טוב,
חברים יקרים, שלום.
אנחנו ממשיכים בשיעורים שלנו
על הפטרות פרשיות השבוע.
והפעם אנחנו מגיעים להפטרה של פרשת יתרו.
שפרשת יתרו,
זה כל הזמן מפתה על כל פרשה להגיד,
זו הפרשה הכי חשובה בתורה.
כבר עשינו את זה,
פרשת בוא,
אמרנו,
יציאת מצרים,
מצווה ראשונה.
אבל פרשת יתרו זה באמת הפרשה הכי חשובה בתורה,
זה עשרת הדיברות.
אז
פרשת יתרו,
כמו שהיא הפרשה,
כמו שהיא הפרשה הכי חשובה בתורה,
גם ההפטרה של פרשת יתרו היא לכאורה ההפטרה הכי חשובה בין ההפטרות.
אז מהי הפטרת יתרו?
הפטרת יתרו זה הספרדים קוראים בישעיהו פרק ו',
האשכנזים קוראים גם את ישעיהו פרק ו',
פלוס הם מוסיפים פרק ז' עד פסוק ו'.
פלוס פרק ט' עד פסוק ו',
עוד 12 פסוקים,
6
פסוקים בפרק ז'
ו-6 פסוקים בפרק ט',
אם אני מבין גם התימנים קוראים את הפרק ט'
עד פסוק ו'.
בסדר?
אז
אבל בגדול,
ישעיהו ו' זה עיקר ההפטרה,
זה לפי כולם,
פרק ו' ישעיהו,
ויש עוד תוספת בעיקר משמעותית,
זה פרק ט',
שעד פסוק ו',
זו ההפטרה של פרשת יתרו.
טוב,
אז בואו נעשה לנו סקירה רק מהירה,
מה זה פרשת יתרו,
ואיך קשורה ההפטרה,
ואז ננסה כמו תמיד להבין את העומק של הדברים.
פרשת יתרו, כאמור, אנחנו מגיעים לשיא
של יציאת מצרים, מתן תורה.
עם ישראל,
אחרי שיצא ממצרים,
אחרי עשרת המכות,
אחרי קריאת ים סוף,
אנחנו מגיעים סוף סוף אל המעמד שעבורו
יצאנו ממצרים לקבל את התורה בהר סיני,
ובשביל לקבל את התורה,
משום הדמות שעל שמה נקראת הפרשה,
שמקבלים את התורה,
זה יתרו.
היינו מצפים שהפרשה הזאת תקרא משה,
מה זה פרשת יתרו?
יתרו היה חותן משה,
אבל הוא בא לפני הקבלת מתן תורה ומצטרף לעם ישראל.
זה כאמור התחלת הפרשה,
וכתוב כל הקבלה,
שמשה מקבל אותו,
ואז הוא נותן עצה למשה,
לעשות שרי אלפים, שרי ה...
קיצור,
לחלק,
לבנות איזה מערכת משפט,
ולא רק שמשה יהיה לבד מנהיג העם.
אז זה, כאמור, השליש הראשון,
או
החלק הראשון של פרשת יתרו.
ואז אנחנו מגיעים למעמד הר סיני,
שלפני זה יש גם תיאור,
איך עם ישראל התכונן,
שלושה ימים, אל תגשו לאישה,
כן,
אל תתקרבו אל ההר.
עשרת הדיברות,
שנאמרות שם בהר סיני,
אנוכי ה' אלוהיך,
לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי,
ועם ישראל כולו אומר,
נעשה ונשמע.
ואז, אחרי שקיבלנו את עשרת הדיברות,
יש איזה עוד חלק קטן בפרשה,
שיש ציווי על הקמת מזבח.
שמקימים מזבח,
יש שם תיאור שצריך לעשות אותו כאילו בצורה של כבש,
כן? איזה משטח כזה שעולים ולא במדרגות,
שלא תיגלה ערוותך עליו.
כמו שכולנו מכירים מהציורים של חיי המזבח ב...
בבית המקדש,
במשכן,
שהיה כזה,
איזה רמפה כזו,
שהם היו הולכים ולא...
זוהי פרשת יתרו.
טוב, מה ההפטרה?
ההפטרה מתארת את חזון שישעיהו רואה את המלך, כן?
בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את אדוני יושב על כיסא
רם ונישא ושוליו מלאים את ההיכל, שרפים עומדים ממעלו,
שש כנפיים לאחד,
שש כנפיים לאחד, וקרא זה אל זה ואמר,
קדוש,
קדוש,
קדוש,
אדוני צבאות מלא כל הארץ כבודו.
כן,
קראתי לשיעור הזה קדוש,
קדוש,
קדוש, זו ההפטרה של פרשת יתרו,
שהבנה הפשוטה, ככה גורסים כל המפרשים.
כשיש כאן עוד התגלות,
כמו שהיה התגלות במתן תורה,
אז ככה יש גם התגלות פה מאוד מרוממת ונסגבת לישעיהו.
טוב,
אז זה מה שנקרא ה-basic,
ועכשיו ננסה לראות את הדברים בצורה קצת יותר עמוקה.
מתן תורה...
זה
כמו כל יציאת מצרים,
זה לא מאורע היסטורי.
מתן תורה זה משהו שממשיך איתנו מדור לדור,
בכל רגע ורגע,
אומרים חז"ל,
בכל יום ויום יוצאת בת קול ומפוצצת בראשי הערים.
ומחרזת ואומרת, אוי להם לבריות מאלבונה של תורה.
זאת אומרת,
בת קול מהר סיני מפוצצת ואומרת, אוי להם לבריות מאלבונה של תורה.
זאת אומרת,
כל יום ויום יש איזה מעמד הר סיני,
תביעה מחודשת לקבל את התורה.
תביעה מחודשת
לעמוד בהר סיני ולשמוע שוב את עשרת הדיברות.
ובשביל זה, אנחנו דבר ראשון צריכים את יתרו.
יתרו
הוא ביטוי...
לעולם כולו שמצטרף למתן תורה.
אנחנו בהבנה פשוטה חושבים,
מתן תורה זה רק לעם ישראל.
לא,
יתרו הוא גוי,
ולא סתם גוי.
חז"ל אומרים שיתרו היה הכהן הכי גדול של העבודה זרה בעולם.
לא הייתה עבודה זרה בעולם שהוא לא ניסה.
זאת אומרת, יתרו הוא איזה תמצית של כל ה...
אלילים והתרבויות הזרות שבעולם,
ודווקא הוא הופך להיות חותן משה.
זאת אומרת,
יש כאן איזו אמירה,
כמו ששלמה המלך,
נכון,
לעתיד לבוא,
יישא אלף נשים. זאת אומרת,
יש איזו עמדה במושה רבנו, בשלמה המלך, שהם
מחברים את כל העולם כולו.
יתרו,
זה גם מלשון מיותר,
זאת אומרת,
יש כאן כביכול איזה סרח עודף על עם ישראל,
וגם מלשון לטור.
מה זה לטור?
