שלום לכולם,
אנחנו ממשיכים בלימוד ספר גבורות השם.
הגענו לפרק ז',
הגענו פעם קודמת לפרק שישי,
אז איזה עמוד נמצא פה פרק ז'.
עמוד נ"ז, עמוד נ"ז, בסדר?
בסדר,
בפרק שישי, המהר"ל התחיל לדבר בעצם על אברהם אבינו,
כן?
על אברהם אבינו בתור שהוא יסוד האומה הישראלית,
ומתוך כך הוא יסוד העולם כולו.
ובפרק זה הוא ממשיך לדבר על זה,
על אברהם אבינו וברית בין הבתרים.
כן,
ברית בין הבתרים זה אירוע מאוד מכונן,
מאוד מכונן בחייו של אברהם,
וממילא בחיי עם ישראל,
הברית בין הבתרים, וכאן המהר"ל ממשיך לדבר.
על הברית הזאת,
משהו,
פעם קודמת, הוא הסביר לנו כמה תכונות מאוד מרכזיות
על אברהם אבינו דרך ברית בין הבתרים,
בסדר? זה היה בפרק שישי.
עכשיו הוא מדבר מצד ההבטחה של השם לאברהם.
בואו נראה את הפסוקים,
סליחה,
אם נראה את הדברים בפנים.
ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי
מה תתן לי, ואנוכי הולך ערירי,
ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר, כן?
זה מה שאברהם אומר להשם, כן? שאתה,
מה תיתן, אני בלי ילדים,
ומי שירש אותי הוא דמשק אליעזר.
אז אמר,
ויאמר אברם אמר אברהם,
הן לי לא נתת זרע,
ובן ביתי יורש אותי,
והקדוש ברוך הוא כבר הבטיח אותו, ואעשך לגוי גדול.
כן, זאת שאלה שעומדים עליה הרבה מפרשים.
השם הבטיח לאברהם ואעשך לגוי גדול,
אז מה אברהם אומר?
מה תתן לי ואני הולך ערירי, ומי שיורש אותי זה,
כן, בן ביתי יורש אותי, כלומר אליעזר.
בסדר, השם אמר לך שיהיה לך,
אני אזכה אותך לגוי גדול,
אז יהיה לך זרע שיורש אותך.
אז מה אתה מפחד?
שלא יהיה לך זרע שיורש אותך,
בסדר?
למה אברהם מבין? הוא
חשש פה.
מבין את השאלה,
אם השם כבר הבטיח לו יצחק לגוי גדול.
המהר"ל עכשיו חושש ואומר,
אני הולך ערירי,
ומי שיורשני זה העבד שלי ואין לי בן,
זה היה לפני שנולד יצחק.
מה,
הוא לא מאמין בהבטחה של השם?
טוב,
אז יש דרכים שונות במפרשים להסביר את זה.
אבל המהר"ל אומר ככה, לדרך של המהר"ל,
הוא אומר,
והנה ביאור זה,
שזה דרך הצדיקים,
כמו שאמר יעקב,
קטונתי מכל החסדים, וגומר.
ואף על גב שהבטיח אותו,
היה ירא שמא נתלכלך בחטא,
וכמו שאומרים בפרק רביעי בברכות,
רבי יעקב בר אידי רמי,
כתיב הנה אנוכי עמך ושמרתי לך בכל אשר תלך,
הוא כתיב, וירא יעקב מאוד,
אמר שמא יגרום החטא.
עד יעבור עמך השם,
זו ביאה ראשונה,
עד יעבור עם זו קנית,
זו ביאה שנייה.
מכאן אמרו,
אילו עלו בישראל לעשות להם נס בימי עזרא,
כדרך שנעשה להם בימי יהושע,
אלא שגרם החטא.
כן, אז יעקב אבינו,
גם כן הוא אמר,
השם הבטיח לו,
ושמרתיך בכל אשר תלך,
ויעקב אבינו,
כשהוא היה לפני עשיו,
אז הוא אמר,
פן יבוא,
והכני אם על בנים.
אבל השם הבטיח לך שהוא ישמור עליך,
כן?
אז מה אתה, ממה אתה חושש מעשיו?
אלא הוא חשב, שמא, נתלכלך בחטא, שמא
החטא פגם בו ממילא,
ההבטחה כבר לא תקפה,
כי ההבטחה הייתה למצב הקודם שלו.
למצב הקודם שלו, מפני שהוא חטא.
אותו דבר הוא מביא עם ישראל, כתוב
בשירת הים, ממש עכשיו פרשת שירת הים,
עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קניתא,
אז יש פה פעמיים שעם ישראל עובר.
פעמיים שהוא עובר לארץ ישראל,
פעמיים הוא עובר לכיוון ארץ ישראל.
אז
זאת אומרת שיש פה קשר בין שתי הביאות,
יש ביאה ראשונה,
יש ביאה שנייה.
בראשונה הכוונה,
הפעם הראשונה שבאו לארץ ישראל הייתה אחרי מה?
אחרי יציאת מצרים,
אחרי מצרים.
ופעם שנייה הייתה אחרי...
אחרי מה?
אחרי גלות בבל.
בסדר?
אחרי גלות בבל. יש גלות מצרים, גלות בבל.
אז כמו שנעשה,
היו ראויים לישראל שיעשה להם נס בימי,
בימי עזרא,
בימי עזרא הכוונה זה עליית עזרא שבאה לאחר גלות בבל.
כמו שנעשה להם נס בימי יהושע,
כלומר,
היו צריכים להיכנס לארץ בניסים,
ולכבוש את הארץ בניסים,
כמו הניסים בימי יהושע,
בכיבוש הארץ,
ולהתיישב פה בצורה שלמה,
כלומר,
הייתה אמורה להיות גאולה שנייה כגאולה ראשונה.
אז מה קרה?
מה קרה בגאולה השנייה?
גרם החטא.
אלא שגרם החטא.
בגלל החטא, עם ישראל לא זכה לזה.
איזה חטא מדובר שם?
אלא שגרם החטא, איזה חטא?
אתם יודעים איזה חטא?
מה זה שגרם החטא?
ובגלל החטא הזה,
אז עם ישראל לא זכה לנסים בגאולה השנייה בימי עזרא.
מה החטא?
יש שתי דעות במפרשים, אבל אחת הדעות זה, אמר שם.
