טוב, שלום וברכה לכולם.
אנחנו באורות התחייה,
פסקה מ"א,
ונראה גם את פסקה מ"ב.
בעזרת השם, שתי פסקאות.
פסקה מ"א היא קצרה יחסית, והרעיון בה הוא...
אנחנו נראה בקיצור.
הרבה נשמות,
הזה אצלכם נמצא בעמוד פ'
ג', יש לך פה ספר,
אני אקח,
יש לך, יש שם גם אחורי הספרים.
עמוד פ' ג'.
הרבה נשמות,
נידחות בין האומות,
שבות לכנסת ישראל,
בעקבי משיחא.
וכוח העיכול אינו מספיק בתחילה להופכם למזון מבריא.
אני אקרא את כל הפסקה.
ואחזור, ומזה נצמחה המחלה של החוצפה,
אבל היא רק מחלה עוברת.
זה חולי והעישון,
מאירת עליה אוכלה,
וחל גויים תאכלו,
ובכבודם תתיימרו.
כן, זה מישעיהו ס"א.
אז נסביר,
בעקבי משיחא.
אנחנו רואים שלארץ ישראל עלו
אנשים מתימן ומפולין ומקליפת פרנסיסקו שמה, נכון?
וגם פולנים תימניים מקליפת פרנסיסקו,
נכון,
נכון,
כן, פולנים,
פולנים,
כן, אה,
וואי,
זכרתי,
גם רומניות אפילו,
וכל מיני נשמות שנידחות מבין האומות,
מקצוות העולם, מאתיופיה ומארצות ערב,
הם...
מה זה נידחות בין האומות?
כי לא הייתה ברירה, התפזרו, כן?
עשו תרווד עצמות,
הרי הגרא כותב, כאילו בהתחלה היו עצמות מחוברות
בבבל, ועד לאט עצם פה ועצם פה,
קהילה פה,
קהילה פה,
ובסוף גם
ממש התערבבו ברעיונות,
באקדמיה הגויית, בפילוסופיות שלהם,
בתרבות שלהם,
באומנות שלהם,
בכל מיני בעיות,
זה
כל מיני...
עכשיו, הנשמות האלה...
הן באות עם
חינוך מסוים,
עם ארגן מסוים,
עם אופן מסוים, עם
מטען,
עם תפקיד,
עם שליחות,
עם כישרונות,
ופתאום כולם פה בארץ, לך תקים ככה מדינה.
זה ממש כל אחד מושך לכיוון שלו,
כל אחד בטוח שהשני טועה ושהוא צודק,
ושרק הכיוון שלו לגיטימי,
זה נהיה פה חמין, חמין, נכון?
עיר של חמין, שיש בו, פויקה, פויקה, נכון?
כל אחד זה, תמיד, בתוך ה...
ואיך תקים ככה מדינה, נכון?
אבל,
זה...
ורעיונות גם שנפעמים,
הפך התורה,
ובעד התורה,
ועל כל מיני כיוונים של התורה,
ויש חסידים,
ויש מתנגדים,
ויש ציונים,
ויש לא ציונים,
ויש עם הספר, כן.
בלאגן אחד גדול,
בלאגן אחד גדול, שבא לכנסת ישראל,
בעקבתא דמשיחא.
עקבתא דמשיחא,
זה מלשון עקב, עקב זה כמו גמר הגוף, נכון? זה החלק
הסופי, התכלית. אז סוף הגלות זה נקרא עקבתא דמשיחא, כן.
אתה כבר, זה עמוד פ' ג',
שאתה כבר רואה את הממש סימנים לביאת המשיח,
זה אוטוטו, כן?
זה כבר כל מה שחז"ל דיברו עליו במסכת סוטה,
בסוף מסכת סוטה,
מתקיים בנו, נכון?
אז...
עכשיו,
אז הם שבאו לכנסת ישראל בעקבתא דמשיחא,
וכוח העיכול אינו מספיק בתחילה,
להופכם למזון מבריא.
כלומר, יש כל מיני כיווני מחשבה,
כל מיני דחיפות של חיים,
כל מיני השקפות שונות,
ובהתחלה זה נהיה...
בלאגן, נכון?
כל אחד מושך
לכיוון שלו.
מה שהיה פה בקום המדינה,
או לפני קום המדינה,
היה פה מאבקי כוח גלויים ונסתרים אדירים.
אדירים ממש.
אפילו בין המחתרות, בין הלח"י והאצ"ל וההגנה.
אחרי זה מי הקים את הצבא?
זה ההגנה, אתם יודעים.
אבל היה שם הרבה מאבקים לפני על מה צריך להיות היחס לבריטים.
ואיך צריך להילחם,
והיה ברמה שהיו מלשינים לפעמים אחד על השני,
עד כדי כך, ממש. והסיפור עם אלטלנה,
שעמדו שמה על החוף בתל אביב.
חיילים של ההגנה וירו לכיוון אונייה של האצ"ל,
ומנחם בגין עמד שם על הסיפון ואמר,
אל תשיבו אש,
ירו על כוחותינו,
כוחותינו על כוחותינו,
זה הגיע לכל מיני מקומות מאוד משוגעים,
ופרשת ילדי תימן,
עד היום הזו פרשה הזאת עמומה.
כן,
או לא כל כך עמומה למי שצועק אותה ומשתיקים אותו כל היום.
שלקחו ילדים כאילו בעליית תימן והעלימו ילדים פשוט.
העלימו אותם.
