שלום וברכה לכולם, לכלל עומדים פה במכון ועומדים בבית.
אנחנו נמצאים בלימוד משותף נוסף בספר הסוד הישראלי.
והיום,
בעזרת השם אנחנו פותחים קודם כל בחדשות הסוד הישראלי,
ברוך השם.
התקשרו אליי השבוע וסיפרו לי
על עוד חבורה שהתחילה ללמוד.
יש חברותא.
של אבא ובתו שהתחילו ללמוד ביחד,
ושאלה שקיבלנו
בצ'אט, ביוטיוב, שאלה
של מישהי ששאלה האם השיעורים או האם
הספר הזה מתאים גם לאנשים לא דתיים,
והשבנו שבוודאי.
בוודאי הספר והשיעורים מתאימים לכל אדם שרוצה להתחבר לזהות הישראלית שלו
ולהבין יותר טוב את המשמעות של ההיסטוריה של עם ישראל.
אז היום השיעור שלנו יהיה כמובן ברוח האקטואליה ויצא לנו בהשגחה ממש
מדהימה שהקטע שהגענו אליו בספר קשור באופן ישיר למה שהיה השבוע באמריקה.
ההצהרה של נשיא ארה״ב, דונלד טראמפ.
אז בעזרת השם, הלימוד שלנו יהיה היום מושפע מה...
מהאקטואליה הזו.
מה?
בעד התוכנית? בוודאי.
אה,
אני לא מאמין ש... תודה רבה, תודה, תבורך.
אני לא...
אני לא כל כך...
אני עושה פלגינן דיבורא,
אתה יודע מה זה פלגינן דיבורא?
אני מפריד את החלק הטוב, הטוב והחלק הלא, לא.
יכול להיות שאם הם היו אומרים מיד שהם רק מפנים,
אז אנשים היו מתנגדים,
אומרים לא,
אל תדאגו,
אנחנו פה נשב.
אני מאמין שבמידה וארצות הברית תשב פה,
אנחנו נשב פה.
כלומר, אנחנו נהיה הנציגים.
לא יודע,
אני לא יודע, בכל אופן, בוא נגיד ככה,
אם יש לי את, הגאולה באה בהדרגה, נכון?
אז אם יש לי את האופציה שישבו פה חיות טרף,
שעלולים לרצוח יהודים, ויש לי את האופציה שישבו פה אנשים אחרים,
אז אני מעדיף שישבו פה אלה,
ובהדרגה,
לאט לאט.
כן,
כן, כן,
כן, חד משמעית.
אבל אני רוצה רגע שנחזור ל...
לסוגיה שאנחנו עוסקים בה.
אנחנו נמצאים בעמוד 50-51 בספר הסוד הישראלי,
והשאלה שהתחלנו לעסוק בה היא מה הקשר
בין ההקמה של מדינת ישראל לבין השואה.
וראינו שליבני מסביר בצורה חד משמעית שאוי ואבוי
אם נחשוב שהקמת מדינת ישראל תלויה בשואה.
היא לא תלויה בשואה.
הקמת מדינת ישראל זה הדבר הכי הכי הכי אלמנטרי,
טבעי, בסיסי שהיה אמור לקרות.
עם ישראל צריך לשוב לארצו.
אז למה השואה התרחשה?
זאת השאלה.
אנחנו מצד אחד רואים שהמדינה לא תלויה בשואה,
אבל מצד שני יש איזה קשר גורדי,
איזה קשר עמוק בין הקמת מדינת ישראל לבין השואה שהייתה לפני.
אז בעצם
הפרקים האלה שאנחנו לומדים עכשיו,
אברהם ליבני מנסה להסביר מהו הקשר הקמאי המסתורי
בין השואה לבין הקמת המדינה,
אם המדינה לא מותנית בשואה.
אז בעזרת השם אנחנו נתחיל לראות את הדבר הזה.
בעמוד 51, בפרק,
תת פרק, שהכותרת שלו, השואה וההשגחה,
ליבני מתחיל לפרוס בעצם את התפיסה שלו.
וכך הוא אומר,
אין ההיסטוריה תולדת המקרה,
ולא המקרה הוא שחיבר כך,
באותה העת,
את הממדים המנוגדים ביותר של הקיום האנושי.
את המוות והלידה,
את הייאוש והתקווה,
את השטניות המתואבת והאידיאליזם הטהור.