לחפש,
לחפש, נכון?
העולם כולו טר אחרי אלוקים,
העולם כולו,
גם החלקים המיותרים כביכול,
גם הם חלק ממעמד הר סיני,
וזה ממשיך גם הלאה, ממעמד הר סיני,
ראוי לנו חז"ל, נכון?
עוף לא צייץ,
כלב לא יחרץ לשונו.
כל חי, לא רק החי, גם הצומח, נכון?
יש בחג שבועות,
יש
כאילו שנוהגים לקשט את הבית,
נכון?
בפרחים,
בעלים, בירק,
כי יש זכר להר סיני, שאומרים חז"ל,
שהוא במדבר, הוא הר צחיח,
אבל במתן תורה הוא התמלא כולו בצמחייה.
קוסמוס כולו, אתם מבינים, כורע
לקבל את התורה.
זה הרעיון של פרשת יתרו.
ולו יש תפקידים, כן?
יתרו הוא לא התורה, התורה זה משה רבנו.
אבל יתרו הוא נותן למשה רבנו את מערכת המשפט.
תקים שרי אלפים, שרי עשרות.
חוכמה בגויים תאמין,
תורה בגויים אל תאמין,
אבל חוכמה בגויים,
זאת אומרת,
היכולת לנהל את העולם הפנימי הערכי בתוך העולם הזה,
עם
כל המנגנונים שלו,
זה התפקיד של כל דבר במציאות,
כן?
הקדוש ברוך הוא לא נועד רק לעם ישראל,
הרבה פעמים אנשים מתבלבלים,
כשקוראים מדרשים,
שישראל קרואים אדם, ואתם לא קרואים אדם,
בני בכורי ישראל,
צריך להבין,
ישראל הוא בני בכורי,
אבל
בנים אחרים הם גם משמעותיים.
אתם קוראים אדם,
הכוונה היא,
אתם כאילו מופיעים את צורת האדם בצורתה השלמה,
אבל אתם נקראים להרים את כל העולם כולו לשם,
זה הידיעה.
אז זה כאמור ההכנה הראשונה לקבלת מתן תורה.
כולם טרים אחרי אלוקים.
ואז יש לנו את ההכנה,
לא ניכנס לזה,
זה צריך להיות שם,
יש שבוע שלם,
שם ישראל מתכונן,
גם פורש מהאישה,
זאת אומרת,
יש כאן איזה סוג של התקדשות.
ואז יש לנו את עשרת הדברות.
עשרת הדברות, וזה הלב של הכל,
צריך להבין אותם במשמעות העמוקה.
עשרת דיברות,
אם מסתכלים על זה בצורה שטחית,
יש פה איזה עשרה ציוויים שהקדוש הוא נתן לעם ישראל,
לעולם כולו.
אז יש שם ציוויים לא ברורים, אתם מבינים?
אנוכי יהוה אלהיך,
זה ציווי לא תנעף,
לא תחמוד.
אני יודע,
לא תענה ברעך עד שקר.
בסדר,
זה חשוב,
אבל זה לא,
כאילו,
מה זה עשרת הדיברות?
וכאן צריך להיכנס כאן לראש,
וזה גם ההפטרה תעזור לנו לקבל את זה.
עשרת הדיברות זה לא עשרה ציוויים שבאו לבנות לנו איזה קודקס חברתי,
כן,
כמו שאוהבים להגיד
באקדמיה.
עשרת הדיברות זה
איזשהו מערכת, מנגנון לעצב את הקהילה היהודית.
עשרת הדיברות
זה עשרה ציוויים שהם נוגעים בדיוק
בנקודה הפנימית והקיומית של כל אדם,
כל איש וכל אישה,
כל יהודי ולא יהודי,
ובו כעניין גם הצומח החי והדומם,
לנצח נצחים.
נתחיל בדיבר הראשון.
אנוכי
השם אלוקיך.
הזוהר הקדוש ככה מסביר, אנוכי השם אלוקיך,
פשט זה כאילו,
השם אומר,
אנוכי השם אלוקיך,
הוא אומר,
הזוהר הקדוש,
אנוכי,
באני שלי נמצא השם אלוקים.
לכל אדם, לכל יצור, יש את האל שנמצא בתוכו.
מספר פעמים עכשיו חזרנו על זה.
המילה אלוקים בעברית זה ריבוי של המילה אל.
אל, אלים.
סקפים מודה
היא אלוקים.
אל זה כיוון.
אני הולך אל המקום הזה.
אנוכי, השם אלוקיך.
יש לכל אדם, לכל יצור,
את הכיוון.
אנוכי השם אלוקיך המוציא אתכם מארץ מצרים.
כיוון, משמעות,
שמוציא אותנו מכל המיצרים.
העמדה הזו שיש אלוקים.
אם תרצו, היום אפשר לתרגם את זה למילים.
יש משמעות.
זו תחושה שקיימת
אצל כולם,
גם לא יהודים,
גם צומח.
הסיבה שצומח, שוב,
כי
קודקודו ואומר לו צמח. יש כוח צמיחה בעולם,
כן,
לא בצורה המודעת הרציונלית של בני אדם,
אבל זה שצמח רוצה לצמוח,
זה שהדומם רוצה לשרוד, נכון?
כשאתה זורק אבן לקיר,
אז היא קשה,
היא מתנגדת לשבירה שלה.
זה שכל דבר רוצה את הקיום שלו.
שיש לכל דבר את המשמעות שלו בעולם,
זה הדיבר הראשון בעשרת הדיברות.
אנוכי השם אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.
ואז מגיע הדיבר השני.
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.
אמרנו, אלוהים זה כיוונים.
מה זה לא יהיה לך אלוהים על פניי?
אל תחפש
כיוונים אחרים בחיים שלך.
יש לך את החיים, יש לך את הקיום שלך בעולם.
תדמיין אלוהים אחרים.
כל המחשבות שכל הזמן כולנו מתייסרים בהן.
למה לא נולדתי למשפחה אחרת?
למה לא נולדתי בתקופה אחרת?
למה אני לא יודע
לפני עשר שנים את מה שאני יודע עכשיו?
כל העולם הדמיוני הזה,
שהוא היום הבסיס לכל המדיה והפלאפונים,
הבריחה האינסופית הזו מהמקום שלך פה.
אז כל זה בכלל לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני.
אל תלך לכיוונים אחרים.
עכשיו,
אני
כבר אומר,
גם אם תלך לכיוונים אחרים,
בסוף אתה תמצא את האל שלך.
אבל, אומרים חז"ל, למה נקרא שמם אלוהים אחרים?
שהם מאחרים את הטובה מלהגיע לעולם.
אתה בסוף
תמצא את הכיוון,
את המשמעות שלך בחיים.
רק
השאלה אם זה יהיה באופן ישר,
או באופן שיאחר את הטובה להביאה לעולם.
תיכנס לכל מיני פיתולי חיים ומסלולים
שהם לא שלך, מבין?
וזה הדיבר השלישי.