אז יש לי חבר שהאבא שלו הוא כזה,
הוא גדל כיתום בקיבוץ חילוני.
הוא,
כן,
הוא לא זוכר כלום ממה שהיה לפני,
אבל הוא עד היום בכיוון הזה,
בסדר?
היה פה כל מיני מאבקי כוח,
רק שלא יבוא עם כל מיני רעיונות דתיים,
וכל מיני מאבקים,
מי שלא היה לו...
תעודת זהות אדומה,
קראו לזה,
לא
כמו פנקס אדום של מפאי,
לא תעודת זהות.
לא העסיקו אותו, היו מאבקים מאוד קשים. אז בהתחלה זה,
כוח העיכול אינו מספיק בתחילה להפוך למזון מבריא.
ומזה נצמחה המחלה של החוצפה.
מה זה חוצפה?
חוצפה זה...
הרב יש לו הרבה פסקאות על חוצפה, כן?
באיקבתא דמשיחא כתוב מסכת סוטה,
בסוף שמה חוצפה יסגא.
כלומר, ה...
חוצפה זה מלכות בלא תגה,
כאילו מלכות בלא כתר,
שלא המליכה אותה,
אלא היא מליכה את עצמה,
היא אומרת אני אמלוך.
זה בעצם החילונות,
שאומרת,
אנחנו,
אנחנו,
בוא נדריך, ננהיג את המדינה.
זה חוצפה.
הרי אלפיים שנה,
איזה אלפיים שנה?
כבר 3,300 שנה יש לנו הדרכה אלוהית ביד, נכון?
שמענו, אבל...
הרוב קובע, נכון?
זה, כן.
זה חוצפה גדולה לומר ככה,
הרוב קובע,
בשעה שהשם נתן את הדרכתו.
מכל מקום,
אז זה אחת ההתייחסויות של הרב לחוצפה,
מאיפה נצמחת
החוצפה, שזה הכפירה והחילונות וכולי.
מהמקום הזה שבהתחלה יש הרבה פה...
כיוונים ו...
ולא מצליחים...
כשיש לך...
אה...
נגיד,
יחידה אורגנית,
כן,
מגובשת,
ואז בא איזה מישהו מבחוץ אחד,
והוא בא בכלל עם כיוונים אחרים לגמרי, כן?
אז זה מצליח ל...
זה בסדר, באיזה שלב הוא משתלב, נכון?
משתלב.
אבל כשיש לך כיתה של 40 תלמידים,
וכל אחד הוא כיוון אחר לחלוטין,
ואין פה שום גיבוש וזה,
זה נהיה פה...
הרבה כיוונים כבר, נכון?
אז כבר חלק מהכיוונים משתלטים, וזה חוצפה, בסדר?
זה בלאגן אחד גדול.
אבל
זה רק מחלה עוברת, היא רק מחלה עוברת,
זה חולי ויסענו.
מה זאת אומרת ישענו?
הכוונה, התגבר עליו.
לא להיבהל, כן?
היום, ברוך השם,
מתחיל לתפוס כיוון.
ומהרה תעלה הרוחה לה.
אז הרוחה זה רפואה, כן?
המחלה הזאת תתרפה, וחיל גויים תאכלו.
ולכבודם תתיימרו, מה זה חיל גויים תאכלו?
כלומר,
הכוח
שינקו מהגויים,
זה ליקוט ניצוצות,
מה שינקו כל מיני רעיונות וכיווני מחשבה וכולי,
אבל בסוף הדבר זה ישמש הכולל לקודש,
כל הכישרונות וכל הכיוונים וכולי,
ייקח זמן, אבל זה בסוף
ישמש את הקודש. עד כאן זה ברור הסיפור הזה?
בסדר?
מורה הפסקה הזאת?
ברור הרעיון פה?
כתוב לך לפניך, חל גויים, פסקה מ"א, כן?
חל גויים תאכלו,
ובכבודם תתיימרו.
היה היה חולי ויסענו.
זה לא אותו פסוק,
זה מירמיה וזה מישעיה, כן?
כן, כן.
אה, כן?
יש לך...
איזה קטע?
תראה לי, תראה.
בוא נבדוק.
חיל גויים תאכלו, ובכבודם תתיימרו,
אתה צודק,
יפה.
לא יודע למה, איזו הוצאה של ישיבת בית אל.
לא יודע למה הוסיפו פה פסוק על ההוצאה הזאת,
אבל אולי ראו את המקור,
מן הסתם זה לא...
משהו לגמרי יצירתי,
בסדר?
בסדר, בכל מקרה זה מתאים.
אז הרעיון מובן, בסדר?
אז בסופו של דבר,
כל הכיוונים האלה,
נהיה פה סיר של חמין.
מה קורה בסוף עם כל סיר של חמין?
אתה שם הרבה דברים,
אבל בסוף זה נותן,
תקבל טעם אחד,
וכיוון אחד, טעים מאוד.
בסדר?
יפה.
בהתחלה זה הרבה דברים,
עד שזה מתבשל זה לוקח זמן,
נכון?
לא כמו סלט,
ושם בהתחלה,
כשזה לא מבושל, אין לך מה לעשות עם זה, נכון?
יפה.
מ"ב,
זה עיקר השיעור.
הלאומיות, כשהיא רעננה,
תוכל להשפיע מידה לחיים הרוחניים שבה גם את היחיד.
ומשרישה בקרבו די מוסר ודעת.
כל אחד מבני העם הדבקים בעמם בדבקות פנימית,
מתמלא עוז חיים כאלה לפי תכונת הדבקות והתעוררות הרוח שלו
לקרבת האומה.