אף על פי שכל אחד מהמאורעות שייך לדינמיקה היסטורית מנוגדת לחלוטין לשנייה.
האחת היא דרדרות והרס בקרב התרבות המערבית,
שזה השואה,
והאחרת התחייה והשיקום בקרב העם היהודי.
ואף על פי ששתיהן התחילו את מהלכן זמן רב קודם לכן,
אין זו אלא סמיות עיניים שלא לראות
שההשגחה המסתורית חיברה ביניהם כשני ציוני דרך,
או כשני צדדים המנוגדים של אבן דרך ענקית,
המפרידה בין שתי תקופות היסטוריות בצמיחת האנושות.
כי ההשגחה פעלה בשואה כשם שהיא פעלה להקמת מדינת ישראל.
אין האמונה היהודית יכולה לומר את ההפך,
שכן אין דבר העומד
מחוץ לאיחוד השם,
ואין ההשגחה חסרת עונים מול כוחות הרע.
אלוהים הוא שוברם, הם אינם יכולים להתייצב נגדו.
יוצר אור ובורא חושך,
עושה שלום ובורא רע,
אני השם עושה כל אלה.
אז כמובן שאנחנו לא חושבים...
שמה שהיה בשואה,
או בצורה הרבה יותר קטנה, אבל אכזרית...
לא פחות מה שהיה בשמחת תורה, בשביעי באוקטובר.
אנחנו לא חושבים שהדבר הזה היה סוג של
דבר שברח לקדוש ברוך הוא חלילה מהידיים.
אנחנו רואים שיש פה איזה הסתר פנים,
אנחנו יכולים בהחלט לקרוא לזה הסתר פנים,
אבל זה דבר שיש לו קשר
להשגחה אלוקית.
וכאן עכשיו אברהם ליבנין יראה
את הדברים הפשוטים.
הפשוטים לגמרי, איך זה מופיע בחז"ל, בתורה בחז"ל.
אנחנו ממשיכים לכותרת הבאה, חורבן בית ראשון לפי חז"ל.
אין דבר המייצג יותר את התפיסה ההיסטורית של חז"ל ואמונתם בנוכחות השכינה,
אף בתוככי האסונות הכבדים ביותר של העם היהודי,
מאשר האופן שבו הם מתארים את האסון הגדול של כל ההיסטוריה היהודית,
זה שעדיין לא בא לידי תיקון לאחר 2,500 שנה.
חורבן הבית הראשון.
אברהם ליבנין מביא כאן את דברי הגמרא במסכת סנהדרין,
אני אקרא אותם בתרגום,
סנהדרין צד עמוד ב',
מסע שלוש מאות פרידות עמוסות גרזני ברזל,
החותכים ברזל,
שלח לו נבוכדנצר לנבוזרדן.
נבוכדנצר היה מלך בבל,
נבוזרדן היה מה שנקרא השר הצבא,
רב טבחים.
כולם נשברו בשער אחד של ירושלים.
מה שנקרא,
הוא הביא לו כלי נשק כבדים כדי לבקוע את העיר,
וכולם נשברו.
רצה לחזור,
נבוזרדן,
אמר,
מתיירא אני שלא יעשו בי כדרך שעשו בסנחריב.
מלך אשור, שצבאו הושמד,
יצא קול מהשמיים ואמר לו, כובש בן כובש, נבוזרדן,
כבוש! כי הגיע זמנו של המקדש להיחרב
ושל האיכה להישרף.
נותר גרזן אחד,
הלך והיכה בצידו הכהה, ונפתח השער.
היה הולך והורג תשעים וארבע ריבו,
זה תשע מאות ארבעים אלף נפש.
זה מטורף.
עד שהגיע להיכל,
הצית את האש בהיכל,
הגביה ההיכל קומתו כדי לברוח מהאש,
דרכו בו מן השמיים והורידו.
יצאה בת קול ואמרה לו,
עם הרוג הרגת,
היכל שרוף שרפת,
קמח טחון טחנת.
בסדר?
דברים דומים יש גם לגבי בית המקדש השני, זה בית המקדש הראשון.
מה זה בא ללמד אותנו?
מה המדרש הזה בא ללמד?
אומר אברהם ליבנין כך,
מסמר שיער,
כל אכזריותו של הכובש הבבלי,
תפקידה לא יותר מאשר ביצוע המשפט האלוהי.