לא תעשה את שם השם אלוהיך על השם.
לא תעשה את שם השם אלוהיך על השם, זה לא רק
במשמעות הטכנית שאדם...
אומר את השם של אלוקים,
זה גם,
זה הקצה הקרחון ההלכתי לעומק שעומד מאחורי זה.
שאדם נושא את שם השם אלוהים לשווא זה בעצם אדם שמייחס חשיבות
לא מדויקת
לסיטואציה שהוא נמצא בתוכה.
אתה
מבין
שאתה עכשיו חווה איזושהי חוויה,
לא יודע, מישהו דחף אותך, ואתה עכשיו,
אלוהים אדירים, מה עשית?
כלומר, אתה מגזים ומנפח משמעויות יותר ממה שהם.
שוב, זה מאוד מאוד מאפיין.
אנשים שלא מרגישים שהם במקום הנכון,
בחיים הנכונים, במסור הנכון,
אז
יש להם את הנטייה לכל דבר.
יש חדשות, יש גשם, נכון?
אלוהים אדירים, יש שערה
שהולכת לבוא.
כולנו הולכים למות.
ישראל, שערה,
שתי דקות גשם וכולי.
יש מגפה, קורונה, זה סוף העולם.
מזבלה,
אוהבים לקנות מים מינרליים.
לא יהיה חשמל, אנחנו כולנו נמוגים.
זו עמדה נפשית
שמנפחת איומים.
וזה גם לכיוונים אחרים,
לא רק דברים איומים, גם דברים טובים.
קרה עכשיו משהו, וואי, איזה מלך אתה.
יואו, וואו,
אני חווה את החיים שלי.
כאילו, בסדר,
נתנו פה משהו.
זה גם הורים וילדים.
אתה נסיכה שלנו,
אתה מלכה שלנו.
אין ילדה כמוך בעולם, שאלוהים לא ברא.
בששת ימי בראשית
לא היה אף פעם
מישהי יותר מוכשרת ממך.
כולנו משתחווים לך,
זאת אומרת,
זה חלק מהעבודה זרה,
להיות אלוהים אחרים.
זה הרעיון העמוק של עבודה זרה, עבודה תלילים.
אתה לוקח
דברים לא מדויקים,
לא בכיוון הנכון,
ונושא את שם השם אלוהיך לשווא.
איך אדם ינצל מהדברים האלה?
זה דבר רביעי.
זכור את יום השבת לקדשו.
יש בציר הזמן,
פעם בשבוע,
יום שאתה שב,
שבת זה מלשון לשבת,
לשוב,
אתה שב
אל המקור.
אתה נזכר בשביל מה אתה פה בעולם הזה.
זכר למעשה בראשית,
זה מה שאנחנו אומרים בשבת בקידוש.
ייזכר,
כל היום אתה,
כל השבוע אתה רץ,
זה
כיוונים אחרים,
זה באופן טבעי,
אתה שומע חדשות,
אתה נמצא כל הזמן בטרדות,
אתה לא מוצא את המקום שלך בעולם. בשבת,
אם תשיב משבת רגלך,
עשות חפציך ביום קדשי,
אתה לא עובד עכשיו,
לא פותח רדיו,
לא שום דבר,
אתה
נוגע בראשית של החיים שלך.
זה הדבר הרביעי.
דבר נוסף, הדבר החמישי.
כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך.
מאיפה באת?
שוב,
אנשים שאין להם אלוהים,
משמעות העמוקה של הביטוי.
הם אומרים,
ההורים שלי זה מה שנקרא אקסידנטלי.
במקרה נולדתי להורים האלה,
בסדר?
עכשיו, מה היחס שלי להורים?
אם ההורים האלה עושים דברים טובים,
מגדלים אותי,
נותנים לי כסף וזה, אוקיי,
אז אני מכבד אותם.
אם ההורים הם לא בסדר,
אני לא מכבד אותם, נכון?
זה כזה יחס של התניה.
ייתנו, יקבלו, לא ייתנו, לא יקבלו. זה הראש שאין בו אלוהים.
הראש של עשרת הדיברות זה משהו אחר.
ההורים
הם הצינור שדרכם אלוהים מביא את הנשמה שלך לעולם,
אתה מבין?
הם החיבור בינך לבין אלוהים.
אם אתה לא מכבד את ההורים שלך,
אתה כורת את הענף שעליו אתה יושב,
אתה מנתק מהמקום שאלוהים הצמיח אותך.
ולכן,
גם אם ההורים לא מתנהגים כמו שצריך,
גם אם ההורים לא עשו לך דברים טובים,
אבא זה אבא ואימא זה אימא, זה הבסיס.
כבד את אביך ואת אמך
הוא כולל בתוכו את כל שאר הדיברות.
אומר, הילד שמפקפק בהוריו,
מה אבא שלי זה, אבא שלי זה,
עובר על הדיבר,
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פנייך.
מאיפה באת?
זה היה מה שלך, זה, זה, כן.
זה לא רק בהקשר של היחסים עם ההורים,
אתה מבין? היכולת הזו של אדם להשלים
עם המקום שהנשמה שלו הופיעה בעולם.
זה מה שמעניק את החוסן הנפשי
לכל מעגלי החיים.
אדם שעם ההורים שלו הוא במערכת יחסים אינטרסנטית כזו, ייתנו,
יקבלו,
כל מערכות היחסים שלו הם כאלה.
אתה מבין,
גם עם אשתו,
גם עם העבודה,
הוא כאילו,
על תנאי
האם החיים האלה מצדיקים את ה...
הוא עושה גם עסקאות עם אלוהים.
אם אני עושה ככה, אתה צריך לעשות לי ככה.
אם אתה לא עושה ככה, אז אין אלוהים.
זה בן אדם גם ש...
זה לא היהדות שלי,
זה לא אלוהים שלי,
יש לו תנאים,
יש לו קבלות,
עניינים וזה.
הייתי פעם באיזה כנס כזה,
בטעות,
לא הבנתי,
באו,
הביאו אותי כפאנל,
עם איזה כל מיני...
שם הייתה הכותרת, רק כשהגעתי ראיתי את הכותרת.
איזה דיבר אתה היית מוריד מעשרת הדיברות?
אז אמרתי להם,
אני אתחיל עם זה שאני מוריד את האפשרות להיות איתכם בפאנל,
בסדר?
להתראות.
מה אתם חושבים שהם פה מחליטים לאלוהים מההורים שלהם?
זה
קשור גם לזה שאדם חושב שהוא מחליט,
נולדתי גבר, אני רוצה להיות אישה,
אישה,
אני רוצה להיות גבר.
כאילו, לא קלעתם את הסיפור, נכון?
תשמעו את עשרת הדיברות.
נעשה ונשמע.
כאן זה המקום שלכם בחיים.
זה ההורים שלכם,
זה החיים שלכם,
זה הגוף שלכם,
זה הכישורים שלכם,
ומכאן תלכו ותצמחו.
וזה הדיבר השישי.
לא תרצח.
אל תרצח את
החיים שלך.
