כן, שלום.
אנחנו לומדים פה שם משמעות ט"ו בשבט.
כמה, יש כמה פסקאות בשם משמעות ט"ו בשבט.
אחת כמעט הבאתי, אבל בסוף בחרתי את זה.
בוא נראה.
שאינו ממועדינו.
כן, לכאורה, מה,
מה...
הרב כותב, יש בו רושם של חגיגה,
זה מובא בשולחן ארוך,
או
הרמה כותב,
שלא ממועדינו.
מה,
מה תחנון,
מה אילן,
מה אילן,
יש
שמועות לאילנות,
מה זה,
לא אומרים תחנון,
מה יש להגיד,
לא להגיד תחנון.
הלא משהו, ראש השנה לאילן הוא דבר טבעי,
שתיעצור רב גשמי שנה.
ועליה שורשיהם בעילנות, ונמצא הפירות חונתי מעטה, כן?
כל העניין שט"ו בשבט הזה,
זה מבחינה הלכתית מאוד משמעותי,
שיש את החנתה,
ההלכות בפירות,
כשאני בא למנות לה פירות,
איזה שנה הם,
עכשיו,
שנה ראשונה,
שנה שנייה,
משמיטה,
כן?
אז זה לפי החנתה.
אם חנתו העילנות לפני ט"ו בשבט,
הם שייכים לשנה הזאת.
חנתו, אחרי ט"ו בשבט, שייכים כבר לשנה הבאה.
ונמצא פירות חנותים מעטה.
ומה העניין שלא יאמרו בו,
תחנון,
אין בו קדושה או מצווה,
לא נעשה בו נס,
ולא ענייני עם ישראל.
תהיה לה חזקה.
הרי
בט' באב,
אמרו חז"ל,
יש חמישה, שישה טעמים.
מה יש בט' באב?
הוגלו, כן,
הותרו שבטים לבוא זה בזה,
שבט בנימין.
אז
יש כמה דברים שכתוב שם במסכת תענית על תו באב.
אז אפשר להגיד,
אומר,
בסדר,
יש שם עניינים שקשורים לעם ישראל,
בסדר.
אבל ט"ו בשבט, מה ראו בתדידי?
ונראה את הכתיב...
כי כתוב ביהושעיהו,
כאשר ירד הגשם והשלג מן השמיים,
ושמה לא ישוב, כי היא מרווה את הארץ והולידה והצמיחה,
כך יהיו דבריי שיוצאים מפי. הנה המשיל הנביא, דבר השם,
לכשמים המצמיחים.
ונראה בעניין אילן הוא המחבר את הפרי לארץ.
הוא ממוצע בין הארץ לפרי.
העץ עצמו, כן, ממוצע, זה כאילו מקשר, מחבר.
ויש בו כוח המחבר, הנה.
ונראה שרמז בגמתרא של אילן,
כן,
הרב רוזן,
מורנו הרבי,
היה
תמיד אומר לנו את זה.
אילן,
זה שתי שמות של הקדוש ברוך הוא.
איך?
יוד קה וו קה.
יוד קה וו קה, כמה זה?
26, נכון?
ואם אני קורא את זה,
אדנות, כן, אדנות,
אדנות זה שישים וחמש.
שישים וחמש, בעוד עשרים ושש,
תשעים ואחת.
אילן.
אילן גם תשעים ואחת.
שיודעים גם שאומרים, כלומר, סוכה זה גם תשעים ואחת.
סוכה זה גם תשעים ואחת.
זה יוצא לידי מאומתות.
וגם אם כל מה שמר לך על הבית עשה...
חוץ מצא.
מה זה צא?
צא זה תשעים ואחד.
כאילו,
כמו שאומרים לך,
צא ממחיצתי, אל תהיה ב...
צא זה תשעים ואחד, שם הוויה ושם הדנות.
אז כל מה שאתה רואה,
תעשה חוץ מ...
אל תסכים לצאת ממחיצתך.
תאמין שאתה יכול...
כתבתי בשבוע שעבר,
גם על אלישע בן אבויה, שזה, שהוא שמע,
בת קול אומרת, שובו בנים שובבים, חוץ מאחר.
זה אמר סימן שאני לא יכול לקרוא בתשובה.
אומר
עצמי שמואל,
לא,
זו הייתה טעות,
הוא היה צריך להתעלם מהבת קול ולנסות לחזור בתשובה.
זה...
אז פה הוא אומר,
אילן בגימאציה תשעים ואחת,
שורה תשע עשרה,
כמספר שני השמות, הוויה ואדנות.