לא,
זה לא החטא הזה,
זה לפני,
זאת אומרת שחטא שבועות זה משהו אחר.
אה?
זה לפני,
זה לפני.
זה...
זהו, כן.
המעשה אומר שלא עלו בחומה.
שלא עלו בחומה,
כלומר, שלא כולם עלו לארץ,
זה החטא. שלא עולים לארץ ישראל כולם עם...
זה הזכות של עם ישראל,
שמאמינים שפה המקום שלנו ו...
כן,
וזה רצון השם מאיתנו, אז עולים כחומה,
עולים בגוש אחד,
זה זכויות גדולות.
על כל פנים, גם שם היה חטא.
אז רואים שהחטא יכול לגרום, כן?
אז אותו דבר,
אומר המהר"ל,
והיה ירא אברהם,
כי מה שלא נתן לו זרע עד עכשיו,
הוא בשביל גרמת החטא,
שנגרם הדבר, מפני כך אמר,
איני לא נתת זרע, וגומר.
כן, לכן הוא חשב שהחטאים שלו הובילו אותו לזה.
עכשיו המהר"ל הולך, יפתח איתנו עכשיו סוגיה בקשר
לדברי השם,
נבואות שהשם אומר,
מתי הם יכולות לחזור,
מתי הם לא חוזרות.
מתי אנחנו אומרים שהם יכולות לחזור,
מתי הם לא חוזרות,
כן?
כי פה משמע שהשם הבטיח משהו,
ואם אתה תחטא,
אז זה לא יתקיים.
בסדר? אז הוא מביא על זה קושייה, ויש מקשים על זה.
דה במסכת ברכות,
כל דיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה,
אפילו על תנאי אינו חוזר.
בגלל שהשם מוציא דיבור לטובה,
אפילו על תנאי זה לא חוזר.
ואין לתרץ, דלא קאי.
דעת המיירי, ששם מדובר בשלא חטא אחריכם.
לימוד זה אינו מספיק,
מה שהירמיה אמר לחנניה בן עזור,
הנביא אשר ידבר לשלום בבוא דבר הנביא,
יוודע הנביא אשר שלחו השם.
כן, משמע מזה,
כי כל נבואה אשר היא לטובה,
הרי,
כן,
יוודע הנביא,
אשר שלחו השם.
ומה בחינה יש בזה, כי אפשר לומר שהוא נביא אמת, אך שהיה משתנה בפני הקהל אשר חתו.
אך שהיה משתנה בפני הקלים אשר חתו.
כלומר, ירמיה אמר לחנניה בן עזור,
הוא אמר לו שבאיך הנביא נבחן,
אשר ידבר לשלום, כאשר הוא מדבר דבר טוב,
אז זה מראה שהנביא הזה הוא דובר אמת.
אז זה ראה שהנביא הזה הוא דובר אמת.
הוא אומר, אבל איך אתה יכול לבחון ככה?
יכול להיות שהנביא באמת,
השם אמר לו דבר טוב,
אבל בסוף,
כי העם חטא, אז איך אתה יכול לבחון את הנביא ככה?
כי הגרם מחט, אז איך אתה יכול לבחון את הנביא ככה?
זו השאלה שלו.
מי זה היה חנניה בן עזור?
מי הוא חנניה בן עזור?
אתם יודעים, מכירים?
חנניה בן עזור היה נביא שקר בירמיהו, נכון?
חניה בן עזור היה נביא שקר בירמיהו, נכון?
שהוא התנבא,
כן,
הוא התנבא, הוא לא התנבא באמת,
הוא
עשה כאילו,
שהשם ישבור את עול בבל,
שהשם ישבור את עול לבבלים,
ישבור את עול בבל מעלינו,
ישבור את עול לבבלים מעלינו,
את עול נבוכנצר מלך בבלים.
וירמיהו אמר,
לא,
אם אתם לא תחזרו בתשובה,
בבלים יכבשו אתכם.
והוא אמר,
לא,
השם ישבור את עול מלכות בבל מעלינו,
הוא עשה כזה איזה מוטות כזה, ושבר אותם,
הוא עשה כזה איזה מותות כזה, ושבר אותם,
כמו שאני שבור את המוטות ככה,
ישבור השם את מוטות עולכם וכל זה.
ישבור אתם את מותות ולכם וכל זה.
אז הוא היה בסוף נביא שקר כזה.
והירמיהו אמר לו,
השם התנבא לירמיהו,
אמר לו,
הוא ימות באותה שנה,
ככה ירמיהו אמר לך למה זה,
והוא מת באותה שנה.
טוב,
על כל פנים, על כל פנים,
אז שוב,
אז רואים שאם יש חטא,
אז איך אתה יכול לבחון את הנביא ככה?
טוב,
אז עכשיו הרב מביא לנו כמה תשובות מהראשונים.
מתי ה' חוזר בו,
מתי לא חוזר,
לפי הראשונים,
ואז הוא אומר את השיטה שלו.
הוא מתחיל מהרמב״ם.
מה ההסבר של הרמב״ם,
כן?
מתי ה' יכול לשנות את הנבואה מהם, מתי לא.
והרמב״ם מזכיר בהקדמת פירוש המשנה לסדר זרעים ופירש.
כי גבי יעקב אשר נתיירא,
ששני.
כי לא שלח הקדוש ברוך הוא את יעקב להתנבאות.
ומפני שלא שלחו להתנבאות,
אם משתנה הדבר על ידי חטא,
אין כאן אכזבת הנביא,
שהרי לא שלחו להתנבאות, ודבר כזה אפשר להשתנות.
אבל כאשר שלחו השם להתנבא,
אם היה משתנה הדבר, יימשך מזה אכזבת הנביא,
שיאמרו כי דבר הנביא כזב,
ודבר זה לא ישתנה.
כך פירש הרמב״ם,
כלומר,
הרמב״ם מחלק בין אם השם שלח את הנביא להתנבא,
או רק אמר לו,
בלי להגיד לאחרים, כן?
כן, להגיד לאחרים.
אז ככה, כן, ככה הרמב״ם מחלק.
עכשיו,
אם הוא שלח אותו להיות נביא לאחרים, או רק אמר לו.
זה מה שאומרים,
ליעקב,
ליעקב הוא לא שלח אותו להתנבאות.
הוא רק הבטיח לו,
כן,
שומרך בכל אשר תלך.