לא רק במשמעות שלא לרצוח אחרים.
יש לך חיים פה בעולם,
מה אתה רוצח דברים, מה אתה משחית דברים?
איך זה קשור לזה.
אתה מאבד את הזמן שלך,
את הגוף שלך,
את הפוטנציאל שלך.
וזה הדיבר השביעי,
לא תנעף.
לא תנעף, שוב,
זה לא במשמעות רק של
בגידה חס ושלום במשפחה.
לא תנעף זה בן אדם שדוחף את האף שלו
למקומות אחרים.
הגמרא בנדרים אומרת,
הלומד תורה לפרקים,
מי שלומד תורה באופן מפוזר,
מי שלא מסוגל להתרכז בלימוד שלו,
הוא כאילו לומד שתי שורות,
מתעניין מה קורה פה מסביב לזה,
אומרת הגמרא, הלומד תורה לפרקים,
הרי זה נואף אישה חסר לב.
זה הניאוף.
יש לך משהו, נכון?
יש לך משפחה.
תשמח בה.
אתה משלה את עצמך שאם אתה תשבור את מעגל הנאמנות,
תבגוד,
ותפזול למעגלים אחרים, שם תמצא את העושר.
אתה לומד עכשיו תורה, נכון?
אתה עכשיו צריך להבריג בורג.
אתה עכשיו מדבר עם מישהו.
למה אתה נואף?
למה אתה עכשיו פתאום שולף לי את הפלאפון?
למה שאני מדבר איתך פתאום,
העיניים שלך מסיתות מבט?
יהיה פה, מבינים?
זה הריכוז במשמעות העמוקה שלו.
שיויתי השם נגדי תמיד.
אל תנוע.
תהיה פה.
תמיד אני מוסיף, שאי אפשר שלא,
שימו לב שיש האותיות ניאוף והאותיות אייפון,
זה אותיות מתחלפות, זה קשה לפספס את הדבר הזה.
סטיב ג'ובס היה לו רוח הקודש, הוא
ידע לקרוא לזה אייפון בדיוק בשביל זה.
זו העמדה הנפשית הזו, שבן אדם בורח לכל העולם.
ואז זה מביא אותנו לדיבר השמיני,
לא תגנוב.
אל תגנוב חיים של אחרים.
מה זה גנבה?
גנבה, בדיוק אנשים מבינים מה זה גנבה.
גנבה זה שאתה מזיק לשני.
נכון?
גנבתי לו אלף שקל,
זה נחשב גנבה.
אבל אם גנבתי לו שקל פרוטה,
הוא לא מרגיש בכלל את זה.
זה לא גנבה.
הוא מחזל לו.
דין פרוטה
כדין מאה.
זה שאתה גונב מישהו,
זה לא הבעיה מה שהזקת לו.
זה הבעיה היא, ככה אומר שוב הזוהר הקדוש,
הכנסת ניצוצות זרים לתוך החיים שלך.
אתה מכניס מרכיב,
אתה מבין, שהוא לא שלך.
זה לא יצליח,
אתה לא תצליח לגנוב.
עוד פעם, גם אם נראה לך שאתה פה מצליח להעתיק,
לגנוב,
תופס את המקום שהוא לא שלך,
זה רק עניין
של זמן.
אז הזוהר הקדוש אומר,
מי שגנב,
ונפטר בלי שהוא יחזיר את הגזלה שלו,
מה יהיה עונשו,
מכירים?
תמיד זה גיהנום, אבל מה, איזה גיהנום?
הוא אומר שהוא חוזר לעולם הזה בגלגול אחר כדי להשיב את הגזלה.
אם נתרגם את זה שוב למושגים המופשטים,
אתה חיית חיים שהם לא שלך,
אתה מבין?
אתה גנבת פה משהו שהוא לא שלך.
זה למעשה מה שנקרא דין פרוטה כדין מאה.
אתה תצטרך לתקן את זה.
זה הרעיון העמוק.
ואז מה יש לנו?
הדיבר התשיעי.
לא תענה ברעך עד שקר.
אל תשקר.
כן, הפשט זה לא להביא עדי שקר במשפט.
מה זה שקר?
שוב,
אתם מבינים,
במשמעות הפשטנית שקר,
אני מספר פה סיפור שלא היה,
כי אז למה
זה רע?
כי בגלל זה אני עובד על אנשים,
אני גונב מהם כסף,
דברים כאלה.
לא,
שקר ביהדות זה גם שאתה מספר סיפור שלא מזיק לאף אחד.
הפוך,
כולם מרוצים,
אתה מספר סיפורים צבעונים שלא היו,
כולם מבסוטים,
נהנים, סרטים.
מה הבעיה בשקר?
שאתה חי בעולם
לא אמיתי.
הקדוש ברוך הוא, הביא איזה חוויה,
נכון?
הקדוש ברוך הוא הביא לך משהו במציאות.
במקום להיות שמח בזה,
במקום להשלים עם זה,
אתה בורא לעצמך עולם וירטואלי.
לא מספיק לך מה שהיה פה,
אתה מנפח, מוסיף דברים,
זה יגרום בסוף עינוי, לא תענה ברעך עד שקר.
כולם הולכים לסבול מהשקר הזה,
גם אלה שמחאו לך כפיים.
יש מילה בעברית, מכל מילה, שקר,
כזב.
נכון?
מלשון המילה,
אכזבה.
מי שמשקר,
מי שלא חי חיים אמיתיים,
בסוף מאכזב.
ואת עצמו.
וזה הדיבר האחרון.
לא תחמוד.
זה הסיכום של הכל.
לא תחמוד אשת רעך שורו וחמורו.
אל תחפש חיים שהם לא שלך.
זה הרעיון הכללי של עשרת הדיברות.
זה פרשת יתרו.
וזה מסיים את הפרשה.
המטרה שלנו להגיע להפטרה פה, כן?
זה מסיים את הפרשה,
מזבח.
לא תעלה במעלת על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו.
מה זה מדרגות במזבח?
כשאדם רוצה לעלות אל הקודש,
אז שוב,
הוא הולך במדרגה,
הבעיה זה כאילו,
שאז הם לא הלכו עם מכנסיים,
כן?
אז היו הולכים עם כזה סוג של גלביע.
זה כאילו חושף את הגוף של האדם למזבח.
אבל הרעיון העמוק הוא שאתה מנסה לקפוץ מדרגות,
אתה מבין?
זה ערווה,
אתה,
שוב,
אתה מנסה להוביל את החיים לא בקצב ש...
אמיתי, לא בקצב הנכון, לא במה שמתאים לך.
אתה
מנסה לעלות אל הקודש,
להגיע למה שאתה רוצה בחיים.
תעלה לאט לאט, תעלה
בצורה מדודה, זה הרעיון העמוק.
פרשת יתרו,
איך אדם תר אחר אלוהים,
בזה שהוא מלא בַּהשלמה טובה
עם המציאות שהוא חי,
ואז הולך ומתקדם.
ועכשיו מגיעה ההפטרה.