זה, מה,
מה,
בוא נעצור רגע פה, בסדר?
מה,
כשיש לאומיות רעננה,
מה זה רעננה?
הכוונה שהיא יונקת מהקודש,
כשהיא מופיעה בצורה בריאה,
והאומה היא מתנהלת בצורה ש...
יש לך מלך צדיק וחסיד וסנהדרין,
ויש לך נבואה שמאזנת,
ויש לך לאומיות רעננה שהיא בעצם הופעת מלכות השם בארץ,
בסדר?
אז אתה רק מעצם המפגש עם החיים יונק רוחניות.
עצם זה שאתה שותף למפעל הלאומי,
אתה כבר דבק בהשם, במלכות השם אשר בארץ.
זה כשהלאומיות רעננה,
והיו תקופות כאלה,
בימי משה רבנו,
בימי יהושע,
בימי דוד המלך, נכון?
בימי שלמה המלך,
היה תקופות כאלה שהלאומיות היא בעצמה סיפקה
לאדם מקור עליון של דבקות רוחנית.
זה משביע,
בוא נקרא עוד פעם את המשפט הזה,
הלאומיות כשהיא רעננה,
תוכל להשפיע מידה לחיים הרוחניים שבה,
גם את היחיד, היחיד הוא איבר של כלל ישראל,
וכלל ישראל הוא מופיע עכשיו כאומה חיה בפועל,
נשמת האומה היא מופיעה בארץ, יש פה רוח במילואו,
המדינה היא פשוט יסוד כיסא השם בעולם בפועל ממש,
היו תקופות כאלה,
והכל מתנהל על פי הקדושה והדרכה האלוהית,
וזו שאיפת ישראל,
לחיות חיי לאומיות,
בצורה רוחנית, בצורה אלוקית, בצורה...
גבוהה,
והיחיד הוא יונק משם את החיים,
משרישה בקרבו די מוסר ודעת, בעצם המפגש עם החיים,
לא צריך את הספרים כדי ש...
כי החיים הם
כל כך מורכבים,
אבל אתה מוצא את האמת
לפחות בספרים. לא,
החיים הם מלאי אמת וגודל וקודש,
בסדר?
והיו תקופות כאלה, ובעזרת השם יהיו תקופות כאלה.
זה מלכות המשיח שאנחנו כל כך מייחלים אליה,
שזה הופעת הלאומיות בצורה שלמה,
כירח במילואו,
לא ירח מצומצם
שרובו חושך.
שנשמת האומה,
הקודש הפנימי, התורה מופיעה בו קצת,
אבל הרבה בלאגן.
לא,
אלא ירח במילואו.
כולו יונק מאור השם,
ומופיע אותו בארץ.
אז זה,
גם היחיד יונק מהדבר הזה.
כל אחד מבני העם,
הדבקים בעמם בדבקות פנימית,
מתמלא עוז חיים כאלה לפי תכונת הדבקות והתעוררות הרוח שלו לקרבת האומה.
עד כמה אתה אדם כללי,
עד
כמה אתה מרגיש את הדופק של האומה,
עד כמה אתה נרתם
למען המפעל הכללי של האומה,
למען ההצלחות שלה,
למען האתגרים שלה,
למען לסלק את המאיימים עליה,
את האויבים שלה,
הרוחניים והגשמיים,
אז אתה מתמלא, זה ממלא אותך עוז חיים וכולי.
אבל...
כשהאומה בכללה קודרת ונופלת,
צריך כל יחיד להרטיב את רוחו מהמקור המוסרי והמדעי הכללי,
ולבוא ממולא טוב להידבק בעמו,
ולהורות רוחו לתחייתו, ואז יהיה מכלל בונה האומה.
נקרא עוד משפט ואסביר.
אוצר התורה לישראל, ובשעת הירידה,
מכוון לקחת ממנו חיים,
וייתן לאומה בכללה,
מאת כל יחיד לאחיותה ולעוררה,
ואת דחייתה ונמזג בכללות האומה,
ומשפיע ממנה האור והחיים על כל היחידים.
אני מסביר.
אבל כשהאומה בכללה קודרת ונופלת,
מתי זה למשל קורה?
כשיש הרבה חטאים, שהמלך הוא לא צדיק, נכון?
היו תקופות כאלה של צדוקים בבית שני,
וביתוסים, והמלך היה צדוקי,
והכהן הגדול היה צדוקי,
והסנהדרין בימי שמעון בן שטח,
כולה הייתה צדוקית,
והאומה בכללה היא
קודרת ונופלת.
אז מה צריך,
אז היחיד יכול לנוק מהאומה
אז היחיד יכול לנוק מהאומה ולהגיד באמת ממלא אותי ברעיונות מוסריים של קדושה וטהרה?
מה
אתם אומרים?
אה?
לא יכול, נכון?
הוא יכול בימי משה רבנו ובימי יהושע ובימי דוד,
נכון?
אבל מה?
הוא לא יכול, נכון?
והאומה בכללה קודרת ונופלת,
היו תקופות מאוד קשות.
בית שני,
קורה שם סיפורים אפילו על הכהונה,
זה הכל היה נקנה בבצע כסף.
מאוד מאוד מורכב היה שם,
היו שם,
הייתה שמה שנאת חינם ברמה של רצח.
ממש, מי שלא חושב כמוך, ו...