אבל את חנניה בן עזור, נגיד שמה,
או מה שאמר ירמיהו,
שמה מדובר שהנביא הלך והתנבא לאחרים.
זה התירוץ הרמב״ם.
אומר המהר"ל, ודבר זה לא ייתכן,
מדברי רבותינו ז"ל.
שהרי נבואת הדיבור עמך השם,
הדיבור היה נבואה מפי משה,
וימשוך מזה אכזבת הנביא.
ועוד בבראשית רבה,
בפרשת וישלח אמרו,
מכאן שאין הבטחה לצדיקים,
שנאמר,
ויען בניהו בן יהוידע אמן כן יאמר השם,
והלא כבר נאמר,
הנה בנולד,
וגומר,
והוא יהיה איש מנוחה.
אלא הרבה מקטריגים יעמדו מכאן ועד כיכון.
כלומר, הייתה נבואה שיוולד בן לדוד,
והוא יהיה איש מנוחה, מי זה?
שלמה.
וכשהייתה הנבואה הזאתי,
אז
בניהו בן יהוידע אמר,
אמן,
כן אומר השם.
כלומר,
אפילו שהייתה נבואה שעתיד להיוולד שלמה,
עדיין הוא חשש שמא יגרום החטא.
אפילו שזה היה נבואה, כן?
זה מה שהוא אומר.
והנה,
אף על גב שהיה הנביא מתנבא, הנה בן נולד. הוא לא רק,
הוא הלך להתנבא לאחרים,
הוא מתנבא על זה.
ובכל זאת היה חשש, וימשך מזה אכזבת הנביא,
אין פלא בזה.
כן? ועוד, למה יימשך מזה אכזבת הנביא?
אחר שדבר ברור,
כי החטא משנה הבטחה,
כמו אם היה מפתח לרעה והשתנה על ידי תשובה,
ואפשר שבעבור זה גם כן אכזבת הנביא,
שמפני זה לא היה רוצה יונה להתנבות על נינווה.
כן, אומר אותו דבר,
גם הפוך הזה יכול לקרות, על ידי נבואה,
שאם עושים תשובה,
אם יש נבואה רעה ועושים עליה תשובה,
אז...
אז הנבואה רעה לא תתקיים,
אז אותו דבר גם יהיה הפוך.
זאת אומרת, שאם יש
נבואה רעה,
ואם יש נבואה טובה,
החטא יכול לגרום שהנבואה הזאת לא תתקיים.
ובעיני זו הסיבה שיונה לא
רצה ללכת להתנבאות על נינווה.
למה יונה לא רצה להתנבאות על נינווה?
כי הוא אמר,
אני הולך להתנבאות עליהם, ואז מה?
הם ישמעו את הדברים שלי, והם יעשו מה?
יחזורו בתשובה, ואז זאת לא תביא עליהם את הפורענות.
כן?
ומה אכפת ליונה שלא הביאה להם את הפורענות, שהם יחזרו בתשובה,
מה אכפת לו?
כי הוא ידע שהתשובה שלהם היא לא תהיה תשובה אמיתית.
כשתהיה תשובה משפה ולחוץ,
זה סבר אחד, בסדר?
ולכן הוא לא רצה לומר,
ננינוה יעשו תשובה,
זו לא תשובה אמיתית ואתה תסלח להם,
זה לא בסדר.
כן?
וגם,
פחות או יותר,
מה שבחז"ל מביאים,
שגם יונה טבע את כבוד הבן ולא את כבוד האב.
כלומר,
הוא חשש,
אם הם יעשו תשובה,
נינווה,
אז מה זה יגרום?
זה יגרום למה?
הם עושים תשובה,
מה אתם,
מה יטענו?
ביזיון, לא ביזיון של הנביא, לא, לזה הוא לא חשש.
הוא לא חשש על ביזיון של הנביא, הוא לא חשש,
כי הוא יודע,
הוא לא חשש מזה.
כי הוא יודע שהם יכולים לעשות תשובה ולבטל את הזה,
הוא לא חשש על הביזיון שלו.
חשש על כבוד הבן,
כבוד הבן,
מי זה הבן של הקדוש ברוך הוא?
עם ישראל,
הוא חשש על כבוד הבן.
לעם ישראל, למה?
לנינווה,
הם עשו...
הם עשו תשובה,
כשהם שומעים נבואות ראש עושים תשובה,
ומה עם עם ישראל?
שומעים נבואות ראש ולא עושים תשובה.
נינווה זה גויים.
העיר הגדולה, כן?
ממלכת אשור, מה זה?
שאלה טובה.
מה זה?
כן, שאלה טובה, בעיקרון...
זה דברים שמלמדים את עם ישראל,
אתה יכול לראות מזה,
כאילו,
אתה רואה,
בתשובה,
אתם לא,
דברים כאלה, יש לך,
קדוש ברוך הוא,
סיבות למה.
לנינווה,
אבל רק אנחנו אומרים שיונה, כאילו,
הוא אמר,
הוא ידע שהוא יתנבא עליהם דבר רע,
דברים חמורים,
ואז הם ישמעו את זה והם יתקנו את המעשים שלהם.
תקנו את המעשים שלהם.
והוא לא רצה שזה יקרה,
הוא לא רצה שזה יקרה,
לכן הוא לא הלך נינווה,
ואז הנבואה לא תחול.
עכשיו, לא בגלל שהוא חשש על הכבוד,
לא היה לו בעיה שהנבואה,
כי הוא יודע שהם יכולים לחזור בתשובה,
וזה לא יחול,
אלא למה?
כי הוא לא רצה שהם יחזרו בתשובה.
שתי סיבות, למה?
א',
כי התשובה שאני מודה עליה היא תשובה רמאית,
זה נקרא,
תשובה של רמאות,
כן?
כתוב בחז"ל,
בנביא הכתוב,
וישיבו את החמס אשר בכפיהם.
כלומר,
את החמס רק אשר בכפיהם,
אבל לא באמת את החמס שבלב,
הם לא המשיבו.
רק כלפי חוץ עשו תשובה,
החמס אשר בכפיהם,
אבל לא בלב,
לא השתנו באמת.
ואז ממילא זה גם ייצור קיטרוג על עם ישראל,
כן?
כי אם הגויים אפילו חוזרים מתשובה,
אז איך אתם לא חוזרים מתשובה?
מה התשובה לזה, אגב?
כאילו,
באמת זה קיטרוג, לכאורה, אז זה נכון?
