כדי לנסות
לכוון את המבט
הנכון על המאורעות
שאנחנו עוברים
עלינו לקיים זכור ימות עולם,
בינו שנות
דור ודור.
ואמר הרב צבי יהודה, זכר צדיק לברכה,
בינו שנות דור,
זה הדורות,
והדור שלנו.
ראשית,
צריכים להבין
שמה שמתרחש
במאה השנה האחרונות
ותחיית האומה
העצמות היבשות
חוזרות
ומתחיות בתחיית המתים
ולכן
עיקר הסוגיה
שמתבררת
בפוליטיקה האלוקית
היא תחיית המתים
של עם ישראל.
ותחייה
זו הקמה
מחדש
של המושג חיים.
וכלל המאורעות
המכוונים על פי ריבונו של עולם,
ריבון כל המעשים,
אדון כל הנשמות.
ריבונו של עולם שמכוון
את המעשים, את האירועים,
בהתאם לתחיית הנשמות,
לתחיית האומה.
על כן, העניין העיקרי הוא בירור
המושג חיים.
מה הם חיים?
האם חיים
מגמתם
זה הטוב
לעשות את הטוב האלוקי
או שחיים
זה בעצם רוע ורשעות,
וזה שיעור
שלא רק עם ישראל צריך ללמוד אותו,
אלא
מהיותו לב האומות,
המושג הזה,
דרכנו מתברר לעולם כולו.
במבט כזה,
של עין בעין יראו בשוב השם ציון.
והשיב לא נאמר, אלא ושב.
השם השיב את עם ישראל, והוא עצמו שב.
ואתה מחיה את כולם,
אם כן מקור החיים מחדש
את מושג החיים בעולם.
וזה העיקרון
שעל פיו ריבונו של עולם
מכוון את המאורעות,
שאנחנו נלמד
מהי מגמת החיים.
מה מטרת החיים?
והקדוש ברוך הוא מעביר שיעור עיוני ומעשי מאוד מאוד
גבוה, מאוד עמוק,
אבל קדוש ונצחי.
ואנחנו משתדלים ללמוד אמונה.
כדי לראות את מעשי השם
הגדול.
אחד הבירורים
הנוקבים
בחברה הישראלית
וממילא בעולם כולו,
מה הם
חיים?
באירוע הנקודתי הזה שלנו,
של המלחמה בעזה,
לעומת הדרישה לשחרר חטופים.
בעצם,
אם אנחנו נכנסים לגופו של עניין,
מקלפים את כל קליפות הפוליטיקה,
מה עם החיים שלנו?
האם חיי שעה עוברים ואולי ריקניים?
או שחיי עולם נטע בתוכנו,
חיים נצחיים,
חיים של תוכן,
חיים של מסירות נפש?
ואנחנו יכולים
ללמוד מתוך
הערה מבריקה
של
רבי יהושע מקודנא
בליקוטי תורה שלו,
איך היסוד הזה של החיים התברר.
בחברה שלנו.
אז בדף שלפנינו,
בדף הראשון,
בעמוד השני שלו,
עמוד
קפ"ח. אנחנו לומדים
מתוך הספר
של הרב צבי טאו,
שליטה,
לאמונת איתנו,
חלק י"ג,
מאמר בונים בפועל ואחר כך מקדישים.
אז בעמוד קפ"ח הוא
מלמד אותנו
את הדברים הבאים.
קצת אחרי ה...
חצי
של העמוד,
בעניין זה כותב רבי יהושע מקודנא דברים נפלאים.
ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה,
ולהלן נאמר ביבשה בתוך הים.
ולכאורה הפסוקים סותרים את זה.
בפסוק הראשון כתוב שבאו בתוך הים ביבשה.
בפסוק השני, ביבשה,
בתוך הים.
כי בש"ס מבואר שהמוסר עצמו על קידוש השם
צריך להיות אפילו על מנת שלא יעשה
לו נס.
וברצות השם יצילו באופן ניסי,
למעלה מגדרי הטבע הרגילים.
אבל אם ימסור עצמו למיתה על מנת שיעשה לו נס,
לא יקרה נס.
