתי את אדוני,
את אשתי ואת בניי לא יצא חופשי,
קוראים אותו אל הדלת,
אל המזוזה,
עושים לו פירסינג באוזן.
זה
פירסינג באוזן,
או
שבאוזן זה עגיל?
אפשר להגיד פירסינג באוזן?
כשיצאתי פיתה, מה?
פירסינג.
הלאה.
זה בפי ולא באף.
וזה באוזן, או שזה באף?
זה כללי,
שם כללי,
יפה,
אז אפשר להגיד,
לא יצאתי,
בסדר.
שאלו התלמידים את רבן יוחנן בן זכאי,
למה, מה עבד הזה ירצה באוזנו יותר מכל איבריו?
למה רוצעים לו את האוזן?
למה לא רוצעים לו באמת את האף,
או עושים לו איזה,
לא יודע מה,
עושים לו איזה משהו בסנטר,
אני לא יודע, משהו כזה.
אמר להם,
אוזן ששמעה מהר סיני,
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.
ופרקה מעליה עול מלכות שמיים,
וקיבלה עליה עול בשר ודם,
אוזן ששמעה לפני הר סיני,
כי לי בני ישראל עבדים,
והלך וקנה אדון אחר,
לפיכך תבוא האוזן ותירצע,
לפי שלא שמר מה ששמע אוזנו.
זה הירושלמי.
עכשיו,
זה ירושלמי, מה הוא בעצם אומר לנו?
אוזן ששמעה מהר סיני לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי,
ומה הוא הלך ועשה?
מה?
לא,
הוא הלך להיות עבד.
זה אלוהים אחרים?
מה זה עבודה זרה?
זה עבד עברי.
הוא עובד אצל אדון,
זה מדובר על עבד עברי,
לא אחד שנמכר לכנעני.
הוא עובד אצל אדון,
האדון שומר תורה המצוות,
הוא שומר תורה המצוות,
הכל בסדר.
חסר פסוקים.
אפשר להביא פסוקים אחרים.
כי לי,
נגיד,
אוזן ששמעה מהר סיני,
כי לי בני ישראל עבדים.
עבדיי לא ימכרו ממכר עבד, והלך וקנה אדון לעצמו.
אני יכול להבין, למה המדרש הביא את הפסוק הזה?
פסוק פרשת בהר.
למה מביאים את הפסוק הזה?
לא יהיה לך אלוהים,
אמרנו,
לא יהיה לך,
אתם אמרתם,
וגם אני הסכמתי איתכם,
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי,
זה איסור עבודה זרה,
מה קשור עבודה זרה?
הוא,
אם זה עבודה זרה,
אז אסור בכלל למכור את העבד הזה,
גם לא לדקה אחת,
גם לא עבד זמני, בטח לא עבד עולם,
נכון?
אסור,
אם הוא נמכר לאדון עובד עבודה זרה.
הוא הולך לאדון,
בדרך כלל האדונים היו אנשים חשובים.
אנשים יראי שמים, שהיית, זו תוכנית שיקום.
אתה מכניס את העבד, והוא מלמד את העבד,
מחנך אותו,
מלמד אותו לא לגנוב וכל זה,
והם הוציאו אותו משוקם.
למה מביאים כזה פסוק?
או, יובל מקדם אותנו, בואו ניכנס ברשותכם לסיפור
בלשי ביותר, שקשור פה לרחובות השכונה הזאת.
הפסוקים, כמו שהם מופיעים בעשרת הדיברות,
זה באמת,
כמו כאן בתנ״ך קורן, זה מה שמופיע לפניכם בדף.
לפני אלף שנים,
הרמב״ם
מחליט
לכתוב בספר היד החזקה,
איך כותבים ספר תורה,
עם פתוחות וסתומות,
חסרות ויתרות.
כי אתם יודעים שספר תורה,
יש בספר תורה פרשיות פתוחות וסתומות,
ויש בו גם מילים של אותיות חסרות ויתרות,
וספר תורה שיש בו אות אחת יתרה
או חסרה הוא ספר תורה פסול.
והמילים האלו והאותיות על זה עובר בעצם במסורת,
משה רבנו הוריד את זה מהר סיני.
אין איזה נכון, אז...
ולכן זה בעצם הוא הועתק מדור לדור.
והרמב״ם אמר שהיו הרבה מאוד טעויות בספרים הללו.