אז זה נכון?
הגויים חוזרים מתשובה ועם ישראל, לא חוזרים מתשובה? כאילו, איך זה
יכול להיות?
אתם מבינים כאילו,
איך באמת זה,
איך זה באמת,
הספר,
ספר גבורות השם,
איך זה יכול להיות שאתם מבינים שבאמת קושייה על עם ישראל,
הנה אפילו אנשי נינוה רשעים יחזרו בתשובה, ואתם ישראל לא חוזרים בתשובה?
מה אתם אומרים,
איך זה
יכול להיות?
מה התשובה?
התשובה היא מה שאמרנו מקודם.
מה התשובה של אנשי נינוה?
התשובה של רמאות.
תשובה של כלפי חוץ קל לעשות.
עם ישראל לא עושה תשובות כאלה.
אם עם ישראל עושה תשובה,
אז הוא עושה תשובה.
עושה
תשובה מבפנים, עמוקה.
כן, לא, כלפי חוץ זה לא באמת...
בסדר?
אז זה...
לכן...
לכן גם אנשי נינוה יכולים לעשות תשובה,
כי זו תשובה של רמאות.
טוב, בכל אופן, כל זה היה על הרמב״ם.
שהרמב״ם אמר כשנבואה לטובה.
לא משתנית כאשר זה נבואה,
אבל אם זה רק בלי נבואה,
בלי שהוא הלך להתנבא כראוי,
זה לא.
אבל הוא אמר לו, לא כן, הנה, יש לנו נבואות,
כמו עם שלמה המלך, שעתיד יוולד, שרואים לא ככה.
טוב, אז מה, עכשיו יש לנו את הרד"ק.
מביא עכשיו את שיטת הרד"ק.
הרד"ק הוא גם מהראשונים,
רבי דוד קמחי,
אומר ככה, בדברי הרד"ק, בתיאות שלושייה הזאת,
כי החטא אי אפשר לשנות הכל,
אבל מקצת אפשר להשתנות על ידי החטא.
כלומר,
באמת,
נבואה טובה,
חטא לא יכול לשנות אותה לגמרי,
אבל הוא כן יכול להמעיט ממנה.
וככה הוא רוצה לתרץ את יעקב,
את אברהם, מה הם חששו.
כן, מה הם חששו?
שישתנה קצת לרע,
בגלל החטא.
אומר המהר"ל,
קודם כל,
הפשרה הזאת אין בה קניין הלב.
מה זה המשפט הזה?
כאילו, מה זה אין בה קניין הלב?
מה הכוונה?
לא מתיישב על הלב,
אומר המהר"ל.
מה זה הפשרה?
כאילו, מאיפה זה הגיע?
זה לא ישתנה באופן גמור, ישנה קצת,
זה לא נשמע.
לא מתיישב על הלב.
ועוד,
מה היה מתקיים ביעקב,
שאמר,
והכני אם על בנים?
וכל אלה הדברים, אין להם יסוד שורש.
הרי הוא אומר, יעקב חשש שיסע ואיכן יהיה למלבנים.
אז אם אתה אומר, זה רק קצת,
איזה קצת יישאר אחרי שאיכן יהיה מלבנים.
איכן יהיה מלבנים,
זה כאילו לקח לך את כל ה...
מה נשאר ליעקב בכלל,
כל הטובה שהייתה לו,
זה מה יעקב חשש מזה.
יפה.
אז הוא הביא פה את תשובת הרמב״ם ואת הרד"ק,
ומגיע המהר"ל לתירוץ שלו.
אבל העיקר הוא...
תראו,
כאן הוא אומר,
ישוב אחד,
והמשך יהיה לנו עוד דרך.
כי חילוק יש בין ההבטחה ובין הנבואה.
כי ההבטחה הוא מה שמבטיח הצדיק בשביל צדקתו,
בשביל שהוא לפני השם.
דבר זה נקרא הבטחה לצדיקים.
ואין הנביא נבחן בדבר זה.
כי בטל דבר, בטלה ההבטחה.
וזה פירוש שאמרו שאין הבטחה לצדיקים.
ואין הנביא נבחן בדבר שהוא הבטחה,
רק בדבר שהוא נבואה.
וזה,
כי הנבואה היא מצד עצמה, ובדבר זה יהיה
כך או לא יהיה כך.
ואין תולה בשום הבטחה.
ולפיכך, הייעוד
של רע, גם כן,
אין
בחינה בזה.
כאילו,
נכון, למה,
הייעוד של רע,
מה זה אין בחינה בייעוד של רע,
מה הכוונה?
שאם יש נבואה שעתיד לקרות משהו רע,
אז אין בחינה אם זה לא יתקיים, למה?
כי פה התשובה יכולה לשנות את זה.
תראו איזה דבר עמוק ומסביר עכשיו,
למה בייעוד של רע אין בחינה?
כי תשובה יכולה לשנות נבואה על רע,
אבל חטא לא יכול לשנות נבואה על טוב, שימו לב.
אומר כך המהר"ל, חלק מן המושגים הבטחה ונבואה.
יש פה ספרים עמוקים של המהר"ל, הוא אומר כזה,
הבטחה
יכולה להשתנות,
הבטחה טובה
נבואה טובה איננה יכולה לשנות בגלל החטא.
והנבואה רעה יכולה להשתנות בגלל תשובה. בסדר?
עכשיו, מה ההבדל בין נבואה להבטחה?
נבואה,
פירוש המושג נבואה צריך להבין,
זה דבר שהוא נכון מצד עצמו.
נבואה זה אומר,
זה כמו איזשהו אקסיומה שקיימת במציאות.
איזה משהו קבוע במציאות,
זה נבואה.
כן?
הבטחה זה,
כן, להבטיח, זה לא תיאור של משהו,
משהו מצד עצמו,
מסבר את האוזן
הוא אומר, נבואה רעה,
אם יעשו תשובה.
למה?
אתם יודעים למה?
כי הוא אומר, מה, נבואה רעה?
זה לא באמת נבואה,
כי מה זה נבואה?
נבואה זה דבר שהוא נכון מצד עצמו,
אבל דבר רע לא יכול להיות נכון מצד עצמו.
כי אין,
אתם מבינים,
אין רע שיוצא משמיים,
זה לא יכול לתחול מצד עצמו,
אתם מבינים?
בואו תראו מה הוא מסביר פה, כן?