ישעיהו פרק ו',
בשנת מות המלך עוזיהו,
וארא את אדוני יושב על כיסא רם ונישא,
ושוליו מלאים את ההיכל.
שימו לזה ביטויים שהמקור זה פה בישעיהו,
ואחרי זה מופיע בהמון המון מקומות,
גם שוב
בתורת הסוד.
הקדוש ברוך הוא יושב על כיסאו.
נכון?
זה ביטוי שאנחנו משתמשים בו הרבה בתפילה.
כיסא,
זה בא לבטא שוב, סוג של יציבות.
כיסא השם בעולם.
יש המשפט,
גם
שמתחיל את
עזור הקדוש זה, קודשא בריך הוא לית אתר פנוי מיניה.
מה הכוונה?
לא ש...
יש
כזה עניין של אלוקים בכל...
המציאות כולה,
היא מבטאת את האל, את המשמעות.
וארא את ה' יושב על כיסא רם ונישא,
ושוליו מלאים את ההיכל.
ממלא כל עלמין, אתה מבין?
אין, בכל פינה, עיני השם שוטטות בכל הארץ.
כל פעולה שאתה עושה,
כל דבר שבמציאות,
כל ציוץ,
כל עדווה,
הכל
זה חלק מה...
האל,
מהכיוון, מהמשמעות, מהאין סוף שמופיע בעולם.
יש כזה,
אומר רבי יהודה הלוי,
זה הולך שם? יא,
כן, הקדוש ברוך הוא, אנה אמצאך ואנה לא אמצאך.
אתה תמיר ונעלם,
כבודך מלא עולם.
אלוקים, איפה אמצא אותך ואיפה לא אמצא אותך?
אתה תמיר ונעלם,
אתה לא,
אתה מבין,
אלוקים זה לא איזה,
לא יראני האדם וחי,
זה לא איזה משהו שאתה תופס.
אבל הוא נמצא בכל מקום, מלוא כל הארץ כבודו.
שרפים עומדים ממעלו. שש כנפיים, שש כנפיים לאחד.
בשתיים יכסה פניו,
בשתיים יכסה רגליו,
בשתיים יעופף.
שרפים
זה הכוחות
שחורכים את המציאות,
זה רק הכוונה שרפים.
שורפים את המציאות.
הקדוש ברוך הוא,
השלמות האינסוף,
המשמעות של החיים, היא מופיעה בכל פינה ובכל מקום.
היא חורכת אותה,
אתה מבין?
כאילו אין דברים לא נשארים כמו שהם,
שהם מתחברים אל המשמעות.
שש כנפיים לאחד, דיברנו על זה כבר פעם,
דיברנו על נושא של מלאכים.
הנה,
הרמב״ם מסביר מה זה שש כנפיים לאחד,
מזה גם הגיע המיתוס הזה של המלאכים יש כנפיים,
כל הציורים וזה.
כנפיים זה ביטוי
למשהו מהיר,
חד.
הכוחות האלה
עומדים
אכן למלא את רצון אביהם שבשמיים.
לכל דבר בעולם יש ייעוד,
כל עשב ועשב יש מלאך
שמכה על קודם כל מה הוא יודע,
יש מחשבה שהיא בדיוק נועדה לזה,
תנועת אצבע שצריכה לזה.
זה שש כנפיים יעופף,
ושתיים יכסה רגליו, מסביר הרמב״ם,
הרגליים זה סיבות הדבר,
שאומרים לרגליה הדבר,
כאילו,
איך בדיוק הכוחות האלה מגיעים,
אנחנו לא יודעים,
אנחנו לא יודעים תמיד להבין איך הדברים מתגלגלים.
אבל הם מן הגלגלים.
בשתיים יכסה פניו.
פנים זה מודעות.
הוא
לא נמצא פה עכשיו בעולם שמנסה, אתם מבינים?
למה אני חי?
למה נולדתי?
מי אני?
מה אני?
מה,
מה, מה?
אתה לא במקום.
למה יש לי שתי ידיים ולא שלוש?
למה לא נולדתי פה?
שוב,
מה שדיברנו, לא הבנת.
אנוכי, השם אלוהיך.
לא יהיה לך אנוכים על פניי.
תפסיק לעסוק בנסתרות ממך, זו המשמעות העמוקה.
כי אני אומר באיוב, איפה היית ביוסדי ארץ?
מה,
אתה מנסה כאילו להבין את מה שאתה לא אמור להבין.
נולדת עם שתי ידיים, הבנת?
עכשיו השאלה זה,
איך אתה ממקסם את השתי ידיים האלה בצורה הטובה ביותר?
זה החיים שבו אנחנו נמצאים בעולם.
אין יכסה פניו,
תפסיק כל היום להטיש את עצמך ואת העולם כולו
בחפירות חסרות משמעות שהן בסך הכל תירוץ
לזה שאתה לא ממלא את תפקידך בעולם.
תשמח,
תפעל, תיצור.
זה הרעיון של הפטרת ישעיהו.
ושים לב,
מה קורה לסרפים האלה?
וקרא זה אל זה ואמר.
זה הכל פה מהדד
מכל כיוון במציאות.
קדוש, קדוש, קדוש, השם צבאות מלוא כל הארץ כבודו.
קדוש,
בעברית קדוש, זה מיוחד, להקדיש משהו,
נכון?
אני מקדיש משהו לבית המקדש,
אני מייחד משהו לבית המקדש.
החפץ הזה,
אני מקדיש את המיקרופון הזה לבית המקדש,
המיקרופון הזה הוא רק,
אך ורק לבית המקדש.
הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל,
אני ואת מיוחדים זה לזה.
קדוש, קדוש, קדוש,
מלוא כל הארץ כבודו.
כל הארץ, כל המציאות מופיעה את כבוד השם.
כבוד זה המילה משקל,
כבוד כבד, נוכחות.
הנוכחות האלוקית, המשמעות,
האמת, המוסר, הצדק,
זה נמצא בכל מקום.
קדוש, קדוש, קדוש, הקדושה נמצאת בכל מקום.
שלוש פעמים,
בעם ישראל שרוצים להגיד שמשהו הוא מוחלט,
זה חזקה, שלוש פעמים.
למה יש לזה גם?
אחד זה כאילו ההתחלה,
שתיים זה הפיצול,
כאילו העולם נוצר, שלוש
זה סגירת המעגל, מה שנקרא.
זה כלום,
גם שהפסיכולוגיה שלנו,
כל פעם שאנחנו רוצים לחלק משהו,
אנחנו מחלקים אותו לשלוש,
זה לא רק בצבא,
זה כל דבר.
זה פסיכולוגי,
אחד זה,
אוקיי,
זה ההתחלה,
שתיים,
הבנתי,
שלוש, זה סוגר לי את הסיפור.
זה כאילו,
הכיסיתי פה את כל האפשרויות.
קדוש, קדוש, קדוש,
בכל אפשרות, בכל מקום.
מלוא כל הארץ כבודו.