שנכתבו,
ולכן הוא החליט לכתוב בהלכות תלמוד תורה לרמב״ם,
בדיוק ספר תורה,
מה הפרשה,
איפה מתחילה הפרשה,
איפה מסתיימת פרשה,
פתוח,
סתום,
הכל.
מאיפה הרמב״ם העתיק את כל המסורת הזאת?
הוא העתיק את זה מספר שנקרא הספר הידוע במצרים.
היה להם במצרים ספר,
שהוא היה נראה כמו תנ״ך, אבל בכתב יד כמובן.
הספר הזה,
הוא היה שייך למשפחה של מסרנים ונקדנים מטבריה,
משפחה שנקראת משפחת בן אשר.
המשפחה הזאת,
הם היו,
זו הייתה השריטה שלהם בחיים,
לכתוב את הספרים מדויקים.
זה היה תנ״ך,
זה לא רק היה ספר תורה,
זה היה תנ״ך.
היה שם מדויק ומדוקדק וגם המון המון הערות לפי למה נקדו כך
ולמה נדקדק כך וכל מיני המסורות וכולי וכולי והספר הזה נודע בו
כן הגיע אהרון בן אשר הוא היה
ראש המשפחה הזאת ודקדק בו הרבה
והוא נודע כספר המדויק ביותר שגם העביר את המסורת עד אליו
וגם היה שם גם כל מיני כללים שהוא קבע
גם בכללים שהוא בעצמו קבע אז הרמב״ם הרמב״ם
העתיק מהספר הזה.
הספר הזה נדד ממצרים והגיע לסוריה,
תחילה לדמשק,
אחרי זה הגיע לחלב,
ובמשך מאות שנים הקהילה היהודית בחלב שמרה אותו כבבת עינה.
מי שמכיר קצת את הספרים של הרב סבטו,
עוסקים סביב הדבר הזה,
היה
פעם מישל עזרא ספרה ובנה.
זה
כתר ארם צובא הידוע והמפורסם,
שקהילת חלב שמרה עליו כבבת עינה,
והיה להם איזו קבלה שהכתר הזה הוא הקדש,
ואם הכתר יצא מהקהילה, הקהילה תחרב.
בסדר?
זהו,
זה האירוע.
עכשיו,
עם התחדשות התנועה הציונית,
התחילו כאן גם להקים,
היו כאן משכילים וכל זה,
רצו להשיג כאן תנכים יותר מדויקים,
חלק מהתנכים היו הוצאות של נוצרים,
אז שלחו כמה וכמה חכמים,
היו כמה, לא אחד,
וולף היה אחד,
וילין,
ועוד כמה,
לחלב,
לנסות לשכנע את הקהילה החלבית,
או שייתנו לצלם את הכתר הזה,
או שייתנו אותו בעצמו,
שום פנים, לא היה מי לדבר, בשום פנים ואופן.
הקהילה לא הסכימה,
לא לצלם ולא שום דבר.
הדבר היחיד שהם הסכימו,
זה לתת לחכם שהגיע,
להיכנס לחדר שהכתר היה בו,
ולכתוב מה שהוא רוצה, לקחת תנ״ך,
ותכתוב,
כאן בכתר,
המילה הזאת היא כתובה בכתיב מלא,
תסמן אצלך בתנ״ך.
בכתיב חסר, אצלך בתנ״ך.
כך
הכתר
נשרף
בפרעות שפרצו מיד אחרי
החלטת עצרת האומות המאוחדות.
בי"ז בכסלו, תש"ח,
ההחלטה היתה בנובמבר 1947,
אחרי ההחלטה של הקמת המדינה, פרצו פרעות גם בחלב,
והבית הכנסת שהכתר היה בתוכו נשרף,
והשמועה אמרה שהכתר נשרף כולו.
שזה מעוות לא יוכל לתקון.