הפתעה נוספת,
הסיפור מסתיים בהתגיירותו של נבוזראדן.
אז יש לנו כאן מצד אחד את האסון הנורא,
סוג של שואה
שמחוללים לאנשי ימי הבית הראשון,
ואיכשהו אותו רשע,
הופך להיות סוג של חלק מהעם היהודי, זה גם דבר,
דבר פלאי.
ובכל זאת הוא אומר,
עם כל זה אין שום מזוכיזם.
מזוכיזם,
איזה רצון של הבן אדם להתעלל בעצמו.
להכאיב לעצמו. מה אנחנו מנסים להגיד כשאנחנו
אומרים שכמח תחון תחנתה? זאת אומרת שאלמלאי
עם ישראל לא היה אשם בדבר,
אז לא היה קורה שום דבר.
זאת אומרת, אז מה, אנחנו אשמים בסיפור?
אנחנו אשמים בשואה?
אנחנו אשמים בכל מה שקרה לנו?
אנחנו אשמים בשמחת תורה?
מה זה בא להגיד?
עם כל זה אין שום מזוכיזם דוחף
את חז"ל להאשים את עם ישראל,
כשזה נופל קורבן לרשעותם של העמים,
שכן לדעתם אין ההיסטוריה מסתכמת במאבק כוחות במישור האופקי של הדור האופקי,
הכוונה
בין בני אדם.
ויש לה גם ממד אנכי היסטורי מכריע,
זאת אומרת בן אדם להשם,
לאלוקים.
שפלות העמים ובחירת ישראל הם נתונים ודאיים,
אבל אין עליונותו המוסרית של העם היהודי מחסנת אותו מכל פגיעה.
להפך,
תעודתו ובחירתו חושפים אותו יותר מכולם לתגובותיו של
הפדגוג הגדול המנהל את דברי ימי האדם.
וכן,
כשטיטוס הצליח להחריב את המקדש 490 שנה מאוחר יותר,
ביום שבו נחרב הבית הראשון בתשעה באב,
היה זה לדברי המדרש,
משום שהיהודים כבר החריבו את המקדש למעלה.
זוהי אמונת ישראל,
שהיה מוטל על איוב ללומדה. איוב שלמדנו
עליו, על מי שהוא צדיק ברמה הפרטית,
אבל לא יודע, לא מבין שצריכה להיות פה סוג של,
צריך להיות פה סוג של שלב,
שלב שעובר לזמן אחר.
זו שעל כולנו ללומדה אחרי השואה וגם לאחר הקמת מדינת ישראל.
כאשר האלוהים מסתיר פניו.
תסתכלו בפסוק למטה,
דברים ל"א י"ח,
ואנוכי הסתר הסתיר פניי ביום ההוא.
אנחנו בעמוד
53 עכשיו.
גם אז,
גם כאשר אלוהים מסתיר את פניו,
גם אז הוא הוא הפועל דרך הכוחות שהשתחררו על ידי משפטו.
מה הכוונה שוב הסתר פנים?
הסתר פנים בסופו של דבר,
במילים פשוטות,
זה גילוי של הנהגה שביחס לפנים העליונות של אלוקים,
זה הסתר פנים.
זאת אומרת,
כשאנחנו אומרים שהשם מסתיר את פניו,
מה זה אומר?
זה אומר,
ביחס לפנים הפנימיות שלו,
כלומר העליונות שלו, הנהגת החסד והרחמים,
זה הסתר פנים.
אבל זה גם פני השם,
זה
פני הדין של השם.
גם אז הוא הוא הפועל דרך הכוחות שהשתחררו על ידי משפטו.
הוא מביא כאן פסוקים מדברים,
שירת האזינו,
פרק ל"ב,
פסוקים י"ח עד כ"ב,
צור ילדך תשי,
ותשכח אל מחולליך,
מחולליך.
וירא השם וינעץ מכעס בניו ובנותיו,
ויאמר, אסתירה פני מהם,
אראה מה אחריתם,
בגוי נבל אכעסם,
כי אש קדחה באפי, ותיקד עד שאול תחתית.
נסביר?
צור ילדך, תשי,
ותשכח אל מחולליך,
אתה כביכול,
כביכול אתם עם ישראל,
התשתם את כוחו של הצור במעשים שלכם,
כלומר הצור, מי שאתם נשענים עליו,
וירא השם וינעץ כעס,
מכעס בניו ובנותיו, ממה שהם הכעיסו אותו,
ויאמר, אסתיר פני מהם.