וינעו אמות הסיפים מקול הקורא, והבית ימלא עשן.
עשן.
השם אמר לשכון בערפל, נכון? גם בהר סיני, עשן, לפידים.
עשן זה ביטוי
למשהו שהוא איזה מימד
בין מוצק
לאנרגיה,
גז, זה כזה...
דם ואש ותמרות עשן.
יש כאן איזה מסך עשן,
אנחנו קוראים מסך עשן היום כמשהו שלילי,
כמשהו ש...
אבל בתורה, עשן זה כאילו...
האור עצמו, אנחנו לא יכולים לראות אותו.
אבל יש איזה ערפל,
יש איזה מדרגות ביניים שהן
מאפשרות לנו להתייחס אל הקדושה.
אדם
רואה איך הכל נע, כל אמות הספים נעות, אתה מבין?
המציאות כולה,
היא הולכת ושוקקת לאלוהים. היא
עולה כמו עשן עולה
בבית הקורבנות.
הכל עולה ומתעלה.
והאומר,
ואז מה קורה לבן אדם,
שהוא פתאום,
מה שנקרא,
מקבל, כשומע את עשרת הדיברות,
מבין שוואי,
שם אני צריך להיות,
אני צריך להיות במקום שכולי אושר ושלמות עם
עצמי ומלא בפתיחות לאלוקים ומלא באופטימיות ושמחה.
אוי לי,
כי נדמתי,
כי אני או
נדמתי כאילו,
נהייתי דומם, שותק,
או נדמתי מלשון דמיון, אני חי פה בדמיונות,
כי איש טמא שפתיים אנוכי,
ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב,
כי את המלך אדוני צבאות ראו עיניי.
שהיה,
אתה מבין,
זה כמו עם ישראל שנמצא בממד הר סיני.
עוף לא צייץ,
מה קורה פה?
זה משתק את הבן אדם,
הפגישה הזו
עם המשמעות של החיים, עם הכיוון של החיים.
והיה אליי אחד מן השרפים,
ובידו רצפה,
רצפה זה גחלת,
במלקחיים לקח מעל המזבח,
ויגע על פי,
ויאמר,
הנה נגע זה על שפתך,
וסר עונך וחטאתך,
איך הוא פועל?
גחלת,
ו...
אנרגיה פוטנציאלית, נכון?
זה עוד, זה לא הלהבה,
זה ה...
גחלת העומם, איך זה נקרא?
עמום.
כאילו, זה, זה, ראיתם פעם גיחלים, נכון?
במדורה שאתה עושה...
זה להפיח,
ככה הרמח"ל,
רבי משה חיים לוצטו,
יש לו ספר שנקרא דרך עץ חיים.
הוא אומר שהתורה,
אותיות התורה,
הוא אומר,
זה כמו גיחלים.
כשאתה לומד תורה,
כמו שאתה נושף על גיחלים, יש אור שגנוז בתוכם.
אתה,
כל דיבור שלך, כל לימוד תורה, אתה בעצם,
אפילו מבחינה מדעית,
זאת אומרת,
כשבן אדם חושב שיש,
זה משחרר אנרגיה.
אפשר, מחברים...
לאקטרודות למוח, זה מפיק איזה סוג של אנרגיה.
אדם,
אתה,
איך אתה תגשר על הפער,
כן, בין טמא השפתיים לבין הגודל האלוהי?
תלמדו.
זה יאה.
דברי תורה
זה גחלי אש,
שנשיכתם נשיכת שרף, ו...
קיצור,
זה לא פשוט.
דברי תורה זה, אתה מתעסק פה עם אנרגיה ו...
ביקור גרעיני.
יש לזה...
אבל ככה עובדים.
וישמע את קול אדוני אומר,
את
מי אשלח?
ומי ילך לנו?
ואומר, הנני שלחני.
הרי ישעיהו עובר פה את התהליך הזה.
בהתחלה, עם טמא שפתיים, מי אני?
מה אני? מה?
הנני,
אנוכי השם אלוהיך.
זה העמדה הנפשית של האדם שלומד תורה,
שלומד את פרשת יתרו, שלומד את הפטרת ישעיהו.
ככה אומר אברהם אבינו,
הנני,
לשון ענווה וזריזות.
זה התפקיד שלי בעולם.
ויאמר, לך ואמרת לעם הזה,
שמעו שמוע ואל תבינו,
וראו ראו ואל תדעו.
זאת אומרת, אתה הולך לדבר פה עם אנשים
ששומעים ולא מבינים,
רואים ולא יודעים.
זה
תהליך מאוד ארוך בהיסטוריה בכלל,
בעם ישראל בפרט.
איך לאט לאט הדברים האלה יתבררו?
איך אנשים יקבלו את עשרת הדיברות?
איך יראו את השם
נמצא ושוליו ממלאים את ההיכל?
השמן לב העם הזה,
ואוזניו הכבד,
ועיניו השע,
כן, תסתיר את העיניים שלו.
פן ירא בעיניו ובאזניו ישמע, ולבו יבין ושב ורפא לו.
יש דורות.
שלא טוב שעם ישראל יבין את הדברים.
יש מסכים בלתי נמנעים. אתם יודעים,
זה
לא שכאילו יש פה ציווי כלל,
עשה להם שהם לא ישמעו,
כי אנחנו רוצים שהם ישמעו.
אבל בשביל שישמעו לעתיד,
יש לפעמים שנים, דורות עידנים שלא.
שעדיף שלא ישמעו,
שיהיה פה איזה מסך עשן,
שיהיה פה איזה
כל מיני חציצות.
כדי שהדברים ייבנו בצורה יותר עמוקה לטווח ארוך. ואז כשהם יופיעו,
הם יופיעו באמת עם כל הכלים שבדרך נבנו.
והיה אומר, עד מתי אדוני?
עד מתי אנחנו אמורים לחיות בעולם הזה,
שיש עשרת הדיברות ואנחנו עדיין לא שומעים אותן,
שיש גילוי אלוהים והמציאות עוד לא,
יש לה את הכלים להכין את זה.
ואומר,
שממה ערים מאין יושב,
כן,
הערים יהיו שממה,
ובתים מאין אדם, והאדמה תישאה שממה.
למחנות,
יש איזה מצב מסוים שהעולם צריך לעבור
איזה איפוס כדי לקלוט את הגודל האלוהי.
כן, נאמר הר סיני, למה נקרא שמו סיני?
שירדה משם שנאה לעולם.
כן, סמך, שין, מתחלפת.
יש איזה משהו בתורה,
בעשרת הדיברות,
שמבין שהוא...
חייבים להיות באיזה איפוס מערכות בשביל לקבל אותו.
שוב,
לא במשמעות שאנחנו לא עושים פה ג'יהאד,
להרוס את העולם,
אנחנו רוצים שהעולם יהיה בנוי.
אבל צריך להבין שקבלת תורה...
זה תהליך מסוים שאני אנסח את זה ככה,
הוא בא בכאב,
הוא בא באיזה סוג של חורבן,
לכן נקרא החורב,
הר
סיני נקרא החורב, יום חורבן לעולם.