יקראו אגדות החורבן בגיטין שמה,
זה ממש לא היה,
אתה קורא את זה,
אני קורא את זה בתשעה באב,
לומד את זה,
ואני כל פעם תופס את עצמי ואומר,
וואו,
זה פשוט לא יאמן.
פירודים שם של ירושלים,
איזה וואו.
שרפו תשמישים אחד של השני, כל מיני...
ממש
פגיעה אנושה.
אז במצב כזה אתה לא יכול להגיד,
הלאומיות ממלאת אותי ברוחניות.
כי עכשיו הלאומיות היא מאוד מאוד מקולקלת,
היא
מאוד מאוד בעייתית.
אז כשהאומה בכללה קודרת ונופלת,
צריך כל יחיד להרטיב את רוחו מהמקור המוסרי והמדעי הכללי.
עכשיו,
פה המושג הזה,
את
רוחו מהמקור המוסרי והמדעי הכללי,
אפשר להבין בשני אופנים.
אני אסביר לפי מה שאני מבין, בסדר?
אבל ראיתי הסבר, הסבר אחר לזה.
זה,
אני אסביר קודם כל מה שאני אומר, בסדר?
מה
שאני חושב.
רוחו,
כל יחיד מרטיב את רוחו מהמקור המוסרי והמדעי הכללי,
אני מבין שמדובר על התורה.
שזה המקור המוסרי והמדעי הכללי של כל האנושות,
של כל ההוויה.
יש רעיונות, בסדר, זה,
זאת אומרת,
האומה עכשיו,
בצורה הופעת לאומית שלה,
אתה לא יכול לנוק מזה רוחניות,
אתה
יכול לנוק רוחניות מהספרים.
מלמוד על שאול המלך, ודוד המלך,
ושלמה המלך,
או
על יהושע,
או על משה,
משם אתה יונק רעיונות שהן גם כן,
בעצם
מרטיב,
כל יחיד הוא מרטיב את רוחו מהמקור.
התורה היא מקור המוסריות, כן?
המדע הרוחני הכללי של כל, גם של כל האנושות.
אתה יכול לנהוג משם ההדרכה,
לא מהמציאות,
כי המציאות היא מאוד מקולקלת,
בסדר?
ולבוא ממולא טוב,
ולדבק בעמו ולעורר רוחו לתחייתו,
ואז יהיה מכלל בונה האומה.
כלומר,
הוא יונק מהספרים, מהאמת הגדולה שיש בבית המדרש,
מהאמת שהיא גם כללית,
כי יש רעיונות בתורה שהן...
הם שייכים לכל האומות, כן?
הרב קוק כותב שיש שלוש סוגי מחשבות.
מחשבות שהן
משותפות גם לכל האנושות.
זה שזה מופיע בתורה,
מדבר שקר תרחק,
אבל זה רעיון שוב שגם הגויים מבינים שצריך להתרחק מהשקר,
אתם מבינים?
זה רעיון כללי,
כיבוד הורים, זה לא קשור דווקא לעם ישראל,
זה גם מופיע בתורה,
בסדר? אבל זה אמיתות אוניברסליות כאלה.
אדם יכול לנהוג משם, מהמקור המוסרי, המדעי, הכללי.
יש רעיונות
שהם...
שהם מיוחדים רק לנו, בסדר?
יש רעיונות שהם...
ששלטון צריך להתנהל בצורה ישרה וניקיון כפיים ומוסריות.
אדם,
משמה הוא צריך להרטיב את רוחו
ומוסרו
מהמקור המוסרי והמדעי הכללי,
ולבוא ממולא טוב ולדבק בעמו לעורר רוחו לתחייתו.
מה זאת אומרת?
מתוך האמיתות של בית המדרש,
אתה צריך לעורר את האומה לשוב לעצמה.
לנהוג לא מהמציאות, כי המציאות היא מקולקלת.
אלא לינוק מהאור הגדול שאתה יכול לספוג בבית המדרש,
מהתורה שבעל פה,
מהתורה שבכתב, ממולא טוב לדבק בעמו ולעורר רוחו לתחייתו,
מלכות מלכים של הרמב״ם, ואז יהיה מכלל בונה האומה.
כלומר,
אתה יונק מ...
יש לך מקור יניקה שהוא לא המציאות החרבה
או המקולקלת,
אלא מבית המדרש, ומשם אתה בא אל המציאות ומרומם.
ואתה בכלל,
מכלל בונה אומה.
אוצר התורה לישראל,
תראו שזה עכשיו הוא מסביר.
אוצר התורה לישראל
הוא בשעת הירידה, מכוון.
תראו רגע,
אפשר להסביר גם את החלק הראשון של הפסקה,
תשימו לב שהוא...
הוא לא מדבר בכלל על עם ישראל,
הוא לא מדבר,
הוא מדבר באופן כללי על לאומיות,
והלאומיות היא יכולה למלא את האדם כשהיא מתוקנת,
אבל כשהיא מקולקלת,
אז הוא צריך לינוק
ממקור אחר, לא מהמציאות, אלא ממקור יניקה.
ובישראל,
עכשיו אקריא פה את ההמשך,
אוצר התורה לישראל הוא בשעת הירידה,
מכוון לקחת ממנו...
חיים,
ליתן לאומה בכללה, מאת כל יחיד לאחיותה או לעוררה,
ובעת חייתה, ונמזג בכללות האומה,
ומשפיע ממנה האור והחיים על כל היחידים.
כלומר, לישראל, לעם ישראל, אתה לא יכול לינוק,
כאילו,
לכל אומה,
אתה יכול לקחת רעיונות כאלה של הוגים,
אם אתה בן אומה אחרת,
ומשם לינוק
ולהביא לאומה.