הוא אומר ככה,
שנבחן הנביא.
כי אין רע יורד לעולם מצד עצמו,
שאם יורד, אך ורק דבר טוב יוצא.
אין דבר כזה,
מצד האמת,
לפי המהר"ל.
אתה יכול לקרוא לזה ככה,
אבל לא באמת,
כי נבואה זה דבר שהוא אמיתי מצד עצמו.
ואין לו שינוי, אתה רואה שהוא אמיתי מצד עצמו?
כן?
שהוא אומר לך,
ככה זה ראוי להיות,
ככה זה הנכון,
זה לא רק ראוי להיות,
ככה זה יהיה.
זה הנבואה, ככה זה יהיה.
אז
דבר כזה לא יכול להיחשב.
זאת אומרת, דבר רע,
זה לא יכול להיות מצד עצמו,
כי
אין רע יורד מהשמיים,
אתם מבינים?
הקדוש ברוך הוא יוצא רק טוב,
אבל המקבלים הופכים את זה לרע.
המקבלים הופכים את זה לרע,
לכן דבר רע שיוצא מהשם,
דבר רע שיוצא מהשם,
זה אין לו שם של נבואה בכלל.
כי זה לא האמת מצד עצמו.
כי לא יכול להיות דבר שאומר לך גזירה רעה שיוצא מהשם.
מהשם יוצא רק טוב.
אבל בגלל הקבלה שלנו, הדבר הטוב הזה מתהפך לרע.
בגלל ההתקבלות הזה אצלנו,
הדבר הטוב הזה מתהפך לרע.
אבל אין לנו איזה שם נבואה שכך ראוי מצד עצמו.
בסדר?
זה דבר עמוק מאוד.
הדברים האלה של המהר"ל.
אתם מבינים?
אני קורא שוב את המשפט הזה,
ולפיכך הייחוס של רע גם כן אין בחינה בזה.
כלל,
שיובחן הנביא,
כי אין רע יורד לעולם מצד עצמו,
שמאיתו יתברך יבוא טוב,
ולפיכך אפשר להשתנות, כאשר הוא חוזר בתשובה,
שהרי הרע לא יבוא רק על ידי מקבל.
אתם מבינים? כלומר, הגזירות האלוקיות,
הגזירה של השם, הגזירות של הקדוש ברוך הוא,
הם רק טוב.
בסדר?
ועוד יותר טוב,
ועוד יותר טוב.
מה?
הכל טוב נכון, בדיוק, רק כטוב,
רק טוב.
רק טוב, כטוב, כטוב, כטוב.
איך זה הפך להיות רע?
האדם, המקבל, כאילו,
איך שזה מתגלה אלינו,
כן, איך זה מתגלה אלינו. כמו שהמשל,
אמרנו אותו כמה פעמים,
שהשמש היא,
השמש מקרינה את הקרניים שלה באותו אפקט,
אבל היא פועלת אצל המקבלים פעולות הפוכות.
פועלת אצל המקבלים פעולות הפוכות, כן?
מה יקרה לחמאה שנשים בשמש?
מה יקרה לה?
היא תמס, נכון?
יפה.
ומה יקרה לביצה שנשים בשמש?
היא תתקשה, כאילו.
תתבשל, היא תתקשה.
היא
נשבור שם ביצה,
היא תתקשה.
היא תהפוך להיות חביתה.
אם יש לך זכה, עבורת חביתה.
כלומר, מה זה?
את ממיסה או שאת מתיחה או שאת מחברת?
בבקשה, מה את עושה בדיוק?
היא עושה אותו דבר.
תכונת החומר של המקבל,
של החומר,
הוא זה שמהפך את ההשפעה של השמש, בסדר?
וכך אומרים המפרשים שהיא מלבנת את הבגד ומשחירה את פני הכובס.
כן?
השמש, הרי אם תשים בגד לבן בשמש,
הוא יתלבן.
אבל אם תשים אדם בשמש, מה יקרה לו?
השתזף.
אז היא עושה, את משחירה או את מלבנה?
אני עושה אותו דבר.
אתה משתנה,
לא אני.
כן.
שמה?
כן.
אז אם תראה שמה...
ואיך הולך הפסוק?
נכון, אבל שימו לב גם ששמה,
כל פעם, הדבר השני יוצר אור,
כן, ובורא חושך.
ועושה שלום,
ובורא רע, נכון?
אז שים לב שזה,
יש הרי,
יש הרי העולמות, נכון? זה,
איזה עולמות יותר גבוהים,
גבוהים, בסדר? כלומר, זה...
בריאה, יצירה, עשייה, אוקיי?
או הפוך, עשייה, בריאה, יצירה.
אז
אצילות אנחנו לא נראה,
כן,
לא מדבר על אצילות,
אין שם אצילות,
אז אני לא מזכיר אצילות.
אבל,
אז עושה,
כן,
בורא טוב,
כן, בורא טוב, יצירה,
יוצא,
חוזר עוד פעם?
יוצר אור ובורא חושך.
יוצר אור,
ובורא חושך.
כלומר,
החושך מגיע מהבריאה, והאור יגיע מהיצירה.
מה יותר גבוה?
הבריאה, בסדר?
כלומר,
איפה שממנו יוצא החושך דווקא.
וגם אותו דבר, עושה שלום זה מעשייה.
עושה שלום ובורא רע.
עושה שלום ובורא רע.
זה בכלל, בריאה גם הרבה יותר גבוהה מהזה.
יותר יותר גבוה
זאת אומרת שמדובר פה בסדר, כאילו על משהו למעלה
שהשם בורא במקום יותר גבוה אז.
אז זה דברים עמוקים שמסבירים אותם בכיוון
הזה ששוב זה על אותו משקל כאילו.
חושך,
איך החושך מגיע ממקום יותר גבוה מהאור,
אתה מבין?
אתה אמרת,
יוצר אור הוא בורא חושך,
אבל החושך מגיע מהבריאה,
יותר גבוהה מהיצירה.
בריאה יותר גבוהה מיצירה.
איך החושך מגיע ממקום יותר גבוה מאור?
אז מה התשובה?
שאתה יודע מה זה החושך הזה?
זה אור הכי גדול,
זה אור יותר גדול.
כמו המשל של השמש, עוד פעם.
שאתה רואה אור של שמש, אבל אם אתה...