כלומר,
מבחינת הגדר ההלכתי של מצוות
ונקדשתי בתוך בני ישראל,
זאת מסירות נפש,
באמת,
מוכנות למסור
את הנפש.
אם השם יעשה נס, שיעשה, אבל המסירות היא לא,
אני קופץ ואתה תתפוס אותי.
מסירות נפש.
אבל,
מבוהר במדרש שהיו כיתות כיתות קודם שנבקע הים.
מפלגות זה לא המצאה החדשה.
כבר
מרגע לידתנו,
מיום הולדתנו במצרים,
כבר יש מפלגות.
בשלבי הבירור וההתגבשות שלנו כעם,
טרם עמידתנו על הר סיני.
כיתות אלו מקבילות בדיוק לכוחות הקודש והחול המופיעים בנו כיום.
גם כיום
יש באופן כללי
שתי כיתות, שתי קבוצות,
כמובן עם הרבה חלוקות,
אבל
יש קבוצה
שבשבילה
הקודש הוא מגמת החיים.
ויש קבוצה
שהחול והחומר
והגוף
זה עניין החיים.
כבר אז,
עוד לפני שנכנסנו לים סוף,
שתי כיתות.
אחת קודש,
אחת חול.
אחת
תורנית יותר, אחת פרקטית, מעשית, גשמית יותר.
או כינוי אחר,
זרע אדם
וזרע בהמה,
כפי שכתוב בנביא והרב קוק מרחיב על זה באורות.
מהם,
עכשיו אנחנו חוזרים לדברים של רבי יהושע מלקט.
מהם אמרו למסור את נפשם,
כמו נחשון בן אמינדב וחבריו,
שנכנסו לים לא על דעת כך
שיהפוך ליבשה.
אלא במסירות גמורה למילוי הרצון העליון.
הייתה כת אחת
שהיא אמרה,
קופצים לים,
נמות
מסירות נפש.
וזה המצווה,
וזה היעד הכי גדול,
לבטל את עצמיותנו ולהגיע
להיות הדבקים בהשם אלוקיכם, בלי חשבונות.
איך אומר האדר"ת, חותנו של הרב קוק בתשובה,
ברור לו,
שמי שעומד בפני מצב של מסירות נפש,
אז הוא מתעלה לכזאת דרגה,
פסגת חייו,
שעוד רגע, חלילה, יתקפחו.
אבל הוא נמצא בשיא האיכות של חייו,
והוא מברך,
ברוך המקדש,
שקיצרנו נושא וציוונו לקדש שמו,
וגם שהחיינו, וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
כך הוא אומר,
זה פשוט,
כי זו מדרגת חיים עליונה.
אז הייתה כת אחת
שאמרה למסור את נפשה, כמו נחשון בנמי נדב.
כן, הם היו קדושי השואה,
הם נחשון בין המין אדם, ודאי, הם מסרו את נפשם.
טוב, היו הרבה שלא שאלו אותם,
שלא שאלו אותם,
אבל בכוונתם הם קיבלו את הגזירה ומסרו את נפשם,
לכן הם קדושים.
מדרגה עליונה.
שנכנסו לים,
לא על דעת כך שיהפך ליבשה,
אלא במסירות גמורה,
למילוי הרצון העליון.
אבל
הייתה כת אחרת.
ומהם שאמרו שלא ירדו לתוך הים למסורת נפשם.
והם הלכו בתוך הים על סמך,
כאילו על תנאי הנס שיינצלו.
מתוך
מחשבה שאחר
שהוציאנו ממצרים,
ודאי אצילנו גם כעת,
לא נמות בים.
הייתה כת שעברה.
אנחנו צריכים לחיות
בכל מחיר.
ואנחנו מוכנים להיכנס לים רק אם הוא יבשה.
עכשיו הוא מסביר שזה בעצם באור הפסוקים.
וזה, כת אחת הלכו אף ביבשה בתוך הים,
ולהם היתה ראיה אחת,
כאילו שווה, כאילו לא נבקעו המים.
הם הלכו ביבשה, כלומר, זה היה יבש.
אבל הם הרגישו בתוך הים.
למה?
כי הם באמת היו מוכנים, כנחשון בן אמינדב,
להיות בים.