אפשר להסביר את תחילת הפסקה כמשהו כזה שהוא מתאים לכולם.
אבל בישראל, האוצר,
היניקה שלנו, בשעת הירידה,
הוא התורה,
רק משם אתה יונק,
ואז אתה,
זה מכוון,
לקחת ממנו חיים,
ליתן לאומה בכללה,
מאת כל יחיד שאותה לא עוררה,
לא מהפקולטה למדעי המדינה, משם זה לא ייתן חיים לאומה,
כל מיני רעיונות של הוגים צרפתים וגרמנים ואנגלים,
זה
לא
היניקה שלנו,
אלא צריך.
לעסוק, אני תמיד, כשאנחנו לומדים,
אנחנו לומדים בחבורה שלנו,
פרקי שאול ודוד ומלאכי,
ואני אומר,
אנחנו עוברים פה...
הדרכה איך להיות מנהיג,
מה הם האידיאלים
שצריכים להופיע באומה,
מהם ההתמודדויות של מלך,
איך להיבנות עם אופי של מלך.
אתה לומד ממש הדרכה שמה איך להיות מלך,
על ידי כל הפרקים הללו,
בסדר?
אז האוצר התורה לישראל הוא בשעת הירידה מכוון לקחת ממנו חיים.
ליתן לאומה בכללה מאת כל יחיד לאחיותה או לעוררה.
כל יחיד שמלא בגבורה הזאת, באמיתות האלה,
ברעיונות האלה,
הוא בעצמו אור עכשיו,
שהולך ומאיר בכל מקום שהוא מתעסק.
הוא דוחף מהלכים.
ובעת ירידתה
הוא נמזג בכללות האומה,
הוא משפיע ממנה האור והחיים על
כל היחידים.
ובעת, סליחה, תחייתה,
בעת תחייתה,
אוצר התורה,
בעת תחייתה הוא נמזג בכללות האומה,
הוא
משפיע ממנה האור והחיים על כל היחידים.
מה הוא אומר?
הוא אומר,
אתה, יש לך שני זמנים, שני זמנים.
עכשיו בוא נדבר רק על האומה הישראלית,
בסדר?
כי
תחילת הפסקה אומרת לכם,
זה מתאים,
כאילו יש לו כמה פסקאות כאלה,
אפילו פה באורות התחייה,
שהוא כאילו מדבר באופן כללי, גם באורות ישראל,
ואחר כך הוא ממקד לישראל.
אז בעת התחייה,
אז אתה יכול לנהוג מהחיים, מהמציאות,
מה...
עצם המפגש עם האומה,
אתה פוגש את אוצר התורה דרך האומה.
בעת דחייתה הוא נמזג בכללות האומה,
הוא משפיע ממנה האור והחיים על כל היחידים.
אתה יכול לנהוג
מלכות השם אשר בארץ, שזה האומה,
מהשכינה שמופיעה באומה, זה בעת הדחייה.
אבל שבשעת הירידה...
אתה לא יכול לנהוג משם,
אלא כאילו מלכות השם שהייתה אמורה להיות בארץ,
היא כאילו מתעלה לשמיים.
אתה צריך לנהוג מכתבי הקודש.
משם אתה יכול להמשיך אור אל החיים,
אל הארציות.
לעורר את האומה בכוחות רעננים של קדושה ורעיונות לאומיים,
ובירור של דעות, דעות מבוררות ובהירות.
דעות אלוהיות,
אבל אתה לא יכול לנהוג כמו אומה בכללה.
אתה לא יכול היום להגיד,
אני יונק מבג"ץ ומהצורה שהכנסת מתנהלת וכולי,
אלא אתה צריך מכוח הספרים והלימודים שאנחנו עומדים פה בבית המדרש,
ללכת ולהעיר במילואים שאתה עושה,
בעשייה הציבורית שלך.
אבל יהיו ימים שכן,
שהכנסת תהיה קדושה כמו בית כנסת, נכון? והבג"צ יישבו
שם,
הסנהדרין,
ויהיה לך שמחה לראות את מערכת המשפט בישראל וכולי.
אבל עד אז אנחנו יונקים מהעמיתות של בית המדרש.
מבינים את הנקודה?
יש עוד דרך להבין את הפסקה הזאת,
אבל אני מעדיף דווקא לא להסביר.
אני ממש חושב
שזו הכוונה,
אז אני אדבוק בדרך הזאת, בסדר?
גם בגלל שיש פה שתי דרכים להסביר את הפסקה,
לפני השיעור ישבתי
עם איזה תלמיד חכם,
וניסיתי להבין איך הוא מבין פה ואיך...
וכולי, ובסופו של דבר,
הוא הסכים איתי על הדרך הזו.
בסדר, הייתה לנו התפלפלות.
אז אני,
אבל אני רק מציין את זה,
שאם תראו פעם את הפסקה הזאת,
מישהו הסביר אותה צורה אחרת,
אפשר להסביר אותה צורה אחרת,
אבל אני לא רוצה לבלבל אתכם,
בסדר?
אני גם לא חושב שזה נכון ללמד ככה, להגיד,
יש שיטה כזאת, שיטה כזאת.
עדיף
שתתפוס פירוש אחד, זה הפירוש שאני מפרש,
בסדר?
כן.
ויש גם עוד,
אני אומר,
יש
פה עוד פסקאות של הרב קוק שהן דומות,
שהן מתאימות לכיוון הזה גם,
כן.