יש גמרא שאומרת, כל תלמיד
שיושב לפני רבו
ואין שפתותיו נוטפות מר,
תכוונא.
שנאמר, שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר.
אל תקרא שושנים, אלא ששונים.
אל תקרי מור עובר, אלא מר עובר.
תלמיד שיושב לפני רבו, כשאדם נמצא בעמדה של לימוד תורה,
חייב להיות גם איזו עמדה של מרירות.
כשאדם שונה דברי תורה,
שהוא להיפתח לגודל הזה, שהיש משמעות בכל דבר,
זה חייב לבוא עם איזה
דחיית סיפוקים, עם איזה משהו שדורש מהבן אדם לצאת.
בשביל למצוא את האנוכי ה' אלוהיך,
בשביל למצוא את המקום שבו אני נמצא,
זה חייב לבוא עם איזו
מוכנות לשלם מחיר מההנאות ומהדברים שמושכים אותנו,
לאשליה שאנחנו במקום המתאים,
אנחנו לא.
אתה אומר,
הנה,
עמדנו,
אנחנו
יושבים בטל,
מה אתה רוצה?
אני אחלה,
אני טוב לי,
אני כל היום עושה מצוות,
אני
כאן המקום שלי,
כאן אלוהים שם אותי.
לא.
אלוהים שם אותך כדי שתמלא את התפקיד שלך בעולם במיליון דברים.
עכשיו יש איזה מסך שמסמא את עיניך.
צריך פה איזה קצת חורבן, קצת מכות,
קצת טלטלה,
ואז אולי...
יהיה איזה תהליך שאתה
תצטרך להבין.
ורחק אדוני את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ.
ועוד בה עשׂריה והשבה והיתה לבער.
היו עשרה שישובו, ולא, וגם, יהיה פה איזה בעירה.
כאלה וכאלון אשר בשלכת.
כן, קראה עצים אדירים שהם נושרים עלים.
יש פה תהליכים היסטוריים של דורות, שהמציאות, תלך,
תשנה צורה תחליף, צורה של מלחמות,
של מהפכות,
של בירורים.
מצבת בם זרע קדשׁ מצבתה,
אבל תמיד תהיה מצבה,
תמיד יהיה משהו יציב,
תמיד יהיה איזו נקודה שהיא תהיה קודש, זרע קודש,
בסדר?
לא ינטוש השם עמו,
לא ימחה את האומה,
אותות האומה מכל וכל,
יהיה תמיד בעם ישראל את החלק שישאר, שישמור,
עד שכל התהליכים יעברו.
והנה,
הנה מגיע אחד התהליכים,
אמרתי,
פה מסתיימים הספרדים.
אשכנזים ממשיכים,
ויהי בימי אחז בן יותם בן עוזיהו מלך יהודה.
מדובר כאן בנכד של המלך עוזיהו, כן?
בפרק הקודם ישעיהו ניבא על המלך עוזיהו,
אז עכשיו הוא כבר בנכד שלו.
עלה רצין מלך ארם,
ופקח בן רמליהו מלך ישראל על ירושלים למלחמה עליה,
ולא יכול להילחם עליה.
ישעיהו הוא ניבא למלכי יהודה,
ומלכי יהודה,
כן, אחז, בן יותם,
בן עוזיהו,
מלך יהודה,
באו להילחם נגדו גם מישראל, ממלכת ישראל,
פקח בן רמליהו,
וגם רצין מלך ארם,
וגם אויב חיצוני.
ויוגד לבית דוד לאמור, נחה ארם על אפרים.
ארם ואפרים עושים מנוחה ביניהם,
הם עושים שלום,
הם שניהם באים להילחם עליך.
וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח.
אדם מרגיש שהעולם מתנגד אליו.
יש כוחות אדירים שהם בקואליציה עכשיו נגדו.
בסדר, לא רק ברמה המדינית,
ברמה האישית.
לה לבבו כנו עציה.
אתם יודעים, אנשים שלא ברור להם האנוכי השם אלוקיך,
הם
אנשים ככה מאוד שברירים.
כל רוח קלה, כל רוח מצויה.
רשע,
ככה אומר דוד המלך,
הרשעים כמוץ אשר תטפנו רוח,
כמו קש הנף ברוח.
הם לא בטוחים במקום שלהם בעולם הזה,
הם לא בטוחים שיש אל,
שיש כיוון,
שהם במקום הנכון,
הם כל היום
מלאי ספקות,
גם ביטוי של הרב קוק,
הרשעים מלאי ספקות תמיד.
הצדיק, לעומת זאת, הם שאינם כמוץ אשר תטפנו רוח.
הצדיק,
כעץ שתול על פלגי מים.
עליהו לא ייבול,
וכל אשר יעשה,
יצליח.
ולכן, ויאמר ה'
אל ישעיהו, צנע לקראת אחז,
אתה ושאר ישוב בנך,
ככה קראו לבן של ישעיהו,
שאר ישוב.
הרב הנזיר קרא לבן שלו,
היה הרב של חיפה,
הרב שאר ישוב.
אלה שיישארו,
למרות כל הבלאגנים, יהיה תמיד יישוב שיישאר.
לך אל קצה תעלת הברכה העליונה,
אל מסילת שדה כובס, אל המקום של הכביסה,
אל ה...
כאילו אל המקום הכי נידח,
הכי מלוכלך.
ואמרת אליו,
יישמר ואשקט
אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה.
פורחי אף שהם באים אליך באיזה עצבים,
רצין וארם ובן רמליהו.
תגיד לי,
לא שמעת עשרת הדיברות?
ואומר שם למלך,
למלך אחז, מה קרה?
מה, באים אויבים, אתה מתרגש?
אתה
נע לי פה כמו איזה עצי היער, מתחיל לרקוד פה?
מה יש?
יש מלחמות בעולם?
יש בעיות כלכליות?
יש מגפה?
תזכר בבקשה מה קורה, נכון?
יען כי יעץ עליך ארם רעה, אפרים ובן רמליהו לאמור.
נעלה ביהודה,
נעלה ביהודה,
ונקיצנה,
ונבקענה אלינו,
ונמליך מלך בתוכה, את בן טבאל.
הרי שאיר,
אנחנו פה נשמיד,
נכבוש,
נשים פה את בן טבאל. בן תבעל זה
היה שם איזה קרוב משפחה של זה,
אבל כאילו,
נשים פה איזה דברים שהם יהיו טובים לנו.
כה אמר אדוני אלוהים, לא תקום ולא תהיה.
אמנם?
לא יקום ולא יהיה,
יש אמת בעולם הזה.
כאן, כאמור,
מסיימים
וקופצים לפרק ט'
לסיום של המהלך הזה.
העם, פרק ט', פסוק א', בישעיהו.
העם ההולכים בחושך ראו אור גדול,
יושבי בארץ צלמות, אור נגה עליהם.