אראה מה אחריתם,
בגוי נבל אכעסם,
כי אש קדחה באפי, ותיקד עד שאול תחתית.
זה מאוד מעניין שיש לנו את הקללות של פרשת בחוקותיי,
הקללות של פרשת כי תבוא,
והקללות של האזינו.
הקללות של האזינו...
הן לא מדברות על גלות,
בשונה מהקללות של בחוקתי וכי תבוא,
זאת אומרת,
של הגליה של עם ישראל.
אנחנו מדברים פה על צרות שעלולות להיות גם בארץ.
זאת אומרת,
גם בתוך הארץ יכולות להיות צרות ואסונות.
כלומר, לא תמיד הקללות שמדברים עליהן...
הם דברים שנעשים בחו"ל.
לפעמים יכולים להיות ייסורים פה, בארץ.
זאת המשמעות העמוקה של חבלי משיח.
מה תפקידם של חבלי משיח?
לברר שעם ישראל לא צריך עוד גלות נוספת,
אלא שפה יכול להיות הבירור הזה,
אבל זה יכול להיות בירור קשה.
אי אפשר להאמין אמונה חלקית באלוהי ישראל.
אני ממשיך בדברים של אברהם לבני.
אי אפשר להאמין אמונה חלקית באלוהי ישראל.
תורת השם.
תמימה
משיבת נפש.
עכשיו תראו את הפירוש שאברהם לבני מביא כאן פירוש
מאוד מעניין,
שזה שילוב מסוים של הרב צבי יהודה ומניטו ביחד.
תראו, דבר מאוד מעניין.
כלומר, מה זה תורת השם ותמימה משיבת נפש?
כלומר,
רק כשהיא נתפסת בכלליותה,
יכולה התורה להשיב אלינו את זהותנו המקורית.
בהערה, הערה 15, יש ציטוט מדברי הרב צבי יהודה.
שיחות הרב צבי יהודה לויקרא,
כך הרב צבי יהודה היה אומר,
כשלומדים תורה בתמימותה,
שלמותה וחיוניותה, אזי היא משיבת נפש.
בסדר?
על פי מדרש תהילים שוחר טוב,
למה היא משיבת נפש?
שהייתם עם ה...
אז יש פה סוג של הדרגה של פרשנות.
המדרש,
הרב צבי יהודה,
ומניטו, שליבני צויד בעקבות מניטו.
בואו נסביר לרגע מה הכוונה.
תורת השם תמימה משיבת נפש.
זה אומר,
כשאדם
לומד את התורה בצורה קטועה,
זאת אומרת,
הוא שואל,
איך יכול להיות שיש כזה אסון?
איך יכול להיות שאם הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו,
אז הוא עושה לנו כאלה דברים קשים?
אז
אומרים לו,
תשמע,
כשאתה קורא את התורה בכללותה,
אתה רואה שיכולים להיות דברים כאלה.
זאת אומרת,
כשאתה מבין את המהלך בכללותו,
אז אתה מבין שאם עם ישראל נאמן לזהותו,
יהיה ככה.
אם הוא לא נאמן לזהותו, יהיה ככה.
וכשאתה קורא את התורה בצורה קטועה,
אז אתה לא מבין את הקונטקסט,
זה כמו בן אדם שמראים לו רק חצי מהתמונה.
אז הוא אומר,
אני לא מבין מה קורה פה,
מה זה,
זה כאילו,
זה הרס מה שאתה עושה פה. אז אומרים לו,
אם תראה את התמונה לגמרי,
אז אתה תבין מה הולך.
אבל על גבי זה,
זה הדברים של הרב צבי יהודה, והרב צבי
יהודה בעצם היה כל הזמן מחנך בהקשר הזה,
כשלומדים את התורה בצורה שלמה,
כוונה שלא רואים רק מקור אחד,
אלא רואים שני מקורות,
רואים את המכלול,
רואים קונטקסט שלם,
התורה משיבת נפש, אז היא משמחת,
אז היא מבריאה את האדם.
אברהם לבני מוסיף פה נדבך על דברי הרב צבי יהודה.
רק כשהיא נתפסת בכלליותה,
יכולה התורה להשיב אלינו את זהותנו המקורית.
מה החידוש פה?
מה זה אומר שהתורה יכולה להשיב אלינו את זהותנו המקורית?