מינון ליאון בעצם התברר שהכתר לא נשרף, אגב
של בית הכנסת קראו לו מרדכי פחם,
הוא נכנס פנימה אל תוך האש, הוציא את הכתר,
החביא אותו והסתיר אותו,
אני עושה לכם את הסיפור אחרי זה תקראו את זה,
ועשר שנים אחר כך
הצליחו להבריח את הכתר לארץ ישראל,
הוא הבריח את זה,
החביא את זה באיזה מכונת כביסה והעביר את זה לארץ,
והכתר הזה נמסר לשלמה זלמן שרגאי שהיה כאן
ראש עיריית ירושלים, נדמה לי,
והיה זה,
והוא החליט שדבר כזה כללי צריך להימסר לנשיא המדינה,
אז הוא נמסר לנשיא המדינה,
שאז יצחק בן צבי,
שהיה בעצמו פרופסור וחוקר יהודי המזרח,
היה איזה דין תורה,
הקהילה החלבית טענה שזה שלה וכל הדברים האלה,
בסוף הגיעו לאיזשהו הסכם כלשהו,
והכתר מוצג היום במוזיאון ישראל,
אחד הספרים, ועתיק,
מין שלא נמצא בבית כנסת עדס, פה בנחלאות,
יש איזה הסכם של שותפות בין הקהילה החלבית לבין מדינת ישראל.
בסדר?
בסופו של דבר, הכתר הגיע.
אלא מה?
שהוא לא הגיע כולו.
רוב, חמישה חומשי תורה נשרפו.
הגיע אלינו חלק מבראשית ורוב התנ״ך.
אבל חמישה חומשי תורה רובם נשרפו.
וזה קצת מעוות לא יוכל לתקון.
כי
יש דברים שאתה יכול לנסות לשחזר מכל מיני כללים וכאלה,
אבל יש דברים שזה מסורת.
בסדר?
אלא מה?
שבתחילת המאה הקודמת,
היה פה חכם ירושלמי, שקראו לו
שלום שייכנה ילין,
או הוא בעצמו,
זה קצת מחלוקת החוקרים,
או שהוא בעצמו,
או שהוא שלח את החתן שלו,
היה לו חתן שקראו לו יהושע קמחי,
היה בחלב,
וסימן המון המון שינויים בתנ״ך.
שלו וחזר לירושלים הרצון היה להוציא תנ״ך בהוצאה ארץ ישראלית
ולכן הוא הביא את התנ״ך הזה אבל התחילו כאן פרעות
ובלאגנים והדבר הזה נשכח והתנ״ך הזה אבד
לא ידעו היכן
ידעו שיש תנ״ך כזה בירושלים שיש בו מלא
מלא סימונים מהכתר וכפי שאמרנו הכתר
נשרף חלק הגדול של התורה
ידעו שיש תנ״ך לא יודע איפה הוא נמצא
באחד הימים הולך פה
ברחוב אליעזר הלוי הולך
בחור שהיום הוא
ראש ישיבת נחלים, שלמה לורנס,
שמואל, לא?
שמואל, שמואל.
ושלמה הוא עוד חבר כנסת.
והוא רואה שיש,
הוא לומד מישיבת הר עציון,
הוא רואה שזה בית ומפנים ממנה כל מיני דברים.
אז הוא קצת שאל, מה זה הבית? ילין, אז הוא נזכר, ילין.
אז הוא ראה איזה תנ״ך זרוק על הרצפה.
אז הוא לקח אותו ושם אותו בצד.
בקיצור,
איכשהו הוא הבין שהתנ״ך הזה שעורות שנייה זורקים אותו לגניזה,
זה התנ״ך שכל ירושלים מחפשת כבר מאה שנה.
נמצא התנ״ך.
ולאור התנ״ך הזה הוציאו תנ״כים מדויקים ומדוקדקים,
יחד עם ההשוואה לכתר ארם צובא,
שבעצם זה נוסח
מדויק מאוד של התורה.
בדורנו זה תנ״ך קורן ותנ״ך סימנים.
זה תנ״ך קורן.
וזה תנ״ך הוצאת סימנים.
מה כתוב כאן בכניסה
של התנ״ך?
תנ״ך שימושי לקריאה נכונה, נה נה נה
נה.
לא,
זה לא ככה.
הוא כותב כאן
בהקדמה,
נוסח ועריכה.
פתח דברינו יאיר, אחרי דרישה ובדיקה תורנית,
ובהנחיית גדולים דקדקים תמדי חיים מובהקים,
נבחר באותו נוסח המקרא בזמן המהדורה לכתב יד כתר ארם צובא,
שהגיע בארון בן אשר,
יש
עליו מסורת של מאות שנים,
עדות נאמנה,
עדויות מגדולי הדורות,
וגם רבני ירושלים,
הרב שמואל סלנט,
עשו מעשה לכתוב נביאים בכתובים על פני כתר ארם צובא וכולי.