אשר השמיים והארץ מתייחסים אליהם,
והוא חיבור שמיים והארץ.
ומן מהותו של אילן בגשמיות נלמד על רוחניות שלו.
לכן נשאל בו האדם,
כי האדם יצא שדה,
כי צורת האדם היא לחבר עליונים ותחתונים,
כאשר יש בו נשמה מעליונים,
וגוף ונפש בתחתונים.
אמרו חז"ל, בטעם יגלה ערופה.
כן, למה מביאים יגלה ערופה?
שלא היינו יכולים לעשות פירות.
מה הפירות?
מצוות.
כי המצוות הן בדמות פרי הגדל באילן,
שיש בה פרי כוח רוחני המזין ומחיה את האדם,
כידוע פירוש האריזל בפסוק, וואו, זה חזק.
כתוב כי לא על הלחם לבדו יחיה אדם,
כי על כל מוצא פי השם יחיה אדם.
מה הכוונה?
איך יש לנו גוף, יש לנו נשמה.
אדם אוכל, מזין את הגוף.
איך הנשמה מתחיה מזה?
על ידי הברכה.
אז זה לא
על הלחם לבדו יחיה אדם,
כי על כל מוצא פי השם יחיה אדם.
הכוונה היינו מוצא פי השם שיש בלחם.
הברכה.
וגוף הפרי הוא נושא לרוחניות שבו, הוא הנושא,
הוא אמצעי.
כן, המצוות הן רמ"ח איברים דמלכא,
וגוף המצווה
היא נושא לרוחניות שבמצווה.
ואדם עושה את המצווה,
באשר יש בו כוח המחבר עליונים ותחתונים,
על כן נמצא כוח במעשה המצוות שהוא עושה חיבור בצירוף עליונים ותחתונים.
מעשה המצווה מהתחתונים, הרוחניות שבו מהעליונים.
כן, אנחנו בכל ברכה מחברים.
יש פה חיבור שמיים וארץ.
דומה לאילן,
שיש בו כוח המחבר,
ומוציא פרי שיש בו חיבור כנ"ל.
ואף שנמצא פרי הארץ,
שיש בהם גם רוחניות מוצא פי השם,
בלי כל זה,
במקום מקומו נעשה על ידי אמצעי,
כמו שנמצא גם במקומות...
וכמו שנמצא גם במקומות הארץ,
מקום המקדש
שהיה מעולם.
סליחה.
וכמו שנמצא גם במקומות הארץ, מקום המקדש.
שהיה מעולם מחבר עליונים ותחתונים כמדרש,
אף בלי אמצעות האדם.
כן, יורדת אש מהשמיים, זה מחבר.
אלא שהקדושה במצוות היא באמצעות האדם,
אנחנו עושים את המצוות.
בואו נראה מה הוא אומר,
מה? ותשע, והנה כמו גשמים המצמיחים את הפירות,
כך ההערה האלוקית שניתנת בלב אנשים,
אם מעוררת האדם לעשות פירות.
וזהו שנמשל דבר השם על ידי הנביא נעמי לגשם ושלג.
כמו שאמרו בעניין גשמים,
הרי ישראל רשעים גמורים בראש שנה,
ופסקו להם גשמים מועטים,
אי אפשר שכבר נגזרה גזרה.
ומורידם בזמנם.
כן, ככה כבר המדרש אומר.
אם ישראל לא יעשו תשובה,
הקדוש ברוך הוא רואה את הראש שנה,
איך שהם מתנהגים,
גוזר להם
כמות
מינימלית של גשם.
והנה הם חוזרים בתשובה.
מה עושים?
אי אפשר לבטל את הגזרה של הכמות.
זה נגזר ככה.
אבל הקדוש ברוך הוא מפזר את זה,
מוריד את הכמות הזאת
בצורה נכונה ומדויקת
לכל השדות שצריך,
ואז צומחים.
וזה לא...
למה?
לשנות?
כי אני לא יודע, משהו שנקבע כבר,
הכמות הזאת,
אז אי אפשר לשנות אותה.
אז עכשיו תלוי איך יהיה שימוש.
והפוך, אם היו ישראל,
גזרו הרבה גשמים,
התקלקלו מעשיהם,
אז אתה גם יכול מוריד את זה
למדברות האלה
כן?
עוד פעם, אז נראה כאן.
רשעים גמורים.
בראש השנה,
גשמים מועטים,
ובסוף חזרו בהם,
להוסיף עליהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה,
ולברכו מורידם בזמנם.
הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים,
גשמים מרובים,
ובסוף חזרו בהם
למעשים לא טובים.
לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה,
מורידם שטף בזמנם על הארץ,
שאינה צריכה להם, כן?
מוריד את זה במדבר, במקומות שלא צריך.
הוא אומר,
כך גם נמי הבא עניין נערה אלוקית בלב האדם,
שהוא כמו עניין לגשמים.
בראש השנה פוסקים לכל איש כמה הערה רוחנית תינתן לו.
שייך נמי אם חזר בו,
להוסיף או לפחות,
אי אפשר,
אלא אם זכה,
ניתנת לראות,
בזמן שצריכה, לא בעת התורה והתפילה.
או בעת שהוא צריך לשמירה שלא יפול לחומרות.
להיפך אחד ושניים,
אם להיפוך,
שאינה צריכה לו...
עובד ביודעת, שולחות לאיבוד.
כלומר,
יש הערות שבאות לך בזמן,
אתה מתבזבז.
בוא נראה עוד, עשר.
והנה כמו הקשמים הגשמיים שמתגלה פעולתם באילנות,
אחר שלישה שנה,
שעולה השרף באילנות ונמצא הפירות חונטים מעתה,
עכשיו בשבט,
לצדיקים הנכתבים לחיים לאלתר וחיים.
או מיום כיפור ויום ראשון של סוכות ואילך,
שהוא חסד שבחסד,
מתקרבים גם הבלתי ראויים מצד הדין,
אז בימים,
וטעם כנ"ל.
והאיש שאינו שוטה
לאבד את מה שנותנים לו,
מתלבשים בו חיות ורגש ונפש.
כשמגיע השישה שנה,
כבר נשלמה מבחינת הלב שבאדם,
שהלב ניתן בשלש עליונות שבאדם.
היא כדמיון השרף שעולה באילנות,
שהפירות חונטים מעתה.
כך באדם, כתיב: במה זה?
מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין,
אך כאשר עבר שבע שנים ונשלמה בו בחינת הלב,
מתחיל זמן יותר בארץ תורה ועבודה, אחרי שעברו ירחן דאסיו.
ירחן דאסיו.
ירחן דאסיו זה תקופה,
ירחן דאסיו.
עכשיו מתחיל זמן יותר בארץ תורה,
גם באלף שבט,
אתם יודעים,
כתוב בתורה, אויל משה בארץ התורה הזאת.
ספר דברים התחיל באלף שבט.
זה זמן של התחדשות כזה,
של העבר השליש הראשון,
עכשיו אנחנו ברוממות.
מתחיל זמן יותר בארץ תורה עבודה,
אחר שעברו ירחן דאסב,
ומכינים עצמם לארבע פרשיות שבאדר,
ופורלי,
וניסן, ופסח,
ספירה שבועות.
שהימים מטלים והולכים יום אחר יום, כבר מעכשיו.
והם ימי עבודה בתורה מצוות,
גם בגלל שזה ימי השובבים,
כתוב על זה דברים מאוד נפלאים,
שזה ימי העלייה כאלה.
והם ימי עבודה בתורה מצוות,
ולפעמים יותר נעלם מכל השנה בחיות ורגל טורות הלב.
ובכן, כמו שאור ראש השנה לילן,
כך הוא באדם הדומה לאילן,
שעד מתחילה תקופה חדשה בהתפעלות הלב יותר ויותר מאשר התקור,
ואף לאנשים שמיעטו בעבודה עד עכשיו,
ואינם מרגישים מכל מקום,
היראה אלוקית בוודאי עשתה את שלה,
בהלם על כל פנים,
וניתנת לו בחינת לב.
ואם עוד יחשב את דעתו,
דמצא בעצמו את בחינת הלב, הרגש יותר
מאשר ההנאה.
תוקף הדברים,
תובען מחלוקת בית שמאי ובית הלל, אם זה א'
ט"ו שבט.
נהיה לדבר אחד מתכוונים,
האילן הגשמי הוא דוגמה לאדם,
ושניהם יודעים שמחשבים שליש השנה שתיגמר מבחינת הלב,
הניתנת משני שלישים אדם ולמעלה.
השאלה מאיפה מתחיל השליש הזה?
בית שמאי,
מדקדקים את מידתם,
בדין נכתבים, נכתבים לאלתר וחיים טובים בראש השנה.
אז אם אתה באלף, כן?