מאחורי המשפט הזה עומדת בעצם הבנה שלעם ישראל יש זהויות שונות.
זאת אומרת,
למי שמכיר קצת המשנה של הרב אשכנזי,
אז הרב אשכנזי אמר שעם ישראל בתהליך ההתהוות שלו עבר שלבים
שונים.
שלבים אבולוציוניים שונים.
כלומר,
אברהם היה בהתחלה אב לארם,
ואחר כך הוא הפך להיות אב המון גויים.
זאת אומרת...
באופן גולמי,
יש בעם ישראל זהות שיכול להיות יותר מחוברת למה שהמניטו קורא קוסמופוליטיות.
כלומר,
אני לא יהודי ששייך רק לארץ מסוימת,
לזהות מסוימת,
אלא אני יהודי ששייך לכל הזהויות בעולם.
יש בי מזה ומזה ומזה ומזה.
ובגלל זה אני לא יושב במקום אחד,
אלא אני רוצה להיות מחובר לכל הזהויות.
היהודי הנייד או היהודי הנודד.
זאת זהות אחת של עם ישראל,
אבל זו לא הזהות השלמה.
הזהות השלמה של עם ישראל זה הזהות שבעצם עושה את המעבר העברי,
והיא מתיישבת בארץ ישראל,
ומבינה שכדי להשפיע על כל העולם היא חייבת זהות פרטיקולרית.
פרטיקולרית הכוונה זהות מקורית לגמרי,
שלמה.
גם מבחינה לאומית וגם מבחינה דתית.
אנחנו לא יכולים להיות סוג של סרח עודף בתרבות אחרת.
ואז כאילו אנחנו יהודים בזהות הרוחנית שלנו,
אבל בזהות הלאומית שלנו אנחנו שייכים לזהות אחרת.
זה לא יכול להיות.
ולכן,
אברהם לבני בעצם מסביר לנו,
שכשאדם קולט מה המשמעות של זהות עם ישראל בצורה שלמה,
אז זה משיב,
כשהוא קולט,
סליחה,
כשהוא קורא את התורה בצורה שלמה,
אז הוא קולט את הזהות של ישראל בצורה שלמה.
זאת אומרת,
יכול להיות אדם,
לדוגמה שקורא בתורה,
לדוגמה סתם,
נתחיל,
הוא מתחיל מספר שמות,
וקורא את המצוות.
הוא אמר,
מה הדבר הכי חשוב בזהות של עם ישראל?
לשמור יהדות, לשמור את המצוות.
זה הדבר הכי חשוב שיש.
בן אדם אחד אומר, קורא מספר ויקרא.
הדבר הכי חשוב שיש, זה לשמור על טהרה,
טומאה וטהרה.
הדבר הכי חשוב זה עבודת המקדש.
כל אחד,
כאילו,
בוחר איזה פרט אחד בזהות,
ומזה הוא בונה בעצם את כל הסיפור של עם ישראל.
אבל אם אתה לא מתחיל את התורה בבראשית,
כלומר,
כשאתה לומד את התורה בכללותה,
אתה מבין מהי הזהות של עם ישראל שמתחילה מהאבות, ועל גבי זה
יש בסוף את משפחת עם ישראל שיוצאת ממצרים וכן הלאה וכן הלאה.
אם האדם לא מחובר לכל המכלול של התורה במובן העמוק,
וכמובן זה קשור גם לתורה שבעל פה,
התורה לא משיבה את הזהות
של עם ישראל.
כלומר, יש פה חדשנות
בפרשנות של מה זה תורת השם תמימה משיבת נפש.
זה לא משיבת נפש,
היא עושה לך טוב בלב,
היא עושה לך נחמד.
אתה אומר,
או,
עכשיו אני מבין,
היה לי סתירה בין שני מקורות,
עכשיו אני מבין מה זה אומר.
לא.
הכוונה היא שהיא משיבה את הזהות השלמה של עם ישראל,
וזה חידוש.
זה חידוש שלא מופיע בצורה מפורשת אצל הרב צבי יהודה.
לא נותרה לנו דרך אחרת,
אלא לחפש משמעות לחרון אף האלוהים בשואה.
בייחוד כשאנו יודעים שחרון אף זה מקביל בהיסטוריה למאורע מרשים נוסף,
לידת מדינת ישראל.
