אנחנו ממשיכים בדיבורים אסורים,
כתוב
אסור
להטיח דברים כלפי מעלה
ולהתרעם על מידותיו יתברך
כאילו חס ושלום מעביר עליו את הדין
רק יאמין כי צור תמים פעלו בכל דרכיו משפט
לפעמים לאדם יש קשיים בחיים.
יש כאן מישהו שהיה לו פעם איזה קושי בחיים, משהו.
למה זה ברור כל כך?
אין אדם שאין לו קושי.
הבעיה היא איך אתה מקבל את הקושי.
אז יש כאלה שאומרים,
צור תמים פעלו,
כל דרכיו משפט,
כל אמונה ואלה.
אז בסדר, כל מה שאלוקים עושה לי,
הוא עושה את זה לטובה, מה אתם אומרים?
כל דעביד רחמנא,
אתה מבין, הכל לטובה.
אבל יש כאלה שהם לא כאלה.
הם מתחילים להאשים את הקדוש ברוך הוא.
כן, בדבר כזה או דבר אחר, כל זה.
אנשים האלה שמאשימים את הקדוש ברוך הוא,
הם אומללים,
מסכנים.
שאלו אותי למה?
למה לא?
הם לא מאמינים שהקדוש ברוך הוא מנסה אותם לטובתם.
הם חושבים זה לרעתם.
חס ושלום.
זה מאוד להיזהר,
כי ברגע שהאדם מטיח דברים כלפי למעלה
אז הוא תולה את כל מה שזה,
כאילו,
אני לא השם,
הוא השם,
חס ושלום.
זה גורם לאדם להיות מאוד מאוד מאוד כועס על הבורא,
חס ושלום.
תמיד יהיו דבריך מועטים.
כי הוא בשמיים, ככה אומרת הגמרא,
ואתה על הארץ,
ואת החשבונות אנחנו לא יודעים.
לכן כל מה שבא אלינו, מה צריך להגיד?
תודה.
על הכל,
כמו רבי עקיבא,
כל דעביד רחמנא, לטב עביד,
שאסור להאשים.
אלא צריך ללמוד,
שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו,
וגם כשיש מידת הדין,
חס ושלום,
ויש מידת הדין,
זה לטובתנו.
שאלו אותי למה,
למה לא,
שאלו אותו,
כי הוא אוהב אותנו,
הוא כמו אבא טוב שלנו,
שאבא לפעמים מעניש את הילדים שלו, למה?
כי הוא אוהב אותם, לכן הוא נותן להם קווים אדומים.
אז זה מידת הדין, בא ליישר אותנו,
בא
לעזור לנו,
למצוא את עצמנו ואת דרכנו.
לכן אסור להטיח דברים קשים עליו.