כן,
תשים את המבט שלך מול השמש,
לראות את האור הכי הכי גדול מול השמש, אז מה אתה תראה?
תראה חושך,
אתה לא
צריך לראות את האור הזה,
אתה מבין?
אור שהוא מעבר לכלי קיבול שלך,
אור שהוא מעבר לכלי קיבול שלך הופך להיות חושך,
בסדר?
כשאתה תשים, תכוון את המבט שלך רק מול השמש,
כמה זמן,
אתה לא תשחרר,
אי אפשר לעמוד ככה,
אתה חייב לסגור עיניים,
אתה לא יכול,
אתה לא יכול את זה.
אז כשהאור הוא מעבר לכלי קיבול שלך,
אז זה אור שזה,
שכולו איזה חושך.
זה מה שמסבירים במכת חושך.
במכת חושך מסבירים את הדבר הזה,
ככה מפרשים מסבירים את זה.
מכת חושך שכתוב של המצרים, מאיפה החושך
הגיע כתוב, מאותו חושך שנאמר, ישת חושך סתרו.
שית חושך סתרו.
כן, מקום כאילו של החושך העליון,
כאילו הסתר העליון של הקדוש ברוך הוא,
משם הוא הביא חושך למצרים.
זהו, זה חושך עליון כזה, אז מה, המצרים זכו ל...
מה זאת אומרת,
הם קיבלו חושך נסגר,
מה הכוונה,
מה היא צריכה...
באמת, זה החושך, השם השפיעה אור כזה שהמצרים לא...
ולכן, זה אותו אור השם השפיעה,
הרי כתוב לישראל האור במושבותם,
ואיך זה קורה ביחד.
אפשר לקרות ביחד,
כל דבר שאנחנו יכולים לעשות ביחד,
אבל אפשר להבין שהשם השפיעה את אותו אור,
אור כל כך גדול,
שאצל המצרים שהם לא מוכנים לקבל את זה,
אצלם זה חושך.
זה אור כל כך גדול,
שאתה לא מסוגל להכיל אותו,
אין לך כלי קיבול,
זה הופך את עצמך לחושך.
אבל אצל ישראל, האור במושבותם.
אשר חושך סתרו, חושך הסתרו זה האור הכי גדול.
בסדר?
אז זה אותו דבר.
מה זה?
כן.
אור כל כך גדול, זה מסנוור אותך בדיוק.
תבין, לכן, זה הכוונה שהשם בורא חושך.
מעל היצירה,
זה מעל האור.
מעל יצירת האור.
אז אין רע יורד מלמעלה. בסדר? מצד
עצמו שמאיתו יתברך יבוא רק טוב.
יפה מאוד.
אז אתה מבין, אז לכן נבואה, מה חלקה מה רע?
הוא אומר נבואה ואבטחה.
אבטחה שמבטיחים לך, זה יכול להשתנות.
כי זה לא מצד עצמו,
זה רק אבטחה.
אבל דבר שהוא נבואה אמיתית,
מצד עצמו זה ככה,
זה המציאות,
אומר השם.
זה לא יכול להשתנות.
לכן נבואה רע יכולה לחול,
כי לא אבטחה אמיתית,
אין בה דבר מוצק אמיתי,
כי
אין רע יורד מלמעלה.
יפה מאוד.
וזהו שאמר ירמיה הנביא אשר ידבר לשלום,
כלומר אותה יש לה בחינה אם הוא נביא אמת,
מפני שהטוב יש לו עניין בפני עצמו,
שהוא תולה בעצמו ושייך בזה אכזבת הנבואה.
אבל אשר הוא מתנבא לרע,
אותה הנבואה היא בוודאי מצד המקבלים,
וכך אפשר להשתנות על ידי תשובה.
והנה יעקב הובטח, ולא היה זה נבואה,
ולכך היה מתיירא.
דוד הובטח,
שייבדד לו בן, זה לא נבואה, ולכך היה מתיירא,
שלא היה רק אבטחה בלבד.
ומה שאמר עד יעבור,
עד יעבור,
שיכול להיות שם זו נבואה,
שראו לעשות להם נס ביאה שנייה ולא יתקיימו,
גם כן היא אבטחה לישראל.
שכן משמע הכתוב,
כי עמך ה' אשר הם עמך עד יעבור וגומר,
כי
תמיד תעשה להם ניסים גדולים בין ביאה ראשונה ובין ביאה שנייה,
ואין זה רק אבטחה.
ועוד כי לא הייתה נבואה בפירוש, שיהיו
ניסים בביאה שנייה כמו שהיה בביאה ראשונה.
שכך פירושו,
כתיב עד יעבור עמך השם עד יעבור עם זו קנית,
והקישו הכתוב אותם יחד,
ביאה ראשונה וביאה שנייה.
שראוי היה להיות שתי הביאות שוות בניסים,
אלא שגרמו החטאים,
וזהו כמו הבטחה שהוא מבטיח הצדיק
שאותה הבטחה ראויה שתהיה.
טוב,
כי זה מסביר שגם זה בעצם הבטחה ולא נבואה.
ואם תאמר,
אם כן,
מה היה אומר ירמיה לחנניה בן עזור,
הנביא אשר ידבר לשלום וגומר?
כן, כתוב שם, ניקח לכם את הפסוק רגע.
תודה ירמיהו.
איזה?
לא, לא, זה לא בקפחית,
זה בי"ח.
זה בי"ח אמור להיות.
רגע.
אה, לא, זה כן קפחית.
לא, סליחה,
זה...
סליחה, זה יותר דבר אחר.
כן.
סליחה,
סליחה, זה משהו אחר בי"ח.
נכון, זה כן קפחית. טוב, ומשמע שהנביא כשהוא מתנבא לשלום,
ושם חנניה לא היה מתנבא,
רק
הבטחה ולא נבואה.
זה אומר איך הוא ידע שחנניה בן עזור אמר מבחינת חנניה
הוא אמר נבואה ולא הבטחה כי הוא אומר אין זה קשה שהרי
אמר הנה שברתי עול נבוכדנצר ככה אמר מי אמר את זה
חנניה בן עזור אמר את זה הנה שברתי כשאתה אומר הנה
שברתי תראו איך זה יהיה הבדל בין נבואה להבטחה
הנה שברתי זה לשון של עבר כאילו
שברתי כלומר זה כבר היה
נבואה זה כאילו,
אומרים נבואה כאילו,
הנה כבר עשיתי.