אף על פי שנהייה הים יבשה, הם הלכו בתוך הים.
תפיסת עולמם,
האידיאליות שלהם,
ההתמסרות שלהם.
אפילו שיבש, אבל הם עם הראש בתוך הים כבר.
כי מבחינתם הם עם הקדוש ברוך הוא.
וכשצריך להיכנס לים,
נכנסים במסירות נפש וללא תנאים.
לטעמם,
העיקר בחיים הוא מילוי רצון השם.
ולו גם במחיר ויתור על חיי הגוף.
מה הם חיי הגוף?
לעומת חיי הרוח,
חיי הנשמה.
הכת השנייה,
ירדו בתוך הים,
אבל ביבשה, הראש שלהם,
רק אם זה יבש.
על סמך הנס,
שיתייבשו המים,
זה התנאי.
אם לא יבש, אנחנו לא ממשיכים.
כי לא הסכימו לוותר
על חיי העולם הזה.
והיו מוכנים להיכנס לים רק על סמך הידיעה שיהיה נס
ויהפך הים ליבשה.
בסוברם שאין ערך לדבקות עליונה בלא חיי גוף ממשיים.
הכת השנייה אומרת,
אין ויתור על חיי הגוף הממשיים.
אנחנו לא מוכנים להיפרד מהגוף.
רוצים לחיות עכשיו.
בכל מחיר.
אם הייתי שואל,
או עושה עכשיו בחירות,
באיזו כת אתם הייתם בוחרים?
בכת הראשונה
או בכת השנייה?
טוב, זה לא יפה לשאול.
בחירות עושים בצורה חשאית.
הנה,
יש לנו פה פרגוד.
נעשה בחירות חשאיות.
אבל מסתבר שהתשובה הדתית הקלאסית...
מה זאת אומרת?
יש מצוות קידוש ה'.
מה זאת אומרת?
אני לא עובר, אלא אם כן הכל יבש.
מה, אתה מתנה תנאים?
הוא נתן לך את החיים,
הוא ציווה אותך שכשיש מסירות נפש,
זה מה שאתה עושה.
לכן רבי
יהושע מקוטנה
בא להסביר
למה באמת צריך שתי כיתות?
למה צריך מפלגה של רוח ומפלגה של חומר?
מה?
זכות הבחירה,
בחירה חופשית.
אבל למה הקדוש ברוך הוא סובב את זה?
ומה הרווח
שעם ישראל מרוויח משתי המפלגות.
למה קיימות שתי מפלגות כאלה?
מה כל אחת תורמת?
טוב, מפלגת הרוח,
מפלגת הקודש,
היא ברור, היא תורמת את הקודש באומה.
אבל מפלגת החיים,
אלה שאומרים,
עזוב,
עזוב הכל.
חיים של...
חטופים,
חיים של תצפיתניות,
חיים.
אבל מה עם האידאל של החיים?
מה עם מטרות המלחמה?
מה עם מגמתו של עם ישראל?
מלחמת האור בבני החושך?
חיים.
תן לחיות
בגוף
בצורה פשוטה.
אבל מה עם ה...
מוטיבציה להילחם.
יש התגוששות
עצומה באומה
סביב השאלה,
החיים עצמם
שווים
שבשבילם
ננמיך את כל האידיאלים,
נוותר על כל השאיפות,
או שאנחנו חיים עם כל השאיפות,
וגם במחיר של חיים.
וזה מאוד קשה לראות
את ההתעללות ואת הסבל ואת הצער,
אבל אנחנו אידיאליסטים, מוותרים,
במיוחד אם מבקשים אחרים לוותר על החיים.
מה הולך פה?
נמשיך בדבר רבי יהושע מקוטנה.
ובאמת, זה עכשיו עיקר החידוש.
מחדש רבי יהושע מקוטנה.
חידוש מהותי ועקרוני.
היה צורך אף לכיתה הזו.
גם המפלגה החילונית,
גם המפלגה שמוותרת על הקודש,
מוותרת על האידיאלים,
העיקר
חיי גוף ממשיים.
מה הצורך?
אני לא מבין מה הצורך.