וככה עשינו מה שאפשר,
והושלמו מתוך, והכתר הזה,
במקומות שהיה חסר,
הושלמו מתוך הרשימות התנ״ך של רבי שלום שכנא ילין,
שנערכו בספר היובל ברוייר וכולי,
ועוד מקומות ששמחנו לאחרותיהם שהם דקדקים חשובים.
ושמעלת רב...
בקיצור,
הוא אומר,
התנ״ך הזה זה הדבר הכי קרוב לכתר ארם צובא שאפשר.
והנה,
ופותחנו את התנ״ך הזה בפרשת יתרו בעשרת הדיברות.
אנחנו קוראים כך,
אתם שומעים?
תחזיקו את הכיסא חזק.
אתם איתי, אתם בדריכות?
וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמור, סוף פסוק.
אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי,
סוף פסוק.
כלומר,
אנוכי ולא יהיה לך הם בדיבור אחד ובפסוק
אחד כך שלא ניתן להגיד שהם מה?
שהם שתי דיברות נפרדות זה דיבר אחד
הבנתם?
עד היום למדנו
אבל אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
אנוכי השם אלוהיך מצוות האמונה,
לא יהיה לך איסור עבודה זרה.
דיבר אחד,
דיבר שני,
לא תעשה לך פסל וכל תמונה, זה פירוט.
כאן בתנ״ך, לפי כתר ארם צובה,
אנוכי אדוני אלוהיך,
אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית העבדים,
לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי,
זה פסוק אחד.
ממילא,
ושונה מזה שכאן זה שני פסוקים, כן?
ממילא זה גם דיבר אחד,
וזה גם מסביר את הממרה,
אנוכי ולא יהיה לך,
מפי הגבורה שמענו,
נכון?
אז יש כאן דיבר אחד שהוא אנוכי,
ולא יהיה לך,
שאנחנו לא יודעים עדיין מה הוא,
ויש כאן דיבר שלא תעשה לך פסל וכל תמונה,
שזה איסור עבודה זרה.
אז מה זה הדיבור הזה של אנוכי ולא יהיה לך?
אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים,
לא יהיה לך אלים אחרים על פניי.
זה מה שאמר יובל.
וזה אירוע סופר חשוב בעבודת הנפש, כן?
אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים,
בסדר גמור.
מה המשמעות של
של זה? מה המשמעות?
שאין לאף אחד מאיתנו שום מקור סמכות אחר,
חוץ מהבורא יתברך.
לא בוס, לא רב,
לא המדינה, כלום.
הכל,
מקור הסמכות היחיד, אלוהים,
כמו שאתה אמרת,
הלשון,
מקור סמכות,
אין מקור סמכות אחר לאדם היהודי,
העברי,
מקבל תורה,
חוץ ממי?
מהשם יתברך.
זה קריטי, למה?
ראיתי פעם איזה סלוגן כזה של איזה
ישיבה תיכונית שעשתה איזה ערב לימוד,
והיה כתוב מאמינים במדינה.
אמרתי שאלה מישהו, תקשיב, מה זה מאמינים במדינה?
זה כאילו דו משמעי,
זה כמו שאבא אומר לבן שלו,
אני מאמין בך,
בסדר? אבל זה כאילו דו משמעי, מאמינים במדינה,
מאמינים במדינה. מאמינים רק בקדוש ברוך הוא.
בלבד,
והוא ציווה עלינו להקים מדינה,
ולשרת בצבא,
ולעשות הרבה מאוד דברים,
אבל הוא מקור הסמכות.
הוא מקור הסמכות,
ולא אף אחד אחר,
וגם לא המפקד,
כן,
תמיד בצבא.
מה מקור הסמכות?
מקור הסמכות הוא הקדוש ברוך הוא.
והקדוש ברוך הוא ציווה עלינו להקים צבא,
ובצבא צריך לשמוע בכל המפקדים,
בתנאי שהם
לא אומרים דבר שהוא נגד התורה.
בסדר?
בצורה מובהקת.
מקור הסמכות.
מה מקור הסמכות שלך?
ממי אתה יונק?
אומר,
זה חלק מעשרת הדיברות.