גם כאן התורה ובפרט בשירת האזינו,
המסכמת את כל תורת משה,
וצריכה לשמש עדות לישראל עד סוף תולדותיו,
מפתיעה אותנו באקטואליות המכאיבה שלה.
תסתכלו בבקשה בהערה 17 על המילים עד סוף תולדותיו.
כתבו לכם את השירה הזאת,
ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם,
למען תהיה לי השירה הזאת,
איזה שירה?
תאזינו,
לעד בבני ישראל,
כי ידעתי אחרי מותי,
כי השחת ישחיתון,
וסרה מן הדרך אשר ציוויתי אתכם,
וקראתך הרעה באחרית הימים,
כי
תעשו את הרע בעיני השם,
להכעיסו במעשה ידיכם.
הפסוקים האלה בעצם מספרים לנו את הסיפור,
שהוא לא רק אירוע ספורדי אחד קטן,
זה אירוע שחורז את כל ההיסטוריה של עם ישראל.
הנפילה של הזהות והעלייה של הזהות בחזרה.
עכשיו,
הבטחתי שהמאורעות שקראו השבוע הם קשורים באופן ישיר ללימוד שלנו היום.
אז
בעצם בפרק הזה,
הפרק שהכותרת שלו, מידת הדין חופפת למידת הרחמים,
הרב מסביר את הזיקה העמוקה
שבין חורבן
לבין תקומה.
בין
בוא נדבר בהקשר ההיסטורי של עכשיו בין
אירוע שמטלטל את כל המדינה גם ברמה הזהותית וגם ברמה הביטחונית
לבין אירוע שמשנה את פני ההיסטוריה ואת פני מדינת ישראל בעזרת השם.
אז תראו את הקשר בין שני המאורעות האלה.
מידת הדין חופפת למידת הרחמים.
לאחר מספר פסוקים,
המתארים את חרון אפו,
האף של השם נגד עמו,
מופיעים לפתע בשירת האזינו, דברי נחמה.
כי ידין השם עמו ועל עבדיו יתנחם.
הופה.
תסתכלו בהערה,
רש"י, כשיבואו עליהם משפטים הללו,
ויתנחם הקדוש ברוך הוא על עבדיו לשוב ולרחם עליהם.
כלומר,
יש כבר בשירת האזינו,
השירה שמתארת את ההיסטוריה של עם ישראל,
זיקה
בין
החורבן לבין הנחמה.
נמשיך,
עמוד 54,
רש"י מעיר על כך בפירושו בדברים שראוי להתבונן בהם באריכות.
עד כאן העיד עליהם משה דברי תוכחה.
להיות השירה הזאת לעד.
כשתבוא עליהם הפורענות, ידעו שאני הודעתי מראש.
מכאן ואילך העיד עליהם דברי תנחומין.
שיבוא עליהם ככלות הפורענות,
כאשר אמר למעלה,
והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה,
הברכה והקללה,
ושב
השם אלוקיך את שבותך.
בסדר?
למי שקורא את הפסוקים האלה,
הציפייה שלו, שבעקבות מה שהיה משמחת תורה, תשפ"ד,
ועד היום,
הציפייה שלו הייתה מאוד מאוד חזקה שמשהו היסטורי גדול יתרחש.
למה?
כי רש"י,
ולפני כן,
שירת האזינו אומרת,
שאחרי פורענות גדולה,
צריכה לבוא ישועה גדולה.
צריכה להיות נחמה.
וכך הוא ממשיך ואומר, אם כן,
הפורענות הגדולה נודעה מראש, מבראשית,
אבל גם ההמשכיות הכמעט מיידית של הנחמה,
גם היא הייתה צפויה.
השואה,
ומיַד אחרי כן,
הכרזת העצמאות של מדינת ישראל המחודשת.
כמה ייחודית היא האקטואליות של הנבואה היהודית העתיקה והנצחית.
האקטואליות של הנבואה היהודית העתיקה והנצחית.
תראו בהשגחה, אנחנו לומדים את הדברים השבוע,
כשראינו איך הקדוש ברוך הוא פתאום פועל דרך איזה שליח אלוקי,
לחולל סוג של מהפכה, לשנות לגמרי את פני התמונה.
בצוק.
נכון, נכון,
נכון,
נכון.