כן,
כשהאומה היא במצב של ירידה, היום אנחנו
לא במצב לגמרי של ירידה,
אנחנו במצב של עלייה,
אבל העלייה היא עוד לא הושלמה.
זאת אומרת,
אנחנו היום כמו ירח שהוא הלך והתמלא,
אבל הוא עוד לא מלא לגמרי.
ודאי שאנחנו לא במצב של הגלות,
שאין שום הופעה של לאומיות,
אבל אנחנו גם לא במצב של מלכות המשיח עדיין,
אנחנו בתהליך גאולה,
נכון?
אנחנו בתוך תהליך.
הגאולה כבר התחילה, אבל זה תהליך.
אז יש דברים שאתה ודאי יכול לנהוג
ממש מהופעת האומה בפועל היום.
אתה רואה את החיילים שהלכו למילואים,
ואיזה דיבורים של גבורה,
ואיזה דיבורים של גבורה אתה שומע מכל מיני חטופים שיצאו מהשבי,
וגיבורים שמדברים, ומשפחות של הגיבורים האלה,
ואנשי רוח שמדברים,
ואתה אומר, ממש ממלא אותי,
תן לי לראות עוד נאום ועוד...
נכון?
ויש דברים שאתה אומר, בוא'נה,
אני לא מקבל מה שהם אומרים,
או איך שהם מתנהגים,
זה לא מייצג אותנו.
מה שמייצג אותנו, אני נלמד מהספרים,
נלמד בבית המדרש, אתה מבין?
יש חלקים ש...
אנחנו היום במין תהליך מורכב כזה,
זה אור וחושך,
קרב יום שהוא לא יום ולא לילה, נכון?
אומרים בהגדה של פסח.
עכשיו זה לא יום ולא לילה.
אנחנו בתהליך מור...
אנחנו בשלב מורכב.
למה זה לא יום ולא לילה?
זה לא הגלות, אנחנו ברוך השם ממש לא בגלות,
נכון? הגלות זה לילה, זה חושך, כפול ומכופל.
אבל זה גם עוד לא הגאולה השלמה.
זה עוד לא מלכות המשיח.
אנחנו ב...
לא יום ולא לילה.
בסדר?
בין לבין, זה מציאות מאוד מורכבת.
מצד אחד היא מאוד משמחת,
כי
אתה יודע שאתה בדרך אל היום,
נכון?
כך היא גאולתן של ישראל,
כי מה,
כי מה,
ככל שהיא הולכת,
היא רבה והולכת,
נכון?
כמו עלות השחר,
כמו האור הזה של הבוקר שהולך ומפציע.
זה מתקרב, הכל מתקרב. אבל חלק מהרעיונות אתה יכול כבר ממש...
אשתי אומרת לי לפעמים, בוא, בוא, תראה.
אתה חייב לראות את ה...
את הריאיון הזה,
ראיינו שם איזה מישהו, אתה חייב לראות את זה.
כאילו, מה היא אומרת בזה?
היא אומרת,
וזה מילא אותי באור,
זה פשוט כאילו איזה גובה,
איזה
אנשים אצילים,
איזה...
עכשיו, במלחמה, כן.
טוב,
ובאמת אתה רואה את זה ואתה אומר,
וואו,
זה מטורף. איזה עוצמות,
איזה חיבור אל הנצח,
איזה יציבות,
איזה כוחות של חיים.
וואו,
אז אתה יונק מהמציאות, נכון?
אתה מתמלא ברוחניות, אתה מתמלא בלאומיות מהמציאות.
יש דברים שאתה אומר,
לא יכול לראות את זה.
אני את הרעיונות האלה רק בבית המדרש מברר,
בסדר?
מורכב.
אבל הרעיון פה מובן?
בסדר,
הרעיון פה מובן?
אוקיי, כשבאים להסתפק...
בדבקות הלאומית,
בעת הירידה, ושוכחים את תוצר החיים,
לא תוכל האומה לפרנס מרוחה את החיים הרוחניים,
מהדבקים רק ברעיונה הכללי,
בלא חדירה לאור החיים של הקודש שבה.
תישאר רק רשימת חיים עד שיתעלו למקור חייה,
ומשם ישובו לישותה.
זאת אומרת...
אם באים להסתפק בלאומיות,
בדבקות הלאומיות,
בעת הירידה,
אתה דבק בלאומיות כמות שהיא,
במצב החסר שלה,
שוכחים את תוצר החיים,
שזה התורה,
לא תוכל אז האומה לפרנס מרוחה את החיים הרוחניים.
אי אפשר ל...
בעצם להתמלות ברוחניות.
מהדבקים רק ברעיונה הכללי, בלא חדירה,
לאור החיים של הקודש שבה.
רעיון כללי הכוונה,
כמו הלאומיות,
ברעיון הכללי שלה,
איך
שהגויים מבינים אותה.
הגויים גם יש להם לאומיות,
אז אם אני אלמד רק מדעי החברה,
ומדעי המדינה,
ויאתיק מאומות העולם ומהדמוקרטיות שלהם,
ולא חדירה לאורח חיים של הקודש שבה,
בלי להבין איך הקודש צריך להופיע במדינה,
אלא מדברים על לאומיות שהיא הפרדת דת ומדינה.
כזה,
אל תפריעו לנו,
אתם רוצים שתשימו מזוזה בפתח של החדר,
אבל לא יותר מזה,
אל תבואו לנהל לנו פה את המדינה,
נכון?
אנחנו אומרים, לא, הלאומיות היא צריכה להיות
ביטוי של הקודש.