אתם יודעים,
יש
תשובת חתם סופר,
שאומר,
היה רב אחד,
שחתם הסכם עם הקהילה שלו לשלוש שנים.
הקהילה רצתה,
הרב היה בסדר,
זה לא
שהיה,
אבל
הם רצו לנצל את ההסכם ולהפסיק איתו את ההתקשרות,
מה שנקרא.
אז הוא שלח שאלה לחתם סופר,
אז החתם סופר אמר לקהילה,
אתם לא יכולים.
הנה, חתמנו איתו הסכם.
הנה, נגמר ההסכם, אנחנו לא...
הוא אומר לו,
לא,
ההסכם זה בשבילו, זה לא בשבילכם.
מכיוון שרב...
הוא משועבד לתפקידו 24 שעות,
7 ימים בשבוע,
אם אולי היה חותם איתכם הסכם,
הוא היה עובר על עשרת הדיברות.
לא יהיה לך,
אלוהים אחרים על פני,
אתם הייתם כאילו הבוסים שלו.
אז הוא חייב לחתום הסכם, שזה לזמן.
כאילו, שלוש שנים, ועוד שלוש שנים,
ועוד שלוש... אבל זה לא בשבילכם,
זה בשבילו.
אתם לא יכולים לפטר אותו.
בסדר?
הנה, הגנה כזאת מקצועית.
ממקור הסמכות שלך.
זה אירוע
דרמטי.
אנחנו,
כל מה שעושים,
גם נוסע בכביש, ומציית לחוקי התנועה,
משלם מיסים, וכל הדברים האלו,
בסדר גמור.
אתם יודעים שבמיוחד בארץ ישראל,
על המלכות דינה.
כי
הקרקע היא של המלך,
אבל בארץ הקרקע של הקדוש ברוך הוא.
אז כל מה שאנחנו עושים זה הכל כי אנחנו,
יש לנו רק מקור סמכות אחד.
מי?
השם יתברך.
וזה אירוע גדול מאוד.
עכשיו המדרש הזה פתאום הובא, נכון?
מה אומר המדרש?
אומר המדרש,
רבן יוחנן בן זכאי,
מה ראה העבד הזה לירצע באוזנו יותר מכל עבריו?
אמר להם, אוזן ששמע מהר סיני,
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.
לא תיקח לך מקור סמכות אחר.
הוא פרקה מעליה עול מלכות שמיים,
וקיבלה עליה עול בשר ודם,
לא עבודה זרה.
הוא בסדר גמור,
האדון שלך הוא צדיק,
שומע תורה ומצוות,
אבל הוא אדון.
אז אם לא הייתה ברירה,
לא הייתה לך ברירה והיית,
נמכר לעבד,
בסדר,
אבל עכשיו אתה רוצה...
זה מין פרדוקס.
אם זה אסור, אז למה התורה מאפשרת את זה?
למה התורה בכלל מאפשרת לעבד, להימכר לעבד עולם?
אם זה איסור עבודה זרה?
אסור!
אלא מה?
זה מותר!
אתה יכול,
כאילו,
מה זאת אומרת,
אתה עובר פה על איזה,
הוא לא עובד עבודה זרה,
אבל אתה הלכת וקנית לך מקור סמכות אחר.
מי מקור הסמכות שלך?
מקור הסמכות הוא רק הקדוש ברוך הוא.
הוא מקור הסמכות.
אנחנו עושים את זה כי הוא ציווה עלינו.
ולא כי זה פלוני,
אלמוני,
ולא שום בשר ודם,
ולא שום מקור כוח אחר.
אה, זה פירוש אחר לחלוטין.
עכשיו, כמובן, אלו ואלו דברי אלקים חיים.
אחת דברי אלוהים, שתיים זו שמעתי.
הגרסה הזו נכונה, והגרסה הזו נכונה.
בסדר, במיוחד
שבקטעי הרמצוב אנחנו,
זה מין,
זה,
כן,
זה לפי הסימונים ולפי העדויות,
זה לא...
אבל זה שני פירושים נפלאים ביותר.
כאילו זה שני פירושים למצוות האמונה.
פירוש אחד למצוות האמונה זה להאמין שהקדוש ברוך הוא משגיח עליי,
וזן אותי,
ומכלכל אותי,
ומפרנס אותי,
טוב מאוד.