ובהקשר הזה,
אני עוד פעם מזכיר את הדברים שאמרה לי מישהי שהתקשרה בעקבות השיעורים,
היא אמרה שאני חושבת ככה,
שהספר הזה, הוא לוקח ברצינות את התנ״ך,
ככה היא אמרה.
הספר הזה,
משהו מיוחד בו,
שהוא לוקח ברצינות את התנ״ך,
הוא לא רואה בתנ״ך סוג של...
פסוקים שאפשר לדרוש אליהם כל מיני וורטים ורעיונות יפים,
אלא התנ״ך הוא ספר שמספר את ההיסטוריה של עם ישראל,
ולכן הוא ממשיך את התנ״ך.
הכתוב עצמו בריכוזיותו האלוהית המזעזע הרבה יותר מכל פירוש,
אף על פי שאי אפשר להבינו בלי פירוש התורה שבעל פה.
נאזין לפחות לפסוק אחד, כי הדין...
שוב,
זה בשירת האזינו,
כי ידין השם עמו,
ועל עבדיו יתנחם,
כי יראה כי אוזלת יד ואפס עצור ועזוב.
הקריאה מצמררת.
רדיפות,
טביחות ופוגרומים פקדו ללא הרף את ההיסטוריה של העם היהודי.
ועם כל זה,
לא הייתה תקופה דומה לשואה,
שבה היה העם היהודי כל כך באוזלת יד ואפס עצור ועזוב.
כי ידין השם עמו.
את
את המשפט אומר הכתוב,
וגם את רחמים,
ועל עבדיו יתנחם.
אני מרגיש שהשבוע במידה מסוימת,
יש כאלה שהם סקפטים יותר,
סקפטים פחות,
אני הרגשתי השבוע בצורה מאוד מאוד מאוד חזקה,
ועל עבדיו התנחם.
היה איזושהי רוח של נחמה שעברה דרך ההצהרה הזו של
נשיא ארצות הברית,
שבסך הכל מה הוא אמר?
מה הוא אמר?
הוא אמר,
אני בצד שלכם,
אני לא בצד שלהם.
זה לא שני צדדים, אין פה שני צדדים.
יש פה את הצד שלכם,
אני בעד הצד של מדינת ישראל.
זה מה שהוא אמר.
חפיפה מוזרה של הדין והרחמים.
השואה חופפת את מדינת ישראל.
כיצד ייאמן הדבר אלמלא שמשה הצהיר מראש על כך?
ומה עוד נוכל אנחנו להוסיף?
נקרא את פירושו של רבי חיים בן עטר,
האור החיים,
לפסוק זה.
אחר שגמר עניין מכעיסי אל עד סופם.
חזר להבטיח לכללות ישראל שלא לעולם יריב איתם.
ויראה צרות שעברו על הצדיקים,
מהם הרגו,
מהם שרפו,
מהם הפשיטו.
בשביל הצדיקים אשר נצטערו, התנחם.
לומר די צרות הגלות.
ועוד,
כשיראה השם שאין כוח בישראל להציל עצמן מהגלות,
וכוח אין בצדיקים לייסר בשבט מוסר למרגיזי אל,
כלומר לבוא בתוכחות לרשעים,
גם לא יישארו בישראל אנשים גדולים ונביאים חוזים בעלי רוח הקודש,
ומצד זה נשאר העם עזוב,
ואמר ישראל, אי אלוהימו, איפה אלוהים?
כי ישראל הגם שירשיעו ויעברו על חלק ממצוות השם,
אף על פי כן,
כל מחסיהם בהשם.
ועליו סובלים דלות ושפלות ונהרגים על קדושת שמו.
ויתנחם,
יתנחם על מה שסבלו עבדיו.
ויכירו כי השם הוא לבדו מושיע.
מדהים, פשוט מדהים.
באמת, לקרוא את הפסוקים האלה בבכי.
כמה קשה הוא יעודו של עם ישראל.
נמשיך ונקרא מספר פסוקים בשירה.
אחר הטיפול בהלם,
המשתף דין ורחמים כאחד, למה מגיעים?
ראו עתה,
כי אני, אני הוא,
ואין אלוהים עמדי.
אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא.
רק כאן,
במצב מרומם ושיאי זה,
וכשהקצוות מתחברים, הברכה והקללה,
רק
אז ניתן להאמין באל האחד.
אין לנו עוד שום עזר מבלעדיו.
אני להשפיל, ואני להרים, כלשונו של רש"י.