אחרי ששומעים עשרת הדברות, צריך להתמודד עם דברים בחיים,
צריך להתמודד עם רצין מלך ארם,
עם פקח בן רמליהו,
עם אויבים,
מבחוץ,
מבפנים,
כל מיני דברים, מפחידים, חושך.
אתם תראו אור גדול,
יושבי ארץ צלמות, אור נגה עליהם.
הרבית הגוי,
לא הגדלת השמחה, שמחו לפניך כשמחה בקציר.
השמחה, הרבה אתה זה כאילו רוממת.
לא תמיד כשאתה מרבה את הגוי, לא הגדלת השמחה.
זאת אומרת,
לא תמיד כשמרבים את הגוי כמותית,
מרבים אותם כמותית,
גם השמחה גדלה בהתאם.
אבל פה,
שמחו לפניך כשמחת בקציר.
כאשר יגילו בחלקם שלהם על שמחת הקציר,
זו השמחה הכי גדולה.
חג שבועות,
חג מתן תורה, זה חג הקציר.
אז אור הקדוש אומר,
תלמידי חכמים נקראים מחצדי חקלא,
קוצרי השדה.
הזורים בדמעה,
ברינה יקצרו.
אתם תקצרו את האור,
אהוד.
קשור לכל מגילת רות שאנחנו קוראים בחג שבועות,
כלשהו סביב השדה, בועז, רות.
איך אדם,
שוב,
מצליח לעמוד בכל הגירויים,
בכל הקשיים,
בכל הבצרות, בכל
שיש לו את אנוכי ה' אלוקיך.
כי כאשר,
כי את עול סבלו ואת מטה שכמו שבט הנוגש,
שבו החיתות כיום מדין,
את העול שהוא גרם לכם לסבול ואת המטה שהוא היכה בכם,
הנוגש,
אתה תשבור החיתות כיום מדין,
כמו שגדעון ניצח את מדיין.
כי כל סאון סוען ברעש, סאון
זה נעל.
סאוני בערמית,
זה
כאילו כל המגפיים של הלוחמים שהם עושים רעש,
כן,
מזה המילה רחוב סואן,
נכון?
רחוב רועש,
כאילו שהולכים פה הרבה אנשים עם רגליים, זה עושה רעש, נראה פה,
מגיעים החיילים,
מגיעים כל האויבים.
וסמלה מגוללה בדמים,
וכמו המגפיים של הלוחמים,
וגם המדים שהם עם דם שלהם,
והייתה לשריפה מאכולת אש.
אתה יודע,
כל האויבים,
כל הרעש של האויבים,
כל הכלי מלחמה של האויבים,
הכל ייפול.
ואז הוא מסיים,
כאילו,
אנחנו מסיימים את ההפטרה בפסוק הזה,
שימו לב,
פסוק המקסים.
מה יוצא לנו מכל מעמד הר סיני?
מה יוצא לנו מקבלת התורה?
מזה שאדם מוכן לעלות בצורה מדורגת על המזבח?
זה שאדם מוכן.
לראות את ה' צבאות יושב על כיסא ולהגיד,
קדוש,
קדוש,
קדוש, זה מה שאנחנו אומרים כל בוקר,
קדוש,
קדוש,
קדוש,
ה' צבאות,
מלוא כל הארץ כבודו.
ולראות איך אתה עומד מול כל האויבים
ורואה את הישועת ה',
מה קורה?
כי ילד יולד לנו.
בן ניתן לנו,
ותהי המשרה על שכמו, משרה זה שררה,
הוא יקבל את האחריות על הכתפיים שלו,
ויקרא שמו פלא יועץ.
זה המשיח.
פלא יועץ אל גיבור, אביעד שר שלום.
כל זה שם אחד,
כן, תחשבו,
זה
לא פשוט בתעודת זהות,
מה רשום, וכולי.
בכיתה, גם אביעד נמצא שם, ברוך השם, אתה רואה?
יש כאלה, אחר כך קראו אביה, לקחו שם אחד ממנו.
יש כאלה, ראיתי פעם מישהו שמר מצווה שקרא את...
לילד, כאילו קראו לילד את כל המשפט הזה.
טוב, אני לא יודע אם הוא יצא משיח, אבל זה היה...
תקשיבי טוב,
הילד שיולד לנו,
המשיח,
מה שיוולד מכל מעמד הר סיני,
מכל התהליך הזה,
פלא יועץ,
מבין?
את יודעת איך העצות,
הם פלא.
מאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.
אנחנו נביט ונראה בבוא היום,
ונסתכל על המסלול,
נראה איך
הכל הביא לאן שצריך.
אל גיבור.
אל, כיוון שמביא גבורה.
זה האנשים שתורת ישראל מגדלת.
אנשים עם כיוון,
עם ודאות,
עם שמחה,
עם אמונה,
עם אופטימיות,
עם יציבות.
אבי עד,
אב נצחי,
שר שלום, זה השלום.
שלום זה לא מה שהיום קוראים שלום,
לא פשרה.
שלום זה איך שכל כוח
מוצא את המקום שלו.
הקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד את חלקת אלוקים הקטנה שלו,
והכל מסתדר.
אף כוח לא דוחה כוח אחר.
גר זאב עם כבש, נמר עם גדי ירבץ,
וכתתו חרבותם לאתים,
נותן להם מזוועות.
למרבה המשרה ולשלום אין קץ.
הסמכות, האחריות,
השררה במשמעות העמוקה שלה,
איך שהכל,
זה
המילה שר, שר זה כאילו מי ש...
שוב,
שולט על המציאות.
למרבה המשרה ולשלום אין קץ,
הולך להיות פה עולם
שהוא מעבר לכל הדמיונות.
והיה אור הלבנה יהיה כאור החמה,
ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים.
עולם אחר.
למרבה המשרה ולשלום אין קץ.
איך כל זה יקרה?
על כיסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה.
אתם תכינו פה את כיסא דוד.
אתם, שוב, כל אחד שיכין את כיסא השם אצלו בנפש,
כל אחד
יבנה את המקום שלו בעולם, את
התפקיד שלו בעולם,
להיות שלם איתו, להיות מלא,
לשמוע כל יום את עשרת הדברות,
לשמוע כל יום את אנוכי השם אלוקיך.
להגיד כל יום, נעשה ונשמע.
להכין אותה,
להכין את הכיסא הזה,
ולסעדה במשפט ובצדקה.
מעתה ועד עולם.
קנאת השם צבאות תעשה זאת.
בסדר?
יש כוח במציאות.
קנאת השם צבאות.
יש את ה...
כוח הזה שמקים לשם השם, שהוא יוביל את עם ישראל,
ואת העולם כולו,
לקבל את התורה כולה.
טוב, אמרתי לכם שזו הפטרה,
מה שנקרא,
במתח גבוה.
בעיקר כך,
אז זהו,
אז תתכוננו לקראת השבת הזו,
קבלת מתן תורה,
גם לפרשה וגם להפטרה,
שנזכה גם
לקבל את התורה כל שנה מחדש.
שראת השם.
