שלום ערב טוב ברשות הרב
הרב ציודה היה קורא על הפרשה הזו פרשת
יתרו
שהיא קטנה במספר פסוקים
שיש בה איכות גדולה
כי מעמד הר סיני מתן תורה מתואר פה
איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה
זו פרשת יתרו
בפרק י"ט
תיאור ההכנות למעמד הר סיני בחודש השלישי
לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגומר
אומר המדרש
על הפסוק בקהלת
לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים
לכל זמן
זמן היה לו לאדם הראשון
שיכנס לגן עדן
וזמן היה לו שיצא משם
זה לא קרה במקרה
בעיתוי מסוים,
אלא הכל
הוא מוכתב
לפי הזמן,
לפי הלוז, לפי התוכנית האלוקית.
זמן היה לו לנח שייכנס לתיבה,
שנאמר בוא אל התיבה,
וזמן היה לו לצאת,
שנאמר צא מן התיבה.
ממשיך המדרש, זמן היה לאברהם
שתינתן לו המילה וכולי.
אומר המדרש,
סוף הפסוק, ועת לכל חפץ תחת השמיים,
זמן
קבוע מראש,
היה שתינתן התורה לישראל.
זה בקשר למילה עת,
עין תף.
אבל מה זה ועת לכל חפץ תחת השמיים?
אז כתוב במדרש,
אמר רבי
אמר רבי יודן
אפשר לקרוא בביי,
אפשר לקרוא ביבי.
אמר רב,
יודן.
זמן היה לאותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמיים
ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמיים.
עת לכל חפץ,
מהו החפץ?
זו התורה
שהיא הייתה נתונה למעלה מן השמיים
ועכשיו הגיע הזמן בחודש השלישי
שאותו חפץ יהיה נתון למטה מן השמיים.
אי מתי, מוסיף ילקוט שמעוני,
בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים.
וכעת נעבור לפסוקים עצמם.
ואם עד עכשיו התייחסנו לזמן נתינת תורה,
יותר נדייק מתוך הפסוקים
את
עניין המקום של נתינת תורה.
שני הפסוקים הראשונים אומרים כך:
בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים,
איזה חודש זה?
סיון.
יצאנו בניסן, ניסן, אייר, סיבן.
בחודש השלישי לצאת בני ישראל בארץ מצרים,
ביום הזה,
מסביר רש"י בראש חודש,
באו
מדבר סיני.
פסוק הבא
וישאו מרפידים
ויבואו מדבר סיני
ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד
ההר
ובהמשך
ומשה עלה אל האלוקים
הרמב"ן
ופרשנים נוספים
מתקשים בסדרן של הכתובים.
הפסוק הראשון אומר שבראש חודש הם באו מדבר סיני.
הפסוק אחריו אומר,
שכחנו להגיד,
קודם הם נסעו מרפידים
ואז הם באו למדבר סיני.
לא כך היה צריך להיות?
בכל התורה, כשהיא מתארת את מסעות בני ישראל,
אז על פי
הנוסח שבכל התורה,
אומר הרמב"ן,
היה צריך להיות כתוב,
וישאו מרפידים,
זו התחנה הקודמת שקראנו עליה בסוף פרשת בשלח.
וישאו מרפידים ויחנו במדבר בחודש השלישי לצאתה מארץ מצרים ומה יתרחש שם
מתן תורה
אז למה כתוב
קודם
הם באו למדבר סיני ואז התורה כבר מחזירה אותנו
לנקודת המוצא
כבר הגענו אל היעד
המהר"ל
באגור אריה אומר זה לא קשה
שכאשר הביאה
כלומר ההגאה
היא העיקר
כמו שהיה ביאת מדבר סיני ששם קיבלו
את התורה הכתוב מזכיר את הביאה בלבד
כלומר
הפסוק לא בא להגיד
את המסעות
השונים של ישראל
זה בפרשת מסעי
אז שם כותבים לפי הסדר ויסעו מ...
ויגיעו ל...
ויחנו ב...