משפט אושוויץ, שישה מיליון יהודים,
מתוכם מיליון וחצי ילדים,
שעונו ונשרפו, אך בשל היותם יהודים.
ומשום שפראי אדם עדיין שוכנים בחברה המודרנית,
כמו שראינו.
מה חטאו אותם תמימים?
מה חטאו של העם היהודי,
העם הנבחר,
הנבדל,
אהוב האל?
עם הנביאים, עם הנצח.
העמים האחרים הם צוררים.
או שותפיהם של צוררים.
או לכל היותר הם מייצגים אנושות מבולבלת, מושחתת.
חסרת אונים.
השכל האנושי אובד.
אחוז סחרחורת. אם ישנה שאלה יותר מציקה...
מה שמעידה חברה רקובה דיה בכדי להוליד פלצות שכזו,
הרי זו שאלת סבלם של חפים מפשע,
של תמימותו התהומית של הקורבן.
האם הקים האלוהים,
עמוד 56,
עולם שבו העם היהודי חי כעדר צאן בין זאבים?
השאלה כבר אינה חברתית או מוסרית גרידא,
אלא גם אמונית.
או כמו שהוא כתב במקור, מטאפיזית.
אם ישנה תשובה,
היא רק לאלוהים.
רק הוא יכול לשלוח את דברו המנחם והמעיר,
כי אלוהי ישראל איננו אלוהי הדממה,
והשואה איננה שתיקת האלוהים.
הוא רומז פה כמובן לכל מיני הוגים שדיברנו עליהם בעבר,
שטענו שהשואה היא שתיקת האלוהים.
אלוהים שתק.
הוא אומר, זה לא נכון.
אדרבא,
זוהי זעקתו,
זעקה קורעת אוזניים עד מאד, עד אין שיעור.
תסתכלו בהערה שהתרבות האנושית איבדה את דרכה. השואה היא זעקה.
ובאשר לדברו,
האלוהים כבר גילה אותו.
הוא הכל.
בו שאלותינו ותשובותינו גם יחד.
לא ארשה לעצמי להביא תשובה משלי,
גם אם נראה שמקורה בדברי האלוהים,
מי אני שאומר אותה?
רק גדולי ישראל יכולים לומרה ולכן יש להאזין להם.
מה שהוא הולך לעשות עכשיו בעצם זה קצת...
אנחנו עשינו את זה כבר, בעצם כשלמדנו בשנה שעברה,
אז...
עשינו כמה פרקים שמדברים על השואה,
על היחס לשואה,
אז אנחנו נעשה את זה בזריזות כשנגיע לשם, בעזרת השם מהשבוע הבא,
אבל לא נתעכב הרבה על הנושא הזה, כי זה נושא שכבר עסקנו
בו הרבה.
אברהם לבני בעצם מביא תשובות של גדולי ישראל לסיבת השואה,
מה גרם
להידרדרות החריפה,
הוא מביא כאן כל מיני גדולי ישראל בעניין הזה,
לא נתעכב על זה הרבה.
אבל הדברים של לבני הם מופלאים.
הם מופלאים כי בסיכום,
ברוך אתה,
אדוני אלוהינו מלך העולם,
שהכל נהיה בדברו.
זה לא סתם שאמרתי,
כי זה מה שהוא אמר בפרק הזה,
הכל נהיה בדברו,
גם הטוב וגם הרע.
ובעקבות
האסון הנורא
המזעזע של החורבן של ישראל,
של
חורבן הגלות,
של
סוף הגלות,
קמה מדינת ישראל,
ואברהם לבני הוכיח בצורה מופלאה איך כל הדברים האלה פשוט כתובים מפורש,
שחור על גבי התנ״ך.
כל מה שנעשה בהיסטוריה של העם היהודי, שבסוף חורבן
יש תקומה,
זה כתוב מפורש בשירת האזינו,
וזה מה שהוא הסביר בעצם.
בהשגחה יצא לנו שהשבוע ראש הממשלה בנימין
נתניהו כינה את המלחמה הזאת מלחמת התקומה.
לא חרבות ברזל, אלא מלחמת התקומה.
באמת כך ראוי שתקרא למלחמה הזאת,
זה סוג של פרק נוסף בתקומה שבעזרת השם תהיה למדינת ישראל.
וזו רק ההתחלה,
חכו עוד ימים גדולים לפנינו בעזרת השם.
אז חזק וברוך, תודה רבה לכולם.