פירוש שני למצוות האמונה זה אומר
שמה? שאין עליי שום מרות.
שום מרות.
חוץ ממי?
מהקדוש ברוך הוא. עכשיו,
איך אפשר ליישם את זה?
בצורה מאוד פשוטה.
מאוד פשוטה.
במיוחד אנשים כמוכם
שעובדים וכל הדברים האלה.
כן?
זה עניינים שאני שומע גם אצלנו בקהילה.
יש לחץ בעבודה, לחץ בזה, הוא שולח מייל וזה.
שבת.
אמרנו, תשמע, עוד חמש דקות נכנסת שבת.
כן, כן, כן, אבל אתה
חייב... עוד חמש דקות נכנסת שבת.
העולם יכול להתהפך.
העת נופל לי מהיד.
המחשב נסגר.
זהו.
נגמר הסיפור.
אבל...
אין אבל.
אין אבל.
גם זה שאני עכשיו עבדתי איתך עד עכשיו.
גם זה הגזמה.
אין אבל,
זהו,
אני הרגשתי את זה פעם אחת בצורה מאוד חזקה.
נסענו לאיזה שבת בצפון,
ואני משתדל מאוד מאוד לצאת.
קודם כל,
אני לא אוהב לנסוע שאתה יוצא שבתות מהבית,
אבל
אם יוצאים, אז לפחות פי שתיים זמן.
יש לך שעתיים נסיעה, לפחות ארבע שעות לצאת קודם.
זה נראה לי הלכה בערב שבת.
אז באמת יצא, יצאנו בזמן וזה היה המזל.
בזמן הקפדה לפני הזמן,
היה רצף תאונות בכביש 6 ובכל מה ש...
אפשר לברוח ממנו,
ברחת מפה,
בקיצור ממש מהפח אל הפחת.
הכל עומד, הכל חסום.
שבת, השמש יורדת.
ובשביל זה אמרתי לעצמי,
הסתכלתי על השעון,
אמרתי אוקיי.
בסדר, הבנתי.
כאילו וירטואלית,
הוצאתי 1,500 שקל מהכיס,
שמתי על הדשבורד.
ירדתי לשוליים, בזהירות, לא, כן, הגיעה עבירה,
ווינקרים, נוסע לשוליים.
שבת.
אמרתי, יגיע שוטר.
אמרתי לו, אדוני השוטר, הנה הכסף, ככה.
חבל, תכתוב את הקנס הזה, הנה, 1,500 שקל של הקנס.
אני, שבת, אני לא אעצר כאן בכביש 6 בשבת.
נוסע.
בזהירות, כן, לא סיכן חיים, לא שלי, לא של אחרים.
לא היה שוטר,
והצלחתי להגיע,
מה שנקרא, בדמדומי חמה.
זה היה ממש חמש דקות לפני שקיעה הצלחנו להגיע.
כי אתה אומר לך, תשמע, אני...
תשובה, זה כאילו, אני... יש מקור סמכות אחד.
מקור הסמכות הזה האחד,
הוא ציווה עלינו להקשיב למשטרה,
והוא ציווה עלינו להתגייס לצבא,
והוא ציווה עלינו להקים את המדינה,
והוא ציווה הרבה מאוד דברים,
אבל זה הוא ציווה,
ולא אנחנו.
זה לא בן אדם עשה את זה.
ולכן הרבה מאוד אנשים אומרים,
מה,
לא קשה לך עם דברים שעושה המדינה וכל זה?
אם המדינה היו עושים אותה בני אדם,
אבל הקדוש ברוך הוא עשה את המדינה הזאת,
זהו.
בני אדם
או עוזרים או מקלקלים,
אבל את הגאולה הזאת עושה ה' מתברך.
אנחנו צריכים להשתדל כמה שיותר לעזור לגאולה הזאת,
אבל הוא מקור הסמכות.
כשאנחנו מברכים הלל ביום העצמאות,
אתה לא מברך על בן גוריון,
אתה מברך על הקדוש ברוך הוא.
בן גוריון עשה דברים טובים,
כל הכבוד.
זה יכול להיות חלק,
אבל זה הקדוש ברוך הוא.
מי מקור הסמכות?
יש כזה סיפור על מונטיפיורי, כן, אתם זוכרים?
מכירים את הסיפור הזה?