אז זו צריכה להיות מדינה שמתנהלת על פי ההלכה,
ועל פי הדרכת התורה,
ועל פי הלכות מלכים של הרמב״ם,
ועל פי...
פרקי דוד, ושאול,
ושאול, ושלמה,
ועל פי הדרכת התורה של סנהדרין,
ומלך,
ונביא,
ומקדש שבונים פה.
זה צריכה להיות נשמת המדינה, הקודש.
אה,
אבל אם לא חודרים לאור החיים של הקודש שבה,
תישאר רק רשימת חיים.
מה זה רשימת חיים?
כמו רשים, או איזה מושג כזה בקבלה.
כאילו רושם של חיים, חיים מאוד מצומצמים.
החיים האמיתיים הסתלקו, מה שהיה בימי...
דוד ושלמה מסתלק כאילו לשמיים,
נשאר איזה רושם של חיים.
עד שיטלו למכור חיה ומשם ישובו לאחיותה.
עד שהאור הזה ישוב להופיע בארץ.
אז יש כמה פסקאות
של הרב קוק.
שהוא מביא ממש מין תוכחה כזאת ללאומיות שהיא
חסרה מאוד.
פה בפסקה כ"ב, באורות התחייה,
הוא כותב,
הלאומיות החולנית,
החילונית, מלשון חול, כן?
היא יכולה להזדהם בזוהמה רבה,
כן?
כאילו יש בה פשוט התרחקות מהתורה,
מהמצוות,
ואפילו מוכנים לתת,
אנחנו ראינו חלקים של ארץ ישראל לגויים,
ראינו גירוש גוש כתיף.
כאילו, אומרים, בסדר, העיקר יהיה לנו שקט, נכון?
לא...
וגם בהמשך, עוד שתי פסקאות,
תסתכלו בפסקה מ"ד,
אז הוא כותב שמה,
מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל,
ובישראל,
טרם שהתחלה תחיית האומה תתעורר לבוא,
השלווה הגשמית שתבוא לחלק מהאומה, אשר ידומו,
שכבר באו למטרתם כולם,
תקטין את הנשמה,
ויבואו ימים אשר תאמר, אין בהם חפץ.
שאיפה אל אידיאלים נשאים
וקדושים תחדל, ממילא ירד הרוח וישקע.
גם כן,
זה כאילו יש ירידה,
יש התכחשות לכל הסגולות של האומה.
גם כן, בעמוד קל"ד אצלכם,
ובזרעונים, כן, במאמר שמה,
כתוב,
בלא טל חיים של אהבת אלוהים,
אם הקודש הוא לא מדריך,
כן,
של יראה טהורה מלאה בינה ודעה,
של אמונת חיים מלאה וחופש,
יש לו שם ביטוי חריף.
מסרחת הלאומיות,
את דרכה ללקוט שערים לגלויי במתן של אומה שפלה.
כלומר, אנחנו לוקטים רעיונות
מכל מיני...
מאמריקה, מאירופה.
וברוח כעור מלא זעם וחלל היא תתיימר בחיצוניות
של שפה שאינה מכרת את טיוז רוח קודשה,
לא מבינים מה זה לשון הקודש.
של ארץ שהיא מתכחשת לפליטי גולותיה,
הלאומיות היא יונקת ממקור...
חילוני הזה של חול,
של אקדמיות יבשה כזאת,
אז אין בכלל,
לא מבינים מה זה הסגולה הישראלית ומה זה
הזהות הישראלית ומה אנחנו עושים פה ומה שליחותנו,
של געגועים, של שירי סיגים שזרקה מהם כל יסוד,
מבין ומחיה.
כזה הם לא,
לא מזכירים את יציאת מצרים בתור,
כאילו סתם,
לא,
לא משהו.
ומחייב,
לא חנוכה, כן?
כן?
על הניסים ועל נפלאות אשר חוללו המכבים.
המכבים הם מחוללים ניסים ונפלאות?
מה אתם אומרים?
אה?
לא.
אשר אשר...
אצלנו בגן שרים,
אשר עשה השם למכבים.
אבל יש הרבה בשירים האלה,
יסודות כאלה,
שהיא להעלים את השם מהעולם,
להעלים את הקודש מהעולם,
בסדר?
רק לבנות לאומיות כזאת שהיא...
כן?
נס לא קרה לנו, פח שמן לא מצאנו, נכון?
יש שיר כזה גם לחנוכה, נכון?
לא מכירים, אה?
גדלתם בגן הנכון, אני רואה.
ולאומיות כזאת,
כל מה שהיא יותר עוממה ונאצלת ביסודה,
היא מתגנה יותר על מחזיקיה.
מעצמת עליהם הזוהמה של טומאות שוליה.
אין אמונה ואין דת אלוהים,
אין עוד מוסר ואין גבורת רוח,
והוא דם הנפש אשר תחיה בו.
זהו מעמד המיצר של כנסת ישראל, אשר תרד אליו בהכרח
סמוך להיקיצתה לתחיית אמת.
זה באיגרות, באיגרות, בעמוד קפ"ב,
איגרות א', אני חושב, אם אני זוכר נכון,
וכתוב, היד הרמה,
המחומשת בהפקרות,
אולי זה באיגרות ב',
עמוד ק"פ ב',
כתוב, היד הרמה המחומשת בהפקרות
ודרכיה גויים,
אין זכר לקדושת ישראל באמת,
הוא
מדבר פה על לאומיות החילונית,
כן? המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת בגרגירים של היסטוריה,
של חיבת שפה.