רבי יהושע מקוטנה, הגאון,
הוא מסביר לי מה הצורך.
היה צורך אף לכיתה הזו.
זו שלא חפצה לוותר על חיי העולם הזה,
לוותר על חיי הגוף.
כי אם כל ישראל הייתה להם דעה אחת ומחשבה אחת
להיבטל מן העולם על קידוש השם יתברך,
משהו לכאורה במבט השטחי נפלא מאוד.
תראו, הוא מלמד אותנו איזה כושר הסברה.
מה הוא
אומר?
מה צריך את השמאל הזה?
לא היה עדיף שכולם יהיו ימין תורני?
מה הצורך?
הלוואי על כולם, מחשבה כזאת,
להיבטל מן העולם על קידוש שם השם יתברך.
איזו מדרגה נמצאת האומה הזאת
אחרי כשנה ורבע של מלחמה?
אנחנו במדרגות עצומות, אומה שלמה שמוסרת את נפשה בחזית ובעורף.
מי יכול להבין, לראות, לאיזו מדרגה הגענו?
אז מה הצורך בנחיתה כזאת פתאום להגיד,
חיי גוף ממשיים שווים יותר מהכל?
אם כולם היו...
דתיים, ימניים, תורניים וכולי,
אז
היה נפסק שפע החיות השופע ויורד ממקור החיים.
כי הרצון העליון הוא שיתקדש שמו יתברך בארץ.
אם אין ישראל מחשיבים את חיי הארץ,
את בניין החול וכל הקשור בו,
אז נפסק
שפע החיות.
האלוקית העליונה השופע ויורד מן מקור החיים,
החפץ חיים,
חיים מלאים של שמיים וארץ.
נשמה.
וגוף,
רוחניות
וגשמיות.
אומר הגאון רבי יהושע מקוטנה,
אם כולנו היינו שמימיים,
נשמתיים, רוחניים,
היינו הופכים לאיזה משהו אפלטוני,
עליון,
היינו הופכים לאומה מלאכית.
והקדוש ברוך הוא אומר,
השמיים שמיים להשם, והארץ נתן לבני אדם,
ואתם תקדשו את שמי בעולם כשם מקדישים אותו בשמי מרום.
אז זה שהאומה מתנשאת מתוך קדושתה הפנימית,
קודש קודשים, הוא מוכנה למסור את נפשה,
להתעלות,
להרג,
כי עליך הורגנו כל היום,
כי אנחנו באמת אומה מלאכית.
אבל הקדוש ברוך הוא מסדר כיתה נוספת באומה
שהיא
קוצצת את הכנפיים.
היא בעצם מורידה את המלאך הזה ומשאירה אותו מחובר לארץ,
לחיי הגוף הממשיים.
אנחנו מצדנו היינו מוותרים על זה.
איך אומר האמורא שמואל במדרש כונן,
חיה אחת יש ברקיע ושמה ישראל.
אנחנו מלאך עליון, באמת שאנחנו מלאכים.
וקדושים בכל יום יהללוך סלה,
אלו ישראל אומר אבודרהם.
אין לנו בעיה לקפוץ למעלה.
כי זה אנחנו, משם באנו,
אבל ריבונו של עולם חפץ
לקשור את המלאך הזה לארץ.
אז לכן הכת הזו היא מצילה את עם ישראל שלא יתנתק מהמציאות,
שלא יירחף,
שלא כחנוך.
שאיננו, כי לקח אותו האלוקים,
כי הוא התעלה למעלה עם כל הכוונות והמחשבות, עם כל מסירות נפש.
אז יש לכת הזו תפקיד חשוב לחבר את קדושת ישראל פה במציאות.
לכן ממשיך
הגאון רבי יהושע עמיקות.
זו הכת
שרצו בחיים ועל סמך הצלה ירדו בתוך הים.
הם החזיקו את שפע החיים לבא לפסוק.
ואולי לא היינו היום כאן,
אלא מורפפים בשמיים.
אם כל העם היה תורני, ימני וכדומה,
וקופץ לים ומתאדה,
אז איפה קידוש השם בעולם?
בזכות
אלה שאנחנו לא רוצים שיתקיימו.