כי נבואה זה דבר כאילו שכבר עשוי מאליו,
אתם מבינים?
כבר עשוי מקודם.
אז הנה שברתי.
ובמה שאמר הנבואה בלישון עבר,
אין זה הבטחה שאפשר שתהיה או לא תהיה.
אלא כאילו היה עבר, כאילו זה כבר נעשה.
ורצה לומר שככה דבר.
אז זה,
אז אתה צודק,
אז לכן זה,
קודם כל יפה,
לכן הוא אומר פה את החילוק הבא שלו.
את החילוק הבא שהוא רוצה להגיד תכף,
שהוא רוצה לחלק בין אדם פרטי לכלל.
שאדם פרטי זה תמיד הבטחה,
הוא רוצה להגיד,
זה לא טוב,
הוא אומר ככה,
ורצה לומר שככה הדבר בעצמו,
לכך אמר זה בלשון עבר ולא בלשון עתיד.
וכן רוב הנבואות הן בלשון עבר.
הכל לראות את הדבר הזה שיהיה העניין כך בוודאי מצד עצמו,
ואין זו אבטחה שהוא מבטיח לעתיד.
ואפשר עוד שההבטחה שייכת רק בצדיק יחיד,
שהוא מבטיח אותו בשביל צדקותיו,
ולא לרבים,
שאין הבטחה שייכת בהם רק נבואה.
זה,
אני חושב,
הוא רוצה לתרץ את השאלה שלך כזה,
כן?
שבנבואה זה לכלל, וההבטחה זה לפרטים,
בסדר?
כלומר, זה לא חייב להיות ש...
יכול להיות גם ל...
כאילו,
הוא כן רוצה להגיד שבדרך כלל זה כך,
ליחיד זה אבטחה,
ולרבים זה נבואה.
ואז הוא אומר,
וזה נראה בוודאי,
ואז אם כך קשה,
אז מה קשה,
הנבואה של עד יעבור,
הרי עד יעבור עמך שם,
הוא רוצה להסביר שמה זה,
כשרואים לישראל,
לעשות הנס בביאה שנייה,
הוא רוצה להגיד שזה אבטחה,
לא נבואה, אז הוא מסביר,
שם זה כלל הרי,
זה לא ליחיד,
זה כלל, וזה נראה בוודאי,
ונבואת עד יעבור לא היתה נבואה.
אלא שהקיש הכתוב
ביאה שנייה לביאה ראשונה,
ולא יצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה בפירוש.
ויכול לומר אחרת שהשתנה,
שההקש לא בא רק כלומר שבאו לעשות נס בביאה שנייה כמו בראשונה,
כלומר ששניהם שווים. וכן בפרשה הזאת, עכשיו הוא חוזר אחורה, זה לאברהם
אבינו, כן? וכן בפרשה הזאת, למה אברהם אבינו חשש? לפי שמתחילה, לא
היה נתינת הארץ לאברהם, רק הבטחה. פה הוא עובר לנתינת הארץ.
וזה כוונה גם נתינת הארץ, גם זרע, כן?
נתינת הארץ, לאברהם זה היה רק הבטחה ולא נבואה.
לכך אמר עתה, לזרעך נתתי, בלשון עבר.
אחר שכרת ברית על נתינת הארץ,
עכשיו הוא אומר לאברהם,
הוא אומר לו,
לזרעך נתתי את הארץ הזאת,
זה כבר לשון של עבר.
כלומר,
שאין עוד הבטחה, אך הוא דבר,
אך הוא דבר מקוים.
אז בקיצור, אז השיטה של המהר"ל פה לחלק בין
הבטחה לנבואה,
בסדר?
עכשיו,
רגע.
עכשיו, זו השיטה שהוא הסביר עכשיו.
עכשיו הוא יגיד עוד דרך, הוא יצא ויגיד לנו עכשיו.
אמנם, מה שאמר ירמיה,
רגע אדבר לבנות ולנטוע וגומר.
הנה זה בי"ח, י"ח, ט'.
זה בי"ח, ט'. כתוב ככה, אני קורא לכם בירמיהו.
בזין כתוב,
רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנטוש ולנטוץ ולהאביד,
ושב הגוי ההוא מרעתו.
ואם אני נותן לו נבואה רע והוא ישוב מרעתו,
אז ניחמתי על הרע.
זה פסוק ט' רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע,
כלומר זה נבואה מה?
נבואה טובה, לבנות ולנטוע, נכון?
ועשה הָרַע בְּעֵינַי לבלתי שמוע בקולי,
וניחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו.
אז כאן רואים שאומר נבואה טובה,
רגע אדבר על גוי,
על
ממלכה לבנות ולנטוע, אבל הוא יעשה רע,
גוי יעשה רע,
אז אני אנחם על זה.
כלומר,
לא,
לא, לא יקיים את הדבר הזה. ניחמתי
על הטובה אשר אמרתי להטיב אותו.
לא,
לא יביא לו את הטובה.
אז רואים שגם נבואה טובה יכולה לכאורה לחזור,
כן?
אז לכאורה זה קשה,
כן?
זה מה שהוא מקשה עכשיו.
אומנם מה שאמר ימי ארגן אברהם,
זה משמע שאף על גב שהקדוש ברוך הוא דיבר טוב על עם אחד,
כששב העם לעשות רע בעיני השם, אז הטובה חוזרת.
זאת אומרת,
בוודאי אין זה קשה,
מפני שכבר אמרוהו,
זה על כל מידה טובה שיצאה מפי הקדוש ברוך הוא.
דהיינו,
כשהטובה יוצאת לפועל הדיבור,
להיות נדבר ולהוציא מן הפה.
שאז יצא לפעול דבר השם,
והנה כבר נעשה,
כי דיבור של הקדוש ברוך הוא והמירייתו הוא מעשיו,
כי בדבר השם שמים נעשו,
אבל כשלא יצא לפועל,
אפשר בחזרה כאשר יעשו רע.
והשתא הכל מתורץ ולא קושייה אף על גב.
שהובטח,
כלומר,
הוא אומר פה שבעצם
יש כתוב רגע אדבר.
רגע אדבר, הכוונה,
מה זה רגע אדבר לבנות ולנטוע?
הכוונה שאני,
רגע אדבר,
אני עוד רגע אדבר לבנות ולנטוע.