מונטיפיורי,
מספרים עליו שהוא היה,
הוא הרי היה,
ככה מספרים,
הוא היה כמו,
בשוק ההון, הוא היה בנקאי, כן?
היה לו כספים שהיו מושקעים אצלו.
הוא היה יהודי שומר תורה מצוות.
יהודי שומר תורה,
הוא ואשתו יהודית,
היו שניהם שומרים תורה מצוות. מונטיפיורי זה ספרדי אגב,
זה משפחה ספרדית.
מגורשי ספרד שהיו באנגליה.
פעם אחת בשבת הופיע אצלו בדלת אחד המשרדים,
זה,
הוא אומר לו,
הבוס שלי שלחני לשאול אותך איזה שאלה בענייני הכספים שמושקעים וכל זה.
הוא
אומר, תגיד לבוס שלך שאני,
אחד הלורדים,
אני מצטער,
שבת,
יום ראשון.
אז הוא הולך, חוזר,
ואומר לו,
הוא ממש,
זה ממש,
הוא נורא דחוף,
אם אתה רק יכול להסתכל במכתב,
רק להביע דעה,
כן,
לא,
להביע.
הוא אומר לו,
אני לא,
שבת,
אני לא מתעסק עם זה,
תגיד לי ביום ראשון.
הלך,
חזר הפעם השלישית,
הוא אמר לו,
הוא אמר שאם אתה לא עונה לו עכשיו,
אז הוא מוציא את כל הכסף שלו והוא עובר למישהו אחר,
בנק אחר. אז הוא אמר לו,
תגיד לו שהיהודי,
מונטיפיורי,
לא עובד בשבת,
ושהוא יכול לקחת את הכסף וללכת לאן שהוא רוצה.
סגר לו את הדלת בפנים.
זהו,
למחרת, ביום ראשון,
ביום שני,
הוא הגיע למשרד,
טוב.
הוא היה לקוח רציני מאוד,
לקוח כבד,
הוא מקבל אותו בסבר פנים יפות,
איזה חיוך.
אמר לו, מה, מה קורה?
חבק אותו, מה קרה?
הוא אומר, בזכותך.
ניצחתי בהתערבות,
אמרו לו, מה?
וישבנו כמה לורדים,
שתינו וויסקי, ואחד אמר, יהודים,
רק עניין של כמה כסף תציע
לו.
אם תציע לו מספיק כסף,
הוא יקח את אמא שלי.
אני אומר,
זה לא נכון.
לא נכון,
אני יש לי בנקאי יהודי נאמן,
וזה,
הוא לא...
אתה לא הצעת לו
מספיק כסף.
קיצור,
עוד כוסית פה,
עוד כוסית שם,
בוא נעשה התערבות וזה,
יאללה.
תשלח את העוזר שלך, תראה מה יהיה.
בנו את הקייס הזה, פעם, פעמיים, שלוש.
עשינו, אמרנו, נעשה שלוש פעמים ניסיונות.
עמדת בניסיון, הרווחתי הרבה כסף.
אני רוצה להבחין אותו אצלך.
וכל זה.
היהודי מונטיפיורי
לא עובד בשבת.
כי הוא לא עובד אצלך,
הוא עובד אצל ה' יתברך.
וזה נקודת עבודת הנפש מאוד מאוד מרכזית.
אצל מי אנחנו עובדים?
של מי אנחנו שייכים?
מי מקור הסמכות שלנו?
בסדר?
הרב,
בוודאי הרב הוא צינור,
הזה הוא צינור,
אבל
מקור הסמכות הוא השם יתברך, וזה בא לידי ביטוי,
תראו,
וכאילו איזו מין סוגיה תנכית בלשית כזאתי,
בשתי הגרסאות שבשני התנכים.
האם אנוכי השם אלוהיך זה פסוק אחד,
לא יהיה לך אלים אחרים זה פסוק אחר,
וזה בעצם הגרסה היותר רווחת,
או כמו כאן לפי קטע הרמב"ן,
שאנוכי השם אלוהיך, איך?
איך?
על דרך שלא יהיה לך אלים אחרים על פניי.
אין לך אף מקור סמכות אחר חוץ ממי?
חוץ מהקדוש ברוך הוא, חוץ ממנו יתברך.
שמזכה להיות כפופים ושעובדים רק אליו, אמן ואמן.
חמש והרבע, החי ויראי כל השוכן בנו.