אבל הקדוש ברוך הוא חפץ שכן,
כי הם,
גם אם לא יודעים ולא מבינים,
אבל זו שליחותם בעולם.
לולא אנשי החול,
החפצים בבניין כוחות החיים,
הטבעיים, הממשיים, הייתה נפסקת החיות מאנשי הקודש.
החפצים רוחניות גבוהה ונסגבה.
מה הבעיה ברוחניות גבוהה ונשגבה?
כי רוחניות המטשטשת ומאבדת את ההתעניינות
העולמית כבר לא מעניין אותה העולם.
אינה רוחניות שבה חפץ השם.
הכוונה האלוקית האמיתית
היא העלאת כל העולמות
וכל המדרגות
מראש כל דרגין עד
סוף כל דרגין.
זאת מגמת השם.
אם זו לא הייתה מגמתו,
הוא לא היה בורא עולם תחתון.
יש עולמות עליוניים.
והקדוש ברוך הוא בורא עולם תחתון,
כי הוא רוצה שהעולם העליון יתחבר
למטה.
קדיש בשמי מרומה הילה.
קדיש על עראה עובד גברותי,
יהא שמיה רבא מברך לעולם ולעלמי עלמיה.
הקדושה השמימית והקדושה הארצית, התחתית,
ביחד.
בקצרה,
כי אנחנו ממש...
יפה.
אתה רוצה לעשות קואליציה.
ודאי, קואליציה בין הקצוות זה הכי טוב.
כן.
ודאי.
בגלל שיש פה קצוות...
לא, יש עליונות ויש ארץ.
ודאי, ודאי.
זה בדיוק העניין.
זה כל המגמה ששמיים וארץ ישקו יחדיו.
ודאי, ודאי, ודאי.
יפה.
אם אנחנו נדע באופן אישי כל אחד ואחד לקדש את חייו,
כאן בעולם הזה,
אז נוכל גם להועיל לאומה.
זה תחילת המסילת ישרים.
שמגמתו של אדם, מה חובתו של אדם בעולם?
להתענג על השם.
יופי.
להתענג בגן עדן.
לא, לא, לא.
הוא מקום העונג.
רבותיי, צריכים להוריד אותו פה לארץ.
לא לקפוץ לגן עדן.
להפוך את העולם הזה לגן עדן.
לחבר שמיים וארץ.
זאת כל מגמתנו.
נראה את הסיום פה, אין ספק
שרוחב דעה זה של רבי יהושע מקוטנא
בדבר בניין החיים של ישראל,
הוא שהביאו בתחילת דרכה של הציונות
להחליט בצורה ברורה ונחרצה.
שבפרט עתה,
שראינו את התשוקה הגדולה.
לארץ ישראל,
הן באנשים פחותי ערך,
הן בבינוניים,
הן בישרים בליבותם,
קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה.
אומר רבי יהושע מקוטנא,
בגלל שאני מזהה שבחתך
אורכי ורוחבי,
כל עם ישראל כולו רוצה להתנער מעפר ולבוא לארץ ישראל,
אז אני מזהה ואני פוסק.
קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה.
כי אני רואה בכל הרמות,
פחותי ערך, בינוניים וישרים בליבותם, כולם,
כל אחד מהשיקולים שלו,
בא לארץ.
ציונות.
אבל למה הוא מתחיל מפחותי ערך
ועולה דרך הבינוניים אל הישרים בליבותם ולא להפך?
ולא חשש להקדים את פחותי הערך,
שייכים לצדיקים הישרים בליבותם.
בדף הבא,
עמוד כ"פ,
מתוך מבט עמוק,
שהם הם,
מי זה?
פחותי הערך, אנשי החול, שאנחנו לא מבינים
אותם.
הם מחזיקי שפע חיים לבד לספק.
ואם אף הם מתעוררים לציון,
ואין זו התעוררות של צדיקים בלבד,
הלא זהו סימן מובהק שאין כאן עניין פרטי של יחידים מיוחדים,
אלא התנוצצות רוח הגאולה המאירה באומה כולה,
ומקימה אותה לחידוש
ימיה
כקדם.
שלום.