אם עיקר החתימה היא באלף,
אז א' שבט, ארבעה חודשים אחר כך, זה השליש.
שליש שנה באחד בשבט, שנשלמה מבחינת הלב.
כאדם נמשך טבע אילן שהוא דוגמתו.
בית הלל, שמידתם חסד,
מחשבים את ט"ו בתשרי, יום הראשון של סוכות,
חסד שבחסד, שמשם ואילך מתחילים לחשוב שליש שנה.
כאמרם,
מה דעל על, מה שהלך הלך.
עכשיו נעשה חשבון חדש.
ואחריו נמשך טבע אילן,
על כן ייגמר שליש השנה שהוא גמר,
מבחינת הלב בט"ו בשבט.
ולפי המובן היטב,
תראה,
שלא אומרים עליו שהוא באמת זמן שמחה לישראל,
אבל רוצים לעבוד את השם מבחינת הלב ולא בקרירות רוח.
ומשה שם לא ידע.
כן, לעבוד את השם בחיות, לא בקרירות,
לא ב...
לא,
לא יודע,
היום אנחנו עומדים על...
שליש.
אה, טוב, כן.
ממילא הם יצאו גם בסברא.
תבין, אז אכן הוא אומר, למה זה יום שמחה?
שבאמת, מה אני צריך להגיד?
שרוצים לעבוד את השם מבחינת לב,
לא בקרירות רוח,
ומצוות אנשים מלומדה.
אז זה נותן לנו התחדשות,
נותן לנו איזה זמן מאוד מיוחד.
או שבט הזה,
או ט"ו בשבט.
אחרי שקיבלנו את הגשם האלוקי ושפיעות,
זה
זה בחינות יפות המהלך.
כמו שעץ השדה
מקבל גשם,
והגשם אחר כך גורם לשרף לעלות הלאה, נכון?
זה היה הרי מתי, בחag נידונים על המים, זה היה
מוכח הגורל של חג נידונים על המים.
של ראש השנה, מאימתי בחג נידונים על המים?
כן, אני אזכיר את ה...
זאת אומרת, אותו דבר,
האדם מגיע לנצח שהוא עובד את הקדוש ברוך הוא בשמחה ולא ביובש.
הימים הקשים, כן, השליש,
שליש שנה, ארבעה חודשים זה.
כן,
צריכה לזה לעבוד ביובש,
יש בנתיבות שלום,
כתבתי את זה השנה,
שאומר, אם אדם לא עובד,
לא עובד, לא מתעורר, עושה את המצוות ככה,
יבש כזה,
אז גם השכר שלו בעולם הבא,
שיבוא,
יהיה כמו ספסל,
הוא אומר.
הוא מבדיל בין מתנה,
שגם השבת, גם ארץ ישראל,
וגם עולם הבא,
נקראים,
יש ביטוי שזה נקרא מתנה,
ויש ביטוי שנקרא ירושה.
ירושה,
הוא אומר,
אדם מקבל ירושה בלי מעמד,
בלי כלום,
לפחות ירושה.
זה לא טוב במעשים שלו.
מתנה,
אדם נותן מתנה למישהו,
חפץ בו,
למישהו מכיר אותו,
למישהו...
אז בשבת לא נכתוב לעבדי דברים ולא נכתוב לעבדי פסילים.
מתנה והיא נחלה, מתנה ונחלה.
וגם ארץ ישראל,
אם אתה מתאמץ בה, אתה זוכה לה.
ולא סתם, אם זה ירושה,
אתה לא מבין את מעלת הארץ,
אתה לא מבין את זה,
זה לא זה.
שבת,
ארץ ישראל.
אני לא זוכר מה שתי סוגי,
כתבתי את זה.
שבת ארץ ישראל.
ושעדיין יקנו בייסורים.
אה, ותורה, ותורה.
תורה גם,
הייתי אומר תורה,
אני
אומר תורה,
אני אומר,
זה יבש כזה.
בעולם הבא לא ספסל.
אבל אם הוא, זה ירושה.
אני לא מבין את זה,
כי ככה זה.
אבל אם הוא מתנה, שהתייגע בזה,
הוא
מתייגע לקבל, הוא יזכה לשפע,
למשהו גדול.
זה,
זה תלוי.
אז זה כאן הוא אומר,
שרצה לבוא לצו אחד ללב,
לא בקרירות רוח, ולשם מלומדה.
צריך להיות חזק, בחיות, בעבודת השם.
צריכים דברים יותר...
גם בזה וגם בבא.
צריכים דברים יותר טובים.