אבל זה לא הנושא פה
אלא התורה באה לומר שישראל הגיעו
אל היעד
העיקר הוא
שבאו למדבר כדי לקבל תורה
ממשיך המהר"ל שלא תאמר שהתורה באה להם דרך
מקרה שנסעו ממקום פלוני ובאו למקום פלוני
כמו מי שהולך ממקום למקום ובבואו למקום פלוני אירע לו דבר
קורה
אנחנו יוצאים לאיזה דרך
פתאום באיזה נקודה בדרך קורה לנו משהו
ואז אנחנו מספרים מה קרה אבל הזדמנו לשם במקרה
אם כך היה כתוב ויסעו מרפידים
ויבואו מדבר סיני היית אומר הם יצאו מרפידים
למה לא יודעים ואז הם עברו במדבר
ובדיוק הקדוש ברוך הוא אמר הגעתם בואו ניתן לכם תורה
זה תיאור מקרי
לכך התורה מזכירה בחודש השלישי באו מדבר סיני
לא משנה עכשיו מאיפה הם נסעו
כי באו למקום פלוני שיקבלו את התורה ולא צריך
להזכיר את הנסיעה ממקום שנסעו כי זה לא הנושא
זה לא תיאור מסעות כך אומר המהר"ל
לשון הרמב"ן
אבל
בעבור היות ביאתם במדבר סיני שמחה להם
ויום טוב
ומעט צאתם ממצרים נכספים אליו
אל המקום הזה
כי ידעו ששם יקבלו את התורה
כי משה יגיד להם מה שנאמר לו
בסנה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה
ועבור זה התחילה הפרשה כי בחודש השלישי ביום הזה באו מדבר סיני.
הלשון של הרמב"ן
מעט צאתם ממצרים הם נכספים למקום הזה.
כל הזמן
הם שאלו מתי נגיע הסתכלו בווייז מתי נגיע כבר למדבר סיני.
הלשון הזו מזכירה
את ספר החינוך
כשהוא בא להסביר את מצוות ספירת העומר רב צהודה בשיחות אומר
ספירת העומר פולחן משונה סופרים מהחג הראשון לחג השני מפסח
לשבועות
ספירה אנחנו חסרי סבלנות
יצאנו ממצרים סופרים מתי כבר נגיע לשבועות מה חג הפסח לא טוב
לא מספיק
אז אומר החינוך
לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה ולא רק ישראל
זה כל המגמה של העולם ומפני התורה נבראו שמיים וארץ כפי שאומר
הנביא ירמיה אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי
אין לי טעם לברוא את העולם
אם לא תתקיים בו הברית של ישראל והתורה
והתורה היא העיקר והיא הסיבה שנגלו ישראל ויצאו
ממצרים כדי שיקבלו אותה בסיני כמו שכתוב
בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר
הזה ומפני כי היא כל עיקרם של ישראל
נצטווינו
ממחרת היום טוב של פסח
למנות עד יום נתינת התורה זו
המשמעות של המצווה
לא לחגוג את הפסח
ולחזור לעסקים כרגיל ופתאום הנה מגיע שבועות
תספור כל יום כמה אתה מחכה לשבועות להראות בנפשנו
החפץ הגדול
אל היום הנכבד הנכסף לליבנו
כמו עבד ישאף צל
וימנה תמיד מתי יבוא העת הנחשק אליו שיצא לחירות
כמה אנחנו נחשפים למתן תורה
ועל כולנו
עולה לשונו של אור החיים הקדוש
גם הוא מתייחס לשאלת הרמב"ן
קשה למה איחר את המוקדם
כי אחרי שאמר
בחודש השלישי
באו מדבר סיני מה אתה אומר
שכחתי לומר ויישאו מרפידים
ואולי הוא על דרך אומרם בגמרא סנהדרין,
אהבה מקלקלת את השורה.
אנחנו מתנהגים בצורה
שגרתית נורמלית רגילה
אבל כשיש אהבה אז העניינים לא הולכים בצורה רגילה שבלונית
הכל מתבלבל הכל בסערה גדולה חיובית
להיות
כי היום הזה של מתן תורה
הוא היום המקווה לבורא
הוא היום המקווה לתורה,
הוא היום המקווה לעולם,
הוא היום המקווה לעליונים ולתחתונים.
ומיום הבריאה
כולם יושבים ומצפים מתי יבואו בני ישראל מדבר סיני.
לזה כשהגיעו שמה
לא עצרו כוח לספר סדר הדבר
כלומר,
אומר אור החיים הקדוש,
הסדר התבלבל,
אבל זה לגיטימי, כי אהבה מקלקלת את
השורה. אי אפשר לכתוב וישאו מרפידים,
ויבואו למדבר סיני,
הכל מתבלבל.
וזה מה שכתוב פה,
ביום הזה באו מדבר סיני,
ואחרי זה וישאו מרפידים.
מסיים אור החיים הקדוש, וגם אנחנו נסיים.
הגיע
חשוק
ונחשק
לחושק וחשוק
נסמכו שמיים וארץ
כי זהו תכלית הבריאה ותקוותה.
שלום