זהו, זה כל הלאומיות, על מה היא בנויה?
על היסטוריה ועל חיבת השפה.
זה לא ככה, כן?
הלאומיות שלנו בנויה על...
אנחנו רוצים להופיע את הקודש בארץ, נכון?
רוצים להקים פה מלכות המשיח,
רוצים להקים פה בית מקדש שלישי,
רוצים לחיות את חיי התורה בארץ,
שתהיה מדינה ששומרת תורה.
אז לא,
שם זה רק לאומיות מזויפת בגרגרים של היסטוריה ושל חיבת השפה,
מלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ,
במקום שהפנים הוא כולו אינו יהודי,
כאילו יונקים מתרבות המערב,
מהאקדמאיות הגויית,
מכל מיני רעיונות של הוגים,
צרפתים וגרמנים ואנגלים.
העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת. אומר הרב,
לאומיות כזאת,
חילונית,
היא בסוף תהיה,
הופכת להיות משחית ומפלצת.
כמו שראינו שקרה בגירוש קושקתיף, נכון?
ולבסוף גם שנאת ישראל וארץ ישראל.
עד כדי כך.
כי אתה מתנקר אל הזהות,
אל הקודש, אז בסוף,
אז כבר אתה...
מוכן לוותר על הכל,
איך קוראים לזה היום?
רילוקיישן, רילוקיישן, נכון?
תעבור לברלין,
תקבל דרכון פורטוגלי, מה?
רומני, גרמני,
הכל,
כל יום מציעים לך משהו אחר,
העיקר תרד לאירופה כבר ולאמריקה,
רק לא ישראל,
נכון?
זה לאומיות שהיא הופכת להיות התנכרות ללאומיות,
כן?
אחרי כמה דור, אתה עוקר פרחים מה...
מהאדמה
ושם אותם בבית,
הם מחזיקים שבוע ונובלים, נכון? שבוע וחצי לא נשאר מהם, נכון?
אם הם היו נשארים בגינה,
הם היו נשארים הרבה יותר זמן, נכון?
אתה לוקח אידיאלים לאומיים ועוקר אותם ממקור הקודש,
הם נובלים.
זה הופך להיות שנאת ישראל ושנאת ארץ ישראל, עד כדי כך.
כי יונקים, כי עוקרים לאומיות מהתורה. המקור של
הלאומיות שלנו זה בית המדרש, זה התורה,
זה כתבי הקודש, זה
שאנחנו רוצים לבנות פה.
עם שחי בארץ הקודש ושומר את עבודת
השם וחוזר לכל הסגולות הרוחניות שהיו לו,
אבל אם זה לא השאיפה שלך,
השאיפה שלך זה להסתדר פה עם הערבים,
כל הזמן נובחים,
אז אתה מסוגל גם לוותר על חלקי מארץ ישראל, נכון?
אין לך אידיאולוגיה, האידיאולוגיה התייבשה.
אידיאולוגיה זה מלשון אידיאלים,
אבל
אידיאלים הם צריכים מקור יניקה.
מקור יניקה של האומה הישראלית זה מה שלמדנו עכשיו,
זה התורה.
התורה היא, אוצר התורה לישראל הוא,
ממנו מכוח לקחת חיים, ניזון האומה בכללה, אבל אם אתה
נעקרת מהתורה,
זה לא נשאר כלום.
אז הוא כותב פה,
תראו,
זה דברים,
הרב קוק כאילו מדבר פה בצורה חריפה.
זה פסקה חריגה, כן, האגרות האלה, ק"פ ב',
עמוד ק"פ ב', שם, א'
או ב'.
כאשר כבר נוכחנו על פי הניסיון,
היד הטמאה הזאת יתגבר,
אז אין די לתאר גודל האסון,
אבל בהשם בטחתי שלא ייתן למעוד רגלינו.
כל חרד לדבר השם וכל חפץ בישועת עמו,
וארץ קודשו יעמוד על דגלינו.
נתחיל לייסד בציון פינת תפארת,
להחיות את היישוב החדש,
על בסיס טהרת האמונה,
המחוברת עם ששון החיים ודרישת משאלותיהם הצודקות,
והיה שממנו לקומם הריסות עמנו לדור דורים.
זהו, זה המצב.
בסדר?
אז אם כן,
רק נסכם.
כשהאומה היא במצב עליון,
אתה יכול לנהוג מעצם החיים באומה הזו,
והדבקות בכלל,
ושאתה הולך למילואים, ושאתה
מתעניין מה קורה פה,
ושאתה שותף,
פעיל,
ביישוב הארץ,
בכיבוש הארץ,
אז אתה כבר אדם מאוד רוחני, הלאומיות היא מלאה בתורה,
היא קדושה,
היא ספוגה, זה דבר אחד.
הלאומיות היא הופעת התורה, הופעת הנשמה.
אבל, כשה...
במצב הירידה,
אי אפשר לינוק מהלאומיות,
אלא צריך לינוק מכתבי הקודש, מבית המדרש,
מתלמידי חכמים,
ועם הרעיונות האלה לחיות באומה,
עד שהאומה בעצמה,
היא
תתמלא בתורה,
והלאומיות בעצמה,
היא
תופיע את
אור השם בארץ.
ברור הנקודה הזאת?
בסדר?
פסקה מאוד חשובה על דורנו.
ברוך ה' לעולם.
אמן ואמן, חזקים וברוכים, תהיו שבת שלום,
שמועות טובות.