אם עוד רגע הוא ידבר,
אז מה זה אומר שעד עכשיו הוא לא,
מה?
הוא לא דיבר עד עכשיו.
אני הולך לדבר נבואה טובה.
אז,
אני רוצה להגיד עובדה טובה,
אז,
אם הם יעשו רע, אני לא אתן להם.
אבל אם אני כבר אדבר,
זה נבואה.
בסדר? אם אני אדבר, זה נבואה.
בסדר?
כי דבר השם זה מעשה.
דיבור אלוהי זה מעשה,
כי בדבר השם שמים נעשו.
והכל יתורץ בלי קושייה,
ולכן אף על גב שהובטח אברהם,
כאשר לא היה לו זרע,
היה תולה לומר,
שמא אני נתלכלך בחטא.
ובשביל זה לא היה לו זרע,
כאשר בא אליו מאמר השם יתברך,
הבט נא השמים ומספור הכוכבים,
והאמין בהשם וחשבה לו הקדוש ברוך הוא לצדקה.
כאילו הוא חוזר עכשיו, כאילו אברהם בעצם חשש מהחטא,
למה כי זה,
הוא הבין שזה רק היה הבטחה ולא נבואה.
אבל עכשיו בברית בין הבתרים מה היה?
כאשר בא אליו מאמר השם יתברך, הבט נא השמים ומספור הכוכבים,
ואז כתוב ואמין בהשם,
והחשבה לו לצדקה.
אז מה הפירוש של זה?
עכשיו הוא עובר פה לעוד נקודה נוספת על האמונה.
עכשיו הוא מגיע לתכנית בעצם של הפרק הזה.
זה
כל הנושא של אמונתו של אברהם.
ואמין בהשם וחשביה לו צדקה.
אז אברהם האמין בהשם, שהשם אמר לו,
"הבט נא השמים מספרו הכוכבים",
כן, וככה יהיה זרעך.
ואברהם האמין בהשם, והשם החשיב לו את זה כצדקה.
כן, וחשבה לקדוש ברוך הוא כצדקה.
מה הקושיה על זה?
מה הקושיה על זה, כאילו על הפסוק הזה?
שאברהם האמין בהשם ויחשביה לו צדקה.
מה
קושיה על הפסוק הזה?
מה זאת אומרת, למה שהוא לא האמין בהשם?
כאילו, מה השם מחשיב את זה שאברהם האמין בו כל כך?
אברהם האמין, למה שהוא לא יאמין בו?
כלומר, השם אמר לו,
יותר מזה, אברהם כבר מלומד בניסים, כן? מלומד,
הרמב"ן מקשה פה,
הוא מביא את הרמב"ן הזה בהמשך,
שהרמב"ן מקשה אומר, מה?
הקדוש ברוך הוא הציל אותו מכבשן האש,
וארבעת המלאכים,
ולא יודע מה, כל מיני דברים,
אז למה שהוא לא יאמין?
על זה שאברהם האמין, השם משבח אותו על זה שהוא האמין בו?
למה הוא כך משבח אותו על זה שהוא האמין בו?
אז זה מה שאמר על מקשה,
זאת אומרת,
ואל תתמה,
למה לא יאמין בדבר זה?
שהרי חזר הקדוש ברוך הוא להבטיח אותו,
ולא יחטא עוד.
ותהיה הבטחה מקוימת בוודאי, ולא יצטרך לירא כלל.
אם השם הבטיח אותו,
אז הוא צריך להאמין שהוא יותר לא יחטא,
וממילא,
לא יהיה לו יותר חטא,
וממילא...
גם ההבטחה הזאת לא תשתנה.
הוא אומר, דאין זה קשה.
עכשיו, פה הוא בעצם רוצה להסביר,
את כל המערכת הזאת עכשיו הוא רוצה להסביר,
את גודל חוזק,
את
חוזק האמונה של אברהם אבינו,
זה הנושא פה.
חוזק האמונה של אברהם אבינו,
שעל זה בעצם נשען, כן, נשען עם ישראל.
כן,
האומה הישראלית נשענת על חוזק האמונה של אברהם אבינו.
בסדר?
אז הוא אומר, ואין זה קשה,
כי לתת לו זרע,
הבטחה גדולה מאוד,
ובחטא קל אפשר שישתנה הבטחה גדולה כזאת.
הוא אומר,
פה,
ההבטחה שיהיה לו זרע,
עכשיו הוא הולך להסביר את זה במהלך עמוק,
כן?
למה ההבטחה של לתת לו זרע, כן?
זו הבטחה גדולה
יותר מההבטחות אחרות,
יותר מהבטחות רגילות אחרות, כן?
ולכן הבטחה כזאת היא אפילו,
ככל שההבטחה יותר גדולה ממילא כדי להרוס אותה יותר קל.
כלומר, היא יותר
שבירה.
אז
אפילו חטא קל, שאולי כלפי המוני לא חטא, יכול להרוס את זה.
ובכל זאת,
אברהם אבינו,
כמה שהשם אמר לו,
אז הוא האמין בצורה טוטאלית ומוחלטת בדבריו של השם,
ולא היה לו שום קמצוץ של ספק.
וזה ביטוי של חוזק האמונה של אברהם.
וזה השורש של עם ישראל,
האמונה של אברהם. עכשיו הוא הולך אבל להסביר לנו במהלך,
שנמשיך אותו בפעם הבאה,
במהלך עמוק, למה, אתם מבינים?
למה זה הבטחה כל כך גדולה,
כל כך כאילו יוצא דופן? הדופן זה שהוא הולך לתת לו זרע,
זה משהו שהוא לא בסטנדרט, לא רגיל,
משהו לא רגיל בכלל,
שצריך פה אמונה מאוד חזקה של אברהם,
להאמין שאפילו לא יקרה חטא קל שיהרוס את ההבטחה הזאת.
בסדר?
אני רוצה להגיד,
זה לא שינוי קטן, יש פה שינוי מערכתי מאוד מאוד גדול,
כדי שלתת לאברהם זרע.
צריך לעשות שינוי מערכתי מאוד רציני בחוקי העולם.
כן?
זה יותר,
זה ההבטחה הזאתי כמשהו יותר אפילו מלשבור חוקי טבע רגילים.
מה שיסביר לנו הרב,
אבל זה נראה בעזרת השם את המהלך הזה בפעם הבאה.
טוב,
בסדר?
נעצור כאן.
